הרבה דברים להניח אותם.
בכל הלידות הקודמות זה היה השלב שבו חזר לי המחזור, ועכשיו הוא לא חוזר, ניסיתי להכין את עצמי לזה אבל עדיין זה מאכזב, עבר כל כך הרבה זמן אני מאלה שהמחזור מגיע ממש מאוחר בהנקה, ועם כל היתרונות אני כבר מתגעגעת למחזוריות שלי. מצד שני אני מהרהרת שאם אני אהיה עכשיו בהריון אני לא אשרוד, אני כל כך עייפה לאחרונה שזה והריון לא הולך ביחד.
ומצד שלישי גם קצת נמאס לי להניק (בגלל הפיקה בהמשך) ושוקלת לגמול, אבל למה שהילד הזה יהיה מקופח? את האחים שלו הנקתי הרבה יותר. ותמיד רציתי להניק עד גיל גדול.
וזה מביא אותי לעוד פריקה, משהו נדפק אצלי ברצפת אגן, פתאום יש לי מלא דליפות שתן, אני פשוט לא מצליחה להתאפק, וזה הכי הרבה קורה בהנקות לילה, אני מניקה אותו על קוצים, מניחה מהר ורצה לשירותים ואז הוא בוכה כי הוא לא סיים, כאילו משהו בהנקה גורם לי לצורך כזה להתרוקן. אבל זה לא רק שם, פתאום מול לקוח, אני מוצאת את עצמי רוקדת על הכיסא, מצווה על רצפת האגן שלי להתכווץ, כמו שלמדתי, כמו שפעם ידעתי, ולא מצליחה ומרגישה משהו זורם, ומנסה בכל הכח לעצור וסופרת את הרגעים כדי לסיים כבר עם הלקוח הזה ולרוץ לשירותים (לפני כן לא הרגשתי צורך בכלל, זה קורה פתאום ולא אחרי התאפקות של יום שלם) ברוך ה' זה נשאר בטייץ ולא עבר לחצאית, אבל זה הכי מביך שיש.
ועוד משהו, כשאני כן מכווצת את רצפת האגן אני מרגישה אי נוחות כזאת כאילו תקוע לי ביסלי בנרתיק, לא יודעת למה.
ואני לא אחרי לידה! כלומר כן אבל יותר משנה אחרי, למה זה קרה פתאום?
