יצא לכם לדבר בנחת על הנושא?

יצא לך להגיד לו שלא נעים לך לשמוע את הדיבורים האלה? שזה מי שאת ושיקבל אותך כמו שאת? שאשה שמביאה ילדים לעולם לא חוזרת למידה של בגדי 7 ברכות..?! שזכותך לקחת לעצמך אוכל ולאכול כמה שבא לך בלי לקבל הערות לא נעימות?

אם לא-

ממליצה למצוא זמן מתאים ולדבר על זה.

בכל מקרה שווה לפתוח את הדברים בצורה מסודרת בטיפול זוגי לראות על איפה הדברים יושבים.

בכל צורה אפשרית - הוא דווקא בנאדם מקסים וחכם אבל את זה פשוט לא מבין!!!!

מזגתי גם פעם רביעית

זה לא שהוא לא מסכים לי כמו שהוא פשוט אמר אמירה סופר מיותרת.. 

הוא צריך להעריץ אותך  ולעוף עלייך

משהו אצלו בראש צריך להשתנות. תנסי לטפטף לו , בסוף הוא יבין

את האמת שבדרך כלל אני לא בעד לריב, אני בן אדם שממש לא אוהב עימותים וגם בזוגיות אני ממש אחת שמוותרת.

*אבל* יש דברים שבעיניי אפשר ולפעמים צריך קצת לשבור את הכלים עליהם. אם אני מוותרת, אני מוותרת בהשלמה אמיתית.

אבל אם יש משהו שפוגע בי, אני מתעקשת עליות גם אם זה אומר פיצוץ.

ואם זה פוגע בך ומוריד לך את הביטחון, אז זה משהו שהוא צריך להבין. ואם הוא לא מבין, אז מותר לך לכעוס ולהיפגע. גם אם זה יהיה לא נעים. כי זה באמת משהו שלא יכול להיות שהוא לא יבין.

ואומרים שאת מהקשת ממנו לא להתערב לך, לא להעיר, ולא להחליט בשבילך

ואל תעלי 30 קילו בשביל ניתוח. זה בדיעבד של הבדיעבד וזה יכול גם להיות מסוכן

את מניקה, יש השפעה של הורמונים, יש חוסר שינה, את אחרי 2 הריונות ו2 לידות!!! אין סיבה יותר מוצדקת מזו להיות במשקל שלך ותאהבי את עצמך כמו שאת בדיוק.

יהיה זמן לרדת אם תרצי

אבל את הגבול תציבי עכשיו

חיבוק גדול לך!!!

בתור אישה לא רזה בעצמי, שגם מתמודדת עם תגובות מהצד של חמותי אני ממש מבינה אותך.

וכשזה בא מהצד של הבעל זה קשה פי כמה.

מקווה שמהר מהר זה יגמר.

את באמת מהממת!!!! והוא זכה שאת שלו. שיעריך אותך!!!!

לק"י

הוא כנראה ממש לא מבין כמה זה מעיק, אם את אומרת שהוא מקסים.

ניסית פעם "להחזיר" לו בכאילו, או להסביר לו שזה מציק לך כמו שלו יפריע אם תעירי לו על *** (תבחרי משהו שזה נקודה רגישה אצלו).

לא מתכוונת להחזיר כדי להכאיב, אלא "לא נעים לי שאתה מעיר לי על השומן שלי, כמו שלך יהיה לא נעים אם אני אעיר לך על...., וגם אם אתה לא מבין למה זה מפריע לי, תכבד אותי").

אולי את גם יכולה להגיב בהומור, משהו כמו "אני דוקא אוהבת להשמין", "אני מעדיפה להיות שמנה ולהנות מהאוכל".

ואני ממש לא הייתי מנסה לרצות אותו בקטע הזה.

לק"י

הראית לו שזה פוגע בך?

אולי את יכולה "לעמת" אותו עם המציאות, ולשאול אותו מה הוא מצפה שתעשי... הרי את אוכלת בריא (למרות שגם אם לא, זה לא עניינו. אבל במקרה שלך זה אפילו לא שאת משמינה מהרגלים לא טובים).

כי זה באמת מעצבן אותי

מבקשת שוב ושוב שלא יתערב לי

שזה שלי

שאני משמינה אולי בגלל ההנקה

הבעיה שזה חזק ממנו

הוא מתנצלת, אומר שלא התכוון

כמה ימים אחר כך זה חוזר על עצמו 

לק"י

נשמע שהוא צריך לטפל בזה איכשהו.

מכל הדיפה כזו הוא יתקדם עוד קצת ויבין שזה לא נושא לדבר עליו.

ותניכיחי את זה שלא נעים לך וזה עושה לך הרגשה רעה הגישה שלו לעניין.

ממש לא נעים

אין לי כח להתלבש

גם לא נוח לי להתלבש

וואי זה נשמע נורא

לא קניתי לי כל-כך דברים חדשים מאז הלידה רק בגלל הדיכאון של ההשמנה

צריכה באמת להתחדש קצת

תודה על התזכורת 

מגיע לך! ואת באמת מהממת עם כמויות של עין טובה כל הזמן רואה את זה מהכתיבה שלך בפורום.

טיפוח עצמי זה סופר סופר חשוב.

גם אני רוב היום בבית ופשוט בימים שאני משקיעה בעצמי אני מרגישה הרבה יותר טוב וזה משודר אוטומטית לבעלי שבאותו יום גם הוא עף עלי יותר .תאהבי את עצמך כמו שאת.

היית בטיפולים 2 הריונות 2 לידות זה היסטוריה סופר מצדיקה את מה שאת מתארת שאני שאבתי כל היום הייתי טוחנת ממש כל היוח וכל הלילה (ואני לא בנאדם אכלן בכלללל) הנקה זה פשוט מרעיבבב כל עוש את אוכלת בריא ומפנקת את עצמך מידי פעם הכל טוב!!!

ויכולה לומר לך מהצד ה2 שאני עם גנים ובעלי לעומת זאת עם נטייה להשמנה ופעם הייתי אומרת לו מאמי אל תאוכל את זה חבל או מעירה לו שמנשנש (הוא כן מוגזם לפעמים)

ואז בשלב מסויים הבנתי שזה לא התפקיד שלי כי זה לא באמת עוזר לו לשמור

תנכיחי לבעלך שזה לא עוזר לך לשמור/לרדת במשקל כי בדכ ההערות כאלה באות כי הצד ה2 חושב של הנה אני יעזור לה אני יראה לה תמציאות

תשחררי אותו מהתפקיד הזה וזריזז

ממחר לוקחת את עצמי לידיים

אני באמת אומרת לעצמי לפעמים שחבל שמתי שסופסוף מתלבשת - זה רק כשהוא לא נמצא (כדי לקחת את הילד למעון למשל..)

יש לי ריח כזה נקי שגם לא מציק לי ואני יכולה לישון איתו

פיג'מה כיפית, שפריץ של בושם, לשים קרם או סרום על הפנים ממש עושה הרגשה טובה

ללבוש בבית בגדים לא נוחים זה באמת באסה, אבל כן להחליף בבוקר למשהו שזה לא פיג'מה, עושה הרגשה טובה שהשקעת בעצמך ושאת אישה וכל היום נראה אחרת

נראה לי אין נקודה יותר רגישה לאישה מאשר להעיר לה על השמנה, ועוד מהבעל....

לרוב, גבר שמעירים לו בנושא, זה לא כ''כ רגיש כמו להעיר לאישה, נשמע שהוא לא תופס עד כמה זה ביג נואו ...

קודם כל חיבוק בשבילך, זה ממש מערער!

דבר שני, תנסי לחשוב איך להבהיר לו שזה לא ייעשה שוב! אפילו לא רמז דק דק... לא בעצבים אלא להראות שזה פוגע ומעליב מאוד מאוד. 

*אל* *תעיר* *שום!!!!!* *דבר* *בענייני* *משקל* *ל-ע-ו-ל-ם*

מבאס ממש. ולא הביא סופגניה אחרי שביקשת, וואלה לא יפה. מילא היה מביא ואומר בשביל מה את צריכה את זה, אבל להחליט במקומך? מעצבן. ואת גיבורת על שזו הראשונה ב3 שנים!!!

קיצר, חיבוק! את כל כך טובה ויפה וגדולה מהחיים כמו שאת!

ולהגיד לו שתשמחי שהוא יקבל אותך כמו שאת

משם, זה כבר שלו...

וממש אל תעלי בשביל ניתוח!!

1. אם יש לך רצון אמיתי ואישי שלך לרדת במשקל, כדאי שתדעי שיש היום תרופות להרזיה מעולות ומוצלחות.

הן בודאי יותר טובות מניתוח, בפרט שאת בכלל לא במשקל של ניתוח.

לעלות על מנת לרדת זה מיותר.

ניתוח הוא תמיד אפשרות פחות טובה.

זה גורר איתו סיכונים, תקופת החלמה וגם אחוזים קטנים של כישלון.

כמובן שכדאי שתבררי עם עצמך שיש לך רצון כזה ושהוא שלך בלבד.

2. אם אין ברצונך לרדת, או אין ברצונך לרדת כעת, זה הזמן לאהבה עצמית.

טיפוח אישי, טיפוח תחביבים, כתיבה, הליכה, יוגה, ציפורניים, מטפחת מחמיאה, טיפולי פנים, תספורת מחמיאה.

בהצלחה

את מצפה מהאדם הכי קרוב אלייך לגלות חמלה והכלה ומקבלת ההפך

אולי להגיד במילים הכי ברורות את זה?

אפילו לקבוע דייט, לצאת לאנשהו או באוירה טובה בבית לדבר הכי בגלוי

מה זה עושה לך/מה את מצפה/ מה מתאים ומה קו אדום

לא ממקום של הטחה ואשמה אלא ממקום של הסבר והבנה

את אומרת שהוא אדם מקסים וחכם ונשמע שיש לכם תקשורת טובה

אז שווה לנסות

ועוד משהו - למדתי את זה על עצמי בתור בחורה שמנה שרזתה - בזכות הניתוח ועכשיו שמנה בחזרה (😪😪😪) לא משווה את עצמי למשפחה או לפעם או מורידה ממני

נגיד הייתי אומרת לפעמים לבעלי תסתכל איך אחותי רזה אחרי לידות וחתיכה וכו… עד שתפסתי את עצמי שאני עושה רק נזק לעצמי כי לפעמים הוא פחות שם לב ורק אני זו שמעצימה וחבל!

אז שימי לב לעלות לעצמך ולא לדבר על ביאוס אצל אחרות

@דיאט ספרייטעל מה דיברת תרופות? על הזריקת או בכלל?

רוצה להתחיל להתעניין כי אני סופר מתוסכלת ולא יודעת מאיפה

בהזרקה.

יש לנו חבר שקיבל את הזריקות וירד מהמם.

אני כרגע לא בקטע, טוב לי עצמי.

אבל בעיניי, בשילוב עם שינויים אישיים אחרים ואורח חיים בריא, זה נשמע אחלה פיתרון. 

תמשיכי יקרה להנכיח את הלב שלך מול בעלך.

בהתמדה, בשפת האני, בשפת הלב.

ונסו לראות יחד מה גורם לו להצליח להימנע מהערות כואבות כאלה ולהתמקד בדרך לעגן זאת כדפוס חדש, מועיל ומקרב יותר ב"ה 🙏

חיבוק גדול

זה בעיני ביג נונו להעיר לאישה על המשקל שלה. אני גם במשקל עודף, גם אני הייתי פעם מידה 38. ועכשיו אני כמה מידות יותר.. וכן התפטרתי מכל הבגדים של פעם  ..

למזלי בעלי לא מעיר לי, אפילו שאני יודעת שיעדיף אותי רזה יותר. אבל בנושאים אחרים שהוא מעיר לי ואני לא מסכימה עם זה אני אומרת לו בצורה מכובדת שאני לא מסכימה שיגיד לי מה לעשות בנושא הזה.

בעניין של הסופגנייה ממש הזדהיתי כי בעלי יכול לסרב לקנות לי משהו שביקשתי כי זה יקר (לא מדברת על יהלומים, הוא יכול לסרב לקנות סוג אוכל שביקשתי כי יקר), במקרה כזה אני קונה את זה בעצמי גם אם ליד הבית זה יותר יקר מהסופר שהוא היה בו, וככה מראה לו שהרצונות שלי נחשבים בעיני. ואם קשה לו לכבד בקשה שלי אני יכבד את עצמי. ולאט לאט הוא נפתח יותר וכן יותר מקבל את מה שאני מבקשת.

שולחת חיבוק! ובעיני כל אישה שיולדת ומניקה זכותה להיות בעודף משקל. מספיק קשה לנו גם ככה, אנחנו לא צריכות גם הרזיה על הראש בין הלידות. אולי אחרי גיל 40 נתפנה לזה ברצינות..

עושה לי ממש טוב על הלב לקרוא כל אחת

מעריכה מאוד 

אני ילדתי שבעה ילדים וכרגע בהנקה מלאה ואני בעודף משקל....וממש במצפון על זה☹️

כל הזמן משדרים לנו שצריך לרדת...

אני אפילו עשיתי תוכנית ולא הצלחתי לרדת בה בכלל..

לק"י

אין שום חובה לרצות להיות רזה.

בנוסף על זה, שגם אם אשה רוצה, לא תמיד זה יקרה.

כמו רדיו.

הם משדרים

אם לא תפתחי רדיו לא תשמעי.

תנקי רעשי רקע ותקשיבי לעצמך ולעצמך בלבד

מפריע לך המשקל? בא לך להשקיע בניסיונות הרזיה?

באופן אישי יכולה להגיד על עצמי שאני ממש לא רזה.

וכל פעם שאני מסתכל במראה אני חושבת וואו איזה יפה את, איזה רזה את.

ברמה של חוסר מודעות עצמית קצונית

אני יודעת שאני לא רזה, אבל אני רואה רזה.

ושיקפצו כולם.

אני לא עושה דיאטות בחיים (במילא אני לא יורדת מהן)

אני אוכלת מה בא לי.

אני כן עושה ספורט כי זה חשוב לי ממש שהגוף יהיה פעיל ובתנועה.

מעבר לזה כלום!

דיאן ד

אהבתי מה שאמרת- בשביל לקלוט שדר צריך להיות במצב של קלט .. מקסים

לוקחת לעצמי גם בהקשרים אחרים! תודה!

כמו שאת, תקבלי את הגוף שלך. תסתכלי על עצמך בתור מישהי שבגוף שלה יצרה 7 ילדים, נשמות!! ואם את מיניקה אז כמה שנים היית במצטבר המקור להזנה של כל השבט?

את צריכה לעוף על עצמך ולומר תודה רבה לגוף שלך שעשה את כל זה!

מה שמפריע זה לא זה שהוא "מתערב" אלא הצורה בה הוא עושה זאת. איך שאני רואה את זה, גבר או אישה יכולים להסב את תשומת לב השנייה לגבי אכילת יתר דברים לא בריאים כי הם דואגים לבריאות של הצד השני (בלי קשר להשמנה, גם לאנשים רזים לא טוב לאכול הרבה ג'אנק). לדוגמא, אם אני אראה את בעלי אוכל מלא עוגיות מסוכרות אחת אחרי השנייה (והוא מסוגל) אז אני לא אקח ממנו את העוגיות וגם לא אתן לו איזה הערה עוקצנית כמובן, אבל אני כן אגיד לו : " מאמי, תשים לב עם העוגיות, שלא יהיה לך כאב בטן, זה עם מלא סוכר.."

משהוא בסגנון, הארה שיותר נעימה לצד השני לשמוע ושבאמת נובעת מדאגה בריאותית ולא דאגה אסתטית

(בעלי באמת מקל).

בכל אופן בסיטואציות שאת מתארת צורת ההתערבות היא באמת פוגענית ולא לעניין. הייתי ממש פותחת ומדברת איתו על זה.

בהצלחה!

לא לא לאאאא!פשוט לא

תקשיביייייי

א. גברים שיהיו בריאים

לפעמים יש דברים שהם פשוט לא יודעים

וזה שלא מעירים לאישה על המשקל שלה זה פשוט מאסט שלפעמים הם מפספסים

אז זה לא הוא - זה המגדר

ב. תעשי לו שיחה הכי ברחל בתך הקטנה

שמע אישי האהוב והיקר

אין מצב שאתה מעיר לי על המשקל או על הניראות

זה כואב לי, זה מפריע לי

זה כזה עצוב לי להרגיש שאתה נגדי

זו נקודה רגישה אצלי

ואני בטוחה שהוא יקח את זה לתשומת ליבו כי הוא האיש שלך ואכפת לו ממך והוא אוהב אותך!

ג. תקשיבי אחותי ואני אומרת לך את זה באחוות העולות עולות עולות במשקל...

קחי את זה כמשימה

להנכיח את הטוב שלך ואת היפה ואת הנעים.

מלא דיבורים חיוביים על עצמך.

גם להשקיע בזה (בגדים, בושם, קרם, איפור

. מה שעושה לך טוב. פיג'מות מפנקות)

וגם להנכיח את זה

וואי תראה איזה יפה ש, אני מתלבטת אם את העגילים האלה או אחרים, וואי איך אני מבסוטית על עצמי ש..

להרים לעצמך!

אני דיליתי שזה עושה פלאים

❤️

חיבוק גדול אחות יקרה

אמנם לא מכירות בחיים האמיתיים אבל את נשמעת לי מכאן מהפורום אישה מהממת וחכמת לב מאד מאד...

איתך!!!

מבינה אותך ממש!

קורה שבעלי מעיר לי על דברים כי הוא חושב שאם אני גם לא אוהבת את זה אז זה מתיר לו להעיר לי

ולא! לי מותר להתבאס על עצמי והתפקיד שלך זה לנחם אותי! לא להגיד לי שאני צודקת

יכול להיות שגם בעלך שמע שאת מבואסת מהמשקל שלך אז הוא חושב שבגלל זה זה סבבה להעיר לך?

כי אם כן תבהירי לו מהר שרק לך מותר והתפקיד שלו זה להגיד לך שאת הכי יפה ככה והוא לא מסכים לך להוריד גרם אחד!!!

יש ציפיה חברתית, שגורמת לציפיה שלנו מעצמנו, "שנחזור לעצמנו", ושנשים אמורות להיות רזות. אז אני רוצה להזכיר לעצמי ולכולן ש 1. בכל גיל יש טווח גדלים שהוא לגיטימי. ככה השם ברא את העולם. 2. אנחנו משתנות עם הגיל וגם זה טבעי ונורמלי. אמנם אידיאל היופי היום הוא צעירה ורזה אבל זה לא טבעי. יש גוף של נערה ויש גוף של אשה וזה לא תמיד אותו דבר.

אני אישית ממש משתדלת להזכיר לעצמי שאני רוצה להיות בריאה ולאכול בריא אבל אם אני לא נראית בת 18 זה בגלל שאני לא בת 18 וזה בסדר.

זה מה שבעלי אומר לי כשאני מצרה בפניו על השומנים שלי...

ובכנות - יכול להיות שבעלך לא קולט כמה הנושא של המראה החיצוני קשור בציפור נפשה של האישה.

מקווה שתצליחי לומר לו בישירות שהרווחת את השומנים האלה ביושר (ולא מעט ממה שעברת לפני שהגעת אליהם נועד בשבילו), ושאת בעצמך היית רוצה לרדת אבל כרגע זה לא ריאלי בשבילך, ושבבקשה ישאיר לך את ההתמודדות עם זה לבד, עד לרגע שבו תבקשי את עזרתו. כל עוד לא ביקשת ממנו עזרה - אז הוא צריך לזרום עם כל "שגעונותייך" (ויש לך את כל הזכות לזה בתור אמא לשני קטנים, בלי לדבר אפילו על היותך מיניקה), ולא לנסות לחנך אותך בדלת האחורית...

וחיבוק לך! את אישה מדהימה, שלא רק שעברה הרבה - גם מצליחה לשמור על הומור וחיוך גם מול הערות קשות❤️

בשביל ללמוד שיש מי שמנהל את העניינים

זה לא טראמפ

לא ביבי

ולא שום בן תמותה אחר...

והוא עושה את זה כמו שהוא רואה לנכון

ואנחנו יכולים להוריד את הרגל מהגז,

לעזוב פרשנים וכתבות ואפילו מדרשים

להפסיק לצפות שזה יהיה כמו שאנחנו חושבים שזה אמור להיראות -

ופשוט להיות, בדרך אל הגאולה.

לק"י

אבל לי אין כח לזה.

אבל אצלינו מתחילים מחר בתשע, ואין צהרונים (וגם אם היו, יכולתי לאסוף לפני. למזלי אני בבית).

ובעבודה שלי שזה חנ"מ, כן מסיימים מוקדם.

אם היו חוזרים בלי הפסקת אש, כנראה שהייתי משאירה בבית.

בס"ד
 

חושבת שלהרבה (לרוב?) האנשים פשוט ממש אקוטי לעבוד ולכן יש צורך במסגרות. בסוף צריך להביא לחם הביתה בסוף היום.

לגבי האכזבה המטורפת של היום, אכן. אני מראש הייתי עם ציפיות מדודות מאד כי אני לא רוצה לקוות ולהתרסק. אבל עם כל הציפיה הנמוכה שלי, עדיין התאכזבתי מאד. עדיין מודה על כל הניסים שהיו ועדיין מאוכזבת ממה שהיה בסוף. או ההיפך.

ובעיקר מרגישה את הנפש שלי שזקוקה לכל-כך הרבה עיטוף וחיבוק...

חיבוק לך.

בלי קשר למלחמה

כמו יום העצמאות

אפילו שאני אשכנזיה זה נורא הגיוני שאחרי יום שחצי מעם ישראל בחגיגות אז יהיה יום שבתון

ותגידו, איך עושים הסתגלות לקטני שלא היה יותר מחודש אצל המטפלת והתפתח מאוד בזמן הזה?

מלחיץ אותי לשלוח ליום שלם אבל אין לי כ''כ ברירה

בהסכם החדש של ההסתדרות יש חופש בין יום כיפור לסוכות ותמורת זה לומדים באיסרו חג. מסכימה שחסר הגיון....

לק"י

לא רק למסגרות חינוכיות.

(גם אני בהתחלה רציתי להגיב כמוך).

וגם חג הסיגד

וממש במקום בעיניי. 

לק"י

האמת שבגלל שבתור מורה קיבלנו 2 ימי בחירה, אני שומרת 1 לאיסרו חג פסח. שיהיה לי זמן להתאפס ולכבס וכו'. וככה לא בלחץ גם עם הילדים.

(כרגע אני בחל"ד עדיין).

וכרגע נראה שלא מחזירים את הלימודים פה. בטח לא השבוע.

וזה ממש מבאס

גם אני וגם בעלי ג'ינגלנו בטירוף קודם בין עבודה, בית, ילדים וניקיונות לפסח.

כ"כ שמחתי ששמעתי שיש הפסקת אש וחוזרים לשגרה.

ואז הבנתי שאנחנו מוחרגים אוףףף

ומניחה שכבר תהיה הרבה פחות הבנה בעבודה להיעדרויות ועבודה מהבית.

הבנתי כבר די מזמן שאי אפשר פשוט "לגמור את המלאכה" ושיהיו עוד סבבים בהמשך.

אני חושבת שחזרה לשגרה דוקא חשובה לבריאות הנפש של הילדים וההורים והשהיה הבלתי נגמרת בבית דוקא מזיקה.

בתור מורה את כמובן לא חייבת ללמד ממש את החומר, אפשר לדבר על מה שהיה ואיך מרגישים ולעבד את מה שעבר עלינו או סתם לשחק משחקים ולהתאוורר בהתאם לגיל. ההורים שעובדים בכל מקום אחר חוץ ממערכת החינוך חייבים להיות בעבודה כדי להרוויח את לחמנו…

רוגע מוחלט!

צריכה ללדת באלול ובניתי על רוגע נפשי....

יש את הדמיון ואת הרצון שלנו, אבל הקב"ה מנהל פה את הכל באופן הכי מדויק.

הגאולה כבר בפתח, את זה רואים בעיניים. להחזיק חזק, לא להתייאש... בקרוב ממש!!

ובגלל שאני מורה אני לא יכולה לא להגיע מצפונית

חייבת להגיע ליום מלא

איפה ההתחשבות???? איפה הרגישות? איך אפשר להגיע ליום מלא אחרי כל מה שקרה בפתח תקווה?

קודם כל - יש כמה אנשים ששומעים אותם יותר מידי שמנסים להוריד את הרוח מהמפרשים של כולנו.

אבל הם עושים את זה כבר שנתיים וחצי (ולמעשה הרבה יותר) - ותמיד יש להם ביקורת על כל דבר שהממשלה עושה, גם אם הם סותרים את עצמם מפעם לפעם.

כי בסופו של דבר המטרה שלהם זה להוכיח כמה נתניהו והממשלה גרועים, והם יבואו ויצילו את כולם אם נבחר בהם בבחירות הבאות.

אז גם אם כולם מהדהדים את הדברים שהם אומרים בתקשורת ובפייסבוק ובכל מקום אפשרי, זה לא הופך את הדיבורים שלהם לפרשנות הנכונה על המציאות. ושווה לשמוע עוד פרשנויות יותר משמחות ואופטימיות על המציאות.

לגבי ההסכם עם איראן -

למה את כותבת שאיראן לא מקבלת אותו?

ממה שאני קראתי, איראן התחננה להסכם, ולמעשה ירדה מכל הדרישות שהיו לה עד עכשיו.

זה נראה לי הרבה יותר כמו הסכם כניעה של האיראנים מאשר כמו הסכם מהסוג שאנחנו רגילים אליו עד עכשיו. עד כמה שאני מבינה, אנחנו לא ויתרנו על כלום חוץ מזה שכרגע מפסיקים לתקוף אותם (לשבועיים. לא יודעת מה יהיה אחר כך. ובלבנון אנחנו יכולים להמשיך לעשות את העבודה, למרות שהם מראש אמרו שלא יסכימו לשום הסכם שלא כולל הפסקת אש גם בלבנון). הם פותחים את מצרי הורמוז, התחייבו למסור את האורניום המועשר, ונשארו עם פגיעות קשות מאוד מכל מה שתקפנו עד עכשיו.

אז נכון - עוד לא קרס המשטר לגמרי. נתניהו אמר מראש שזה לא בידיים שלנו. אולי זה עוד יקרה. ובינתיים שינינו משמעותית את המציאות שהיתה. אנחנו ללא ספק במקום הרבה יותר טוב ממה שהיה לפני כן.

ולגבי הזוית האמונית והאכזבה ממה שציפית שיקרה ולא קרה -

אני חושבת שכל ה'מקורות' שמפרסמים בכל מלחמה כזאת, שגורמים לציפיות של קפיצות דרך בגאולה שלנו, הם לרוב מזיקים יותר מאשר מוסיפים.

אנחנו ללא ספק בתהליך משמעותי של גאולה. תהליך שנמשך כבר מעל 100 שנה, וממשיך ומתקדם בקצב מואץ בשנים האחרונות.

אף אחד לא יכול להבטיח כמה זמן זה יקח, ואיך השלב הסופי ייראה. ולפעמים כשמסתכלים רק על הנקודה הנוכחית הרבה יותר קל לראות את הקשיים מאשר להבין שזו גאולה. אבל בפרספקטיבה של זמן - המצב שלנו היום הוא באמת הרבה הרבה יותר טוב ממה שהיה לנו בעבר. גם מבחינה מדינית וגם מבחינה רוחנית. (ככה אני רואה את הדברים. אני יכולה גם להסביר יותר).

לפעמים הציפייה למשיח שמגיע בבת אחת גורמת לזה שלא רואים את כל הצעדים שכבר התקדמנו. אבל גם המלחמה הזו מקדמת אותנו המון. גם אם עוד לא הגענו כבר לסוף.

ועוד מחשבה שהיתה לי -

אולי כל הדיבורים הממורמרים ששומעים על המציאות, זה גם איזושהי הכנה לגאולה.

כמו שבמצרים, השלב הראשון לגאולה היה 'ויאנחו בני ישראל מן העבדה ויזעקו ותעל שועתם אל האלהים מן העבודה' - עצם זה שהם נאנחו מהעבודה, והבינו שזו לא מציאות שהם רוצים, זה היה השלב הראשון שהוביל אל הגאולה. הרב ראובן ששון מסביר שזה העניין של המרור - שההרגשה של המרירות היא כבר צד של גאולה, כי זה כבר הבנה שהמציאות הנוכחית היא לא מציאות שאנחנו רוצים, ומתוך כך מתפללים למציאות אחרת ופותחים את הפתח שהיא תוכל להגיע.

אז גם היום - יש הרבה התמרמרות על זה ש'אין ניצחון מוחלט'. אנשים מצפים שכל אויב שיש לנו ואנחנו נלחמים נגדו - נגיע מולו למצב של 'ניצחון מוחלט', שהוא לא יוכל יותר לאיים עלינו או לפגוע בנו בכלל. אבל למעשה מציאות כזו שאין לנו שום אויבים שיכולים לאיים עלינו או לפגוע בנו זו מציאות של גאולה שלמה.

עד עכשיו עמ"י אפילו לא יכל לחלום על מציאות כזו. אבל עכשיו אנחנו כן חולמים על זה.

אז זה מתבטא כרגע במרמור, וגם בכעס על הממשלה, שלא באמת מוצדק לדעתי. ואני הייתי רוצה שזה יבוא יחד עם הודיה על כל מה שכן הצלחנו ועל כל הניסים שהקב"ה עשה איתנו עד עכשיו (ומשתדלת להיות במקום כזה בעצמי).

אבל בכל אופן מנסה לראות את הצד החיובי של מה שאנחנו רואים סביבנו...

ולא ככ ישים להביא מאוחר או לאסוף מוקדם כי אז מרגישים שהפסידו התרחשויות..

ואין צהרונים.

זה משתנה בין מנהגים

אם הם נוהגים שכן, אז לא יודעת לגבי סבון הכלים הספציפי.

כשכתוב *לכל* ימות השנה זה מובן שזה באמת לכל הימים, כולל פסח. אולי הם צריכים לשנות את זה... 

שהמוצר עצמו אינו כשר לפסח

כי לפסח יש חומרות אחרות שלא קשורות לכשרות של שאר ימות השנה

אולי אפשר ליצור איתם קשר ולבקש הצעת ייעול

עליו הבפירוש שהוא מאושר לפסח,

ואחד אחר שכתוב עליו 'מאושר מטעם הבדץ' עם הסמל של ירושלים בד"ץ העדה החרדית, ולמטה כתוב מאושר לכל ימות השנה. אין עוד אותיות קטנות.

אם הכוונה היא שזה לא מאושר לפסח זה ניסוח בעייתי בעיני.

כאילו אני לא חולקת עליך, פשוט אומרת שזה לא מובן מהניסוח. 

(בגדול- החומר צריך להיות כזה שפוגם את החמץ אם ישנו= הופך את האוכל/ כל דבר ללא ראוי למאכל כלב

אני לא מכירה כלבים שאוכלים את הנוזל כלים או כל חומר ניקוי שהוא ....

ככה שזה בגדול מתן כשרות לחומר כזה זו פעולה שיווקית ולא הלכתית. 

אני יודעת שבשלב הזה זה בדר"כ תקין, אבל המשקל שלט ממש נמוך וצריך לעלות מהר מכל מיני סיבות, אז אני רוצה שהוא ינק כמה שיותר

זה באמת סיוט... (התנסיתי בזה גם עם הילדה האחרונה)

תתייעצי עם יועצת הנקה טובה איך להחזיק ולסחוט את השד תוך כדי הנקה כדי להזרים לו יותר חלב וגם איך להעיר אותו כשנרדם.

מקווה שתעברו את זה מהר...

ומזל טוב!

זה היה מעגל כזה של לא יונק טוב ומשקל לא עולה וכו

השתדלתי כמה שיותר להעיר אותו ולשבת אותו שיינק

וכשההנקות נהיו טיפה יותר מסודרות

הקפדתי לשאוב את מה שנותר אחרי כל הנקה, זה מה שהיא לא הצליח לסיים עד הסוף וזה עזר לי ממש גם לחלב וגם לתינוק שהתחיל לעלות במשקל

לק"י

את יכולה לנסות לסחוט/ לשאוב חלב למזרק סטרילי, ולתת לו אחרי ההנקה.

אני יכולה לשבת איתו גם יותר משעה שבפועל הוא ינק פחות מחצי

לק"י

ככל שהוא יגדל ויתחזק, ההנקה עשויה להיות יעילה יותר.

פשוט במזרק צריך להתאמץ פחות.

ואולי הכי טוב להתייעץ עם אשת מקצוע.

נרדמים, מתנתקים, פעולת המציצה קשה להם מאד.

מומלץ מאד להחזיק אותו כמה שיותר בתנוחת קנגרו

וגם להניק כשהוא ללא בגדים, מכוסים בשמיכה ביחד כמובן.

וכמה שיותר להניק. בהפרשים קצרים, מתי שהוא רק רוצה בלי להסתכל בשעון

מנסיון עם פגות, זה אפשרי

הרבה נחת

שפע חלב, גידול קל בבריאות ובשמחה

לק"י

יותר בטוב..

אם את רוצה לדחות, תבדקי עד מתי אפשר.

אני נתתי לכל הילדים את החיסונים בזמן.

חוץ מילד אחד, שלא קיבל רוטה, ההמלצה ספציפית של הרופאה.

ככה אחות של טיפת חלב המליצה לי פעם באופן לא רשמי

זה וירוס של שלשולים

הוא חא מסוכן

מלבד חשש להתייבשות שכן מסוכן

לכן, אם את אמא מספיק ערנית ולילד שלך יהיה וירוס חריף של שלשולים, ואז תקחי אותו למיון לקבל נוזלים, זה אמור להספיק

כמובן לא נותנת הנחיות רפואיוצ לאף אחד, זה מה שא י עושה

אגב, לכולם אצחי נדבקו ברוטב מתישהוא, כמה ימים של שלשול וגמרנו.  

לגבי טבעת- לר השתמשתי הרבה זמן לדעתי מספר חודשים אם אני זוכרת

מבחינת הכנסה הוצאה היה לי סבבה אבל פעם אחת אחרי שטבלתי וכבר הגעתי הביתה נזכרתי ששכחתי להוציא לטבילה וחזרתי לטבול שוב באותו ערב🤥

לגבי דיאפרגמה- השתמשתי כשנתיים וחצי ברציפות, אסייג ואגיד ששמתי כל קיום יחסים חוץ ממקרים בודדים ממש, שהייתי בטוחה ב100% שהתרחקתי מהביוץ. 

בדקתי עכשיו בגוגל ואני רואה שבדיעבד הטבעת לא מעכבת (אולי זה לא לכל הדעות אבל כדאי לדעת שזו אופציה).

אפשר למנוע שנים ארוכות

זה סיליקון שחוסם פיזית + קוטל לשיפור החסימה

האחוזים יורדים כי נשים שוכחות/ לא מיומנות וזה זז/ חושבות שאפשר בלי/ לא שמות קוטל

אולי תנוחה מסויימת שאישה תעשה או משהו כזה

מספיק שכמה זרעים בודדים יעברו ואשה תיקלט להריון

מלחיץ ממש

ומבחינתי אין סיכוי להפלה במקרה כזה ואאלץ להתמודד עם ההריון

אוף אין לי כבר כח למחשבות והתלבטויות של זה

לבדוק אם היא זזה בזמנים בטוחים

היא לא אמורה לזוז

(לקאיה יש מין דפנות שמונעות את התזוזה)

והקוטל מוסיף שכבת הגנה בפני עצמו

אני רואה את זה כמניעה בטוחה

מונעת עם זה לסירוגין כבר כמה שנים

הקפדתי ללכת למתאמת

בלי ג'ל (חוץ מתקופה מסוימת)

אף פעם לא בודקת ביוץ, פשוט שמה כל החודש.

בין הראשון לשני מנע לי מעולה

בין השני לשלישי נכנסתי עם זה להיריון

אחרי הרביעי הייתה תקופה שהייתי חייבת למנוע רפואית אז הייתי עם ג'ל עד שנמאס לי

ובסוף נכנסתי להיריון ביום שלא שמנו כנראה חח

אז מבחינתי זה מונע, והג'ל מעלה אחוזים ובחרתי לא להשתמש בו, וקרה שלא מנע לי, אבל מקרים כאלה קורים גם עם אמצעים שנחשבים יותר בטוחים…

מניחה שאחרי הלידה אחזור לזה כי האמצעים האחרים לא ככ באים בחשבון

בטוח שזה פחות טירחה מדיאפרגמה.

הטבעת הייתה לי אחלה להוציא ולהכניס

התרגלתי די בקלות

לא הכרתי שמוציאים לבדיקות או הפסק, רק למקווה

לגבי דיאפרגמה-

מונעת איתה כבר כמעט ארבע שנים, ברגע שהפסקתי נכנסתי להריון ככה שאני מניחה שהיא מונעת לי מעולה

משתמשת תמיד בג'ל

מנסה לעקוב אחרי ביוץ ולא שמה אותה ב3-4 ימים שלפני המחזור שאז כבר בטוח לא צריך

לגבי דיאפרגמה - כמו שכבר כתבו כאן -

חשוב ללכת למתאמת אחרי לידה / אחרי שינוי משמעותי במשקל (5 ק''ג נראלי) כדי לוודא שהיא עדיין מתאימה + לוודא שאת שמה נכון

להקפיד להוציא לא לפני שש שעות

לשים ג'ל

וכמובן כמו תמיד - להתפלל...

בשבילי זו המניעה האחרונה והיחידה שאני יכולה (מלבד לא לקיים יחסים...) אז לומדת להסתדר עם מה שיש 😅

בהצלחה בהחלטות!!

אולי יותר

בהתחלה הייתי נמנעת בזמן ביוץ באמת, עכשיו כבר לא. אבל זה ממש לא משתווה לטבעת ובטח שלא אומר שלא לשים כלום (את אותה למנוע לא? מה הקשר לא לשים כלום?). עם קוטל זרע זזה עובד אצלי ב"ה (לא מתקמצנת עליו) ואם יש מחזורים קבועים בערך - כחמישה ימים/ שבוע  לפני העונה הבינונית  ואחרי שזיהיתי ביוץ ועברו כמה ימים אני כבר לא משתמשת בה בכלל וזה בעיניי יתרון מטורף

גמני משתמשת בקאיה

יש לי אחות בזכות דיאפרגמה, אז מבחינתי זאת לא אופציה

את הנוברינג לפני שאני שוללת לגמרי גם את זה

אם לא יהיה טוב אז לא נותר אלא דיאפרגמה

אני כותבת פה כי רוצה שזה יהיה כתוב ושאני לא ישנה את דעתי עוד מעט שוב ותיכף כבר אי אפשר להתחיל החודש נוברינג 🙃😶

כן התאמתי אצל מישהי תותחית..

דיאפרגמה שהרגישה לי יותר הרמטית מהסוג הקודם שהשתמשתי..

אצל לי מילר אם אני לא מתבלבלת..

יש לי דיאפרגמה קאיה

ואני לא מרגישה בטוחה איתה.. הייתי אצל מתאמת  אבל תמיד יש לי נערווים שאולי אני לא שמה נכון ושכחתי איך... פשוט מכניסה משתדלת עד הסוף עמוק+ג'ל

זה מה שאמורים לעשות נכון? לא צריך איזהשהו כיוון מסויים

ואני מרגישה עצם כשאני מכניסה

האמת שלא יודעת

הדיאפרגמה זולגת לי החוצה

היא צריכה לשבת מעל העצם ולא לזוז, ולא לזלוג

מציעה לך לתרגל שלא בזמן אמת הכנסה, וגם - בזמן אמת, בנחת עד שנכנס טוב

האמת נלחצתי מהגודל שלה והיא גם ממש קשיחה…

זה לא מפריע ביחסים? אתן מוציאות?

ועוד דבר שחשבתי עליו, שמעתי פעם שדברים מהסוג הזה פוגעים ברצפת האגן/דפנות הנרתיק כי הם מוחזקים עם השרירים. מישהי שמעה על זה?

מרגישה שזה ממש ענק לי כאילו עלול להרחיב…

לא מרגישים את זה.

ולא שמעתי או חוויתי שזה פוגע ברצפת האגן

שמה שמפריע (או לפחות אמור להפריע)

זה לא אם זה יפה או לא אלא עניין בריאותי

הרבה פעמים עודף משקל מעיד על חוסר בבריאות

אם זה אכילה לא מאוזנת או אי עשיית ספורט וכו

גם מי שרזה באופן מוגזם

לא משנה אם זה יפה או לא

זה יכול לפעמים להעיד על משהו לא בריא

ולכן ב2 המקרים צריך לוודא שהכל תקין

ולא הבנתי למה מישהי צריכה להיות מוטרדת מזה שהבת שלה רזה באופן רגיל.

אני חושבת שללא ספק הכי חשוב זה לאהוב ולקבל את הילדים שלנו בכל מראה שהוא (וזה לא קשור אם אני אוהבת יותר מראה שמן או מראה רזה. את הילדים שלי אני אוהב כמו שהם, גם אם הם רזים וגם אם הם שמנים, בלי קשר למראה המועדף עלי).

אבל כשרואים השמנה שלא היתה קודם, אז הגיוני שזה מעורר מחשבות אצל ההורים לגבי המקום שלהם להגיד משהו/להשפיע בנושא.

אני חושבת שהסיבה הבריאותיות היא הגורם המרכזי פה, הרבה מעבר למראה.

אבל מן הסתם גם למראה יש פה איזשהו תפקיד - לא מצד איך שההורים רואים את הילדה, אלא מצד המחשבה על איך שזה יהיה בשבילה להיות עם עודף משקל (ולא חסרים שרשורים בפורום שמראים את הקושי של נשים עם המראה שלהן בגלל עודף משקל. למה זה ככה? יכול להיות שזה לא צריך להיות ככה אבל זו המציאות).

דווקא בגלל הסיבה השניה חשוב להיות פי אלף יותר זהירים עם כל אמירה שהיא, כדי לא לפגוע בדימוי העצמי של הילדה ובאיך שהיא רואה את עצמה. אבל גם אם ההורים לא יגידו כלום, זה לא בהכרח ימנע את הקושי שלה, כי זה העולם שאנחנו חיים בו.

1. הבן שלי היה רזה במיוחד וזה הטריד אותי לא פחות. היינו איתו אצל דיאטנית ומטפלים בזה. משום מה זה דורש פחות "הליכה על ביצים".

2. לא הפריע לי שהיא שמנה כמו זה שהיא השמינה באופן  מהיר, בבת אחת ואוכלת ב"בולמוסים".

3. כיום מראה שמן נחשב פחות יפה. בעבר היה ההיפך וכנראה זה עניין של אופנה אבל המשפט האחרון שכתבת פשוט לא נכון או לפחות ממש לא מדויק לימינו. אולי זה מבאס, אולי זה לא בסדר אבל אי אפשר להתעלם מהמציאות.

כבר לא,  ובתור אחות לאחים שהיו שמנים, יכולה לומר שזה משפיע על הגוף

יש כבדות, יש קושי עם הברכיים, זה משפיע הורמונלית מאוד

אז אם זה לא רזון חריג, זה לא אמור להדאיג פשוט לעומת השמנה שכן משפיעה על הבריאות

השמנה לא מגיעה בריק בדרכ. זה תוצאה של תזונה לקויה + גורמים נוספים לרוב. 

כי חשבתי שאני בפורום אחר בניהולי, ששם מבקשים לכתוב בכותרת אם מדובר בהודעה על הריון/ לידה😅

לדעתי זה לא מענה מספק ,

היא צריכה לעשות עיסוי לצלקת,

מה שאת אמורה לעשות זה לתמיכה אבל לא מחליף..

הפזיותרפיסטית שהלכתי אליה אמרה שאפשר להגיע אליה לפני לידה והיא יכולה לעשות עיסוי כדי למזער את הסיכוי לקריעה של פתח הנרתיק כי זה מגמיש את השרירים.

לאזור שלום ב"ה

לידה ראשונה ואקום וחתך יזום

לידה שנייה - ספונטני, לידת בזק

ב2 הלידות תפרים (אותו רופא אגב😅) והוא עשה עבודה טובה ב"ה

בלידה ראשונה קרעים רציניים

בלידה שנייה חתך יזום

ההחלמה מהחתך הייתה הרבה יותר קלה

בלידה שלישית ורביעית קרע ספונטני קטנטן

מצטרפת להמלצה להחליף פיזיו

ברמה שחזרתי לרופאה מעל שנה אחרי הלידה. כאב לי שם ממש וגם הרגשתי את התפרים.

עברתי תהליך ארוך של פיזיו רצפת אגן וכמו שאמרת -

זה היה טוב לרצפת אגן, אבל לא עזר לתפרים.

מה שבאמת באמת עזר בסוף - היה ההריון והלידה הבאים 😅

מאחלת לך שזה יעזור גם.

מה שכן, בזמן הבדיקות הרופאה שלחה אותי לרופאה מומחית בתחום (דר' אושרת ברט המדהימה) שנתנה לי משחה הורמונלית למרוח שעזרה מאוד - אבל נקודתית, לא פתרה את הבעיה.

וכן אמרה לי שאם זה ימשיך - היא תפנה אותי לפתיחה של התפרים כי אולי עשו אותם מהודק מידי וזה מה שכואב. ב"ה שלא היה צריך בסוף...

בהצלחה ורק בריאות 🥰

בראשונה נקרעתי היטב ותפרו כנראה חזק מידי/עקום/ משהו כזה. 

הרופאה אמרה שיש כמה דברים שיכולים לעזור-

או פיזיו שלא בטוח יועיל, או לתפור מחדש, או ללדת שוב. 

החלטתי לחכות. 

הלידה השנייה באמת סידרה את זה. אבל עד אז כאב לי. כנראה שנקרע ממש קצת, רק איפה שהיה תפור יותר מידי והכאיב לי.
 

אמרו לי שזה נפוץ שלידה חוזרת מסדרת את זה.

לא תפרו אותי בלידה השניה, רק בראשונה. 

מומחה לנושא.

אישית אני נקרעתי בכל הלידות (3) אבל תפרו אותי ב''ה בצורה טובה וחוסר הנוחות עבר תוך כמה שבועות.

יש לי חברה שסיפרה לי אחרי לידה שניה שמאז הלידה הראשונה היא סבלה מהקרעים ובלידה השניה אמרו לה שרואים תפר עקום ותיקנו לה...

תפירה גרועה מאוד

לקח לי שבועות להתאושש, הציעו לי לתפור מחדש, אבל העדפתי לוותר.

לידה שניה חתך קטן ממש ממש, תפר קטנטן והחלמה מהירה.

לידות לאחר מכן ללא קרעים.

ארבע מתוכן עם תפרים. רק בראשונה הורגשו בכלל.. השאר היו קטנים ולא הורגשו בהחלמה. לגבי הראשונה, היה הרבה קרעים יחסית(לא חתך. ספונטנים  אבל לא עמוקים מאוד)

התפירה היתה טובה . אבל שבועיים ראשונים כואבים לשבת לשכב לקום וכו'.

לאחר מכן השתפר עד שעבר לגמרי. לא נשאר לי מזה משהו אחכ. לא זוכרת שהתעסקתי עם זה

תרגישי טוב❤️

לידה ראשונה תפרים כי חתכו

לידה שניה תפרים כי האיזור נקרע מעט מעצמו

מהלידה השלישית והלאה עד החמישית ב"ה ללא תפרים.

אני חושבת שזה משתנה מאישה לאישה

יש כאלו שאין להן בכלל תפרים באף לידה

יש כאלה שכל לידה

יש כאלה לפעמים כן ולפעמים לא תלוי איך הלידה מתקדמת ..

ויש גם מיילדות שסתם מתערבות וחותכות שלא לצורך כי אין להם סבלנות (קרה לי לצערי)...

בהצלחה !!

קרעים משמעותיים (דרגה 3). כאבים לא נורמליי. הלכתי למוקד ואחד התפרים היו הדוקים מידי וזיהום.

ב"ה אח''כ השתפר ועבר. מכירה כאלה שהיו צריכים לפתוח ולתפור מחדש.

ב"ה שתי לידות הבאות לידות וגינליות (למרות הלחץ מהרופאים לקיסרי) עם חתך יזום.

אחרי לידה שניה היה מאוד קליל ביחס לראשון (גם הזדהם), ולידה אחרונה בקושי מורגש.

אז זה משתפר אצלי מלידה ללידה ב"ה!

ממליצה ללכת לבדוק את זה אצל רופא מומחה לקרעים.

*מאנונימי כי לא מעט מכירים את הרקע לידה שלי

היו לי מלא תפרים בלידה ראשונה. אחרי חצי שנה הגעתי למרפאה ייעודית בשערי צדק יש שם כירורגית שבודקת את זה, אצלי אכן היה משהו לתקן (בדקה ובמקום טיפלה, כל הסיפור היה 10 דקות בערך ...) רק אז התחלתי להתאושש. ומהר.

אולי שווה גם בזמן הריון ללכת לודא שהכל תקין. (רק כדי לא לסבול, לא בקטע של דחוף)

החלק המעודד שבלידה שניה היתה לי פתרונות קטנה ושירים מהיר, ובשלישית לא היו כאבים כבר אחרי שבוע.

שיהיה בקלות חוויה מתקנת! 

מבינה שאין כלל, או שיעבור בלידה בע''ה אמן או שאקרע שוב ח''ו.. לגבי התגובות להחליף פיזיותרפיסטית, אני הולכת דרך הקופה אז מניחה שהמענה יהיה זהה בכל מכון, לא?

לא חושבת שהתפרים לא טובים כי תפרו אותי צוות שלם עם פלסטיקאי ומלא רופאים 🫣..

בע''ה מקווה שיעבור ובלי קרעים בלידה.

שוב תודה לעונות ❤️

גבוהה?(3 ומעלה)

כי לפי איך שאת מתארת שתפר אותך פלסטיקאי ועוד מלא רופאים, ככה זה נשמע

לבעיות מורכבות בקרעים ותפרים בפרינאום יש את דר' רויטל ארבל בשערי צדק.

פיזיותרפיסטיות שונות עובדות לעיתים בגישות מעט שונות. הם יכולות ללכת לקורסים שונים (כמובן אחרי ההתמחות בפזיותרפיה של רצפת האגן) וזה משנה את דרך העבודה שלהן.

ממליצה ממש לנסות

זו רמה אחרת לגמרי של טיפול

אבל גם בקופה יש טובות יותר ויש פחות

הדבר הכי חשוב הוא היכולת להניע את הגוף בחופשיות במהלך הלידה וביציאת הראש בפרט ולבחור את תנוחת הלידה לפי מה שהגוף שלך מבקש, מה שאומר ללדת בלי אפידורל.

זה גם מאפשר לך ללחוץ רק מתי שאת באמת מרגישה שזה נחוץ ולא מתי שהמיילדת אומרת, מה ששומר מאוד על הפרינאום. ואפשר גם ללדת בלי ללחוץ בכלל, ילדתי כך פעמיים. תקראי על רפלקס פליטת התינוק.

וגם עם אפידורל יש דברים שאפשר לעשות כדי למזער נזקים, ממליצה מאוד לקרוא על כך בספר לידה פעילה.

שאמנם יש הרבה דרכים להפחית סיכון לקרעים, אבל לא כל הסיבות לקרעים קשורות להתנהגות של היולדת. יש סיבות שקשורות גם למבנה הגוף, למנח של התינוק ועוד.

אני ב''ה ילדתי ב3 לידות טבעיות מהממות ונקרעתי בכולן, כך שחשוב לי שמי שנקרעת בלידה לא תרגיש אשמה.

לק"י

כולל לחיצות. וב"ה יצאתי בלי קרעים.

(אז לא שוללת את מה שגלי מטר כתבה, אבל לא הייתי שוללת אפידוראל רק בגלל זה או בונה על זה שאם אעשה משהו מסויים, אז בטוח שאצא בלי קרעים).

כמה וכמה לידות, כולן על הגב, עם אפידורל או משככים אחרים ולא נקרעתי באף אחת. יותר משמעותי להבנתי זה שמן שקדים.

ודרך אגב, באחת הלידות המיילדת רצתה להציע לי תנוחות אחרות וזה גרם להאטה רצינית בדופק של העובר, שהסתדרה כשחזרתי לשכב, אז כדאי להכיר שגם זה עלול לקרות

לק"י

כשעמדתי (או נראה לי שאפילו כששכבתי על הצד) זה גרם לירידות בדופק.

שהיא תעשה לך את העיסוי!

לא רק לתת הדרכה וזהו. זה לא מספיק.

גם בזה יש בחינה של לא נעים... אבל אולי יהיה לך יותר כל מאשר את בעצמך, וגם אפשר לחשוב על זה שזה מעין ללכת לאימון קשה אבל מחזק. קשה כי כואב וגם לע הכי נעים נפשית, אבל מרפא את הגוף.

הייתי אצל פיזיו' שעשתה לי עיסוי וזה בהחלט עזר להחלמה!

מבינה שזה לא מתאים לכל אחת, אבל שווה מאוד לחשוב על זה.

ולי אישית האימאלה שלך מרגיש מוגזם...

שמישהו ייגע לי שם בכלל, הבעיה שגם אני לא יכולה לעצמי

מניחה שאין איזה פיתרון קסם כזה או אחר 🥲

המשקלים רק עלו ועלו מלידה ללידה

והראשון נולד 3.8

בראשון חתך יזום וקרעים נוראיים

בשניה חתך קטן- טיפה תפרים ולא מורגשים

מלידה שלישית - אין קרעים כלל!

למדתי 2 מסקנות חשובות:

1. מאוד מאוד מאוד!! תלוי במיילדת . טיימינג של לחיצות וכו . הלידות החוזרות המיילדת עשתה עיסוי תוך כדי לידה עם המון שמן - מה שגרם לכך שלא היו קרעים כלל

2. התנוחה פחות חשובה - ילדתי בכמה תנוחות, בסוף הבנתי שדווקא בשכיבה חצי על הגב יש שליטה טובה יותר למיילדת על הקרעים וכו אז העדפתי את התנוחה הזו.

זה שהיו קרעים פעם אחת - לא מחייב שיהיו שוב

וגם תלוי מאוד איך תופרים- יש מומחים שתופרים ובקושי מרגישים ויש כאלה שפחות יודעים ואז התפרים מורגשים בהחלט

בהצלחה!