....שואלים "מי אמרה", בודקים אם היא תואמת דרך מחשבה של תנא זה או אחר ולפי זה מייחסים

את המשנה הנידונה.

מכוון שאני מנסה ללמוד את משנתו של הרב קוק , יחסו להתיישבות החילונית, יחסו לרבנים שונים

בהתיישבות . מכוון שהוא למד בישיבת וולוזין הליטאית

היה מעניין לדעת מה היה אומר לגבי דברים אקטואלים היום.

במיוחד באגרות הראיה שם מופיעות הדרכות מעשיות ליחיד ולציבור.

ציבור זה לא רק רעיון מופשט או דרך רוחנית. ציבור זה גם נורמות ולכן יש חסרונות ליתרונות בכל ציבור. 

"ליטאי", "חסידי", "ציוני דתי" בהבנה הפשוטה באים לרוב כעסקת חבילה (בין השאר כי רבות מההשקפות קשורות באופן סמוי או גלוי אחת לשנייה, לפעמים בגלל סיבות היסטוריות)

קשה לומר שהראי"ה זצ"ל שייך באופן מובהק לאחת מהקטגוריות – במקרה של ציונות דתית, כן, אבל זה תלוי איך מגדירים ציונות דתית, כי הוא לא היה הולך לבני עקיבא עם בלנדסטון...

לכן צריך לבחון כל סוגיה לגופה. יש פעמים שהוא מסתייג מהשקפות חסידיות מסוימות, לפעמים הוא הולך עם רעיונות של נפש החיים לפעמים לא, התוצאה היא דרך עצמאית שלא ממש מתאימה לשבלונה ספציפית.

...."תלוי איך מגדירים ציונות דתית"?

זה לא פשוטו כמשמעו?

או למד בישיבה תיכונית, או היה מדריך בבנ"ע, או שרת בצבא

הוא כן החזיק מרבות מההשקפות של הציונות הדתית העכשווית

מאמרי הראיה/מכתב לבני עקיבא – ויקיטקסט

רואים פה שיש לרב שותפות רעיונות עמוקה, כי אם חששות וציפיות ששזורות זו בזו. כמו שיש בכל תנועה שפועלת בקרב הציבור. בסוף עולם המעשה מסובך והוא נמדד בכיוון ההתקדמות ולא רק בתוצאה הסופית. 

כמו כן המהפכה של ישיבות בני עקיבא נעשה על ידי תלמידו הרב משה צבי נריה. 

אין פה תחרות הציבור הטוב ביותר...

השאלה העיקרית היא באיזה דרך צריך ללכת בה. 

....בהיסטוריה היהודית רבות המחלקות לשם שמיים בין רבנים גדולים שמהם אנו למדים.

לכן אם הרב קוק זצ"ל גדל והתחנך על פי זרם מסויים היה מעניין לדעת אם הוא דבק

באותה דרך עם בואו לארץ ישראל.

.... כל חיי גדלתי בשכונה שרובה ככולה אנשי ציונות דתית וחשבתי

שכמו חסידי חבד דבקים ברבי וחסידי ברסלב דבקים ברבי נחמן כלומר

יש הקבלה מדוייקת . לחבד יש את ליקוטי שיחות, כתבי קודש ועוד.

רוב ספרייתו הביתית של חסיד חבד מכילה את דברי הרבי.

אותו דבר לגבי חסידי ברסלב  בשבילם זה חלק חשוב בעבודת השם וחלילה אם אותם חסידויות יסטו מהדרך הזאת

אזי רבי ורבי נחמן יתהפכו בקברם.

כך חשבתי שאנשי הציונות הדתית דבקים ברב קוק ומשנתו העשירה.

כיום כשאני נחסף כל שבוע לתורתו אני רואה את הדברים אחרת

ושאלתי את השאלה כדי לדעת כיצד רואים אנשי הציונות הדתית כיום

את הרב קוק ולאיזה מסגרת הוא הכי קרוב. מה גם שהוא התחנך בילדותו

במסגרת הליטאית.

יש עוד הוגים ציוניים דתיים, חוץ מהרב קוק. הרב קוק לא המציא את הציונות הדתית, למרות שהוא הוגה דעות והיה פעיל מרכזי בתנועה.

המגזריות איננה דבר קדוש ואין עניין להצמד להוגה דעות אחד. 

מלכתחילה לא היה ציווי לבנות את בית המקדש במבנה שבו הוא הוקם.
מרגע שהוא הוקם זה בעצם מעין "לנצח".

ז"א בית המקדש הראשון הוא המודל ל"ציון" וממילא זה שורש ויסוד בתורה ובעם ישראל ולא בעולם הדתי.

משום מה יש אנשים שחושבים ומדמיינים שאין עניין בבניין הארץ בצורה פעילה וכנדבך על כך גם בניין בית המקדש.

נראהלי שבמידה מסויימת כל מי שאיננו ציוני הוא למעשה כופר ואפילו חילוני ברמה מסויימת.

זר כלומר כל יהודי שאינו מזרע אהרון.

תנ"ך - מקראות גדולות הכתר - במדבר פרק יח פסוק ד

איננו מעוניין בעבודת הקודש.

אם הכל היה כתוב לא היה צריך שאנחנו נחיה.

חילוני באופן כללי לא מעוניין שציון תיבנה.

מסורתי מעוניין שציון תיבנה.

... אני לא חושב שהוא התכוון למה שאתה התכוונת.

אני לא כהן ולא לוי ולכן אני חילוני על פי אונקלוס.

 ואני מתפלל על זה שלוש פעמים ביום כך:

"עושה שלום במרומיו הוא ברחמיו וחסדיו יעשה שלום עלינו ואל כל ישראל,

וינחמנו בציון ויבנה ברחמיו את ירושלים בחיינו ובימינו בקרוב אמן ואמן"

שנקראת "ציונות דתית" לא דיברתי לא על תורה ולא על שום דבר אחר.

התנועה הציונית היתה בחיתוליה והיו שותפים לה (במובנים שהיו שייכים אז) רבים מגדולי החסידים ורבים מהגדולים שאינם חסידים.

הרב גדל בעירה גריוה, עירה מעורבת ומשפחה מעורבת. לאבא 'מתנגד', שגם חינך לכך, אבל אשתו היתה ממשפחה חב"דניקית ומגיל קטן הרב היה הולך עם סבו לקלויז של חב"ד ושומע את ה'חוזר' חוזר על תורות האדמו"ר מהרי"ל מחב"ד-קאפוסט.

בשנות בחרותו הוא למד בעיקר במרכזי תורה 'מתנגדיים', אבל היה בקשר עם גדולים רבים ושונים. בהמשך היה במקביל בקשר עם גאוני הקבלה בעל 'הלשם' שהיה מתנגד מובהק והרב פנחס הכהן לינטופ שהיה מקובל-חסידי.

אחד מיסודות משנתו, זה 'איחוד כל השיטות'. הן בייחס לחסידות ותורות המתנגדים, הן בייחס לאיחוד הפילוסופיה והקבלה, הן בכך שהיתה לו זיקה מובהקת לתורת הרמח"ל והגר"א, ועסק גם בתורות גדולי החסידות ובתורת הרש"ש ותלמידיו.

במידה רבה הציבור הציוני דתי של היום (שבצורה המוכרת כיום לא היה קיים אז) - הוא תולדה בעיקר של תורת הרב קוק ובנו-תלמידו הרב צבי יהודה. אם כי כמובן, כטבעו של עולם, יש השפעות נוספות והתפחויות שאינן בצורה ישירה מתורתו.

אבל אתה מכיר את האתר הזה?

https://www.bechatzros.com/%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%A2%D7%95%D7%AA

גלינו מארצינו כדי לא לחטוא בע"ז ש"ד וגילוי עריות.

ואז כשלכ חטאנו באלה,במילא לא היינו להוטים לעשות כת הקצוניות השניה ולחטוא בשנאת חינם.

עיין מהלך האידאות בישראל

...לשנאת חינם. כל ההבטים של החסד ביהדות הופיעו רק כשהעם גלה.

לדוגמא רק כאן הבנתי כשזכיתי לעשות ברית לארבעת ילדי שלא שולחים הזמנות לברית מילה.

כל מי שבא ברוך הבא.

שני היו גומלי חסדים.

אלא שהיתה שנאת חינם ביניהם.

שנאת חינם זה לא חוסר בן אדם לחבירו, אלא חוסר אחווה לאומית.

חוסר האחווה הלאומית נבעה כי עבודת ה' הפרטית הרימה ראש בבית שני, וכלאחד חשב שהוא צדיק מחברו והשני טועה.

זה נבע מפוסט טראומה של בית ראשון ורצון לעבוד את ה' בעבודת הפרט ולא הכלל.

ברגע שיש גלות, העם רגוע יותר כי לא מפחד לחזור לטומאת החטאים של בית ראשון, ולכן גם לא שונא חינם.

זה כמו שאם תנסה לעלות במדרון תלול עם הרכב, המנןע ישרף מרוב מאמץ, אז אתה נאלץ לעלות במדרון המתון והארוך.

כך הנסיון לטהר את טומאת חטאי בית ראשון,גרם מרוב מאמץ.לשנאת חינם.

הגלות במילא מדכאת את הגשמיות, ולכן העם יכול להרפות ולא מפחד להגיע לטומאת חטאי בית ראשון, ובמילא לא מאמץ את השרירים שלו ולא נופל לשנאת חינם

הגלות לא חיזקה באופן ידיר את האחווה הלאומית, כי היינו מפוזרים.

אבל מכיוון שכבר לא היינו צריכים להתאמץ לא ליפול לחטאי בית ראשון, אז במילא לא התפתחה קיצוניות דתית חזקה כמו בבית שני שהובילה לשנאת חינם.

כשם שאם לא אתאמץ לרפרף בכנפיים כדי לא ליפול (כי אני לא באוויר) אז לא ייתפסו לי השרירים

מעשים ודעות זה משהו אחר.

את בני לדוגמא אני אוהב אבל לא את כל מעשיהם.

אחד מעשן, אחד נוסע על אופנוע....

ביום כזה מדובר על שנאת חינם כך שאם אין אהבה לכל הפחות אסור לשנוא.

שלכן נגזר "להפיץ זרעם בגוים ולזרותם בארצות".

התיקון הוא קודם כל דבקות בארץ.

גלות בית שני מתקנת שנאת חינם?

עניתי על זה למעלה.

זה משתמע באופן עקיף ממהלך האידאות

שהוא שאל. ואפשר לפתוח עליה שרשור נפרד

… זה עוד דוגמא לתיקון שנאת חינם. מנסיוני בביקורי בארץ בתי חבד בארץ הרבה פחות פתוחים.

ארוחות שישי כל שבוע לכל יהודי זה חסד גדול שרק קיים בגלות במלא הקפו.

בארץ הכל מצטמצם סביב המשפחה גרעינית באופן כללי. כמובן שפה ושם מארחים אחד או שניים אבל זה לא כמו מה שקורה כאן בגלות.

…לארועי ברית מילה. כמו כן עושים ארועי "בריתות" כדי לאסוף צ'קים.

כמו כן עדיין שולחים משולחים לרחבי העולם לאסוף תרומות להכנסת כלה, לישיבות ולכל מיני גמ"חים כאילו אין מספיק עשירים בארץ ישראל.

אם לראשון, יש קטע קלאסי של הרמבם בפירוש המשנה לאבות (פרק א משנה יז). אבל אני נרתע מלתת אותו כהמלצה מעשית - אני חושב שהנפש שלנו צריכה דיבורים של סתם, שיתוף של רגשות, וכו וכו
 

רמב"ם על אבות א יז – ויקיטקסט

תודה

תודה לGEMINI

שכר השתיקה וזהירות בדיבור ערך השתיקה: במסכת אבות (פרק א', משנה י"ז), רבן שמעון בן גמליאל מעיד על עצמו: "כָּל יָמַי גָּדַלְתִּי בֵּין הַחֲכָמִים, וְלֹא מָצָאתִי לַגּוּף טוֹב אֶלָּא שְׁתִיקָה".שתיקה שווה זהב: בתלמוד הבבלי (מסכת מגילה, דף י"ח, עמוד א') מובא הפתגם: "אִם מִלָּה בְּסֶלַע, מַשְׁתּוּקָא בִּתְרֵין" (אם מילה שווה שקל, השתיקה שווה שניים).חכמת השתיקה: במסכת אבות (פרק ג', משנה י"ג) נאמר: "סְיָג לַחָכְמָה – שְׁתִיקָה".

שיש תלמיד שלומד מרבו דרך השתיקןת של רבו. לא זוכר איפה

לא מצאתי בהיברובוקס, גם לא בספריא

אפשר לצפות בחינם ב-150 עמודים ראשונים מכל ספר אחרי רישום (ללא רכישת מנוי)

(לי הרישום עבד רק מהמחשב או במצב desktop בטלפון)

יש את המדרש שהאבות ביקשו מה' שבזכותם הוא ירחם על עמ"י ולא הסכים ואז קפצה רחל אימנו ואמרה שבזכות שתיקתה שלא לבייש את לאה

ואכן הזכות עמדה והקב"ה ריחם על עמ"י

סליחה שזה בלי המקור המדוייק, אוכל לחפש בהמשך

HebrewBooks.org Sefer Detail: אוצרות המוסר - חלק א -- צוריאל, משה יחיאל בן יחזקאל שרגא, 1938-

לא ציפיתי לראות ספר של הרב משה צוריאל שם. תודה רבה.

א. משה רצה למנוע נתק בין השבטים שבעבר הירדן המזרחי לשבטים שבעבר הירדן המערבי. לכן הוא צירף אליהם חצי משבט מנשה - שהיה אחד השבטים הכי גדולים - כדי שהקשר בין שני חלקי השבט ימנע נתק
 

ב. בסוף הפרשה בני מכיר ויאיר ונבח משבט מנשה כבשו ערים בעבר הירדן המזרחי. אז משה צירף אותם (ולפי זה הפסוקים שם לא לגמרי לפי הסדר)

ג. פחות אהבתי - קראתי ביום שישי רעיון, שמשה רצה מראש לפצות את בני מנשה על ההפסד הצפוי מבנות צלפחד. אז הוא הוסיף להם נחלה (אבל לפי זה זה לא סיפק אותם)

לפי יהושע פרק א גם חצי שבט המנשה יצאו חלוצים

חזקוני במדבר לב לג פרשת מטות – פילוג שבט מנשה הוא עונש

"ולחצי שבט מנשה" – בני מנשה לא שאלו להם נחלה בארץ סיחון ועוג, רק בני ראובן וגד שאלו. אלא שע"י שאביהם גרם להם לשבטים שקרעו בגדיהם במעשה הגביע נתנה לו נחלתו בשני חלקים בשני עברי הירדן.16

פירוש נוסף-

בראשית רבתי עמוד 269 – זכות היא לשבט מנשה

[בן פרת זה] אפרים, בן פרת זה מנשה שנתרבה… בזכות שלא נשא עין למצריות שעלו לראותו… [עלי] שור נתן משה לחצי שבט המנשה בעבר הירדן כל… ס' עיר כלן מוקפות חומה שנאמר ס' עיר וכו' (דברים ג ד). הוי: "צעדה [עלי] שור" – זכה לערים מוקפות שור … זה שבט מנשה שצעד על הירדן, רגלו אחת עמדה מעבר הירדן ורגלו אחת בארץ כנען. שחצי השבט נטל חלקו בעבר הירדן וחצי השבט בארץ, הוי: צעדה עלי שור זה הירדן. ולמה נקרא שור? שנעשה כחומה לפני משה שלא יכול לעברו.17

כדי שישגיחו על בני גד וראובן וישימו לב שהם נשארים מחוברים לתורה ולעם למרות המרחק. (אף שלפי זה לכאורה היה מתאים לשים עליהם דווקא חצי משבט יששכר, נגיד... אבל אולי גם שבט מנשה נחשב ללמדן ולמחובר לתורה)

הבן שלי העלה שאלה: לאיזה חצי משבט מנשה היו בנות צלופחד שייכות? לכאורה הן לא היו מסכימות לגור בעבר הירדן, אחרי שכל כך התחננו לנחלה בארץ ישראל...

@נקדימון כתב את תשובת הירושלמי, לפיו לומדים גם מעבודת המשכן בפועל.

@עזריאל ברגר כתב את תשובת הבבלי, לפיו אמנם המשנה בשביל נוחות הלימוד והזכירה ציינה 'אופה', אבל בעצם זה מבשל, שבישלו את הצבעים.

(כלומר יש לי עליה תשובה מצויינת )
 

רב האי גאון כתב שזה נלמד מהכנת מנחת התמיד ומנחת כהן גדול שבכל יום ומנחות המילואים. ואילו רשי ותוספות כתבו שהמלאכות האלו היו בהכנת הסממנים לצביעת הבדים והעורות

האגלי טל בפתיחה תולה את המחלוקת בשאלה האם לומדים רק ממלאכת בניית המשכן (ואולי גם המשאות), או גם ממלאכת הקורבנות. הוא מביא כמה הוכחות חזקות מהבבלי לצד הראשון, והוכחה יפה מהירושלמי לצד השני, ומסביר איך כל אחד יכול להתמודד בכל זאת עם ההוכחות שנגדו

מכילתא דר"י לומד מהמילים "כל מלאכה" שבכלל זה גם המעטפת החיצונית [אוכל, לינה וכו'] שנצרכה לבוני המשכן

וְהִנֵּה מַה שֶּׁעָבַר אַיִן, כִּי כְּבָר נִשְׂרַף בֵּית־מִקְדָּשֵׁנוּ. אַךְ כָּעֵת, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְצַפֶּה לָשׁוּב אֵלֵינוּ וְלַחֲזֹר וְלִבְנוֹת בֵּית־ מִקְדָּשֵׁנוּ, רָאוּי לָנוּ שֶׁלֹּא לְעַכֵּב, חַס וְשָׁלוֹם, בִּנְיַן בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, רַק לְהִשְׁתַּדֵּל בְּבִנְיָנוֹ

בין המצרים זה האירוע הכי דרמטי בתורת רבי נחמן.

הכי שיש ביהדות.

בין המצרים זה נקודה מאוד מחוברת ועמוקה בתורותיו