אל תילחצי.

את מוכנה ורוצה לצאת כעת?

אני הבנתי בדרך הקשה שנכון לחכות לצאת עד שאהיה מוכן (בפועל התחלתי לצאת בגיל 28 אחרי שהבנתי זאת)

יש דברים שצריך בהם את הניסיון לפעמים.

לא בקטע של שפני ניסיון, כן? וברור לא לצאת בלי קטע רציני, אבל ההרגשה של להיות מוכן לא באה תוך כדי?

שפני נסיון לההרגשה של להיות מוכן לא באה תוך כדי?

אפשר לבחון זאת? יש לזה ביטויים?

התכוונתי, לא לצאת עם מישהי כשאתה באמת לא מוכן, רק בשביל הניסיון.

אבל כשאתה חושב שמתאים לך להתחיל, חלק מההרגשה זה גם הלצאת. כלומר, גם מי שלא מרגיש מוכן לחתונה, מאד יכול להיות שהוא מוכן להיפגש. זה תהליך וזה משהו שנבנה.

השאלה לאיזו הרגשת מוכנות מחכים

"מוכן להיפגש" זו הגדרה מחודשת מאוד בעייני.

מה כלול בזה?

לדוגמא, בחורה נורמטבית בת 21 - 22.. מתלבטת אם היא מוכנה להקים בית.

תגידי לה להתחיל לצאת כי מן הסתם (אני משער.. שוב לא הבנתי מה זה אומר) היא "מוכנה להיפגש"?

אפשר גם שאחרים יענו. 

אני חושב שיש סף מסוים של מוכנות להחזקת בית שנדרשת לפני שיוצאים

יש לי חברות שהתחילו בגיל 25 ובגיל 26 התחתנו ויש כאלה שהתחילו בגיל 18 ועדיין לא התחתנו , ויש שהתחילו בגיל 22 ועדיין לא התחתנו ..  בקיצור יש ויש

ולך יש את המסע שלך , לא עוזר להסתכל על למה זה מרתיע / לא מרתיע כי ביקורת אפשר להגיד על כל דבר , גם אם היית מוצאת בגיל צעיר יותר יהיו אנשים שחשבו שזה צעיר , ביקורות אפשר לתת תמיד 

צריך להסתכל על הטוב .

אני בת 27 ופעם יותר דאגתי היום אני פשוט יודעת ומרגישה שהכל פה מושגח אני אתחתן .. ולא מעניין אותי הגיל המדויק .. אני לא מצטערת על שום בחור שאמרתי לו לא או הוא אמר לי .

יכולתי להיות נשואה בגיל 21 לא רציתי .

וגם לפעמים בחורים שרציתי ומשהו השתבש פתאום נפקח לי העיניים איזה טוב ה' שאני לא איתם .

באופן כללי להתאפס זה תמיד טוב, שזה נובע מתוך מקום של חשבון נפש פנימי , מתוך מקום של שינוי ועשייה.

כי חייב לעשות אי אפשרון לרצות בלי עשייה (פעולות ) , ואי אפשר לעשות בלי לרצות ולחלום על זה ( אי אפשר לצאת לדייטים שהרצון סגור).

בהצלחה

ורק עכשיו מתחילים החיים!

תרגישי הכי בנוח שאת הכי נורמלית בעולם , כמו עשרות אלפי צעירים כמותך בישראל ..

בהצלחה במציאת זה שמיועד לך!

מה צריך כדי להיות מוכן. מה בדיוק צריך.

דבר שני, עצם זה שאת מרגישה צורך לעורר את זה יכול להעיד לפחות קצת על בשלות לקשר.

וגם מזדהה.. 

למדת פעם שיעורים על זוגיות? זה טריק מצוין כדי לפתוח את הראש לעולם הזה ולדייק את הרצונות וההרגשות.

לקחת אחריות על הקמת בית, אפשר כמובן ללמוד על החשיבות ועל למה לעשות וזה יכול לעורר את המקום הזה. בסופו של דבר כולם מתבגרים גם אחרי החתונה, ומתעצבים ומשתנים, זו פשוט מציאות אחרת אבל נשארים אותו אדם וצריך לעבוד כל החיים

היום יש הרבה פחד להיכנס למחויבות הזאת וצריך ממש לעבוד על המקום הזה.

מקדם אותך לכיוון הנכון?

את חושבת שיש איזה משהו שתעשי שיגרום לך להיות מוכנה יותר?

האם החוסר מוכנות הזה הוא דבר שצפוי להפתר מעצמו - ואז יש טעם לחכות.

או שכדי שהוא ייפתר צריך לעשות משהו [למשל, לקחת יותר אחריות על החיים בהיבט הכלכלי, או סוג של אימון/טיפול וכדומה]- ואז כדאי לעשות את המשהו הזה, בהקדם האפשרי, כדי שיהיה אפשר להתקדם הלאה.

או שהוא לא צפוי להשתנות, ואז כדאי לחשוב מה אפשר לעשות במצב הנתון.

יש טעם לחכות, רק אם הזמן שעובר מקדם אותך.

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.

ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת

מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה

חזק ואמץ

ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש

"קווה אל ה'

חזק ויאמץ ליבך

וקווה אל ה'"

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.

אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?

אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.