רוב האנשים להיות לבד בבית כל יום כל היום זה קטסטרופלי ומביא לצרות בנפש עד לדכאון וכו'.

אני בחופשות לידה למשל.. שבחודש הראשון בקושי יוצאת כי הפוכה עם השעות שינה והכל, אני בדאון מטורף.. ברגע שמתחילה להתאושש ולצאת בבקרים לשמש וואו השינוי או המטורף. עלי זה ממש ממש משפיע.

אני לא יודעת מה מציאות חייך ולמה את בבית אבל הייתי עושה כל מאמץ לצאת אפילו לשעה ואפילו לבד החוצה. חשוב ממש לדעתי.

בנוסף, יש כזה דבר דכאון בהריון שמושפע בעצם מהורמוני ההריון (לא אומרת שיש לך . רק נותנת כיוון) את אומרת שאת בטיפול זה מעולה. אז לחשוב מה עוד יכול להוציא אותך מזה.. תחביבים ושות'

והרבה תפילות לקבה שיכול לעשות הכל

בהצלחה רבה ואין כמוך! 

ויש לי הרבה ילדים גם וחברים שמגיעים אליהם.ויוצאת לשעור פעם בשבוע  ואם יש עוד פעילויות הולכת

אני ממש עושה כל מה שאני יכולה ליצור קשרים.

אבל קשה פה .

וכל יום יוצאת החוצה זה לא שאנ י בבית 24 שעות

יוצאת לספריה עם הילדים או לגינה אם נעים ולקחת אותם מהגן בכוונה הולכת ברגל ושומעת מוזיקה בדרך כדי להתאוורר

מקצוע כרגע אין לי במה לעסוק שעושה לי טוב וששווה לשים אותו במעון ממש יקר פה הכל..במרכז...

טוב לי דוקא הבקרים אני שומעת קורסים לומדת וגם נהנית ממנו הוא דוקא הכי משמח אותי

אבל מאז המלחמה

כאילו נזכרתי בכל החלומות שלי

בכל מי שחלמתי להיות

ברצון לחיים עם לשליחות ועם משמעות

והכל מרגיש תפל.

עזבתי לאחרונה (מעבר דירה)מקום עבודה שנתן לי שליחות ולא מוצאת חדש דומה..והעבודות שיש פה שזה רק במעון או בגני ילדים זה ממממש לא קשור אלי

אבל באמת הבדידות הנפשית גומרת עלי

מרגישה הכי שקופה בעולם

והמחשבות הקשות מופיעות לי פתאם

אני יודעת שהן מוגזמות

ולא הגיוניות

ולא טובות

אבל כבר נמאס לי

זה כבר שנה ומשהו שאני מתמודדת עם מציאות ממש קשה בכל מיני

ונגמר לי הכח 

נשמע שזה באמת גורם לך לאובר בדידות

מאמינה שאחרי כבר הכל יהיה אחרת

בינתיים תתני לעצמך דברים שעושים לך טוב.

שתדעי שההריון לגמרי לגמרי יכול להעצים קשיים כאלה.

מדברים הרבה על דיכאון אחרי לידה, אבל הרבה פעמים יש דיכאון בהריון.

ממליצה מאוד להתקשר לארגון "ניצה". הם מתמקדים בדיכאון ודכדוך בהריון ואחרי לידה, ויכולים ממש לעזור. זה כמובן בחינם.

בנוסף, ממליצה לדאוג לעצמך ברמה הפיזית - את אוכלת טוב? את ישנה? את יוצאת כל יום מהבית?

ודבר שלישי - בזמנים של קושי, לי ממש עוזר להציע עזרה לאחרים. הקושי הטכני אולי גדל, אבל יש לי תחושת משמעות מאוד חזקה שעוזרת לי. את רוצה לבשל למשפחות מילואים? לבקר איזו שכנה קשישה מדי פעם? אפילו להקפיד להרים טלפון פעם בשבוע-שבועיים למישהי שאת יודעת שזה ישמח אותה, אפילו אם אתן לא מאוד קרובות.

בהצלחה ♥️

אבל זה היה בתחילת המלחמה

ומילואים ומלא מורכבויות

אבל עכשיו כשאני פתאם מרגישה שוב את האין טעם בכלום ואת היאוש

אז מתחילה לחשוד שזה באמת משהו. בהורמונים

ואני בעשיה ואני עושה עם הילדים ועם עצמי ועם הקטן אני לא יושבת על הספה בדכאון כל היום

אבל הכל כל כך תקוע

אין פה אופציות לתעסוקה כמעט..הפכתי כל אבן לחפש משהו שיעשה לי טוב

זה גם לא רק מה שקשה

אבל נכון..את צודקת ממש

תודה רבה על מה שכתבת וכתבת נכון

להיות בבית ולבד כל היום זה לא בריא לנפש

את חייבת למצוא מסגרת שתחייב אותך לצאת מהבית להתאוורר זה ישפר לך את המצב רוח פלאים

חוץ מלעבוד במעון וזה ממ שלא טוב לי

לא טוב לי לעשות כל דבר

הבית בבוקר דוקא ממלא אותי כח אני לומדת הרבה קורסים ויש לי נחת להמשך היום העמוס יותר

וגם עיפה בגלל ההריון אז נח לי ככה

וגם לא מצאתי פה כלום עם מבוגרים לעבוד ..

ועם ילדים לא טוב לי לעבוד 

אז קודם כל להעלות את זה אצל המטפלת גם.

לראות אולי משו תרופתי שמותר בהריון כיול לשנות פלאים או משהו טבעי..

וגם, משו שעוזר לי בימים של דאון  ובטח שיש לי כאלה גם בלי הריון במיוחד במדינה שלנו ..

אני לוקחת דף וכותבת דברים שיש לי.

בזמנים שאני נכנס למרה שחורה של כל הדברים שאין לי, שם  אני עוצרת וכותבת ממש על דף מה יש לי. ואני לא טיפוס רוחניקי וכאלה.. אבל הרבה פעמים זה ממש נותן לי חבל הצלה לצאת ממצב הרוח הזה.

בנוסף לכל אלה לנסות עוד ועוד למצוא אפיקי תעסוקה נוספים

תרגישי טוב ושמחה! 

חברים זה לא משהו מולד כמו משפחה.

בשביל חברים צריך להתאמץ, ובשביל חיים טובים צריך לעשות הרבה בחירות אמיצות.

מקום מגורים זה לא גזירת גורל. קשרי חברות אפשר לפתח. גם כשזה לא זורם טבעי ואת לא "טובה" בזה

אפשר להחליט לקחת את זה כפרויקט חיים. להגדיר מטרות ויעדים (עם בעל מקצוע אם צריך)

ולהתחיל לצעוד לעבר המטרה.

עבודה אפשר להשיג.

זוגיות מטבעה בנויה עם עליות וירידות, אי אפשר לקבל החלטות בחיים על סמך זה שתמיד יהיה טוב בתחום הזוגי.

הבחירות בחיים צריכות להסתמך גם על מצבים בהם לא הכל ורוד.

כל אלו זה עניין של בחירה. לגדל בית מלא ילדים זה מבורך אבל דורש ויתורים במקומות אחרים.

הגיוני שהריון מעצים קולות וצרכים שהיו מושתקים לפני כן, אבל הוא לא מייצר צרכים יש מאין.

הייתי לוקחת את זה כהתבוננות להמשך.

את לא בוחרת את נקודת הפתיחה שלך בעולם. אבל את כן בוחרת לאיפה להתקדם.

אין הדבר תלוי אלא בי.

הרגע עברנו דירה .

הרגע בחרתי בכל כך הרבה שינויים במלא דברים

עכשיו בשלב שצריך לקבל שגם אחרי שהפל

ך ובחר

זה לא נתן מענה למה שבאמת חיפש(לא יודעת איך לא קלטתי את זה בברורים שלנו...)

ועכשיו צריכה בעיקר להשלים עם המציאות ולראות איך בכל זאת אפשר

גם אם נבחר לעבור שוב זה לא יהיה בשנים הממש קרובות..לא אפשרי מצד הילדים הם כבר בגילאים שקשה כל רגע הכל מחדש

את כותבת דברים ממ שנכונים

ואני ממ שמאמינה שהסוד זה להיות יותר בעלת בחירה ולא בגורליות וקורבנות

פשוט

לפעמים מתיאשת כי

מתאמצת כל כך הרבה וכאילו אין ברכה

ןתקוע בכמה אפיקים במקביל

אבל את צודקת

היום כאש י ביאוש כזה אין לי כח למאמץ אבל בכללי אני לגמרי כזאת

שהכל מרגיש שהולך נגדך.

קחי כלל לחיים: "תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר"

(@פה לקצת את רשמת לי את זה לפני 4 שנים ערב לפני הלידה שלי כשלא יכולתי יותר, וזה הולך איתי כל הזמן)

בע"ה מחכה לך הרבה אור, אם בכללי הכיוון שלך בחיים זה לחת אחריות ולעשות בחירות אמיצות, אז יום אחד זה ישתלם ותרגישי שאת עולה על הגל.

עוד טיפ לחיים, גם כשעושים החלטות שגויות, תמיד ההחלטה הבאה צריכה להיות מתוך מבט קדימה ולא לתת להחלטה השגויה להסב עוד נזק ממה שכבר נעשה.

לצורך העניין אם קניתי מכונה כביסה והיא לא טובה לי, אני לא אתקע עם אותה מכונה 5 שנים רק כי קניתי אותה לפני רגע..

לומדים מהטעות וקונים מכונה מתאימה יותר, וממשיכים הלאה.

אם הרגע עברתם דירה אז ברור שאין לך חברות ועבודה, הדברים לאט לאט מסתדרים..

עברו החגים, הילדים בטח לאט לאט מתאקלמים, וזה הזמן שלך עם עצמך להבין מה הכי חשוב לך לקדם כרגע ואיך את עוזרת לעצמך.

האם תחום התעסוקה הכי בהול?

אוורור לנפש?

אולי כל מה שאת זקוקה לו זה איזה חמשוש נחמד אחרי כל השינויים שעברתם?

אחרי שתבחרי במה להתמקד. תחשבי מה את כן יכולה לעשות כדי לקדם את זה.

זה גם לא טעות המעבר

זה פשוט לא נתן לי את מה שבעיקר דמיינתי וחיפשתי

אבל יש דברים טובים אחרים

סאמת יודעת שזה גם זמני להרגיש את התקיעות והריק בהכל כי באמת מבינה משה ישקרה יקרה פשוט לאטטט ובתהליך ולא מבחוץ אלא מעבודה פנימית...

ומנסה להיות על זה ובסבלנות

ואז יש רגעים שנשבר לי הכח

ורק רוצה שמישהו בעולם ישאל מה שלומי ושיהיה לי למי לספר

משהו מכל המסעות האלה

ואני יודעת שאאסוף את עצמי

אבל

לפעמים פשוט רק בא לי לבכות

ותודה כי כתבת מהשו נכון וגם מאזן ונותן רגע אוויר.לוקחת איתי

מההודעה הפותחת היה נשמע שאת לרוב בתוך ייאוש ולפעמים מצליחה להרים את הראש לפני שטובעת שוב ובמצב כזה צריך לקחת אחריות ולאתחל הכל מחדש.

אבל עכשיו יותר מובן שלרוב את בעשייה בהתבוננות ומסתכלת קדימה.

לפעמים מותר גם לעצור, להתפרק, לא תמיד חייב להיות בשליטה.

בהצלחה רבה, אני בטוחה שעם הדרך שלך את עוד תצליחי ובגדול!

וסליחה אם הכאבתי, זו לא הייתה הכוונה ❤️

אני באמת מרגישה לרגעים יאוש תהומי עד כדי איבוד טעם בהכל

זה באמת קיצוני

אבל זה כי השנה העזתי לפתוח את כל ההגנות

אז הנפש חשופה

ומטלטלת בקלות

עברתי תקופה נפשית קשה בתחילת המלחמה

אז אני בשיקום קצת

ולפעמים מתפרץ לי הקולות מאז

והכל נראה רק שחור ומייאש

נכון לא כל יום זה ככה

יש תנועה גם טובה בכללי

רק שכשמתייאשת

זה מופיע קצת קיצוני מדי ולכן גם נבהלת מעצמי ככה

וגם לא הצלחתי להסביר פה שזה לא שאני סתם יושבת רגל על רגל ומחכה לשמחה מהאויר

בתחילת השרשור הסתבכתי כי לא הצלחתי להסביר שזה לא הסיטואציה

נכון אני לא עובדת כרגע כי ויתרתי על עבודה 'היתה מאוד קשורה אלי ומלאת שליחות

כי נמאס לי מהבדידות האישית שלי והחלטתי שאני צריכה כרגע יותר להיות שווה בין שווים ולא רק בתפקיד(חיינו בשליחות במקום כלשהו ככה שמי שהיה בקהילה לא היה 'חברה או חברה' אלא יותר כמו תלמידים..וזה לא מאפשר לשתף ..תמיד להיות חזקים ויודעים ..יחסית...

שנים לא זזתי בגלל העבודה וחלאס הרגתשי שזה לא נכון.

ועברנו כי חשבתי ובררתי שפה יהיה אחרת

ויש סיכוי אולי..

אבל לאט לאט..מאוד רחוק ממה שדמיינתי.

ואז מרגיהש קרחת מכאן ומכאן

את חושבת שקשר עם חברות יעזור להרגשה הזאת?

כי לפעמים ראיתי שזאת תחושה פנימית כזאת שלא קשורה לסביבה החיצונית 

כנ"ל גם לגבי תחושת הריקנות 

ממליצה לחוות רגעים עמוקים עם עצמך אם זה אפשרי לך

זה אמור למלא

יש הרבה דרכים איך לעשות את זה

ולטפח קשר עם הקב"ה, אפשר גם לקרוא/לשמוע עניינים שקשורים לפנימיות

ואולי יציעו כאן כדורים, אפשר לנסות להציע גם פרחי באך, זה יכול להשתלב יפה מאוד עם טיפול 

אני משקיעה המון המון בעצמי..והקשר עם ה' זה מה שמציל אותי ונותן לי כח

ולפעמים אני מרגיהש שהעבודה הפנימית שלי והלמידה העצמית והדיוק זה לא פחות חשוב מכל תעסוקה חיצונית

ולפעמים זה נשבר לי לרגע

ובא לי גם בחיצוניות לחוות חיים מלאים ולא בודדים כל כך

וכן לבד זה החוויית חיים לשי מאז גיל העשרה...אפילו שבפועל היו לי חברות בתקופות אחרות והיה לי עבודה עם שליחות והשפעה

גם עם הקב"ה, וגם פנימיים עמוקים עם עצמך

אני חושבת ששם המפתח לחוות מציאות חיצונית שמחה 

ככה לפחות אני חווה את החיים

ואם תחושת הלבד מלווה מגיל יחסית צעיר

הייתי בודקת עוד שם, כי כנראה זה משהו עמוק... 

או פשוט ממשיכה עם הקו של כרגע...

זה באמת קשה שלא רואים תוצאות אחרי הרבה השקעה 

אבל אני בטוחה שזה מתישהו יראה את אותותיו... 

בע"ה!!

לפעמים אנחנו רוצים וצריכים שיראו אותנו במקומות העמוקים שלנו

שיהיה מישהו שיכיר בנו, אבל בעומק

שירגיש אותנו לעומק,

שיחווה שם את מה שאני חווה

זה גם יכול לעזור לתחושת הבדידות

שאני לא לבד בתוך כל החוויה הזאת

ובאמת לא תמיד חברות ידעו לראות את זה.

לפעמים חווים אותנו ברובד החיצוני שלנו בלבד או בעיקר...

ויש שם המון פספוס 

זה בדיוק זה

במובן מסוים אני כל כך בעבודה פנימית וגילוי עצמי מחדש עכשיו כי עברתי שנה מטורפת

שקשרי סתם לדבר על מתכונים וטיטולים ומטפחות באמת לא מעניינים אותי

אני זורמת בגינה..מדברת

אבל לפעמים פשוט

בדיוק את זה מחפשת

שיהיה אפשר לדבר עם מישהי באמת

מתחת לכל הכיסויים

פשוט לשתף בסיפור האמיתי

ואשמח כם לשמוע את שלה זה לא שמחפשת רק לעצמי

מעניין אותי ...איך את חושבת שאפשר לקבל מענה לצורך הזה שיראו אותי?

או שאי אפשר?

ושמחה שהתחברת

צריך למצוא אנשים כאלו שזה השיח שלהם, פנימיות ושגם הם מחפשים את המקומות האלו

ושזיהינו כאלו צריך את האומץ להיפתח מולם 

יש לי אמונה שדומה נמשך לדומה למרות שאומרים שהפכים נמשכים 

ואם את כזאת ואת תרצי להכיר בנות כאלו, זה יקרה

לי זה קורה כל הזמן ב"ה. אין לי המון חברות אבל ב"ה הצלחתי למצוא כאלו שזה השיח שלהן

ויש לי גם חברות שהשיח שלי איתם הוא בהכי פשטות והעולם הזה, וגם את זה אני צריכה ואוהבת (לפחות היום בתור נשואה, בתור רווקה עניין אותי בעיקר הגילויים האישיים שלי)

ואי זה נותן המוןןןן

אני רק חושבת על לעבור את כל הדברים האלו ביני לבין עצמי, זה ככ אחר 

כשאתה משתף, ומישהו שומע, והוא גם מרגיש והוא גם יודע על מה אתה מדבר

ולפעמים אפילו מדייק אותך שם, או מזדהה איתך

זה מיני גאולה לפעמים... 

כבר חצי מחיי

לא הרבה

לא זהה

רק מישהי שמחפשת לדבר באמת

גם אני דוקא צריכה שיחות פשוטות ברגיל..לא צריך תמיד

אבל מישהי שאפשר לשתף במעבר

ושיש שיח כזה שאפשר לספר באמת מה שלומך

אני מרגיהש שהלב שלי סוחב טונותתת

בעבר עם בעלי יכלתי יותר לשתף בהכל

עם המורכבויות בשנה האחרונה הוא גם כתובת חלקית

וזה טוב ובריא דוקא כי באמת לא נכון להיות תלויה רק בו

ופשוט מרגישה שהעולם תפל בלי טעם וריח

כי את עוברת מסעותתת

ומלא מחשבות

ומלא הרגשות

ושאלות

ואין איפה לשים

וכשהלכתח למטפלת בגלל זה

ושמתי 400שח

על שעה שבקושי הכילה כל מה 'הצטבר שם(לא כל החיים..רק השנה אפילו)

וניסיתי שוב ושוב..וזה לא היה זה

היא היתה עניינית מקצועית

הגיבה כל כך טכני ולא נתן לי שום מענה

אני צריכה פשוט עוד דמות בחיים שלי

חוץ מבעלי

אין לי אף אחת

אין לי משפחה קשורה

ותמיד חיינו בלשיחות אז לכן גם לא התה חברה סביבי

עכשיו חשבתי ישהיה

ובאמת יש פוטנציאל עתידי אבל זה כל כך לאט לאט ..קשה למצוא פלטפורמה לייצר קשר

אני לא מיואשת

רק מנסה לקחת אויר

והיום נגמר לי.

ממש תודה התחברתי מאוד

הלורי ואגלה 'את שכנה לשי ולא ידעתי ..חח

דווקא שכנה זה פחות טוב.

מה שהרגשתי שעוזר זה דווקא "קבוצת שווים"

אבל בתחום מסויים.

למשל עוד זוגות הורים בהדרכת הורים למתבגרים נתן לי את המקום הזה.

התמודדות מול אירוע רפואי עם עוד מי שעובר את זה.

אז נכון שזה רק בהקשר מסויים אבל דווקא בגלל זה יכולנו לרדת לעומק לפעמים אפילו בלי מילים. מבט מבין יכול לחולל מרפא לנפש.

יותר קל לסחוב את האלונקה עם התיקים של כולם, כולם ביחד מאשר כל אחד סוחב את התיק שלו.

מהבחינה הזאת אפילו לקרוא שיתוף עמוק של מישהי זרה יכול לעשות מה ששיחה עם 100 שכנות לא יכולה לתת.

לדוגמה יש קבוצה בפייסבוק של הורים לילדים מגמגמים (יש לנו ילדה בת 10 שמגמגמת)

מישהי שיתפה שם סרטון על עצמה ועל ההתמודדות בתור ילדה (היום היא בחורה צעירה) וזה פתאום המחיש לי "בבטן הרכה" וגרם לי לבכות שלושה ימים מה שאף שיחה עם אף אחד לא עזרה לי לגעת בנושא במקום הכי חשוף ורגיש.

(לא שאני אומרת שזאת ההתמודדות הכי מורכבת בעולם, לי באותה נקודת זמן היה מאוד מורכב)

משהו דומה קרה לי במפגש הוקרה למשפחות פצועי המלחמה.

יש משהו בקבוצת שווים שמאפשר לגעת בעומק של הדברים ולהתרפאות משם.

לפעמים צריך טיפול פסיכולוגי מקצועי. ואם אין חיבור אחרי כמה מפגשים, לחפש מישהו אחר.

איך הייתי רוצה קבוצה כזאת של נשים, פשוט יושבות ונפגשות לדבר על עצמן על החיים

חח הצחקת אותי עם הסוף

אולי עוד יפגשו דרכינו יום אחד

ואי מבינה את הקטע עם המטפלת (וגם עם הבעל), אשכרה לפעמים צריך לשלם כסף כדי לספר את כל הסיפור שלנו...

וגם זה לא תמיד עוזר 

בטוחה שהסיפור שלך מעניין ומרתק!! את נשמעת בן אדם מיוחד

הייתי מציעה את עצמי לשמוע אותו חח

אבל לא יודעת אם זה שייך במסגרת זו של הפורום 

ומאחלת לך למצוא אדם, אנשים, חברות, בנות, לא משנה באיזה מסגרת ובאיזה סגנון

שבאמת ידעו לראות אותך, להבין אותך במקומות הרגישים והחשובים האלו

ושתחווי סיפוק אמיתי מחייך ותראי רק טוב מתוק אמן!!!

אני בימים כאלו מעפנים... וכתבת תחושות שאני ממש מזדהה איתן

לוקחת לעצמי גם דברים שכתבו פה עבורך

תודה וחיבוק חיבוק חיבוק!

❤️

אני אף פעם לא אוהבת לפתוח דברים אישיים כאלה בפורום פתוח ולמלא נשים זרות

מרגיש לי נזקק כזה אולי אפילו משפיל

תראי לאן הגעת את משתפת ניקים ברשתבגלל שאין לך אף אחת בעולם האמיתי

אז תודה ששיתפת שזה פגש אותך

לפחות מרגישה שהועלתי😉

והאמת גם לי עשה טוב התשובות המתוקות והחכמות שהיו פה

עומדת אישה אמיתית מהעולם האמיתי.

(בהנחה ואין פה בוטים חח)

תנסי לצעוק את השמות עם בליעה של התחלה או סוף, זה לא מבלבל...

(רק אות אחת שונה)

כן חשבתי על זה בבחירת השם, אבל זה לא מורגש ביומיום לא חושבים על זה והשמות בול מדוייקים להם כל אחד לאופי

(לאחת יש גם עוד שם).

לדעתי זה דומה ולא הייתי נותנת, אבל אפשר גם לתת.

נגיד נועה ונועם לא הייתי קוראת. אבל נועה ונעמה זה נשמע מספיק שונה

מרגיש לי כן דומה מדי.

כל הזמן אתבלבל ביניהן, בטעות.

יש לי שני ילדים שהשם שלהם מתחיל באותה אות ואני כל הזמן מתבלבלת ביניהם.

אבל חוץ מזה לא רואה בעיה.

ולא קשורים בכלל האמת.. זה פשוט יכול לקרות😅

עוברת על כל השמונה לפני שמגיעה לילד שרוצה🤣

ולא רק בילדים מאותו המגדר, אני לגמרי יכולה לעבור על שמות כל הילדים שלי וגם של האחיות שלי עד שאגיע לשם הרלוונטי, ואני לא כזו זקנה

אני מתבלבלת בניהם. 🫣

(אפילו לא אותה אות מתחילה)

הדמיון בין נועה לנעמה הוא יותר בצורה הכתובה, אבל כשאומרים את השם זה לא נשמע דומה, פרקטית אנחנו משתמשים בבית יותר בדיבור מבכתיבה אז לא נראה לי משמעותי.

יש לפעמים שמות שנראים שונים אבל לפעמים נשמעים דומה, לי למשל יש 2 ילדים שהשם שלהם שונה ממש בהתחלה, רק ההברה האחרונה זהה, וקורה שקוראים לאחד מחדר אחר והשניה עונה.

ועוד 2 ילדים שבכלל לא חשבתי שהשמות שלהם דומים אבל מסתבר שגם הם מתבלבלים כשקוראים להם מרחוק, שם גם יש צליל אחד זהה אבל אפילו לא באותו מקום בשם.

וגם זה לא נורא, מקסימום קוראים פעמיים, בסוף מבינים למי התכוונו,

ובכל מקרה כשבאים חברים למתבגרים אצלי, הם קוראים להם בשם המשפחה...ואז זה נשמע אותו דבר לכולם...

נועה במלרע יותר דומה לנעמה.

נועה במלעיל פחות דומה.

ואני כן אחת שמציק לה דברים כאלה.

יש דמיון, נכון, אבל זה לא דומה שמפריע

לי יש נעמה, תכננו לקרוא לבת שאחריה נועה ובסוף פחדתי שזה דומה מדי ולא קראנו ככה.

תכלס זה לא באמת כזה דומה. ואם הן לא אחת אחרי השניה אז בכלל לא סיפור לדעתי

יש לי ילדים עם שמות יותר דומים בשמיעה.

לקח זמן עד שמצאתי שמות שאני אוהבת, אז הם באותו סגנון🤭 והמחשבה שלי היא שלכל ילד בפני עצמו מגיע שם שאני אוהבת😍

יש לי חברה שלבנות שלה קוראים כך ואף פעם לא חשבתי על זה, עד השאלה שלך😜

בכתיבה קצת אבל לא משמעותי

לי לא היה מפריע

וב4 שוב פעם משו

רק שב12 הבאתי את המבושל,

ואז ב4 אפשר איזה פרי,

ובערב שוב ארוחת ערב בסגנון של הבוקר.

והנקה לפני השינה ולפעמים בלילה אם התעורר.

לגבי הלילה, לפי מה שזכור לי עד גיל שנה חשוב תמ"ל או הנקה, אז כל עוד יונק לפני השינה וגם בלילה לפי דרישה נשמע לי מספיק אבל אני לא מומחית.. בגדול אין סיבה שיאכל עוד בלילה

אבל נראה לי צריך 3 ארוחות גדולות ועוד שתיים ביניים

אז נגיד

כשקם אוכל משהו קטן

8:30 א. בוקר

12:00 בערך א. צהריים

אזור 3 נגיד א. ביניים (פרי/ כריך קטן)

ואזור 6 א. ערב.

כמובן תתאימי ללוז הכללי של כל המשפחה..

ב12 באמת ארוחה או ארוחה קטנה.

במעונות בד"כ ב12 זו ארוחת צהריים מבושלת, וב3-4 פרי ופרוסה. אבל אני משערת שלך נוח יותר לבשל אח''כ אז אפשר להחליף ביניהן ולתת לו ב12 פרי ופרוסה.

את לא רוצה לתת לו הנקה ב6 וחצי - 7 ?

(גם כי מבחינתי ביסקוויט זה סתם ממתק לא בריא, וגם כי נראה לי שצריך קצת יותר, ובד"כ בבוקר ההנקה נחמדה)

בדכ ב12 הארוחה עוד לא מבושלת....

עכשיו באמת מביאה ב12 שוב לחם אבל זה לא יותר מידי?

הוא אוכל פרוסה+ בארוחה (רק את הרך)

אז התלבטתי אם פעמיים ביום לחם זה הרבה.

ופרי לבד זה מספיק?

בעצם הכוונה לפירות טחונים? זה מספיק רק פירות בלי תוספת כלשהיא?

@יראת גאולה באמת קצת מציק לי הביסקויט בבוקר כי הוא קטנציק אבל אין לי רעיון מה להביא לו.

הוא רואה את אחים שלו יושבים לשתות ולאכול משהו ודורש גם אז הנקה לא תספק אותו, הוא רוצה לשבת איתם ומנסה לקחת להם את מה שאוכלים.

יש לך רעיון אחר בריא יותר שאפשר להביא לו לנשנש?

פרי זו ארוחת ביניים שלמה.

אפשר לחם פעמיים ביום, נשמע לי בסדר גמור. הוא אוכל עוד 3 ארוחות בלי לחם.

לפירות טחונים אפשר להוסיף כדי שתהיה ארוחה מלאה - טחינה או חמאת שקדים, או אבוקדו, וקוואקר (אפשר גם חתיכות לחם או ביסקוויט. חבל לדחוף פחות בריא אם אפשר שבולת שועל)

הוא גם בלי שיניים

ואפשר להביא לו פרוסה שיחזיק ביד ויאכל או שזה לא הגיל?

עכשיו חותכת לו לחתיכות קטנות

אצלי אכלו הכל בלי שיניים (יצאו השיניים בגיל שנה).

אני חותכת את הסנדויץ ל4, ונותנת לו כל פעם רבע ביד.

תפוחים אני לא מביאה כי זה באמת מלחיץ אותי. אבל פירות רכים אין בעיה. אגס אני הכי אוהבת לתת, חתוך לרבעים בלי גרעינים כמובן. אפשר בננה לא מדי רכה לחתוך למקלות, ענבים חתוכים לרבעים, קיווי, חתיכות שזיף...

אפשר גם בתוך נגיסון.

את כל אלו אני נותנת לפני גיל שנה.

אבל אנסה שוב

הןא אמור להצליח לאכול גמבה גם בלי שיניים?

מלפפון קצת מסכים ללעוס אבל לא ממש אוכל, יותר מוציא

לק"י

אצלי הוא נוגס ומוציא.

אבך מלפפון בלי קליפה יותר בולע.

אני באמת לא כל כך מבינה לגמרי מה אתן מתכוונות

רצועות ירקות יכולות להספיק כאחת הארוחות? לזה את מתכוונת?

לק"י

בעיקר להתנסות ותעסוקה.

כן אפשר לתת מידי פעם שיתנסה.

הבן שלי גם אוכל לבד פירות קיץ רכים כמו נקטרינה. אני מקלפת לו חלק, שיוכל להחזיק איפה שהקליפה שלא יחליק לו, והוא יכול לאכול ככה פרי שלם.

בננה- אני חותכת חתיכה, ונותנת לו ישר ממנה עם כפית. בת השש גם מאכילה אותו ככה.

לפעמים אני שמה בתוך כלי את הבננה, ושופכת חמאת בוטנים/ טחינה/ שקדיה, ומאכילה אותו עם כפית.

התכוונת לתת לו בבוקר במקום ביסקויט?

לא חשבתי על האופציה, מעניין אם יזרום אחרי שהתרגל

תפו"א, גזר, בטטה קישוא

הבן שלי עוד לא בן שמונה חודשים והוא אוכל פריכיות ממש יפה (יכול לגמור חצי פריכית, בלי שיניים בכלל, רק במציצות ולעיסה עם החניכיים)

יכול לחנוק חלילה. אבל תבדקו אותי. מזמן לא הייתי על זה.

מפריכית

לא ידעתי שאסור

ב"ה הצלחנו להוציא לה את החלק שנתקע אבל זה ממש מסוכן

השעות שלך בסדר

רק החלוקה לעיקרית וביניים קצת לשנות

6 וחצי שבע- ביניים

יכול להיות הנקה/בסקוויט/ וכו

8 וחצי- ארוחת בוקר עיקרית

(חביתה/פנקייק/לחם/פשטידת ירק)

(נשנושי פירות)

12-13 ארוחה צהרים עיקרית עם חלבון/פחמימה/ירק

אחהצ- נשנושי פירות/רבע סנדוויץ

18-19 ארוחת ערב עיקרית

והדלמת הנקה לפיי שינה

לק"י

או שזה מתאים יותר לתינוקות שמקבלים השלמות של שאר הרכיבים התזונתיים מהנקה/ תמ"ל?

הבן שלי בן תשעה חודשים, עוד יונק/ מקבל תמ"ל כמה פעמים ביום, וחלק מהארוחות שלו זה מרק ירקות/ בננה/ פירות אחרים (לפעמים בתוספת טחינה/ חמאת בוטנים/ שקדיה).

אנסה להתארגן על זה מראש, נראה אם אצליח שיהיה משהו מבושל עד 12

הוא בלי מטרנה?

1. מקווה שאת נותנת לו מספיק לשתות

תכיני אולי קצת תה פושר ותעקבי ששותה הרבה

2. כדאי להוסיף ארוחה עם כפית שקדיה או כפית טחינה זה נותן הרבה וויטמינים לתינוק לבריאות ולגדילה.

3. תכיני לו דייסה ופירות זה טעים מאןד וממש בריא ומשביע - אצלי לפעמים פעמיים ביום אוכל את זה אם אין עדיין מבושל

דייסת קווקאר מכינים ממש בקלות בקערה עם מים רותחים

ואז אני חותכת בננה אגס ותפוח מקולף וטוחנת

ופה מוסיפה כפית שקדיה

וזה ארוחה מזינה ובריאה.

ואם אין לי זמן אני לוקחת גרבר מוסיפהלו כפית שקדיה ונותנת לאכול בכפית זה גם ממש בריא

לנשנוש ממליצהעל פרכית אורז יותר מבסקוויט

זה יותר נמס בפה ויותר בריא. .

אצלי אוכל המון אביטח ומלון לבד ממש אוהב למצוץ.

4. במבושל זה יכול להיות אצלו גם 3 ימים אותו דבר לא אוכל ממש בתפריט המשפחתי ככה שאפשר לתת לו לא באותו הזמן של כולם. אני שומרת מהמרק עוף בשבילו כמה ימים ירקות וקסןקוס.

5. וגם גילתי שפשטידות זה אוכל מצוין לגיל הזה אני מכינה בשבילו ירקות מגורדים קצת קמח ביצים ומלח משהו כזה. ויוצא רך

שותה המון מים

וכאמור, כל יום אוכל דייסת קוואקר עם פירות

תודה!

אנסה פשטידות, אולי גם הילדים האחרים יזרמו על זה

את צריכה לחפש עגלה יציבה קלה עם גלגלים אחוריים גדולים ושאין לה קיפול מטריה

מהניסיון שלי צריך גלגלים אחוריים גדולים וזה מקל מאוד. ותהיה קלה כמה שאפשר. ולגבי הבוגבו פוקס - היתה לי והיא כבדה מאווווד. נכון, הגלגלים שלה ענקיים, אבל הכובד בעיניי לא שווה את זה.

הברייטקס מהדגמים הישנים מעולה במדרגות.

למרות שיש לה הרב חסרונות אחרים אבל אל יד צורך ממד יום יומי במדרגות אז זה טוב

כשהילד קשור האמבטיה בשום אופן לא

אז אם מדובר בתינוק קטן חשוב טיולון שמתאים מגיל 0

מעבירים למנשא?

להוריד במדרגות אבל אמבטיה זה ממש סכנה

אם באמת יד צורל גדול יום יום במדרגות אז הפתרון הוא טיולון מגיל 0

מה הכוונה אסור להוריד במדרגות? מאיזה בחינה ואיך אמורים להוריד?

ויכול להיות שאם עגלה נהרסת עם שימוש במדרגות, לא יתנו אחריות.

עולים ויורדים לאט ובזהירות.

יותר גדולים מהסיילו הרגילה.

יחסית סבבה לי איתה במדרגות (אני עולה איתה קומה וחצי כזה) אבל בסוף זה עדיין עגלה ומדרגות😅

האקסל יותר כבדה והדלגלים יותר מסיביים

פחות להיט במרגות

ממליצה גם על בייבי בוס

עולים את המדרגות יותר טוב בעיני וההבדל במשקל הוא לא דרמטי

לי יש רוברסטו של מונה והיא סבבה במדרגות

תודה!

תודה!

גם הכובד של לסחוב את העגלה במדרגות (בעיקר בעלייה).

וגם עד כמה עגלה עולה יורדת חלק, בלי להיתקע.

לבעיה הראשונה עדיף עגלה כמה שיותר קלה.

לבעיה השנייה עדיף עגלה עם גלגלים גדולים שנוחים יותר במדרגות, ולא נתקעים.

אבל גלגלים גדולים מכבידים על העגלה.

לי יש ספורט ליין סיילו xl, ואני מסתדרת איתה במדרגות.

בטיולון של צ'יקו לייטוואי פחות נח במדרגות.

זה מאוד קשה לעשות את זה באופן יומיומי, בטח אחרי הלידה

הייתי מעדיפה טיולון קליל שמתאים לגיל הזה, ואם צריך אמבטיה אז רק בבית

אם מדוברעל פעם בשבוע שבועיים אז כל עגלהלא כבדה מידי יכולה להתאים לדעתי, לנו יש ספורטליין כמו שלכם, גם באותו גיל😁

היא נחשבת יחסית קלה אבל גם זה כמעט 10 קילו בלי תינוק..

מדייקת שאני מתכוונת להרים את העגלה, לא להעלות אותה מדרגה מדרגה

בכניסה לבית יש לנו בערך 20 מדרגות, שיהיו בלתי נמנעות בהתחשב בזה שאני אאסוף מהגן..

וטיולון בגיל הזה בחורף, לא קר?

לא התנסיתי בטיולון בחורף אבל אם מלבישים טוב נראה לי ממש סבבה

בגלל זה בעיקר מחפשת משהו נוח

החסרון הרציני הוא שאי אפשר להשאיר בה הרבה זמן.

אלא אם כן התכוונת להרים מהידית כמו סלקל, שזה ממש כבד.

ואני בחודשים הראשונים משתמשת בגלל זה במנשא.

זה ממש נח, וגם כיף ומחמם בחורף.

ואז זה גם פחות משקל, גם על אותו עקרון של דונה וגם פחות כסף, שזה הכי חשוב😉

תודה לכן על העצות והתובנות🩷

חצאית צרה וחולצה קצת רחבה -בלי חיתוך מעל הבטן, אולי עם גומי למטה -לא סגורה אם זה מדגיש את הבטן או לא. באופן כללי חולצה וחצאית הרבה יותר מטשטש משמלה בהריון

איזה גזרה חשבת?

כאילו שאין לה שום חיתוך

אני אחרי לידה עם בטן קטנה וזה ממש מטשטש

פעם אחת.הצליחו לבדוק אותי לאחר מריחת עזרקאין

פעמים אחרות נתנו אפידורל בשלב מוקדם יחסית, פתיחה שתיים וחצי שלוש. והבדיקה שלפנח הייתה באמת קשה

זה משהו שמי שלא חווה לא יבין. את זה שלא לפחד מהלידה אלא מבדיקת הפתיחה...

שעושים הכנה והיכרות לפני הלידה.

לדעתי יש גם בקפלן אבל אני לא בטוחה.

גלגלי על זה.

באסותא קוראים לזה פרוייקט עטופה.

ואז אפשר לעשות תיאום ציפיות. ולראות מה רלוונטי ושידעו את הסיפור קודם.

כי בסוף, כשתהיי בלידה, יילדו אותך גם בלי בדיקה.

עדיף כמובן מקום שיכילו את זה, או מקום שיש לו אפשרות לפגישה עם מיילדת לכתיבת תוכנית לידה מראש, כדי שלא תצטרכי להיות אסרטיבית ולהשקיע כוחות בסירוב לבדיקת פתיחה.

ככה הבדיקות לא יכאבו

בעיקרון, זכותך לסרב. אבל בפועל נראה לי שזה יכול להיות מורכב.

פשוט פעם שעברה עשיתי הכללל

נפגשנו עם הצוות לפני בתשלום והסברנו

ופשוט חייבו אותי להיבדק!!! ובלי זה לא הסכימו שאכנס לחדר לידה..

ועוד אנשים הבהילו אותי שאי אפשר להיכנס לחדר לידה בלי בדיקת פתיחה,

אני באמת לא מסוגלת לעבור את זה....

אולי להביא מישהי אסרטיבית שתהיה גם שם איתך?

דולה שתדבר עם הצוות בשבילך

לי ממש ממש עזר

ממליצה על מוריה אלישע במרכז

יש שלב שרואים ולא צריך לדעת.

גם אם הרדמה של אפידורל מרגישים את הבדיקה?

ולא יודעת מי במליץ על קפלן ובאיזה קטע,

אני לא ממליצה בכלל ובטח לא אם את צריכה רגישות וגמישות.

גם אסף הרופא לר מומלץ.

יש לך אפשרות להגיע עד עין כרם?

בדיקת פתיחה אחת!! והיריון בלי בדיקה וגינלית... בגלל טראומות עבר. זה אפשרי. זה דורש תיווך ובקשה לרגישות. ואם את לא מסוגלת עצמך ממליצה ממש שתהיה איתך מישהי בשביל זה. זה ככ שינה לי את החוויה. ממליצה לחשוב איך יהיה לך הכי נעים לתווך את זה. חלק מהמסע של ההיריון והלידה...

מאחלת לך חוויה טובה ומתקנת!

לא מסכימים להיכנס או לקבל אפידורל לפני שיש פתיחה כלשהי....

אין קסם. זה באמת קשוח

נרשמתי הרגע רק להגיב לזה.

גם לי יש ממש חמור...

לי לא עושים בדיקות פנימיות.

רק במקרים ממש נדרים.

כשאני יודעת שהרופאה מבינה את הסבל שלי ובטוחה שזה לא מיותר.

ולפי הקצב שלי...

(היה לי חשש להפלה מוקדמת.

באולטרסאונד ניסו לשכנע שחייבים

לא הסכמתי.

ועשו לי חיצוני..

ב"ה שיסתדר.

אם לא הייתי שוקלת מה לעשות)

אני יולדת בגלל זה רק בהדסה עין כרם.

הם ממש מתחשבים.

הגעתי לפני לפגישה לפני לידה

ככה שכתוב להם במחשב

והם היו ממש עדינים

נתנו לי מילדת עם מלא סבלנות

ובדסקרטיות

וגם הרופאה עודכנה

ממש ממליצה..

חוץ מזה כדאי לטפל

זה לא נעלם אבל משתפר עם טיפולים

אפשר לפנות למכון פוע"ה

לנו הם מאוד עזרו

בריאות וכח!!

לדעתי אם האטופיק בשליטה ומספיק לה קרמים ללא מרשם אז אין צורך ברופא עור, אם היא סובלת והאטופיק מחמיר אז ברור שצריך ללכת לרופא,

אם גם אצלכם תור לרופא עור טוב קשה להשגה, אז עדיף לקבוע מעקב פעם בחצי שנה ואם אין צורך אז לבטל.

אולי באמת נקבע ליתר ביטחון תור לעוד חתי שנה.

למישהי יש המלצה לרופא עור טוב ומסביר פנים בכללית ירושלים?

יש מצב לרכוש עוד אחד זהה?

שוב בקרוב)

אני תוהה אם היא לא תריגש בהבדל, כי הדובי הנוכחי כבר מרוט בהתאם לשימוש בו, ודובי חדש לא ירגיש לה דומה

(מצד שני, אצל המטפלת שלה גם יש את הדובי הזה, והיא תמיד התקשתה לעזוב אותו, כאילו היא חושבת שהוא שלה... והודבי של המטפלת במצב הרבה יותר טוב מהדובי שלה🙄)

כן? לזמןש הוא בכביסה

בקרוב למשהו קטן..

אצלנו לפחות זה מקובל מאוד לשאול ואני בטוחה שישמחו לעזור..

(למרות שזה מרגיש לי "בגידה" בדובי האמיתי, שנביא לו מעין מתחרה🙈 אני כזו שנוהגת לייחס לבובות רגשות, ויהיה לי קשה להימלט מזה🤭🤭)

במחשבה שניה, לא הייתי מתנגדת שבעלי יתפצל לשני גופים. בזמן שאחד ישן / בעבודה - השני מתפקד בבית. כוח על שימושי דווקא.

האמת שלא הייתי מכניסה למרפאות. וגם לא מסתובבת איתו ברחוב. מכניסה לתיק.

בבית ואצל המטפלת היא גם ככה מסתובבת ואוספת חיידקים לאורך זמן. אז זה לא כזה משנה בתכלס...

גם עוד מעט נתחיל טיפול אצל קלינאית תקשורת בקופה (אחרי שסיימנו טיפול פרטי), והדובי מאוד עוזר לה להשתחרר ולא להתבייש... (לפחות במרפאה קלינאית התקשורת נמצאת בקומה אחרת משאר המרפאה)

בקופה אני ממש נגעלת אבל קיצונית כנראה... הייתי באמת שואלת אם מישהו נוסע לאיקאה בקרוב. זה די שכיח

זו הקטנה או הילדונת?

הייתי מנסה להגביל קצת האמת.

כמו שמכורי מוצץ לומדים רק במיטה או רק אחרי הגן וכו'.

גם הקלינאית הפרטית אמרה שצריך קצת להגביל אותה... (בעצם גם את קלינאית, נכון?🤭)

אבל כרגע זה עוד נראה לי מוקדם. (באמת לילדונת יש כרית שהיא מכורה אליה מגיל קטן וכמובן גם מוצץ, ובשנה האחרונה אנחנו לגמרי משתדלים להגביל אותם רק למיטה...)

בכל אופן, היום הדובי הציל אותה כמה פעמים כשהיא נפלה בפארק - היא נפלה עליו, וככה לא קיבלה מכה חזקה. אז נראה לי שהוא באמת נחוץ לה😅

(אבל הצלחתי להשחיל אותו למכונת הכביסה ב"ה...)

שנתיים זה לא קטן כדי להגביל את זה לבית ולמטפלת ונגיד לנסיעה ברכב ואז לתיק כשיוצאים או מגיעים לאנשהו... אבל כמובן לבחירתך.

לפחות לא כזה שיכול להכיל את הדובי...

שקית מיוחדת שתהיה ה''בית'' שלו כשמסתובבים בחוץ? ולהניח בסל של העגלה או ברכב.

ממש מבינה.

זה צורך מאוד נשי, לגיטימי ובריא.

אל תרגישי לא בני עם הצורך הזה, מה שלא תקין זה המצב הכלכלי, לא הרצון שלך לאהוב את העגלה.

כדאי לשתף את בעלך בצורך, כמה זה חשוב לך, גם אם בסוף תהיה עגלה שחורה לפחות תהיו בהבנה הדדית, זה המון. שה' ישלח לכם שפעעע❤️

כי לנבור במציאות של יד 2 זה גם הרבה השקעה במצטבר, וגם בסוף יש לך תחושה של חנק כלכלי.

אגב אנחנו גם קונים יד 2 מציאות וזה כיך ממש, אבל כשעושים את זה כשיש יכולת כלכלית, זה שונה ממש.

אני חושבת שהרבה זוגות דתיים מתחילים מלמטה ועולים עם הזמן (אבל אז גם המשפחה גדולה יותר)

כדאי לחשוב קדימה ואז לזכור שכרגע המציאות היא זמנית ואז זה פחות מבאס.

אנחנו מכרנו ספורטליין מצויינת ב1000 שח עם טיולון מהניילונים ושילדה ואמבטיה במצב ממש טוב.

לדעתי שווה לחפש בתקציב הזה ולא לכוון רק ל400 שח שזה ממש נדיר או חדש לגמרי.

אין פה עניין של תכנון כלכלי כרגע.. אין יותר אופציה מצד המציאות לעבוד יותר..לא לי..ולא לו.. בהמשך מאמינה ומקווה שיפתח יותר אופציות..הוא מרוויח בסדר. אני לא בנויה לעבוד מלא עם כל הילדים ולידות וכו.. כשהשלב יהיה מאחורי יהיה קצת יותר אומר.. ומקווה גם שעסק שמתכננת להקים יצליח

אבל

זה פחות השאלה

כי תכלס

יש את הכאן ועכישו

והנה ..1000 שח מבחינתי זה המון

אין מצב שאוציא על עגלה

לא בכיוון בכלל

לק"י

משהו פרקטי- אפשר לשים תינוק קטן גם בטיולון קליל. יש מזרונים לטיולונים.

אלא אם כן, את בונה על להשכיב לישון באמבטיה.

אבל הימים המורכבים של הגמילה זה יומיים מקסימום שלוש

וכמובן תלוי ילד

אבל אפשר לצאת לאנשהו ופתאום כן לשים טיטול

הם מבינים אם אומרים להם

כך עשיתי והיה בסדר

לאט לאט בהדרגה. וזה מסתדר

קחי בגדי החלפה

בגינה עושים בצד אם צריך

אבל פחות נוח אם צריל לנסוע,

ולדעתי פחות שייך להסתובב במקומות ציבוריים כמו סופר או לעלות על מתקנים,

אבל ברחוב, בפארק, עם ביבמה אין בעיה. פשוט כשמפספס אז מחליפים רגע ורוחצים בבית.

אם נוח אפשר להישאר בבית.

בד"כ אחרי יומיים- שלושה הראשונים כבר יש שליטה מסויימת ואז אפשר לתמרן עם הגמילה.

השתדלתי לתזמן (אם הצלחתי) אחרי שעשה פיפי. לקחתי איתי סיר ליתר בטחון ובגדי החלפה.

הייתי ממש בקשב אליו ושאלתי לעיתים קרובות, וגם לקחתי יזום.

ומקסימום אם מפספס, חוזרים הביתה.

נסיעות רחוקות פחות אהבתי, אבל גם את זה עשיתי (קניות ברמי לוי וכו').

לק"י

לא נרשמו בעיות.

בהצלחה!

לנסיעות שמתי טיטול

אני כל שלב מחדש מתפעמת ממה שאמהות עוברות,

ואוו. מעריצה אותכן

אין לי כח לכל הדבר הזהההה

ואשכרה כל הילדים עוברים את זה מתישהו כך או אחרת