טוב הגעתי לבודקת. היא פותחת ואני מבינה שיש בבית עוד אנשים. טוב אני אומרת לעצמי שמה אני רוצה הרי היא עשתה לי טובה בכלל וקיבלה אותי מעכשיו לעכשיו אז לא משנה שאני מרגישה לא נעים עם זה וגם בכלל לא ראיתי את מי שהיה בבית רק שמעתי.

טוב אני נכנסת לחדר אחד של הבית ששם היא אומרת.

ישר הגוף שלי מתכווץ. כי החדר הזה גם עם מיטה רגילה ולא שום מיטה של מרפאה

גם חדר רגיל כזה של בית שעשה לי אווירה לא נעימה

גם החלונות היו פתוחים!!! ושבורים חלקם!!!

אני בקושי מצליחה להוציא שבבקשה לסגור את כל התריסים.

אני סוגרת בצד אחד בעצמי. והיא בצד השני.

ועדיין איפה שהתריסים שבורים זה עדיין רע רע רע ואני בקושי שוב אומרת שאני צריכה שיהיה אטום. היא אומרת שגם ככה בוקר ודי סגור ומי רואה אבל בסדר, וכאילו שוב עושה לי החפרנית טובה ושמה בגד כלשהו בין התריסים.

אני רואה שעדיין רואים ומנסה להגיד אולי שתנסה לשים את הבגד אחרת. תוך כדי שאני מרגישה טיפשה וחפרנית שמשגעת אותה אבל אין מצב שאני ככה שזה פתוח!

טוב היא עושה משהו וכמעט לא רואים אז אני אומרת טוב נו..

מולה שהיא בחדר אני פשוט מורידה חלק תחתון ומזל שיש חצאית שאני משאירה ואז נשכבת על המיטה הרגילה בחדר.

ואז!!!!!

בא לי לבכות מלהיזכר היא פשוט בשנייה לוקחת את הטלפון שלה!!!!! ועם הפנס בטלפון שלה משתמשת בתאורה להאיר על האיזור שלי שם!!!!

ואני לא מבינה כי זה בשנייה ועוד היא אומרת אל תדאגי זה רק פנס זה לא שאני מצלמת צילומים ומעלה לאינטרנט.

זה עשה לי רע רע רע התחלחלתי מה הקשר תאורה מהטלפון???????

גם ככה אני בחרדות עם הטלפון שלי שלא רואים ומצלמה והכל ועוד עם הטכנולוגיה של היום אני ממש בטוחה שאפשר מישהו לראות אפילו שהטלפון כבוי אז בטח עם פנס וגם אם לא מה קשור פנס לתאורה שם??? מה הטלפון שלך עושה לי בין הרגליים לעזאזל???

והיא ככה מאירה עם הטלפון

בודקת

ומכאיבהההה לי ממש כאב לי כל כךךך

אז היא אומרת ואי איזה תואר אחורי יש לך אני הולכת להביא ספקולום יותר גדול.

יוצאת מהחדר ומשאירה אותי על המיטה שהטלפון שלה צמוד אליי. אני ישר באינסטינקס פשוט מעיפה את הטלפון הזה ממני!!!!

ואז היא חוזרת לחדר

ואין לי מושג איך אבל אני אומרת. אני אומרת שאני לא רוצה תאורה כזאת של הטלפון אלא רגילה.

היא מביאה מנורה מהחדר.

לפחות זה. ואז היא ממשיכה לבדוק עם ספקולום וכואב לי ומגעיל לי ואני רק מחכה שדי כבר.

וזהו סיימה ומסכמת מה ראתה ואני משלמת ועפה משם.

ואז אני בחרדה שאראה עוד את האישה המכשפה מהחנייה ורק זה חסר לי אבל לא ראיתי אותה.

רציתי להירגע באוטו אבל פחדתי שכל רגע המכשפה תבוא ותצלם אותי עם המוח הדפוק שלה אפילו שאני בחנייה מוסדרת אז לא נתתי לעצמי להירגע וישר עפתי מהעיר הזאת ואני נוסעת ופשוט מתחילה לבכות בלי שליטה.

לבכות לבכות לרעוד. לא נרגעתי שעות. רק בכי מפורק כזה. מתקשרת לבעלי וסיפרתי וכולי בוכה בהיסטריה. גם אח''כ. לא הצלחתי לא הצלחתי להירגע.

שולחת ואז חלק 3 ואחרון

אחרי שעובר חצי יום אני גם לא יודעת איך אבל אני אומרת לעצמי שאם לא אגיד משהו אולי עוד נשים יחוו את זה אז אני בכוחות לא יודעת מאיפה מנסה ומנסחת את ההודעה הכי עדינה שיש לבודקת. אני כותבת לה תודה רבה שקיבלה אותי, ואז אני מתארת לה שהיה לי קשה עם תאורה של טלפון ומיטה רגילה ותריס שבור. וכותבת שאני בטוחה שזה מכוונות טובות ושהיא עושה עבודת קודש ושוב תודה על הכל ושרק היה חשוב לי לספר בחוויה כדי שנשים אחרות פעם הבאה לקחת את זה בחשבון עם תאורה ניטרלית וכו'.

ואז קיבלתי עוד בוקס לבטן. מטאפורית. כי היא ענתה לי אבל לא רק שלא ביקשה סליחה ולא רק שלא לקחה אחריות ולא רק שלא התייחסה לכאב שלי שכתבתי שהיה לי קשה מאוד אלא היא רק אמרה "אני כבר לא מקבלת ורק כי את רצית לבוא דחוף קיבלתי אותך ועכשיו אני מבינה שאני גם לא צריכה לקבל דחוף".

והרגשתי כזה חמוץ.

רציתי סליחה, רציתי לקבל שראתה שקשה לי ולקחת אחריות, משהו... אבל להתעלם מהכל ולתת לי הרגשה שאני אשמה והיא עשתה לי רק טובה שקיבלה ועוד שבגללי היא גם לא תקבל דחוף

זה עשה לי עוד רע. אבל מילא. אולי היא צודקת כבר לא יודעת וכל זה באשמתי בגלל האוסידי הזה שלי ואף אחד בכלל לא אמר לי ללכת לבודקת והבאתי את זה על עצמי.

אבל עדיין לא נרגעתי בכיתי בכמויות. הרגשתי רע רע רע. ואני רוצה תמיכה ואל תשפטו אותי בבקשה גם ככה מאוד מאוד קשה לי. אני חושבת שבלי נדר אני למדתי על עצמי שאני לא רוצה לעולם ללכת יותר לבודקת. וזהו. ברור שיש טובות ועדינות ברור שיש נשים שזה מציל ברור שזה רק חוויה אחת ברור שיש הרבה טוב אבל בא לי לכתוב שככה אני מרגישה שאני לא רוצה ללכת יותר בחיים. והלוואי שאני אנצח גם בעתיד את האוסידי אם הוא יגיד לי כן ואני אזכיר לו את זה ולפחות זה יהיה שיעור בשבילי ולא אלך. ושהשם ירפא לי את הנפש ןהגוף על החוויה והכל כי באמת לא עשיתי משהו רע אני אדם טוב והיה לי פשוט קשהההה וכואב. לגוף ולנפש.

קראתי אותך בלב דופק

לא יכולה להאריך כי בעומס ונכנסתי לשנייה

אבל תדעי שקראתי ואני פשוט מחבקת אותך חזק חזק על שתי החוויות הנוראיות שעברת ❤️❤️❤️

את לא אשמה בכלום!

אם לא מתאים לה ואין לב את התנאים היא יכלה לומר לך! או לומר לך תקשיבי, אני יכולה לקבל אותך דחוף אם את רוצה-אבל שתדעי שאין לי מיטה מותאמת ושיש עוד אנשים בבית.

את לא צריכה לקחת את האדמה בגלל הבחירות שלה.

לעשות תאורה עם פלאפון זה פשוט לא לעניין!

חיבוק גדול!

את נהדרת, לא עשית שום דבר רע, אני מאחלת לך שתתאוששי מהחוויה הקשה הזאת! 

שתי חוויות ממש ממש מטלטלות

זה ממש ברור שזה מטלטל וקשה להתאושש

פשוט חיזוקים וחיבוקים

אני אפפעם לא הייתי אצל בודקת. וממש אין חובה לזה. ותעשי תמיד אבל תמיד מה שמרגיש לך נכון. הלב שלך יודע.

את אשה טובה חכמה צדיקה מהממת

את האמת היא שאני מצדיקה אותך בכל שלב. גם אם נכנסת בחניה של מישהו, הכל בסדר. אנחנו בני אדן שטועים. ביקשת סליחה! יצאת לה מהחניה... מה העניין להכאיב לך ככה.

וגם אצל הבודקת.

נשמע כמו תנאים לא נוחים בלשון המעטה.

ואפילו שילמת על זה כסף...

ומה שהיא כתבה לך בסוף.

יש אנשים לא רגישים בעולם הזה. וזה מאוד כואב ועצוב, כי התפקיד שלה מצריך רגישות רבה

חיבוק גדול. מקווה שהשיחה עם בעלך עזרה לך.

קש ה ומטריד,  אז לחוות אותם בשרשרת, זה פי כמה.

שולחת לך הרבה כוחות וחיבוק גדול. טוב ששיתפת את בעלך ודיבר והוצאת את זה ממך. מקווה שזה יעזור לטראומה לעבור ולהתכווץ. 

אפילו לא מיטה מיועדת

בלי מינימום מאמץ שתרגישי בנוח

אוף

ממש מובן למה יצאת בהרגשה כזאת רעה !

ובאמת כל הכבוד שהצלחת להגיד לה לפחות משהו שמציק לך, זה סיטואציה שבאמת קשה להוציא מילה מהפה.

מצטערת שהיית צריכה לעבור את זה

ואם לא משרד הבריאות - יש איזה גורם אחר שמחיל עליהן רגולציה (גם אם לא אוכף אותה)?

אם אין רגולציה אז איך יש להן רישיון?

או שאין להן רישיון והכל פיראטי?

לא יודעת עד כמה  יש 'אכיפה' בתחום

מסכימה איתך שכדאי שיהיה גוף מפקח שידאג שיש לבודקות את כל הנדרש

קראתי ואני רואה שלמעשה יש פה 2 גורמים - משרד הבריאות שבפנקסיו היא רשומה כאחות,

ומכון פועה שארגן את הקורס שמעניק את התעודה, שהיא אגב "באישור הרבנות הראשית".

באותו עמוד עם המידע על הקורס כתוב, ב"אפשרויות תעסוקה", שהיא יכולה לבוא לבית הנבדקת, או לקבל *בקליניקה*, או לעבוד בקופ"ח ומרפאות נשים. לא כתוב שיש אפשרות בבית...

בקיצור הגורם המכשיר אותה אמור היה להנחות איך מקבלים, והגורם עם פנקס האחיות יכול לשלול רישיון או להתלות אותו עד לתיקון המצב. כי רק בזכות הרישיון התקבלה לקורס שאמור להנחות איך לבצע.

אפילו לרבנות הראשית נראה שאפשר לשלוח מכתב תלונה, אם מעוניינת בכך הפותחת.

לא כולן בכלל אחיות אפילו. שווה לשאול מראש.

זה לחלוטין לא משהו מוסדר חוקית

ממש התכווצתי לקרוא אותך

חיבוק!

לא קראתי את כל התשובות, רק שולחת חיבוק גדול גדול על החוויה הלא נעימה!

אלופה שכתבת לה, עדיף שלא תעשה טובות ולא תקבל אף אחת בכזה אופן לא מכבד...

איזה יום זוועתי.

אני מקווה שזה יעזור, אם לא - סליחה. מבין השורות בכתיבה שלך מציצה אישה חזקה וטובה. גם עם האישה המכשפה, גם כשביקשת והתעקשת על התריסים ועל התאורה. ועוד יותר מזה כשהצלחת לפנות אל הבודקת ולהאיר על המצב. אני מאחלת לך שהכוחות האלה יעזרו לך בהתמודדות עם האוסידי.

מעולה שהיא תפסיק לקבל גם דחוף!

זו לא דרך לקבל נשים!

אם אישה צריכה דחוף לא מגיעה לה כזאת הרגשה!!!!

אמאלה עם הפלאפוןןן זה מזעזע!!!!

ובכללי חוויה נוראית כל הסיטואציה

והסיפור עם החניה...

יואו חיבוק איזה קשה זה כשהכל קורה בבת אחת!!!

אין לי מילים!!

נורא ואיום איזה תחושה זוועתית

קראתי הכל ובעלי עבר ןשאל אותי למה אני פרצוף של הלם..

חיבוק גדןל אהובה

מקווה לפחות שקיבלת תשובה טובה עבורך ושמעכשיו יהיה רק טוב!

היא לא נעימה בעליל

בכל בית ממוצע יש איזה פנס

באמת שגם אם ברור שהיא לא מצלמת ההרגשה היא לא נעימה בכלל

אז שלא תקבל

לקרב מכשיר עם מצלמה לאזור אינטימי של מישהי גם אם המצלמה לא מופעלת זה ממש ממש (אבל ממש) לא שייך

וגם לשאר שחיזקו אותי שאני בסדר גמור שזה הפריע לי ושזה באמת לא תקין בשום צורה והכיייי לא שייך ולא רגיש ואפילו מזוויע

ספקולום כדאי שיהיה לה גם פנס. זה כלי עבודה שלה.

ממש ממש לא הייתי רוצה שיבדקו שם עם של פלאפון. נשמע מפחיד. 

הוא מונח בכל פינה, אנשים נכנסים איתו לשירותים (חוץ מכן, אני יודעת) אוכלים איתו, אז לא זה לא מתאים.

טלפון זה דבר שניתן לפריצה. אנשים פורצים למצלמות בחדרי הלבשה, בספא וגם לטלפונים אישיים של אנשים.

אם הטלפון שלך מוחזק אפילו לדקה אצל אדם זר, הוא יכול, תיאורטית, להפוך את הטלפון שלך לכלי שרת בידיו.

יש אפליקציות שמתקינים על הטלפון ואז ניתן לשמוע מה קורה סביב לאדם.

יש הורים ששומעים כך מה קורה עם ילדים בבית הספר.

יש אפליקציות שמשתלטות לך על המצלמה.

לא לחינם ראש הממשלה העיד על עצמו שהוא אינו מחזיק טלפון חכם.

טלפון זה דבר פריץ. נקודה.

ואני לא פרנואידית, כי מי שנכווה ברותחין וכו'.

אם היא נותנת שירות (שמשלמים לה עליו) צריכים להיות לה הכלים לתת אותו.

בנוסף, ההערה המטומטמת הזאת על אני לא מצלמת ומעלה, היא מיותרת ומלחיצה עוד יותר.

שאלת אז התייחסתי, אבל זה לא רק ספציפי אלייך. 

אחד אני לא מכירה אותה ולא יכולה לסמוך שלא תצלם בכל מקרה. אין לי שום ידע עליה.

2. היא יכולה ללחוץ ולצלם בטעות. זה הרי שבריר שניה. וקרוב מרחק של מילימטר למצלמה. וזה נמצא לי בין הרגליים והיא מזיזה את הטלפון עוד ועוד כדי לראות, משאירה אותו בין הרגליים שהולכת ובכלל מה זה הזוועה הזאת?!

3. אפשר לפרוץ לאבטחת טלפונים כמו שהזכירו וזה בקלות יכול לקרות

4. גם כשהמסך כבוי אפילו אפשר אולי לראות כמו מכשירים אלקטרוניים נניח שואב אבק רובוטי שמצלם הכל או מתקפת הביפרים ובכלל משהו אלקטרוני אני לא סומכת עליו גם לא עם הטלפון שלי. ודברים פרטיים אני שמה את הטלפון במגירה או בחדר אחר בכלל.

ובלי קשר איזו הרגשה ששמים במקום הכי אינטימי טלפון שיש בו מצלמה שרחוקה טיפה מהפנס וכל מה שכתבתי וגם בלי זה זה דבר הכי מנותק ולא רגיש שיש!!!! והיה קשה לי לקרוא שכתבת שאת לא מבינה על מה המהומה, כי כן, יש מהומה וזה לא דבר נורמלי בשום עולם. אני נורמלית והדבר הזה הוא הלא נורמלי.

כן תודה שכתבת אמפתיה אליי ואני יודעת שלא התכוונת לפגוע אבל זה צרם לי.

וחוץ מהטלפון אני לא ידעתי לאן אני באה היא אמרה כתובת בעיר אחרת ובהתחלה חשבתי שזה מרפאה ואז שהבנתי שלא ציפיתי לחדר פרטי נורמלי עם ציוד נורמלי לפחות מנורה לא אלקטרונית אלא ניטרלית, רגילה. חלון סגור הרמטית. משהו בסיסי של הבסיסי. ומיטה מותאמת יכולה להיות גם בבתים פרטיים יש אפילו קוסמטיקאיות שמקבלות בבית עם מיטה מותאמת. לא יכולתי לדעת שזה ככה. והטלפון זה היה השיא כנראה למרות שגם השאר לא נכון.

במיוחד של מישהי אחרת.

בלי להלחיץ, כל כך קל היום לקחת מידע ממצלמות של פלאפונים (במיוחד בשימוש לא זהיר, ואיך אפשר לדעת שהיא עושה בו שימוש זהיר?) שזה ממש לא לגיטימי.

ואם אין לה שום תאורה אחרת שלא תקבל בכלל.

אני בהלם שככה היא ענתה לך.

ואת אלופה שכתבת לה.🩷

וחוויה מזעזעת עם הבודקת

שולחת חיבוק❤️ ואת אלופה שבכל זאת כתבת לה. לא כל אחד יודע לקבל הארות/ הערות וזו באמת חוויה מזעזעת לעבור

אני כן רוצה לחזק אותך בנוסף לטפל בocd. את נשמעת מאוד מודעת. וזה לא שאת מביאה את זה על עצמך כי את אשמה, את חווה קושי גדול וצריכה בשבילו מענה מותאם שיניח את דעתך

אני הלכתי פעם אחת בחיי לבודקת, היא קיבלה אותי במרפאה לבד עם מיטה וציוד נורמאלי והיתה יחסית רגישה ואחרי הבדיקה אני זוכרת שנשבעתי לעצמי שזה פעם אחרונה שאני עושה את זה לעצמי. אז אצלך בכלל אין מה להשוות חוויה כל כך נשמעת מבחילה.

נורא ואיום באמת..

קראתי רק חלק.... וואו איזה קשה....

גם אני הייתי אצל בודקת שבדקה אותי על מיטה רגילה ואני ממש מקווה שלא אצטרך את העניין הזה יותר....

זה כ"כ לא נעים.. 

מקווה שבנציים חלק מהתחושות נרגעו

ואני מתחברת חהמלצה של @פלא הבריאה 

שהמליצה למישהי לשהות בתוך התחודות,לא לנסות להתנער מהם...

לנשום בתוכם ואירי שנותנים להם את המקום גז משהו מבפנים נרגע...  

תנסי לראות בכרטיס אישי שלה... 

ועוד חיבוק על על כל החוויות הסיוטיות...🩷💜🩷💜🩷

תחושה מזעזעת.

אני הלכתי רק בתחילת הנישואין לבודקת וזהו.

מאז לא נלחמת אם זה טהור או לא.

ולגבי האו.סי.די.  גם אני סובלת ממנו בהלכות טהרה.

מה שעוזר לי להירגע זה להבין שהקב"ה מחפש את הלב שלנו. וחי בהם. לא ומת בהם (כי האובססיות פשוט גומרות את הנפש).

זה ששכחתי לנקות בדיוק בנקודה ספציפית בגוף (ובדכ זו נקודה לא קריטית) לא מה שהופך אותי לטמאה או טהורה. אלא המכלול.

באמת החוויה עם החניה היא הזויה בחיים לא שמעתי על דבר כזה..נשמעת אישה מממש  לא נורמלית..

ובאמת חויה מאוד לא נעימה...

לגבי הבודקת- אני כותבת פה דעה שונה אבל בזהירות..כי באמת מבינה שעברת חוויה לא נעימה

בכנות...חושבת שבאת מוצפת מהחוויה הקודמת..

סה''כ את ביקשת טובה לא שגרתית לבא דחוף בזמן בו היא לא יכולה ולא במקום בו היא מקבלת

אז בעיני ההסתכלות צריכה להיות מצד הכרת הטוב למאמץ שלה ולא להיות בהלם שהתנאים הם אחרים

מה היא אמורה לעשות עם כל אנשי הבית? היא לא יכולה להשתיק אותם.. אבל כן דאגה שלא יראו אותך..שתהיה לך פרטיות...

מאיפה תהיה לה מיטה?מה כל כך נורא במיטה רגילה ואפילו צפוי אם לא באים לחדר הטיפול הרגיל...

ולגבי התריס- את צודקת..והגיוני ממש לבקש שתחסום...אבל כן היה נשמע לי גם שהיה משהו שנלחץ יותר מדי ודרש שאף חריץ לא יהיה גם באופן שלא ממש הגיוני שיראו..

ולגבי הפלאפון-

מניחה שזה מאילוץ ולא חשבה על זה שיש בו מצלמה...אבל באמת זכותך פשוט לבקש...לומר וואי סליחה אבל עושה לי תחושה לא טובה פלאפון בין הרגליים אפשר משהו אחר?

-הבקשה מממש לגיטימית אבל הרגשתי שגם זה נחווה מלחץ ולא מהכרת הטוב ועין טובה פשוטה עליה ..

פשוט בעיני

הכל יכל להיות הרבה יותר פשוט ועניני

אולי החוויה הקודמת בחניה גרמה ללב להיות מוצף..אולי המתח..

זה ממש הגיוני ומובן

ואני לא כתבתי כדי להאשים

אבל רק כדי לשקף שמהצד נשמע לי שזה יכלה להיות גם סיטואציה פשוטה ונעימה

התריס שבור-אז פשוט לבקש בחיוך

הפלאפון מפריע- להניח שזה בתום לב אז פשוט לבקש

הלחץ מקצין סיטואציות והופך סיטואציה פשוטה לדרמטית

זה קורה לכולנו

וזה טבעי

אבל היה לי חשוב לשקף שבעיני לא היה פה משהו רע אובייקטיבית

היא יכלה אולי קצת אחרת וגם את

ולא נורא שקרה מה שקרה

אבל להבא היתי מתבוננת בתחושת לחץ ומסהה מתי הוא מפעיל אותי

ואם הוא עכשיו מפעיל אותי- סה בסדר אבל המודעות עוזרת לי פחות להתרגש מהסיטואציה בחוץ ולזכור שחצי מהחוויה זה כי כרגע הלחץ מנהל אותי.

וקורה.

אבל הידיעה מורידה מהמשקל של החוויה הרעה.

על זה נאמר- הדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות.

לאשת מקצוע צריך להיות גבולות ותנאים שמתחת לזה היא יודעת שהשירות שלה הופך להיות לא מקצועי וגרוע מזה - הרסני ומסב נזק

במקרה כזה- הכוונה כבר לא רלונטית

זה אחריות מקצועית ואני מצפה שלמי שעוסקת בתחום רגיש יהיו את הרגישות לשים קו אדום

פרטיות ותנאים הגיוניים (מיטה ופנס) זה המינימום

פחות מזה לא מקבלים

(אולי הדבר הכי טוב שיצא מזה זה שהיא לא תקבל יותר... )

מאיפה להתחיל לענות על זה?

אני הפותחת. קודם כל אני רק התקשרתי לשאול והיא אמרה לי מתי היא יכולה אני לא הלחצתי ולא אמרתי את המילה דחוף. היא אמרה לי מתי היא יכולה ואיפה וזהו. זה לא שהבנתי ממנה שיש מקום אחר שהיא מקבלת אלא זהו המקום הרגיל. ולא נראה לי בכלל שיש אפילו מקום אחר אבל זה לא משנה! את לא יכולה לקבל ככה אישה לבדיקה נקודה וזה רק האחריות שלה ולא שלי לדעת את זה!!!!!

דבר שני אמרתי גם לה כמה פעמים שאני מכירת תודה על זה!!!! העניינים האחרים זה כי היו תנאים זוועה או יותר נכון לא היו תנאים! ולא, זה לא כי הייתי בלחץ!!!!! זה כי לא היו תנאים בסיסיים של הבסיסיים והיה זוועה וזה הלא נורמלי! לא אני ולא לחץ ולא שום דבר כזה!!!!

ולא, היא לא דאגה לשום פרטיות שלי כמו שכתבת! וזה היה הדבר העיקרי שמזעזע פה! טלפון ותריס שבור והכל זה לאאאאא פרטיות! ובטח שאני אהיה בהלם מזה!

אני גם בהלם שאני קוראת את זה והגוף רועד שוב עכשיו.

ומה זה מה כ"כ נורא במיטה רגילה? זה נורא כי לא מקבלים לבדיקה אינטימית!!!!!!!! במיטה רגילה! כי זה כואבבבבב כי הגישה שונה ממיטה של מרפאה! כי זה מגעיל ההרגשה! כי זה סיטואציה הכייי חשופה ואינטימיץ כי היא הכאיבה לי בטירוף גם בגלל השמיטה לא מותאמת ואין זווית טובה!! אז מה זה להגיד מה ככה נורא כן זה נורא! אובייקטיבית זה נורא! לא אני לא מגזימה! זה בסיסי של הבסיסי.

וסליחה אבל אני קוראת ופשוט לא מאמינה..

מה זה נשמע שהיה משהו שנלחץ מדי וביקש לא הגיוני שום חריץ. מה? מה? באיזה עולם הגיוני שבדיקה הכי אינטימית לא ברור מאליו פרטיות מוחלטת והרמטית?? שום חריץ ושום כלום זה הלא נורמלי! לא מאמינה שאני בכלל צריכה לכתוב את זה.

ולגבי הפלאפון. טוב ואי תקשיבי אני לא יודעת מה קורה כאן. מה כזה פשוט לבקש וכאילו הכל סבבי.. מה?? את מבינה שהייתי בסיטואציה הכי אינטימית והכל קרה בבת אחת ואני במצב הכי חשוף ופגיע מאיפה אני אגיד ככה בשאנטי בנטי אוי סליחה אפשר לא ככה? איך??? הרי הסיטואציה היא שאני בעמדה הכי פגיעה ככה ואי אפשר שהנפש תגיב ככה בשאנטי. זה לא הגיוני בשום צורה. זה קרה בבת אחת גם וגם בסיטואציה הכי חשופה.

אז לא!!! זה לא מלחץ! ואני לא כפויות טובה! ואני לא אמורה להירמס וזה לא הגיוני בשום צורה מה שכתבת סליחה. זה פשוט פוגע ולא נכון. זה לא לחץ זה בסיסי של הבסיסי שהנפש והגוף ירצו פרטיות. שוב זה לא לחץ ולא כפיות טובה זה בסיסי של הבסיסי ואני לא מוכנה שיאשימו אותי עוד שאני לחוצה ולא מכירת טוב ורק בגלל זה נפגעתי כי זה פשוט לא נכון.

ואני כותבת ככה נחרץ כי זה פוגע. כי זה מוסיף על הפגיעה שהרגשתי שם. גם אחרי ההודעה. כי זה מרגיש כמו האשמת הקורבן.

ולא זו לא יכולה להיות סיטואציה פשוטה ונעימה" כמו שכתבת כי שום בדיקה במקום חשוף ואישי לא פשוטה ולא נעימה ובטח בתת תנאים האלה!!!!! מה איך לכתוב פשוט ונעים ולגרום לי הרגשה שאני ההזויה? איך?

איך אני קוראת "פשוט לבקש בחיוך"? מה חיוך??? מה רוגע??? איך חיוך קשור למה שעברתי? איך אפשר בכלל לדרוש לבקש בחיוך שהפרטיות שלי נרמסת והנפש והגוף הכי חשופים?

ואת כותבת "לא היה משהו רע אובייקטיבית" אז כן היה כן היה כן היה.

ואת כותבת לי שיכולתי גם אני מהצד שלי לעשות שיהיה יותר טוב אז לא לא יכולתי.

ואת כותבת לי שזה לא נורא בעינייך שקרה מה שקרה. אז זה כן נורא בעיניי. מאוד נורא. וזה פוגע לקרוא שזה לא נורא בכלל בעינייך.

ולא הלחץ הפעיל אותי כמו שכתבת שוב ואני לא צריכה להתבונן בו אלא להמשיך להיות קשובה לאמת בסיסית שלי שזה לא תקין בשום צורה וזהו.

זה לא לחץ. זה לא לחץ. זה לא לחץ. זו פגיעה וזה תת תנאים וזה מזעזע ואני לא מוכנה לנרמל ולהאשים את עצמי שאני לחוצה וזהו והזויה וזהו ולא מוכרת תודה וזהו. זה פשוט לא נכון ופוגע.

לא שייך בעיני

אני מבינה שאת נסערת

השתדלתי להתנסח בעדינות

מסכימה ומבינה חלק ממה שכתבת.ומצטערת עבור החוויה הקשה..

אבל יש מצב שגם העודף דרמטיות על תגובה מעידה שכרגע הרגש שולט ומנהל

כי גם ממני עשית מפלצת ...

אני מבינה שטעיתי ושכרגע אין לך פניות לשמוע עוד נקודות מבט.וזכותך גם לא להסכים איתן אבל לא צריך גם להסחף...

אני מבינה אותך ומותר

לך וסליחה אם פגעתי.

ואני לא מתכוונת להגיב לתוכן כי לא נח לי עם אלף סימני קריאה בכל משפט שני

מבינה שאת מנסה להראות נקודה טובה. אבל זה יוצא בתור האשמה גדולה כלפיה.

זה לא נעים אחרי אירוע כזה, לשמוע שאולי יש טעות בפרשנות. זה יכול לתת תחושה של זלזול והקטנה.

יש באמת מקרים שבהם אם נסתכל על המקרה בעיניים אחרות, או מזווית אחרת, נרגיש יותר טוב.

אבל אני לא חושבת שזה כל כך רלוונטי בהקשר של חשיפה של הגוף.

כי זה מאוד מאוד אינטימי ופרטי, ויש נשים שונות שדברים שונים מפריעים להם. והרבה פעמים במקרים של חשיפה של הגוף, אנחנו מרגישות אשמות. כאילו יש לנו תפקיד לשמור על הגוף שלנו, ולא הצלחנו. (למרות שברור ברור שזו לא אשמת אף אחת).

ולכן לכתוב למישהי שעברה חוויה מאוד מטרידה מבחינתה בהקשר של החשיפה הגופנית, שזה קשור ללחץ שלה, זה רק עלול לגרום להרגיש בושה גדולה יותר ותחושת אשמה נוספת.

וגם אם יש מקרים שבהם פרשנות זווית אחרת יכולות לעזור בעיבוד של המקרה, אני חושבת שזה לא המצב

אני לא כתבתי כדי להאשים

ומבינה שטעות שכתבתי

ואין לי כח להגיב יותר האמת.אני מבינה מה אתן אומרות ומסכימה עם חלק. וחלק פחות.

התגובה המוקצנת לא ממש עושה לי חשק להמישך להגיב

אז פורשת מהדיון.

תודה

ואני מתכוונת לכל מילה זה תודה. מאוד. מאוד. 😢

וטעיתי שהגבתי.

שהאופן הזה הוא הנפגע. הוא כואב וכואב אז הוא כותב למה הוא נפגע. ואז גם על זה גם פגעו בו וגם אומרים לו לא שייך שתיפגע ככה.

אין לי עודף דרמטיות וזה כואב שוב ושוב לקרוא את זה. יש לי גוף ונפש שנפגעו ורוצים לפרוק את הפגיעה ובטח שלא לשמוע שהם הלא בסדר והלחוצים והדרמטים שנפגעו והכל בכלל לא נורא וכל מה שכתבת.

הרגש לא שולט ומנהל, זה ההגיון שעברתי פגיעה ואני לא אשמה ולא צריכה להרגיש אשמה וחשוב לי להבהיר את זה. לא עשיתי ממך מפלצת אלא כתבתי לך למה המילים שלך פגעו בי ואיפה הם פגעו בי. ואני לא נסחפתי אני כתבתי להאשמה שלי למה זה כואב ולא נכון. וגם לי אין כוח שהופכים אותי לאשמה, הדרמטית, הלחוצה, החפרנית ועוד במקום שברור שאני נפגעתי.

גם עכשיו בהתכתבות איתך אני במקום בלי אוויר כי אני מרגישה שחייבת למחות על האשמה שלי ולהסביר למה הפגיעה לגיטימית אבל אני מרגישה גם שלא יכולה כי אולי זה יפגע בך ובאמת כנראה פגע אבל זה לא אפשרי שיפגעו בי ובסוף אני אצא הלא בסדר. מה אני אמורה לעשות אני לא יודעת. זה גמר אותי וכל הגוף כואב לי. אני כן מעריכה שכתבת לי סליחה אם פגעתי וזה משמעותי בעיניי ותודה.

אני שוב כן אבקש גם ממך סליחה למרות שקשה לי עם זה מול עצמי כי זה אומר לי הנה את שוב מצטערת בפני מישהו שפגע בך גם אם לא התכוון. זה מקום קשה לי מאוד ובמיוחד אחרי כל מה שחוויתי. אבל אני לא רוצה שתרגישי רע ועל איך את מרגישה חשוב לי לבקש סליחה.

(אגב גם אחרי המקרה עם החנייה והבודקת ישר אחרי כמה דקות התפללתי להשם שאף אחת לא יקרה לה משהו רע בגללי או בכלל והתפללתי שיהיה להן טוב ואמרתי מחול מחול מחול בלב.

ובמקום הזה קשה לי כי אני לא רוצה לפגוע, אני בסוף נפגעת, אובייקטיבית, ואז אני מרגישה שאני הרעה האשמה הדרמטית הלחוצה החפרנית הלא בסדר ומבקשת סליחה..)

כרוכה עם אשמה של הבודקת.

עברת חוויה קשה, תני לעצמך לנוח ממנה.

מותר לך להרגיש לא טוב גם אם אחרות לא היו מרגישות ככה באותם תנאים.

את לא צריכה להוכיח שהיא לא היתה בסדר, להיפך, זה רק פוגע בך (גורם לך לשחזר את החוויה הקשה ולהעמיק את הפגיעה). מותר לך להרגיש רע גם אם אף אחד לא אשם, או עשה בכוונה.

לפעמים זה קשור למין מנגנון עצמי של גזלייטינג - צורך לקבל אישור חיצוני לתחושות שלי, כי הן לא מספיקות לכשלעצמן.

ההתעסקות בהאשמת הבודקת גם מפריעה לך לקבל תגובות אמפתיות, שמן הסתם יעזרו לך יותר.

מציעה שלא תקראי לעצמך קרבן. את לא הותקפת בכוונה לפגוע. את נקלעת לסיטואציה מאד מאד לא נעימה, הרגשת ואת עדיין מרגישה רע מאד. ומה יכול לעזור לך עכשיו?

להשאיר את זה כאילו "זה שלה" ואין פה בעיה אובייקטיבית,

משאיר אותה עם עוד יותר טלטלה. כביכול יש כאן מקום להכיר בזה שהמטפלת לא עשתה שום דבר לא תקין, ואם זה ככה- החוויה שלה נשענת על פרשנות מוטעית שלה.

וכאן המקום שלנו להגיד לה-

הפרשנות שלך לא מוטעית.

זה אכן לא שייך בשום צורה להתנהל ככה. לא מקצועית ולא רגשית שלפי מטופלת.

למען ה', היא שילמה על זה!

כי עוד יותר מתיש אותי שוב להרגיש לא בסדר.

אני קודם כל מודה לך על הרבה מילים שרצו לחזק. אני מרגישה שזה מה שרצית.

אני רוצה לכתוב שאני בכל השרשור זה לא שהאשמתי את הבודקת אלא זה שמחיתי שמאשימים *אותי*.

*אני* לא אשמה. בשום צורה.

אני לא לחוצה מדי ולא רגישה מדי ולא חופרת מדי ולא דרמטית מדי ולא כל ניתוח פסיכולוגי אחר מדי. לא. אני עברתי חוויה קשה. ורציתי שיהיה לה תוקף. ושאני לא אהיה אשמה. ולפרוק. זה הכל.

ולא רק שאני לא מחפשת אישור חיצוני לתחושות שלי, זה שאני הכי מתמקדת באמיתות של התחושות הפנימיות שלי. כי אני יודעת שאני צודקת. ולשמוע שאני לא ואני לא בסדר בכל מיני וריאציות זה פוצע שוב. אני מאוד מחוברת לעצמי ויודעת שהייתה כאן פשוט שרשרת של עיוותים. אובייקטיביים. ואני חוויתי אותם על בשרי תרתי משמע. ובמקום הכי רגיש.

שאלת מה יכול לעזור לי עכשיו אז קודם כל שלא יגרמו לי להרגיש עוד יותר רע עם עצמי. שלא יגידו לי את מגזימה לחוצה דרמטית חופרת וכל דבר אחר כזה. שלא יגידו לי שאני טועה ולא בסדר ואשמה. שיתנו לי לגיטימציה שכן נפגעתי. גם אם בלי כוונה נפגעתי. שזו סיטואציה אובייקטיבית נוראית כמה פעמים. שאם הרגשתי קורבן זה קורבן לסיטואציה ולפגיעה. כי נפגעתי. גם אם לא התכוונו. אז לא זה לא קורבן חס וחלילה של פגיעה מינית אבל זה פגיעה בפרטיות. אני קורבן של פגיעה בפרטיות. פגעו לי בפרטיות. זה מה שזה. זה המציאות ולא אני שהזויה.

בתחושות שלך ונותנת להן מקום ולגיטימציה זה חשוב מאין כמוהו

את הכבוד,

את הזמן,

את הכסף.

המינימום,

זה לאפשר לה לקרוא לעצמה איך שבא לה.

אם בא לה לקרוא לעצמה קורבן,

או תרנגולת או אריה- כך יהיה.

אחר כך,

אם וכאשר היא תרצה היא תעבוד על לעבור מקום תודעתי ונפשי.

ואני גם מוסיפה שזה לא רלוונטי, הכוונה של הפוגע. 

משנה התוצאה. 

אם אני הולכת לקוסמטיקאית שמקבלת בבית היא תעשה לי טיפול פנים על המיטה של ושל בעלה?

עם המצעים והכל?

כשאת נכנסת לרופאת נשים היא מחליפה את הנייר מגבת מתחת כי אלו ההנחיות של משרד הבריאות.

כאן האישה מורידה את החלקים התחתונים שלה על מיטה של אדם זר.

זה הזוי באלף רמות. 

אם יש אישה אחת בעולם שסבבה לה לשכב על מיטה זרה רגילה, צמוד לחלון שבור ולא סגור הרמטית, בלי שום חלק תחתון, חשופה בהכי חשוף, שחופרים לה שם ומכאיבים בטירוף, שמאירים על המקום הכי אישי שלה עם טלפון שעולה ויורד וזז וזז שוב כדי לראות יותר טוב ואחר כך מאשימים אותה ואומרים שהיא מדי רגישה לחוצה או מה שזה יהיה

אם יש אישה אחת שזה סבבה לה אין לי מה לומר.

תודה לך על מה שכתבת.

קודם כל בזה שהפותחת שיתפה חוויה וכאן את קצת כאילו שמה איקס על הרגשות שלה, הפותחת עברה חוויה לא נעימה ואי אפשר להתווכח עם רגשות זה קודם כל.

לגבי לדון לכף זכות את הבודקת, אפשר אולי לדון על כך אבל בואי זה גם לא שהיא עשתה את זה בהתדבות, כאדם מקצועי שלוקח כסף יש מחויבות לתנאים בסיסים מקצועיים.

לגיטימי שתעשה טובה ותקבל בבית בלי תנאים? אולי.. אבל רק בתנאי שהיא כבר בשיחת פל הראשונה מבהירה שאלו התנאים שיש לה. 

אישה שעובדת בכזה דבר צריכה להיות מאוד רגישה ומוכוונת לצרכים של הלקוחה וזה צריך להיות סטנדרט מינימלי. לא מתאים לה, שלא תעבוד בזה. את לא ביקשת שום דבר אקסטרה. הצורה שבה דברים נעשים וההתנהלות מול האישה הן כל ההבדל בין עוד בדיקה שמרגישה רפואית ומקצועית לבין חוויה פולשנית וקשה במקום הכי רגיש.

ועורכת כדי להוסיף שראיתי שהיו דיונים לגבי מה הבעיה במיטה/חלון/טלפון והתמקדו בכל דבר באופן נקודתי. ובעיניי זה לא רק הדברים הספציפיים אלא המכלול. כשיש את המיטה הייעודית, הפנס, המקום המסודר, זה נותן לאירוע הקשר מקצועי וסטרילי )גם רגשית). ברגע שיש את כל האווירה הלא מקצועית שמצטברת גם מהמיטה וגם מהטלפון וגם מהתריסים והכל חאפרי כזה זה נותן קונטקסט לא נעים ואישי מדי, ולא מקצועי. לדעתי לפחות. 

חוויה ממש לא נעימה.  חיבוקים, מקווה שתתאוששי בקרוב

❤️

וואו.

אין מילים למה שעברת...

רוצה רק לחזק אותך ולשלוח חיבוק גדול תמיכה ואהבה

את טובה וראויה לכל הטוב ❤️

זה משתנה בין מנהגים

אם הם נוהגים שכן, אז לא יודעת לגבי סבון הכלים הספציפי.

כשכתוב *לכל* ימות השנה זה מובן שזה באמת לכל הימים, כולל פסח. אולי הם צריכים לשנות את זה... 

אני יודעת שבשלב הזה זה בדר"כ תקין, אבל המשקל שלט ממש נמוך וצריך לעלות מהר מכל מיני סיבות, אז אני רוצה שהוא ינק כמה שיותר

זה באמת סיוט... (התנסיתי בזה גם עם הילדה האחרונה)

תתייעצי עם יועצת הנקה טובה איך להחזיק ולסחוט את השד תוך כדי הנקה כדי להזרים לו יותר חלב וגם איך להעיר אותו כשנרדם.

מקווה שתעברו את זה מהר...

ומזל טוב!

זה היה מעגל כזה של לא יונק טוב ומשקל לא עולה וכו

השתדלתי כמה שיותר להעיר אותו ולשבת אותו שיינק

וכשההנקות נהיו טיפה יותר מסודרות

הקפדתי לשאוב את מה שנותר אחרי כל הנקה, זה מה שהיא לא הצליח לסיים עד הסוף וזה עזר לי ממש גם לחלב וגם לתינוק שהתחיל לעלות במשקל

לק"י

את יכולה לנסות לסחוט/ לשאוב חלב למזרק סטרילי, ולתת לו אחרי ההנקה.

לגבי טבעת- לר השתמשתי הרבה זמן לדעתי מספר חודשים אם אני זוכרת

מבחינת הכנסה הוצאה היה לי סבבה אבל פעם אחת אחרי שטבלתי וכבר הגעתי הביתה נזכרתי ששכחתי להוציא לטבילה וחזרתי לטבול שוב באותו ערב🤥

לגבי דיאפרגמה- השתמשתי כשנתיים וחצי ברציפות, אסייג ואגיד ששמתי כל קיום יחסים חוץ ממקרים בודדים ממש, שהייתי בטוחה ב100% שהתרחקתי מהביוץ. 

בדקתי עכשיו בגוגל ואני רואה שבדיעבד הטבעת לא מעכבת (אולי זה לא לכל הדעות אבל כדאי לדעת שזו אופציה).

אפשר למנוע שנים ארוכות

זה סיליקון שחוסם פיזית + קוטל לשיפור החסימה

האחוזים יורדים כי נשים שוכחות/ לא מיומנות וזה זז/ חושבות שאפשר בלי/ לא שמות קוטל

אולי תנוחה מסויימת שאישה תעשה או משהו כזה

מספיק שכמה זרעים בודדים יעברו ואשה תיקלט להריון

מלחיץ ממש

ומבחינתי אין סיכוי להפלה במקרה כזה ואאלץ להתמודד עם ההריון

אוף אין לי כבר כח למחשבות והתלבטויות של זה

לבדוק אם היא זזה בזמנים בטוחים

היא לא אמורה לזוז

(לקאיה יש מין דפנות שמונעות את התזוזה)

והקוטל מוסיף שכבת הגנה בפני עצמו

אני רואה את זה כמניעה בטוחה

מונעת עם זה לסירוגין כבר כמה שנים

הקפדתי ללכת למתאמת

בלי ג'ל (חוץ מתקופה מסוימת)

אף פעם לא בודקת ביוץ, פשוט שמה כל החודש.

בין הראשון לשני מנע לי מעולה

בין השני לשלישי נכנסתי עם זה להיריון

אחרי הרביעי הייתה תקופה שהייתי חייבת למנוע רפואית אז הייתי עם ג'ל עד שנמאס לי

ובסוף נכנסתי להיריון ביום שלא שמנו כנראה חח

אז מבחינתי זה מונע, והג'ל מעלה אחוזים ובחרתי לא להשתמש בו, וקרה שלא מנע לי, אבל מקרים כאלה קורים גם עם אמצעים שנחשבים יותר בטוחים…

מניחה שאחרי הלידה אחזור לזה כי האמצעים האחרים לא ככ באים בחשבון

בטוח שזה פחות טירחה מדיאפרגמה.

הטבעת הייתה לי אחלה להוציא ולהכניס

התרגלתי די בקלות

לא הכרתי שמוציאים לבדיקות או הפסק, רק למקווה

לגבי דיאפרגמה-

מונעת איתה כבר כמעט ארבע שנים, ברגע שהפסקתי נכנסתי להריון ככה שאני מניחה שהיא מונעת לי מעולה

משתמשת תמיד בג'ל

מנסה לעקוב אחרי ביוץ ולא שמה אותה ב3-4 ימים שלפני המחזור שאז כבר בטוח לא צריך

לגבי דיאפרגמה - כמו שכבר כתבו כאן -

חשוב ללכת למתאמת אחרי לידה / אחרי שינוי משמעותי במשקל (5 ק''ג נראלי) כדי לוודא שהיא עדיין מתאימה + לוודא שאת שמה נכון

להקפיד להוציא לא לפני שש שעות

לשים ג'ל

וכמובן כמו תמיד - להתפלל...

בשבילי זו המניעה האחרונה והיחידה שאני יכולה (מלבד לא לקיים יחסים...) אז לומדת להסתדר עם מה שיש 😅

בהצלחה בהחלטות!!

אולי יותר

בהתחלה הייתי נמנעת בזמן ביוץ באמת, עכשיו כבר לא. אבל זה ממש לא משתווה לטבעת ובטח שלא אומר שלא לשים כלום (את אותה למנוע לא? מה הקשר לא לשים כלום?). עם קוטל זרע זזה עובד אצלי ב"ה (לא מתקמצנת עליו) ואם יש מחזורים קבועים בערך - כחמישה ימים/ שבוע  לפני העונה הבינונית  ואחרי שזיהיתי ביוץ ועברו כמה ימים אני כבר לא משתמשת בה בכלל וזה בעיניי יתרון מטורף

גמני משתמשת בקאיה

יש לי אחות בזכות דיאפרגמה, אז מבחינתי זאת לא אופציה

את הנוברינג לפני שאני שוללת לגמרי גם את זה

אם לא יהיה טוב אז לא נותר אלא דיאפרגמה

אני כותבת פה כי רוצה שזה יהיה כתוב ושאני לא ישנה את דעתי עוד מעט שוב ותיכף כבר אי אפשר להתחיל החודש נוברינג 🙃😶

כן התאמתי אצל מישהי תותחית..

דיאפרגמה שהרגישה לי יותר הרמטית מהסוג הקודם שהשתמשתי..

אצל לי מילר אם אני לא מתבלבלת..

יש לי דיאפרגמה קאיה

ואני לא מרגישה בטוחה איתה.. הייתי אצל מתאמת  אבל תמיד יש לי נערווים שאולי אני לא שמה נכון ושכחתי איך... פשוט מכניסה משתדלת עד הסוף עמוק+ג'ל

זה מה שאמורים לעשות נכון? לא צריך איזהשהו כיוון מסויים

ואני מרגישה עצם כשאני מכניסה

האמת שלא יודעת

הדיאפרגמה זולגת לי החוצה

היא צריכה לשבת מעל העצם ולא לזוז, ולא לזלוג

מציעה לך לתרגל שלא בזמן אמת הכנסה, וגם - בזמן אמת, בנחת עד שנכנס טוב

כי חשבתי שאני בפורום אחר בניהולי, ששם מבקשים לכתוב בכותרת אם מדובר בהודעה על הריון/ לידה😅

לדעתי זה לא מענה מספק ,

היא צריכה לעשות עיסוי לצלקת,

מה שאת אמורה לעשות זה לתמיכה אבל לא מחליף..

הפזיותרפיסטית שהלכתי אליה אמרה שאפשר להגיע אליה לפני לידה והיא יכולה לעשות עיסוי כדי למזער את הסיכוי לקריעה של פתח הנרתיק כי זה מגמיש את השרירים.

לאזור שלום ב"ה

לידה ראשונה ואקום וחתך יזום

לידה שנייה - ספונטני, לידת בזק

ב2 הלידות תפרים (אותו רופא אגב😅) והוא עשה עבודה טובה ב"ה

בלידה ראשונה קרעים רציניים

בלידה שנייה חתך יזום

ההחלמה מהחתך הייתה הרבה יותר קלה

בלידה שלישית ורביעית קרע ספונטני קטנטן

מצטרפת להמלצה להחליף פיזיו

ברמה שחזרתי לרופאה מעל שנה אחרי הלידה. כאב לי שם ממש וגם הרגשתי את התפרים.

עברתי תהליך ארוך של פיזיו רצפת אגן וכמו שאמרת -

זה היה טוב לרצפת אגן, אבל לא עזר לתפרים.

מה שבאמת באמת עזר בסוף - היה ההריון והלידה הבאים 😅

מאחלת לך שזה יעזור גם.

מה שכן, בזמן הבדיקות הרופאה שלחה אותי לרופאה מומחית בתחום (דר' אושרת ברט המדהימה) שנתנה לי משחה הורמונלית למרוח שעזרה מאוד - אבל נקודתית, לא פתרה את הבעיה.

וכן אמרה לי שאם זה ימשיך - היא תפנה אותי לפתיחה של התפרים כי אולי עשו אותם מהודק מידי וזה מה שכואב. ב"ה שלא היה צריך בסוף...

בהצלחה ורק בריאות 🥰

בראשונה נקרעתי היטב ותפרו כנראה חזק מידי/עקום/ משהו כזה. 

הרופאה אמרה שיש כמה דברים שיכולים לעזור-

או פיזיו שלא בטוח יועיל, או לתפור מחדש, או ללדת שוב. 

החלטתי לחכות. 

הלידה השנייה באמת סידרה את זה. אבל עד אז כאב לי. כנראה שנקרע ממש קצת, רק איפה שהיה תפור יותר מידי והכאיב לי.
 

אמרו לי שזה נפוץ שלידה חוזרת מסדרת את זה.

לא תפרו אותי בלידה השניה, רק בראשונה. 

מומחה לנושא.

אישית אני נקרעתי בכל הלידות (3) אבל תפרו אותי ב''ה בצורה טובה וחוסר הנוחות עבר תוך כמה שבועות.

יש לי חברה שסיפרה לי אחרי לידה שניה שמאז הלידה הראשונה היא סבלה מהקרעים ובלידה השניה אמרו לה שרואים תפר עקום ותיקנו לה...

תפירה גרועה מאוד

לקח לי שבועות להתאושש, הציעו לי לתפור מחדש, אבל העדפתי לוותר.

לידה שניה חתך קטן ממש ממש, תפר קטנטן והחלמה מהירה.

לידות לאחר מכן ללא קרעים.

ארבע מתוכן עם תפרים. רק בראשונה הורגשו בכלל.. השאר היו קטנים ולא הורגשו בהחלמה. לגבי הראשונה, היה הרבה קרעים יחסית(לא חתך. ספונטנים  אבל לא עמוקים מאוד)

התפירה היתה טובה . אבל שבועיים ראשונים כואבים לשבת לשכב לקום וכו'.

לאחר מכן השתפר עד שעבר לגמרי. לא נשאר לי מזה משהו אחכ. לא זוכרת שהתעסקתי עם זה

תרגישי טוב❤️

לידה ראשונה תפרים כי חתכו

לידה שניה תפרים כי האיזור נקרע מעט מעצמו

מהלידה השלישית והלאה עד החמישית ב"ה ללא תפרים.

אני חושבת שזה משתנה מאישה לאישה

יש כאלו שאין להן בכלל תפרים באף לידה

יש כאלה שכל לידה

יש כאלה לפעמים כן ולפעמים לא תלוי איך הלידה מתקדמת ..

ויש גם מיילדות שסתם מתערבות וחותכות שלא לצורך כי אין להם סבלנות (קרה לי לצערי)...

בהצלחה !!

קרעים משמעותיים (דרגה 3). כאבים לא נורמליי. הלכתי למוקד ואחד התפרים היו הדוקים מידי וזיהום.

ב"ה אח''כ השתפר ועבר. מכירה כאלה שהיו צריכים לפתוח ולתפור מחדש.

ב"ה שתי לידות הבאות לידות וגינליות (למרות הלחץ מהרופאים לקיסרי) עם חתך יזום.

אחרי לידה שניה היה מאוד קליל ביחס לראשון (גם הזדהם), ולידה אחרונה בקושי מורגש.

אז זה משתפר אצלי מלידה ללידה ב"ה!

ממליצה ללכת לבדוק את זה אצל רופא מומחה לקרעים.

*מאנונימי כי לא מעט מכירים את הרקע לידה שלי

היו לי מלא תפרים בלידה ראשונה. אחרי חצי שנה הגעתי למרפאה ייעודית בשערי צדק יש שם כירורגית שבודקת את זה, אצלי אכן היה משהו לתקן (בדקה ובמקום טיפלה, כל הסיפור היה 10 דקות בערך ...) רק אז התחלתי להתאושש. ומהר.

אולי שווה גם בזמן הריון ללכת לודא שהכל תקין. (רק כדי לא לסבול, לא בקטע של דחוף)

החלק המעודד שבלידה שניה היתה לי פתרונות קטנה ושירים מהיר, ובשלישית לא היו כאבים כבר אחרי שבוע.

שיהיה בקלות חוויה מתקנת! 

מבינה שאין כלל, או שיעבור בלידה בע''ה אמן או שאקרע שוב ח''ו.. לגבי התגובות להחליף פיזיותרפיסטית, אני הולכת דרך הקופה אז מניחה שהמענה יהיה זהה בכל מכון, לא?

לא חושבת שהתפרים לא טובים כי תפרו אותי צוות שלם עם פלסטיקאי ומלא רופאים 🫣..

בע''ה מקווה שיעבור ובלי קרעים בלידה.

שוב תודה לעונות ❤️

גבוהה?(3 ומעלה)

כי לפי איך שאת מתארת שתפר אותך פלסטיקאי ועוד מלא רופאים, ככה זה נשמע

לבעיות מורכבות בקרעים ותפרים בפרינאום יש את דר' רויטל ארבל בשערי צדק.

פיזיותרפיסטיות שונות עובדות לעיתים בגישות מעט שונות. הם יכולות ללכת לקורסים שונים (כמובן אחרי ההתמחות בפזיותרפיה של רצפת האגן) וזה משנה את דרך העבודה שלהן.

ממליצה ממש לנסות

זו רמה אחרת לגמרי של טיפול

אבל גם בקופה יש טובות יותר ויש פחות

הדבר הכי חשוב הוא היכולת להניע את הגוף בחופשיות במהלך הלידה וביציאת הראש בפרט ולבחור את תנוחת הלידה לפי מה שהגוף שלך מבקש, מה שאומר ללדת בלי אפידורל.

זה גם מאפשר לך ללחוץ רק מתי שאת באמת מרגישה שזה נחוץ ולא מתי שהמיילדת אומרת, מה ששומר מאוד על הפרינאום. ואפשר גם ללדת בלי ללחוץ בכלל, ילדתי כך פעמיים. תקראי על רפלקס פליטת התינוק.

וגם עם אפידורל יש דברים שאפשר לעשות כדי למזער נזקים, ממליצה מאוד לקרוא על כך בספר לידה פעילה.

שאמנם יש הרבה דרכים להפחית סיכון לקרעים, אבל לא כל הסיבות לקרעים קשורות להתנהגות של היולדת. יש סיבות שקשורות גם למבנה הגוף, למנח של התינוק ועוד.

אני ב''ה ילדתי ב3 לידות טבעיות מהממות ונקרעתי בכולן, כך שחשוב לי שמי שנקרעת בלידה לא תרגיש אשמה.

לק"י

כולל לחיצות. וב"ה יצאתי בלי קרעים.

(אז לא שוללת את מה שגלי מטר כתבה, אבל לא הייתי שוללת אפידוראל רק בגלל זה או בונה על זה שאם אעשה משהו מסויים, אז בטוח שאצא בלי קרעים).

כמה וכמה לידות, כולן על הגב, עם אפידורל או משככים אחרים ולא נקרעתי באף אחת. יותר משמעותי להבנתי זה שמן שקדים.

ודרך אגב, באחת הלידות המיילדת רצתה להציע לי תנוחות אחרות וזה גרם להאטה רצינית בדופק של העובר, שהסתדרה כשחזרתי לשכב, אז כדאי להכיר שגם זה עלול לקרות

לק"י

כשעמדתי (או נראה לי שאפילו כששכבתי על הצד) זה גרם לירידות בדופק.

שהיא תעשה לך את העיסוי!

לא רק לתת הדרכה וזהו. זה לא מספיק.

גם בזה יש בחינה של לא נעים... אבל אולי יהיה לך יותר כל מאשר את בעצמך, וגם אפשר לחשוב על זה שזה מעין ללכת לאימון קשה אבל מחזק. קשה כי כואב וגם לע הכי נעים נפשית, אבל מרפא את הגוף.

הייתי אצל פיזיו' שעשתה לי עיסוי וזה בהחלט עזר להחלמה!

מבינה שזה לא מתאים לכל אחת, אבל שווה מאוד לחשוב על זה.

ולי אישית האימאלה שלך מרגיש מוגזם...

שמישהו ייגע לי שם בכלל, הבעיה שגם אני לא יכולה לעצמי

מניחה שאין איזה פיתרון קסם כזה או אחר 🥲

המשקלים רק עלו ועלו מלידה ללידה

והראשון נולד 3.8

בראשון חתך יזום וקרעים נוראיים

בשניה חתך קטן- טיפה תפרים ולא מורגשים

מלידה שלישית - אין קרעים כלל!

למדתי 2 מסקנות חשובות:

1. מאוד מאוד מאוד!! תלוי במיילדת . טיימינג של לחיצות וכו . הלידות החוזרות המיילדת עשתה עיסוי תוך כדי לידה עם המון שמן - מה שגרם לכך שלא היו קרעים כלל

2. התנוחה פחות חשובה - ילדתי בכמה תנוחות, בסוף הבנתי שדווקא בשכיבה חצי על הגב יש שליטה טובה יותר למיילדת על הקרעים וכו אז העדפתי את התנוחה הזו.

זה שהיו קרעים פעם אחת - לא מחייב שיהיו שוב

וגם תלוי מאוד איך תופרים- יש מומחים שתופרים ובקושי מרגישים ויש כאלה שפחות יודעים ואז התפרים מורגשים בהחלט

בהצלחה!

חוף כבר לא יתאים היום

אפשר לצאת להליכה בגשם/ בין הגשמים 

החורף מכסליו עד אייר

ולא מחשוון עד ניסן

כל שנה אנחנו נדהמים מחדש מההפתעה שחוזרת על עצמה ומבחינתנו לא אמורה להיות

אבל גשם יש לפחות פעמיים באזור פסח

ועוד פעם פעמיים באייר

רק ש10 חודשים זה עוד בטווח זמן הסביר.

אני פוליציסטית עם מחזורים ארוכים והצלחתי להיכנס עם 3 ילדים תודה להשם.

אז בע"ה בקרוב אצלכם בשמחה ובידיים מלאות!

ולהתעלם מרעשי רקע בהול.

זה מתחיל בילד וממשיך הלאה.

להתעלם.

התמדה בהתעמלות בשיטה הזאת יכולה להביא לקיצור מחזור ולהסדרת הווסתות

@אפונה

ממש ממליצה.

במקביל כמו שכתבו לעשות עבודה על ה"עוד לא"

להרפות בתוך החסר, להסכים לקבל את ההמתנה.

האם צריך לשלם כסף וללכת לקורס מסודר אן שאפשר ללמוד את זה באינטרנט?

אני לא במצב כלכלי שמאפשר לי כרגע להוציא אלפי שקלים על קורסים..

600 ₪ לפגישה (ארוכה)

וצריך בין פגישה אחת ל3.

שהיא בעצם פגישה שכוללת

תשאול ושיח סביב נושא של פוריות , ווסתות וכו'

הסבר קצר על השיטה

ותרגול

לפי הצורך המדריכה נותנת לך תרגילים לעשות

היא מלמדת אותך אותם ובעצם המטרה היא לוודא שאת יודעת לתרגל טוב את ההתעמלות  הזאת

כדי שבבית תוכלי להפיק תועלת ולהמשיך את התרגול.

פגישה שנייה זה גם כדי להשלים חלק מהתרגילים אם לא הספקתם בפעם הראשונה

וגם כדי לחזור שוב על כל התירגול בצורה נכונה

אם צריך.

זה מה שאני יודעת

באינטרנט יש תרגילים אבל אני לא יודעת לומר אם זה תרגול מסודר כמו בשיטה עצמה שלומדים מהמדריכה. 

לגמרי הגיוני לא להיקלט במיוחד שקשה לאתר את הביוץ במחזורים כל כך ארוכים. אתם מצליחים לאתר את הביוץ ולתזמן יחסים לפי זה?

אגב מתי פעם אחרונה בדקת הריון?

עשיתי בדיקת הריון שבוע שעבר ובדקתי ביוץ בעיקר סביב הזמן שהיה אמור להיות הביוץ ויצא שלילי..

בביוצים הקודמים (שנדמה לי שהיו ביוץ) היו לי תסמינים כמו רגישות בפטמות, קצת כאבי בטן.. ובפעם הזאת גם היה לי את זה כמה ימים אבל לא קיבלתי מחזור עד עכשיו ונכון לשבוע שעבר אני גם לא בהריון

לא הייתי ממליצה לנסות לבדוק ביוץ לבד בבית.

זה לא מקרה רגיל, אין סדר, זה סתם לעשות מלא בדיקות לחינם.

שחלות פוליציסטיות זאת תופעה שקורית ל 15% מהאוכלוסיה

סה לא אומר שום דבר על סיכויי הקליטה להריון תקין בע"ה

בפרט שאת צעירה ובריאה ב" ה.

יש כאלה שנקלטו באופן טבעי למרות האבחנה הרפואית הזאת.

האבלנה - רק אבחנה 

הקב"ה איתך תמיד, והוא מסדר הכל לטובתך!

מעבר לזה

בכל שלב בחיים - תזכרי 

שהכל בהשגחה פרטית

הכל משמיים

והכל לטובה.

אל תלחצי משום דבר ואל תתבלבלי מאנשים!

לאנשים תמיד יהיה מה לומר

בכל שלב

אם אין ילדים- למה אין

אם יש- מה עם עוד

אם יש כבר כמות ילדים- למה להביא עוד

מי שקובע זה את ובעלך והקב"ה. 

התוצאות הן שבע"ה לא תחלי בסוכרת סוג 2 ואם כן אז בגיל מאוחר יותר.

וסיכוי גבוה שגם בטווח הקצר תהיה השפעה לליוב על המחזור.

קודם כל חיבוק על הציפייה לילד אפילו שזה באמת לא הרבה זמן אבל כל חודש זה כמו נצח שכלכך רוצים!

ממה שאני יודעת את יכולה לקחת תמצית שיח אברהם זה מאוד עוזר לאיזון הורמונלי וקליטה להריון

וכמו שכבר רשמו דיקור שיטת אביבה דברים טבעיים..הבנתי שזו הבעיית פוריות שהכי קל לפתור אותה יש גם כדורים שנותנים..ושיהיה בהצלחה תבשרי פה בשורות טובות בקרוב🙏

אם לוקחים לבד בלי הכוונה

לפעמים הטיפות יכולות לעשות בלגן... 

נשואים עשרה חודשים

מנעתם בהתחלה

והיו לך רק 3 מחזורים עד כה

זה אומר שהיו ממש מעט נסיונות אז זה מעודד זה עוד לא מראה על בעיה

כמובן שזה לא אומר שההמתנה לא קשה ומתישה, לא צריך לחכות 5 שנים כדי שזה יהיה "מוצדק"

מנסיוני אני יודעת שלרופאה הולכים אחרי כשנה

וטוב שלרופאת פריון ולא לרופאת נשים רגילה

הייתי מתחילה מלברר על דרכים טבעיות לשחלות כי זה באמת נושא שיכול לעכב

אני פוליצסטית והתחלנו גם לבדוק אחרי כשנה

עד כה ב"ה 2 ילדים מטיפולים

ויכול להיות שיהיה גם טבעי בע"ה אני לא מונעת

יודעת שיש הרבה גם פוליצסטיות שנכנסות טבעי

אני עם שחלות פוליציסטיות ולא היה לי ביוץ הרבה יותר מחודשיים שלושה.. אז אומנם אני הגעתי לטיפולים אבל כנראה לא רק בגלל זה..

בכל אופן, במצב כזה ממש קשה לדעת מתי הביוץ אז ממש ממליצה פשוט להתחיל ממעקבי זקיקים, שרופא ילווה אותכם הזה ואז בשילוב אולטרסאונד ובדיקות דם תדעו במדיוק מתי הביוץ.

חוץ מזה מצטרפת והרבה דברים שנאמרו פה- סה"כ ניסיתם 3 פעמים.. זה ממש כלום גם כשהכל תקין!80% מהזוגות נכנסים להריון תוך שנה-שנה וחצי, ז"א 12-18 ביוצים ונסיונות.. אז זה גם לגמרי בתווך התקין! וגם שחלות פוליציסטיות זה באמת אחד הדברים הכי פשוטים לטפל בהם.. גם לי המליצו על שיטת אביבה (ובסוף בפעם היחידה שניסיתי זה היה כשנכנסתי להריון עם הבת שלי אבל אני לא יכולה להגיד שזה מה שעשה את זה כי היו עוד דברים בסבב הזה) וגם על תזונה שמעתי שיכול לעזור ולהשפיע, לא ניסיתי עד הסוף להתמיד בזה.. ובכל מקרה, זאת באמת יכולה להיות תקופה כיפיית שאפשר להיות ספונטניים ולעשות בתור זוג כל מיני דברים

3 מחזורים

זה אומר 3 ביוצים (בהנחה שהגוף ישר חזר לבייץ אחרי גלולות. הרבה פעמיפ זה לא ככה ולוקח לגוף זמן להתאזן. )

והסטטיסטיקה הפשוטה של ההריונות. זה 1 ל5, כאשר מקיימים יחסים בביוץ.

במחזורים ארוכים, יש בכלל מצב שלא הייתם ביחד בימי הפורחות, ואז זה אפילו לא נספר.... 

יש כדורים במרשם לעידוד ביוץ איקקלומין/לטרזול.

נוטלים חמישה ימים ברצף בשילוב של מעקב זקיקים.

ואם אין בעיית פוריות נוספת, זה פותר את הבעיה.

השאלה אם את רוצה להיכנס לתוך זה, או לתת לעצמך זמן באופן טבעי.

ולשחרר את הלחץ זה תרגול בלי קשר לאירוע, החיים כל הזמן יציפו אותנו בשיבושי תוכניות ולחץ חברתי, זה עניין שצריך לעבוד עליו בפנים.

ממש להשתיק רעשי רקע, לא לקחת ללב, ולנשום❤️

דבר ראשון, לי אין שחלות פוליצסטיות, לפחות לא שידוע לי והיו לי במשך תקופות ארוכות מחזורים של 39 ימים, וב"ה יש לי ילדים.

מעבר לזה, אם את מרגישה שהמתח נכנס ופוגע יש למכון פוע"ה שרות של תמיכה סביב פוריות, אולי שווה לשקול את זה.

מעבר לזה, מסכימה עם מה שנאמר שבאמת לא מדובר בהרבה זמן ונכון להציב גם להורים גבול להתערבות שזה לא מקומם להיכנס בניכם. ובאופן כללי 10 חודשים זה עדיין ממש זמן שבונים זוגיות והוא מורכב גם אם לא מכניסים נושא של פוריות

אתם מנסים לא הרבה זמן. ומחזורים של 38-39 יום זה ממש ממש בסדר. בגלל שאת פוליציסטית לא יודעת אם כולם כללו ביוץ אבל בהנחה וכן אז באמת את במצב ממש ממש טוב!

דרך אגב, אני לא פוליציסטית והמחזור שלי מאוד לא סדיר (50+-30 ימים) וב"ה נכנסתי בקלות להריונות...)

ממליצה להוריד לחץ, להבהיר למשפחה שזה לא עניינם ושאתם מבטיחים להזמין לברית כשתהיה בע"ה. עד אז אין מה לשאול שאלות ולהמליץ המלצות.

עם כמה שזה קשה, ואני לא מזלזלת בכלל, קחו נשימה ותחיו את הרגע. בע"ה יהיו לכם עוד הרבה שנים טובות ושמחות עם ילדים 

גם עם שחלות פוליצסטיות

לא ממליצה על מקלוני ביוץ לא עובד עלינו כל כך.

לי לקח בהריון השני גם בערך 7 חודשים ללא מניעה אבל אין כל כך ביוצים אצל פוליצסטיות ככה שקשה להיכנס להריון

לי עזר לעשות שינוי באורח החיים, לשתות הרבה מים, פחות קפאין, לאכול טוב ומאוזן ולהקפיד על שעות שינה.

זה ממש עזר לי.

יש מישהי שיש לה פודקסט על הנושא ממליצה לשמוע קוראים לה מירי לאב.

בהצלחה!!!

הרבה פעמיים בשחלות פולציסטיות אין ביוץ בכלל, ומתישהו הרירית פשוט נושרת בלי ביוץ ולכן יש מחזור.

אם עובר זמן וכל הזמן המקלון ביוץ מראה קצת חיובי ולא חיובי מוחלט ייתכן ואת לא מבייצת ובגלל זה באמת כדאי לברר את זה עם רופאת פריון.

היה לי חשוב לציין את זה כי גם אני עם שחלות פוליצסטיות ואחרי כמה חודשים שניסיתי להבין מה לא בסדר איתי שאני לא מצליחה לברר מתי הביוץ (בכל השיטות, בפרט עם חום השחר) הבנתי שזה לא שאני פשוט לא מספיק  דויקת זה שפשוט אין כזה.

אז הדבר הכי חשוב זה להבין אם יש ביוץ וזה אני מאמינה שהדבר הראשון שרופאת פוריות תעשה.

ועוד דבר קטן, קחו נשימה. אתם בתחילת החיים ובגלל זה זה ככ מציף אבל אתם תראו ככ שהזמן יעבור שכולם סביבכם תמיד יהיו דברים שלכם אין או שאתם מצפים.

כל אחד והמסלול המדויק לו, בעז"ה זה יגיע לכם בזמן המדויק!!.

ותשמחו מזה שכבר מנסים לעזור לכם בשלב מוקדם ואתם לא סתם נמרחים חודשים בלי ביוץ בכלל.

ממש חשוב לעבד את המרכיב של הלחץ

כי אם אפשר לנטרל אותו, תהיה לכם אפשרות ללכת בדרך הרבה יותר נעימה ומועילה לטווח הארוך.

תוכלי למשל לנסות שיטת אביבה כדי להסדיר את המחזורים, ובמקביל ללמוד שיטת המודעות לפוריות כדי לעקוב בעצמך אחרי הביוץ שלך אם יש ומתי, וכמובן לתזמן יחסים.

שתי השיטות האלה הן כלים מאד אפקטיביים שתוכלי להשתמש בהם כל החיים, בתרחישים כאלה ואחרים.

תוכלי גם ללמוד לאזן את עצמך באמצעות תזונה או דיקור סיני, שישפיעו על הבריאות שלך (יש לתסמונת השלכות נוספות לטווח הארוך, היא קשורה להתפתחות של תנגודת לאינסולין).

הדרך הקצרה לעומת זאת, היא באמת לפנות לרופאת פריון, שתשלח אותך למעקב זקיקים - תהליך מתיש ומייגע שכולל אולטרסאונד מוקדם בבוקר מספר פעמים בחודש עם בדיקת שם, תלות באחות זמינה יותר או פחות שתספר לך מה התוצאות, התערבות תרופתית כדי לגרום לביוץ - שיש לה גם תופעות לוואי.

אנשים נוספים שמעורבים בחדר המיטות שלכם, וברור שהדרך הזאת כוללת גם עליה במרכיב הלחץ.

זו אפשרות כמובן, אבל בעיני פחות טובה.

אני מבינה אותכם מאוד, כשרוצים ילדים מאוד קשה להרגיע ולהיוץ בנחת

במיוחד שסביבכם לכולם כבר יש

במיוחד שההורים לוחצים

ובכל זאת, קודם כל באמת לא ניסיתם הרבה בכלל, זה ממש ממש ממש נורמלי לא להכנס להריון כל כך מהר.

כשחיים בסביבה שכולם ילדים מאוד מהר, אז מי שלא 'עומד בקצב' הרבה פעמים בטעות נכנס ללחץ, אבל אם תסתכלי סביבך על אנשים מבוגרים יותר, תראי שלכל אחד יש את הסיפור שלו. יש את מי שהלך בקלות ואחר כך כבר לא, יש את מי שהלך בקלות אבל גידול הילדים היה מאתגר, יש אנשים שהסיפור שלהם זה פרנסה ויש שזוגיות, לכל אחד את האתגרים שלו בעולם, והדרך לצלוח היא רק להסתכל פנימה ולעבוד על השמחה שלנו. במיוחד כשעדין אין אצלכם בעיה, ניסיתם זמן מועט ואתם נכנסים ללחץ סתם. ואני לא אומרת שהקושי לא מובן לי! כשרוצים כל חודש נראה המון. אז אני לא אומרת שצריך לשמוח בזה, אבל כן זה המציאות שה' זימן לכם, תנסו לצמוח מזה ולנצל את הדברים החיוביים שבזה, תנצלו את התקופה הזאת, זה זמן שלא יחזור

תהנו מהזוגיות

תעשו רשימה של דברים שבא לכם לעשות ומאתגר עם ילדים וכל חודש תעשו משהו

תנסו לשחרר. אני לא אומרת להפסיק לרצות או לא להתבאס כשלא עובד, אבל תנסו במקביל להנות,

אני לא אומרת שזה קל, יכול להיות שבהתחלה זה יהיה בכח, אבל יש לנו יכולת לבחור בחיים שלנו על מה לשים את הדגש

אם לא מצליחים לשחרר בכלל- לכו לטיפול.

ורוצה להוסיף שהיום ברוך ה' יש לרפואה הרבה כלים ושאני מסתכלת סביבי גם זוגות שהתקשו בכניסה להריון, בטווח של כמה שנים לכולם יש ילדים, עוד יהיה לכם בעזרת ה', במיוחד כש'הבעיה' היא שחלות פובלסיצטיות שהיום מטפלים בזה מאוד בקלות.

מבחינת ההשתדלות- בגלל הגיל הצעיר והזמן הקצר שאתם מנסים, לדעתי הכי טוב לפני שנכנסים לסיפור של טיפולים לנסות שיטת אביבה ודיקור סיני, אבל אם לא מתאים לכם אתם יכולים גם ללכת ישר לטיפולים, רק לכו על זה בשמחה שיש היום לרפואה כלים לעזור לכם, ולא במסכנות ועצבות.

וכל האנשים סביבכם שמעירים - קודם כל סליחה שאני אומרת את זה ככה אבל הם מטומטמים, אתם נשואים כולה 10 חודשים, אפילו בעיה אין עדין

וגם אם הייתם נשואים יותר וכן היתה בעיה- זה לא העסק שלהם

בתור מישהי שיש לה מחזורים לא סדירים

ואחרי ניסיונות להכנס להריון של שנה וחצי

הלכתי לדיקור (זה סדרה של טיפולים, יקר אבל שווה כל שקל)

המחזור התחיל לדפוק כל חודש כמו שלא היה לי בחיים

ועכשיו ברוך ה' בהריון.

השקעה ששווה כל שקל.

אם תכתבי מאיזה איזור את, אולי אני אוכל להמליץ לך.

אבל חשוב לקחת מישהי מומלצת ולא מהקופה...

וכן חשוב לדעת זה לא נחשב הרבה זמן לנסות...

בדכ ההנחיה היא להתחיל בירור רק אחרי שנה של ניסיונות.. וגם לפעמים לגוף לוקח זמן להתאושש ממניעה (שאגב גם בזה דיקור יכול לעזור(

חיבוק 🫂

כלומר, אין את המראה האופייני בא"ס

אבל יש לי מחזורים ארוכים מאוד וחלקם ללא ביוץ

נכנסתי להריון טבעי 4 פעמים, ופעם אחת נעזרתי באיקקלומין, בילד השלישי

זה ממש ממש לא נורא

אושר ממש

מעניין מי את

יש לי כל מיני ניקיות ותיקות בראש שחושבת עליהן