זה מזכיר לי שאיבדתי את המעיל שלי גם כן, אבל אין לי מושג איפה.

יכול להיות שהוא סתם בבית איפשהוא

המקום ינחם אותך בתוך שאר אבלי ציון וירושלים

תודה):

גם אני איבדתי מלא דברים...

אבל דבר אחד, לא משנה כמה פעמים איבדתי אותו- תמיד חזר אליי.

הפלאפון נוקיה 105 המיושן שלי.

נפל לי בטרמפ- מישהי מרבבה, קיבלתי אותו שבוע אחר כך.

נפל לי באוטובוס- דוד שלי הביא לי אותו ממחלקת אבדות באותו יום.

נפל לי במרעה- רועה אחר מצא אותו אחרי שבועיים.

נפל לי בטנדר- מצאתי אותו אחרי שעה.

נפל לי לתוך בלה של חציר- חבר שלי מצא אותו אחרי דקה.

נפל לי לתוך בלה של זבל- חבר שלי מצא אותו אחרי רבע שעה.

בכל הרשימה לא שמתי לב שהוא נפל, עד שחיפשתי אותו והוא לא היה. אבל ברוך ה' הפלאפון שלי חוזר אליי כל הזמן, לא משנה כמה הוא מיושן

כל פעם שהטלפון נופל למקום מגעיל אתה שולח את חבר שלך למצוא אותו?

מסכן החבר!

אבל אני לא מבינה בזה הרבה

יש בזה, אבל זה לא תמיד פועל ככה.

אבל זה מטורף כי גם למסיבת הנובה קראו "הפיגוע הבא"

אז קשה להתעלם מזה

וואי תקשיבו אח שלי חזר מהמילואים וסיפר שהביאו להם שיחה עם שב"כניק שסיפר להם כל מיני דברים על המאחורי הקלעים של מלחמת חרבות ברזל. בקיצור חלק מזה הוא סיפר שבתכנון שלהם שנרקם כבר לפני 13 שנים היו אמורים לפלוש בבת אחת 50000 מחבלים מאומנים, בפועל פלשו 3000... מדינת ישראל היתה אמורה להמחק. פתאום הבנתי כמה הרחמים של הקב"ה עצומים... איך הוא עושה "וסכסכתי מצרים במצרים" כדי להציל אותנו. בקיצור גם מכל שאר הסיפורים מה שהבנתי זה שאנחנו באמת לא עשינו כלום  (נגיד חיסול נסראללה ומבצע הביפרים סוג של היו במקרה) כל הגאווה שלי בחוזק של הצבא והחוכמה של ישראל פשוט ירדה והבנתי כמה הקב"ה נלחם לנו. הבנתי שהגבורה האמיתית היא הגבורה הרוחנית של החיילים, המסירות... ממש לא הכוח והתחכום. זה היה חזק מאד.

אנחנו חיים בניסים. בכל כך הרבה כיוונים ובכל כך הרבה צורות.

"היכונו לפיגוע הבא"

לבת שלו בהמ"ה - ברוך הבא מלך המשיח.

או ההוא שקרא לבת שלו אכזבה, כי הוא ציפה לבן.

זה אגדה שהפכה כבר לאמת אצל הדוסים

נחמן מאומן , זה לא אגדה.

(לעניין: גם אם זה אמת מוחלטת (כמו "נמות ולא נתגייס" זה מטריף אותי רעיונות כאלה (וסליחה מהפותחת , וכע מחקתי קודם תגובה של בכמה מישורים זה מטריד אותי. אבל גם לא צריך לתת לזה להתפתח כאילו יש לזה עוגן ואחיזה במציאות. ונראה לי שאני ממש לא אחד שחשוד במאיסה בשם טוהר התבונה הרציונלית בכל רעיון רוחני או מיסטי.)

‏‏1.9K‏‏ צפיות‏ · ‏‏24‏ רגשות‏ | Reel by חדשות בחדרי חרדים 

אבל כן מצאתי את זה... (צילום מסך של מישהי שהעבירו לה את ההודעה אחרי כמובן)

 למרות שזה מוזר, כי זכור לי ממש הנוסח "היכונו ל..." אבל בסדר אותו רעיון

זה הודעת תפוצה של מפיץ עצמאי, ספסר או משהו כזה

בקיצור לא מחשיב את זה

מה הבעיה להגיד שזה פשוט בגלל העוונות של ישראל בכללי? (נניח מסיבה שלא לשם שמים בשמחת תורה) ולא ספציפית בגלל הודעה של אמרגן?

שזו לא הסיבה העיקרית אבל אני מאמינה שזה גם מתקשר..

כמו יהיה פצצה, או מגניב רצח, מטורף, משוגע וכו

זה כמו שאומרים "שמע זה בן אדם מזעזע חטפתי סרטן רק מלשמוע אותו"

אסכולת ברית כרותה יגידו שזה עלול לגרום בפועל לסרטן

(אמנם אני מזלזל כמו איזה 😎 אבל ראיתי שהרב טאו הזהיר את הרב אהוד ברזילי לא להגיד את שם המחלה בזמן שחלה בה)

לכולם על התגובות המשתתפות💜

יש קטרוג בשמיים וזה נותן חוזק לשטן להוציא את הדין אל הפועל

הפרטים של איך ומה וכמה אולי תלויים במשהו אחר, אבל זה שיקרה משהו כדי להגשים את המילים שהוצאת זה ממש הגיוני... מילים בוראות מציאות... 

אולי אנחנו פשוט מקילים ראש בכוח שלנו...

אגב מזכיר לי משהו דומה, שאם נגזרה על אדם גזירה חלילה או מישהו קילל אותו, אפשר "להוציא אותו ידי חובת הקללה" במשהו קל שיכול להשתמע ככה.

בלהמית עצמו באוהלה של תורה.

סקופ❗

#די_כבר_לאינסליות_הפופולרית

תעמין לי עישתי עחי אין לה אלוהים זותייי מגהצת ת'כרטיס אשראי 🤣🤣🤣🤣

נשים עי אפשר איתם עי אפשר בלעדיהם אחשילייי 😂😂😂

הראשון דבילי, באסה שעדיין יש לו הזיית מקורות

השני דווקא מקסים!

והשלישי - מה הכוונה האמיתית במשפט?

אבל בעקבותיך עיינתי- 

בן כ' כו'. כמ"ש (במדבר א':י"ח) מבן עשרים ומעלה כל יוצא צבא כו': (גר"א)

בן עשרים לרדוף. אחר מזונותיו. לאחר שלמד מקרא משנה וגמרא ונשא אשה והוליד בנים, צריך הוא לחזור ולבקש אחר מזונות. פירוש אחר, בן עשרים לרדוף אותו מן השמים ולהענישו על מעשיו, שאין ב"ד של מעלה מענישין פחות מבן עשרים: (ברטנורא) 

לרדוף במצות עונשין (רש"י)

בן עשרים לרדוף לטרוח אחר מזונותיו. וגם לצאת למלחמת ישראל. אולם חייב גם לרדוף אז ביותר אחר מצות, דבב"ד של מעלה אין מענישין בפחות מבן עשרים [ב"ר פרשת קרח וירושלמי סנהדרין פי"א ה"ה, ושבת פ"ט ב']: (תפארת ישראל דמשנה)

מעניין. יכול להיות שהם פירשו באופן שיהיה רלוונטי גם לימי הגלות. אגב יפה לברטנורא אם הוא הגיע לגיל 20 לאחר שלמד מקרא משנה וגמרא ונשא אשה והוליד בנים, ומה שנשאר לו זה רק לבקש אחר מזונות

אבל אם מבקשים ממנו ליצור ציטוט הוא באמת טוב, לדוג' רציתי משפט מחזק לתוכנית כושר שעשיתי אז ביקשתי ממנו בסגנון הרב קוק:

"כשם שהתפילה מזככת את הרצון הפנימי

כך כושר גופני מעורר את עוז החיים שבבשר.

אין הנשמה יכולה להוציא אל הפועל את גנזי 

אורותיה כל עוד הגוף רפה וחלש; רק כשהגבורה 

הגופנית והטהרה הרוחנית מתאחדות לאבוקה אחת

יכול אדם לקרוא בשם ד' מתוך מלאות החיים ובריאות היצירה."

"ההתעלות אל על אינה יכולה להיעשות בבת אחת, שכן לעיתים כותונת המעשים המצומצמת של ימי הילדות הופכת לחיץ. האדם שואל בנפשו: איככה אוכל כי אלבשנה שוב, את אותה השגרה הישנה, בעוד שנשמתי משתוקקת למרחבים? הרי במקורותינו מודגש כי הערך הפנימי של השם מתגלה דווקא מתוך התיקון, וכל חילול של קודש המופיע בטעות, אפילו מן הבחינה של השגגה, מעיד על הצורך בזיכוך הכלי הגופני.

לכן, כשהאדם הוא בן עלייה, עליו לדעת כי בשנות העשרים לחייו מתעורר בו כוח רצון כביר, שנועד לרדוף ולהשיג את השלמות. נאמר על כך כי דווקא דרך הכושר שבו הוא מנהיג את חיוניותו הגופנית, הוא בונה קומה של חביב ויקר, המאפשרת לרוח הגדולה לשכון בבטחה בתוך המציאות המעשית, מבלי שתהיה פשטתי וחסרת לבוש, אלא עטורה במסכת של גבורה ותפארת אבות."