שבא לידי ביטוי ביתר שאת אצל הסבא מסלבודקה,

הרעיון הוא שכל מעשה הכי קטן של האדם הוא למעשה עצום עד אין חקר ותכלית. אם אנחנו מבינים את האדם כציר העולם אז כל תזוזה של מילימטר בציר יכולה להניע מרחקים עצומים בשמיים, שנמצאים מהלך 500 שנה מהארץ.

הסבא מסלבודקה מרבה להביא דוגמאות שבהן פגם מינימלי במחשבה מביא חורבן אינסופי לדורות ולעומתו גרגיר של כוונה טובה אפילו אם בקושי בא לידי מעשה מביא ישועה וברכה עצומה מסוף העולם ועד סופו. לא ברור בדיוק איך הכל מתחשבן בסוף, אבל לא נראה שזאת המטרה.

בכל־מקרה מרובה מידה טובה ממידת פורענות פי 400/500.

אם אתה מחליט לעשות תשובה אמיתית על מעשיך הקודמים, הם נמחקים, כמו שכתוב ביחזקאל.

אחרת, מקבלים שכר על המצוות ונענשים על העבירות.

על כל הפעמים שסיפרתי לחבר על הפקק בפתח תקווה שגרם לי לחזור מאוחר מהעבודה?

אגב, העניין עם דברים בטלים לפי זה הוא ביטול תורה, לכן מן הסתם שלימוד תורה מכפר על זה.

יש מדרגה שבה שיחת חולין על הא ודא היא מצווה, קצת לנקות את הראש ולפוש

אי־אפשר "לגנוב" מדרגה שהיא לא שלך, בן־אדם שביום אחד יחליט שהוא בתענית דיבור לנצח, זה לא ילך והוא פוגע בעצמו ובתהליך הטבעי של ההתקדמות הרוחנית שלו

ומאידך במדרגה מאוד גבוהה יכול להיות שאפילו לימוד תורה הוא בגדר עבירה, כי זה לא לימוד תורה באיכות, או שחסר בזה לשמה, כו'

לא צריך להיבהל פשוט צריך לדעת מהי המדרגה שבה אתה נמצא כרגע ומה אתה יכול לעשות בגבולות הגזרה שלך

ולאט־לאט להתקדם והדברים יבואו מאליהם, בשלב מסוים כשהמוח כולו תורה אז גם אין חשק לדיבורי סרק

שדברים בטלים הם איסור תורה? כלומר לא עניין של הדרגה של האדם?

אז יש דיבורים שנצרכים לנפש אוקי, אבל לפי הגר"א מתחשבים בשמיים על כל מילה עבור כל אחד...

איתה או דברי תורה או כלכלת בית.

כאמור הכל לפי המדרגה של האדם

לא כל שיחת חולין היא דברים בטלים

וגם אם כן לא ניתן לקפוץ ממדרגה למדרגה ואדם לאו דווקא נתבע על מה שאינו יכול לעשות

יכול להיות שנתבע על זה שהיה צריך להשקיע יותר כדי לעלות למדרגה גבוהה יותר

בכתבי האר"י (או בשמו... או בשם תלמידיו... לא זוכר) הוזכר איזה חסיד שפעם אחת הסיח דעתו מהתפילין ב"ובא לציון" כי הבן שלו נפטר ונענש על זה

כאילו OK יש כזאת מדרגה אבל אם להתחיל לבנות את העולם הרוחני ישר לפי החשבונות האלה, זה לא מוביל לשום מקום

שהאיסור על דברים בטלים הוא בבית המדרש, ברמה של פשוטי עם כמונו.

נשאר רק להבין למה לא מוזכר (או שכן מוזכר ולא ידעתי) שאיגרת הגר"א נועדה למקובלים.

וזה גם הסגנון של נפש החיים ותנועת המוסר ממשיכי שיטת הגר"א שאמנם ממוענים לכלל העם אבל אי־אפשר באמת לעמוד בכל מה שכתוב שם

המטרה היא בעיקר לעורר את תשומת הלב אל דברים שאדם דש בעקביו ובכלל לא חושב עליהם, לכן הגעוולד

ויכול להיות שהייתה מאז ירידת הדורות לכן המדרגות האלה נראות לנו מאוד רחוקות כי הן באמת כאלה וזה לוקח זמן לטפס לשם

[נדמה לי שבעיקר לאשתו, אבל איני בטוח]

אם קוראים מחקר רפואי ומבינים ממנו שכולנו נמות בגיל 40 כי יש באוכל שלנו הרבה כולסטרול - כנראה לא הבנו את המחקר נכון (או שהמחקר מזויף).

אם לומדים את חוברת ההוראות של מטוס בואינג ומבינים ממנה שהמטוס יתרסק בכל פעם שיירד עליו גשם - כנראה לא הבנו נכון את חוברת ההוראות.

אם קוראים איגרת שכתב רב ומבינים ממנה שכולנו נהיה בגיהינום - כנראה לא הבנו את האיגרת נכון (או שהיא מזויפת, או שהוא רב מזויף וכן הלאה).

וכן על זו הדרך.

בהנחה שהאיגרת לא מזויפת והגרא הוא לא רב מזויף, נשארת האפשרות שההבנה הייתה מוטעית.

שהבנו את הדברים כפשוטם, במקום כדרך להגיד "אל תדברו דברי הבל, זה מאוד לא טוב".

הרי כשרבי יוחנן אמר "כל המהלך ארבע אמות בארץ ישראל - מובטח לו שהוא בן העולם הבא" אנחנו לא מבינים את זה כפשוטו. ברור לנו שרוצח שיברח לארץ ישראל בשביל להינצל מהגיהינום, לא יצליח בכך. 

אלא אנחנו מבינים שזאת פשוט הייתה דרכו להגיד "זה מאוד חשוב להלך בארץ ישראל, מדובר במצווה גדולה".

וכן "כל האומר תהלה לדוד בכל יום" ושאר הדברים שחז"ל רצו להדגיש את חשיבותם, אך כנראה לא באמת התכוונו שמי שיעשה זאת מובטח לו שהוא בן העולם הבא בלי קשר לשאר מעשיו.

באיגרת הרמבן כתוב שמי שתעלה על ליבו מידת הענווה, יצליח בכל דרכיו ויזכה לחיי העולם הבא.

מן הסתם הוא רצה להדגיש את חשיבות מידת הענווה, ולא באמת העלה על דעתו שאנשים ענווים בוודאי יצליחו בכל אשר יעשו בעולם הזה או בעולם הבא...

מה אלו דברי ההבל החמורים כל כך? הוא דיבר על דברים מותרים, ולא על דברים שנאמרים בשבת או בבית כנסת עליהם הוא מפרט לאחר מכן.

אסור לספר בדיחות?

ודרך כלל בעניין כל הדברים שהדבור טוב בהם ושהוא רע בהם, העידו חכמי המוסר על אחד מחכמיהם שהיה ממעט בדבור מאוד, ושאלוהו מה היא סיבת שתיקותך ברוב עם רוב חכמתך, ואמר בחנת בדברים ומצאתים נחלקים לארבעה חלקים, הראשון דברים אין תקוות תועלת בהם ויש יראת נזק, וזה כל דבר נבלה בהוצאת דבה ולשון הרע ודומיהם, ועזיבת החלק הזה מבוארת, והשני דברים שבהם תקות תועלת ויראת נזק, כהרבות בכבוד אוהב על אף שונא, לכוונת התנשאות לזה והכעסה וקטרוג למתנגדיו, ועזיבתו ראויה אולי יקדם הנזק ויתאחר התועלת, והשלישי באין תקוות תועלת ואין יראת נזק, כרוב ספורי המאורעות איך היה זה העניין ואיך סודר על זה הסדר, ובכלל כל עניין שיחה בטלה ודבר יושבי קרנות, והחלק הרביעי בחכמות ובמעלות ובצרכי האדם ההכרחיים ובמוסרים במדות ומה שהוא ממינם, כשבח המדות הטובות והדבקים בהם, כדי לעורר השומע לקנותם [...]

ואמר כשאני שומע הדברים אני בוחן אותם ואם אמצעם מזה המין אענה אף אני חלקי, ואם יהיו משאר החלקים אחריש מהם, והנה כלל בזה כל מה שבארנו במה שראוי לדבר עליו ובמה שהוזהר להחריש ממנו, והם שלושת חלקי הדבורים, והם נכללים בשלשה שבארנו, ר"ל רכילות וליצנות ולשון הרע [...] והשלישי עניין הליצנות אשר חלק ממנו שיחה בטלה וישיבת קרנות שאין בו צד תועלת ולא יראת נזק והיא המביאתו לכל האחרות ומציאה את האדם מן העולם. [חיבור התשובה למאירי]

לפעמים יש לשיחת חולין תועלת, לשאול את אשתך איך היה היום, לספר לה בדיחה שלא תהיה עצובה

אבל אם נהיה כנים עם עצמנו הרבה שיחות הן סתם בלבולי מוח שבקלות נגררים ללשון הרע ועוד בעיות

וזה לא כזה מופרך כמו שזה נשמע לא לדבר דברים בטלים

כשאנחנו לומדים תורה אנחנו לומדים, כשאנחנו בעבודה אנחנו מדברים דברים של עבודה

כשאנחנו לבד בבית מסתמא אנחנו לא מדברים עם עצמנו על פוליטיקה או איך הזאתי בעבודה עשתה לנו פרצוף...

וכשאנחנו עם אנשים אין חובה לדבר סתם

אתה צריך להבין מהי מהות כף הקלע

ובאופן כללי חיים שלאחר המוות.

לדידי, הדברים ברורים מאוד ומחויבי המציאות. אין פה עונש, רק סיבה ותוצאה. ושים לב שוב "הרבה יותר עמוק מגיהנום" - לאו דווקא הוא! התוצאות שונות כי הכל נמדד מידה כנגד מידה, והמדרגות רבות רבות.

וגם האדם, התודעה, שלאחר המוות שונה בתכלית מהאדם שלפני המוות. והבן דברים על בוריים.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

זה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל

קטן מידי.

תעבור למצב מחשב

ואז הגדלה/הקטנה על ידי צביטה

החל מלפני כחודש שהחלפנו את הckeditor הנוראינב tiptap.

עכשיו הכל מובן.