לק"י

חשבתי על זה.

תודה בכל אופן!

ואז זה לא משמעותי השכבה הזו

אבל יותר טוב מבלי בכלל

לק"י

יש לו מכנסי מעבר קצת עבים. אולי איתם.

נשקול באמת לקנות גרביונים. 

או אוברול עם "רגליים".

אם כי סיכוי גדול שהוא יוריד גם את זה...

אין, עם ילדים שובבים כאלה זה רק תפילות, שהשובבות שלהם לא תפגע בהם

לחלופין - אולי לקנות לו נעלי בית חמודות ולהלהיב אותו עליהן, ואולי כך הוא יסכים להיות איתן ליותר משעתיים?

אבל כשהיה ימים קרים יותר כן לחמנו יותר על גרביים ונעליים

(אני רוצה להאמין שאם אני לא עושה מזה עניין ולא נלחמת איתה זה יעבור מהר, מקווה, בעז"ה)

לק"י

נעלי בית קניתי לו. זוג אחד הוא אומר שכואב לו, כנראה גבולי בגודל.

את השני הוא לא נעל בכלל. אולי לכמה שניות.

והבעיה זה גם אצל המטפלת. אני לא אלביש לו גרביונים כל היום😂

ואוברול גם לא נראה לי הכי נוח בגילו. מה גם שיש לו סטים חדשים, אז לא נניח אותם בלי שימוש....

אולי צריך להסביר לו יותר.

או להתעקש, למרות שזה להיות על זה כל הזמן... ואין סיכוי.

(גם הגדולים שלי מסתובבים יחפים לפעמים🤷‍♀️ מזל שהרצפה אצלינו מחומר פחות קר).

תודה לשתיכן!!

שנה שעברה קנינו (לדעתי מנקסט) כאלה יחסית דקים, שלא מחממים מידי ועם מכנסיים דקות.

אזור המרכז היה סביר. אם את גרה באזור קצת יותר קר יהיה מעולה

לק"י

מתלבטת אם 2 שכבות דקות זה יעיל כמו פוטר אחד.

אבל אנחנו גרים במקום קפוא ברמות.

אצלינו בדרך כלל קר מאוד בלילה ובבוקר.

אני פשוט לא אוהבת גרביונים. זוכרת שבתור ילדה זה היה מציק. אבל אולי זה הפתרון.

לק"י

אולי לו זה יהיה בסדר באמת.

מתלבטת...

לבת שלי יש כמה סוגים, חלק נעימים יותר חלק פחות וחלק מראש לא קניתי כי היו בד פיכסי כזה או ניילוני מידי..(או החזרתי לשיין)

גם אני בתור ילדה שנאתיייי גרביונים ממש ממש

אבל לילדים שלי בנתיים נראה שזה סבבה.. ואולי הם השתפרו מאז שהיינו קטנות..

ואז יש שתי שכבות אמנם,

אבל הגרביון דק.

אבל לא יודעת אם הם מספיק דקים.

גרביונים מכותנה זה כמו הגרביונים הלבנים שהילדות החרדיות לובשות.

בדיעבד אני חושבת שלי הייתה כזו אחרי כמה פעמים שהתייעצתי על השובבה שלי - כשההתנהגות השובבה פשוט עברה אחרי כמה זמן...

לא זולות אבל..

ועם חימום.

בגן באמת קשה להתמודד עם זה

לק"י

רעיון לנסות לרפד את אזור המשחקים. המזל שהרצפה שלנו לא קרה כ"כ.

תודה!

כי אצלנו מרגיש לי שקפוא

תינוקי על שטיח פעילות עבה של איקאה (מתחת השטיח יש גם שמיכה עבה)

יש מזגן על חימום נעים כזה שלא יעשה כאב ראש

ועדיין מרגיש לי שממש קר על המשטח פעילות

תוהה איך לגרום לרצפה להיות חמה יותר בלי חימום תת רצפתי.. 

לק"י

זה הפלוס היחיד של זה, ורק בחורף.

בקיץ אני אוהבת מרצפות קרות.

(ככה קנינו את הבית).

גם בקיץ מרגיש לי קר מידי

לק"י

על אותו משקל, מדובר בילדון שלא תמיד מסכים ללבוש מעיל/ קפוצ'ון. וגם אם הוא לבוש, הוא מצליח לפתוח.

שובבי😍

גם אצלי הוא כל הזמן חולץ נעליים וגרביים.. בימים ביותר קרים מלבישה גרביון כמו שרשמו ומעל מכנס עבה. בימים פחות אז רק מכנסיים עבים.

בלילה רק אחרי שהוא נרדם גורבת לו גרביים..

איזה גיל חמוד זה!!! מאוהבת בקטן הזה!

אבל אולי כדאי באמת.

והוא באמת מתוק!

טוב לתת לרגל להתאוורר קצת. ובלילה שוכבים על מיטה, לא מסתובבים על רצפה קרה. נראה לי שזה בסדר להשאיר בלי (ולדאוג שהחדר לא קר מידי).

האמת שהקטנה שלי גם אוהבת להסתובב במהלך היום בבית בלי גרביים ונעליים. וקר אצלנו. אבל היא לא הצטננה מזה אז אני מאפשרת כרגע.

ובדיוק הזמנתי לה נעלי בית מתוקות בעליאקספרס, אז אולי זה גם יעזור לה שיהיה לה עם מה ללכת בבית. נחכה שהם יגיעו לראות אם היא תסכים...

שבלילות שהיא הורידה גרביים אח"כ היא הייתה מצוננת יותר אבל לא יודעת אם קשור (בתחילת הלילה היא עם מזגן לחימום, אני מכבה לפני שאני הולכת לישון כזה כי היא מסתובבת מלא אז השמיכה לא נשארת עליה..)

חוץ מזה שלי יש גם אם אני לא שמה גרביים בלילה אז משתדלת לשים לה (לי יש סרוגות שסבתא שלי סרגה, שזה מאורר ממש, מקווה שיהיה לה כוח לסרוג גם לילדונת, בנתיים שמה לה גרביים קצת גדולות מפליז כזה שמרגיש לי יחסית מאוורר)

גרים במרכז אבל בבוקר בדרך לגן כן קר. ושוב, פשוט לא מוכנה...

פעם אחת או פעמיים הכרחתי, אבל מאז היא קלטה את הקטע ופשוט פיזית לא מאפשרת

פעם פעמיים זה מספיק בשביל לפתח מאבק כח ועכשיו על הפרנציפ היא לא תסכים.

היא אמנם רק בת שנתיים, אבל מתחילה כבר לפתח את האישיות.

לא סתם קוראים לגיל שנתיים גיל ההתבגרות הראשון.

זאת הפעם הראשונה שהיא מתמודדת עם התופעה שנקראת רצון.

והיא צריכה ללמוד להכיר ולנווט את התחושה הזאת.

תחשבי שכל החיים היית מכירה רק מאכל אחד,

בכלל לא היית שואלת את עצמך אם בא לך או לא, אם זה טעים או לא

ופתאום היו לוקחים אותך למסעדה והמלצר שואל מה תרצי להזמין?

ולא רק שאת לא מכירה את האפשרויות, את בכלל לא מכירה את התחושה של *לרצות* מאכל כלשהו.

האם היה עוזר לך שילחיצו אותך?

שיכעסו עליך?

שיכריחו אותך?

אז נכון שילדה בת שנתיים לא יכולה להפעיל שיקול דעת מספק בעניין בגד חם, והיא צריכה פה הכוונה הורית, אבל היא זקוקה גם לתיווך הכלה וסבלנות.

לגבי פתרונות אפשריים שעוקפים את הבעיה:

לקחת אותה עם רכב

לעטוף אותה בשמיכה בעגלה או ברגל.

כנראה שהפתרון הכי טוב יהיה במישור החינוכי.

ממליצה מאוד ללמוד על תקשורת מקרבת אבל ככלל כל מדריך שנכתב על גיל שנתיים לדעתי יכול לסייע.

אחפש מה שציינת  אם כי זו גישה שממילא אני נוקטת בה, כי גם כשהכרחתי זה שהכרחתי לבחור... "עזרתי" לה לרדת מהעץ וללבוש פיזית, ואחרי שזה כבר היה סגור היא כן נרגעה. אבל זה לא עבד בהמשך...

לכן קיוויתי פה לשמוע שמישהי תגיד שאם יהיה לה קר היא כן תדע לקשר את זה לעוד שכבה ותבוא לבקש. בת שנתיים ורבע.

מבינה שלא.

מתי התחיל החורף אצלכם? אצלנו רק בחודש האחרון התחילו ללבוש סוודרים בבקרים.

אולי בהתחלה באמת לא היה לה קר ועכשיו זה כבר הפך לאישיו?

תנסי בבוקר להלביש לה פוטר חם שהיא לא תצטרך ללבוש עוד משהו מעל

ואז בכניסה למעון להחליף לה, או להשאיר לה בגדי החלפה, אם יהיה חם יחליפו לה למשהו דק יותר. ככה היא לא תצטרך "להתלבש" פעמיים.

בתקשורת מקרבת לומדים לזהות מה מניע את הילד להתנגדות ואיך לתת מענה לצורך האמיתי שלו.

לא בטוח שמה שהיא זקוקה לו זה בחירה בין שני דברים, זה טיפ שעובד כשהצורך הוא לבחור,

יכול להיות שאצלה המניע הוא שונה.

כשילד מקבל את מה שהוא זקוק לו- זה עובד

אם זה לא עובד, זה אומר שלא זיהינו לגמרי למה הוא זקוק ומחדדים עוד יותר את ההתבוננות בצורך של הילד ע"י הקשבה במגוון אופנים.

(זה לא משהו ללמוד על רגל אחת רק מסבירה את הכיוון)

המניע להתנגדות היה קושי להתרגל לבגד קצר.

לכן בחירה בין שתי חולצות לא עזרה ולא הייתה עוזרת.

נגיד כשהעברתי אותו מחורף לקיץ, הייתי משפשפת לו את היד כשהלבשתי אותו כדי להקל עליו את התחושה הפיזית של שרוול קצר.

אבל למשל בחולצות שבת ויתרתי וכל הקיץ לבש חולצות שבת שרוול ארוך. את החולצות הקצרות מסרתי כפי שהן.

יכולתי שלושה חודשים לשבת איתו בוקר בוקר עם כל הסבלנות והאמפתיה ולדבר איתו יפה שבקיץ לובשים שרוול קצר, וזה לא היה עוזר כי המניע שלו היה התחושה שהשרוול הקצר עושה ולא הצורך לבחור.

לכן סבלנות זה לא במקום לזהות מניע,

זה כדי לצלוח את ההתגברות על המניע.

במקרה שלי נדרשתי לסבלנות לתווך לו את ההתגברות על התחושה הפיזית. רבע שעה אחרי שלבש את החולצה הקצרה ניסיתי להקל עליו, הרבה מגע וחיבוק, כי המניע היה קשור למגע. עד שהרגשתי שהוא מתחיל לשחרר את הידיים ולא לעמוד קפוא איתם.

ורק אז המשכנו את ההתארגנות.

לק"י

"בוא נכסה את הדובי שעל החולצה שלך שלא יהיה לו קר".

"תראה מה יש בקפוצ'ון".

הבוקר אמרתי לו שהוא ישמע שיר בפלאפון שלי. אבל כן הלבשתי לו מעיל והוא בכה. אבל אז נרגע והיה בסדר.

אני שוקלת לחפש או לקנות לו חולצת פוטר גדולה יותר בלי רוכסן, ולהלביש מלמעלה. את זה הוא בדרך כלל לא מנסה להוריד. אולי יהיה לי קל יותר.

והאם בחולצת פוטר את מתכוונת לסווטשירט? או שיש חולצה רגילה כלומר דקה, פשוט מבד פוטר כי סווטשירט (גם אם לבד בלי חולצה מתחת) עשוי להיות חם מדי להיות איתו כל היום בגן ולהתרוצץ, לא? צריכה פתרון לדרך, ופחות לגן...

@אמאשוני היא בעיקר מסכימה ללכת ברגל אז שמיכה עליה תיפול (ניסיתי עם טטרה, שזה מה שכן רצתה)... יש לך רעיון?

(כשתהיה חלק מהדרך בעגלה אנסה שמיכה שהיא כן אוהבת)

(לא מוציאים פה רכב באמצע השבוע, אין חניה ויש אחלה תחבצ)

אם כן שפשוט תחזיק אותו, אם בדרך את רואה שממש קר, תציעי להתעטף עם השמיכי כמו טלית.

אפשר לנסות עם שכמיה ולקרוא לזה שמיכי, אולי יעבוד.

אפשר להכין שכמיות לבובות וזה יעזור לה להתרגל לרעיון ולשינוי.

אפשר שירים וסרטונים של בגדי חורף

משחק זיכרון כרטיסים של בגגי חורף

השלמת תמונה (פאזל של שני חלקים)

את לוקחת תמונה של בגד חורף גוזרת באמצע (לא קו ישר)

מערבבת את כל החלקים של כל הבגדים ביחד והיא צריכה להתאים חצי כובע לחצי כובע השני.

להלביש לבובות בגדי חורף

אפשר לצייר על דף קווי מתאר של גוף ילד והיא צריכה על זה להדביק תמונות של בגדים (כובע על הראש, סוודר על הגוף)

כמובן לא בזמן הבוקר, אלא כמשחק בזמן רגוע.

השאלה היא אם זה מה שמניע אותה להתנגדות. אפשר לנסות. לא יועיל, לא יזיק.

לק"י

בלי רוכסן.

וכשהוא מגיע למטפלת או לבית, אז להוריד לו.

לק"י

אני גם כזאת.

אבל בכל זאת קר, והוא כולו מנוזל ומשתעל.

אבל צודקת, אני באמת אחשוב על זה 

הז אלף בית לש כל ילד מצוי

לזרוק נעליים וגרביים😉

לפעמים יאשרו עם גרביים בחורף ולפעמים לא

כרגע הרצפה לא אמורה להיות קרה כל כך בטח בדרום

וגם כשיגיע חורף חורף- אז תדליקו מזכן

ואם הוא יאהב נעלי בית א זמצוין

ואם לא אולי גרבי החלקה חמודות

ואם לא

האמת ששלי ככה במובנה תמיד

וב''ה לא גורם להם להיות חולים

מערכת חיסונית בריאה לא אמורה להתקרר מכל קור

ואם החדר חם והוא לבוש חם לא היתי דואגת

אני לא חושבת שזה מה שבהכרח גורם להיות חולים, אבל כשכבר חולים, אז הקור לא מוסיף לבריאות.

אבל תודה! אולי באמת זה לא נורא...

מסוימת שרואים לאחר הלידה, או לפחות קצת אחריה

אם היא נבדקה ולא עלה - לדעתי סיכוי נמוך

מכירה הרבה משפחות עם ילדים תסמונת דאון

תמיד מאבחנים את זה מיד מיד אחרי הלידה.

כמובן לא דעה רפואית ולא מכירה את כל סיפורי הקצה שאולי יש....

ממש ממש לא!

ואל תכניסי את עצמך למחשבות כאלו בכלל אחרי הילדה.

לתינוק עושים בדיקות יסודיות מאוד עם לידתו.

הצוות יזהה את זה בוודאות וכמעט מיד על ידי מראה פנים חריג (שאנחנו מכירות ואני בטוחה שהצוות הרפואי מנוסה בו) וגם סימנים נוספים כמו טונוס שרירים נמוך.

בוודאות היו בודקים ומוסרים לך את המידע הזה כמעט מיד.

(אני שמעתי לא ממקור ראשון על מישהי שאמרו לה יום למחרת הלידה, אבל זה כי הצוות רצה להיות בטוח והמשיך לעשות כמה בדיקות).

בכל מקרה, זה לא ת.דאון אבל בהחלט בהחלט כדאי לבדוק.

אולי הלשון כבדה מאוד, אולי האף סתום, אולי שקדים אולי אלף ואחת דברים.

ת. דאון לא.

(אינני רופאה)

הרופא ילדים לא היה מודאג.

היית בבדיקת התפתחות?

היית מרגישה יותר טוב,

הררים מבהילים של כביסות ובין לבין סלסאות אקראיות של כביסה נקייה לקיפול, ארונות מטבח שהכל בהם זז בגלל פסח ועדיין לא חזרו למקום וכן הלאה.

ואני לא נסעתי לחג ואין לי תינוקת ויש לי ממ"ד אז הייתה לנו מלחמה רגועה, ולילדים היו היום מסגרות.

אז במקום התמונה שולחת חיבוק גדול!

ויהיה בסדר גם יהיו ערמות כביסה והרצפה לי תהיה הכי נקייה.

וחוץ מזה, בדיוק היום קראתי כתבה איך ההסתגרות בבתים בגלל המלחמה עושה לא טוב, בפן הפיזי ממש וגם הרגשי. והדגישו את חשיבות החשיפה לאור כדי לשפר מצב פיזי ורגשי. ממש, אפילו לשבת ליד חלון פתוח.

אז מחר, רצוי איפשהו בשעות הבוקר או לפני הצהריים, צאי לך עם התינוקת לסיבוב רבע שעה באוויר ובשמש.

זה אולי לא יפתור את כל הבעיות אבל זה בהחלט יכול לשפר מצב רוח, לשפר את כמות ואיכות השינה בלילה, לתרום לבריאות מערכת החיסון ועוד ועוד. 

עולם השקר הזה האינסטגרם, מצלמים ובוכים. השעבוד לתוכן מרוקן לא פחות שלא תחשבי

ואם ינחם אותך - הבית שלי במצב זוועה כנל

לא הספתי לכבס, כלום לא מוכן לשבת וגם הילדים עוד ערים

לא שטיפה, לא קניות, לא כלום

הדבר היחיד שהספקתי זה להכין צהריים נורמלי לילדים חמצי ולהשאיר את הבלאגן מאחוריי אחרי יום עבודה נוסף מתיש מהבית עם הילדים ולצאת איתם לחוף כדי שלא נשתגע

אז הבית לא יהיה מסודר🤷

יצאנו ממלחמה אחות

ממלחמה

טילים עם ראש חצי טון חומר נפץ מתפצלים ומתעופפים מעל הראש

ילדים חודש בבית כולל פסח

מזמור לתודה שיצאנו ללא יודעת כמה זמן של שפיות, הבית שלם, לא נפגענו, ב"ה תסדרי מחר

לכי תנוחי, חוסר שינה יכול לדכא ממש (מנסיון) ותקופת מלחמה ארוכה בלי אופק כנל

ולדעתי תתנתקי מהזבל הזה

♥️

אין מישהי כזאת

ואם יש

אז יש לה מינוסים אחרים שלא הייתי רוצה לדעת

זה הצורך לפרסם את הדבר הכי פרטי שלך, הבית , הכביסה, הניקיון, המשפחה ....

טרנד הזיה

זו תלות

חיים בשביל לצלם

היו לי חברות שהיו יוצאות כדי שיהיה מה להעלות

אובססיה

שסיימתי לסדר בחזרה את הכלים

ועכשיו מסיימת עם הכביסות 

(אנחנו רק זוג עם תינוקת, אז אין ערימות הזויות)

ובכל זאת כל היום הזה הייתי עצבנית ובדיכאון ובלי מצב רוח

ומרגישה שלא בא לי בכלל לחזור לשגרה

ולא יודעת איך עושים את זה 

ויש לידה באופק שמלחיצה אותי

וכולי איכסה בפנים

בקיצור גם אם מהצד נראה שורוד לי

כי סיימתי לסדר את הבלגן

זה בכלל לא אומר שבאמת ורוד...

והכי נורמלי בעולם שיום אחרי החג מרגישים ככה

במיוחד חג שהגיע אחרי חופש ארוך ומתיש

זה קצת כמו נפילת סוכר

בבת אחת ליפול לשגרה ולהתאפס על החיים

עושה סחרחורת

זה עניין של כמה ימים או משהו מתמשך?

כי אם זה משהו שהוא עכשיו זה בסדר גמור, לוקח זמן לחזור לשגרה והכל בסדר

אבל אם זה משהו מתמשך שכבר תקופה לא עובר, ואת לא מרגישה שזאת תקופה שתעבור ואת בדרך החוצה משם- לגמרי הייתי בודקת דיכאון. כדאי להתחיל מרופא משפחה.

אומנם אין לי אינטסטגרם אבל רואה בסטטוס בוואטספ 

נשים מצלמות שולחן שבת ערוך לתפארה ביום חמישי בערב

כשאצלי בלגןןן של החיים, עוד לא בישלנו כלום ומי מדבר על שטיפה.

או נשים שמעלות תמונות שלהן עושות כושר ב- 6 בבוקר או עושות ספורט 3 פעמים בשבוע

והלוואיייייי עליי. מאוד מאוד מנסה אבל זה ממש קשה לי..

וכל הזמן מזכירה לעצמי שזה עולם השקר.

יכולה מישהי לצלם שולחן נוצץ כשכל הבית מסביב בוקה ומבלוקה

או לצלם ילדים לבושים מותגים שנראה שיצאו מהקטלוג

אבל אולי היא במינוס ממש עמוק בבנק.

לפעמים כשבא לי אז אני גם מצלמת איזה משהו אינסטגרמי כזה

לדוגמא כוס קפה מושקעת ברקע השקיעה או כל מיני שטויות כאלו

כמובן שלא מעלה לשום מקום

אבל זה מזכיר לי שאם אני רוצה אני גם יכולה להפיק תמונות "שקר" כאלו.

כל עולם השקר

וזה גם נכון

אבל לי התמונות האלו שעושות צביטה, גורמות לשאול מה חסר לי ומה אני רוצה.

כי להגיד שהכל זה שקר, זה קל לי. ניסיון לנחם את עצמי.

אבל לפעמים זה לא נכון

ויש אנשים שבאמת מאוד מוצלחים

ומאוד טובים

ואני לא אהיה הם

אבל אני כן יכולה לחשוב למה זה מפעיל אותי, ומה חסר לי

ואז אני מנסה לראות, איך, בקטן, אני יכולה לשנות קצת אצלי, כדי לענות על החוסר שזה מעורר בי

תמחקי את האינסטגרם ובא לציון גואל.

אני פחות מתחברת לתגובות שזה שקר,

אולי באמת יש נשים שמצליחות להחזיק ככה את הבית.

יש אנשים שעושים מליונים. לא שקר. אמת לאמיתה.

אז מה?

אם יש לי מה ללמוד מהם, אחלה.

אם אין לי, למה לבזבז את הזמן לראות משהו שלא יקדם אותי בחיים בשום צורה?

זה כמו לעקוב אחרי מתכונים לא כשרים.

אולי זה טעים. מעולה שיבושם להם, זה פשוט לא קשור אלי אז חבל על הזמן ועל הפוקוס שלי.

והם? שיהיה להם לבריאות מכל הלב ❤️

ואת? חיה את חייך לפי הקצב והעדיפויות שלך בחיים.

לא מחייב שזה שקר,

אולי הן באמת מצליחות וזה בסדר

תהיי טובה עם עצמך! אנחנו עוברות המון.

תקשיבי שגם אצלי לא מוכן כלום עדיין. בסדר, נסתדר, יהיה טוב

מחר יום חדש.

אני בדיוק אוכלת פסטה מנחמת

כשעסוקים כל הזמן בהשוואה לאחרים.

זאת גם השוואה לא הוגנת כי אצלם רואים רק את הטוב.

נשמע שיש אצלך נקודות שצריכות עזרה פסיכולוגית.

אבל עזרה ראשונה, תמחקי את הרשתות.

למה זה טוב? תראי סדרה במקום.

אם זה מחזק אצלך את הערך העצמי הנמוך, אז בשביל מה?

תכנסי ותמחקי. זה כמו פלסטר, עשיתי את זה גם.

אם קשה לך, תמחקי לפחות את האפליקציה, ולא את החשבון הפרטי שלך.

זה לא להסתכל באינסטגרם...

אם את רוצה עידוד אז אצלי יש עוד פינה בשיש עם כלי פסח שמתייבשים ...

ולא הספקתי לקנות לחם למחר... היום לא מצאתי בבוקר פרוס..

וכביסות התחלתי מקודם...עכשיו מכונה שניה עובדת עם בגדי שבת כדי שיהיה מה ללבוש.

לי זה היה עוזר לפעמים. 

ואולי להזמין מישהו מהאחים אליכם יעזור להעסיק את הילדים?

נשמע שאת רוצה להיות בבית...

הסעודות ארוכות לי

אין לי מה לעשות שם

בעלי עסוק עם אחים שלו..

לבעלך?

נראה לי זו השאלה הראשונה

אם זה מסתדר לו להיות בבית, אז נראה לי אין בכלל התלבטות.

אם הוא רוצה להקל עלייך וישמח להישאר בבית אבל חושש מהארגונים, תנסו לחשוב יחד על פתרונות שיקבלו על התארגנות - שבת מצומצמת, אוכל קנוי וכו'.

אם זה לא מתאים לו וזה יהיה לו יותר מידי, אז כן הייתי שוקלת לנסוע.

אבל תראי קודם מה הוא רוצה 

אבל לא יודעים איך לעשות את זה

וברור שמקל עליו להיות אצל ההורים

אבל הוא גם רוצה להקל עלי 

שה' יתן לי כוח

אם כן אז תפרשי באמצע הסעודות ותלכי לנוח....

אם לא אולי שווה לשתף לפחות את חמותך.

ולא אשתף אותה, זה מוקדם מידי..

אפילו לא ראינו דופק 

צבעוני יש להם יפה ממש!

נדמה לי שגם לבן.

ונעימות מאד.

אגב לא יודעת גיל אבל גם בפוקס יצא לי לקנות מכופרתות יפות במחירים טובים יותר.

חולצה משבצות צבעונית,

יודעת שיש כמה סוגי ייצור - בערים חרדיות בטוח תמצאי סניפים שמוכרים

איזה סוג חומר את צריכה?

לא נראה לי שיש חולצות כאלה מכותנה...

יש חולצות טריקו עם צווארון ושלושה כפתורים שהבד שלהן נעים יותר, אבל גם לא יודעת אם מכותנה. אני מכירה בלידר.

בהדס מינילאב יש בטוח

לדעתי גם בתמנון

גם חולצות פולו

אולי אפילו באורבניקה

יכול להיות שאת חושבת על בד סריג שעשוי מכותנה? כמו גופיות או חולצות טריקו? ג'רסי למשל זה סוג סריג שיכול להיות עשוי מכותנה.

זה באמת סוג בד שונה, אבל גם סריג וגם אריג יכולים להיות עשויים מכותנה בלבד או מתערובת כותנה. 

אני מחלקת את העולם לבדים נעימים ולבדים לא נעימים. הבד של החולצות המכופתרות לא נעים מבחינתי, לכן הסקתי שהוא לא כותנה (שאמורה להיות נעימה).

אבל באמת אף פעם לא ממש התעמקתי ברכיבים של כל בד...

יש גם כותנה שהיא בד אריג. כלומר בד לא נמתח.

בס"ד

לא פירטת אבל נשמע כואב מאד ❤️‍🩹

בגלל שביקשת עצות: שקלת טיפול כדי לעבד את מה שהיה? מהמעט שכתבת מזכיר קצת תגובות פוסט טראומטיות. המוח והגוף זוכרים את הטראומה ושולפים אותה בכל מיני הזדמנויות וכשזה קורה, זה גורם לכאב ולשיבושים של כל מיני הסיטואציות.

מצד אחד חצי שנה זה עדיין די טרי לחוויה קשה.

מצד שני נשמע שאת סובלת ושזה פוגע בך ביום יום 💔 וטיפול טוב יכול לעזור עם זה.

חיבוק גדול שוב!

בע"ה שמכאן תראי רק אור ומתוק תמיד!!!

לידה שקטה.

בעקבות הפסקת הריון.

ועכשיו צריכים טיפולים.

והמלחמה הזאת דחתה את כל התורים...

זה נחשב טראומה? לא יודעת

בעקרון קיבלתי 12 פגישות עם עו"סית. הרחיבו לי כי עברנו לטיפולים, אבל אין כמעט תורים.

אמן!!!

לגמרי טראומתי

וקשה גם לחשוב על העתיד ומה שתצטרכו לעבור

שולחת מלא כוחות

חיבוק על זה🩷

אולי אם את לא מקבלת מענה מספיק דרך הקופה, שווה לשקול ללכת לטיפול באופן פרטי כדי לעבד את זה.

ומצד שני כמובן שזה הגיוני לגמרי להמשיך להתאבל על זה. זה גם יכול להמשיך לכאוב עוד שנים, וזה בסדר שכואב🩷