שאלה שמדייקת כיווני תעסוקה זה לא מה את אוהבת לעשות במזנך הפנוי

אלא

לעשות רשימה של דברים שאת טובה בהם

שאת מרגישה שכשאת עושה -עובדים לך

שיש לך חיות וסיפוק מהם

לא רק תחביבים אלא גם איכויות- נגיד אני ממש טובה בלארגן את הבית או יש לי חשיבה יצירתית או יש לי חוש טכני מפותח

ומזה לקבל כיוון

מה הסגנון עבודה שמתאים לך

הומני או ריאלי

עם אנשים או לבד או אחד לאחד

מה גורם לך סיפוק -עשיה-שליחות-יצירתיות-דיבור והנחיה-וכו

תחפשי איפה ביום יום את מרגישה סיפוק ?

איפה את מרגישה שעובד לך בלי מאמץ ?

באיזה תחומים את נהנית מלעשות אותם?

במה מרגישה שמצליחה ?

ואז ממפים באופן כללי כיוונים

עם אנשים/ ביני לעצמי/ מול מחשב

טובה בסדר וארגון/טובה ביוזמות וראש גדול/ טובה במעשיות ותקתוק/טובה בדיבור/ טובה במחשבה מעמיקה /בהקשבה ואמפטיה/ מול קבוצה/אחד על אחד/אני לעצמי/מסופקת כשעושה עבור אידאל או ערך/ כשמבטאת את היצירתיות והמקוריות שלי/כשמביעה את עצמי בכתב

זה יכל לתתלך כיוון

מה החוזקות שלך

מה הייחודיות שלך

מה משמח אותך להביא מעצמך

ומה מעורר בך חיות לעשות ולפעול

ובאיזה סןג של מרחב- מול קבוצה-אחד על אחד- תחום אומנותי- חום ארגוני- חום משרדי וכו

אם עצמאי או שכיר

ואז כשממקדים

לא אומרים אז טוב אולי אחיות יכל להתאים..כי זה יהיה בשכל ורוב הסיכוי שלא ידחוף אותך קדימה

כשאת מעלה אופציה ממשית תנסי בד יון להמחיש לך את עצמך במדים של האחות הכי מוצלחת- מי את רוצה להיות שם, מה יש לך להביא מעצמך לתפקיד..תדמייני אותך מצליחה ומה זה גורם לך להרגיש..מה זה ימלא אותך

המילוי וההרגשה נותנות את האומץ לדרך שצריך

*אני בדיוק גם מחפשת את עצמי מחדש 🫢עוד לא מצאתי....אבל משתפת אותך בתובנות שנעזרת בהן

שמשלבת הרבה סיורי אוכל במסלול

את נשמעת אדם שאוהב להיות עם אנשים, אוהב אווירה טובה ופינוק יופי.

מהעולם שלי זה מתחבר לי למקצועות כמו- רכזת תרבות באולפנה, מדריכת חוגים, רכזת שירות לאומי/ בני עקיבא וכאלה.

אם הולכים לכיוון העצמאי אז מדריכת סדנאות אומנות או בישול, חוגים לילדים, הפקת אירועים, צילום

אם אוהבים לעשות דברים לרוב עושים אותם בגדר תחביב, לעשות אותם ברמת עבודה מצריך לרצות לעשות דברים נוספים , להתמקצע ולהיות טובים במקצוע.

אני חושבת שמה שגורם לאדם לאהוב את עבודתו, זה לא בהכרח רק המקצוע אלא האנשים בעבודה, ההתנהלות היומית הנדרשת, רמת האתגר והדברים החדשים הנלמדים.

בעיניי המקצוע צריך להיבחר לפי הכישורים כי אם טובים במקצוע יש הרבה אפשרויות עבודה ואז אפשר לבחור אם אלה אנשים לעבוד, מה לעשות ביומיום ולהיחשף לאתגרים ולמידה.

כמו מקצועות או פעולות שהיית טובה בהם כילדה/ נערה בלימודים/ בפעולות חברתיות.

יש כישורים נרכשים- כאלה שהתמקצעת בהם ע״י למידה, למידה מקצועית (קורס/ לימודים מקצועיים) או למידה עצמית (קריאת חומר, לימוד ואימון אישי)

אני לא תכננתי את המסלול המקצועי שלי בעבודה, זרמתי עם מה שהחיים הובילו אותי.

כילדה הייתי מעולה במקצועות ריאליים, כנערה למדתי תכנות והוראה, הייתי טובה בשניהם.

בתחילת דרכי בעבודה התגלגלתי בעבודות שונות, מי שבעיקר עניין אותי אלה האנשים הבכירים שידעו מה לומר ומה לעשות, תהיתי איך מגיעים לזה.

עם השנים הגעתי לעבודות נורמליות שהתאימו יותר לכישורי (אחרי שעשיתי קורס מחשוב) וגם עליתי ברמה  מבחינת ההתנהלות והתקשורת שלי, עד שהגעתי לעבודה הנוכחית שלי (שמשלבת מערכות מחשוב וניהול) ואני ממש מרוצה ממנה.

בין מה שאת אוהבת לעשות בזמנך הפנוי לבין מקצוע 

רוב התחביבים לא מיתרגמים למקומות עבודה. 

יכולה לומר לך שאצלי, פעמיים למדתי למקצוע חדש מוכוון תעסוקה, וכרווקה היה לי חשוב לימודים זולים (שאני שילמתי) ושיתאפשר לי לעבוד תוך כדי, בין היתר. אהבתי מאוד מה שלמדתי, זה היה שנמוך ותחום משיק למה שבאמת רציתי ללמוד אבל לא יכלתי ככ לאפשר לעצמי כלכלית, ואהבתי גם את הלימודים וגם את התעסוקה, אבל החלטתי לשנות לפני 4  שנים כשהבנתי שזה פחות מתאים בשלב הזה עבורי והחלטתי לנסות ללכת על משהו  אחר ולשים את העבודה במקום אחר מבחינת סדרי עדיפויות וחשיבות

וכנשואה השיקולים היו אחרים. בעיקר תחום שלא דורש שעות ארוכות ולא להיות נחוצה מדי. 

כלומר, אם לתאר בקיצור - כשחשבתי במה אני רוצה לעסוק, בדקתי שזה מתאים לי כלכלית (גם הלימודים לקראת וגם השכר שמקבלים כולל תנאי העבודה הרווחים פחות או יותר), יכול לעניין אותיף מתאיםן לשלב שאני נמצאת בו בחיים, יש מקומות תעסוקה באזורי וכו

יש לך שיקולים כאלה, או שהכל פתוח..?

בגדול למדתי מקצוע קשה ודורש אבל מאוד ספציפי שהעבודה בו היא נטו במשמרות.

לא מצליחה לעשות עם התואר שלי שום דבר מעבר לעבודה המסוימת שהוא מביא איתו.

בשלב זה בחיים לא מתאים לי לעבוד במשמרות ואני יודעת שאני צריכה להתפשר על משהו אבל הייתי רוצה לעוף על עצמי ולעשות מה שיעשה לי טוב.

בעצב אני כותבת לך שאני לא ממש מוצאת מה יעשה לי טוב...

בגדול גמני למדתי מקצוע שדורש ברובו עבודה במשמרות ולכן ההסבה.. 

אבל לכל מקצוע יש משיקים, תחומים סביבו שהתואר עצמו יכול להועיל להם גם אם צריך הכשרה מסוימת 

כרגע מחפשת עבודה גג עד 14:30 וזה גם ככה לא פשוט למצוא, אפילו בלי שום מגבלות של תחומי עניין...

חברות אומרות לי יאללה תהיי עצמאית בתחום שאת אוהבת! אבל אני אוהבת להיות שכירה וגם לא מוצאת משהו שמעניין אותי.

לא אוהבת את תחום הקוסמטיקה, לא להכין עוגות, לא שיעורים פרטיים וכאלה.

משתגעת

ומרגישה שזה תוקע אותי כי אני פשוט חייבת לצאת לעבוד.

השאלה היא מה היכולת שלך להתפשר, ולמה בעצם (את לא חייבת לשתף אותי, כן?)

לא הבנתי את השאלה.

בעלי במילואים אז אין לי אפשרות לעבוד לילות והילדים קצת בקריסה ככה שצריך הורה בבית בצורה יציבה...

יכולה לעבוד רק עד 14.30

לא קראתי בתחילת השרשור שלך שכתבת שהוא במילואים אז ראיתי לנכון לשאול למה החוסר הגמישות

ועכשיו שאני יודעת את הקונטקסט אז הייתי מנסה ללכת על כל תחום של חצי משרה שמציעים שיכול להיות רלוונטי ויש לך את הכישורים עבורו גם בלי קשר למקצוע שלך, כי את באמת נשמעת מדוכדכת ויציאה החוצה יכולה לקדם אותך מאוד. מהניסיון שלי, הישארות בבית מחמירה מצב נפשי לא פשוט..

ממש לא רוצה מכירות בטלפון למשל או כל מיני מכירות של ביטוחים שאני לא מאמינה בהם, אבל מעבר לזה את כנראה צודקת.

העיקר לצאת קצת מהבית.

יש לי תינוק כרגע איתי בבית ואני כל הזמן אומרת לעצמי האם העבודה הזו שווה את זה שאשים אותו במסגרת???

אבל התשובה היא שאני חייבת לצאת. פשוט חייבת.

בו, אבל גם לא הייתי מצפה למשרת החלומות 

לגבי השאלה השניה -- אם זה ייטיב איתך נפשית, אז ממש כן

גם אם תצטרכי להשלים הפרש בשביל המסגרת

שהייתי מוגבלת בשעות ולקחתי מה שיש מזכירה/ סייעת, שמתי 2 תינוקות במטפלת ושילמתי לה חצי מהמשכורת שלי

לי זה היה עדיף מאשר להישאר בבית

אח״כ הגיעה תקופה שיכלתי להתגמש בשעות ואז הלכתי לעבודה נורמלית

לא כל עבודה

קודם כן משהו שמכבד את ההשכלה שלך ולא חייב משהו מהתחום שלמדת אבל לא חושבת שלהיות מוכרת או מוקדנית ייתן לך אתגר אינטלקטואלי בעבודה וסתם יותר יתסכל אותך למחשבות של לאן התגלגלתי.

אולי עבודה משרדית עד 14:00

כד שתמצאי עבודה יכול להיות שלא יהיה רלוונטי עניין המילואים, וגם אם תרצי חצי שנה התאפסות זאת לא סיבה להחליט על מקצוע בגלל טווח זמנים כזה קצר.

באמת הייתי הולכת על מה שכתבת כתחביב, אבל לא מתוך מחשבה להתפרנס,

וחושבת על פרנסה עם הנחות יסוד אחרות.

בכל מקרה את אנונימית, אולי תרשמי מה התחום.

למשל אם סיעוד- את יכולה להיות אחות ביה"ס.

אין בו עבודה מחוץ לתחום.

למה הכוונה פרנסה עם הנחות יסוד אחרות?

הם:

מקצוע שישלב את התחומים אני אוהבת

שיהיה עד 14:30.

במקום זה הייתי חושבת על הנחות אחרות:

במה אני טובה, נותנת ערך לאחרים ברמה שיסכימו לשלם לי על הערך שאני מביאה להם.

מגבלות שעה שלא מתחשבות במילואים בטווח הארוך.

כשתהיה תשובה לאן את רוצה להגיע, אז חושבים על האיך וכשחושבים על האיך, לוקחים בחשבון את הפרטים הקטנים.

ערך את יכולה לתת לאנשים.

הייתי מתחילה אפילו מלתת אותו בחינם

וזה יתן לך אינדיקציה, אם מה שאת אוהבת לעשות, אנשים באמת צריכים.

סתם לדוג' את אוהבת עיצוב פנים, את יכולה לקחת פרויקט לעצב בית של חברה או למצוא דרך לשתף בעצות איך להפוך את החלל לנעים. ואז לפי הפידבקים תדייקי את המקום שלך.

לא תמיד מה שאנחנו אוהבות לעשות, נותן ערך לאנשים או אנשים מוכנים לשלם עבורו. וזה בסדר, אז זה נשאר בתחום תחביב.

להיפך... מהניסיון שלי ושל חברותיי סביבי הבחירות התעסוקתיות שלנו לגמרי לוקחות בחשבון מילואים ממושכים וממילא לא להסתמך על האיש שלנו..

זה שהמלחמה לקראת סיום לא אומר שהמילואים גם...

זכור לי שגם את אשת מילואים אז חיבוק לכולנו ומקווה שלא מייאשת פה

אבל בכנות שוב מעצמי ומחברותיי, לא לוקחות פרויקטים שדורשים שותפות של האיש כי זה לא ריאלי....

לבין לעשות בחירה תעסוקתית בטווח הארוך.

סתם לדוגמה אם מישהי רוצה להיות מנהלת חשבונות והיא יכולה לעבוד עד 16:00 בעיקרון, אז לתקופה הקרובה כדאי שהיא תהיה עוזרת במחלקת כספים עד 14:30 ובהמשך תתקדם להיות מנהלת חשבונות.

אבל לא להגביל מקצועות בגלל זה.

עד שמחליטים מה רוצים, ובונים קורות חיים שיעזרו להשיג את המשרה הראשונה בתחום, והולכים לראיונות וצוברים קשרים זה לבד יכול לקחת לפחות 3-4 חודשים.

ואם צריך לעשות תפקיד טרום כדי להשתחל לתפקיד ג'וניור רק זה יכול לקחת שנה- שנתיים.

זה לא כמו מישהי שיש לה עבודה מסודרת כבר ובחודש הבא מתחיל פרויקט והיא לא לוקחת אותו בגלל המילואים.

אם את מכירה את אוהד הנווד אז בסגנון הזה, רק עם כל המשפחה ובארץ כי את אוהבת את הבית שלכם. או שתגורו בקרוואן על גלגלים ואז תוכלי לעצב ולהיות מהבת בכל מקום.

לגבי עיסוק, לא חייבים להביא את כל הדברים שאת אוהבת לעשות לידי ביטוי.

יש עבודה ויש תחביבים ויש משפחה

לפעמים דברים משתלבים, והרבה פעמים לא.

האמת שכל הדברים שכתבת זה תחביבים, לא דרך לעשות כסף.

אם תמצאי עוד נשים כלבבך, תוכלו לעשות חוג נשים פעם בשבוע בטבע, נפגשים לנגן ולרקוד.

מטיילים, סופגים את הנוף, ואז גם מחדשים באומנות. ציור, צביעה, סריגה, כתיבה וכו' מול הנוף. נותנים לנפש להתבטא.

ארוחה טעימה וטובה וחזרה הביתה 😄

נראה לי זה ממש אפשרי לגבש קבוצה כזו. תחשבי מספיק 20 נשים מאיזור גאוגרפי די רחב, שיש להן בוקר פנוי ביום מסויים.

אבל שוב, עיסוק בבחינה כלכלית, זה לא.

אני חושבת כששואלים מה את אוהבת לעשות, הכוונה לא תחביב אלא תחום עניין שאפשר לתרגם אותו לכסף.

כדי לקבל כסף את צריכה לתת ערך מוסף לצד המשלם. כעל שתתני לו יותר ערך ככה תוכלי לגבות תשלום גבוה יותר.

שכוונת התרגיל לאיזה תחום את מתאימה כי בכל תחום אפשר ליצור נישה שתתאים לך

הכוונה לאיזה סגנון עבודה את שייכת לעבוד לבד, לעבוד בצוות, לנהל צוות וכד'

ללמוד תחום חדש?

אני חושבת שאם כן אז באמת שהרבה מקצועות פרושים לפנייך, ומצטרפת למי שאומרת שהתרגיל לא מדויק. התחביבים לא מתארים מיומנויות, לא מתארים מה טוב לך בהם (את אוהבת לאפות כי זה מרגיע אותך לפעול לפי הוראות או כי כיף לך להאכיל אנשים?) ותכלס לא כזה רלוונטיים, כי כשאת חושבת על תחביב את חושבת על דבר שאת ממש נהנית ממנו, וזה לא בהכרח ההגדרה של עבודה. אפשר ממש להנות מהעבודה שלך כתעסוקה בבוקר ועדיין לא לרצות להתעסק בה בשעות הפנאי.

וחשבתי האם אהיה מוכנה להתעסק בשעות הפנאי עם מה שאני עושה כמקצוע, וממש נחרדתי מהרעיון..

ואני ממש אוהבת את העבודה שלי אבל בחיים לא הייתי מוכנה לעשות את זה שלא במסגרת התפקיד 😆

גם בהתנדבות בישוב וגם בסיוע פרטני.

אני באמת אוהבת את העבודה שלי 

אפשר משהו אחד - לדוגמה עיצוב פנים.

מבקרת מסעדות 🤭😅

זה שאלה שיותר מכוונת לתעסוקה.

במה את טובה.

למשל מה מעניין אותך ללמוד, לעשות.

אני חושבת על התחום שלי, שאיכשהו הגעתי אליו גם בלי להתכוון מלכתחילה. אין בו שום דבר מרשימת התחביבים...

אבל אני כן אוהבת את התחום שלי

כשהגיע הזמן לעשות תואר, הסתכלתי על האפשרויות ובחרתי תחום שמעניין אותי ללמוד. ובאמת מאוד נהניתי בלימודים וגם שיניתי באמצע והתמקדתי יותר במה שעניין אותי ואהבתי. כשסיימתי את התואר החלטתי שאני רוצה להמשיך בתחום מסויים מתוך זה ועשיתי תואר שני שהסיט אותי לתחום קצת שונה מאשר התואר הראשון. ואחרי זה מצאתי עבודה בתחום אבל גם מוסט מעט והמשכתי שם... לעבוד ולהתמקצע יותר...

את לא חייבת שיהיו לך את כל התשובות כבר בהתחלה, את גם מגלה את עצמך. פשוט להתחיל ממשהו שמעניין ומאתגר אותך

בהצלחה

מסוימת שרואים לאחר הלידה, או לפחות קצת אחריה

אם היא נבדקה ולא עלה - לדעתי סיכוי נמוך

מכירה הרבה משפחות עם ילדים תסמונת דאון

תמיד מאבחנים את זה מיד מיד אחרי הלידה.

כמובן לא דעה רפואית ולא מכירה את כל סיפורי הקצה שאולי יש....

הרופא ילדים לא היה מודאג.

היית בבדיקת התפתחות?

היית מרגישה יותר טוב,

הררים מבהילים של כביסות ובין לבין סלסאות אקראיות של כביסה נקייה לקיפול, ארונות מטבח שהכל בהם זז בגלל פסח ועדיין לא חזרו למקום וכן הלאה.

ואני לא נסעתי לחג ואין לי תינוקת ויש לי ממ"ד אז הייתה לנו מלחמה רגועה, ולילדים היו היום מסגרות.

אז במקום התמונה שולחת חיבוק גדול!

ויהיה בסדר גם יהיו ערמות כביסה והרצפה לי תהיה הכי נקייה.

וחוץ מזה, בדיוק היום קראתי כתבה איך ההסתגרות בבתים בגלל המלחמה עושה לא טוב, בפן הפיזי ממש וגם הרגשי. והדגישו את חשיבות החשיפה לאור כדי לשפר מצב פיזי ורגשי. ממש, אפילו לשבת ליד חלון פתוח.

אז מחר, רצוי איפשהו בשעות הבוקר או לפני הצהריים, צאי לך עם התינוקת לסיבוב רבע שעה באוויר ובשמש.

זה אולי לא יפתור את כל הבעיות אבל זה בהחלט יכול לשפר מצב רוח, לשפר את כמות ואיכות השינה בלילה, לתרום לבריאות מערכת החיסון ועוד ועוד. 

עולם השקר הזה האינסטגרם, מצלמים ובוכים. השעבוד לתוכן מרוקן לא פחות שלא תחשבי

ואם ינחם אותך - הבית שלי במצב זוועה כנל

לא הספתי לכבס, כלום לא מוכן לשבת וגם הילדים עוד ערים

לא שטיפה, לא קניות, לא כלום

הדבר היחיד שהספקתי זה להכין צהריים נורמלי לילדים חמצי ולהשאיר את הבלאגן מאחוריי אחרי יום עבודה נוסף מתיש מהבית עם הילדים ולצאת איתם לחוף כדי שלא נשתגע

אז הבית לא יהיה מסודר🤷

יצאנו ממלחמה אחות

ממלחמה

טילים עם ראש חצי טון חומר נפץ מתפצלים ומתעופפים מעל הראש

ילדים חודש בבית כולל פסח

מזמור לתודה שיצאנו ללא יודעת כמה זמן של שפיות, הבית שלם, לא נפגענו, ב"ה תסדרי מחר

לכי תנוחי, חוסר שינה יכול לדכא ממש (מנסיון) ותקופת מלחמה ארוכה בלי אופק כנל

ולדעתי תתנתקי מהזבל הזה

♥️

אין מישהי כזאת

ואם יש

אז יש לה מינוסים אחרים שלא הייתי רוצה לדעת

זה הצורך לפרסם את הדבר הכי פרטי שלך, הבית , הכביסה, הניקיון, המשפחה ....

טרנד הזיה

זו תלות

חיים בשביל לצלם

היו לי חברות שהיו יוצאות כדי שיהיה מה להעלות

אובססיה

שסיימתי לסדר בחזרה את הכלים

ועכשיו מסיימת עם הכביסות 

(אנחנו רק זוג עם תינוקת, אז אין ערימות הזויות)

ובכל זאת כל היום הזה הייתי עצבנית ובדיכאון ובלי מצב רוח

ומרגישה שלא בא לי בכלל לחזור לשגרה

ולא יודעת איך עושים את זה 

ויש לידה באופק שמלחיצה אותי

וכולי איכסה בפנים

בקיצור גם אם מהצד נראה שורוד לי

כי סיימתי לסדר את הבלגן

זה בכלל לא אומר שבאמת ורוד...

והכי נורמלי בעולם שיום אחרי החג מרגישים ככה

במיוחד חג שהגיע אחרי חופש ארוך ומתיש

זה קצת כמו נפילת סוכר

בבת אחת ליפול לשגרה ולהתאפס על החיים

עושה סחרחורת

זה עניין של כמה ימים או משהו מתמשך?

כי אם זה משהו שהוא עכשיו זה בסדר גמור, לוקח זמן לחזור לשגרה והכל בסדר

אבל אם זה משהו מתמשך שכבר תקופה לא עובר, ואת לא מרגישה שזאת תקופה שתעבור ואת בדרך החוצה משם- לגמרי הייתי בודקת דיכאון. כדאי להתחיל מרופא משפחה.

אומנם אין לי אינטסטגרם אבל רואה בסטטוס בוואטספ 

נשים מצלמות שולחן שבת ערוך לתפארה ביום חמישי בערב

כשאצלי בלגןןן של החיים, עוד לא בישלנו כלום ומי מדבר על שטיפה.

או נשים שמעלות תמונות שלהן עושות כושר ב- 6 בבוקר או עושות ספורט 3 פעמים בשבוע

והלוואיייייי עליי. מאוד מאוד מנסה אבל זה ממש קשה לי..

וכל הזמן מזכירה לעצמי שזה עולם השקר.

יכולה מישהי לצלם שולחן נוצץ כשכל הבית מסביב בוקה ומבלוקה

או לצלם ילדים לבושים מותגים שנראה שיצאו מהקטלוג

אבל אולי היא במינוס ממש עמוק בבנק.

לפעמים כשבא לי אז אני גם מצלמת איזה משהו אינסטגרמי כזה

לדוגמא כוס קפה מושקעת ברקע השקיעה או כל מיני שטויות כאלו

כמובן שלא מעלה לשום מקום

אבל זה מזכיר לי שאם אני רוצה אני גם יכולה להפיק תמונות "שקר" כאלו.

כל עולם השקר

וזה גם נכון

אבל לי התמונות האלו שעושות צביטה, גורמות לשאול מה חסר לי ומה אני רוצה.

כי להגיד שהכל זה שקר, זה קל לי. ניסיון לנחם את עצמי.

אבל לפעמים זה לא נכון

ויש אנשים שבאמת מאוד מוצלחים

ומאוד טובים

ואני לא אהיה הם

אבל אני כן יכולה לחשוב למה זה מפעיל אותי, ומה חסר לי

ואז אני מנסה לראות, איך, בקטן, אני יכולה לשנות קצת אצלי, כדי לענות על החוסר שזה מעורר בי

תמחקי את האינסטגרם ובא לציון גואל.

אני פחות מתחברת לתגובות שזה שקר,

אולי באמת יש נשים שמצליחות להחזיק ככה את הבית.

יש אנשים שעושים מליונים. לא שקר. אמת לאמיתה.

אז מה?

אם יש לי מה ללמוד מהם, אחלה.

אם אין לי, למה לבזבז את הזמן לראות משהו שלא יקדם אותי בחיים בשום צורה?

זה כמו לעקוב אחרי מתכונים לא כשרים.

אולי זה טעים. מעולה שיבושם להם, זה פשוט לא קשור אלי אז חבל על הזמן ועל הפוקוס שלי.

והם? שיהיה להם לבריאות מכל הלב ❤️

ואת? חיה את חייך לפי הקצב והעדיפויות שלך בחיים.

לא מחייב שזה שקר,

אולי הן באמת מצליחות וזה בסדר

תהיי טובה עם עצמך! אנחנו עוברות המון.

תקשיבי שגם אצלי לא מוכן כלום עדיין. בסדר, נסתדר, יהיה טוב

מחר יום חדש.

אני בדיוק אוכלת פסטה מנחמת

כשעסוקים כל הזמן בהשוואה לאחרים.

זאת גם השוואה לא הוגנת כי אצלם רואים רק את הטוב.

נשמע שיש אצלך נקודות שצריכות עזרה פסיכולוגית.

אבל עזרה ראשונה, תמחקי את הרשתות.

למה זה טוב? תראי סדרה במקום.

אם זה מחזק אצלך את הערך העצמי הנמוך, אז בשביל מה?

תכנסי ותמחקי. זה כמו פלסטר, עשיתי את זה גם.

אם קשה לך, תמחקי לפחות את האפליקציה, ולא את החשבון הפרטי שלך.

זה לא להסתכל באינסטגרם...

אם את רוצה עידוד אז אצלי יש עוד פינה בשיש עם כלי פסח שמתייבשים ...

ולא הספקתי לקנות לחם למחר... היום לא מצאתי בבוקר פרוס..

וכביסות התחלתי מקודם...עכשיו מכונה שניה עובדת עם בגדי שבת כדי שיהיה מה ללבוש.

לי זה היה עוזר לפעמים. 

ואולי להזמין מישהו מהאחים אליכם יעזור להעסיק את הילדים?

נשמע שאת רוצה להיות בבית...

הסעודות ארוכות לי

אין לי מה לעשות שם

בעלי עסוק עם אחים שלו..

לבעלך?

נראה לי זו השאלה הראשונה

אם זה מסתדר לו להיות בבית, אז נראה לי אין בכלל התלבטות.

אם הוא רוצה להקל עלייך וישמח להישאר בבית אבל חושש מהארגונים, תנסו לחשוב יחד על פתרונות שיקבלו על התארגנות - שבת מצומצמת, אוכל קנוי וכו'.

אם זה לא מתאים לו וזה יהיה לו יותר מידי, אז כן הייתי שוקלת לנסוע.

אבל תראי קודם מה הוא רוצה 

אבל לא יודעים איך לעשות את זה

וברור שמקל עליו להיות אצל ההורים

אבל הוא גם רוצה להקל עלי 

שה' יתן לי כוח

אם כן אז תפרשי באמצע הסעודות ותלכי לנוח....

אם לא אולי שווה לשתף לפחות את חמותך.

ולא אשתף אותה, זה מוקדם מידי..

אפילו לא ראינו דופק 

צבעוני יש להם יפה ממש!

נדמה לי שגם לבן.

ונעימות מאד.

אגב לא יודעת גיל אבל גם בפוקס יצא לי לקנות מכופרתות יפות במחירים טובים יותר.

חולצה משבצות צבעונית,

יודעת שיש כמה סוגי ייצור - בערים חרדיות בטוח תמצאי סניפים שמוכרים

איזה סוג חומר את צריכה?

לא נראה לי שיש חולצות כאלה מכותנה...

יש חולצות טריקו עם צווארון ושלושה כפתורים שהבד שלהן נעים יותר, אבל גם לא יודעת אם מכותנה. אני מכירה בלידר.

בהדס מינילאב יש בטוח

לדעתי גם בתמנון

גם חולצות פולו

אולי אפילו באורבניקה

יכול להיות שאת חושבת על בד סריג שעשוי מכותנה? כמו גופיות או חולצות טריקו? ג'רסי למשל זה סוג סריג שיכול להיות עשוי מכותנה.

זה באמת סוג בד שונה, אבל גם סריג וגם אריג יכולים להיות עשויים מכותנה בלבד או מתערובת כותנה. 

אני מחלקת את העולם לבדים נעימים ולבדים לא נעימים. הבד של החולצות המכופתרות לא נעים מבחינתי, לכן הסקתי שהוא לא כותנה (שאמורה להיות נעימה).

אבל באמת אף פעם לא ממש התעמקתי ברכיבים של כל בד...

יש גם כותנה שהיא בד אריג. כלומר בד לא נמתח.

בס"ד

לא פירטת אבל נשמע כואב מאד ❤️‍🩹

בגלל שביקשת עצות: שקלת טיפול כדי לעבד את מה שהיה? מהמעט שכתבת מזכיר קצת תגובות פוסט טראומטיות. המוח והגוף זוכרים את הטראומה ושולפים אותה בכל מיני הזדמנויות וכשזה קורה, זה גורם לכאב ולשיבושים של כל מיני הסיטואציות.

מצד אחד חצי שנה זה עדיין די טרי לחוויה קשה.

מצד שני נשמע שאת סובלת ושזה פוגע בך ביום יום 💔 וטיפול טוב יכול לעזור עם זה.

חיבוק גדול שוב!

בע"ה שמכאן תראי רק אור ומתוק תמיד!!!

לידה שקטה.

בעקבות הפסקת הריון.

ועכשיו צריכים טיפולים.

והמלחמה הזאת דחתה את כל התורים...

זה נחשב טראומה? לא יודעת

בעקרון קיבלתי 12 פגישות עם עו"סית. הרחיבו לי כי עברנו לטיפולים, אבל אין כמעט תורים.

אמן!!!

לגמרי טראומתי

וקשה גם לחשוב על העתיד ומה שתצטרכו לעבור

שולחת מלא כוחות

חיבוק על זה🩷

אולי אם את לא מקבלת מענה מספיק דרך הקופה, שווה לשקול ללכת לטיפול באופן פרטי כדי לעבד את זה.

ומצד שני כמובן שזה הגיוני לגמרי להמשיך להתאבל על זה. זה גם יכול להמשיך לכאוב עוד שנים, וזה בסדר שכואב🩷