״אל תרחמו עלי / עלינו״ - אשמח שתסבירו לי ❤️קמה ש.

בס״ד


בוקר טוב בנות,


המשפט שבכותרת, ״אל תרחמו עלי / עלינו״  - הוא עולה כל כמה זמן פה בשרשורים, בהקשר של כל מיני מורכבויות שבנות פה עוברות. ואני לא עד הסוף מבינה אותו.


בתור משהי שרואה מישהו אחר סובל (וגם עברה כמה דברים בעצמה…), מובן שמתעורר רגש טבעי של כאב עבור אותו האדם. זאת פשוט אמפתיה למה שהוא עובר.


(אישית, אני בכללי אדם עם תקווה אז אני במקביל גם אאמין בכוחות שלו לאור הניסיון שהוא עובר - וגם שיכול להיות לו טוב, למרות ומתוך הכל).


לרכל על - ברור לי שזה פסול. זה שמישהו מתמודד עם משהו לא נותן לי רשות לדבר עליו ועל הקשיים שלו עם אנשים אחרים.


לגבי איך שאני אפנה לאותו האדם, אם הוא בדיוק מספר לי על ההתמודדות שלו, סביר שתהיה לי הבעת פנים שמבטאת אמפתיה. בפעמים הבאות סביר שאתעניין מדי פעם ושבשאר הזמן אתייחס אליו רגיל.


בקיצור למה אתן קוראות ״רחמים״ ומהו הדבר שפוגע / מעצבן / כואב בהקשר הזה?

האם זה קשור לאמפתיה שתיארתי?

ואם כן, מה אתן מציעות?

האם זה קשור בעצם לכך שאנשים לפעמים מדברים על?

באיך שפונים או שמקשיבים לאותו האדם? ואם כן מה הדרך הנכונה להגיב?

או שזה בכלל משהו אחר שאני לא מודעת אליו?


🫶🏼

ברחמים יש אלמנט של התנשאותאני10

יש כאב של אמפטיה

ויש רחמים שנושאים בחובם התנשאות, שיפוטיות, עצות לא מועילות, רכילות ועוד דברים רעים (לפעמים רק חלק מהדברים).

גם כשמישהו חווה אתגר קשה הוא לא רוצה שיסתכלו עליו מלמעלה 🤷‍♀️

תודה על התגובה שלךקמה ש.

בס״ד


אז מה העמדה ההפוכה בעינייך?

כלומר מה ״מה לא״ אלא ״מה כן״?

באמפטיה אני מציעה השתתפותאתחלתא דהריונא

אבל לא לוקחת אחריות עודפת


רחמים. מפעילים אותי וזה מעורר בי דחף לגונן ..לעשות משהו לפתור את הבעיהאני חווה את עצמי


באמפטיה אני רואה

את השני

מרגישה את הכאב שלו

אבל עסוקה בו

מה הוא צריך

מה יכל לעשות לו טוב

אני מציעה לו..אבל גם משאירה מרחב נעים לפרטיות שלו אם לא נכון לו


הז בעיקר בעמדה בפנימית


באמפטיה השני מרגי ש אהוב

ברחמים הוא מרגי ש חלש 

נראה לי שזה בעיקראני10

לדבר "עם סימן שאלה במקום סימן קריאה" להציע עזרה אבל לא להחליט מה נכון להם ואיך, או להביע התעניינות אבל לא לעבור את הגבול לחיטוט.. והכי בפשטות ולצערנו לא מובן מאליו, לא להסביר כמה הם אומללים ומסכנים מהסיטואציה, אלא פשוט להכיר בזה שיש להם אתגר כרגע.

נראה לי שזה בעיקר ענין של שיקול דעת ולהיות רגישה לבנאדם שמולך. לפעמים אפשר ממש לראות בעיניים של בנאדם שאמרת את המילה הנכונה או הלא נכונה..

 

זה מדוייקתקומה

בעיניי.

אם מישהי משתפת בקושי, ואז מסבירים לה למה כל התפיסה שלה שגויה, והקושי שלה נובע בכלל מהבחירות "לא נכונות" או משהו כזה. זה הופך את מחמלה לביקורת.

כשהצעת העזרה היא מדוייקת ומכוונת למי ששיתפה, בלי ביקורת סמויה על הבחירות שלה ובלי מתן עצות מתוך השקפת העולם שלי, אז זה הרבה יותר נעים ועוזר.

אנסה להסבירבשורות משמחות

יש בתוכנו רצון טבעי לקבל (אגו) ואנחנו נשמח בקבלה רק מיגיעה אישית.

ברחמים שמישהו משפיע עליי שפע בלי שעשיתי דבר אני מרגיש לא טוב ולא רוצה לקבל את זה כי הוא נותן לי ואין לי כוחות להחזיר לו ואז זה בהרגשה שאני משיימת כמסכנות (וכל אחד אחר יכול לתת לזה שם אחר אבל זה מוסכם שזה רגש שלילי עבורו)

אני בעצם אסיר תודה, אני מרגיש כלוא בתודה הזו וזה לא נעים לי כי יש מצבים שזה אסירות תודה הזו יכולים להגביל אותי מתוך רצון להחזיר לאותו אדם

לדוג' זוג שהיו צריכים עזרה בפתירת בעיה, וחבר קרוב עזר להם בלי והם לא החזירו לו כלום, למרות שבתהליך העזרה שהוא נתן להם היו רגעים שהאישה נפגעה ממנו מאמירות, מהתנהגות.. אבל הם היו אסירי תודה שהוא השפיע עליהם עזרה מבלי יגיעה ומאמץ שלהם בדבר. מקרה שהחבר הזמין אותם למפגש משפחתי והאישה לא רצתה ללכת והבעל לא היה לו נעים לא ללכת... כי הוא אסיר תודה והוא נמצא במצב שהוא צריך לבחור בין טובת אשתו לטובת החבר והוא בוחר בטובת החבר.


הרחמים שמים אדם במקום שחייב לאחר אבל אם את פוגשת אדם ולמרות הקושי הוא מצליח את האתגר אז הרחמים שלך בעבורו יהיו מקפצה הוא יראה את זה לא כרחמים אלא כהוקרה על המאמץ שהוא עושה על האתגר.

הרצון שלך לרחם=לתת כוח לאדם שמולך הוא רצון שמיטיב איתך ואיתו. את מרגישה תחושה טובה וגם הוא.


ולכן התוצאה שציינת שחלק מהאנשים באמת לא אוהבים שמרחמים עליהם זה עניין של תפיסת המציאות בעיניהם ואיפה הם נמצאים בקושי שהם מתמודדים, את שטחת רק סוג אחד של ההרגשה אבל בהחלט יש אנשים שלא ירגישו ככה גם אם תרחמי עליהם.


מקווה שהובנתי זה באמת קצת עמוק

תגובה אחרתירושלמית במקור
גם אני התלבטתי בעניין כמישהי שלרוב אין לה בעיה שמרחמים עליה... התשובה שמצאתי לעצמי שונה בעיני מהתשובות שבינתיים ניתנו פה, אולי זה יעשה לך שכל (ואולי יבואו פלפלניות ויגידו שזה כן סניף של אחת התשובות שניתנו פה אבל אישית שוב לא הצלחתי לחבר את זה בקריאה שלהן ובעיני זה כן שונה):


יש אנשים (אחרים...) שלא אוהבים שמרחמים עליהם כי בתחושה שלהם המרחם מרגיש טוב יותר עם עצמו בזכות זה שאין לו את הצרה הזו שיש ל"מרוחם", מרגיש בר מזל, והאנשים המרוחמים לא אוהבים לתת למרחם את ההרגשה הזו, נקרא לזה את "התוספת הזו באיכות החיים". הם חשים שזה על חשבונם איכשהו, התחושה הטובה שהמרחם מקבל.

את לא חושבת שהם צודקים?אמאשוני

אם המקרה שלי גורם למישהו אחר להרגיש בר מזל, אז זה בעצם לדרוך לי על הפצעים. כלומר על חשבוני.

אין בעיה שירגיש בר מזל, אבל לא בהשוואה אלי.

אם אני הפקטור שלו, אז זה על חשבוני במובן מסויים.

את לא חושבת?

השאלהoo

עד כמה את מוטרדת מהשוואה שעושים אליך


גם לי אין בעיה שירחמו עלי  

ואין לי בעיה שעושים השוואות אלי


אני מספיק מרוצה מחיי ואם יש משהו שאני לא מרוצה, אני אפעל לתקן אותו ולא מענין אותי שלאחרים יש או אין

לא כל דבר אפשר לתקןאמאשוני

יש דברים שהם גזירת גורל, וכשמישהו מרגיש בר מזל ביחס אלי, זה גוזל כוחות ממני.

אני לא מדברת על להיות מרוצה מחיי באופן כללי, אלא על התמודדות מול משהו ספציפי שהייתי מאוד שמחה לא להתמודד איתו, אך מכיוון שאני צריכה, אני מתמודדת.


אם עושים את ההשוואה מולי, אז זה מטריד אותי.

אם הם שומרים את המחשבות שלהם לעצמם ואני לא מרגישה בזה, אז לא אכפת לי מה הם חושבים בינם לבין עצמם.

מדבריםoo
שהם גזרת גורל אני לא מרגישה מסכנה, כי יש מספיק דברים שאני יכולה להשפיע על חיי ויכולה לחיות בשלום עם אלה שאינם בשליטתי.


אם אני מרגישה טוב, לא איכפת לי שאחרים יחשבו שאני מסכנה. אם אנשים אומרים דברים שלוקחים כוחות (נניח דברים רעילים) אז אני מתרחקת מהם, דברי רחמים בעיקר מצחיקים אותי.

אבלoo
יודעת שאני יוצאת דופן ורוב האנשים כן מוטרדים מרחמים
אני חושבת שהרבה חשים שזה דורךאמאשוני

להם על הפצעים.

זה שסה"כ החיים טובים לא אומר שאין פצעים.

לא חייבים להגיד דברים רעילים כדי שזה יכאב.

אבל בסוף יש את הפגיעות הזאת,

ואם אפשר להימנע ממנה לדעתי זה יפה.

מודה שגם אני ביומיום לא תמיד שמה לב.

אבל אפשר לפתח מודעות כלפי הסביבה, מה טוב.

צורת דיבורoo

שכואבת לאחד יכולה לעשות טוב לשני ולהיפך


 

כמובן אפשר להשתדל, אבל הרבה פעמים אנשים ימצאו על מה להיפגע (על דברים שהם עצמם אולי עושים לאחרים בלי לשים לב)


 

בעיניי הרבה יותר חשוב שכל אחד ילמד פחות להיפגע מאחרים

אבל כנראה זה שוב ההסתכלות השונה שלי

זה בוודאי חשובאמאשוני

אבל אפשר גם לקיים דיון על איך אני יכול לפגוע פחות באחר.

הדיון הזה מתקיים כשמי שנפגע משתף מה פוגע בו ומה מסייע לו.

יתכן שהתשובה בסוף תהיה מה שטוב לאחד פוגע בשני.

ואולי אפשר לזהות דפוס מסויים למה אמירה אחת פוגעת בעוד שאמירה דומה אחרת דווקא מסייעת.

הסברתי את השקפתם בתור מי שלא אכפת לה מרחמיםירושלמית במקור

אז אין לי "מנדט" לסבור אם הם צודקים. לי כאמור לא אכפת.

ואם מכריחים אותי לענות, אז אני לא חושבת שבעולם המציאות הממשית זה מוצדק, כי זה דומה יותר לבחינה של "זה נהנה וזה לא חסר". הרי זה זה לא באמת מוריד מאיכות חיי כ"מרוחמת", שממילא לא נקבעת על ידי המרחמים, כמובן... ומה אכפת לי שירגיש טוב עם עצמו. אם היה לי כוח, הייתי מספרת לאחרים מה קרה כדי שיידעו יותר - נניח להתרחק מנוכל שנפלתי עליו במקרה

השאלה אם זו האמת או שזו התחושה של המרוחמיםלפניו ברננה!
התחברתי מאוד לשאלה ולתשובות!אמאשוני

תודה שהעלית את זה.

השאלה והתשובות הזכירו לי תחושת חוסר אונים חזקה שחוויתי לגבי אחד הילדים שהתבשרנו שצריך להתמודד כל החיים עם משהו מסויים.

לא יודעת מה הילד הרגיש, אבל אני הרגשתי שהוא מסכן ואיזה מזל שאני לא במקומו..

ואחרי שקיבלנו כלים והבנה של המצב ויצאנו לדרך, הרגשתי שאני איתו, אנחנו ביחד מול הדבר הזה, שיש לנו את הכוחות והיכולת והכלים לצלוח והחיים לא נהרסו בגלל זה וב"ה למדנו לחיות עם זה והחיים טובים ויפים, אבל לפעמים יש את התגובות של הסביבה שמזכירות לי את ה"בהלה", ההלם הראשוני. הרצון "לעזור" במקומות שאנו לא זקוקים לעזרה, אלא רק להתייחסות של שווה בן שווים.


אבל מודה שאני מהצד מתקשה שלא "לעזור" בנוגע לעניינים אחרים. מהצד זה נראה לי שאם לא אעזור זו אטימות.

אני לא יודעת איך בפועל להבדיל בין הדברים.

מה שבד"כ אני עושה זה לשהות בתוך הסיטואציה, לנסות לבקש רשות לעזור, דרך מבט עיניים.


אשמח גם לשמוע עוד תשובות ואולי ביחד נחדד בין רגישות לזולת לבין רחמים על הזולת.

לי הכי מפריעות שאלות חטטניותמקקה

מה קרה לך ברגל?

נפלת?

וזה מאנשים שבקושי אומרים לי שלום בדרך כלל

לא נתקלתי אבל אם ישאלו אותי באופן כזה זה כן יעצבןירושלמית במקור
👍🏼קמה ש.
גם לי זה מפריע❤️מאמינה ומתאמנת
👍🏼קמה ש.
👍🏼 תודה על ההסבר!קמה ש.
תודה יקרות!קמה ש.

בס״ד


על מגוון התגובות!


האמת היא שהרבה דברים שכתבתן כמו -


להתנהג עם טקט

עם רגישות

לכבד את הבחירות של השני

לא לשדר ביקורתיות

לא לחשוב שכל הפתרונות אצלנו

לחשוב מה היה עוזר *לו*

להציע בעדינות, אם בכלל (לעומת להנחית)


לא חשבתי בכלל לקשר לעניין של להיות עם או בלי הרחמים…


לא חשבתי ש״רחמים״ קשורים לחוסר רגישות, חטטנות, התערבות איפה שזה לא שייך, ביקורתיות וכו׳. בשבילי ״רחמים״ היא מילה שעד היום נטו הייתה קשורה לתחושת העצב והכאב לנוכח הכאב של השני - אבל אני מבינה עכשיו שבשביל רבים זה משהו הרבה יותר רחב מזה.


@אתחלתא דהריונא אהבתי את המשפט שכתבת בסוף, שבאמפתיה השני מרגיש אהוב ושבריצים הוא מרגיש חלש. נשמע כמו מצפן טוב 👍🏼


@ירושלמית במקור, אם זה באמת המנגנון (או אחד מהם), זה מובן אך עצוב... אם אני רואה מישהו שאין לו את מה שיש לי, אני בעיקר אחשוב האם יש לי איך לעזור או להקל עליו. אמנם זה עשוי גם לגרום לי להעריך יותר את מה שיש לי, אבל גם המחשבה הזאת תהיה מחשבה עמוקה כזאת, עם סוג של יראת כבוד. ועם ידיעה ברורה ששום דבר לא מובן מאליו והכל יכול תמיד להתהפך לכל כיוון אצל כל אחד.


@בשורות משמחות לוקחת איתי את החידוד שגם בנתינה צריך לדעת כמה ואיך כדי לא לתת לשני תחושה שהוא חייב לנו.


@אמאשוני שמחתי לקרוא שאני לא היחידה שזה מעסיק אותה 🙂. מעניין אם הבנת את הדברים כמוני עד עכשיו.

וואי שאלה מעניינת..חיים חדשים🍃

לדעתי (איך שאני חווה את זה) - הבעיה היא בעודף רחמים

שבמקום רגש טבעי שבא יחד עם רצון לעזור ואמונה באדם שמולו

מופיע רגש מוקצן של רחמים ואפילו ייאוש בשביל אותו אדם, וזה לא מאפשר לבן אדם לצאת מהחוויה הקשה שנמצא בא

 

מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי.. מאוד טוב לי שמתייחסים אליי באמפתיה, אבל לא סובלת עודף רחמים

תודה רבה!קמה ש.
בס״ד


מתאים לך לתאר קצת מה זה חוסר רחמים?


אני מנסה לעבור על הדברים השונים שעברתי-עברנו בחיים. חלקם היו קשיים שקופים, אחרים שאפשר לנחש וחלקם אובייקטיביים ואני פשוט לא זוכרת שהתייחסו אלי באובר-רחמים. בחטטנות או בחוסר טקט זה קרה לגמרי. אבל לא בטוחה על מה אתן מדברות…

אממ..חיים חדשים🍃

בסוף זה גם עניין של הסתכלות ופרשנות... 

אבל אני חושבת שאם אדם בא במבט עליון כזה, של ״איזה מזל שאני לא כמוך״, הוא סוג של קובר אותי ולא נותן לי תחושה של שווה בין שווים.. וקשה לנהל איתו שיח אמיתי וכנה.. אין הזדהות, יותר הרגשה של התנשאות. השיח במקרה הזה לא ירגיש חברי בכלל.

אנשים באמת ניגשים ככה?😰קמה ש.
בס״ד


נשמע לי הזוי וכל-כך לא שייך…😔

קצת הקצנתי את זה..חיים חדשים🍃

זה לא ממש עובר בראש במודע - אבל כן, עדיין יש פה אלמנט של התנשאות, ואצל המקבל זה יכול להתעצם בהרגשה.. (שבלי קשר הוא בעמדה של הצד החלש..)

 

ולגבייך - יכול להיות שיש לך ממש עין טובה על המציאות ואת לא שמה לב לטיפה התנשאות או זיוף, או שיש לך ביטחון בעצמך ובה׳ ככה שאת לא מזמנת אלייך את האנשים האלה (לפי איך שאני רואה את זה - אנשים עם ביטחון עצמי נמוך יותר מזמינים על עצמם אנשים מתנשאים ומקטינים)

תודה על ההסברים!❤️קמה ש.

בס״ד


עין טובה על המציאות - משתדלת…

ביטחון עצמי - תלוי מתי, לפעמים כן, לפעמים פחות 🙂

מאוד יכול להיות שבגלל שאת היית במקום נפשי יחסיתרחלי:)

טוב עם הקושי שלך - לא אומרת שלא היה לך קשה, אולי האמנת שתגדלי מזה?

לרוב כשבנאדם פוגש מישהו עם קושי שמשדר בכל אופן תחושה של ביטחון בהשם לדוגמא, של ראייה אופטימית שהוא ימצא את הדרך לגדול ולהוציא מעצמו את הכוחות. הוא לא מקבל תגובות מקטינות או ממסכנות ואפילו להיפך- לוקחים ממנו כח.

אני שמתי לב בתקופה של קושי שעברנו, שטכנית הקושי היה קושי לא קל ולא פשוט, אבל ככ הרגשנו ברי מזל על זה שהשם זימן לנו את האפשרות לבטוח בו בלי שום אחיזה במציאות, להתמקד בהתשדלות שלנו ולתת לו את השליטה על החיים שלנו, זה היה ככ מוחשי שאנשים ששיתפנו אותם בכל המכלול הזה היו איתנו בביטחון הזה ושמחו בשבילנו שהשם עוד יפנק אותנו...

לעומת זאת היו אנשים דווקא קרובים יותר משפחתית שמולם היינו חסומים מלשתף את הרגשות שלנו באמת, כי התפיסה שלהם את המציאות ככ רחוקה משלנו שהיה לנו קשה להיפתח והם ריחמו עלינו במובן הלא טוב, ודחפו לעזרה גם שלא רצינו  (כי לא מסוגלים לסבול את המחשבה שמישהו מהמשפחה שלי נמצא בכזה מצב) והעבודה שלנו הייתה להבין שזה עניין שלהם וחרדות שלהם שמתלבשות על המצב שלנו, כי אנחנו באמת היינו בסדר עם זה .

בדיעבד אני חושבת שאם היינו חזקים יותר ומתעקשים להפריד בין המשפטים שהמשפחה אמרה, שגרמו לריחוק,  לבין הרצון הפנימי שלהם שאכפת להם, היינו צריכים לעשות יותר מאמץ להרגיע אותם .

בכללי אני חושבת שכשנמצאים בניסיון גם בני האדם מסביבנו מקבלים תפקידים, כאלה שיכולים להאיר לנו וכאלה שהם חלק מההעצמה של הקושי והאתגר -וכשיודעים שזה דרכו של ניסיון נלחצים פחות.


יצא לי ארוך, באמת נושא מעניין.

יכול להיות באמת... אם כי הייתה לפחות תקופה אחתקמה ש.
בס״ד


שבוודאות הייתי בלי שום תקווה, אופק או אמונה שאצמח מזה ועדיין לא זכורה לי גישה כמו מה שתואר בשרשור כלפיי.


בכל מקרה כתבת פה דברים מאד מעניינים ומעוררים מחשבה והשראה. תודה!

כי אדםEliana a

לא אוהב להרגיש מסכן

ברגע שמרחמים על מישהו הוא מרגיש מסכן ופחות ואף אחד לא רוצה להרגיש פחות ( שורוק לא מצליחה לנקד) ועלוב!

אנחנו רוצים להרגיש אנשים ראויים מהשורה ומוערכים, לא ראויים לרחמים , סוג של גם לא רוצים טובות שלא עשינו משהו טוב לקבל אותם

קצת קשה לי להבהיר ממש


זוכרת שפעם סיפרתי משהו למישהי ואז היא דיברה אלי ברחמים ומאז אני מעדיפה לא לפגוש אותה

כן, אני מבינה שאף אחד לא רוצה להרגיש פחות או מסכןקמה ש.
בס״ד


רק לא מצליחה לשים את האצבע על מה בהתנהלות שלנו עלול לגרום לשני להרגיש ככה.


נגיד בסיפור שהזכרת בסוף (וחיבוק על התחושה!!), מה במה או באיך שהיא אמרה את הדברים גרם לך להרגיש שזאת לא אמפתיה אלא משהו שלילי מבחינתך? רק אם נוח לך לתאר כמובן.

אני חושבת שהיה בה סקרנות= חטטנותEliana a

היא ניסתה שאני אדבר עוד ולא רציתי וניסתה שוב, ( לשווא) . לא עודדה אלא העמיקה בשלילה

תחושה כללית כזאת שאין אמפתיה טהורה

הבנתי 😔, אוף… באמת לא שייך…קמה ש.
זה באמת שאלה מעניינתבארץ אהבתי

קודם כל - כששאלת על רחמים, קודם כל מה שעלה לי זה שרחמים זו אחת המידות של הקב"ה (שקשורה ליעקב אבינו). אז מעיקרה נראה לי שוודאי שזו מידה שנכון וראוי שיהיה לנו. 'מה הוא רחום - אף אתה רחום'

אבל אני חושבת שלפעמים הדרך בה היא מתבטאת היא לא נכונה או לא מדויקת ולכן גם עלולה לגרום להרגיש לא נעים.


אני לא בקיאה יותר מידי בהגדרות המידות של הקב"ה. אז לא יודעת להגדיר איך המידה מתבטאת באופן אלוקי.

אני כן יודעת להגיד שבראש השנה מזכירים הרבה את מידת הרחמים, כאשר הקב"ה עומד מכסא דין, ועובר לכסא של רחמים.

איך שאני מבינה את המושגים האלו, דין זה 'מה שצריך להיות', בצורה ישרה וחותכת. אבל כסא הרחמים, שבסופו של דבר הקב"ה שופט אותנו ממנו, יש בו 'לפנים משורת הדין', יש בו יותר ראייה של הקושי שמביא אותנו לא להצליח בכל מה שהיינו צריכים, יש בו יותר מקום שנותן לנו הזדמנות, למרות שאולי לא לגמרי מגיע לנו מצד הדין. (זה איך שאני מבינה את הדברים, מבוסס על שיעורים ששמעתי לפני ר"ה של הרב ראובן ששון, שבהם הוא הסביר את המושגים. מקווה שדייקתי).


אז מצידנו אני חושבת שמידת רחמים נכונה ומדויקת  יכולה להתבטא ביחס של אכפתיות, אמפתיה, הבנה של הקושי של השני, רצון לעזור, ואולי מעל הכל - לא לשפוט את האחר, לא להסתכל עליו מתוך מבט של 'דין'.

ורחמים לא מדויקים עשויים להתבטא בצורה שבאמת גורמת לאדם ה'מרוחם' להרגיש מסכן, להרגיש שנותנים לו או מסתכלים עליו מתוך עליונות.


אני חושבת גם שהרבה פעמים כשאנשים נמצאים במצב של חולשה, הם רוצים להרגיש שעדיין יש להם את הכוח להתמודד, הם רוצים שיאמינו בהם ובכוחות שלהם. ולפעמים רחמים לא מדויקים יגרמו לאדם להרגיש שמסתכלים עליו בתור נזקק, בתור מסכן, שנמצא למטה ונזקק לאחרים. וזה מחליש, שזה בדיוק הפוך ממה שהיינו רוצים להרגיש.


(כתבתי מה שעלה לי, יצא אולי קצת מבולבל, לא יודעת אם הכל מדויק...)

מתחברת מאד ואפילו חשבתי על כיוונים דומים כשפתחתיקמה ש.
בס״ד


את השרשור. תודה בארץ אהבתי!

באתי להגיב מאותו כיוון ורואה שכבר כתבת..רחלי:)

אז רק אחדד על ההגדרה של רחמים. 

רחמים במקורם הם לא מידת החסד כמו שכתבו פה - בחסד אפשר להרגיש חוסר נוחות כי העיקר זה מה שהנותן רוצה לתת מתוך הרגש שמתעורר בו. בחסד בנאדם עדיין עסוק בעולם שלו ולא באמת נפגש עם השני. (כמו ההבדל בין צדקה להלוואה)


 

רחמים כמו שהם בראייה של הקב"ה, וזה גם הראייה שאנחנו צריכים לאמץ, זה היכולת להסתכל על הפוטנציאל של השני גם אם הוא רחוק מהמימוש שלו, זה בעצם לתת צ'אנס כשאין בסיס עובדתי לצאנס הזה, רק אמון ביכולת של השני לעבור את הקשיים האלה לגדול מהם ולהוציא את הכוחות שיש בו.

אני חושבת שזו ראייה שמאפשרת לאנשים להרגיש בנוח עם הקושי שלהם, כי אם כשאני רואה אותם והם משתפים אותי אני בהסתכלות שלי מאמינה מאוד שיש להם את כל הכוחות להתמודד עם זה והם לא "קורבן" של המציאות שנקלעו אליה, הכל לגמרי מדוייק, אם זו התפיסה על מציאות של קושי (שזה בא להגדיל אותנו לגלות כוחות פנימיים יותר ולכל אחד יש את הקושי שלו) אז ממילא אני לא מרגישה מאוימת לחשוף את הקושי שלי ולהתחבר גם לקושי של השני. כולנו בתוך זה עם הכוחות שניתנו לנו במיוחד בשביל זה...


 

לדוגמא מטפלים ממש חייבים ראייה כזו כי זה הדרך היחידה שבה האדם שנמצא בקושי יכול לצמוח. 

ממש התחברתי למה שכתבת!אם_שמחה_הללויה

זוכרת ששיתפתי בפורום על אתגרים עם חברה שלי שמסתגרת, כי לא רוצה שארחם עליה וממש עזרת לי להבין איך להמשיך.

איזה קטע, ההגדרה שאת מביאה פהקמה ש.
בס״ד


היא בדיוק ההיפך ממה שכנראה מכאיב, מציק ופוגע במי שמבקשת שלא נרחם עליה. את מגדירה את המושג רחמים כדבר מעצים בסופו של דבר, בעוד שאני מתרשמת שהרבה תופסים אותה כדבר מקטין ומחליש.


בכל מקרה זאת ראייה שאני מאד משתדלת לאמץ ושאני מאד מאמינה בה!

לרחם זה לחשוב שאתה מסכןעדינה אבל בשטח

גם אם יש לי התמודדות, אני לא מסכנה, נבחרתי וקיבלתי ניסיון ואני אעמוד בו, לא קל לי, כואב לי, אבל אני לא מסכנה..

אני למשל רואה פה לפעמים שמישהי כותבת איזה יום נורא היה לה ומה היה עם הילדים, יש כאלו שיתבטאו ב: אוי מסכנההה.. מבחינתי זה הגזמה, מסכן זה איוב. וגם הוא אם אני לא טועה בנה חיים חדשים..

זו ההסתכלות שלי, ואגב, אף פעם לא ביקשתי אל תרימו עלי, פשוט עשיתי את זה, אז אמרתי שקשה, פירטתי שלא כיף, אבל הוספתי שכמובן הכל בסדר ותודה להשם על מה שיש

עשה לי סדר מה שכתבתקמה ש.
בס״ד


על ההבדל בין לראות אדם כמסכן לבין לראות אותו כנבחר כדי לעבור משהו מסוים וכמסוגל להתמודד איתו. מסכימה שזאת עמדה פנימית שונה ושהיא עשויה להשפיע על השדר שלנו לעברו. תודה!


(מעניין ההרחבה שלך לגבי התגובות בפורום. נראה לי שמי שכותבת ״מסכנה״ לא מתכוונת כפשוטו, אלא כביטוי. אבל מבינה את מה שאת אומרת).

נראה לי אולישיפור

שאנשים חוששים שהקושי יגדיר אותם. שיחשבו עליהם בתור מסכן ומוגבל. ולא יראו את המכלול של האדם שרובו בסדר.

מבחינת התייחסות ספציפית- אולי שיפנו אליהם באופן קבוע בפרצוף מרחם.

תודה על ההסבר!קמה ש.
אני חושבת שרחמים מוגזמיםאם_שמחה_הללויה
עבר עריכה על ידי אם_שמחה_הללויה בתאריך כ"ה בכסלו תשפ"ה 10:29

לא בריא לשני הצדדים. גם לצד שמרחם, שהלב שלו נקרע (במיוחד נגיד לדמות שמטפלת שרואה הרבה מקרים או בן משפחה שמרחם) וגם לצד המרוחם (שבנוסף להתמודדות שלו צריך להתמודד עם הרחמים המוגזמים שמכבידים עליו). יחס קליל לסיטואציה, אופטימיות והומור זה מה שעוזר לי בעיקר בדו שיח וגם מה שאני מעריכה כמשתפת בקשיים ובעיקר הרבה הקשבה ולא לרוץ לתת עצות.

אבל זה קצת תלוי ניסיון, לא? וגם קרבה לאותו האדםקמה ש.

בס״ד


לא יודעת, נראה לי שלהרבה מאד ניסיונות פחות מתאים להגיב ביחס קליל ובהומור. ואפילו אופטימיות זה עלול להישמע צורם לפעמים… או שלא הבנתי אותך נכון אולי…

למה כשיש לנו נסיון רציניאם_שמחה_הללויה

קשה לנו לשתף דווקא את הקרובים ואת החברים נגיד או כאן בפורום יותר קל? כי קרובים הכי מרחמים עלינו ודואגים לנו ואז צריך להתמודד גם עם הדאגה שלהם.

אני עובדת עם רופאה שלפעמים צריכה להודיע דברים לא פשוטים שהיא רואה(רדיולוגית של שד) אז היא ממש מצליחה במילים שלה להכניס בטחון ואופטימיות ולא רחמים. נגיד היא אומרת "בכל מקרה את תהיי בסדר, זה בר טיפול, הרבה נשים עוברות את זה וכו'"

או גם יכולה להכניס הומור שחור "לא מתים כל כך מהר".

לא יודעת אם הצלחתי להעביר, אולי זה אפילו נשמע רע, אבל תמיד האווירה מאוד טובה בחדר ואני בטוחה שלפציינטית זה לא צורם וכו'. לפעמים נראה לי זה גם החום והעיניים הטובות של הבן אדם שמולך כבר עוזרות להרגיש טוב.

תודה על הפירוט!קמה ש.
בס״ד


מבינה את מה שאת אומרת לגבי בחירת החברים או הפורום על פני אנשים קרובים.


לגבי הרופאה, אני יכולה לדמיין את את הסגנון. אבל תסכימי איתי שיש דברים שהיא יכולה להגיד מהמקום שלה אבל שסתם חברה, שכנה או מכרה לא הייתה יכולה להגיד?

בסוף נראה לי זה חוש כזה, אם מי איך לנהוגאם_שמחה_הללויהאחרונה

את נשמעת אישה עם המון אינטליגנציה רגשית♥︎

אז בסוף זה לא משנה ההגדרות. 

אני גם תמיד מתפילת שה' יכניס לי את המילים המדויקות כי "מאדם מערכי לב ומה' מענה לשון"

את אישה כל כך רגישה❤️מאמינה ומתאמנת

מבחינתי רחמים זה להסתכל על האדם כאילו הוא מסכן. כאילו את יודעת מה טוב לו והוא לא יודע.

אני מעדיפה שיחשבו עלי שאני אלופה וגיבורה עם ההתמודדות שלי ויעזרו לי מהמקום הזה מאשר שיחשבו שאני מסכנה שלא יודעת מה טוב לה.

עכשיו קראתי חלק מהתגובות ויש לי עוד תשובהמאמינה ומתאמנת
רחמים מוגזמים זה גם להגיע למצב שאני צריכה להרגיע אנשים אחרים שבוכים מהמצב שלי (לא מתכוונת לבעלי שעובר איתי הכל אלא אנשים אחרים) ולהיות החזקה בשבילם😂🤦‍♀️
תודה על המילים ❤️ ותודה רבה שהגבת ועל ההסברים!!קמה ש.

אולי יהיה פה רעיון למי לפנות.. (טריגר הפלה)קנמון

כמה שבועות אחרי הפלה.

כתבתי פה באלול איזה פוסט כאוב על כמה כואב לי לקבל שוב ושוב את הלא ולחוות את אי-המענה מה'.

יום למחרת בהפתעה מוחלטת, כי היו סימני מחזור מקדימים, גיליתי הריון.

לא היה גבול לאושר.

כשנפל, חשבתי, לפחות קבלתי תזכורת מה' שלא ארגיש שהוא לא רואה אותי.

אבל האמת, שברון הלב כל כך גדול..

חיכיתי כמה שנים, עברתי כמה הריונות כימיים ו..כבר חששתי שלא יקרה. אני גם מעל 40.. ופתאום כשזה קרה, וואו.. כל כך כל כך שמחתי. הרגשתי שהלב שלי מתמלא ושאני מתחייה מזה ממש.

ואז, זה נגמר.

אז יש את הצער הגדול.

אבל חוץ מזה, יש גם כל מיני תופעות גופניות שלא עוברות.

אני חושבת שהאחת העיקריות בהן היא הרגשת כאב מטורף באגן.

כואב לי כל כך.

בעיקר אחרי שאני עומדת /הולכת רצוף נניח חצי שעה,

מרגישה שהאגן עוד מעט צונח לי מרוב כאבים.

האזור מאחורה של עצם הזנב בוער,

הצדדים,

מקדימה- שיפולי הבטן.

יש לציין שאני עם עודף משקל ועם בטן מכובדת כולל צורה 'מהממת' שנוצרה בה בעקבות קיסרי שעברתי.

אבל אלו נתונים שמלווים אותי כבר כמה שנים

ואילו הכאבים באגן חדשים.

למי לפנות?

כבר הייתי אצל רופא משפחה (בעקבות עוד תופעות ומצב גופני ירוד- חולשה, כאבי ראש, ועוד..) ששלח אותי לסדרת בדיקות דם ושתן.

בדיקות הדם בגדול תקינות. ב''ה.

מרגיש לי שזה יותר תחום פנימי בגוף. השאלה של מה- עצמות? רחם? יציבות? וואט אבר?

קיצר, אם יש למישהי כיוון יצירתי למי לפנות ואיך לטפל- ממש אשמח, כבר אין לי כח להרגיש לא טוב..

תודה מראש..

רופא משפחה יכל לשלוח אותך גם לאולטרהסאונד בטןהמקורית

מכל מקום הייתי פונה לרופא נשים קודם האמת

חיבוק♥️ תרגישי טוב!

למרות שהרבה מהכאב הוא בעצם בגב?קנמון

ובאולטרסאונד שעשיתי אחרי לא נמצאו שאריות,

והבטא כבר מאופסת..

מה שכן, המחזור שהיה לי אחרי היה כבד ונורא. דימום מאסיבי במשך כמה ימים רצוף

לא יודעת לגבי הכאביםילד בכור

אבל מחזור ראשון אחרי הפלה הוא ממש קשוח

תודהקנמון

כן. אם שרירי הבטן חלשיםהמקורית

אפשר לא לזהות מה מקור הכאב בדיוק

אולטרהסאונד רחם בודק רק רחם, לא את כל חלל הבטן אגב

בגלל שזה קרה אחרי ההפלה דווקא אז הייתי מנסה אצל רופא נשים

אוקי.. הבנתי.. אולטרסאונד לכל הבטן..קנמון

החכמתי. תודה

חיבוק ענק!! ❤️פרח חדש

יש מצב שמה שיש לך זאת דלקת באגן?

אני סבלתי מזה כמה פעמים

ויכולה להגיד לך שלא כל הרופאים יודעים לזהות את זה

וואלה. מחשבה מעניינת ויכול להיות מתאיםקנמון

השאלה שלי- איך עולים על זה?

אני בלי חום.

לפעמים במישוש באזור הרחםפרח חדש

אם מרגיש כואב או אי נעימות.

זה לא מחייב לגרום לחום, בדכ מצריך טיפול אנטיביוטי חזק של כמה סוגים יחד

תודה. אבדוקקנמון

נחת מספיק אחרי ההפלה?אביול

אני גם אחרי הפלה לצערי, ורק עכשיו, כשעברו שבועיים, התחלתי ללכת יותר מחמש דקות...

יכול להיות שהגוף שלך צריך פשוט מנוחה....

נחתי המון. שכבתי מלא.. הייתי חלשה ברמות.קנמון

גם קיבלתי עירוי ברזל כפול.

ולמרות זאת החולשה המשיכה.

לכי תדעי, אולי כואב לי באגן מרוב שכיבה(;

חיבוק על ההפלה. באמת צריך זמן..

מציעה לך להתייעץ עם רופאאביול

יכול להיות שזה מצביע על עוד צורך במנוחה, או על משהו אחר...

רופא נשים כמובןאביול

תודה על החיבוקאביול

וכן לאמר...

זה יכול להיות דלקת ברחםמבורכת

תודהקנמון

יקרההריון ולידה

יש כל מיני טיפולים של עיסוי רחם או דברים דומים.

העיסוי חיצוני כמובן

נשמע שהגוף שלך זועק את הנפש, ויש דרך לטפל בנפש דרך הגוף. אני לא מכירה מישהי ספציפית אבל תנסי לחפש בכיון.

בהצלחה, התאוששות טובה ושלמה והרבה כוחות!

(כמובן האפשרות של דלקת באגן שהעלו פה גם קיימת, וכדאי לבדוק ולטפל במקביל(

אמן. תודה. נשמע כיוון טובקנמון

וואו איזה כאב לברק לרגע9

ממש משתתפת בצערך.

הכאבים נשמעים באמת כמו איזו דלקת, אבל אמרת שעשית בדיקות דם ובטח היו רואים מדדים של דלקת שם. הייתי מנסה אצל רופאת נשים האמת ולא רופא משפחה. אולי שם תמצאי מענה יותר טוב.

בנוסף, אולי זה לא קשור אבל אני ממש ממליצה על יוגה. אני ראיתי לאורך השנים שזה ממש פותר ומונע כאבים מכל הסוגים. זה מחזק את שרירי הליבה בעדינות ואני רואה שבתקופות שלא עשיתי באמת היו לי כל מיני סוגים של כאבים.

אם אין לך חוג בסביבה יש מלא ביוטיוב, יכולה להמליץ לך על דברים ספציפיים אם תרצי.

מנסיון דלקת באגן לא מחייב עליה במדדי דלקתפרח חדש

טוב לדעתרק לרגע9

אז באמת כיוון טוב לבדוק את זה

אשמח להמלצה.קנמון

רחוקה מיוגה כרחוק מזרח ממערב.

יותר בתחום של ספורט קיצבי.

כל תנוחות היוגה האלו נראות לי לא רלוונטיות ל(חוסר) יכולת שלי.

אבל מוכנה לנסות.

אז אשמח להמלצה למשהו לא מורכב מדי ביוטיוב..

ותודה!

מציעה רעיוןבארץ אהבתי

מבחינה רפואית - אולי כדאי גם ללכת לפיזיותרפיסטית רצפת אגן. לפעמים הכאב קשור במשהו בשרירים שם ויש להן איך לעזור.

ועוד רעיון - לי לאחרונה היה איזה כאב באזור האגן, והלכתי למישהי שעובדת בשיטות טבעיות (יש לה הכשרות בהרבה תחומים - עיסוי, דיקור, אוסטאופתיה ועוד). והיא הצליחה לזהות את הבעיה ולטפל.

אני יכולה בשמחה לתת לך את הפרטים בפרטי (אם את מאזור ירושלים. למרות שאני יודעת שיש כאלו שמגיעים אליה גם מרחוק...).

גם כיוון מעניין..קנמון

אשמח להמלצה בפרטי.

אני לא מאזור ירושלים אבל לא שוללת הגעה.

תודה!

תודה לכל הנשים היקרות על העצות הטובותקנמוןאחרונה

ועל התמיכה.

זה נותן כח..

שהשם יברך אתכן בטוב!

כמה עולה לכם כל האוכל לשבת?פצלשהריון

אם מסכימות לרשום בגדול מה הוא כולל וכמה נפשות?

כולל חטיפים, שתיה, בורקסים, עוגות חלות וכו...

זוג+2 באזור ה400 מפרטתפיצישלי

ליל שבת

סלטים כ10 סוגים חלק קנויים באזור ה70 שח

דגים -50 שח

מרק קובות ביתי 30 שח

שבת בבוקר

בשר 80 שח

ממולאים או אורז עם עוף 50 שח

סעודה שלישית סלטים

מלבד זאת חלות 50 שח

עוגות ופיצוחים וחטיפים 80

מה אתן מכינות לשבת בצהריים?רינת 24

לילדים שלי נמאס מעוף…

מחפשת מתכון לבשר טעים ומיוחד שאפשר להניח על הפלטה בבוקר (ללא נוזלים ושלא יתייבש).

חוץ משניצל וחמין 🙏

קציצותכורסא ירוקה.

אבל זה גם תלוי מה המנהג שלכם מבחינת נוזלים. יש קציצות עם מעט רוטב. אפשר נקניקיות אם אוכלים אצלכם

פאי רועיםמישהי מאיפשהו

או בורקס בשר (בצק עלים/פילאס ממולא בבשר טחון מבושל עם בצל, פטריות, תפוא, תבלינים).

אפשר גם פרגיות לבד, או פרגיות עם אורז

טורטיות\ בורקס בשרשנהב

טורטיות יותר טעים

יכולה לפרט על הטורטיות?כורסא ירוקה.

..שנהב

מטגנים בצל, מוסיפים בשר טחון, אפשר גם פטריות\צנוברים תבלינים

מטגנים את הכל ככה טוב ומפוררים את הבשר תוך כדי.

כשמוכן שמים בערך שתי כפות מהתערובת בתוך טורטיה, מגלגלים כמו סיגר, סוגרים עם ביצה שלא יפתח

מורחים מעל ביצה ומפזרים שושמשום, אופים עד שמשחים

אפשר קבבוניםהשקט הזה

חזה עוף שלם בתנור שפורסים לפני ההגשה

פרגיות/ חזה עוף. אולי לחמם על תבנית ולזמן קצריעל מהדרום

לזניה בשריתכתבתנואחרונה

כמה אחוזי מניעה יש לדיאפרגמה? חייבת למנוע בגללדיאפרגמה

סיבה רפואית ואין אופציות כמעט, חושבת בלית ברירה לעבור לזה למרות שהבנתי שפחות אחוזי מניעה, יש כאן מישהי שנכנסה להריון עם דיאפרגמה?

חייבת להגידציונה.

שעם כל סוג של אמצעי מניעה יש בנות שנכנסות להריון..

הדבר היחיד שהוא 100 אחוז זה להמנע, וזה לא אופציה.

אמצעי בטוח זה מעל 90 ומשהו אחוזים..

בהצלחה בהחלטה!

אני חששתי מאוד גםפרח חדש

עברתי לזה בלית ברירה

הלכתי למתאמת וקניתי את הגל גם ששמים

זה מונע מצויין ואני אחת שנקלטת ממש בקלות. חודש חודשיים הייתי לא רגועה כי חששתי עדיין אבל ראיתי שזה פשוט עובד ונרגעתי

זה אופציה די טובהשימושית

אבל תקפידי מאוד על ההנחיות (לא להזניח את ההתאמה, ולא כל כמה זמן שצריך+ אם יש שינוי חד במשקל)

ויכול להיות (לפי רמת הסיכון בכניסה להריון) שבימים המועדים ממש עדיף שלא תקיימו יחסים. אבל זה רק אם ממש אסור לך להיכנס להריון.

להימנע בימים מסויימים בעיני זה כבר ממשפרח חדש

להשתמש במניעה לשווא

כל המניעה שמשתמשים זה כדי למנוע הריון, גם אם האחוזים לא 100 אחוז

נכון שיש כמה ימים לפני וכמה אחרי שהחשש קיים אבל יותר קטן

אבל אין לזה סוף ככה

צריך להשתמש במניעה לפי הכללים ולחיות חיי אישות נורמליים (זה בהרגשה שלי אחרי אי אילו מחשבות ונסיונות לגבי זה)

בד"כ את צודקת, ועדיין אם הצורך הרפואי הוא מוחלטשימושית

ממש, רופאים ממליצים להשתמש במניעה כפולה בימים האלו (התקן או גלולות+ שקפים או נרות)

אז אם מונעים בדיאפגרמה ממליצה פשוט להימנע כי לא ישימו התקן או יקחו גלולות בשביל הימים הנ"ל...

אז לא צריך דיאפרגמה.. סתם מיותרפרח חדש

לא נכוןשימושית

יש 6 ימי פוריות, מתוכם 2 נחשבים לימים המועדים ממש.

אין הבדל כמעטפרח חדש

הזרע שורד מאוד טוב גם 3 ימים בתוך גוף האישה

כך שמדובר על הרבה יותר מיומיים

אם להימנע כי יש חשש

אז החשש צריך להתחיל כמה ימים קודם.

ואם לא חוששים 3 ימים קודם כי יש מניעה

אז גם ביום הביוץ לא אמורים לחשוש

אם להימנע באמת בגלל חשש שהמניעה לא מספיקה אז צריך טווח יותר ארוך ושאר הימים לא צריך בכלל מניעה.

לא יודעת, זה מה שהרופא אמר לי בפעם שהיה סיכון ממשישימושית

להיכנס להריון.

ואז שאלתי עוד שתי רופאים והם אמרו אותו דבר פלוס מינוס

זה מסוג הדברים שבעיני רופאים הם לא הכתובתפרח חדש

הם מתעלמים מהעובדות בשטח

ומתייחסים רק ליום הביוץ

כי הם למדו רפואה ואיך לעזור לנשים להיכנס להריון ולתזמן יחסים עם ביוץ

בעבר הייתי בטיפול כלשהו עם מעקבי זקיקים והתוכנית היתה לנסות להיכנס להריון מיחסים 4 ימים לפני ביוץ (ואז להימנע עד יומיים אחרי הביוץ).

ככה עשינו וישר נקלטתי אותו חודש. זאת פשוט עובדה שזרע חי כמה ימים בתוך גוף האישה

טובים מאוד מנסיוני, אם מקפידים להשתמשהמקורית

עם קוטל

אני איתה כבר כמה שנים ומאוד מרוצה. שום חלופה אחרת לא הייתה לי טובה כמו זו

עם כל אמצעי מניעה ניתן להיכנס להריון אגב. יש נשים שמכנסו עם התקן/ דיאפרגמה/ גלולות

בשונה מאמצעים האחרים השימוש וההצלחה בדיאפרגמה תלוי בך כמעט לגמרי (כמעט כי אם השם רוצה אז לא יעזור כלום ויהיה הריון) . אם את שמה. אם את משתמשת בקוטל. אם היא מונחת כמו שצריך. אם השארת אותה כמה שעות שצריך אחרי.

המתאמת שלי ספרה שבמדינות עולם שלישיפרח חדש

מקובל שנשים הולכות עם זה קבוע כל היום

אבל הם לא מקפידות על הגל ולכן אחוזי המניעה יורדים ואולי בגלל זה גם החישוב הכללי של אחוזי המניעה יורדים כי מחשבים את השימוש שלהם

ממש מוכנות לכל תרחיש😅המקורית

האמת שמי שמזהה ביוץ לא צריכה כל יום

אני שבוע לפני פרישה לא שמה בכלל

אני מזהה ביוץ ונכנסתי להריון איתה עם הגל והכלהריון ולידה

לא הולכת לפרט פה מעבר אז לא לשאול אותי בבקשה עוד

אסכם שזה עדיין רגיש ושזה הבייבי הכי הכי שאני שמחה שקיים

אני בטוחה שזה קרה ויקרה לעודפרח חדש

וגם עם התקן זה קרה ויקרה

וכנל עם גלולות וטבעת

בקיצור

זה לא חידוש ולא מוריד מטיב המניעה ביחס למניעות אחרות

זה מה שהפותחת שאלההריון ולידה

והרגשתי צורך לאזן כשכולן כותבות שמי שנכנסה להריון זה כי לא שמרה וכו

צודקתפרח חדש

אני בטוחה שיש פה נשים שנקלטו גם עם סוגים אחרים.. רק שלא ישמע כאילו זאת הממניעה היחידה שלא 100%

אני לא כתבתי ככההמקורית

גם אניזריחה123

נכנסתי אתה

האמת בלי ג'ל

ואולי זה בגלל פערים במשקל.. לא יודעת

על כל השאר מאוד הקפדתי.

היה קשוח, אבל היום הילד גדול והוא מאתגר אבל מדהים וברור שאי אפשר בלעדיו.

עדיין אני בטוחה שאחזור עכשיו לדיאפרגמה (לפני הלידה הנוכחית היא מנעה יפה) כי שאר האמצעים פשוט לא באים בחשבון מבחינתי מניסיון העבר

האמת שבלי ג'ל זה מבחינתי שימוש לא נכון112233445566

והקודמת שאמרה שנכנסה אמרה שרגיש ולא מפרטת אז קשה לדעת מה זה שימוש נכון שהיא אמרה

אבל מבחינתי שימוש נכון זה מתאמת, גל, כל פעם כשאני מכניסה להרגיש שיושב טוב ומכסה את צוואר הרחם בוודאות.

מן הסתם בטוח יש גם כאלו שנכנסו בשימוש נכון פשוט על דיאפרגמה מתארים שימוש נכון ובסוף כשמפרטים רואים שלא אז זה בכלל מבלבל

לא רק מבחינתךפרח חדשאחרונה

אלו ההנחיות הרשמיות לשימוש בדיאפרגמה

האחוזים של מניעה עם דיאפרגמהoo

נגזרים גם מאלו ששכחו לשים/ שלא ידעו איך לשים/ שלא שמו קוטל/ שלא השאירו מספיק זמן אחרי ועוד

זה בעצם סיליקון שחוצץ וחוסם מעבר

והקוטל בא לשכבה נוספת של הגנה

זו הגנה גבוהה

אבל צריך להיות אחראיים לזכור/ לדעת לשים/ להשאיר

אני יכולה לנצלש לשאלה?אחת כמוני

דיאפרגמה יכולה להתאים אם יש חולשה משמעותית של שרירי רצפת האגן?

אני התאמתי את שלי אצל פזיוטרפיסטית רצפת אגןפרח חדש

אז היא בודקת גם את זה

שהדיאפרגה תתאים למצב השרירים שם

לי עובד נהדר112233445566

ואני אחת שנקלטתי תמיד בקלות

התאמתי אצל מתאמת ואני מקפידה תמיד כשאני שמה אותה (עם ג'ל כמובן) להרגיש שהיא יושבת טוב ושצוואר הרחם מכוסה כמו שצריך.

נראה לי ששימוש נכון מאד משפיע....

אז חשוב לשים לב אצל המטפלת להבין את העקרונות שהיא בודקת לך שתדעי גם לזהות על עצמך אם משו לא תקין

אני כבר עשור עם זה ומרוצה מאד!שאלתהריון

צריך להקפיד על ההנחיות. משתמשת עם קוטל ג'ל בנוסף. ולהיות מודעת. למשל שמתי לב שהיא מטיילת לי פתאום ובאמת הייתי צריכה להחליף מידה. אוהבת שיש מחזוריות כי ככה המערכת ההורמונאלית עובדת כמו שצריך. יש חשק מתי שצריך. עם אמצעים אחרים זה פגע לי מאד בחשק. וגם שרוצים היריון אז כל המערכת עובדת מסודר ופשוט לא שמים, אין צורך להוציא/לחכות שיהיה מאוזן.

מה שכן אני שנה אחרי לידה לא מקבלת מחזור (ועדין משתמשת ליתר ביטחון) שנכנסתי להיריון אחרי שנתיים וחצי זה היה לי אחלה שנה+ של מחזורים. אבל היתה תקופה שמנענו ליותר ואז זה כבר קצת התחיל להתיש אבל זה היה באמת כמה שנים שבדיעבד אוךי הייתי עושה משהו אחר. ואולי לא..אין לדעת ;)

בשימוש נכון ועם קוטל זרע עד 95 אחוזרק לרגע 1

כל אמצעי מניעה כשחושבים על הסטטיסטיקה כדאי לקחת בחשבון גם את הגורמים להפחתת יעילות

גלולות למשל 99 אחוז מאוד גבוה אבל אם שוכחים לקחת או לוקחים אנטיביוטיקה או מחלת מעיים היעילות כבר יורדת

התקן מותר לך? כדאי לדעת שזה מתאים גם לתקופה קצרה מה שפעם אמרו שלא

אמהות לצמודים?עיונית

אז מסתבר שאני בהריון.

לא רציתי את זה, מבחינתי מינימוםם עוד שנה...

והתינוק שלי עדיין תינוק! הרגע חגגנו לו שנה, הוא לגמרי יונק ועוד ישן איתי..

השנה הזאת הייתה לי ממש אינטנסיבית עם התינוק. איך עושים את זה כשיש גם פעוט בן עוד לא שנתיים?

אני אשמח לעצות, טיפים, ועידודים שזה שווה את זה 🥲

תזכרי שעוד 9 חודשיםהשקט הזה

התינוקי כבר יהיה ממש פעוט. ירוץ, ידבר במידה מסויימת.. 9 חודשים של הריון זה המון זמן בהתפתחות של תינוק/ פעוט

גם לי קרה, כשהקטן שלפניו היה בן שנה נכנסתיהתייעצות הריון

להריון עם התקן והרגיש לי שהוא ממש תינוקי. היה קשוח באמת, יכולה לעודד אותך שגיל שנה ותשעה חודשים שונה מאוד מאוד מגיל שנה! אמנם עדיין הרגיש לי שהוא תינוק שלי, אבל הוא כבר הלך, דיבר קצת, הבין המון וקיבל את התינוק בשמחה ואהבה.. התינוק שנולד מתוק מדבש, אבל ברור שזה דורש ויחסית צמוד.. תני לעצמך זמן לעכל את האירוע.. מקווה שתתחזקי ותצליחי להכיל את זה בטוב. מוזמנת לפרטי אם תרצי

יש לי צמודים ואחכ לא צמודיםכורסא ירוקה.

ההתחלה עם צמודים קשה, זה ברור, אבל קודם כל את עדיין בתוך הלופ, זה לא להתחיל מאפס עם תינוק (בניגוד ללא צמודים שהיה לי יותר קשה מהבחינה הזאת), ושתיים זה משתלם ממששששששש.

בהתחלה כשאמרו לי שזה משתפר לא האמנתי בכלל, אבל וואו! איזו קרבה ואיזה כיף זה כהורים לראות את הכנופיה הקטנה 🤣 והם ממש חברים ואכפת להם אחד מהשני וחווים חוויות דומות וזה מהמם.

הטיפ הכי טוב הוא לקחת עזרה בהתחלה בלי להתחשבן, לדאוג גם לזמן אישי עם הגדול ולשמוח בעצמך בשבילו על המתנה המופלאה שהוא מקבל שהיא האח החדש (זה ממש לא נאמר כביקורת והגיוני שאת בהלם ומאוכזבת. הכי נורמלי וטבעי. הכוונה היא לא לשמוח שקרתה לך "תקלה", אבל גם אם בשבילך זה קושי בשבילו זה דבר מופלא אז לנסות לראות את הפן הזה ובו להשתדל לשמוח)

אצלי הרווח בדיוק ככהרקאניאחרונה

וההבדל בין גיל שנה לשנה ו9 הוא ענק

כשילדתי היא כבר ממש הייתה פעוטה

כן זה לא קל

גם הריון עם תינוקת זה לא קל

ובסוף הם כן דורשים שניהם

אבל זה ממש בסדר

הרבה פחות קשה ממה שחשבתי שיהיה

נשבר לי הלב עכשיואנוונימית1

הבת שלי עדיין לא בת 5.. קמה מלאאאא בלילות בגלל חלומות רעים. זה מתיש ברמות. במיוחד בזמן מילואים.

עכשיו לפני שהיא הלכה לישון שאלתי אותה מה החלומות הרעים שלה.

היא: שאבא ילך לכמה ימים לצבא.

אני: ומה נורא בזה שהוא הולך? (הייתי בטוחה שהיא תגיד שהיא מתגעגעת).

היא: שהוא ימות!

ומתפרצת בבכי.

והמחנק עלה לי לגרון.

וב"ה בעלי כרגע לא נמצא בגיזרה מסוכנת. אבל החזקתי את הדמעות שלי מהידיעה שהילדה שלי מתמודדת עם הפחד הזה ברמה היומיומית.

ועוד ילדים רבים במדינת ישראל. ושלא כל הילדים (אני לא נכנסת לסוגיית הגיוס. רק משתפת מהתחושות שעלו לי).

ושחלק מהילדים חוו את האובדן שהם כל כך פחדו ממנו... ומסתובבים עם חור ענק בלב ליתר חייהם.

וואי איך המציאות הזאת מפעם לפעם נותנת כאפה של החיים.

וואוו קשוח. באמת שובר את הלבהשקט הזה

כל כך קשה. בשביל שתיכן. חיבוק גדולכורסא ירוקה.

וואו חיבוק. איזה מתוקה ורגישה.רקלתשוהנ

מאמי 💔😥 חיבוק גדולבאתי מפעם

מסוג הפעמים שאני יכולה רק לשלוח חיבוק 💓שושנושי

חיבוק גדול, באמת נשבר הלב💔חזקה בעורף

איזה יופי אבל שהיא משתפת ויודעת להגיד מה מפחיד אותה! נשמעת ילדה נבונה!

יש באזורכם מרכז חוסן פעיל? אולי שווה להתייעץ ולקבל כלים איך לעזור לה להתמודד עם הפחדים. או בעזרתך ואפילו בעזרת כמה טיפולים של איש מקצוע. במיוחד שאת אומרת שזה לא חד-פעמי וחוזר על עצמו😔

מניסיון, יש להם כלים טובים!

מצטרפת להמלצה על מרכז חוסן^כיסופים^

ואם נשארה לכם יתרה לטיפולים משפחתיים המילואים נשמע ששווה להשתמש

וחיבוק גדול♥️♥️

אני גם מרגישה שלראשונה מזה 3 שנות מלחמה ומילואים פתאום נופלים האסימונים לגדולה שלי (בת 4)

תודה רבה! אני לא מכירה האמת אבל אנסה לברראנוונימית1

אוף זה ממש קשה. חיבוק גדול והרבה כוחותסטודנטית אלופה

היא נשמעת ילדה מדהימה וחכמה. אני מתנחמת בזה ששלי עוד קטן ולא מבין, למרות שבסוף הכל נחקק בפנים

אוף מתוקה קטנה. טוב שמשתפת אותךהרמה

זה שהיא מוציאה ומשתפת ואפילו אם זה בחלומות זה נורמאלי וטבעי ואפילו בריא מאשר לאגור את החרדה והפחד בתוכה.

הרבה כוחות וחיבוקים 🫶🫶🫶

בשאגת הארישומשומונית

בעלי גוייס. ובת ה4.5 אמרה לי באחד הימים: אמא, בואי נגיד תהילים שאבא לא יפצע. (אמנם לא דיברה על מוות, אבל גם פציעה זה לא רחוק...)

ישר עלו ךי דמעות (הייתי אז גם מאוד הורמונלית בהריון😉). וכמו שכתבת זה נתן לי כאפה שזו המציאות של הקטנים שלנו...

כמה התמודדות💔 אצלנו בתחילת המלחמהחזקה בעורף

לצערנו התמודדנו עם מוות של מישהו ממעגל יחסית קרוב, הילדים הכירו אותו ויש ילדים חופפים בשכבת גיל.

זה קרה בזמן שבעלי היה בעזה מנותק קשר.

כשסיפרו לי על המוות שלו, הייתי מחוץ לבית אבל כשנכנסתי הביתה הילדים כמובן ראו שבכיתי.

וישר הם שאלו אם אבא מת😔

כמובן, שדיברתי איתם וסיפרתי להם ואז אחד הקטנים שאלה נכון x (אישתו) הרבה יותר עצובה ממך עכשיו?

נכון כשאבא ימות את תהיי יותר עצובה ממה שאת עצובה עכשיו??

הזכרת לי… אנחנו קרובים של החטופיםחמדמדהאחרונה

אחד מהם חזר ב"ה

וכמובן גם הילדים ידעו שנחטף והתפללו

וכשהשתחרר הגיע לבקר ואחד הילדים רץ אליו איך שנכנס וצעק לו 'הייייי *** (השם שלו) לא נרצחת?????'

ילד בן שלוש🙈🙈

מדהים פשוט

אפשר סקר הריוניות? 😍 איזה שבוע ואיך מרגישות?הרמה

39. כבד וקשוח!מסע של החיים

אני בשבוע 32השם שלי

מרגישה בסדר

37אהבה.

מצד אחד בשלב שמחכה כבר

מצד שני סופסוף בחופש מהעבודה ובלי לחץ נפשי של אם יהיו צירים וחרדות נוספות. מרגישה שמתחילה להנות מההריון עכשיו, סופסוף. אבל אם כבדד וצרבות ונדודי שינה

הפעם זה לא היריון ראשון אז אני גם ממש מחכה לאחרי (בהיריון הראשון פחדתי מהתינוק ואיך זה יהיה..)

יא גם אני🥳 37+?הרמה

3 ויש לי מלא צירים כואבים אבל עדיין נראלי רחוקאהבה.

אז אנחנו ממש קרובות☺️הרמה

שבוע 7חושבת בקופסא

הריון ראשון ברוך ה'.

בחילות בוקר וערב, כמעט כל דבר מסריח לי, ואם אני לא אוכלת כל שעתיים לפחות משהו קטן יש לי צרבות וגם בחילות יותר חזקות.

מצד שני, כשיותר מידי זמן רצוף אני מרגישה בסדר, אני מתחילה לדאוג שמשהו לא תקין...

מקווה שהתקופה הזו של ההתחלה תעבור בשלום.

וואי מתלהבת איתך! זה ממש התחלהאמונה :)

ועוד פעם ראשונה שהכל חדש...

בע"ה שיעבור לך מהר ובטוב!

13שאלה גנים

חשבתי שבשלב הזה כבר אהיה אחרי הפיכס של הבחילות

אבל עדיין לא 🙄

שבוע 4 פלוס 5אנונימית בהו"ל

אנונימית כי זה סופר ראשוני ולא מעכלת בעצמי (אני מהשרשור של הבדיקת הריון)

בעלי מסרב בכלל להתרגש עד הבטא...

חוגגת את זה שעדיין אין תסמינים ומכינה את עצמי לבחילות

שבוע 32דיאן ד.

ב"ה מרגישה מצוין

שבוע 25אםאני

בחדר לידה🙄

כבר יומיים,

שומרים עלי ונתנו כל מה שאפשר

אבל רק מתפללת שיישאר עוד בפנים, עוד מספיק זמן וכמה שיותר

אני בהלם לגמרי,

ומזכירה לכולם לא להתעלם משום דבר מחשיד!

לכן להיבדק!! אל תתפדחו לשגע את כל העולם, עדיף 5 שעות במיון לחינם מאשר להצטער על זה אחר כך…

סליחה אם הלחצתי🫣

וואו לא פשוטראשונית

הרבה כוחות! ♥️

וואורקאני

מתפללות עלייך

תעדכני💕

מצטערת לשמוע ושולחת חיבוק גדול!!!!אמהלה

חשבתי עלייך הרבה אחרי השרשור הקודם.....

בשורות טובות יקרה

וואו🙏🙏 הלוואי ויצליחו לעצור את ההתפתחות🙏הרמה

וואי חשבתי עלייךשמ"פ

מתפללת עלייך ועל העובר

בשורות טובות !

בע"ה שהכל יסתדר בשלום!באתי מפעם

איך זה קרה? מה הרגשת?

היה פתאום דימום מאד מסיביאםאני

אחרי כמה ימים של התכווצויות

מרגיז אותי שהאחות שפנית אליה בטלפון לא אמרה לךאמהלה

לפנות מייד למיון. זה כ"כ בסיסי

רק מההודעות שכתבת כאן זה היה נראה שזה המצב....

ועוד שאלו אותי למה אני אומרת לך על הפגייה של הר הצופים.....

בעז"ה שתצליחו לעצור את ההתקדמות ולשמור עליו כמה שיותר ברחם.

בשורות טובות

תרגישי טוב

יקרה הייתי בדיוק במצבך לפני שלושה חודשיםתותית11

מבינה אותך אחד לאחד!

הייתי שלושה ימים בחדר לידה

ואח"כ באשפוז ארוך

וברוך ה' אני בשבוע 38 והעובר שלי אצלי בבטן

אז תדעי שניסים יכולים לקרות

מתפללת עבורך

שתבשרי טוב מיום ליום!

שולחת הרבה כוחות

ואוו מעודד!!אםאני

אני ממש שמחה לשמוע,

אכפת לך לפרט מה היה?

היפרדות או משהו אחר?

תודה על העידוד והכוחות

לכל מי שהגיבה כאן גם, לא יודעת איך מתייגים.

אני עדיין בחדר לידה ומקווה לטוב…

לא היתה לי היפרדותתותית11

אבל קיצור צוואר ל0 ממ ופתיחה..

ב"ה הצליחו לעצור את הצירים והלידה ובאשפוז אח"כ המצב נשאר כמו שהוא ולא המשיך להתפתח

שוחררתי בשלב מסויים הביתה לשמירה

ובאמת בנס גדול הגעתי לשלב הנוכחי ב"ה

מחזקת אותך💕

אומרת פרק תהילים. בהצלחה יקרה. בע''ה שהכלאורוש3

יסתדר ויעבור בשלום

וואוו מרגשת! התפללתי עלייך אז❤️שיפור

אמן שיישאר בפנים עוד מספיק זמן!! מתפללת עלייך❤️שיפור

12מבורכת

ב"ה מתחילה להרגיש יותר טוב, אבל מדי פעם באה איזו הקאה הזויה או בחילה קשה שמזכירה לי שזה עוד לא נגמר

22באתי מפעם

ההתחלה (עד 19 בערך) היתה מזעזעת בגדול,

עכשיו יש בטן יפה ואידאלית , לא גדולה מידי 😄

צרבות,

מאחר הצהריים עד הערב אין אותי בגדול, ממש חסרת כוחות, גמורה, נרדמת עם בגדים , שפוכההה.

תודה לה' שבבוקר אני עם כוחות יחסית.

התנועות כבר ממש נוכחות וזה מרגש ❤️

40בת מלך =)

חחח אבל ב"ה כבר שבועיים+ אחרי הלידה(;

מרגישה מעולה

מזל טוב!!כורסא ירוקה.

שבוע 10מטילדה

בעיקר עייפה ברמות קשות

ומחכה כבר לספרררר חחח

אה, מריחה כל הזמן ריח מסריח למרות שאחרי שכתבתי כאן קצת נרגע אז מקווה שזה בדרך להיעלם

שבוע 36שוב חוזר הניגון

עייפה מאד. מחכה להיות אחרי..

25ואני שראחרונה

תקופה סופר מאתגרת נפשית

מתח של הריון בסיכון והטראומה שצפה מהדימיון האפשרי לסיבוכים בהריון הקודם

אבל יש תנועות מנחמות וב"ה שליחים טובים בדרך.

ביקורת במרפאת ריאות ופספוס יציאה מהעבודהshiran30005

היי לכולן, אפשר להתבאס פה קצת?

יש לנו בעוד כשבועיים ביקורת במרפאת ריאות בביה"ח , ביקור חשוב לנו מאוד כי אנחנו הולכים לקבל החלטות על בדיקות חשובות שדחינו ודחינו, מלא התקפים וחוסר איזון מטורף...זה צוות של רופאים בכירים

באותו יום יש לנו יציאה מהנה מאוד במסגרת העבודה שממש פספסו גדול עבורי לא ללכת

התור שלנו תקוע בשעה 11 והיציאה מהעבודה זה בשעה 8

סופר קריטי לי ללכת וגם בעלי יגיע כי זה חשוב לנו מאוד , ניסיתי ועדיין מנסה להקדים את התור אך ללא הצלחה

סתם מבאס שאני צריכה לוותר על היציאה , בעלי לא מוכן ללכת לבד כי שוב מקבלים פה החלטות על בדיקות חשובות וזה דיון עם כמה אנשי צוות כך שלא שייך שאשתתף מרחוק

מצד אחד רוצה בטובת הילד שסובל ומצד שני חשוב לי ההתאווררות הזאת...

אני נורמלית נכון?

ברור נורמליתoo

זה מאד חשוב להתאוורר

וברור שאת יכולה להשתתף מרחוק

טלפונית/ זום

זכותו לא להסכים

אבל שלא יתרץ בהחלטות חשובות

כשיש ילד שמצריך הרבה אנרגיות על טיפול רפואי

מאד חשוב לא לשכוח לטפל בעצמך ולדאוג למספיק זמני התאווררות

וכדאי שהוא יותר יתאמץ בשבילך

אם יש לך הזדמנות מיוחדת

(אפשר לבקש

כמובן שלא תמיד יהיה שיתוף פעולה

אבל בהחלט מגיע לך)

את צודקת , אבל איך משחררים?shiran30005

בעלי סבבה , אומר לי לכי אבל יחד עם זאת אומר שלא אגיד לו אחכ כל מיני דברים על זה שהלך לבד

ממש באסה

מבאס מאוד ואת נורמליתמתואמת

אבל אני כנראה עם כל הבאסה הייתי מוותרת על היציאה עם העבודה והולכת לתור, כי נשמע שזה באמת תור חשוב מאוד-מאוד...

ואולי אחר כך את יכולה לבקש מבעלך שיאריך את שעות החופש שלו מהעבודה, והולכת איתו למשהו כיף כפיצוי (עם הילד או בלעדיו, אם אפשר להחזיר אותו למסגרת).

[הפחד הגדול שלי הוא שייקבעו לנו שני תורים חשובים מאוד באותו יום, ואז באמת לא נדע מה לעשות... אבל לוותר על דברים כיפיים למען התורים - את זה אעשה וזהו... משתדלת לפנק את עצמי בזמנים אחרים.]

הכי נורמלית! קרה לי משהו דומההבוקר יעלה

תכננתי עם בעלי יום כיף ליום הולדת שלי, קבענו שיקח יום חופש מהעבודה ונעשה משהו ביחד. ממש חיכינו לזה.

במקביל, היו צריכים לחזור אלי בקשר לטיפול חשוב לבת שלי בביהח, מניסיון העבר זה יכול לקחת גם חודשים הטיפול הזה.. פתאום מתקשרים אלי כמה ימים לפני היומולדת ואומרים לי שהיה להם ביטול ואם אני רוצה להיכנס.. נחשי מתי?? ביומולדת!

כמובן שלקחתי! הבריאות של הבת שלי הרבה יותר חשובה ולמצוא תור פנוי זה למצוא זהב. אבל לומר שלא התבאסתי? התבאסתי מאוד!! לגיטימי לגמרי!

מה שכן, לפחות לבעלי כבר היה יום חופש ללכת יחד לטיפול 🤣

בטח שנורמלית הכי מובן בעולםדיאן ד.

עד מתי היציאה עם העבודה?

אולי רלוונטי להצטרף אחרי התור?

אם התור ב- 11 אז כנראה יקח לפחות עד 12

ומיד אח"כ תצטרפי.

לא יודעת מה אתם עושים שם אבל תצטרפי לארוחת צהריים ולפעילות שיש אח"כ וכדו'

תודה על הנרמולshiran30005

מהעבודה יוצאים בבוקר מאורגן לצפון כך שלא שייך שאצטרף בהמשך

בעלי אומר אם את מחליטה ללכת מהעבודה אל תשגעי אותי אחכ שחבל שלא הלכת, צודק בתכלס

אני ממש קרועה, מייחלת לנס שאולי משהו יבטל מה שלא נראלי שיקרה

אני חושבתרקאני

שאם את סומכת על בעלך

שיסתדר בתור ויעשה את זה על הצד הטוב ביותר

אז תלכי

ותשחררי ותסמכי עליו באמת

וגם אם אחר כך משהו שהוא עשה יראה לך לא נכון

תזכרי שיכול להיות שאם היית שם היית עושה אותו דבר

פשוט תסמכי עליו שטובת הילד מול עיניו

ולכי תשתחררי קצת

בעיניי זה חשוב ממש

מסכימה, צריך לדעת לשחררירדניתאחרונה

זה לא יהפוך אותך לאמא פחות טובה או פחות מסורה.

אם את מרגישה שהאוורור חשוב לך ואת מחכה לזה תלכי בלב שמח.

שבי עם בעלך לפני כן על נקודות חשובות שתרצי להעביר וה' יעזור שיהיו שליחים טובים