כותבת בכוונה בנפרד מהשרשור של האנונימית עם החוויה הטראומטית, ממש אשמח לתגובות ענייניות.
בעבר היתה תקופה שלצערי ביליתי לא מעט אצל בודקות טהרה. כולן היו בהסדר עם קופ"ח (מאוחדת).
התנאים בהם נבדקתי נעו בטווח הבא:
בקופ"ח על כסא גינקולוגי
בקופ"ח על מיטה רגילה
בקליניקה על מיטה של קוסמטיקאית (סליחה מראש לא בקיאה במה זה בדיוק ומה עושים שם)
בחדר אורחים בבית שקט של משפחה מבוגרת
על מיטה בחדר הילדים בבית הומה (והמתבגרות שמרו בינתיים על התינוק שלי בסלון).
אפשר להתווכח על הנחיצות של בודקות טהרה. אבל מי שנזקקת לשירותיה של בודקת זה לעיתים קרובות חירומי ובזמנים לא נוחים (רגע לפני שקיעה..)
לי באופן אישי הרבה יותר חשובה הזמינות של הבודקת מאשר התנאים אצלה.
הבודקות שאני מכירה לא למדו את הקורס כדי להתעשר ואפילו לא להתפרנס, זו עבודה מעצבנת ולא מתגמלת. הן עושות את זה מתוך תחושת שליחות כדי להנגיש את השירות. לאף אחת מהן אין כסא גינקולוגי בבית, ולרובן המוחלט אין מרפאה גינקולוגית זמינה אחר הצהריים.
המשמעות של סטנדרט כזה היא שבדיקת טהרה תהיה הרבה יותר מאתגרת ממה שהיא היום. ובפעם הבאה שרב ישלח אשה לבודקת טהרה והיא כבר לא תוכל לקפוץ לבודקת בשכונה ליד אלא לנסוע רחוק (בתקווה שבעיר הקרובה יש)
אולי יש לה רכב ואולי אין
אולי יש לה סידור לילדים ואולי אין
אולי יש לה כח (כנראה שאין)
אולי היא תספיק לפני השקיעה ואולי לא..
מה יותר חשוב לכן? זמינות או תנאים?
ואיזה תנאים?
