הריון ראשון.. זוכרת את הרגע גיליתי על ההריון כאליו זה היה אתמול. אני מאוד חיובית ומנסה לחשוב רק טוב אבל החששות צצות ועולות לי מחשבות של איך תהיה הלידה? איך התינוקת יוצאת ״משם״? אמאלה המחשבה הזאת קצת מפחידה
ועד כמה יכאב לי.. ואני ישר משנה את המחשבה ואומרת שיהיה טוב וכולן עוברות את זה בסוף
חברות צריכה עידוד, טיפים למחשבה טובה,
אני רוצה להיות בגישה של חוויה חיובית שהקב״ה כמו שהוא הביא את ההריון ככה הוא גם ידאג לתינוקת לי והכל יהיה בסדר
אני רוצה חוויה רוחנית להתחבר לרוחניות שבדבר🙏🏼
אם את רוצה להתחבר לחוויה רוחנית, זה לא יגיע מעצמו, כדאי לקרוא וללמוד על זה. יש את ליד ה', ובטח יהיו לבנות כאן עוד המלצות טובות.
ואחרי הכל, בעיקר להאמין שהגוף שלך יודע ללדת ולהתפלל!
אני קוראת פה בשרשורים אפיונים של מחוננים, שמאוד מזכירים לי את כל מה שאני יודעת על אוטיזם... ואני שואלת: באמת מדובר על מחוננות, ולא על אוטיזם במסווה?
אני יודעת שבתוך הסיווג של אוטיזם יש אוטיסטים שמוגדרים מחוננים ויש כאלה שלא. ויש כאלה בתפקוד גבוה, שבאמת אולי המחוננות שלהם מחפה על האוטיזם...
אבל עד עכשיו חשבתי שמחוננות היא פשוט איי-קיו גבוה, שאולי עלול להוביל לקשיים חברתיים ורגשיים, אבל לא לצורך מוגבר בשקט, לרגישות לרעשים, לקושי במעברים... וכו' - דברים שאני מכירה מאוטיסטים.
וזהו, אני קצת מבולבלת, ומעניין אותי אם מישהי תדע לעשות לי כאן סדר...🙈
הזוי בעיני שהבן שלי יקבל אותה הגדרה ואותן זכויות כמו ילד שלא עצמאי בשום דבר
זה לא הוגן כלפי שני הצדדים
ולגמרי רואב שיש היום הרבה אבחון יתר בדילאים הצעירים
הבן שנה ותשע שלנו לא ישן טוב בלילה, תמיד מאז שהוא נולד הוא קם כמה פעמים בלילה. היתה תקופה כבר שהוא קם פעם אחת לבקבוק וחזר לישון ועכשיו בתקופה האחרונה שוב ריגרסיה- לא רק שהוא קם, הוא ממש מתעורר וצריך לנהיה לידו,
בהתחלה הוא מתעקש שנעשה לו נעים בגב (חחח חח את החיים) ואחרי שהוא מבין שזה לא יקרה הוא מסתפק בזה שנשכב לידו.
יוצא מצב שאנחנו נרדמים במיטה לידו וישנים איתו. אם אני קמה ויוצאת לפני שהוא ישן מאה אחוז הוא קם ובוכה. או שבשלב שהוא חצי ישן הוא מדי פעם בודק שאני עדיין בחדר
מה עושים?? זה ממש קשה
בנוסף ובעיה יותר חמורה, לבעלי יש יומולדת במוצש ואני לוקחת אותו ללילה אחד לצימר, חשבתי שאחותי או אחיו יבואו לישון אצלנו אבל אם הילד ישים לב שאנחנו לא לידו וואי וואי אני חוששת שהוא לא יצליח לחזור לישון..
שאלה שניה
הוא מאד אוהב מים ואמבטיות בכללי, בימים האחרונים לא מסכים להתקרב לאמבטיה, ממש בוכה כשאני שמה אותו במים ולא מוכן לשבת, צורח והיסטרי.
אציין שבחנוכה הייתי אצל אחותי ורציתי לקלח אותו שם, הוא לא רצה וויתרתי לו, ואחכ גיסי לקח אותי ושיכנע אותו עם כל המשחקים והוא הסכים, וכמובן ברגע שהמים נדלקו הוא התחיל לצרוח , לדעתי הבהלה מהאמבטיות התחילה אז..
מה עושים ואיך משנים את זה?
תודה לכולן על הסבלנות
זה קשה, אני לא מצאתי פתרון, מנחמת את עצמי שזו תקופה שעוברת (אחרי כמה שנים חחח)
לגבי מוצש - להכין אותו - אבא ואמא יסעו ואתה תישאר עם דודה זלדה/דוד שאול (אל תתנו לו אפשרויות, תגידו לו בבירור מי יהיה), אם תצטרך משהו בלילה הם יבואו לעזור לך ולהיות לידך. בבוקר הם יקחו אותך לגן ואז אבא ואמא יאספו אותך.
אולי הוא יבהל מהרעיון בהתחלה אבל תחזרי על זה שוב ושוב ולאט לאט הוא יפנים.
לרוב בהלה ממים לא מתחילה מנסיון רע חד פעמי, אבל בכל מקרה כדאי לעשות הכל בשיתוף איתו ולתת לו לשלוט בסיטואציה, שיפתח את המים ויסגור וכו.
וגם לשים לב שחדר האמבטיה מחומם ושהמים בטמפ שנעימה לו. לפעמים לנו כמבוגרים הטמפ מרגישה סבבה אבל לילד שהוא יותר רגיש לקור או חום זה יהיה פער משמעותי אם תנסו טיפה לחמם או לקרר
הכנו את הבן שלי בגיל קטן יותר ללידה. הוא היה בערך בן שנה וחצי ולקחנו ספר על ילדה שיש לאמא שלה תינוק בבטן ויום אחד סבתא שלה באה לגור איתם ואז בלילה אבא ואמא נסעו לרופא שיוציא את התינוק והסבתא נשארה עם הילדה, ואחרי כמה ימים ההורים חזרו עם התינוק.
אני גם לא הייתי בטוחה כמה הוא יבין מתוך הסיפור המורכב הזה, אבל להפתעתי מהרגע הראשון הוא התנגד לכל הסיפור הזה ברגע ששמע שההורים נסעו לה 😂 ולאט לאט קראנו שוב והוא קיבל את הרעיון, ואפילו כשבאמת ילדתי הוא לקח את הספר איתו וכל פעם התעכב על השלב שהיינו בו ובעלי אמר שממש ראו איך הספר עוזר לו להבין מה קורה.
שהקושי בשינה נובע מהטראומה שנוצרה לו מהמקלחת שעשה לו גיסך? (טראומה של חרדת נטישה)
האמת שבמצב כזה אולי לא כדאי שתעזבו אותו ללילה... אלא אם כן אתם מרגישים שזה ממש קריטי לנפש שלכם, ואתם מוכנים להשלכות שאולי יהיו לזה אחר כך, שהוא יצטרך שוב שיקום מחרדת הנטישה...
נשמע לי שכדאי לקחת טווח זמן שבו אתם באמת ישנים איתו, ונותנים לו את התמיכה הרגשית שהוא צריך, ואם זה לא יעבור עד אז - אז להתייעץ עם גורם מקצועי...
@כורסא ירוקה - הוא לגמרי בגיל שאפשר להסביר לו דברים, גם אם הוא לא יודע לבטא את עצמו.
אנחנו עשינו את זה בגמילה מהנקת לילה - טפטפנו במשך כמה ימים ולילות שלא יונקים בלילה. זה היה קשה לעיכול, אבל לגמרי נקלט בסוף.
מציעה להתחיל להסביר לו לפני שהוא הולך לישון:
"מתוקי, עכשיו אתה הולך לישון במיטה שלך, ואבא ואמא הולכים לישון במיטה שלהם. בלילה אולי אתה תקום כי אולי יהיו לך חלומות מפחידים. אבא ואמא יבואו לחבק אותך, אבל אחר כך יחזרו לחדר שלהם ואתה תישאר במיטה ותחזור לישון. ובינתיים תוכל לחבק את הדובי/לשתות בקבוק כדי שיהיה לך קל יותר לישון."
זה נשמע ארוך ומורכב, ולכן כדאי לסכם: "בלילה כל אחד ישן במיטה שלו."
בסוף זה ייקלט בעזרת ה'...
ואולי באמת זה יעזור גם ללילה שתהיו בצימר. רק צריך לוודא שמי שישמור עליו יהיה מכוונן על האפשרות שהוא יתעורר ויהיה צורך להרגיע אותו...
גם אצלי הקטנים מתעוררים בלילה וחששתי שבוע שעבר להשאיר את הבת שלי לישון אצל אמא שלי..
אבל להפתעתי היא הלכה לישון לבד!! וישנה כל הלילה. לא קרה המווון זמן. בת שנתיים.
לפעמם כשאין להם את האופציה הם פשוט לא קמים..
תנסי לגרות אותו לשבת באמבאיה ריקה עם משחקים.
אפשר להצטרף אליו שם.
כשהוא מרגיש חופשי לשבת באמבטיה ריקה,
אפשר לשחק בלנקות את המשחקים או להעביר מים מכוס לכוס
וככה לאט לאט הוא יתרגל חזרה.
הקטן של בן שנה, אחרי שניים שהם בבית ספר יסודי כבר
ההפרש לא היה מתוכנן- ניסיונות להביא להם אח/ות כבר הרבה קודם אך ללא הצלחה
ואני משתוקקת להביא לקטן אח/ות שתהיה לו חברה..
מה ההפרש שמצד אחד לא יהיה לי קשה בהריון (זה בטוח יהיה הריון בסיכון כי עברתי לפניו לידה שקטה והפלה מאוחרת) ומצד שני שזה לא יהיה פער גדול מדי שיוכלו לשחק ולהיות חברים עם כמה שיותר מכנה משותף
שלוש וחצי שנים, זה לא היה מתוכנן בכלל, ההפרש היה אמור להיות הרבה יותר קטן, אבל זה מה שיצא והם בקשר טוב, משחקים ביחד אוהבים אחד את השני.
מניחה שאם היה עוד קצת פער זה כבר היה פחות קשור
הם עדיין קטנים,
הגדול בו 3 הקטן בו שנה
ומרגישה שהפער מושלם!!!
נקלטתי כשהגדול היה בן שנה וחודש
ברור שהיה קשוח בהריון, הילד לא הלך עדיין בהתחלה, הוא היה שובב ולמרות העייפות בהתחלה והכבדות בסוף היה צורך להיות נוכחת.
מסכמת - בהריון היה קשוח, השנה הראשונה מאתגרת ועכשיו כיףףףףףף
הם מעסיקים אחד את השני בכל מקום, משהו שלא הכרתי.
לי יש צמודים בני 2-3 וזה קשוח ביותר. נכון שהם כבר משחקים יחד אבל לרוב הם רבים וצריך להשגיח עליהם כל הזמן
אבל, מכיוון שאין לדעת מתי תכנסי להריון וכם בגל ההסטוריה אז יש פה דילמה. אני יש לי 2 צמודים גדולים כיום בני 13-14 רציתי הפסקה של 3-4 שנים ואז להביא שוב אבל ה' רצה שיהיה לי פער של 11 שנים מהגדולים לקטנים ככה שצכנונים לחוד ורצון ה' לחוד
בשביל שיהיה קשר בין האחים מגיל צעיר יחסית.
אבל אם מדובר בהיריון בסיכון - זה מאוד קשה לחוות את זה עם תינוק בן שנה פלוס... אז נראה לי שעם כל הכאב צריך להתחשב יותר בזה מאשר בפער בין האחים.
לחוות היריון בסיכון כשהקטן בגיל שנתיים - זה תלוי בילד עצמו. אבל גם גיל שנתיים עלול להיות מאתגר מאוד - זה גיל של בדיקת גבולות, ולפעמים צריך אמא במיטב כוחותיה בשביל להתמודד עם זה...
שביסודי יכולים להיות חברים שלו
אצלי הקשר הכי קרוב נוצר בין הילדים עם הפער הכי גדול (9 שנים)
אם כי עכשיו הקטן נשאר רוב הזמן לבד כי אחים שלו בישיבה
אז הוא גדל רוב הזמן כמו ילד יחיד
יש לזה יתרונות וחסרונות
ממש לא יכולים אחד בלי השני חחחח
אז גם הפער בגיל לא תמיד מחייב
אצלי גם הקטן בקשר טוב עם היותר גדול
עם הפרש של 14 שנה
קשר של אח קטן עם אח גדול ובוגר
משחקים ביחד
קוראים ביחד
מבשלים ביחד
כנראה בגלל שאין להם הרבה זמן ביחד
הם יותר יודעים להעריך ולנצל את הזמן אחד עם השני
ולפותחת -
נראה לי אין תשובה אובייקטיבית לשאלה שלך
זה גם משתנה ממשפחה למשפחה
הדינמיקה משפיעה
וגם, זה שיכתבו לך כאן שפער מסויים הוא טוב, לא אומר שפער אחר הוא לא טוב.
וגם, יש לאנשים נטייה להצדיק את הבחירות של עצמם (גם לי, לכולנו), כלומר, אנחנו לא אובייקטיבים על הבחירות של עצמנו, ובנוסף, אנחנו גם לא באמת יכולים לדעת מה היה אילו.
אחרי כל החפירה הזו, בעיניי שיקול יותר נכון הוא מה הכוחות שלך, ופחות הפער בין אחים, כי הקשר, כאמור, משתנה. ולא רק בקשר ישיר לפער
אני עם הפרש של שנתיים וזה מרגיש לי אחלה
כשאני שומעת על אישה אחרת שיש לה שני צפופים בהפרש של שנתיים כואב לי עליה ברמות, מדמיינת אותה בקושי שורדת את היומיום
אני לרגע שוכחת שגם אצלי זה ככה חחח
זה הפרש ממש טוב לדעתי
ככה עד שנכנסים להריון ויולדים הילד בן 3 פלוס גמול ובגן עייריה זה עולם אחר מאשר שתי קטנים עם טיטולים..
של שלוש וחצי והם יודעים לשחק מושלם למרות הפער.
כלומר אין לי למה להשוות, יש לי 5.5 שנים והם מאוהבים אחד בשני אבל גם אין להם אופציות אחרות וגם אין לי פרספקטיבה ארוכת שנים.
אני כן יכולה לשתף על משפחת האם שלי
שיש לנו פערים של שנתיים, שלוש, וחמש.
5 זה קצת הרבה(לפחות אצלנו, וזה כנראה גם קשור לעוד דברים) אין קשר קרוב ככ
2 זה קרוב מאוד והתקשורת הייתה מאוד תחרותית וקשוחה
3 שנים נראה אידיאלי
. עדיין מספיק קרוב בשביל תחומי עניין משותפים וחוויות מחברות
ומספיק רחוק כדי שלכל אחד יהיה את המשבצת שלו
יש להורים שלי הפרש כזה 3 פעמים ברצף(כלומר 4 אחיות סהכ במרווחים של כ3 שנים) והקשר בין ארבעתן מצוין וגם בין הצמדים.
אישית כיום אין לי קשר קרוב מאוד לאח שצמוד אלי(אני בכורה הוא שנתיים מתחתיי) ולעומת זאת האחות שאני בקשר הכי פתוח וקרוב איתה קטנה ממני ב10 שנים.
אז בפרספקטיבה של הרבה שנים המרווחים לא בהכרח משמעותיים.
והם הכי לא חברים שיש
לצערי הרב
אבל כל תגובה האירה לי משהו
המסקנה העיקרית שהפער לא קובע כלום, אז אולי חבל לסכן את עצמי או את ההורות שלי, ואולי גם את הנפש של הקטן שצריך אותי.
מצד שני אני גם לא צעירה, אז 3 שנים זה כבר סיכון בריאותי עבורי ועבור העובר.
אחח טעטע שלח לי סימן מה לעשות
אבל גם לזה שיש נגיד 2 בנות רצופות או 2 בנים
אצלי הקשרים לגמרי קשורים לקרבה בגיל
לגדולה אין קשר עם זאת שקטנה ממנה ב3 ובטח לא ב4 שנים
אבל בהמשך כשיהיו גדולות מאמינה שיכל להשתנות
אני כן רואה שהצפיםות מאוד מייצרת הווי משותף והם בראש דומה ומשחרים המוןןן יחד לפעמים שעותתת
ו...רבים בוכים ומקנאים וכו בהתאם🥴😅
אני לא אומרת שזה קל
אבל בהחלט לא מתחרטת
תלוי כמה אחים יש בסך הכל
אצלנו הפרש של שלוש שנים משחקים מהמם יחד
הם חברים ממש טובים, כמובן גם רבים
אבל גם אוהבים אחד את השני מאוד ומעסיקים את עצמם גם לבד הרבה זמן.
ולכן אני חוזרת להודעה שלי למעלה, שאין כאן תשובה אובייקטיבית. כי זה קשור להמון המון משתנים
וזה שהמשפחה אחרת פער מסויים מתבטא בדרך מסויימת, לא אומר שככה זה יהיה במשפחה אחרת
לפני זה יש לי פערים קטנים יחסית
ועדיין לא רואה כ"כ קשור בין הילד שבין 6.5 לתינוק בן 1.5
אבל אני מאמינה שככל שהם יגדלו הפער יצטמצם.
ואני רוצה מאוד עוד אחד יחסית צמוד לקטן.. בא נראה כרגע זה לא רלוונטי מכמה סיבות
בגיל קטן פער של כמה שנים הוא משמעותי מאוד, בגיל גדול בקושי יש לו משמעות
אין גם איך לדעת אם יסתדרו ביניהם מבחינת האופי והסגנון, אז בעיני תבחרי מתי לך יהיה נוח מכל הבחינות להיכנס להריון, ותשחררי את מתי יהיה הפער המושלם, כי זה משהו שאי אפשר לשלוט בו ותלוי בכ"כ הרבה דברים.
במשפחה של אמא שלי זה מאוד בולט, בתור ילדים עם היו משחקים עם האחים שקרובים אליהם בגיל, וכשהם טיפה גדלו, אפילו גילאי העשרה, הם התחברו לאחים שיותר בסגנון שלהם... והחברויות בין האחים השתנו ממש
אנחנו לקראת שימור פוריות (כי הרזרבה השחלתית נמוכה)
וממש קרובים להתחיל טיפול, הלוואי שיצליח מאד אמן.
שיתפתי את אמא שלי מהתחלה, ולקח לה זמן לעכל אבל תמכה לגמרי
אחכ אחותי שמעה על זה (לא התכוונתי לשתף אותה. אבל אמרתי לאמא שלי שתגיד לה שאולי תבדוק גם וככה היא ידעה על זה)
והיא ביררה איפשהוא והתקשרה באמת מרצון טוב להגיד שיש דרכים טבעיות להעלות את הרזרבה (כמו אוכל בריא, צמחי מרפא, הרפיות התעמלות וכו) ושזה עלול להיות מסוכן או לא להצליח
אני בטוחה שזה מרצון טוב אבל לא השתכנעתי, אני לוקחת צמחי מרפא כבר שנתיים ואולי זה עוזר אבל לא מספיק (וגם המטפל של הצחי מרפא המליץ על השימור)
ואני לא מאמינה שלאכול חסה זה עוזר עם כל חיבתי לדברים טבעיים
אבל אמא שלי השתכנעה
היא לא מחליטה כמובן
אבל אני צריכה אותה שתתמוך בי בזה לגמרי
וקשה לי
היא מוכנה גם לקחת אחריות על כך שצמחי המרפא לא יועילו (והם לא יועילו כמובן)
על כל ההשלכות של זה???
איזה חוצפה של התערבות
אמהלה.
האחים שלי יכולים להגיד לי כל מיני דברים שלעולם לא הייתי מאפשרת לאף אחד להגיד ומהם זה מתקבל טוב.
זו קירבה ופתיחות אחרת.
בתחילת הנישואים בעלי היה המום כמה מרחב התנועה שלהם הוא רחב יותר לאותם הדברים שאיתו היו מביאים אותי לבכי.
אם היא עצמה שלחה את אמא שלה להעביר לאחותה מסר, לגיטימי שלאחותה תהיה גם את דעתה היא.
הבעיה היא אצל האם, שעצם לוקחת צד.
הנכון מצידה זה לדעת כל אחת בוחרת ופועלת לפי צו ליבה ומצפונה.
כמובן,
כיבוד הורים קודם כל.
ברור שזה נעשה שלא מכוונה רעה מצד האם!!!!
אם כי זה לבד הזוי בעיני, אבל נגיד שזה עוד מתקבל במשפחות שהקשר ממש פתוח וטוב.
החוצפה היא להביע דעה כל כך מסוכנת שתוצאותיה יכולות להיות אסון.
יש לפותחת ולכל אדם נורמטיבי מספיק שיקול דעת לחשוב אם הצעה כלשהיא מתאימה או לא
ברוב המקרים מותר לבן אדם להביע דיעה
גם אם היא פגעה בסוף חלילה, אנחנו לא יכולים להעביר 1,000 תרחישים אפשריים בראש לפני שאנחנו מוציאים מילה מהפה
במקום טיפול רפואי אמין לנושא כל כך קריטי ורגיש?
ממש ממש לא במקום
ובעיניה זה לא.
בדיוק כמו נושא החיסונים לדוגמא
שאמא שמחסנת בטוחה בעצמה
ואמא שלא מחסנת ייתכן ובטוחה בעצמה יותר.
אנחנו אנשים בוגרים שיכולים להפעיל שיקול דעת
ולכן אני אומרת שזה שבעינייך זה חוצפה בעיניה זו הצעה רלוונטית 🤷🏻♀️
הציעו פה באחד השרשורים גם לטפל בילד לפי השם...
אני בטוחה שהפותחת החליטה את ההחלטה לאחר שהתייעצה עם אנשים שזה תחום העיסוק שלהם ולא קיבלה את ההחלטה באופן שטחי.
אז לאחר שקיבלת החלטה, בעיקר שהיא קשה ומורכבת את לא רוצה הצעות סותרות את רוצה חיבוק
ממש מתסכל שאין תמיכה
ברמה הפרקטית אבל, אם כבר שיתפת את אמא שלך אז אולי תספרי לה שהלכתם גם על הטבעי אבל זה לא עוזר והמטפלים עצמם ממליצים על התהליך?
מניחה שזה יותר ממה שהתכוונת לשתף, אבל אולי בסיטואציה הנוכחית בכל זאת שווה..
הנכון והאחראי!! בהצלחה רבה.
מבינה ממש את הצורך בתמיכה.
וזה באמת מבאס לקבל תגובה כזו.
ברור שזה מרצון טוב. אבל זה ממש לא מה שאת צריכה לשמוע עכשיו.
השאלה אם הקשר שלכם יכול לאפשר לך להגיד לאמא שלך בכנות - 'זה מה שהחלטנו לעשות. ואני ממש צריכה את התמיכה שלך בתהליך הזה, בלי שתנסי לשכנע אותי להחליט אחרת'?
אם זה לא הכיוון - אז אולי שווה לחשוב על מישהי אחרת שתספק לך את התמיכה שאת צריכה.
כי זה באמת חשוב שיהיה את המקום לפרוק ולשתף למישהי שמקשיבה לך ונמצאת שם איתך. אבל את לא יכולה לשנות את אמא שלך ואת התגובות שלה. ואם היא לא יכולה לספק לך את התמיכה שאת צריכה, אז אולי אפשר למצוא את זה אצל מישהי אחרת? (שכנה, חברה)
ולהגיד לה, אמא, זה מה שהחלטנו אני מבינה שאת חושבת אחרת אבל אני זקוקה לתמיכה שלך בי גם אם את לא מסכימה.
זה קשוח ממש, קרה לנו מקרה דומה
מתארחים אצל השוויגער (היא גרה בחו''ל) והיא בטח חושבת שאני כלה ממש ממש צנועה כי אני כל הזמן עם חצאיות ארוכות/גרביים
מה שהיא לא יודעת זה שלא הורדתי שיער ברגליים וגם לא לקחתי סכין להורדת שיער מעצלנות והשערות חוגגות
אז ניצלתי את העובדה שחורף וקפוא פה ואני כל הזמן מתלבשת ארוך, אפילו שבבית עצמו נעים.
מעניין כמה זמן יקח לה להכיר אותי באמת, בכל זאת נפגשים אולי ארבע פעמים בשנה ואנחנו נשואים פחות משנתיים...
אני כמוך, מאוהבת בחורף וחוסכת הסרת שיער 🤣🤣🤣
ואיזה כיף זה שהחמות גרה ככה רחוק
נזכרתי שאני עם מכנסיים 3/4 ושלא הורדתי שערות 🫣 בשלב מסוים כבר לא היה אפשר להתאמן עם החצאית הארוכה שהיתה לי, אז ברחתי לשירותים.
שם מתחתי איכשהו את הגרביים מלמטה ואת המכנסיים מלעלה והכנסתי אותם לתוך הגרביים 😅
אם תרצי להוריד
בן חודשיים יומיים עם חום באזור 38.2
אתמול היינו אצל הרופא אמר לעקוב אחר טיטולים ואם ממשיך היום להגיע לבדיקת שתן
אוכל הרבה פחות,טיטולים הרבה פחות רטובים מהרגיל,אף סתום ושמה מי מלח זה לא עוזר כל כך... גם לא חלב אם....
מה המדד אמור להיות לגבי הטיטולים?
אם רטוב מעט זה מספיק? אבל זה ממש ממש לא כרגיל והוא גם אוכל הרבה הרבה פחות מהרגיל....
רפואה שלימה!
הייתה פה פעם מישהי שסיפרה
על הגעה למצב של התייבשות התינוק שלה
בסוף בדקו אם הוא טיפול בבית חולים, והיה צריך
ואחרי תקופה הוא היה בסדר והם השתחררו הבייתה.
מקווה בשבילך שהילד בריא ואולי רק מעלה חום ממשהו שלא מזיק.
תרגישו טוב!
הם פחות רטובים מהרגיל אבל רטובים? יש שם צבע צהוב חזק או צבע עדין/שקוף?
אם הוא חולה הגיוני שיאכל פחות מהרגיל, לא הייתי רצה למיון.
עוד סימנים לבדוק התייבשות- אם המרפס שקוע, אם בוכה בלי דמעות (אבל אולי בגיל חודשיים בכל מקרה בוכים בלי דמעות), פה יבש ושפתיים יבשות, נראה אפאטי.
בריאות שלמה ומהירה.
את יכולה לנסות לתת לו כל כמה זמן 5 מל במזרק חלב אם. וככה לעקוב כמה הוא אוכל.
התייבשות מובהקים לא?
טיטולים פחות רטובים זה עוד לא אומר שאין בכלל שתן.
כמובן רק את יכולה לדעת כי את זאת שנמצאת צמוד לילד
אבל סה''כ נשמע הגיוני לעשות מחר בדיקות
וכמובן בינתיים להניק כל רגע אפשרי, ולשים מי מלח וכו'.
אם את צובטת אותו והעור לא חוזר מהר להיות ישר- אז זה מעיד על התיבשות
וגם ללחוץ על הציפורנים ולשחרר- אם הם חוזרות מהר להיות ורודות- אז זה טוב
אם נשארות לבנות- לא טוב
ממליצה לשטוף כל פעם במים עד שנקי לגמרי
ואז קל לתינוק לינוק, לישון טוב ולנשום
שום דבר אחר לא עזר לי בשבילו לא מי-מלח, ולא להשפריץ חלב לאף...
לא בהריון
לא אחרי לידה...
ילדים קטנים אבל כבר לא פיצים
כן רוב הלילות קמה בין פעם לשלוש אבל סוף-סוף כבר יש לילות שיכולה לא לקום בכלל....
ברזל תקין בי 12 בעייתי קצת אבל מטופלת בזריקות
ועדיין עייפה כל הזמןןןן
לא משנה מתי הולכת לישון, לא משנה מתי קמה, לא משנה כמעט איך ישנתי בלילה
פשוט מרגישה עייפות תמידית
כל הזמן גמורה כל הזמן עייפה כל הזמן מרגישה שרוצה לישון
כל הזדמנות שיש לי לישון/לנוח בבוקר או בצהריים כמעט תמיד קופצת עליה בלי לחשוב פעמיים גם על חשבון דברים אחרים...
זה נורמלי?! יש לכן רעיונות איך לעזור? זה מתיש ומתסכל🙈
זו בדיקת דם פשוטה, תבקשי הפניה.
וקשוח להיות עם מחסור קבוע של B12... מקווה שתצליחי לעלות אותו כמו שצריך במהרה...
תודה!! אבדוק את זה!
מטופל ויש כבר התקדמות? כי חוסר בb12 הוא גורם מובהק לעייפות
באופן אישי אחרי התקופה הכי עייפה בחיים שלי גיליתי שחסר לי b12, וכשהצלחתי להעלות משמעותית העייפות התמידית שהייתי בה נעלמה.
מההריונות בגלל ההיפראמזיס....
אז מקבלת די קבוע... מתישהו בקרוב אמורה להיות לי עוד בדיקה לראות מה המצב שלו
וראיתי עכשיו שמתואמת כתבה לך..
בדיקת דם פשוטה. Tsh זה מה שבודקים...
כל יום לאכול כף
בסלט, ביוגורט וכו...
חוץ מזה
יש גם תערובת פירות יבשים שממש עוזרת לאנרגיה
של דוד קאפח
ללא עצירות ותופעות לוואי...
100 גר´ שומשום לא קלוי-מלא,
100 גר´ צימוקים כהים,
100 גר´ תאנים יבשות,
100 גר´ שקדים קלופים,
100 גר´ תמרים,
8 אגוזי ברזיל.
לטחון את הכל טוב טוב (יש חנויות שמוכנות לטחון את הרכיבים הקשים)
ולאכול כף בבוקר וכף בערב.
(ד.א. זה גם ממש טעים=) )
בהצלחה ותרגישי טוב!
את בטח מכירה להיות בשמש, לעשות קצת התעמלות וכו....
אגיד, שבעיני זה כן הגיוני.
ברור שטוב לבדוק בדיקות דם וכאלו
אבל
א. שינה לא רציפה, ממש משפיעה על איכות השינה. פעם אחת (ובטח שלוש), לא באמת מאפשרות שינה טובה. ואז, גם אם יש לך פעם פעמיים בשבוע שאת כן ישנה לילה, זה לא מספיק. כי יש משמעות לרצף של ימים שבהם את ישנה טובה, וזה לא שיום אחד יכול לחפות על כל השאר.
ב. מה את עושה במהלך היום? אם את רוב הזמן יושבת או בעבודה עם מעט תנועה, ממליצה להוסיף ספורט ותזוזה. אני ראיתי אצלי שזה ממש משפיע. ישיבה לאורך זמן, מעייפת אותי מאוד, ברמה של להירדם. כשאני זזה, הגוף מתעורר
זאת גם היתה השאלה שלי
האם זה הגיוני פשוט..
כן נכון, תכלס כבר 5 שנים אני לא ישנה נורמלי וקמה מלא , לא היתה תקופה אחת ארוכה שישנתי שינה רציפה וטובה בלילות....
אשים לב , תודה🩷
אני חושבת שזה הגיוני
פשוט בשביל לדעת שזה הגיוני, צריך לישון טוב ואז האסימון נופל.
ולרוב זה לא קורה, אז זה נשמע שזה לא הגיוני...
אבל מניסיון שלי, יצא לי נגיד פעם לישון יומיים ברצף טוב (וזה ממש ממש נדיר) ופשוט קמתי אחרת. עם המון אנרגיות ולא עייפה בכלל.
וזה היה מדהים שאפילו לא חשבתי שזה קשור
אבל זה כן
היה לי פעמיים מונו וככה הרגשתי
פעם שניה הייתי עם זה חצי שנה!!! עד שטיפלתי אצל איזה רופא בירושלים שיש לו שיטה לטפל במונו טזה עבר ב"ה
אבל האמת שלא כזה משנה כי לא באמת מה יש מה לעשות.. וואלה עכשיו קוראת שכתבת שהיה משו שעזר, מעניין!! אנחנו ביקרנו ממש כולם אמרו לנו מטבעי ועד קונבנציונלי שאין מה לעשות חוץ מלחכות....
אם זה מונו אני אכתוב לך מה הטיפול
אנסה גם להיזכר בשם של הרופא
מקווה שהוא עדיין עובד כי אז לפני 5 שנים הוא כבר היה ממש מבוגר
אבדוק בלוטת התריס, אולי גם מונו למרות שלא יודעת אם יש עניין
גם ככה אמורות להיות לי בקרוב בדיקות דם מקיפות לבדוק את בעיית הb12..
אבל האמת האמת אני ממש מופתעת שרוב התגובות מנסות לחפש סיבות 🤭 הייתי בטוחה שיהיו הרבה יותר תגובות מנרמלות שלהיות אמא, בטח לקטנים, ותינוק יונק, זה פשוט מעייף 🙈🙈🙈
לכולן יש כוח תמיד? אתן לא עייפות ומרגישות צורך תמידי בשנצ?
אם אני לא ישנה את ה8 שעות מינימום ורצוף
-מה שבחיים לא קורה עם יונקים ןגם עם קטנים לא יונקים כמעט ולא) אני עייפהההה כל היום
ובדקתי- ברזל בלוטות התריס בי 12 הכל תקין
אה ואם הולכת לישון מאוחר אז גם- יותר עייפה מאשר אם נכנסת לישון מוקדם איזור 10 אפילו
שווה לך לנסות שבוע אם אפשרי לך
ברור שתמיד אשמח לנוח צהריים ולקום מאוחר בבוקר/לחזור לישון אחרי פיזור של הילדים
ומכיוון אחר -
הרבה פעמים דיקור של מישהי מקצועית גם ממש יכול לעזור.
אני באמצע סדרת טיפולים שמטרתה לאזן כל מיני דברים, וממש מרגישה גם שיפור בתחום הזה.
שאני מסוגלת לעשות הרבה יותר ולא להגמר מכל דבר קטן.. כאילו כל המצברים של הכוחות שלי היו על הקצה ועכשיו הם באנרגיה טובה.
והמטפלת שלי אמרה לי כמה פעמיים שנשים חושבות לעצמן שזה הגיוני שמרגישים ככה כי את אחרי לידה.. בהריון.. או כל תירוץ אחר כשבעצם זה משהו אחר שאפשר לפתור אותו ולא ברירת המחדל של אישה.
וגם התגובות צפויות לגמרי
כלומר
אם את עסוקה הרבה עם הילדים ולא נחה לרגע וקמה מלא בלילה ועובדת משרה מלאה ועוד ועוד אז זה מסביר
אבל הילדים כבר לא פיציים
יש לילות שאת ישנה טוב
אז לא אמורים להרגיש ככה באופן תמידי, ככה לפחות מנסיון שלי.
כי אם ככה, לגרום לעצמך להיות פחות עייפה בלי למצוא סיבה זה לא בעיה ואת לא צריכה את העצות שלנו
נשמע שכן יש פה משהו חריג שהוא מעבר לשינה וזמן לעצמך.
לא עייפות רגילה של אמא לקטנים...
(ואני לא חושבת שנכון לתלות באימהות קשיים שמפריעים בתפקוד בחיים... לפני כמה שנים הייתה לי תקופה של חולשה מטורפת בידיים, והתקשרתי למוקד אחיות כדי לשאול מה זה. האחות שם שמעה שיש לי שבעה ילדים ומיד אמרה, "נו, מה את רוצה, ברור שתהיה לך חולשה". ואיך כעסתי! כי זו לא הייתה חולשה רגילה... אז מה הקשר לזה שיש לי שבעה ילדים? ב"ה רופאת המשפחה התייחסה לזה ברצינות ושלחה אותי לבירורים. בפועל לא היה לי כלום ב"ה ואני לא יודעת ממה זה נבע, אבל עדיין - זה לא משהו שאפשר לפטור באימהות...)
שלך דווקא מוכיחה ההפך ממה שאמרת
היתה לך חולשה שלא היתה לה סיבה אחרת
אלא כנראה מדברים רגילים כמו עומס יתר
זו לא האמהות
זה הדברים שהיא מביאה איתה
כמו חוסר שינה עומס ועוד דברים שכתבתי למטה (שגם יכולים להיות בלי אמהות)
שלא הייתה לי מעולם לפני כן, וגם אחרי כן (עם יותר ילדים) לא הייתה לי כמוה בעוצמה כזו.
אני לא יודעת מה הסיבה לה, אבל ברור שהיא לא הייתה קשורה נטו לעומס החיים.
ואיש רפואה שיפטור אישה שמתלוננת על משהו חריג בכך שהיא אמא, עלול לפספס דברים קריטיים.
לגבי איש רפואה
איך את יודעת שהסיבה לא היתה קשורה לעומס?
אולי היה עומס על הידיים והחולשה גרמה לך לתת להן יותר מנוחה
הסיבה היחידה שאני יכולה למצוא לזה היא עומס רגשי חריג (זו הייתה תקופת הקורונה).
או שאולי היה לי משהו פיזי, שעד הבדיקות כבר עבר... (אולי אפילו פוסט קורונה, מי יודע)
עייפות יכולה לנבוע מהרבה דברים
פיזיים ונפשיים כמו:
1. חוסר בשעות שינה (8 שעות אחרי קיזוז קימות)
2. תזונה לא מאוזנת/ מספיק מזינה
3. חוסר בפעילות גופנית
4. חוסר במנוחה פיזית
5. עומס משימות
6. לחץ בעבודה/ בבית
7. חוסר בהפסקות ממשימות בעבודה/ בבית
8. חוסר בזמן עצמי
9. הימצאות תמידית במקומות רועשים
הרגשתי הרבה יותר רעננה ועירנית!
לא היה לי צורך בשנצ, הייתי מתעוררת בבוקר ומצליחה לקום מהמיטה בזריזות וכו'...
אם בית חולים מאפשר מלכתחילה לנסות לידה רגילה במצב כזה.
או שהאישה מכריחה אותם לילד אותה ככה, כי היא מסרבת לניתוח.
ואז אולי זה מה שיקרה, כי לא יכולים לכפות ניתוח, אבל כל האווירה תהיה של הלחצות, ועל כל דבר קטן ינסו לשכנע לעבור לניתוח.
אין לי מושג מה המדיניות של בתי החולים. אבל אם יש בית חולים שמאפשר, ומוכן להתגייס לזה, אז עדיף.
ואגב, אני ילדתי בניתוח בלי לחתום על הסכמה. ברור שהסכמתי, אבל זה היה כל כך מיידי, שבכלל לא נתנו לי לחתום.
ב"ה התאוששתי בקלות.
מבחינת זה שלא חתמתי על הסכמה,
אז קודם כל כן הסכמתי, ושיתפתי פעולה. רק לא חתמתי על הטפסים.
ולמחרת הרופא הגיע אלי להתנצל.
זה היה ניתוח חירום ממש, אם היו עוד מחכים, לא בטוח שהתינוק היה שורד.
יש רופא בשם דר' שווד פיליפ שהיה עושה את זה.
אני יודעת שאחרי שנסגר ביקור חולים הוא עבר לשערי צדק
אולי אפשר לברר איתם אם הוא עדיין עובד שם
אם אכן עובד שם אולי אם זה ממש קריטי לך אפשר לסגור על רופא פרטי ללידה?
אופציה נוספת שמרגיש לי הגיוני שיסכימו זה סנט ג'וזף - הם באופן כללי בגישה מאוד מאוד טבעית בלידות. ברמה שלא כל הזמן יש בכלל מרדים במבנה..
זה בית חולים נוצרי בירושלים, יש יהודיות שמרגישות בנוח ויולדות שם. אני מכירה אחת כזאת שהיה לה ממש קריטי כל הקטע של הטבעי והיה לה טוב.
לניאדו בדומה לביקור חולים דוגלים מאוד בלידות טבעיות
אולי תבררי עליהם קצת יותר
דורש מומחיות גדולה.
לא סתם הפסיקו ליילד עכוז- כי זה מסוכן.
אז אם בביח אין רופא מומחה לזה-
נשמע לי ממש התאבדות.
סליחה על החריפות...
אבל המטרה שהולכים לביח היא בשביל שיהיה שם מישהו שציל חיים במקרה הצורך.
אפשר גם ללדת בבית- שם אף אחד לא ייקח אותך לניתוח..
מרגיש לי חסר אחריות מדרגה ראשונה.
אם הם יציעו במהלך הלידה, את יכולה לשקול להתלבט ולהחליט
אבל מלכתכילה לסרב בלי לדעת מה יקרה בדרך? מטורף לדעתי.
לק"י
כמו שמישהי פה כתבה שהיא הסכימה רק בע"פ, כי אם לא, זה היה כנראה לא נגמר טוב.
(לא מדברת על כל ניתוח חירום. לא כולם בלחץ של דקות).
לק"י
הקטן שלי היה במצג עכוז (וב"ה התהפך לבד בסוף), ואני אחרי קיסרי.
אבל כשהרופאה אמרה לי מה האפשרויות, היא אמרה שאפשר ללדת בלידת עכוז (היא לא המליצה. אבל לא אמרה משהו על הקיסרי שעברתי).
אז אולי בסורוקה זה אפשרי. לא ביררתי.
לק"י
כתבת שבעבר היפוך לא עזר לך?
(אני בכל מקרה קבעתי תור להיפוך. לידת עכוז לא רציתי לנסות).
לק"י
ובידיים בריאות ומלאות!!
הייתי בודקת את ד"ר פלוטקין בשע"צ.
אני לקחתי אותו מסיבות אחרות, אבל כשביררתי עליו ראיתי שהוא גם מיילד עכוז, ובכלל הוא ממש מקצועי (הוא גם עשה לי היפוך. אולי ירצה לנסות שוב לפני הלידה..).
זה לא זול (כ-10,000 ש"ח. אצלנו ההורים עזרו), אבל בעיני זו הדרך הכי בטוחה ללדת ככה.
אבל השאלה שלי היא על עצם הלידה
אם בכלל כדאי לנסות
והאם אפשר לעשות קיסרי אם זה לא מצליח
לניתוח נוסף גם יש השלכות וסיכונים.
אז אם זה חשוב לך בטח שכדאי לברר.
אבל כן כדאי למצוא מישהו שיודע לעשות את זה.
קיסרי תמיד אפשר לעשות בסוף...
והאמת שאני בתור תומכת דגולה של לידות טבעיות, אומרת שלדעתי אם אין אף רופא שמוכן לקחת אחריות על הלידה הזו אז לא נראה לי כדאי ללכת על זה...
כן הייתי עושה מאמץ לחפש רופא פרטי שמוכן לנסות ליילד - ולנתח במידת הצורך. כדאי לברר על דר פלוטקין ודר שווד בשעצ
ילדה לידת עכוז
לידה ראשונה ככה שלא היה עבר לפני כן
זה היה בביקור חולים אז זה כבר לא רלוונטי
ממה שהבנתי עשו את זה בחדר ניתוח כדי שעל כל מקרה מיד יוכלו לנתח
כי גם ככה מפחדים מלידה רגילה שלא יהיה קרע ברחם הצלקת של הקיסרי ויש גם הגבלות על זרוזים, אז לידת עכוז שזה גם ככה סיכון.. אז סיכון כפול לא נגמר לי כזה פשוט..
האמת שאני חושבת שלי לא היה אומץ לנסות..
הייתי מתייעצת עם רופא מומחה מה הכדאיות של הלידה הזאת,
בסוף המטרות הן אמא ותינוק בריאים
את רוצה יכולת ללדת עוד בהמשך החיים
את רוצה התאוששות קלה ככל הניתן
יש גבול דק בין לרצות לידה טבעית לבין להפוך את זה למטרה, זאת לא המטרה
וצריך מאוד להיזהר לא להיכנס לסכנה
כי לפי איך שזה נשמע מעבר לניתוח קיסרי בהול באמצע לידת עכוז זה מצב חירום, והתאוששות ממצב כזה עשויה להיות יותר קשה משמעותית מהתאוששות מהיתוח מתוכנן
