היינו אצל חמותי בשבת וכשהיא שמה שהבן שלי אוכל בבוקר לפני המעון רק פרי הזדעזעה ואמרה שחייב לתת משהו עם חלבון משהו כמו שיבולת שועל וכו שזה יחזק את העצמות בגיל הזה זה קריטי... בעלי לקח את זה קשה שעד עכשיו הביא לו רק פרי ב-7:30 ואז ב-9:30 ארוחת בוקר לחם עם טחינה וגם מלחיץ אותו שעכשיו ההתארגנות בבוקר תהיה יותר ארוכה כי צריך גם להאכיל אותו בינתיים הוא מוציא אותו כי אני ני עדיין אחרי לידה)
היא הסבירה שאם הוא היה יונק אז הוא היה מוזן מהחלב אם..
לפני חודשיים הוא נגמל עם מטרנה... מה אומרות?
פרי או ירק
או קורנפלקס עם חלב
או ביסקויט
גם כי בדר"כ מאכילים את התינוקות אחד אחרי השני, בגלל שהם עדין לא יודעים לשבת על כיסא ואז כל השאר בוכים עד שמביאים להם לאכול ולפעמים זה לוקח זמן..
ולפעמים האוכל לא באמת משביע, נזרק ברצפה או כל דבר אחר...
אבל זו רק דעתי.
זה לא חלבון🙂 זו פחמימה. וגם פרי זו פחמימה.
בעיניי כן כדאי משהו יותר משביע, לאו דווקא חלבון.
פשוט לוקח זמן עד בארוחת בוקר במעון, אבל לא בלחץ.
מביאה לפעמים בקטנה ביסקוויט, טרופית פירות או בננה לדרך
אני יודעת שאוכלים אצלהם הכי מאוחר ב 9, ככה שלא רואה בזה בעיה (גם כשהוא בבית הוא לא אוכל ארוחת בוקר לפני כן..)
הארוחה במעון מוקדמת, באזור 8 ורבע כבר מתחילים.
ככה שבדרך כלל אני לא מביאה לה כלום לפני אלא אם היא קמה מוקדם לפני 7
ארוחת בוקר אצלנו במעון ב9, אם היא תאכל הרבה היא לא תהיה רעבה בזמן האוכל, בעיני לתת ארוחה גדולה בבוקר ב7:30 לא כדאי כי לא יהיה תאבון, פרי זה סבבה.
אצלנו אוכלים ביסקוויטים והם נראים לי בריאים ברמה סבירה בהחלט
אז אני לא מביאה ארוחה בבוקר. (כרגע הבן שלי יונק, בדרך כלל בסביבות 6).
בגנים הם אוכלים יותר מאוחר, אבל גם להם מספיק משהו קטן בבוקר.
אם הוא רגוע עד ארוחת בוקר, אז אין צורך לשנות.
ולהיפך, עדיף לא לתת יותר מידי אוכל בבוקר אם זה יגרום לילד לא לאכול טוב אחר כך.
אני הייתי נותנת גם כן משהו כזה, עוגייה או ביסקוויט סתם לטעם
האוכל במעון מזין מספיק וחבל להיכנס לסרטים
צריך להקשיב להורים
לא כל מה שהם עשו וחינכו זה טוב ונכון
אפשר להנהן ולחייך להמשיך הלאה
הילד הוא לא מטחנת אוכל!
גם את לפני שאת יוצאת מהבית את מאביסה את עצמך או שאת אוכלת משהו קליל
פירות וירקות לילד בבוקר זה מצוין בעיני
בבוקר תהליך העיכול עוד מתמשך מהלילה לא צריך להעמיס על המערכת
יותר בריא לא לאכול מיד שקמים
גם אני עושה ככה
אם הילד רגוע ונינוח אז הכל טוב.
ואם עדיין אתם מוטרדים, תשאלו בהזדמנות את האחות טיפת חלב או רופא הילדים שלכם.
וגם כדאי לברר מתי אוכלים ארוחת בוקר במעון ומה אוכלים. אם ממילא אוכלים נניח כחצי שעה אחרי שמגיע אז בטח שאין מה להלחץ.
ואני לא חושבת שילד צריך יותר מזה
אם את יודעת שאחר כל הוא אוכל טוב במעון...
אצלנו גם אוכלים פירות בבוקר
בעלי בעד להוסיף שומן וחלבון אז לפעמים מוסיפים משהו אבל זה הכי נח וזמין
יש גישות כאלה שעדיף דווקא פירות כי זה קל לעיכול על הבוקר
ויש גישות שחשוב חלבון ושומן כדי לתת כח ליום
מה שבטוח שזה לא דרמטי ולא יפגע בילד כך או כך.במיוחד שהוא אוכל אח"כ עוד ארוחת בוקר יותר עשירה
יש תינוקות שגם אם היית מציעה לא היו אוכלים
הר,הפעמים אוכלים דווקא יותר טוב בקבוצה ושמתפתח קצת רעב...
גם שהילדים שלי היו בחינוך ביתי הם קיבלו לאכול מאוחר עד שהתארגנתי על עצמי
...
הכי חשוב לא להיכנס לטלטלה מכל הערה...
סליחה אם ישיר מדי🙈
וחיבוק על התחושות!❤️
אצלנו אוכלים יותר מוקדם, אזור 9, אפילו קצת לפני. אבל אם הילד סבבה רעב לא רואה סיבה לעשות שינוי.
בהחלט חשוב שילדים יאכלו חלבון אבל לא רואה עניּן למה זה חייב להיות על הבוקר
זה לא עניין רק של ידע או נסיון.
כמובן חשוב וטוב ללמוד מהנסיון של אחרים, ובמיוחד מההורים
אבל ילד הוא לא מכונה
לכל ילד ולכל זוג הורים מתאים משהו אחר...
גם לאמהות אחרות שגידלו המון ילדים יש נסיון עשיר. ובטוח שהן תגדנה דברים אחרים בכל מיני נושאים.
ולכן בסוף מה שחשוב זה רק מה שטוב ומתאים לעם ולילד. הרבה יותר מאשר מה שהתאים לאמא שלו
זה ממש יעזור לך בשיחות האלו עם בעלך.
לדוגמה, ביקשתי מchatGPT להציג פתרון מבוסס על עקרונות תקשורת מקרבת.
להלן התשובה:
תודה ששיתפת, זו דילמה עדינה שמערבת רגשות עמוקים סביב משפחה, כבוד, ושונות בגישות. ניתן להתמודד עם המצב בצורה שמחזקת את הקשר ביניכם וגם משמרת כבוד לחמותך, תוך שימוש בעקרונות תקשורת מקרבת.
1. תצפית נקייה
תתחילי בהצהרה שמתארת את המצב בצורה ניטרלית, בלי שיפוטיות:
"שמתי לב שכאשר אמא שלך משתפת את דעתה על נושאים שקשורים לילדים או לבית, אתה מתייחס למה שהיא אומרת בצורה רצינית מאוד, וזה מובן לגמרי כי יש לה המון ניסיון."
2. רגשות
שקפי את הרגשות שלך ושלו בצורה אמפתית:
"אני מבינה שזה חשוב לך להקשיב לה ולכבד את הדעות שלה, וזה ממש מקסים בעיניי. מצד שני, לפעמים אני מרגישה צורך לבדוק דברים יותר לעומק לפני שמחליטים, וזה יכול להיראות כאילו אני מזלזלת, למרות שזה ממש לא הכוונה שלי."
3. צרכים
הביעי את הצורך שלך וגם הכירי בצורך שלו:
"הייתי רוצה שנוכל לגבש החלטות שמתאימות לשנינו, וגם שיהיה מקום לבדוק מה נכון לנו כמשפחה. אני מבינה שהחשיבות שאתה נותן לדבריה נובעת מאהבה וכבוד, ואני מעריכה את זה."
4. בקשה ברורה
נסי להציע דרך פעולה שמכבדת את כולם:
"אולי ננסה גישה שבה שומעים את הדעה שלה, ואז ביחד אנחנו מבררים עוד מידע לפני שמקבלים החלטה? אני חושבת שזה יאפשר לנו לכבד את מה שהיא אומרת וגם להרגיש שאנחנו פועלים בדרך שמתאימה לשנינו."
חיזוק חמותך כחלק מהשיחה:
תראי שאת מעריכה את הניסיון שלה, למשל:
"אמא שלך באמת יודעת המון ויש לה המון ניסיון, וזה נכס עבורנו."
בני ברית במקום יריבים:
צרי תחושה שאת ובעלך בצוות אחד. במקום "אני ואתה לא מסכימים", השתמשי בניסוח כמו "בוא נחשוב איך אנחנו מוצאים פתרון שמתאים לנו."
הפרדה בין עובדות לפרשנות:
אם הוא מרגיש שאת מזלזלת, תני דוגמה לכך שזה לא המקרה:
"אני לא חושבת שאמא שלך טועה, אני פשוט רוצה שנבחן אם יש עוד דרכים שמתאימות יותר לנו."
כבוד לנקודת המבט שלו:
במקום להתמקד במה שהוא עושה "לא נכון", נסי לשקף שאת מבינה למה הוא מרגיש כך:
"אני רואה שאתה מאוד מעריך את אמא שלך, וזה דבר שאני באמת מעריצה אצלך."
אשמח לשמוע איך זה מרגיש לך או אם תרצי לחדד משהו נוסף! 😊
ביקשתי פתרון נוסף, גם הוא לפי עקרונות תקשורת מקרבת:
בהחלט, נציג פתרון נוסף, תוך שימוש בעקרונות תקשורת מקרבת, אבל מכיוון מעט שונה שיאפשר לפתור את הדינמיקה בצורה יותר פרקטית ואמפתית:
התחילי בהתבוננות נייטרלית על הסיטואציה, והימנעי מהבעת ביקורת או פרשנות:
"שמתי לב שכאשר אמא שלך משתפת את דעתה, במיוחד בנושאים שקשורים לבית ולילדים, אתה מאוד נוטה להסכים איתה ולעיתים אפילו פועל לפיה מיד."
שקפי את הרגשות שלך וגם נסי לנחש את הרגשות של בעלך, כדי לפתוח פתח לאמפתיה הדדית:
"אני מרגישה לפעמים קצת מבולבלת או מתוחה במצבים האלה, כי חשוב לי שגם אנחנו נוכל לשקול יחד מה מתאים למשפחה שלנו. אני גם שמה לב שאתה מאוד סומך על הניסיון שלה, וזה בטח גורם לך להרגיש שיש לך עוגן להתמודד עם דברים שאנחנו מתלבטים לגביהם."
הביאי לידי ביטוי את הצרכים המרכזיים שלך, תוך התייחסות לצרכים שאת מזהה אצלו:
"חשוב לי מאוד שננהל את המשפחה שלנו בדרך שמרגישה לנו נכונה, וגם שנוכל להרגיש עצמאיים כהורים. אני מניחה שחשוב לך להרגיש שאתה עושה את הדבר הנכון ולומד ממי שיש לו ניסיון רב."
הצעת פתרון שתשלב את הצורך בכבוד לאמא שלו יחד עם החופש שלכם להחליט מה שמתאים לכם:
"אולי כשעולה שאלה או התלבטות, נשמע את הדעה של אמא שלך, ואז נסכים שניקח לעצמנו יום-יומיים לחשוב על זה ולבדוק עוד אפשרויות? זה ייתן לנו זמן להבין מה מתאים לנו, תוך כדי שאנחנו נותנים כבוד למה שהיא אומרת."
שילוב עקרון 'הכרת תודה':
תוכלי לשלב הודיה ברגעים מתאימים כדי להעצים את הקשר.
"אני מעריכה מאוד את אמא שלך ואת כל מה שהיא עברה, יש לה המון חוכמה וניסיון שאנחנו יכולים ללמוד מהם."
שימוש בשפה שמחברת ולא מפרידה:
במקום לומר "לא תמיד היא צודקת", נסי משהו כמו:
"לפעמים יש כמה גישות לאותו נושא, ואני רוצה שנמצא את הדרך שמתאימה לנו."
חיזוק העצמאות שלכם כהורים:
"אני מרגישה שאנחנו צוברים עוד ועוד ביטחון כהורים, וזה משהו שאני מאוד מעריכה בנו. אני בטוחה שנוכל לשלב את מה שלמדנו מאמא שלך עם מה שמתאים לנו."
אם תרצי לחדד או להעמיק בעוד זווית, אני כאן! 😊
במקום להטיח אמת בבעלך את יכולה לשאול אותו וליצור איתו שיחות בירור כאלה שיערערו אותו והוא יצטרך בסופו של דבר לשאול בעצמו את השאלות, לשאול מה האמת ומה נכון לו, לכם, לילדים שלכם, ולקחת אחריות על הבחירות שלו מתוך ידע והניסיון? הוא רק שלכם ומתאחם רק למשפחה שאתם בונים, לכן תמיד אפשר להציע גם לאחרים אבל לא להכריח שהאמת שלכם היא הנכונה לכל משפחה (בעצם זה המצב שאתם מתמודדים מול חמתך).
ואז לצאת לחפש מקורות שאפשר להישען עליהם.
הפחד מאמא שלו נובע מחוסר ידע כללי, וכשהוא ידע אז ממש אפשר בכבוד לומר לאמא אני מבין את התפיסת עולם שלך ועדיין אני לא מסכים ואני גם בטוח כי יש לי ידע עליו אני מסתמך.
בהתחלה הידע הוא מועט והרבה פעמים אנחנו פועלים מתחושות בטן אבל זה בסדר זה שלב בחיים, יש להמשיך במאמץ להגיע לאמת ולרכוש עוד ידע.
בבוקר כשמתעוררים ובערב לפני השינה היו מקבלים בקבוק, לא זוכרת באיזה גיל גמלנו אותם....
גם היינו כבר מדללים בסוף... רק כשנכנסו לגן עירייה וארוחת הבוקר ב 10:00 התחלתי להקפיד שיאכלו משהו לפני.
בכל אופן אני לא רואה סיבה להגזים, זה רק שלא יהיו רעבים עד ארוחת הבוקר. אחר כך הם עוד יאכלו לך קורנפלקס עם חלב.... חח
אם היא אמריקאית, זה מסביר את החשיבות של חלבונים בבוקר, הם מאוד מקפידים על זה... בתרבויות אחרות זה פחות..
באירופה לא מקפידים על חלבון בארוחת הבוקר למשל. לא רואה צורך להגזים ויכולה פשוט לתת כוס חלב בשביל חלבון
אצלנו במעון בגילאים האלה ארוחת בוקר מתחילה בסביבות רבע לתשע.
לדעתי פרי בינתיים זה מספיק
)אפשר גם לשאול את המטפלות אם הוא נראה רעב עד הארוחה )
אצלנו גם מבקשים לא לאכול יותר מידי בבוקר כי אז הם לא רעבים בארוחה
מארגנת לגן וב9 יש כבר ארוחת בוקר אני נותנת ביסקוויט תוך כדי ההתארגנות לא יותר מזה..דווקא להפך עדיף משהו קטן כדי שישאר תאבון לאכול ארוחת בוקר כמו שצריך בגן
וסבתות תמיד מגזימות זה ידוע חחחח
סקר התקן לא הורמונליהריון ולידה1. איזה התקן שמת?
2. האריך והכביד לך את הווסת?
3. היו לך דימומים/כתמים בין וסתיים? אם כן,קיבלת פסיקה מיוחדת ל7 נקיים?
4. היית מרוצה מהמניעה הזו?
בונוס
אשמח להמלצה לרופא.ה להתקנה במאוחדת באיזור השרון.
שלום לכולם
אני בת 22 (עוד מעט 23), נשואה כמעט 10 חודשים לבעל מתוק ומקסים!
ברוך השם אנחנו מאושרים, ומאוד רוצים ילדים!
יש לי שחלות פוליציסטיות שמאובחנות מגיל 18 בערך, מאופיינות במחזורים ארוכים של חודשיים שלושה. בשנה וחצי האחרונות לקחתי מדבקות למניעת הריון כדי להסדיר את המחזור. ב4 חודשים הראשונים של הנישואים מנענו הריון מסיבה אישית. וכרגע מנסים להיכנס להריון ללא הצלחה..
ז"א שאנחנו מנסים בערך 6 חודשים.
קיבלתי מחזור (3 פעמים) בתקופה הזו בערך כל 38-39 יום עד למחזור האחרון שעוד לא הגיע ואני כבר ביום ה55.
ולא, זה לא הריון..
הרופאת נשים בלבלה לי את השכל ואמרה לי לנסות חצי שנה ואז להגיע אליה, ועכשיו פשוט שלחה אותי לרופאת פריון שאני מקווה מאוד מאוד שתעזור.
כולם מסביבי בהריון , גם כאלה שהתחתנו אחרי ובאמת קשה לנו ברמות!
אנחנו כל הזמן מדברים על זה, כל הזמן עצובים וגם מקבלים הערות מההורים על זה מה שמגביר את המתח בינינו ואת הלחץ והעצב סביב הנושא הזה..
אני יודעת שאנחנו נשואים יחסית קצת זמן וניסינו יחסית מעט אבל עדיין הלחץ והמתח סביב הנושא הזה וסביב הדרך שעוד מחכה לנו לא מרפה..
מחפשת עצות טובות של נשים מניסיון, הרגעה, או נרמול שאנחנו בסדר וזה יגיע לנו בקרוב.
יודעת שזה הזמן לפתח את הזוגיות אבל מרגישים ככ מוכנים ורוצים את זה ובטח שמתחילה כנראה טיפולים אצל הרופאת פריון אז זה לא שאפשר פשוט להתעלם מהנושא..
אם יש לכן דברים חכמים להגיד מאוד יעזור ❤️
תודה וחג שמח לכולן!
רק ש10 חודשים זה עוד בטווח זמן הסביר.
אני פוליציסטית עם מחזורים ארוכים והצלחתי להיכנס עם 3 ילדים תודה להשם.
אז בע"ה בקרוב אצלכם בשמחה ובידיים מלאות!
ולהתעלם מרעשי רקע בהול.
זה מתחיל בילד וממשיך הלאה.
להתעלם.
ממש ממליצה.
במקביל כמו שכתבו לעשות עבודה על ה"עוד לא"
להרפות בתוך החסר, להסכים לקבל את ההמתנה.
האם צריך לשלם כסף וללכת לקורס מסודר אן שאפשר ללמוד את זה באינטרנט?
אני לא במצב כלכלי שמאפשר לי כרגע להוציא אלפי שקלים על קורסים..
600 ₪ לפגישה (ארוכה)
וצריך בין פגישה אחת ל3.
שהיא בעצם פגישה שכוללת
תשאול ושיח סביב נושא של פוריות , ווסתות וכו'
הסבר קצר על השיטה
ותרגול
לפי הצורך המדריכה נותנת לך תרגילים לעשות
היא מלמדת אותך אותם ובעצם המטרה היא לוודא שאת יודעת לתרגל טוב את ההתעמלות הזאת
כדי שבבית תוכלי להפיק תועלת ולהמשיך את התרגול.
פגישה שנייה זה גם כדי להשלים חלק מהתרגילים אם לא הספקתם בפעם הראשונה
וגם כדי לחזור שוב על כל התירגול בצורה נכונה
אם צריך.
זה מה שאני יודעת
באינטרנט יש תרגילים אבל אני לא יודעת לומר אם זה תרגול מסודר כמו בשיטה עצמה שלומדים מהמדריכה.
לגמרי הגיוני לא להיקלט במיוחד שקשה לאתר את הביוץ במחזורים כל כך ארוכים. אתם מצליחים לאתר את הביוץ ולתזמן יחסים לפי זה?
אגב מתי פעם אחרונה בדקת הריון?
עשיתי בדיקת הריון שבוע שעבר ובדקתי ביוץ בעיקר סביב הזמן שהיה אמור להיות הביוץ ויצא שלילי..
בביוצים הקודמים (שנדמה לי שהיו ביוץ) היו לי תסמינים כמו רגישות בפטמות, קצת כאבי בטן.. ובפעם הזאת גם היה לי את זה כמה ימים אבל לא קיבלתי מחזור עד עכשיו ונכון לשבוע שעבר אני גם לא בהריון
לא הייתי ממליצה לנסות לבדוק ביוץ לבד בבית.
זה לא מקרה רגיל, אין סדר, זה סתם לעשות מלא בדיקות לחינם.
שחלות פוליציסטיות זאת תופעה שקורית ל 15% מהאוכלוסיה
סה לא אומר שום דבר על סיכויי הקליטה להריון תקין בע"ה
בפרט שאת צעירה ובריאה ב" ה.
יש כאלה שנקלטו באופן טבעי למרות האבחנה הרפואית הזאת.
האבלנה - רק אבחנה
הקב"ה איתך תמיד, והוא מסדר הכל לטובתך!
מעבר לזה
בכל שלב בחיים - תזכרי
שהכל בהשגחה פרטית
הכל משמיים
והכל לטובה.
אל תלחצי משום דבר ואל תתבלבלי מאנשים!
לאנשים תמיד יהיה מה לומר
בכל שלב
אם אין ילדים- למה אין
אם יש- מה עם עוד
אם יש כבר כמות ילדים- למה להביא עוד
מי שקובע זה את ובעלך והקב"ה.
התוצאות הן שבע"ה לא תחלי בסוכרת סוג 2 ואם כן אז בגיל מאוחר יותר.
וסיכוי גבוה שגם בטווח הקצר תהיה השפעה לליוב על המחזור.
קודם כל חיבוק על הציפייה לילד אפילו שזה באמת לא הרבה זמן אבל כל חודש זה כמו נצח שכלכך רוצים!
ממה שאני יודעת את יכולה לקחת תמצית שיח אברהם זה מאוד עוזר לאיזון הורמונלי וקליטה להריון
וכמו שכבר רשמו דיקור שיטת אביבה דברים טבעיים..הבנתי שזו הבעיית פוריות שהכי קל לפתור אותה יש גם כדורים שנותנים..ושיהיה בהצלחה תבשרי פה בשורות טובות בקרוב🙏
אם לוקחים לבד בלי הכוונה
לפעמים הטיפות יכולות לעשות בלגן...
נשואים עשרה חודשים
מנעתם בהתחלה
והיו לך רק 3 מחזורים עד כה
זה אומר שהיו ממש מעט נסיונות אז זה מעודד זה עוד לא מראה על בעיה
כמובן שזה לא אומר שההמתנה לא קשה ומתישה, לא צריך לחכות 5 שנים כדי שזה יהיה "מוצדק"
מנסיוני אני יודעת שלרופאה הולכים אחרי כשנה
וטוב שלרופאת פריון ולא לרופאת נשים רגילה
הייתי מתחילה מלברר על דרכים טבעיות לשחלות כי זה באמת נושא שיכול לעכב
אני פוליצסטית והתחלנו גם לבדוק אחרי כשנה
עד כה ב"ה 2 ילדים מטיפולים
ויכול להיות שיהיה גם טבעי בע"ה אני לא מונעת
יודעת שיש הרבה גם פוליצסטיות שנכנסות טבעי
אני עם שחלות פוליציסטיות ולא היה לי ביוץ הרבה יותר מחודשיים שלושה.. אז אומנם אני הגעתי לטיפולים אבל כנראה לא רק בגלל זה..
בכל אופן, במצב כזה ממש קשה לדעת מתי הביוץ אז ממש ממליצה פשוט להתחיל ממעקבי זקיקים, שרופא ילווה אותכם הזה ואז בשילוב אולטרסאונד ובדיקות דם תדעו במדיוק מתי הביוץ.
חוץ מזה מצטרפת והרבה דברים שנאמרו פה- סה"כ ניסיתם 3 פעמים.. זה ממש כלום גם כשהכל תקין!80% מהזוגות נכנסים להריון תוך שנה-שנה וחצי, ז"א 12-18 ביוצים ונסיונות.. אז זה גם לגמרי בתווך התקין! וגם שחלות פוליציסטיות זה באמת אחד הדברים הכי פשוטים לטפל בהם.. גם לי המליצו על שיטת אביבה (ובסוף בפעם היחידה שניסיתי זה היה כשנכנסתי להריון עם הבת שלי אבל אני לא יכולה להגיד שזה מה שעשה את זה כי היו עוד דברים בסבב הזה) וגם על תזונה שמעתי שיכול לעזור ולהשפיע, לא ניסיתי עד הסוף להתמיד בזה.. ובכל מקרה, זאת באמת יכולה להיות תקופה כיפיית שאפשר להיות ספונטניים ולעשות בתור זוג כל מיני דברים
3 מחזורים
זה אומר 3 ביוצים (בהנחה שהגוף ישר חזר לבייץ אחרי גלולות. הרבה פעמיפ זה לא ככה ולוקח לגוף זמן להתאזן. )
והסטטיסטיקה הפשוטה של ההריונות. זה 1 ל5, כאשר מקיימים יחסים בביוץ.
במחזורים ארוכים, יש בכלל מצב שלא הייתם ביחד בימי הפורחות, ואז זה אפילו לא נספר....
יש כדורים במרשם לעידוד ביוץ איקקלומין/לטרזול.
נוטלים חמישה ימים ברצף בשילוב של מעקב זקיקים.
ואם אין בעיית פוריות נוספת, זה פותר את הבעיה.
השאלה אם את רוצה להיכנס לתוך זה, או לתת לעצמך זמן באופן טבעי.
ולשחרר את הלחץ זה תרגול בלי קשר לאירוע, החיים כל הזמן יציפו אותנו בשיבושי תוכניות ולחץ חברתי, זה עניין שצריך לעבוד עליו בפנים.
ממש להשתיק רעשי רקע, לא לקחת ללב, ולנשום❤️
דבר ראשון, לי אין שחלות פוליצסטיות, לפחות לא שידוע לי והיו לי במשך תקופות ארוכות מחזורים של 39 ימים, וב"ה יש לי ילדים.
מעבר לזה, אם את מרגישה שהמתח נכנס ופוגע יש למכון פוע"ה שרות של תמיכה סביב פוריות, אולי שווה לשקול את זה.
מעבר לזה, מסכימה עם מה שנאמר שבאמת לא מדובר בהרבה זמן ונכון להציב גם להורים גבול להתערבות שזה לא מקומם להיכנס בניכם. ובאופן כללי 10 חודשים זה עדיין ממש זמן שבונים זוגיות והוא מורכב גם אם לא מכניסים נושא של פוריות
אתם מנסים לא הרבה זמן. ומחזורים של 38-39 יום זה ממש ממש בסדר. בגלל שאת פוליציסטית לא יודעת אם כולם כללו ביוץ אבל בהנחה וכן אז באמת את במצב ממש ממש טוב!
דרך אגב, אני לא פוליציסטית והמחזור שלי מאוד לא סדיר (50+-30 ימים) וב"ה נכנסתי בקלות להריונות...)
ממליצה להוריד לחץ, להבהיר למשפחה שזה לא עניינם ושאתם מבטיחים להזמין לברית כשתהיה בע"ה. עד אז אין מה לשאול שאלות ולהמליץ המלצות.
עם כמה שזה קשה, ואני לא מזלזלת בכלל, קחו נשימה ותחיו את הרגע. בע"ה יהיו לכם עוד הרבה שנים טובות ושמחות עם ילדים
גם עם שחלות פוליצסטיות
לא ממליצה על מקלוני ביוץ לא עובד עלינו כל כך.
לי לקח בהריון השני גם בערך 7 חודשים ללא מניעה אבל אין כל כך ביוצים אצל פוליצסטיות ככה שקשה להיכנס להריון
לי עזר לעשות שינוי באורח החיים, לשתות הרבה מים, פחות קפאין, לאכול טוב ומאוזן ולהקפיד על שעות שינה.
זה ממש עזר לי.
יש מישהי שיש לה פודקסט על הנושא ממליצה לשמוע קוראים לה מירי לאב.
בהצלחה!!!
הרבה פעמיים בשחלות פולציסטיות אין ביוץ בכלל, ומתישהו הרירית פשוט נושרת בלי ביוץ ולכן יש מחזור.
אם עובר זמן וכל הזמן המקלון ביוץ מראה קצת חיובי ולא חיובי מוחלט ייתכן ואת לא מבייצת ובגלל זה באמת כדאי לברר את זה עם רופאת פריון.
היה לי חשוב לציין את זה כי גם אני עם שחלות פוליצסטיות ואחרי כמה חודשים שניסיתי להבין מה לא בסדר איתי שאני לא מצליחה לברר מתי הביוץ (בכל השיטות, בפרט עם חום השחר) הבנתי שזה לא שאני פשוט לא מספיק דויקת זה שפשוט אין כזה.
אז הדבר הכי חשוב זה להבין אם יש ביוץ וזה אני מאמינה שהדבר הראשון שרופאת פוריות תעשה.
ועוד דבר קטן, קחו נשימה. אתם בתחילת החיים ובגלל זה זה ככ מציף אבל אתם תראו ככ שהזמן יעבור שכולם סביבכם תמיד יהיו דברים שלכם אין או שאתם מצפים.
כל אחד והמסלול המדויק לו, בעז"ה זה יגיע לכם בזמן המדויק!!.
ותשמחו מזה שכבר מנסים לעזור לכם בשלב מוקדם ואתם לא סתם נמרחים חודשים בלי ביוץ בכלל.
ממש חשוב לעבד את המרכיב של הלחץ
כי אם אפשר לנטרל אותו, תהיה לכם אפשרות ללכת בדרך הרבה יותר נעימה ומועילה לטווח הארוך.
תוכלי למשל לנסות שיטת אביבה כדי להסדיר את המחזורים, ובמקביל ללמוד שיטת המודעות לפוריות כדי לעקוב בעצמך אחרי הביוץ שלך אם יש ומתי, וכמובן לתזמן יחסים.
שתי השיטות האלה הן כלים מאד אפקטיביים שתוכלי להשתמש בהם כל החיים, בתרחישים כאלה ואחרים.
תוכלי גם ללמוד לאזן את עצמך באמצעות תזונה או דיקור סיני, שישפיעו על הבריאות שלך (יש לתסמונת השלכות נוספות לטווח הארוך, היא קשורה להתפתחות של תנגודת לאינסולין).
הדרך הקצרה לעומת זאת, היא באמת לפנות לרופאת פריון, שתשלח אותך למעקב זקיקים - תהליך מתיש ומייגע שכולל אולטרסאונד מוקדם בבוקר מספר פעמים בחודש עם בדיקת שם, תלות באחות זמינה יותר או פחות שתספר לך מה התוצאות, התערבות תרופתית כדי לגרום לביוץ - שיש לה גם תופעות לוואי.
אנשים נוספים שמעורבים בחדר המיטות שלכם, וברור שהדרך הזאת כוללת גם עליה במרכיב הלחץ.
זו אפשרות כמובן, אבל בעיני פחות טובה.
אני מבינה אותכם מאוד, כשרוצים ילדים מאוד קשה להרגיע ולהיוץ בנחת
במיוחד שסביבכם לכולם כבר יש
במיוחד שההורים לוחצים
ובכל זאת, קודם כל באמת לא ניסיתם הרבה בכלל, זה ממש ממש ממש נורמלי לא להכנס להריון כל כך מהר.
כשחיים בסביבה שכולם ילדים מאוד מהר, אז מי שלא 'עומד בקצב' הרבה פעמים בטעות נכנס ללחץ, אבל אם תסתכלי סביבך על אנשים מבוגרים יותר, תראי שלכל אחד יש את הסיפור שלו. יש את מי שהלך בקלות ואחר כך כבר לא, יש את מי שהלך בקלות אבל גידול הילדים היה מאתגר, יש אנשים שהסיפור שלהם זה פרנסה ויש שזוגיות, לכל אחד את האתגרים שלו בעולם, והדרך לצלוח היא רק להסתכל פנימה ולעבוד על השמחה שלנו. במיוחד כשעדין אין אצלכם בעיה, ניסיתם זמן מועט ואתם נכנסים ללחץ סתם. ואני לא אומרת שהקושי לא מובן לי! כשרוצים כל חודש נראה המון. אז אני לא אומרת שצריך לשמוח בזה, אבל כן זה המציאות שה' זימן לכם, תנסו לצמוח מזה ולנצל את הדברים החיוביים שבזה, תנצלו את התקופה הזאת, זה זמן שלא יחזור
תהנו מהזוגיות
תעשו רשימה של דברים שבא לכם לעשות ומאתגר עם ילדים וכל חודש תעשו משהו
תנסו לשחרר. אני לא אומרת להפסיק לרצות או לא להתבאס כשלא עובד, אבל תנסו במקביל להנות,
אני לא אומרת שזה קל, יכול להיות שבהתחלה זה יהיה בכח, אבל יש לנו יכולת לבחור בחיים שלנו על מה לשים את הדגש
אם לא מצליחים לשחרר בכלל- לכו לטיפול.
ורוצה להוסיף שהיום ברוך ה' יש לרפואה הרבה כלים ושאני מסתכלת סביבי גם זוגות שהתקשו בכניסה להריון, בטווח של כמה שנים לכולם יש ילדים, עוד יהיה לכם בעזרת ה', במיוחד כש'הבעיה' היא שחלות פובלסיצטיות שהיום מטפלים בזה מאוד בקלות.
מבחינת ההשתדלות- בגלל הגיל הצעיר והזמן הקצר שאתם מנסים, לדעתי הכי טוב לפני שנכנסים לסיפור של טיפולים לנסות שיטת אביבה ודיקור סיני, אבל אם לא מתאים לכם אתם יכולים גם ללכת ישר לטיפולים, רק לכו על זה בשמחה שיש היום לרפואה כלים לעזור לכם, ולא במסכנות ועצבות.
וכל האנשים סביבכם שמעירים - קודם כל סליחה שאני אומרת את זה ככה אבל הם מטומטמים, אתם נשואים כולה 10 חודשים, אפילו בעיה אין עדין
וגם אם הייתם נשואים יותר וכן היתה בעיה- זה לא העסק שלהם
בתור מישהי שיש לה מחזורים לא סדירים
ואחרי ניסיונות להכנס להריון של שנה וחצי
הלכתי לדיקור (זה סדרה של טיפולים, יקר אבל שווה כל שקל)
המחזור התחיל לדפוק כל חודש כמו שלא היה לי בחיים
ועכשיו ברוך ה' בהריון.
השקעה ששווה כל שקל.
אם תכתבי מאיזה איזור את, אולי אני אוכל להמליץ לך.
אבל חשוב לקחת מישהי מומלצת ולא מהקופה...
וכן חשוב לדעת זה לא נחשב הרבה זמן לנסות...
בדכ ההנחיה היא להתחיל בירור רק אחרי שנה של ניסיונות.. וגם לפעמים לגוף לוקח זמן להתאושש ממניעה (שאגב גם בזה דיקור יכול לעזור(
חיבוק 🫂
כלומר, אין את המראה האופייני בא"ס
אבל יש לי מחזורים ארוכים מאוד וחלקם ללא ביוץ
נכנסתי להריון טבעי 4 פעמים, ופעם אחת נעזרתי באיקקלומין, בילד השלישי
זה ממש ממש לא נורא
לא היה לי רעיון אחר לכותרת חחח
נקרעתי בלידה הראשונה ותפרו אותי כמה תפרים, עד היום אני ממש מרגישה את התפר של החתך ותפר של קרע אחד (שנה וכמעט וחצי אחרי).
הייתי אצל פיזיותרפיסטית והיא נתנה לי תרגילי קיגל (ככה קוראים לזה?) ואמרה לי לעשות עיסוי פרינאום כזה באזור התפרים. את התרגילים אני משתדלת לעשות, לא חשה שיפור (אולי קצת מבחינת רצפת אגן שגם היא לא במצב וואו), אבל את העיסוי אני לא מעיזהההה פשוט לא מסוגלת לעשות לעצמי, לגעת שם. עושה לי חלחלה וצמרמורת ביחד..
עכשיו ב''ה בהריון שני ומלבד חוסר הנוחות הרגיל אני גם די לחוצה שאקרע שוב בלידה וח''ו יהיה כמו אז אם לא גרוע יותר..
אשמח לשמוע מנסיונכן האם נקרעתן שוב בלידות חוזרות? חוויתן כאב שוב בתפרים ישנים? ורצפת אגן חזרה לכן מתישהו לתפקוד נורמלי? ואולי יש לכן טיפים להרגעה של הצלקות מהתפרים שלא יכאבו כבר?
סורי על באריכות תודה לעונות!
כי חשבתי שאני בפורום אחר בניהולי, ששם מבקשים לכתוב בכותרת אם מדובר בהודעה על הריון/ לידה😅
לדעתי זה לא מענה מספק ,
היא צריכה לעשות עיסוי לצלקת,
מה שאת אמורה לעשות זה לתמיכה אבל לא מחליף..
הפזיותרפיסטית שהלכתי אליה אמרה שאפשר להגיע אליה לפני לידה והיא יכולה לעשות עיסוי כדי למזער את הסיכוי לקריעה של פתח הנרתיק כי זה מגמיש את השרירים.
לאזור שלום ב"ה
לידה ראשונה ואקום וחתך יזום
לידה שנייה - ספונטני, לידת בזק
ב2 הלידות תפרים (אותו רופא אגב😅) והוא עשה עבודה טובה ב"ה
בלידה ראשונה קרעים רציניים
בלידה שנייה חתך יזום
ההחלמה מהחתך הייתה הרבה יותר קלה
בלידה שלישית ורביעית קרע ספונטני קטנטן
מצטרפת להמלצה להחליף פיזיו
ברמה שחזרתי לרופאה מעל שנה אחרי הלידה. כאב לי שם ממש וגם הרגשתי את התפרים.
עברתי תהליך ארוך של פיזיו רצפת אגן וכמו שאמרת -
זה היה טוב לרצפת אגן, אבל לא עזר לתפרים.
מה שבאמת באמת עזר בסוף - היה ההריון והלידה הבאים 😅
מאחלת לך שזה יעזור גם.
מה שכן, בזמן הבדיקות הרופאה שלחה אותי לרופאה מומחית בתחום (דר' אושרת ברט המדהימה) שנתנה לי משחה הורמונלית למרוח שעזרה מאוד - אבל נקודתית, לא פתרה את הבעיה.
וכן אמרה לי שאם זה ימשיך - היא תפנה אותי לפתיחה של התפרים כי אולי עשו אותם מהודק מידי וזה מה שכואב. ב"ה שלא היה צריך בסוף...
בהצלחה ורק בריאות 🥰
בראשונה נקרעתי היטב ותפרו כנראה חזק מידי/עקום/ משהו כזה.
הרופאה אמרה שיש כמה דברים שיכולים לעזור-
או פיזיו שלא בטוח יועיל, או לתפור מחדש, או ללדת שוב.
החלטתי לחכות.
הלידה השנייה באמת סידרה את זה. אבל עד אז כאב לי. כנראה שנקרע ממש קצת, רק איפה שהיה תפור יותר מידי והכאיב לי.
אמרו לי שזה נפוץ שלידה חוזרת מסדרת את זה.
לא תפרו אותי בלידה השניה, רק בראשונה.
מומחה לנושא.
אישית אני נקרעתי בכל הלידות (3) אבל תפרו אותי ב''ה בצורה טובה וחוסר הנוחות עבר תוך כמה שבועות.
יש לי חברה שסיפרה לי אחרי לידה שניה שמאז הלידה הראשונה היא סבלה מהקרעים ובלידה השניה אמרו לה שרואים תפר עקום ותיקנו לה...
תפירה גרועה מאוד
לקח לי שבועות להתאושש, הציעו לי לתפור מחדש, אבל העדפתי לוותר.
לידה שניה חתך קטן ממש ממש, תפר קטנטן והחלמה מהירה.
לידות לאחר מכן ללא קרעים.
ארבע מתוכן עם תפרים. רק בראשונה הורגשו בכלל.. השאר היו קטנים ולא הורגשו בהחלמה. לגבי הראשונה, היה הרבה קרעים יחסית(לא חתך. ספונטנים אבל לא עמוקים מאוד)
התפירה היתה טובה . אבל שבועיים ראשונים כואבים לשבת לשכב לקום וכו'.
לאחר מכן השתפר עד שעבר לגמרי. לא נשאר לי מזה משהו אחכ. לא זוכרת שהתעסקתי עם זה
תרגישי טוב❤️
לידה ראשונה תפרים כי חתכו
לידה שניה תפרים כי האיזור נקרע מעט מעצמו
מהלידה השלישית והלאה עד החמישית ב"ה ללא תפרים.
אני חושבת שזה משתנה מאישה לאישה
יש כאלו שאין להן בכלל תפרים באף לידה
יש כאלה שכל לידה
יש כאלה לפעמים כן ולפעמים לא תלוי איך הלידה מתקדמת ..
ויש גם מיילדות שסתם מתערבות וחותכות שלא לצורך כי אין להם סבלנות (קרה לי לצערי)...
בהצלחה !!
קרעים משמעותיים (דרגה 3). כאבים לא נורמליי. הלכתי למוקד ואחד התפרים היו הדוקים מידי וזיהום.
ב"ה אח''כ השתפר ועבר. מכירה כאלה שהיו צריכים לפתוח ולתפור מחדש.
ב"ה שתי לידות הבאות לידות וגינליות (למרות הלחץ מהרופאים לקיסרי) עם חתך יזום.
אחרי לידה שניה היה מאוד קליל ביחס לראשון (גם הזדהם), ולידה אחרונה בקושי מורגש.
אז זה משתפר אצלי מלידה ללידה ב"ה!
ממליצה ללכת לבדוק את זה אצל רופא מומחה לקרעים.
*מאנונימי כי לא מעט מכירים את הרקע לידה שלי
היו לי מלא תפרים בלידה ראשונה. אחרי חצי שנה הגעתי למרפאה ייעודית בשערי צדק יש שם כירורגית שבודקת את זה, אצלי אכן היה משהו לתקן (בדקה ובמקום טיפלה, כל הסיפור היה 10 דקות בערך ...) רק אז התחלתי להתאושש. ומהר.
אולי שווה גם בזמן הריון ללכת לודא שהכל תקין. (רק כדי לא לסבול, לא בקטע של דחוף)
החלק המעודד שבלידה שניה היתה לי פתרונות קטנה ושירים מהיר, ובשלישית לא היו כאבים כבר אחרי שבוע.
שיהיה בקלות חוויה מתקנת!
מבינה שאין כלל, או שיעבור בלידה בע''ה אמן או שאקרע שוב ח''ו.. לגבי התגובות להחליף פיזיותרפיסטית, אני הולכת דרך הקופה אז מניחה שהמענה יהיה זהה בכל מכון, לא?
לא חושבת שהתפרים לא טובים כי תפרו אותי צוות שלם עם פלסטיקאי ומלא רופאים 🫣..
בע''ה מקווה שיעבור ובלי קרעים בלידה.
שוב תודה לעונות ❤️
גבוהה?(3 ומעלה)
כי לפי איך שאת מתארת שתפר אותך פלסטיקאי ועוד מלא רופאים, ככה זה נשמע
לבעיות מורכבות בקרעים ותפרים בפרינאום יש את דר' רויטל ארבל בשערי צדק.
פיזיותרפיסטיות שונות עובדות לעיתים בגישות מעט שונות. הם יכולות ללכת לקורסים שונים (כמובן אחרי ההתמחות בפזיותרפיה של רצפת האגן) וזה משנה את דרך העבודה שלהן.
ממליצה ממש לנסות
הדבר הכי חשוב הוא היכולת להניע את הגוף בחופשיות במהלך הלידה וביציאת הראש בפרט ולבחור את תנוחת הלידה לפי מה שהגוף שלך מבקש, מה שאומר ללדת בלי אפידורל.
זה גם מאפשר לך ללחוץ רק מתי שאת באמת מרגישה שזה נחוץ ולא מתי שהמיילדת אומרת, מה ששומר מאוד על הפרינאום. ואפשר גם ללדת בלי ללחוץ בכלל, ילדתי כך פעמיים. תקראי על רפלקס פליטת התינוק.
וגם עם אפידורל יש דברים שאפשר לעשות כדי למזער נזקים, ממליצה מאוד לקרוא על כך בספר לידה פעילה.
שאמנם יש הרבה דרכים להפחית סיכון לקרעים, אבל לא כל הסיבות לקרעים קשורות להתנהגות של היולדת. יש סיבות שקשורות גם למבנה הגוף, למנח של התינוק ועוד.
אני ב''ה ילדתי ב3 לידות טבעיות מהממות ונקרעתי בכולן, כך שחשוב לי שמי שנקרעת בלידה לא תרגיש אשמה.
לק"י
כולל לחיצות. וב"ה יצאתי בלי קרעים.
(אז לא שוללת את מה שגלי מטר כתבה, אבל לא הייתי שוללת אפידוראל רק בגלל זה או בונה על זה שאם אעשה משהו מסויים, אז בטוח שאצא בלי קרעים).
כמה וכמה לידות, כולן על הגב, עם אפידורל או משככים אחרים ולא נקרעתי באף אחת. יותר משמעותי להבנתי זה שמן שקדים.
ודרך אגב, באחת הלידות המיילדת רצתה להציע לי תנוחות אחרות וזה גרם להאטה רצינית בדופק של העובר, שהסתדרה כשחזרתי לשכב, אז כדאי להכיר שגם זה עלול לקרות
לק"י
כשעמדתי (או נראה לי שאפילו כששכבתי על הצד) זה גרם לירידות בדופק.
שהיא תעשה לך את העיסוי!
לא רק לתת הדרכה וזהו. זה לא מספיק.
גם בזה יש בחינה של לא נעים... אבל אולי יהיה לך יותר כל מאשר את בעצמך, וגם אפשר לחשוב על זה שזה מעין ללכת לאימון קשה אבל מחזק. קשה כי כואב וגם לע הכי נעים נפשית, אבל מרפא את הגוף.
שמישהו ייגע לי שם בכלל, הבעיה שגם אני לא יכולה לעצמי
מניחה שאין איזה פיתרון קסם כזה או אחר 🥲
המשקלים רק עלו ועלו מלידה ללידה
והראשון נולד 3.8
בראשון חתך יזום וקרעים נוראיים
בשניה חתך קטן- טיפה תפרים ולא מורגשים
מלידה שלישית - אין קרעים כלל!
למדתי 2 מסקנות חשובות:
1. מאוד מאוד מאוד!! תלוי במיילדת . טיימינג של לחיצות וכו . הלידות החוזרות המיילדת עשתה עיסוי תוך כדי לידה עם המון שמן - מה שגרם לכך שלא היו קרעים כלל
2. התנוחה פחות חשובה - ילדתי בכמה תנוחות, בסוף הבנתי שדווקא בשכיבה חצי על הגב יש שליטה טובה יותר למיילדת על הקרעים וכו אז העדפתי את התנוחה הזו.
זה שהיו קרעים פעם אחת - לא מחייב שיהיו שוב
וגם תלוי מאוד איך תופרים- יש מומחים שתופרים ובקושי מרגישים ויש כאלה שפחות יודעים ואז התפרים מורגשים בהחלט
בהצלחה!
אני יודעת שזה שני דברים שונים מאוד
אני פשוט בשלב של התלבטויות והסתבכתי עם עצמי
לגבי טבעת-
כמה זה מעצבן ההתעסקות עם ההוצאה והכנסה לבדיקות טהרה וטבילה? אני יודעת שזה רק להפסק ראשון ושביעי וטבילה.
ולגבי הדיאפרגמה
יש פה בנות שהצליחו למנוע אותם ממש רציני? הכוונה לקיים יחסים בזמן ביוץ באמת ולא להיקלט? כי החשש שלי שאצטרך במילא להימנע בימים הפוריים ואז כבר עדיף להישאר בלי כלום.. למרות שזה לא רעיון טוב בכלל
לגבי טבעת- לר השתמשתי הרבה זמן לדעתי מספר חודשים אם אני זוכרת
מבחינת הכנסה הוצאה היה לי סבבה אבל פעם אחת אחרי שטבלתי וכבר הגעתי הביתה נזכרתי ששכחתי להוציא לטבילה וחזרתי לטבול שוב באותו ערב🤥
לגבי דיאפרגמה- השתמשתי כשנתיים וחצי ברציפות, אסייג ואגיד ששמתי כל קיום יחסים חוץ ממקרים בודדים ממש, שהייתי בטוחה ב100% שהתרחקתי מהביוץ.
בדקתי עכשיו בגוגל ואני רואה שבדיעבד הטבעת לא מעכבת (אולי זה לא לכל הדעות אבל כדאי לדעת שזו אופציה).
אפשר למנוע שנים ארוכות
זה סיליקון שחוסם פיזית + קוטל לשיפור החסימה
האחוזים יורדים כי נשים שוכחות/ לא מיומנות וזה זז/ חושבות שאפשר בלי/ לא שמות קוטל
אולי תנוחה מסויימת שאישה תעשה או משהו כזה
מספיק שכמה זרעים בודדים יעברו ואשה תיקלט להריון
מלחיץ ממש
ומבחינתי אין סיכוי להפלה במקרה כזה ואאלץ להתמודד עם ההריון
אוף אין לי כבר כח למחשבות והתלבטויות של זה
לבדוק אם היא זזה בזמנים בטוחים
היא לא אמורה לזוז
(לקאיה יש מין דפנות שמונעות את התזוזה)
והקוטל מוסיף שכבת הגנה בפני עצמו
אני רואה את זה כמניעה בטוחה
מונעת עם זה לסירוגין כבר כמה שנים
הקפדתי ללכת למתאמת
בלי ג'ל (חוץ מתקופה מסוימת)
אף פעם לא בודקת ביוץ, פשוט שמה כל החודש.
בין הראשון לשני מנע לי מעולה
בין השני לשלישי נכנסתי עם זה להיריון
אחרי הרביעי הייתה תקופה שהייתי חייבת למנוע רפואית אז הייתי עם ג'ל עד שנמאס לי
ובסוף נכנסתי להיריון ביום שלא שמנו כנראה חח
אז מבחינתי זה מונע, והג'ל מעלה אחוזים ובחרתי לא להשתמש בו, וקרה שלא מנע לי, אבל מקרים כאלה קורים גם עם אמצעים שנחשבים יותר בטוחים…
מניחה שאחרי הלידה אחזור לזה כי האמצעים האחרים לא ככ באים בחשבון
בטוח שזה פחות טירחה מדיאפרגמה.
הטבעת הייתה לי אחלה להוציא ולהכניס
התרגלתי די בקלות
לא הכרתי שמוציאים לבדיקות או הפסק, רק למקווה
לגבי דיאפרגמה-
מונעת איתה כבר כמעט ארבע שנים, ברגע שהפסקתי נכנסתי להריון ככה שאני מניחה שהיא מונעת לי מעולה
משתמשת תמיד בג'ל
מנסה לעקוב אחרי ביוץ ולא שמה אותה ב3-4 ימים שלפני המחזור שאז כבר בטוח לא צריך
לגבי דיאפרגמה - כמו שכבר כתבו כאן -
חשוב ללכת למתאמת אחרי לידה / אחרי שינוי משמעותי במשקל (5 ק''ג נראלי) כדי לוודא שהיא עדיין מתאימה + לוודא שאת שמה נכון
להקפיד להוציא לא לפני שש שעות
לשים ג'ל
וכמובן כמו תמיד - להתפלל...
בשבילי זו המניעה האחרונה והיחידה שאני יכולה (מלבד לא לקיים יחסים...) אז לומדת להסתדר עם מה שיש 😅
בהצלחה בהחלטות!!
אולי יותר
בהתחלה הייתי נמנעת בזמן ביוץ באמת, עכשיו כבר לא. אבל זה ממש לא משתווה לטבעת ובטח שלא אומר שלא לשים כלום (את אותה למנוע לא? מה הקשר לא לשים כלום?). עם קוטל זרע זזה עובד אצלי ב"ה (לא מתקמצנת עליו) ואם יש מחזורים קבועים בערך - כחמישה ימים/ שבוע לפני העונה הבינונית ואחרי שזיהיתי ביוץ ועברו כמה ימים אני כבר לא משתמשת בה בכלל וזה בעיניי יתרון מטורף
גמני משתמשת בקאיה
יש לי אחות בזכות דיאפרגמה, אז מבחינתי זאת לא אופציה
את הנוברינג לפני שאני שוללת לגמרי גם את זה
אם לא יהיה טוב אז לא נותר אלא דיאפרגמה
אני כותבת פה כי רוצה שזה יהיה כתוב ושאני לא ישנה את דעתי עוד מעט שוב ותיכף כבר אי אפשר להתחיל החודש נוברינג 🙃😶
כן התאמתי אצל מישהי תותחית..
דיאפרגמה שהרגישה לי יותר הרמטית מהסוג הקודם שהשתמשתי..
אצל לי מילר אם אני לא מתבלבלת..
ניסיתי כמה סוגי גלולות. רגילות, משולבות.
ניסיתי טבעת.
היה גם התקן ואיתו דלקות וסיבוכים.
וזהו, הגעתי לקצה.
אני רוצה את החיים שלי בחזרה.
ההורמונים האלו הרסו אותי. מרגישה שאני פשוט לא אני.
אני עכשיו אחרי דימום שהתחיל עם גלולות, החלטתי להפסיק והודעתי לבעלי שאני לא לוקחת יותר כלום. נמאס לי.
נמאס לי מהעצבים, מהדיכאונות, מניסוי וטעייה, מחוסר חשק.
אבל אני ממש לא רוצה עכשיו הריון והוא בכלל נחרד מהרעיון.
אמרתי לו שלא מעניין אותי.
שייקח על זה הוא אחריות.
לא יודעת איך.
אם גם הוא לא יודע אז לא יהיו יחסים וזהו.
מסכן
אבל נשבר לי
ללמוד שיטת הפוריות הטבעית- כיצד לא להרות באופן טבעי...יודעת שיש דבר כזה.
מניעה בנרות, דיאפגרמה, שקפים...- אין הורמונים...
חברה אמריקאית שיתפה אותי במניעה מעולה שיש שם, אולי יש גם בארץ? אני לא נתקלתי. מעניין אם מישהי פה מכירה
שבב כזה קטן שמחדרים לתוך העור בזרוע- נשמע מפחיד, אבל מונע נהדר ובלי השפעת הורמונים ככה אני מבינה ממנה. אולי שווה לך לברר?
גם אני סבלתי מסוגים שונים של מניעה הורמונלית
בסוף ויתרתי והשתמשתי בנרות. יש גם שקפים ועוד אפשרויות. נכון, אחוזי ההצלחה יותר נמוכים ,אבל הם גם די גבוהים. חושבת שבאיזור80% (לא זוכרת בדיוק)
אז זאת גם אופציה
נכון זה גם מורכב אבל זה בטח ובטח עדיף מההצעה שלך של לא לקיים יחסים בכלל.
מקסימום בהמשך כשתדעי להשתמש בה טוב תוסיפי דיאפרגמה רק בימים הבעייתיים.
לא הייתי מתחילה עם שקפים ונרות שזה לא נחשב בטוח בכלל בכלל
ותכלס הזוי להשתמש בזה כאילו זה כלום
יש לזה השפעות ככ מטורפות על הגוף.... והנפש..
ראש ממשלה ספרדי, אקדמיות ופרופסורים ודוקטורים ספרדים,מרוקאים, תימנים, פרסים וכו' וכו', משהו שיקרה בטווח זמן הקרוב?
היו כאלו שטענו שכן ויש בשלות לעם
והיו כאלה שטענו שזה עוד רחוק בגלל כל החברה המקיפה..
מרגישה על חברות מוכשרות שלי שככ רוצה שיהיה להן תארים מתקדמים אבל נראה שהכל מוקף באשכנזים/אירופאים כמוני😢 הלוואי ויהיה שינוי!
ואין שום הצדקה לאנונימי.
בדרך כלל אנחנו מטיילים מלא
עכשיו ממש מתלבטים מה לעשות…
זה לא לא מטופל, אבל המציאות פה מורכבת מה לעשות..
וגם, לעצור בצד בזמן אזעקה ולקרוא לחיילים לאבטח, נניח שכן היו מספיק חיילים-אבל זה לסכן אותם מעבר למה שצריך...
(לחיילים יש עמדות שממוגנות חלקית.. ברור שאם יש צורך גם אם יש אזעקה הם בפעילות! אבל צריך לא ליצור צורך כזה סתם(
הי בנות,
בעלי מאוד רוצה לסוע כולם לירושלים לבקר את המשפחה שלו ואני מפחדת שתתפוס אותנו אזעקה בדרך ורוצה להמנע, הוא אומר שאני מגזימה וכולם נוסעים...
מרגישה רע שאומרת לא אבל באמת מפחדת, מה אתן חושבות? אני מגזימה?
מירושלים למרכז ובחזרה
הרבה פעמים במלחמה הזו
אני לא מפחדת
אבל הרבה אנשים כנראה כן מפחדים
כי הכבישים יחסית ריקים
מה שחשוב אם נוסעים
זה להחליט על אסטרטגיה מראש
מה עושים בזמן התראה/ אזעקה
כדי לא להיכנס ללחץ
(אני ממשיכה לנסוע
זה מרגיש לי הכי בטוח)
אני למעשה נמנעת מתחילת המלחמה לנסוע להורים שלי כי אזעקות ואין אצלם ממד, כי נהגים הרבה פעמים מגיבים בחוסר פרופורציה וזה יכול לגרום לתאונות
ולדעתי זה משו שיכול לחכות לימים רגועים יותר
בעלי במילואים והמשפחה שלי במרכז
נסעתי אליהם כל שבת הלוך וחזור עם הילדים
וואלה לא כל כך מפחיד אותי, לא יודעת. אגב בירושלים יש הרבה פחות אזעקות מבמרכז
מצד שני אני ממש מבינה את מי שמפחדת
הייתה לנו אזעקה בדרך והיינו באמצע שומקום. היה מאוד מפחיד...
אבל אין מה לעשות. חייבים להמשיך בחיים וחייבים להפסיק לפחד. וכשיש התרעה מוקדמת לחפש בוויז מקלט...
לא מסוגלת לתקוע את החיים שלי ברמה כזו.
אבל למרכז לא מגיעה בכלל ( בלי קשר למלחמה, פשוט אין לי מה לעשות שם)
לא יודעת מה באמת "נכון"
ההורים שם...
אין לי משפחה במרכז אז לא יודעת מה הייתי עושה אם הייתי צריכה. אבל בירושלים אין המון אזעקות, בערך כמו אצלינו, אולי אפילו קצת פחות. אז משפחה - זו משפחה
אם זה להגיע מרחוק לדעתי את לא מגזימה
ממש לא נעים להתקע בדרך עם ילדים קטנים
אם זה לשבת שלמה אולי הייצי טורחת
אבל בשהיל ביקור קצר לא בטוחה שהייתי יוצאת
הבאנו איתנו גם מזרוני יוגה כדי שאם נצטרך לשכב יהיה נעים יותר.
בעיני הכי חשוב זה להיות באמת רגועים ולא לשדר לחץ לילדים ולהפוך את זה לחוויה (זה באמת מצב לא נעים אבל לחץ לא עוזר), בפועל כשהייתה התראה בדקנו בוויז איפה יש מרחב מוגן קרוב והספקנו להגיע ולהתמקם בנחת...
אנחנו ממש רוצים לנסוע להורים, אבל אני מפחדת שתהיה אזעקה בדרך - אז אנחנו לא נוסעים..
אולי בעלי יסע לבד כדי לבקר אותם.
ממש שאת מפחדת
אבל מבינה גם את בעלך
אנחנו כן נוסעים
לא אצא לטיול במרכז או בהרי ירושלים, זה נראה לי פחות אחראי.
אבל נסיעה סטנדרטית שמאפשרת לפגוש משפחה ולשמור על איזושהי שגרה, זה חשוב ורצוי שווה את זה.
גרים קרוב למרכז, עם המון אזעקות. בכל האיזור הקרוב יחסית למדנו איפה כל המיגוניות והמקלטים, וכשיש התרעה נוסעים למרחב מוגן הקרוב. כמו שאמרו במחסומים המון פעמים יש מיגוניות, בתחנות דלק.. כך שיש מקטעים יחסית לא ארוכים שאם תתקבל התרעה לא יהיה לי מקום בטוח לעצור בו.
כן עושים השתדלות לשמור על ההנחיות אבל בהחלט נוסעים.
היום הגיעו אלינו משפחה ממש מכל הארץ, ב"ה גם מי שהיה בדרך ידעתי לומר להם בהתרעה לאן ללכת וב"ה הספיקו להגיע למרחב מוגן
