לא יכולה לדמיין את עצמי עושה בשולחן ביחד עם כל דיירי הבית

הייתי חייבת ריכוז ושקט בשביל זה

מצד שני - לי כרגע גם אין מקום לזה בחדר ילדים

מקווה מאוד לעשות שם עיצוב חדש ולהכניס שולחן כי חושבת שזה חשוב 

ממילא או שצריכים עזרה או שלא אוהבים להיות לבד בחדר. עבודות במחשב אני מרשה רק בסלון בכל מקרה.

ילדים גדולים (אם הם מאלה עושים שיעורי בית ועבודות) אני חושבת שכדאי שיהיה להם פינה שקטה, אבל לא חייב בחדר שינה. בטח כשיש אחים נוספים לא יהיה שקט להתרכז.

אם יש פינה אחרת בבית זה גם מתאים.

אגב, יש שולחנות צד שמתלבשים על המיטה, זה גם אפשרות. לא חייב שולחן כתיבה מסיבי.

בשביל הספרים והציוד אפשר לתלות כוורת בגובה.

וגם היא לא תמיד משתמשת בו...

איפה מכינים שיעורי בית? איפה לא...

בשולחן בסלון, על הספה, על הרצפה, במיטה כשנזכרים רגע לפני השינה שיש שיעורים...

בקיצור, שולחן כתיבה הוא בהחלט רהיט שאפשר לוותר עליו כשאין מקום. מדפים לספרים אפשר לתלות על הקיר...

שולחן כתיבה לענ"ד לא פריט חובה.

לנו יש אחד והוא משמש לפינת מחשב.

אין פה כמעט שיעורי בית

ואם יש עושים בסלון

המקום בחדר מוקדש למיטות שאינן נפתחות, ארון בגדים וכוורות.

ילדי היסודי בד''כ מעדיפים לעשות או בבי''ס או על הרצפה

נערות התיכון מעדיפות את שולחן השבת

שולחן הכתיבה משמש בעיקר לערמות של בגדים ובא לי להעיף אותו אבל המתבגרות מתנגדות

ככה ההורים שלי גדלו

בפועל כילדים ונערים היינו עושים מלא בשולחן שבת על המיטה וכו..

לא קריטי בחדר

הרבה פעמים סתם הופך לערימת בלאגן ולא באמת יושבים שם כמו חננים

חוצמזה שבאידאל אני בעד להפריד שינה מעבודה כמו שבחדר שינה שלי לא באלי להכניס דברים כאלה

קראתי כל התגובות ואכו הזדהיתי עם רובן😃

לגבי גילאין שמעל יסודי אני כן השתמשתי בתור נערה בשולחן בחדר .ומתי?  כשבאה חברה ללמוד ביחד למבחן/מתכונת/בגרות. יכלנו חסגור את הדלת לשעתיים כך ששאר הבלגן יהיה בחוץ ונוכל להתרכז. (אפשר להגיש כיבוד קל בלי ששאר האחים מתקרצצים חחח)

אז שם זה כן בא לידי שימוש.

כשלמדתי לבד באמת למדתי בשולחן בסלון/ספה/מרפסת וכו'

לבגרויות לרוב למדנו לפחות שתיים ביחד. 

והייתי יושבת להכין על הרצפה🙈

בעיני כן חשוב שיהיה, כי לרוב הילדים זה נוח יותר. אם אין מקום, אז אין....

יש שולחן כתיבה בחדר, אבל הוא מכוסה במיליון דברים ^^` הבת שלי בכתה ב' מכינה שיעורי בית על הרצפה בסלון בדרך כלל ^^` או על שולחן האוכל בסלון.

כשהייתי ילדה גם היו נדירות הפעמים שהכנתי שיעורי בית ליד שולחן הכתיבה בחדר, אפילו אם הוא היה מסודר לעתים נדירות...  זה היה על הרצפה (בגילאים הצעירים יותר), על המיטה, או לרוב - על שולחן הסלון או המטבח. גם באוניברסיטה

כשאתם לומדים למבחנים ולבגרויות הכי טוב זה ללמוד כל פעם במקום אחר

ככה... לשנות אווירה!

אני חושבת שגם אם הוא לא היה אומר את זה ככה זה המציאות הטבעית.. אנחנו מחפשים תמיד לשנות מיקום כדי לשמור על ערנות ויצירתיות במיוחד כשלומדים למבחנים ושיעורי בית

אז שולחן כתיבה כדאי שיהיה במקום שקט

אם בחדר יש כמה ילדים זה לא רלוונטי לדעתי

אם לבד אז זה כדאי אבל לקחת בחשבון שזה לא יהיה המקום הקבוע לשיעורי בית ועבודות

כנערה כן אהבתי פינה בחדר לאיחסון ויצירה פרטית זה עניין מנטלי יש שבכלל מפרידים בין עשייה ומנוחה

אף אחד מהבנים שלי מעולם לא הכין שיעורים בשולחן כתיבה בחדר.

כשהם קטנים - הם רוצים להכין לידי - בשולחן במטבח או בסלון.

בגילאי הביניים הם מכינים בשולחנו האלה או על הרצפה או מסיימים בכיתה.

בתלמוד תורה אין המון שיעורים בכיתות הגדולות יותר..

היחידות אצלי שאכן לפעמים לומדות בחדר סגור הן הבנות הגדולות.

לכן בחדר בנות שמתי שידה שמשמשת אותן גם לכל "דברי הבנות" שלהם וגם יכולה לשמש כשולחן.

עוד משהו שעשיתי: קניתי לפני כמה שנים באושר עד" שולחן מתקפל קטן (50×70) - ואם מישהו פתאום רוצה ללמוד בחדר שאין בו שולחן - אפשר בקלות להכניס לשם את השולחן הזה וללמוד שם.

אני לא חושבת שהם אי פעם השתמשו בשולחן הזה עבור שיעורי בית או בכלל

אני מניחה להם את בגדי בית ספר שיתלבשו בבוקר, בשביל זה השולחן קיים 🙈

עושים שיעורים בכל מקום רק לא בחדר! אפילו בחדר שינה שלנו🤦‍♀️

גם אם בלידה נראה שיצא הכל, יכול להיות שנשארו שאריות שגורמות לדימומים.

נבדקת אחרי הלידה?

מכירה אישה שיש לה דימומים וכתמים בתקופת ההנקה )קבוע( לא יודעת את ההסבר במדויק אבל בעצם בהנקה רירית הרחם לא מתעבה תקופה ממושכת וכנראה שאצלה הרירית ככ דקה שיוצר כתמים.

מטפלת בזה ברפואה אלטרנטיבית אבל זה לא עוזר 100%

גם כדי לבדוק שאין שאריות ברחם

וגם אם הרחם נקיה - שתבדוק ממה זה - מה מצב רירית הרחם, מה המצב ההורמונלי ואם יש לה עוד רעיונות ממה זה יכול להיות.

גם אם אין לזה משמעות רפואית, דימום לא מוסבר במשך 3 חודשים אחרי הלידה, זה בהחלט מצריך יחס ופתרון רפואי היות שזה מפריע.

שאריות שליה.

חשוב ללכת שוב לאולטרה סאונד ואם לא רואים מספיק טוב אז להיסטרוסקופיה

איך היה בהנקות הקודמות?

בפרט אם זה קורה לאחרכ שאתם ביחד...ולפני לא היה.
אם היא מוצאת פצע- אתם מותרים וזה מקל עלייך,כי אז יודעים שיש לך פצע בצוואר הרחם וזה מקור הדימום.
אם אין פצע- זה אוסר אתכם, (כמובן היא גם מתקשרת לרב ומסבירה והוא אומר את דעתו ההלכתית) וכדאי ללכת לרופאה כי יאז מקור הדימום הוא מהרחם, או הורמונאלי מהנקה...

תשאלי קודם כל את מכון פועה תתקשרי אליהם

הם טובים ומקצועיים.

דבר שני

יש לפעמים הפרשות דמיות בהנקה

צריך להיות כל הזמן עם תחתון שחור

אפשר לשים תחתונית שחורה

ולא להסתכל בניגוב

ראיתי גם שיש נייר לניגוב שחור ואז זה גם מגניב כי את לא רואה את.ההפרשות האלו

דבר נוסף כמו שאמרו ממש תבקשי אולטרסאונד לראות שהכל נקי בבטן

בעייני כלום.

או שמביאים משהו מכולם ואז אפשר לפנק במשהו קטן או ארוחת בוקר נחמדה וצנועה.

או כלום.

הכוונות טובות. אני בטוחה. אבל זה יוצר מתח במודע או שלא במודע מול הורים אחרים ומול הצוות שאחרי דברים כאלה הם סוג של משוחדות...

אם לילדים טוב, תפרגני להם בהודעות. תכתבי מכתב להנהלה/למפקחת. הרבה הרבה יותר משמעותי מעוד כוס עם שוקולד. 

אני כבר מאבדת את הראש

האנשים סביבי לא ככ עשירים ולמרות זאת התפיסה שגננות ומורות חייבות לקבל כל הזמן מתנות.

גם כשזה מטפלת פרטית שאני משלמת לה טבין ותקילין כל חודש.

כל ראש חודש יש מתנות בגן, א. בוקר/שוקולדים וכו.

טו בשבט חנוכה ראש השנה תחילת שנה חזרה לשגרה.. בפורים יש משלוח מכל ההורים אבל בנוסף ככככלללל האמהות שולחות עוד משהו.

מעבר לעלות אני סתם לא טובה בהפקות האלה ולמצוא כל פעם ברכה בחרוזים ולנסח יפה ולכתוב בכרטיס מעוצב... ממ משתגעת מזה

וגם לא מרמינה שהגננות כבר מוחמאות, כי זה ברור לי נאבד בסך הכל הכללי..

גם אני וגם אני רואה עוד הורים שנותנים משהו מדי פעם ואני לא חושבת שזה גורם למתח והשוואות.

אפשר גם לארגן מכל הגן וזה עוד יותר מהמם אבל דורש הרבה יותר כוחות.

ולא עולה שקל

לבעלי יש קבוצה שבה הוא שומר את כל הודעות המרגשות של הורים, קורא בזמנים קשים

ולא מהבינה......

זה הכי נותן כח והכי מחמם את הלב.

לא עוד כוס או קרם לחות לארון....

בחנוכה זה חג החינוך

זה אותם מילים

אני אוהבת לעצור ולהגיד תודה

והם מתרגשות מאוד משוקולד

או שיש לך ליד הבית זולסטוק או מקס ותמצאי משהו סמלי לחנוכה ארוז יפה

ממש סמלי

ופתק

זה מהמם

וגם אז הייתי מביאה, רק אם הייתי בטוחה שיסמכו על זה.

וגם הכשרות של שאר המצרכים.

אולי תתייעצו עם חמיך?

עלה לי שואב שוטף ידני או רובוטי..

השאלה אם תשתמש בו..

בטח אם הכל עליה

ואם זה משהו שאין לה אז בכלל כדאי

אנחנו קנינו בכל מיני הזדמנויות להורים: שואב שוטף, מטחנת בשר, מדיח כלים (לא היה להם אבל כן הייתה הכנה במטבח), מקרר - כשהמקרר שלהם גסס וידענו שקשה להם לקנות.

זה הריון ראשון ואני קצת בלחץ

הייתי בטוחה שעד כה אני כבר אלד מזמןן

לק"י

עושים מוניטור, שתן ולח"ד אצל האחיות.

ואז עוברים לרופא, הוא עובר על המוניטור ועושה אול'. יש רופאים שמציעים לבדוק פתיחה/ אורך צוואר הרחם. אני אישית מסרבת כשאין סיבה אמיתית.

השרשור נועד לכל מי שחפצה בפרקי זמן של -

התאוורורות,

מנוחת הראש, הגב, העיניים ואצבעות הידיים,

נוכחות עם עצמה ועם היקרים לה,

מיקוד, ריכוז ויעילות 🙂

אנחנו מקדישות זמן איכות לעצמינו / בן הזוג / הילדים / כל מי שיקר לנו, ומתנתקות מהפלאפון ומהמחשב על מנת ללהתאוורר - ולהתחבר שוב למה ולמי שחשוב לנו.

איך זה עובד? כל אחת שרוצה כותבת בשרשור מתי היא מתכוונת להיות בלי מסך.

מוזמנות להתעניין, לשאול "איך היה?" לפרגן ולתמוך אחת בשנייה ❤️. וגם לנחם ולעודד כשלא הלך (קורה...). ההתעניינות ההדדית נותנת מוטיבציה וכוח!

הפרויקט מוקדש לעילוי נשמתן של רנה שנרב הי"ד, רעות שוורץ ז"ל, הודיה מעודד ז"ל וקרן אורה יוסקוביץ ז"ל.

מי שרוצה תיוג כשיש שרשור חדש - תכתבו לי בתגובה להודעה הזאת בבקשה 🙂❤️

ל3 שעות וחצי!

זה לא היה לגמרי מתוכנן מראש, אבל זה היה כל כך כיף ומשחרר.

הייתי רק בקשר עם הבית למה שהיה צריך וזהו.

מבחינתי זה היה מושלם!!

אני רוצה לקחת הבוקר לאיזה זמן אבל עוד לא תכננתי לגמרי איך הולך הבוקר שלי.. יש כמה טלפונים שאני צריכה לעשות וכזה.. אז אעדכן בע"ה בהמשך 😀

יש דרך הקופה

אפשר לקבוע פגישה עם העוס, זה ללא עלות בכלל. פשוט לצלצל לשאול מתי היא נמצאת, אמורה לעבור בין מרפאות.

והיא עוזרת למצוא ולהפנות הלאה.

אם הטיפול הוא דרך הקופה זה ממש בחינם, רק לפעמים יש המתנה.

העוס יכולה לסיע בקיצור ההמתנה אם תחשוב שזה דחוף...

יש גם טיפול תרופתי שמאד עוזר. אני הרגשתי שצריכה את העזרה התרופתית כי אחרת לא אתמיד בטיפול, כי לא היה לי באמת כח לטפל בעצמי.

מה קורה בטיפול?

בגדול, נותנים מקום להכל. הרבה פעמים דכאון נובע ממקום בתוכינו שמכל מיני סיבות  אנחנו חונקים בפנים. והחנק הזה מחלחל כמו מוות של איזור מסוים בנפש. וזה מוביל לדכאון המדובר.

כשמגיעים לטיפול ויש מקום להכל, להניח כל רגש כל חויה כל תחושה, עצם האוורור הזה מאד מקל ומסיע לחזור לחיים.

יש גם כלים מעבר שעוזרים להתמודד.

ועוד 2 נקודות חשובות:

ויטמינים- למלא מאגרים של משפחת ויטמיני בי, ברזל, וויטמין די. בשלושתם מצוי מאד מחסור אצל נשים בפרט אחרי לידה והם קריטיים לבריאות הנפש.

ספורט- לא תמיג זה ישים אבל אם כן, כל פעילות גופנית, גם הליכה של 20 דקות בפרט אם נעשית בשמש- מעלה רמות של הורמונים בגוף שאחראיים על מצב רוח חיובי.

ואם יורשה לי לעודד- זה עובר. זה לגמרי יכול לעבור.

ספורט התגלה מחקרית כיעיל כמו טיפול תרופתי כשהוא נעשה במינונים מסויימים.

אם אני זוכרת נכון זה משהו כמו 20 דקות של פעילות מאומצת (נגיד הליכה שמתנשפים) 3 פעמים בשבוע, אבל לא זוכרת במדויק.

וממש התגלה שמוחית זה עוזר כמו טיפול.

וויטמינים סופר סופר חשוב.

לנסות טיפול דרך הקופה.

ומצטרפת גם לזה שדיכאון מגיע בדרך כלל מסיבה מסוימת, וכשאת מבינה מה הסיבה ומטפלת בה הרבה פעמים הוא פשוט עובר...

אבל ממש חמוד שהיא אומרת לבד שמוצץ יכול לעזור לה

הייתי שוקלת להביא לה

אפשר ללכת לריפוי בעיסוק. ובינתיים לתת לה ללעוס דברים אחרים, כמו חתיכת בד שתחברו לבגד שלה, כפית חד פעמית, מאכלים קשים כמו גזר וגריסיני...

יכול להיות שזה נובע גם ממשהו רגשי, אז יכול להיות שכשזה ייפתר גם הצורך התחושתי ייגמר.

בינתיים תשתדלי כמה שפחות להראות לה את הגועל שלך, כי מן הסתם זה ישפיע על הקושי הרגשי...

❤️

חשבתי לתומי שתחושתי זה ילגים שנולדו ככה.

זה יכול להווצר ביום בהיר אחד?

ויכולות להשתנות במהלך השנים.

שלושה מילדיי (אם לא פספסתי נוספים) "אכלו" את החולצה שלהם בשלב מסוים של חייהם, וזה עבר אחר כך. אצל הקטנה (הילדונת שעל הרצף) זה עבר לאחר שבגן ובבית עשינו מה שכתבתי לך (בהתייעצות עם המרפאה בעיסוק). יש לה צורך גדול בתחושה, וזה מתבטא בכל מיני אופנים, וזה אחד מהם.

אבל באמת זה יכול להיות בגלל עניין רגשי, ואז זה יעבור בזכות הטיפול הרגשי... תתייעצו עם המטפלת הרגשית.

יש כאלה על שרשרת, שגם נראים יפה.

היא ממש אוהבת

אני מרגישה שבימים שאני מצליחה להפנות אליה יותר זמן איכות זה פחות קורה ככה שאולי באמת זה רגשי אצלה ויעבור מהר מעצמו...