לשלוח את הגדולים להתקלח מוקדם.

להכין ארוחת ערב ב16:00

שתי משימות גדולות שאם מסיימים איתם מוקדם אז יש הרבה פחות לחץ, וכשיש פחות לחץ הילדים יוצר רגועים ופחות דורשים.

כשילד רעב אפשר פשוט להגיש אוכל ולא צריך להתחיל להכין לדוגמה.

אם יש לך תינוק בגיל של גזים- אז מנשא.

להשכיב אותם לישון ב19:00 וגם את ללכת לישון מוקדם שיהיה לך כח לקום איתם למחרת מוקדם.

זה מה שעבד אצלי.

בן כמה הגדול? יכול להיות שהוא לא באמת גדול?

אני מקלחת אותם נורא מוקדם (וביחד) וארוחת ערב בחצי מהימים היא סנדוויצ'ים או חביתה או משהו שלוקח רבע שעה להכין. ועדיין אני מוצאת את עצמי סחוטה.

להשכיב מוקדם רק הופך את ההשכבות ליותר ארוכות ומתישות כי הילדים לא האמת עייפים וללכת לישון מוקדם זה נהדר וזה בשאיפה פשוט זה משאיר לי אפס זמן לעצמי...

מה כן עוזר לי? לא הרבה, אני מאוד מזדהה עם השאלה, אבל בכל זאת (אולי גם הדברים שכתבת עוזרים ואחרת היה גרוע יותר)

לארגן ביום חופשי ובבישולים לשבת ארוחות צהריים במקפיא ואז אפשר לשלוף ארוחה מבושלת כשמגיעים הביתה ורק לחמם.

לנצל את השעות עד ארבע ליציאה, כי אחר כך זה יהיה בלתי אפשרי (לא רלוונטי למי שהילדים בצהרון, מצד שני יש לה שעתיים פחות לשרוד איתם, ככה התחושה שלי בימים מסויימים).

לשבת לשתות כוס קפה בנחת כשמגיעים הביתה, לנשום עמוק ולגנוב לעצמי את הדקות האלה. לפעמים יושבת עם הילד ושנינו שותים תה (או אני קפה והוא תה) לאפס גם אותו...

אוכלים או בזמן שהם מנשנשים מהשו

ולגנוב כמה דקות לש שקט עם או בלי קפה..

למצוא את את התזמון שלך שמסתדר

ואם מצ שאין- ואני חייבת אחרת מרגישה שנהיה מפלצת- אני פושט הולכת לשרותים.ממש ככה. נועלת את הדלת.והם יסתדרו 5 דקות בלעדי.

זה לא חייב ברגע הראשון

גם אני כאשני מגיעה עם כולם

אצלי חוזרים מוקדם-

אז קודם כל מגישה להם לאכול

ואז מנה נשיה ואז חלק צמאים ואז התינוק נמאס לו לאכול אז צריך לטשוף לו פנים ולהחליף בגדים לפעמים

ואז..ורק אז כהשם קמים מהושלחן אני אוכלת

אבל אז ממש צסבירה למי שניגש

שעכשיו אמא אוכלת בשקט והבקושת יחכו רגע אחרי

וכן יש ימים קושחים השם רבים ומתבלגנים ונדבקים דוקא אז וכל רגע

רבל י שגם ימים לשא..שהם נאספו ושבעו..ואז קמים בטבעיות למשחקים בינהם( לא יודעת כמה ובני כמה יש לך..אבל אני לפעמים ברגעים האלה משחה השם צפופים ומשחקים יחד

הרעיון זה להיות בנוכחות בכאן ועכשיו

אם אני איתם

אני שמה בצד את המחשבות על לתקתק ולהספיק

וגם לרדוף אחרי הנחת לשי. כשהנחת שלי הבינה אשני לקחתי עליה אחריות ואני אמצא לה זמן לקרות אפילו קצת או בדרך יצירתית - אז הנחת הפסיקה לנקר לי ברקע כל הזמן

היא ידעה שיש לה מקום.

וגם חשיבה מראש ממוקדת-

לתכנן בנקודות דברים ישספקו אותך- מכל הבחינות-לעצמך-לבית-לילדים

גם לקבל שאת עצמך- בנחת יותר תקבלי בערב כישרדמו.

וגם להיות קשובה

ביום שאני חלשה ועיפה או בלי פניות

אני לא אזום לשחק איתם או להפעיל אותם או לקרוא סיפורים

אני אשתדל לייצר ץעסוקה שבה אני כמה שיותר פסיבית

או אשלח חלק לחברים או אזמין להם חברים או אלך לגינה או לחברה  או. אקנה ערכות יצירה בשקל שיעסיק אותם..אשים סיפורים שישמעו...

אשחרר את הסדר והתקתוק..כמה שאפשרי..אנסה להקל על עצמי

חד פעמי או לחם עם שוקולד או טוסטים מה שהכי זורם

זה ניסוי וטעיה.ורק ככה לומדים

וגם כשלומדים יש ימים ויש ימים

אני מבינה אותך מאוד❤️

**בדיוק עומדת לפתוח שרשור אחרי יום קשוח 😉

-אני שמה בצד את המחשבות על לתקתק ולהספיק

וגם לרדוף אחרי הנחת לשי. כשהנחת שלי הבינה אשני לקחתי עליה אחריות ואני אמצא לה זמן לקרות אפילו קצת או בדרך יצירתית - אז הנחת הפסיקה לנקר לי ברקע כל הזמן

היא ידעה שיש לה מקום.-

כל כך נכון!!

גם לגבי הסדר ותקתוק.. היום אני ביום בלי כוחות בכלל, ובכל זאת כשבעלי הגיע הביתה ב19:30 ילדה אחת ישנה, ילד אחד מקולח וילד שני בדרך למקלחת אחרי שישבתי לשחק איתו איתו. ומה שבעלי אמר זה "ואו איזה בית מסודר" (הוא לא ראה את המצב לפני שהוא נכנס אבל הרצפה הפנויה עשתה טוב, לפני שסידרתי הרצפה הייתה עם גזירי נייר, מדבקות, טושים, בגדים, נעליים, ולא יודעת מה עוד...)

והסוד היחיד היה שהייתי בנחת ושוויון נפש אם כלום לא יקרה...

עד אז

היתי באמת רק רק עם הילדים ומקסימום קוראת ספר בין לבין כי אני אוהבת

ובערב מחכה לי בית מהפכההההה

מהמטבח לאין רצפה וכו

ואז או שמשתגעת ושעה שלמה מסדרת ונגמרת מזה

או שדוחה למחר

ואז בכללל הבלגן מגיע לשיאים מייאשים

במילואים היתי בחרדה שיצטבר לי הכל...

בערב לא היה סיכוי שהיה לי כח לתקתק רציני

ופשוט הידיעה שאין גיבוי ואין מישהו במקומי לכלום

פשוט גרמה לי לחפש את הדרך לשלב אבל באופן לשא גורם לי להיות איתם אבל בלחץ על להספיק

אלא כן להיות בנוכחות

אבל לתמרן

מה שעזר לי

זה ככה-

תחנות סדר-משותפות איתם- בדר''כ אחת בסביבות 4.

אחת לפני ארוחת ערב לקראת 6.

ותמיד זה לתת להם מישמות מוגדרות- לכל אחד ישדע מה הוא אוסף.

לסדר במקביל או לטאטא.

ויחד עם ,בואו עכשיו נסדר כדי שאחרי זה נוכל לשחק/לאכול בכיף...

הם התרגלו לאט לאט

ואז בארוחת ערב ככשבר הגתשי לכולם- אני מטאטא הכל לערמה..ממיינת משחקים שהתחבאו בפינות וכו וזבל בנפרד וגרביים לכביסה..

מקפלת מה שחייב סגירה במטבח

מפנה צלחות לש הארוחה- בזמן שהולכים לשרותים ומתלבשים...

ודואגת לזה אשחרי קריאת שמע בסביבות 7-7וחצי הבית נראה סביר

ואני יכולה להתפרקקקק

אגב אני לא תמיד מפנה שיישים או מנקה וגם לא את השולחן

לא מנקה כמעט

רק אוהבת סדר בעין בעיקר בסלון

ולכלוך גס ..

למצוא מה הרף שאני זקוקה.

לא רף גבוה. להפך. מינמלי אבל כן מספק.

וגם בזה לומדת לפעמים לשחרר וכן להשאיר מבולגן לפעמים

כדי לא להתשעבד לשום דבר

ובאמת י שימים ויש ימים

ומאוד התחברתי למה שכתבת

ואז

גם הגדולים הם למעשה קטנים מדי בשביל להתקלח בעצמם.

אין לי אפשרות להכין ארוחת ערב ב16:00 כי אני אוספת אותם ישר מהעבודה מהמסגרות.

אז לא 16:00, מתי שיוצא.

בן כמה הגדול?

תנסי לשים את שני הגדולים לא כולל התינוק באמבטיה ריקה ממים עם שטיח נגד החלקה ומשחקי מים. אפשר לשים שכבה דקיקה של מים אם הם ילדים ממשומעים. אם לא אז בלי מים בכלל.

ואז להכין ארוחה משהו זריז

ואז רק לקלח אותם באמת (אפשר עם התינוק)

בן כמה הגדול? מתי התינוק ישן?

עוד משהו שעוזר לי נקרא בייביסיטר טלפוני.

אני מכינה מראש סבא אט סבתא או דוד מתנדב, מסבירה להם מראש שאני צריכה עזרה בהפרדת כוחות על ידי בייביסיטר טלפוני ומתי שאשלח להם הודעה הם יתקשרו ויבקשו לדבר עם הילד הגדול,

אני אגיד לו שיש לו טלפון ורוצים לדבר איתו ואז אציע לו לדבר במקום שקט בפרטיות.

ואז הם יעמיקו בשיחה איתו.

שיחה של חצי שעה- ארבעים דקות יכולה להציל מצב. הייתי מפעילה את זה הרבה לפני השיא. כבר כשאני רואה נגיד שהאמצעי אוצה סיפור, לפני שהוא יתחרפן לגמרי.

בנוסף, עוזר גם לגלות אמפטיה לילדים.

להבין שהם באמת זקוקים לך. ילד לא צורח סתם, וילד לא מתעקש על סידור סתם. הם ממש זקוקים להרגיש שאת חזקה ואת איתם.

אולי הם גם דואגים ומתגעגעים לאבא.

ההבנה העמוקה הזאת תעזור לגלות אמפטיה אמיתית למצבם.

ואז לב פוגש לב.

גם אם לא יכול להתממש.

לומר לילד, אני מבינה שאתה נסער ולכן אתה צורח. אני מבינה שהלב שלך גדוש ועמוס

לא לכעוס ולא ליצור התנגדות בגלל שהוא צורח, אלא ליצור חיבור. אכפתיות, אמא רואה את הצורך שלי.

הלוואי ויכולתי לעזוב הכל ולהיות אתך הכל, רק איתך, זה מה שהלב שלי הכי רוצה בעולם. להיות איתך ושיהיה לנו הכי כיף בעולם וכזה..

נגיד את מקלחת תינוק, את יכולה תוך כדי לגלות אמפטיה לילד שרוצה שתעשי איתו יצירה עכשיו גם אם את לא יכולה לעשות את היצירה.

אצלנו הסדר יום נשמר מהמעבר משעון קיץ לחורף. זה היה ממש קריטי לי, ככה מ16:00 עד 19:00 לא נשמתי, אבל אחרי 3 שעות זה נגמר ויכולתי להתפנות לגדולים ולעצמי.

אז קמנו ב6:00 וגם היה לנו טוב כי התארגנו בנחת למסגרות.

פשוט גם אני הלכתי לישון ממש מוקדם. סביבות 21:00-21:30 כבר אין אותי.

בעלך חוזר הביתה או שהוא בכלל לא נמצא? בלילות הקטן מתעורר?

יש לך אפשרות טכנית לעבוד מהבית? זה ממש מציל מצב אם כן.

אם את לבד 24/7 עם שלושה קטנים ועבודה לא מהבית בכלל ובלי עזרה אז באמת אין לי מושג איך עושים את זה..

אולי לצאת לחל"ת, אם אתם מגוייסים יש מצב אולי גם לקבל השתתפות כספית.

או אם בא בחשבון אז לבקש שישלחו לך מכתב פיטורים שתוכלי לקבל דמי אבטלה.

סדר יום

ומה שאפשר להקדים- מבורך.

מתכננת מה לאכול עוד בבוקר

לפעמים אפילו כבר מכינה מרק/פסטה/משהו בתנור

חוזרים

משחקים

אם הם זורמים- מקלחות

17:45- מתישבים לאכול (אם הצלחתי לשכנע אותם להתקלח קודם אז מתישבים לאכול קצת יותר מאוחר

18:30 מקלחות - ציק צק

ואז במיטה סיפור וקריאת שמע

בימים קשים- שמה להם לשמוע סיפור ביוטיוב (רק שמע לספר שיש לנו בבית... ככה הם מדפדפים ושומעים)

זה מאוד מאוד קשוח

זה ימים שאני במיטה ב20:00

ובעלי מתבאס שאין אותי

אני מזכירה לעצמי יום יום- שזה הידיים המלאות שהתפללתי אליהם

שזה תקופה- והם יגדלו

ויהיה פה יותר שפוי

ומיישמת גם עכשיו כשהוא "רק" בלימודים כמעט כל יום...

כשיש צורך אני שמה להם סרט אחרי ארוחת צהריים ונשכבת לישון על הספה לידם (האורך משתנה לפי הצורך)

בגלל שמתבאסת שיוצא שהרבה ימים הם רואים סרט, אתמול לדוגמה הבאתי להם בר בצק לשחק בו.

היום נחתי כשהם אכלו ואחר כך קמתי ואכלתי ואז הם ישבו לידי ודיברתי איתם תוך כדי.

כוס קפה אחרי שנגמר הסרט גם אם הצלחתי לישון וגם אם לא (אחרת אני אמשיך לנסות לישון והם יריבו בשביל שאתייחס אליהם.. עדיף שאפנה את עצמי אליהם מראש בטוב) ואז יש לי כוח להמשיך את היום. לוודא שאני שבעה (אם צריך אוכלת ארוחת ערב או משהו קטן כשהם אוכלים)היום גם לקחתי אקמול בגלל מיגרנה.. המטרה היא להרגיש בטוב עם עצמי.. לבדוק ששלומי יהיה טוב כדי שאוכל להביא גם להם מהטוב הזה.

את מתארת שאת מנסה במקביל

גם לתקתק ולהספיק בבית

גם להיות פנויה ולשחק עם הילדים

וגם למצוא זמן לעצמך

זה לא עובד ביחד

וצריך ללמוד

מה ואיך יכל לעבוד אצלך

אם י שלך כמה דקות לפני שאת אוספת אותם - לשבת לקפה, לאכול משהו, לנשום רגע להתאוורר...זה הכי הכי טוב.

אם לא

אז כשמגיעים לתת להם מיד או אוכל או אפילו איזה נשנוש שמעסיק כמה זמן

לברוח רגע לחדר אפילו לשרותים אם צריך

לנשום רגע של שקט

לרגע לישר את הגב

לשתות משהו או להכניס משהו לפה

לנשום עמוק

לשטוף פנים לשים בושם

להתרענן

ואז זה כבר נהיה יותר שפוי

ומראש להגדיר מה הית רוצה מאחה''צ ההז-

להזמין להם חברים

לספר סיפור/לשחק איתם משחק ואז להתפנות להכניס מכונה או משהו אחר

להציע להם -שהם ישחקו עצמאית-משחק מסוים לבנות איזה בית מיוחד לחיות ,להתחפש ל..וכו..

להציע יצירה

לצאת איתם לגינה או לשכנים

אני במקביל מוצאת רגעים קטנים לתקתק ..או שלא חרק יושבת לידם ומדי פעם מתקדמת בספר קריאה שלי וזה כיף לי

ויודעת מראש מתי כדאי להתחיל ארוחת ערב וכו..

ושאחרי נשרדמים תמיד לוקחת זמן הרפיה לעצמי

או אחרי שמטאטאה ומאםסת קצת או לפני...לפי הכח

וככה י שמקום לכל דבר ויש יותר סיפוק

באת לי בזמן אחרי יום גרוע שלא היה לי כמותו כבר הרבה זמן (והשגרה שלי לא כזאת מלבבת...) אני אומרת שעדיין לא מצאתי את המתכון של השנה הזאת, השגרה שלי על הפנים, אני בקריסה, לא הצלחתי להסתדר עם השעות בעבודה, הגדילה של הילדים, היום החופשי, לא יודעת, משהו השנה לא עובד לי, מחפשת את הכיוון שיעזור אולי לרשום את הגדול לצהרון (לא בא לי...), אולי להעביר את הקטן למטפלת שעובדת יותר ימים באותו מחיר (אבל המטפלת שלו מהממת), אולי להחזיר את בעלי מוקדם יותר, אולי להוריד בחזרה שעות בעבודה אחרי שרק השנה הזאת הוספתי...

אז הטיפים שלי לא באמת עוזרים, אני לא שורדת, אבל אולי בלי זה היה יותר גרוע.

אני מקלחת אותם נורא מוקדם (וביחד) וארוחת ערב בחצי מהימים היא סנדוויצ'ים או חביתה או משהו שלוקח רבע שעה להכין.

לארגן ביום חופשי ובבישולים לשבת ארוחות צהריים במקפיא ואז אפשר לשלוף ארוחה מבושלת כשמגיעים הביתה ורק לחמם.

לנצל את השעות עד ארבע ליציאה, כי אחר כך זה יהיה בלתי אפשרי (לא רלוונטי למי שהילדים בצהרון, מצד שני יש לה שעתיים פחות לשרוד איתם, ככה התחושה שלי בימים מסויימים).

לשבת לשתות כוס קפה בנחת כשמגיעים הביתה, לנשום עמוק ולגנוב לעצמי את הדקות האלה. לפעמים יושבת עם הילד ושנינו שותים תה (או אני קפה והוא תה) לאפס גם אותו...

משתדלת כמה שמצליחה להיות בלי מסכים בצהריים (לעצמי, זמן רינה) כדי שאהיה פנויה לילדים ולא יווצר מצב שהם מפריעים לי בזה שהם צריכים אותי.

הרדמות זה סיוט, הטיפ שלי זה להשכיב כשהם באמת באמת עייפים, לא לנסות להקדים כי אז זה יהיה גרוע...

הכל לבד בגלל המילואים..

אז ככה-

כשנעים בחוץ, יוצאת קבוע! חוזרים הביתה בארבע מהמסגרות, אוכלים משהו קטן ובארבע וחצי עד רבע לשש יוצאים לגינה. אחר כך מקלחות וארוחת ערב, ומשבע מתחילים השכבות עד שמונה- שמונה וחצי (הקטן נרדם בשבע, הגדולים יותר בשבע וחצי והבכור בין שמונה לשמונה וחצי). החלטתי מראש שאני לא מתעסקת בדברים אחרים אם לא מתאפשר, ומנסה להנות איתם, אז קוראים ספרים בנחת לפני השינה ואז הולכים לישון

בחורף- יותר בעייתי, גם מחשיך מוקדם וגם קר, אז פשוט חוזרים בארבע ולא יוצאים יותר.. הגדול יוצא באופן עצמאי לחברים והשניים אחריו לפעמים מזמינים חברים. מתחילה סדר ערב מוקדםםם, עושה אמבטיה כיפית וארוכה לשני הקטנים, ובחמש וחצי רבע לשש כבר אוכלים ארוחת ערב (אולי רעיונות לארוחות זריזות יעזרו לך..?), אחר כך השכבות כמו בקיץ..

זה לא פשוט, אבל בעיניי זה כן משהו שאפשר להתרגל אליו אם הוא לא כל יום ואם מתכוננים לזה מראש. כמובן שאם יש תינוק קטנצ'יק שיונק זה יותר מאתגר ואז הלוז משתנה .

אם ישלך בשללוף אשמח

ואנחנו אניני טעם

טוסט חביתה-שובר ביצה על פרוסת לחם , סוגר עם פרוסה שניה ושם בטוסטר פסים

רק צריך להיזהר לא לשים יותר מידי

ואז לא שוטפים את המחבת גם😅

שהילדים קצת גדלו וממש אוהבים לצבוע, לצייר ולהדביק.. לדוגמא עכשיו קניתי יצירות לחנוכה וממש עושה אווירה כיפית בבית 😀

ולגבי ארוחות קלילות, אני לא איזו מומחית, ממש לא.. אבל מה שעבד אצלי לאחרונה היה-

א. ביצים קשות- שגר ושכח, הנחתי בסיר וכשהיה מוכן קיררתי והגשתי להם, ממש אהבו!

ב. לחם-פיצה, פרוסות לחם עם קטשופ וזיתים, חמש דקות בתנור ומבחינת הילדים יצאה פיצה מפנקת 😁

ג. מרק- לא קליל, אבל אפשר להכין ערב מראש ולחמם, וזה ממש פינוק..

באופן כללי גיליתי שלשתף אותם בהכנה זה ממש נחמד לפעמים.. גם סוג של פעילות, וגם מעביר את הזמן..

הם אוהבים גם לקשט את החביתה שלהם בירקות חתוכים, וכשנגמר לי הכח פשוט אוכלים קורנפלקס עם חלב..

אם למישהי יש רעיונות נוספים לארוחות ערב קלילות ומהירות אשמח גם לשמוע!

(אני עושה דייסת קוואקר - עם מים רותחים מהקומקום אבל גם בסיר זה מהר)

טוסטים

ביצה קשה יכולה להיות גם בתור סלט ביצים

טונה

זה לא אמור לקחת יותר מעשר דקות

גזר, תפוחי אדמה, בצל וקישואים נגיד

אפשר להכין שקית קוסקוס בזמן שזה מתבשל

מרק עדשים כנל

ל2 המרקים האלה אני מוסיפה סלרי שאני חותכת מראש, שוטפת ומקפיאה בשקיות

יש הבדל בין לקלף ולחתוך 2 תפו''א ו2 גזרים וקישוא

לבין כפול 3...

וגם אני לא טיפוס זריז ולא הולך לי מהר עם בישולים בכללי

אבל כל אחד מה שהוא מוכשר בו😉

אבל באמת שאם לא מטגנים את הבצל והירקות לפני ואפילו לא מרתיחים מים בקומקום זה כמה דקות...

רק לקלף. 

אולי אני אגלה שזה יותר טעים בלי לטגן😅

אני לא שמה שמן בכלל במרקים

רק במרק של קוסקוס שאני ממילא לא אוכלת

מטגנת תוך כדי שמכינה את שאר הירקות...

בצל

אחר כך גזר )שזה בעיני הכי משמעותי לטגן אותו

תפו"א ובטטה, ואז קישוא ומוסיפה מים

ביצה בקן

לחתוך לחם לקוביות לערבב עם ביצה ולטגן

לחם מטוגן

דייסת קוואקר

תפוחי אדמה- לשטוף בלי לקלף לחתוך לרבעים או קוביות לתבל בשמן זית מלח ואפשר גם זעתר בתנור-יוצא מושלם וקל

ביצים קשות,טונה,חמוצים,מקושקשת

ירקות

גבינות

חביתה עם קמח ותוספות

פנקייק

לחם עם שמן זית וזעתר בתנור

פתיתים-אטריות

מה שעוזר לי לפעמים (רק לפעמים..)

משתדלת להכין ארוחת צהריים מבושלת לפני (או מהלילה הקודם או קמה מוקדם בבוקר)

להכין מראש מה הולכים לעשות- פינות משחקים בסלון, יצירה על השולחן

לתכנן מראש את ההתארגנות סביב המקלחות לדוג אצלי

מכינה להם את הפיגמות במיטות את המגבות באמבטיה ורק אז קוראת להם להתקלח

משכיבה מוקדם לישון

1. איך שאני מגיעה איתם הביתה אני נותנת זמן מסך לזמן קצר ומוגדר.. זה נותן לי זמן לנשום ולהתאפס.

2. אני קונה הרבה דברים במקסטוק כל כמה שבועות.. הילדים שלי מאד אוהבים יצירות.. (דפי דירוג, חרוזים שמגהצים, יצירות סביב החגים של אותה תקופה וכו') מעסיק אותם הרבה.

4. הרבה פעמים אני מביאה עזרה... ביבסיטריות שבאותו לפחות לשעתיים לשעות של ארוחת הערב והמקלחות. במיוחד בתקופות של הריון ואחרי לידה.

3. יש לי סדר קבוע והם יודעים בדיוק מה הולך להיות אחה"צ ערב:

זמן מסך חצי שעה עד 17:00

17:30-18:30 זמן יצירות/ משחקים

18:30 ארוחת ערב

19:00מקלחות( בקיץ אמבטיות..ואז זה יותר ארוך)

אח"כ לפעמים עוד זמן מסך קצר אם נשאר זמן(אם התקלחו בזריזות ואכלו יפה ארוחת ערב.

סביבות 19:30-20:00 זמן מיטה: אני מספרת להם סיפורים שבחרו, מדברים בינינו על איך היה היום, משחקים משחקים כמו חידות וכו')

20:30 קריאת שמע.. ולישון

אין לי כוחות לעצמי, אין לי את השניה

זה שתשני ותנסי להתאים מסגרת בשעות האלה גם אם זה יהיה בול זה עדיין יעבוד לא טוב..

כי באופן כללי את מותשת, אין כוחות חיים

צריך לקבל את ההבנה שכרגע הכלי ריק מכוחות ואת צריכה לקחת החלטה איך את ממלאת מוטיבציה בעצמך כדי להחזיק את כל זה בטוב

חוץ מזה - הוא רגוע? יש לו זמן ערות רגוע ביום? איך העליה במשקל? פשוט לוודא שאין משהו אחר שמפריע לו...

יש לו מעט מאוד זמנים רגועים.

עליה במשקל מעולה.

היינו כבר אצל רופא ששלל כל סיבה אחרת לכאבים או משהו בסגנון..

מאוד יכול להיות שמשהו מפריע לו, והרופא לא עלה על זה.

יש מצב למשל של ריפלוקס סמוי, שזה מאוד כואב להם, והם לא מסכימים להיות בתנוחת שכיבה. אבל מבחינת הרופא הוא עולה במשקל והכל בסדר.

(ריפלוקס סמוי אפשר לזהות אם רואים התפתלויות בזמן האוכל)

יש עוד מצבים שגורמים להם לכאבים או לחוסר נוחות.

הוא רגוע בהנקה, ובזמנים המעטים הכן רגועים שיש לו- אין לו בעיה לשכב על הגב..

לא עבר מעצמו. הייתי ישנה איתו בעיקול המרפק, בלי יכולת לזוז כי אחרת הוא התעורר. אפילו על בעלי הוא ישן פחות טוב. התחלנו איתו תהליך ללמד אותו לישון לא עלי בגיל חודשיים בערך. התחלנו מלהניח בעגלה תוך כדי נדנוד, מגע בגב והמהום קבוע. ככה הוא שרד לפעמים חמש דקות שלימות. לאט לאט הזמן התארך. אח"כ עברנו לרק נדנוד ואז לנדנוד אבל רק בהתחלה ופעם בדקה וכו'. בסוף הגענו למצב שהוא הצליח לישון על מזרון אחרי שנרדם עליו בזמן שישבו לידו. זה קרה כשהיה בן חצי שנה בערך.

בדיעבד יש דברים שיכול להיות שהשפיעו ושווה לך לבדוק. יש לו לשון מעט קשורה. לא הפריע לינוק עד שהיה בן 3 חודשים, אבל מאוד יכול להיות שהשפיע על חוסר השקט. היו פה כמה סיפורים דומים בערך באותה תקופה.

יש לו רגישות תחושתית גבוהה. קשה לבדוק את זה אצל תינוק, אבל בגיל שנתיים הוא כבר הסכים ללבוש רק בגדים מאוד מסויימים כי השאר "מגרד".

בהצלחה ומקווה שאצליכם יהיה פשוט יותר.

וממליצה מאד על הספר של הלוחשת לתינוקות, לי מאד עזר.

למרות ששיטות ההרדמה שלה דווקא לא עזרו לי... אבל סדר היום ממש עזר לי.

תודה! אנסה לקרוא

אבל אצלי דווקא כן ישנו במנשא.. ניסית מנשא קשירה מבד? אצלי הכי אוהבים אותו בגיל הזה...

זה לא הסתדר לבד... רק כשעבדתי על הרדמה עצמאית. היו תינוקות שעבדתי כבר בגיל הזה אבל אז התקלקל במשבר 4 חודשים... אז התחלתי לעבוד על זה רק אחרי 4 חודשים. שוקלת לקנות ערסל ניע-נוח לפעם הבאה, אומרים שהוא ממש עוזר לבעיה הזאת.

וואי באסה לשמוע שלא עובר לבד..

זה מציל את החיים שלי בשלב הזה. עוזר גם לכאבי בטן כי קצת לוחץ את הבטן של התינוק על הבטן שלי וגם עוזר להרדים

יכול להיות שזה סתם ולא קשור אליכם אבל משתפת לסיכויי שזה יועיל...

גם אצלי הקטנה היתה ישנה רק רק עלי עד שהתרנו לה את הלשון. היתה לה לשון קשורה אחורית, שלושה רופאים אמרו שהלשון לא קשורה (והיא גם עלתה במשקל ולא פצעה אותי בהנקה) ורק כשלקחתי למומחית היא אמרה שכדאי להתיר והיה שינוי משמעותי. כנראה מה שהיה זה שהלשון הקשורה גרמה בליעה מטורפת של אוויר בהנקה (בנוסף למאמץ גדול בהנקה אז ההנקות היו קצרות ותכופות) וכל האוויר גרם גם לריפלוקס.

אחרי ההתרה היא לא נהייתה פתאום תינוקת רגועה אבל לגמרי הרבה יותר רגועה מלפני, והצליחה לישון גם בשכיבה בעגלה (למיטה לקח עוד זמן להרגיל.. אבל לפחות היא לא היתה עלי).

שבשבועיים הראשונים הוא לא היה ככה בכלל!

הוא היה ישן מעולה, אפילו רק הייתי מניחה ונרדם ל 3-4 שעות בכיף..

אז אני פשוט לא יודעת מה השתנה..

ואולי זה שכן היה ככה בהתחלה מראה שזה ען נקודתי ויוכל לחלוף אחרי תקופת גזים וכד'?

אצלי בשבועות הראשונים היו ימים כאלה וימים כאלה. ממש היו ימים שהייתי מניחה והיא היתה נרדמת, ואז יום אחרי צרחות בלתי פוסקות. לא יודעת מה היה שונה שם.. (אולי הרפלוקס התחיל רק אחרי הצטברות של האוויר?).

אגב אני זוכרת שגם עם הגדול שלי היה כמו שאת מתארת- בשבוע הראשון היה תותים ואז בגיל שבוע וחצי התחיל להיות ממש לא רגוע. תמיד ייחסתי רק לגזים, אבל בדיעבד אני יודעת שכנראה יש לו לשון קשורה ובאסה שלא היתה לנו מודעות לזה. מניחה שזה היה שילוב של הלשון הקשורה וההשלכות שלה, והגזים הרגילים.

אם כי התינוק שלי שהיה הכי קשה להרדים אותו התקשה כבר באשפוז אחרי הלידה.

לא ירדו ממני לדקה עד גיל 4 חודשים, ובגיל 4 חודשים התחילו לתת לי לנשום קצת

ומצטרפת למי שכתבה לנסות ללמד אותו לינוק בשכיבה. הרבה יותר קל ככה.

הנקתי בשכיבה ילד קודם.. אבל הפעם הוא לא זורם על זה..

להתחיל כל הנקה משכיבה, ואז כשהוא מתעצבן לעבור לישיבה? או חצי שכיבה וחצי ישיבה, או כשאת שוכבת אבל הוא בתנוחה קצת אחרת, נגיד על הצד? אני לא ממש בטוחה, אבל אם תצליחו למצוא סיסטם שעובד לכם כנראה שזה יקל על שניכם...

לחזור בגלל הסיבה עכשיו? הוא יעשה משהו אחר?

שווה להתייעץ עם זה שהייתם אצלו

של החיים, הם למעשה חלק מההריון . התינוק מאוד עוברי עדיין וזקוק להמון מגע וכרבול ... זה לא פינוק, זה ממש צורך שלו כדי לחיות, לגדול ולהתפתח. תנסי לנשום עמוק, זה גיל שעובר כ"כ מהר ונתגעגעים לעוברון הזה שהיה מקופל עלייך כמו כדור חמוד. תנסי להרים רגליים ולעצום עיניים ולנוח.

לגבי מה הכמות אני לא זוכרת להגיד, בזמנו הרב שלנו הנחה אותי. אני כן זוכרת שהשתייה היה רק מים ולגבי אוכל אכלתי לשיעורין עוגיות מלוחות (משהוא שלא יעשה לי בחילה)

הריון עם המטומה שהרב אמר לאכול ולשתות שיעורים.

היה לי כוסיות לשתיה בגודל של פחות משיעור וקופסא קטנה למדוד כמות של אוכל.

שתיתי מים, תה ומיץ ענבים.

אכלתי- ענבים, קרקרים, גבינה, בייגלה, מעדן, כל פעם מדדתי כמה נכנס בקופסא ואת זה אכלתי. יש גם שעון חול עם הזמן שצריך לחכות בין אכילה לאכילה אז כל פעם שאכלתי מנה מדודה או שתיתי הפכתי את השעון.

בהצלחה רבה ושיעבור בקלות❤️

לי ידוע שזה מוקצה. שווה לבדוק..

שבסוף בפועל פשוט חיכיתי עשר דקות, עבר כבר זמן מאז...

יכול להיות שיש לארגונים כמו עזר מציון או יד שרה.

הוא מסביר בסוף בדיוק איך למדוד את השיעורים

*הלכות יום כיפור לנשים* /הרב טל מרום - סוגה בשושנים

כידוע יום הכיפורים הוא יום צום מדאורייתא, החמור ביותר מבין כל הצומות ואיסור אכילה ושתיה בו כרוך בכרת.

נחלק את הפסיקה למספר מצבים נפוצים:

*יולדת -*

1. *בתוך* 72 שעות מרגע הלידה - ברור שאין חיוב לצום. אוכלת ושותה כרגיל

2. *לאחר* 72 שעות עד שבוע לאחר הלידה - אם אומרת שצריכה לאכול, מאכילים אותה. ואם אינה צריכה - צמה כרגיל.

3. לאחר שבוע ימים מהלידה - נחשבת כאדם רגיל וצמה כרגיל.

*מניקה -*

להתכונן לצום כראוי בימים שלפני - לאכול ולשתות היטב.

להתחיל את הצום וגם בצום עצמו - להיות במקום ממוזג, לנוח, לוותר על התפילות (ובמידת הצורך אם הבעל צריך לעזור, יוותר על התפילות - חלקן או כולן - כדי להישאר לעזור לאשתו)

במידה ורואה שיש חולשה משמעותית שלא עוברת, מעבר לצום רגיל (סחרחורת שלא חולפת גם אחרי מנוחה, חשש לעילפון או בחילות והקאות שלא מפסיקות) אפשר לשתות לשיעורין.

*הסבר על שיעורין בהמשך הדברים*

מי שיכולה להניק לסירוגין או לשלב מזון נוסף לתינוק (חלב שאוב או מוצקים) - כמובן שהדבר עדיף.

במידה ויש התמעטות בחלב והתינוק לא רגוע - לשתות לשיעורין.

מי שיודעת על עצמה מצומות קודמים שיש פגיעה לאחר הצום בכמות החלב באופן משמעותי ובלתי הפיך עד כדי הפסקת החלב לגמרי - לשתות לשיעורין.

*מעוברת -*

הדברים אמורים בהריון תקין ורגיל, במידה ויש חוות דעת של רופא לגבי הצום, יש להיוועץ ברב.

מעוברות חייבות בצום ולכן עליהן להתכונן היטב לפני הצום (לאכול ולשתות היטב) לנוח במהלך הצום, במקום ממוזג, לוותר על התפילות (להיעזר בבעל במידה ויש צורך).

להתחיל את הצום ובמידה ויש בחילות, הקאות משמעותיות ו/או מתפתחים צירים (אפילו קטנים) יכולה לשתות לשיעורין. מעוברת בחודשי הריון מתקדמים שלא מרגישה תנועות עובר תנסה לשכב על הצד במשך 10-15 דקות ואם לא מרגישה תנועות יכולה לשתות שתיה מתוקה פחות מכשיעור בכדי להרגיש את תנועות העובר.

אדם קרוב אצל עצמו, לב יודע מרת נפשו וברגע שאישה מרגישה שהמצב מתדרדר ואי אפשר להחזירו לאחור - לא להחמיר ולשתות לשיעורין מיד.

*אכילה לשיעורים* – *ברוב המקרים ניתן להסתפק בשתייה מזינה לשיעורים, ואין צורך באכילה. במקרים כאלו האכילה אסורה מכיון אשכילה ושתייה הם שני איסורים נפרדים ביום כיפור*, וגם כשהותר אחד מהם, לא הותר השני.

אם הרופא אומר שלא מספיק רק לשתות, ויש צורך גם באכילה, והרב פסק כך למעשה – יש למדוד ולהכין קודם הצום מאכלים בכמות של פחות מכשיעור. השיעור של אכילה ביום כיפור נקרא 'ככותבת הגסה', ובניגוד לשיעור של שתייה, הוא שיעור קבוע שאינו תלוי באדם עצמו.

באופן מעשי, שיעור זה הוא מעט פחות מ-30 סמ"ק (הכוונה שניתן להכניס את המאכל לתוך קופסה בנפח כזה), ואם שיעור זה אינו מספיק, ניתן להגדילו למעט פחות מ-33 סמ"ק. אם גם שיעור זה אינו מספיק, ניתן להגדיל עד למעט פחות מ-40 סמ"ק, אך לא מעבר לכך.

מאכל זה יש לאכול ברווחי הזמן המפורטים לעיל לעניין שתייה.

*אכילה ושתייה אינן מצטרפות*, ולכן מותר לאכול מעט פחות מכשיעור ומייד לשתות מעט פחות מכשיעור ולהפך. *העיקר הוא להפריד בין אכילה לאכילה ובין שתייה לשתייה*.

*טבילה ביום כיפור -*

המקוואות סגורים בליל כיפור מכיוון שתשמיש המיטה נאסר. מי שצריכה לטבול בליל כיפור דוחה את הטבילה למוצאי הצום. את רוב ההכנות אפשר לעשות לפני כניסת הצום בערב יוהכ"פ ובסיום הצום לחפוף, לרחוץ את הגוף היטב, לנקות את הפה ובין השיניים ולעיין שאין חציצות.

*הפרדת מיטות ומגע -*

יום כיפור אסור בתשמיש מיטה. בליל כיפור צריך להפריד מטות ולנהוג כדין הרחקות של נידה, לגבי הרחקות ביום, יש מקום להקל במגע שאינו של חיבה ובהושטה מיד ליד.

*נטילת גלולות ביום כיפור -*

אם אפשר ליטול את הגלולה לפני ואחרי הצום - עדיף.

במידה ואין אפשרות - ליטול אותה בלי מים

ומי שלא יכולה - ליטול עם שתיה מאוד מרה (2 שקיות תה קמומיל במים ולהשרות עד שהמים יספגו היטב) ופחות מכשיעור. אין צורך לברך לפני או אחרי.

חולה שאוכל או שותה ביום כיפור - אין צורך לעשות קידוש.

*איך מחשבים שיעורין?*

ממלאים לפני הצום את כל חלל הפה במים (שתי לחיים מלאות). פולטים את המים לכוס, מחלקים את הכמות לשתי כוסות (חצי-חצי). חצי מהכמות היא מלוא לוגמיו אותה אסור לשתות ביום כיפור ולכן אישה שותה *פחות* מחצי הכמות. כדאי לסמן על הכוס את קו גובה המים והכוס הזו תלווה אותה במהלך הצום.

בין שתיה לשתיה הפרש של 9 דקות.

בשעת הצורך אפשר לרדת מ9 ל-7 ול-5 ואפילו ל2 דקות.

עדיף לשתות מיץ ענבים כי יש בו סוכרים שיכולים לחזק את הגוף ולתת אנרגיה הרבה יותר משתיית מים. דוגמאות נוספות למשקאות מזינים: מיצי פירות טבעיים, יוגורט נוזלי, מרק מזין נוזלי, שהוכן לפני הצום.

כל שתיה כזו היא היתר בפני עצמו כך שאם האישה התאוששה, מפסיקה לשתות לשיעורין ובמידת הצורך - תחזור שוב לשתות לשיעורין.

להגדיל עד למעט פחות מ-40 סמ"ק, אך לא מעבר לכך.

מאכל זה יש לאכול ברווחי הזמן המפורטים לעיל לעניין שתייה.

*אכילה ושתייה אינן מצטרפות*, ולכן מותר לאכול מעט פחות מכשיעור ומייד לשתות מעט פחות מכשיעור ולהפך. *העיקר הוא להפריד בין אכילה לאכילה ובין שתייה לשתייה*.

לשאלות נוספות והצטרפות לקבוצת סוגה בשושנים - שות הלכתי בטהרת המשפחה

נתנאל ובת-חן ווייל

לגבי הזמן בין לבין. וגם לגבי זה שניתן כל שתיה ולא כל שתיה צריכה היתר בפני עצמה.

לכן נראה לי עדיף שכל אחת תשאל אצלה...

מותר לשתות כל משקה נוזלי כולל יוגורט שוקו וכו

אכילה נמדד לפי נפח לכן תכיני לך מראש מזון כמה שיותר דחוס כמו שקדים תמרים וכו.

פעם ראיתי טבלה ממש כמה שקדים זה שיעור כמה פתיבר אבל אני לא יודעת איפה למצוא

אני קיבלתי היתר בזמנו רק לשתיה בשיעורים, אז לא יודעת לגבי אוכל

אבל בשביל השתיה חילקו מטעם הקופת חולים כמו שלוקים של מים, שכל שלוק זה השיעור שמותר

ועקבתי בשעון וכל 9 דק' שתיתי שלוק של מים

אין יותר מלחיץ מ"אני מתלבטת אם להגיד לך משהו"...

אוף.

חיבוק גדול!

חוויה של טבילה מעורבבת עם כ"כ הרבה רגשות, אני תמיד מדמיינת שיש נשים (סליחה) שמנות ממני/ מכןערות ממני/ מבוגרות ממני/ מוזרות ממני שטבלו פה .. אז... לא יזכרו אותי...

מעולם לא נתקלתי באמירה כזו של בלנית, נשואה מעל 20 שנה, ההפך אני ממש מרגישה שהן מנסות להיות בלתי נראות, לא מסתכלות עלי , מסתובבות לצד השני , ומסתכלות רק על הטבילה כשאני בתוך המים( בעיקר באחד המקוואות בעיר שלי, אבל גם בשני הן בסדר). אני חושבת שאת יכולה לבקש שהבלנית לא תסתכל, שתסתובב ותסתכל רק אם כל בראש במיים, והטבילה כשרה, זה בעצם התפקיד,שלה. לא דום דבר מעבר.

ולנסוע למקווה איר זה יותר זמן, וכמו שאני מכירה את עצמי אני פשוט רוצה לגמור עם זה כמה שיותר מהר

אצלנו בזמן שהטובלת יורדת לבור הטבילה הבלנית עומדת עם הגב אליה או מרימה את המגבת למעלה שתחצוץ.

יש רק בלנית אחת?

אצלנו יש כמה

את המשפט הנ"ל היא אמרה לי כשחזרתי לחדר להתארגן

אם כן תבקשי מהאחראית שלא ישבצו אותה אצלך, ומקווה שיהיה לך בלנית נעימה ורגישה יותר

זה זמן כזה רגיש, שצריך להיות אובר ואקסטרה רגישים

אצלנו אני בכלל לא רואה את הפנים של הבלנית... היא דופקת על הדלת שלי ומיד מסתובבת לחדר של הבור ואני הולכת אחריה ואז נכנסת למים ורק אז היא מסתכלת על הטבילה ומיד יוצאת ומחכה עד שאני אכנס לחדר שלי חזרה.... גם ככה כל הקטע של הטבילה לא נחמד להרבה נשים!

ומה זה המשפט הזה לא הבנתי, לא משנה מה היא רצתה להגיד זה ודאי לא עניינה!!

היום אני כבר יודעת לשים גבול

מבקשת שלא יבדקו אותי ולא ישאלו שאלות (ממש נעים לעמוד מול אישה זרה עם מגבת ולהתחיל לדבר איתה 😵‍💫)

לאחרונה הגיעה אצלינו בלנית חדשה צעירה,

כשנכנסה אמרתי לה אני מוכנה והכל בסדר ( כלומר אין צורך לחפור)

אז היא שואלת אותי

מה.. זה פעם ראשונה שלך במקווה הזה 😲?? כאילו אני המוזרה פה

באמת שאין לי מילים.

כנראה שרוב הבלניות בסדר גמור אבל מספיק פעם אחת לעבור אי נעימות והשפלה כדי לגרום לכל הדבר הזה להיות הכי שנוא עליך בעולם

אני חזרתי גם אחרי 4 חודשים,

וכן ניסיתי בתקופה הראשונה שאיבות תוך כדי ואם היה צריך היה גם תמל.

אחרי 9 חודשים נשברתי והפסקתי שאיבות והמשכתי עוד קצת הנקה אחרי ובלילה אבל זה מחזיק מעמד הרבה פחות טוב ודיי מהר הפסקתי פשוט לגמרי.

אז קחי בחשבון שלפעמים כשלא שואבים בעבודה זה משפיע גם על האחרי...

בהצלחה!!!

בעבודה וזה גמר אותי פיזית

חוסרת אחרי החגים משלבת מעכשיו תמל בבית

ח

ואחרי זה רק בקבוק.

לשלב גם וגם לא הצלחתי. ברגע שעברתי לבקבוק עברתי לגמרי

אם את רוצה להביא תמל הייתי כן שואבת בהתחלה ומורידה שאיבות לאט לאט שלא יהיה גודש.

הסתגלות לעצמי

להסתגל לפרידה מהתינוק

מהשינוי בסדר יום

וגם בשבילו

למרות שלא הייתי בטוחה אם הוא צריך

גם אם הוא לא יודע להביע את הקושי שלו פוחד מפרידה, עדיין הוא היה רגיל להיות 24/7 עם אמא ופתאום לעבור ל8 שעות רצופות במקום אחר עם מלא רעש וילדים ובלי אמא נראה לי ממש יותר מדי

כדאי לעשות בהדרגה של כמה ימים...

והגדולה שלי (שנה ו9) אצלה ואם אוציא את התינוקת מה עם הגדולה? זה יהיה לי קשה להוציא את שניהן מוקדם או שהגדולה תשאר ותבכה

אולי כן לעשות יום- יומיים שאת אוספת את שתיהם מוקדם, ואז רגיל אבל פחות קריטי

גם לכאלו שלא נראות הנקה יש ריצרצים בצדדים שהופכים אותם למתאימות

איך אמורים להניק מהריצ'רצ'ים האלו בצדדים

ספיציפית של הודולה ארוכים ממש, ואז אפשר להזיז את השמלה מהצד ולהניק. ממליצה לבשוק את זה כשמודדים.

חגיגיות עם רוכסן

ובכללי אני לא קונה "שמלות הנקה" אלא שמלות עם כפתורים/וי/ רוכסן וכו'

לתאירי יש דברים מהממים אבל הסטודיו שלה בקרית מלאכי

וגם נראה לי שיש בחנות שנקראת "לב שמח" (ראיתי אחת באלעד ואחת במודיעין עילית)

אם רחובות קרוב לך אז על כל רחוב הרצל יש כל מיני חנויות

יש גם חנות שנקראת קמי שאו אני לא בטוחה במרכז איפה היא, אבל יש אותה ברחובות, באחת הסמטאות של הרחוב הנ"ל

מורידה את הכתפיה מהכתף ואז ממש נוח לי להניק, ויש סרפנים ממש יפים וחגיגיים (כי כבר נמאס לי שכל השמלות שבת שלי הן מעטפת או כפתורים)

שהפתח מרובע גדול עם גומי כזה

יש לי חולצת בסיס ואני פשוט שולפת את השרוול

יש לך רעיונות למקומות ספציפיים בהם אוכל למצוא?

אני מאוד אוהבת את הסגנון והגזרות

וגם היה לי ממש נוח.

מגוון של שמלות ממש מוצלחות

מבחר גדול של שמלות הנקה חגיגיות

קשיי המעבר למיטת מעבר😉

גם אצלי בגיל שנתיים העברתי למיטת מעבר וכמובן קם ממנה עצמאי, אך היה מגיע אלינו לחדר ונרדם בחזרה על המיטה שלנו..לאט לאט הם מתרגלים..

יכול להיות חוויה מאד לא נעימה

אולי הייתי מתיישבת לידההבמיטה כשהיר קמה. מתעקשת שאי אפשר לקום מהמיטה

אבל ללוחשת לתינוקות יש פרק על מעבר למיטת מעבר ושיטות איך לעזור לילד לישון לילה שלם. אני משתמשת בעקרונות שלה אבל שלי עוד בלול. הוא היה קם בלילות ומתלונן שרוצה לצאת, השתמשנו בהורד - נמצאים ליד ופשוט מורידים שוב ושוב לשכיבה (אני אומרת לו 'ראש על הכרית' עד שהוא חוזר לישון). העיקרון שלה בגדול זה בהדרגתיות ובעקשנות - לשבת ליד ולהחזיר למיטה, עד שלומדים ואז בהדרגה לצאת מהחדר (כל שלושה לילות נגיד יושבת קצת יותר רחוק ממנה עד שיוצאת לגמרי וילדה לומדת להישאר במיטה לבד). ממליצה לך לבדוק בספר שלה, יש שם ממש סיפור כזה על ילד שהיה קם מהמיטה כל הזמן להורים

מקווה שיעזור לך❤️

היא שתהיה בריאה

בלול- אם היינו לידה לא היתה נרדמת. רק כשהיינו אומרים לילה טוב נשיקה והולכים תוך שנייה בום

כאילו אם אנחנו שם רןצה לשחק

גם עכשיו אם יש לה יותר כוח אז בהרדמה הראשונה היא לא נרדמת ראשונה, אחותה קודם, אנחנו אומרים לה לילה טוב יוצאים ושתי דק אחר כך רדומה

אני לא בנויה לפרויקטים באמצע הלילה והרבה יותר קל לי שהם פשוט באים לישון במזרון לידי

מבינה את הצורך שלהם בביטחון ובקרבה

וזה לא דורש ממני לקום ולהרדים באמצע הלילה..

עד היום למעשה הבן שלי ישן איתנו משלב מסויים בלילה וזה לא מפריע לי בכלל

אני גם לא

אבל עם הגדולה תקופה ארוכה פשוט באה כי באמת אין כול למלחמות

זאת אם מתעוררת כשאנחנו ישנים- לרוב לא תהיה לה בעיה לחזןר למיטה נשב לידה קצת ושלום

אבל אם אנחנן עוד ערים (וזה נפוץ ב12…) זה הסיוט

היא גם לא רוצה את המיטה שלנו

היא מסכימה להיות במיטה רק אם יושבים לידה וגם אז לא תמיד עם ראש על הכרית

ויכול לקחת לה המון זמן להרדם

ואם יותאים מהחדר היא באה

ככה שתהיה אווירה של אמצע הלילה

כי באמת לרוב בעיני הרבה מבעיות השינה נובעות מעייפות יתר, אבל

אולי להשכיב אותה לישון יותר מאוחר?

את בטוחה שבמעון ישנים רק מ 12-14? המעונות אצלנו לרוב מתחו יותר את השינה, השכבו לפני 12 והעירו אחרי 14:00...אז אולי באמת כבר ישנה מספיק?

לא יודעת האמת מאחלת לך שכן תחזור לשעות השינה הרגילות שלה בלי להתעורר, כי נשמע ממש טוב

וגם היא באמת עייפה בשבע

עייפה עעיניים אדומות בכיינית עצבנית

לא מבינה האמת ששמים במיטת מעבר בכזה גיל

מיטת תינוק נותנת בטחון ובאמת אי אפשר לצאת ולהסתובב בבית סתם ככה בלילה

אצלי לפחות מעולם לא יצאו בגיל הזה לבד

הילדים שלי היו במיטת תינוק עד גיל שנתיים++ וישנו מעולה

וממש לא לסגור עליה את הדלת לדעתי. זה יכול ליצור טראומה של בהלה ש- למה בעצם? במיטת תינוק גם אם היא קמה היא נשארת במיטה (אאכ והיא נינג'ה קטנה) הבן שלי כשהיה מתעורר היה נשאר במיטה מתקשקש עם איזה ספרוו בד מתעייף וחוזר לישון

ובלי קשר בגלל שעברנו דירה ועיצבנו את החדרים- זה יותר יפה חחח

כדי שיהיה לשניהם האמת. מיד 2.

ולדעתי העיצוב של החדר הוא שיקול שולי לעומת מה שאת מתארת

את רואה את עצמך מתעוררת בלילה ןרדוף אחריה אחרי לידה שתחזור לישון? במיטת מעבר אפשר לישון גם בגיל יותר מאוחר. לדעתי הנוחות לוקחת (אם כי אני מבינה שכשזה לא לפי התכנון זה מבאס)

סתם נו כן

אבל זה הקטע היא לא כל הלילה טיילת

היא מתעוררת

צריך להרדים אותה שוב

וזהו עד הבוקר (בניגוד לבת הארבע שבאה אלינו ורוצה חיבוק ורוצה מים ומקסים פשוט)

אני העדפתי לחסוך את זה האמת..

יכולים להסתובב בבית ולעשות מלא בלאגן. וזה יכול גם להיות מסוכן.

זה לא הבעיה שצריך לקום אליה, אלא שהיא יכולה להסתובב והיא לא מודעת לסיכונים סביבה

זה השנקל שלי לפחות

יכול להיות גם ביום, לא רק בלילה. צריך להתאים את הבית לילדים קטנים שלא יהיו דברי סכנה.

לק"י

ולא כי כולם פה הם ילדים טובים ירושלים🤭

כנראה שאמצע הלילה פחות קורץ להם להשתובב בלעדינו.

לק"י

ולזה הגבתי.

בגלל שעוד מעט יהיה עוד תינוק קטן אז היא מתכוננת ומכינה אותה מראש למיטת מעבר כך שבע"ה עד הלידה היא כבר יותר תתרגל.

אני ממש מבינה את המהלך..בדרכ ההתרגלות למיטת מעבר לא לוקחת נצח.

לא רואה סיבה להשאיר במיטת תינוק, במקרה שלה הייתי קופצת על ההזדמנות של לידה נוספת בע"ה ומעבירה עכשיו (כך גם עשיתי עם ילדי בהפרשים צמודים). להשהות את זה ולהעביר למיטת מעבר כשיש עוד תינוק בן כמה חודשים לא יותר קל לדעתי.

כל אחת ומה שהתאים לה

לי התאים 2 מיטות תינוק כשהיו לי צמודים קטנים אז אני ממליצה, היא תחליט מה לעשות כמובן

בעיניי מיטת מעבר היא ממש מיותרת אגב (הייתה לי)

הצגתי רק עוד נקודת מבט

היא בציטת חבר ואחותה במיטה הגדולה יותר שלו

לא חושבת שאחזיר אותה למיטת תינוק היא בעקון בטוחה שהיא בת 17 ומאוד אוהבת את העצמאות שיש לה (לא ניתנת שנאכיל אותה למשל)