זה היה מתבקש להעיף קלישאה יפה שלא מחזיקה מים

מה יגרום לשינוי בחברה החרדית זה דבר אחד- כסף.

כדאי שגם אנחנו נתייחס למציאות נכון גם בצד העקרוני וגם שנדע למצוא כלים להזיז דברים ברמה הפרקטית.

להציל מיד צר זה משהו קונקרטי שצריך להציל את עם ישראל. אף אחד לא אמר שהמצווה יכולה להתבצע רק באמצעות צה"ל המהולל, גם כאזרח נושא נשק אתה יכול להילחם, לצורך העניין.

ואם הצבא לא נלחם, זו איוולת לומר שזוהי תכלית מלחמת המצווה.

זה מאוד מסוכן מה שאתה אומר. אם נחזור לימי המחתרות, נילחם אחד בשני.

רק מלך יכול לסכן אנשים בשביל הצלה כאשר מכריז מלחמה ושולח חיילים לקרב, וזה מעמד הממשלה

ואין מלך רשאי להכריז על מלחמת רשות אלא ברשות הסנהדרין

חלק מהפעילות המבצעית של צה"ל היא בהחלט בגדר מלחמת רשות

על עסקי תבן וקש מכריזים מלחמת מצווה, אז מה אתה מדבר על מלחמת רשות????

אני שמעתי מראש הישיבה שכל הפוסקים של ימינו ושל העבר סוברים שרק מלך שולח חיילים למלחמת מצווה

עסקי קש ותבן הם עסקי קש ותבן, כלומר פלישה לשטח בשליטה ישראלית (גם אם "לדפוק" קצת חציר).

חלק מפעולות צה"ל הן "למעוטי גויים כי היכי דלא ליתו עלייהו" שהם בגדר מלחמת רשות כמסקנת הסוגיה בסוטה.

לגבי הצורך במלך כדי להוציא למלחמת מצווה.

אכן יש כאלה שסוברים שצריך דווקא מלך (למיטב זכרוני זאת דעת "ויואל משה") אלא שאם כן צריך מלך דווקא ולא ביבי מלך ישראל,

יש כאלה סוברים שאין צורך במלך דווקא אלא אפשר גם מנהיג מקומי כמו השופטים בימי השופטים וכיו"ב, למטה יש הרחבה בנושא,

https://www.yeshiva.org.il/ask/146881

אפשר גם שכלל אין דין מלחמת מצווה כיום אלא הכל הוא מצד הצלת נפשות ו"לא תעמוד על דם רעך" (ואז יש להסתפק האם אדם מחויב להכניס עצמו בספק או וודאי סכנה כדי להציל את רעהו)

כנראה שלא הבנת את דברי ראש הישיבה שלך, כי חד משמעית זה לא נכון.

אגב איפה אתה לומד?

ואין לי כוונה לצפות בשעתיים שיעור בו הרב מדבר על עיסקה, אתה מוזמן לשאול אותו ישירות, אתה לומד אצלו בישיבה אחרי הכל, ולראות האם ברמת הוא התכוון שרק מלך יכול להכריז על מלחמת מצווה. (ספויילר, אם זה ככה ברור שהמלחמה הנוכחית אינה מלחמת מצווה)

אין לך כח לחקור את העניין לעומק לכן אתה מפשט את העניין לפי איך שבא לך.

ואתה בטוח שאתה צודק ואחרים חושבים כמוך לפני שבכלל שמעת אותם, פשוט כי אין לך כח להקשיב להם.

תת רמה.

המוציא מחברו עליו הראיה, אתה טוען שיש משהו, אני טוען שאין. אני לא יכול להוכיח שאין, כי פשוט אין, זה כמו לנסות להוכיח שאין חייזרים. אתה טוען שיש, במקרה הזה אתה טוען שכל הפוסקים מסכימים שרק המלך מכריז על מלחמת מצווה, ומתבסס על שיעור של ראש הישיבה שלך.  זו ראיה ששווה לגרביים שלי, אי אפשר להוכיח מ"ככה הרב אמר". אם הוא מביא שם את המקור, תציין מהו, ואם לא, לך תשאל אותו! אתה תלמיד בישיבה שלו, למען ה', וחובת ההוכחה עליך.

"לעיין בספר שמואל ומלכים"?

ובכל־מקרה למה להוריד ככה את הרמה.

אמרתי לך אז, לא היה לי כוח להתווכח על הנושא. לעומת זאת, ידידנו @בינייש פתוח פתח את הנושא בוויכוח אינטנסיבי, אבל הוא מבסס את דבריו על מקור לא ידוע.

אם אתה רוצה אפשר לפתוח גם את הוויכוח על הרד"צ הופמן, תזכיר לי מה זה היה? לגבי משהו שמלך ישראל לא אמור להגן על ישראל? רק כשהוא רשע יש צרות? אז כמו שאמרתי, פתח ספר מלכים. (או שדוד היה רשע, חס ושלום)

ולגבי הורדת הרמה, אתה רוצה שאהיה ילד קטן? הוא התחיל.

ילד גדול? הוא אומר שטויות.

מתבגר? למי אכפת.

מבוגר? אתה מפספס את הנקודה.

ואז עברת לומר את השיטה השנייה, שלפיה ודאי שתפקיד המלך להלחם ולהגן. נו? הרי מפורש ברד"צ שציטטת כמה טקסטים קודם שלא זו דעתו.

שמואל הוכיח את העם שביקשו מלך שיילחם את מלחמותיהם כי אין זה מתפקידו של מלך ישראל אלא "להרים קרן הדת", להכרית את עמלק, לבנות את בית הבחירה וכו'

אם היו מבקשים מלך למטרות הנכונות הרי שאין בכך בעיה

בכל־מקרה כיוון שביקשו מלך שיילחם את מלחמותיהם קיבלו את שאול וכיוון ששאול חטא ולא הספיק להשלים את התפקיד הזה, דוד נכנס במקומו, אבל כל זה בדיעבד, כי כאמור לפי השיטה הא' קודם צריך לכבוש את א"י ורק אח"כ להמליך מלך.

מתוך הקונטקסט הרחב של ספר שמואל, ולאחר מכן מקריאה מדוקדקת בפרשה שלנו.

///

שמואל הנביא קם בתקופה של מתיחות גדולה בין ישראל לפלישתים, כאשר במלחמה אחת נשבה ארון ברית ה', לאחר מכן חוזר עם העגלות, ואז יש מלחמה של שמואל בפלישתים:

"ויאמר שמואל אל כל בית ישראל לאמר אם בכל לבבכם אתם שבים אל יי הסירו את אלהי הנכר מתוככם והעשתרות והכינו לבבכם אל יי ועבדהו לבדו ויצל אתכם מיד פלשתים: [...] ויכנעו הפלשתים ולא יספו עוד לבוא בגבול ישראל ותהי יד יי בפלשתים כל ימי שמואל: ותשבנה הערים אשר לקחו פלשתים מאת ישראל לישראל מעקרון ועד גת ואת גבולן הציל ישראל מיד פלשתים ויהי שלום בין ישראל ובין האמרי:"

מיד לאחר מכן מסופר על־כך ששמואל זקן ובניו לא הולכים בדרכו, ועם ישראל מבקש מלך לשפוט אותם ככל הגויים. בעברית שלנו, היינו מבינים שהם רוצים מלך שישפוט אותם לפי משפטי הגויים (כפירוש הר"ן אם אני לא טועה) אבל מההקשר שלנו ומהשימוש הנרחב במונח שפיטה בפרקים האלה דווקא כהצלה מיד הגויים, אפשר להניח באופטימיות שהם רוצים מלך שיילחם את מלחמותיהם במקום שמואל: כשם שכל הגויים מוגנים על־ידי שלטון ריכוזי של מלך, כך רוצים עם ישראל, במקום להיות תלויים ישירות בחסד ה'.

"ויאמר יהוה אל שמואל שמע בקול העם לכל אשר יאמרו אליך כי לא אתך מאסו כי אתי מאסו ממלך עליהם: ככל המעשים אשר עשו מיום העלתי אתם ממצרים ועד היום הזה ויעזבני ויעבדו אלהים אחרים כן המה עשים גם לך:"

ה' מבקש משמואל להסביר להם את משפט המלך "צאנכם יעשר ואתם תהיו לו לעבדים:" שעומד בניגוד בולט לפסקה הקודמת של "ועבדוהו לבדו".

וכך אומרים העם במפורש: "וימאנו העם לשמע בקול שמואל ויאמרו לא כי אם מלך יהיה עלינו: והיינו גם אנחנו ככל הגוים ושפטנו מלכנו ויצא לפנינו ונלחם את מלחמתנו:"

כלומר זאת הייתה הטענה המקורית שלהם, זה בדיוק מה שהם ביקשו. אם זה כל־כך טוב, אז מה הבעיה? בכל־מקרה, הקב"ה אמר "טוב וואטאבר", ולכן נבחר שאול כדי למלא את התפקיד הזה, ואכן הוא מילא את מקומו של שמואל במלחמה בפלישתים, אם כי בגלל חטאו, עם ישראל נחל מפלה עצומה בקרב האחרון באפק.

כעת נראה את ההקדמה למעמד בחירת שאול:

"ויצעק שמואל את העם אל יי המצפה: ויאמר אל בני ישראל כה אמר יי א־להי ישראל אנכי העליתי את ישראל ממצרים ואציל אתכם מיד מצרים ומיד כל הממלכות הלחצים אתכם: ואתם היום מאסתם את א־להיכם אשר הוא מושיע לכם מכל רעותיכם וצרתיכם ותאמרו לו כי מלך תשים עלינו."

נראה לי שהפשט הזה מאוד חזק ודי מדבר בעד־עצמו, אפשר להרחיב את היריעה כי עוד הרבה פירשו בדיוק כמו הרד"צ את כל הסיפור הזה, ואם מישהו יודע ללמוד תנ"ך אז זה האיש.

עם ישראל ביקש מלך כדי שיילחם את מלחמותיו.

שמואל וה' אינם מרוצים מזה, כי ה' הוא זה שנלחם את מלחמות ישראל, אך מסכימים למהלך.

= תפקידו של מלך הוא להילחם???

בכל־מקרה, לגבי דוד, כיוון שהעם בחר במציאות דיעבדית כזאת, וכיוון ששאול לא הצליח במשימתו כיוון שנתפס בחטאו, דוד נקרא לפעול מתוך אותה מציאות דיעבדית שבה מלך עוסק במלחמות במקום לעסוק בבניין בית המקדש והרמת קרן הדת וכל העניינים האלה, זאת עדיין מציאות דיעבדית שנבעה מתוך הרצון של העם שההצלחה הצבאית שלהם תהיה תלויה במלך ולא ישירות בהשגחת ה' "אשא אתכם על כנפי נשרים"

בתקופה השופטים?

דווקא כן מוזכר.

ראשית לגבי השאלה האם זה חיובי או לא חיובי לבקש מישהו שינהיג אותם במלחמה:

תראה מבחינה שכלית־הגיונית אולי כן אבל השאלה היא מה התנ"ך אומר.

זה לא שאני "מחליט", כתוב באופן די חד־משמעי כתוב שעם ישראל מבקש מלך כדי שיילחם את מלחמותיו, וסופג ביקורת.

אם זה היה כל‏־כך חיובי, שמואל היה צריך לומר להם: "כל הכבוד לכם יען אשר הגעתם למסקנה שאתם צריכים מלך שינהיג אתכם במלחמה!"

כעת אפשר לדון מה היה גרוע בבקשה הזאת, גם אם זה לא תואם את האינטואיציה שלנו, ובמה זה שונה מהשופטים,

לגבי השוני מהשופטים, ההבדל המהותי בין שופט לבין מלך זה ששופט הוא מצביא אד־הוק שבא לפתור בעיית אד־הוק ונעלם כלעומת שבא, הוא לא מערכת שלטון, הוא לא מורם מהעם, הוא לא מערכת צבאית לאומית מבוססת שאפשר לסמוך עליה מפני אויבים (ובכך לשכוח את ה'), לא צללתי לעומק הפשט עד־כדי־כך.

בכל־מקרה אלה דברי אברבנל למטה:

"כי את האל יתברך מאסו ממלוך עליכם ולכן בחרו מלך, ואמר זה לפי שהיה ענין המלך הכרחי לשאר האומות, לפי שאין להם הנהגת ההשגחה האלקית, אבל עם ישראל שהשם אלקיהם מלכם והוא הנלחם להם והוא המסדר משפטיהם על פי התורה לא היו צריכים מלך, ולכן אמר שמאסו את השם ממלוך עליהם כמו שאמרתי."

(יש גם דרך אחרת להסביר את הכתובים אבל מבחינת פשט היא די דחוקה ויש איתה בעיה בפרקים בהמשך, אכמ"ל).

לגבי איזו תקופת זמן כוונתך שהעם לא חטא? בין המלכת שאול לדוד היו לעם כמה חטאים (אכילה על הדם, החמלה על הצאן ועל אגג).

בימות דוד חז"ל אומרים שאף שהיו עוסקים בתורה "אַחַר כָּל הַשֶּׁבַח הַזֶּה יוֹצְאִין לַמִּלְחָמָה וְנוֹפְלִין, אֶלָּא עַל יְדֵי שֶׁהָיוּ בָּהֶם דֵּילָטוֹרִין הָיוּ נוֹפְלִין" (אמור רבה)

וכמובן גם חטאי המלך נפקדים על העם כמו באותה סיפור שהייתה לדוד אפשרות לבחור בין מלחמה, רעב, או מגפה.

אם אתה חותר לכיוון שגם כשעם ישראל לא חוטא, בכל־זאת מצרים להם ולכן צריכים מלך כדי שיילחם עבורם, זה אינו,

"והניח לכם מכל אויבכם מסביב וישבתם בטח" "ולא יחמוד איש את ארצך" "ונתתי שלום בארץ",

ולא שגם אם תהיו צדיקים גמורים, אם לא יהיה לכם צבא מלחיץ אז יקרעו אתכם, זה אינו.

אמרתי שבאופן תאורטי אין קשר לקיום המצווה ולצה"ל המהולל. אתה יכול אולי לומר שבמצב הקיים צה"ל לא יאפשר לי לקיים את המצווה, אז אני אנוס ורחמנא פטרי.

חברים שלי יצאו בשמחת תורה על דעת עצמם ולחמו שם לבד, קיימומאת המצווה לעילא ולעילא ללא קשר לצה"ל. אזרחים עם נשק אישי פעלו שם למופת.

אתה יכול לומר שכרגע משעה שצה"ל תפס פיקוד ועיצב את מטרת הלחימה ושיטתה, ולכן אי אפשר טכנית להלחם אלא דרכו, אבל מה פתאום שזה יחייב אותי להתגייס אליו?!

לגבי הממשלה אתה מבלבל במוח, אין להם מעמד מלך ולא נעליים. יש להם מעמד של מלכות גויים. וזה לא נכון שרק המלך יכול להכריז מלחמה, רק הוא יכול להכריז מלחמת רשות, ולסכן חיילים בשביל כיבוש סתמי, אבל להציל ישראל מיד צר?! לא תעמוד על דם רעך! כל איש מישראל יכול להכריז על מלחמה להצלת עמו.(באופן כללי, שופטי ישראל לא היו מלכים. גם מרדכי לא היה מלך)

בטח הפלישה הישראלית לסיני בשנת 1956.

(פחות או יותר)

לא נקרא "עזרת ישראל מיד צר"

כשם שאם יסגרו את תעלת פנמה לישראלים זה לא "עזרת ישראל מיד צר"

אם הבנים שמחה נכתב הרבה לפני המלחמה הזאת

ואינו מייצג את המיינסטרים החרדי הגם שהמחבר החזיק בדעות האלה בעברו

ואיך בדיוק זה מצור? אם יסגרו את תעלת פנמה זה יהיה מצור? אם מצרים תסגור את הגבול שלה עם ישראל זה מצור? יש לך נמל אשדוד, נמל חיפה, אז במקום להפליג דרך סואץ / נמל אילת תעשה את כל הסיבוב

אם מיצרי טיראן היו בשליטה ישראלית, והיא הייתה מחליטה לחסום אותם בפני כל מדינה שהיא, זה מצדיק פעולה צבאית נגד ישראל?

ואני לא מדבר על חוק בינ"ל כי באותה מידה החוק הבינ"ל יכול להיות שמה שבמים הטריטוריאליים של מדינה, שייך לה, כולל מיצרים

אפילו אם כל מדינה מסביב לישראל הייתה סוגרת את גבולותיה איתה, שזה יכול להיות "מצור" דה פקטו, זה לא אומר שיש לנו הזכות להכריח אותם לפתוח מצד מלחמת מצווה

מלחמת מצווה חוץ מכיבוש הארץ זה במקרה של פלישת אויב לשטח ישראל, לא פגיעה באינטרסים כלכליים במקום שהוא בכלל לא שטח ישראל (זה יכול להיות בגדר מלחמת רשות)

ולא "עזרת ישראל מיד צר"

אם יש אויב שפולש (או מתכנן בפועל לפלוש) לשטח ישראל אז זאת מלחמת מצווה שעליה נאמר שמוציאים כלה מחופתה וכו'

אם זה כדי להגן על אילו־שהן זכויות כלכליות בינלאומיות של המדינה אז לא

זה שמצרים הייתה מדינה עוינת זכותה לא לאהוב אותנו השאלה היא מה נחשב למלחמת מצווה מן התורה

כמובן זה יותר נוח כשכל עיקום אף של שכנינו ייחשב לסיבה לפתוח במלחמת מצווה אבל לא בטוח שזאת ההלכה

אני אולי מחזיק בדיעה אחרת.

כדאי שכל קורא ילמד, יעמיק, יחכים.

תגיות אפשריות: עסק הביש, יחסי בן-גוריון ושרת, השותפות הבריטית-צרפתית בתכנון וביצוע מבצע מוסקטיר, הפופולריות של משטר נאצר, הסתננויות הפדאיון מעזה ופעולות התגמול נגדן.
לעסוק בנקודה אחת ולגזור ממנה מסקנה זו לא למידת היסטוריה סיסטמתית.

אני כמובן מסיים בזה את השתתפותי בדיון.

מוזמן לקרוא בויקיפדיה מה זה פדאיון.

ומה מטרתו

והאם הוא נועד כדי להצר לישראל.

והאם סגירת גבול ימי למדינה זה לא להצר להם.

אני לא כאן כדי ללמד.
יש לי דברים יותר טובים לבזבז עליהם את הזמן.
כל מה שהיה חשוב לי זה להבהיר שהרעיון ולפיו יש איזו הילה הלכתית תורנית למעשים ארציים וגשמיים דוגמת קרבות 1956 הוא שנוי במחלוקת, וזה עוד כשמתייחסים בזהירות ונמנעים מלעג.
קישקוש כזה או אחר לא ישנה את דעתי אפילו בפסיק.

תדבר עם אנשים, תלמד מה הקשר בין דבר לדבר, ותתארגן עם עצמך.

אני אפילו לא ציינתי גורמים מכריעים רציניים נוספים לאותם זמן ומקום, כגון עיסקת הנשק הסובייטית, ועם כל זה עומדת מבחינתי המסקנה בעינה.

יש כאן אויב שמתכנן בכל דרך לשחוט יהודים רק כי הם יהודים.

ויש כאן יהודים שחושבים שזה לא עזרת ישראל מיד צר

אולי היום בניגוד לילדות אני אצליח לטפל בו ויגדל לו קצת שיער

נעשה לו קוקיות, שיהיה בת

איך אומרים ראש דשא או ראשת?😉

"ראש אולפנה או ראשת אולפנה?" 

"ראש עיר או ראשת עיר?"

כן ראשת זה חארטה..

מחבבת שגרה

היא לא חייבת להיות משעממת

בשבט יש יומולדת לעץ שלנו בגינה

שגדל בספונטניות מתוך דשא סינתטי

לא שזכרתי את זה

אבל האייפון בחר להציג תמונה שלו הראשונה להיום 

יש הזדמנות לעשות סעודה רביעית, להוסיף אלפא ביתא פסוקי ברכה ופיוטים וכו'. הלוואי שאזכה לחצי ממה שאני מדבר בחצי מהפעמים. אבל לפחות יש משמעותית יותר זמן ויותר נחת לזה מאשר בקיץ. (וגם בקיץ זה ברכה כי יש הזדמנות יותר בנחת משמעותית בשישי להשלים שמו"ת ושיר השירים וכו' וכולי האי הלוואי )

שהעברת נושא. זה מאוד חכם. יישר כוח!

חודש טוב!

לגבי מה עושים במוצ"ש ארוך. זה היה כמו מים קרים על נפש עייפה  אחרי הדיונים של חרדים -דת"ל.

בעבר הייתי עונה בוודאי

היום אני מסתכלת אחרת

קשיי העבר (וגם ההווה) עזרו (ועוזרים) לי לבנות דברים שאני מאד מרוצה מהם

וכנראה לא הייתי מגיעה אליהם לולא הקשיים

זה מצד אחד

מהצד השני הייתי שמחה לחיים נטולי קשיים או מופחתי קשיים מורכבות החיים..

כלומר, זה משהו שמתנגד לנו כדי שנשים לב אליו, קצת כמו "כאב" במובן הפיזי.

כמה התנגדות צריך בדרך כדי להתפתח

לא שמישהו שאל אותי קודם

אבל אולי יום אחד אני אבין שזה היה נצרך כמו שהבנתי על קשיים מהעבר

אני חושב שבשלב מסויים לומדים שצריך ללמוד יותר "להכיל" ופחות להתנגד.

זה עוזר לשנות את המציאות בטווח הרחוק, בעיקר. אבל בטווח הקצר עוזר לי לחיות טוב ולישון טוב ולא להיות במקום שבו "קשה" לי במובן של להרגיש שקשה.

הגדרה טובה

כשההתנגדות יורדת

גם הציפייה יותר מותאמת

קושי צפוי הוא יותר קל

איך את מגדירה את זה?

זה קושי שחוזר על עצמו

אז אני יודעת (או לומדת לדעת) מראש מה או מי הגורם/ים

ויודעת (או לומדת לדעת) להתייחס בהתאם

אם זה קושי חדש

זה הזמן לניסוי וטעייה עד להגדרת הגורמים ולהתוויית הדרך המתאימה ביותר 

אי אז בגיל 30 וקצת.

זה את היכולת "להגדיר" (הנה יצא ממני המתכנת) קשיים כדי להתחיל לעבוד איתם.

זה אומר שקורה לך משהו שאתה לא נהנה ממנו אבל אתה לא חסר אונים כלפיו וגם יודע לדחות אותו למחר או לשים לב להתקדמות.

Stand a little taller

Doesn't mean I'm lonely when I'm alone

What doesn't kill you makes a fighter

Footsteps even lighter

Doesn't mean I'm over cause you're gone

מה שלא הורג אותך - מחשל אותך.

מה שהורג אותך - מחשל את אמא שלך.

מה שהורג את אמא שלך - נותן לך שבוע "מיוחדת"...

נ.ב. הומור שחור זה מנגנון הישרדות אנושי.

יש כאלה שהייתי מוותרת

ומאמינה שהייתי נבנית גם בלעדיהם

עברתי כל מיני דברים בחיים. והייתי במקומות שלא ברור לי כיום איך יצאתי מהם…

כשאני מסתכלת אחורה, אני רואה איך זה חלק ממה שגרם לי להיות מי שאני כיום. אבל לא הייתי מזמינה שום דבר כזה, גם אם הייתי יודעת איך אצא מזה. משתדלים לראות את הטוב מהמצב הנתון, אבל זה לא אומר שהייתי בוחרת בזה. ואני עדיין מצולקת מדברים שעברתי. אבל משתדלת כל יום לגדול מזה ולהתקדם הלאה.

כל קושי שעוברים, עלול להשאיר משקעים. ויש את הפחד להתעורר יום אחד ולחזור אחורה, להרגיש שוב שם בקושי הזה ולא להיות עם כוחות להתמודד. 

לכתחילא כן

כיון שאם חלק מהקשיים לא היו קיימים בחיי

הייתי חוסכת הרבה סבל (וזבל)

בדיעבד חלקם לא

כיון שזה  חשף אותי להבנות עמוקות כלפי עצמי

והביא אותי למי שאני כיום

על החלקים ה"עצובים" או המורכבים בחיים (שגרמו לי בדיעבד לבזבוז כוחות והרבה עצב)

הייתי מוותרת

בבחינת "לא הם ולא שכרם"

אבל

בדיעבד, בגלל שהמורכבויות לימדו אותי הרבה

ובזכותם אני מי שאני

אז הם 'עזרו' לי ללמוד מהם איך להמשיך הלאה.

ואפשר להעמיק ב"תורת מנחם", תשמ"ד חלק ד', שבת מסעי סעיף י"ב-

בקצרה הרבי מילובביץ' מסביר על עניין המסעות ממדרגה למדרגה [כפי שידוע שהבעש"ט עסק במסעות שיש בנפש האדם].

בדיעבד אני באמונה שלמה בהקב"ה ובראייה של הטוב של מה זה בנה בתוכי.

אני? לכתחילה? הייתי מוותר.

אבל איזה מזל שהקב"ה מנהל את המציאות...!

אבל אני מניחה שזה כי עוד לא מיציתי את הטוב מהם. התועלת שהיתה בהם עוד לא נגלתה לי. מקווה שמתישהו בהמשך אבין שלא הייתי מוותרת עליהם.

מסופר כי לאחר מאסרו המפורסם בשנת תרפ"ז (שלזכרו נקבע חג הגאולה יב-יג תמוז), שאלו את הרבי הריי"ץ לתחושתו לאחר כל מסכת הייסורים שעברו עליו, והשיב:

"אם יציע לי מישהו למכור לי במיליארד, רגע אחד של ייסורים בעתיד – לא אקנה. ואם ירצה מישהו לקנות אצלי עבור מיליארד, רגע מייסוריי בעבר – לא אמכור".

אני חושבת שהקשיים הפכו אותי לאישה טובה יותר, עם יותר איכפתיות ותשומת לב לאחרים ולקשיים שלהם.

אבל, אני חייבת לציין שהקשיים שלי לא היו קשים כמו שהיו יכולים להיות בנסיבות אחרות, והייתי עם הרבה תמיכה מסביב.

גם בעבר,ברור

גם הנוכחיים.