כל כך מבינה אותך ומה שאת מרגישה הכי טבעי בעולם!

קודם כל תחבקי את עצמך על ההרגשה הזו, ואל תתנצלי כל כך הרבה. 

הכי בעולם באלך שיפנקו אותך, שישימו לב, שיהיו איתך אם זה במשהו קטן או רק בחיבוק.

ובאמת שזה רצון טבעי.

הרגשתי ככה בחלק מתקופת המילואים שלנו כששמעתי שמכינים אוכל ופינוקים לכל המגוייסות ואיכשהו אנחנו לא קיבלנו כלום.

וזה הרגשה נאכס. גם שלא רואים אותך. וגם המצפון על ההרגשה הנאכס וההסברים לעצמך למה כולם סביבך בסדר וזה לא אשמתם.

באמת שנה מאד מוצפת בצרכים של המון משפחות,

ולא תמיד מצליחים לראות את כולם בתוך זה.

הלוואי שמישהו יפתיע אותך עם משהו קטן ומשמח! ובינתיים שולחת חיבוק והזמנה לחבק את עצמך💝

לפעמים קשה לנו, לא באשמת מישהו.

והכי נוח זה לכעוס על כולם מסביב, אפילו שאף אחד לא אשם.

וזה מהמם שאת מזהה את הצורך שלך, ואת הרצון לא להיות לבד.

וזה סופר לגיטימי

את לא צריכה להתנצל, או להצטדק, לא כלפינו ולא כלפי עצמך.

וזה כל כך קשה להיות לבד לבד, בלי מישהו שרואה אותך.

מבינה אותך מאוד

הלוואי שתמצאי בקרוב מה שינחם אותך ויגרום לך להרגיש פחות לבד.

חיבוק הזדהות

אז דבר ראשון נכון שזה וירטואלי אבל חיבוק ענק מכל הלב!

דבר שני תחבקי את בתינוקת, את הגדולים תרגישי שהם העוגן והמשפחה שלך

נכון, זה לא מקום להישען כי את המשענת אבל לפחות תרגישי שהם הם שלך!

ואולי כדאי לך להזמין לך משהו מפנק? ארוחת בוקר/אמבטיה שווה עם מלא קרמים/ללכת לעיסוי או סתם לעשות לק בציפורניים להחזיר לך לעצמך חיבוק

❤️❤️❤️

מבינה אותך ממש ממש!!!

תחבקי מלא את התינוקת! זה קצת עוזר...

מוכר לי מאוד מאוד.

שולחת לך חיבוק גדול.

באמת לכל אחד יש סיבה למה לא מתעניין בך,

אחת מגויסת,

אחת מחתנת,

אחת עם חרדות מהמלחמה ולכן עסוקה בעצמה,

אחת פשוט עמוסה עד מעל הראש,

אחת חושבת שבטח לידה מספר... זה כבר לא כזה אישיו. (לכי תסבירי שגם לידה עשירית זה אישיו בשביל היולדת).

אבל את יולדת, ואת רוצה שיתרגשו וישמחו איתך, וידאגו שלומך, ויתעניינו.

אז באמת שולחת לך חיבוק גדול,

תפנקי את עצמך במה שהיית רוצה שיתנו לך... אולי זה יעזור קצת.

תצאי בבקרים לסיבוב עם העגלה, תעצרי ליד אנשים מבוגרים יותר/ פנסיונרים.

הם משוועים לשיחה וגם את.

אנשים בגילם מחפשים מישהו מהדור הצעיר שיקשיב למה שיש להם ללמד אותנו

לנו בטח יש המון מה לשמוע וללמוד.

כל אחד מהם אם לא בעצמו היה מבוני המדינה, בוודאי היה מאלה שנלחמים עליה (בכל מיני מישורים)

אני הכרתי די הרבה חברות מבוגרות ככה,

ובונוס זה שהם מצחיקים/ שומרים על התינוקת בזמן שכת צריכה לעשות משהו ולא יכולה (אפילו ברמת להיכנס לשירותים)

אבל זה באמת מהצד.

הקשר הזה יכול להיות משמעותי ממש לשני הצדדים.

כל אחד מהם יש לו סיפור חיים מרתק משלו.

האמת, מה שלי היה עוזר במצב כזה זה לקחת את המושכות לידיים- לתאם מפגש עם החמות, לקבוע עם חברה בבית קפה, להכין עוגה לשכנה שבעלה במילואים. מין הפוך על הפוך שכזה שבסוף נותן לי סיפוק והזדמנות לפתוח את הלב וגם לקבל בחזרה איכשהו.

חודשיים אחרי לידה

ואין יחס

אמא שלי הייתי צריכה לרמוז לה לשלוח משהו

שכנים כלום . אחת הביאה חלה ועוד אחת עוגיות

וזהו .

חברות מעבודה לא יתקשרו.

עכשיו מדברת על זה בלשון עבר כי קצת התאוששתי ופחות הורמונלית

אבל ממש מבינה אותך

הכי כואב ההתעלמות של אמא שלי

בעלי תומך אבל לפעמים מנותק מה זה אישה אחרי לידה.וזה גם מרגיש לבד

חיבוק יקרה 

בחיי שהעלת לי דמעות

כל כך מבינה אותךךךך אמאלה

הבדידות הזאת קשה נורא

חיבוק גדול ❤️

וכמו שכתבו פה

תפנקי את עצמך

ותגידי לעצמך מילים טובות

איזו מדהימה את ואיזו גיבורה!

(אישית אין לי איך לעזור בזה כי אחרי לידה אנחנו כן נוגעים, בלי לקיים יחסים כמובן, אבל העמדה שלנו בזה היא לא הלכתית)

מקווה שאחרי שפרקת פה, תוכלי להסתכל מעבר לאירוע עצמו ולראות באתגר הזה הזדמנות להתבוננות וצמיחה.

כתבת מאוד יפה ומאוד רגיש מאיפה הציפיות שלך נובעות, יחד עם ההבנה המלאה למה הם לא מתממשות.

כתבת בבגרות נפלאה שאת לא שופטת ולא באה בטענות, ויחד עם זאת מרגישה חזק את הבדידות.

מה שתפס אותי, היה ההשוואה ללידות קודמות.

הרצון שלך להרגיש שוב עטופה, נובעת מהעיטוף הקודם שהיה. שזה מתנה נפלאה שקיבלת.

יחד עם זאת צריך להבין שמתנות לא תמיד משכפלות את עצמן כל אירוע.

כל אירוע, גם אם הוא דומה לאירוע קודם, הוא לא האירוע הקודם. אם נרצה בכך ואם לא.

מבחן מסכם של כיתה ב' לא יהיה מבחן מסכם של כיתה א'

ועלייה לכיתה ב' לא תהיה דומה לעליה לכיתה א'.

כל שנה אנחנו מתקדמים במשהו. וגם הסובבים אותנו. אנחנו לא באותה נקודה.

יכול להיות שאירועי השנה האחרונה גרמו לכולם להסתחרר ולהתרחק מהמקום הקודם, אבל גם אילולא האירועים הספציפיים האלו,

אף אחד לא דורך במקום.

לא את, ולא הסובבים אותך.

ב"ה תודה על מה שהיה, עם הפנים קדימה.

בחשיבה כזאת, כשמבינים שמה שהיה לא רלוונטי, יותר קל להתמודד עם המציאות. גם עם מציאת פתרונות וגם עם ההתמודדות עם הבעיה עצמה, עם הבדידות.

אני חושבת שחלק חשוב בחוסן נפשי, זה היכולת *לבחור* להיות אדם חופשי שאחראי לתחושותיו והרגשותיו בלי קשר למה שהאנשים האחרים נותנים לו.

זה אומר שגם אם השכן שלי לא אמר לי בוקר טוב היום, אני מגייס מתוכי את היכולת לחייך ולהמשיך את היום.

אם לא קיבלתי פינוקים, אחשוב על פתרון שירומם לי את מצב הרוח ולא אהיה תלויה בגורמים סביבתיים שאין לי עליהם השפעה.

אנחנו יצורים חברותיים וחשוב לנו להיות בסביבת אנשים ושיעטפו אותנו ויראו אותנו. הצורך ברור. וכשזה קורה לקפוץ על זה בשתי ידיים. בהחלט.

השאלה אם יש בתוכנו את החוסן להחליט שהאושר הפנימי שלנו, לא יכול להיות תלוי בגורם שאין לי שליטה עליו.

זה אומר, שאם אני מחליטה שאני רוצה להיות מאושרת היום, אני לא שואלת מי יכול להפיג לי את הבדידות, אני שואלת מה יש בכוחי לעשות כדי לפעול לשינוי המציאות.

זה אומר שאולי אצא לבית קפה לבד

זה אומר שאולי אחפש מפגשי נשים אחרי לידה

זה אומר שאולי אצא לבלות/ להנות מהטבע.

זה אומר שאשקיע בי במקומות שיעשו לי טוב.

אוכל, מוזיקה, ספורט, קריאה, דברי חיזוק וכו'

אולי אכיר אנשים חדשים במסע, אולי לא. אבל הבחירה תהיה בידיים שלי.

מציעה לך לקחת את המשבר ולראות בו הזדמנות להכיר את עצמך מחדש כאדם שאחראי לא רק למעשיו, אלא גם לתחושותיו.

כל יום שלנו בעולם הזה אנחנו גדלים בו יותר ומשתכללים בו יותר.

אני רואה בדריכה על משבר, כמו דריכה על קפיץ.

אמנם הדריכה מורידה אותנו, אבל גם כשאנחנו למטה, יש לנו את ההזדמנות, אם רק נעשה קפיצה קטנה, שהקפיץ יעיף אותנו למעלה.

אבל זה תלוי בנו. אם נבחר לעשות את הצעד הקטן של הקפיצה הראשונית, של ההתבוננות ובניית אסטרטגיה של יציאה ממשבר.

כל תקופה היא תקופה שלא חוזרת, כדאי לאסוף בדרך כלים של התפתחות אישית ותובנות אישיות שיעזרו לנו במסע החיים בהמשך. שום אתגר לא פוגש אותנו סתם. הכל זה חלק ממסע החיים שמדוייק לנו.

מקווה שכתבתי מספיק רגיש, ושיהיה לתועלת.

בהצלחה רבה!

אני הפותחת

תודה על מה שכתבת.

אמיתי ונכון ומגדל

ואת צודקת

מתפללת שזה יהיה מנוף לצמיחה

ובשולי הדברים.... הלוואי שביחד עם זה נהיה תמיד חברה שמתגייסת בשביל יולדות..... שזה יהיה הנורמה

ובכללי הלוואי ונהיה רגישים לזולת תמיד.

ובכל זאת יש כמה תתי אוכלוסיה שהלוואי ונהיה רגישים אליהם במיוחד:

רווקים/ רווקות

אלמנים/ אלמנות ויתומים

מאותגרי פוריות

אנשים ללא משפחה תומכת

אנשים "שקופים"

מתמודדים נפש

משפחות עם אנשים/ ילדים בעלי צרכים מיוחדים

קשישים

אנשים עם קשיי פרנסה/ מובטלים

עולים חדשים

משפחות שכולות

משפחות פצועים

והרשימה עוד ארוכה...

ויש אנשים שאין להם טייטל מסויים ובכל זאת זקוקים מאוד לאוזן קשבת ותמיכה ואהבה מסביב ובלי זה הם קומלים לתוך עצמם.

בדידות היא בין הצרות הגדולות של הדור.

הגיוני שכל אחד רגיש יותר לפי נסיבות חייו והיה רוצה לרפא את מי שחולק את אותם מכאובים כמוהו, וזה נהדר וברכה לעולם,

מצד שני צורכי עמך מרובים והגיוני שכל אחד עסוק במה שמטריד אותו, במיוחד בזמנים כמו שלנו עם מלחמה כזו כואבת.

והלוואי ונהיה תמיד בין הנותנים. ושנראה את האחר, ונפזר עוד אור ואהבה בעולם.

ברור שאף אחד לא אשם

אבל מותר לך לרצות להתפנק אחרי לידה מגיע לך!

תנסי לחשוב איפה את יכולה להתמלא ולהיטען בתוך העייפות והעומס והכל

אצלי זה אפילו לדאוג למשהו טעים שווה ליד הקפה

אולי להזמין אוכל שאתם אוהבים מדי פעם

להשאיר את בעלך עם הבייבי לחצי שעה ולצאת להתאוורר או מקלחת ארוכה

או לקנות לעצמך מתנה שעושה לך את זה (פיג'מה, קרם, לא יודעת)

זה חשוב!

מזל טוב

באמת הפיג את הבדידות להרגיש את ההבנה שלכן

תודה על הרגישות ועל הביחד

אתמול וגם היום שיחות פשוטות עם בעלי הפכו לפיצוץ והחיבוק פה עזר  

אוהבת

אני גם הרגשתי ככה אחרי הלידה השנייה.

הלידה הראשונה היתה אחרי הרבה שנים של המתנה. קיבלתי כ"כ הרבה יחס מכולם והיה המון התרגשות!

ב"ה לידה שנייה היה צמוד והפער של היחס היה כ"כ מורגש.

כמו שכתבת, העניין הוא לא אוכל.. כמובן שזה מוסיף. אבל זה הודעה מחברות טובות "מזל טוב, איך קראתם לתינוק ", דפיקה קטנה בדלת של שכנה/ביקורים קצרים של משפחה.

זה כאב לי. שהלידה השנייה הרגישה לי כבר "מובן מאליו" ואני באורות על הנס הגדול!

בעלי לא היה ככ פנוי אלי (עומס גדול בצבא) אבל ממש השתדל. הייתי מלא בבית לבד עם 2 הילדים (חופש הגדול) לא הרגשתי משכב לידה בכלל!

והקיצוניות הזאת היתה לי קשה ממש. כמובן שאני גם לא כעסתי והבנתי את כולםםםם

אבל זה צובט בלב.

אני הרגשתי הקלה בבדידות ובתחושות כשההורמונים קצת נרגעו.

אל תהיי שיפוטית עם עצמך על התחושות האלה.

חיבוק גדול גדול!!

אחרי לידה זאת תקופה ככ קשוחה🩷

כל דבר הוא קשה, באמת

וככ טבעי והגיוני שיש צורך להיות עטופה...😘

ארבעה ימים של רגשות מעורבים וטלטלה שנבעו משטות של אנשים משועממים

ולחשוב שאם לא הייתי עולה על זה הייתי כל חיי חושבת שזאת היתה הפלה

ועוד ניסית להוריד את ההתקן... 🙈

לק"י

ואז מגלים שזה לא.

ואז הבנתי שהם מוכרים את זה לאנשים שרוצים לעבוד על אחרים. אבל זה גם מגעיל... זכותם למכור, אבל זה ממש רעיון חסר גבולות באנושיות.

אני בשוק שדבר כזה קיים

הכי לא מצחיק שיש 

ד"א, למה בדקת הריון אם יש לך התקן?

זוגות בהיריון? רוצים לתרום למחקר חשוב ולהרוויח כלים משמעותיים ללידה? השאירו פרטים ונחזור אליכם!

הריון לא מחייב תסמינים וההיעלמות שלהם לא מחייבת כלום.

בע"ה מאחלת לך הריון ארוך ומשעמם ולצאת בידיים מלאות 🧡

אתר מתכונים לתינוקות. אפשר לחפש לפי גיל, מרקם, רגישויות וכו.

מפעילה אותו תזונאית תינוקות וילדים. 

אני התחלתי עם מרק טחון (ירקות ועוף והודו)

ואחכ גם מנה של פירות טחונים

בננה מעוכה

אם היא אוכלת סלמון אז אולי טונה מתאים

קודם כל לזכור שחלומות שווא ידברו

ושאת נמצאת במקום בטוח ב"ה, ושאם מישהו מת בחלום זו סגולה לאריכות ימים ;)

דבר שני, שתדעי שככל שחושבים יותר על חלום ומשחזרים פרטים שלו, ככה כל פעם, את בעצם מאמנת את המוח שלך לזכור חלומות, ואת רוצה בדיוק הפוך. ולכן לא לדוש בראש שוב ושוב על הדברים המפחידים, תנסי לחשוב על משהו אחר במכוון (אפילו לחשוב בערב על נושאים שנחמד לך לחשוב עליהם חחח) כדי להירדם.

בנוסף תבדקי שאין דברים פיזיים שמעירים אותך- שבחדר לא חם מדיי, קצת מאוורר נגיד קצת חלון פתוח, ששתית מספיק מים...

שמעתי שזה קורה בהריון

וגם לי קרה כמה פעמים ואני מזה לא אישה של חלומות 

אבל אני לא מוצאת בכרטיס שלי

אם מישהי מוצאת מעולה🤭

אבל בגלל שעברתי לא מעט בתחום אז יתכן ואלו פחדים מהתת מודע

בכלאופן השתדלתי לתת צדקה

מה שבטוח לא יזיק

כשאני מתעוררת בלילה מחלום רע ומציאותי ממש - אני לא חוזרת לישון באותו מקום או באותו מצב

לילדים שלי אני אומרת ללכת לישון הפוך, ראש זנב

ואני הופכת כרית, שמיכה

עושה שינוי משמעותי

זה עוזר לי להתנער מהחלום וללכת לישון עם ראש חדש

אני לא זוכרת מה, אולי קשור להורמונים.

תנסי לשאול את הגיפיטי , מעניין מה הוא יגיד בעניין. 

שנגרמת במהלך ההריון.

בעיקרון זכרון של חלומות נקבע לפי הזמן שהתעוררת בו בתוך מעגל השינה.

אם זה ככה זה אומר שאלה החלומות שלך, ההבדל הוא שעכשיו את זוכרת אותם🙊

ממש, כאילו ברמה שאני מפחדת לספר את זה.

דברים מפחידים מאד

אוף

בכל אופן אני לא מאמינה שלחלומות יש השפעה עלינו, הם בסך הכל תוצר של פעילות מוחית שקורית בזמן השינה.

יכול להיות שהם ביטוי לחרדות שהגוף שלך מרגיש בהריון

והסיבה שאת זוכרת אותם היא בגלל השינה הקלה בהריון 

גם בהריונות שלי היו לי חלומות חזקים בטירוף.

כאלו שמתעוררים מהם, לוקח זמן לקלוט שבעצם זה היה חלום ועכשיו אני כבר לא חולמת.

דווקא לא היו לי סיוטים, אבל כן חלומות חוזרים וממש ממש חזקים.

כל הריון מחדש.

נוראי.

העצה שלי היא להיכנס לשינה בהרפייה

תעשי דימיון מודרך, תשני עם מוזיקה נעימה ואולי זה יעזור..

עם כדור או בלי כדור,

כי דווקא הכמה ימים רצופים של החלומות היו בימים ששכחתי לקחת, מעניין 

בהחלט מכל ילדיי היה לי הריון אחד עם חלומות איומים
כשהייתי קמה, הייתי משותקת, לא מתליחה לזוז ורועדת מהפחד.
דבר ראשון:
לומר "חלומות שווא ידברו" מיליון פעם.
כשמעט נרגעתי נצמדתי לבעלי, התכסיתי טוב ונרדמתי שוב...

מגע גוף מאוד מרגיע במקרים האלו.(כלומר להיצמד למישהו שישן).

אבל בעיקרון ממשיכים כרגיל כמה שאפשרי.

אם יצא הלוואי ומעולה, אם לא אז מניחה שתתראו בהמשך? עדיף לטבול בזמן. אם יוצא במועד ממש לא מתאים והוא ממילא בטוח לא מגיע אישית הייתי דוחה ביום.

מבחינת היריון/ביוץ וכו, לא בהכרח שיתפספס אבל גם אם כן לדעתי אין הרבה מה לעשות אם זה מצב חד פעמי. את יכולה לשאול רופאת נשים ולעקוב אחרי הביוץ, אולי זה פשוט יסתדר לבד.

לצערי אלה התובנות שלי בנושא, מקווה שיסתדר לטובה בעזרת ה'.

ממש ממש מתסכל....

תזכרי שה' יכול לעשות הכל... להוציא את בעלך מכל חור, שתיקלטו מתי שזה לא יהיה שתהיו ביחד לראשונה... תנסי להתמקד בהשתדלות שלך. מעבר לזה - 3 שותפים לאדם...

חיבוק... מנסיון זה באמת משוגע... 

את רוצה גם למנוע הריון?

ומתלבטת על התקן לא הורמונלי

הוא מתקין לפי מבנה וגודל הרחם, משתמש בכמה סוגים (מה שכן, הוא לא משתמש בנובה טי וגם הסביר לי למה הוא בעייתי).

כל מי שהתקינה אצלו ודיברתי איתה מרוצה מאוד וציינו שהיה טוב יותר מהתקנות קודמות.

ולגבי כאב, לי לא כאב בכלל ההתקנה, אח"כ הרגשתי מעט כאב.

לגבי דימומים לא יודעת להגיד, כרגע מניקה ב"ה.

בהצלחה❤️

ואז ב"ה במעקב הריון אצלו

הוא גם באמת לא ממליץ על הנובה טי בגלל המבנה

אני די בטוחה שהוא מביא מחול התקנים

הוא גם אמר שהוא נלחם להכניס את הספקולורומים הקטנים לבית חולים / מרפאות להקל על נשים 

במקום אחר שיש נשים שיש להן מלא דימומים עם בלרין וגניפיקס, אז כנראה שאין באמת תשובה איזה התקן הוא "הכי טוב" זה מאוד אישי.

אני עם מונה ליזה (ממה שידוע לי זהה לחלוטין לנובה טי) סה"כ מרוצה אבל לא ניסיתי משהו אחר 

ג'ניפקס באמת נחשב שגורם לפחות דימומים ובעיות טהרה בין מחזורים

דוקא בלרין הבנתי שלא כי יש לו יותר תזוזה ומגע עם דפנות הרחם.

ממליצה על ג'ניפיקס אצל דר ברונו רוזן

האמת היתי מלאת חששות מכתמים וכו

ב"ה

לפי הפסיקה שלנו ההתקנה אטסרת

עשיתי הפסק 4 ימים אחרי ההתקן

עם הדרכה מתאימה לכבי בדיקות 7 נקים והתנהךות בכללי

מאד מאד מרוצה

לא חלמתי שנתהליך יכול להיות ככ נעים

אחרי 3 חודשים חושבת שהיה שווה הנסיעה מהצפון וגם המחיר...

שה' ימלא חסרונכם..

לא יודעת אם לפי כל הפסיקות, לא מכירה את כולם בשביל להגיד אבל לפי מה שאני יודעת, צריך לטבול רק אחרי שבועיים מההפלה

אז אם עברת רק אתמול, צריך לחכות שבוע ואז עוד שבוע של הנקיים ואז הטבילה זה יוצא שבועיים 

אז זה בדיוק מה שהרב אמר לי, לחכות 7 ימים להפסק, ואז בצירוף ה7 נקיים, זה יצא לפחות שבועיים אחרי.

זה כמו בלידה, שאחרי לידה צריך לחכות זמן מסויים, שבוע לבן שבועיים לבת

מקווה שלא המצאתי עכשיו🤭 אבל חושבת שזה הרעיון

פשוט בלידה זה באופן טבעי יש משך זמן של דימום ואז במילא עובר הזמן

עברתי הפלה טבעית, אז גם ככה היה לי דימום כמה ימים, אז לא יצא שחיכיתי במיוחד

אולי גם בגרידה הדימום יכול לחזור🤷🏻‍♀️

הייתי בטוחה שאמור להיות כמו מחזור, מההתחלה.
אז אחכה עוד קצת. גם ככה צריכה לחכות שבוע להתחיל הפסק 😉

תודה על החיבוק!

מכיוון שלא יודעים מה מין העובר, אז הולכים על הטומאה הארוכה יותר של נקבה..

אני חושבת שלפי הפסיקה של הרב זכריה בן שלמה אפשר לעשות הפסק ברגע שאת יכולה, ופשוט לחכות לטבילה שיעברו שבועיים, אבל אני לא בטוחה ב-100% לגבי זה.

צריך לחכות שבועיים לטבילה.
תודה!

בשבת התחיל דימום כמו מחזור, דווקא זה ממש הרגיע אותי לראות את זה, כי היה מוזר לי שלא היה כלום

שולחת לך חיבוק חזק!!! עברתי את זה לא מזמן בכיתי בלי הפסקה שבועיים רצוף!

אבל אחרי זה השם פיצה אותי בענק!

אנחנו לא מבינים אבל מאמינים!

תני לעצמך את כל הזמן שאת צריכה בעולם!

חרי זה הכל משתחרר והזמן מרפא לגמרי את הכאב הגדול!

אני עברתי 2 גרידות יום אחרי יום כי השליה לא רצתה לצאת,

ואני זוכרת שכבר אחרי הגרידה הראשונה לא ראיתי שום דימום

כי הם מנקים מאוד טוב את הרחם למרות שהיתה לי רשלנות רפואית חמורה בגרידה הראשונה.....

לגבי השבעה נקיים לא יודעת אם כדאי לך למהר הרחם עוד צריכה להחלים והגוף צריך להתאושש...

תוה על החיזוק שכתבת! ❤️
מאוד התחברתי למשפט אנחנו לא מבינים אבל מאמינים

ברוך ה אתמול התחיל דימום,זה הרגיע אותי שהכל תקין עם הגוף שלי