לשלוח את הגדולים להתקלח מוקדם.

להכין ארוחת ערב ב16:00

שתי משימות גדולות שאם מסיימים איתם מוקדם אז יש הרבה פחות לחץ, וכשיש פחות לחץ הילדים יוצר רגועים ופחות דורשים.

כשילד רעב אפשר פשוט להגיש אוכל ולא צריך להתחיל להכין לדוגמה.

אם יש לך תינוק בגיל של גזים- אז מנשא.

להשכיב אותם לישון ב19:00 וגם את ללכת לישון מוקדם שיהיה לך כח לקום איתם למחרת מוקדם.

זה מה שעבד אצלי.

בן כמה הגדול? יכול להיות שהוא לא באמת גדול?

אני מקלחת אותם נורא מוקדם (וביחד) וארוחת ערב בחצי מהימים היא סנדוויצ'ים או חביתה או משהו שלוקח רבע שעה להכין. ועדיין אני מוצאת את עצמי סחוטה.

להשכיב מוקדם רק הופך את ההשכבות ליותר ארוכות ומתישות כי הילדים לא האמת עייפים וללכת לישון מוקדם זה נהדר וזה בשאיפה פשוט זה משאיר לי אפס זמן לעצמי...

מה כן עוזר לי? לא הרבה, אני מאוד מזדהה עם השאלה, אבל בכל זאת (אולי גם הדברים שכתבת עוזרים ואחרת היה גרוע יותר)

לארגן ביום חופשי ובבישולים לשבת ארוחות צהריים במקפיא ואז אפשר לשלוף ארוחה מבושלת כשמגיעים הביתה ורק לחמם.

לנצל את השעות עד ארבע ליציאה, כי אחר כך זה יהיה בלתי אפשרי (לא רלוונטי למי שהילדים בצהרון, מצד שני יש לה שעתיים פחות לשרוד איתם, ככה התחושה שלי בימים מסויימים).

לשבת לשתות כוס קפה בנחת כשמגיעים הביתה, לנשום עמוק ולגנוב לעצמי את הדקות האלה. לפעמים יושבת עם הילד ושנינו שותים תה (או אני קפה והוא תה) לאפס גם אותו...

אוכלים או בזמן שהם מנשנשים מהשו

ולגנוב כמה דקות לש שקט עם או בלי קפה..

למצוא את את התזמון שלך שמסתדר

ואם מצ שאין- ואני חייבת אחרת מרגישה שנהיה מפלצת- אני פושט הולכת לשרותים.ממש ככה. נועלת את הדלת.והם יסתדרו 5 דקות בלעדי.

זה לא חייב ברגע הראשון

גם אני כאשני מגיעה עם כולם

אצלי חוזרים מוקדם-

אז קודם כל מגישה להם לאכול

ואז מנה נשיה ואז חלק צמאים ואז התינוק נמאס לו לאכול אז צריך לטשוף לו פנים ולהחליף בגדים לפעמים

ואז..ורק אז כהשם קמים מהושלחן אני אוכלת

אבל אז ממש צסבירה למי שניגש

שעכשיו אמא אוכלת בשקט והבקושת יחכו רגע אחרי

וכן יש ימים קושחים השם רבים ומתבלגנים ונדבקים דוקא אז וכל רגע

רבל י שגם ימים לשא..שהם נאספו ושבעו..ואז קמים בטבעיות למשחקים בינהם( לא יודעת כמה ובני כמה יש לך..אבל אני לפעמים ברגעים האלה משחה השם צפופים ומשחקים יחד

הרעיון זה להיות בנוכחות בכאן ועכשיו

אם אני איתם

אני שמה בצד את המחשבות על לתקתק ולהספיק

וגם לרדוף אחרי הנחת לשי. כשהנחת שלי הבינה אשני לקחתי עליה אחריות ואני אמצא לה זמן לקרות אפילו קצת או בדרך יצירתית - אז הנחת הפסיקה לנקר לי ברקע כל הזמן

היא ידעה שיש לה מקום.

וגם חשיבה מראש ממוקדת-

לתכנן בנקודות דברים ישספקו אותך- מכל הבחינות-לעצמך-לבית-לילדים

גם לקבל שאת עצמך- בנחת יותר תקבלי בערב כישרדמו.

וגם להיות קשובה

ביום שאני חלשה ועיפה או בלי פניות

אני לא אזום לשחק איתם או להפעיל אותם או לקרוא סיפורים

אני אשתדל לייצר ץעסוקה שבה אני כמה שיותר פסיבית

או אשלח חלק לחברים או אזמין להם חברים או אלך לגינה או לחברה  או. אקנה ערכות יצירה בשקל שיעסיק אותם..אשים סיפורים שישמעו...

אשחרר את הסדר והתקתוק..כמה שאפשרי..אנסה להקל על עצמי

חד פעמי או לחם עם שוקולד או טוסטים מה שהכי זורם

זה ניסוי וטעיה.ורק ככה לומדים

וגם כשלומדים יש ימים ויש ימים

אני מבינה אותך מאוד❤️

**בדיוק עומדת לפתוח שרשור אחרי יום קשוח 😉

-אני שמה בצד את המחשבות על לתקתק ולהספיק

וגם לרדוף אחרי הנחת לשי. כשהנחת שלי הבינה אשני לקחתי עליה אחריות ואני אמצא לה זמן לקרות אפילו קצת או בדרך יצירתית - אז הנחת הפסיקה לנקר לי ברקע כל הזמן

היא ידעה שיש לה מקום.-

כל כך נכון!!

גם לגבי הסדר ותקתוק.. היום אני ביום בלי כוחות בכלל, ובכל זאת כשבעלי הגיע הביתה ב19:30 ילדה אחת ישנה, ילד אחד מקולח וילד שני בדרך למקלחת אחרי שישבתי לשחק איתו איתו. ומה שבעלי אמר זה "ואו איזה בית מסודר" (הוא לא ראה את המצב לפני שהוא נכנס אבל הרצפה הפנויה עשתה טוב, לפני שסידרתי הרצפה הייתה עם גזירי נייר, מדבקות, טושים, בגדים, נעליים, ולא יודעת מה עוד...)

והסוד היחיד היה שהייתי בנחת ושוויון נפש אם כלום לא יקרה...

עד אז

היתי באמת רק רק עם הילדים ומקסימום קוראת ספר בין לבין כי אני אוהבת

ובערב מחכה לי בית מהפכההההה

מהמטבח לאין רצפה וכו

ואז או שמשתגעת ושעה שלמה מסדרת ונגמרת מזה

או שדוחה למחר

ואז בכללל הבלגן מגיע לשיאים מייאשים

במילואים היתי בחרדה שיצטבר לי הכל...

בערב לא היה סיכוי שהיה לי כח לתקתק רציני

ופשוט הידיעה שאין גיבוי ואין מישהו במקומי לכלום

פשוט גרמה לי לחפש את הדרך לשלב אבל באופן לשא גורם לי להיות איתם אבל בלחץ על להספיק

אלא כן להיות בנוכחות

אבל לתמרן

מה שעזר לי

זה ככה-

תחנות סדר-משותפות איתם- בדר''כ אחת בסביבות 4.

אחת לפני ארוחת ערב לקראת 6.

ותמיד זה לתת להם מישמות מוגדרות- לכל אחד ישדע מה הוא אוסף.

לסדר במקביל או לטאטא.

ויחד עם ,בואו עכשיו נסדר כדי שאחרי זה נוכל לשחק/לאכול בכיף...

הם התרגלו לאט לאט

ואז בארוחת ערב ככשבר הגתשי לכולם- אני מטאטא הכל לערמה..ממיינת משחקים שהתחבאו בפינות וכו וזבל בנפרד וגרביים לכביסה..

מקפלת מה שחייב סגירה במטבח

מפנה צלחות לש הארוחה- בזמן שהולכים לשרותים ומתלבשים...

ודואגת לזה אשחרי קריאת שמע בסביבות 7-7וחצי הבית נראה סביר

ואני יכולה להתפרקקקק

אגב אני לא תמיד מפנה שיישים או מנקה וגם לא את השולחן

לא מנקה כמעט

רק אוהבת סדר בעין בעיקר בסלון

ולכלוך גס ..

למצוא מה הרף שאני זקוקה.

לא רף גבוה. להפך. מינמלי אבל כן מספק.

וגם בזה לומדת לפעמים לשחרר וכן להשאיר מבולגן לפעמים

כדי לא להתשעבד לשום דבר

ובאמת י שימים ויש ימים

ומאוד התחברתי למה שכתבת

ואז

גם הגדולים הם למעשה קטנים מדי בשביל להתקלח בעצמם.

אין לי אפשרות להכין ארוחת ערב ב16:00 כי אני אוספת אותם ישר מהעבודה מהמסגרות.

אז לא 16:00, מתי שיוצא.

בן כמה הגדול?

תנסי לשים את שני הגדולים לא כולל התינוק באמבטיה ריקה ממים עם שטיח נגד החלקה ומשחקי מים. אפשר לשים שכבה דקיקה של מים אם הם ילדים ממשומעים. אם לא אז בלי מים בכלל.

ואז להכין ארוחה משהו זריז

ואז רק לקלח אותם באמת (אפשר עם התינוק)

בן כמה הגדול? מתי התינוק ישן?

עוד משהו שעוזר לי נקרא בייביסיטר טלפוני.

אני מכינה מראש סבא אט סבתא או דוד מתנדב, מסבירה להם מראש שאני צריכה עזרה בהפרדת כוחות על ידי בייביסיטר טלפוני ומתי שאשלח להם הודעה הם יתקשרו ויבקשו לדבר עם הילד הגדול,

אני אגיד לו שיש לו טלפון ורוצים לדבר איתו ואז אציע לו לדבר במקום שקט בפרטיות.

ואז הם יעמיקו בשיחה איתו.

שיחה של חצי שעה- ארבעים דקות יכולה להציל מצב. הייתי מפעילה את זה הרבה לפני השיא. כבר כשאני רואה נגיד שהאמצעי אוצה סיפור, לפני שהוא יתחרפן לגמרי.

בנוסף, עוזר גם לגלות אמפטיה לילדים.

להבין שהם באמת זקוקים לך. ילד לא צורח סתם, וילד לא מתעקש על סידור סתם. הם ממש זקוקים להרגיש שאת חזקה ואת איתם.

אולי הם גם דואגים ומתגעגעים לאבא.

ההבנה העמוקה הזאת תעזור לגלות אמפטיה אמיתית למצבם.

ואז לב פוגש לב.

גם אם לא יכול להתממש.

לומר לילד, אני מבינה שאתה נסער ולכן אתה צורח. אני מבינה שהלב שלך גדוש ועמוס

לא לכעוס ולא ליצור התנגדות בגלל שהוא צורח, אלא ליצור חיבור. אכפתיות, אמא רואה את הצורך שלי.

הלוואי ויכולתי לעזוב הכל ולהיות אתך הכל, רק איתך, זה מה שהלב שלי הכי רוצה בעולם. להיות איתך ושיהיה לנו הכי כיף בעולם וכזה..

נגיד את מקלחת תינוק, את יכולה תוך כדי לגלות אמפטיה לילד שרוצה שתעשי איתו יצירה עכשיו גם אם את לא יכולה לעשות את היצירה.

אצלנו הסדר יום נשמר מהמעבר משעון קיץ לחורף. זה היה ממש קריטי לי, ככה מ16:00 עד 19:00 לא נשמתי, אבל אחרי 3 שעות זה נגמר ויכולתי להתפנות לגדולים ולעצמי.

אז קמנו ב6:00 וגם היה לנו טוב כי התארגנו בנחת למסגרות.

פשוט גם אני הלכתי לישון ממש מוקדם. סביבות 21:00-21:30 כבר אין אותי.

בעלך חוזר הביתה או שהוא בכלל לא נמצא? בלילות הקטן מתעורר?

יש לך אפשרות טכנית לעבוד מהבית? זה ממש מציל מצב אם כן.

אם את לבד 24/7 עם שלושה קטנים ועבודה לא מהבית בכלל ובלי עזרה אז באמת אין לי מושג איך עושים את זה..

אולי לצאת לחל"ת, אם אתם מגוייסים יש מצב אולי גם לקבל השתתפות כספית.

או אם בא בחשבון אז לבקש שישלחו לך מכתב פיטורים שתוכלי לקבל דמי אבטלה.

סדר יום

ומה שאפשר להקדים- מבורך.

מתכננת מה לאכול עוד בבוקר

לפעמים אפילו כבר מכינה מרק/פסטה/משהו בתנור

חוזרים

משחקים

אם הם זורמים- מקלחות

17:45- מתישבים לאכול (אם הצלחתי לשכנע אותם להתקלח קודם אז מתישבים לאכול קצת יותר מאוחר

18:30 מקלחות - ציק צק

ואז במיטה סיפור וקריאת שמע

בימים קשים- שמה להם לשמוע סיפור ביוטיוב (רק שמע לספר שיש לנו בבית... ככה הם מדפדפים ושומעים)

זה מאוד מאוד קשוח

זה ימים שאני במיטה ב20:00

ובעלי מתבאס שאין אותי

אני מזכירה לעצמי יום יום- שזה הידיים המלאות שהתפללתי אליהם

שזה תקופה- והם יגדלו

ויהיה פה יותר שפוי

ומיישמת גם עכשיו כשהוא "רק" בלימודים כמעט כל יום...

כשיש צורך אני שמה להם סרט אחרי ארוחת צהריים ונשכבת לישון על הספה לידם (האורך משתנה לפי הצורך)

בגלל שמתבאסת שיוצא שהרבה ימים הם רואים סרט, אתמול לדוגמה הבאתי להם בר בצק לשחק בו.

היום נחתי כשהם אכלו ואחר כך קמתי ואכלתי ואז הם ישבו לידי ודיברתי איתם תוך כדי.

כוס קפה אחרי שנגמר הסרט גם אם הצלחתי לישון וגם אם לא (אחרת אני אמשיך לנסות לישון והם יריבו בשביל שאתייחס אליהם.. עדיף שאפנה את עצמי אליהם מראש בטוב) ואז יש לי כוח להמשיך את היום. לוודא שאני שבעה (אם צריך אוכלת ארוחת ערב או משהו קטן כשהם אוכלים)היום גם לקחתי אקמול בגלל מיגרנה.. המטרה היא להרגיש בטוב עם עצמי.. לבדוק ששלומי יהיה טוב כדי שאוכל להביא גם להם מהטוב הזה.

את מתארת שאת מנסה במקביל

גם לתקתק ולהספיק בבית

גם להיות פנויה ולשחק עם הילדים

וגם למצוא זמן לעצמך

זה לא עובד ביחד

וצריך ללמוד

מה ואיך יכל לעבוד אצלך

אם י שלך כמה דקות לפני שאת אוספת אותם - לשבת לקפה, לאכול משהו, לנשום רגע להתאוורר...זה הכי הכי טוב.

אם לא

אז כשמגיעים לתת להם מיד או אוכל או אפילו איזה נשנוש שמעסיק כמה זמן

לברוח רגע לחדר אפילו לשרותים אם צריך

לנשום רגע של שקט

לרגע לישר את הגב

לשתות משהו או להכניס משהו לפה

לנשום עמוק

לשטוף פנים לשים בושם

להתרענן

ואז זה כבר נהיה יותר שפוי

ומראש להגדיר מה הית רוצה מאחה''צ ההז-

להזמין להם חברים

לספר סיפור/לשחק איתם משחק ואז להתפנות להכניס מכונה או משהו אחר

להציע להם -שהם ישחקו עצמאית-משחק מסוים לבנות איזה בית מיוחד לחיות ,להתחפש ל..וכו..

להציע יצירה

לצאת איתם לגינה או לשכנים

אני במקביל מוצאת רגעים קטנים לתקתק ..או שלא חרק יושבת לידם ומדי פעם מתקדמת בספר קריאה שלי וזה כיף לי

ויודעת מראש מתי כדאי להתחיל ארוחת ערב וכו..

ושאחרי נשרדמים תמיד לוקחת זמן הרפיה לעצמי

או אחרי שמטאטאה ומאםסת קצת או לפני...לפי הכח

וככה י שמקום לכל דבר ויש יותר סיפוק

באת לי בזמן אחרי יום גרוע שלא היה לי כמותו כבר הרבה זמן (והשגרה שלי לא כזאת מלבבת...) אני אומרת שעדיין לא מצאתי את המתכון של השנה הזאת, השגרה שלי על הפנים, אני בקריסה, לא הצלחתי להסתדר עם השעות בעבודה, הגדילה של הילדים, היום החופשי, לא יודעת, משהו השנה לא עובד לי, מחפשת את הכיוון שיעזור אולי לרשום את הגדול לצהרון (לא בא לי...), אולי להעביר את הקטן למטפלת שעובדת יותר ימים באותו מחיר (אבל המטפלת שלו מהממת), אולי להחזיר את בעלי מוקדם יותר, אולי להוריד בחזרה שעות בעבודה אחרי שרק השנה הזאת הוספתי...

אז הטיפים שלי לא באמת עוזרים, אני לא שורדת, אבל אולי בלי זה היה יותר גרוע.

אני מקלחת אותם נורא מוקדם (וביחד) וארוחת ערב בחצי מהימים היא סנדוויצ'ים או חביתה או משהו שלוקח רבע שעה להכין.

לארגן ביום חופשי ובבישולים לשבת ארוחות צהריים במקפיא ואז אפשר לשלוף ארוחה מבושלת כשמגיעים הביתה ורק לחמם.

לנצל את השעות עד ארבע ליציאה, כי אחר כך זה יהיה בלתי אפשרי (לא רלוונטי למי שהילדים בצהרון, מצד שני יש לה שעתיים פחות לשרוד איתם, ככה התחושה שלי בימים מסויימים).

לשבת לשתות כוס קפה בנחת כשמגיעים הביתה, לנשום עמוק ולגנוב לעצמי את הדקות האלה. לפעמים יושבת עם הילד ושנינו שותים תה (או אני קפה והוא תה) לאפס גם אותו...

משתדלת כמה שמצליחה להיות בלי מסכים בצהריים (לעצמי, זמן רינה) כדי שאהיה פנויה לילדים ולא יווצר מצב שהם מפריעים לי בזה שהם צריכים אותי.

הרדמות זה סיוט, הטיפ שלי זה להשכיב כשהם באמת באמת עייפים, לא לנסות להקדים כי אז זה יהיה גרוע...

הכל לבד בגלל המילואים..

אז ככה-

כשנעים בחוץ, יוצאת קבוע! חוזרים הביתה בארבע מהמסגרות, אוכלים משהו קטן ובארבע וחצי עד רבע לשש יוצאים לגינה. אחר כך מקלחות וארוחת ערב, ומשבע מתחילים השכבות עד שמונה- שמונה וחצי (הקטן נרדם בשבע, הגדולים יותר בשבע וחצי והבכור בין שמונה לשמונה וחצי). החלטתי מראש שאני לא מתעסקת בדברים אחרים אם לא מתאפשר, ומנסה להנות איתם, אז קוראים ספרים בנחת לפני השינה ואז הולכים לישון

בחורף- יותר בעייתי, גם מחשיך מוקדם וגם קר, אז פשוט חוזרים בארבע ולא יוצאים יותר.. הגדול יוצא באופן עצמאי לחברים והשניים אחריו לפעמים מזמינים חברים. מתחילה סדר ערב מוקדםםם, עושה אמבטיה כיפית וארוכה לשני הקטנים, ובחמש וחצי רבע לשש כבר אוכלים ארוחת ערב (אולי רעיונות לארוחות זריזות יעזרו לך..?), אחר כך השכבות כמו בקיץ..

זה לא פשוט, אבל בעיניי זה כן משהו שאפשר להתרגל אליו אם הוא לא כל יום ואם מתכוננים לזה מראש. כמובן שאם יש תינוק קטנצ'יק שיונק זה יותר מאתגר ואז הלוז משתנה .

אם ישלך בשללוף אשמח

ואנחנו אניני טעם

טוסט חביתה-שובר ביצה על פרוסת לחם , סוגר עם פרוסה שניה ושם בטוסטר פסים

רק צריך להיזהר לא לשים יותר מידי

ואז לא שוטפים את המחבת גם😅

שהילדים קצת גדלו וממש אוהבים לצבוע, לצייר ולהדביק.. לדוגמא עכשיו קניתי יצירות לחנוכה וממש עושה אווירה כיפית בבית 😀

ולגבי ארוחות קלילות, אני לא איזו מומחית, ממש לא.. אבל מה שעבד אצלי לאחרונה היה-

א. ביצים קשות- שגר ושכח, הנחתי בסיר וכשהיה מוכן קיררתי והגשתי להם, ממש אהבו!

ב. לחם-פיצה, פרוסות לחם עם קטשופ וזיתים, חמש דקות בתנור ומבחינת הילדים יצאה פיצה מפנקת 😁

ג. מרק- לא קליל, אבל אפשר להכין ערב מראש ולחמם, וזה ממש פינוק..

באופן כללי גיליתי שלשתף אותם בהכנה זה ממש נחמד לפעמים.. גם סוג של פעילות, וגם מעביר את הזמן..

הם אוהבים גם לקשט את החביתה שלהם בירקות חתוכים, וכשנגמר לי הכח פשוט אוכלים קורנפלקס עם חלב..

אם למישהי יש רעיונות נוספים לארוחות ערב קלילות ומהירות אשמח גם לשמוע!

(אני עושה דייסת קוואקר - עם מים רותחים מהקומקום אבל גם בסיר זה מהר)

טוסטים

ביצה קשה יכולה להיות גם בתור סלט ביצים

טונה

זה לא אמור לקחת יותר מעשר דקות

גזר, תפוחי אדמה, בצל וקישואים נגיד

אפשר להכין שקית קוסקוס בזמן שזה מתבשל

מרק עדשים כנל

ל2 המרקים האלה אני מוסיפה סלרי שאני חותכת מראש, שוטפת ומקפיאה בשקיות

יש הבדל בין לקלף ולחתוך 2 תפו''א ו2 גזרים וקישוא

לבין כפול 3...

וגם אני לא טיפוס זריז ולא הולך לי מהר עם בישולים בכללי

אבל כל אחד מה שהוא מוכשר בו😉

אבל באמת שאם לא מטגנים את הבצל והירקות לפני ואפילו לא מרתיחים מים בקומקום זה כמה דקות...

רק לקלף. 

אולי אני אגלה שזה יותר טעים בלי לטגן😅

אני לא שמה שמן בכלל במרקים

רק במרק של קוסקוס שאני ממילא לא אוכלת

מטגנת תוך כדי שמכינה את שאר הירקות...

בצל

אחר כך גזר )שזה בעיני הכי משמעותי לטגן אותו

תפו"א ובטטה, ואז קישוא ומוסיפה מים

ביצה בקן

לחתוך לחם לקוביות לערבב עם ביצה ולטגן

לחם מטוגן

דייסת קוואקר

תפוחי אדמה- לשטוף בלי לקלף לחתוך לרבעים או קוביות לתבל בשמן זית מלח ואפשר גם זעתר בתנור-יוצא מושלם וקל

ביצים קשות,טונה,חמוצים,מקושקשת

ירקות

גבינות

חביתה עם קמח ותוספות

פנקייק

לחם עם שמן זית וזעתר בתנור

פתיתים-אטריות

מה שעוזר לי לפעמים (רק לפעמים..)

משתדלת להכין ארוחת צהריים מבושלת לפני (או מהלילה הקודם או קמה מוקדם בבוקר)

להכין מראש מה הולכים לעשות- פינות משחקים בסלון, יצירה על השולחן

לתכנן מראש את ההתארגנות סביב המקלחות לדוג אצלי

מכינה להם את הפיגמות במיטות את המגבות באמבטיה ורק אז קוראת להם להתקלח

משכיבה מוקדם לישון

1. איך שאני מגיעה איתם הביתה אני נותנת זמן מסך לזמן קצר ומוגדר.. זה נותן לי זמן לנשום ולהתאפס.

2. אני קונה הרבה דברים במקסטוק כל כמה שבועות.. הילדים שלי מאד אוהבים יצירות.. (דפי דירוג, חרוזים שמגהצים, יצירות סביב החגים של אותה תקופה וכו') מעסיק אותם הרבה.

4. הרבה פעמים אני מביאה עזרה... ביבסיטריות שבאותו לפחות לשעתיים לשעות של ארוחת הערב והמקלחות. במיוחד בתקופות של הריון ואחרי לידה.

3. יש לי סדר קבוע והם יודעים בדיוק מה הולך להיות אחה"צ ערב:

זמן מסך חצי שעה עד 17:00

17:30-18:30 זמן יצירות/ משחקים

18:30 ארוחת ערב

19:00מקלחות( בקיץ אמבטיות..ואז זה יותר ארוך)

אח"כ לפעמים עוד זמן מסך קצר אם נשאר זמן(אם התקלחו בזריזות ואכלו יפה ארוחת ערב.

סביבות 19:30-20:00 זמן מיטה: אני מספרת להם סיפורים שבחרו, מדברים בינינו על איך היה היום, משחקים משחקים כמו חידות וכו')

20:30 קריאת שמע.. ולישון

אין לי כוחות לעצמי, אין לי את השניה

זה שתשני ותנסי להתאים מסגרת בשעות האלה גם אם זה יהיה בול זה עדיין יעבוד לא טוב..

כי באופן כללי את מותשת, אין כוחות חיים

צריך לקבל את ההבנה שכרגע הכלי ריק מכוחות ואת צריכה לקחת החלטה איך את ממלאת מוטיבציה בעצמך כדי להחזיק את כל זה בטוב

בשביל ללמוד שיש מי שמנהל את העניינים

זה לא טראמפ

לא ביבי

ולא שום בן תמותה אחר...

והוא עושה את זה כמו שהוא רואה לנכון

ואנחנו יכולים להוריד את הרגל מהגז,

לעזוב פרשנים וכתבות ואפילו מדרשים

להפסיק לצפות שזה יהיה כמו שאנחנו חושבים שזה אמור להיראות -

ופשוט להיות, בדרך אל הגאולה.

לק"י

אבל לי אין כח לזה.

אבל אצלינו מתחילים מחר בתשע, ואין צהרונים (וגם אם היו, יכולתי לאסוף לפני. למזלי אני בבית).

ובעבודה שלי שזה חנ"מ, כן מסיימים מוקדם.

אם היו חוזרים בלי הפסקת אש, כנראה שהייתי משאירה בבית.

בס"ד
 

חושבת שלהרבה (לרוב?) האנשים פשוט ממש אקוטי לעבוד ולכן יש צורך במסגרות. בסוף צריך להביא לחם הביתה בסוף היום.

לגבי האכזבה המטורפת של היום, אכן. אני מראש הייתי עם ציפיות מדודות מאד כי אני לא רוצה לקוות ולהתרסק. אבל עם כל הציפיה הנמוכה שלי, עדיין התאכזבתי מאד. עדיין מודה על כל הניסים שהיו ועדיין מאוכזבת ממה שהיה בסוף. או ההיפך.

ובעיקר מרגישה את הנפש שלי שזקוקה לכל-כך הרבה עיטוף וחיבוק...

חיבוק לך.

בלי קשר למלחמה

כמו יום העצמאות

אפילו שאני אשכנזיה זה נורא הגיוני שאחרי יום שחצי מעם ישראל בחגיגות אז יהיה יום שבתון

ותגידו, איך עושים הסתגלות לקטני שלא היה יותר מחודש אצל המטפלת והתפתח מאוד בזמן הזה?

מלחיץ אותי לשלוח ליום שלם אבל אין לי כ''כ ברירה

בהסכם החדש של ההסתדרות יש חופש בין יום כיפור לסוכות ותמורת זה לומדים באיסרו חג. מסכימה שחסר הגיון....

לק"י

לא רק למסגרות חינוכיות.

(גם אני בהתחלה רציתי להגיב כמוך).

וגם חג הסיגד

וממש במקום בעיניי. 

לק"י

האמת שבגלל שבתור מורה קיבלנו 2 ימי בחירה, אני שומרת 1 לאיסרו חג פסח. שיהיה לי זמן להתאפס ולכבס וכו'. וככה לא בלחץ גם עם הילדים.

(כרגע אני בחל"ד עדיין).

וכרגע נראה שלא מחזירים את הלימודים פה. בטח לא השבוע.

וזה ממש מבאס

גם אני וגם בעלי ג'ינגלנו בטירוף קודם בין עבודה, בית, ילדים וניקיונות לפסח.

כ"כ שמחתי ששמעתי שיש הפסקת אש וחוזרים לשגרה.

ואז הבנתי שאנחנו מוחרגים אוףףף

ומניחה שכבר תהיה הרבה פחות הבנה בעבודה להיעדרויות ועבודה מהבית.

הבנתי כבר די מזמן שאי אפשר פשוט "לגמור את המלאכה" ושיהיו עוד סבבים בהמשך.

אני חושבת שחזרה לשגרה דוקא חשובה לבריאות הנפש של הילדים וההורים והשהיה הבלתי נגמרת בבית דוקא מזיקה.

בתור מורה את כמובן לא חייבת ללמד ממש את החומר, אפשר לדבר על מה שהיה ואיך מרגישים ולעבד את מה שעבר עלינו או סתם לשחק משחקים ולהתאוורר בהתאם לגיל. ההורים שעובדים בכל מקום אחר חוץ ממערכת החינוך חייבים להיות בעבודה כדי להרוויח את לחמנו…

רוגע מוחלט!

צריכה ללדת באלול ובניתי על רוגע נפשי....

יש את הדמיון ואת הרצון שלנו, אבל הקב"ה מנהל פה את הכל באופן הכי מדויק.

הגאולה כבר בפתח, את זה רואים בעיניים. להחזיק חזק, לא להתייאש... בקרוב ממש!!

ובגלל שאני מורה אני לא יכולה לא להגיע מצפונית

חייבת להגיע ליום מלא

איפה ההתחשבות???? איפה הרגישות? איך אפשר להגיע ליום מלא אחרי כל מה שקרה בפתח תקווה?

קודם כל - יש כמה אנשים ששומעים אותם יותר מידי שמנסים להוריד את הרוח מהמפרשים של כולנו.

אבל הם עושים את זה כבר שנתיים וחצי (ולמעשה הרבה יותר) - ותמיד יש להם ביקורת על כל דבר שהממשלה עושה, גם אם הם סותרים את עצמם מפעם לפעם.

כי בסופו של דבר המטרה שלהם זה להוכיח כמה נתניהו והממשלה גרועים, והם יבואו ויצילו את כולם אם נבחר בהם בבחירות הבאות.

אז גם אם כולם מהדהדים את הדברים שהם אומרים בתקשורת ובפייסבוק ובכל מקום אפשרי, זה לא הופך את הדיבורים שלהם לפרשנות הנכונה על המציאות. ושווה לשמוע עוד פרשנויות יותר משמחות ואופטימיות על המציאות.

לגבי ההסכם עם איראן -

למה את כותבת שאיראן לא מקבלת אותו?

ממה שאני קראתי, איראן התחננה להסכם, ולמעשה ירדה מכל הדרישות שהיו לה עד עכשיו.

זה נראה לי הרבה יותר כמו הסכם כניעה של האיראנים מאשר כמו הסכם מהסוג שאנחנו רגילים אליו עד עכשיו. עד כמה שאני מבינה, אנחנו לא ויתרנו על כלום חוץ מזה שכרגע מפסיקים לתקוף אותם (לשבועיים. לא יודעת מה יהיה אחר כך. ובלבנון אנחנו יכולים להמשיך לעשות את העבודה, למרות שהם מראש אמרו שלא יסכימו לשום הסכם שלא כולל הפסקת אש גם בלבנון). הם פותחים את מצרי הורמוז, התחייבו למסור את האורניום המועשר, ונשארו עם פגיעות קשות מאוד מכל מה שתקפנו עד עכשיו.

אז נכון - עוד לא קרס המשטר לגמרי. נתניהו אמר מראש שזה לא בידיים שלנו. אולי זה עוד יקרה. ובינתיים שינינו משמעותית את המציאות שהיתה. אנחנו ללא ספק במקום הרבה יותר טוב ממה שהיה לפני כן.

ולגבי הזוית האמונית והאכזבה ממה שציפית שיקרה ולא קרה -

אני חושבת שכל ה'מקורות' שמפרסמים בכל מלחמה כזאת, שגורמים לציפיות של קפיצות דרך בגאולה שלנו, הם לרוב מזיקים יותר מאשר מוסיפים.

אנחנו ללא ספק בתהליך משמעותי של גאולה. תהליך שנמשך כבר מעל 100 שנה, וממשיך ומתקדם בקצב מואץ בשנים האחרונות.

אף אחד לא יכול להבטיח כמה זמן זה יקח, ואיך השלב הסופי ייראה. ולפעמים כשמסתכלים רק על הנקודה הנוכחית הרבה יותר קל לראות את הקשיים מאשר להבין שזו גאולה. אבל בפרספקטיבה של זמן - המצב שלנו היום הוא באמת הרבה הרבה יותר טוב ממה שהיה לנו בעבר. גם מבחינה מדינית וגם מבחינה רוחנית. (ככה אני רואה את הדברים. אני יכולה גם להסביר יותר).

לפעמים הציפייה למשיח שמגיע בבת אחת גורמת לזה שלא רואים את כל הצעדים שכבר התקדמנו. אבל גם המלחמה הזו מקדמת אותנו המון. גם אם עוד לא הגענו כבר לסוף.

ועוד מחשבה שהיתה לי -

אולי כל הדיבורים הממורמרים ששומעים על המציאות, זה גם איזושהי הכנה לגאולה.

כמו שבמצרים, השלב הראשון לגאולה היה 'ויאנחו בני ישראל מן העבדה ויזעקו ותעל שועתם אל האלהים מן העבודה' - עצם זה שהם נאנחו מהעבודה, והבינו שזו לא מציאות שהם רוצים, זה היה השלב הראשון שהוביל אל הגאולה. הרב ראובן ששון מסביר שזה העניין של המרור - שההרגשה של המרירות היא כבר צד של גאולה, כי זה כבר הבנה שהמציאות הנוכחית היא לא מציאות שאנחנו רוצים, ומתוך כך מתפללים למציאות אחרת ופותחים את הפתח שהיא תוכל להגיע.

אז גם היום - יש הרבה התמרמרות על זה ש'אין ניצחון מוחלט'. אנשים מצפים שכל אויב שיש לנו ואנחנו נלחמים נגדו - נגיע מולו למצב של 'ניצחון מוחלט', שהוא לא יוכל יותר לאיים עלינו או לפגוע בנו בכלל. אבל למעשה מציאות כזו שאין לנו שום אויבים שיכולים לאיים עלינו או לפגוע בנו זו מציאות של גאולה שלמה.

עד עכשיו עמ"י אפילו לא יכל לחלום על מציאות כזו. אבל עכשיו אנחנו כן חולמים על זה.

אז זה מתבטא כרגע במרמור, וגם בכעס על הממשלה, שלא באמת מוצדק לדעתי. ואני הייתי רוצה שזה יבוא יחד עם הודיה על כל מה שכן הצלחנו ועל כל הניסים שהקב"ה עשה איתנו עד עכשיו (ומשתדלת להיות במקום כזה בעצמי).

אבל בכל אופן מנסה לראות את הצד החיובי של מה שאנחנו רואים סביבנו...

ולא ככ ישים להביא מאוחר או לאסוף מוקדם כי אז מרגישים שהפסידו התרחשויות..

ואין צהרונים.

זה משתנה בין מנהגים

אם הם נוהגים שכן, אז לא יודעת לגבי סבון הכלים הספציפי.

כשכתוב *לכל* ימות השנה זה מובן שזה באמת לכל הימים, כולל פסח. אולי הם צריכים לשנות את זה... 

שהמוצר עצמו אינו כשר לפסח

כי לפסח יש חומרות אחרות שלא קשורות לכשרות של שאר ימות השנה

אולי אפשר ליצור איתם קשר ולבקש הצעת ייעול

עליו הבפירוש שהוא מאושר לפסח,

ואחד אחר שכתוב עליו 'מאושר מטעם הבדץ' עם הסמל של ירושלים בד"ץ העדה החרדית, ולמטה כתוב מאושר לכל ימות השנה. אין עוד אותיות קטנות.

אם הכוונה היא שזה לא מאושר לפסח זה ניסוח בעייתי בעיני.

כאילו אני לא חולקת עליך, פשוט אומרת שזה לא מובן מהניסוח. 

(בגדול- החומר צריך להיות כזה שפוגם את החמץ אם ישנו= הופך את האוכל/ כל דבר ללא ראוי למאכל כלב

אני לא מכירה כלבים שאוכלים את הנוזל כלים או כל חומר ניקוי שהוא ....

ככה שזה בגדול מתן כשרות לחומר כזה זו פעולה שיווקית ולא הלכתית. 

אני יודעת שבשלב הזה זה בדר"כ תקין, אבל המשקל שלט ממש נמוך וצריך לעלות מהר מכל מיני סיבות, אז אני רוצה שהוא ינק כמה שיותר

זה באמת סיוט... (התנסיתי בזה גם עם הילדה האחרונה)

תתייעצי עם יועצת הנקה טובה איך להחזיק ולסחוט את השד תוך כדי הנקה כדי להזרים לו יותר חלב וגם איך להעיר אותו כשנרדם.

מקווה שתעברו את זה מהר...

ומזל טוב!

זה היה מעגל כזה של לא יונק טוב ומשקל לא עולה וכו

השתדלתי כמה שיותר להעיר אותו ולשבת אותו שיינק

וכשההנקות נהיו טיפה יותר מסודרות

הקפדתי לשאוב את מה שנותר אחרי כל הנקה, זה מה שהיא לא הצליח לסיים עד הסוף וזה עזר לי ממש גם לחלב וגם לתינוק שהתחיל לעלות במשקל

לק"י

את יכולה לנסות לסחוט/ לשאוב חלב למזרק סטרילי, ולתת לו אחרי ההנקה.

אני יכולה לשבת איתו גם יותר משעה שבפועל הוא ינק פחות מחצי

לק"י

ככל שהוא יגדל ויתחזק, ההנקה עשויה להיות יעילה יותר.

פשוט במזרק צריך להתאמץ פחות.

ואולי הכי טוב להתייעץ עם אשת מקצוע.

נרדמים, מתנתקים, פעולת המציצה קשה להם מאד.

מומלץ מאד להחזיק אותו כמה שיותר בתנוחת קנגרו

וגם להניק כשהוא ללא בגדים, מכוסים בשמיכה ביחד כמובן.

וכמה שיותר להניק. בהפרשים קצרים, מתי שהוא רק רוצה בלי להסתכל בשעון

מנסיון עם פגות, זה אפשרי

הרבה נחת

שפע חלב, גידול קל בבריאות ובשמחה

לק"י

יותר בטוב..

אם את רוצה לדחות, תבדקי עד מתי אפשר.

אני נתתי לכל הילדים את החיסונים בזמן.

חוץ מילד אחד, שלא קיבל רוטה, ההמלצה ספציפית של הרופאה.

ככה אחות של טיפת חלב המליצה לי פעם באופן לא רשמי

זה וירוס של שלשולים

הוא חא מסוכן

מלבד חשש להתייבשות שכן מסוכן

לכן, אם את אמא מספיק ערנית ולילד שלך יהיה וירוס חריף של שלשולים, ואז תקחי אותו למיון לקבל נוזלים, זה אמור להספיק

כמובן לא נותנת הנחיות רפואיוצ לאף אחד, זה מה שא י עושה

אגב, לכולם אצחי נדבקו ברוטב מתישהוא, כמה ימים של שלשול וגמרנו.  

שמה שמפריע (או לפחות אמור להפריע)

זה לא אם זה יפה או לא אלא עניין בריאותי

הרבה פעמים עודף משקל מעיד על חוסר בבריאות

אם זה אכילה לא מאוזנת או אי עשיית ספורט וכו

גם מי שרזה באופן מוגזם

לא משנה אם זה יפה או לא

זה יכול לפעמים להעיד על משהו לא בריא

ולכן ב2 המקרים צריך לוודא שהכל תקין

ולא הבנתי למה מישהי צריכה להיות מוטרדת מזה שהבת שלה רזה באופן רגיל.

אני חושבת שללא ספק הכי חשוב זה לאהוב ולקבל את הילדים שלנו בכל מראה שהוא (וזה לא קשור אם אני אוהבת יותר מראה שמן או מראה רזה. את הילדים שלי אני אוהב כמו שהם, גם אם הם רזים וגם אם הם שמנים, בלי קשר למראה המועדף עלי).

אבל כשרואים השמנה שלא היתה קודם, אז הגיוני שזה מעורר מחשבות אצל ההורים לגבי המקום שלהם להגיד משהו/להשפיע בנושא.

אני חושבת שהסיבה הבריאותיות היא הגורם המרכזי פה, הרבה מעבר למראה.

אבל מן הסתם גם למראה יש פה איזשהו תפקיד - לא מצד איך שההורים רואים את הילדה, אלא מצד המחשבה על איך שזה יהיה בשבילה להיות עם עודף משקל (ולא חסרים שרשורים בפורום שמראים את הקושי של נשים עם המראה שלהן בגלל עודף משקל. למה זה ככה? יכול להיות שזה לא צריך להיות ככה אבל זו המציאות).

דווקא בגלל הסיבה השניה חשוב להיות פי אלף יותר זהירים עם כל אמירה שהיא, כדי לא לפגוע בדימוי העצמי של הילדה ובאיך שהיא רואה את עצמה. אבל גם אם ההורים לא יגידו כלום, זה לא בהכרח ימנע את הקושי שלה, כי זה העולם שאנחנו חיים בו.

1. הבן שלי היה רזה במיוחד וזה הטריד אותי לא פחות. היינו איתו אצל דיאטנית ומטפלים בזה. משום מה זה דורש פחות "הליכה על ביצים".

2. לא הפריע לי שהיא שמנה כמו זה שהיא השמינה באופן  מהיר, בבת אחת ואוכלת ב"בולמוסים".

3. כיום מראה שמן נחשב פחות יפה. בעבר היה ההיפך וכנראה זה עניין של אופנה אבל המשפט האחרון שכתבת פשוט לא נכון או לפחות ממש לא מדויק לימינו. אולי זה מבאס, אולי זה לא בסדר אבל אי אפשר להתעלם מהמציאות.

כבר לא,  ובתור אחות לאחים שהיו שמנים, יכולה לומר שזה משפיע על הגוף

יש כבדות, יש קושי עם הברכיים, זה משפיע הורמונלית מאוד

אז אם זה לא רזון חריג, זה לא אמור להדאיג פשוט לעומת השמנה שכן משפיעה על הבריאות

השמנה לא מגיעה בריק בדרכ. זה תוצאה של תזונה לקויה + גורמים נוספים לרוב. 

שרזה רגילה בדכ לא מעיד על בעיה בריאותית או בעיה בכללי (לרוב גנטיקה/אורח חיים טוב) אז למה שזה ידאיג את ההורים??

לעומת זאת השמנה יש בזה משהו לא בריא ולכן זה מדאיג בנוסף להתמודדיות חברתיות שלצערנו זה עלול להביא

לגבי טבעת- לר השתמשתי הרבה זמן לדעתי מספר חודשים אם אני זוכרת

מבחינת הכנסה הוצאה היה לי סבבה אבל פעם אחת אחרי שטבלתי וכבר הגעתי הביתה נזכרתי ששכחתי להוציא לטבילה וחזרתי לטבול שוב באותו ערב🤥

לגבי דיאפרגמה- השתמשתי כשנתיים וחצי ברציפות, אסייג ואגיד ששמתי כל קיום יחסים חוץ ממקרים בודדים ממש, שהייתי בטוחה ב100% שהתרחקתי מהביוץ. 

בדקתי עכשיו בגוגל ואני רואה שבדיעבד הטבעת לא מעכבת (אולי זה לא לכל הדעות אבל כדאי לדעת שזו אופציה).

אפשר למנוע שנים ארוכות

זה סיליקון שחוסם פיזית + קוטל לשיפור החסימה

האחוזים יורדים כי נשים שוכחות/ לא מיומנות וזה זז/ חושבות שאפשר בלי/ לא שמות קוטל

אולי תנוחה מסויימת שאישה תעשה או משהו כזה

מספיק שכמה זרעים בודדים יעברו ואשה תיקלט להריון

מלחיץ ממש

ומבחינתי אין סיכוי להפלה במקרה כזה ואאלץ להתמודד עם ההריון

אוף אין לי כבר כח למחשבות והתלבטויות של זה

לבדוק אם היא זזה בזמנים בטוחים

היא לא אמורה לזוז

(לקאיה יש מין דפנות שמונעות את התזוזה)

והקוטל מוסיף שכבת הגנה בפני עצמו

אני רואה את זה כמניעה בטוחה

מונעת עם זה לסירוגין כבר כמה שנים

הקפדתי ללכת למתאמת

בלי ג'ל (חוץ מתקופה מסוימת)

אף פעם לא בודקת ביוץ, פשוט שמה כל החודש.

בין הראשון לשני מנע לי מעולה

בין השני לשלישי נכנסתי עם זה להיריון

אחרי הרביעי הייתה תקופה שהייתי חייבת למנוע רפואית אז הייתי עם ג'ל עד שנמאס לי

ובסוף נכנסתי להיריון ביום שלא שמנו כנראה חח

אז מבחינתי זה מונע, והג'ל מעלה אחוזים ובחרתי לא להשתמש בו, וקרה שלא מנע לי, אבל מקרים כאלה קורים גם עם אמצעים שנחשבים יותר בטוחים…

מניחה שאחרי הלידה אחזור לזה כי האמצעים האחרים לא ככ באים בחשבון

בטוח שזה פחות טירחה מדיאפרגמה.

הטבעת הייתה לי אחלה להוציא ולהכניס

התרגלתי די בקלות

לא הכרתי שמוציאים לבדיקות או הפסק, רק למקווה

לגבי דיאפרגמה-

מונעת איתה כבר כמעט ארבע שנים, ברגע שהפסקתי נכנסתי להריון ככה שאני מניחה שהיא מונעת לי מעולה

משתמשת תמיד בג'ל

מנסה לעקוב אחרי ביוץ ולא שמה אותה ב3-4 ימים שלפני המחזור שאז כבר בטוח לא צריך

לגבי דיאפרגמה - כמו שכבר כתבו כאן -

חשוב ללכת למתאמת אחרי לידה / אחרי שינוי משמעותי במשקל (5 ק''ג נראלי) כדי לוודא שהיא עדיין מתאימה + לוודא שאת שמה נכון

להקפיד להוציא לא לפני שש שעות

לשים ג'ל

וכמובן כמו תמיד - להתפלל...

בשבילי זו המניעה האחרונה והיחידה שאני יכולה (מלבד לא לקיים יחסים...) אז לומדת להסתדר עם מה שיש 😅

בהצלחה בהחלטות!!

אולי יותר

בהתחלה הייתי נמנעת בזמן ביוץ באמת, עכשיו כבר לא. אבל זה ממש לא משתווה לטבעת ובטח שלא אומר שלא לשים כלום (את אותה למנוע לא? מה הקשר לא לשים כלום?). עם קוטל זרע זזה עובד אצלי ב"ה (לא מתקמצנת עליו) ואם יש מחזורים קבועים בערך - כחמישה ימים/ שבוע  לפני העונה הבינונית  ואחרי שזיהיתי ביוץ ועברו כמה ימים אני כבר לא משתמשת בה בכלל וזה בעיניי יתרון מטורף

גמני משתמשת בקאיה

יש לי אחות בזכות דיאפרגמה, אז מבחינתי זאת לא אופציה

את הנוברינג לפני שאני שוללת לגמרי גם את זה

אם לא יהיה טוב אז לא נותר אלא דיאפרגמה

אני כותבת פה כי רוצה שזה יהיה כתוב ושאני לא ישנה את דעתי עוד מעט שוב ותיכף כבר אי אפשר להתחיל החודש נוברינג 🙃😶

כן התאמתי אצל מישהי תותחית..

דיאפרגמה שהרגישה לי יותר הרמטית מהסוג הקודם שהשתמשתי..

אצל לי מילר אם אני לא מתבלבלת..

יש לי דיאפרגמה קאיה

ואני לא מרגישה בטוחה איתה.. הייתי אצל מתאמת  אבל תמיד יש לי נערווים שאולי אני לא שמה נכון ושכחתי איך... פשוט מכניסה משתדלת עד הסוף עמוק+ג'ל

זה מה שאמורים לעשות נכון? לא צריך איזהשהו כיוון מסויים

ואני מרגישה עצם כשאני מכניסה

האמת שלא יודעת

הדיאפרגמה זולגת לי החוצה

היא צריכה לשבת מעל העצם ולא לזוז, ולא לזלוג

מציעה לך לתרגל שלא בזמן אמת הכנסה, וגם - בזמן אמת, בנחת עד שנכנס טוב

האמת נלחצתי מהגודל שלה והיא גם ממש קשיחה…

זה לא מפריע ביחסים? אתן מוציאות?

ועוד דבר שחשבתי עליו, שמעתי פעם שדברים מהסוג הזה פוגעים ברצפת האגן/דפנות הנרתיק כי הם מוחזקים עם השרירים. מישהי שמעה על זה?

מרגישה שזה ממש ענק לי כאילו עלול להרחיב…

לא מרגישים את זה.

ולא שמעתי או חוויתי שזה פוגע ברצפת האגן

אבל לשתות יין בקידוש וכאלה זה ממש רחוק מסכנה. 

אני שותה בקידוש חצי כוס יין.

גם כשהייתי בתחילת הריון ועוד לא ידעתי.

לא קורה כלום מקצת שתייה בשלב הזה.

את לא אמורה להתנזר מכל מה שאסור בהריון, גם בשלב שאולי מתחיל משהו.