יורדים לגובה העיניים של הילד, אומרים לו שזו פעם אחרונה שהוא זורק כסא/ לוקח בלי רשות. קל וחומר שלא מרביצים לאמא. ולא להכיל את זה ולהמשיך כאילו כלום קרה.

במקביל, לחזק אהבה ואמפתיה. אני מניחה שזה נובע בעיקר ממצוקה רגשית. לעזור לו לתמלל רגשות. 'אני מבינה שאתה כועס/ מאוכזב/ עצוב.. אבל אני לא מרשה x y z ..

להרחיק מהישג ידו דברים שהוא לוקח ללא רשותך כדי שפחות יתפתה

ולעשות את כל זה באסרטיביות ובעקביות. לדעתי זה לא הזמן לרחם עליו ולוותר לו. כן להביע אמפטיה ולתמלל רגשות,לא לוותר על תגובה הכרחית. גמככה אבא לא נמצא הרבה, הוא צריך יציבות בדמות של גבולות והרבה אהבה ומקום לטלטלות שהוא עובר

ובהמשך, לדעתי כשתתפני כן ללכת להדרכת הורים

לא להכנס למאבקי כח ואיומים

נגיד להגיד

התנהגת לא יפה אז בארוחת ערב לא תקבל מעדן

זה לא יעיל

כי הז תוצאה רחוקה ולא תמיד ישימה

הם לא יודעים עדיין לבחור אחרת מאיום רחוק או אם גדול מדי אז גם לא

בכללי התגובה צריכה להיות אסרטיבית עם נוכחות וידיעה ברורה את מציבה גבול והוא יקשיב לך

אין אופציה שלא

קודם כל- אם הוא מרביץ לך או לאחים באותו רגע את מגיבה מאוד ברור ובחומרה-

אמא לא מסכימה להרביץ!

אסור להרים ידיים

כשהוא רגע מפסיק -ונהיה קשוב-

אני מבינה שמאוד כעסת כשאמא לא הסכימה לך סוכריה. זה באמת מאכזב ממש לרצות משהו מאוד ולא לקבל

אבל גם אז אסור להרביץ לאמא או לאחיך.

אם את עצוב או כועס אפשר לספר לאמא ואמא תעזור לך למצוא פתרון.

או אפשר ללכת לשטוף פנים.

וכו

להציע חלופה..

לא מיד.

בזמן שמתאים

ולהיות עקביים

שוב ושוב אותה תגובה

אותו מלל

והכי הכי חשובבב

בלי מעורבות רגישת

לא לכעוס לא להתפרץ עליו

רק להיות ברורה והחלטית ישבין מסר -שזה גבול לשא עושים

לפעמים אני בכוונה אפילו עושה טון מאוד חמור אם זה מעשה מאוד חמור

שיבין שזה קו אדום

אבללללללל

את בתקופה מורכבתתתת

וגם הם מרגישים את הקושי

אז האמת את צריכה הדרכה שתתאים לך עכשיו בימים אלה

ולפי הכוחות

לא להעמיס עליך ציפיות

אני כשבעלי מגוייס בוחרת בעיקר במה שנח וקל לי

ושמה גבולות אבל לא היתי מתחילה תהליכי חינוך עמוקים

גבולות הם דבר חשוב שצריך לדעת באיזה אופן להעביר בבית, אבל לפני כן חשוב להבין;

כשילד מרביץ כל הזמן, בועט, ומאיים, מכה את האחים החברים ואמא, הוא מנסה לקרוא לך.

ההתנהגות שלו אומרת שרע לו בלב והוא פשוט עדיין לא יודע להתבטא.

כנראה משהו כואב לו, קשה לו ומציק לו, והוא לא יודע עדיין איך לקרוא לעזרה, איך לתמלל את התחושות שלו, איך להתבטא בצורה נכונה.

כשההתייחסות לזה תהיה רק עוד גבולות החוויה שלו עלולה להיות מתסכלת אפילו יותר, כי הוא מרגיש שלא מבינים אותו.

לכן, אם לדוגמא שיחקתם והוא התעצבן, לעזור לו דבר ראשון לתמלל: אני רואה שזה הרגיז אותך/קשה לך/אתה כועס

ובמידת הצורך גם לשמור על הגבול שלך, וללמד אותו שגם כשהוא כועס לא מרביצים.

אפשר לתת לו חיבוק דב, ולהגיד לו אני רואה שזה ממש קשה לך, אני רואה שממש רצית לנצח/לבנות על הלגו הכחול, לשבת בצד הזה

זה עצוב לך? פשוט לתת חיבוק ואמפתיה, זה בעיקר מה שהוא צריך.

לא פתרון ולא גבולות במובן של להזכיר לו מה לא לעשות בלי להתייחס לשורש

אפשר גם לשאול מה יעזור לו אם זה משהו שקשה לו להרגע. להציע חיבוק, לשטוף פנים, כוס מים

ככל שתלמדי אותו ואת שאר הילדים לדבר בשפה רגשית, הוא ידע בהמשך להסביר קודם לעצמו וגם לכם שעכשיו

הוא כועס/מאוכזב/עצוב וכו. אפילו שהוא רוצה חיבוק, שהוא נעלב וכו.

מעבר לזה הייתי משקיעה בזמנים רגילים בשיח איתו ועם כולם, לעזור להם לאוורר רגשות שלא יהיו טעונים, שיקבלו אהבה ותשומת לב.

ואחרי הכל אבל לפני הכל- כדי לתת את כל זה גם את כאמא זקוקה להכלה של עצמך, לעיבוד של חוסר האונים והתחושות הקשות שעולות בך, כדי שתהיי מסוגלת להיות פנויה, קשובה סבלנית ומכילה.

השתדלתי לתת לך כמה עצות אבל באמת באמת נשמע שיחד איתם

הרבה מהבסיס זה עיבוד עצמי שלך, של התחושות הקשות והמצב עכשיו. זה בטח לא פשוט בגלל העומס. מאחלת לך הרבה בהצלחה

ופשוט אין לי כוח.

גם לי קשה. גם לי עצוב. גם לי בודד.

גם אינ רוצה להוריד מהכתפיים אחריות ולצעוק. 

גם אני רוצה שיחבקו אותי .

הכי הכי מובן בעולם.

אז הדבר הכי חשוב עכשיו זה לדאוג לך.

שיחבקו אותך, שתוכלי להוריד קצת מהכתפיים, וקצת לצעוק

וקצת להכיר בכל העומס והאחריות והחוסר אונים והמבוכה

ובטח עוד הרבה שיושבים לך על הלב.

זה הכי הכי הכי חשוב עכשיו.

קודם כל לך

אבל גם לילדים שלך❤️

מה יכול לעזור לך בזה?

היה שם זוג שהאשה שאלה לגבי הבן שלהם, שמאז תחילת המלחמה (ומילואים של אבא) הוא ברגרסיה גדולה, צועק ואלים, ועכשיו בגן הגננת (עם ניסיון של 18 שנה) אמרה להם שהיא לא ראתה דבר כזה ושהיא כבר לא יודעת מה לעשות ובעצם רוצה להעיף אותו מהגן.

והתשובה (הגאונית כתמיד) של גברת רביע היתה, הוא צודק! הוא מוכן להגיד בקול מה שכולנו מרגישים אבל מסתירים כבר יותר משנה- העולם השתגע ואין לי כלים להכיל את השיגעון. והגננת שלא ראתה דבר כזה, כנראה שכחה שלא היתה פה מלחמה כזו כבר 18 שנה ויותר, ושלא תפיל עליך את חוסר הניסיון שלה, ואת תחבקי ותחבקי ותחבקי את הילד. ותשלחי את הגננת לקורס לחיבוק ילדים שהעולם רועד להם מתחת לרגליים.

אז אם מותר לי להסתמך על גדולים ממני, גם כאן זה מה שהילד שלך חווה, ואני לא אומרת לאפשר פרצי אלימות וכן לשים גבול מה מותר ומה לא עושים, אבל מציעה לך חוץ מחיבוקים להציע לו 'אתה מרגיש עכשיו צורך לצעוק חזק? בא נצעק יחד. קשה לנו שאבא לא בבית, אנחנו מתגעגעים אליו ורוצים שהוא יהיה פה! אנחנו לא רוצים שתהיה מלחמה! אנחנו רוצים כבר לנצח וכל החיילים יחזרו הביתה בריאים!' אפשר להתפלל ולשיר ולצעוק ולבכות יחד, אני חושבת שזה יכול מאוד לשחרר גם אותך וגם אותו ולתת לו דרך לפרוק את הפחדים שלו באופן חיובי. ולחבק כבר אמרתי?

וגם לך מגיע חיבוק מוחץ. באמת, תמצאי זמן עם עצמך או עם הילד להגיד במילים ואפילו בצעקות כמה קשה לך, את כל כך נורמלית! זה העולם שהשתגע...

חיבוק גדול, תודה גדולה, מקוה שה' ישלם שכר גלוי לעין וללב לכל הצדקניות והצדיקים שמוסרים את נפשם למעלה משנה כדי להגן על עם ישראל. 

כן גם כי אני הורמונלית (אחרי לידה וזה) אבל בעיקר כי נגעת לי עמוק בלב

איזה מדויקת גברת רביע אמאל'ה

נכוןןןן

באמת העולם השתגע

וכשקראתי את מה שכתבת הרגשתי שאת צועקת גם את הצעקה שלי..

תודה

❤️

שימי גבולות לעצמך

מה את מוכנה לספוג ומה לא

אני למשל לא מוכנה לספוג מכה/ דיבור לא יפה מאף אחד כולל הילדים, זה אומר שאם קרה ומישהו דיבר לא יפה אני לא ממשיכה את השיחה/ ההתנהלות הרגילה, באותו רגע יש קאט ואז הגבול ברור.

זה לפני הצבת קווים אדומים לילדים והובלה הורית, אלה דברים שצריך בשבילם מחשבה סבלנות וכוח, ואולי זה פחות מתאים עכשיו.

לק"י

הם קטנים, קשה להם להתגבר על פיתויים.

מה שלא רוצים שיקחו, צריך להרים. שלא יעמוד להם מול הפנים.

וחיבוק לך. תקופה לא קלה בכלל.

אצלינו המקום היה הסיבה המרכזית למה לא. תחשבו כמה אנשים בערך יבואו, וכמה מ"ר פנוי מרהיטים יש לכם בסלון, המקסימום שאפשר להכניס אני חושבת זה אדם בכל מטר נניח יש לכם סלון של 30 מ"ר אז המקסימום זה 30 אנשים (וזה יהיה צפוף, אבל אפשרי)

חוץ מזה צריך לחשוב איך את מושיבה את כולם לאכול, אם זה אפשרי מצד המקום והמבנה.

ואם את הולכת על זה אז ממש חשוב שתהיה לכם עזרה גם בארגון ובניקיון של הבית לפני הברית שיהיה נעים לארח בו (ושאת היולדת לא תנקפי אצבע בשביל זה) וגם בארגון ובניקיון של הבית אחרי האירוע. שלא הכל יפול על בעלך כי זה מאוד מתיש.

כל הסלון, כל אחד ייקח לעצמו ויישב

מה דעתך?

אנחנו לא עשינו ברית אבל ימי הולדת אנחנו עושים עם משפחה די גדולה אצלנו בבית באופן די דומה. מעמידה שולחן כמו בופה צמוד לקיר וכיסאות סביב כל הסלון וילדים משחקים באמצע. כל אחד לוקח משהו וחוזר לשבת במקום שלו או אחר. זה לא כזה רשמי.

מה שכן, אני מרגישה צורך להבריק את הבית לפני מפני האורחים ואחרי בגללנו, אז השאלה אם יש מישהו שיכול לעזור לך בזה סמוך ללידה. 

ממש אהבתי את הקונספט

הברית עצמה הייתה במבואה של הכניסה לבית

היה שם קצת כיבוד קנוי - עוגיות ושתיה

התחילו בדוק בזמן

ואז כל האורחים הרחוקים יותר הלכו ונשארו רק המשפחה המצומצמת

פתחו בר מגשי אירוח חלביים

וכמובן שכולם עזרו בפירוק האירוע 

תדחפי את השולחן של פינת האוכל לקיר, תשימי עליו את האוכל (בופה), וכיסאות בסלון כזה, באמת בופה ומי שרוצה שישב

אם אין הרבה אנשים זה מושלם

אם יש המון יכול להיות קצת צפוף

ואני חושבת שיש בזה הרבה נוחות לאמא… יש לך במרחק פסיעה חדר פרטי להניק, לנוח, לטפל בתינוקי…

אולי תביאי מישהי שתעזור בארגון הפרקטי של האוכל וזה? אפשר סתם נערות או אחייניות, לא צריך להשתגע

אצל ההורים

היה סופר מצומצם

השכנים נורא רצו לברך וריגשו אותנו

אבל...

בקושי היה כיבוד, המשפחה הקרובה כולם מיהרו ללכת

מה שהיה מאוד נחמד כי הייתי מותשת ורציתי להניק בשקט

לק"י

א. צריך לדאוג שיהיה מסודר. (נניח הבית שלנו הפוך, ולא הייתי רוצה להצטרך לסדר אותו לכבוד אורחים אחרי לידה).

אז אם אתם עושים בבית, מציעה לדאוג למי שיסדר לפני ואחרי.

ב. לדאוג למספיק מקומות ישיבה. (בבריתות שהיינו לא היה מספיק מקום. אז לצעירים זה אולי מתאים לעמוד חלק מהזמן. למבוגרים/ נשים בהריון- פחות).

אבל בקיץ, ויש לנו חצר, אז זה שונה ממש.

אבל כן היה כיף נורא שיכלתי להניק בשקט בחדר שלי, ובכלל שלא צריך לטרטר את עצמי ואת הילדים הגדולים שהרגישו מאוד בנוח.

הזמנתי נערות שינקו את הבית לפני ואחרי, ולי זו היתה חוויה נהדרת.

לדוגמא - כלל שמקבלים שוקולד רק כשמסיימים להתארגן בבוקר או רק כשאוספים את כל הצעצועים בסוף היום. או משהו שקורה בתדירות יותר נמוכה - נגיד שוקולד מקבלים בכניסת שבת.

אפשר משהו שתלוי בו )הצליח לבד לעשות × כמו לאסוף צעצועים, לבחור בגדים( או תלוי בזמן מסוים כמו כניסת שבת, בוקר או צהרים. מאוד עוזר בגילאים האלו להבין מתי כן אפשר.

כמובן שהוא יבדוק את הגבול ברגע שיהיה כזה, אבל אחרי כמה פעמים שהוא יראה שזה מתקיים זה יכול להרגיע את הדחף... 

שבת יותר הגיוני אולי אבל לא חושבת שיספק אותו🫣

עכשיו שלא יובן מזה שאני חושבת שהוא צריך לקבל את כל מה שהוא רוצה ממש לא וברור שאני מחליטה ושאם מבחינתנו לא מקבל שוקולד אז הוא לא יקבל לפחות כל זה בשליטתנו ...

פשוט מרגישה שזה כל הזמן מאבק כל הזמן מחפש את זה ורוצה את זה...

ורוצה למצוא דרך להרגיע את הדחף ולא רק להתעקש איתו ולהיות איתו במאבק כל הזמן

וגם למצוא את הזמנים שכן מקבל. בלי שיחפש.

נניח ממתק שבת. ראש חודש. קינוח בשבת וכו. 

למרות שגם זה לא יכול להיות קבוע מבחינתי אבל כשכן את צודקת שזה עדיף...

אין לי בעיה שיקבל פעם ב אבל זה לא מספיק לו הוא כל יום מחפש ורוצה ומבקש 🤦

טעמתי פעם קובית שוקולד של 100% שוקולד, זה טעם נוראי ממש עד בלתי אכיל,

יכול להיות שאם יטעם כמה פעמים שוקולד מר ממש כבר יאבד את החשק לחפש את זה

מניסיון

וגם באמת שוקולד ולא סוכר

הבת שלי אכלה עיסת קקאו ככה בגיל שנה

אפשר להכין שוקולד מקקאו ושמן קוקוס (אם אוהב חמאת בוטנים אפשר להוסיף גם)

בשמים את זה בתבניות סיליקון וקיבלת ממתק סופר בריא וטעים!

אפשר להכין כמות גדולה ולשמור בקופסא במקפיא 

שהוא נמשך למתוק כי יש צורך לגוף באנרגיה

אז לנסות אולי להציע יותר פירות מתוקים במקום כאלו פתרונות

שוקולד אפשר להכין בבית כזה שאני נותנת לילדים בלי חשש משוקולד רגיל והחומרים שבו

שמן קוקוס, אבקת חרובים/קקאו, סילאן, מחית אגוזים/שקדיה

ממיסים הכל בבן מארי ויוצקים לתבניות, מעבירים להקפאה מוכן לאכילה תוך 20 דק'

ואת יכולה לעשות שלא יהיה מידי מתוק

קודם כל זה לא שוקולד באמת אלא סוכר וקקאו ואפשר לשים קצת פחות סוכר או להפחית לאט לאט

ואפשר גם לעשות תחליפים של כדורים מתמרים וכדו'

ואז זה גם טעים וגם לא ממכר כל כך

ואני מאוד מזדהה עם הילדון שלך

גם לי בא לחסל חפיסת שוקולד כל יום 😂

בת שנה ורבע שלגמרי למדה לזהות מה מתוק, ודוחה מעלחה את כל מה שלא... (היא עוד לא מטפסת לגובה, אבל אם איכשהו אריזת שוקולד תתגלגל לידיה היא בהחלט תצליח לפתוח אותה ולאכול...)

אני בנקיפות מצפון נוראיות, אבל אני גם לא מסוגלת להוציא את השוקולד מהבית...

כרגע משתדלת להחביא ממנה כמה שאפשר, ולתת לה לפעמים בקבוק מטרנה במקום (לצערי הנקה בקושי מושכת אותה). לעתים רחוקות מצליחה להסיח את דעתה בשירים וכדומה, אבל לרוב היא פורצת בבכי קורע לב ומחריש אוזניים כשמרחיקים ממנה את השוקולד...

בהצלחה לשתינו😏🥴

אני גם כזו, וגם הקטן שלי.
גורר כיסא למקרר פותח ומחפש עוגה (בן 3 אוטוטו) מאוד קשה לי להתמודד עם התופעה הזו.
וגם עם עצמי.
אהבתי מה שהציעו לקנות שוקולד 80 אחוז.
או להכין לבד בבית

צעיף/שרשרת.

אני בדר"כ לובשת משהו שמתאים אבל *לא* בצבע של החולצה/בגד

כך זה מוסיף לי צבעוניות.

אם הפריט מקושקש- אז מטפחת חלקה

ואם הבגד חלק

אז דוקא המטפחת זה מקום להוסיף בו צבע ועניין ומקושקש יכול ללכת טוב.

בסופו של דבר יש לי מלא מטפחות (צעיפים וקושרת אותם)

ויש את הכמה שחוזרים על עצמם כי הכי מתאימים *לי* 

מחמיאים לי לפנים לצבע העיניים,

כמו תכשיטים שיש לי די הרבה אבל בסופו של דבר משתמשת ב2-3 פריטים קבועים..

בשבת אני מתאימה לחצאית או לשמלה, עם חולצה לבנה. מטפחת בדרך כלל בצבע אחיד, יכול להיות עם דוגמא בבד, אבל פחות צבעוני.

אני לא משתוללת בהתאמות.

אז כשהבגד צבעוני בד"כ שמה מטפחת חלקה באחד הצבעים שיש בבגד

כשהבגד חלק שמה מטפחת יותר צבעונית - או שיש שם את הצבע החלק או משהו שהולך עם הכל כמו מנומר.

וכמובן מטפחת שחורה לכל מה שאני לא יודעת מה להתאים לו.

לא רק לחולצה/חצאית אלא לשניהם

לא בצבע של הבגדים, אבל כן בצבע שמשתלב יפה או אם זה מטפחת מקושקשת אז שיש בה את הצבע של החולצה/חצאית

בכללי לובשת חלק עם מקושקש ומקושקש עם חלק, אבל לפעמים יוצא לי גם חלק עם חלק או מקושקש עם מקושקש אם זה מתאים ומשתלב ביחד

להרות כוחות ללדת חיים

של נועה בן דוד

מלווה אותי מההריון הראשון, מלא בידע ובהכנות להכל בצורה בריאה ותורנית

יש הרבה אתרים מוצלחים שבהם את יכולה לעקוב שבוע אחרי שבוע מה קורה עם העובר, מה השינויים בגוף שלך, ומה הבדיקות המומלצות. (ממליצה במיויד בהריון ראשון לקרוא יחד עם הבעל. גם מרגש וגם יעזור לו להבין מה עובר עליך).

בנוסף, מניחה שכבר היית אצל רופא נשים, אז הרופא בטח אמר לך ויגיד גם בהמשך איזה בדיקות לעשות ומתי לבוא אליו שוב. עכשיו זה הזמן לשקיפות עורפית אם את עושה ולקבוע תור לסקירה מוקדמת אם את עושה.

את יכולה גם להתייעץ כאן בפורום על בדיקות או רופאים מסוימים ולשמוע דעות שונות לפני שאת מקבלת החלטה.

בכל מקרה, קחי בחשבון שיש מקומות שקשה למצוא תורים. אז צריך לקבוע הרבה זמן מראש במיוחד לכל מיני בדיקות כמו סקירות ושקיפות.

אם את בקופח כללית, אז באפליקציה את יכולה לראות את התיק הריון שלך, יש שם פירוט באיזה שבוע את וממתי עד מתי צריכה לעשות כל בדיקה.

שיהיה בשעה טובה, בקלות, בשמחה ובידיים מלאות! 

זה באמת שלב מאתגר, כשלא יודעים וגם לא רוצים לספר אז אין עם מי להתייעץ.

פה בפורום זה אחלה, ובכללי באינטרנט יש הרבה מידע.

מה מטריד אותך?

אם היית כבר אצל רופא נשים אז מן הסתם הוא הנחה אותך מה הלאה ויש גם אחות ליווי הריון שעוזרת לעקוב שאת עושה את הבדיקות שצריך.

בנוסף ממליצה מאוד על מעקב אצל אחות ליווי הריון

אני גם בהריון ראשון, וזה עזר לי מאוד. לא יודעת אם זה ככה בכל מקום, אבל אצלי בקופה זה פגישות ארוכות יותר ובנחת שממש מיועדות להריון ראשון להסביר מה בא בכל שלב