יש לי קטע שכשאני אצל חמותי אני משתבללת- דווקא בקטע של האוכל.
דיבורים, צחוקים וסיפורי אלף לילה ולילה- זה בדיוק אני (לפעמים אני מרגישה שמזמינים אותי בתור תוכנית בידור)
אבל כשזה מגיע לאוכל- אני לא מרגישה משוחררת כדי לאכול שם.
אם זה בשבת- אז אני כן אוכלת, אבל נגיד אתמול היה מפגש משפחתי ורק שתיתי תה. וממש רציתי מהמרק של גיסתי, אבל משהו חוסם אותי.
וזה מפריע לי. ואני גם יודעת שזה לא יפה.
כי כשאני מביאה קינוח- אנ ישמה לב מי אוכל ממנו ומי לא.
וגיסות שלי הביאו מרק שנראה טוב ובורקסים קנויים חמים. וכולם אומרים- תאכלי, תאכלי. ואני לא מצליחה להביא את עצמי לזה!
ולא נעים לי מהם. ממש.
גם ישבנו רק חמותי והגיסות. זה היה ממש בולט.

