זהו, שאני לא בטוחה שהוא - הריון ולידה

מכאן מובן שלא מדובר ברב עם גישה והסמכה לטפל בנפש האדם. 

לאישה ׳מורדת׳

לאיים בגירושין

להביא ׳אסמכתא דתית׳ לדיבור כזה

זו התנהגות רעילה ומניפולטיבית

ממש לא כדאי לקיים יחסים אלא להציב גבול שדיבור כזה לא יכול להתקיים והחיים לא ממשיכים כרגיל אחרי דיבור כזה, עד להתנצלות עמוקה והבטחה שזה לא יחזור על עצמו לעולם.

אם המצב הוא כזה שהוא בכלל העיז לחשוב או להגיד כאלו מילים, אני מסופקת אם הוא מעצמו יבין שהוא צריך להתנצל. 

אולי גם צריך להציב גבול שהחיים לא ימשיכו כרגיל עד שילך לטיפול.

ועוד חושבת שזה בסדר להבליג על זה שהיה לו קשר עם מישהי

נשמה, תתעוררי!!

תפני מיד לעזרה מקצועית

וממש לא להתכופף לאיומים שלו

את צריכה להתחיל להאיר ולהעיר את הרצונות שלך ואת הסטנדרטים שלך

מה עם מה שאת מרגישה בכל הסיפור?

אני אשמה ב100 אחוז בזה שהוא בגד בי

כי בגלל שאני לא קיימתי איתו יחסים, הוא חיפש בחוץ!!

אני לא יודעת איזה רב הוא שאל, אבל אם את כן - הייתי חוזרת אליו עם הסיפור כדי לדעת ממי הוא מקבל ואיזה תשובה את מקבלת כדי להבין אם זה בעיה של הצגת הסיפור באופן חד צדדי, או בעיה רצינית יותר

כי אם בעלך שיקר,כדאי שהרב יידע מזה, שגם זה קיים, ולא לתת עצות כאלה על סמך שמיעה של צד אחד. בכל זאת, רבנים הם גם בני אדם

ואם הרב מבין, הייתי מבקשת ממנו שידבר עם בעלך אם הוא מקבל ממנו

אבל זה לא במקום טיפול! 

הבינה שהיא חיה תחת אלימות, והעיזה לקחת את הצעד ולבקש עזרה מהרווחה. (היה לה קשה לזהות כי זאת לא היתה אלימות פיזית, אלא אלימות מילולית ו*מניפולטיבית*, ולעצרינו אלימות כזאת הרבה פעמים מלווה בזמנים טובים מאוד ורעים מאוד, והזמנים הטובים גורמי לאישה הרבה ספקות עם עצמה אם היא אולי לא מגזימה ברוע שיש בו בזמנים הרעים. לא משנה, ניסחפתי קצת בתיאור )
אז מספר שנות הנישואין לא מעיד על כלום.

ועם כל העדינות - מה שאת מתארת לא תקין.
ולא מגיע לך כזה יחס.
ועצם זה שהוא מצליח להכניס אותך לספקות עם עצמך אם את בסדר או לא, מורדת או לא, כש*הוא* הבעיה - זאת בדיוק מניפולציה.

אני ממש ממליצה לך ליפנות לעזרה *מיקצועית*, ולא לרבנים, זה לא התפקיד שלהם.
 

סליחה על הישרות. אבל אני באמת דואגת לך....

למה את מאפשרת למצב הזה להמשיך?

אכן בעייתי ואת הקורבן

אבל יש את החלק שלך

את מאפשרת להתנהגות הזו להשתלב בחייכם

אפשר להחליט לעזוב

אפשר להחליט להישאר אבל לשים גבולות ברורים

אם את לא יודעת איך לעשות את מה שאת רוצה, כדאי לך לפנות לעזרה. אל תמשיכי לאפשר את זה, מגיע לך חיים נורמלים ולא נצלניים.

מבחינתי מצב כזה היה מוביל ישירות לגירושין 

לא מעבירים כזה לסדר היום זה בגידה

חבל לך לוותר על החיים שמגיע לך

מקווה שהעצה שלי במקום, לא מספיק מכירה איך הולך הייעוץ איתם.

וחיבוק על מה שאת עוברת. להבין שהבעיה אצלו זה כבר התקדמות. 

תפנו לטיפול איזה קישקושים יש לו- שידבר עם רב רציני, תלכו לדבר ביחד עם רב.

להפך בשליש הראשון לפי הרמב"ם צריך להמעיט ביחסים וזה עוד אצל מי שיש חשק. לרוב זו תקופה שבאמת מאופיינת בחוסר חשק מיני

סליחה שאני נחרצת, אבל רבנים הם לא הכתובת למצבים כאלו.
והם יכולים לעשות יותר נזק מתועלת.

אפשר להייעץ עם רב רציני שיוכל לדעת להראות לו את הבעייתיות שלו ולהפנות אותו לטיפול מקצועי. (וגם בזה אני מסופקת. צריך אנשי מיקצוע מאוד מומחים כדי שיוכלו להבחין במניפולציות ואלימויות מוחבאות)

אבל לא לחשוב שרב יכול לטלפל בכזה מצב ובכזה סגנון של בן אדם. 
יש רבנים שלא עברו שום הכשרה, ומתיימרים לדעת לטפל, והם יכולים ליגרום יותר נזק מתועלת.

להתייעץ עם אנשים שהם לא *מומחים* באנשים מניפולטיבים ואלימים מהסוג הזה.

יכולים גם ליפול בפח של המניפולציות, ובימקום לעזור לאישה - להאשים אותה.

זה מצב נורא....

בדרך כלל, ולכן אני ממש מתכווצת מהמחשבה של לדבר על זה עם רב, כי אני יודעת שהוא יצדיק אותו ולא אותי

הגבר תמיד צודק, והאשה מחוייבת למלא את צרכיו

רב נורמלי גם לא יגיד שטויות כאלה. בגלל זה אמרתי רב רציני

לא התכוונתי שילכו לטיפול זוגי אצל רב, אלא הוא טועה לעניין קיום היחסים בהלכה בין בני זוג, אז שרב יסדר לו את העניין הזה

הכל בעייתי מאוד (מהצד שלו)

את חייבת עזרה מקצועית

ולא עזרה של רב.

בטח לא ה"רב" שבעלך מתייעץ איתו

שהחובה על הגבר לענג את האישה אם היא מעוניינת, ולא ההפך

ואם האישה מקיימת יחסים ללא רצונה אז זה נחשב כמו אנוסה או משהו כזה וזה אסור

אני לא רוצה לפרט יותר מידי כי את הסיפור שלי מכירים הרבה אנשים בחיים האמיתיים

הייתי במצב מאוד דומה (בעניין העקרוני. לא היה אצלנו את הקטע הדתי אבל כן היו הרבה האשמות שקיבלו 'אישור' מ'גורמים מוסמכים', היו גם קשרים עם נשים שכמובן היו אשמתי)

גם אני חשבתי  בשלב מסוים שאני יודעת שאני בסדר והבעיה איתו אבל רק אחרי תקופה בנפרד במבט לאחור הבנתי עד כמה הייתי רחוקה מהבנה אמיתית למצב שבו אני נמצאת

מה יש לך לעשות איתו? למה להישאר? את אוהבת אותו?

אם יש לכם ילדים משותפים, האם הישארות איתו תהיה בסופו של דבר לטובתם?

הסיכוי שהוא ישתנה הוא אפסי

אלה החיים שאת רוצה?

לא שכל כך פשוט אחרי גירושין (אצלי הסיפור נגמר טוב ואני נשואה באושר אבל יודעת שברוב המקרים זה ממש לא ככה)

השאלה היא אם הסבל שלך עכשיו לא נורא יותר מסבל של להיות גרושה

(את כן צריכה לקחת בחשבון שמטיפוס מהסוג הזה לא פשוט בכלל להתגרש, הוא לא יעשה לך חיים קלים)

אני יודעת שבכלל לא שאלת לגבי גירושין אבל ההודעות שלך כל כך כאבו לי.. כךכ כך החזירו אותי לשנים הקשות שלי

למרות שאני התגרשתי אני חושבת שהיד היום מאוד קלה על ההדק ומתגרשים יותר מידי בקלות. אני ממש נגד גירושין ובעד עבודה קשה אבל יש מקרים שבהם אין עם מה לעבוד ואין שום ברירה אחרת, לי נשמע שזה במקרה שלך

הוא לא יערים קשיים, והוא גם אמר את זה

מה את חושבת על הכיוון הזה?

אם זה המצב למה בחרתם להכנס להריון?

הירידה שלי בחשק המיני

היו לנו תמיד עליות וירידות, בזוגיות

אבל עכשיו זה די מערער

טיפלתם בזה?

לא תקין בכלל להסתכל החוצה עד שאין גט

זה נראה דפוס התנהגות שלו, כל עוד את עושה כרצונו הכל בסדר, אם את חורגת מה׳כללים׳ שלו, הכל נהיה לא בסדר והוא ׳רוצה להתגרש׳ ׳יחפש בחוץ׳

זה לא עליות ומורדות

זה חיים שהם תמיד  לפי הקפריזות שלו

בנושא ההתמודדות עם זוגיות רעילה

מצרפת קישור למישהי עם תוכן מעולה

TikTok - Make Your Day

מצערת, אך מוכרת.

מדוע אנשים בוחרים בהריון כפתרון?

1.תקווה לחיבור מחדש: בני זוג עשויים להאמין שתהליך ההריון והולדת הילד יקרבו ביניהם מחדש או ייצרו משמעות משותפת שתחזק את הקשר.

2.תחושת מחויבות: יש הסבורים שהילד יגרום לבן/בת הזוג להרגיש יותר מחויבים ולהשקיע בקשר.

3.לחץ חברתי או משפחתי: בחלק מהמקרים, החברה או המשפחה עשויים ללחוץ להביא ילדים, מתוך אמונה שזה “ישפר את המצב”.

4.בריחה מהתמודדות עם הבעיות: במקום להתמודד עם שורש הקשיים בזוגיות, הריון נתפס לעיתים כדרך להסיח את הדעת או לדחות טיפול במערכת היחסים.

זה ממש לא הסיפור אצלינו

בזמן שנכנסנו להריון המצב הזוגי שלנו היה ממש בסדר

ואני האחרונההה, שיכנס להריון בשביל לשפר מצב זוגי

זה הריון ivf, שחיכינו לו הרבה זמן

אני מניחה שזה לא חדש לו העניין של חוסר חשק

מה שונה עכשיו מפעם..?

אתם לא מדברים על זה..?

תוך עשרה שבועות המצב הדרדר עד כדי כך שבעלך מדבר על בגידה וגירושין? ולפני זה הכל היה בסדר?

לא יודעת, לי אישית זה נשמע מוזר.

לא יודעת מה מצבך אבל כשיש ילדים משותפים (מלבד ההריון הנוכחי) זה יכול לסבך הרבה דברים

מה את רוצה?

להמשיך לחיות איתו?

ברגע שהוא יצטרך לשלם מזונות הוא יתחיל לקלוט שהוא לא רוצה גירושין

ה"מזונות".

בנוסף, יש הרבה דרכים בהם גבר יכול לא לשלם מזונות (יש גם מקרים בהן האישה משלמת) #רק_אומר.

הערה צדדית בלי קשר לנושא השרשור.

דבר שני - כתבת באיזה שרשור שאת חרדית, אז מניחה שהוא לפחות מכיר את הלכות נידה. 7 ימי מחזור + 7 נקיים, בום, יוצא שבועיים ללא יחסים, בהוראת ההלכה, אז באיזה עולם ייתכן שרב יגיד שזוג שלא מקיים שבועיים יחסים הוא לא זוג??? זה ככ נפוץ גם בלי להכניס עניינים של חשק. ושבועיים זה באמת כלום…

דבר שלישי - נפוץ מאוד מאוד שלנשים אין חשק בהיריון. לא חושבת שזה אומר שהגברים של רוב הנשים האלה יוצאים ו״מחפשים בחוץ״ (איכס איזה מונח דוחה). את אשכרה מגדלת את התינוק שלו ברחם שלך!! הוא קולט כמה זה מדהים ומטורף וכמה את אישה מדהימה? כנראה שלא, כי הוא אלים וזה לא מעניין אותו.

בקיצור… סליחה על האמוציות, אבל תחפשי לך עזרה ובדחיפות! את חיה עם גבר רעיל ואלים, ואני לא יכולה אפילו לתאר לעצמי כמה זה קשה, אבל בשבילך, בשביל הילדים, אתם באמת חייבים עזרה. להישאר במקום בלי לנקוט בפעולה זה פשוט לא נשמע לי כמו פתרון במקרה שלך… 

אם אין לך את הכוחות ובעלך כל כך צדיק, תגידי שראית כתם. זה יקנה לך כמה ימים של שקט.

בזמן שקט הזה את חייבת להתייעץ עם גורם מטעמך, ששומע את הצד שלך ומייעץ לך מה לעשות.

השורה האחרונה שלך עשתה לי חץ בלב😥💔

יקירה, המצב לא תקין. בבקשה תפני למישהו בעולם האמיתי שיעשה לך סדר בכל הדבר הסוער הזה.

יש את ארגון יד לאישה שמלווים במצבים כאלה, או בת מלך.

מה שברור זה שהוא טועה! את צודקת, וצדיקה, וטובה, וחייבת לדאוג לעצמך!

אל תקיימי יחסים כשאת לא רוצה, תהיי קשובה לעצמך בבקשה! אם מעניין אותו פתאום הלכות אז ממש אסור לו לקיים אתך יחסים במצב כזה.

ובד’’כ מי שמנפנף באיומים שונים ומשונים עושה את זה כי הוא יודע שאת תיבהלי מהם... אבל הרבה פעמים יש מאחוריהם חלל ריק (אבל לא תמיד).

וכל מה שאמרו לך פה על להתייעץ עם רבנים- אני רוצה להוסיף פה כנ’’ל על התייעצות עם יועצים ועסקנים ומדריכי כלות וחתנים למיניהם. זה לא המקרה לקחת צ’אנס שמישהו יעשה עוד נזק, את צריכה מישהו מקצועי שיבין היטב מה מתרחש כאן.

בבקשה, תפני לדבר עם מישהו בעולם האמיתי! דואגת לך ממש. זה לא ייגמר בזה.

אני לא יודעת מי הרב ומה בעלך סיפר לו, והאם זה אמת מה שהוא טוען שהרב אמר.

בכל מקרה ברור שאיומים מכל סוג שהוא זו לא דרך להגיע ליחסים

ובטח לא לפי היהדות.

נשמע שיש כמה דברים מאד לא תקינים, ואני מציעה לך בהקדם האפשרי לפנות לייעוץ ותמיכה מקצועיים ולקבל

הדרכה איך להתנהל מולו.

שולחת חיבוק גדול. בבקשה אל תשלימי

לא עם בגידה, לא עם איומים לחפש הבחוץ, לא עם איומים כדי לקיים יחסים.

יחסים זה ביטוי של אהבה ורצון לקרבה, וכשעושים אותם ממקום אחר הם עלולים ליצור נזקים. רגשיים, רוחניים ופיזיים.

את ראויה לטוב❤️

מאד מיוחד? נו נו... זה באמת לא העניין. העניין שמבחינת בעלך בך הבעיה והוא משתמש באיומים ועיוותים בשביל להכריח אותך לעשות דברים שאת לא רוצה. הוא יכול להביא את כל העולם שיגיד שבך הבעיה- זה ממש לא משנה ולא הופך אותך לאשמה. זה לא משנה את המציאות, לא משנה אם מי שהוא מביא ממנו צידוק לדבריו ומעשיו זה רב, יועץ, מדריך, קוסם או אינסטלטור.

ספציפי על היחסים.
הנקודות שהעלת, והמעט שכתבת מעידים על משהו שורשי שלא תקין בכלל.

כתבת פה על זה שהוא מבחינתו מוכן להתגרש.
מה איתך? למה את מוכנה לחיות אם אדם שמתייחס אליך ככה, ובנוסף גם אומר לך שהוא רוצה להתגרש?

איך הוא עם הילדים? 

 

משהו לא תקין לפניו אחריו וכנראה בלעדיו.

דבר ראשון תפני לקבל עזרה מקצועית❤️

אם הוא תלמיד חכם מווחד ששניכם מקבלים ממנו, אולי שווה שגם את תדברי איתו,

אבל!! דבר ראשון עזרה מקצועית.

אחרי שתוכלי לפרוס את הסיפור כולו ולעומקו, ידעו להכווין

אותך אם זה רלוונטי איכשהו או לא (ככל הנראה לא..).

אם יש הערות ניהוליות, יש לדווח על ההודעה/שרשור, ולא לכתוב ע"ג הפורום.

תודה.

תני לי לשלוח לך חיבוק.

אבל אחד מנחם כזה, ארוך.

אני בטוחה שזה לא מתחיל ונגמר בסיפור הזה,

ויש הרבה מסביב.

תהיי חזקה, את כל כך הרבה יותר מאשר פרטנר ליחסי אישות.

אני לא אומרת אף פעם קומי ולכי. אני נגד זה, אבל לא בכל מחיר.

אהובה, אל תשכחי מי את ומה את שווה.

ואף אחד לא יערער את זה, בטח שלא בעלך.

את לא "חייבת" יחסים לאף אחד.

את נושאת את התינוק *שלו* ואת כל ההשלכות הפיזיות של זה. כן. גם בשבילו.

והוא צריך להעריך את זה מאוד.

אגב- מדין מורדת מבחינה הלכתית בבית הדין הרבני הוא אכן יכול לקבל עילת גירושין למעט שיש לך סיבה טובה. להיות בהריון זו סיבה מצוינת ואין לו עילת גירושין.

שולחת כוח ועוד כוח ואם את רוצה לדבר בפרטי את מוזמנת.

רק מזכירות שמדובר במרחב וירטואלי, אי אפשר לדעת מי עומדת מאחורי כל ניק ומה ממה שהיא מספרת הוא אמיתי.

(ואם ניק/ית פותח/ת בשיחה בלי שהיתה חלק מהדיון על גבי הפורום, ובלי היכרות מוקדמת מהפורום - זה מעלה את הסיכוי לטרול שמנסה לנצל את המצב).

אז מזכירות לכולן (בעיקר לפותחת, וגם לכל שאר משתתפות הפורום) - להיות זהירות במיוחד בשיחות בפרטי, לא להמשיך אם משהו מרגיש לכן לא נעים, ומוזמנות תמיד לדווח לנו על כל דבר שמרגיש לכן לא מתאים.

המנהלות

אבל

אני לא טרול חח

ולא מטריד/ה

אבל האזהרה היא כללית.

לפעמים יש ניקים שקוראים שרשורים כאלו ופונים ישר בפרטי, בלי להשתתף בשרשור. וכמו שכתבתי - זה בדרך כלל יותר חשוד.

וחוץ מזה שהאזהרה תמיד נכונה, ותמיד צריך זהירות, גם מול ניקיות ותיקות שנראות בפורום אמינות. אם משהו בשיחה לא מרגיש נעים - אז בכל מקרה נכון לעצור ולדווח.

(וכבר היתה פה ניקית שהיתה ותיקה וההודעות בפורום לא היו חשודות, ובכל זאת הטרידה נשים, וגם אחרי שנחסמה חזרה כבר כמה פעמים בשמות שונים, ואין לנו אפשרות לדעת בוודאות שהיא לא שוב פה...).

והתחיל איתי בעקבות איזה שרשור שפתחתי

ב"ה חסמתי

לכן יש אזהרה כללית מלדבר באישי, במיוחד על נושאים רגישים.

הרבה מהשיחות הבעייתיות מתחילות כשיחות תמימות ובמסווה של רצון לעזור, והתחבאות של צניעות מלדבר על כך בפומבי,

ואז כשיש פתיחות והיענות מהצד השני, ההטרדה קורית.

את יכולה ללמוד על זהירות ברשת, זה לא משהו ספציפי לפה.

היום מזהירים הרבה מהתכתוביות באישי סתם עם שחקנים אנונימיים בכל מיני משחקים שהילדים משחקים בהם ויש צאט פרטי ואז ה' ישמור.

הרבה פעמים לא דווקא מי שמשתתף בשרשור הוא צד להטרדה (יכול להיות שכן) אבל לפעמים כל מיני מטרידים שנחשפים לשרשורים כאלה תוספים על זה טרמפ ומגלגלים שיחה.

בקיצור כמו שיש תמרור זהירות ביציאה מכביש מהיר למרחב בינעירוני, ככה יש אזהרה מגלישה מהמרחב של הפורום למרחב הפרטי.

זה לא אומר שזה אסור, זה אומר שיש לזה את הסכנות של זה וצריך לשים לב לתמרור.

או יותר נכון

הטריד נשים והתחזה לאישה...

על הסיסמה לניק האנונימי, או לפחות נתנה אותו בהסכמת המנהלות.

זה היה הלם

בכל אופן, עדיף להפסיק את הדיון לדעתי 

התגובות!

אז אתמול בערב , עשינו שיחה רצינית, והגענו להבנות,

באמת שהוא לא עשה את זה מרוע, או מכל מני סיבות שבנות כתבו כאן,

תידה על העיצות ההכלה והחיבוק!

שאיזה יופי שהגעתם להבנות. ושכיף שכולם פה טעו בהבנת הסיטואציה.
וטוב שהתברר ששום דבר לא נבע מרוע.
וזה באמת מה שהתכוננתי ליכתוב.

אבל אז חזרתי וקראתי שוב את כל ההודעות שלך, והם כולם צועקות משהו אחר. 

אני ממליצה לך כן לקחת לתשומת ליבך את כל מה שניכתב כאן. את הרי לא סיפרת את התמונה המליאה, אז יכול להיות שטעינו, אבל לא תפסידי מלמצוא מישהו בסביבה שלך שתוכלי לשתף אותו ולקבל חוות דעת אובייקטיבית על המצב.

גבר שאומר לאשתו שהוא כבר בדרך לבגידה, ואפילו יותר מ"סתם בדרך"-

זה דפוס חשיבה מעוות.
אולי זה נוח להתעלם מזה, אבל אם זה דפוס החשיבה שלו-זה יחזור. הוא חי בתודעה שאת כלי לסיפוקו, ולא רואה את העבודה שאת בהריון תאומים (!!!)
מי שמעז לאיים בבגידה\בגירושין ללא כתובה לאישה במצבך הוא בבעיה עמוקה וקשה.
ניכר שהתרגלת ל"פנינים" שלו. אני מציעה לך בחום ללכת להעצמה אישית כדי להבין שאת ראויה ליחס הרבה יותר מכבד מזה.

באמת כדאי למצוא מישהו שלא מכיר את בעלך ועדיף שגם כמה שפחות אותך כדי לספר לו את הסיפור שלך  ולשמוע ממנו איך זה נראה

(ואשתף שבסיפור האישי שלי הייתי בהמון ייעוצים וכולם ראו את המצב האמיתי וניסו להגיד לי ואני חשבתי שאני מבינה ויודעת והדברים לא עד כדי חמורים ותמיד יש סיכוי לשינוי.. עד שבמקרה פתחתי את ליבי לפני איש כמעט זר והפעם הזאת פתחה לי את העיניים. מהנקודה הזאת התחיל השינוי שלי)

בימים שטוב

השמש זורחת

ןלא מבינים על מה בכלל היה הסער לפני זה, ומרגישים במקום אחר. אבל אחררר לגמרייי שאפילו מתחרטים שהתלוננו.

שתדעי שימים לבנים אבל ממש לבנים ושחורים שהם ממש שחורים זה דגל אדום מהבהב.

(בכל זוגיות יש גם ימים כאלו וכאלו אבל לרוב הם לא מוקצנים עד לשם)

שולחת לך עוד קצת כוח והלוואי שאני טועה

התנהגות רעילה לא חייבת לנבוע מרוע, זה יכול להיות חוסר מודעות והרגלים לא טובים.

הרעילות לא נעלמת כשאתם בטוב, היא מחכה בפינה לצאת מתי שמתאים.

ממליצה לך ללמוד על התנהגות רעילה, כי יש לך הרבה מה לעשות מהצד שלך, לפעמים מספיק שהצד שנפגע שם גבולות ברורים שאינם נחצים לעולם, כדי שהזוגיות תתנקה מהרעילות. לפעמים זה לא מספיק אבל בוודאי מגן עליך מפגיעה.

לא תקין בשום צורה.

השורה 'באמת שהוא לא עשה את זה מרוע או מכל מיני סיבות שבנות כתבו כאן' מטרידה אותי,

כי נשמע שבעצם את באיזה מקום מצדיקה אותו ואומרת שההתנהגות שלו לא הייתה נוראה כמו שזה נשמע.

אבל, ההתנהגות שלו כן היתה נוראה, וכן יש בה סימני אזהרה של זוגיות אלימה או רעילה, או בעייתית בצורה אחרת.

זה לא משהו שצריך לעבור עליו לסדר היום, וגם אם זה לא נעשה מרוע ההשלכות על הזוגיות, עלייך וגם על הילדים עלולות להיות קשות.

מבינה הכי בעולם את הרצון לומר עכשיו הכל בסדר ולעזוב את הנושא עד הפעם הבאה, אני לגמרי ככה שונאת לצאת מאזור הנוחות שלי ומעדיפה לחשוב שהכל בסדר, אבל אני מצטרפת להמלצה למצוא לך מישהי במציאות, רצוי דמות טיפולית אם אפשר, להתייעץ איתה על הנושאים האלה. 

גם אם הוא לא עשה את זה מרוע- הוא עדיין עשה את זה וזה המושגים שלו, והימור קטן- הוא גם יחזור לעשות את זה או דברים דומים.

אל תוותרי עלייך. מגיע לך להיות מכובדת, אהובה ומוערכת. גם אם הדרך לשם קצת ארוכה.

גם אם זה היה רגע של נפילה שלו- התשובה שלך על זה (לאו דווקא במילים) חייבת להבטיח שזה לא יקרה שוב.

מצטרפת להמלצה לא להישאר בלי ליווי וטיפול גם אם כרגע הכל דבש. שתפי מישהו אמיתי! חכם ומקצועי, שיעזור לך להרגיש טוב לטווח הארוך.

חשוב לי להעיר שאומנם הוא לא עשה את זה מרוע, אבל הוא כן עשה את זה מתוך עולם הערכים שלו.

שהוא שגוי ומנוגד לעולם התורה.

אתם חייבים הכוונה טובה.

מקצועית.

ובלתי תלויה.

כלומר הכוונה אובייקטיבית.

ממליצה להתייעץ עם פורום מיכל סלה.

עצות תורניות אתם צריכים לקבל מרבנים בעלי שיעור קומה.

לא כל אחד שלמד 2 דפים ומעביר שיעורים ביוטיוב הוא רב.

שיעור קומה זה הרב זילברשטיין, הרב מוצפי, הרב דוד חי אבוחצירא.

בכוונה כתבתי גדולים, כדי שתדעי למי להשוות, כשתחפשי אחרים.  

רוצה לומר לך שאת בסדר גמור ותשנני לך את זה.

אצלינו שאלתי לגבי מורדת ואמרו לי שזה לא נכון.

בעלי לשעבר פנה לבית הדין בטענה שאני מורדת

ולא התקבלה טענתו.

אני ממש ממליצה לך שתלכי לטיפול מקצועי ותקבלי כוחות

לי היה כך כשהנקתי עם ההריון..

ההנקה.
כשהפסקתי להניק- עברו הסחרחורות.
אין ברירה...

והאם הוא בשליטתך או לא.

קנאה לרוב מגיעה כשחסר לנו משהו, וזה מאוד תלוי מה העניין כדי לדעת איך להתמודד, להתמקד ביש או לרפא את הפצע הרגשי שמפעיל אותך ככה.

נניח אם את מקנאה שבמי שיש לה תמיכה מההורים ולך אין, אבל ההורים שלך בסך הכול נורמטיביים ואוהבים אותך (או היו ואינם בחיים) אפשר להתמקד שוב ושוב ביש, במה שכן היה, בטוב שהם הביאו לך.

אם ההורים לא נורמטיביים או אוהבים, וטיפסת החוצה לבנות את עצמך לבד אבל זה עדיין משהו שממש קשוח לך ומלווה אותך (מן הסתם, נושא משמעותי מאוד) כדאי ללכת לטיפול רגשי לעבד את האין שלך.

אותו דבר בכסף, אם יש לך עבודה והכנסות אבל בדוחק ומסביב יש שפע, או אם הגעת ממשפחה ענייה והכסף גורם לך למצוקה.

או נניח ילדים (נניח אם יש לך שלושה וחלמת על משפחה מרובת ילדים, או אם אין לך ילדים - מן הסתם מצב קצת אחר ודורש התמודדות אחרת) 

נראה לי פשוט לקבל את זה שאת מקנאה. זה בסדר שאת רוצה מה שאת רוצה.

ובמקביל- להפריד בין הרצון שלך לחוסר פרגון, כי אם זה משהו טוב אז זה משמח שיש אותו לכל מיני אנשים אחרים, וזה שיש להם לא מוריד ממך או מהרצון שלך...

ולגבי החוסר האובייקטבי- אם זה משהו שיש לך מה לעשות ואיך לקדם אותו, ממש לשבת ולחשוב על זה איך את מקדמת ומה. יותר קל כשאת יכולה לעשות משהו קונקרטי לגבי זה.

ואם אין מה לעשות אז פשוט לנסות לקבל את זה (אולי בטיפול. זה נשמע משהו שממש משמעותי בחיים שלך ואולי יהיה קל יותר עם עזרה חיצונית.) לקבל את זה שזה לא יקרה, אולי אף פעם לא. וזה בסדר לכאוב את זה שחסר לך.

ולא להתבחבש האם הרגש הזה טוב או לא.

קנאה היא אנושית ולגיטימית ויכולה לעזור לנו בחיים להבין באלה נקודות בחיים שלנו אנחנו רוצות להשתפר.

האשמה על הרגש וההלקאה רק עושים ממנה יותר אישיו ממה שהיא.

תקבלי את זה שאת מקנאה.

(אם זה בגלל רשתות חברתיות, אז לסגור, הדבר הכי טוב שעשיתי לעצמי)

ושתי פעולות טכניות שעוזרות

1- להפריד בין האדם שמקנאים בו לבין הדבר שמקנאים בו - אני לא מקנאה ב"רחלי" אני מקנאה בזוגיות טובה ומפרגנת.

2- להחמיא ולפרגן לאותו אדם למרות הקנאה

דבר טוב

זו מראה למשהו שאני ממש רוצה ואין לי

זה רגע של מודעות טהורה

כי הגוף לא משקר

אני מאמינה שאפשר להשיג כל דבר אם באמת רוצים

לכן אם מגיע רגש כזה

אני מחדדת לעצמי מה אני רוצה להשיג

ומתכננת את הדרך לעשות את זה

גם אם זו דרך ארוכה 

הקנאה נובעת מחוסר שיש לי משהו שהוא יותר פיזי/כלכלי

כמו בית יותר גדול (יש לנו דירה משלנו בה מסודרת ויש בה מספיק חדרים לכולם אבל עדיין נניח אני מרגישה ובצדק שהסלון קטן לי ואם אחד מבני המשפחה יעבור דירה זה יהיה לי ניסיון ממש קשה. או נניח חופשות משפחתיות יש הרבה מסביבי שנוסעים לחול לדוגמא. יש לי יכולת כלכלית *אולי* לסוע לחול אבל אני לא נוסעת מסיבות אישיות שמונעות ממני וזה מפריע לי וקשה לי. או נניח שאני רוצה לסוע לחול רק עם בעלי אבל הוא פחות בקטע לעזוב את הילדים לבד לבד ולסוע (ילדים גדולים בלי קשר נראה לי מוגזם לעזוב לכמה ימים את הבית)

יש לי בה המון יש

ולא ברור לי למה ככה קשה לי עם האין

וזה כל הזמן מסביבי ולפעמים בתקופות מסוימות זה ביתר שאת

נניח בחופש שהרבה מסביב נוסעים לחול ואנחנו לא.

אני לא מצליחה להכניס לראש

הכל בסדר יש לך משפחה בריאה וילדים מהממים ובריאין בה תגידי אלף פעם תודה תתמקדי בחופש פה וגמרנו

* זה לא תמיד דברים כאלו לא ברי השגה. אבל אני לא הפקטור היחיד בתמונה יש עוד שיקולים ומרגיש לי כאילו יש לי בעיה עם עצמי ואני לא שמחה אפעם במה שיש לי ומי מבטיח לי שאחרי שהחליט שלמרות הכל נניח נוסעים לחול אז אני ירגע (במחשבה שלי כן אבל במציאות אולי יהיה לי דברים אחרים להתלונן עליהם)

* אני לא משתפת אפחד ברצונות שלי. בעלי יודע שהייתי רוצה אבל הוא לא מתרגש כי יודע שזה המצב ומקבל אותו בצורה פרקטית וגם זה טוב לו כי בגדול נניח שוב לנושא חול הוא היה מעדיף מראש שלא להתחיל עם זה בכלל.

* באתי מבית עם מושגים הרבה יותר גדולים. חייתי בבית גדול וכל היכולות הכלכליות ורמת החיים היתה הרבה יותר גבוה משל בעלי. אני כבר שניים לא חיה ככה אני לא נשואה לא שנה וגם לא 10 שנים אלא הרבה הרבה יותר. כל השנים ויתרתי והיה לי קשה. אבל אני מרגישה שהכל שעובר הזמן העומס מצטבר ואני לא מצליחה להתמודד איתו

* אני מפרגנת בה לכולם סביבי (ככה אני מרגישה) הקושי שלי הוא מול עצמי

ולדעתי גם הילדים מרגישים את זה וזה משפיע גם עליהם.

* אני לא מצליחה לקבל את זה שזה המצב

* מותר להתפלל על זה ? שיהיה לי כל מה שאני רוצה ? זה נשמע לי ככ ריקני

על רקע כלכלי

בעיניי היא הכי פשוטה לפתרון

כי לעשות כסף

לשים מטרה כזו בסדר עדיפות גבוה

זה לא מאד קשה

ואז יש מספיק כסף למה שרוצים

לנסוע לחו"ל אפשר עם חברה/ משפחה לא חייבים באופן זוגי

לפעמים צריך להבין את שורש הרצון והקנאה ולתת לשורש פתרון 

דבר שני , אני חושבת שדווקא השינוי מגמה שאת חווה- הגישה של "בית גדול, מושגים גדולים" לעומת הגישה העכשווית של מה שקיים לך במציאות היום, זה גורם לך לחדד את ההבנה של מה את רוצה באמת/מה היית רוצה באמת.

אני חושבת שקנאה (לפחות מעצמי אני יודעת לומר) זה לא דבר רע. הקנאה יכולה לדרבן אתנו לשינוי כדי ליצור את מה שאנחנו רוצים. וככה כל אחד מתפתח מהזווית שלו וממילא יש מצב של           "קנאת סופרים תרבה חכמה"

הקנאה הופכת להיות רעה כשהיא משפיעה עלינו רע- מלמדת אתנו להיות נרגנים/לא מקבלים את עצמנו/ לא מרוצים מעצמינו או מחלקנו בעולם/ צרי עין כלפי אחרים והצלחותיהם.

וזה אולי גם מה שגורם לרדוף אחרי עצמינו בנסיון להצליח כמו/ להשיג את ... כמוהו/ להוציא את העיניים לשני כדי להראות ש"גם לנו יש", וחוסר נוחות כללי עם עצמינו/ העולם.

אני כותבת פה על עצמי, את מוזמנת לקחת לך מה שיועיל לך.  

מה שעוזר לי - זה להתמקד קודם כל במה שיש לי כרגע (לא מה שטוב וברור לי שקיים טכנית, התמקדות בחוזקות ואיכויות שקיימות בי תמיד ולא תלויות בשום מצב גשמי) ולנסות לראות איך אני מתקדמת לאט לאט  בעזרת אותן איכויות ליעד שאני רוצה.

דבר נוסף שעוזר לי

זה פשוט להתפלל, לדבר על זה עם ה' ולפרט לו- תודה על מה שיש עד עכשיו, ואחרכך ממש לפרט לו מה אני רוצה שיהיה לי ולמה. ולומר לו "אתה מכיר אותי. אתה יודע שאני לא מבקשת סתם . תעזור לי עם המידה הזאת שקשה לי, תתן לי כוח ויכולת, זה לא רק בשביל הבניין הפרטי שלי, זה למען כבוד שמיים! "  

וגם לצייר במחשבה את החזון של הדבר שאני רוצה מאוד. זה גם עוזר לי ואני רואה מזה התקדמויות.  

מה בדיוק חסר לך.

החופשה בחו"ל שחזרת עליה - כתבת אפילו שאולי זה כן מתאפשר אבל בעלך מתנגד להשאיר את הילדים.

אולי שם הנקודה?

אולי מה שמפריע לך זה החלטות בחיים שמישהו מחליט בשבילך ואת לא לגמרי שלמה איתן או החלטות שמנוהלות יותר מדי ע"י רגשות שליליים כמו אשמה, ויש לך חוסר השלמה איתן.

אולי את פשוט רוצה זמן וחופשה לבד עם בעלך?

אולי חופשה בארץ תספיק? (לפעמים בארץ יקר יותר מחו"ל)

לקבל את הקנאה. מותר לרצות הכל גם אם זה לא הגיוני או לא מסתדר וגם אם יש לך המון דברים אחרים שכן קיימים.

ודבר שני- לנסות לבחור

זה נשמע שיש הרבה בחירות שאת מתבאסת עליהם. אז לנסות לפתוח עם עצמך את ההחלטות שוב ולראות- יש איך לשנות את ההחלטות? אם לא, מה הסיבות שהחלטת אותם?

כאילו מבחינתי יש הרבה דברים שאני מרגישה שאני חייבת לעשות, ואז כשאני חושבת על זה אני מבינה שזה בחירה- נניח בחירה לכבד את הרצון של בעלי, או לחיות יותר בנחת אבל עם יותר לחץ כלכלי, או סתם שקט כשאני מרשה לילדים ממתק כדי שלא יבכו עכשיו חצי שעה😅 כאלה החלטות. ואז כשאני מבינה שאני לא חייבת אלא בוחרת בזה, יותר קל לי להשלים עם ההחלטות. וכמובן יש דברים שאפשר לשנות. אולי שווה לך לנסות את זה.

לא בטוח שזה רלוונטי לך אבל זה הכי חזק מבחינתי.

לפני כן אני אגיד, שאני ךא טסתי לחו"ל מעולם וסביבי אנשים טסים כל הזמן, פשוט אין לי מספיק וזה מבחינתי יעד לא ריאלי אז אני לא מתכננת שום דבר כזה.

כנ"ל בעוד אספקטים, אם אני קונה לילדים בגדים זה בגלל שהתרווח קצת החודש או שממש כבר חייבים כי הבגדים מרופטים.

בניגוד ל@00 אני לא חושבת שהכי קל בעולם לעשות כסף ולכל אחד יש את הנסיבות שלו.

אבל זו לא הנקודה.

אני מתנדבת תקופה ארוכה אצל מישהי שהחיים שלה קשים מכל אספקט, הבית שלה נראה נורא, הבריאות שלה על הפנים, המשפחה שלה קטנה ולא ממש בקשר וכו'.

אני נהנית ממהתנדבות, כי אני באמת עוזרת לה במה שהיא צריכה.

אבל בעיקר חוזרת הביתה ומרגישה עשירה מופלגת.

זה יותר טוב מכל שינון שאשנן לעצמי.

החוויה, ולא השכל, עוזרים לי לשמוח בדירה המאוד ממוצעת עד קטנה שיש לי, אז מה אם המטבח מתפרק והבית מבולגן, יחסית למה שיש אצלה הבית שלי הוא ארמון.

אני כמובן שואפת שגם לה יהיה ארמון ועוזרת במה שאפשר (לא בכסף כי אין לי, אם תרציי אסביר קצת יותר בפרטי) ועדיין ההמחשה הזו מול העיניים כמה יש לי, עוזרת כמו חיסון כשהקולגות שלי טסים פעם אחר פעם לכל מיני חופשות בחו"ל, ובוכים שאירועים משפחתיים קטנים עולים להם הון כי אי אפשר לוותר על כלום (וכמובן אני חוגגת הרבה יותר צנוע כי פשוט אין)...

במקום להתפלל על שיהיה לך כל מה שאת רוצה.
ממש מבינה אותך ממקום של קנאה, אני למשל ממש מקנאה בנשים עם בתים גדולים ומעוצבים. תמיד זה צובט אותי וקשה לי.
דווקא בטסים לחו"ל אני ממש לא מקנאה.
כל אחת והקנאה שלה.
עם הזמן אני פחות מקנאה בבתים גדולים משלי, רואה, מקנאה וזה עובר לי מהר מאשר פעם.
לא יודעת איך... אבל כבר כמה אפשר לקנא?
גם חולמת לשפץ את הבית אז זה מנחם אותי כשאני נזכרת בכך.
אולי תדמייני לך טיול חלומות בחו"ל שכשיתאפשר לך יום אחד תבצעי אותו
וכל פעם כשמישהו יטוס והקנאה תגיעי, תחשבחי לך על הטיול השווה שאת הולכת לעשות ביום מן הימים. זה מרגיע את הנפש, את הקנאה כי אז המוח עסוק בלחזור לדמיין את טיול החלומות שלך ופחות לקנא בטיול החלומות של השכנה שטסה מחאר לחו"ל.

נשמע שאת לא יודעת בדיוק מה את רוצה, ולכן כשמישהו אחר מגשים את הרצון, פתאום קופצת לה קנאה, שאולי הוא עושה את מה שאת חולמת בסתר.

עשי לך רשימת חלומות משלך.

חלומות קרובים יותר וחלומות יותר רחוקים.

מה נותן לך תקווה ביחס לחלומות האלו.

מה מרחיק אותך וגורם לך לייאוש.

מה הכלים שלך להתמודד עם הייאוש.

וכולי וכולי.

ככל שתבררי לעצמך בתוך עולמך הפנימי- מה את רוצה באמת, רצון נקי שלך מבפנים בלי השפעות מהסביבה

ומה יכול לעזור לך להגשים

את מכאן תמיד תוכלי להתפרסם ולחזור לעצמך

בלי להתפזר מכל מיני מראית עין של אחרים.

לפני כמה זמן היינו באיזה אירוע המוני, ותפסתי שאני מקנאה בנשים יפות יוצר ממני. היה נראה לי דהחיים שלהן דבש מדבש.

ואז הבנתי, שכשאני עסוקה מלהסתכל על אחרות,

הבעיה היא לא הקנאה.

הבעיה היא שאני לא נהנית מהיופי שלי.

כדי להינות מהיופי שלי, אני צריכה. לעשות עבודה. עבודה פנימית של להפסיק להסתכל החוצה.

וזה קל. כי אני רק צריכה להגיד לעצמי משפט אחד

"אני לא מודדת עכשיו מי ייתר ממי כדי שאוכל להינות מהיופי שלי".

כלומר האינטרס שלי הוא לא להסתכל.

ולכן זה קל יותר מאשר איזו שאיפה אידיליה של לשמוח בחלקי.

ככל שתסתכלי החוצה ככה לא תהני ממה שיש לך.

לא תגידי לעצמך איזה כיף שלי יש... שה' ברא אותי עם...

אלא- בטח אצלה יותר שלם, בטח להם יותר טוב

וככה הנאת החיים שלך נפגמת.

אי אפשר להינות מהשפע ככה.

או בבית גדול יותר, אלא עמוקה יותר

את מרגישה שוויתרת כל השנים. על מה ויתרת? לטובת מה? איזה תועלת חשבת שזה יביא? מה היה קורה לדעתך אם היית מרשה לעצמך לא לוותר?

האם זה נחשב ויתור, או שבחרת בזה?

האם יש דרך לשנות?

הקנאה מציקה לך כנראה כי אנשים אחרים מרגישים חופשיים לעשות דברים לעומתך, שאת מוותרת, והוויתור הזה שאת מרגישה יושב עלייך ובא לידי ביטוי בקנאה אבל בעצם הוא עמוק יותר והיא רק הסימפטום. לדעתי.

ולכן - עוד טיסה או בית גדול יותר לא יפתרו לך את זה לדעתי. כי חופש פנימי להיות מי שאת ולהתנהל בחופשיות (בלי קשר לכסף, זה גם מה אומרים, מה "מותר" לי להרגיש, מה אני רוצה, תקרות זכוכית כאלה וגבולות שאנחנו שמים לנו בראש)  זה דבר שלא קונים בכסף. זה האומץ להביט למציאות בעיניים ולתת לעצמך רשות להביע רצונות ולתפוס מקום.

כמובן שאם דיברתי שטויות - זרקי לפח, הכל טוב

חיבוק♥️

וכמו שאמרתי

לא תמיד זה שאין לי זה בגלל שאין לי יכולת כלכלית

לפעמים יש דברים אחרים שמונעין (אולי אצל מישהו אחר זה לא היה מונע אבל אצלנו זה כן מונע)

ואני תמיד מתלבטת בין להגיד אני רוצה ואני חייבת ויהי מה

לבין קצת לעבוד על המידות שלי.

אגב לא כל יעד כלכלי הוא תמיד מושג

פרנסה זה אחד המפתחות של הקבה

אני מאמינה שחובה לעשות השתדלות

אבל גם חובה לדעת שזה לא בשליטתנו והכל מתנת שמיים

שמודעות היא מידה טובה

לחדד מה רוצים ולנסות להגיע ליעד הזה

זה טוב

קנאה שמביאה כעס/ צרות עין/ דברים אחרים שליליים

זה בעייתי

הדרך הנכונה לעבוד על המידה הזו

היא המודעות

המראה לנפש

לגבי הפרנסה

יש לאדם בחירה מספיקה כדי להרוויח מספיק

גם בהתחשב שלא הכל בידו

בעיניי לפחות

שמדבר על כוחה של הקנאה (בעקבות קנאת קרח במשה ואהרן).

ממליצה לשמוע, יש שם תובנות מיוחדות!

לקפל את הנעל וכך תוכלי לדעת אם הסוליה גמישה מספיק

אני אוהבת את הנעליים של פאפיה

במבצע באתר ב75 שח

אם את צריכה מידה 19 שזה קטן כנראה יהיה לך מגוון גדול יחסית של נעליים שנשארו מהם מידות

כמה פעמים בודדות ולא ממש להליכה, אז תחפשי בחנויות ילדים כמו שילב, גולף קידס כזה..

אני מתכוונת למשהו כזה-

סניקרס בגוון חאקי

היא התחילה ללכת לפני כמה שבועות

אז היא צריכה כבר נעליים טובות

ויש לנו חתונה אז היא צריכה גם חגיגיות...

אם כבר אז שיהיו טובות לשבת

ובעיקרון לא צריך נעליים שדווקא מוגדרות כצעד ראשון, צריך שיהיו מספיק תומכות לרגל, ועם סוליה רכה אבל מניסיוני במידות פיצקיות קשה למצוא משהו שהוא לא צעד ראשון.

אם את צריכה יותר קטן ממידה 19 אז אני מצאתי רק בנמרוד מידה 18 של אלפנטן.

אני לא יודעת איזה מידה היא

נלך לחנות ונמדוד מקווה ש19 יהיה טוב

הפיזיותרפיסטית של הבת שלי המליצה לנו על הנעליים של פאפיה ונמרוד.

חשוב שהנעל תחזיק טוב את הרגל, בעיקר מאחורה.

לפאפיה יש חגיגיות יפות שהן צעד ראשון. גם אנחנו מתכננים לקנות לה כאלה לאירוע שיש לנו

לפאפיה יש חנות? או שחנויות מוכרות נעליים שלהם?

תודה!

או עלי אקספרס

איכות פח, רק לזמנים שרוצים שתהיה חגיגית ויפה. עולה גרושים.

זה לא יגיע לי עד האירוע

עכשיו קצת יקר שם עדיין לטעמי

אבל אם זה חשוב לאירוע הייתי קונה

אני מחכה לסוף עונה

בבני ברק יש כמה חנויות שיש גם נעליים אלגנטיות לשבת ואירוע במידה 19.

אם רלוונטי לך בשמחה אתן לך שמות וכיוון (כמה רמות מחיר...)

בני ברק רחוק לי

תודה

זה מקבע להם את ההליכה, 

וכשהסוליה קשה זה ממש לא טוב, ולא נוח...

אם רלוונטי לך, אנסה למצוא דרך להעביר לך.

הן עלו 400 שקל, הילד נעל אותן אולי 4 פעמים.

אעביר לך בשמחה, רק תגידי איפה את גרה אני בשבוע הקרוב צפויה להגיע למרכז בכל מקרה. 

הביא מהגן חטיף . התברר שהוא לא אוהב אותו , חילק לאחים תוך כדי אמירה- אל תשכחו לומר לי תודה!

בבוקר יצאנו לגן . בספסל ישבה שכנה מבוגרת , לידה כלב רחוב . הוא - נתפלל שהכלב שלא יאכל אותה!

בתחילת שנה לקח לו כמה שבועות להתרגל לגן. אז הוא סיפר לי שגננת טרפה ילד . שאלתי - רק ילד אחד?

הוא ענה - רק אחד , כל השאר הלכו הביתה מהר.

אני שואלת אותו "איפה האף שלך?"

הוא עונה לי "במטבח".

(הטישו היה במטבח).

לפעמים באמבטיה הוא מתחיל לשאול אותי על השמפו והסבון "מה זה?", למרות שהוא יודע את התשובה.

אז פעם בצחוק עניתי לו דברים לא קשורים.

מאז הוא בעצמו שואל ועונה דברים לא קשורים.

וגם- כל לילה כשאני שרה לו 'המלאך הגואל אותי מכל רע' הוא אומר אל תגידי מכל רע, רק מכל טוב! (אחרי כל ההסברים שניסיתי

ושואל שוב ושוב בטון עולה ומתעצבן "איפה החריף שלי!?"

לקח לי כמה דקות טובות להבין שהוא מחפש את החטיף שקיבל מהגן.

גם אצלנו בן ה4 מברבר כל מיני פנינים.

באחת הפעמים אבא שלו שם אותו מהר מהר בחדר לישון אז הוא אומר לו- אבא אבל למה אתה לוקח אותי בהילוך מהיר?😂😂

היה בטוח שהתחיל החופש

אמרנו לו שכן

הוא: מה? לא! (בטון של מורה שאומרת 'אין על מה לדבר') 😂

אני מעירה אותה ואז היא שואלת: אמא איזה יום היום? אמרתי לה חמישי אז היא: למה?

מה זאת אומרת למה 🤣 אמרתי לה כי אתמול היה יום רביעי 😅 חמודה, בת 3 וחצי.. גם לי יהיה סלט ממרח הימים השבוע 🫣

לקחתי אותו לרופא כי חשדתי שהאדום שיש לו בישבן זה פטריה. ובדרך הסברתי לו קצת לאן הולכים וקצת על מוגנות.

בזמן שמחכים לרופא הוא מצהיר בקולי קולות: תכף אני מיכנס לרופא כי יש לי אדום בטיטול. לא שורף. שורף קסת. (קצת). טוב שלא פירט יותר בהרחבה!! 🤭

אח''כ הוא התחיל לתאר כל אחד שהיה שם ומה הוא עושה: "יש שם איש. יש לו סיכה. מה הוא עושה (כולו בדרמטיןת)? הוא מספר בטלפון!!

ואז היתה שם מישהי שצלעה: הוא: היא הולכת ככה ( ומחקה אותה)!!! 😅פדיחותת

ואתמול אמר לי: קפצנו במיים!

אז שאלתי אותו: מי? אתה או איקסית?

הוא: "שתיכם!" 

זה סכום יפה גם ככה

ולא חייב עציץ אפשר גם משהו מתכלה כמו שוקולדים

אגב כדאי שובר שאפשר לקנות במבצעים

ושיש לו אופציה דיגיטלית

דרים קארד יותר ספציפי לחנויות

וכרטיס פיזי זה עוד יותר מגביל כי צריך שהוא גם יהיה עלי ברגע הנכון

רק טלפון כשר, ונראה לי פחות נחמד להדפיס בבית דף עם השובר.

כאילו, עשיתי את זה בעבר אבל עכשיו חשבתי אולי שיותר חגיגי לתת כרטיס פיזי. 

יודעת כי קיבלנו

העברנו את הקוד לסמארטפון

אבל אפשר להשתמש בכרטיס הפיזי…

ולעומת זאת דרים קארד יש לי איפה לקנות קרוב לבית.

מעניין איפה קונים ביי מי באמת

תדפיסי את הכרטיס שנוצר, ואפשר להשתמש בו כך.

יש את כל הפרטים שצריך.

רציתי רק להוסיף שלפעמים נשאר איזה עודף שלא יודעים מה לעשות איתו ומי שאוסף "נתקע".

כמובן שעדיף להשתמש בכל הסכום, אבל אם לא יוצא לדעתי לגמרי אפשר לקנות משהו קטן שלא יוצא בול בסכום, נניח שוקולד, ועם היתרה אפשר לקנות משהו קטן לילדים כמו שלוקים תוך שמעדכנים את ההורים..

סייעות 175, ואז זה בדיוק 550. אבל מתלבטת כי נראה לי שהסייעות בתכל'ס עובדות בדיוק כמו המורה אז זה לא יפה.

או בעצם פשוט אולי 175 לכולן ו 25 באמת לתרום למשהו/ לקנות שלוקים לילדים

הן לא עובדות אותו הדבר המורה מתכננת בבית אחראית על הכל וכו

אבל

היתי נותנת בסכומים שלמים

170 או 180

לפעמים יש הנחות על כרטיסי מתנה, ואז אפשר למצוא אפילו כרטיס במחיר טיפה גבוה יותר באותו סכום.

לא הייתי אוספת עוד כסף.

גם מתנה פיזית אם את מוסיפה - יש קופונים ומבצעים ואז יש קצת יותר אפשרויות באותו הסכום 

בהנחה שהיא על חשבונך האישי.

יש כל מיני מבצעים בחנויות וקודי קופון שלא מוגבלים לשימוש אחד לפי תז או משהו כזה

אמנם אפשר לרכוש עד 5 תווים כאלה, אבל אם זו ממילא לא הנחה שהיית משתמשת בשביל עצמך אז זה לא על חשבונך. מניחה שגם אם לך אין מועדון בטח תוכלי למצוא מישהו עם מועדון שלא משתמש בהטבה הזאת

כרטיס דרים קארד של 180₪

ולהוסיף צרור ברכות מהתלמידים וההורים אפשר להוסיף שוקולד מיוחד ולאסוף עוד כמה שקלים ממהורים בשביל זה לצרף הכל יחד

וללכת על שובר עם שוקולד קטן עטוף בצלופן.

אם אין סמרטפון לדעתי עדיף שובר של חנויות חרדיות כמו כארד שופ, בסט שי וכו'