הדרך הביתה לקחה לי שלוש שעות בגללם.

🤬😢🤬😢

עד מחר אין חלבי

הרצאה בפיזיקה מודרנית:

המרצה: "זוכרים את הסרט אופנהיימר? הם מפחדים שם מתגובת שרשרת שתשרוף לגמרי את האטמוספרה... אז זה לא קרה בסוף כי..."

אני: "סוף הרבה יותר טוב היה אם זה כן היה קורה"

יש כמה טובות.

ושהאוטו שלי ז"ל מת ולא קניתי חדש.

את משאירה יותר לאנשים הנורמלים שיש להם שמחת חיים...

לא. אין לי כוח לתרגם.

מה זה גרם לך להרגיש?

זוועת עולמים ורצון לטבוח במין האנושי.

כל מחזור השינה שלי משובש, גם היום נרדמתי, אבל אמרתי מוקדם יותר לאמא שלי שהם היו צריכים להשקיע יותר בלהעיר אותי, אז עשר דקות לפני הדלקת נרות היא התחילה לחלל לי באוזן,ובשנייה האחרונה כשהיא התייאשה והלכה להדליק נרות, קמתי סוףסוף, הדלקתי נרות, וחזרתי לישון עד עכשיו

וואי מכירה את זה, אני גם אחת כזאת שממש לא אוהבת לפספס דברים חשובים ברמה שפעם זה היה סגנון הסיוטים שלי וזה היה הכי גרוע והיה מצער אותי להיזכר בחלום. אז לגלות שהפסדת אירוע חשוב בגלל שלא העירו אותך זה אחד הקשים. קרה לי פעם שישנתי באמצע סעודה ולא העירו אותי לברכת המזון, כאילו מה? אתם חושבים שאני מעדיפה לישון ולפספס ברכה? או נגיד כשאני מבקשת שיעירו אותי ואומרים "קראנו לך ולא ענית/קמת" ואני כזה ברור שלא עניתי אני ישנתי, מי חושב שזה נקרא להעיר?

ממש מזדהה איתך!

לא, זה לא שלא ניסו להעיר אותי, הם לא הצליחו

פעם קודמת זה קרה בסוכות, נרדמתי והתעוררתי אחרי שהם סיימו את הסעודה, והשולחן היה ריק, אז חשבתי שעוד לא אכלו סעודה, ולא הבנתי איך יכול להיות, הרי כבר ממש מאוחר! ואז פתאום ראיתי לידי בסוכה גופות על הריצפה, והבנתי שהפגרים הללו אכלו סעודה בלעדיי, אז קמתי ואכלתי סעודה, וגיליתי שהשעה שלוש לפנות בוקר.

אתמול אמא שלי ישבה עליי חזק, כי שוב נרדמתי, חיללה לי באוזן איזה 10 דקות, ואז כשהיא התייאשה והלכה להדליק נרות ולחלל מעוז צור קמתי, התפללתי מנחה בשקיעה ממש, הדלקתי נרות, וחזרתי לישון. התעוררתי שעתיים אחר כך כשאחותי הדליקה נרות והם שוב שרו מעוז צור(ראוי לציין, טרם שרתי הנרות הללו החג הזה!) ואז התקשרו אליי מהחווה והתעוררתי, ואז ישנתי שעתיים הלילה, וכשכמעט נרדמתי הבוקר אמא שלי התקשרה וביקשה שאלך לקנות כמה דברים במכולת. בקיצור, הדלקת נרות היום תהיה בלעדיי כנראה, וגם אם אפגין נוכחות זה יהיה ל30 שניות בדיוק. על ערבית כנראה נדבר באזור 10 בלילה, אני אוכל סעודה באזור 11.

השבת הוא יקום כנראה לשירת הבקשות

*אבא שלי

**משהו שמ-טעים, הפך ל-ממש גרוע, או שלא, לך תנחש, אין לך שום דרך לדעת

אם אדם נחמד יתייג עבורי זה יהיה מעולה.

אבל כל לילה מניחה את השיניים בכוס

זה וכפות רגליים.

(נדמה לי שאמרת מתישהו שאתה מעריץ את כפות הרגליים שלך לא?)

ויצא לי גם לפסול על זה

אבל זה לא משיכה כמו החולי נפש שיש להם פטיש אצלי זה משו אחר

וכן הכפות רגליים שלי מושלמות

יש תעשיה של זקנים? מרגיש לי כמו המסחטה של פישוטו

M61 וולקן – ויקיפדיה

משפט אהוב עליי במיוחד(על וולקן)|: אל תברח כי תמות עייף

מחשב על ומטען על. הוא עמיד בחום בקור ובפושר

אדון-חבר-של-פרמדיק

יש לי אחד...

אני מחפש להשיג עוד אחד כדי למכור... שווה הון תועפות😝

שם חזק למרוקאי

מרוקו סכין

לא לשווא לא ביקשתי ריש, כי ליברמן הוא שין קוף ריש (וחוץ מזה אייזנקוט הקוף של ינון מגל, ולכן שמו ינון מקל, למרות שהוא מחמיר. אבל הוא תימני אז זה אותה הגיה, אלא אם כן הוא שרעבי. אבל בסוף כולם מנסים לעשות קופה על חשבון שרעבי, ובסוף אין קוף ואין קופה, אבל אייזנגוט הוא ברזל טוב, כי למד את עוצמת הפלדה (כל זה היה לי בהשראה של רגע ללא תכנון)).

@צדיק יסוד עלום אני ראוי להצטרף לפרימת הפרימט?

יא גזען, למה לא בעל מרודך או רע? מה רע בעיניך?

טיול של ליל שבת בגשם זה דבר נפלא.

שבת שנכנסת ויוצאת בשעה נורמלית זה מתנת אל.

הרבה יותר קל להרדים ילדים בחורף מאשר שהם מתעקשים להישאר ערים להבדלה. ולפעמים רוצים גם זמן מסך בין לבין.

(באתי לכתוב הפוך. אבל זה לא)

עד שנרדמתי, כבר יצאה שבת

מכיר ילד בן 4 שהתעצבן למה אין כזה דבר, הוא היה בטוח שיש

מזג אוויר נהדר

סיבוב (קצרצר) בחוץ. בשמלה בלי שרוולים, ובלי נעליים (אני לא זאת שהחליטה לצאת לסיבוב בחוץ בגשם, רק הצטרפתי, לכן אני עוד הצד הבערך שפוי כאן!)

שבת של פוך וערימת ספרים*. מה יכול להיות יותר טוב מזה

*גם לקחו לי את החדר. זה לא שהיה לי מה לעשות יותר מזה

סבתא שלי הייתה לפני כיתה א'

אז לא הייתי בונה על זה

חורף גרעיני!

@ימח שם עראפת אתה מצטרף לעזור לנו לארגן אחד?