(אני לא יודע אם זה כבש שמקריבים לחטאת, תזרמו)
בין כל הכבשים בעדר בחרת אותי להיות הקורבן שלך. "איזה כיף!" או "יימח שמך!"? אני לא מתעכב על המשמעות, מקבל את גזר הדין. למי אכפת גם ככה, אני מוקצה ומנודה לכל הכבשים האחרות, לא אתפלא אם אף אחת לא תרגיש בחסרוני גם ככה.
אני מדבר אליך, חתיכת רועה הצאן הכי רך בשבטו במזרח, יש לי רק בקשה אחת לפני שאתה מקריב אותי בריטואל שלך לאלוהים ומתנקה מחטאיך, בוא תהיה גבר עד הסוף, כמיטב המסורת תתוודה על החטאים שלך אחת לאחת, אל תדלג על שמץ! גם הפעמים שכוחות אור שכוחות אל, תוציא אותם בהבל קולך לשמע אוזניים, לשמע אוזניי. כי מי כמוני כבשתך ותיקתך יחידתך שיודעת כמה רוע יש בך, באותו רוך וטבע ו"רוחניות". באותן התבודדויות של שקר, ותמימות כוזבת, זאת שלא תכוסה בשום תואנה. הכל במזיד, טיפש אחד. על מי אתה עובד? הכל כי אתה שורשך מהרע מחיצונים הקליפות הסטרא אחרא, עד מתי תסתיר את האמת מעצמך? באת לעולם כדי להחריב, להרוס, להשמיד כל חלקה טובה. בתחפושת המושלמת של יהודי כשר פשוט.
אז תצרח עליי את הכל. ואחר כך תרצח אותי. כי לא, לא מאמין שהגענו לנקודה הזאת במקרה, שהפעם אני נבחרתי להיות סבון הבורית לחטאיך. אתה תראה הכל, אתה תיראה את דמי ניגר, ותרגיש כאילו זה דמך, הא? יותר, תרגיש כאילו זה דם אחיך. אחיך אהובך? יותר אחיך שונאך. אוקיי אז תצרח עליי, כי כשאני אהיה סוף פרק בסיפור שלך, תצטרך כבר שעיר לעזאזל,
אחר.
אז אני עתיד למות בייסורים. לא בשבילך - בגללך. ואתה עתיד לחיות בייסורים כי השחיתות יש לה סוף.
ובמידה מסויימת, אתה צודק, הסוף שלי, הוא התחלת התיקון שלך. רק לא עוד אמונה של שקר. רועה הצאן הטוב יישחת הוא בעצמו מרוב ייסוריו, ואז אולי יפנה מתחתיות שאול שהעמיק לעצמו לאביו ש"אציע שאול הינך"...
אני כבר אהיה בשלוות עולמים, רועה מסכן, כי היה זה אלוהים שהחליט בשבילך הפעם שאני הקרבן היום.
הפעם.
