לא זוכר מה בדיוק היה הסיפור אבל הייתי אצל חבר שלי באשדוד בזמן ה־COVID

והייתי צריך לחזור הביתה לאשקלון ביום שישי, אלא שאין תחבורה ציבורית כלל

אז וואלק נתקעתי לגמרי, אמרתי לעצמי נעשה הליכה אין מה לעשות.

בשלב מסוים הגעתי למסקנה שאולי שווה יהיה לעצור טרמפ, לקח קצת זמן עד שעצרו לי,

עצר לי איזה אחד מסומם גמור, חצי מהנסיעה בלבל לי את המוח איך שהוא משחיר חלונות אבל כל הזמן תופסים אותו או משהו כזה

היה לו באנג באוטו

בחצי האחר הוא ניסה להראות לי איך האוטו שלו מתקן את ההגה אוטומטית כשהוא סוטה מהנתיב אז הוא היה עוזב את ההגה, סוטה קצת לשוליים, והנה פלא זה חוזר.

פחד מוות.

אבל חסך לי איזה שעתיים!

אם כי לא מבין איך הוא לא זיהה לפי הקול 

ונרדמתי באוטובוס חזור הביתה. אני מתעורר ומרגיש משהו על הכתף ומגלה שחיילת נרדמה עלי.

היא הזיזה את הראש וירדה ממני, ושוב הזיזה ראש ישר עלי. ושוב הזיזה את הראש ותפסתי לה את הראש ובעדינות של רופא מנתח הנחתי לה את הראש על הזכוכית של החלון. תוך כשאני מתלבט האם מותר הלכתית לגעת בשביל למנוע מגע יותר אינטנסיבי.

לצעוק עליה "הלו שיקצע מה את עושה????"

רק שאצלי בעלה ישב ממול חחחחח

אז במקביל הייתי צריך לשים לב שלא יראה מוזר מידי וגם לא מתחמק מידי

אבל הייתי מובך לחבק אותו, ועוד יותר מובך כשהוא אמר לי שיש ידיות.

אחרי זה הייתי רק לחוץ ואמרתי פרקי תהילים כל הדרך. נסע במהירות מטורפת, והרגשתי שכל שניה אני עומד להתרסק על הכביש.

עצרתי לזוג טרמפ ארוך  ואחרי שאני מדבר עם הבחור חצי שעה אני קולט שהם בדרך למסיבת אירוסין שלהם.

שניים

הראשון  היה טרמפ הזיה עם נהג מונית שלקח אותי מאיזו צומת בצפון (נדמה לי גולני? לא זוכר כבר !) דרומה. עד כביש 40 ליד נתב"ג. טירוף

השני היה שיצאנו מהבית (אני עוד על מדים) בדרך לשבת שבע ברכות ותכננתי ליסוע בשני אוטובוסים. מישהו עצר אותנו ושאל בנימוס בלה בלה כמה זמן אתם נשואים וזה. עניתי לו משהו כמו "17 שעות". מפה לשם, לקח אותנו עד ליעד.

תפסתי טרמפ עם מישהו שחלק גדול מהדרך התלונן על זה שמחייבים ללכת עם מסכות, ועל החיסונים, וכמה שזה מסוכן וכו'.
ואני התאפקתי מאוד לא להעיר לו על זה שהוא מעשן, ועל הנהיגה הפרועה שלו, שלפענ"ד היו הרבה יותר מסוכנים מהמסכות והחיסונים ביחד.
(לא התחסנתי (אלא חליתי אחרי כשנה מתחילת המגפה), ובמשך רוב תקופת הקורונה לא הלכתי עם מסכה במקומות שלא הכריחו את זה, אבל הוא הגזים לדעתי...)

דבר ראשון, לא באמת תייגת אותי אלא טרול שהתחזה אלי.

פעם טיילתי עם חבר בנחל ג׳ילבון, ובאמצע הדרך השמש שקעה והלכנו לאיבוד.

ירדנו מההר באיזור מחוץ למסלול, ובעזרת גוגל מפס ניווטנו לאיזור כביש 918.

לא הלכנו בקו ישר כי עשינו המון עיקופים סביב שדות ופרדסים שונים, כך שהגענו לנקודה מאוד אקראית לאורך הכביש, ורגע לפני שהגענו מטרים מהכביש ראינו שיש תעלה ענקית ביניהם.

פנינו שמאלה ואחרי כמה מטרים הגענו בדיוק לגשר שמגיע לכביש הזה (החלטה לפנות שמאלה התקבלה באקראי לחלוטין ובחושך מוחלט)

מיד לאחר מכן עצר אדם עם רכב והציע טרמפ בדיוק לאיפה שגרים ההורים של חבר שלי.

חבר שלי מכיר את המשפחה שלו ולכן העזרה משמיים היתה קצת יותר עקיפה ממה שהיה נראה באותו רגע. כלומר זה לא היה אליהו הנביא.

היה עוד משהו מאוד משעשע כשנסענו לאורך כביש 918, והוא שחבר שלי ראה איפה אנחנו על המפה ואמר שאנחנו בדיוק על הגבול מול סוריה.

הסברתי לו שהוא טועה והגבול על המפה קדם למלחמת ששת הימים.

לקחתי טרמפיסט מאזור ים המלח צפונה, ודיברנו כל הדרך על מליון דברים. הוא היה אדם חילוני, עם ראסטות, די מוזר, שבדיעבד נתן רמזים עבים לכך שהוא לא היה מתנגד שאקח אותו אליי הביתה, ואפילו ישמח להאריך את הטיול שלו ולהכיר עוד אנשים חדשים.

מזל שהייתי תמימה באמת ופשוט התעלמתי באלגנטיות והורדתי אותו בתחנה שהיה הכי טוב לו להתקדם ממנה ליעד המקורי שלו.

המסקנה שלי: לפעמים אפשר לא להבין רמזים וזה יותר טוב..

שהציע לי להמשיך איתו ליעד שלו (הרחוק מאוד) ודיבר בצורה "לא נקיה".

ואני בתור נער דוס לא ידעתי איפה לקבור את עצמי.

עלה טרמפ על איזה הזוי שכל הנסיעה נהג עם ספר תהלים. מחוסר ריכוז הוא כמעט  עשה תאונה קטלנית ובשנייה האחרונה שם לב.

ואז הוא עושה לחבר שלי איזה נס שקראתי תהלים אה?

יצאתי בנערותי לטיול חוף אל חוף מהיישוב הנידח של  באיוש מוכן למסע מפרך עד לנהריה.

פתאום עוצר רכב ועושה לי חוף אכזיב!

הייתי בשוק כמה דק טובות...

פעם תפסתי טרמפים בצ. עופרה, בלילה, ועצר מישהו עם טסלה. ואני בא לפתוח את הדלת, ומגלה שאין ידית... מתנחל שכמוני לא בקיא בפלאי הטכנולוגיה. בסוף טרמפיסט אחר בא ועזר לי לפתוח ת'דלת... ואז התחלנו לנסוע, והנהג שם ניגוני חב"ד שקטים. תוך כדי שהוא נוסע על 100 קמ"ש ומעלה בפיתולי המשטרה הבריטית, הוא עצם עיניים והתחיל לנגן בדבקות, ואז גם לנופף בידיים בדבקות, מחזיק את ההגה עם הירך. היה מיוחד.

ולפני כמה שבועות תפסתי טרמפים בצ. גיתית של הפילבוקס, ועצרה מישהי למלאכי השלום. ואז היא יצאה מהאוטו לטפל בבן שלה שצרח במושב האחורי, אז היא אמרה לי כזה: אתה רוצה לנהוג אולי?

היא לא הייתה צריכה לשאול שוב, ברור שאני רוצה! נסענו, והיא טיפלה בתינוק שלה, ואז בעלה התקשר. לא שמעתי מה הוא אמר אבל היא ענתה לו משו כזה: כן, אני בדרך. לא, אני לא נוהגת. אממ... טרמפיסט אחד שאספתי מצומת גיתית... כן הוא יורד בצומת מגדלים... זה היה מצחיק ומביך כאחד.

ופעם תפסתי טרמפ בצ. אלעד, ועצר לי איזה חרדי אחד, זה היה בצום יז' בתמוז. עלינו אני ועוד טרמפיסט מזרוחניק, והנהג שם רדיו קול חי, ובגלל יז' בתמוז היה חידון ברדיו על ירושלים. ואז המנחה שאל: מי בנה את חומות העיר העתיקה של ירושלים? ונתן זמן לחשוב על תשובה. ואז הנהג שואל אותנו כזה, נו, אתם יודעים? אז בבת אחת ירינו תשובה: סולימן הראשון! סולימן המפואר! והנהג התרשם מזה שאנחנו יודעים, זה היה מצחיק שאמרנו ביחד, אפילו שקראנו לו בכינויים שונים. ואז המנחה שאל: כמה שערים יש לירושלים? והנהג שאל אותנו... אני אמרתי 5, והוא אמר 7. אני שכחתי את שער הפרחים, והוא החשיב את שער הרחמים כשער. ואז המנחה הכריז 7, ואת שמות השערים. ואז התחלנו להתווכח אם שער הרחמים נחשב, כי הרי יש גם את שערי חולדה בדרום הר הבית, שגם הם סתומים, אבל הטרמפיסט השני לא הכיר אותם, והנהג נהנה מבקיאותנו.

וכמה פעמים עצרתי טרמפים מהכביש בין מעלה אפריים לגיתית, ואריאל זילבר עצר לי טרמפ...

לא אספר אותו כאן. מי שממש מתעקש שישלח מסר

הייתי נוהגת לקחת טרמפיסטים שמוכנים לנהוג חלק מהדרך. זה תמיד סיטואציה מוזרה, אבל אני לא זוכרת סיפורים ספציפיים...

פעם לקחתי טרמפיסטית שאמרה לי כשהיא ירדה שיש לי את הפלייליסט הכי מגוון שהיא שמעה. (וואן דירקשן אחרי כוורת, לדוגמא)

יצאנו מדרום העוטף לקראת הערב, לפני שהתפללנו מנחה, תפסנו טרמפ לבית קמה, אחרי שעלינו שאלנו לאיפה הם ממשיכים משם. בסוף נסענו איתם שעתיים וחצי, למרחק של עשר דקות מהבית (בדרך גם עצרנו לאכול בצומת גילת, בדקות האחרונות שבהן היה אפשר להתפלל מנחה).

בתחילת המלחמה, כשנסענו לכיוון השני, להתנדב בעוטף עצר לנו מישהו בצומת פלוגות עד למושב שאליו הינו צריכים להגיע. משיחה אתו התברר שהוא בכלל נוסע לבאר שבע למה דקות ומשם עושה עיקוף כדי לקחת אותנו לעוקף. עיקוף של שעה וחצי.

בדרך התקשרו אליו כדי שהוא יסע לראש העין אחר כך.

היה לי גם טרמפ נחמד שכלל נסיעה בלילה, בגשם, עם ארבעה אנשים במושב האחורי, בדרך עפר, הרבה מעל המהירות המותרת ובאופן מפתיע, עם פנצ'ר

של עצמי.

התחתנו ביום חמישי, והיינו צריכים לנסוע להורים שלו שם עשו את השבת שבע ברכות.זה היה בתקופה שבה שבת נכנסת יחסית מאוחר, ולא טרחנו לבדוק זמנים אוטובוסים.

הגענו לתחנה ומסתבר שיש רק קו אחד ויחיד שמגיע עוד 10 דק ליציאה מהעיר. הבנו שאנחנו חייבים לעצור טרמפ אחרת לא נספיק לתפוס אותו.

עצר לנו בחור חרדי נחמד שמפטפט איתנו ושואל איפה אנחנו גרים ואיך זה לגור שם. אמרנו שעדכן אותו כשנדע, כי ליטרלי התחתנו אתמול...

ערב אחד פתחתי איזה דוכן בירושלים  והייתי אמור לחזור ליישוב עם איזה בחור סטלן  שהיה גם בדוכן מפה לשם אנחנו יוצאים לדרך...והספקנו לדבר על כל מיני דברים על זה שהוא חצי גר ברכב ועל כל מיני דברים ופרוייקטים שהוא עושה,במה הוא עובד וכו' לעצור בשעלבים להביא ספות וציוד לטנדר של חיילים לבסיס בדרום,לקפוץ לבית שלו,לעצור לתדלק ולפגוש אלוף ואלוף משנה ולברבר עוד הרבה... טיפה ומאז הצ'אט בווטסאפ עם הבן אדם יותר ארוך מרוב החברים על כל מיני דברים קשורים יותר וקשורים פחות

 נ.ב לא פגשתי אותו אפילו פעם אחת מאז

הייתי תקוע בתחנה מרכזית הישנה ת"א (עם כל היצורים שהיו שם) שלא היה כבר אוטובוס, 

אז מוכר שראה אותי ושאל לאן אני צריך אמר לי רגע אני סוגר את החנות אני אקח אותך.  אמרתי יאללה תודה

אז נכנסים לרכב, אני שם חגורת בטיחות... ההוא פותח לי אותה אומר לי: "לא לא, אל תשים חגורה, אל תדאג אני נוהג טוב לא צריך" 

הלם. אבל אמרתי טוב נו נזרום עם השריטה שלו אני חייב להגיע הביתה.

בקיצור... יצאנו לדרך, הבנאדם לא נוסע, הוא טס נמוך על הכביש, פחד אלהים  כאילו אני ברכבת הרים. ולא עוצר!!

ועדיין הוא לא נותן לי לשים חגורה הדפוק הזה חחח

מזל שפתאום התחשק לו לעצור בבני ברק באיצקוביץ' להתפלל ערבית. בחור מוזר. אמר לי כמה דקות ואני אמשיך עד פתח תקווה

ניצלתי את ההזדמנות אמרתי לו "מכאן אני אסתדר אחי תודה" ההוא אומר: "למה? אתה בטוח? חבל בוא אני אקח אותך" 

 מזל שיצאתי מזה בחיים הוא שואל אותי למה חחח

בפרנציפ? מפחיד. והאמת להיתקע בתחנה המרכזית המזעזעת של תל אביב גם מפחיד.

לפני כמה שנים, יצאתי מאלון שבות לירושלים, וראיתי יהודי מכובד בתחנה, והצעתי לו טרמפ, והוא נסע איתי עד ירושלים.

בדרך הוא דיבר הרבה דברי תורה מרתקים.

כמה נקודות שאני זוכר מדבריו:

א. בשמונה-עשרה של יום חול - הברכה הכי ארוכה היא ברכת ההודאה, ללמדנו כמה חשוב להודות ולהאריך ולפרט בהודאתנו.

ב. נראה שבעבר היו רגילים בכל ברכת-תפילה לשלב פסוקים מהתנ"ך, שכל הברכה תהיה נסובה סביבם, ובמהלך הדורות קיצרו בזה, ונותרו לנו ברכות מעטות שבהן עושים זאת: מלכויות זכרונות ושופרות, מוספים - לחלק מהמנהגים, ועוד שתי ברכות שרק בחזרת הש"ץ משמרים את שילוב הפסוקים בתוכן: ברכת "קדושת השם" וברכת "שים שלום" כשמשלבים בתוכה את "ברכת כהנים".

(גם ב"עננו" וב"נחם" חותמים בפסוקים)

ג. לקראת סיום הנסיעה הוא אמר לי שהוא בדרך לפגוש את מי ש"עשה לו נס". שאלתי מה הכוונה, והתברר שהוא הולך לבדיקות אצל הרופא שעשה לו צינתור. שאלתי אותו מה היה הנס, אז הוא אמר שעצם זה שיש את המושג של צינתור - זה נס! וכדבריו "כשהקב"ה רוצה לעשות נס אחד הרבה פעמים - הוא שולח את זה דרך בני-אדם".

במהלך למעלה מחצי שעת נסיעה שוחחנו בדברי תורה, כאשר אינני יודע מיהו הרב המדבר איתי. עד שבשלב מסוים אזרתי אומץ והתנצלתי שאינני מכיר אותו, ושאלתיו לשמו, ואז התברר לי שזהו הרב (ד"ר) יואל בן-נון שליט"א.
 

ריגש אותי..

תודה רבה על השיתוף

היתה לנו תאונה בטרמפ.

והיה לי דמות חינוכית שנתנה לי טרמפ ועל הדרך הוא נסע על 190+

עכשיו זה הפוך. אני עם אוטו.

לקחת טרמפים בזמן האחרון אני בקושי רואה אנשים שמבקשים.

ואם כן. זה אנשים מוזרים (לא נעים להגיד)

עלה איתי מישהו עם ריח של סיגריות למות (מריח כאילו עישן פאקט שלם ברצף)

ועוד שאל אותי אם יש לי כסף לסיגריות בשבילו 

1.הייתי בחתונה וחיפשתי טרמפ מפה לשם הבנתי שהצלם והצלמת(הם נשואים) יכולים ממש לקרב אותי אז חיכיתי עד כמעט סוף האירוע כדי ליסוע איתם והם נראו לי כזה סבבה אנשים נורמלים ואז כזה מתחיל הנסיעה ואז הבנתי שעשיתי טעות למה הבעל נסע מפחיד, לא שומר על מרחק מרכבים אחרים נוסע במהירות גבוהה בתור העיר נוסע על 2 נתיבים חותך חופשי מזגזג בכביש המהיר וכו וכו וכל זה תוך צפייה בשיעור תורה. הרגשתי על קוצים כל הנסיעה.

2.הייתי בדרך לפגישה ואיחרתי ולא היה לי אוטובסים בזמן הקרוב בכלל ואז ראיתי בחורה מתקרבת לתחנה ושאלתי אותה אם היא מחכה לאוטובוס כי אין, והיא אמרה שהיא מחכה למורה נהיגה שלה מפה לשם הצטרפתי לשיעור שלהם כדי שיקרבו אותי ולו במעט.

נסעתי בטרמפים בגולן פתאום עוצרת לי מכונית מוזרה( למפרע טסלה, מהראשונות בארץ)

הנהג היה ממש נחמד ומפה לשם מצאתי את עצמי מסייר איתו באחד התילים הסוריים( נראה לי תל פאחר...)

והן התחילו לפטפט בחוסר טאקט מוחלט מאחורה

בעלי הגביה את המוזיקה כדי לרמוז להם שזה מפריע

אז הן במקביל הגביהו את קולן לשמוע אחת את השניה...

אנשים כאלה לא עושים חשק לעצור שוב וחבל 🫤

בפרט כשזה לא מוזיקה אלא שיעור-תורה.

ואנשים לא חושבים על זה שהם פשוט מפריעים לי ללמוד.

עצוב.

פעם נסעתי בטרמפ עם אחד שהוא בעל דרגה גבוהה באחד מארגוני החירום בארץ.

חשבתי שאחד כזה יודע מה המשמעות של זהירות בנהיגה וכו' (בפרט אחרי שמסתבר שהוא ראה יותר מזירת תאונה קשה אחת בחייו...), אך התאכזבתי קשות:

כמעט כל הנסיעה הטלפון היה ביד שלו(!), והוא קרא הודעות כתובות, והגיב עליהן בהקלטות.

כמעט בירכתי הגומל כשירדתי ממנו, וכמובן שהיה ברור לי ללא שום ספק שיותר לא אסע איתו...

אנחנו(אני ובעלי) עוצרים כהרגלינו כמידי מוצ"ש טרמפים בחיזמא והנה עוצר לנו רב היישוב, יופי מעולה טרמפ עד היישוב, הגברים מסתדרים במושב האחורי ואני יושבת מקדימה

באמצע ציר 60 בדיוק בירידה מישהו לפנינו עוצר מפה לשם נכנסנו בו מאחורה קלות ולי עפה המטפחת ליד הרב

עבר עריכה על ידי תות"ח! בתאריך כ"ג בכסלו תשפ"ה 1:00

עבר עריכה על ידי תות"ח! בתאריך כ"ג בכסלו תשפ"ה 0:58

עבר עריכה על ידי תות"ח! בתאריך כ"ג בכסלו תשפ"ה 0:57

עבר עריכה על ידי תות"ח! בתאריך כ"ג בכסלו תשפ"ה 0:55

- סיפור ראשון: עליתי על טרמפ עם עוד חבר, ואז חבר שלי ירד ונשארתי אני ובעלת הטרמפ למרחק די קצר, ואז היא שואלת אותי: מה נשמע איתך? אתה מרגיש טוב? (משהו כזה). ואני לא מצליח לקלוט את הסיטואציה, לא זוכר מה עניתי....😂

-עליתי על צרפתים טרמפ (אחות ושני אחים מבוגרים כמדומני), הם שואלים אותי בתחילת הנסיעה אם אני יודע צרפתית, אני אומר להם שלא, ואז הם מתחילים להגיד מלא דברים בצרפתית ולצחוק בקול, ואני מרגיש לא קשור לסיטואציה....

נהג חרדי שהתחיל לספר על בנים שלו שהתגייסו לצבא, ומספר לי על הבן ה"יוצלח" שלו שמצליח לפשל בכל דבר, והוא הלך לצבוע את הבית של אחות שלו או משהו כזה, ואיך שהוא תקע את הפחית צבע. ושהוא התגייס לצבא והצליח לסדר לעצמו (ע"י כמה שקרים, לא משנה) איזה תפקיד קרבי, כשהוא פחדן ברמות ולא באמת יודע משהו מהחיים שלו.....😂 קיצר, הצחיק ממש כשהוא מדבר על הבן שלו בציניות כמה שהוא "כשרון"....

היה טרמפ שעליתי עם בן-דוד חרדי שלי על מישהו עם כלב, ובמהלך הנסיעה אני ובן-דוד שלי (בתורות) החזקנו את הכלב עלינו, היה מצחיק וחמוד. בשלב כל שהוא כשעוצרים בן-דוד שלי בא להדליק סיגריה בתוך הרכב. קיצור, אמרתי לו שלא, והתנצלתי בפני בעלי הטרמפ ואמרתי להם שהוא לא כ"כ מבין (יש לו סיפור אישי קצת....).

האמת יצא לי כמה פעמים להירדם בטרמפ והנהג/ת העיר/ה אותי כשהגענו לאיפה שהייתי צריך לרדת (רק אמר/ה לי משהו והתעוררתי, כמובן....).

זה אמנם לא סיפור טרמפים, אבל גם סיפור מצחיק. פעם אחת הלכתי למושב האחורי של האוטובוס ונרדמתי, ואז מגיע מישהו ומעיר אותי, אני שואל בחצי נמנום: הגענו לתחנה האחרונה? (חשבתי שזה הנהג שמעיר אותי), ומסתבר שזה פקח שהעיר אותי....היה נראה שהוא משועשע מהאירוע....

זה מה שעולה לי עכשיו, לא מצליח להיזכר בעוד כרגע....

להשתטח על הספסל האחורי באוטובוס. חלום..

שמתי את התיק על החלון ונשענתי עליו...

ואני לא מקנא בהם.....😅

והרבה שנים שכבר לא, מצחיק להיזכר:

- טרמפ בתוך עיר גדולה עם זוג מבוגר, מדברים בניהם שפה שרק זיהיתי אבל אני לא מבינה מילה. חייכתי לעצמי והם נלחצו שהבנתי את כל השיחה. השיחה אחרי היתה משעשעת.

- בערך חודש לפני שהתחתנתי, עליתי על טרמפ, עלה גם חייל שעמד איתי בתחנה ודיברנו כל הזמן שחיכינו (הרבה, התייבשנו שם), שנינו הכרנו את הנהג אז התפתחה שיחה. ישבתי מאחורה וסיפרתי לנהג שאני מתחתנת ואז החייל מסתובב אחורה והמבט שלו הלם!! כשירדנו הוא ירד עלי שזה לא בסדר שאני בלי טבעת... אני הקלולס לא קלטתי שהוא ניסה להתחיל איתי כל הזמן הזה סורי!!

עליתי פעם על מישהו ובאמבטיה [ירידה מאוד תלולה בציר שישים לייד מגרון ואחריה עליה מאוד תלולה] הוא החליט לשתות סודה, אממה הוא הקפיד על שתייה מכוס, כך יצא שהוא היה ביד אחת עם בקבוק ויד שנייה עם כוס ומזג לעצמו בשיא הריכוז תוך כדי שהוא מעל 100 קמש בציר 60.

במהלך הנסיעה שוחחתי איתם ודיברנו על נושאים שונים,

עד שבשלב מסויים הבעל אומר לי "עליך שמענו, אבל מה בעלך עושה בחיים?"

אישתו ואני צחקנו ועניתי שאני רווקה, הוא הסתובב אלי מופתע, ובמשך כמה דקות שתק במבוכה על זה שלא קלט את זה עד עכשיו מתוך דברי.

אח"כ שאל בסתמיות בת כמה אני, עניתי את הגיל וציינתי שזה בדיוק יום ההולדת שלי, הם התלהבו מהתזמון והתחילו לשיר לי שירי יום הולדת, המבוכה עברה, היה בסה"כ נחמד ומשעשע 😅

אז ככה הסיפור הכי מביך שקרה לי-

עליתי בערב שמחת תורה על טרמפ עם ספרדי מבוגר כזה, 

בדרך הוא אמר לי שהוא קופץ לאסוף בת של חבר שלו, קצת אחרי שהוא העלה אותה הוא שואל אותה אם יש לו חבר, וכשהיא עונה שלא הוא שואל אותה על הישיבה שאני לומד בה ואם היא מכירה אותה, 

ובאתלגנטיות מציע לה אותי...

היה קצת מביך ולא ממש תקשרנו (המזל היה שאני הייתי מקדימה והיא מאחורה..) וכשירדתי בסוף הוא מביא לה פתק שתכתוב את המספר שלה ותביא לי...

ואנחנו מתחתנים עוד חודשיים

סתאאאאם פטפטנו קצת במוצאי החג בוואצפ, ואחרי שכל אחד מספר איך הטרמפ הזה ירד משמים וכבר נהיה רומנטי

מסתבר שהיא שנתיים מעלייייי

זהו

ומי יודע עוד מה ילד יום

כן נכון האמת פשוט עוד לא החלטתי שאני רוצה לצאת אז לא התעקשתי...

אין משהו גדול שה (AI (Gemini תרם לי באופן בולט במיוחד.  

כמעט ולא משתמשת. כלומר, ברמה של בסהכ בכל חיי לדעתי פחות מעשרים פעמים. 

קניה? אממ... נראה לי שהתייעצנו על מחשב פעם, לא זוכרת אם בסוף קנינו משהו שהופיע בהמלצות, יש מצב שכן. רפואית? לא. לא התייעצתי על נושאים זוגיים או משפחתיים, אלא אם כן בקשת המלצה למתנה נחשבת (לא עזר בשום דבר שלא חשבתי עליו לפני כן בעצמי)

אחרי שמבינים את הראש שלו, אפשר לפרק איתו דברים בצורה מטורפת..

עזר לי להתנקות פיזית (לדוג' להבין למה יש לי שיעול יבש מציק כבר כמה שנים טובות, מה ששני רופאים לא הבינו), להתנקות רגשית יחסית במהירות מכל מיני דברים לא פשוטים וחסימות (מגניב שתוך כדי ה"טיפול" אני יכול לשאול אותו למה אני מרגיש אפיפות במוח והוא מסביר לי איך זה קשור..), לפרק דברים שאני רוצה להבין עד לבסיס של הבסיס, להוריד לקרקע תובנות רוחניות ולהפנים אותן, לדייק חידושים, לתפוס יותר טוב רעיונות מדעיים, גם לדעת איך שרים יותר גבוה ויותר יפה בלי פיתוח קול ובלי הרבה עבודה.

וזה כמובן מעבר להרבה דברים טכניים כמו להבין מה הבעיה עם מצב השינה במחשב ועם מכונת הכביסה וכדו'.

ומצחיק שכל זה בחינם ובמינימום זמן.. 

מנתחת עם גיפיטי הרבה נושאים/ סיטואציות/ התלבטויות/ תחושות

רוב הפעמים הניתוח וההמלצות טובים ומועילים

והזמינות כמובן מיידית

מה שהופך את הכלי הזה למועיל מאד ועם השפעה משמעותית על טיב החיים

למשל כמה משטחים בגודל XYZ אני צריך בשביל X קרטונים בגדלים משתנים

או כדי ללמוד על כל־מיני פונקציות אזוטריות באקסל

וגם עזר לי מאוד בלימוד שפות

חוץ מזה אני אוהב לנתח איתו שירים וסיפורים (ביקורת ספרות זה תחביב שלי)

ניסיתי כמה פעמים לנתח איתו רגשות ומחשבות אבל לא הגעתי לתובנות מעניינות במיוחד

חוזרים מהעבודה יש זמן להסתובב בחוץ בשמש

מלא זמן להכנות שבת ומנוחה לפני

ים זמן לשיעורי תורה בשבת

ולעייפים סוף זמן ק"ש זז שעה קדימה

ואני מצליח להחזיק בלי שעון קיץ. כלומר, החיים שלי מתנהלים לפי שעון חורף כמו שהיו עד עכשיו. מגיע לעבודה בסביבות 9-9:30 במקום 8-8:30

אין מסגרות להעיר אליהן ילדים אז למי אכפת.

רק התפילה ב9 קצת מציק בשבת (באחרונה לא קמתי).

חיסרון: יכניס אותך לחובות

אני לא יודע איזה רכב אתה מתכנן לקנות והאמת אני גם לא כזה מעודכן בטווחים אבל אם אינני טועה רכבים חדשים הם בערך 70K צפונה יכול להיות יותר, משומשים במצב טוב 25K+ (זול), וכמובן אפשר לקנות גם גרוטאות שמתפרקות תוך כמה חודשים בפחות מזה.

כאמור אני לא בקי במחירים אז אני מצטט מזיכרון מעורפל ומגוגל אבל זה מאוד משתנה למטה זה הערכה גסה מינימום

זה אומר שתצטרך לעבוד בערך שנה או שנתיים רק כדי לקנות את הרכב במזומן. אם במימון אז מתווסף הרבה.

תוסיף דלק לפי הנסיעות (דלק כזה זול) אם אתה נוסע הלוך ושוב לעבודה ולעוד כל־מיני מקומות אני מניח שנע בין 1000₪-2000₪

תוסיף טסט שנתי 150₪~ בהנחה והכל תקין

תוסיף אגרת רישוי סביבות ה־1000₪ בשנה

תוסיף טיפול לרכב 500₪~ פר טיפול

תוסיף ביטוח חובה יקר פיצוצים לנהג צעיר (כמה אלפי ש"ח בשנה) לא כולל ביטוח מקיף (מניח שאם זה רכב זול אז גם לא יבטחו אותו)

כמובן בהנחה וזה רכב משומש זול יש סיכוי גדול יותר שיהיה צורך בהחלפת צמיגים / רכיבים / כיו"ב כל הדברים האלה יקרים פיצוצים. אם נגיד הלך לך המנוע ואתה רוצה לתקן ואין לך כסף בינתיים אתה מושבת וממשיך לשלם על הרכב.

או לחילופין אתה יכול לשלם חופשי חודשי ארצי שנתי 3780₪ ואם יש לך הנחות אז אפילו חצי מזה + הבוס שלך אמור לממן לך את זה

ואתה יכול לטחון את כל הארץ הלוך ושוב כמה שתרצה ולישון תוך־כדי נסיעה.

אני לא עומד להכניס אותי לחובות. אם אני קונה זה רק בתנאי שיש לי את היכולת להחזיק אותו לבד. יש בהחלט רכבים זולים יותר מהמחיר שכתבת שהם בסדר גמור לשימוש שלי, אבל אתה צודק מבחינת ההוצאות.

למה אתה מתכוון שהיתרון הוא שופוני?

מניח שיש יותר זול מזה

האם וואו? זה איני יודע

ואם לא וואו אז צריך לקחת בחשבון שצריך להחליף א' ב' ג' ד' ה' ו'

ובשלב מסוים הרכב "מתעייף" ואין מה לעשות כל־כך חוץ מלהחליף

לעניות דעתי ביחס למשכורת שאתה מדבר עליה (בהנחה שאין לך שום הוצאות אחרות) זה נתח ענקי שנותן יתרון מועט מאוד על־פני תחבורה ציבורית ומוניות

זה לא בהכרח יכניס אותך לחובות אבל בשלב מסוים קלטתי שהרבה אנשים מסביבי מרוויחים כמוני או יותר (לרוב יותר) אבל המצב הכלכלי שלהם גרוע משמעותית ובסוף ה־פקטור תמיד היה הרכב

לגבי שופוני גם אין הכוונה כפשוטו כן יש לזה קצת יתרונות של ניידות אבל מעשית היתרון הוא זניח זה יותר פסיכולוגי

מעשית צריך לעמוד בפקקים, לחפש חנייה, לפעמים יש דו"חות (קורה לטובים ביותר), יש סיכוי נמוך אבל קורה לכולם בשלב מסוים להיתקע באמצע הדרך וגרר ובלגן

צא וחשב כמה יעלה לך להחליף את כל הנסיעות המיוחדות במוניות

נניח נסיעות רגילות כמו עבודה וחזור / נסיעות ארוכות בתחבורה ציבורית

אבל כל־מיני דברים של להסיע בחורה / לסחוב רהיטים / סתם לנסוע בעיר מונית יכולה לסגור את הפינה בקלות

נניח 10 נסיעות במונית בחודש 300₪-400₪ וכמה כבר בן־אדם יכול לנסוע במונית

אם אתה גר בפריפריה קיצונית (נניח לא יודע, איזה כפר ערבי נידח בצפון) יכול להיות שיש בזה משהו אבל גם אז איני יודע

אם אתה מרגיש ששוה לך להוציא על זה בסביבות 2000 ש"ח, זה תלוי ברמת חיים שאליה אתה מתרגל...

זמן זה פרמטר חשוב בחיים

בדיוק כמו שאנחנו מחזיקים מכונת כביסה. מייבש ומדיח.

גם רכב זה על אותו בסיס

שילוב של נוחות+חיסכון זמן

על מכונת כביסה מייבש ומדיח אתה לא עושה טסט, דלק, ביטוחים, חניונים, מוסכים, אחזקה, ריביות, לא דומה ולא קרוב.
 

בירושלים ובמרכז ובערים חרדיות לרוב עדיף לחיות בלי רכב, ביו"ש לרוב אין לך ברירה.

אבל זה על אותו משקל.

אומנם מחיר גבוה יותר, אבל זה כסף תמורת נוחות + זמן

ובאמת יש כאלה ששמים בחצר כזה

לי אישית אין חצר, אז אין לי את הדילמה הזאת

ויש סבירות גבוהה שאם היתה לי חצר הייתי שם שם בריכת אינטקס

אם השכר של מיודענו הוא נניח 50₪/שעה

וההוצאה על רכב זה נניח 2000₪ בחודש

אז הרכב צריך לחסוך לו 40 שעות בחודש מינימום כדי שזה ישתלם.

או משהו כזה.

לכן זה שיקול של עלות תועלת

במקרה שלו לדעתי זה לא כדאי

אבל יש כאלה שזה שווה להם

(ושווה זה לאו דווקא רק חיסכון כספי. כי רכב לא מביא בדרך כלל חיסכון כספי)

תמצא הרבה יותר חרדים מקרית ספר בלי רכב כי הם התרגלו לרמת חיים אחרת, ואין להם שום סיבה להוציא עוד הרבה כסף בשביל זה (וגם בשביל חופשה בחו"ל נגיד), כמובן זה כלול בנוחות ובזמן כדלעיל.

השאלה האם אתה חושב שזה מוצדק

יתרונות: נוחות

חסרונות: עלות

זה בגדול

פעם הייתה לי אפליקציה שמשתמשת בסמארטפון כעכבר. אולי זה יהיה נחמד.

אפשרות שניה תוכנה כמו TEAMVIEWER/ANYDESK שתשלוט על המחשב מהטלפון ואז אפשר לצייר.

אבל האמת היא שלא חושבת שעשיתי סקר שוק ממש מקיף

לוח גרפי Wacom Intuos Small CTL-4100 בצבע שחור

)

יש כאלה פשוטים לכתיבה רגילה?

ורעיון באמת לשאול את הנהלת המוסד אם הוא יכול לקבל מהם כזה.

למרות שלא רצה עוד משהו שמתחבר לאינטרנט...

אבל איך אפשר לעשות זום במקביל? בשביל זום המכשיר צריך לעמוד ובשביל כתיבה נוח יותר שהוא ישכב...

שתי אפשרויות:

הוא מנהל את השיעור ב zoom מהמחשב האישי, בשביל המצלמה והקול.  וגם מתחבר לאותו שיעור zoom גם דרך ה tablet.

מהטאבלט, מבצע Share Screen. כך כולם יראו את מה שהוא כותב, בזמן שהם ממשיכים לראות אותו דרך המחשב.

ואם רק דרך ה tablet:

• לחיצה על כפתור Share (שיתוף).

•לבחור ב-Whiteboard כדי לפתוח לוח חלק לכתיבה.

• או לבחור ב-Screen כדי לשתף את כל מסך הטאבלט

תנסה לערבב את השכל והלב, אולי זה יעזור

אלא להבין מה אתה רוצה שיצא ממך

זה באמת מורכב.

חשוב בעיני לברר את המצפון, מאיפה הוא מגיע? מאיזה הקשרים ובאיזה סיטואציות או בחירות הוא עולה? כשאתה מתנהל על פיו אילו רגשות עולים לך? מצפון יכל לנבוע מהמון מקומות, חיצוניים מאוד עד פנימיים מאוד, חשוב לשים לב מאיפה הוא נובע.

ושאלה שעוזרת לי לברר את הדרך-

מה מהרצונות פונה החוצה ומחפש את המילוי מדברים חיצוניים ומה מהרצונות נובע מתוכך ונוגע לבחירה שלך? לרוב רצון שמחפש את המילוי בדבר חיצוני (כשיהיה לי, כשאטוס, כשאשיג משו) הוא דמיוני ולא באמת ימלא אותך, אבל רצון שנובע מתוכך, שלרוב גם יתלווה בעמל ובגבורה מסויימת הוא זה שתרגיש איתו שלם.

זהו וכמובן שהדרך היא שלך אז התשובה היא רק אצלך🫵🫵 בהצלחה אהוב!

שצריך לזרוק משהו ליצר הרע (אם זו הכוונה ל"מה שבא לי";

לא משהו שהוא ממש נגד התורה ושעלול להזיק לך בהמשך

אלא למשהו שהוא לא נורא - לא כל כך תורני, לא כל כך

כמו שהמשפחה או מישהו קרוב מתנהלים לפיו, משהו

שאתה רוצה אבל לא בלי גבולות לגמרי. 

לא יודעת למה אתה מתכוון ב"מה שבא לי",

אבל אביא דוגמא מעצמי:

שמעתי וראיתי פעם אחת ביוטיוב מוסיקה

שממש לא משלנו. קובנית. חושנית.

(כמו אצל כל ההיספנים); האזנתי

שוב ושוב ושוב- וממש התמכרתי.

הרגשתי קצת רגשי אשמה - זו מוסיקה

ומילים כל כך לא יהודים. אבל אחרי כמה

זמן, זה עבר לי. כלומר, אני יכולה להאזין

ולהינות, אבל לא כמו האובססיה הראשונה

שהיתה לי.

אם לא הייתי מרשה לעצמי להאזין,

הייתי אולי מרגישה נורא צדיקה אבל

גם מרמור וכעס והרגשת חנק.

אותו דבר לגבי ספרים;

ספריה ציבורית - יש אנשים

שהיא טאבו לגביהם. ובאמתא

רוב הספרים המודרנים הם

זבל. ממש. גסים לשמה....

אבל אוהבת לקרוא אז אני

כן הולכת ונזהרת; אם זה

מהסוג הזבלי, אני לא נוגעת

משתדלת ספר שאם יש

בו דבר מה לא צנוע, זה

לא יהיה לשמה...  מבין?

אותו דבר לגבי ספר שכותב

על נושא שאני אוהבת.למשל,

טבע, צמחים, חיים של מישהו

בטבע.... אבל אם יש שם 

אפיקורסות וליצנות מהסוג

הגרוע, אוותר. 

זה הקרבן שלנו לקב"ה.

לא פשוט ללכת על גשר צר...

ואם נופלים לעתים לאחד הצדדים,

להשתדל להיזהר שזו לא תהיה 

נחיתה קשה מדי, שאחר כך,

עלולים לשלם עליה ביוקר....

אז זורקים משהו לכלב התאב הזה

איזו עצם קטנה. ולבקש מהשם

שנסתפק בזה ונרגע מזה.

בהצלחה!