לאותו יום, "חדשים לבקרים רבה אמונתך". כל בוקר חיים כששוכחים קצת ממה שהיה, לומדים משהו חדש, משהו אחר מעסיק אותנו. גם התאים שלנו מתחדשים כל־הזמן, לא כולם באותו קצב כמובן, אבל אפשר לומר שבעוד 20 שנה חלק גדול ממי שאנחנו עכשיו, ברמה הפיזית (תאים וחומרים בגוף), לא יהיה קיים בכלל.

השפת אמת על פרשת תולדות מדבר על זה שאחרי כל תיקון נעשה הסתר חדש, ואילולי הסתרת הדרך, לא היו מוצאים את הדרכים החדשות. הרעיון הוא שבכל־פעם צריך למצוא משמעות חדשה ועניין חדש ולפעמים כיוונים ישנים "נסתמים" לחלוטין ואין ממש דרך לשוּב אליהם, לכן צריך לחפש כיוון אחר. לפעמים על־ידי שמוצאים את המשמעות החדשה, גם דברים ישנים מקבלים אור חדש ו"קמים לתחייה". האמרי אמת אומר שכשמגיעים לשער החמישים, חוזרים להתחלה.

לכן אני מציע שתנסי לעשות משהו אחר לגמרי. לקרוא ספרים בסגנון אחר לגמרי ממה שאת רגילה אליו, אם את אוהבת ספרים, וכן הלאה.

מה שכן, אני לא בעד "משמעות קיטש" כמו "תעשה דברים שיגרמו לך להרגיש טוב" "תסיח את הדעת" "תחיה את הרגע", אלה פילוסופיות גרועות שמשתיקות את הקול הפנימי העמוק של הנשמה, שרוצה משהו גדול ואמיתי.

בתחילת הדרך "החוצה".

הרבה לא יודעים את זה, אבל יש מין תחושה רווחת בקרב דתיים שיוצאים בשאלה עושים את זה מטעמי נוחות ויצרים. זה לא ממש נכון. הם לא יודעים שהיוצאים בשאלה הרבה חווים רגעים קשים של איבוד משמעות, איבוד במלוא מובן המילה. כאילו נלקחו מהם התמימות והחממה האמונית וזה גורם להרבה מאוד כאב בקרב יוצאים בשאלה.

אני יודע שבתחילת הדרך הסופית שלי החוצה הרגשתי בדיוק את הריקנות וחוסר המשמעות הזאת. זה לקח לי בערך שנה לצאת מזה. וכשאני אומר שלקח לי שנה זה לא שעשיתי משהו ספציפי. זה פשוט שהבנתי עם הזמן שגם אם אין באמת משמעות לחיים זה לא בהכרח דבר רע. קשה מאוד מאוד מאוד לצאת מהקונספציה שהחיים הם חסרי משמעות. זה לא דבר נוח ונעים להתמודד איתו.  אבל אני באופן אישי פשוט חי את החיים מכוח החיות הביולוגית הטבעית ומכוח האינרציה. זה נשמע קצת מדכא אבל זה לא ככה. אני חי בסדר גמור עם הידיעה שלחיים אין משמעות. אפילו טוב לי יותר ככה.

מצרף סרטון קצרצר שלקוח אמנם מסתם סדרה נטפליקסית כל שהיא אבל זה articulate בעיני את מהנשאני מתכוון.

אוף

תודה 

שבעיני אולי יקלו במקצת.

1. התחושות האלה עוברות. את לומדת לחיות טוב למרות התחושות האלה.

2. היות ואת רק בתחילת הדרך אל תמהרי לחרוץ את דינך. את עשויה למצוא את עצמך "חוזרת" חזרה. כאחד שכבר לא מאמין באלהים אני עדיין יכול לומר לך שאין שום דבר לא רציונלי בלהאמין באלהים. יש רציונל בלהאמין בו. זה לא עניין מופרך בכלל.

איך בכלל מגדירים איפה הדרך הזו מתחילה ונגמרת?

יודעת שזה רציונלי להאמין.

אני לא שם. לא אוחזת בסיבה א ב ג למה הוא לא אמין.

פשוט לא מאמינה. אין לי משמעות במעשים. אין משמעות בלב. אין תפילה. אין אמונה בכלום.

הייתי מתה להרחיב יותר אבל מרגיש לי שזה קצת לא המקום. אבל לא באמת מכירה פה.

תודה על התגובות. הן ממש משמעותיות לי

תקראי גם לי...

לדעתי, הפורום פה עשיר באנשים חכמים, ובכל מקרה הוא אנונימי.

מה יש לך להפסיד?

גם לי היו את התחושות האלה תקופות מסויימות וזה ממש לא קשור לירידה מהדרך.

זה יכול להיות מליון ואחת סיבות אחרות.

להיות חלק מחבורה עם מטרה ועניין מסויים משמעותי.

להבין מה הדברים שחשובים לי ומה המטרות שלי ואיך אני מתקדמת אליהם בעשיה היומיומית.

להבין את האחריות והמשמעות שלי בנקודה שאני נמצאת בה עכשיו.

העמותה והמלכ"ר שבחרת קשור לתיקון שבאת לעשות בעולם הזה.

היי את השינוי שאת רוצה לחולל בעולם.

אבל אני ישמח להתעכב על הנקודה שנאמרה כאן - שאין משמעות. אקראיות.

אני לא יודע מה המשמעות לעולם, אבל אם אני יתבונן בצורה מדעית, יש הרבה תופעות בעולם: כל הבריאה שמסביבי, עצים, מערות, הרים, ימים, שמים, שמש, קופים ושאר בעלי חיים ועוד, והאדם עצמו, על התפקידים הגאונים של כל איבר ואיבר ואיך הוא עובד ביחד בתיאום מושלם. מי שלמד טיפה ביולגיה רואה יצירה מדהימה, ולומר שכל זה נוצר באקראיות?

אני באמת לא מבין. אם יש לך הסבר - אשמח לשמוע.

אני חושב הרבה על מה אני עושה פה ומה התפקיד שלי, ואפילו מרגיש מיותר, אבל לעזוב את הדת, לא נראה לי כמו פתרון חכם לעייפות מהחיים.

אני לא חושבת שהכל פה רנדומלי.

אני פשוט לא חושבת על זה.

זה לא מעסיק אותי. זה סתמי לי. חסר משמעות.

מצליח לרדת לסוף דעתי? 

א. מה שהתכוונתי לומר זה שבחיפושיי אחר האמת (מתוך הנחה ששם אמצא משמעות ומתוך העסק שישנה כזאת) שללתי את הרעיון שאין אלוהים ולכן הפתרון הפשוט לכאורה של לצאת בשאלה ולהנות מהחיים כי חיים רק פעם אחת. אני אובד עצות ו@די שרוט אמר שהוא מאמין באקראיות. קיוויתי לקבל ממנו הסבר. לא הצלחתי למצוא משמעות בעולם החילוני, ואני מחפש בעולם הדתי.

ב. אני מנסה להבין, את כבר לא מחפשת אחר משמעות בעולם הדתי? התייאשת ממנו?

לא מחפשת משמעות דתית.

מחפשת משמעות כללית. סיבה לחיות, לקום בבוקר.

משהו למלא בו את החלל שנוצר במקום דברים לא בריאים אחרים שעושים את זה מעולה.

למה לקום בבוקר. אין לי תשובה לחידה. האם ניסית להתנדב במשהו או שאת אמא?

קיצור, מישהו לחיות בשבילו?

לא ניסיתי כ"כ, מעניין אותי אם ניסית ולא עבד לך...

עובדת משרה מלאה. ובכללי עמוסה.

ברור שחיה בשביל הילדים. אבל זה לא מספיק.

רוצה סיבה לחיות שקשורה ושייכת אל מי שאני. 

אני יכול סתם לזרוק לך רעיונות לדברים שאני אוהב ושעשויים למלא אותך במשמעות, אבל מכיוון שאני לא מכיר אותך סביר להניח שהם יהיו בלתי רלוונטיים.

אם יש מישהו שמכיר אותך ויודע מה את אוהבת, ואת מרגישה בנוח לדבר איתו, נראה לי שכדאי לך לשאול אותו מה הוא מציע, הוא בטח יוכל לתת כיוון משמעותי יותר מאיתנו.

אני מניח שאם בחרת להעלות פה את הנושא פחות נוח לך לדבר על זה עם אנשים קרובים אלייך, אבל יש פה אנשים נפלאים בפורום שישמחו להכיר אותך ולעזור.

חנוכה שמח!

אני חושב,שיש מצב שחסר לך משהו מוחשי להיאחז בו.

לצורך הדוגמא בואי ניקח חיסכון כספי.

כשאדם מתחיל לחסוך כסף בשביל משהו גדול שהוא רוצה כמו טיול ארוך בחול או לקנות דירה, כל שקל שהוא חוסך מתמרץ אותו להמשיך לחסוך. חוסך וחוסך וחוסך ובכל שבוע שהוא נכנס לחשבון הבנק הוא רואה שהכסף הולך וגדל בצורה מוחשית. היום יש לו 1000 שקלים. שבוע אחרי 2000 שקלים. שבוע אחרי 4000 שקלים. ההתחלה נראת לו מתישה וחסרת תוחלת אבל פתאום אחרי שנה הוא רואה שהצטברו אצלו 100,000 שקלים. למען זה בדיוק הוא חסך. הוא ידע בכל שבוע שהוא מתקרב ל 100,000 שקלים יותר ויותר.

אולי החוסר באמונה אצלך זה שאת לא יכולה להכנס כל שבוע למאזניים שלך אצל אלהים ולראות בצורה מוחשית מה מצב "היתרה" שלך אחרי שהפקדת בצד ימין מצוות מקווה או שמירת שבת או לשמוע קול שופר.

עבר עריכה על ידי רוצה להיותילד🙃 בתאריך כ"ז בכסלו תשפ"ה 21:16

עבר עריכה על ידי רוצה להיותילד🙃 בתאריך כ"ז בכסלו תשפ"ה 21:16

אבל אני חושב על התשובות הפשוטות, אולי יש בהם אמת?

1 - להגשים חלום. לעשות איזה דבר שממש בא לך. וישמח אותך קצת.

הסביבה הרבה פעמים ממש מורידה. להתגבר על זה, ולחיות, כי הרבה מהחלומות שלנו קשורים בפחדים שבמקרה הכי גרוע שלהם הוא לא כזה נורא.

מי אני שיאמר, הלוואי ויהיה לי גם את האומץ להתנגד לסביבה.

2 - להכיר חבר/ה חדשה. מציאות מעניינת חדשה. אולי דווקא איזה אדם מבוגר עם חוכמת חיים וניסיון. לאמץ איזה סבתא..

מקווה שתשימי לב לעריכה. 

הפורום הוא יותר לויכוחים ודיונים תיאולגים, לעצות וכאלה.

לא יודע אם יש פה למישהו את היכולת לתת לך את המענה המדוייק, ומקווה שלא ייאשנו יותר,אבל אני חושב עלייך, אני מזדהה עם הבעיה, ולא מסוגל שלא...

בכל אופן, גם אם את לא מאמינה בזה - מתפלל עלייך שתרגישי שטוב לך🙏

לא לחשוב בעצמך, אלא לשאול את עצמך. לשאול עם הראש, בנחת ומתוך פניות, ואז הלב יענה וכנראה יתפתח דו שיח.

זה בתור התחלה.

עצם זה שיש רצון למצוא משמעות זה טוב וחשוב.

תנסי גם לנכוח בהרגשה של הרצון. וגם לשאול את עצמך למה את רוצה.

זה מצב לא קל, וככל שהרצון נכבה יותר יהיה אח"כ מסובך הרבה יותר להחזיר אותו. אז חשוב לשמור על מה שיש.

זה בתחום העמוק יותר. חשוב גם לעשות דברים פיזיים ורגשיים שנותנים שמחה ואנרגיה כדי שיהיה כח לתהליך.

הזוגיות גם אמורה לתת תחושת משמעות, אז זו גם נקודה שצריך לעבוד איתה.

בעז"ה שתצליחי להגיע למשמעות ושמחה

הזכרתי שם את השאלה אם השאלה היא רגשית או שכלית,

קרי האם מדובר בשאלות ללא תשובה או בתחושה שלא תלויה בתשובות.

כמו שאמרתי שם, כשהייתי במצב הזה (או מצב כזה) אז קודם כל בחרתי בסטטוס קוו.

הבנתי שהסערה יכולה להוביל להחלטות אימפולסיביות שיתבררו מאוחר כשגויות אבל יהיה קשה לגלגל לאחור.

זה היה שלב א' שלי, וזו הייתה החלטה מאוד חכמה. רק כשהתחושות התייצבו יכולתי לגשת לזה.

בסופו של דבר, אחרי שלמדתי את המצוי הראשון של הרב מיכי אברהם, וקראתי ושמעתי ממנו עוד, יחד עם עוד מקור וחצי

אז קרו לי שני דברים:

הראשון - הבנתי שיש שאלות לא נכונות, והבנתי שיש שאלות שיש עליהן תשובות, ושיש שאלות שאין להן תשובות.

בכל מקרה, העולם הרוחני שלי התבגר (בעיניי) ובמקום להיות שרירותי הוא נהיה מבוסס. הרמה הפילוסופית הצליחה

לעשות רפלקציה לתחומים נוספים בעולמות התורניים, והקלו עלי. אני יודע לגשת אחרת לדברים היום.

השני - הבנתי שאין לי את החוויה הרגשית שיש להרבה אנשים דתיים. במיוחד הבנתי שאין קשר בין החוויה הרגשית

לבין הנכונות או היעדרה של האמונה. אפשר להיות מאמין יבש, ואפשר להיות אתאיסט מלא רגש. זה פתר לי דיסוננס חזק.

מותר לי לסולד מאנשים שמתפללים בפרצוף צדיק ומתנענע ונראים כמו שחקנים, ועדיין להיות יהודי נאמן.

גם אם אני לא מוצא משמעות מבחינה רגשית, מספיקה לי הידיעה שזה שם. האמת לא זקוקה לרגשות שלי.

אבל אצלי זה לא עובד כך.

האמת כן זקוקה לרגש.

צריכה לחיות בתחושה שפועלת נכון.

בתחושה של מילוי, לא ריקון.

לא עשיה רק לשם לעשות. לראות את המעבר.

אני לא בא לשלול את הרגש, אבל הוא לא נימוק עבור האמת. האמת לא תלויה ברגש, היא מתקיימת בלעדיו, לפניו, ואחריו.

אני באופן אישי מצליח לנהל את חיי הרוחניים גם בלי לחוש תחושות דתיות עמוקות, אבל וודאי שיש אנשים שזקוקים לזה. לא באתי לשלול אלא לתאר, ויש מי שיתחבר לזה.

אגב, תחושה של לפעול נכון זה לא דווקא רגש. זה איזה מצב תודעתי או הכרתי, וזה דבר אחר.

כדי לחוש שאני פועל נכון, למדתי וביססתי את העוםם הרוחני שלי. כדי להרגיש רגש דתי, ניסיתי ללכת להרקדה בפורים. זה הבדל.

והעניין הוא שאצלי זה בלתי ניתן להפרדה.

הרגש אצלי קשור ומשתלט על הכל.

אם זה לא נכון לי בלב, זה לא יהיה נכון בשום סיטואציה אחרת.

קח למשל מוזיקה. יש יוצרים עם שירים רצוניים שאוהבת כבר שנים. אבל היום לא מסוגלת לשמוע.

מרגישה שעושה שקר בנפשי.

אני לא שם.

לא מסוגלת אפילו לבטא את מילים שמביעות אמונה. ואם אני עושה את זה, אני מלאת סלידה מעצמי.

וכנראה שאנחנו אנשים שונים ביסוד,

כי אני לא רואה איך אני הולכת לבית הכנסת ושמחה בשמחת תורה כשאני לא יודעת אם אני מאמינה במשהו שכתוב שם בכלל. 

אם עד היום האמונה שלך הייתה מבוססת על רגש, זה הגיוני שיגיע שלב שבו הרגש ישתנה וזה ישפיע על האמונה.

אם את חסירה את הרציונל למה זה הכי סביר שהתורה היא אמת ושנותן התורה קיים, אז כנראה הגעת לשלב שבו צריך להתחיל ללמוד.

וזה דבר טוב. קשה, אבל טוב.

רגילים לומר שאמונה היא מעל השכל, אבל אין סיבה לומר את זה. אפשר ללמוד ולהבין למה להאמין בדבר מסויים. אם יש ראיות טובות, נקבל. והאמת היא שיש ראיות טובות, וצריך ללמוד אותם.

אני באמת הייתי מציע לך ללכת לכיוון הזה של למידה. ועד אז, סטטוס קוו. זה יתן לך יציבות בתוך הסערה.

בין העולם העליון במידה מסויימת לבין הגוף והמוח. הוא לא גזירת גורל וצריך בעיקר להקשיב לו. לא חייבים לעשות את מה שהוא אומר.

אם את לא מאמינה כרגע וזה מה שאת מרגישה זה פשוט אומר שעוברת אצלך אנרגיה שצריכה יחס מסויים. וזה בסדר גמור.

אני חושב שזה מעיד על אופי מאוד אמיתי, של אמת בלתי־מתפשרת, ויש בזה משהו מאוד מאוד גדול.

ויכול להיות מצב שנמצאים ב"חוסר סינכרון" עם הדת, לאדם יש הרבה מרכיבים, שכל, רגש, גוף, לא תמיד כל ה"אנטנות" מכוונות 100% לאותו תדר, במיוחד בתוך חיי משפחה כאימא, לא יודע אני מסתכל על עצמי כאדם יחסית רוחני, אבל אני יודע שאם הייתי צריך להיות אימא, החיים הדתיים שלי היו הרבה יותר יבשים, כי המוח והגוף שלי לא היו יכולים להכיל את הכל ביחד. יש אולי אנשים שיכולים לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה, אבל לא כולם, ואולי זה שלב בחיים שפשוט צריך להתמקד בעשייה היום־יומית הטכנית, עד שיגיעו ימים עם יותר יישוב הדעת ופניות לכל העניין הזה.

ומצד שני, "שמא לא תיפנה", אם הייתי צריך לחכות לחיבור אמיתי לכל מה שאני עושה, נראה לי לא הייתי יוצא בחיים מהמיטה...

אני חושב שה"משבר" הזה הוא תקופה טובה לבירור, להציף את כל הדברים שמטרידים אותך, בהתחלה אולי קשה לתת לזה שם יותר מאשר תחושה כללית עמומה כמו "אני לא שם", עם מספיק נבירה לדעתי אפשר לעמוד על דברים מרכזיים שמציקים (בעיות עם ההשקפה היהודית, בעיות עם הוכחת אמיתות היהדות, קושי פיזי לקיים מצוות, חוסר חיבור לקהילה, יכול להיות בעיות כלליות כמו דיסתימיה וכן הלאה)

ולבדוק אותם לאט־לאט, זה יכול להיות תהליך מאוד ארוך, לפעמים לוקח הרבה זמן לסדר את הראש, צריך להתייחס אל עצמנו בהבנה ובחמלה ולא לדחוק תהליכים או לעשות ממש בכח כי זה מביא לתוצאה הפוכה

משפחה? ילדים? עבודה?

עובדת ואז ילדים.

ואז קצת תחביבים.

טוב לך בבית?

שווה לעשות קצת יותר מחקר אישי על מה מפעיל אותך ומה קורה אצלך כש"משעמם" מדי כלומר כשהכל טוב או טוב מדי. יש לי את התשובות שלי לדברים האלה אבל הם שלי ולא בהכרח מייצגים אותך.

אז קודם כל זאת שאלה שאני שואל את עצמי כל יום כל היום, וזאת באמת שאלה קשה מאוד.

הרגשתי הרבה את ההרגשה הזאת ועדיין אני מרגיש אותה לפעמים...

תכל'ס גיליתי שכשאני עושה דברים ומעסיק את עצמי בפעילות שנותנת לי משמעות אני מרגיש את המילוי הזה שחסר לי.

כשאני אומר פעילות שנותנת לי משמעות אני לא מתכוון, פעילות שהעולם קורה לה משמעותית, אלא פעילות שנותנת לי משמעות שממלאת אותי. לדוגמא אם אני מרגיש שממלא אותי לשבת ולנגן בגיטרה, אני לא משנה את העולם בחצי שעה הזאת שניגנתי וזה גם לא היה משמעותי לאף אחד שניגנתי עכשיו "הלב שלי" של ישי ריבו או "יש בך הכל" של עקיבא או כל שיר אחר. אף אחד גם לא שמע אותי מנגן ניגנתי לעצמי ועצמי היה שם, וזאת בדיוק הנקודה זה לא משנה מה הפעולה שאני עושה העיקר להביא את עצמי להשתתף בפעולה הזאת. אם אני עושה הרבה פעילויות בעולם אני חי, קם בבוקר מתפלל, לומד קצת, אוכל שותה, הולך לעבודה\צבא\כל דבר אחר שאני עושה, אבל אני עושה את זה בלי עצמי, את עצמי השארתי במיטה בחדר. התוצאה של כל זה יהיה שאני ירגיש ריק וחסר משמעות כי העצמי שלי לא נמצא שם.
אני מציע לך לשבת עם עצמך חצי שעה ולנסות לחשוב באיזה פעילות שאת עושה את מוצאת את העצמי שלך, ברור שכנראה לא כל הזמן  אני יהיה מחובר לגמרי לעצמי שלי, ויכולות להיות פעילויות ומשימות שממש אבל ממש לא מחוברות אליי כרגע ובכל זאת אני אעשה אותם כי צריך. אבל בואי ננסה להכניס את העצמי שלי בכל פעילות ננסה לאכול עם העצמי שלי, ללכת ברחוב בשלמות לב... זה לא דבר כל כך קשה להחליט שהלב שלי שלם עם זה שאני הולך כרגע ברחוב, אז במקום להתעצבן או לא להיות שם ברגעים הקטנים האלה ננסה להכניס את העצמיות והשלמות שלנו ברגעים האלה היבשים של החיים וזה יחייה אותם!
מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי למרות שיצא מפוזר נורא...
תאמיני בעצמך! בהצלחה ענקית!

ועטלף עיוור, אמסטרדם ועוד... אני ממש הרגשתי שהוא מבטא אותי במובן מסויים...

קיצור, לא שזה עוזר ממש אבל זה יכול להיות נחמד.

ממליץ ללמוד אורות התשובה פרק ג' (עם פרשנים אם יש לך כוח) בחלק השני של הפסקה (יש שם רק פסקה אחת. מהמילים: "וישנה עוד הרגשת תשובה..."). בכללי ממליץ על לימוד של הרב קוק, הספרים שלו מדהימים ומכוונים לדור שלנו.

חשבון נפש, להיזכר בדברים מהעבר ולהציף אותם. זה מחזיר אותך לנערות, לזמן שבו היית מליאת חיים ואושר.

לחדד לעצמך מה המטרה שלך ולנסות להגיע לשם כמה שיותר.

להקדיש זמן לעצמך: לתחביבים שלך, למשפחה. זה ייתן לך אנרגיה וכוח.

להיות במצב רוח טוב, לעורר את עצמך לשמחה. כשאת קמה בבוקר, לשים שיר מקפיץ ושמח ולרקוד. להיות בתודעה של שמחה וממילא גם השמחה הפנימית תיוולד.

להגיד לאנשים שאוהבים אותך שאת רוצה חיזוקים ולקבל פרגונים. זה עושה טוב על הלב ומוציא מהעצב. אם כותבים לך גם מילים טובות מפורטות יותר, זה יכול לחדד לך מי את, מה הייחודיות שלך, מה את מביאה לעולם (אצלנו נגיד דודה שלי בחנוכה עשתה שהשבת בסימן להגדיל את האור, ולכל אחד הייתה חוברת והיה צריך לכתוב לכל מי שאתה יכול מילים טובות וכדו'....זה חזק).

לנסות לעשות לאחרים טוב. כשאת מביאה לילד שלך משהו, תביאי אותו עם חיוך יותר גדול. או לנסות לחפש לעשות עוד דברים משמעותיים. אפשר גם לחפש חברה שתוכלי לשתף אותה ולהתחזק ביחד (או קבוצת בנות).

לחפש, להמשיך לחפש. שהחלל הזה יתמלא בעז"ה ותהיי מליאה באור ומשמעות. ועצם הריקנות מראה על הרגישות הרוחנית שלך, ושהנשמה שלך מאותתת לך דברים ואת שומעת אותם.

והלוואי שיתעוררו מחשבות

אם הוא סיים את התיכונית לפני 7-8 שנים ולא כל כלך שמר על קשרים משם, יכול להיות שזו התדלדלות טבעית של חברויות מהתיכון.

היינו פעם בחתונה של חבר של בעלי, ובעלי הרגיש צורך מיוחד שנבוא למרות שזה היה באיזה כרם נידח על איזו גבעה, כי הבחור הזה לא מאוד חברותי במיוחד וצריך לשמח. בסוף היו חוץ ממנו עוד 2 חברים, ושלושתם היו היחידים שרקדו לחתן. לכלה היו בערך 4-5 חברות. אחרי החופה בשעה 9 וחצי בערך הם עוד לא יצאו מהחדר ייחוד, ובעלי ממש התלבט כי הוא הרגיש שהוא חייב לשמח בריקודים, אבל הטרמפ שלנו (הרב שקידש בחופה) רצה לצאת, וידענו שיש לנו נסיעה של שעתיים וחצי לפחות, ושום טרמפ אחר כי אנחנו לא מכירים אף אחד שם, ומתוך אולי 50 האנשים שהיו שם חצי כבר יצאו. בסוף נסענו עם הרב.

זה כנראה אחד האירועים הכי מוזרים שהייתי בהם, ובאמת הרגיש מאוד לא נעים שלא היו חברים.

סיימנו תיכון לפני 3 שנים

ואני יודע שהוא שמר על קשר עם כמה מהקרובים אליו ואפילו הציע להם שידוכים

אני הייתי אחראי על ההרשמה פרסמתי בקבוצה של הכיתה שלחתי לקרובים שלו תזכורות ונאדה אפחד לא בא או אפילו נרשם

וגם, למה מכנים את מה שזה לא יהיה, כך.

אבל אני לא דוגמא...

עוגייה (אינטרנט) – ויקיפדיה

עוגיות זה משמין (את בקשת ה http)

ונועד להיות כזה.

אני לא מסוגל להיות בהם. הרעש הורג אותי.

אבל כשאני צריכה כמה דברים מכמה חנויות אז זה המקום המתאים. פשוט להיות ממוקדת, להגדיר מראש מה אני צריכה

נתתי את ההקבלה כי יש על הקניון פרק של חיות כיס אאלט. וזה אחד המאפיינים שהם מונים שם

אני מבין שלאנשים נוירו-טיפיקלים המקום הזה הוא מקום בילוי.

אצלנו באמת יש חנות לבעלי חיים, עם בעלי חיים מקסימים וזה משמח להיכנס לשם,

לדבר עם התוכונים , להנות מהארנבות הגמדיות הפרוותיות והרכות, מהאוגרים הסיביריים

הרצים כמטורפים על הגלגלת....

ואאלט זה "אם אני לא טועה".

התכוונתי לומר שבפודקאסט חיות כיס יש פרק על קניונים ועל המחשבה שעומדת מאחוריהם, אם אני לא טועה במה שאני זוכרת.

בני אדם לא כל כך שונים מזה כפי שלפעמים חושבים...

סביב life style, סטיילינג, אופנה, שופינג, טיפוח

מנשים מצפים יותר

ומכאן הקניון כמודל אופנה וסטייל וכמקום שבו "הופכים" אישה להיות "אישה לפי הציפיות" עם כל מה שפ.א כתב

אני מבין בין המילים שאת לא בדיוק מנסה להיצמד אליהן.

(גם אני לא, בצד הגברי של העניין).

מה יש באינטרנט שגורם לך לשרוף זמן ?

(אלא אם כן התכוונת אינסטגרם טיקטוק וכזה ואזיותר מובן)

– המוח האנושי לא אוהב להתמקד כל־כך במשהו אחד לאורך זמן רב. זה מאוד קשה לשבת במשך כמה שעות ולהתעסק במשהו רצוף כמו ציור או כתיבה, למי שלא רגיל לזה. באינטרנט יש הרבה גירויים קצרים והמוח שלנו מת על זה (זפזופ בין אתרים, חדשות).

פעם הייתי אוהב לשחק במשחק מחשב מסוים אבל זה היה קשה לשבת עליו הרבה זמן בלי הפסקות של דברים אחרים (כמו קריאת מאמר).

– אני חושב שהאור במסך מרגיע/ממכר. המחשב/אינטרנט/UI בנוי בצורה מאוד מאוד כיפית ונוחה לעין והמוח די נרגע מזה.

– אתה תמיד יכול לעבור לטלפון בלי דפדפן או למחוק את הדפדפן מהטלפון שלך (אפשר לחפש מדריך), אם הבעיה שם.

להגביר שליטה ע"י

צמצום טריגרים

(לשים את הטלפון בחדר אחר/ לצאת החוצה בלי טלפון)

מציאת חלופות

(תחביבים/ לדבר עם אנשים/ לצאת לטייל)

אימון

(לשים יעד ריאלי ולהוסיף עליו כשמצליחים להשיג אותו)

אגב זה לא קשור רק לגלישה אלא לכל שליטה עצמית אחרת

(אוכל/ כעסים/ זמנים/ תקשורת תקינה/ גבולות)

כשמשפרים שליטה בנושא אחד

הוא יכול להשפיע על עוד נושאים

אחרת היו לך עיסוקים אחרים שהיו יותר חשובים לך, מעניינים אותך, התחייבת לעשות אותם כי אחרת תיפגע…

והוא קשוח בעיקר בגלל שהתוכן שיש בו הוא תוכן באיכות טובה ממש. כלומר, אני יכול לצרוך זבל (ואז לי אישית יותר קל להפסיק, רילס למינהם).

ואז מגיע איזה מישהו שאני מעריך עם סרטון שיש בו חכמה שאולי אני צריך לחיים שלי. ועוד אחד. ועוד פוסט עם טקסט מעניין, ועוד שרשור בפורום רגישים שאני מתעניין בו כי הוא באמת מקדם אותי בחיים.

והופס, עברו שעתיים.

אם אני לא אצרוך שעה ביום מדיה חברתית אני אבוד והמקצוע שלי מת ובעוד 3 שנים לא יהיה לי במה לפרנס משפחה.

אם אני נכנס לטוויטר כדי לקרוא חדשות AI כי זה מקור המידע הנכון אני נסחף לרעל של החדשות הרגילות ומבזבז עליהן את הזמן.

שעה טוויטר צריך.

שעתיים?

שלוש שעות?

ארבע?

אולי בשעה השלישית או הרביעית אני אמצא כתבה שתשנה לי את החיים (קרה במוצ"ש לפני שבועיים, עם Laguna AI)?

ובדורות קודמים, וגם היום למי שרלוונטי, יש הרבה שמבלים זמנים מאוד ממושכים בספריות וארכיונים לצרכי עבודתם.

גם בצורה הזו הרבה מהזמן "מתבזבז" עד להגעה למידע הרלוונטי.

שכחת לכבות את האור יערית, ונרדמת עם הספר ביד יערית...

ובכל זאת, ממכר פחות מאשר הדבר הויזואלי

רק לקריאה.

להגדיר זמן מסך ואז הוא יכול להגביל אותך בזמן.

אפשר גם להגדיר מצב ריכוז בשעות מסוימות שתצטרך אקטיבית ללחוץ על פסק זמן כדי להיכנס והוא יעיף אותך אחרי זמן קצוב.

תהיני בכייף משעות הפנאי שלך.

אבל אז הוא דווקא היה מפחיד קצת לילדים

ממש ממש מהלב. באמת, גרם לי לחלישות הדעת. איזו נפש, נשמה, יפה ונקייה!