תנסי לראות אם לפי מיקום הנקודות את מזהה פחות או יותר את המיקום

ואז לבדוק את עצמך עם מראה

אם זה פצע עמוק כנראה שרק בודקת תוכל לראות

ואם יש כאב בזמן הבדיקה, תגידי לרב אולי אפשר להסתמך על זה גם

אין כאב

תחושה של יובש

הרב אמר לבעלי שבשביל להתיר את זה צריך בודקת

(יודעת שלפעמים רב מתיר גם בלי בודקת...)

אין לי כח ללכת לבודקת ואז יחזור הדם. 

אבל רק אומרת - אם בסוף תחליטי ללכת והיא באמת תראה פצע - ממש חשוב שתחזרי לרב לקבל הנחיות לגבי ההשלכות של זה (ותזכירי גם את הבדיקות הקודמות).

יכול להיות שיהיה אפשר להחשיב כבר את הבדיקה של חמישי כהפסק, ולא רק את מה שעשית היום.

זהו תהיתי לעצמח על אם יהיה מצב להתיר אחורה עד שם.

וגם החלטתי שאני מפסיקה לספור בחמישי כי לא רציתי בודקת...

אז תוהה לעצמי כי יש עניין בהלכה שאם מפסיקים לספור אז זה נעצר

(כמובן בתנאים מסויימים.. לפי פסיקת רב)

אני אתחיל מהסוף- מעולם לא הייתי אצל בודקת

וגם לא מתכוונת ללכת

בשבילי זה הקו האדום (מדגישה ואומרת שבשבילי! מכירה בכך שיש נשים שרואות בזה משהו חיובי ומודות על כך)

אבל אם כבר 3 בדיקו  מופיעות אותן 2 נקודות דם באותו המקום-

יש פה כבר מספיק בשביל לתלות את זה בפצע מבלי ללכת לבודקת

בסופו של דבר זה נופל על השקפת עולם לגבי בודקות טהרה והצורך בהם

וכנראה ההשקפה של הרב הנל לא תואמת את שלי

אבל זאת אני

עכשיו את צריכה לשאול את עצמך איפה את בעניין 

דוקא הייתי אצל בודקות בעבר,

אבל מה שאת מתארת נשמע קלאסי לתלייה בפצע ותמהני מדוע הרב זקוק לאישור מהבודקת (כנראה מאותה סיבה שאת זקוקה לאישור ממנו...)

למה את צריכה את הרב?

רב זה בשביל מצבים שלא יודעים.

רק צבע שברור לי שלא אוסר לא שואלים

איך אפשר לדעת בוודאות שזה פצע?

אצלי הדם היה בדיוק כמו שם של היום שלישי רביעי במחזור.. לא הייתי מנחשת שיש פצע 

בודאות שיש פצע, צריך שיהיה סיכוי סביר כדי שיהיה אםשר לתלות את הדם בפצע

ועדות של אישה על יובש, וחזרתיות של פיזור הכתמים על העד באותו האופי - זה מספיק.

בודקת היא חידוש של התקופה האחרונה.

במקור היא נועדה למקרי קיצון שבהם לא היה ניתן להתיר באופן אחר

אבל לאט לאט היא הופכת לברירת המחדל

בעיני זה עצוב

יש הבדל מאוד גדול בהלכה בין 'מראה' שאוסר מהתורה, לבין 'כתם' שאוסר מדרבנן.

'מראה' זה כל מראה של דם שנראה בהרגשה. בדיקה פנימית נחשבת כפעולה שעלולה 'להקהות' הרגשה, גם אם היתה, ולכן כל מראה של דם שנראה בבדיקה פנימית, מתייחסים אליו כ'מראה' שאוסר מהתורה, ולא ככתם.

אם היה מדובר בכתם, אז באמת ברגע שיש סיבה לתלות בפצע - זה מספיק.

כי כתם מלכתחילה אוסר מדרבנן, ויש הלכות מתי הוא באמת אוסר (על משהו שמקבל טומאה, בצבע לבן, בגודל גריס ומעלה, ושלא ניתן לתלות בפצע).

אבל כשמדובר ב'מראה', אי אפשר רק להתיר רק על ידי תליה בספק. ספק דאורייתא - נפסק לחומרה.

אז אם ידוע בוודאות שזה באמת פצע - אפשר להתיר גם מראה.

אבל בשביל זה חובה *לדעת*, ולא מספיק לתלות בסיכוי סביר.

(לדעת לא תמיד חייב להיות על ידי בודקת. לי קרה שהתירו הפסק שהיה עליו אדום ברור, אבל מהסיפור שלי היה מספיק ברור שזה באמת פצע. כי זה היה פתאום אדום טרי שלא היה בבדיקות קודמות, והרגשתי כאב באותה פעם שבדקתי.

אבל לא בכל מצב הסיפור מספיק ברור בשביל להתיר ככה.

יכול להיות שכן אפשר לחזור לרב עם כל העדים האחרונים ולשאול אם זה שזה חוזר באותו מקום זה מספיק בשביל לדעת שזה פצע. ויכול להיות שיהיו תשובות שונות מרבנים שונים. אבל הזהירות של הרב מלקבוע שזה פצע היא נכונה ומתבקשת הלכתית).

שימי לב שעניתי לשושנושי שכתבה שצריך ודאות ובלי בודקת לא ניתן להתיר

בעבר לא היה את הכלי הזה של בודקת טהרה שנותנת ודאות

ובכל זאת מצאו את הדרך להתיר גם מראות

שלא נדבר על על הנאמנות של האישה להעיד על עצמה שהולכת ונעלמת מהעולם

ולא כתבתי ספק

כתבתי סיכויי סביר שמסתמך על עוד ראיות

אני מסכימה שידיעה שיש פצע לא חייבת להיות רק על ידי בדיקה של בודקת טהרה.

ובהחלט במקרה הזה יש סיכוי שרק הסיפור שלה מספיק (אני חושבת שלפסוק דבר כזה בלי לראות את העדים זה לא כזה פשוט. שתי נקודות שאת מדמיינת על פי התיאור שלה זה לא בהכרח השתי נקודות שהיא רואה. לכן בעיני בהחלט יש מקום לשאול רב, ואולי דווקא לחפש רב עם כתפיים רחבות שלא נוטה לשלוח אוטומטית לבודקת אלא מכיר יודע מתי אפשר לקבוע שזה פצע גם בלי בודקת).

אבל כן היה לי חשוב לדייק את הניסוח שלך. כי 'לתלות באפשרות של פצע' זה רק למצב של כתם.

פה צריך להתיר הפסק שיש עליו דם, וזה מצריך וודאות יותר גדולה שיש פה פצע.

אגב בעיני וכך הבנתי

בכלל להתיר הפסק עם דם בגלל פצע

זה יותר מסובך מלהתיר בדיקה ב7 נקיים בגלל פצע

אם לאשה ברור שמדובר בדם פצע (כגון שהדם מופיע תמיד באותה נקודה על העד) היא יכולה לתלות בפצע.

שו"ע מפורש.

היא לא צריכה לשאול רב...

נשמע שלך זה ברור מהתיאור שלה,

אבל לה זה לא לגמרי ברור, וכנראה בעקבות זה גם לרב לא.

אולי אם היא הייתה אומרת לרב שברור לה שזה פצע - הוא היה עונה אחרת.

מקשה על אישה לבוא להגיד בוודאות שזה פצע

גם כשכל הסימנים מעידים על כך

ואני חושבת שנושא הבודקות צגם תורם לכך

כי פתאום יש כלי ודאי

ואז אישה מתילה בעצמה ספק.

כל הנושא שנשים מעידות עח עצמן בנושא טהרה לאט לאט נדחק לשולי הפסיקה

במקום לקבל את הבמה המרכזית

בגלל זה יש רבני שממש מתנגדים לשימוש בכלי הזה

כי במקור הוא בא לתקן ולהוסיף כל הקיים

ובמקום זה לעיתים קרובות הוא הופך לברירת מחדל ומקלקל

(וכבר כתבה פה מישהי בשרשור שעם היסטוריה של פצעים, וגם שהיא יודעת בודאות שיש םצע, והבודקת בעצמה אומרת שהבדיקה מיותרת

ובכל זאת היא נשלחת ע"י הרב ומרגישה שבלי זה אין פתרון)

פעם לא היו הולכים לבודקת ולפי תיאור האישה ומיקום הכתם על העד היו פוסקים שזה פצע.

אני הולכת לבודקת שכל פעם כועסת שהרב מטרטר אותי אליה כשבלי שתבדוק ברור שזה פצע ובמיוחד שיש לי רקע

אבל עדיין אני הולכת לבודקת כי הרב אמר...

במקרה כזה כדאי לעשות כמה הפסקים רצופים ואז הרב יכול לראות אם הנקודת דימום נמצאת באותו מקום בכל העדים- כנראה שזה פצע.

הייתי מנסה ללכת בכיוון כזה

לא הייתי הולכת לבודקת טהרה. 

הייתי הרבה זמן אחרי לידה,

הרבה זמן גם אחרי התקנת התקן

ניסיתי מלא זמן לעשות הפסק ופשוט לא הצלחתי

כמה פעמים גם הצלחתי אבל תמיד איפשהו באמצע - היה אדום (בהנחיית רב גם ככה בדקתי רק יום 1 3 7)

בקיצור מייאוש הלכתי לבודקת

חייבת להגיד שהיא הייתה האישה הכי.מתוקה לנעימה שיש בעולם

ממש ממש חויה טובה

היא באמת ראתה שיש לי פצע שמדמם

הלכתי אליה ביום השלישי עם בדיקה אדומה - מלא אדום ולא רק נקודה שתיים

היא אמרה שיש פצע וראתה שההפרשה מהרחם נקייה לגמרי

בגלל זה ביום השביעי שיצא לי שוב דם - הרב אמר שזה בסדר

בקיצור - אני מרוצה שהלכתי

למרות שבעבר הייתי הכי בעולם נגד בודקות

שמחה שהלכתי כי בזכות זה הצלחתי לסיים עם זה

(שוב אומרת - הייתה לי הפרשה אדומה לגמרי, לא נקודה ולא מריחה - הכל אדום. גם אם בדקתי מייד אחרי מקלחת. תמיד אדום!!!)

אני לא יודעת אם כל הבודקות אחיות

אבל זה שקשורה לעולם הרפואי - גרם לי להרגיש יותר בנוח 

ואני בהחלט מבינה אותך שזה גם נותן הרגשה יותר נוחה...

דווקא כשתופרים אותי אחרי לידה יותר מביך אותי מבודקת

שוב, תלוי מי הבודקת

הלוואי שאם תלכי תמצאי אחת שטובה לך

הייתי אצל 2 ואחת בפער הרגשתי הרבה יותר טוב....

לגבי הרב

תשובה של "בעיקרון זה אוסר" נשמעת די נאחסית-

הרב שלנו אומר שזה באמת נראה כמו פצע אבל צריך בודקת כדי לוודא (במקרה של עד אחד, לא מכירה מה שאמרו כאן לגבי כמה עדים זהים)

בכללי העדפתי להסתכל על בודקת בתור מישהי שעוזרת לי להתקרב אל הטהרה

וכשפגשתי אחת עדינה ורגישה

זה אכן הרגיש כך

גם אם זה ללכת לבודקת עשרות פעמים.

מצד שני- בגלל כל העבר שלי אני כבר יודעת לזהות לבד מתי זה הפרשה מהרחם בוודאות ומתי יש סיכוי שזה פצע...

לפי התאור שלך זה ממש נשמע פצע

ואם תלכי לבודקת, יכול להיות שיחשבו לך את ההפסק ואז כבר תוכלי לטבול השבוע.

אז אני במקומך הייתי רצה 

(עונה לך גם בתור יולדת 5 וחצי שבועות שעדיין לא זכתה לטבול....)

נדירה!!!

מקצועית ורגישה מאד

אין לי בעיה ללכת לבודקת כדצריך

מהחינתי לא נעים אבל לא נורא

עשיתי את זה כמה פעמים בחיי הנישואים....

כמו שכתבו פה זה מבחינתי אשת מקצוע וכזה....

כמובן מביך אבל נסבל

בחודש רגיל אם היה מצב כזה ברור שהייתי הולכת

ההתלבטות שלי היא בגלל שאני אחרי לידה.

וכאילו כנראה באמת שיש פצע

אבל מצד שני יש לגמרי סיכוי שתכף יחזור דימום...

ואז סתם אתבאס ממש

ומהכרותי עם הגוף שלי יש ממש סיכוי עוד שיחזור דימום

אז האם הסיפור שנקרא בודקת שווה את ההשקעה?

אם תלכי ואחכ יחזור הדימום ואז בעצם החכת לחינם

או אם לא תלכי- ובדיעבד יתברר שלא התחדש הדימום ובתבזבזו לך הימים.

אפחד לא תדע באמת להגיד לך אם יחזור לך הדימום או לא

כך שמכאן זה רק תלוי באיך את עם הסיטואציה

שבו ראש האצבע שאיתה את בודקת או רחוק משם? הוא תמיד באותו מיקום על העד?

את מרגישה תחושה שורטת/ שורפת קלות במעבר של האצבע במקום שבו אחכ מופיע הדם על העד?

כי יובש+ הרבה ימים נקיים+ 2 טיפות על עד (ולא איזה מריחה של הפרשה עם דם) הרבה יותר נשמע כמו פצע או אפילו שריטה טריה מהבדיקה עצמה ולא דימום מהרחם.

אני על עצמי כבר יודעת לזהות את השריטות האלה.

אם את מכירה על עצמך שבשלב כזה אחרי ימים נקיים עוד מופיע דם רחמי אז זה באמת משהו אחר, על עצמי בשלב כזה של אחרי לידה אני יודעת שאני כנראה כבר נקיה.

בכל מקרה, בהצלחה.

5 שבועות זה כבר זמן שיש הרבה נשים שמצליחות להיטהר וממש לא מחייב שיהיו אחר כך עוד דימומים

כותבת לך מניסיון של מישהי שטבלה 5 שבועות אחרי לידה עם פצעים

אמנם למרות הרבה פצעים הרב אמר שפחות מ6 שבועות מהלידה הוא לא יכול לתלות את הדם בפצעים (זה היה אחרי 3-4 שבועות) אז סתם הלכתי לבודקת,(אני יודעת שיש לי פצעים)

אבל ניסיתי שוב ואחרי פעמיים שראיתי כתמים- פעם ביום השישי ופעם ביום השלישי הצלחתי ב''ה לטבול אחרי 5 שבועות ויום מהלידה

אמורים ללכת שישה שבועות אחרי הלידה לבדיקת רופא. אני במקומך הייתי שואלת את הרופא/ה אם רואים שם פצע.

אני לא הייתי הולכת גם לבודקת, באופן כללי לא אוהבת את הדבר הזה, אבל זה אישי כמובן.

רק שלח לאולטרה סאונד

קודמות בדקו, אבל זה היה מזמן אז א"א לסמוך עלי....

עשה לי או"ס

שאל אם יש עדיין דימום וזהו

הייתה אולטראסאונד בטני

מחשיבים כפצע.

(ובדיוק בגלל הפער הזה נוצר המקצוע של בודקת הלכתית...)

זה לא אומר שלא כדאי לעשות את הרעיון שלך,

אלא שגם אם הרופא לא רואה פצע זה עדיין יכול להיות פצע.

איזה שבוע וחצי כזה - גם בגלל שאם יש פצעים כנראה גם לבדיקה של הראשון והשביעי תצטרכי ללכת לבודקת...

אם עדיין יש דם על הפסק הולכת לבודקת (אחרי שאלת רב לוודא שזה באמת בעיה)

כמובן שאחרי לידה להמעיט בבדיקות כמה שיותר, להשתמש בעדי בדיקה שהם מבד ופחות פוצעים

סתם מעניין אותי

אלו שכתבו שלא הולכות לבודקת... מה אתן עושות אם יש דימום לקראת סוף ה7 נקיים והרב אומר שאין דרך להתיר אם לא בודקת?

כאילו ברור שזה באסה ללכת אבל לפעמים אין ככ ברירה... 

אחרי לידות מלכתחילה שאלתי רב להנחיות מקלות ולא הגעתי לסיטואציות כאלה.

לפעמים ההשלכות יהיו עוד ימי הרחקות

אבל זה עדיין בחירה

להתיחס לבודקות כמשהו מחייב שאין החירה אחרת זה בעייתי מאוד מאוד

מדובר בבדיקה גניקולוגית לכל דבר שאין בה צורך רפואי

אז אם בצרכים רפואיים יש ברירה - ק"ו שלצרכים אחרים

לגופה של השאלה

אני מוצאת הלימה בין מרחב התמרון שרב לוקח על עצמו ואופן הפסיקה כשהוא שלא רואה בבודקת טהרה משהו חיובי

לרב שרואה בה צורך בסיסי כדי להתיר

מהתחושה שלי והדיבור בין חברות (וגם פה בפורום)

רוב הנשים שלא ביקרו אצל בודקת טהרה לא הפסידו מכל ימי טהרה ומצאו פתרונות הלכתיים שלא נדרש בהם בדיקה גניקולוגית

וכבר היתה פה מישהו שסיפרה שכשהיא אמרה לרב שבודקת טהרה זה לא אופציה מבחינתה - והרב מצא את היכולת להקל

בעיקר רוצה להגיד תודה רבה לכולן!!!!

עזרתן לי

ואני ממש מרגישה שזה כנראה דבר סובייקטיבי החוויה אצל בודקת. ממש מובן שלחלק זה ממש קשה  

לי זה בסדר.

ולגבי הדיון עם הרב.

זה הרב שלנו

אנחנו תמיד שואלים אותו  בנושא זה ובנושאים אחרים....

הוא ממש הציע לי לבחור, או לחכות כמה ימים או ללכת לבודקת

ולי לא ברור שזה פצע....

ורק עוד משו. כתבו פה הרבה שממהרים לשלוח לבודקת.

אני מרגישה בדיוק הפוך!!

הרבה פעמים שמעתי ממכון פועה ועוד רבנים.

שלא הולכים לבודקת בלי הנחיה של רב.

כי לפעמים נשים הולכות סתם ורב יכול לפתור את הצורך....

בהקשר למה שכתבו פה בשרשור, שהרב אליהו מתייחס בפירוש בספר דרכי טהרה לאפשרות שאישה תעיד בעצמה שיש לה פצע (אם היא באמת מרגישה ויודעת שיש לה פצע).

והסימנים שהוא מזכיר לזה הם כאב בזמן הבדיקה, או שבכל הבדיקות יוצא שהיא רואה דם במקום ספציפי וקבוע, ושאר הבדיקה נקיה (הוא מזכיר שזה צריך לצאת כך שלוש פעמים כדי שיהיה אפשר לקבוע שזה אכן פצע).

אז אם את חושבת שזה כן מתאר את המקרה שלך, גם אם את לא בטוחה בעצמך בשביל לקבוע שזה פצע, יכול להיות שכן שווה לחזור לרב ולשאול אותו לגבי זה.

מצרפת את הדברים של הרב אליהו בנושא:

היית מרגישה יותר טוב,

הררים מבהילים של כביסות ובין לבין סלסאות אקראיות של כביסה נקייה לקיפול, ארונות מטבח שהכל בהם זז בגלל פסח ועדיין לא חזרו למקום וכן הלאה.

ואני לא נסעתי לחג ואין לי תינוקת ויש לי ממ"ד אז הייתה לנו מלחמה רגועה, ולילדים היו היום מסגרות.

אז במקום התמונה שולחת חיבוק גדול!

ויהיה בסדר גם יהיו ערמות כביסה והרצפה לי תהיה הכי נקייה.

וחוץ מזה, בדיוק היום קראתי כתבה איך ההסתגרות בבתים בגלל המלחמה עושה לא טוב, בפן הפיזי ממש וגם הרגשי. והדגישו את חשיבות החשיפה לאור כדי לשפר מצב פיזי ורגשי. ממש, אפילו לשבת ליד חלון פתוח.

אז מחר, רצוי איפשהו בשעות הבוקר או לפני הצהריים, צאי לך עם התינוקת לסיבוב רבע שעה באוויר ובשמש.

זה אולי לא יפתור את כל הבעיות אבל זה בהחלט יכול לשפר מצב רוח, לשפר את כמות ואיכות השינה בלילה, לתרום לבריאות מערכת החיסון ועוד ועוד. 

עולם השקר הזה האינסטגרם, מצלמים ובוכים. השעבוד לתוכן מרוקן לא פחות שלא תחשבי

ואם ינחם אותך - הבית שלי במצב זוועה כנל

לא הספתי לכבס, כלום לא מוכן לשבת וגם הילדים עוד ערים

לא שטיפה, לא קניות, לא כלום

הדבר היחיד שהספקתי זה להכין צהריים נורמלי לילדים חמצי ולהשאיר את הבלאגן מאחוריי אחרי יום עבודה נוסף מתיש מהבית עם הילדים ולצאת איתם לחוף כדי שלא נשתגע

אז הבית לא יהיה מסודר🤷

יצאנו ממלחמה אחות

ממלחמה

טילים עם ראש חצי טון חומר נפץ מתפצלים ומתעופפים מעל הראש

ילדים חודש בבית כולל פסח

מזמור לתודה שיצאנו ללא יודעת כמה זמן של שפיות, הבית שלם, לא נפגענו, ב"ה תסדרי מחר

לכי תנוחי, חוסר שינה יכול לדכא ממש (מנסיון) ותקופת מלחמה ארוכה בלי אופק כנל

ולדעתי תתנתקי מהזבל הזה

♥️

אין מישהי כזאת

ואם יש

אז יש לה מינוסים אחרים שלא הייתי רוצה לדעת

זה הצורך לפרסם את הדבר הכי פרטי שלך, הבית , הכביסה, הניקיון, המשפחה ....

טרנד הזיה

זו תלות

חיים בשביל לצלם

היו לי חברות שהיו יוצאות כדי שיהיה מה להעלות

אובססיה

בהחלט שכן

אולי היא מכבסת בחול המועד ומתארחת

אולי כמו חמתי יש לה מקום להכלל והיא התחילה בערב חג שני להחזיר כלים ובחג השתנשה בחד פעמי אז לא היה לה הרבה עבודה בצאת החג

אולי יש לה הרבה עזרה

אולי היא תקתקנית

יש ויש

העניין שמסתכלים על חיים של אחרים ומשווים. זו לא הייתה כוונת המשורר.וגם - מי שיצרה לעצמה תדמית כזו צריכה לעמוד בסטנדרט של עצמה כל הזמן כי כל הזמן מסתכלים עליה/ היא כל הזמן מראה את עצמה

מכירה כמה נשים כאלה

ברור שאין מושלם

אבל זה לא רק באינסטגרם ויש נשים כאלה.

ומותר לקנא אבל מסכימה שלא הייתי רוצה להחליף את החבילה שלי בשלהן. לדעת את החבילה דווקא היה יכול להקל עלי 😉

שסיימתי לסדר בחזרה את הכלים

ועכשיו מסיימת עם הכביסות 

(אנחנו רק זוג עם תינוקת, אז אין ערימות הזויות)

ובכל זאת כל היום הזה הייתי עצבנית ובדיכאון ובלי מצב רוח

ומרגישה שלא בא לי בכלל לחזור לשגרה

ולא יודעת איך עושים את זה 

ויש לידה באופק שמלחיצה אותי

וכולי איכסה בפנים

בקיצור גם אם מהצד נראה שורוד לי

כי סיימתי לסדר את הבלגן

זה בכלל לא אומר שבאמת ורוד...

והכי נורמלי בעולם שיום אחרי החג מרגישים ככה

במיוחד חג שהגיע אחרי חופש ארוך ומתיש

זה קצת כמו נפילת סוכר

בבת אחת ליפול לשגרה ולהתאפס על החיים

עושה סחרחורת

זה עניין של כמה ימים או משהו מתמשך?

כי אם זה משהו שהוא עכשיו זה בסדר גמור, לוקח זמן לחזור לשגרה והכל בסדר

אבל אם זה משהו מתמשך שכבר תקופה לא עובר, ואת לא מרגישה שזאת תקופה שתעבור ואת בדרך החוצה משם- לגמרי הייתי בודקת דיכאון. כדאי להתחיל מרופא משפחה.

אומנם אין לי אינטסטגרם אבל רואה בסטטוס בוואטספ 

נשים מצלמות שולחן שבת ערוך לתפארה ביום חמישי בערב

כשאצלי בלגןןן של החיים, עוד לא בישלנו כלום ומי מדבר על שטיפה.

או נשים שמעלות תמונות שלהן עושות כושר ב- 6 בבוקר או עושות ספורט 3 פעמים בשבוע

והלוואיייייי עליי. מאוד מאוד מנסה אבל זה ממש קשה לי..

וכל הזמן מזכירה לעצמי שזה עולם השקר.

יכולה מישהי לצלם שולחן נוצץ כשכל הבית מסביב בוקה ומבלוקה

או לצלם ילדים לבושים מותגים שנראה שיצאו מהקטלוג

אבל אולי היא במינוס ממש עמוק בבנק.

לפעמים כשבא לי אז אני גם מצלמת איזה משהו אינסטגרמי כזה

לדוגמא כוס קפה מושקעת ברקע השקיעה או כל מיני שטויות כאלו

כמובן שלא מעלה לשום מקום

אבל זה מזכיר לי שאם אני רוצה אני גם יכולה להפיק תמונות "שקר" כאלו.

כל עולם השקר

וזה גם נכון

אבל לי התמונות האלו שעושות צביטה, גורמות לשאול מה חסר לי ומה אני רוצה.

כי להגיד שהכל זה שקר, זה קל לי. ניסיון לנחם את עצמי.

אבל לפעמים זה לא נכון

ויש אנשים שבאמת מאוד מוצלחים

ומאוד טובים

ואני לא אהיה הם

אבל אני כן יכולה לחשוב למה זה מפעיל אותי, ומה חסר לי

ואז אני מנסה לראות, איך, בקטן, אני יכולה לשנות קצת אצלי, כדי לענות על החוסר שזה מעורר בי

תמחקי את האינסטגרם ובא לציון גואל.

אני פחות מתחברת לתגובות שזה שקר,

אולי באמת יש נשים שמצליחות להחזיק ככה את הבית.

יש אנשים שעושים מליונים. לא שקר. אמת לאמיתה.

אז מה?

אם יש לי מה ללמוד מהם, אחלה.

אם אין לי, למה לבזבז את הזמן לראות משהו שלא יקדם אותי בחיים בשום צורה?

זה כמו לעקוב אחרי מתכונים לא כשרים.

אולי זה טעים. מעולה שיבושם להם, זה פשוט לא קשור אלי אז חבל על הזמן ועל הפוקוס שלי.

והם? שיהיה להם לבריאות מכל הלב ❤️

ואת? חיה את חייך לפי הקצב והעדיפויות שלך בחיים.

לא מחייב שזה שקר,

אולי הן באמת מצליחות וזה בסדר

תהיי טובה עם עצמך! אנחנו עוברות המון.

תקשיבי שגם אצלי לא מוכן כלום עדיין. בסדר, נסתדר, יהיה טוב

מחר יום חדש.

אני בדיוק אוכלת פסטה מנחמת

כשעסוקים כל הזמן בהשוואה לאחרים.

זאת גם השוואה לא הוגנת כי אצלם רואים רק את הטוב.

נשמע שיש אצלך נקודות שצריכות עזרה פסיכולוגית.

אבל עזרה ראשונה, תמחקי את הרשתות.

למה זה טוב? תראי סדרה במקום.

אם זה מחזק אצלך את הערך העצמי הנמוך, אז בשביל מה?

תכנסי ותמחקי. זה כמו פלסטר, עשיתי את זה גם.

אם קשה לך, תמחקי לפחות את האפליקציה, ולא את החשבון הפרטי שלך.

זה לא להסתכל באינסטגרם...

אם את רוצה עידוד אז אצלי יש עוד פינה בשיש עם כלי פסח שמתייבשים ...

ולא הספקתי לקנות לחם למחר... היום לא מצאתי בבוקר פרוס..

וכביסות התחלתי מקודם...עכשיו מכונה שניה עובדת עם בגדי שבת כדי שיהיה מה ללבוש.

שעה פלוס אחרי יציאת החג הכל היה מאורגן ויצאנו לקנות חמץ

תקתקו פה

וכביסות עשיתי בחול המועד אז היה פה בקטנה

אז הבית היה מתוקתק

אבל לא הכל ורוד

בכלל לא

לכל אחד יש קשיים אחרים בחיים

לגבי האינסטגרם

אני משתמשת ברשת כדי לקבל השראה/ הנאה

אם משהו עושה לי רע

זה הזמן לגלול הלאה

זה כל היופי ברשת

שזה בלחיצת כפתור 

את מספרת שכיבסת בחול המועד

מה שהרבה מאוד בתים לא עשו (לא נכנסת לסיבה.. לא עניינינו)

אז באמת שאין מה להתהדר ולהשוות מול משפחה שאגרה ואגרה בגדים מלוכלכים כל החג....

כל אחד נולד או קיבל כלים אחרים לחיים

ומציאות חיים אחרת

נשמע שעבדת קשה מאוד היום ועוד היית עייפה מאתמול

ומאוד אינטנסיבי עכשיו גם לארגן שבת בנוסף

יכולה לומר לך שלי לוקח יותר זמן מהשכנה שלי להתאושש ולעבור מצבים

אצלה הכל מתוקתק ברגע ומבושל צ'יק צ'אק ואצלי לוקח זמן

כי היא שכלית יותר, אני יותר חווה דברים

זה כלים אחרים שה' נתן לכל אחת לעבור את המסע שלה כאן בעולם...

אז בשבוע רגיל אני מתחילה שבת בחמישי כי יודעת שאני איטית יותר ומתעייפת מהר

אבל עכשיו גם אצלי יש עדיין כביסות (וערמותת לקפל)

ואין שבת מוכנה 

ויהיה בסדר בעז"ה. אני לא חושבת שזאת שבת רגילה שהכל צריך להיות בה מתוקתק. מותר להרפות, עברנו תקופה אינטנסיבית

מה שמראים ברשת זה את הטוב והמוצלח, לא את ההתמודדות. כל אחת עם הכוחות שלה וההתמודדויות שלה, וגם עם כמות העזרה שיש לה בבית- לא דומה אישה כמוני שיש לה ילדים גדולים שיכולים לתת יד בסגירת הפסח, בקיפול כביסה לבין אישה עם ילדים קטנים.

ולגבי ההרגשה הרעה הנפשית, האם זה כך מהמלחמה או לפני? אם מהמלחמה לא הייתי ממהרת לתייג ולהגיד שיש קושי נפשי, זה ממש הגיוני ונפוץ לחוש כך, אם מלפני ממליצה לפנות לרופא המשפחה להתייעץ 

הדבר הכי חשוב שמשתנה מאדם לאדם זה דווקא השורות האחרונות שכתבת.

איך הוא מרגיש בבית שלו (ולא משנה אם הבית מסודר או מבולגן), כמה הוא אוהב את עצמו, כמה כוח יש לו לחיות את החיים.

מותר שיהיה בית מלוכלך, ערימות של כביסות ושיאכלו פריכיות עם ממרח (כי עדיין לא קנינו לחם).

מה שהכי הכי חשוב זה לחשוב איך את משמחת את עצמך (בגבולות האפשר).

רעיונות-

-מקלחת טובה

-טיול בחוץ

-קפה ושוקולד מפנק

-לפגוש חברה

-טלפון למישהי שמחזקת אותך

-לשבת עם מחברת ולכתוב לעצמך

-פינה אחת בבית שרק אותה את מסדרת ובה יש לך שפיות (נגיד רק חדר השינה)

-ללכת לקנות פרחים לשבת

וברצינות

אנחנו לא במרוץ

לוקח לגוף ולנפש זמן

ועוד יותר אחרי תקופה משוגעת  של מלחמה

לחזור לעצמם

ממילא

הקצב אחר

הכוח אחר

האיכות שונה.

הכל בסדר!

תנשמי

תכיני לך קפה

תשבי ותשתי בנחת ממש.

הכל

יחכה.

את העיקר של הבית

שזה אומר שאת הכי משמעותית וחשובה

קודם כל לעצמך!

שבת נכנסת בנחת יש עוד שעה לארגן

ואל תדאגי.

תאמיני לי שמאחרי כל צילום באינסטגרם עומדת

שפחה (כן, זאת המילה)

של מצלמה, של מילים, של אהבה, של הערצה,

עייפה

מרוטה

רק מתה להוריד את האיפור

שצורחת על הילדה שרוצה לשחק

לא להזיז את הוילון שהיא מצלמת לסרטון

אז באמת

שאצל כולנו עדיין החג לא באמת יצא

ואצל כולנו יש שגעונות ברמה כזו או אחרת

אבל באמת באמת

את

כמו שאת

את הכי טובה!

יצר כפיו של בורא עולם ❤️

באמת שחיזקתן אותי!

כיף שיש אתכן כי במציאות אין לי חברות שיתנו לי מילים טובות

ובזכותן אתמול עזבתי הכל והלכתי לישון מוקדם יותר.

ממש מעריכה כל תגובה של כל אחת 💗💓💞

אתמול שלחתי את הבנות למסגרות והלכתי לישוווןן.

הבית ערמות כביסה נקיות ומלוכלכות כאחד

המזוודה משביעי של פסח עברה מאמצע הסלון לחדר שלנו כמו שהיא

תשמעי, יש נשים שזה באופי שלהן לתקתק

יש כאלה שהמחשבה על לפרסם את התקתוק נותנת להן את המוטיבציה

שייערב להן. אני לא שם

בס"ד

זה כי אוהלי עם ישראל היו ממוקמים בצורה כזאת שאי אפשר היה לראות מה קורה בתוך האוהל של השני.

וזה מצב של ברכה!

כשכל אחד ממוקד במה שקורה פנימה אצלו,

בלי להשוות את עצמו לאחרים,

בלי צורך להראות לאחרים,

בלי להיחשף לדברים ששייכים לפרטיות של מישהו אחר.

היום אנחנו בדור קצת מאותגר סביב הנושא הזה. זהו דור של שיתוף על מלא, ולא מספיק מבינים עד כמה הדבר הזה פוגע בנו (במי שמשתף כמו במי שרואה).

והתחושות שלך ממש לגיטימיות,

עברנו המון!!! בשבועות האחרונים.

עם הזמן

והניסיון

והילדים שגדלים

ועוד כל מיני פרמטרים כמו גודל הבית וכו'

אפשר להשתפר ולהשתכלל

אבל תזכרי שאת כבר טובה

איך שאת עכשיו

אמא לילדים

ולתינוקת קטנה

שעברה מלחמה!!!

ואת החגים (שזה פרויקט לכולנו)

ושנסעה לחג כי היה הכי טוב לכם

כל זה זה כבר המון!!!

ואני בטוחה שיש בך עוד כ"כ הרבה טוב!

ותכונות טובות!

ואיכויות!

ומעשים טובים!

מה שאת רוצה לשכלל

בע"ה עוד תמצאי את הדרך לשכלל.

עכשיו הכי חשוב

לחבק את עצמינו

להזכיר לעצמינו שאנחנו אלופות

ולטפוח לעצמינו על השכם על העמידה שלנו בכל הימים הטרופים האלה שעברנו ❤️

בעיניי העצבות וחוסר הכוחות ממש הגיוניים כרגע.

אנחנו בירידת מתח רצינית.

(ואם התחושות ימשיכו לאורך זמן, כדאי לפנות לעזרה כמו שאמרו לפניי. כדי שתוכלי לחזור להיות בטוב ❤️).

חיבוק גדול יקרה שאת!!!!

ברור שהכל מציף

והרבה נשים לא הספיקו

רק לא מפרסמות את זה...

מוזמנת לדבר איתי לגבי OCD,

אני מתמודדת מנוסה. 

לנהל מחברת שבו אני כותבת מה אני רוצה מעצמי ואיך אני מתקדמת בזה.

המחברת עוזרת לי לעבור מעולם הדמיון שבו אני "נופלת" לעולם המעשה שבו אני מבינה שכל תהליך מתחיל ביום מסוים, בשעה מסוימת, ועם התמודדות מול הרגע הבא.

הדמיון הוא גדול מהחיים ובמידה מסוימת מנותק מהם. אף אחת לא תראה לך את כל הרגעים הקטנים שקדמו לבית המתוקתק. ואולי גם לא תראה לך את חשבון הבנק שמתרושש בגלל קניות מוגזמות של גלים חדשים ובגדים.

אני יכולה לספר לך שיש לנו חברים שחיים ברמת חיים מאוד גבוהה, ותמיד זה עורר אצלי שאלה, כי לפי נתוני החיים שלהם, הם היו אמורים לחיות בפחות (אנחנו מכירים מאוד טוב).

רק לאחרונה הסתבר לנו שהם חיו עם חובות של כמעט חצי מיליון ש"ח כדי לממן את אורח החיים הזה.

אז אל תתרגשי מפסגות של אחרים. תרצי לך במחברת מה הפסגה שלך, הקרובה, שאליה את רוצה להגיע.

מה עלול להכשיל אותך ואיך את מתכוונת להתגבר עליה.

התיעוד עוזר לנו להבין את עצמנו ולראות את עצמנו ביותר חמלה ופחות צורך להיות תמיד וואו

אני מנסה בדיוק להפחית גם פייסבוק. לא פותחת אינסטגרם.

זה ממכר.

זה הרסני. ברור שיש שם גם טוב. אבל לדעתי הרע מנצח, לפחות אצלי.  

אף אחד לא שולח את כל האיכסה מאחורי הנוצץ. ולכולנו יש.

אני לא אומרת, יכול להיות שנשים הצליחו לתקתק. אבל יש להן אתגרים אחרים מאוד משמעותיים.

אני במקרה הייתי בחמישי חופשי, אז הצלחתי, אחרת לא הייתי מצליחה. פלוס, ה''תינוק'' שלי כבר ילד גדול. לצערי... אז אין מה להשוות, מבינה? הספקים שהם עולם אחר. אבל זה לא מבחירה.

בקיצור הכל טוב ב''ה. אבל לכל משפחה הקשיים שלה. אין שום חוק חובת תקתוק. תעשי מה שנכון לכוחות שלך!! למציאות הנוכחית שלך.

וכמובן כולנו חייבים להיטען כרגע. תנסי לחשוב איך להכניס משהו נחמד לשבוע הבא.

העומס והמתח הנפשי גמרו על הרבה אנשים.  

ואם התחושה יותר כללית ולא עוזבת כדאי לטפל. חיבוק. 

מציג מצב אמיתי ..

אלו "משפיעניות" שדוחפות לסרטונים שלהם על הדרך מוצרים כי הן מקבלות על פרסום כסף והרבה

כל עוקב זה כסף כל סרטון שווה כסף

ובואי גם אם זה אמיתי

לכל אחת יש את הקצב שלה וזה הכי בסדר .

את צריכה להרגיש בסדר עם עצמך וערן המשפחה שלך ולא צריך להיות בתחרות

זה שיש לך ילדים ותינוקת זה כבר יכול להתיש

שבת שלום 

אצל אף אחת לא וורוד

אנחנו לא התארחנו בחג ואין לנו ממ"ד

תודה לה' יםםם של כביסות

וקטנטנים שצריך להשגיח עליהם באלף עיניים

ועדיין...

איזה הוא העשיר? השמח בחלקו...

רק לשמוח שאנחנו בריאים וחזקים להמשיך במירוץ והכל הכל יסתדר בעזרת ה'.

לאט לאט מסדרים, באווירה טובה. מפעילים מכונה ומתקתקים את השאר ביחד. עם הרבה חמלה.

תשמחי את עצמך עם שירים שאת אוהבת, ספר מעניין לשבת, משחקים עם הילדים, דיבורים מהלב עם בעלך וטיולים בשמש. זה תמיד עושה טוב.

לשבת ליד הים ולשפוך את הלב.

אגב, אני ממש אוהבת את האינסטגרם. מלא דברים למדתי מאחרות.   
 

כביסה תמיד תהיה, שמרי על הלב שלך אחותי❤

או לפחות את מה ששמעת עליו המלצות ונגיש לך.

אפשר לנסות דרך תזונה, עצות כמו לאכול קרקר לפני הקימה מהמיטה וכל פרק זמן קצר כדי שהקיבה לא תהיה ריקה לגמרי. יש עוד מזונות שיכולים לתמוך, שווה להתייעץ עם תזונאית.

לי מאוד מאוד עזר דיקור סיני.

מניחה שיש עוד דרכים להקל. תרגישי טוב! 

ברגע שראיתי שקשה לי לתפעל את הבית, לקחתי.

לא מכירה מצווה לסבול בהריון, ובינתיים לא שמעתי סיבות מוצדקות למה לא לקחת. 

בעצב תלדי בנים זו קללה ולא מצווה. אין שום עניין ומצווה לסבול בהריון ובלידה וצריך להקל בכל דרך אפשרית.

אז ממליצה לך היום ללכת לקנות.

לק"י

לי היו בחילות מציקות, אבל כן אכלתי ושתיתי. ולקחתי דברים בסגנון.

יש שורש ג'ינג'ר, נוזיקס (בי6 וג'ינג'ר).

לקחתי בכל ההריונות חוץ מהראשון שלא היה במודעות

אני לא מצליחה לתפקד אז לוקחת אבל גם על פחות הייתי לוקחת.

בעיניי זה כמו אפידורל, אין מצווה לסבול 

אבל אולי אפשר להשיג בנתיים את הבונגסטה מגמחים או דברים בסגנון.

תקבעי תור טלפוני לרופא משפחה או שתתקשרי לקופה/תשאירי בקשה לרופא באפליקציה.

לבנתיים לאכול דברים יבשים קצת בתדירות גבוהה מלפפונים קרקרים פיתה ריקה גם דברים קרים עזרו לי.

בהריון תאומים הבחילות היו בשיא השיאים וצרבות של החיים משהו לא נורמלי בשלושת החודשים הראשונים ולא לקחתי כלום כי פחדתי שזה יפגע בעוברים

באופן כללי אני נגד כדורים ולוקחת רק שממש אין ברירה אחרת .. התמודדתי עם זה בעזרת מים קרים, קרח ,שקדים ,מלפפון . לא לאכול בלילה לפני השינה

לא לאכול מטוגן ואוכל מעובד כמה שפחות .

מסוימת שרואים לאחר הלידה, או לפחות קצת אחריה

אם היא נבדקה ולא עלה - לדעתי סיכוי נמוך

מכירה הרבה משפחות עם ילדים תסמונת דאון

תמיד מאבחנים את זה מיד מיד אחרי הלידה.

כמובן לא דעה רפואית ולא מכירה את כל סיפורי הקצה שאולי יש....

ממש ממש לא!

ואל תכניסי את עצמך למחשבות כאלו בכלל אחרי הילדה.

לתינוק עושים בדיקות יסודיות מאוד עם לידתו.

הצוות יזהה את זה בוודאות וכמעט מיד על ידי מראה פנים חריג (שאנחנו מכירות ואני בטוחה שהצוות הרפואי מנוסה בו) וגם סימנים נוספים כמו טונוס שרירים נמוך.

בוודאות היו בודקים ומוסרים לך את המידע הזה כמעט מיד.

(אני שמעתי לא ממקור ראשון על מישהי שאמרו לה יום למחרת הלידה, אבל זה כי הצוות רצה להיות בטוח והמשיך לעשות כמה בדיקות).

בכל מקרה, זה לא ת.דאון אבל בהחלט בהחלט כדאי לבדוק.

אולי הלשון כבדה מאוד, אולי האף סתום, אולי שקדים אולי אלף ואחת דברים.

ת. דאון לא.

(אינני רופאה)

הרופא ילדים לא היה מודאג.

היית בבדיקת התפתחות?

ילד נורמלי לחלוטין. גדל קצת ועבר לו. 

אולי יש חולשה בשרירים ולכן הלשון בחוץ ואז תצטרך פזיו', לא משהו רציני, אבל תמיד כדאי אם יש חולשה.

ממש לא נשמע לי כמו תסמונת דאון כי יש בה עוד בעיות רפואיות נוספות שמגלים לרוב ממש סמוך ללידה 

אגיד גם שהאוכלוסיות שלא מתחסנות םחות מגיעות למוזיאונים לדעתי...

ותודה על העידוד 

לא יודעת אם כדאי או לא

מבחינתי תינוק זה כמו תיק יד, לוקחת אותו לכל מקום שאליו אני רוצה ללכת.

מילא בחדר אחד עם חולה

אבל במוזיאון ציבורי וגדול? הכי לא חשש בעיני

לי זה היה עוזר לפעמים. 

ואולי להזמין מישהו מהאחים אליכם יעזור להעסיק את הילדים?

נשמע שאת רוצה להיות בבית...

הסעודות ארוכות לי

אין לי מה לעשות שם

בעלי עסוק עם אחים שלו..

אני אוהבת סעודות ארוכות, יכולה לשבת לקרוא גם,כיף לילדים, שינוי שגרה

אבל אני הולכת לסעודה וחוזרת הביתה אז זה קצת אחרת

כשהייתי ישנה שם, הייתי פשוט מתעלפת לנוח. ואני ממש אוהבת לישון🤭

לבעלך?

נראה לי זו השאלה הראשונה

אם זה מסתדר לו להיות בבית, אז נראה לי אין בכלל התלבטות.

אם הוא רוצה להקל עלייך וישמח להישאר בבית אבל חושש מהארגונים, תנסו לחשוב יחד על פתרונות שיקבלו על התארגנות - שבת מצומצמת, אוכל קנוי וכו'.

אם זה לא מתאים לו וזה יהיה לו יותר מידי, אז כן הייתי שוקלת לנסוע.

אבל תראי קודם מה הוא רוצה 

אבל לא יודעים איך לעשות את זה

וברור שמקל עליו להיות אצל ההורים

אבל הוא גם רוצה להקל עלי 

שה' יתן לי כוח

אם כן אז תפרשי באמצע הסעודות ותלכי לנוח....

אם לא אולי שווה לשתף לפחות את חמותך.

ולא אשתף אותה, זה מוקדם מידי..

אפילו לא ראינו דופק