סרבן הנקה,
סרבן בקבוקים,
סרבן תמ"ל,
סרבן הירדמות,
סרבן שינה,
סרבן נסיעות,
סרבן זמן בטן,
סרבן זמן גב,
הוא פשוט סרבן.
שום דבר לא הולך לי איתו!!!!
אין לי כוחות!
סרבן הנקה,
סרבן בקבוקים,
סרבן תמ"ל,
סרבן הירדמות,
סרבן שינה,
סרבן נסיעות,
סרבן זמן בטן,
סרבן זמן גב,
הוא פשוט סרבן.
שום דבר לא הולך לי איתו!!!!
אין לי כוחות!
הגענו לרופא עם הגדול שלנו בגיל הזה כשהרגשתי כמוך, והוא אמר לנו "זה גיל שהם מתחילים לעשות מה שהם רוצים ולא רק מה שאנחנו, אז צריך ללמוד אותו" ובאמת ראינו שפשוט הוא משנה את ההרגלים שלו ולאט לאט זה התייצב על משהו מסודר (וכמובן זה השתנה כל 3 חודשים עם הגדילה שלו...)
אבל זה באמת ממש ממש קשה. הבן שלי 4-5 חודשים גר בידיים שלנו. גם ישן רק בידיים (זה בסוף הבנו שכנראה בגלל שהיה לו קר. תנסי להשתמש במצעי פלנל או פליז ולא בכותנה ותראי אם עוזר).
מתיש מאד.. ליבי איתך
תודה על העידוד!!
קראתי על זה כמה פעמים פה בפורום, אבל לא באמת הבנתי מה זה.
למה זה עוזר?
משהו בשרירים
שמעתי מחברות/משפחה שעושה פלאים לתינוקות שקשה להם לינוק/לאכול או מאוד מאוד בוכים ועוד כמה
ממליצה לך ממש לנסות
יש החזרים מקופח ושווה לך לחפש מישהו מומלץ הוא גם ינחה אותך אם צריך כמה טיפולים
אל תסבלו יותר❤️
התינוקות בוכים שם בטיפול?
תודה על הפירוט!
בגיל 6 ימים כי היה לנו בעיות עם ההנקה
האמת שאצלנו הוא לא בכה בכלל אלא נרדם יותר חזק
אבל הבנתי שהטיפול כן יכול קצת להציק להם
אצלנו בכל מקרה מאוד מאוד עזר
אחותי הלכה לאוסטאופת עם הבת שלה בערך בגיל חצי שנה
כי הילדה היתה מאוד לא רגועה ולא הניחה לאמא רגע.
כל הזמן כל הזמן רצתה על הידיים וגם מבחינה מטורית לא מאוד התקדמה
אחותי לקחה אותה ומיידית ראתה שיפור
הילדה היתה יותר רגועה וגם די מיד התחילה לזחול.
את יכולה לשאול את אחותך איך היה הטיפול שם? היא בכתה מאוד? מה בדיוק עושים שם?
יש לך המלצה באזור ירושלים?
ואנחנו גרות ממש רחוק מירושלים
אז זה לא בכיוון בכלל.
וגם אם בוכים זה ממש קצר
פוחדת מהבכי או מהכאב?
קשההה לי לשמוע אותו בוכה. (ויש לי מספיק מזה)
ועוד יותר קשה לי לראות אותו סובל.
אפשר בזמן הטיפול לתת יד לתינוק? להחזיק אותו אולי?
מה בדיוק עושים שם?
מה אורך הטיפול בערך?
סליחה על כמות השאלות חחח
אבל תחשבי שגם אם יבכה קצת זה לטובתו
כמו שבוכים בחיסון אבל מבינים שאנחנו רוצים את התוצאה הטובה
בעזרת ה׳ הלוואי הלוואי שאוסטואפת יעזור לל
לא הכי נוטה להאמין בזה..
ואני רוצה ללכת כי זה מרגיש לי מוצא אחרון, והרבה פה ממליצות.
אבל כאילו, אם לא מוכח מחקרית שזה עובד, אז קשה לי שיבכה שם, מבינה??
חיסון מאוד ברור לי שזה צורך רפואי וזה לטובתו.
היום גם מכניסים לבתי חולים דיקור סיני ורפלקסולוגיה
זה לא תחום מומצא
פשוט אולי לא הלך במסלולים הרגילים של עולם הרפואה, כלומר מחקר.
ואם את שואלת אותי המחקר זה האנשים שניסו ועזר להם.
אבל קראתי את התיסכול והחוסר אונים המוצדק שלך אז הייתי רצה מזמן לכזה טיפול
ןאם זה מה שיעזור? הלוואי וכן
אז יבכה כמה שניות ויהיה לו (!! עזבי שניה אותך שזה וואחד אתגר תחשבי כמה הוא סובל!) יותר טוב
בהרבה מדינות אירופאיות.
אני הייתי אצל אוסתאופת ממש לאחרונה עם הקטנה שלי.
היא היתה מאד לא רגועה, וכשנולדה גם לא ינקה טוב (אבל את זה כמעט פתרנו כבר עם הרבה יזע וחלב שאוב).
בכל אופן היא סבלה מחוסר שקט קיצוני, ישנה *רק* במנשא או תוך כדי הנקה. אפילו לא בידיים. לא היו לה כמעט זמנים רגועים ובהתאמה היא לא התפתחה כ"כ מבחינה מוטורית.
היינו אצל אוסתאופת בשם יעקב דרמון, הוא מקבל בירושלים, בתלפיות. הביקור ארך 10 דקות בערך, היא שכבה על המיטה עם בגדים והוא נגע בה עם הידיים סביב הראש ושאר הגוף, אבחן מה הבעיה וטיפל בה. באופן יוצא דופן היא היתה רגועה לאורך הטיפול. אחר כך אמר שנחזור עוד פעם או פעמיים, ואולי נראה כבר שיפור בימים הקרובים.
אחרי הטיפול ההוא לא היה כ"כ שיפור לצערי והיא עדיין היתה מאד לא רגועה. בכל זאת חזרנו לטיפול נוסף שאחריו קיבלנו ילדה חדשה! השיפור ממש דרמטי, היא רגועה רוב היום, נרדמת בקלות בנדנוד קל בעגלה, קרה כמה פעמים בודדות שהיא שיחקה על משטח וכשהתעייפה פשוט נרדמה עליו או בידיים ללא בכי. היא יונקת כל שעתיים שלוש ובין הארוחות רגועה, התקדמה מאד - מחייכת הרבה, יוצרת קשר עין, מרימה ראש יותר בקלות וכו'.
למעשה המצב כל כך טוב שאני בספק אם יש צורך בטיפול נוסף... (האמת שמורכבת לי לוגיסטית לקבוע תור ולהגיע לשם לכן בא לי לוותר אבל תכלס כן רוצה להגיע שוב)
להחזיק פחות.
כי העבודה היא על העמוד שדרה
כנראה צריך את התינוק על מנח שכיבה - אם כי ייתכן ואפשר בישיבה. לא שאלתי.
משך הטיפול היה 10-15 דקות
הילד ממש ממש לא בכה כל הזמן (כתבתי גם בהמשך, בכה קצת אבל לא בטוח שזה היה בגלל זה)
אני באופן כללי ממש לא מאמינה ברפואה משלימה
הלכתי מתוך ייאוש
הילד בכה המון
עם העדפת צד מאוד ברורה
לא הסכים להיצמד
לא ממש היה לי מה להפסיד
אצלנו זה עבד!!!
גם עם הקטן רוצה ללכת
את הגדול זה ממש הציל
הוא היה בוכה מלאאא
הייתה העדפת צד
לא הסכים לינוק (ולכן היה על שאיבה)
אחרי שהלכנו ראינו שיפור מיידי
קוראים לו אברהם סופר הוא מקבל בגבעה הצרפתית
הבן שלי בזמנו הגענו והוא היה קצת רעב
שאלנו מה עדיף להאכיל או לא
אמר שעדיף לא להאכיל
בכה תוך כדי הטיפול כנראה גם בגלל הרעב
מה שהוא הסביר לנו שבעצם המנח של התינוק במצב ההריון וגם בזמן של הלידה יכולה להזיז חוליה או כמה מהמקום והוא בעצם מחזיר את זה. צריך ללכת למישו ממש מומחה, אני לא הייתי סומכת על כל אחד.
אנחנו הלכנו בגיל חצי שנה כי היה לו ממש קשה להניח את הראש ולהרגע, אמרו לנו על זה ממש פלאים בפועל הדבר היחיד שהשתנה שהוא באמת ישן הרבה יותר (ציפינו לקבל ילד רגוע😅😅)
הוא צרח ברמות, זה ממש לא נעים. אני שאני מחשיבה את עצמי לא מתרגשת בקלות בכיתי..
אבל זה שווה את זה.
חברה שלי היתה עם תינוק צורח כל היום וכל הלילה ולא ישן בכלל ומכמה ימים אחרי הטיפול קיבלה ילד חדש..
אוף נשמע קשה
יש לך המלצה למישהו בירושלים?
זה ממש קשה, הוא עדיין עוברי..
יש מושג כזה שנקרא השלוש הרביעי של ההריון שמתאר את ההסתגלות לעולם.
תביני אותו, הוא צריך ללמוד לאכול ולנשום ולשלוט באיבריו מול כח הכבידה, ומתרגל להמון דברים וזה קשה.
הגוף שלו עדיין לא התפתח לגמרי.
הרבה כוחות וחיבוקים לך! זה יעבור!
אפילו ילדי ריפלוקס מפסיקים לפלוט מתישהו..
מקווה שאחרי גיל ארבעה חודשים זה יתחיל להסתדר קצת.
והוא צמוד אלי במנשא די יומם ולילה...
אבל-
לא יכולה שהוא גם לא מסכים לינוק נורמלי, וגם אלרגי לתמ"ל וגם לא מסכים לשתות חלב שאוב.
גם לא נותן לנו לישון, וגם לא נותן שניסע להורים לשבת כדי שיעזרו.
רוב הזמן אני בעיקר כואבת איתו על זה שקשה לו ומציק לו, אבל לפעמים לפעמים אני מרגישה שנמאס לי ממנו.
ואני מבינה שבעז"ה זה יעבור עם הגיל. באמת צריכה לקחת אויר ולשרוד איתו...
את באיזור ירושלים?
יש לי תור בזול לאוסטאופט אם מעניין אותך...
יש תינוקות כאלה!!!
ואגב גיל 3.5 יש מצב שכבר אפשר לשים במנשא על הגב, מנשא שמיועד לקטנים על הגב,
שווה להשקיע את הכסף אם זה תינוק רגיש שכנראה יצטרך הרבה מנשא בחודשין הקרובין...
לגבי נסיעה להורים
אולי צבעי באוטובוס את והוא חלק מהדרך
הבכורה שלנו היתה קורעת את השמיים בסלקל אז נסענו בתחבצ למקומות...
נשמע ברור שיש לו משהו פיזי שמציק לו,
להרבה תינוקות יש ריפלוקס, זו צריבה נוראית בושט, ועל הידיים הם יותר רגועים. אבל בד"כ גם סלקל או טרמפולינה יותר נוחה להם, אז אולי אצלכם זה משהו אחר...
יש כמה סימנים לריפלוקס והכי בולט זה הקשתה של הגב בזמן האוכל.
המליצו כאן על אוסטאופתיה, ואני מצטרפת להמלצה. לריפלוקס זה בד"כ עוזר, וגם לקשיים אחרים.
(יש רופאים שלא מתייחסים ברצינות לריפלוקס אם אין פליטות וזה לא נכון. יש ריפלוקס בלי פליטות בכלל, ריפלוקס סמוי, וזה כואב להם נוראות)
אני רואה שהרבה כותבות לי על זה
יש לך המלצה באזור ירושלים?
אחרי שנה נהיה נוח ורגוע
זה קשה ממש במיוחד כשכל התנהוקות מסביב הם מלאכים
אבל זה כל כך חישל אותנו
בדיעבד היה לו משהו פיזיולוגי כנראה
וממש מזדהה עם מה שכתבת על תינוקות בסביבה
היינו בשבת עם שני אחיינים שלי שגדולים ממנו בחודשיים
פשוט בכיתי מלראות אותם. שוכבים מבסוטים ומחייכים לכולם.
שניהם יחד היו חצי מהזמן שהוא היה על הידיים בשבת.
אוף!
אם את מאיזור חדרה וצפונה יכולה לתת לך שם של מישהו קוסם.
וחיבוק גדול
אני מאזור ירושלים
ואפילו נסיעה של 5 דק זה 5 דק של צרחות
אז לחשוב על להגיע לצפוןןן יאבלה...
אני ממש מעוניינת אבל לשמוע עוד על אוסטאופתיה, אז תודה שהמלצת!
מאתחל תינוקות.
קודם כל שללת דברים רפואיים?
ריפלוקס, אןזניים וכו'?
הייתי איתו אצל הרופא כמה פעמים
כולל ביום שישי האחרון.
הוא עולה במשקל יפה ב"ה, מחייך לרופא והרופא לא מבין מה אני רוצה ממנו.
אני ממש חושבת לנסות את האוסטופתיה
תנסי לנסוע באוטובוס ככה שלא תצטרכי לשים אותו בכסא בטיחות.
תוכלי להשאיר אותו במנשא.
מסובך לי מאוד להתניייד באוטובוס.
אבל זה באמת פתרון טוב למצבי מצוקה.
תודה!
שכחתי שיש גם גדול שהוא קטנטן.
אבח באמת רק למצבי קיצון אפילו שבעלך יסע עם הרכב ואת עם התינוק באוטובוס ויסיע אותך לתחנה ויאסוף אותך מהתחנה.
זה ממש קשה לנהוג עם תינוק שצורח שעות.
אולי לנסיעה בעירונית ארוכה זה שווה את הטרחה.
בורחת (חוזרת) לעבודה כמה שיותר מהר ושהמטפלת תתמודד חצי יום.
כמה שעות לא לשמוע בכיות, לא להתמודד איתו..
זוכרת שכתבת שאת מאריכה חלד אז אולי שווה לשקול לחזור..
זה הילד שלה...
חוץ מהקושי שלה שהוא עצום אני בטוחה שהיא רוצה שיהיה לו טוב ולפתור את זה.
שהמטפלת תתמודד? סליחה זה ממש מזעזע
ברור שצריך לפתור את הבעיה, אבל זה לא סותר שמתוך ההודעה הפותחת נשמע כמה היא צריכה כמה זמן בלי להתמודד עם הכל.
אז כן, לשים אצל מטפלת, או בייביסיטר, זה פיתרון, לדעתי.
אני רואה גם את הקושי שלה בתור אמא, בתור בנאדם,
ולא רק את הקושי של התינוק.
כולן כתבו פתרונות לתינוק, אני רוצה להציע גם פיתרון לאמא. וזה לגיטימי בעיני.
הוא נהיה עוד יותר מסכן
לפעמים אישה חייבת לחזור מחופשת לידה ואין ברירה
אבל לשים אותו שם כדי שהיא תתמודד עם הצרחות..
אני ראיתי איך מטפלות מתמודדות עם צרחות של תינוקות שלא נרגעים בשום צורה..
ואני לא באה בטענה למטפלת
כי לפעמים באמת אין ברירה. יש שם עוד תינוקות לטפל והיא קלטה שזה האופי של התינוק אז זהו.
תאמיני לי שרק אמא מסוגלת לנסות להרגיע תינוק בפעם המיליון, כשהיא יודעת שזה גם לא יעזור.
לפעמים אצל המטפלת הם לומדים לישון יפה יותר. יש מטפלות עם ידי קסם וההורים יוצאים מורווחים. לא אומרת שזה הדרך אבל לא צריך לקטול.
אגב הבקבוק @רוני_רון, איזה סוגים ניסית?
הבן שלי עד עכשיו לא הסכים בקבוק, החלפתי לבקבוק לנסינו שהיה לי בבית והתחיל לשתות כמו גדול גם שאוב גם תמל.
בהצלחה, ממני אמא עייפה
הוא מסכים לשתות מהבקבוק, אבל לא תמיד.
לא מספיק מבינה את הדפוסים שלו
וזה חלק ממה שמתסכל אותי...
אנסה גם לנסינו, הזמנתי כבר, מקווה שיגיע מהר.
תודה!
גם אותנו זה ממש הציל
לא לקח אחרים
וניסינו כמה סוגים
אבל לשלוח אותו למטפלת לא רלוונטי לי כרגע.
גם אין פה מטפלות, גם אני מנסה למצוא עבודה חדשה ולא רוצה לחזור לעבודה הקודמת שלי, וגם האמת קשה לי לשלוח אותו כשהוא ככה.
בדיוק בשבת גיסתי סיפרה אין כל הזמן המטפלת אומרת לה שהיא מתההה על הבת שלה, והלוואי שכל התינוקות היו ככה
והיא כזאת רגועה ושמחה שהיא מדי פעם באה במיוחד לנשק אותה, ושהיא ממש מתגעגעת אליה בסופי שבוע.
אז מה? המטפלת תשנא את הבן שלי??😪
תודה רבה לך!
לגבי הנסיעה- פתרון שמצאתי בגוגל כשלא יכולתי לסוע עם התינוק שלי אפילו 10 דקות. היה צורח כל הנסיעה.
אחרי שחוגרים את התינוק בסל קל כמו שצריך, לוקחים שמיכת עגלה דקה או חיתול בד גדול, ושמים לו מתחת לברכיים. בנוסף לוקחים זוג גרביים (של מבוגר, כדי שלא יהיה קטן מידי) כל גרב מגלגלים ודוחפים לו מאחורי הכתף בינו לבין גב הסלקל. זה הציל אותי ממש!!
לגבי שכיבה על הגב והבטן- תרגילי גמישות:
זה גם משחק נחמד שכיף להורה ולתינוק:
משכיבים את התינוק על הגב על משטח נוח
1. מצליבים בין הידיים שלו (כל יד הולכת לצד של היד השניה) 2. ידיים למעלה (מעל הראש) ולמטה.
3. ברכיים לקפל את הבטן וליישר
4. להצליב מרפק וברך נגדיים.
על כל תרגיל חוזרים בערך 10 פעמים או כמה שמתאים לכם.
בנוסף להשכיב על הצד ולעשות לו עיסוי ומעיכות. ואז לגלגל לצד שני ולעשות אותו דבר.
בנוסף, לא מניסיון אבל ממליצה לטפל אצל איש מקצוע אסטואטופיה. אחד הילדים שלי שהיה בכיין לא טיפלנו. בדיעבד מצטערת. עד גיל שנתיים פלוס היה ילד לא פשוט. בכה המון. פלט המון. לא היה מווסת. יכול להיות שיכולנו לחסוך לנו ולו את כל החוויה הזאת..
אנסה מחר את התרגילים
ואת התנוחה בסלקל - נשמע ממש מעניין!!
תודה ענקית!
מה שהייתי עושה הולכת לתחום של רפואה משלימה ומנסה הכל
דיקור סיני
פרחי באך
אוסטאופתיה
צמחים
לא יודעת כל מה שיש לעולם הזה להציע.
ואין לי ממי לבקש המלצות או להתייעץ...
לא יודעת מאיפה להתחיל בכלל.
ממש לא רגוע ודעתן מגיל לידה
לי מאד מאד עזר לצאת איתו לסיבוב, בחוץ הוא היה רגוע וסקרן, אולי יעזור לך
ברגע שקלטתי את זה, הייתי עושה סדר יום שרוב הערות שלו בחוץ ואז הוא גם יותר מתעייף וישן טוב בבית
זה באמת רעיון
רק חבל שחורף וקפוא בחוץ..
אבל עדיין אנסה לנצל את הימים הנעימים יותר, תודה!
מה שלומך? מה שלום הילדון?
אני לא מאמינה שאני כותבת את זה----
אבל ב"ה הרבההה יותר טוב!!!
היינו אצל מישהי איתו, שעשתה עליו כל מיני עיסויים ודברים וממש רואים שיפור!
אני עוד אחזור אליה לעוד כמה מפגשים.
הוא עדיין לא ילד מלאך חחח
אבל הרבה יותר שפוי ב"ה
אני כל כך שמחה בשבילו, ומבואסת על כל החודשים שעברו לפני שהלכתי. כ"כ אכפת לי שהוא ככה סבל.
השינוי הכי דרמטי הוא בנסיעות, פתאום הילד רגוע!!!!
לפני זה היה צורחחחח עד שהצטרד אפילו מנסיעה קצרצרה של 2 רחובות. פשוט אי אפשר היה להכניס אותו לאוטו!
בטח כל כך טוב לו ולך עכשיו
אל תקחי למצפון את החודשים שעברו הכל מלמעלה, העיקר שעכשיו אתם יותר בטוב
משמח ממש לשמוע שרק ימשיך ככה🙏🏻
משקשקת שזה אולי מה שקורה לי עכשו
דימומים מוזרים ותחושה של בעלי שהחוט קצת התארך
תודה
התברר שההתקן זז וכמעט יצא לגמרי
עדיין מונע באחוזים מסויימים
אבל לא להשאיר ככה
כשהתקנתי הרופא הביא לי אחריות של שנה עם כרטיס , אני בתוך השנה. רלוונטי?
בטוח זה אומר שזה זז?
הייתי צריכה לקצר בכל מקרה כי הוא הפריע ודחיתי את זה.
לא העזתי להרגיש בעצמי מעולם וחוששת להיאסר
שיתכן שהיה ככה מאז ומעולם כי תמיד הוא הפריע לו
כמעט על צוואר הרחם ופצע אותי והכאיב ולכן היו הדימומים וגם הכאבים.
לי הרוםא אמר שלא כדאי חהחדיר בצורה רגילה רק בהיסטרוסקופיה כדי למנוע זיהומים
הלכתי לד"ר ברונו רוזן שעשה את זה תוך 10 שניות בלי שום כאב.
הבאסה היתה שהדימום אסר אותי....
ד"א בגלל שזה מירנה- ויש בו הורמונים המניעה לא ירדה לחלוטין אבל ודאי שזה מפחית את היעילות.
אני יכולה בינתיים ללכת למרכז בריאות האישה או שחייב תור מסודר?
חוששת שיאסור!
למרות שהדם הזה נראה ממש כמו פצע
בגדול זה נשמע ש100% יש במה לתלות
אבל אם ההתקנה אוסרת אצלכם בכל מקרה אז כנראה שאין מנוס מזה..
אולי כדאי להתייעץ עם רב איך לנהוג לפני?
לדאוג שההתקן יהיה במקום
באולטרסאונד אפשר לבקש מהרופאה שלא תסתכל על המתמר
אגל אם יהיה צורך להוציא/להכניס לא כדאי להימנע בגלל זה
ואחכ תשאלי את הרב שלכם מה הפסיקה שלו בענייני התקנים
כי יש בזה פסיקות שונות ושוב, יש במה לתלות, ולכן לפחות לפי חלק מהפסיקות זה לא יהיה דימום אוסר
אבל אנחנו לא יכולות לדעת מהפורום מה הפסיקה שלכם..
היי לכולן,
הקטנה שלי בת שנתיים עם עור כנראה די רגיש. כבר שנה שעברה בחורף ראיתי שהעור שלה נהיה מגורה מאוד והיא ממש סבלה וגירדה. השתדלנו להמעיט מקלחות ולמרוח קרם גוף כל פעם והמצב השתפר אבל לא נעלם.
כשהגיע הקיץ הכל חלף כלא היה, ועכשיו שוב שמתקרר זה צץ מחדש...
למישהי יש עיצות בנושא?
היא ממש סובלת ומתגרדת (בעיקר ברגליים ובצוואר).
תודה רבה לעונות!
שימושיתכל יום פעמיים ביום קרם לחות טוב, ובעת הצורך קרם רפואי.
אנחנו מורחים קרם פעמיים ביום. מקלחות מהירות פעם ביומיים עם שמן של מוסטלה. מיד אחרי קרם.
לה רוש פוזה, ולפי המצב שאת מתארת הייתי מקלחת רק בשמן ולא בסבון. וגם כאן חברות הפורום מכירות שאני ממליצה על השמן של ליפקאר באום
את הילד האטופי שלי הוא פשוט הציל.
ד"א למרוח את הקרם לחות כל ערב אחרי מקלחת- לא רק שהמצב מחמיר. זה מונע מראש התלקחות.
בנוסף- חשוב מאד להלביש לה בגדים רק מ100 אחוז כותנה
לדאוג שיהיה לחות בחדר שישנה.
את היד מיד אחרי שמורחת זה מקרר את האזור ומרגיע. זה שורף לדקה! ומפסיק, יום למחרת זה כבר לא שורף. מנסיון- ניסתי על עצמי אחרי שראיתי שהילדון בכה
ומאז הוא כבר ידע להגיד לי זה שורף אבל לטובתי.
לא לחכות שיציק , פשוט כל ערב
או לה רוש פוזה
שנקראת סלטופיה
השמן אמבט שלהם זה וואו
זקוקה לתמיכה, הבנה, ועצות...
האם יש כאן אמהות לתינוקות שסבלו מרפלוקס סמוי?
הבת שלי בת 4 שבועות, וצורחת חזק כ-ל שנייה שבה היא לא עוסקת בשינה או יניקה : (
היה לי בקטנה עם הבת שלי, לא סבלה, רק הקיאה אחרי כל ארוחה חצי ממנה.
תכלס עלתה מספיק במשקל אז רק חיכינו שיעבור.
אבל יש תרופה לריפלוקס, שמיועדת באמת למצבים שהתינוק ככה סובל.
ניסית?
קודם כל חיבוק גדול. זה מאוד מאוד קשה.
גם כי את לא יכולה להרגיע אותה, וגם כי זה לא משאיר לך שנייה לנשום.
אצלנו עזר בסוף שילוב של 3 דברים:
תמ"ל ar (אנטי ריפלוקס) + ביוגאיה (למניעת עצירויות) + אומפרזול (תרופה).
אני ממליצה לפנות לרופאת משפחה,להבין איך את מתקדמת עם זה.
עזר לתקופות, אני כבר לא זוכרת כל כך...
דבר שני, כל הזמן להגיד לעצמך שזה זמני, אצלי זה עזר כי הבכי היה באמת רצוף, לא היה לנו יום ולא לילה...
וכל שנייה שיש לך עזרה שמתאימה לך קחי בלי לחשוב פעמיים... אפילו שמישהו רק יחזיק אותה... היא כל כך מסכנה זה באמת סבל בשבילם...
חיבוק
מציעה ללכת לרופא ילדים אם עוד לא הלכתי
למרות שאין פתרונות קסם
הבת שלי הייתה ככה
אצלה הבכי היה 24/7 ורוב הטיפול נפל עלי אם כי בעלי סייע שהיה בבית. היינו עם תינוק בן שנה בבית כך שהקושי הוכפל. הייתי בוכה בלילות , כולם ישנים, הבית חשוך , היא בוכה בוכה ואני יחד איתה
בעצת הפורום הנהדר פניתי לרופאה היא נתנה אומפרזול ומטרנה AR
בהמשך התחילו פליטות והקאות אבל עלתה טוב במשקל
חיבוק חזק חזק , זה בסוף עובר❤️
מי אבחן שמדובר בזה? את עושה את כל הטיפים להקלה? ובדקתם גם לשון קשורה?
בכל אופן, מתפללת איתך שתעברו את זה בקלות... 
מציעה לבדוק אוסטיאופתיה. אוסטיאופת טוב ידע להגיד אם הוא יכול לעזור בזה גם בשיחת טלפון מקדימה... (אותנו הציל בקושי קצת אחר אבל נראה לי ששמעתי שגם בזה יכול לעזור).
יש לי המלצה באיזור ירושלים אם רלוונטי.
מוזר איך הנפש עובדת, עצם זה שאני רואה שגם אתן התמודדתן עוזר לי.
כמו שאתן כותבות, אין יום ואין לילה, והסבל הוא כפול: גם הקושי שלי, וגם הידיעה שהקטנה הזו שרק באה לעולם כ''כ סובלת!! יש לי דמעות כל פעם שאני חושבת על זה, אז משתדלת להתמקד רק בקושי שלי...
בדקנו לשון קשורה, היציאות סדירות, אין גזים יונקת בלבד.
כמובן מחזיקה אנכית חצי שעה אחרי כל הנקה.
התחלנו אומפרזול לפני שלושה ימים, בינתיים אין שיפור, הבנתי שצריך לחכות שבוע שבועיים לפני שרואים שיפור : (
ניתן לראות שינוי, וזה תלוי במינון...
בינתיים חיבוק ותהיי חזקה,
זה באמת אתגר, במיוחד כשאת עדיין יולדת בעצמך...
ועברו כמה שנים טובות...
המלצתי: לא לעבור את זה לבד! לשתף כל מי שאפשר ולחלוק עם הבעל את הזמנים הקשים. לקבל כל עזרה שמציעים וגם לא להתבייש לבקש לפני שאת קורסת.
תדאגי לך למלא פינוקים לשעות הקשות, סדרות מעניינות ללילות ערים, ועזרה ככל הניתן לימים שאחרי שתוכלי לישון,חוסר שינה זה נורא.
ממליצה בחום לנסות אוסטאופתיה אצל מישהו מקצועי, זה יכול ממש להקל.
איך אתן שומרות על טריות של פירות/ירקות במקרר
מלפפונים. מה ר מאוד נרקבים, מנסה לשים במקרר עטוף בשקית ואז יש אדי מים שמרככים את המלפפונים , בלע שקית הם גם מהר מאוד כבר לא טריים
אני מדברת על טריות של מס ימים לא שבועות....
גם פלפלים קשים מאוד , מהר מאוד לא נראים טוב
הקטע גם שאצחינו אוהבים שהםירות והירקות לא רכים
אשמח לרעיונות איך לשמור את הירקות והפירות במצב מעוחה במקרר
לפירות וירקות.
הירקות בשקיות הניילון מהסופר, כאשר השקיות פתוחות ומאווררות.
המגירות עצמן מיועדות לפירות וירקות (כתוב באנגלית, vegetable and fruit. מקרר סמסונג ישן). אלו שתי המגירות התחתונות במקרר. אין זרימת קור ישירה על הדברים. וגם לכל מגירה, כשהיא סגורה, יש מעין תקרת פלסטיק מחוררת, חציצה ממשבי הקירור שיש במקרר.
מגירה תחתונה לפירות/ירקות -לא מהדגמים החדשים.
האם נכון, לשים נייר מגבת סביב הפירות ירקות?
לשים את הטלפונים בשקית עם נייר סופג..זה עוזר, אבל אם יש כמות של מלפפונים אז כדאי לפצל לשתי שקיות.
כמו כן, יש בסטוקים ואושר עד משטחים ירוקים כאלה לפירות וירקות...
מכירה מאוד את מה שאת מתארת
ויש סוגי ירקות ופירות שלא כדאי לשים יחד כי סוג אחד משחרר חומרים שמקריבים את השני, יש סרטונים ביוטיוב עם הסברים איך כדאי לאחסן.
ספציפית למלפפונים ששאלת כדאי לשים עטופים בשקית עם נייר סופג, כך הם נשמרים כמה ימים פריכים וטריים.
לק"י
זכור לי שהם "אוהבים" להיות לבד. או לפחות בלי עגבניות.
שרכים, בטח לא לאכול...
לא מצאנו פתרון טוב מאשר לקנות בכמות קטנה פעמיים בשבוע.
שגם אני אוהבת את הירקות שהם קשים וטריים, כמובן ירקות שניתן לאכול קשים בעיקר מלפפונים ופלפלים.
ועושה את מה שאת עושה קונה פעמיים בשבוע...
בעלי נגיד מאוד אוהב לקנות באושר עד, אבל האיכות של הירקות גרועה...
ברמי לוי בינוני
בשופרסל הכי איכותי אבל יקר...
בגלל הטריות
מעניין, חשבתי שהסחורה של הפירות והירקות באושר עד נחשבת לטובה.
מה אומרות לגבי שוק מחנה יהודה? שוונ מאמץ של נסיעה ברכבת ולסחוב קניה של פירות וירקות משם?
אבל בעיניי לא שווה בכלל את ההשקעה.
יש עוד הרבה סופרים עם איכות טובה, כמו למשל יוחננוף...
אבל אנחנו זוג ותינוק ורק אני אוהבת ירקות והחנות במרחק שדה הליכה מהבית
וזה התפקיד של בעלי 
וגם מלפפונים לא צמוד לדופן האחורית כי ראינו שזה מרקיב אותם מהר יותר.
לשים את המלפפונים בשקית עם כפית (או סכום אחר) ממתכת. היתה תקופה שעשינו את זה. נראה לי עזר.
וגם לא לשים את העגבניות והמלפפונים באותן מגירה זה גם לא טוב להם. על זה אני לא מקפידה מטעמי נוחות..
אני שמה בתחתית המגירה של הירקות נייר סופג. בשביל הנקיון. אבל רואה שכמה כתבו כאן שזה עוזר. אז אולי זה גם עוזר אצלנו (בסה"כ אם אין ירקות שהתחילו להתרכך או להרקב או ירקות פתוחים או רטיבות, נראה לי שהירקות כן מחזקים לנן באזור השבוע. בד"כ פשוט נגמר לפני)
במגירה התחתונה של המקרר
הם יחד- אבל לא מעורבב
זאת אומרת בצד שמאל של המגירה עגבניות
אחכ לכיוון ימין המלפפונים ועוד יותר ימינה גזר בשקית ומעליו פלפלים.
חוץ מהגזר הכל בלי שקיות. ככה כמו שהם.
אצל אמא שלי רק המלפפונים היו תמיד בשקית עם חורים שהיא עשתה בשקית, אבל אצלי במקרר ראיתי שזה מרקיב אותם יותר מהר ולכן גם הם בלי שקית.
כמובן להקפיד כשאת מכניסה את הירקות- שהמגירה תהיה נקייה ויבשה, ואם נשאר לך ירקות ישנים- אז קודם מכניסים את החדשים ומעליהם את הישנים- כדי שתשתמשי קודם בישן שלא ירקיב בעצמו ולא ידביק ברקבון אחרים. גם כן חשוב לשים לב שהירקות שאת מכניסה הם יבשים! לפעמים (במיוחד אם עושים משלוח) נם נמצאים בשקית סגורה הרבה זמן ואז נהיים עליהם אדים שהופכים לטיפות קטנות- חשוב להקשיע את הכמה דקות לנגב אותם שיכנסו יבשים למקרר- זה קריטי!
פירות- בסלסלאות נפרדות במדף שמעל, בצורה מסודרת. כנל לגבי הישנים והחדשים ולשים לב שלא נכנס משהו רטוב.
זה שומר לי ממש טוב. בערך שבוע יכול להשמר נהדר
זה שומר עליהם נפלא לפחות לשבוע- ואצלי זה הולך בשקי ענק... אוכלים המון.
עגבניות במגירה השניה בקופסא מרופדת בנייר סופג.
מחוץ לקופסא הפלפלים על נייר סופג
לי זה נשמר מצוין
שימי לב אם הקור במקרר לא מדי חזק
צריך להיות 4 מעלות
בימי החורף הקרים מאד אפשר אפילו 5.
לא בשקית. השהות בשקית גורמת לזירוז הריקבון.
לשים לב לא להניח פירות כבדים וקשים על פירות רכים. נניח מלפפונים מעל עגבניות יגרמו לעגבניות להתקווצ'ץ' מהר.
בכלל עדיף שהעגבניות לא יהיו צמודות למלפפונים.
לאתר ירק רקוב ולסלק אותו. ירק בתהליך רקבון הורס את שאר הירקות שאיתו.
אבל לרגל ההפתעה פתחתי ניק חדש
אז שבוע 7 ראינו דופק והכל,
והיום שבוע 10 הגענו לרופא (בנס שבעלי הגיע גם) והפתעה! יש 2 עוברים. פשוט הלם!!
אז קודם כל הייתי חייבת לפרוק פה
ודבר שני ממש אשמח לשמוע מבעלות נסיון, הרופא אמר שזה הריון מונו בי (אותה שליה) וקצת הרחיב על סיכונים, אז ממש אשמח לשמוע הרגעות שהריון כזה גם יכול להמשיך בטוב.. ובכלל על שבוע לידה, אם צריך שמירה וכו' (אני עובדת בעבודה פיזית)
וגם, עובר אחד התאים לשלב והעובר השני היה קטן בשבוע, קרה למשהי? יש לי ממש פחד שהוא לא יתפתח טוב..
ובכלל כל הרגעות על תאומים יתקבלו בברכה, יש לנו מלא פצפונים בבית תודה לה'!!
אין לי ניסיון (רק חלום ;))
מקפיצה לך
ברכה כפולה:)האמת שזה ממש לא החלום שלי, אבל ברגע שהרופא אמר את זה שנינו אמרנו מזמור לתחושה בכזאת שמחה😅
לא התנסתי בהריון כמו שלך. אצלנו זה ביבי.
אם ראו מחיצה, המצב יותר טוב.
יש כמובן יותר סיכונים כמו אנמיה, סכרת ורעלת הריון.
סביר להניח שתצאי לשמירת הריון.
ויש בדיקות שלא עושים בהריון כפול.
אישית ילדתי רגע לפני שבוע 37. אבל זה היה הריון תאומים קצת שונה.
רק מהמנח שלהם הוא אמר שזה נראה שהם לא באותו שק ממש.
שמירת הריון כי זה יותר כבד או כי יותר סיכון ללדת מוקדם?
ואם כבר, מתי יוצאת הבטן בהריון הזה? רגילה שעד שבוע 18 בערך אף אחד לא מנחש..
שמירת הריון זה גם כי זה הריון בסיכון. וגם כי יש יותר חשש ללידה מוקדמת. (יש יותר עומס על הרחם)
אצלי יצאה יחסית מאוחר.
ואופן כללי הייתי יחסית קטנה להריון כפול.
אבל זה גם תלוי בשרירי הבטן ועוד.
באופן כללי ממה שראיתי והרגשתי יש פולסים של גדילה. בפעימות כאלה. פתאום הבטן גדלה.
ולהתפלל שייגמר בשלום וידיים מלאות. בבריאות ושמחה.
כי התאומים שלי היו בשני שקים ובשתי שליות נפרדים
את ההלם אני כן מבינה...
פותחת יקרה, מאחלת לך היריון מבורך ובריא, ובע"ה שתצאי בשתי ידיים מלאות ובריאות!
הוא ראה את זה אולטרסאונד
זה לא קשור להריון רגיל זה פשוט סוג הריון
זה בהחלט הריון בעל סיכון גבוה יותר
כי העוברים ניזונים מאותה השיליה ויש מקרים שעובר אחד מתפתח על חשבון השני
אני מציעה לך להתפלל שבעז"ה הכל יהיה תקין
לא משנה אילו סיפורים יש נתפלל כולנו שההריון הזה יהיה תקין ויסתיים בידיים מלאות🙏🏼
אמן, תודה!
רואים שיש 2 שיליות, ו2 שקים, מחיצה עבה וכו'.
ככל שמגלים מוקדם יותר, מזהים את זה מוקדם יותר.
כי כשהם גדלים יותר קשה לראות.
מתאומת כתבה שיש לה זהים אבל ב2 שקים נפרדים ו2 שליות, אז תהיתי איך יודעים שהם זהים בעצם..
אנחנו לא יודעים בוודאות שהם זהים - הם פשוט נראים זהים. (ויש להם צבע שיער ייחודי שמחזק את העובדה)
ורופאה מומחית אמרה לי שלפעמים ההתפצלות של הביצית קורית בשלב מוקדם מאוד, ואז היא מתחלקת לשני שקים ושתי שליות, וכך יש תאומים זהים מבחינה גנטית, אבל מבחינת ההיריון עצמו הם לא נחשבים זהים.
ברכה כפולה:)
אדום צהוב ירוקאני אתחיל מהסוף הטוב - התאומים שלי בני 8, מתוקים מדבש ב"ה. והתאומות הזו היא קסם!
גם הם תאומי מונו-בי, שהחליטו לבדוק בעצמם את הסטטיסטיקות והסיכונים 😁
עברנו הרבה, ב"ה, כך שאני לא יכולה לבוא ולנופף בסיפורי הרגעה, אבל אני כן אגיד - שאנחנו סיפור קצה, ונכון שיש אחוזי סיכון לא מבוטלים בכלל, אבל רוצה ההריונות עוברים בטוב, וגם אלה שלא - זה מורכב אבל לא נורא.
גם אצלי עובר אחד היה קטן כל הזמן בשבוע, גם את הדופק שלו ראו רק שבוע אחרי הראשון.
זה נחשב תקין, כל עוד הפער נשמר/מצטמצם.
עוקבים ממש כל הזמן על הגדילה והפערים, כי זה סימן לשני סיכובי הריון שנפוצים אצל תאומים זהים.
חשוב לדעת שגם אם יש חלילה סיבוך יש בתוך זה סקאלה. יש מצבים שרק דורשים מעקב, יש מצבים שיש להם ב"ה טיפולים תוך רחמיים שממש מצילי חיים, ויש מצבים שאין מה לעשות חוץ מלהתפלל ולסמוך על הקב"ה שהוא יודע מה הוא עושה 
מוזמנת לפרטי אם תרצי לשאול ולשמוע עוד 
כותבת לך בפרטי
אין לי ניסיון עם הריון תאומים אבל שולחת כוחות וב"ה הריון משעמם וקל !
בידיים מלאות ומלא שמחה ובריאות.
אז ראשית- אהבתי את הניק, ומסכימה איתו לחלוטין. זו ברכה כפולה ומכופלת ונחת פי מליונים!!!!!
אני גליתי את ההריון בשבוע 6+5, מיד ראו שזה שניים בשק אחד ולא ראו מחיצה.
הייתי כל 3 ימים בUS, עד ששלחו אותי לד"ר נדג'ארי- מומחה מס' 1 בארץ לUS
והוא גילה את המחיצה שבוע 14+4 כמדומני.
בפעם השנייה שהגעתי לUS, עשתה לי אותו מתמחה והיא לא ראתה שני עוברים, ורק אחרי שהזדעקתי שאמורים להיות שניים ביא בדקה שוב וראתה.
היה תמיד מאד קשה לראות את שתיהן, כי הן היו תמיד באותו גודל, עם אותו קצב לב ואותם תנועות.
לדעתי זה שהם לא באותו הגודל בדיוק מוכיח יותר שסיכוי גבוה מאד שיש מחיצה.
בעקרון החשש הגדול בתאומים מוני בי הוא TTTS שזה בעצם גדילה של עובר אחד על חשבון השני
זה קורה אם יש להם כלי דם משותפים.
אצלנו ב"ה לא היה (אחרי הלידה הראו לי את השליה וראו את הכלי דם שהיו נראים ממש כמו עץ ששלח ענפים משני צידי השליה,
כלומר זה הראה לנו שכל החששות היו לשווא כי כלי הדם שלהם לא היו קרובים בכלל.)
אבל אני מכירה מקרוב תאומים מונו בי שכן היו להם כלי דם משותפים
ובערך בשבוע 20 עשו להם בחו"ל ניתוח תוך רחמי- צרבו להם את כלי הדם, ב"ה הם היום בני 15+
כיום הרפואה ב"ה מפותחת ויש רופא שמומחה לתחום- ד"ר יובל גיאלצ'ינסקי. אן את מאזור המרכז, ממליצה לך לעשות אצלו את מעקב ההריון.
כמובן שאת צריכה להיות במעקב הריון בסיכון
יש הרבה יותר ביקורות. בהתחלה היה לנו פעמיים בשבוע. אח"כ עברנו לפעם בשבוע/שבועיים, ובערך משבוע 30 זה היה כל יומיים....
יצאתי בשבוע 25 לשמירה, גם כדי לשמור עליהם כמה שיותר ולנוח הרבה וגם כי היה לי כבדדדדדדד.
עלי ראו מאד מהר... תמיד ראו עלי מוקדם כך שזה לא היה שונה מתמיד.
אצלנו חוץ מההורים אף אחד לא ידע, ולכולם אמרתי שאני חודש קדימה, כך שלא היה נראה להם מוזר הגודל...
מה גם שמיילדים מקסימום עד היום הראשון של שבוע 36.
עד כאן לבנתיים
אני פה....
גם לי יש תאומים מונו בי.
לא אומרת שהיה הריון קל, כי לסחוב שניים זה כבד, אבל ב"ה עבר בלי סיבוכים מיוחדים, לא יצאתי לשמירה (אבל העבודה שלי לא פיזית), וילדתי בזירוז בשבוע 36, רק בגלל שזה הנוהל. הייתי מוכנה למשוך יותר.
שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות.
לי היה הריון bb, אז רק כאן להגיד שזה באמת הלם, אבל זו מתנה מתוקה, שמשדרגת לך את החיים, את ההורות ואת עצמך.
זה מורכב ומאתגר מאוד כשיש עוד קטנטנים בבית, אבל ה' נותן כוחות וזו ברכה שמאירה מאוד את הבית. הנחת כפולה ומכופלת!
הוא בן 5 וחכם ומקסים.
אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.
מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.
אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.
אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו
ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.
אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.
בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.
מה אני אמורה כן לעשות?
מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔
והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.
אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.
אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.
באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.
ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.
בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה
העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.
העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

מה הכוונה לא בשליטתו?
הוא מציק כי משהו מציק לו...
אכתוב לך כמה שאלות שאת יכולה לשאול אותו בזמן אמת (ששמעתי מקלינאית תקשורת):
היא עשתה משהו שהפריע לך ולכן אתה מציק לה?
אתה רוצה לשחק איתה, אבל לא יודע איך, ולכן זה יצא בצורת הצקה?
אתה מאוד אוהב אותה, אבל לא יודע איך להביע את האהבה ולכן זה יצא בצורת הצקה?
כמובן, תתאימי את השאלות לרמה שלו. ועצם זה שתחזיקי בראש את שלוש האפשרויות האלה כבר יוריד לך קצת את רמת הכעס עליו...
למרות שקצת מרגיש לי שזה בכלל לא קשור אליה. זה קשור לזה שהוא רוצה שאני יבוא ולא יודע לקרוא לי יפה. יש מצב?
שכחתי עוד שאלה שאפשר לשאול אותו:
משעמם לך? וכשאחותך בוכה נהיה "אקשן"?
אבל נשמע שעלית בעצמך על הסיבה שנכונה אצלו. ועכשיו צריך לחשוב מה אפשר לעשות עם זה...
אולי ליזום פניות אליו לפני שהוא מנסה להסב את תשומת לבך? כמה שיותר פעמים ביום.
אולי זמן אישי רק איתו פעם אחת ביום ימלא את הצורך שלו?
זה הרבה ניסוי וטעייה והרבה עבודה, טכנית ורגשית, ואני מתפללת איתך שתעמדי בזה❤️
ואם בעלך נמצא בחלק מהיום, אז שגם הוא יתגייס למשימה הזו...
נותנים לו יחס אישי ובמשך היום זה כמעט לא קורה,
אבל בבוקר הוא מתעורר ואנחנו עוד ישנים. אז אין לנו איך להיות שם יותר...
נשמע לי מוגזם שמקום כל יום עוד שעה מוקדם כדי למנוע את זה. אני רוצה לתת לו כלים להתמודד עם החיים ולא רק למנוע היתקלויות.
בעז''ה.
ובזה באמת הדרכת הורים תוכל לעזור לכם בע"ה...❤️
אפשר להקצות לו משחק או ספר מיוחד לשעה הזאת
אבל אולי באמת צריך יותר מיקוד.
אני אנסה כל ערב לסגור איתו משהו שהוא רוצה למחר ואני אכין לו בשולחן. אולי יעזור באמת.
למרות שתכלס אם אני מספיק אמיצה להסתכל, הבעיה העיקרית היא לא שהוא רב איתה. אלא שאני מתפוצצת כל כך.
אבל שניהם באמת צריכים פתרון.
תודה
לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר
אני ממליצה להתעכב על זה
מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?
אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?
אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?
אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?
לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.
עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏
מתואמתשההצקה נובעת ממקום אחר, לא מתוך רצון להציק. אלא שפשוט בלי שליטה זה יוצא בצורת הצקה...
❤️מתואמתממש ללכת להדרכת הורים? נשמע לי רחוק ממני.
אבל באמת אני רוצה.
אברר עם מישהי שאני מכירה בעז''ה שיהיה לי אומץ.
היתרון בזה הוא שמדריכה טובה משקפת מעיניים של ילד את הסיטואציה ותעזור לך גם עם תיאום ציפיות מולו.
תחשבי על זה
את יכולה גם לבנות לך תכנית התקדמות מסוימת שעד זמן x אם לא חווים שיפור אפשר ללכת.
וככל שהם יגדלו זה ישתפר, מבטיחה♥️
שמוקד ההפעלה הוא בציפייה
את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה
אבל ילדים
גם יותר גדולים
לא צריכים סיבה להציק
(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה
שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)
אם יוצאים מנקודת הנחה
שילד רשאי להציק
כי הוא צריך לעבור דרך
כדי לראות את העולם במבט רחב
יותר מנקודת המבט שלו
אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה
וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות
לדבר איתו אחכ
לשמוע אותו
את נקודת המבט שלו
להסביר לו למה זה מציק
להציע דרכים אחרות לפעולה
אבל להשאר איתו
בצד שלו
להיות ההורה התומך והמנווט
לא השוטר
היתי צריכה לשמוע את זה.
זה באמת הגיוני. בטח כשהוא איתה לבד ואני עוד לא קמתי.
אני צריכה להיות יותר בהבנה שככה זה ילד.
תודה.
אין לך אפשרות לא לבוא כי הקטנה היא גם ילדה קטנה וגם לה יש צרכים . אז מה שמעצבן אותך שהוא מפעיל אותך בצורה כזאת. גם אותי דברים כאלו מעצבנים.
אז צריך לקחת ילד ולהסביר לו שאם הוא רוצה שאת תבואי, הוא קורא לך. ובאיזה צורה הוא קורא לך . אבל אם הוא מציק לאחות קטנה , אז תהיה תוצאה לא נעימה. לא יקבל הפתעה , לא ילך לחבר, לא יהיה סרט. ולעמוד בזה.
בזמן הרגוע לדבר כמה זה לא נעים כשמציקים לך
באמת זה מה שמפריע לי.
שהוא יודע שהוא שהוא בטוח יקבל אותי.
ניסיתי להסביר לו פעם שיבוא להעיר אותי ואני יקום ואני באמת קמה, אבל התפספס. אולי ננסה שוב לחדד את זה עם איזה מבצע.
באופן מאד נקודתי ולא מקצועי או מקיף בכלל -
אולי תגידי לו בלילה בשקט באוזן שכשהוא מתעורר בבוקר והשמש זורחת בחלון, שאת מחכה לו שיבוא להתכרבל איתך במיטה?
לא ברמה של סטירה. אבל כן זה מטריף ברמות. גם בין בן 5 ובת 3, הצקות סתם, לא כי כועס. והוא לא עוצר כשאני באה, רק אם אני תופסת אותו או מסיחה את דעתו. אולי זה קשר נורמלי בין אחים בגילאים האלו?
אני כן הבנתי מיזה שאני צריכה להיות יותר זמינה באופן מלא
מזמן הבנתי את זה ולכל זה נשאר רק בשעות הבוקר שהם קמים לפני.
ילדים צריכים נוכחות הורית.
לפני כמה שנים שהבן שלי גם היה מציק ומרביץ לאחותו (הגדולה דווקא), בלי שום פרובוקציה מצדה. וזה באמת היה משגע! אז אני יכולה להזדהות. מצד אחד יש את החינוך שלו, ושם אפשר לומר שנגיד שוב ושוב ואפשר להיות סבלניים אתו וזה יחלחל וכו' - אבל מצד שני יש את האחות, שכאמא שלה יש לי אחריות להגן עליה ולא לתת לה לסבול ממנו. אני חושבת שממש חשוב להבהיר לילד שלא מקובל עלייך שהיא תסבול בגללו ואת חייבת להגן עליה. אבל לא לעשות את זה בכעס עליו או הרחקה שלו - אלה שני דברים נפרדים.
זה דבר ראשון.
דבר שני, באותה תקופה הרגשתי די אבודה מה גורם לו להרביץ לה סתם כך. נרשמתי לקורס קצר של הבית להורות מקרבת "למה הילד שלי מתנהג כך" (או משהו דומה). בגדול הרעיון שהם מביאים הוא שכל התנהגות מגיעה מצורך כלשהוא שמחפש מענה. ולפעמים קשה למצוא בדיוק מה הצורך הזה, אבל חשוב לנסות לחקור: מתי ההתנהגות התחילה? (וזה יכול להיות: מאז שהאחות נולדה, כן?), מתי היא קורית? כשמי נוכח? ועוד ועוד שאלות שיעזרו לנו אולי בסוף להתחקות אחרי הסיבה (אפשר לחפש רשימה של צרכים באינטרנט, יש דברים שאולי אנחנו לא חושבים עליהם). ברגע שנבין מה עומד מאחורי ההתנהגות נוכל לחשוב על דרכים לספק את הצורך שמניע אותה וממילא ההתנהגות השלילית תדעך. ספציפית עם הבן שלי אני חושבת שהיה לו צורך גדול בשליטה כי זו היתה שנה עם המון שינויים: התחלת גן עירייה, הולדת אחות קטנה והמון שינויים שלא בשליטתנו בצוות של הגן (שכולו היה מקסים, אבל הרבה חופשות לידה ועוד). לא יכולה להגיד שהצלחתי מאוד עם לספק את הצורך בדרכים אחרות, כי הרבה מהרגשת הערעור הגיעה מחוץ לבית אבל זה כן עזר שהיה לי קצה חוט מאיפה ההתנהגות הזו מגיעה. ועם הזמן וההתייצבות של הגן גם ההתנהגות שלו נרגעה מאוד.
אולי יוכל לעזור לך. זה באמת מאתגר.
בהצלחה, והרבה נחת מהם!
כתבתי "בלי כעס עליו". אני לא מתכוונת שלא לגעור בו. אני חושבת שכן טוב להיות תקיפים במקרים של אלימות. אבל יש הבדל ענק בין גערה ללא כעס, שמגיעה באופן נקי רק למען חינוך, ובין כעס אמיתי. גם ההורה וגם הילד מרגישים היטב את ההבדל... כאן זו רק דעתי)
אבל לפעמים לא וכן יוצא הכעס...
תודה.
חושי.
לחלק מההצקות כמו לקחת מוצץ - יש תוצאה שתופסים איתו, לוקחים ממנו את המוצץ... מה שנותן מענה לתחושה.
אז אם יש לי יכולת לתת לו אמבטיית קצף או משהו אחר שנותן מענה לתחושה ומרגיע אותו, רמת ההצקות יורדת פלאים
מה אתן עושות בימים האלה בבית?
אני רוצה שזה יהיה ימים משמעותיים ולא סתם של שיעמום ובטלה שמביאים לדיכאון ולחץ..
הפרשת חלה עם חברה/אחות. לצאת לים, לכתוב הודיה לה'... משהו רוחני לנסות לקלוט את גודל השעה של הורדת נשמה לעולם
כל מיני דברים שצריך לסדר עד הלידה,
טיולים בנחת בטבע
תמיד יש מה לארגן בבית: ניקיון, כביסות.ארגון וסדר🤨
הזדמנות לעשות דברים שאחרי הלידה יהיו יותר מורכבים- לצאת עם חברות/ לטייל בקטנה או כל דבר שעושה טוב לנפש
וקינון- מכבסת עגלה, מצעים, חיתולי בד, גופיות.. מרכיבה עריסה, מנקה את החדר שלנו שיהיה מוכן לניו בורן.. מכינה תיק לידה אם עוד אין..
ונחה.. אמנם שעות השינה לא נצברות אבל לפחות בשביל התחושה שהיה לי זמן לנוח לפני השינוי שיגיע
לא מאמינה שאני פותחת שרשור כזה... אבל מסתבר שממש שכנעתי את עצמי שזו בת והאכזבה קשה. יש סיכוי שזו עדיין בת? אפילו שהטכנאית הראתה לנו ממש בבירור את הזווית עולה כלפי מעלה? מצד שני היא אמרה 80% בן אבל שזה לא סופי... יש מה לתלות תקוות ב20% הנותרים?
עד עכשיו קיבלתי באהבה את שיירת הבנים המתוקים שלי, אבל עכשיו מאוד קשה לי. באמת חשבתי שהפעם תגיע סוף סוף הנסיכה.
חיזוקים ועידודים יתקבלו בברכה... (ואל תגידו לי אין כמו בנים, אני מאוד אוהבת את הבנים שלי אבל אין כמו בנות 😉 ואל תגידו לי שלפחות יש לי בגדים בשפע בשבילו ואני לא צריכה לקנות חדש. רציתי לא להשתמש בהם ולקנות מלא בגדים חדשים ורודים וממיסים)
זכור לי שלמעלה זה בת למטה זה בן. כל עוד לא ראית איבר מין יש סיכוי..
בכל מקרה אם בן קחי לעצמך את הזמן לעכל... ומאחלת לך שהוא או היא יהיו קסומ/ה ומתוק/ה
בשבוע 12 עשיתי א"ס עם רופא והיתה גם טכנאית בחדר. הרופא אמר לי- רוצה לדעת מה זה? והטכנאית, המאוד ותיקה, צחקה ואמרה לו שאי אפשר לדעת עדיין.
הרופא הסתכל ואמר בשיא הביטחון- הנה זה בן.
אחרי חודש בסקירה המוקדמת, אמרו לי שזאת בת. וכשהגעתי שוב לטכנאית הזאת והיא ראתה שזאת בת היא צחקה על הרופא ואמרה ידעתי שאי אפשר לדעת עדיין.
אבל האמת שאני לא בטוחה שהייתי מתמקדת בתקווה הזאת, כי אז האכזבה תהיה גדולה יותר. הייתי מתמקדת יותר בלהשלים עם זה שזה בן.
זה דווקא מאוד מעודד. אבל ברור שיש סיכוי שזה יהיה בן בסוף וצריך להתכונן גם לאפשרות הזו
כבר לא זוכרת בדיוק באיזה שבוע.
אמרו לי בשקיפות שזה כנראה בן, שבועיים אחרי כנראה בת ככה התגלגל הלוך חזור.
בשורה התחתונה בסקירה מאוחרת סופית - בן.
נולד בן מתוק ושובב.
אותך❤️
לא בשקיפות
אז אולי תנסי ללכת לרופאה עוד כשבועיים?
בשקיפות עורפית רופאה אמרה לנו שהיא חושבת שזה בן , וזו בת מתוקה 😍 הלוואי בשבילך
ואני אגיד את זה שוב- תקני בגדים חדשים.
הבגדים החדשים ממיסים ונותנים כח ומותר לך להתפנק אפילו אם כבר יש לך בגדים מהבנים הקודמים.
לנו היה הפוך אבל זה יותר נפוץ (עד שבוע 23 אמרו לנו שזה בת ורק בסקירה המאוחרת אמרו שזה בן)
שש הריונות , תמיד מה שאמרו לי בשקיפות זה מה שיצא בסוף.
ממש מבינה את ה ציפיה והאכזבה, חיבוק גדול!
עד הלידה כבר תשלימי עם זה
בשקיפות אמרו שרוב הסיכויים בן, ואח"כ בסקירות כבר אמרו שזו בת.
ואני מהצד השני - אמא לכמה בנות ב"ה😅
שיהיה בשמחה ובידיים מלאות❤️