לאותו יום, "חדשים לבקרים רבה אמונתך". כל בוקר חיים כששוכחים קצת ממה שהיה, לומדים משהו חדש, משהו אחר מעסיק אותנו. גם התאים שלנו מתחדשים כל־הזמן, לא כולם באותו קצב כמובן, אבל אפשר לומר שבעוד 20 שנה חלק גדול ממי שאנחנו עכשיו, ברמה הפיזית (תאים וחומרים בגוף), לא יהיה קיים בכלל.

השפת אמת על פרשת תולדות מדבר על זה שאחרי כל תיקון נעשה הסתר חדש, ואילולי הסתרת הדרך, לא היו מוצאים את הדרכים החדשות. הרעיון הוא שבכל־פעם צריך למצוא משמעות חדשה ועניין חדש ולפעמים כיוונים ישנים "נסתמים" לחלוטין ואין ממש דרך לשוּב אליהם, לכן צריך לחפש כיוון אחר. לפעמים על־ידי שמוצאים את המשמעות החדשה, גם דברים ישנים מקבלים אור חדש ו"קמים לתחייה". האמרי אמת אומר שכשמגיעים לשער החמישים, חוזרים להתחלה.

לכן אני מציע שתנסי לעשות משהו אחר לגמרי. לקרוא ספרים בסגנון אחר לגמרי ממה שאת רגילה אליו, אם את אוהבת ספרים, וכן הלאה.

מה שכן, אני לא בעד "משמעות קיטש" כמו "תעשה דברים שיגרמו לך להרגיש טוב" "תסיח את הדעת" "תחיה את הרגע", אלה פילוסופיות גרועות שמשתיקות את הקול הפנימי העמוק של הנשמה, שרוצה משהו גדול ואמיתי.

בתחילת הדרך "החוצה".

הרבה לא יודעים את זה, אבל יש מין תחושה רווחת בקרב דתיים שיוצאים בשאלה עושים את זה מטעמי נוחות ויצרים. זה לא ממש נכון. הם לא יודעים שהיוצאים בשאלה הרבה חווים רגעים קשים של איבוד משמעות, איבוד במלוא מובן המילה. כאילו נלקחו מהם התמימות והחממה האמונית וזה גורם להרבה מאוד כאב בקרב יוצאים בשאלה.

אני יודע שבתחילת הדרך הסופית שלי החוצה הרגשתי בדיוק את הריקנות וחוסר המשמעות הזאת. זה לקח לי בערך שנה לצאת מזה. וכשאני אומר שלקח לי שנה זה לא שעשיתי משהו ספציפי. זה פשוט שהבנתי עם הזמן שגם אם אין באמת משמעות לחיים זה לא בהכרח דבר רע. קשה מאוד מאוד מאוד לצאת מהקונספציה שהחיים הם חסרי משמעות. זה לא דבר נוח ונעים להתמודד איתו.  אבל אני באופן אישי פשוט חי את החיים מכוח החיות הביולוגית הטבעית ומכוח האינרציה. זה נשמע קצת מדכא אבל זה לא ככה. אני חי בסדר גמור עם הידיעה שלחיים אין משמעות. אפילו טוב לי יותר ככה.

מצרף סרטון קצרצר שלקוח אמנם מסתם סדרה נטפליקסית כל שהיא אבל זה articulate בעיני את מהנשאני מתכוון.

אוף

תודה 

שבעיני אולי יקלו במקצת.

1. התחושות האלה עוברות. את לומדת לחיות טוב למרות התחושות האלה.

2. היות ואת רק בתחילת הדרך אל תמהרי לחרוץ את דינך. את עשויה למצוא את עצמך "חוזרת" חזרה. כאחד שכבר לא מאמין באלהים אני עדיין יכול לומר לך שאין שום דבר לא רציונלי בלהאמין באלהים. יש רציונל בלהאמין בו. זה לא עניין מופרך בכלל.

איך בכלל מגדירים איפה הדרך הזו מתחילה ונגמרת?

יודעת שזה רציונלי להאמין.

אני לא שם. לא אוחזת בסיבה א ב ג למה הוא לא אמין.

פשוט לא מאמינה. אין לי משמעות במעשים. אין משמעות בלב. אין תפילה. אין אמונה בכלום.

הייתי מתה להרחיב יותר אבל מרגיש לי שזה קצת לא המקום. אבל לא באמת מכירה פה.

תודה על התגובות. הן ממש משמעותיות לי

תקראי גם לי...

לדעתי, הפורום פה עשיר באנשים חכמים, ובכל מקרה הוא אנונימי.

מה יש לך להפסיד?

גם לי היו את התחושות האלה תקופות מסויימות וזה ממש לא קשור לירידה מהדרך.

זה יכול להיות מליון ואחת סיבות אחרות.

להיות חלק מחבורה עם מטרה ועניין מסויים משמעותי.

להבין מה הדברים שחשובים לי ומה המטרות שלי ואיך אני מתקדמת אליהם בעשיה היומיומית.

להבין את האחריות והמשמעות שלי בנקודה שאני נמצאת בה עכשיו.

העמותה והמלכ"ר שבחרת קשור לתיקון שבאת לעשות בעולם הזה.

היי את השינוי שאת רוצה לחולל בעולם.

אבל אני ישמח להתעכב על הנקודה שנאמרה כאן - שאין משמעות. אקראיות.

אני לא יודע מה המשמעות לעולם, אבל אם אני יתבונן בצורה מדעית, יש הרבה תופעות בעולם: כל הבריאה שמסביבי, עצים, מערות, הרים, ימים, שמים, שמש, קופים ושאר בעלי חיים ועוד, והאדם עצמו, על התפקידים הגאונים של כל איבר ואיבר ואיך הוא עובד ביחד בתיאום מושלם. מי שלמד טיפה ביולגיה רואה יצירה מדהימה, ולומר שכל זה נוצר באקראיות?

אני באמת לא מבין. אם יש לך הסבר - אשמח לשמוע.

אני חושב הרבה על מה אני עושה פה ומה התפקיד שלי, ואפילו מרגיש מיותר, אבל לעזוב את הדת, לא נראה לי כמו פתרון חכם לעייפות מהחיים.

אני לא חושבת שהכל פה רנדומלי.

אני פשוט לא חושבת על זה.

זה לא מעסיק אותי. זה סתמי לי. חסר משמעות.

מצליח לרדת לסוף דעתי? 

א. מה שהתכוונתי לומר זה שבחיפושיי אחר האמת (מתוך הנחה ששם אמצא משמעות ומתוך העסק שישנה כזאת) שללתי את הרעיון שאין אלוהים ולכן הפתרון הפשוט לכאורה של לצאת בשאלה ולהנות מהחיים כי חיים רק פעם אחת. אני אובד עצות ו@די שרוט אמר שהוא מאמין באקראיות. קיוויתי לקבל ממנו הסבר. לא הצלחתי למצוא משמעות בעולם החילוני, ואני מחפש בעולם הדתי.

ב. אני מנסה להבין, את כבר לא מחפשת אחר משמעות בעולם הדתי? התייאשת ממנו?

לא מחפשת משמעות דתית.

מחפשת משמעות כללית. סיבה לחיות, לקום בבוקר.

משהו למלא בו את החלל שנוצר במקום דברים לא בריאים אחרים שעושים את זה מעולה.

למה לקום בבוקר. אין לי תשובה לחידה. האם ניסית להתנדב במשהו או שאת אמא?

קיצור, מישהו לחיות בשבילו?

לא ניסיתי כ"כ, מעניין אותי אם ניסית ולא עבד לך...

עובדת משרה מלאה. ובכללי עמוסה.

ברור שחיה בשביל הילדים. אבל זה לא מספיק.

רוצה סיבה לחיות שקשורה ושייכת אל מי שאני. 

אני יכול סתם לזרוק לך רעיונות לדברים שאני אוהב ושעשויים למלא אותך במשמעות, אבל מכיוון שאני לא מכיר אותך סביר להניח שהם יהיו בלתי רלוונטיים.

אם יש מישהו שמכיר אותך ויודע מה את אוהבת, ואת מרגישה בנוח לדבר איתו, נראה לי שכדאי לך לשאול אותו מה הוא מציע, הוא בטח יוכל לתת כיוון משמעותי יותר מאיתנו.

אני מניח שאם בחרת להעלות פה את הנושא פחות נוח לך לדבר על זה עם אנשים קרובים אלייך, אבל יש פה אנשים נפלאים בפורום שישמחו להכיר אותך ולעזור.

חנוכה שמח!

אני חושב,שיש מצב שחסר לך משהו מוחשי להיאחז בו.

לצורך הדוגמא בואי ניקח חיסכון כספי.

כשאדם מתחיל לחסוך כסף בשביל משהו גדול שהוא רוצה כמו טיול ארוך בחול או לקנות דירה, כל שקל שהוא חוסך מתמרץ אותו להמשיך לחסוך. חוסך וחוסך וחוסך ובכל שבוע שהוא נכנס לחשבון הבנק הוא רואה שהכסף הולך וגדל בצורה מוחשית. היום יש לו 1000 שקלים. שבוע אחרי 2000 שקלים. שבוע אחרי 4000 שקלים. ההתחלה נראת לו מתישה וחסרת תוחלת אבל פתאום אחרי שנה הוא רואה שהצטברו אצלו 100,000 שקלים. למען זה בדיוק הוא חסך. הוא ידע בכל שבוע שהוא מתקרב ל 100,000 שקלים יותר ויותר.

אולי החוסר באמונה אצלך זה שאת לא יכולה להכנס כל שבוע למאזניים שלך אצל אלהים ולראות בצורה מוחשית מה מצב "היתרה" שלך אחרי שהפקדת בצד ימין מצוות מקווה או שמירת שבת או לשמוע קול שופר.

עבר עריכה על ידי רוצה להיותילד🙃 בתאריך כ"ז בכסלו תשפ"ה 21:16

עבר עריכה על ידי רוצה להיותילד🙃 בתאריך כ"ז בכסלו תשפ"ה 21:16

אבל אני חושב על התשובות הפשוטות, אולי יש בהם אמת?

1 - להגשים חלום. לעשות איזה דבר שממש בא לך. וישמח אותך קצת.

הסביבה הרבה פעמים ממש מורידה. להתגבר על זה, ולחיות, כי הרבה מהחלומות שלנו קשורים בפחדים שבמקרה הכי גרוע שלהם הוא לא כזה נורא.

מי אני שיאמר, הלוואי ויהיה לי גם את האומץ להתנגד לסביבה.

2 - להכיר חבר/ה חדשה. מציאות מעניינת חדשה. אולי דווקא איזה אדם מבוגר עם חוכמת חיים וניסיון. לאמץ איזה סבתא..

מקווה שתשימי לב לעריכה. 

הפורום הוא יותר לויכוחים ודיונים תיאולגים, לעצות וכאלה.

לא יודע אם יש פה למישהו את היכולת לתת לך את המענה המדוייק, ומקווה שלא ייאשנו יותר,אבל אני חושב עלייך, אני מזדהה עם הבעיה, ולא מסוגל שלא...

בכל אופן, גם אם את לא מאמינה בזה - מתפלל עלייך שתרגישי שטוב לך🙏

לא לחשוב בעצמך, אלא לשאול את עצמך. לשאול עם הראש, בנחת ומתוך פניות, ואז הלב יענה וכנראה יתפתח דו שיח.

זה בתור התחלה.

עצם זה שיש רצון למצוא משמעות זה טוב וחשוב.

תנסי גם לנכוח בהרגשה של הרצון. וגם לשאול את עצמך למה את רוצה.

זה מצב לא קל, וככל שהרצון נכבה יותר יהיה אח"כ מסובך הרבה יותר להחזיר אותו. אז חשוב לשמור על מה שיש.

זה בתחום העמוק יותר. חשוב גם לעשות דברים פיזיים ורגשיים שנותנים שמחה ואנרגיה כדי שיהיה כח לתהליך.

הזוגיות גם אמורה לתת תחושת משמעות, אז זו גם נקודה שצריך לעבוד איתה.

בעז"ה שתצליחי להגיע למשמעות ושמחה

הזכרתי שם את השאלה אם השאלה היא רגשית או שכלית,

קרי האם מדובר בשאלות ללא תשובה או בתחושה שלא תלויה בתשובות.

כמו שאמרתי שם, כשהייתי במצב הזה (או מצב כזה) אז קודם כל בחרתי בסטטוס קוו.

הבנתי שהסערה יכולה להוביל להחלטות אימפולסיביות שיתבררו מאוחר כשגויות אבל יהיה קשה לגלגל לאחור.

זה היה שלב א' שלי, וזו הייתה החלטה מאוד חכמה. רק כשהתחושות התייצבו יכולתי לגשת לזה.

בסופו של דבר, אחרי שלמדתי את המצוי הראשון של הרב מיכי אברהם, וקראתי ושמעתי ממנו עוד, יחד עם עוד מקור וחצי

אז קרו לי שני דברים:

הראשון - הבנתי שיש שאלות לא נכונות, והבנתי שיש שאלות שיש עליהן תשובות, ושיש שאלות שאין להן תשובות.

בכל מקרה, העולם הרוחני שלי התבגר (בעיניי) ובמקום להיות שרירותי הוא נהיה מבוסס. הרמה הפילוסופית הצליחה

לעשות רפלקציה לתחומים נוספים בעולמות התורניים, והקלו עלי. אני יודע לגשת אחרת לדברים היום.

השני - הבנתי שאין לי את החוויה הרגשית שיש להרבה אנשים דתיים. במיוחד הבנתי שאין קשר בין החוויה הרגשית

לבין הנכונות או היעדרה של האמונה. אפשר להיות מאמין יבש, ואפשר להיות אתאיסט מלא רגש. זה פתר לי דיסוננס חזק.

מותר לי לסולד מאנשים שמתפללים בפרצוף צדיק ומתנענע ונראים כמו שחקנים, ועדיין להיות יהודי נאמן.

גם אם אני לא מוצא משמעות מבחינה רגשית, מספיקה לי הידיעה שזה שם. האמת לא זקוקה לרגשות שלי.

אבל אצלי זה לא עובד כך.

האמת כן זקוקה לרגש.

צריכה לחיות בתחושה שפועלת נכון.

בתחושה של מילוי, לא ריקון.

לא עשיה רק לשם לעשות. לראות את המעבר.

אני לא בא לשלול את הרגש, אבל הוא לא נימוק עבור האמת. האמת לא תלויה ברגש, היא מתקיימת בלעדיו, לפניו, ואחריו.

אני באופן אישי מצליח לנהל את חיי הרוחניים גם בלי לחוש תחושות דתיות עמוקות, אבל וודאי שיש אנשים שזקוקים לזה. לא באתי לשלול אלא לתאר, ויש מי שיתחבר לזה.

אגב, תחושה של לפעול נכון זה לא דווקא רגש. זה איזה מצב תודעתי או הכרתי, וזה דבר אחר.

כדי לחוש שאני פועל נכון, למדתי וביססתי את העוםם הרוחני שלי. כדי להרגיש רגש דתי, ניסיתי ללכת להרקדה בפורים. זה הבדל.

והעניין הוא שאצלי זה בלתי ניתן להפרדה.

הרגש אצלי קשור ומשתלט על הכל.

אם זה לא נכון לי בלב, זה לא יהיה נכון בשום סיטואציה אחרת.

קח למשל מוזיקה. יש יוצרים עם שירים רצוניים שאוהבת כבר שנים. אבל היום לא מסוגלת לשמוע.

מרגישה שעושה שקר בנפשי.

אני לא שם.

לא מסוגלת אפילו לבטא את מילים שמביעות אמונה. ואם אני עושה את זה, אני מלאת סלידה מעצמי.

וכנראה שאנחנו אנשים שונים ביסוד,

כי אני לא רואה איך אני הולכת לבית הכנסת ושמחה בשמחת תורה כשאני לא יודעת אם אני מאמינה במשהו שכתוב שם בכלל. 

אם עד היום האמונה שלך הייתה מבוססת על רגש, זה הגיוני שיגיע שלב שבו הרגש ישתנה וזה ישפיע על האמונה.

אם את חסירה את הרציונל למה זה הכי סביר שהתורה היא אמת ושנותן התורה קיים, אז כנראה הגעת לשלב שבו צריך להתחיל ללמוד.

וזה דבר טוב. קשה, אבל טוב.

רגילים לומר שאמונה היא מעל השכל, אבל אין סיבה לומר את זה. אפשר ללמוד ולהבין למה להאמין בדבר מסויים. אם יש ראיות טובות, נקבל. והאמת היא שיש ראיות טובות, וצריך ללמוד אותם.

אני באמת הייתי מציע לך ללכת לכיוון הזה של למידה. ועד אז, סטטוס קוו. זה יתן לך יציבות בתוך הסערה.

בין העולם העליון במידה מסויימת לבין הגוף והמוח. הוא לא גזירת גורל וצריך בעיקר להקשיב לו. לא חייבים לעשות את מה שהוא אומר.

אם את לא מאמינה כרגע וזה מה שאת מרגישה זה פשוט אומר שעוברת אצלך אנרגיה שצריכה יחס מסויים. וזה בסדר גמור.

אני חושב שזה מעיד על אופי מאוד אמיתי, של אמת בלתי־מתפשרת, ויש בזה משהו מאוד מאוד גדול.

ויכול להיות מצב שנמצאים ב"חוסר סינכרון" עם הדת, לאדם יש הרבה מרכיבים, שכל, רגש, גוף, לא תמיד כל ה"אנטנות" מכוונות 100% לאותו תדר, במיוחד בתוך חיי משפחה כאימא, לא יודע אני מסתכל על עצמי כאדם יחסית רוחני, אבל אני יודע שאם הייתי צריך להיות אימא, החיים הדתיים שלי היו הרבה יותר יבשים, כי המוח והגוף שלי לא היו יכולים להכיל את הכל ביחד. יש אולי אנשים שיכולים לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה, אבל לא כולם, ואולי זה שלב בחיים שפשוט צריך להתמקד בעשייה היום־יומית הטכנית, עד שיגיעו ימים עם יותר יישוב הדעת ופניות לכל העניין הזה.

ומצד שני, "שמא לא תיפנה", אם הייתי צריך לחכות לחיבור אמיתי לכל מה שאני עושה, נראה לי לא הייתי יוצא בחיים מהמיטה...

אני חושב שה"משבר" הזה הוא תקופה טובה לבירור, להציף את כל הדברים שמטרידים אותך, בהתחלה אולי קשה לתת לזה שם יותר מאשר תחושה כללית עמומה כמו "אני לא שם", עם מספיק נבירה לדעתי אפשר לעמוד על דברים מרכזיים שמציקים (בעיות עם ההשקפה היהודית, בעיות עם הוכחת אמיתות היהדות, קושי פיזי לקיים מצוות, חוסר חיבור לקהילה, יכול להיות בעיות כלליות כמו דיסתימיה וכן הלאה)

ולבדוק אותם לאט־לאט, זה יכול להיות תהליך מאוד ארוך, לפעמים לוקח הרבה זמן לסדר את הראש, צריך להתייחס אל עצמנו בהבנה ובחמלה ולא לדחוק תהליכים או לעשות ממש בכח כי זה מביא לתוצאה הפוכה

משפחה? ילדים? עבודה?

עובדת ואז ילדים.

ואז קצת תחביבים.

טוב לך בבית?

שווה לעשות קצת יותר מחקר אישי על מה מפעיל אותך ומה קורה אצלך כש"משעמם" מדי כלומר כשהכל טוב או טוב מדי. יש לי את התשובות שלי לדברים האלה אבל הם שלי ולא בהכרח מייצגים אותך.

אז קודם כל זאת שאלה שאני שואל את עצמי כל יום כל היום, וזאת באמת שאלה קשה מאוד.

הרגשתי הרבה את ההרגשה הזאת ועדיין אני מרגיש אותה לפעמים...

תכל'ס גיליתי שכשאני עושה דברים ומעסיק את עצמי בפעילות שנותנת לי משמעות אני מרגיש את המילוי הזה שחסר לי.

כשאני אומר פעילות שנותנת לי משמעות אני לא מתכוון, פעילות שהעולם קורה לה משמעותית, אלא פעילות שנותנת לי משמעות שממלאת אותי. לדוגמא אם אני מרגיש שממלא אותי לשבת ולנגן בגיטרה, אני לא משנה את העולם בחצי שעה הזאת שניגנתי וזה גם לא היה משמעותי לאף אחד שניגנתי עכשיו "הלב שלי" של ישי ריבו או "יש בך הכל" של עקיבא או כל שיר אחר. אף אחד גם לא שמע אותי מנגן ניגנתי לעצמי ועצמי היה שם, וזאת בדיוק הנקודה זה לא משנה מה הפעולה שאני עושה העיקר להביא את עצמי להשתתף בפעולה הזאת. אם אני עושה הרבה פעילויות בעולם אני חי, קם בבוקר מתפלל, לומד קצת, אוכל שותה, הולך לעבודה\צבא\כל דבר אחר שאני עושה, אבל אני עושה את זה בלי עצמי, את עצמי השארתי במיטה בחדר. התוצאה של כל זה יהיה שאני ירגיש ריק וחסר משמעות כי העצמי שלי לא נמצא שם.
אני מציע לך לשבת עם עצמך חצי שעה ולנסות לחשוב באיזה פעילות שאת עושה את מוצאת את העצמי שלך, ברור שכנראה לא כל הזמן  אני יהיה מחובר לגמרי לעצמי שלי, ויכולות להיות פעילויות ומשימות שממש אבל ממש לא מחוברות אליי כרגע ובכל זאת אני אעשה אותם כי צריך. אבל בואי ננסה להכניס את העצמי שלי בכל פעילות ננסה לאכול עם העצמי שלי, ללכת ברחוב בשלמות לב... זה לא דבר כל כך קשה להחליט שהלב שלי שלם עם זה שאני הולך כרגע ברחוב, אז במקום להתעצבן או לא להיות שם ברגעים הקטנים האלה ננסה להכניס את העצמיות והשלמות שלנו ברגעים האלה היבשים של החיים וזה יחייה אותם!
מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי למרות שיצא מפוזר נורא...
תאמיני בעצמך! בהצלחה ענקית!

ועטלף עיוור, אמסטרדם ועוד... אני ממש הרגשתי שהוא מבטא אותי במובן מסויים...

קיצור, לא שזה עוזר ממש אבל זה יכול להיות נחמד.

ממליץ ללמוד אורות התשובה פרק ג' (עם פרשנים אם יש לך כוח) בחלק השני של הפסקה (יש שם רק פסקה אחת. מהמילים: "וישנה עוד הרגשת תשובה..."). בכללי ממליץ על לימוד של הרב קוק, הספרים שלו מדהימים ומכוונים לדור שלנו.

חשבון נפש, להיזכר בדברים מהעבר ולהציף אותם. זה מחזיר אותך לנערות, לזמן שבו היית מליאת חיים ואושר.

לחדד לעצמך מה המטרה שלך ולנסות להגיע לשם כמה שיותר.

להקדיש זמן לעצמך: לתחביבים שלך, למשפחה. זה ייתן לך אנרגיה וכוח.

להיות במצב רוח טוב, לעורר את עצמך לשמחה. כשאת קמה בבוקר, לשים שיר מקפיץ ושמח ולרקוד. להיות בתודעה של שמחה וממילא גם השמחה הפנימית תיוולד.

להגיד לאנשים שאוהבים אותך שאת רוצה חיזוקים ולקבל פרגונים. זה עושה טוב על הלב ומוציא מהעצב. אם כותבים לך גם מילים טובות מפורטות יותר, זה יכול לחדד לך מי את, מה הייחודיות שלך, מה את מביאה לעולם (אצלנו נגיד דודה שלי בחנוכה עשתה שהשבת בסימן להגדיל את האור, ולכל אחד הייתה חוברת והיה צריך לכתוב לכל מי שאתה יכול מילים טובות וכדו'....זה חזק).

לנסות לעשות לאחרים טוב. כשאת מביאה לילד שלך משהו, תביאי אותו עם חיוך יותר גדול. או לנסות לחפש לעשות עוד דברים משמעותיים. אפשר גם לחפש חברה שתוכלי לשתף אותה ולהתחזק ביחד (או קבוצת בנות).

לחפש, להמשיך לחפש. שהחלל הזה יתמלא בעז"ה ותהיי מליאה באור ומשמעות. ועצם הריקנות מראה על הרגישות הרוחנית שלך, ושהנשמה שלך מאותתת לך דברים ואת שומעת אותם.

אין משהו גדול שה (AI (Gemini תרם לי באופן בולט במיוחד.  

כמעט ולא משתמשת. כלומר, ברמה של בסהכ בכל חיי לדעתי פחות מעשרים פעמים. 

קניה? אממ... נראה לי שהתייעצנו על מחשב פעם, לא זוכרת אם בסוף קנינו משהו שהופיע בהמלצות, יש מצב שכן. רפואית? לא. לא התייעצתי על נושאים זוגיים או משפחתיים, אלא אם כן בקשת המלצה למתנה נחשבת (לא עזר בשום דבר שלא חשבתי עליו לפני כן בעצמי)

אחרי שמבינים את הראש שלו, אפשר לפרק איתו דברים בצורה מטורפת..

עזר לי להתנקות פיזית (לדוג' להבין למה יש לי שיעול יבש מציק כבר כמה שנים טובות, מה ששני רופאים לא הבינו), להתנקות רגשית יחסית במהירות מכל מיני דברים לא פשוטים וחסימות (מגניב שתוך כדי ה"טיפול" אני יכול לשאול אותו למה אני מרגיש אפיפות במוח והוא מסביר לי איך זה קשור..), לפרק דברים שאני רוצה להבין עד לבסיס של הבסיס, להוריד לקרקע תובנות רוחניות ולהפנים אותן, לדייק חידושים, לתפוס יותר טוב רעיונות מדעיים, גם לדעת איך שרים יותר גבוה ויותר יפה בלי פיתוח קול ובלי הרבה עבודה.

וזה כמובן מעבר להרבה דברים טכניים כמו להבין מה הבעיה עם מצב השינה במחשב ועם מכונת הכביסה וכדו'.

ומצחיק שכל זה בחינם ובמינימום זמן.. 

מנתחת עם גיפיטי הרבה נושאים/ סיטואציות/ התלבטויות/ תחושות

רוב הפעמים הניתוח וההמלצות טובים ומועילים

והזמינות כמובן מיידית

מה שהופך את הכלי הזה למועיל מאד ועם השפעה משמעותית על טיב החיים

למשל כמה משטחים בגודל XYZ אני צריך בשביל X קרטונים בגדלים משתנים

או כדי ללמוד על כל־מיני פונקציות אזוטריות באקסל

וגם עזר לי מאוד בלימוד שפות

חוץ מזה אני אוהב לנתח איתו שירים וסיפורים (ביקורת ספרות זה תחביב שלי)

ניסיתי כמה פעמים לנתח איתו רגשות ומחשבות אבל לא הגעתי לתובנות מעניינות במיוחד

חוזרים מהעבודה יש זמן להסתובב בחוץ בשמש

מלא זמן להכנות שבת ומנוחה לפני

ים זמן לשיעורי תורה בשבת

ולעייפים סוף זמן ק"ש זז שעה קדימה

ואני מצליח להחזיק בלי שעון קיץ. כלומר, החיים שלי מתנהלים לפי שעון חורף כמו שהיו עד עכשיו. מגיע לעבודה בסביבות 9-9:30 במקום 8-8:30

אין מסגרות להעיר אליהן ילדים אז למי אכפת.

רק התפילה ב9 קצת מציק בשבת (באחרונה לא קמתי).

חיסרון: יכניס אותך לחובות

אני לא יודע איזה רכב אתה מתכנן לקנות והאמת אני גם לא כזה מעודכן בטווחים אבל אם אינני טועה רכבים חדשים הם בערך 70K צפונה יכול להיות יותר, משומשים במצב טוב 25K+ (זול), וכמובן אפשר לקנות גם גרוטאות שמתפרקות תוך כמה חודשים בפחות מזה.

כאמור אני לא בקי במחירים אז אני מצטט מזיכרון מעורפל ומגוגל אבל זה מאוד משתנה למטה זה הערכה גסה מינימום

זה אומר שתצטרך לעבוד בערך שנה או שנתיים רק כדי לקנות את הרכב במזומן. אם במימון אז מתווסף הרבה.

תוסיף דלק לפי הנסיעות (דלק כזה זול) אם אתה נוסע הלוך ושוב לעבודה ולעוד כל־מיני מקומות אני מניח שנע בין 1000₪-2000₪

תוסיף טסט שנתי 150₪~ בהנחה והכל תקין

תוסיף אגרת רישוי סביבות ה־1000₪ בשנה

תוסיף טיפול לרכב 500₪~ פר טיפול

תוסיף ביטוח חובה יקר פיצוצים לנהג צעיר (כמה אלפי ש"ח בשנה) לא כולל ביטוח מקיף (מניח שאם זה רכב זול אז גם לא יבטחו אותו)

כמובן בהנחה וזה רכב משומש זול יש סיכוי גדול יותר שיהיה צורך בהחלפת צמיגים / רכיבים / כיו"ב כל הדברים האלה יקרים פיצוצים. אם נגיד הלך לך המנוע ואתה רוצה לתקן ואין לך כסף בינתיים אתה מושבת וממשיך לשלם על הרכב.

או לחילופין אתה יכול לשלם חופשי חודשי ארצי שנתי 3780₪ ואם יש לך הנחות אז אפילו חצי מזה + הבוס שלך אמור לממן לך את זה

ואתה יכול לטחון את כל הארץ הלוך ושוב כמה שתרצה ולישון תוך־כדי נסיעה.

אני לא עומד להכניס אותי לחובות. אם אני קונה זה רק בתנאי שיש לי את היכולת להחזיק אותו לבד. יש בהחלט רכבים זולים יותר מהמחיר שכתבת שהם בסדר גמור לשימוש שלי, אבל אתה צודק מבחינת ההוצאות.

למה אתה מתכוון שהיתרון הוא שופוני?

מניח שיש יותר זול מזה

האם וואו? זה איני יודע

ואם לא וואו אז צריך לקחת בחשבון שצריך להחליף א' ב' ג' ד' ה' ו'

ובשלב מסוים הרכב "מתעייף" ואין מה לעשות כל־כך חוץ מלהחליף

לעניות דעתי ביחס למשכורת שאתה מדבר עליה (בהנחה שאין לך שום הוצאות אחרות) זה נתח ענקי שנותן יתרון מועט מאוד על־פני תחבורה ציבורית ומוניות

זה לא בהכרח יכניס אותך לחובות אבל בשלב מסוים קלטתי שהרבה אנשים מסביבי מרוויחים כמוני או יותר (לרוב יותר) אבל המצב הכלכלי שלהם גרוע משמעותית ובסוף ה־פקטור תמיד היה הרכב

לגבי שופוני גם אין הכוונה כפשוטו כן יש לזה קצת יתרונות של ניידות אבל מעשית היתרון הוא זניח זה יותר פסיכולוגי

מעשית צריך לעמוד בפקקים, לחפש חנייה, לפעמים יש דו"חות (קורה לטובים ביותר), יש סיכוי נמוך אבל קורה לכולם בשלב מסוים להיתקע באמצע הדרך וגרר ובלגן

צא וחשב כמה יעלה לך להחליף את כל הנסיעות המיוחדות במוניות

נניח נסיעות רגילות כמו עבודה וחזור / נסיעות ארוכות בתחבורה ציבורית

אבל כל־מיני דברים של להסיע בחורה / לסחוב רהיטים / סתם לנסוע בעיר מונית יכולה לסגור את הפינה בקלות

נניח 10 נסיעות במונית בחודש 300₪-400₪ וכמה כבר בן־אדם יכול לנסוע במונית

אם אתה גר בפריפריה קיצונית (נניח לא יודע, איזה כפר ערבי נידח בצפון) יכול להיות שיש בזה משהו אבל גם אז איני יודע

אם אתה מרגיש ששוה לך להוציא על זה בסביבות 2000 ש"ח, זה תלוי ברמת חיים שאליה אתה מתרגל...

זמן זה פרמטר חשוב בחיים

בדיוק כמו שאנחנו מחזיקים מכונת כביסה. מייבש ומדיח.

גם רכב זה על אותו בסיס

שילוב של נוחות+חיסכון זמן

על מכונת כביסה מייבש ומדיח אתה לא עושה טסט, דלק, ביטוחים, חניונים, מוסכים, אחזקה, ריביות, לא דומה ולא קרוב.
 

בירושלים ובמרכז ובערים חרדיות לרוב עדיף לחיות בלי רכב, ביו"ש לרוב אין לך ברירה.

אבל זה על אותו משקל.

אומנם מחיר גבוה יותר, אבל זה כסף תמורת נוחות + זמן

ובאמת יש כאלה ששמים בחצר כזה

לי אישית אין חצר, אז אין לי את הדילמה הזאת

ויש סבירות גבוהה שאם היתה לי חצר הייתי שם שם בריכת אינטקס

אם השכר של מיודענו הוא נניח 50₪/שעה

וההוצאה על רכב זה נניח 2000₪ בחודש

אז הרכב צריך לחסוך לו 40 שעות בחודש מינימום כדי שזה ישתלם.

או משהו כזה.

לכן זה שיקול של עלות תועלת

במקרה שלו לדעתי זה לא כדאי

אבל יש כאלה שזה שווה להם

(ושווה זה לאו דווקא רק חיסכון כספי. כי רכב לא מביא בדרך כלל חיסכון כספי)

תמצא הרבה יותר חרדים מקרית ספר בלי רכב כי הם התרגלו לרמת חיים אחרת, ואין להם שום סיבה להוציא עוד הרבה כסף בשביל זה (וגם בשביל חופשה בחו"ל נגיד), כמובן זה כלול בנוחות ובזמן כדלעיל.

השאלה האם אתה חושב שזה מוצדק

יתרונות: נוחות

חסרונות: עלות

זה בגדול

פעם הייתה לי אפליקציה שמשתמשת בסמארטפון כעכבר. אולי זה יהיה נחמד.

אפשרות שניה תוכנה כמו TEAMVIEWER/ANYDESK שתשלוט על המחשב מהטלפון ואז אפשר לצייר.

אבל האמת היא שלא חושבת שעשיתי סקר שוק ממש מקיף

לוח גרפי Wacom Intuos Small CTL-4100 בצבע שחור

)

יש כאלה פשוטים לכתיבה רגילה?

ורעיון באמת לשאול את הנהלת המוסד אם הוא יכול לקבל מהם כזה.

למרות שלא רצה עוד משהו שמתחבר לאינטרנט...

אבל איך אפשר לעשות זום במקביל? בשביל זום המכשיר צריך לעמוד ובשביל כתיבה נוח יותר שהוא ישכב...

שתי אפשרויות:

הוא מנהל את השיעור ב zoom מהמחשב האישי, בשביל המצלמה והקול.  וגם מתחבר לאותו שיעור zoom גם דרך ה tablet.

מהטאבלט, מבצע Share Screen. כך כולם יראו את מה שהוא כותב, בזמן שהם ממשיכים לראות אותו דרך המחשב.

ואם רק דרך ה tablet:

• לחיצה על כפתור Share (שיתוף).

•לבחור ב-Whiteboard כדי לפתוח לוח חלק לכתיבה.

• או לבחור ב-Screen כדי לשתף את כל מסך הטאבלט

תנסה לערבב את השכל והלב, אולי זה יעזור

אלא להבין מה אתה רוצה שיצא ממך

זה באמת מורכב.

חשוב בעיני לברר את המצפון, מאיפה הוא מגיע? מאיזה הקשרים ובאיזה סיטואציות או בחירות הוא עולה? כשאתה מתנהל על פיו אילו רגשות עולים לך? מצפון יכל לנבוע מהמון מקומות, חיצוניים מאוד עד פנימיים מאוד, חשוב לשים לב מאיפה הוא נובע.

ושאלה שעוזרת לי לברר את הדרך-

מה מהרצונות פונה החוצה ומחפש את המילוי מדברים חיצוניים ומה מהרצונות נובע מתוכך ונוגע לבחירה שלך? לרוב רצון שמחפש את המילוי בדבר חיצוני (כשיהיה לי, כשאטוס, כשאשיג משו) הוא דמיוני ולא באמת ימלא אותך, אבל רצון שנובע מתוכך, שלרוב גם יתלווה בעמל ובגבורה מסויימת הוא זה שתרגיש איתו שלם.

זהו וכמובן שהדרך היא שלך אז התשובה היא רק אצלך🫵🫵 בהצלחה אהוב!

שצריך לזרוק משהו ליצר הרע (אם זו הכוונה ל"מה שבא לי";

לא משהו שהוא ממש נגד התורה ושעלול להזיק לך בהמשך

אלא למשהו שהוא לא נורא - לא כל כך תורני, לא כל כך

כמו שהמשפחה או מישהו קרוב מתנהלים לפיו, משהו

שאתה רוצה אבל לא בלי גבולות לגמרי. 

לא יודעת למה אתה מתכוון ב"מה שבא לי",

אבל אביא דוגמא מעצמי:

שמעתי וראיתי פעם אחת ביוטיוב מוסיקה

שממש לא משלנו. קובנית. חושנית.

(כמו אצל כל ההיספנים); האזנתי

שוב ושוב ושוב- וממש התמכרתי.

הרגשתי קצת רגשי אשמה - זו מוסיקה

ומילים כל כך לא יהודים. אבל אחרי כמה

זמן, זה עבר לי. כלומר, אני יכולה להאזין

ולהינות, אבל לא כמו האובססיה הראשונה

שהיתה לי.

אם לא הייתי מרשה לעצמי להאזין,

הייתי אולי מרגישה נורא צדיקה אבל

גם מרמור וכעס והרגשת חנק.

אותו דבר לגבי ספרים;

ספריה ציבורית - יש אנשים

שהיא טאבו לגביהם. ובאמתא

רוב הספרים המודרנים הם

זבל. ממש. גסים לשמה....

אבל אוהבת לקרוא אז אני

כן הולכת ונזהרת; אם זה

מהסוג הזבלי, אני לא נוגעת

משתדלת ספר שאם יש

בו דבר מה לא צנוע, זה

לא יהיה לשמה...  מבין?

אותו דבר לגבי ספר שכותב

על נושא שאני אוהבת.למשל,

טבע, צמחים, חיים של מישהו

בטבע.... אבל אם יש שם 

אפיקורסות וליצנות מהסוג

הגרוע, אוותר. 

זה הקרבן שלנו לקב"ה.

לא פשוט ללכת על גשר צר...

ואם נופלים לעתים לאחד הצדדים,

להשתדל להיזהר שזו לא תהיה 

נחיתה קשה מדי, שאחר כך,

עלולים לשלם עליה ביוקר....

אז זורקים משהו לכלב התאב הזה

איזו עצם קטנה. ולבקש מהשם

שנסתפק בזה ונרגע מזה.

בהצלחה!