אני בדיוק הפוך לגמריי ממך

בצד של המשפחה שלי (כל כל המשפחה - פרטית, מורחבת, צד אבא, צד אמא) אני אחת הדומיננטיות צחוקים, דיבורים עמוקים, יחס לכולם וממש לפעמיים הרגשתי סלב😅 אצל כל מגוון הגלאים

מקווה שזה לא ישמע שאני עפה על עצמי, נטו להסביר

ובצד של בעלי פתאום אני מרגישה דג! לא מצליחה לבטא את עצמי, להסביר, להראות מי אני

וזה גורם לי לתחושה מזה רעה כי זה לא אני בעצם וגם לא מתחשק לי שלא יכירו אותי כמן שאני

ודווקא בצד של האוכל אני אןכלת כי זה מרגיש לי שזה הכי זמין שלא יראו אותי שותקת..

אני חושבצ שזה בריחה

אצלך אולי זה גם בריחה מלהיות חופשית ושיראו אותך חופשית

יש מצב?

ואיך את עם אוכל במקומות אחרים?

שאף אחד לא יתערב לי בו.

לא מעוניינת לפתח הפרעות אכילה, אני זה אני ואני עושה מה שטוב לי.

אז לא יודעת אם זה מה שרצית לשמוע.

לגבייך אם את רוצה בשבילך לטפל בזה אז עדיף בנחת ממש בנחת, לחץ גורם לגוף להיסגר.

אל תמדדי את עצמך אלא תנסי להציב יעדים קטנטנים.

עדיף אוכל שיותר קל לאכול (לא מלכלך, לא טעמים חזקים, עם כלים שנוח לאכול בהם, ליד שולחן, לא בהמוניות)

תה זה התחלה טובה.

אח"כ להוסיף נשנוש ליד.

בנחת.

באירועים גדולים אני לא מסוגלת להריח אפילו אוכל.

זאת את עם החתונה שהלכת באמצע? אם כן אז די מובן למה דחקו בך לאכול, אבל לא חייבים להיענות לזה.

ויפה שהם מנסות לחפר..

ואם ערבבתי בין שתי ניקיות אז סליחה מראש חח

יש לך מחשבה שאם תאכלי ויראו אותך אוכלת זה כאילו מוריד מהערך שלך או יותר נכון כשאת אוכלת את כאילו פשוטה יותר, עממית, עם כולם, וכשאת לא זה מראה על איזה דיסטנס שיכול לשדר שאני כאילו מכובדת יותר...

סתם רעיון...

או אולי לא נעים לך, קושי להפתח...

בכל אופן נחמד לך שאת מצליחה להמנע מבורקסים חמים 🤤

קודם כל יפה שאת ממש זורמת בדיבורים, זה לא מובן מאליו בכלל. תכנית בידור 😅 זה בסך הכל מחמיא, סימן שכיף ומעניין בחברתך מאוד

מנסה להבין מאיפה זה בא?

משהו מגעיל אותך?

או אולי את דווקא מתגרה, באלך לאכול אבל פשוט מתביישת? חוששת להיראות לא מנומסת?

לא רוצה להיראות שמנמנה?

או שאולי עצם האכילה דורשת ממך להרגיש 'בבית' ומשןחררת ופשוט שם לא מספיק משוחררת? 

@ברונזה באסה לך עם המשפחה של בעלך, זה מורד מוטיבציה...

דווקא אני מרגישה די חופשי שם. ותמיד היה לי אישיו עם אוכל- ברמה שפעם אמרתי לבעלי שהדיאטה הכי טובה שלי היא ללכת לחמותי... כי אני לא אוכלת שם.

אולי בגלל שזה לא כמו שולחן שבת שיש לי את המקום שלי והצלחת שלי וגם אנייושבת ליד בעלי, ואתמול לא... ישבנו בנפרד, ככה יצא...

@מרימוש! יש מצב בגלל שזה משפחתי ואני לא לגמרי מרגישה שם אחת מכולן... יש להם קטע שמצד אחד יש ביקורת ומצד שני- מה שאת עושה את צודקת וזה הכי נכון ואת אישה חכמה... אני אף פעם לא לגמרי מבינה את הניואנסים שלהם, וגם לא ממש מרגישה מובנת.

נגיד יש לי גיסה שכמעט לא מדברת, אבל היא מקשיבה לכל מה שאני אומרת. ואני לא יודעת מה היא חושבת על זה. היא לא משתפת או מביעה דעה, וזה ממש מבאס.

@אמאשוני  איזה קטע שזכרת עם החתונה. כן, זו אני.

יש מצב שיש לי איזה הפרעת אכילה. כשאני לבד אוכלת כמו 3 אנשים. ליד אחרים בקושי...

צודקת לגמרי על צורת האכילה שנוחה לי, הבעיה שכשאני מתארחת אני לא קובעת את הכללים... אנחנו נשואים כמעט 9 שנים ועדיין צריכה להזכיר להם להביא לי סכין לארוחה (אצלם שמים מזלג וכף)

@לב אוהב נראה לי שהם באמת ישמחו לראות אותי אוכלת. לא ממש מבינה בעצמי על זה יושב, אולי כמו שכתבתי למעלה, מבחינה משפחתית...

@באתי מפעם תודה. דווקא לא מגעיל אותי, הן ממש נקיות. וכגיסתי עוד הייתה רווקה הייתי בכיף אוכלת מהסלטים שהיא הכינה למשל. 

אולי אני מתביישת וזהו. אבל זה מבאס אותי.

והלוואי שזה היה קשור ללא להיות שמשמנה. כי אני לא שמנמנה, אני שמנה.

כנראה זה הקטע של הבית...

אז מה עושים עם זה? גם אני מתבאסת על עצמי וגם אני יודעת שזה לא יפה

לדעתי תשחררי את הציפייה. איפה שאין לך את התנאים הנוחים אל תצפי מעצמך לאכול.

תאכלי לפני או אחרי וזהו.

האמת מרוב שהתחושה מובנת לי, לא מובן לי למה זה לא מובן לכולם 😅

לדעתי זה שאת מודעת לביישנות/ חוסר זרימה בנושא/דימוי נמוך

תקבלי ותכילי את עצמך

כן, אני ככה אצל חמותי אולי עוד ישתנה אבל לבנתיים זה המצב ולא להילחם

אם את מצליחה אחרת - מהמם

אם לא - לא נורא פעם הבאה

חשבתי שרק אני ככה

אני מאז ומתמיד מתביישת לאכול ליד הסביבה,

בטח ובטח ליד משפחות משתי הצדדים..

בעצם כשחושבת על זה יותר, יש אנשים ספיציפים שקרובים אליי שאני מרגישה ממש בנוח איתם שאני לא מתביישת לאכול ליידם, חברות קרובות, חברות מעבודה, אבל מול אנשים שאני לא מרגישה איתם כ״כ בנוח אז אני לא יעז לאכול לידם.

ואצלי זה נובע כי פשוט אני מתביישת מסיטואציית האכילה עצמה, היתי רוצה להרגיש בנוח אבל משהו חוסם אותי, כנראה בעיקר כי אני לא מרגישה בנוח עם אותם אנשים.

תמיד מגדירים אותי בתור אחת שלא אוכלת כלום, רזונת..

אבל בתכלס, כשאני לבד אני אוכלת ארוחה של 4 אנשים בקל.. 

חיבוק גם לך!

מעניין אם זה עובר מתישהו

גם אם בלידה נראה שיצא הכל, יכול להיות שנשארו שאריות שגורמות לדימומים.

נבדקת אחרי הלידה?

מכירה אישה שיש לה דימומים וכתמים בתקופת ההנקה )קבוע( לא יודעת את ההסבר במדויק אבל בעצם בהנקה רירית הרחם לא מתעבה תקופה ממושכת וכנראה שאצלה הרירית ככ דקה שיוצר כתמים.

מטפלת בזה ברפואה אלטרנטיבית אבל זה לא עוזר 100%

גם כדי לבדוק שאין שאריות ברחם

וגם אם הרחם נקיה - שתבדוק ממה זה - מה מצב רירית הרחם, מה המצב ההורמונלי ואם יש לה עוד רעיונות ממה זה יכול להיות.

גם אם אין לזה משמעות רפואית, דימום לא מוסבר במשך 3 חודשים אחרי הלידה, זה בהחלט מצריך יחס ופתרון רפואי היות שזה מפריע.

שאריות שליה.

חשוב ללכת שוב לאולטרה סאונד ואם לא רואים מספיק טוב אז להיסטרוסקופיה

איך היה בהנקות הקודמות?

בפרט אם זה קורה לאחרכ שאתם ביחד...ולפני לא היה.
אם היא מוצאת פצע- אתם מותרים וזה מקל עלייך,כי אז יודעים שיש לך פצע בצוואר הרחם וזה מקור הדימום.
אם אין פצע- זה אוסר אתכם, (כמובן היא גם מתקשרת לרב ומסבירה והוא אומר את דעתו ההלכתית) וכדאי ללכת לרופאה כי יאז מקור הדימום הוא מהרחם, או הורמונאלי מהנקה...

תשאלי קודם כל את מכון פועה תתקשרי אליהם

הם טובים ומקצועיים.

דבר שני

יש לפעמים הפרשות דמיות בהנקה

צריך להיות כל הזמן עם תחתון שחור

אפשר לשים תחתונית שחורה

ולא להסתכל בניגוב

ראיתי גם שיש נייר לניגוב שחור ואז זה גם מגניב כי את לא רואה את.ההפרשות האלו

דבר נוסף כמו שאמרו ממש תבקשי אולטרסאונד לראות שהכל נקי בבטן

והיתה פעם שלא היו כתמים אך כן נשארה שארית והרופאה פספסה, כדאי לוודא.

זה מרגיז שנאסרים בטעות גם לי קרה, זה באמת קשה לא לדעת בדיוק מה קורה. אל תעשי לך מצפון..

בעייני כלום.

או שמביאים משהו מכולם ואז אפשר לפנק במשהו קטן או ארוחת בוקר נחמדה וצנועה.

או כלום.

הכוונות טובות. אני בטוחה. אבל זה יוצר מתח במודע או שלא במודע מול הורים אחרים ומול הצוות שאחרי דברים כאלה הם סוג של משוחדות...

אם לילדים טוב, תפרגני להם בהודעות. תכתבי מכתב להנהלה/למפקחת. הרבה הרבה יותר משמעותי מעוד כוס עם שוקולד. 

אני כבר מאבדת את הראש

האנשים סביבי לא ככ עשירים ולמרות זאת התפיסה שגננות ומורות חייבות לקבל כל הזמן מתנות.

גם כשזה מטפלת פרטית שאני משלמת לה טבין ותקילין כל חודש.

כל ראש חודש יש מתנות בגן, א. בוקר/שוקולדים וכו.

טו בשבט חנוכה ראש השנה תחילת שנה חזרה לשגרה.. בפורים יש משלוח מכל ההורים אבל בנוסף ככככלללל האמהות שולחות עוד משהו.

מעבר לעלות אני סתם לא טובה בהפקות האלה ולמצוא כל פעם ברכה בחרוזים ולנסח יפה ולכתוב בכרטיס מעוצב... ממ משתגעת מזה

וגם לא מרמינה שהגננות כבר מוחמאות, כי זה ברור לי נאבד בסך הכל הכללי..

גם אני וגם אני רואה עוד הורים שנותנים משהו מדי פעם ואני לא חושבת שזה גורם למתח והשוואות.

אפשר גם לארגן מכל הגן וזה עוד יותר מהמם אבל דורש הרבה יותר כוחות.

ולא עולה שקל

לבעלי יש קבוצה שבה הוא שומר את כל הודעות המרגשות של הורים, קורא בזמנים קשים

ולא מהבינה......

זה הכי נותן כח והכי מחמם את הלב.

לא עוד כוס או קרם לחות לארון....

בחנוכה זה חג החינוך

זה אותם מילים

אני אוהבת לעצור ולהגיד תודה

והם מתרגשות מאוד משוקולד

או שיש לך ליד הבית זולסטוק או מקס ותמצאי משהו סמלי לחנוכה ארוז יפה

ממש סמלי

ופתק

זה מהמם

וגם אז הייתי מביאה, רק אם הייתי בטוחה שיסמכו על זה.

וגם הכשרות של שאר המצרכים.

(בהכללה) בישובים או בקהילות סגורות שכולם מכירים את כולם ואותה אוכלוסיה פחות או יותר, זו באמת לא בעיה

בעיר שהגן מורכב מכל מיני סוגי משפחות, זה בהחלט כן..

אני עובדת במקום לא דתי, ולא אוכלת מכל אחת, גם אם היא מצהירה שהיא שומרת כשרות (כי אין לי מושג מה זה כשרות מבחינתה....).

לק"י

הם נהנים מדברים קטנים.

בני כמה הם?

לק"י

אפשר טפטופי ניירות על דף עם הגדול.

לקחת גליל נייר, להדביק מסקנטייפ על צד אחד (על הפתח), לצייר עליו עם טוש לא מחיק, ואז להכניס פנס לתוך הגליל ולהאיר על הקיר.

לאפות ביחד עוגיות או לקשט סופגניות.

לשיר ולרקוד.

ואנחנו גם עושים סביבון עם הפתעות בפנים. אפשר לתת לילדים לקשט.

הכנתי סביבון מקרטון(כמו שיש בגן, ואפשר להגזים פחות ולקנות מוכן..)

ואז כל יום אחרי הדלקת נרות יש הפתעה קטנה בסביבון.. לא משהו גדול בכלל! אני שמה בדכ יצירות/הפתעות של שקל כאלה/דברים שגם ככה תכננו לקנות(נגיד השנה ביום הראשון יהיה פניני הלכה לילדים החדש של חנוכה, שאר הימים יהיו ממגירת ההפתעות אלא אם במקרה אגיע לחנות לקנות דברים במיוחד)

זה משהו שממש מחכים לו והופך את כל החוויה של הדלקת נרות לזמן משפחתי כייפי..

מדליקים נרות

שרים מעוז צור

מביאים סביבון הפתעות

ואז נשארים ביחד סביב הנרות, לפעמים יש משהו טעים כמו ספינגים אבל לא כל יום, מתעסקים בהפתעה החדשה, מנגנים קצת אם זורם, משחקים בסביבונים... ואז ארוחת ערב ולישון

זה עדיין החג הכי כייפי שיש!

אפשר גם לעשות יצירות לקשט את הבית זה גם מכניס לאווירה ממש

אולי תתייעצו עם חמיך?

עלה לי שואב שוטף ידני או רובוטי..

השאלה אם תשתמש בו..

בטח אם הכל עליה

ואם זה משהו שאין לה אז בכלל כדאי

אנחנו קנינו בכל מיני הזדמנויות להורים: שואב שוטף, מטחנת בשר, מדיח כלים (לא היה להם אבל כן הייתה הכנה במטבח), מקרר - כשהמקרר שלהם גסס וידענו שקשה להם לקנות.

זה הריון ראשון ואני קצת בלחץ

הייתי בטוחה שעד כה אני כבר אלד מזמןן

לק"י

עושים מוניטור, שתן ולח"ד אצל האחיות.

ואז עוברים לרופא, הוא עובר על המוניטור ועושה אול'. יש רופאים שמציעים לבדוק פתיחה/ אורך צוואר הרחם. אני אישית מסרבת כשאין סיבה אמיתית.

השרשור נועד לכל מי שחפצה בפרקי זמן של -

התאוורורות,

מנוחת הראש, הגב, העיניים ואצבעות הידיים,

נוכחות עם עצמה ועם היקרים לה,

מיקוד, ריכוז ויעילות 🙂

אנחנו מקדישות זמן איכות לעצמינו / בן הזוג / הילדים / כל מי שיקר לנו, ומתנתקות מהפלאפון ומהמחשב על מנת ללהתאוורר - ולהתחבר שוב למה ולמי שחשוב לנו.

איך זה עובד? כל אחת שרוצה כותבת בשרשור מתי היא מתכוונת להיות בלי מסך.

מוזמנות להתעניין, לשאול "איך היה?" לפרגן ולתמוך אחת בשנייה ❤️. וגם לנחם ולעודד כשלא הלך (קורה...). ההתעניינות ההדדית נותנת מוטיבציה וכוח!

הפרויקט מוקדש לעילוי נשמתן של רנה שנרב הי"ד, רעות שוורץ ז"ל, הודיה מעודד ז"ל וקרן אורה יוסקוביץ ז"ל.

מי שרוצה תיוג כשיש שרשור חדש - תכתבו לי בתגובה להודעה הזאת בבקשה 🙂❤️

ל3 שעות וחצי!

זה לא היה לגמרי מתוכנן מראש, אבל זה היה כל כך כיף ומשחרר.

הייתי רק בקשר עם הבית למה שהיה צריך וזהו.

מבחינתי זה היה מושלם!!

אני רוצה לקחת הבוקר לאיזה זמן אבל עוד לא תכננתי לגמרי איך הולך הבוקר שלי.. יש כמה טלפונים שאני צריכה לעשות וכזה.. אז אעדכן בע"ה בהמשך 😀

יש דרך הקופה

אפשר לקבוע פגישה עם העוס, זה ללא עלות בכלל. פשוט לצלצל לשאול מתי היא נמצאת, אמורה לעבור בין מרפאות.

והיא עוזרת למצוא ולהפנות הלאה.

אם הטיפול הוא דרך הקופה זה ממש בחינם, רק לפעמים יש המתנה.

העוס יכולה לסיע בקיצור ההמתנה אם תחשוב שזה דחוף...

יש גם טיפול תרופתי שמאד עוזר. אני הרגשתי שצריכה את העזרה התרופתית כי אחרת לא אתמיד בטיפול, כי לא היה לי באמת כח לטפל בעצמי.

מה קורה בטיפול?

בגדול, נותנים מקום להכל. הרבה פעמים דכאון נובע ממקום בתוכינו שמכל מיני סיבות  אנחנו חונקים בפנים. והחנק הזה מחלחל כמו מוות של איזור מסוים בנפש. וזה מוביל לדכאון המדובר.

כשמגיעים לטיפול ויש מקום להכל, להניח כל רגש כל חויה כל תחושה, עצם האוורור הזה מאד מקל ומסיע לחזור לחיים.

יש גם כלים מעבר שעוזרים להתמודד.

ועוד 2 נקודות חשובות:

ויטמינים- למלא מאגרים של משפחת ויטמיני בי, ברזל, וויטמין די. בשלושתם מצוי מאד מחסור אצל נשים בפרט אחרי לידה והם קריטיים לבריאות הנפש.

ספורט- לא תמיג זה ישים אבל אם כן, כל פעילות גופנית, גם הליכה של 20 דקות בפרט אם נעשית בשמש- מעלה רמות של הורמונים בגוף שאחראיים על מצב רוח חיובי.

ואם יורשה לי לעודד- זה עובר. זה לגמרי יכול לעבור.

ספורט התגלה מחקרית כיעיל כמו טיפול תרופתי כשהוא נעשה במינונים מסויימים.

אם אני זוכרת נכון זה משהו כמו 20 דקות של פעילות מאומצת (נגיד הליכה שמתנשפים) 3 פעמים בשבוע, אבל לא זוכרת במדויק.

וממש התגלה שמוחית זה עוזר כמו טיפול.

וויטמינים סופר סופר חשוב.

לנסות טיפול דרך הקופה.

ומצטרפת גם לזה שדיכאון מגיע בדרך כלל מסיבה מסוימת, וכשאת מבינה מה הסיבה ומטפלת בה הרבה פעמים הוא פשוט עובר...

אבל ממש חמוד שהיא אומרת לבד שמוצץ יכול לעזור לה

הייתי שוקלת להביא לה

אפשר ללכת לריפוי בעיסוק. ובינתיים לתת לה ללעוס דברים אחרים, כמו חתיכת בד שתחברו לבגד שלה, כפית חד פעמית, מאכלים קשים כמו גזר וגריסיני...

יכול להיות שזה נובע גם ממשהו רגשי, אז יכול להיות שכשזה ייפתר גם הצורך התחושתי ייגמר.

בינתיים תשתדלי כמה שפחות להראות לה את הגועל שלך, כי מן הסתם זה ישפיע על הקושי הרגשי...

❤️

חשבתי לתומי שתחושתי זה ילגים שנולדו ככה.

זה יכול להווצר ביום בהיר אחד?

ויכולות להשתנות במהלך השנים.

שלושה מילדיי (אם לא פספסתי נוספים) "אכלו" את החולצה שלהם בשלב מסוים של חייהם, וזה עבר אחר כך. אצל הקטנה (הילדונת שעל הרצף) זה עבר לאחר שבגן ובבית עשינו מה שכתבתי לך (בהתייעצות עם המרפאה בעיסוק). יש לה צורך גדול בתחושה, וזה מתבטא בכל מיני אופנים, וזה אחד מהם.

אבל באמת זה יכול להיות בגלל עניין רגשי, ואז זה יעבור בזכות הטיפול הרגשי... תתייעצו עם המטפלת הרגשית.

יש כאלה על שרשרת, שגם נראים יפה.

היא ממש אוהבת

אני מרגישה שבימים שאני מצליחה להפנות אליה יותר זמן איכות זה פחות קורה ככה שאולי באמת זה רגשי אצלה ויעבור מהר מעצמו...