יש כאב של אמפטיה

ויש רחמים שנושאים בחובם התנשאות, שיפוטיות, עצות לא מועילות, רכילות ועוד דברים רעים (לפעמים רק חלק מהדברים).

גם כשמישהו חווה אתגר קשה הוא לא רוצה שיסתכלו עליו מלמעלה 🤷‍♀️

בס״ד

אז מה העמדה ההפוכה בעינייך?

כלומר מה ״מה לא״ אלא ״מה כן״?

אבל לא לוקחת אחריות עודפת

רחמים. מפעילים אותי וזה מעורר בי דחף לגונן ..לעשות משהו לפתור את הבעיהאני חווה את עצמי

באמפטיה אני רואה

את השני

מרגישה את הכאב שלו

אבל עסוקה בו

מה הוא צריך

מה יכל לעשות לו טוב

אני מציעה לו..אבל גם משאירה מרחב נעים לפרטיות שלו אם לא נכון לו

הז בעיקר בעמדה בפנימית

באמפטיה השני מרגי ש אהוב

ברחמים הוא מרגי ש חלש 

לדבר "עם סימן שאלה במקום סימן קריאה" להציע עזרה אבל לא להחליט מה נכון להם ואיך, או להביע התעניינות אבל לא לעבור את הגבול לחיטוט.. והכי בפשטות ולצערנו לא מובן מאליו, לא להסביר כמה הם אומללים ומסכנים מהסיטואציה, אלא פשוט להכיר בזה שיש להם אתגר כרגע.

נראה לי שזה בעיקר ענין של שיקול דעת ולהיות רגישה לבנאדם שמולך. לפעמים אפשר ממש לראות בעיניים של בנאדם שאמרת את המילה הנכונה או הלא נכונה..

בעיניי.

אם מישהי משתפת בקושי, ואז מסבירים לה למה כל התפיסה שלה שגויה, והקושי שלה נובע בכלל מהבחירות "לא נכונות" או משהו כזה. זה הופך את מחמלה לביקורת.

כשהצעת העזרה היא מדוייקת ומכוונת למי ששיתפה, בלי ביקורת סמויה על הבחירות שלה ובלי מתן עצות מתוך השקפת העולם שלי, אז זה הרבה יותר נעים ועוזר.

יש בתוכנו רצון טבעי לקבל (אגו) ואנחנו נשמח בקבלה רק מיגיעה אישית.

ברחמים שמישהו משפיע עליי שפע בלי שעשיתי דבר אני מרגיש לא טוב ולא רוצה לקבל את זה כי הוא נותן לי ואין לי כוחות להחזיר לו ואז זה בהרגשה שאני משיימת כמסכנות (וכל אחד אחר יכול לתת לזה שם אחר אבל זה מוסכם שזה רגש שלילי עבורו)

אני בעצם אסיר תודה, אני מרגיש כלוא בתודה הזו וזה לא נעים לי כי יש מצבים שזה אסירות תודה הזו יכולים להגביל אותי מתוך רצון להחזיר לאותו אדם

לדוג' זוג שהיו צריכים עזרה בפתירת בעיה, וחבר קרוב עזר להם בלי והם לא החזירו לו כלום, למרות שבתהליך העזרה שהוא נתן להם היו רגעים שהאישה נפגעה ממנו מאמירות, מהתנהגות.. אבל הם היו אסירי תודה שהוא השפיע עליהם עזרה מבלי יגיעה ומאמץ שלהם בדבר. מקרה שהחבר הזמין אותם למפגש משפחתי והאישה לא רצתה ללכת והבעל לא היה לו נעים לא ללכת... כי הוא אסיר תודה והוא נמצא במצב שהוא צריך לבחור בין טובת אשתו לטובת החבר והוא בוחר בטובת החבר.

הרחמים שמים אדם במקום שחייב לאחר אבל אם את פוגשת אדם ולמרות הקושי הוא מצליח את האתגר אז הרחמים שלך בעבורו יהיו מקפצה הוא יראה את זה לא כרחמים אלא כהוקרה על המאמץ שהוא עושה על האתגר.

הרצון שלך לרחם=לתת כוח לאדם שמולך הוא רצון שמיטיב איתך ואיתו. את מרגישה תחושה טובה וגם הוא.

ולכן התוצאה שציינת שחלק מהאנשים באמת לא אוהבים שמרחמים עליהם זה עניין של תפיסת המציאות בעיניהם ואיפה הם נמצאים בקושי שהם מתמודדים, את שטחת רק סוג אחד של ההרגשה אבל בהחלט יש אנשים שלא ירגישו ככה גם אם תרחמי עליהם.

מקווה שהובנתי זה באמת קצת עמוק

יש אנשים (אחרים...) שלא אוהבים שמרחמים עליהם כי בתחושה שלהם המרחם מרגיש טוב יותר עם עצמו בזכות זה שאין לו את הצרה הזו שיש ל"מרוחם", מרגיש בר מזל, והאנשים המרוחמים לא אוהבים לתת למרחם את ההרגשה הזו, נקרא לזה את "התוספת הזו באיכות החיים". הם חשים שזה על חשבונם איכשהו, התחושה הטובה שהמרחם מקבל.

אם המקרה שלי גורם למישהו אחר להרגיש בר מזל, אז זה בעצם לדרוך לי על הפצעים. כלומר על חשבוני.

אין בעיה שירגיש בר מזל, אבל לא בהשוואה אלי.

אם אני הפקטור שלו, אז זה על חשבוני במובן מסויים.

את לא חושבת?

עד כמה את מוטרדת מהשוואה שעושים אליך

גם לי אין בעיה שירחמו עלי  

ואין לי בעיה שעושים השוואות אלי

אני מספיק מרוצה מחיי ואם יש משהו שאני לא מרוצה, אני אפעל לתקן אותו ולא מענין אותי שלאחרים יש או אין

יש דברים שהם גזירת גורל, וכשמישהו מרגיש בר מזל ביחס אלי, זה גוזל כוחות ממני.

אני לא מדברת על להיות מרוצה מחיי באופן כללי, אלא על התמודדות מול משהו ספציפי שהייתי מאוד שמחה לא להתמודד איתו, אך מכיוון שאני צריכה, אני מתמודדת.

אם עושים את ההשוואה מולי, אז זה מטריד אותי.

אם הם שומרים את המחשבות שלהם לעצמם ואני לא מרגישה בזה, אז לא אכפת לי מה הם חושבים בינם לבין עצמם.

אם אני מרגישה טוב, לא איכפת לי שאחרים יחשבו שאני מסכנה. אם אנשים אומרים דברים שלוקחים כוחות (נניח דברים רעילים) אז אני מתרחקת מהם, דברי רחמים בעיקר מצחיקים אותי.

להם על הפצעים.

זה שסה"כ החיים טובים לא אומר שאין פצעים.

לא חייבים להגיד דברים רעילים כדי שזה יכאב.

אבל בסוף יש את הפגיעות הזאת,

ואם אפשר להימנע ממנה לדעתי זה יפה.

מודה שגם אני ביומיום לא תמיד שמה לב.

אבל אפשר לפתח מודעות כלפי הסביבה, מה טוב.

שכואבת לאחד יכולה לעשות טוב לשני ולהיפך

כמובן אפשר להשתדל, אבל הרבה פעמים אנשים ימצאו על מה להיפגע (על דברים שהם עצמם אולי עושים לאחרים בלי לשים לב)

בעיניי הרבה יותר חשוב שכל אחד ילמד פחות להיפגע מאחרים

אבל כנראה זה שוב ההסתכלות השונה שלי

אבל אפשר גם לקיים דיון על איך אני יכול לפגוע פחות באחר.

הדיון הזה מתקיים כשמי שנפגע משתף מה פוגע בו ומה מסייע לו.

יתכן שהתשובה בסוף תהיה מה שטוב לאחד פוגע בשני.

ואולי אפשר לזהות דפוס מסויים למה אמירה אחת פוגעת בעוד שאמירה דומה אחרת דווקא מסייעת.

אז אין לי "מנדט" לסבור אם הם צודקים. לי כאמור לא אכפת.

ואם מכריחים אותי לענות, אז אני לא חושבת שבעולם המציאות הממשית זה מוצדק, כי זה דומה יותר לבחינה של "זה נהנה וזה לא חסר". הרי זה זה לא באמת מוריד מאיכות חיי כ"מרוחמת", שממילא לא נקבעת על ידי המרחמים, כמובן... ומה אכפת לי שירגיש טוב עם עצמו. אם היה לי כוח, הייתי מספרת לאחרים מה קרה כדי שיידעו יותר - נניח להתרחק מנוכל שנפלתי עליו במקרה

תודה שהעלית את זה.

השאלה והתשובות הזכירו לי תחושת חוסר אונים חזקה שחוויתי לגבי אחד הילדים שהתבשרנו שצריך להתמודד כל החיים עם משהו מסויים.

לא יודעת מה הילד הרגיש, אבל אני הרגשתי שהוא מסכן ואיזה מזל שאני לא במקומו..

ואחרי שקיבלנו כלים והבנה של המצב ויצאנו לדרך, הרגשתי שאני איתו, אנחנו ביחד מול הדבר הזה, שיש לנו את הכוחות והיכולת והכלים לצלוח והחיים לא נהרסו בגלל זה וב"ה למדנו לחיות עם זה והחיים טובים ויפים, אבל לפעמים יש את התגובות של הסביבה שמזכירות לי את ה"בהלה", ההלם הראשוני. הרצון "לעזור" במקומות שאנו לא זקוקים לעזרה, אלא רק להתייחסות של שווה בן שווים.

אבל מודה שאני מהצד מתקשה שלא "לעזור" בנוגע לעניינים אחרים. מהצד זה נראה לי שאם לא אעזור זו אטימות.

אני לא יודעת איך בפועל להבדיל בין הדברים.

מה שבד"כ אני עושה זה לשהות בתוך הסיטואציה, לנסות לבקש רשות לעזור, דרך מבט עיניים.

אשמח גם לשמוע עוד תשובות ואולי ביחד נחדד בין רגישות לזולת לבין רחמים על הזולת.

מה קרה לך ברגל?

נפלת?

וזה מאנשים שבקושי אומרים לי שלום בדרך כלל

בס״ד

על מגוון התגובות!

האמת היא שהרבה דברים שכתבתן כמו -

להתנהג עם טקט

עם רגישות

לכבד את הבחירות של השני

לא לשדר ביקורתיות

לא לחשוב שכל הפתרונות אצלנו

לחשוב מה היה עוזר *לו*

להציע בעדינות, אם בכלל (לעומת להנחית)

לא חשבתי בכלל לקשר לעניין של להיות עם או בלי הרחמים…

לא חשבתי ש״רחמים״ קשורים לחוסר רגישות, חטטנות, התערבות איפה שזה לא שייך, ביקורתיות וכו׳. בשבילי ״רחמים״ היא מילה שעד היום נטו הייתה קשורה לתחושת העצב והכאב לנוכח הכאב של השני - אבל אני מבינה עכשיו שבשביל רבים זה משהו הרבה יותר רחב מזה.

@אתחלתא דהריונא אהבתי את המשפט שכתבת בסוף, שבאמפתיה השני מרגיש אהוב ושבריצים הוא מרגיש חלש. נשמע כמו מצפן טוב 👍🏼

@ירושלמית במקור, אם זה באמת המנגנון (או אחד מהם), זה מובן אך עצוב... אם אני רואה מישהו שאין לו את מה שיש לי, אני בעיקר אחשוב האם יש לי איך לעזור או להקל עליו. אמנם זה עשוי גם לגרום לי להעריך יותר את מה שיש לי, אבל גם המחשבה הזאת תהיה מחשבה עמוקה כזאת, עם סוג של יראת כבוד. ועם ידיעה ברורה ששום דבר לא מובן מאליו והכל יכול תמיד להתהפך לכל כיוון אצל כל אחד.

@בשורות משמחות לוקחת איתי את החידוד שגם בנתינה צריך לדעת כמה ואיך כדי לא לתת לשני תחושה שהוא חייב לנו.

@אמאשוני שמחתי לקרוא שאני לא היחידה שזה מעסיק אותה 🙂. מעניין אם הבנת את הדברים כמוני עד עכשיו.

לדעתי (איך שאני חווה את זה) - הבעיה היא בעודף רחמים

שבמקום רגש טבעי שבא יחד עם רצון לעזור ואמונה באדם שמולו

מופיע רגש מוקצן של רחמים ואפילו ייאוש בשביל אותו אדם, וזה לא מאפשר לבן אדם לצאת מהחוויה הקשה שנמצא בא

מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי.. מאוד טוב לי שמתייחסים אליי באמפתיה, אבל לא סובלת עודף רחמים

מתאים לך לתאר קצת מה זה חוסר רחמים?

אני מנסה לעבור על הדברים השונים שעברתי-עברנו בחיים. חלקם היו קשיים שקופים, אחרים שאפשר לנחש וחלקם אובייקטיביים ואני פשוט לא זוכרת שהתייחסו אלי באובר-רחמים. בחטטנות או בחוסר טקט זה קרה לגמרי. אבל לא בטוחה על מה אתן מדברות…

בסוף זה גם עניין של הסתכלות ופרשנות... 

אבל אני חושבת שאם אדם בא במבט עליון כזה, של ״איזה מזל שאני לא כמוך״, הוא סוג של קובר אותי ולא נותן לי תחושה של שווה בין שווים.. וקשה לנהל איתו שיח אמיתי וכנה.. אין הזדהות, יותר הרגשה של התנשאות. השיח במקרה הזה לא ירגיש חברי בכלל.

נשמע לי הזוי וכל-כך לא שייך…😔

זה לא ממש עובר בראש במודע - אבל כן, עדיין יש פה אלמנט של התנשאות, ואצל המקבל זה יכול להתעצם בהרגשה.. (שבלי קשר הוא בעמדה של הצד החלש..)

ולגבייך - יכול להיות שיש לך ממש עין טובה על המציאות ואת לא שמה לב לטיפה התנשאות או זיוף, או שיש לך ביטחון בעצמך ובה׳ ככה שאת לא מזמנת אלייך את האנשים האלה (לפי איך שאני רואה את זה - אנשים עם ביטחון עצמי נמוך יותר מזמינים על עצמם אנשים מתנשאים ומקטינים)

בס״ד

עין טובה על המציאות - משתדלת…

ביטחון עצמי - תלוי מתי, לפעמים כן, לפעמים פחות 🙂

טוב עם הקושי שלך - לא אומרת שלא היה לך קשה, אולי האמנת שתגדלי מזה?

לרוב כשבנאדם פוגש מישהו עם קושי שמשדר בכל אופן תחושה של ביטחון בהשם לדוגמא, של ראייה אופטימית שהוא ימצא את הדרך לגדול ולהוציא מעצמו את הכוחות. הוא לא מקבל תגובות מקטינות או ממסכנות ואפילו להיפך- לוקחים ממנו כח.

אני שמתי לב בתקופה של קושי שעברנו, שטכנית הקושי היה קושי לא קל ולא פשוט, אבל ככ הרגשנו ברי מזל על זה שהשם זימן לנו את האפשרות לבטוח בו בלי שום אחיזה במציאות, להתמקד בהתשדלות שלנו ולתת לו את השליטה על החיים שלנו, זה היה ככ מוחשי שאנשים ששיתפנו אותם בכל המכלול הזה היו איתנו בביטחון הזה ושמחו בשבילנו שהשם עוד יפנק אותנו...

לעומת זאת היו אנשים דווקא קרובים יותר משפחתית שמולם היינו חסומים מלשתף את הרגשות שלנו באמת, כי התפיסה שלהם את המציאות ככ רחוקה משלנו שהיה לנו קשה להיפתח והם ריחמו עלינו במובן הלא טוב, ודחפו לעזרה גם שלא רצינו  (כי לא מסוגלים לסבול את המחשבה שמישהו מהמשפחה שלי נמצא בכזה מצב) והעבודה שלנו הייתה להבין שזה עניין שלהם וחרדות שלהם שמתלבשות על המצב שלנו, כי אנחנו באמת היינו בסדר עם זה .

בדיעבד אני חושבת שאם היינו חזקים יותר ומתעקשים להפריד בין המשפטים שהמשפחה אמרה, שגרמו לריחוק,  לבין הרצון הפנימי שלהם שאכפת להם, היינו צריכים לעשות יותר מאמץ להרגיע אותם .

בכללי אני חושבת שכשנמצאים בניסיון גם בני האדם מסביבנו מקבלים תפקידים, כאלה שיכולים להאיר לנו וכאלה שהם חלק מההעצמה של הקושי והאתגר -וכשיודעים שזה דרכו של ניסיון נלחצים פחות.

יצא לי ארוך, באמת נושא מעניין.

שבוודאות הייתי בלי שום תקווה, אופק או אמונה שאצמח מזה ועדיין לא זכורה לי גישה כמו מה שתואר בשרשור כלפיי.

בכל מקרה כתבת פה דברים מאד מעניינים ומעוררים מחשבה והשראה. תודה!

לא אוהב להרגיש מסכן

ברגע שמרחמים על מישהו הוא מרגיש מסכן ופחות ואף אחד לא רוצה להרגיש פחות ( שורוק לא מצליחה לנקד) ועלוב!

אנחנו רוצים להרגיש אנשים ראויים מהשורה ומוערכים, לא ראויים לרחמים , סוג של גם לא רוצים טובות שלא עשינו משהו טוב לקבל אותם

קצת קשה לי להבהיר ממש

זוכרת שפעם סיפרתי משהו למישהי ואז היא דיברה אלי ברחמים ומאז אני מעדיפה לא לפגוש אותה

רק לא מצליחה לשים את האצבע על מה בהתנהלות שלנו עלול לגרום לשני להרגיש ככה.

נגיד בסיפור שהזכרת בסוף (וחיבוק על התחושה!!), מה במה או באיך שהיא אמרה את הדברים גרם לך להרגיש שזאת לא אמפתיה אלא משהו שלילי מבחינתך? רק אם נוח לך לתאר כמובן.

היא ניסתה שאני אדבר עוד ולא רציתי וניסתה שוב, ( לשווא) . לא עודדה אלא העמיקה בשלילה

תחושה כללית כזאת שאין אמפתיה טהורה

קודם כל - כששאלת על רחמים, קודם כל מה שעלה לי זה שרחמים זו אחת המידות של הקב"ה (שקשורה ליעקב אבינו). אז מעיקרה נראה לי שוודאי שזו מידה שנכון וראוי שיהיה לנו. 'מה הוא רחום - אף אתה רחום'

אבל אני חושבת שלפעמים הדרך בה היא מתבטאת היא לא נכונה או לא מדויקת ולכן גם עלולה לגרום להרגיש לא נעים.

אני לא בקיאה יותר מידי בהגדרות המידות של הקב"ה. אז לא יודעת להגדיר איך המידה מתבטאת באופן אלוקי.

אני כן יודעת להגיד שבראש השנה מזכירים הרבה את מידת הרחמים, כאשר הקב"ה עומד מכסא דין, ועובר לכסא של רחמים.

איך שאני מבינה את המושגים האלו, דין זה 'מה שצריך להיות', בצורה ישרה וחותכת. אבל כסא הרחמים, שבסופו של דבר הקב"ה שופט אותנו ממנו, יש בו 'לפנים משורת הדין', יש בו יותר ראייה של הקושי שמביא אותנו לא להצליח בכל מה שהיינו צריכים, יש בו יותר מקום שנותן לנו הזדמנות, למרות שאולי לא לגמרי מגיע לנו מצד הדין. (זה איך שאני מבינה את הדברים, מבוסס על שיעורים ששמעתי לפני ר"ה של הרב ראובן ששון, שבהם הוא הסביר את המושגים. מקווה שדייקתי).

אז מצידנו אני חושבת שמידת רחמים נכונה ומדויקת  יכולה להתבטא ביחס של אכפתיות, אמפתיה, הבנה של הקושי של השני, רצון לעזור, ואולי מעל הכל - לא לשפוט את האחר, לא להסתכל עליו מתוך מבט של 'דין'.

ורחמים לא מדויקים עשויים להתבטא בצורה שבאמת גורמת לאדם ה'מרוחם' להרגיש מסכן, להרגיש שנותנים לו או מסתכלים עליו מתוך עליונות.

אני חושבת גם שהרבה פעמים כשאנשים נמצאים במצב של חולשה, הם רוצים להרגיש שעדיין יש להם את הכוח להתמודד, הם רוצים שיאמינו בהם ובכוחות שלהם. ולפעמים רחמים לא מדויקים יגרמו לאדם להרגיש שמסתכלים עליו בתור נזקק, בתור מסכן, שנמצא למטה ונזקק לאחרים. וזה מחליש, שזה בדיוק הפוך ממה שהיינו רוצים להרגיש.

(כתבתי מה שעלה לי, יצא אולי קצת מבולבל, לא יודעת אם הכל מדויק...)

את השרשור. תודה בארץ אהבתי!

אז רק אחדד על ההגדרה של רחמים. 

רחמים במקורם הם לא מידת החסד כמו שכתבו פה - בחסד אפשר להרגיש חוסר נוחות כי העיקר זה מה שהנותן רוצה לתת מתוך הרגש שמתעורר בו. בחסד בנאדם עדיין עסוק בעולם שלו ולא באמת נפגש עם השני. (כמו ההבדל בין צדקה להלוואה)

רחמים כמו שהם בראייה של הקב"ה, וזה גם הראייה שאנחנו צריכים לאמץ, זה היכולת להסתכל על הפוטנציאל של השני גם אם הוא רחוק מהמימוש שלו, זה בעצם לתת צ'אנס כשאין בסיס עובדתי לצאנס הזה, רק אמון ביכולת של השני לעבור את הקשיים האלה לגדול מהם ולהוציא את הכוחות שיש בו.

אני חושבת שזו ראייה שמאפשרת לאנשים להרגיש בנוח עם הקושי שלהם, כי אם כשאני רואה אותם והם משתפים אותי אני בהסתכלות שלי מאמינה מאוד שיש להם את כל הכוחות להתמודד עם זה והם לא "קורבן" של המציאות שנקלעו אליה, הכל לגמרי מדוייק, אם זו התפיסה על מציאות של קושי (שזה בא להגדיל אותנו לגלות כוחות פנימיים יותר ולכל אחד יש את הקושי שלו) אז ממילא אני לא מרגישה מאוימת לחשוף את הקושי שלי ולהתחבר גם לקושי של השני. כולנו בתוך זה עם הכוחות שניתנו לנו במיוחד בשביל זה...

לדוגמא מטפלים ממש חייבים ראייה כזו כי זה הדרך היחידה שבה האדם שנמצא בקושי יכול לצמוח. 

זוכרת ששיתפתי בפורום על אתגרים עם חברה שלי שמסתגרת, כי לא רוצה שארחם עליה וממש עזרת לי להבין איך להמשיך.

היא בדיוק ההיפך ממה שכנראה מכאיב, מציק ופוגע במי שמבקשת שלא נרחם עליה. את מגדירה את המושג רחמים כדבר מעצים בסופו של דבר, בעוד שאני מתרשמת שהרבה תופסים אותה כדבר מקטין ומחליש.

בכל מקרה זאת ראייה שאני מאד משתדלת לאמץ ושאני מאד מאמינה בה!

גם אם יש לי התמודדות, אני לא מסכנה, נבחרתי וקיבלתי ניסיון ואני אעמוד בו, לא קל לי, כואב לי, אבל אני לא מסכנה..

אני למשל רואה פה לפעמים שמישהי כותבת איזה יום נורא היה לה ומה היה עם הילדים, יש כאלו שיתבטאו ב: אוי מסכנההה.. מבחינתי זה הגזמה, מסכן זה איוב. וגם הוא אם אני לא טועה בנה חיים חדשים..

זו ההסתכלות שלי, ואגב, אף פעם לא ביקשתי אל תרימו עלי, פשוט עשיתי את זה, אז אמרתי שקשה, פירטתי שלא כיף, אבל הוספתי שכמובן הכל בסדר ותודה להשם על מה שיש

על ההבדל בין לראות אדם כמסכן לבין לראות אותו כנבחר כדי לעבור משהו מסוים וכמסוגל להתמודד איתו. מסכימה שזאת עמדה פנימית שונה ושהיא עשויה להשפיע על השדר שלנו לעברו. תודה!

(מעניין ההרחבה שלך לגבי התגובות בפורום. נראה לי שמי שכותבת ״מסכנה״ לא מתכוונת כפשוטו, אלא כביטוי. אבל מבינה את מה שאת אומרת).

שאנשים חוששים שהקושי יגדיר אותם. שיחשבו עליהם בתור מסכן ומוגבל. ולא יראו את המכלול של האדם שרובו בסדר.

מבחינת התייחסות ספציפית- אולי שיפנו אליהם באופן קבוע בפרצוף מרחם.

לא בריא לשני הצדדים. גם לצד שמרחם, שהלב שלו נקרע (במיוחד נגיד לדמות שמטפלת שרואה הרבה מקרים או בן משפחה שמרחם) וגם לצד המרוחם (שבנוסף להתמודדות שלו צריך להתמודד עם הרחמים המוגזמים שמכבידים עליו). יחס קליל לסיטואציה, אופטימיות והומור זה מה שעוזר לי בעיקר בדו שיח וגם מה שאני מעריכה כמשתפת בקשיים ובעיקר הרבה הקשבה ולא לרוץ לתת עצות.

בס״ד

לא יודעת, נראה לי שלהרבה מאד ניסיונות פחות מתאים להגיב ביחס קליל ובהומור. ואפילו אופטימיות זה עלול להישמע צורם לפעמים… או שלא הבנתי אותך נכון אולי…

קשה לנו לשתף דווקא את הקרובים ואת החברים נגיד או כאן בפורום יותר קל? כי קרובים הכי מרחמים עלינו ודואגים לנו ואז צריך להתמודד גם עם הדאגה שלהם.

אני עובדת עם רופאה שלפעמים צריכה להודיע דברים לא פשוטים שהיא רואה(רדיולוגית של שד) אז היא ממש מצליחה במילים שלה להכניס בטחון ואופטימיות ולא רחמים. נגיד היא אומרת "בכל מקרה את תהיי בסדר, זה בר טיפול, הרבה נשים עוברות את זה וכו'"

או גם יכולה להכניס הומור שחור "לא מתים כל כך מהר".

לא יודעת אם הצלחתי להעביר, אולי זה אפילו נשמע רע, אבל תמיד האווירה מאוד טובה בחדר ואני בטוחה שלפציינטית זה לא צורם וכו'. לפעמים נראה לי זה גם החום והעיניים הטובות של הבן אדם שמולך כבר עוזרות להרגיש טוב.

מבינה את מה שאת אומרת לגבי בחירת החברים או הפורום על פני אנשים קרובים.

לגבי הרופאה, אני יכולה לדמיין את את הסגנון. אבל תסכימי איתי שיש דברים שהיא יכולה להגיד מהמקום שלה אבל שסתם חברה, שכנה או מכרה לא הייתה יכולה להגיד?

את נשמעת אישה עם המון אינטליגנציה רגשית♥︎

אז בסוף זה לא משנה ההגדרות. 

אני גם תמיד מתפילת שה' יכניס לי את המילים המדויקות כי "מאדם מערכי לב ומה' מענה לשון"

מבחינתי רחמים זה להסתכל על האדם כאילו הוא מסכן. כאילו את יודעת מה טוב לו והוא לא יודע.

אני מעדיפה שיחשבו עלי שאני אלופה וגיבורה עם ההתמודדות שלי ויעזרו לי מהמקום הזה מאשר שיחשבו שאני מסכנה שלא יודעת מה טוב לה.

מייד אחרי הלידה🤔 אם אני רוצה להתפנק ופרטיות זה או ההורים שלי או הבית שלי ובעלי יוצא עם הילדים.

אבל לפעמים מידי אדישים…

זה נחמד שיחסית אין דרישות

אבל זה מעצבן ההרגשה שאתה יותר מידי 'דרך אגב'

שיהיו בריאים…

לא בדיוק מבחירה,אבל האמת שהיא עזרה לי מאוד עם התינוק. ייאמר לזכותה.

באיזשהו שלב, אחרי שבועיים בערך, הלכתי שבוע לאמא שלי ואז חזרתי אליה לעוד שבועיים וכבר עברנו דירה

זה לא תמיד נוראי.

אבל אם את רוצה להשוות חמיות איומות אני לוקחת בהליכה,

חמותי אחרי אחת הלידות באה להתארח אצלי,נחתה לשבועיים פלוס ולקחה את בעלי לטיולים אין סופיים בבתי קפה,בזמן שאני קרסתי בבית עם ילד בן שנה וחצי וניו בורן בן פחות שבוע בלי אפשרות אפילו ללכת נורמלי לשירותים,וכשהעזתי להגיד מילה נפגעו עד לב השמיים,לא רק שאני לא מארחת ומבשלת,אני גם כועסת שהיא לקחה לי את הבעל לטייל....

יום שישי בצהריים עוד לא עשה קניות,מי דיבר על בישולים בכלל?

לא מדברת על זה שכמה שהשתדלתי שיהיה נקי היה רק בלאגן,בכל זאת בית מלא ילדים, וכי היא בהחלט מעבירה ביקורת.

ובעלי עוד אחר כך שמע כמה אני מפונקת....

שהרי יש לי לידות קלות...(נכון מהרגע שהגעתי לביח עד הלידה היה פחות מ10 דקות אבל תשיעי שלם היו לי צירים כואבים ממש שלא ישנתי בגללם,והייתי פשוט מותשת אחרי הלידה).

ושלא טוב לה אצלנו.

אז תמיד יש יותר גרוע.....

אני רוצה להגיד לך כל הכבוד ששרדת כדי לספר.

ואני גם רוצה להוסיף שעיקר האשמה היא על בעלך.

התפקיד שלו הוא לעצור אותה מלהגיע,

לעצור אותה מלבקר את ההתנהלות שלך,

לגבות אותך בבית במשימות שבדר"כ הן שלך בשוטף,

ובטח ובטח שלא לצאת איתה לטייל

אני מקווה שבלידות הבאות הוא למד וזה לא יקרה

אבל:

א.היא לא גרה בארץ היא באה לארץ בשביל חתונה של אחיינית שלה לא בשביל הלידה.

ב.היא נחתה לא בקשה או משהו כזה.לא נתנו לבעלי אפשרות להתנגד.

ג.זה היה לפני המעט 9 שנים מאז ילדתי עוד כמה פעמים

פשוט הם חיים את חייהם ורוצים שהכל ישתלב בהם

ואם אתה לא משתלב אז למה מה הבעיה להשתלב

אבל אם אתה משתלב אז מה אתה רוצה נו השתלבת

מדו כזה…

וזה לא סותר שיכול להיות שהם אנשים מקסימים סהכ אבל מי שמארח יולדת צריך להיערך לכך, היולדת היא לא זו שצריכה להשתלב ולהתאים את עצמה..

לא עדיף לך להיות בבית שלך עם פרטיות נוחות ותזמיני לך אוכל?

כי בגלל שזה בית הומה

ויש הרבה אנשים

כן גם יכול להיות כיף שם…

וגם כי ברית יצחק אצל המשפחה שלי

ואבא שלו בניגןד למקובל לא יהיה הסנדק

ולא יעשו את הסעודה אצלם

אז אמרנו שנכבד בזה…

אבל לא יכולה להתווכח עם תחושות.. מקווה שיעבור בטוב♥️

במשפחה של בעלי העניינים האלו מאוד מאוד כבדים ונלקחים בכובד ראש…

זה הדבר הראשון שצריך להילקח בחשבון

אם טוב לך ככה מעולה

אבל אם לא - אז צריך להיזהר עם ריצוי כזה לדעתי

יש גם הרבה אפור באמצע כמובן, אבל טובת היולדת היא מה שחשוב קודם כל. בעיניי.

יכול להיןת שאם היינו יודעים שככה יהיה לא היינו באים

אבל לא ידענו

ואנחנו כבר פה

אז להגיד למה באתי לא יקדם אותי אז אני מנסה לראות את הטוב ואת הכיבוד הורים וזהו🙃 זה מה יש ועם זה (נשתדל) לנצח

ולהפיק לקחים ללידה הבאה חחח

😵😵

הייתי יוצאת מדעתי...

בעלך אירגן לך הכל?

מקווה שאת נחה ולא מארגנת בעצמך ❤️❤️

עכשיו הוא מארגן

אגב תזכירו לי גודש של אחרי לידה כדאי או לא כדאי לשאוב? אי אפשר לגעת בי זה לא נוח

ונשארת שפויה.

שימי כרוב לבן על השד, אבל רק לחצי שעה ואז להוריד ומחר (או אחרי 6-7 שעות מינימום) לשים שוב.

לא יותר מזה כדי לא לייבש לגמרי את החלב

👍👍

שאחרי לידה את מסוגלת לחשוב ככה! ולהבין שיש גרועים יותר ולהתייחס לזה בזרימה וברוגע!

אחרי לידה הכל מבחינתי נורא וגורר בכי אוטומטי בלי טיפת שכל שמסוגלת להכנס..

כל הכבוד לך! ומזל טוב!

אני מראש מבינה שאף אחד לא חייב לי כלום

אז לא הייתי מתעצבנת

אחרי לידה אני/בעלי דואגים בעיקר לנוחות של עצמי

כל עזרה מסביב- בונוס

אבל אם אחרי לידה היו מזמינים אותי והייתי מחליטה לבוא לא הייתי עומדת בזה שלא ארגנו לי חדר

זה בעיניי בסיסי בהזמנה של יולדת גם אם אף אחד לא חייב לי כלום.

ולא הייתי מתעצבנת פשוט הייתי מבינה שאני לא באמת רצויה.

אם זה הבית בו שוכנת היולדת.

להקלה מינימלית

אני שאבתי דקה - שתיים מכל צד וזהו

פעם אחת הספיקה לי ואחר כך כבר היה קל יותר והתאזן

לפחות בהודעה את נשמעת שלקחת את זה בקלילות.. סחטיין!!!

לא לשאוב.

לסחוט להקלה

לא מרוקנת את השד. שואבת עד להקלה. זה משמעותי.

מזל טוב! תרגישי טוב!

אבל לקטנים את יכולה לקרוא בחומש לפני ולדבר אילם על נושאים מרכזיים

של אמילי עמרוסי.

גילאי 3-4 כזה.

בדרכה של תורה - מכון הר ברכה

זה מבוסס על הפסוקים, פחות מדרשים ופירושים.

זה עלון למשפחה שיש בו המון דברי תורה וגם פרשת השבוע לילדים

אנחנו לומדים אותו יחד כבר כמה שנים

שנקראת "סיפורי התורה שלי" בהוצאת מעינותיך.

ספר לכל חומש.

לכל פרשה יש: נושאים בפרשה, סיפורים קצרצרים על נושאים מהפרשה

ו3 סיפורים ארוכים שהם או סיפורי הפרשה עצמה בדרך סיפורית או סיפורים על נושאים/מצוות מהפרשה.

יש גם ציורים מתוקים וזה מצוין.

יש את הסדרה הזו בגרסה הבוגרת שנקראת "התורה שלי", בה לכל פרשה יש את הפסוקים מהתנך וגם סיפורים.

לנו יש את סדרת "סיפורי התורה שלי" ואני ממליצה ממש. (העדפתי אותה כי מותאמת יותר לגילאים הצעירים-גן בתחילת יסודי)

היינו עוברים באחת הסעודות על נושאים מהפרשה ומספרים סיפור.

כיום הילדים כבר קוראים בעצמם.

רק עכשיו קלטתי שכתבת שיש לך את זה

זה ממש משפיע על כל היום ועל ההרגשה האישית.

ואני מאוד רוצה את זה-

לקדם דברים שאני יודעת שצריך לקדם

שחשוב מאוד לקדם

יש את הכל בתוכך,השאלה היא מה יעזור לך להוציא את זה לפועל/ מה כביכול מונע ממך

אני מאמינה שהטוב שבנו יוצא כשטוב לנו

תתחילי מזה. צעדים קטנים יומיומיים ועקביים שיעשו לך טוב. שינה טובה. פחות טלפון. נוכחות ברגע. הצבת יעדים ברורה, שיהיו גם ישימים.

את נשמעת אישה מדהימה♥️

מתקדמת קצת קצת קצת, רוצה יותר....

לא כלכך יודעת איך להציב יעדים קטנים אבל אנסה

מנסה לחושב איזה מסגרת אני יכולה לקבוע לעצמי כדי להתקדם

מין רוטינות של רפלקציה איך הולך עם המטרות

לא יודעת ככ..

תוהה איך לייצר זמן של הקדשה כזו לעצמי.

אני בבית עם בת ה 8 חודשים אז יחסית רגוע,

ממש רגוע... אבל גם אין את הפניות של לבד רגע...

ותודה על הפרגון!!🥰

שזה להגדיר לעצמך את המטרות שלך. עכשיו את יכולה לבחור אחת- שתיים משמעותיות מביניהם ולהתמקד בהם בתקופה הקרובה. כדאי לפרק כל מטרה למטלות קטנות ומעשיות שאת יכולה ליישם ביום יום...

מעניין אם זה יעזור

כי גם דבר קשור לדבר

אבל צריך להתחיל ממשהו....

של הרגל חדש.

כל ר"ח אני מחשבת על מה אני רוצה לעבוד בחודש הזה, אבל לוקחת דברים קטנים שנבנים אחד על השני

כך שמעתי מרופא בתחום המוח שעבדתי איתו.

ולמען הדיוק זה עדיין ברמת המחקרים הבודדים שסוברים ככה אבל בעיניי זה גם תלוי למה קוראים הטמעה ולאיזה סד גודל של שינוי.

בפועל ראיתי גם על עצמי וגם על הילדים שמספיק חודש בשביל להטמיע בגדול את ההרגל החדש ואפשר כבר להוסיף עוד משהו.

כמובן הרגלים קטנים לא משהו בומבסטי.

(יש לי משהו אחד שאני כבר מעל עשור נאבקת לשנות ועוד לא הצלחתי אבל זה יוצא מן הכלל)

כל שבוע 2 משימות זה ממש הרבה מדי לדעתי. אולי אם את מחלקת כל מטרה לחלקים קטנים ואז לקחת כל שבוע חלק קטן אחד זה יעד יותר הגיוני

כשאת הולכת על הרבה מדי בבת אחת זה גם מבלבל וגם לא מחזיק לאורך זמן

אני בעד לקחת שינויים לאט לאט ולעבוד על כל נושא בנפרד כדי שזה באמת יחזיק לאורך זמן...

רוב מה שכתבת

מפעיל אחד את השני

אם ישנים מספיק

עושים ספורט

כותבים מחשבות

עושים דברים שממלאים

אז

אפשר להיות שמחים אקטיביים ומגשימי חלומות

מאיפה מתחילים?

ברור מלישון

חוסר שינה זה הפוגם הכי גדול של החיים

אחכ צעד צעד

(אני עשיתי דרך מהקל אל הכבד

ממה שהכי קל לשנות

ואז שזה הופך הרגל

אפשר להמשיך הלאה)

רציני.

נשמע כמו רשימה של האישה המושלמת.

אפשר להגיע לכיוון, אבל כל החיים הם עליות ומורדות, ולהצליח להחזיק את הכל בו זמנית לפעמים לא מעשי.

אז חמלה, לקבל אותך כמו שאת גם ככה, וחמלה זה לא ויתור, זאת אהבה לא מותנת תוצאה, הסתכלות בעיניים טובות על עצמך והתקדמות איטית ובלי ביקורת.

ולדעתי היא הדרך היחידה להתקדמות בריאה, כי אם המניע הוא ביקורת ולא אהבה, האהבה העצמית גם לא תגיע כשתגיעי "לפסגה".

ובפן הפרקטי הייתי מתחילה מספורט וזהו, לא כל יום, תתחילי מפעמים בשבוע, זה יניע את הגלגל.

אני חושבת שאצלי זה יכול להתחיל מלסגור את הטלפון... אז עכשו סוגרת והולכת לגדול תודה שפתחת את השרשור הזה ועוררת אותו גם לרצון ❤️

ממש התחברתי לרצונות

ולרשימה הזו

ממש נשמע כזו שאיפה ענקית ...

אבל באמת מתחברת גם למה שענו לך זה להתחיל מקטן

לקחת מחברת ולכתוב תודות מסקנות מחשבות תפילות

ורצונות

ולראות איך מתקדמים... .

הלוואי שתצלחי ותשמחי בעצמך

גם מתפללת על עצמי

לצאת מהדכדוך

לאהוב את עצמי להעריך לפרגן

ולראות בהתקדמויות קטנות צמיחה.

לא לשאוף לקפוץ מ0 ל100

למחוננים שלא צריך מבחן בשביל לדעת שהם מחוננים. כאלה שזה בולט אצלם. ומשעמם להם ממש בשיעורים, אז רוצים שהם כבר יתחילו להיכנס לתהליך כמה שיותר מוקדם.

שאר הילדים זה כנראה מלחיץ אותם אז עדיף לחכות עם זה

בכיתה ב אלה ילדים שיש להם מאפיינים מאוד ספציפים שמפורטים שם..

אנחנו בסוף החלטנו כן להגיש אותה השנה

שפעם היו עושים את המבחן בב', תוכניות המחוננים היו מתחילות בג'.

אחר כך שינו את ההמלצות, אבל התוכניות עדיין מתחילות בג', אז כדי להתחיל בזמן צריך לעשות את המבחן בב'.

יש המלצות, אבל הן לא מחוברות למציאות בשטח.

בפועל המבחן הכללי שעושים בבתי הספר נשאר בכיתה ב', ומי שרוצה לעשות בג' צריך לפנות למשרד החינוך באופן עצמאי.

באמת לא ברור העניין.

אני פחדתי שאשכח לרשום אותה עצמאית בכיתה ג' כי כזאת אני, שכחנית, אז היא ניגשה למבחן בכיתה ב' וזהו

למה הם לא עושים הפוך? מגישים את כולם בג' ואותם חריגים שייבחנו לבד בב'? למשרד החינוך פתרונים...

כשאני הייתי ילדה היו נבחנים בג' ומתחילים בד', לדעתי בגלל לחץ מהורים הורידו בשנה.

אצלנו לדעתי הייתה עוברת גם בב', אבל חשתי שאין לה את ההבנה מה זה מבחן, כי אין אצלם מבחנים

אז ארשום בג' ושתדעו שזה החודש להירשם למבחן הזה

היא ניהול הכעס שלו, למה טיפול זוגי? נשמע לי הרבה יותר הגיוני טיפול אישי בשבילו... (או הדרכת הורים משותפת לשניכם, אם גם את מרגישה שאין לך כלים)

ברור לי שצריך פה גם טיפול בשבילו. הוא גם לא מסרב באופן נחרץ, אבל די תקוע עם זה. לבד כנראה לא יילך ואני מרגישה שזה כ"כ משפיע על הזוגיות שגם העבודה צריכה להיות משותפת וזוגיות, ואני מאמינה שעם מטפלת טובה גם העבודה הזוגית תשפיע ותתרום לכל אחד באופן אישי.

בנוסף, אני מרגישה שאנחנו לא רואים את המציאות בדיוק באותו מבט (הגיוני סה"כ) ודברים שמבחינתי הם חמורים מאוד , מבחינתו לא כ"כ נורא. זה הוא יכול ללכת לטיפול אישי ולעבוד על הדברים שמפריעים לו, אבל עדיין יהיה את הפער הזה בנינו. ועל זה אני רוצה לעבוד.

לדעתי טיפול אישי משפיע על הזוגיות לטובה יותר מאשר זוגי, אבל אם הוא לא ילך לבד אז טיפול זוגי זה באמת רעיון טוב. אולי לשקול מישהו שעושה גם פגישות אישיות עם כל אחד מבני הזוג לבד. (אין לי המלצות כי לא מכירה, אבל מאמינה שיש כאלה...

זאת הדעה שלי מהניסיון האישי שלי, אבל כמובן שבסוף כל זוג ומה שנכון לו

וברור שגם טיפול זוגי משפיע בהחלט לטובה🙂

גילוי נאות, אני מטפלת זוגית בשומרון

ויש עוד לא מעט

יש את שי יהודאי

מוריה סטולוביץ בפסגות

ואמיר דנה בבית אל

על אמיר דנה שמעתי כבר כמה פעמים. יש לך מושג איפה אפשר למצוא את המספר שלו? לא מצאתי באינטרנט…

אני לא מראה, חוץ מבעלי ולילדים (אחרי שהם יודעים על ההריון).

אבל אין לי בעיה שיראו.

נראה לי שבאלבום שלי מהילדות, יש תמונה שלי מהאולטרסאונד.

תמונה אחת ממש חמודה

שזה משהו פרטי שהגוף שלי עובר, כי גם באמת נפשית הריון ראשון זה תהליך גדול שעוברים. והיה לי מוזר להראות כי זה הרגיש חודרני. בהריונות הבאים כבר היה לי יותר קל לעיכול ההריון עצמו והרגיש לי פחות פרטי, אז לא היתה לי בעיה להראות

לא התעמקתי בזה.

תמונת אולטרסאונד אחת של כל אחד..

הראתי לסבתא שלי בהריון האחרון. והיא פשוט התרגשה בטירוף!

(למי שיש חח, הלוואי והיה לכולם, אבל לכולם שומרת תמונות לשים שם ביום שנגיע לזה)

יצא לי גם לשתף בווטסאפ המשפחתי בתמונות שיצאו יפה (בשלב יותר מתקדם שרואים ממש פרצוף וכו)

יש תמונות ממש מתוקות וכיף להתרגש ביחד.

בכלל לא חשבתי על זה... בעיני זה כמו להראות תמונות של התינוק❤️

ואין לי שום בעיה שגם סתם אנשים רנדומליים יראו 😅 חושבת שבהריון הראשון הראתי לכולם, מאז זה פשוט לא עד כדי כך מעניין אבל לא אני חושבת שזה פרטי / לא צנוע או משהו

אבל רק על הילדים,ויש לי 2, הוצאתי כבר אלף. וחסרים לי מגפיים לילדה כי מה שקניתי לא התאים בסוף. וגם לעצמי קניתי בנוסף כמה דברים.

ובקיצור - תנוח דעתך. בעיניי סכום סביר ביותר האמת. ונשמע לי ממש הגיוני לא להסתובב באף מקום עכשיו אחרי לידה. ותתחדשי♥️ וכל הכבוד שעשית את זה!!! החסכון בכסף לא שווה את הבריאות

אני גם קניתי בשיין ב800 לפני שבועיים אבל מראש קניתי כמה שמלות לאירוע, בחרתי אחת והחזרתי את השאר

וגם היה רשום לי שיש לי בערך 200 נקודות

ולא הבנתי איך משתמשים בזה...

אה ויש לי עוד ילדים שיהיו בריאים שעוד לא

"מסודרים "

קורה לכם שיש ילדים שלא רוצים את הבגדים שהם ירושה מאח גדול?

מה עושים עם זה ?בגדים יפים במצב מעולה!!

כלומר אם את משתמשת בהן זהנותן עוד הנחה. לא הרבה אבל נותן

לגבי החזרה - יש אופציה של החזרה בתוך "ההזמנות שלי". אני מבקשת שליח עד הבית.

מהעונה הקודמת!

😵

היום פשוט התעצבנתי עליה, נראה אם זה יעזור 🤭

לגבי הבן שלי שמתבאס לקבל מאחיו הגדול - אני מבינה אותו כי גם אני תמיד הייתי מקבלת מאחותי.. א. מקפידה להעביר רק את מה שבמצב טוב מאוד, משתדלת שהרף יהיה אם הייתי קונה את זה ביד 2, ולא שירגיש שמקבל שאריות מרופטות ומוכתמות.. ב. מדי פעם קונה לו משהו חדש עם טיקט לא כי חסר לו, אלא כי יש פה צורך נפשי.. הבן שלי בכיתה א, בינתיים זה מספיק 🙂

בסכומים כזה לא משלמים מיסים? זה משתלם יותר מלפצל את הקניה?

אני גם הזמנתי היום בשיין. אבל הורדתי עד לסכום שהצאט אמר...

הai אמר שהמכס לפעמים הם משלמים ולפעמים לא. והסביר מה לבדוק מה כתיב. ואמר שמסכום מסוים משלמים מע"מ. אם הבנתי נכון, ואם הוא צודק. כי יש לו גם טעויות.

לפעמים הסל יוצא קצת יותר נמוך אבל המשלוח לא חינם/לא הביתה.. אז זה מתקזז תכלס

נכון לפעמים לא יהיה צריך

אבל אין שום הגדרה כזאת

והזמנתי שבוע שעבר הזמנה באלפי שקלים🙃 (לא לי אישית, לגמח.. ועדיין. הזמנה היא הזמנה)

אני תמיד מזמינה מעל רף המכס ואףפעם לא שילמתי. זה דבר ידוע ספציפית בשיין.

תמיד הרבה יותר מזה, הם סופגים את העניין ומסדרים את זה.

זה מה שכייף בשיין

את קונה קנייה ב700 שקל

מתלבטת על מידות? קונה 2 מידות

בסוף מודדים ומה שלא טוב בא שליח מהבית לקחת

הכי כיף שיש

אבל יש לי סל של 600₪ בערך מחכה לסגירה סופית

וזה רק השלמות לשני הילדים אחרי שבדקתי מה קניתי להם בסוף עונה שעברה(מליון שמלות לילדה, לא מספיק מכנסיים)

בלי דברים שלי, בלי מעיל שהשגתי, ובלי נעליים/מגפיים שהזמנו מעליאקספרס...🤭

קיצר 800 נשמע לי ממש סביר ואפילו נמוך..

קולקציות שלימות לילדים אתם מוצאות?

איך?

ניסיתי כמה פעמים ואחרי כמה כביסות זה התכווץ/הוציא צפים כאלה מהחולצה

מעניין אותי איך הולך לכן, בשביל לדעת לחסוך

קניתי בכל מיני חנויות ותמיד יוצאים גולגולים בפוטרים. אם מצאת חנות שלא אשמח לדעת

אני לא קונה הרבה בשיין לילדים האמת אבל האיכות היא פחות הבעיה לדעתי.

מיננה

לתינוקות - קרטרס

הכל בסוף עונה בשביל שנה הבאה

יש העדפות

מזארה לא יצא לי לקנות. גם מפלייס לא. אולי האיכות שלהם טובה אבל לא אגיע לשם במיוחד האמת. והמחירים בפער יותר גבוהים

אני קונה לעונה ומעיפה.. בן ובת, אין ירושות,הבגדים נשחקים

יש דברים טובים יותר ופחות

יש דברים שאני מוצאת רק בארץ ויש דברים שאני מוצאת רק בשיין...

לפעמים כשמגיעים לסכום מסוים הקופון מוגבל והמחיר של הקניה מתחיל לעלות.

לכן לפעמים כשמגיעים לסכום כדאי לעצור, לבצע קניה ולעשות אח"כ קניה נוספת

שוב- לא בגלל מיסים, בגלל הקופונים....

וקניתי לעצמי גם דברים לא הכי נצרכים

פשוט כי חרשתי

וזה שאני נשארת אותה מידה לא אומר שעכשיו לנצח נשארתי עם אותם בגדים

תכלס נכנסתי ל2 חשבונות שונים ושמתי את אותו סל

יצא הפרש של 200 ש"ח בערך

הזמנתי את הזול יותר

דרגת הVIP? הקופונים?

אבל ככל שהחשבון שלך יותר ותיק ועם יותר הזמנות

יצא לך יותר יקר

ככה מהניסיון שלי

וחשבון חדש לגמרי יוצא הכי זול

כשאני צריכה לעשות קנייה גדולה יחסית, כמו קנייה של עונה שלמה אני פותחת חשבון על מייל חדש ומנצלת את הקופונים...

לק"י

שקניות גדולות בשם יקרות יותר מקטנות, כלומר ככל שמזמינים יותר, המחיר פר פריט- עולה.

בשביל 4 אנשים שבתוכם מבוגר.

השאלה אם זה דברים שימושיים, זה בפן הפרקטי.

איך את בכללי עם להוציא כסף על עצמך?

גדלתי בבית שלא מוצאים בכללל על מותרות.

מעולם לא אוכלים במסעדות, גם האוכל הוא בסיסי מאוד במקרר...ועוד ועוד.

לי יש חולשה לבגדי ילדים,זא קניתי כמה פעמים כבר בחודשים האחרונים..

קונה כי צריך וגם כי נהנת ואחכ אוכלת את עצמי

באוטומט ממש

מהבחינה הזאת,

ומה שקרה זה שהייתי מרשה לעצמי להתפנק רק כשהרגשתי מסכנה, רק במצבים רגשיים נמוכים, רק אז היה 'מגיע לי' לבזבז על עצמי.

(מוטיבציה מאוד 'טובה' להישאר מסכנה)

או שהייתי שמה המון משקל על מתנות יום הולדת / ומתנות מהבעל - כי זה הזמן היחיד שיש לי למלא את החסך.

היינו רבים המון סביב זה, ואני זאת שהגבלתי את עצמי בבזבוז, לא הוא, אמנם לא בבגדים אבל בתחומים אחרים.

זה ממש העתק הדבק של מה שראיתי בבית.

בפן הפרקטי מה שעזר לי - זה לצאת מהמקום הרגשי של כסף וללכת לראש הפרקטי.

כמה אנחנו יכולים להרשות לעצמנו להוציא בתחום הזה, ולא רק מבחינה הישרדותית, בידיעה שקניות בתחום הזה בשבילך זה גם לנפש.

ואז הגדרנו סכום חודשי והרגשתי מרחב נשימה, אפילו שהוא לא היה גדול, אבל הוא היה קיים ולא רק כצורך גם כפינוק.

ובפן הנפשי עשיתי עבודה פנימית, להרגיש ראויה לפינוק לא רק כשאני מסכנה, ושכסף זה גם לנפש ולא רק הישרדות.

אנחנו מאוד מושפעים מהתפיסות שגדלנו עליהם ביחס לכסף

אבל כסף לא נועד לחסכונות וגם לא לבזבוזים, כסף נועד בשביל לחיות

וזה מקסים להוציא כסף על הילדים וגם מקסים לשמור ולחסוך, השאלה תמיד זה מה האיזונים שאתם בוחרים ונכונים לכם

ובשביל להצליח לבחור ולהנות הטוב צריך לגבש תפיסה ויחס לכסף ממקום נקי ולא אמוצינאלי.

כשגדלים בבית פשוט שהכל נישב מותרות זה מייצר הרבה פעמים תפיסה מצומצמת, אין מקום לשפע. אני לא נגד למי שזה מתאים לו והוא מרגיש שמי, אבל להרבה מאיתנו זה לא עושה טוב וזה ממש בריא, כלים נאים מרחיבים דעתו של אדם! זה ממש כיף לקנות בגדים יפים לילדים ואיזה יופי שאפשר לשמח ולפנק.

בקטע פרקטי- סעיפים שמאתגרים אותנו ואנחנו מרגישים שמגיעים להרבה קניות רגשיות, ממליצה להחליט על תקציב חודשי או רבעוני (נניח בבגדים יותר הגיוני להחליט על תקציב ל3 חודשים כי יש חודשים שקונים הרבה ויש חודשים שלא קונים בכלל), ומראש להחליט כמה את רוצה להיות ברווח בתחום הזה וכמה בהצטמצמות (כמובן יש הרבה אמצע, אבל שנייה לנסות למקם את עצמכם על הסולם שכמובן זה צריך להיות מושפע גם מהצרכים המשפחתיים וגם מהיכולות הכלכליות), ואחרי שאת מחליטה על תקציב נניח 1500 ל3 חודשים- להיות ממש בשמחה על כל בגד שאת קונה ונכנס בתוך התקציב,

אם היכולת הכלכלית שלכם כרגע לא מאפשרת לכם הוצאה גדולה על בגדים, אז מחליטים על תקציב מצומצם יותר, אולי זה מצמצם אבל אז זה יגרום לכם להיות יותר מאופסים ולא להתפזר

ואם כן יש יכולת- זה מאפשר שפע ורחבות, אבל קצת מנטרל את הקניות הרגשיות כי עדיין זה

בתוך מסגרת

ב"ה שיש את האפשרות לקנות מהספה בבית, אני גם קניתי במלא כסף, תודה לה' שיש על מי להוציא אותו..

ומקסימום תראי שיש דברים מיותרים- תחזירי