לא זוכר מה בדיוק היה הסיפור אבל הייתי אצל חבר שלי באשדוד בזמן ה־COVID

והייתי צריך לחזור הביתה לאשקלון ביום שישי, אלא שאין תחבורה ציבורית כלל

אז וואלק נתקעתי לגמרי, אמרתי לעצמי נעשה הליכה אין מה לעשות.

בשלב מסוים הגעתי למסקנה שאולי שווה יהיה לעצור טרמפ, לקח קצת זמן עד שעצרו לי,

עצר לי איזה אחד מסומם גמור, חצי מהנסיעה בלבל לי את המוח איך שהוא משחיר חלונות אבל כל הזמן תופסים אותו או משהו כזה

היה לו באנג באוטו

בחצי האחר הוא ניסה להראות לי איך האוטו שלו מתקן את ההגה אוטומטית כשהוא סוטה מהנתיב אז הוא היה עוזב את ההגה, סוטה קצת לשוליים, והנה פלא זה חוזר.

פחד מוות.

אבל חסך לי איזה שעתיים!

אם כי לא מבין איך הוא לא זיהה לפי הקול 

ונרדמתי באוטובוס חזור הביתה. אני מתעורר ומרגיש משהו על הכתף ומגלה שחיילת נרדמה עלי.

היא הזיזה את הראש וירדה ממני, ושוב הזיזה ראש ישר עלי. ושוב הזיזה את הראש ותפסתי לה את הראש ובעדינות של רופא מנתח הנחתי לה את הראש על הזכוכית של החלון. תוך כשאני מתלבט האם מותר הלכתית לגעת בשביל למנוע מגע יותר אינטנסיבי.

לצעוק עליה "הלו שיקצע מה את עושה????"

רק שאצלי בעלה ישב ממול חחחחח

אז במקביל הייתי צריך לשים לב שלא יראה מוזר מידי וגם לא מתחמק מידי

אבל הייתי מובך לחבק אותו, ועוד יותר מובך כשהוא אמר לי שיש ידיות.

אחרי זה הייתי רק לחוץ ואמרתי פרקי תהילים כל הדרך. נסע במהירות מטורפת, והרגשתי שכל שניה אני עומד להתרסק על הכביש.

עצרתי לזוג טרמפ ארוך  ואחרי שאני מדבר עם הבחור חצי שעה אני קולט שהם בדרך למסיבת אירוסין שלהם.

שניים

הראשון  היה טרמפ הזיה עם נהג מונית שלקח אותי מאיזו צומת בצפון (נדמה לי גולני? לא זוכר כבר !) דרומה. עד כביש 40 ליד נתב"ג. טירוף

השני היה שיצאנו מהבית (אני עוד על מדים) בדרך לשבת שבע ברכות ותכננתי ליסוע בשני אוטובוסים. מישהו עצר אותנו ושאל בנימוס בלה בלה כמה זמן אתם נשואים וזה. עניתי לו משהו כמו "17 שעות". מפה לשם, לקח אותנו עד ליעד.

תפסתי טרמפ עם מישהו שחלק גדול מהדרך התלונן על זה שמחייבים ללכת עם מסכות, ועל החיסונים, וכמה שזה מסוכן וכו'.
ואני התאפקתי מאוד לא להעיר לו על זה שהוא מעשן, ועל הנהיגה הפרועה שלו, שלפענ"ד היו הרבה יותר מסוכנים מהמסכות והחיסונים ביחד.
(לא התחסנתי (אלא חליתי אחרי כשנה מתחילת המגפה), ובמשך רוב תקופת הקורונה לא הלכתי עם מסכה במקומות שלא הכריחו את זה, אבל הוא הגזים לדעתי...)

דבר ראשון, לא באמת תייגת אותי אלא טרול שהתחזה אלי.

פעם טיילתי עם חבר בנחל ג׳ילבון, ובאמצע הדרך השמש שקעה והלכנו לאיבוד.

ירדנו מההר באיזור מחוץ למסלול, ובעזרת גוגל מפס ניווטנו לאיזור כביש 918.

לא הלכנו בקו ישר כי עשינו המון עיקופים סביב שדות ופרדסים שונים, כך שהגענו לנקודה מאוד אקראית לאורך הכביש, ורגע לפני שהגענו מטרים מהכביש ראינו שיש תעלה ענקית ביניהם.

פנינו שמאלה ואחרי כמה מטרים הגענו בדיוק לגשר שמגיע לכביש הזה (החלטה לפנות שמאלה התקבלה באקראי לחלוטין ובחושך מוחלט)

מיד לאחר מכן עצר אדם עם רכב והציע טרמפ בדיוק לאיפה שגרים ההורים של חבר שלי.

חבר שלי מכיר את המשפחה שלו ולכן העזרה משמיים היתה קצת יותר עקיפה ממה שהיה נראה באותו רגע. כלומר זה לא היה אליהו הנביא.

היה עוד משהו מאוד משעשע כשנסענו לאורך כביש 918, והוא שחבר שלי ראה איפה אנחנו על המפה ואמר שאנחנו בדיוק על הגבול מול סוריה.

הסברתי לו שהוא טועה והגבול על המפה קדם למלחמת ששת הימים.

לקחתי טרמפיסט מאזור ים המלח צפונה, ודיברנו כל הדרך על מליון דברים. הוא היה אדם חילוני, עם ראסטות, די מוזר, שבדיעבד נתן רמזים עבים לכך שהוא לא היה מתנגד שאקח אותו אליי הביתה, ואפילו ישמח להאריך את הטיול שלו ולהכיר עוד אנשים חדשים.

מזל שהייתי תמימה באמת ופשוט התעלמתי באלגנטיות והורדתי אותו בתחנה שהיה הכי טוב לו להתקדם ממנה ליעד המקורי שלו.

המסקנה שלי: לפעמים אפשר לא להבין רמזים וזה יותר טוב..

שהציע לי להמשיך איתו ליעד שלו (הרחוק מאוד) ודיבר בצורה "לא נקיה".

ואני בתור נער דוס לא ידעתי איפה לקבור את עצמי.

עלה טרמפ על איזה הזוי שכל הנסיעה נהג עם ספר תהלים. מחוסר ריכוז הוא כמעט  עשה תאונה קטלנית ובשנייה האחרונה שם לב.

ואז הוא עושה לחבר שלי איזה נס שקראתי תהלים אה?

יצאתי בנערותי לטיול חוף אל חוף מהיישוב הנידח של  באיוש מוכן למסע מפרך עד לנהריה.

פתאום עוצר רכב ועושה לי חוף אכזיב!

הייתי בשוק כמה דק טובות...

פעם תפסתי טרמפים בצ. עופרה, בלילה, ועצר מישהו עם טסלה. ואני בא לפתוח את הדלת, ומגלה שאין ידית... מתנחל שכמוני לא בקיא בפלאי הטכנולוגיה. בסוף טרמפיסט אחר בא ועזר לי לפתוח ת'דלת... ואז התחלנו לנסוע, והנהג שם ניגוני חב"ד שקטים. תוך כדי שהוא נוסע על 100 קמ"ש ומעלה בפיתולי המשטרה הבריטית, הוא עצם עיניים והתחיל לנגן בדבקות, ואז גם לנופף בידיים בדבקות, מחזיק את ההגה עם הירך. היה מיוחד.

ולפני כמה שבועות תפסתי טרמפים בצ. גיתית של הפילבוקס, ועצרה מישהי למלאכי השלום. ואז היא יצאה מהאוטו לטפל בבן שלה שצרח במושב האחורי, אז היא אמרה לי כזה: אתה רוצה לנהוג אולי?

היא לא הייתה צריכה לשאול שוב, ברור שאני רוצה! נסענו, והיא טיפלה בתינוק שלה, ואז בעלה התקשר. לא שמעתי מה הוא אמר אבל היא ענתה לו משו כזה: כן, אני בדרך. לא, אני לא נוהגת. אממ... טרמפיסט אחד שאספתי מצומת גיתית... כן הוא יורד בצומת מגדלים... זה היה מצחיק ומביך כאחד.

ופעם תפסתי טרמפ בצ. אלעד, ועצר לי איזה חרדי אחד, זה היה בצום יז' בתמוז. עלינו אני ועוד טרמפיסט מזרוחניק, והנהג שם רדיו קול חי, ובגלל יז' בתמוז היה חידון ברדיו על ירושלים. ואז המנחה שאל: מי בנה את חומות העיר העתיקה של ירושלים? ונתן זמן לחשוב על תשובה. ואז הנהג שואל אותנו כזה, נו, אתם יודעים? אז בבת אחת ירינו תשובה: סולימן הראשון! סולימן המפואר! והנהג התרשם מזה שאנחנו יודעים, זה היה מצחיק שאמרנו ביחד, אפילו שקראנו לו בכינויים שונים. ואז המנחה שאל: כמה שערים יש לירושלים? והנהג שאל אותנו... אני אמרתי 5, והוא אמר 7. אני שכחתי את שער הפרחים, והוא החשיב את שער הרחמים כשער. ואז המנחה הכריז 7, ואת שמות השערים. ואז התחלנו להתווכח אם שער הרחמים נחשב, כי הרי יש גם את שערי חולדה בדרום הר הבית, שגם הם סתומים, אבל הטרמפיסט השני לא הכיר אותם, והנהג נהנה מבקיאותנו.

וכמה פעמים עצרתי טרמפים מהכביש בין מעלה אפריים לגיתית, ואריאל זילבר עצר לי טרמפ...

לא אספר אותו כאן. מי שממש מתעקש שישלח מסר

הייתי נוהגת לקחת טרמפיסטים שמוכנים לנהוג חלק מהדרך. זה תמיד סיטואציה מוזרה, אבל אני לא זוכרת סיפורים ספציפיים...

פעם לקחתי טרמפיסטית שאמרה לי כשהיא ירדה שיש לי את הפלייליסט הכי מגוון שהיא שמעה. (וואן דירקשן אחרי כוורת, לדוגמא)

יצאנו מדרום העוטף לקראת הערב, לפני שהתפללנו מנחה, תפסנו טרמפ לבית קמה, אחרי שעלינו שאלנו לאיפה הם ממשיכים משם. בסוף נסענו איתם שעתיים וחצי, למרחק של עשר דקות מהבית (בדרך גם עצרנו לאכול בצומת גילת, בדקות האחרונות שבהן היה אפשר להתפלל מנחה).

בתחילת המלחמה, כשנסענו לכיוון השני, להתנדב בעוטף עצר לנו מישהו בצומת פלוגות עד למושב שאליו הינו צריכים להגיע. משיחה אתו התברר שהוא בכלל נוסע לבאר שבע למה דקות ומשם עושה עיקוף כדי לקחת אותנו לעוקף. עיקוף של שעה וחצי.

בדרך התקשרו אליו כדי שהוא יסע לראש העין אחר כך.

היה לי גם טרמפ נחמד שכלל נסיעה בלילה, בגשם, עם ארבעה אנשים במושב האחורי, בדרך עפר, הרבה מעל המהירות המותרת ובאופן מפתיע, עם פנצ'ר

של עצמי.

התחתנו ביום חמישי, והיינו צריכים לנסוע להורים שלו שם עשו את השבת שבע ברכות.זה היה בתקופה שבה שבת נכנסת יחסית מאוחר, ולא טרחנו לבדוק זמנים אוטובוסים.

הגענו לתחנה ומסתבר שיש רק קו אחד ויחיד שמגיע עוד 10 דק ליציאה מהעיר. הבנו שאנחנו חייבים לעצור טרמפ אחרת לא נספיק לתפוס אותו.

עצר לנו בחור חרדי נחמד שמפטפט איתנו ושואל איפה אנחנו גרים ואיך זה לגור שם. אמרנו שעדכן אותו כשנדע, כי ליטרלי התחתנו אתמול...

ערב אחד פתחתי איזה דוכן בירושלים  והייתי אמור לחזור ליישוב עם איזה בחור סטלן  שהיה גם בדוכן מפה לשם אנחנו יוצאים לדרך...והספקנו לדבר על כל מיני דברים על זה שהוא חצי גר ברכב ועל כל מיני דברים ופרוייקטים שהוא עושה,במה הוא עובד וכו' לעצור בשעלבים להביא ספות וציוד לטנדר של חיילים לבסיס בדרום,לקפוץ לבית שלו,לעצור לתדלק ולפגוש אלוף ואלוף משנה ולברבר עוד הרבה... טיפה ומאז הצ'אט בווטסאפ עם הבן אדם יותר ארוך מרוב החברים על כל מיני דברים קשורים יותר וקשורים פחות

 נ.ב לא פגשתי אותו אפילו פעם אחת מאז

הייתי תקוע בתחנה מרכזית הישנה ת"א (עם כל היצורים שהיו שם) שלא היה כבר אוטובוס, 

אז מוכר שראה אותי ושאל לאן אני צריך אמר לי רגע אני סוגר את החנות אני אקח אותך.  אמרתי יאללה תודה

אז נכנסים לרכב, אני שם חגורת בטיחות... ההוא פותח לי אותה אומר לי: "לא לא, אל תשים חגורה, אל תדאג אני נוהג טוב לא צריך" 

הלם. אבל אמרתי טוב נו נזרום עם השריטה שלו אני חייב להגיע הביתה.

בקיצור... יצאנו לדרך, הבנאדם לא נוסע, הוא טס נמוך על הכביש, פחד אלהים  כאילו אני ברכבת הרים. ולא עוצר!!

ועדיין הוא לא נותן לי לשים חגורה הדפוק הזה חחח

מזל שפתאום התחשק לו לעצור בבני ברק באיצקוביץ' להתפלל ערבית. בחור מוזר. אמר לי כמה דקות ואני אמשיך עד פתח תקווה

ניצלתי את ההזדמנות אמרתי לו "מכאן אני אסתדר אחי תודה" ההוא אומר: "למה? אתה בטוח? חבל בוא אני אקח אותך" 

 מזל שיצאתי מזה בחיים הוא שואל אותי למה חחח

בפרנציפ? מפחיד. והאמת להיתקע בתחנה המרכזית המזעזעת של תל אביב גם מפחיד.

לפני כמה שנים, יצאתי מאלון שבות לירושלים, וראיתי יהודי מכובד בתחנה, והצעתי לו טרמפ, והוא נסע איתי עד ירושלים.

בדרך הוא דיבר הרבה דברי תורה מרתקים.

כמה נקודות שאני זוכר מדבריו:

א. בשמונה-עשרה של יום חול - הברכה הכי ארוכה היא ברכת ההודאה, ללמדנו כמה חשוב להודות ולהאריך ולפרט בהודאתנו.

ב. נראה שבעבר היו רגילים בכל ברכת-תפילה לשלב פסוקים מהתנ"ך, שכל הברכה תהיה נסובה סביבם, ובמהלך הדורות קיצרו בזה, ונותרו לנו ברכות מעטות שבהן עושים זאת: מלכויות זכרונות ושופרות, מוספים - לחלק מהמנהגים, ועוד שתי ברכות שרק בחזרת הש"ץ משמרים את שילוב הפסוקים בתוכן: ברכת "קדושת השם" וברכת "שים שלום" כשמשלבים בתוכה את "ברכת כהנים".

(גם ב"עננו" וב"נחם" חותמים בפסוקים)

ג. לקראת סיום הנסיעה הוא אמר לי שהוא בדרך לפגוש את מי ש"עשה לו נס". שאלתי מה הכוונה, והתברר שהוא הולך לבדיקות אצל הרופא שעשה לו צינתור. שאלתי אותו מה היה הנס, אז הוא אמר שעצם זה שיש את המושג של צינתור - זה נס! וכדבריו "כשהקב"ה רוצה לעשות נס אחד הרבה פעמים - הוא שולח את זה דרך בני-אדם".

במהלך למעלה מחצי שעת נסיעה שוחחנו בדברי תורה, כאשר אינני יודע מיהו הרב המדבר איתי. עד שבשלב מסוים אזרתי אומץ והתנצלתי שאינני מכיר אותו, ושאלתיו לשמו, ואז התברר לי שזהו הרב (ד"ר) יואל בן-נון שליט"א.
 

ריגש אותי..

תודה רבה על השיתוף

היתה לנו תאונה בטרמפ.

והיה לי דמות חינוכית שנתנה לי טרמפ ועל הדרך הוא נסע על 190+

עכשיו זה הפוך. אני עם אוטו.

לקחת טרמפים בזמן האחרון אני בקושי רואה אנשים שמבקשים.

ואם כן. זה אנשים מוזרים (לא נעים להגיד)

עלה איתי מישהו עם ריח של סיגריות למות (מריח כאילו עישן פאקט שלם ברצף)

ועוד שאל אותי אם יש לי כסף לסיגריות בשבילו 

1.הייתי בחתונה וחיפשתי טרמפ מפה לשם הבנתי שהצלם והצלמת(הם נשואים) יכולים ממש לקרב אותי אז חיכיתי עד כמעט סוף האירוע כדי ליסוע איתם והם נראו לי כזה סבבה אנשים נורמלים ואז כזה מתחיל הנסיעה ואז הבנתי שעשיתי טעות למה הבעל נסע מפחיד, לא שומר על מרחק מרכבים אחרים נוסע במהירות גבוהה בתור העיר נוסע על 2 נתיבים חותך חופשי מזגזג בכביש המהיר וכו וכו וכל זה תוך צפייה בשיעור תורה. הרגשתי על קוצים כל הנסיעה.

2.הייתי בדרך לפגישה ואיחרתי ולא היה לי אוטובסים בזמן הקרוב בכלל ואז ראיתי בחורה מתקרבת לתחנה ושאלתי אותה אם היא מחכה לאוטובוס כי אין, והיא אמרה שהיא מחכה למורה נהיגה שלה מפה לשם הצטרפתי לשיעור שלהם כדי שיקרבו אותי ולו במעט.

נסעתי בטרמפים בגולן פתאום עוצרת לי מכונית מוזרה( למפרע טסלה, מהראשונות בארץ)

הנהג היה ממש נחמד ומפה לשם מצאתי את עצמי מסייר איתו באחד התילים הסוריים( נראה לי תל פאחר...)

והן התחילו לפטפט בחוסר טאקט מוחלט מאחורה

בעלי הגביה את המוזיקה כדי לרמוז להם שזה מפריע

אז הן במקביל הגביהו את קולן לשמוע אחת את השניה...

אנשים כאלה לא עושים חשק לעצור שוב וחבל 🫤

בפרט כשזה לא מוזיקה אלא שיעור-תורה.

ואנשים לא חושבים על זה שהם פשוט מפריעים לי ללמוד.

עצוב.

פעם נסעתי בטרמפ עם אחד שהוא בעל דרגה גבוהה באחד מארגוני החירום בארץ.

חשבתי שאחד כזה יודע מה המשמעות של זהירות בנהיגה וכו' (בפרט אחרי שמסתבר שהוא ראה יותר מזירת תאונה קשה אחת בחייו...), אך התאכזבתי קשות:

כמעט כל הנסיעה הטלפון היה ביד שלו(!), והוא קרא הודעות כתובות, והגיב עליהן בהקלטות.

כמעט בירכתי הגומל כשירדתי ממנו, וכמובן שהיה ברור לי ללא שום ספק שיותר לא אסע איתו...

אנחנו(אני ובעלי) עוצרים כהרגלינו כמידי מוצ"ש טרמפים בחיזמא והנה עוצר לנו רב היישוב, יופי מעולה טרמפ עד היישוב, הגברים מסתדרים במושב האחורי ואני יושבת מקדימה

באמצע ציר 60 בדיוק בירידה מישהו לפנינו עוצר מפה לשם נכנסנו בו מאחורה קלות ולי עפה המטפחת ליד הרב

עבר עריכה על ידי תות"ח! בתאריך כ"ג בכסלו תשפ"ה 1:00

עבר עריכה על ידי תות"ח! בתאריך כ"ג בכסלו תשפ"ה 0:58

עבר עריכה על ידי תות"ח! בתאריך כ"ג בכסלו תשפ"ה 0:57

עבר עריכה על ידי תות"ח! בתאריך כ"ג בכסלו תשפ"ה 0:55

- סיפור ראשון: עליתי על טרמפ עם עוד חבר, ואז חבר שלי ירד ונשארתי אני ובעלת הטרמפ למרחק די קצר, ואז היא שואלת אותי: מה נשמע איתך? אתה מרגיש טוב? (משהו כזה). ואני לא מצליח לקלוט את הסיטואציה, לא זוכר מה עניתי....😂

-עליתי על צרפתים טרמפ (אחות ושני אחים מבוגרים כמדומני), הם שואלים אותי בתחילת הנסיעה אם אני יודע צרפתית, אני אומר להם שלא, ואז הם מתחילים להגיד מלא דברים בצרפתית ולצחוק בקול, ואני מרגיש לא קשור לסיטואציה....

נהג חרדי שהתחיל לספר על בנים שלו שהתגייסו לצבא, ומספר לי על הבן ה"יוצלח" שלו שמצליח לפשל בכל דבר, והוא הלך לצבוע את הבית של אחות שלו או משהו כזה, ואיך שהוא תקע את הפחית צבע. ושהוא התגייס לצבא והצליח לסדר לעצמו (ע"י כמה שקרים, לא משנה) איזה תפקיד קרבי, כשהוא פחדן ברמות ולא באמת יודע משהו מהחיים שלו.....😂 קיצר, הצחיק ממש כשהוא מדבר על הבן שלו בציניות כמה שהוא "כשרון"....

היה טרמפ שעליתי עם בן-דוד חרדי שלי על מישהו עם כלב, ובמהלך הנסיעה אני ובן-דוד שלי (בתורות) החזקנו את הכלב עלינו, היה מצחיק וחמוד. בשלב כל שהוא כשעוצרים בן-דוד שלי בא להדליק סיגריה בתוך הרכב. קיצור, אמרתי לו שלא, והתנצלתי בפני בעלי הטרמפ ואמרתי להם שהוא לא כ"כ מבין (יש לו סיפור אישי קצת....).

האמת יצא לי כמה פעמים להירדם בטרמפ והנהג/ת העיר/ה אותי כשהגענו לאיפה שהייתי צריך לרדת (רק אמר/ה לי משהו והתעוררתי, כמובן....).

זה אמנם לא סיפור טרמפים, אבל גם סיפור מצחיק. פעם אחת הלכתי למושב האחורי של האוטובוס ונרדמתי, ואז מגיע מישהו ומעיר אותי, אני שואל בחצי נמנום: הגענו לתחנה האחרונה? (חשבתי שזה הנהג שמעיר אותי), ומסתבר שזה פקח שהעיר אותי....היה נראה שהוא משועשע מהאירוע....

זה מה שעולה לי עכשיו, לא מצליח להיזכר בעוד כרגע....

להשתטח על הספסל האחורי באוטובוס. חלום..

שמתי את התיק על החלון ונשענתי עליו...

ואני לא מקנא בהם.....😅

והרבה שנים שכבר לא, מצחיק להיזכר:

- טרמפ בתוך עיר גדולה עם זוג מבוגר, מדברים בניהם שפה שרק זיהיתי אבל אני לא מבינה מילה. חייכתי לעצמי והם נלחצו שהבנתי את כל השיחה. השיחה אחרי היתה משעשעת.

- בערך חודש לפני שהתחתנתי, עליתי על טרמפ, עלה גם חייל שעמד איתי בתחנה ודיברנו כל הזמן שחיכינו (הרבה, התייבשנו שם), שנינו הכרנו את הנהג אז התפתחה שיחה. ישבתי מאחורה וסיפרתי לנהג שאני מתחתנת ואז החייל מסתובב אחורה והמבט שלו הלם!! כשירדנו הוא ירד עלי שזה לא בסדר שאני בלי טבעת... אני הקלולס לא קלטתי שהוא ניסה להתחיל איתי כל הזמן הזה סורי!!

עליתי פעם על מישהו ובאמבטיה [ירידה מאוד תלולה בציר שישים לייד מגרון ואחריה עליה מאוד תלולה] הוא החליט לשתות סודה, אממה הוא הקפיד על שתייה מכוס, כך יצא שהוא היה ביד אחת עם בקבוק ויד שנייה עם כוס ומזג לעצמו בשיא הריכוז תוך כדי שהוא מעל 100 קמש בציר 60.

במהלך הנסיעה שוחחתי איתם ודיברנו על נושאים שונים,

עד שבשלב מסויים הבעל אומר לי "עליך שמענו, אבל מה בעלך עושה בחיים?"

אישתו ואני צחקנו ועניתי שאני רווקה, הוא הסתובב אלי מופתע, ובמשך כמה דקות שתק במבוכה על זה שלא קלט את זה עד עכשיו מתוך דברי.

אח"כ שאל בסתמיות בת כמה אני, עניתי את הגיל וציינתי שזה בדיוק יום ההולדת שלי, הם התלהבו מהתזמון והתחילו לשיר לי שירי יום הולדת, המבוכה עברה, היה בסה"כ נחמד ומשעשע 😅

אז ככה הסיפור הכי מביך שקרה לי-

עליתי בערב שמחת תורה על טרמפ עם ספרדי מבוגר כזה, 

בדרך הוא אמר לי שהוא קופץ לאסוף בת של חבר שלו, קצת אחרי שהוא העלה אותה הוא שואל אותה אם יש לו חבר, וכשהיא עונה שלא הוא שואל אותה על הישיבה שאני לומד בה ואם היא מכירה אותה, 

ובאתלגנטיות מציע לה אותי...

היה קצת מביך ולא ממש תקשרנו (המזל היה שאני הייתי מקדימה והיא מאחורה..) וכשירדתי בסוף הוא מביא לה פתק שתכתוב את המספר שלה ותביא לי...

ואנחנו מתחתנים עוד חודשיים

סתאאאאם פטפטנו קצת במוצאי החג בוואצפ, ואחרי שכל אחד מספר איך הטרמפ הזה ירד משמים וכבר נהיה רומנטי

מסתבר שהיא שנתיים מעלייייי

זהו

ומי יודע עוד מה ילד יום

כן נכון האמת פשוט עוד לא החלטתי שאני רוצה לצאת אז לא התעקשתי...

והלוואי שיתעוררו מחשבות

אם הוא סיים את התיכונית לפני 7-8 שנים ולא כל כלך שמר על קשרים משם, יכול להיות שזו התדלדלות טבעית של חברויות מהתיכון.

היינו פעם בחתונה של חבר של בעלי, ובעלי הרגיש צורך מיוחד שנבוא למרות שזה היה באיזה כרם נידח על איזו גבעה, כי הבחור הזה לא מאוד חברותי במיוחד וצריך לשמח. בסוף היו חוץ ממנו עוד 2 חברים, ושלושתם היו היחידים שרקדו לחתן. לכלה היו בערך 4-5 חברות. אחרי החופה בשעה 9 וחצי בערך הם עוד לא יצאו מהחדר ייחוד, ובעלי ממש התלבט כי הוא הרגיש שהוא חייב לשמח בריקודים, אבל הטרמפ שלנו (הרב שקידש בחופה) רצה לצאת, וידענו שיש לנו נסיעה של שעתיים וחצי לפחות, ושום טרמפ אחר כי אנחנו לא מכירים אף אחד שם, ומתוך אולי 50 האנשים שהיו שם חצי כבר יצאו. בסוף נסענו עם הרב.

זה כנראה אחד האירועים הכי מוזרים שהייתי בהם, ובאמת הרגיש מאוד לא נעים שלא היו חברים.

סיימנו תיכון לפני 3 שנים

ואני יודע שהוא שמר על קשר עם כמה מהקרובים אליו ואפילו הציע להם שידוכים

אני הייתי אחראי על ההרשמה פרסמתי בקבוצה של הכיתה שלחתי לקרובים שלו תזכורות ונאדה אפחד לא בא או אפילו נרשם

וגם, למה מכנים את מה שזה לא יהיה, כך.

אבל אני לא דוגמא...

עוגייה (אינטרנט) – ויקיפדיה

עוגיות זה משמין (את בקשת ה http)

ונועד להיות כזה.

אני לא מסוגל להיות בהם. הרעש הורג אותי.

אבל כשאני צריכה כמה דברים מכמה חנויות אז זה המקום המתאים. פשוט להיות ממוקדת, להגדיר מראש מה אני צריכה

נתתי את ההקבלה כי יש על הקניון פרק של חיות כיס אאלט. וזה אחד המאפיינים שהם מונים שם

אני מבין שלאנשים נוירו-טיפיקלים המקום הזה הוא מקום בילוי.

אצלנו באמת יש חנות לבעלי חיים, עם בעלי חיים מקסימים וזה משמח להיכנס לשם,

לדבר עם התוכונים , להנות מהארנבות הגמדיות הפרוותיות והרכות, מהאוגרים הסיביריים

הרצים כמטורפים על הגלגלת....

ואאלט זה "אם אני לא טועה".

התכוונתי לומר שבפודקאסט חיות כיס יש פרק על קניונים ועל המחשבה שעומדת מאחוריהם, אם אני לא טועה במה שאני זוכרת.

בני אדם לא כל כך שונים מזה כפי שלפעמים חושבים...

סביב life style, סטיילינג, אופנה, שופינג, טיפוח

מנשים מצפים יותר

ומכאן הקניון כמודל אופנה וסטייל וכמקום שבו "הופכים" אישה להיות "אישה לפי הציפיות" עם כל מה שפ.א כתב

אני מבין בין המילים שאת לא בדיוק מנסה להיצמד אליהן.

(גם אני לא, בצד הגברי של העניין).

מה יש באינטרנט שגורם לך לשרוף זמן ?

(אלא אם כן התכוונת אינסטגרם טיקטוק וכזה ואזיותר מובן)

– המוח האנושי לא אוהב להתמקד כל־כך במשהו אחד לאורך זמן רב. זה מאוד קשה לשבת במשך כמה שעות ולהתעסק במשהו רצוף כמו ציור או כתיבה, למי שלא רגיל לזה. באינטרנט יש הרבה גירויים קצרים והמוח שלנו מת על זה (זפזופ בין אתרים, חדשות).

פעם הייתי אוהב לשחק במשחק מחשב מסוים אבל זה היה קשה לשבת עליו הרבה זמן בלי הפסקות של דברים אחרים (כמו קריאת מאמר).

– אני חושב שהאור במסך מרגיע/ממכר. המחשב/אינטרנט/UI בנוי בצורה מאוד מאוד כיפית ונוחה לעין והמוח די נרגע מזה.

– אתה תמיד יכול לעבור לטלפון בלי דפדפן או למחוק את הדפדפן מהטלפון שלך (אפשר לחפש מדריך), אם הבעיה שם.

להגביר שליטה ע"י

צמצום טריגרים

(לשים את הטלפון בחדר אחר/ לצאת החוצה בלי טלפון)

מציאת חלופות

(תחביבים/ לדבר עם אנשים/ לצאת לטייל)

אימון

(לשים יעד ריאלי ולהוסיף עליו כשמצליחים להשיג אותו)

אגב זה לא קשור רק לגלישה אלא לכל שליטה עצמית אחרת

(אוכל/ כעסים/ זמנים/ תקשורת תקינה/ גבולות)

כשמשפרים שליטה בנושא אחד

הוא יכול להשפיע על עוד נושאים

אחרת היו לך עיסוקים אחרים שהיו יותר חשובים לך, מעניינים אותך, התחייבת לעשות אותם כי אחרת תיפגע…

והוא קשוח בעיקר בגלל שהתוכן שיש בו הוא תוכן באיכות טובה ממש. כלומר, אני יכול לצרוך זבל (ואז לי אישית יותר קל להפסיק, רילס למינהם).

ואז מגיע איזה מישהו שאני מעריך עם סרטון שיש בו חכמה שאולי אני צריך לחיים שלי. ועוד אחד. ועוד פוסט עם טקסט מעניין, ועוד שרשור בפורום רגישים שאני מתעניין בו כי הוא באמת מקדם אותי בחיים.

והופס, עברו שעתיים.

אם אני לא אצרוך שעה ביום מדיה חברתית אני אבוד והמקצוע שלי מת ובעוד 3 שנים לא יהיה לי במה לפרנס משפחה.

אם אני נכנס לטוויטר כדי לקרוא חדשות AI כי זה מקור המידע הנכון אני נסחף לרעל של החדשות הרגילות ומבזבז עליהן את הזמן.

שעה טוויטר צריך.

שעתיים?

שלוש שעות?

ארבע?

אולי בשעה השלישית או הרביעית אני אמצא כתבה שתשנה לי את החיים (קרה במוצ"ש לפני שבועיים, עם Laguna AI)?

ובדורות קודמים, וגם היום למי שרלוונטי, יש הרבה שמבלים זמנים מאוד ממושכים בספריות וארכיונים לצרכי עבודתם.

גם בצורה הזו הרבה מהזמן "מתבזבז" עד להגעה למידע הרלוונטי.

שכחת לכבות את האור יערית, ונרדמת עם הספר ביד יערית...

ובכל זאת, ממכר פחות מאשר הדבר הויזואלי

רק לקריאה.

להגדיר זמן מסך ואז הוא יכול להגביל אותך בזמן.

אפשר גם להגדיר מצב ריכוז בשעות מסוימות שתצטרך אקטיבית ללחוץ על פסק זמן כדי להיכנס והוא יעיף אותך אחרי זמן קצוב.

תהיני בכייף משעות הפנאי שלך.

אבל אז הוא דווקא היה מפחיד קצת לילדים

ממש ממש מהלב. באמת, גרם לי לחלישות הדעת. איזו נפש, נשמה, יפה ונקייה!