רצון העם, כמו כל יחיד ויחיד, צריך להלום את רצון הא־ל

לעיתים קרובות (מדי) בהיסטוריה היהודית רצון העם לא תאם את התוכנית האלוקית לכן נענשו על זה.

לא מבין מה הסברה שתהיה קדושה ב"רצון העם", זה בסך־הכל צירוף רצונות של סך יחידים שאולי צודקים ואולי טועים.

אם אנחנו מתעקשים ללכת בדרך של רצון רוב העם 
ובכל זאת אנחנו ביסורים אולי זה הסימן  שרצון העם לא חופף את רצון  האל

 ואני מתכוון באמת ובתמים מראיה אמונית טהורה בלי שום נגיעה פוליטית 

א' ברור שכרגע לא כל עם ישראל "בעניינים" מה שנקרא מאיזו בחינה שתרצה, מבחינת שבת, בין אדם לחברו, אמונה, כו', לא במטרה לקטרג אלא לומר שיש הרבה מה לתקן בהרבה מישורים.

ב' ייסורים לפעמים באים בתור עונש לפעמים בתור ניסיון לפעמים כחלק מתכנית גדולה. גם כאשר הם באים בתור עונש קשה לומר בוודאות על מה העונש מגיע ברמת הכלל והפרט אבל המטרה היא שעל־ידי הייסורים נתעורר לחשבון נפש ונתחיל לפשפש במעשים בכל מישור שנראה לנו קשור או הגיוני.

ג' אין להסיק אוטומטית מכך שיש ייסורים, שהדרך שצועדים בה אינה נכונה. יכול להיות שהייסורים קשורים לבעיה אחרת. למשל בן־אדם חוזר בתשובה ועכשיו מקבל ייסורים, יכול להיות שעד כה בכלל רצו לתת לו את כל השכר בעולם הזה אבל כיוון שהתחיל בתהליך התשובה הייסורים מכפרים לו על עוונותיו.

ד' הדרך לדעת האם אנחנו עושים רצון ה' היא לימוד תורה בלבד, לא ניחושים והשערות ואינטואיציה. הייסורים צריכים להביא אותנו להתבוננות וללימוד.

ה' המטרה הסופית אינה התחמקות אלגנטית מייסורים או חתירה להסרתם אלא להפנים את לקחיהם ולהפוך אותם למנוע צמיחה. "ייסורים מקבלים באהבה או שלא מקבלים בכלל"

בטח לא בדבר הספיציפי שאדם בחר לשים עליו את הדגש.

את הבחירות שלנו צריך לבחור לפי האמת השכלית ולא לפי הרגשות.

....מלמדני שכנראה  כשכל העם היהודי בארץ ובגלות ביסורים אז צריך לשנות כוון לולא מעשיו היהדות לא היתה שורדת . אפשר לתלות את המצב בכל מיני סיבות אבל לא לפסול סיבה   שרצון העם לא חופף את רצון  האל. וגם לאף אחד אין מונופול על האמת ואגב כל המחשבות הללו באים לי כתוצאה מלימוד התורה ממש

אבל מה שאתה מגדיר ייסורים זה לא ערובה לומר שרצון העם לא חופף את רצון הא-ל.

"שלש מתנות טובות נתן הקדוש ברוך הוא לישראל וכולן לא נתנן אלא על ידי יסורין. אלו הן: תורה וארץ ישראל והעולם הבא" (ברכות ה)

...שעם ישראל עובר יסורים. ההבדל הוא אם זה יסורים של אהבה והלואי שזה יסורים של אהבה ושהגאולה תבוא ממש בקרוב או חלילה זה  יסורים כתוצאה מכך שרצון העם לא תאם את התוכנית האלוקית. עדיף תמיד לקחת את האופציה החמורה ביותר כשעוסקים ביראת השם.

אבל מה לא תאם את רצון ה' נתון לפרשנות של כאו"א

...... צריך לדעת שלכולנו יש אותה מטרה ולמרות שהדרך שלנו שונה להשגת מטרה זאת אנחנו צריכים לכבד את הצד השני ולקחת בחשבון שאנחנו טועים והצד  השני צודק.

באופן כללי דרכו של הרמבם שהיא דרך האמצע היא הדרך המועדפת עלי בכל מצב.

יש אמת ויש שקר, והרמבם לא הלך באמצע. הוא עשה הכל כדי להגיע לחקר האמת, ובעקבות כך כתב את הי"ד החזקה כפסיקה סגורה שלא ניתנת לדיון (מבחינת כוונתו המקורית).

אין שום תועלת בספק המנקר. זו מחשבת עמלק, שהיהדות דוחה בשתי ידיים.

לקחת בחשבון שאנחנו טועים והצד השני צודק.

אלא זה לכבד אותו מצד שהוא אדם, למרות שאני סבור שהוא טועה.

ודרך האמצע מדברת על מידות, לא על שאלות שכליות.

חבלי משיח והגאולה בקרוב. רק שלא נטעה כמו שרבי עקיבא טעה עם בר כוכבא שבעקבות המרד קושר שמה של ארץ ישראל עם השם המקולל פלסטינה

עובדה שחכמי ישראל הלכו להתבונן בו אם הוא מורח ודאין.

אכן צריכים להתחזק בכל אופן..

.... 40 שנה לפני חורבן הבית שהיסורים של עם ישראל לא בדיוק יסורים של אהבה.

עד מתי אנחנו צריכים להתחזק ומתי אנחנו צריכים לשנות מסלול ולפשפש במעשינו?

"וְהִנְנִי רוֹאֶה צֹרֶךְ לָאָדָם שֶׁיִּהְיֶה מְדַקְדֵּק וְשׁוֹקֵל דְּרָכָיו דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ כַּסּוֹחֲרִים הַגְּדוֹלִים אֲשֶׁר יְפַלְּסוּ תָּמִיד כָּל עִסְקֵיהֶם לְמַעַן לֹא יִתְקַלְקְלוּ, וְיִקְבַּע עִתִּים וְשָׁעוֹת לָזֶה שֶׁלֹּא יִהְיֶה מִשְׁקָלוֹ עֲרַאי, אֶלָּא בִּקְבִיעוּת גָּדוֹל, כִּי רַב הַתּוֹלָדָה הוּא"

וגם בגזרה הלאומית זה חשוב. לכן האופוזיציה היא חשובה, ומבקר המדינה, ויועצת משפטית, ועיתונות וכו'. (כגוף כמובן) 

והאמת היא שחלק מהייסורים באים כתוצאה מההתנהגות של העם, שאינה מושלמת אבל גם אינה כולה חטא,

וחלק באים מחבלי משיח, וכפי דברי הנביאים ומאמרי חזל לרוב.

אבל מה הנפק"מ? לקטרג על עמ"י?

לא בשמיים היא. הביטוי של התורה והייעוד של העולם מורכב גם מרצון העם, לכן סנהדרין יכולה להפוך על פניו דין תורה מאסור למותר, ומטמא לטהור, וכו. כפי שכותב הרמבם בהלכות ממרים.

הביטוי של רצון העם, כאשר הוא משתקף דרך המקומות הנכונים (למשל, סנהדרין), אז אפשר להגיד עליו קדוש. הוא עצמו גופי תורה.

ואין חשיבות גדולה לשאלה האם צודקים או טועים בהקשר הזה. ועשית ככל אשר יורוך.

צריך לשעו תתשובה גם על כוונות לא טובות בלב, לא על המעשה. על זה נאמר "על חטא שחטאנו לפניך בהרהור הלב". פשוט להצטער על הכוונה הרעה, לא על המעשה. ולחשוב שאם הייתי באותה סיטואציה היית ימסגירו למשטרה רק מטעמים טובים. זה נקרא חרטה. לחשוב שהייתי חזר לעבר ועושה אחרת

כי זה היה מוצדק (לא קראתי את הסיפור לפרטים)

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה  

אם ה' יתברך רואה שכשיש לך זמן אתה כן פותח ספר
ולא סתם מתבטל, ניצחת.

ספר נפלא לעובדי ה', אבל תובעני
זה לא ספר שקוראים בשבת לפני השנ"צ

קשה לקריאה?

או תובעני מבחינת עבודת השם? 

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

בהשראת המכילתא

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

על שלל הלכותיה והרעיונות הפילוסופים שכרוכים בה.

אבל מי יקרא את זה?

בהנחה שהיית רציני , אז כוונתך בין היתר שמצצות מעקה קשורה לנושא ביטחון והשתדלות, השגחה?

אשמח לחידוד..

זה חיבור מאוד מעמיק ושיטתי על מדרש רבה + אגדות ירושלמי. לא כמו עץ יוסף או אפילו יפה מראה אלא יותר סגנון מהרש"א. או טוב יותר, כמו הפירושים הממש ממש ארוכים של מראה הפנים על אגדתות מסוימות.

או: ספר שיאגד את כל אגדתות ירושלמי (קיים כבר) אבל יביא את כל המפרשים הקלאסיים של הירושלמי (קורבן העדה / פני משה / רידב"ז כו'). אולי גם חיבור כזה שמביא רק אגדתות ירושלמי מקוריות שאין להן מקבילות במדרש רבה / בבלי.

ויום אחד הוא נתקל בפירוש 'תפארת ציון' מלפני מאה ומשהו שנה והתרשם ממנו מאוד

(יש בהיברובוקס את הכרך על מדרש רבה אסתר. אני לא מכיר את הפירוש בעצמי)

אכתוב ב"נ בהמשך

שומרת את השרשור

כמו ברכון רק של שחרית מקוצרת ליחיד (יחידה למען הדיוק).

לימים שהזמן דחוק. וגם זה יותר נוח (חוברת קטנטנה במקום סידור שצריך לדפדף).

ותכלס אולי גם למנחה (גם ככה קצר)

ממש בשביל הימים הלחוצים שיוצאים מהבית מוקדם ואין זמן בכלל בכלל.

ובנפרד בשביל הפרקטיות…

אגב, גם ככה יש מלא דברים שנשים לא אומרות, בטח בתפילת יחיד, גם כשזמנן בידן (תפילין, קורבנות…)

הרי יש הלכות על דילוגים ומה המינימום שכן חייב בשחרית וכו. אז כזה. מאוגד במשהו קטן כמו ברכון של כמה דפים (האלו בלי השירים החסידיים, שזה נטו ברכת המזון)

וגם אם אני לא טועה

מנחה, ראש חודש, חגים... 

פרשת השבוע לפי התלמוד הירושלמי

ידעו..

זכור לי במעורפל שיש התעסקות בזה בכתבי

האדמור מפיאסצנה היד..

הרבה מפיאסצנה מביא שם הרבה על עבודה עם דמיון ומסביר למה חשובה התלהבות זה די ארוך ועבודה תהליכית לא משהו שאני עכשיו יכתוב פה בדקה.

בחבד אגב יש הרבה דיבור על התלהבות מתוך התבוננות תוכלי למצוא אצל אדמור הזקן הרבה התבוננויות על זה

אז תחילת פרק כו בתניא מדבר על שמחה ועצבות..

אבל שוב זה קצת שונה..

שווה לעיין שם בכל מקרה😃

על שמחה ועצבות יש מלא!

אבל ספציפית על הנקודה של התהלבות פחות מצאתי..

תודה

ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב, ב): כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו'. (תהלים פד, ג): נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. (תהלים סג, ב): צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.

אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו, ג): ונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתוב (הושע יא, י): אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.

בהצלחה!