יש מצב שזה הגיל? שלי ככה כבר תקופה,  בת עוד מעט חמש

יואו זה מטריף אותי

אם היא מדברת מתוך בכי אני ישר עוצרת אותה לא יכןלה לשמוע את זה בכלל

מחשיך מוקדם והסבלנות נגמרת בהתאם.

בקיץ יש יותר התלהבות מהחיים. אבל כל תקופה והמתנות שלה. צריך ללמוד איך לנתב את זה

"מתוקי, עכשיו בוא נראה איך אתה מבקש ממני את זה - אבל בלי לבכות. מה אתה אומר? תצליח?"

או פשוט לומר:

"אני לא מבינה אותך כשאתה בוכה ככה. נסה להפסיק לבכות ואז לדבר."

ומבינה אותך ממש, זה לגמרי מחרפן...

להגיד בפשטות: אני לא מבינה כשמדברים בבכי. בבקשה תגיד את זה בלי לבכות כדי שאוכל להבין.

בפעמים הראשונות הוא יגיב בהיסטריה אבל תתעקשי על זה, אחרי כמה פעמים תראי איך הוא מפסיק מיד ומחליף טון. עם הזמן הוא אפילו יבין שזה לא משתלם לו כי הוא לא משיג בזה שום דבר.

מבחינתי זה אותו דבר כמו ילד שמדבר עם מוצץ בפה או ילד שמדבר מאוד בשקט או צועק. לכולם אני מגיבה באותה צורה - אני לא יכולה להבין ככה, בבקשה תחזור על זה בצורה שאני יכולה לשמוע. 

שהוא מדבר במנגינה של בכי וזה לא נעים לשמוע את זה, שינסה לדבר בלי התבכיינות. כל פעם שהוא עושה את זה להזכיר לו לא לדבר ככה.

זו הזדמנות טובה ללמד את הילד מודעות לאיך הוא נשמע ואיך כדאי לדבר.

אמא רוצה לעזור לך אבל לא מבינה אותך כשאתה בוכה, ככה כל פעם מחדש.

נכון זה דורש סבלנות אבל בסוף זה משתלם

הוא מבקש משהו בהתבכיינות , אני מיד מזכירה- תבקש בצורה נעימה.

ואני לא עוזרת עד שהוא מדבר נורמאלי, אפשר בבקשה שתקשרי לי את השרוכים? הוא בן שלוש וחודש... אחרי כמה פעמים כאלה הוא מתפקס על עצמו. לא כל דבר צריך להכיל, אנחנו צריכות לחנך את הילדים שיתנהגו בצורה נאותה ונכון שזה מאוד באופנה היום להכיל ולהכיל. אבל התפקיד שלנו זה לחנך את הילדים שלנו, ובעיני, לבקש בצורה מכובדת משהו מאמא זה חלק מהחינוך. אני לא מדברת על ילד שיש סיבה לבכי, זה סתם הרגל שני להם להיות בו. 

(לא זוכרת ממי, סליחה)

להגיד "אני אשמח לשמוע בקול הנעים שלך"

הם מבינים יפה למה הכוונה...

הוא מאד צפוי בגיל הזה

צריך לשנות חשיבה ולהבין שזה טוב ומביא הזדמנות להורה ללמד ולילד ללמוד.

אם אין סבלנות/ כוח כדאי למלא מאגרים.

זה כל ההבדל בין הורה סבלני ומלמד לבין הורה חסר אונים

וכמו שאת אומרת זה דווקא גורם לו להמשיך.

לי עוזר במקרים כאלה 'למסגר' את הסיטואציות האלה.

מה הכוונה?

לראות בהן סיטואציות ידועות מראש, אבל שהן חלק ממסע, מעבודה שלי, שבתקווה גם תשנה משהו אצלו.

למשל אם את מראש מחליטה שכל פעם שהוא פונה אליך ככה העבודה שלך היא לא לאבד שלווה, ולענות לו במנטרה מסויימת כמו אלה שהוצעו כאן למעלה,

תנסי לראות בכל פעם כזאת עוד אבן דרך במסע לשינוי.

כי ילדים לומדים אותנו. 

אז כל פעם כזו היא הזדמנות.

וכל פעם שהוא יראה שאת לא מופעלת מזה, ומחזירה לו באותה מנטרה,

תקדם אותו עוד צעד להיפרד מההרגל הזה.

וכמובן לטפוח לעצמך על השכם בכל פעם כזו שאת מצליחה. 

ויהיו גם פעמים שלא, וזה בסדר כי כל מסע מורכב גם מירידות.

העיקר שיש למסע כיוון ברור ומטרה בסוף הדרך..

וזו ממש עבודה על המידות בשבילנו לא להתעצבן ולנסות לבקש בשלווה שהוא ישנה את טון הדיבור...

את מרגישה שאותך זה מפעיל מעבר להגיוני? את מסוגלת להבין למה?

בסוף ההריון ואחרי הלידה

ממש הרגשתי אמא נוראית בדיוק בגלל מה שאת מתאקת

אבל עצם לץזה ששמתי לב לזה והחלטתי שאני גומרת עם זה נתן לי כח לעצןר ולהזכיר לעצמי שא-אני לא רוצה לדבר ככה

ב' אני ילמד אותו שצעקות זה לגיטימי

ג' הוא רק יכנס ליותר היסטריה ולא ילמד אותו איך  צריך לבקש

בכי שצריך להשתחרר ויוצא בדרך כזאת..

קחי סיטואציה ביום כזה שגם ככה היית אומרת בה לא ותני לו לשחרר ולבכות.. שיוציא הכל

בכי זה דבר טוב

ממליצה לקרוא בהורות מחבקת

תחשבי שאת בעבודה ועובר עלייך משהו אז את חנוקה כזה.. 

ממש מבינה למה זה מחרפן אבל לא מסכימה עם מי שכתבה לא להסכים עם זה. גם הילד לא רוצה להתנהג ככה הוא צריך שיעזרו לו לראות מה עומד מאחורי זה

להגיד לו לדבר אחרת זה בעצם להגיד לו אני לא כאן ב בשבילך כקשה לך

צריך ללמד את הילד לתקשר אחרת, אבל מתוך ראייה של הצורך העומד מאחורי זה

הרבה פעמים זה עייפות, רעב, רצון לתשומת לב וחיבוק או סערת רגשות שהם משחררים כשהם מרגישים בנח והם לא מצליחים להביע

זה בסדר שלפעמים אין לנו סבלנות, הכי אנושי בעולם, אבל זו גם הזדמנות ללמד את הילד לתקשר נכון את מה שהוא צריך

אבל יש ילדים שפשוט סיגלו צורת דיבור כזו, הכל בבכיות ובטון מתלונן ומתבכיין, ונשמע שזה המקרה שהפותחת מתארת. במקרה כזה לא יעזור לתת לו לבכות כל פעם, וזה לא בא מצורך לשחרר בכי, אלא פשוט הרגל גרוע.

ואני הכי בעד להכיל בכי ואת כל סוגי הרגשות, אבל לא תמיד זה לטובת הילד

אפשר גם להכיל וגם ללמד, זה תהליך שאמור לקרות בד בבד כדי לראות שינוי

אחרת את רק מבטלת את הילד והוא לא ילמד לעשות אחרת

לא חייבים להיענות באופן שלא נעים לנו. זה גם לא בריא בשבילנו וגם בסוף זה מתפוצץ.

אם הילד נסער במיוחד אז אפשר נקודתית להבליג באותה הפעם מתוך מודעות לרמת המצוקה.

אבל אם זה במצב רגיל, אפשר להציע חיבוק חזק,

מקלחת, תה עם עוגיה, סיפור וכו.

כמה דקות מרוכזות של התייחסות טוטאלית לילד ושינוי מגמה, עשוי לעזור לו יותר מאשר להכיל את הטון שלא נעים לאוזן ההורה.

ולפעמים כל מה שצריך זה רק תזכורת לכך שאפשר לדבר אחרת ועדיין הוא יקבל את אותה ההתייחסות.

זה פשוט יכול לשגע.

הבן שלי יכול לקום ב6 בבוקר, להיעמד באמצע הסלון ולהתבכיין "קר לי" קר לי קר לי קרלי קרלי קרלי...

או אם השמיכה נופלת לו אותו הדבר קרליקרליקרלי

נופל לו משהו, נרטב לו משהו מאפס למאה בדקה.

זה משגע.

כשיש לי סבלנות, אני מתכופפת אליו, מסתכלת בעיניים ואז אומרת את מה שהוא רצה להגיד בטון רגוע "רצית לבקש אכסה אותך בשמיכה? בשמחה חמוד שלי". כאילו מתמללת אותו ומדגימה איך להגיד את זה רגוע. יש מידי פעם הפנמה😅

כשאין לי סבלנות, זה נראה אחרת😉 אבל העיקרון חשוב.

וגיליתי גם שלפעמים אנחנו עושים משהו ונראה שאין הפנמה והם לא מבינים וזה מאוד מייאש, ואז פתאום אחרי כמה זמן רואים שזה כן עזר. אז לא להתייאש אם יש משהו שנראה לך נכון, גם אם זה לפעמים לוקח זמן

מאוד חשוב לי/מאוד רוצה לשמוע מה יש לך להגיד, תנסה להגיד את זה שוב בצורה בוגרת/יותר נעימה/רגועה

קראתי הכול והחכמתי ממש.. תודה לכן ❤️

באמת מדובר בדפוס ולא במשהו חד פעמי.. וכן, אני מרגישה שזה מפעיל אותי מעבר להגיוני... במיוחד כשאני עייפה / רעבה / עצבנית / טרודה..

יש מישהי ברשת שעושה השוואות מצחיקות בין אמהות של היום ואמהות של פעם... והיום אנחנו נורא "להכיל, להכיל, להכיל", אבל איפה המקום שלנו?? באמת יש אמהות של היום שרק מכילות כל היום?? ואיך אנחנו גדלנו ברוך השם טוב, עם אמהות של "פעם"? המון שאלות שאני מנסה לדייק לעצמי...

וכן, הטון המתבכיין הזה מיד "מדליק" בי משהו... מן עצבים או לחץ, שאני ממש מנסה למתן ולשלוט.. לפעמים הולך, לפעמים פחות, לצערי...

ככל שתתני לעצמך יותר מקום, תוכלי להכיל. אבל בצורה נכונה.

את רעבה? תאכלי.

את עייפה? תדאגי להשביע את העייפות ככל הניתן

ככל שתהיי יותר קשובה לעצמך, תוכלי להיות יותר מדויקת עבור ילדייך

את כל מה שאומרים ברשת. זה יפה רק בסרטון.

מה שחשוב זה מה שמתאים לכם כהורים.

פעם חשבתי שיש דרך אחת נכונה להורות, עברו כמה שנים והבנתי שממש לא.

מה שכן, אני שמה לב על עצמי שלפעמים אני נכנסת לשיח "קורבני" סביב כל מיני דברים. קצת כמו מה שאת מתארת כאן, בשאלות על המקום שלנו.

ואז אני משתדלת להזכיר לעצמי שבאמת באמת זו בחירה שלנו, ויש לנו בחירה איך להתנהג ואיך להוביל את ההורות שלנו. זה לא תמיד קל, אבל להיות במקום הקורבני שכאילו אין לי ברירה קשה לי פי מאה.

היה נשמע מבין השורות שיש בך כעס על הסיטואציה, כאילו אין לך ברירה. אצלי בשביל להתמודד עם הכעס אני מזכירה שיש לי ברירה, אפילו אם זה עדיין קשה.

אבל אצל כל אחת זה אחרת כנראה ❤️

וזה התחיל לאחרונה...אני ממש לא סבלנית אליה שהיא ככה. אני לא יודעת אם זה עונה להגדרה של אמא רגישה ומכילה שמקשיבה לילדים שלה בכל צורה וחלילה לא יוצרת אצלם התניה שבכי זה רע.. כנראה שלא.. אבל מנחמת את עצמי בזה שכשהבכי הוא אמיתי אני לרב כן סבלנית.

משהו בהתבכיינות הלא מוצדקת ממש מפעיל אותי כאמא ואני לא מוכנה לשתף עם זה פעולה .

לחדש לקטן

אני נוטה להגיד ישר משחקים לגדולים, כי אני ממש אוהבת לחדש לילדים שלי משחקים🤭 וגם יש פה רווח כפול, גם מתנה וגם יחס לגדולים. כשבבגד יש לך "רק" מתנה.

(ואני גם מוצפת בגדים מהגדולים…)

אבל זה באמת ממש תלוי במשפחה🤷🏽‍♀️

אם זה משפחה קרובה, כן הייתי מנסה לגשש מה יותר יישמח.

בלידןת האחרונות (חמישי שישי) פעם דברים של איפור ועור

פעם פיגמה שווה

כי לתינוק יש הכל…

מדובר על גיסות

הקשר לא קרוב בכלל אז מתלבטת אם רלוונטי

והיה לי ממש כיף😂

לדעתי זה לא תלוי קירבה

פשוט כזה, בלידה כוחם חרגע שוכחים מהאמא ומקבלים הכל לתינוק, וזה יפה לשים את האמא במכז ולקנות לה🙃

וחלוק פרוותי והיא עפה על זה

אבל הקשר שלנו באמת זורם וקרוב

אם כי, גם בגד חדש לתינוק חדש, זה מחדש.

אבל זה תלוי אופי גם של היולדת.

ודוקא כי כאילו יש לי מהקודמים אז לא מפנקת את עצמי לקנות חדשים ויפים

אם מישהי היתה מביאה לי כמה בגדים מתוקיים משיין או בגד אחד חמוד במיוחד היתי מעדיפה

אבל אם זה סתם בגד גוף פשוט ומשעמם

אז עדיף משחק לגדולים כי זה שימושי יותר

אבל עם מצפון על הכאיתו בזבוז הזה

אבל ביאס אותי כי בחיים לא מקבלת מתנות ללידות

תכלס מאז ומתמיד

כמה ספורות ממש

אין לנו משפחות בסגנון

הגיוני כי גם אני לא נותנת כי לא יכולה

וזה הנורמה

אבל בכל זאת התחשק לי להלביש יפה ומתוק ונראה חדש

אז לא קניתי הכל כמובן

אבל כן כל כמה זמן קניתי משיין בזול בגדים מתוקים ומהממים שמשמחים אותי

בעיקר לשבת

אז אני היתי שמחה בבגדים

אבל זה עניין של אופי כל אחת משהו אחר

היתי שמחה גם במשהו לעצמי

פיג'מה כיפית ,ספר טוב, נעלי בית בחורף, משהו חמוד ומפנק

בברית של הילד השישי קיבלנו מתנה ספר צביעה יפה עם הקדשה חמודה: "בזמן שאמא מטפלת בתינוק החדש, אתם תוכלו להעסיק את עצמכם בספר הזה."

נהניתי מהמחשבה

והאמת שזו מתנה עדיפה בעיניי על פני משחק קופסה וכדומה, דווקא מכיוון שהיא מתכלה. בלידות הבאות הביאו לנו משחקי קופסה כמתנה, והאמת שהרגשתי שזה רק מוסיף לנו עוד בלגן בבית🤭 (כי במהלך השנים הספקנו לצבור הרבה משחקים...)

אבל כמובן אני מודה לאלה שהביאו וחשבו על זה! כי שוב, בעיניי תעסוקה לילדים עדיפה על פני עוד בגד לתינוק, כשיש כבר הרבה בגדים במצב מצוין (כי תינוקות לא מבלים בגדים) מהילדים הקודמים...

אבל מן הסתם זה אינדיבידואלי - יש אימהות שהיו שמחות בבגד חדש שמייחד את התינוק על פני אחיו... 

כן כיף להתחדש במשהו לבייבי

דווקא כי פחות יש את ההתלהבות והמתנות כמו בראשונים.

ארוחה אפשר להזמין בוולט.

יואו חיכינו איתך

איזה מרגש

זוכרת את כל הסיפור של תחילת ההריון

מרגש מאוד !

הרבה נחת להתאוששות קלה 

מרכז יהל - מרכז ייעוץ והדרכה לחיי אישות

ארגון ותיק ופעיל בתחום שאת מחפשת - עם עשרות פודקאסטים ומאמרים מצויינים

לדעתי הרבה יותר יעיל, ואם גם בעלך בקטע לטפל בעצמו, אז בכלל.

בסוף המון הקונפליקטים הזוגיים סובבים סביב פצעי ילדות אחד של השני שנפגשים. לכן לנו טיפול אישי עזר הרבה יותר.

בקשר לפודקאסטים יש של אסתר פרל ( באנגלית)

יש את הפודקאסט של פאולה וליאון ( לא יוצאים פרקים חדשים אבל יש שם אוסף של הקלטות טובות)

וכל פודקאסט של התפתחות אישית יעזור.

יש פודקאסט שנקרא מטהרת לעצמי- פודקאסט בכל נושאי הבית היהודי, זוגיות, נשיות, טהרה ומה לא…

אולי תמצאי שם תכנים גם בשבילך.

ובהצלחה רבה! 

לי היה כך כשהנקתי עם ההריון..

ההנקה.
כשהפסקתי להניק- עברו הסחרחורות.
אין ברירה...