רוב האנשים להיות לבד בבית כל יום כל היום זה קטסטרופלי ומביא לצרות בנפש עד לדכאון וכו'.

אני בחופשות לידה למשל.. שבחודש הראשון בקושי יוצאת כי הפוכה עם השעות שינה והכל, אני בדאון מטורף.. ברגע שמתחילה להתאושש ולצאת בבקרים לשמש וואו השינוי או המטורף. עלי זה ממש ממש משפיע.

אני לא יודעת מה מציאות חייך ולמה את בבית אבל הייתי עושה כל מאמץ לצאת אפילו לשעה ואפילו לבד החוצה. חשוב ממש לדעתי.

בנוסף, יש כזה דבר דכאון בהריון שמושפע בעצם מהורמוני ההריון (לא אומרת שיש לך . רק נותנת כיוון) את אומרת שאת בטיפול זה מעולה. אז לחשוב מה עוד יכול להוציא אותך מזה.. תחביבים ושות'

והרבה תפילות לקבה שיכול לעשות הכל

בהצלחה רבה ואין כמוך! 

ויש לי הרבה ילדים גם וחברים שמגיעים אליהם.ויוצאת לשעור פעם בשבוע  ואם יש עוד פעילויות הולכת

אני ממש עושה כל מה שאני יכולה ליצור קשרים.

אבל קשה פה .

וכל יום יוצאת החוצה זה לא שאנ י בבית 24 שעות

יוצאת לספריה עם הילדים או לגינה אם נעים ולקחת אותם מהגן בכוונה הולכת ברגל ושומעת מוזיקה בדרך כדי להתאוורר

מקצוע כרגע אין לי במה לעסוק שעושה לי טוב וששווה לשים אותו במעון ממש יקר פה הכל..במרכז...

טוב לי דוקא הבקרים אני שומעת קורסים לומדת וגם נהנית ממנו הוא דוקא הכי משמח אותי

אבל מאז המלחמה

כאילו נזכרתי בכל החלומות שלי

בכל מי שחלמתי להיות

ברצון לחיים עם לשליחות ועם משמעות

והכל מרגיש תפל.

עזבתי לאחרונה (מעבר דירה)מקום עבודה שנתן לי שליחות ולא מוצאת חדש דומה..והעבודות שיש פה שזה רק במעון או בגני ילדים זה ממממש לא קשור אלי

אבל באמת הבדידות הנפשית גומרת עלי

מרגישה הכי שקופה בעולם

והמחשבות הקשות מופיעות לי פתאם

אני יודעת שהן מוגזמות

ולא הגיוניות

ולא טובות

אבל כבר נמאס לי

זה כבר שנה ומשהו שאני מתמודדת עם מציאות ממש קשה בכל מיני

ונגמר לי הכח 

נשמע שזה באמת גורם לך לאובר בדידות

מאמינה שאחרי כבר הכל יהיה אחרת

בינתיים תתני לעצמך דברים שעושים לך טוב.

שתדעי שההריון לגמרי לגמרי יכול להעצים קשיים כאלה.

מדברים הרבה על דיכאון אחרי לידה, אבל הרבה פעמים יש דיכאון בהריון.

ממליצה מאוד להתקשר לארגון "ניצה". הם מתמקדים בדיכאון ודכדוך בהריון ואחרי לידה, ויכולים ממש לעזור. זה כמובן בחינם.

בנוסף, ממליצה לדאוג לעצמך ברמה הפיזית - את אוכלת טוב? את ישנה? את יוצאת כל יום מהבית?

ודבר שלישי - בזמנים של קושי, לי ממש עוזר להציע עזרה לאחרים. הקושי הטכני אולי גדל, אבל יש לי תחושת משמעות מאוד חזקה שעוזרת לי. את רוצה לבשל למשפחות מילואים? לבקר איזו שכנה קשישה מדי פעם? אפילו להקפיד להרים טלפון פעם בשבוע-שבועיים למישהי שאת יודעת שזה ישמח אותה, אפילו אם אתן לא מאוד קרובות.

בהצלחה ♥️

אבל זה היה בתחילת המלחמה

ומילואים ומלא מורכבויות

אבל עכשיו כשאני פתאם מרגישה שוב את האין טעם בכלום ואת היאוש

אז מתחילה לחשוד שזה באמת משהו. בהורמונים

ואני בעשיה ואני עושה עם הילדים ועם עצמי ועם הקטן אני לא יושבת על הספה בדכאון כל היום

אבל הכל כל כך תקוע

אין פה אופציות לתעסוקה כמעט..הפכתי כל אבן לחפש משהו שיעשה לי טוב

זה גם לא רק מה שקשה

אבל נכון..את צודקת ממש

תודה רבה על מה שכתבת וכתבת נכון

להיות בבית ולבד כל היום זה לא בריא לנפש

את חייבת למצוא מסגרת שתחייב אותך לצאת מהבית להתאוורר זה ישפר לך את המצב רוח פלאים

חוץ מלעבוד במעון וזה ממ שלא טוב לי

לא טוב לי לעשות כל דבר

הבית בבוקר דוקא ממלא אותי כח אני לומדת הרבה קורסים ויש לי נחת להמשך היום העמוס יותר

וגם עיפה בגלל ההריון אז נח לי ככה

וגם לא מצאתי פה כלום עם מבוגרים לעבוד ..

ועם ילדים לא טוב לי לעבוד 

אז קודם כל להעלות את זה אצל המטפלת גם.

לראות אולי משו תרופתי שמותר בהריון כיול לשנות פלאים או משהו טבעי..

וגם, משו שעוזר לי בימים של דאון  ובטח שיש לי כאלה גם בלי הריון במיוחד במדינה שלנו ..

אני לוקחת דף וכותבת דברים שיש לי.

בזמנים שאני נכנס למרה שחורה של כל הדברים שאין לי, שם  אני עוצרת וכותבת ממש על דף מה יש לי. ואני לא טיפוס רוחניקי וכאלה.. אבל הרבה פעמים זה ממש נותן לי חבל הצלה לצאת ממצב הרוח הזה.

בנוסף לכל אלה לנסות עוד ועוד למצוא אפיקי תעסוקה נוספים

תרגישי טוב ושמחה! 

חברים זה לא משהו מולד כמו משפחה.

בשביל חברים צריך להתאמץ, ובשביל חיים טובים צריך לעשות הרבה בחירות אמיצות.

מקום מגורים זה לא גזירת גורל. קשרי חברות אפשר לפתח. גם כשזה לא זורם טבעי ואת לא "טובה" בזה

אפשר להחליט לקחת את זה כפרויקט חיים. להגדיר מטרות ויעדים (עם בעל מקצוע אם צריך)

ולהתחיל לצעוד לעבר המטרה.

עבודה אפשר להשיג.

זוגיות מטבעה בנויה עם עליות וירידות, אי אפשר לקבל החלטות בחיים על סמך זה שתמיד יהיה טוב בתחום הזוגי.

הבחירות בחיים צריכות להסתמך גם על מצבים בהם לא הכל ורוד.

כל אלו זה עניין של בחירה. לגדל בית מלא ילדים זה מבורך אבל דורש ויתורים במקומות אחרים.

הגיוני שהריון מעצים קולות וצרכים שהיו מושתקים לפני כן, אבל הוא לא מייצר צרכים יש מאין.

הייתי לוקחת את זה כהתבוננות להמשך.

את לא בוחרת את נקודת הפתיחה שלך בעולם. אבל את כן בוחרת לאיפה להתקדם.

אין הדבר תלוי אלא בי.

הרגע עברנו דירה .

הרגע בחרתי בכל כך הרבה שינויים במלא דברים

עכשיו בשלב שצריך לקבל שגם אחרי שהפל

ך ובחר

זה לא נתן מענה למה שבאמת חיפש(לא יודעת איך לא קלטתי את זה בברורים שלנו...)

ועכשיו צריכה בעיקר להשלים עם המציאות ולראות איך בכל זאת אפשר

גם אם נבחר לעבור שוב זה לא יהיה בשנים הממש קרובות..לא אפשרי מצד הילדים הם כבר בגילאים שקשה כל רגע הכל מחדש

את כותבת דברים ממ שנכונים

ואני ממ שמאמינה שהסוד זה להיות יותר בעלת בחירה ולא בגורליות וקורבנות

פשוט

לפעמים מתיאשת כי

מתאמצת כל כך הרבה וכאילו אין ברכה

ןתקוע בכמה אפיקים במקביל

אבל את צודקת

היום כאש י ביאוש כזה אין לי כח למאמץ אבל בכללי אני לגמרי כזאת

שהכל מרגיש שהולך נגדך.

קחי כלל לחיים: "תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר"

(@פה לקצת את רשמת לי את זה לפני 4 שנים ערב לפני הלידה שלי כשלא יכולתי יותר, וזה הולך איתי כל הזמן)

בע"ה מחכה לך הרבה אור, אם בכללי הכיוון שלך בחיים זה לחת אחריות ולעשות בחירות אמיצות, אז יום אחד זה ישתלם ותרגישי שאת עולה על הגל.

עוד טיפ לחיים, גם כשעושים החלטות שגויות, תמיד ההחלטה הבאה צריכה להיות מתוך מבט קדימה ולא לתת להחלטה השגויה להסב עוד נזק ממה שכבר נעשה.

לצורך העניין אם קניתי מכונה כביסה והיא לא טובה לי, אני לא אתקע עם אותה מכונה 5 שנים רק כי קניתי אותה לפני רגע..

לומדים מהטעות וקונים מכונה מתאימה יותר, וממשיכים הלאה.

אם הרגע עברתם דירה אז ברור שאין לך חברות ועבודה, הדברים לאט לאט מסתדרים..

עברו החגים, הילדים בטח לאט לאט מתאקלמים, וזה הזמן שלך עם עצמך להבין מה הכי חשוב לך לקדם כרגע ואיך את עוזרת לעצמך.

האם תחום התעסוקה הכי בהול?

אוורור לנפש?

אולי כל מה שאת זקוקה לו זה איזה חמשוש נחמד אחרי כל השינויים שעברתם?

אחרי שתבחרי במה להתמקד. תחשבי מה את כן יכולה לעשות כדי לקדם את זה.

זה גם לא טעות המעבר

זה פשוט לא נתן לי את מה שבעיקר דמיינתי וחיפשתי

אבל יש דברים טובים אחרים

סאמת יודעת שזה גם זמני להרגיש את התקיעות והריק בהכל כי באמת מבינה משה ישקרה יקרה פשוט לאטטט ובתהליך ולא מבחוץ אלא מעבודה פנימית...

ומנסה להיות על זה ובסבלנות

ואז יש רגעים שנשבר לי הכח

ורק רוצה שמישהו בעולם ישאל מה שלומי ושיהיה לי למי לספר

משהו מכל המסעות האלה

ואני יודעת שאאסוף את עצמי

אבל

לפעמים פשוט רק בא לי לבכות

ותודה כי כתבת מהשו נכון וגם מאזן ונותן רגע אוויר.לוקחת איתי

מההודעה הפותחת היה נשמע שאת לרוב בתוך ייאוש ולפעמים מצליחה להרים את הראש לפני שטובעת שוב ובמצב כזה צריך לקחת אחריות ולאתחל הכל מחדש.

אבל עכשיו יותר מובן שלרוב את בעשייה בהתבוננות ומסתכלת קדימה.

לפעמים מותר גם לעצור, להתפרק, לא תמיד חייב להיות בשליטה.

בהצלחה רבה, אני בטוחה שעם הדרך שלך את עוד תצליחי ובגדול!

וסליחה אם הכאבתי, זו לא הייתה הכוונה ❤️

אני באמת מרגישה לרגעים יאוש תהומי עד כדי איבוד טעם בהכל

זה באמת קיצוני

אבל זה כי השנה העזתי לפתוח את כל ההגנות

אז הנפש חשופה

ומטלטלת בקלות

עברתי תקופה נפשית קשה בתחילת המלחמה

אז אני בשיקום קצת

ולפעמים מתפרץ לי הקולות מאז

והכל נראה רק שחור ומייאש

נכון לא כל יום זה ככה

יש תנועה גם טובה בכללי

רק שכשמתייאשת

זה מופיע קצת קיצוני מדי ולכן גם נבהלת מעצמי ככה

וגם לא הצלחתי להסביר פה שזה לא שאני סתם יושבת רגל על רגל ומחכה לשמחה מהאויר

בתחילת השרשור הסתבכתי כי לא הצלחתי להסביר שזה לא הסיטואציה

נכון אני לא עובדת כרגע כי ויתרתי על עבודה 'היתה מאוד קשורה אלי ומלאת שליחות

כי נמאס לי מהבדידות האישית שלי והחלטתי שאני צריכה כרגע יותר להיות שווה בין שווים ולא רק בתפקיד(חיינו בשליחות במקום כלשהו ככה שמי שהיה בקהילה לא היה 'חברה או חברה' אלא יותר כמו תלמידים..וזה לא מאפשר לשתף ..תמיד להיות חזקים ויודעים ..יחסית...

שנים לא זזתי בגלל העבודה וחלאס הרגתשי שזה לא נכון.

ועברנו כי חשבתי ובררתי שפה יהיה אחרת

ויש סיכוי אולי..

אבל לאט לאט..מאוד רחוק ממה שדמיינתי.

ואז מרגיהש קרחת מכאן ומכאן

את חושבת שקשר עם חברות יעזור להרגשה הזאת?

כי לפעמים ראיתי שזאת תחושה פנימית כזאת שלא קשורה לסביבה החיצונית 

כנ"ל גם לגבי תחושת הריקנות 

ממליצה לחוות רגעים עמוקים עם עצמך אם זה אפשרי לך

זה אמור למלא

יש הרבה דרכים איך לעשות את זה

ולטפח קשר עם הקב"ה, אפשר גם לקרוא/לשמוע עניינים שקשורים לפנימיות

ואולי יציעו כאן כדורים, אפשר לנסות להציע גם פרחי באך, זה יכול להשתלב יפה מאוד עם טיפול 

אני משקיעה המון המון בעצמי..והקשר עם ה' זה מה שמציל אותי ונותן לי כח

ולפעמים אני מרגיהש שהעבודה הפנימית שלי והלמידה העצמית והדיוק זה לא פחות חשוב מכל תעסוקה חיצונית

ולפעמים זה נשבר לי לרגע

ובא לי גם בחיצוניות לחוות חיים מלאים ולא בודדים כל כך

וכן לבד זה החוויית חיים לשי מאז גיל העשרה...אפילו שבפועל היו לי חברות בתקופות אחרות והיה לי עבודה עם שליחות והשפעה

גם עם הקב"ה, וגם פנימיים עמוקים עם עצמך

אני חושבת ששם המפתח לחוות מציאות חיצונית שמחה 

ככה לפחות אני חווה את החיים

ואם תחושת הלבד מלווה מגיל יחסית צעיר

הייתי בודקת עוד שם, כי כנראה זה משהו עמוק... 

או פשוט ממשיכה עם הקו של כרגע...

זה באמת קשה שלא רואים תוצאות אחרי הרבה השקעה 

אבל אני בטוחה שזה מתישהו יראה את אותותיו... 

בע"ה!!

לפעמים אנחנו רוצים וצריכים שיראו אותנו במקומות העמוקים שלנו

שיהיה מישהו שיכיר בנו, אבל בעומק

שירגיש אותנו לעומק,

שיחווה שם את מה שאני חווה

זה גם יכול לעזור לתחושת הבדידות

שאני לא לבד בתוך כל החוויה הזאת

ובאמת לא תמיד חברות ידעו לראות את זה.

לפעמים חווים אותנו ברובד החיצוני שלנו בלבד או בעיקר...

ויש שם המון פספוס 

זה בדיוק זה

במובן מסוים אני כל כך בעבודה פנימית וגילוי עצמי מחדש עכשיו כי עברתי שנה מטורפת

שקשרי סתם לדבר על מתכונים וטיטולים ומטפחות באמת לא מעניינים אותי

אני זורמת בגינה..מדברת

אבל לפעמים פשוט

בדיוק את זה מחפשת

שיהיה אפשר לדבר עם מישהי באמת

מתחת לכל הכיסויים

פשוט לשתף בסיפור האמיתי

ואשמח כם לשמוע את שלה זה לא שמחפשת רק לעצמי

מעניין אותי ...איך את חושבת שאפשר לקבל מענה לצורך הזה שיראו אותי?

או שאי אפשר?

ושמחה שהתחברת

צריך למצוא אנשים כאלו שזה השיח שלהם, פנימיות ושגם הם מחפשים את המקומות האלו

ושזיהינו כאלו צריך את האומץ להיפתח מולם 

יש לי אמונה שדומה נמשך לדומה למרות שאומרים שהפכים נמשכים 

ואם את כזאת ואת תרצי להכיר בנות כאלו, זה יקרה

לי זה קורה כל הזמן ב"ה. אין לי המון חברות אבל ב"ה הצלחתי למצוא כאלו שזה השיח שלהן

ויש לי גם חברות שהשיח שלי איתם הוא בהכי פשטות והעולם הזה, וגם את זה אני צריכה ואוהבת (לפחות היום בתור נשואה, בתור רווקה עניין אותי בעיקר הגילויים האישיים שלי)

ואי זה נותן המוןןןן

אני רק חושבת על לעבור את כל הדברים האלו ביני לבין עצמי, זה ככ אחר 

כשאתה משתף, ומישהו שומע, והוא גם מרגיש והוא גם יודע על מה אתה מדבר

ולפעמים אפילו מדייק אותך שם, או מזדהה איתך

זה מיני גאולה לפעמים... 

כבר חצי מחיי

לא הרבה

לא זהה

רק מישהי שמחפשת לדבר באמת

גם אני דוקא צריכה שיחות פשוטות ברגיל..לא צריך תמיד

אבל מישהי שאפשר לשתף במעבר

ושיש שיח כזה שאפשר לספר באמת מה שלומך

אני מרגיהש שהלב שלי סוחב טונותתת

בעבר עם בעלי יכלתי יותר לשתף בהכל

עם המורכבויות בשנה האחרונה הוא גם כתובת חלקית

וזה טוב ובריא דוקא כי באמת לא נכון להיות תלויה רק בו

ופשוט מרגישה שהעולם תפל בלי טעם וריח

כי את עוברת מסעותתת

ומלא מחשבות

ומלא הרגשות

ושאלות

ואין איפה לשים

וכשהלכתח למטפלת בגלל זה

ושמתי 400שח

על שעה שבקושי הכילה כל מה 'הצטבר שם(לא כל החיים..רק השנה אפילו)

וניסיתי שוב ושוב..וזה לא היה זה

היא היתה עניינית מקצועית

הגיבה כל כך טכני ולא נתן לי שום מענה

אני צריכה פשוט עוד דמות בחיים שלי

חוץ מבעלי

אין לי אף אחת

אין לי משפחה קשורה

ותמיד חיינו בלשיחות אז לכן גם לא התה חברה סביבי

עכשיו חשבתי ישהיה

ובאמת יש פוטנציאל עתידי אבל זה כל כך לאט לאט ..קשה למצוא פלטפורמה לייצר קשר

אני לא מיואשת

רק מנסה לקחת אויר

והיום נגמר לי.

ממש תודה התחברתי מאוד

הלורי ואגלה 'את שכנה לשי ולא ידעתי ..חח

דווקא שכנה זה פחות טוב.

מה שהרגשתי שעוזר זה דווקא "קבוצת שווים"

אבל בתחום מסויים.

למשל עוד זוגות הורים בהדרכת הורים למתבגרים נתן לי את המקום הזה.

התמודדות מול אירוע רפואי עם עוד מי שעובר את זה.

אז נכון שזה רק בהקשר מסויים אבל דווקא בגלל זה יכולנו לרדת לעומק לפעמים אפילו בלי מילים. מבט מבין יכול לחולל מרפא לנפש.

יותר קל לסחוב את האלונקה עם התיקים של כולם, כולם ביחד מאשר כל אחד סוחב את התיק שלו.

מהבחינה הזאת אפילו לקרוא שיתוף עמוק של מישהי זרה יכול לעשות מה ששיחה עם 100 שכנות לא יכולה לתת.

לדוגמה יש קבוצה בפייסבוק של הורים לילדים מגמגמים (יש לנו ילדה בת 10 שמגמגמת)

מישהי שיתפה שם סרטון על עצמה ועל ההתמודדות בתור ילדה (היום היא בחורה צעירה) וזה פתאום המחיש לי "בבטן הרכה" וגרם לי לבכות שלושה ימים מה שאף שיחה עם אף אחד לא עזרה לי לגעת בנושא במקום הכי חשוף ורגיש.

(לא שאני אומרת שזאת ההתמודדות הכי מורכבת בעולם, לי באותה נקודת זמן היה מאוד מורכב)

משהו דומה קרה לי במפגש הוקרה למשפחות פצועי המלחמה.

יש משהו בקבוצת שווים שמאפשר לגעת בעומק של הדברים ולהתרפאות משם.

לפעמים צריך טיפול פסיכולוגי מקצועי. ואם אין חיבור אחרי כמה מפגשים, לחפש מישהו אחר.

איך הייתי רוצה קבוצה כזאת של נשים, פשוט יושבות ונפגשות לדבר על עצמן על החיים

חח הצחקת אותי עם הסוף

אולי עוד יפגשו דרכינו יום אחד

ואי מבינה את הקטע עם המטפלת (וגם עם הבעל), אשכרה לפעמים צריך לשלם כסף כדי לספר את כל הסיפור שלנו...

וגם זה לא תמיד עוזר 

בטוחה שהסיפור שלך מעניין ומרתק!! את נשמעת בן אדם מיוחד

הייתי מציעה את עצמי לשמוע אותו חח

אבל לא יודעת אם זה שייך במסגרת זו של הפורום 

ומאחלת לך למצוא אדם, אנשים, חברות, בנות, לא משנה באיזה מסגרת ובאיזה סגנון

שבאמת ידעו לראות אותך, להבין אותך במקומות הרגישים והחשובים האלו

ושתחווי סיפוק אמיתי מחייך ותראי רק טוב מתוק אמן!!!

אני בימים כאלו מעפנים... וכתבת תחושות שאני ממש מזדהה איתן

לוקחת לעצמי גם דברים שכתבו פה עבורך

תודה וחיבוק חיבוק חיבוק!

❤️

אני אף פעם לא אוהבת לפתוח דברים אישיים כאלה בפורום פתוח ולמלא נשים זרות

מרגיש לי נזקק כזה אולי אפילו משפיל

תראי לאן הגעת את משתפת ניקים ברשתבגלל שאין לך אף אחת בעולם האמיתי

אז תודה ששיתפת שזה פגש אותך

לפחות מרגישה שהועלתי😉

והאמת גם לי עשה טוב התשובות המתוקות והחכמות שהיו פה

עומדת אישה אמיתית מהעולם האמיתי.

(בהנחה ואין פה בוטים חח)

רק ש10 חודשים זה עוד בטווח זמן הסביר.

אני פוליציסטית עם מחזורים ארוכים והצלחתי להיכנס עם 3 ילדים תודה להשם.

אז בע"ה בקרוב אצלכם בשמחה ובידיים מלאות!

ולהתעלם מרעשי רקע בהול.

זה מתחיל בילד וממשיך הלאה.

להתעלם.

התמדה בהתעמלות בשיטה הזאת יכולה להביא לקיצור מחזור ולהסדרת הווסתות

@אפונה

ממש ממליצה.

במקביל כמו שכתבו לעשות עבודה על ה"עוד לא"

להרפות בתוך החסר, להסכים לקבל את ההמתנה.

האם צריך לשלם כסף וללכת לקורס מסודר אן שאפשר ללמוד את זה באינטרנט?

אני לא במצב כלכלי שמאפשר לי כרגע להוציא אלפי שקלים על קורסים..

600 ₪ לפגישה (ארוכה)

וצריך בין פגישה אחת ל3.

שהיא בעצם פגישה שכוללת

תשאול ושיח סביב נושא של פוריות , ווסתות וכו'

הסבר קצר על השיטה

ותרגול

לפי הצורך המדריכה נותנת לך תרגילים לעשות

היא מלמדת אותך אותם ובעצם המטרה היא לוודא שאת יודעת לתרגל טוב את ההתעמלות  הזאת

כדי שבבית תוכלי להפיק תועלת ולהמשיך את התרגול.

פגישה שנייה זה גם כדי להשלים חלק מהתרגילים אם לא הספקתם בפעם הראשונה

וגם כדי לחזור שוב על כל התירגול בצורה נכונה

אם צריך.

זה מה שאני יודעת

באינטרנט יש תרגילים אבל אני לא יודעת לומר אם זה תרגול מסודר כמו בשיטה עצמה שלומדים מהמדריכה. 

לגמרי הגיוני לא להיקלט במיוחד שקשה לאתר את הביוץ במחזורים כל כך ארוכים. אתם מצליחים לאתר את הביוץ ולתזמן יחסים לפי זה?

אגב מתי פעם אחרונה בדקת הריון?

עשיתי בדיקת הריון שבוע שעבר ובדקתי ביוץ בעיקר סביב הזמן שהיה אמור להיות הביוץ ויצא שלילי..

בביוצים הקודמים (שנדמה לי שהיו ביוץ) היו לי תסמינים כמו רגישות בפטמות, קצת כאבי בטן.. ובפעם הזאת גם היה לי את זה כמה ימים אבל לא קיבלתי מחזור עד עכשיו ונכון לשבוע שעבר אני גם לא בהריון

לא הייתי ממליצה לנסות לבדוק ביוץ לבד בבית.

זה לא מקרה רגיל, אין סדר, זה סתם לעשות מלא בדיקות לחינם.

שחלות פוליציסטיות זאת תופעה שקורית ל 15% מהאוכלוסיה

סה לא אומר שום דבר על סיכויי הקליטה להריון תקין בע"ה

בפרט שאת צעירה ובריאה ב" ה.

יש כאלה שנקלטו באופן טבעי למרות האבחנה הרפואית הזאת.

האבלנה - רק אבחנה 

הקב"ה איתך תמיד, והוא מסדר הכל לטובתך!

מעבר לזה

בכל שלב בחיים - תזכרי 

שהכל בהשגחה פרטית

הכל משמיים

והכל לטובה.

אל תלחצי משום דבר ואל תתבלבלי מאנשים!

לאנשים תמיד יהיה מה לומר

בכל שלב

אם אין ילדים- למה אין

אם יש- מה עם עוד

אם יש כבר כמות ילדים- למה להביא עוד

מי שקובע זה את ובעלך והקב"ה. 

התוצאות הן שבע"ה לא תחלי בסוכרת סוג 2 ואם כן אז בגיל מאוחר יותר.

וסיכוי גבוה שגם בטווח הקצר תהיה השפעה לליוב על המחזור.

קודם כל חיבוק על הציפייה לילד אפילו שזה באמת לא הרבה זמן אבל כל חודש זה כמו נצח שכלכך רוצים!

ממה שאני יודעת את יכולה לקחת תמצית שיח אברהם זה מאוד עוזר לאיזון הורמונלי וקליטה להריון

וכמו שכבר רשמו דיקור שיטת אביבה דברים טבעיים..הבנתי שזו הבעיית פוריות שהכי קל לפתור אותה יש גם כדורים שנותנים..ושיהיה בהצלחה תבשרי פה בשורות טובות בקרוב🙏

אם לוקחים לבד בלי הכוונה

לפעמים הטיפות יכולות לעשות בלגן... 

נשואים עשרה חודשים

מנעתם בהתחלה

והיו לך רק 3 מחזורים עד כה

זה אומר שהיו ממש מעט נסיונות אז זה מעודד זה עוד לא מראה על בעיה

כמובן שזה לא אומר שההמתנה לא קשה ומתישה, לא צריך לחכות 5 שנים כדי שזה יהיה "מוצדק"

מנסיוני אני יודעת שלרופאה הולכים אחרי כשנה

וטוב שלרופאת פריון ולא לרופאת נשים רגילה

הייתי מתחילה מלברר על דרכים טבעיות לשחלות כי זה באמת נושא שיכול לעכב

אני פוליצסטית והתחלנו גם לבדוק אחרי כשנה

עד כה ב"ה 2 ילדים מטיפולים

ויכול להיות שיהיה גם טבעי בע"ה אני לא מונעת

יודעת שיש הרבה גם פוליצסטיות שנכנסות טבעי

אני עם שחלות פוליציסטיות ולא היה לי ביוץ הרבה יותר מחודשיים שלושה.. אז אומנם אני הגעתי לטיפולים אבל כנראה לא רק בגלל זה..

בכל אופן, במצב כזה ממש קשה לדעת מתי הביוץ אז ממש ממליצה פשוט להתחיל ממעקבי זקיקים, שרופא ילווה אותכם הזה ואז בשילוב אולטרסאונד ובדיקות דם תדעו במדיוק מתי הביוץ.

חוץ מזה מצטרפת והרבה דברים שנאמרו פה- סה"כ ניסיתם 3 פעמים.. זה ממש כלום גם כשהכל תקין!80% מהזוגות נכנסים להריון תוך שנה-שנה וחצי, ז"א 12-18 ביוצים ונסיונות.. אז זה גם לגמרי בתווך התקין! וגם שחלות פוליציסטיות זה באמת אחד הדברים הכי פשוטים לטפל בהם.. גם לי המליצו על שיטת אביבה (ובסוף בפעם היחידה שניסיתי זה היה כשנכנסתי להריון עם הבת שלי אבל אני לא יכולה להגיד שזה מה שעשה את זה כי היו עוד דברים בסבב הזה) וגם על תזונה שמעתי שיכול לעזור ולהשפיע, לא ניסיתי עד הסוף להתמיד בזה.. ובכל מקרה, זאת באמת יכולה להיות תקופה כיפיית שאפשר להיות ספונטניים ולעשות בתור זוג כל מיני דברים

3 מחזורים

זה אומר 3 ביוצים (בהנחה שהגוף ישר חזר לבייץ אחרי גלולות. הרבה פעמיפ זה לא ככה ולוקח לגוף זמן להתאזן. )

והסטטיסטיקה הפשוטה של ההריונות. זה 1 ל5, כאשר מקיימים יחסים בביוץ.

במחזורים ארוכים, יש בכלל מצב שלא הייתם ביחד בימי הפורחות, ואז זה אפילו לא נספר.... 

יש כדורים במרשם לעידוד ביוץ איקקלומין/לטרזול.

נוטלים חמישה ימים ברצף בשילוב של מעקב זקיקים.

ואם אין בעיית פוריות נוספת, זה פותר את הבעיה.

השאלה אם את רוצה להיכנס לתוך זה, או לתת לעצמך זמן באופן טבעי.

ולשחרר את הלחץ זה תרגול בלי קשר לאירוע, החיים כל הזמן יציפו אותנו בשיבושי תוכניות ולחץ חברתי, זה עניין שצריך לעבוד עליו בפנים.

ממש להשתיק רעשי רקע, לא לקחת ללב, ולנשום❤️

דבר ראשון, לי אין שחלות פוליצסטיות, לפחות לא שידוע לי והיו לי במשך תקופות ארוכות מחזורים של 39 ימים, וב"ה יש לי ילדים.

מעבר לזה, אם את מרגישה שהמתח נכנס ופוגע יש למכון פוע"ה שרות של תמיכה סביב פוריות, אולי שווה לשקול את זה.

מעבר לזה, מסכימה עם מה שנאמר שבאמת לא מדובר בהרבה זמן ונכון להציב גם להורים גבול להתערבות שזה לא מקומם להיכנס בניכם. ובאופן כללי 10 חודשים זה עדיין ממש זמן שבונים זוגיות והוא מורכב גם אם לא מכניסים נושא של פוריות

אתם מנסים לא הרבה זמן. ומחזורים של 38-39 יום זה ממש ממש בסדר. בגלל שאת פוליציסטית לא יודעת אם כולם כללו ביוץ אבל בהנחה וכן אז באמת את במצב ממש ממש טוב!

דרך אגב, אני לא פוליציסטית והמחזור שלי מאוד לא סדיר (50+-30 ימים) וב"ה נכנסתי בקלות להריונות...)

ממליצה להוריד לחץ, להבהיר למשפחה שזה לא עניינם ושאתם מבטיחים להזמין לברית כשתהיה בע"ה. עד אז אין מה לשאול שאלות ולהמליץ המלצות.

עם כמה שזה קשה, ואני לא מזלזלת בכלל, קחו נשימה ותחיו את הרגע. בע"ה יהיו לכם עוד הרבה שנים טובות ושמחות עם ילדים 

גם עם שחלות פוליצסטיות

לא ממליצה על מקלוני ביוץ לא עובד עלינו כל כך.

לי לקח בהריון השני גם בערך 7 חודשים ללא מניעה אבל אין כל כך ביוצים אצל פוליצסטיות ככה שקשה להיכנס להריון

לי עזר לעשות שינוי באורח החיים, לשתות הרבה מים, פחות קפאין, לאכול טוב ומאוזן ולהקפיד על שעות שינה.

זה ממש עזר לי.

יש מישהי שיש לה פודקסט על הנושא ממליצה לשמוע קוראים לה מירי לאב.

בהצלחה!!!

הרבה פעמיים בשחלות פולציסטיות אין ביוץ בכלל, ומתישהו הרירית פשוט נושרת בלי ביוץ ולכן יש מחזור.

אם עובר זמן וכל הזמן המקלון ביוץ מראה קצת חיובי ולא חיובי מוחלט ייתכן ואת לא מבייצת ובגלל זה באמת כדאי לברר את זה עם רופאת פריון.

היה לי חשוב לציין את זה כי גם אני עם שחלות פוליצסטיות ואחרי כמה חודשים שניסיתי להבין מה לא בסדר איתי שאני לא מצליחה לברר מתי הביוץ (בכל השיטות, בפרט עם חום השחר) הבנתי שזה לא שאני פשוט לא מספיק  דויקת זה שפשוט אין כזה.

אז הדבר הכי חשוב זה להבין אם יש ביוץ וזה אני מאמינה שהדבר הראשון שרופאת פוריות תעשה.

ועוד דבר קטן, קחו נשימה. אתם בתחילת החיים ובגלל זה זה ככ מציף אבל אתם תראו ככ שהזמן יעבור שכולם סביבכם תמיד יהיו דברים שלכם אין או שאתם מצפים.

כל אחד והמסלול המדויק לו, בעז"ה זה יגיע לכם בזמן המדויק!!.

ותשמחו מזה שכבר מנסים לעזור לכם בשלב מוקדם ואתם לא סתם נמרחים חודשים בלי ביוץ בכלל.

ממש חשוב לעבד את המרכיב של הלחץ

כי אם אפשר לנטרל אותו, תהיה לכם אפשרות ללכת בדרך הרבה יותר נעימה ומועילה לטווח הארוך.

תוכלי למשל לנסות שיטת אביבה כדי להסדיר את המחזורים, ובמקביל ללמוד שיטת המודעות לפוריות כדי לעקוב בעצמך אחרי הביוץ שלך אם יש ומתי, וכמובן לתזמן יחסים.

שתי השיטות האלה הן כלים מאד אפקטיביים שתוכלי להשתמש בהם כל החיים, בתרחישים כאלה ואחרים.

תוכלי גם ללמוד לאזן את עצמך באמצעות תזונה או דיקור סיני, שישפיעו על הבריאות שלך (יש לתסמונת השלכות נוספות לטווח הארוך, היא קשורה להתפתחות של תנגודת לאינסולין).

הדרך הקצרה לעומת זאת, היא באמת לפנות לרופאת פריון, שתשלח אותך למעקב זקיקים - תהליך מתיש ומייגע שכולל אולטרסאונד מוקדם בבוקר מספר פעמים בחודש עם בדיקת שם, תלות באחות זמינה יותר או פחות שתספר לך מה התוצאות, התערבות תרופתית כדי לגרום לביוץ - שיש לה גם תופעות לוואי.

אנשים נוספים שמעורבים בחדר המיטות שלכם, וברור שהדרך הזאת כוללת גם עליה במרכיב הלחץ.

זו אפשרות כמובן, אבל בעיני פחות טובה.

אני מבינה אותכם מאוד, כשרוצים ילדים מאוד קשה להרגיע ולהיוץ בנחת

במיוחד שסביבכם לכולם כבר יש

במיוחד שההורים לוחצים

ובכל זאת, קודם כל באמת לא ניסיתם הרבה בכלל, זה ממש ממש ממש נורמלי לא להכנס להריון כל כך מהר.

כשחיים בסביבה שכולם ילדים מאוד מהר, אז מי שלא 'עומד בקצב' הרבה פעמים בטעות נכנס ללחץ, אבל אם תסתכלי סביבך על אנשים מבוגרים יותר, תראי שלכל אחד יש את הסיפור שלו. יש את מי שהלך בקלות ואחר כך כבר לא, יש את מי שהלך בקלות אבל גידול הילדים היה מאתגר, יש אנשים שהסיפור שלהם זה פרנסה ויש שזוגיות, לכל אחד את האתגרים שלו בעולם, והדרך לצלוח היא רק להסתכל פנימה ולעבוד על השמחה שלנו. במיוחד כשעדין אין אצלכם בעיה, ניסיתם זמן מועט ואתם נכנסים ללחץ סתם. ואני לא אומרת שהקושי לא מובן לי! כשרוצים כל חודש נראה המון. אז אני לא אומרת שצריך לשמוח בזה, אבל כן זה המציאות שה' זימן לכם, תנסו לצמוח מזה ולנצל את הדברים החיוביים שבזה, תנצלו את התקופה הזאת, זה זמן שלא יחזור

תהנו מהזוגיות

תעשו רשימה של דברים שבא לכם לעשות ומאתגר עם ילדים וכל חודש תעשו משהו

תנסו לשחרר. אני לא אומרת להפסיק לרצות או לא להתבאס כשלא עובד, אבל תנסו במקביל להנות,

אני לא אומרת שזה קל, יכול להיות שבהתחלה זה יהיה בכח, אבל יש לנו יכולת לבחור בחיים שלנו על מה לשים את הדגש

אם לא מצליחים לשחרר בכלל- לכו לטיפול.

ורוצה להוסיף שהיום ברוך ה' יש לרפואה הרבה כלים ושאני מסתכלת סביבי גם זוגות שהתקשו בכניסה להריון, בטווח של כמה שנים לכולם יש ילדים, עוד יהיה לכם בעזרת ה', במיוחד כש'הבעיה' היא שחלות פובלסיצטיות שהיום מטפלים בזה מאוד בקלות.

מבחינת ההשתדלות- בגלל הגיל הצעיר והזמן הקצר שאתם מנסים, לדעתי הכי טוב לפני שנכנסים לסיפור של טיפולים לנסות שיטת אביבה ודיקור סיני, אבל אם לא מתאים לכם אתם יכולים גם ללכת ישר לטיפולים, רק לכו על זה בשמחה שיש היום לרפואה כלים לעזור לכם, ולא במסכנות ועצבות.

וכל האנשים סביבכם שמעירים - קודם כל סליחה שאני אומרת את זה ככה אבל הם מטומטמים, אתם נשואים כולה 10 חודשים, אפילו בעיה אין עדין

וגם אם הייתם נשואים יותר וכן היתה בעיה- זה לא העסק שלהם

בתור מישהי שיש לה מחזורים לא סדירים

ואחרי ניסיונות להכנס להריון של שנה וחצי

הלכתי לדיקור (זה סדרה של טיפולים, יקר אבל שווה כל שקל)

המחזור התחיל לדפוק כל חודש כמו שלא היה לי בחיים

ועכשיו ברוך ה' בהריון.

השקעה ששווה כל שקל.

אם תכתבי מאיזה איזור את, אולי אני אוכל להמליץ לך.

אבל חשוב לקחת מישהי מומלצת ולא מהקופה...

וכן חשוב לדעת זה לא נחשב הרבה זמן לנסות...

בדכ ההנחיה היא להתחיל בירור רק אחרי שנה של ניסיונות.. וגם לפעמים לגוף לוקח זמן להתאושש ממניעה (שאגב גם בזה דיקור יכול לעזור(

חיבוק 🫂

כלומר, אין את המראה האופייני בא"ס

אבל יש לי מחזורים ארוכים מאוד וחלקם ללא ביוץ

נכנסתי להריון טבעי 4 פעמים, ופעם אחת נעזרתי באיקקלומין, בילד השלישי

זה ממש ממש לא נורא

לגבי טבעת- לר השתמשתי הרבה זמן לדעתי מספר חודשים אם אני זוכרת

מבחינת הכנסה הוצאה היה לי סבבה אבל פעם אחת אחרי שטבלתי וכבר הגעתי הביתה נזכרתי ששכחתי להוציא לטבילה וחזרתי לטבול שוב באותו ערב🤥

לגבי דיאפרגמה- השתמשתי כשנתיים וחצי ברציפות, אסייג ואגיד ששמתי כל קיום יחסים חוץ ממקרים בודדים ממש, שהייתי בטוחה ב100% שהתרחקתי מהביוץ. 

בדקתי עכשיו בגוגל ואני רואה שבדיעבד הטבעת לא מעכבת (אולי זה לא לכל הדעות אבל כדאי לדעת שזו אופציה).

אפשר למנוע שנים ארוכות

זה סיליקון שחוסם פיזית + קוטל לשיפור החסימה

האחוזים יורדים כי נשים שוכחות/ לא מיומנות וזה זז/ חושבות שאפשר בלי/ לא שמות קוטל

אולי תנוחה מסויימת שאישה תעשה או משהו כזה

מספיק שכמה זרעים בודדים יעברו ואשה תיקלט להריון

מלחיץ ממש

ומבחינתי אין סיכוי להפלה במקרה כזה ואאלץ להתמודד עם ההריון

אוף אין לי כבר כח למחשבות והתלבטויות של זה

לבדוק אם היא זזה בזמנים בטוחים

היא לא אמורה לזוז

(לקאיה יש מין דפנות שמונעות את התזוזה)

והקוטל מוסיף שכבת הגנה בפני עצמו

אני רואה את זה כמניעה בטוחה

מונעת עם זה לסירוגין כבר כמה שנים

הקפדתי ללכת למתאמת

בלי ג'ל (חוץ מתקופה מסוימת)

אף פעם לא בודקת ביוץ, פשוט שמה כל החודש.

בין הראשון לשני מנע לי מעולה

בין השני לשלישי נכנסתי עם זה להיריון

אחרי הרביעי הייתה תקופה שהייתי חייבת למנוע רפואית אז הייתי עם ג'ל עד שנמאס לי

ובסוף נכנסתי להיריון ביום שלא שמנו כנראה חח

אז מבחינתי זה מונע, והג'ל מעלה אחוזים ובחרתי לא להשתמש בו, וקרה שלא מנע לי, אבל מקרים כאלה קורים גם עם אמצעים שנחשבים יותר בטוחים…

מניחה שאחרי הלידה אחזור לזה כי האמצעים האחרים לא ככ באים בחשבון

בטוח שזה פחות טירחה מדיאפרגמה.

הטבעת הייתה לי אחלה להוציא ולהכניס

התרגלתי די בקלות

לא הכרתי שמוציאים לבדיקות או הפסק, רק למקווה

לגבי דיאפרגמה-

מונעת איתה כבר כמעט ארבע שנים, ברגע שהפסקתי נכנסתי להריון ככה שאני מניחה שהיא מונעת לי מעולה

משתמשת תמיד בג'ל

מנסה לעקוב אחרי ביוץ ולא שמה אותה ב3-4 ימים שלפני המחזור שאז כבר בטוח לא צריך

לגבי דיאפרגמה - כמו שכבר כתבו כאן -

חשוב ללכת למתאמת אחרי לידה / אחרי שינוי משמעותי במשקל (5 ק''ג נראלי) כדי לוודא שהיא עדיין מתאימה + לוודא שאת שמה נכון

להקפיד להוציא לא לפני שש שעות

לשים ג'ל

וכמובן כמו תמיד - להתפלל...

בשבילי זו המניעה האחרונה והיחידה שאני יכולה (מלבד לא לקיים יחסים...) אז לומדת להסתדר עם מה שיש 😅

בהצלחה בהחלטות!!

אולי יותר

בהתחלה הייתי נמנעת בזמן ביוץ באמת, עכשיו כבר לא. אבל זה ממש לא משתווה לטבעת ובטח שלא אומר שלא לשים כלום (את אותה למנוע לא? מה הקשר לא לשים כלום?). עם קוטל זרע זזה עובד אצלי ב"ה (לא מתקמצנת עליו) ואם יש מחזורים קבועים בערך - כחמישה ימים/ שבוע  לפני העונה הבינונית  ואחרי שזיהיתי ביוץ ועברו כמה ימים אני כבר לא משתמשת בה בכלל וזה בעיניי יתרון מטורף

גמני משתמשת בקאיה

יש לי אחות בזכות דיאפרגמה, אז מבחינתי זאת לא אופציה

את הנוברינג לפני שאני שוללת לגמרי גם את זה

אם לא יהיה טוב אז לא נותר אלא דיאפרגמה

אני כותבת פה כי רוצה שזה יהיה כתוב ושאני לא ישנה את דעתי עוד מעט שוב ותיכף כבר אי אפשר להתחיל החודש נוברינג 🙃😶

כן התאמתי אצל מישהי תותחית..

דיאפרגמה שהרגישה לי יותר הרמטית מהסוג הקודם שהשתמשתי..

אצל לי מילר אם אני לא מתבלבלת..

ללמוד שיטת הפוריות הטבעית- כיצד לא להרות באופן טבעי...יודעת שיש דבר כזה.
מניעה בנרות, דיאפגרמה, שקפים...- אין הורמונים...

חברה אמריקאית שיתפה אותי במניעה מעולה שיש שם, אולי יש גם בארץ? אני לא נתקלתי. מעניין אם מישהי פה מכירה
שבב כזה קטן שמחדרים לתוך העור בזרוע- נשמע מפחיד, אבל מונע נהדר ובלי השפעת הורמונים ככה אני מבינה ממנה. אולי שווה לך לברר?

גם אני סבלתי מסוגים שונים של מניעה הורמונלית

בסוף ויתרתי והשתמשתי בנרות. יש גם שקפים ועוד אפשרויות. נכון, אחוזי ההצלחה יותר נמוכים ,אבל הם גם די גבוהים. חושבת שבאיזור80% (לא זוכרת בדיוק)

אז זאת גם אופציה

נכון זה גם מורכב אבל זה בטח ובטח עדיף מההצעה שלך של לא לקיים יחסים בכלל.

מקסימום בהמשך כשתדעי להשתמש בה טוב תוסיפי דיאפרגמה רק בימים הבעייתיים.

לא הייתי מתחילה עם שקפים ונרות שזה לא נחשב בטוח בכלל בכלל

ותכלס הזוי להשתמש בזה כאילו זה כלום

יש לזה השפעות ככ מטורפות על הגוף.... והנפש..

מירושלים למרכז ובחזרה

הרבה פעמים במלחמה הזו

אני לא מפחדת

אבל הרבה אנשים כנראה כן מפחדים

כי הכבישים יחסית ריקים

מה שחשוב אם נוסעים

זה להחליט על אסטרטגיה מראש

מה עושים בזמן התראה/ אזעקה

כדי לא להיכנס ללחץ

(אני ממשיכה לנסוע

זה מרגיש לי הכי בטוח)

אני למעשה נמנעת מתחילת המלחמה לנסוע להורים שלי כי אזעקות ואין אצלם ממד, כי נהגים הרבה פעמים מגיבים בחוסר פרופורציה וזה יכול לגרום לתאונות

ולדעתי זה משו שיכול לחכות לימים רגועים יותר

בעלי במילואים והמשפחה שלי במרכז

נסעתי אליהם כל שבת הלוך וחזור עם הילדים

וואלה לא כל כך מפחיד אותי,  לא יודעת. אגב בירושלים יש הרבה פחות אזעקות מבמרכז

מצד שני אני ממש מבינה את מי שמפחדת

הייתה לנו אזעקה בדרך והיינו באמצע שומקום. היה מאוד מפחיד...

אבל אין מה לעשות. חייבים להמשיך בחיים וחייבים להפסיק לפחד. וכשיש התרעה מוקדמת לחפש בוויז מקלט...

לא מסוגלת לתקוע את החיים שלי ברמה כזו.

אבל למרכז לא מגיעה בכלל ( בלי קשר למלחמה, פשוט אין לי מה לעשות שם)

לא יודעת מה באמת "נכון"

ההורים שם...

אין לי משפחה במרכז אז לא יודעת מה הייתי עושה אם הייתי צריכה. אבל בירושלים אין המון אזעקות, בערך כמו אצלינו, אולי אפילו קצת פחות. אז משפחה - זו משפחה

אם זה להגיע מרחוק לדעתי את לא מגזימה

ממש לא נעים להתקע בדרך עם ילדים קטנים

אם זה לשבת שלמה אולי הייצי טורחת

אבל בשהיל ביקור קצר לא בטוחה שהייתי יוצאת

הבאנו איתנו גם מזרוני יוגה כדי שאם נצטרך לשכב יהיה נעים יותר.

בעיני הכי חשוב זה להיות באמת רגועים ולא לשדר לחץ לילדים ולהפוך את זה לחוויה (זה באמת מצב לא נעים אבל לחץ לא עוזר), בפועל כשהייתה התראה בדקנו בוויז איפה יש מרחב מוגן קרוב והספקנו להגיע ולהתמקם בנחת...

אנחנו ממש רוצים לנסוע להורים, אבל אני מפחדת שתהיה אזעקה בדרך - אז אנחנו לא נוסעים..

אולי בעלי יסע לבד כדי לבקר אותם.

ממש שאת מפחדת

אבל מבינה גם את בעלך

אנחנו כן נוסעים

לא אצא לטיול במרכז או בהרי ירושלים, זה נראה לי פחות אחראי.

אבל נסיעה סטנדרטית שמאפשרת לפגוש משפחה ולשמור על איזושהי שגרה, זה חשוב ורצוי שווה את זה.

גרים קרוב למרכז, עם המון אזעקות. בכל האיזור הקרוב יחסית למדנו איפה כל המיגוניות והמקלטים, וכשיש התרעה נוסעים למרחב מוגן הקרוב. כמו שאמרו במחסומים המון פעמים יש מיגוניות, בתחנות דלק.. כך שיש מקטעים יחסית לא ארוכים שאם תתקבל התרעה לא יהיה לי מקום בטוח לעצור בו.

כן עושים השתדלות לשמור על ההנחיות אבל בהחלט נוסעים.

היום הגיעו אלינו משפחה ממש מכל הארץ, ב"ה גם מי שהיה בדרך ידעתי לומר להם בהתרעה לאן ללכת וב"ה הספיקו להגיע למרחב מוגן

כי חשבתי שאני בפורום אחר בניהולי, ששם מבקשים לכתוב בכותרת אם מדובר בהודעה על הריון/ לידה😅

לדעתי זה לא מענה מספק ,

היא צריכה לעשות עיסוי לצלקת,

מה שאת אמורה לעשות זה לתמיכה אבל לא מחליף..

הפזיותרפיסטית שהלכתי אליה אמרה שאפשר להגיע אליה לפני לידה והיא יכולה לעשות עיסוי כדי למזער את הסיכוי לקריעה של פתח הנרתיק כי זה מגמיש את השרירים.

לאזור שלום ב"ה

לידה ראשונה ואקום וחתך יזום

לידה שנייה - ספונטני, לידת בזק

ב2 הלידות תפרים (אותו רופא אגב😅) והוא עשה עבודה טובה ב"ה

בלידה ראשונה קרעים רציניים

בלידה שנייה חתך יזום

ההחלמה מהחתך הייתה הרבה יותר קלה

בלידה שלישית ורביעית קרע ספונטני קטנטן

מצטרפת להמלצה להחליף פיזיו

ברמה שחזרתי לרופאה מעל שנה אחרי הלידה. כאב לי שם ממש וגם הרגשתי את התפרים.

עברתי תהליך ארוך של פיזיו רצפת אגן וכמו שאמרת -

זה היה טוב לרצפת אגן, אבל לא עזר לתפרים.

מה שבאמת באמת עזר בסוף - היה ההריון והלידה הבאים 😅

מאחלת לך שזה יעזור גם.

מה שכן, בזמן הבדיקות הרופאה שלחה אותי לרופאה מומחית בתחום (דר' אושרת ברט המדהימה) שנתנה לי משחה הורמונלית למרוח שעזרה מאוד - אבל נקודתית, לא פתרה את הבעיה.

וכן אמרה לי שאם זה ימשיך - היא תפנה אותי לפתיחה של התפרים כי אולי עשו אותם מהודק מידי וזה מה שכואב. ב"ה שלא היה צריך בסוף...

בהצלחה ורק בריאות 🥰

בראשונה נקרעתי היטב ותפרו כנראה חזק מידי/עקום/ משהו כזה. 

הרופאה אמרה שיש כמה דברים שיכולים לעזור-

או פיזיו שלא בטוח יועיל, או לתפור מחדש, או ללדת שוב. 

החלטתי לחכות. 

הלידה השנייה באמת סידרה את זה. אבל עד אז כאב לי. כנראה שנקרע ממש קצת, רק איפה שהיה תפור יותר מידי והכאיב לי.
 

אמרו לי שזה נפוץ שלידה חוזרת מסדרת את זה.

לא תפרו אותי בלידה השניה, רק בראשונה. 

מומחה לנושא.

אישית אני נקרעתי בכל הלידות (3) אבל תפרו אותי ב''ה בצורה טובה וחוסר הנוחות עבר תוך כמה שבועות.

יש לי חברה שסיפרה לי אחרי לידה שניה שמאז הלידה הראשונה היא סבלה מהקרעים ובלידה השניה אמרו לה שרואים תפר עקום ותיקנו לה...

תפירה גרועה מאוד

לקח לי שבועות להתאושש, הציעו לי לתפור מחדש, אבל העדפתי לוותר.

לידה שניה חתך קטן ממש ממש, תפר קטנטן והחלמה מהירה.

לידות לאחר מכן ללא קרעים.

ארבע מתוכן עם תפרים. רק בראשונה הורגשו בכלל.. השאר היו קטנים ולא הורגשו בהחלמה. לגבי הראשונה, היה הרבה קרעים יחסית(לא חתך. ספונטנים  אבל לא עמוקים מאוד)

התפירה היתה טובה . אבל שבועיים ראשונים כואבים לשבת לשכב לקום וכו'.

לאחר מכן השתפר עד שעבר לגמרי. לא נשאר לי מזה משהו אחכ. לא זוכרת שהתעסקתי עם זה

תרגישי טוב❤️

לידה ראשונה תפרים כי חתכו

לידה שניה תפרים כי האיזור נקרע מעט מעצמו

מהלידה השלישית והלאה עד החמישית ב"ה ללא תפרים.

אני חושבת שזה משתנה מאישה לאישה

יש כאלו שאין להן בכלל תפרים באף לידה

יש כאלה שכל לידה

יש כאלה לפעמים כן ולפעמים לא תלוי איך הלידה מתקדמת ..

ויש גם מיילדות שסתם מתערבות וחותכות שלא לצורך כי אין להם סבלנות (קרה לי לצערי)...

בהצלחה !!

קרעים משמעותיים (דרגה 3). כאבים לא נורמליי. הלכתי למוקד ואחד התפרים היו הדוקים מידי וזיהום.

ב"ה אח''כ השתפר ועבר. מכירה כאלה שהיו צריכים לפתוח ולתפור מחדש.

ב"ה שתי לידות הבאות לידות וגינליות (למרות הלחץ מהרופאים לקיסרי) עם חתך יזום.

אחרי לידה שניה היה מאוד קליל ביחס לראשון (גם הזדהם), ולידה אחרונה בקושי מורגש.

אז זה משתפר אצלי מלידה ללידה ב"ה!

ממליצה ללכת לבדוק את זה אצל רופא מומחה לקרעים.

*מאנונימי כי לא מעט מכירים את הרקע לידה שלי

היו לי מלא תפרים בלידה ראשונה. אחרי חצי שנה הגעתי למרפאה ייעודית בשערי צדק יש שם כירורגית שבודקת את זה, אצלי אכן היה משהו לתקן (בדקה ובמקום טיפלה, כל הסיפור היה 10 דקות בערך ...) רק אז התחלתי להתאושש. ומהר.

אולי שווה גם בזמן הריון ללכת לודא שהכל תקין. (רק כדי לא לסבול, לא בקטע של דחוף)

החלק המעודד שבלידה שניה היתה לי פתרונות קטנה ושירים מהיר, ובשלישית לא היו כאבים כבר אחרי שבוע.

שיהיה בקלות חוויה מתקנת! 

מבינה שאין כלל, או שיעבור בלידה בע''ה אמן או שאקרע שוב ח''ו.. לגבי התגובות להחליף פיזיותרפיסטית, אני הולכת דרך הקופה אז מניחה שהמענה יהיה זהה בכל מכון, לא?

לא חושבת שהתפרים לא טובים כי תפרו אותי צוות שלם עם פלסטיקאי ומלא רופאים 🫣..

בע''ה מקווה שיעבור ובלי קרעים בלידה.

שוב תודה לעונות ❤️

גבוהה?(3 ומעלה)

כי לפי איך שאת מתארת שתפר אותך פלסטיקאי ועוד מלא רופאים, ככה זה נשמע

לבעיות מורכבות בקרעים ותפרים בפרינאום יש את דר' רויטל ארבל בשערי צדק.

פיזיותרפיסטיות שונות עובדות לעיתים בגישות מעט שונות. הם יכולות ללכת לקורסים שונים (כמובן אחרי ההתמחות בפזיותרפיה של רצפת האגן) וזה משנה את דרך העבודה שלהן.

ממליצה ממש לנסות

הדבר הכי חשוב הוא היכולת להניע את הגוף בחופשיות במהלך הלידה וביציאת הראש בפרט ולבחור את תנוחת הלידה לפי מה שהגוף שלך מבקש, מה שאומר ללדת בלי אפידורל.

זה גם מאפשר לך ללחוץ רק מתי שאת באמת מרגישה שזה נחוץ ולא מתי שהמיילדת אומרת, מה ששומר מאוד על הפרינאום. ואפשר גם ללדת בלי ללחוץ בכלל, ילדתי כך פעמיים. תקראי על רפלקס פליטת התינוק.

וגם עם אפידורל יש דברים שאפשר לעשות כדי למזער נזקים, ממליצה מאוד לקרוא על כך בספר לידה פעילה.

שאמנם יש הרבה דרכים להפחית סיכון לקרעים, אבל לא כל הסיבות לקרעים קשורות להתנהגות של היולדת. יש סיבות שקשורות גם למבנה הגוף, למנח של התינוק ועוד.

אני ב''ה ילדתי ב3 לידות טבעיות מהממות ונקרעתי בכולן, כך שחשוב לי שמי שנקרעת בלידה לא תרגיש אשמה.

לק"י

כולל לחיצות. וב"ה יצאתי בלי קרעים.

(אז לא שוללת את מה שגלי מטר כתבה, אבל לא הייתי שוללת אפידוראל רק בגלל זה או בונה על זה שאם אעשה משהו מסויים, אז בטוח שאצא בלי קרעים).

כמה וכמה לידות, כולן על הגב, עם אפידורל או משככים אחרים ולא נקרעתי באף אחת. יותר משמעותי להבנתי זה שמן שקדים.

ודרך אגב, באחת הלידות המיילדת רצתה להציע לי תנוחות אחרות וזה גרם להאטה רצינית בדופק של העובר, שהסתדרה כשחזרתי לשכב, אז כדאי להכיר שגם זה עלול לקרות

לק"י

כשעמדתי (או נראה לי שאפילו כששכבתי על הצד) זה גרם לירידות בדופק.

שהיא תעשה לך את העיסוי!

לא רק לתת הדרכה וזהו. זה לא מספיק.

גם בזה יש בחינה של לא נעים... אבל אולי יהיה לך יותר כל מאשר את בעצמך, וגם אפשר לחשוב על זה שזה מעין ללכת לאימון קשה אבל מחזק. קשה כי כואב וגם לע הכי נעים נפשית, אבל מרפא את הגוף.