חוסר סבלנות לילדים הגדולים בתקופה שאחרי הלידה...
יודעת שמוכר שהאמא והתינוק הופכים למעין "יחידה אחת", וברור שבשבועות הראשונים עיקר העיסוק הוא בתינוק. אבל- מכירה שמדברים על זה הרבה בהקשר הזוגי, פחות ראיתי התייחסות בהקשר של הילדים הגדולים יותר.
ובעיקר- אשמח לעצות איך להתמודד עם זה נכון? אני מוצאת את עצמי ממש חסרת כוח להקשיב לסיפורים שלהם מהגן, להיות איתם אחה"צ, ובכללי כזה... ואז אני כמובן אכולת מצפון כי גם ככה אמא נעלמה לכמעט שבוע אחרי הלידה (אשפוז ואז בית החלמה), ובכללי נחה הרבה וכזה..גם לא מפזרת אותם בבוקר יותר (בעלי ושכנים צדיקים!), וכל מיני "מפגשים" שהיו לי איתם לפני הלידה כבר לא קורים...
מניחה שיתאזן עם הזמן וכו', אבל עד אז.... אשמח לקבל עצות.ותובנות איך להתמודד נכון.
תודה!


) מפרכים
