הגדולה בת 5.5, בתקופה האחרונה ממש ממש קשה איתה. לא מקשיבה, מעצבנת בכוח, מציקה ממש לאח הקטן.
אני מוצאת את עצמי כועסת ומתפרצת עליה המון, נראה לי שזה כבר הפך למשהו שקורה כל יום.
לא יודעת איך להתמודד איתה, אנחנו בתקופה לחוצה גם ככה של מעבר דירה ואני בהריון, וכל ההתנהגות שלה מקשה עליי מאוד מאוד. לא כיף לי איתה, אני רק מוצאת את עצמי כועסת עליה וצועקת עליה כל הזמן.
אצלנו, שבתקופה לחוצה לגדול שלנו קשה יותר.
הקטן מקבל את מה שהוא צריך בכל אופן, כי הוא שואב יותר וזה גם בסיסי יותר - אוכל, חיבוקים וכו'.
אבל הגדול, שהוא כבר יותר עצמאי, פחות מקבל בתקופות כאלו תשומת לב "סתם ככה". של משחק איתו, סיפור, או הקשבה. כי אנחנו פחות פנויים ובלי לשים לב זה מתפספס.
ואז נוצר מצב שבעצם את תשומת הלב מאיתנו הוא מקבל כשהוא עושה משהו שלילי, אז משתלם לו להמשיך עם זה.
משתדלים לשים לב לזה ודווקא ליזום איתו זמנים של תשומת לב בלי סיבה. של משחק או זמן יחד פשוט ככה. ואז זה גם מפחית את הלחץ והקושי מדברים אחרים
אם השינוי נתפס כהגיוני ותקין, קל יותר לא לכעוס, לגלות סבלנות וסלחנות להתנהגות בעייתית, לחשוב איך אפשר לעזור לילד ולהוביל אותו להתנהגות טובה יותר.
גיל 5.5 זה גיל צעיר מאד, בו לא אמורים להקל על ההורים, אלא ההורה צריך להקל על הילד כשהו חווה קשים.
הלידה אתם מפסיקות לנסוע למרחק שהוא לא סביר להגיע לבית חולים שרציתם ללדת בו?
יש לי עוד הרבה זמן, אבל אוהבת לחשוב על הכל מראש.
מתוך נקודת הנחה שלידה לא מתפתחת בשנייה ויולדים (לפחות לא אצלי/ אחיותיי)
אם אני רחוקה (למשל בשבוע 37 נסענו למסלול בים המלח כשאני רוצה ללדת באיכילוב) אז אני קשובה יותר לגוף
ואם יש ציר- נזוז
אבל לי פחות נוח גם בראש גם בפרקטיקה 'לתקוע' את עצמי בבית משבוע מסויים ולהמתין…
אני לפי היסטוריית הלידות הקודמות שלי..
לדוגמא, הכי מוקדם שילדתי היה שבוע 37, אז בלידה האחרונה נערכתי כבר כמה שבועות קודם..
אבל גם לידה ראשונה כנראה יהיה לי רגע מציר ראשון ללידה…
(נכון אתן יכולות להגיד שלא יכלתי לדעת ויש לידןת בזק, מסכימה. עבורי הרגשתי שהמקרה הכי קיצוני לא ככ נורא ולכן העדפתי)
אבל גם לא נמנעתי מנסיעות בגלל הלידה.
יצא לנו לנסוע להורים של בעלי לשבת, ואם היתה מתפתחת לידה, כנראה שהייתי יולדת בבית חולים שקרוב אליהם.
תכננו גם לנסוע לברית בשבוע 38, בסוף ילדתי יום לפני.
אבל לוקחת לכל נסיעה תיק לידה + משערת בית רפואה קרוב אחר .
קרה לי טיולי חול המועד למשל כבר פעמיים ובאמת היה חול המועד שילדתי אבל ב"ה זה בדיוק היה יום שהחלטנו לעשות הפוגה בבית 
אבל אם זו לא לידה ראשונה ואת יודעת בערך איזה שבועות את בד"כ יולדת אז לכוון סביב שם
מאיך שאני מכירה את הלידות שלי (2 עד עכשיו בסה"כ חח)
לידה זה דבר ארוך.
ולא רואה סיטואציה שבה אצטרך לטוס דחוף דחוף לבית חולים.
כמובן שהכל יכול להיות, אבל יותר סביר שלידה תתחיל בירידת מים או צירים שאז מבחינתי יש לי בכייף שעתיים שלוש לנסוע ולהגיע לכל בית חולים שאני רוצה.
כן מסייגת שלחמותי אני מפסיקה לנסוע לשבת בערך מהתל"מ
סתם כי לא בא לי להעביר צירים בבית זר.
לא כי אני חוששת שלא אספיק לנסוע לבית חולים שרציתי.
בלידה השניה עשיתי נסיעה בשבוע 39, הלוך חזור ערב אחד והנסיעה פשוט היתה סיוט
לשבת למעלה משעה עם הבטן, ככה שזה לא רק העניין של המרחק מהבית חולים, זה פשוט לא נוח נסיעות ארוכות
אתחיל בזה שאת ההיריון הזה התחלתי עם בטן מלכתחילה אבל עכשיו זה כבר בולט יותר (בתחושה שלי וגם במבטים של נשים פה ושם) מתלבטים אם לחכות עוד קצת או לספר, אני בסביבות שבוע 12/13 ,ילדים מגיל 12-4..
באזור שבוע 16.
לילדים יותר קטנים.
את יכולה לספר מתי שאת רוצה
אפשר גם לספר קודם רק לגידולים, ועם הקטנים לחכות.
קחי בחשבון שאם רואים, הגדולים יכולים להבין לבד, או לשמוע מאחרים.
לבת 4 בשבוע 12 כי רציתי שהיא תשמור על הבטן אבל הקפדתי לציין שזה עובר ושלא כל עובר הופך לתינוק
בשלושת ההיריונות האחרונים, כלומר מגיל 11 ומעלה. אבל ידעתי שהיא תדע לשמור את זה בסוד.
לגדולים שאחר כך סיפרתי כשסיפרנו לאחים שלי (בשבוע 15 או 16), בערך בגילי 12 ומעלה.
ולשאר רק אחרי סקירת מערכות מאוחרת.
שימושיתאחרונהשיהיה קל וקצר ממש
לפני התפילה
מחפשת כי לא מספיקים בסוף את התפילה :/
שקית עם בייגלה
פירות חתוכים
חלה עם ממרח
אבל מה הכוונה בזה- מחפשת כי לא מספיקים בסוף את התפילה :/
מי לא מספיק?
אצלינו אוכלים ופלים/ עוגיות, כמו בכל בוקר
ואחר כך גם עוגה.
את הסעודה אנחנו אוכלים יחסית מוקדם, סביבות 10:30-11:00.
ביצה קשה ומלפפון. את הלחם עם הממרח אפשר גם לארוז בשקית לאחכ לבית כנסת.
את לוקחת את הילדים לתפילה בבית כנסת?
בני כמה הם?
אצלנו אוכלים קורנפלקס עם חלב, לבנים, פירות וכדו'.
אצלנו התפילה נגמרת מוקדם אז אם הם קמו מאוחר זה יהיה פרוסת עוגה, אם מוקדם יותר אז קורנפלקס עם חלב
הי לכולן, למישהי יש ניסיון עם זה?
בת חמש שפשוט לא נרדמת שעות...היא גם סובלת מזה.
אין בעיות בשינה בכלל.
מתלבטים אם פשוט לקנות ולתת
ביסגליצינאט דווקא.
תמציות צמחים
עלי השפיע והרגיע מאוד.
אני חושבת שיש גם לילדים
לא ניסיתי
לא עשה לי בכלל עצירות ובעיות..
עכשיו שעון חורף- שקיעה יותר מוקדם
לא לשכוח
במרפאה של הקופה
אני
רועדת
משקשקת מפחדדדד
אולי מישי תרגיע אותי או תכין אותי??
והיה ממש בסדר!!
העקירה עצמה לא הרגשתי החלק המעצבן זה ההרדמה אבל זה לא הרבה זמן
ואחכ היה רק קצת כואב עבר מהר
בהצלחה!!
הצלחת לאכול אחרי זה? בכל זאת מחר יום שישי 😂
לא זוכרת אם יום או משהו אחר
ומיד אחרי עדיף לאכול יותר דברים רכים זה יוצר קל
אבל לא זכור לי משהו נוראי סביב זה
מבינה אותך, באמת מלחיץ.
את יודעת אם השן בחוץ או כלואה? אם היא בחוץ זה אמור להיות יותר קל.
אצלי העקירה הראשונה הייתה כירורגית קשה, חששתי מאוד, אבל הנוספות היו ממש קלילות יחסית אם זה מעודד אותך
פשוט יש בה כבר חור אז לא מטפלים רק עוקרים
תעדכני
לק"י
שיתנו לנו להחליט מה עדיף לנו.
(אני צריכה לעשות צילום סיטי שיחליטו אם אפשר לעקור את השן בקופת חולים או רק בבית חולים כי היא ליד עצב🫥)
אני עשיתי פנורמי בשביל זה
אם ישלמו להם מספיק כסף
אני למשל לא מתכוונת לעקור את שלי
זה שלא מטפלים בשיני בינה קשור למיקום שלהם שלא מאפשר להגיע עם המכשור באופן יעיל בלי לפגוע בשאר הפה.
למה לעקור שן בריאה
כאב לי ממש לראות אותה מונחת ככה על המגש
ולא בציבורי, מניסיון מר של חברה.
לי הייתה שן ממש על העצב וב"ה היה בסדר, עשיתי אצל רופא פרטי בירושלים אם רלוונטי לך
לק"י
יש סיכוי שאלך לפרטי, כי הרופאה בקופה אמרה לי שהתורים בבי"ח ממש ארוכים.
ירושלים לא רלוונטי.
ותודה על התגובה!!
גם לי יש עוד שבועיים ואני דוחה ודוחה
הפחד שלי זה לא מההרדמה או מאחכ אלה מההרגשה של השן שמתנתקת, זה נוראיי (היה לי בעבר) לא כאב אבל הרגשה מזעזעת
תעדכני איך היה שאני ירגע אחרייך...
בהצלחה 🙏
סתם משהו מעניין..
כי אחכ בלידות גז צחוק עשה לי ממש רע
וכן, יש לי חברה שגם מספרת שהגז ציוק בלידה היה לה קשה ממש
אני עקרתי שן עם חור שהיתה בחוץ
יצאתי מהעבודה, עקרתי, חזרתי לעבודה...
בריאות טובה ובקלות בעז"ה 🙏
אחת עם תפרים אחת בלי
זכור לי רק בלילה הראשון אי נעימות שנאלצתי לקחת משכך
אבל עבר ממש בסדר גמור
בהצלחה!
עם רופא ממש נחמד
2 זריקות של הרדמה
קצת משך והיה לי צמרמורת מהרעש הזה של התלישה וזהו
5 דקות בחוץ.
אני עדיין עם הרדמה ולקחתי טיפות של אופטלגין לכל מקרה
תחתונה זה יותר התאוששות ארוכה
(לא היו להם מקום בלסת והם התחילו לדחוק את כל השיניים האחרות)
הגעתי מפוחדת
נערכתי עם כל המשכחי כאבים האפשריים
הודעתי מראש שאני שבוע במיטה
העקירה עברה סבבה אבל שקשקתי מפחד מהרגע שההרדמה תפסיק לעבוד
בפועל- עוד באותו הערב הרגשתי ממש אחלה
חשבו שאני לא נורמלית
אבל מרוב פחד
אמרתי שזה או עכשיו או שאני לא חוזרת..
אני עשיתי לפני איזה 12 שנה 2 ועדיין לא הגעתי ל2 האחרות 🫣 בנתיים הספקתי ללדת את כמה וכמה ילדים אבל לשיניים אני מפחדתתת
גם אני מתתי מפחד
אבל הרופא היה מעולה .
זריקת הרדמה...לא עברה דקה והשם כבר בחוץ...
יום יומיים הרגשה מוזרה .. לא כאבים או משהו
עבר חלק ברוך השם
אבל תלוי אם היא כלואה אז זה יותר מסובך הבנתי
שיהיה בהצלחה !!
לי יש טראומה מעקירת שיני בינה.
עשיתי לפני עשור ובאמצע העקירה כנראה חטפתי תגובה אלרגית לאיזה חומר וכל הפנים שלי התנפחו שאפילו הרופא נבהל חחחח
אני זוכרת זה היה יום שישי והרופא חשש שתיהיה החמרה לקשיי נשימה ופעם ראשונה שרופא התקשר אלי ביום ראשון בכבודו ובעצמו לשאול לשלומי😂
כבר שנה צריכה לעקור.
קובעת תור ולא מגיעה
מפחדת ממש... גם מגעיל כזה, וגם האחרי.
כאבה לך השן בינה? לכן עקרת?
העקירה עצמה מורגשת?
ואיך זה אחרי?
איזה כיף לך שסיימת עם זה.
