יש כאב של אמפטיה

ויש רחמים שנושאים בחובם התנשאות, שיפוטיות, עצות לא מועילות, רכילות ועוד דברים רעים (לפעמים רק חלק מהדברים).

גם כשמישהו חווה אתגר קשה הוא לא רוצה שיסתכלו עליו מלמעלה 🤷‍♀️

בס״ד

אז מה העמדה ההפוכה בעינייך?

כלומר מה ״מה לא״ אלא ״מה כן״?

אבל לא לוקחת אחריות עודפת

רחמים. מפעילים אותי וזה מעורר בי דחף לגונן ..לעשות משהו לפתור את הבעיהאני חווה את עצמי

באמפטיה אני רואה

את השני

מרגישה את הכאב שלו

אבל עסוקה בו

מה הוא צריך

מה יכל לעשות לו טוב

אני מציעה לו..אבל גם משאירה מרחב נעים לפרטיות שלו אם לא נכון לו

הז בעיקר בעמדה בפנימית

באמפטיה השני מרגי ש אהוב

ברחמים הוא מרגי ש חלש 

לדבר "עם סימן שאלה במקום סימן קריאה" להציע עזרה אבל לא להחליט מה נכון להם ואיך, או להביע התעניינות אבל לא לעבור את הגבול לחיטוט.. והכי בפשטות ולצערנו לא מובן מאליו, לא להסביר כמה הם אומללים ומסכנים מהסיטואציה, אלא פשוט להכיר בזה שיש להם אתגר כרגע.

נראה לי שזה בעיקר ענין של שיקול דעת ולהיות רגישה לבנאדם שמולך. לפעמים אפשר ממש לראות בעיניים של בנאדם שאמרת את המילה הנכונה או הלא נכונה..

בעיניי.

אם מישהי משתפת בקושי, ואז מסבירים לה למה כל התפיסה שלה שגויה, והקושי שלה נובע בכלל מהבחירות "לא נכונות" או משהו כזה. זה הופך את מחמלה לביקורת.

כשהצעת העזרה היא מדוייקת ומכוונת למי ששיתפה, בלי ביקורת סמויה על הבחירות שלה ובלי מתן עצות מתוך השקפת העולם שלי, אז זה הרבה יותר נעים ועוזר.

יש בתוכנו רצון טבעי לקבל (אגו) ואנחנו נשמח בקבלה רק מיגיעה אישית.

ברחמים שמישהו משפיע עליי שפע בלי שעשיתי דבר אני מרגיש לא טוב ולא רוצה לקבל את זה כי הוא נותן לי ואין לי כוחות להחזיר לו ואז זה בהרגשה שאני משיימת כמסכנות (וכל אחד אחר יכול לתת לזה שם אחר אבל זה מוסכם שזה רגש שלילי עבורו)

אני בעצם אסיר תודה, אני מרגיש כלוא בתודה הזו וזה לא נעים לי כי יש מצבים שזה אסירות תודה הזו יכולים להגביל אותי מתוך רצון להחזיר לאותו אדם

לדוג' זוג שהיו צריכים עזרה בפתירת בעיה, וחבר קרוב עזר להם בלי והם לא החזירו לו כלום, למרות שבתהליך העזרה שהוא נתן להם היו רגעים שהאישה נפגעה ממנו מאמירות, מהתנהגות.. אבל הם היו אסירי תודה שהוא השפיע עליהם עזרה מבלי יגיעה ומאמץ שלהם בדבר. מקרה שהחבר הזמין אותם למפגש משפחתי והאישה לא רצתה ללכת והבעל לא היה לו נעים לא ללכת... כי הוא אסיר תודה והוא נמצא במצב שהוא צריך לבחור בין טובת אשתו לטובת החבר והוא בוחר בטובת החבר.

הרחמים שמים אדם במקום שחייב לאחר אבל אם את פוגשת אדם ולמרות הקושי הוא מצליח את האתגר אז הרחמים שלך בעבורו יהיו מקפצה הוא יראה את זה לא כרחמים אלא כהוקרה על המאמץ שהוא עושה על האתגר.

הרצון שלך לרחם=לתת כוח לאדם שמולך הוא רצון שמיטיב איתך ואיתו. את מרגישה תחושה טובה וגם הוא.

ולכן התוצאה שציינת שחלק מהאנשים באמת לא אוהבים שמרחמים עליהם זה עניין של תפיסת המציאות בעיניהם ואיפה הם נמצאים בקושי שהם מתמודדים, את שטחת רק סוג אחד של ההרגשה אבל בהחלט יש אנשים שלא ירגישו ככה גם אם תרחמי עליהם.

מקווה שהובנתי זה באמת קצת עמוק

יש אנשים (אחרים...) שלא אוהבים שמרחמים עליהם כי בתחושה שלהם המרחם מרגיש טוב יותר עם עצמו בזכות זה שאין לו את הצרה הזו שיש ל"מרוחם", מרגיש בר מזל, והאנשים המרוחמים לא אוהבים לתת למרחם את ההרגשה הזו, נקרא לזה את "התוספת הזו באיכות החיים". הם חשים שזה על חשבונם איכשהו, התחושה הטובה שהמרחם מקבל.

אם המקרה שלי גורם למישהו אחר להרגיש בר מזל, אז זה בעצם לדרוך לי על הפצעים. כלומר על חשבוני.

אין בעיה שירגיש בר מזל, אבל לא בהשוואה אלי.

אם אני הפקטור שלו, אז זה על חשבוני במובן מסויים.

את לא חושבת?

עד כמה את מוטרדת מהשוואה שעושים אליך

גם לי אין בעיה שירחמו עלי  

ואין לי בעיה שעושים השוואות אלי

אני מספיק מרוצה מחיי ואם יש משהו שאני לא מרוצה, אני אפעל לתקן אותו ולא מענין אותי שלאחרים יש או אין

יש דברים שהם גזירת גורל, וכשמישהו מרגיש בר מזל ביחס אלי, זה גוזל כוחות ממני.

אני לא מדברת על להיות מרוצה מחיי באופן כללי, אלא על התמודדות מול משהו ספציפי שהייתי מאוד שמחה לא להתמודד איתו, אך מכיוון שאני צריכה, אני מתמודדת.

אם עושים את ההשוואה מולי, אז זה מטריד אותי.

אם הם שומרים את המחשבות שלהם לעצמם ואני לא מרגישה בזה, אז לא אכפת לי מה הם חושבים בינם לבין עצמם.

אם אני מרגישה טוב, לא איכפת לי שאחרים יחשבו שאני מסכנה. אם אנשים אומרים דברים שלוקחים כוחות (נניח דברים רעילים) אז אני מתרחקת מהם, דברי רחמים בעיקר מצחיקים אותי.

להם על הפצעים.

זה שסה"כ החיים טובים לא אומר שאין פצעים.

לא חייבים להגיד דברים רעילים כדי שזה יכאב.

אבל בסוף יש את הפגיעות הזאת,

ואם אפשר להימנע ממנה לדעתי זה יפה.

מודה שגם אני ביומיום לא תמיד שמה לב.

אבל אפשר לפתח מודעות כלפי הסביבה, מה טוב.

שכואבת לאחד יכולה לעשות טוב לשני ולהיפך

כמובן אפשר להשתדל, אבל הרבה פעמים אנשים ימצאו על מה להיפגע (על דברים שהם עצמם אולי עושים לאחרים בלי לשים לב)

בעיניי הרבה יותר חשוב שכל אחד ילמד פחות להיפגע מאחרים

אבל כנראה זה שוב ההסתכלות השונה שלי

אבל אפשר גם לקיים דיון על איך אני יכול לפגוע פחות באחר.

הדיון הזה מתקיים כשמי שנפגע משתף מה פוגע בו ומה מסייע לו.

יתכן שהתשובה בסוף תהיה מה שטוב לאחד פוגע בשני.

ואולי אפשר לזהות דפוס מסויים למה אמירה אחת פוגעת בעוד שאמירה דומה אחרת דווקא מסייעת.

אז אין לי "מנדט" לסבור אם הם צודקים. לי כאמור לא אכפת.

ואם מכריחים אותי לענות, אז אני לא חושבת שבעולם המציאות הממשית זה מוצדק, כי זה דומה יותר לבחינה של "זה נהנה וזה לא חסר". הרי זה זה לא באמת מוריד מאיכות חיי כ"מרוחמת", שממילא לא נקבעת על ידי המרחמים, כמובן... ומה אכפת לי שירגיש טוב עם עצמו. אם היה לי כוח, הייתי מספרת לאחרים מה קרה כדי שיידעו יותר - נניח להתרחק מנוכל שנפלתי עליו במקרה

תודה שהעלית את זה.

השאלה והתשובות הזכירו לי תחושת חוסר אונים חזקה שחוויתי לגבי אחד הילדים שהתבשרנו שצריך להתמודד כל החיים עם משהו מסויים.

לא יודעת מה הילד הרגיש, אבל אני הרגשתי שהוא מסכן ואיזה מזל שאני לא במקומו..

ואחרי שקיבלנו כלים והבנה של המצב ויצאנו לדרך, הרגשתי שאני איתו, אנחנו ביחד מול הדבר הזה, שיש לנו את הכוחות והיכולת והכלים לצלוח והחיים לא נהרסו בגלל זה וב"ה למדנו לחיות עם זה והחיים טובים ויפים, אבל לפעמים יש את התגובות של הסביבה שמזכירות לי את ה"בהלה", ההלם הראשוני. הרצון "לעזור" במקומות שאנו לא זקוקים לעזרה, אלא רק להתייחסות של שווה בן שווים.

אבל מודה שאני מהצד מתקשה שלא "לעזור" בנוגע לעניינים אחרים. מהצד זה נראה לי שאם לא אעזור זו אטימות.

אני לא יודעת איך בפועל להבדיל בין הדברים.

מה שבד"כ אני עושה זה לשהות בתוך הסיטואציה, לנסות לבקש רשות לעזור, דרך מבט עיניים.

אשמח גם לשמוע עוד תשובות ואולי ביחד נחדד בין רגישות לזולת לבין רחמים על הזולת.

מה קרה לך ברגל?

נפלת?

וזה מאנשים שבקושי אומרים לי שלום בדרך כלל

בס״ד

על מגוון התגובות!

האמת היא שהרבה דברים שכתבתן כמו -

להתנהג עם טקט

עם רגישות

לכבד את הבחירות של השני

לא לשדר ביקורתיות

לא לחשוב שכל הפתרונות אצלנו

לחשוב מה היה עוזר *לו*

להציע בעדינות, אם בכלל (לעומת להנחית)

לא חשבתי בכלל לקשר לעניין של להיות עם או בלי הרחמים…

לא חשבתי ש״רחמים״ קשורים לחוסר רגישות, חטטנות, התערבות איפה שזה לא שייך, ביקורתיות וכו׳. בשבילי ״רחמים״ היא מילה שעד היום נטו הייתה קשורה לתחושת העצב והכאב לנוכח הכאב של השני - אבל אני מבינה עכשיו שבשביל רבים זה משהו הרבה יותר רחב מזה.

@אתחלתא דהריונא אהבתי את המשפט שכתבת בסוף, שבאמפתיה השני מרגיש אהוב ושבריצים הוא מרגיש חלש. נשמע כמו מצפן טוב 👍🏼

@ירושלמית במקור, אם זה באמת המנגנון (או אחד מהם), זה מובן אך עצוב... אם אני רואה מישהו שאין לו את מה שיש לי, אני בעיקר אחשוב האם יש לי איך לעזור או להקל עליו. אמנם זה עשוי גם לגרום לי להעריך יותר את מה שיש לי, אבל גם המחשבה הזאת תהיה מחשבה עמוקה כזאת, עם סוג של יראת כבוד. ועם ידיעה ברורה ששום דבר לא מובן מאליו והכל יכול תמיד להתהפך לכל כיוון אצל כל אחד.

@בשורות משמחות לוקחת איתי את החידוד שגם בנתינה צריך לדעת כמה ואיך כדי לא לתת לשני תחושה שהוא חייב לנו.

@אמאשוני שמחתי לקרוא שאני לא היחידה שזה מעסיק אותה 🙂. מעניין אם הבנת את הדברים כמוני עד עכשיו.

לדעתי (איך שאני חווה את זה) - הבעיה היא בעודף רחמים

שבמקום רגש טבעי שבא יחד עם רצון לעזור ואמונה באדם שמולו

מופיע רגש מוקצן של רחמים ואפילו ייאוש בשביל אותו אדם, וזה לא מאפשר לבן אדם לצאת מהחוויה הקשה שנמצא בא

מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי.. מאוד טוב לי שמתייחסים אליי באמפתיה, אבל לא סובלת עודף רחמים

מתאים לך לתאר קצת מה זה חוסר רחמים?

אני מנסה לעבור על הדברים השונים שעברתי-עברנו בחיים. חלקם היו קשיים שקופים, אחרים שאפשר לנחש וחלקם אובייקטיביים ואני פשוט לא זוכרת שהתייחסו אלי באובר-רחמים. בחטטנות או בחוסר טקט זה קרה לגמרי. אבל לא בטוחה על מה אתן מדברות…

בסוף זה גם עניין של הסתכלות ופרשנות... 

אבל אני חושבת שאם אדם בא במבט עליון כזה, של ״איזה מזל שאני לא כמוך״, הוא סוג של קובר אותי ולא נותן לי תחושה של שווה בין שווים.. וקשה לנהל איתו שיח אמיתי וכנה.. אין הזדהות, יותר הרגשה של התנשאות. השיח במקרה הזה לא ירגיש חברי בכלל.

נשמע לי הזוי וכל-כך לא שייך…😔

זה לא ממש עובר בראש במודע - אבל כן, עדיין יש פה אלמנט של התנשאות, ואצל המקבל זה יכול להתעצם בהרגשה.. (שבלי קשר הוא בעמדה של הצד החלש..)

ולגבייך - יכול להיות שיש לך ממש עין טובה על המציאות ואת לא שמה לב לטיפה התנשאות או זיוף, או שיש לך ביטחון בעצמך ובה׳ ככה שאת לא מזמנת אלייך את האנשים האלה (לפי איך שאני רואה את זה - אנשים עם ביטחון עצמי נמוך יותר מזמינים על עצמם אנשים מתנשאים ומקטינים)

בס״ד

עין טובה על המציאות - משתדלת…

ביטחון עצמי - תלוי מתי, לפעמים כן, לפעמים פחות 🙂

טוב עם הקושי שלך - לא אומרת שלא היה לך קשה, אולי האמנת שתגדלי מזה?

לרוב כשבנאדם פוגש מישהו עם קושי שמשדר בכל אופן תחושה של ביטחון בהשם לדוגמא, של ראייה אופטימית שהוא ימצא את הדרך לגדול ולהוציא מעצמו את הכוחות. הוא לא מקבל תגובות מקטינות או ממסכנות ואפילו להיפך- לוקחים ממנו כח.

אני שמתי לב בתקופה של קושי שעברנו, שטכנית הקושי היה קושי לא קל ולא פשוט, אבל ככ הרגשנו ברי מזל על זה שהשם זימן לנו את האפשרות לבטוח בו בלי שום אחיזה במציאות, להתמקד בהתשדלות שלנו ולתת לו את השליטה על החיים שלנו, זה היה ככ מוחשי שאנשים ששיתפנו אותם בכל המכלול הזה היו איתנו בביטחון הזה ושמחו בשבילנו שהשם עוד יפנק אותנו...

לעומת זאת היו אנשים דווקא קרובים יותר משפחתית שמולם היינו חסומים מלשתף את הרגשות שלנו באמת, כי התפיסה שלהם את המציאות ככ רחוקה משלנו שהיה לנו קשה להיפתח והם ריחמו עלינו במובן הלא טוב, ודחפו לעזרה גם שלא רצינו  (כי לא מסוגלים לסבול את המחשבה שמישהו מהמשפחה שלי נמצא בכזה מצב) והעבודה שלנו הייתה להבין שזה עניין שלהם וחרדות שלהם שמתלבשות על המצב שלנו, כי אנחנו באמת היינו בסדר עם זה .

בדיעבד אני חושבת שאם היינו חזקים יותר ומתעקשים להפריד בין המשפטים שהמשפחה אמרה, שגרמו לריחוק,  לבין הרצון הפנימי שלהם שאכפת להם, היינו צריכים לעשות יותר מאמץ להרגיע אותם .

בכללי אני חושבת שכשנמצאים בניסיון גם בני האדם מסביבנו מקבלים תפקידים, כאלה שיכולים להאיר לנו וכאלה שהם חלק מההעצמה של הקושי והאתגר -וכשיודעים שזה דרכו של ניסיון נלחצים פחות.

יצא לי ארוך, באמת נושא מעניין.

שבוודאות הייתי בלי שום תקווה, אופק או אמונה שאצמח מזה ועדיין לא זכורה לי גישה כמו מה שתואר בשרשור כלפיי.

בכל מקרה כתבת פה דברים מאד מעניינים ומעוררים מחשבה והשראה. תודה!

לא אוהב להרגיש מסכן

ברגע שמרחמים על מישהו הוא מרגיש מסכן ופחות ואף אחד לא רוצה להרגיש פחות ( שורוק לא מצליחה לנקד) ועלוב!

אנחנו רוצים להרגיש אנשים ראויים מהשורה ומוערכים, לא ראויים לרחמים , סוג של גם לא רוצים טובות שלא עשינו משהו טוב לקבל אותם

קצת קשה לי להבהיר ממש

זוכרת שפעם סיפרתי משהו למישהי ואז היא דיברה אלי ברחמים ומאז אני מעדיפה לא לפגוש אותה

רק לא מצליחה לשים את האצבע על מה בהתנהלות שלנו עלול לגרום לשני להרגיש ככה.

נגיד בסיפור שהזכרת בסוף (וחיבוק על התחושה!!), מה במה או באיך שהיא אמרה את הדברים גרם לך להרגיש שזאת לא אמפתיה אלא משהו שלילי מבחינתך? רק אם נוח לך לתאר כמובן.

היא ניסתה שאני אדבר עוד ולא רציתי וניסתה שוב, ( לשווא) . לא עודדה אלא העמיקה בשלילה

תחושה כללית כזאת שאין אמפתיה טהורה

קודם כל - כששאלת על רחמים, קודם כל מה שעלה לי זה שרחמים זו אחת המידות של הקב"ה (שקשורה ליעקב אבינו). אז מעיקרה נראה לי שוודאי שזו מידה שנכון וראוי שיהיה לנו. 'מה הוא רחום - אף אתה רחום'

אבל אני חושבת שלפעמים הדרך בה היא מתבטאת היא לא נכונה או לא מדויקת ולכן גם עלולה לגרום להרגיש לא נעים.

אני לא בקיאה יותר מידי בהגדרות המידות של הקב"ה. אז לא יודעת להגדיר איך המידה מתבטאת באופן אלוקי.

אני כן יודעת להגיד שבראש השנה מזכירים הרבה את מידת הרחמים, כאשר הקב"ה עומד מכסא דין, ועובר לכסא של רחמים.

איך שאני מבינה את המושגים האלו, דין זה 'מה שצריך להיות', בצורה ישרה וחותכת. אבל כסא הרחמים, שבסופו של דבר הקב"ה שופט אותנו ממנו, יש בו 'לפנים משורת הדין', יש בו יותר ראייה של הקושי שמביא אותנו לא להצליח בכל מה שהיינו צריכים, יש בו יותר מקום שנותן לנו הזדמנות, למרות שאולי לא לגמרי מגיע לנו מצד הדין. (זה איך שאני מבינה את הדברים, מבוסס על שיעורים ששמעתי לפני ר"ה של הרב ראובן ששון, שבהם הוא הסביר את המושגים. מקווה שדייקתי).

אז מצידנו אני חושבת שמידת רחמים נכונה ומדויקת  יכולה להתבטא ביחס של אכפתיות, אמפתיה, הבנה של הקושי של השני, רצון לעזור, ואולי מעל הכל - לא לשפוט את האחר, לא להסתכל עליו מתוך מבט של 'דין'.

ורחמים לא מדויקים עשויים להתבטא בצורה שבאמת גורמת לאדם ה'מרוחם' להרגיש מסכן, להרגיש שנותנים לו או מסתכלים עליו מתוך עליונות.

אני חושבת גם שהרבה פעמים כשאנשים נמצאים במצב של חולשה, הם רוצים להרגיש שעדיין יש להם את הכוח להתמודד, הם רוצים שיאמינו בהם ובכוחות שלהם. ולפעמים רחמים לא מדויקים יגרמו לאדם להרגיש שמסתכלים עליו בתור נזקק, בתור מסכן, שנמצא למטה ונזקק לאחרים. וזה מחליש, שזה בדיוק הפוך ממה שהיינו רוצים להרגיש.

(כתבתי מה שעלה לי, יצא אולי קצת מבולבל, לא יודעת אם הכל מדויק...)

את השרשור. תודה בארץ אהבתי!

אז רק אחדד על ההגדרה של רחמים. 

רחמים במקורם הם לא מידת החסד כמו שכתבו פה - בחסד אפשר להרגיש חוסר נוחות כי העיקר זה מה שהנותן רוצה לתת מתוך הרגש שמתעורר בו. בחסד בנאדם עדיין עסוק בעולם שלו ולא באמת נפגש עם השני. (כמו ההבדל בין צדקה להלוואה)

רחמים כמו שהם בראייה של הקב"ה, וזה גם הראייה שאנחנו צריכים לאמץ, זה היכולת להסתכל על הפוטנציאל של השני גם אם הוא רחוק מהמימוש שלו, זה בעצם לתת צ'אנס כשאין בסיס עובדתי לצאנס הזה, רק אמון ביכולת של השני לעבור את הקשיים האלה לגדול מהם ולהוציא את הכוחות שיש בו.

אני חושבת שזו ראייה שמאפשרת לאנשים להרגיש בנוח עם הקושי שלהם, כי אם כשאני רואה אותם והם משתפים אותי אני בהסתכלות שלי מאמינה מאוד שיש להם את כל הכוחות להתמודד עם זה והם לא "קורבן" של המציאות שנקלעו אליה, הכל לגמרי מדוייק, אם זו התפיסה על מציאות של קושי (שזה בא להגדיל אותנו לגלות כוחות פנימיים יותר ולכל אחד יש את הקושי שלו) אז ממילא אני לא מרגישה מאוימת לחשוף את הקושי שלי ולהתחבר גם לקושי של השני. כולנו בתוך זה עם הכוחות שניתנו לנו במיוחד בשביל זה...

לדוגמא מטפלים ממש חייבים ראייה כזו כי זה הדרך היחידה שבה האדם שנמצא בקושי יכול לצמוח. 

זוכרת ששיתפתי בפורום על אתגרים עם חברה שלי שמסתגרת, כי לא רוצה שארחם עליה וממש עזרת לי להבין איך להמשיך.

היא בדיוק ההיפך ממה שכנראה מכאיב, מציק ופוגע במי שמבקשת שלא נרחם עליה. את מגדירה את המושג רחמים כדבר מעצים בסופו של דבר, בעוד שאני מתרשמת שהרבה תופסים אותה כדבר מקטין ומחליש.

בכל מקרה זאת ראייה שאני מאד משתדלת לאמץ ושאני מאד מאמינה בה!

גם אם יש לי התמודדות, אני לא מסכנה, נבחרתי וקיבלתי ניסיון ואני אעמוד בו, לא קל לי, כואב לי, אבל אני לא מסכנה..

אני למשל רואה פה לפעמים שמישהי כותבת איזה יום נורא היה לה ומה היה עם הילדים, יש כאלו שיתבטאו ב: אוי מסכנההה.. מבחינתי זה הגזמה, מסכן זה איוב. וגם הוא אם אני לא טועה בנה חיים חדשים..

זו ההסתכלות שלי, ואגב, אף פעם לא ביקשתי אל תרימו עלי, פשוט עשיתי את זה, אז אמרתי שקשה, פירטתי שלא כיף, אבל הוספתי שכמובן הכל בסדר ותודה להשם על מה שיש

על ההבדל בין לראות אדם כמסכן לבין לראות אותו כנבחר כדי לעבור משהו מסוים וכמסוגל להתמודד איתו. מסכימה שזאת עמדה פנימית שונה ושהיא עשויה להשפיע על השדר שלנו לעברו. תודה!

(מעניין ההרחבה שלך לגבי התגובות בפורום. נראה לי שמי שכותבת ״מסכנה״ לא מתכוונת כפשוטו, אלא כביטוי. אבל מבינה את מה שאת אומרת).

שאנשים חוששים שהקושי יגדיר אותם. שיחשבו עליהם בתור מסכן ומוגבל. ולא יראו את המכלול של האדם שרובו בסדר.

מבחינת התייחסות ספציפית- אולי שיפנו אליהם באופן קבוע בפרצוף מרחם.

לא בריא לשני הצדדים. גם לצד שמרחם, שהלב שלו נקרע (במיוחד נגיד לדמות שמטפלת שרואה הרבה מקרים או בן משפחה שמרחם) וגם לצד המרוחם (שבנוסף להתמודדות שלו צריך להתמודד עם הרחמים המוגזמים שמכבידים עליו). יחס קליל לסיטואציה, אופטימיות והומור זה מה שעוזר לי בעיקר בדו שיח וגם מה שאני מעריכה כמשתפת בקשיים ובעיקר הרבה הקשבה ולא לרוץ לתת עצות.

בס״ד

לא יודעת, נראה לי שלהרבה מאד ניסיונות פחות מתאים להגיב ביחס קליל ובהומור. ואפילו אופטימיות זה עלול להישמע צורם לפעמים… או שלא הבנתי אותך נכון אולי…

קשה לנו לשתף דווקא את הקרובים ואת החברים נגיד או כאן בפורום יותר קל? כי קרובים הכי מרחמים עלינו ודואגים לנו ואז צריך להתמודד גם עם הדאגה שלהם.

אני עובדת עם רופאה שלפעמים צריכה להודיע דברים לא פשוטים שהיא רואה(רדיולוגית של שד) אז היא ממש מצליחה במילים שלה להכניס בטחון ואופטימיות ולא רחמים. נגיד היא אומרת "בכל מקרה את תהיי בסדר, זה בר טיפול, הרבה נשים עוברות את זה וכו'"

או גם יכולה להכניס הומור שחור "לא מתים כל כך מהר".

לא יודעת אם הצלחתי להעביר, אולי זה אפילו נשמע רע, אבל תמיד האווירה מאוד טובה בחדר ואני בטוחה שלפציינטית זה לא צורם וכו'. לפעמים נראה לי זה גם החום והעיניים הטובות של הבן אדם שמולך כבר עוזרות להרגיש טוב.

מבינה את מה שאת אומרת לגבי בחירת החברים או הפורום על פני אנשים קרובים.

לגבי הרופאה, אני יכולה לדמיין את את הסגנון. אבל תסכימי איתי שיש דברים שהיא יכולה להגיד מהמקום שלה אבל שסתם חברה, שכנה או מכרה לא הייתה יכולה להגיד?

את נשמעת אישה עם המון אינטליגנציה רגשית♥︎

אז בסוף זה לא משנה ההגדרות. 

אני גם תמיד מתפילת שה' יכניס לי את המילים המדויקות כי "מאדם מערכי לב ומה' מענה לשון"

מבחינתי רחמים זה להסתכל על האדם כאילו הוא מסכן. כאילו את יודעת מה טוב לו והוא לא יודע.

אני מעדיפה שיחשבו עלי שאני אלופה וגיבורה עם ההתמודדות שלי ויעזרו לי מהמקום הזה מאשר שיחשבו שאני מסכנה שלא יודעת מה טוב לה.

הריון לא מחייב תסמינים וההיעלמות שלהם לא מחייבת כלום.

בע"ה מאחלת לך הריון ארוך ומשעמם ולצאת בידיים מלאות 🧡

תלוי גם אם את יודעת מתי הביוץ, וזה תואם לתאריך ווסת אחרונה.

או שיכול להיות שההריון בעצם יותר צעיר.

עדיף לחכות קצת, או להיבדק מתוך ידיעה שיכול להיות שזה מוקדם מדי.

אתר מתכונים לתינוקות. אפשר לחפש לפי גיל, מרקם, רגישויות וכו.

מפעילה אותו תזונאית תינוקות וילדים. 

אני התחלתי עם מרק טחון (ירקות ועוף והודו)

ואחכ גם מנה של פירות טחונים

בננה מעוכה

אם היא אוכלת סלמון אז אולי טונה מתאים

זה לפי התגובה שלה... שאת רואה שהיא לא צריכה השלמת הנקה/תמ"ל אחרי הארוחה....

טונה

אבוקדו

חביתה/ביצים קשות מעוכות עם מלח ושמן זית

פשטידות

דייסת קוואקר (עם מים, כך אני תמיד עושה)

מרקים

קציצות טונה וקינואה

לק"י

חתיכות קטנות של לחם עם אבוקדו/ טחינה/ חומוס. עם זה אפשר גם חביתה.

לחם מטוגן

החלק הפנימי של המלפפון מגורד. או לתת לה רצועות מלפפון עם הקליפה, שתכרסם את הפנים שלו. רק לשים לב שהיא לא חותכת חתיכות גדולות.

ירקות מעוכים. אפשר להוסיף עם עוף או קציצות רכות.

אני מועכת הכל במזלג.

ארבעה ימים של רגשות מעורבים וטלטלה שנבעו משטות של אנשים משועממים

ולחשוב שאם לא הייתי עולה על זה הייתי כל חיי חושבת שזאת היתה הפלה

ועוד ניסית להוריד את ההתקן... 🙈

לק"י

ואז מגלים שזה לא.

ואז הבנתי שהם מוכרים את זה לאנשים שרוצים לעבוד על אחרים. אבל זה גם מגעיל... זכותם למכור, אבל זה ממש רעיון חסר גבולות באנושיות.

אני בשוק שדבר כזה קיים

הכי לא מצחיק שיש 

ד"א, למה בדקת הריון אם יש לך התקן?

איזה נס שלא הוצאת את ההתקן!!

חיבוק , איזה חוויה מטלטלת! 

אבל בעיקרון ממשיכים כרגיל כמה שאפשרי.

אם יצא הלוואי ומעולה, אם לא אז מניחה שתתראו בהמשך? עדיף לטבול בזמן. אם יוצא במועד ממש לא מתאים והוא ממילא בטוח לא מגיע אישית הייתי דוחה ביום.

מבחינת היריון/ביוץ וכו, לא בהכרח שיתפספס אבל גם אם כן לדעתי אין הרבה מה לעשות אם זה מצב חד פעמי. את יכולה לשאול רופאת נשים ולעקוב אחרי הביוץ, אולי זה פשוט יסתדר לבד.

לצערי אלה התובנות שלי בנושא, מקווה שיסתדר לטובה בעזרת ה'.

ממש ממש מתסכל....

תזכרי שה' יכול לעשות הכל... להוציא את בעלך מכל חור, שתיקלטו מתי שזה לא יהיה שתהיו ביחד לראשונה... תנסי להתמקד בהשתדלות שלך. מעבר לזה - 3 שותפים לאדם...

חיבוק... מנסיון זה באמת משוגע... 

אחת הטבילות הקשות שהיו לי...

בגדול משתדלת להתנהל כרגיל.

טובלת בזמן.

מתפללת מלא לה' שיקח את המסירות נפש הזאת וירשום אותה לזכותנו כזוג ומשפחה ולעמ"י.

אם יש משהו שהוא יכול לעשות כדי לעזור לך לעבור את זה יותר בטוב - להגיד לו! לא לצפות בשקט. נגיד "אני אשמח שתעשה לי משלוח של × שאני אוהבת בערב הטבילה כדי שארגיש שאתה איתי מרחוק" או אם הוא יכול להיות זמין בטלפון וזה יעזור לך לדבר איתו...

ולהיות בחמלה עצמית. מותר לבכות ולהתבאס. מותר להיות אדישה ומנותקת. מה שעולה לך באותו רגע.

זה באמת מהמסירות נפש שלנו במילואים!!

בעז"ה שלא יהיה לנו יותר מזה.

ותיפקדו בקרוב ממש!

את רוצה גם למנוע הריון?

ומתלבטת על התקן לא הורמונלי

הוא מתקין לפי מבנה וגודל הרחם, משתמש בכמה סוגים (מה שכן, הוא לא משתמש בנובה טי וגם הסביר לי למה הוא בעייתי).

כל מי שהתקינה אצלו ודיברתי איתה מרוצה מאוד וציינו שהיה טוב יותר מהתקנות קודמות.

ולגבי כאב, לי לא כאב בכלל ההתקנה, אח"כ הרגשתי מעט כאב.

לגבי דימומים לא יודעת להגיד, כרגע מניקה ב"ה.

בהצלחה❤️

ואז ב"ה במעקב הריון אצלו

הוא גם באמת לא ממליץ על הנובה טי בגלל המבנה

אני די בטוחה שהוא מביא מחול התקנים

הוא גם אמר שהוא נלחם להכניס את הספקולורומים הקטנים לבית חולים / מרפאות להקל על נשים 

במקום אחר שיש נשים שיש להן מלא דימומים עם בלרין וגניפיקס, אז כנראה שאין באמת תשובה איזה התקן הוא "הכי טוב" זה מאוד אישי.

אני עם מונה ליזה (ממה שידוע לי זהה לחלוטין לנובה טי) סה"כ מרוצה אבל לא ניסיתי משהו אחר 

ג'ניפקס באמת נחשב שגורם לפחות דימומים ובעיות טהרה בין מחזורים

דוקא בלרין הבנתי שלא כי יש לו יותר תזוזה ומגע עם דפנות הרחם.

ממליצה על ג'ניפיקס אצל דר ברונו רוזן

האמת היתי מלאת חששות מכתמים וכו

ב"ה

לפי הפסיקה שלנו ההתקנה אטסרת

עשיתי הפסק 4 ימים אחרי ההתקן

עם הדרכה מתאימה לכבי בדיקות 7 נקים והתנהךות בכללי

מאד מאד מרוצה

לא חלמתי שנתהליך יכול להיות ככ נעים

אחרי 3 חודשים חושבת שהיה שווה הנסיעה מהצפון וגם המחיר...

לא צריך לבוא לביקורת? ואם יש בעיות/רוצים לקצר את החוטים/זה כואב וכו

קודם כל לזכור שחלומות שווא ידברו

ושאת נמצאת במקום בטוח ב"ה, ושאם מישהו מת בחלום זו סגולה לאריכות ימים ;)

דבר שני, שתדעי שככל שחושבים יותר על חלום ומשחזרים פרטים שלו, ככה כל פעם, את בעצם מאמנת את המוח שלך לזכור חלומות, ואת רוצה בדיוק הפוך. ולכן לא לדוש בראש שוב ושוב על הדברים המפחידים, תנסי לחשוב על משהו אחר במכוון (אפילו לחשוב בערב על נושאים שנחמד לך לחשוב עליהם חחח) כדי להירדם.

בנוסף תבדקי שאין דברים פיזיים שמעירים אותך- שבחדר לא חם מדיי, קצת מאוורר נגיד קצת חלון פתוח, ששתית מספיק מים...

שמעתי שזה קורה בהריון

וגם לי קרה כמה פעמים ואני מזה לא אישה של חלומות 

אבל אני לא מוצאת בכרטיס שלי

אם מישהי מוצאת מעולה🤭

אבל בגלל שעברתי לא מעט בתחום אז יתכן ואלו פחדים מהתת מודע

בכלאופן השתדלתי לתת צדקה

מה שבטוח לא יזיק

כשאני מתעוררת בלילה מחלום רע ומציאותי ממש - אני לא חוזרת לישון באותו מקום או באותו מצב

לילדים שלי אני אומרת ללכת לישון הפוך, ראש זנב

ואני הופכת כרית, שמיכה

עושה שינוי משמעותי

זה עוזר לי להתנער מהחלום וללכת לישון עם ראש חדש

אני לא זוכרת מה, אולי קשור להורמונים.

תנסי לשאול את הגיפיטי , מעניין מה הוא יגיד בעניין. 

שנגרמת במהלך ההריון.

בעיקרון זכרון של חלומות נקבע לפי הזמן שהתעוררת בו בתוך מעגל השינה.

אם זה ככה זה אומר שאלה החלומות שלך, ההבדל הוא שעכשיו את זוכרת אותם🙊

ממש, כאילו ברמה שאני מפחדת לספר את זה.

דברים מפחידים מאד

אוף

בכל אופן אני לא מאמינה שלחלומות יש השפעה עלינו, הם בסך הכל תוצר של פעילות מוחית שקורית בזמן השינה.

יכול להיות שהם ביטוי לחרדות שהגוף שלך מרגיש בהריון

והסיבה שאת זוכרת אותם היא בגלל השינה הקלה בהריון 

גם בהריונות שלי היו לי חלומות חזקים בטירוף.

כאלו שמתעוררים מהם, לוקח זמן לקלוט שבעצם זה היה חלום ועכשיו אני כבר לא חולמת.

דווקא לא היו לי סיוטים, אבל כן חלומות חוזרים וממש ממש חזקים.

כל הריון מחדש.

נוראי.

העצה שלי היא להיכנס לשינה בהרפייה

תעשי דימיון מודרך, תשני עם מוזיקה נעימה ואולי זה יעזור..

עם כדור או בלי כדור,

כי דווקא הכמה ימים רצופים של החלומות היו בימים ששכחתי לקחת, מעניין 

בהחלט מכל ילדיי היה לי הריון אחד עם חלומות איומים
כשהייתי קמה, הייתי משותקת, לא מתליחה לזוז ורועדת מהפחד.
דבר ראשון:
לומר "חלומות שווא ידברו" מיליון פעם.
כשמעט נרגעתי נצמדתי לבעלי, התכסיתי טוב ונרדמתי שוב...

מגע גוף מאוד מרגיע במקרים האלו.(כלומר להיצמד למישהו שישן).

שה' ימלא חסרונכם..

לא יודעת אם לפי כל הפסיקות, לא מכירה את כולם בשביל להגיד אבל לפי מה שאני יודעת, צריך לטבול רק אחרי שבועיים מההפלה

אז אם עברת רק אתמול, צריך לחכות שבוע ואז עוד שבוע של הנקיים ואז הטבילה זה יוצא שבועיים 

אז זה בדיוק מה שהרב אמר לי, לחכות 7 ימים להפסק, ואז בצירוף ה7 נקיים, זה יצא לפחות שבועיים אחרי.

זה כמו בלידה, שאחרי לידה צריך לחכות זמן מסויים, שבוע לבן שבועיים לבת

מקווה שלא המצאתי עכשיו🤭 אבל חושבת שזה הרעיון

פשוט בלידה זה באופן טבעי יש משך זמן של דימום ואז במילא עובר הזמן

עברתי הפלה טבעית, אז גם ככה היה לי דימום כמה ימים, אז לא יצא שחיכיתי במיוחד

אולי גם בגרידה הדימום יכול לחזור🤷🏻‍♀️

הייתי בטוחה שאמור להיות כמו מחזור, מההתחלה.
אז אחכה עוד קצת. גם ככה צריכה לחכות שבוע להתחיל הפסק 😉

תודה על החיבוק!

מכיוון שלא יודעים מה מין העובר, אז הולכים על הטומאה הארוכה יותר של נקבה..

אני חושבת שלפי הפסיקה של הרב זכריה בן שלמה אפשר לעשות הפסק ברגע שאת יכולה, ופשוט לחכות לטבילה שיעברו שבועיים, אבל אני לא בטוחה ב-100% לגבי זה.

צריך לחכות שבועיים לטבילה.
תודה!

בשבת התחיל דימום כמו מחזור, דווקא זה ממש הרגיע אותי לראות את זה, כי היה מוזר לי שלא היה כלום

שולחת לך חיבוק חזק!!! עברתי את זה לא מזמן בכיתי בלי הפסקה שבועיים רצוף!

אבל אחרי זה השם פיצה אותי בענק!

אנחנו לא מבינים אבל מאמינים!

תני לעצמך את כל הזמן שאת צריכה בעולם!

חרי זה הכל משתחרר והזמן מרפא לגמרי את הכאב הגדול!

אני עברתי 2 גרידות יום אחרי יום כי השליה לא רצתה לצאת,

ואני זוכרת שכבר אחרי הגרידה הראשונה לא ראיתי שום דימום

כי הם מנקים מאוד טוב את הרחם למרות שהיתה לי רשלנות רפואית חמורה בגרידה הראשונה.....

לגבי השבעה נקיים לא יודעת אם כדאי לך למהר הרחם עוד צריכה להחלים והגוף צריך להתאושש...

תוה על החיזוק שכתבת! ❤️
מאוד התחברתי למשפט אנחנו לא מבינים אבל מאמינים

ברוך ה אתמול התחיל דימום,זה הרגיע אותי שהכל תקין עם הגוף שלי