כי אז אנחנו מלמדים את הילדים לכעוס על עצמם

וזה הכי גרוע

בעניין הכלכלי

אפשר ללכת לייעוץ כדי להחליט מה הדרך הנכונה..

אבל אולי יותר יעזור לך לנסות לסגל אמונה שאתה עושה השתדלות והקב"ה יעשה את שלו,

שבעצם- הדאגה הכלכלית באמת לא תטריד ותלחיץ אותך ולא רק לנסות שהילד שלך לא ישמע את זה...

שזה דומה לעניין הראשון

בעצם לעבוד על רוגע פנימי והשלמה עצמית ולא רק על הסימפטומים...

תשמע, אין מי שלא מביא איתו להורות מטענים מהילדות. נכון, יש כאלה שהמטען שלהם גדול יותר ויש כאלה שהמטען שלהם קטן יותר. 

אבל כולנו עם מטען כלשהו. ונכון, ההורו מביאה איתה התמודדות שלנו כלפי עצמינו לא פחות מאשר שלנו כלפי הילדים.

וכל קלקול הוא קריאה לתיקון. 

אתה מרגיש שיש קלקול בכך שהילדים עלולים לחוות חסר כלכלי. צריך לחשוב מה פה מטריד אותך כל כך ולתקן את זה.

אתה מתוסכל מאוד מכך שאתה עצבני וכועס וזה לדעתי הרבה יותר משמעותי...

הרי יש מאות אלפי או יותר משפחות שהן לא במצב כלכלי טוב כמו שלכם. המוני אנשים מתמודדים, בטח בשנים האחרונות, עם קושי כלכלי, והילדים מודעים לזה ולא נהיים שרוטים מזה. (גם אצלי הילדים ממש יודעים שזול/ יקר זה שיקול משמעותי וש"אם היה לנו מליון דולר" אז....ככה הם מגדירים את זה. אבל לא חושבת שזה שורט אותם, ב"ה יש להם מה שהם צריכים)

אז לא נשמע לי בכלל נורא שהבן שמע שא תצליחו לקנות בית. אני לא יודעת בן כמה הוא, אבל אם הוא מספיק גדול להבין מה שאמרת, הוא גם יכול להיות מספיק גדול כדי לדעת ששוק הנדל"ן בישראל הוא מטורף ואיך בכלל יש אנשים שכן קונים בית...

דווקא נראה לי ממש נכון שילדים באיזשהו שלב לא יהיו בבועה אלא יבינו ויכירו את הנושא הכלכלי.

לגבי הכעס- זה הרבה יותר משמעותי ומאתגר. אבל מנסיוני- יש גם יש מה לעשות עם זה!!

אתה מבין בדיוק מה הבעיה, ואתה רק צריך קצת כלים.

תנסה לחשוב בכיוון של אימון אישי וכדומה.

סדרת פגישות יכולה לשנות לך את כל המשך ההיסטוריה. תשקול את זה.

היא קשה למשפחה וגורמת לשריטות וזכרונות ועלבונות פוצעים.  והיא גורמת לך לרגשות אשם קשים. יש שיטות וטיפולים שמאוד מועילים. שווה הכל.

קשה לצאת מדפוסים שתבועים בנו, וצריך גם ללמוד להתנהל נכון

עם סערות רגשיות שמפעילות אותנו. הלקאה עצמית לא באמת

מקדמת, היא נותנת אשליה של שליטה. אם אתה באמת רוצה ליצור שינוי,

ולא הצלחת לבד עד כה ממליצה לך ללכת לטיפול.

אפשר להדרכת הורים, אפשר לעיבוד אישי של מה שעברת

הלוואי שתקבל.

אני רק אגיד שממש מבינה אותך וזה נורא כואב🩹❤

אל  תתייאש מעצמך.

ילדים מרגישים גם את הרצון הטוב שלך. לא רק את ה"יציאות" מידי פעם.

תנסה להחליט שני דברים:

אחד - דיבור עם אשתך בעניינים "רגישים", רק כשאתם בפני עצמכם.

שני - אם אתה מרגיש שאתה עומד להתפרץ: נשימה עמוקה, סופר בלב עד עשר לפני שפותח את הפה..

ואל תתבייש לומר לאשתך, שאתה מצטער על הדברים האלה, ובמאמץ לצאת מהם...

בהצלחה.

זה לא "אני כזה" אלא "זה חלק שלי שהוא כזה". כלומר יש חלק שלי שמתנהג בצורה מסויימת. זו המציאות כרגע וצריך לקבל אותה בלי כעס.

לא "אני רוצה להשתנות" לא "אני לא טוב"

"יש חלק בי שמגיב ככה וככה לטריגרים כאלה וכאלה". 

"יש נקודה מסויימת שאני מתפרץ בה בעצבים"

הרי זה לא קורה כל הזמן. זה קורה נקודתי.

במקרה הזה יש שלושה חלקים (לפחות)

יש את הכאב הסמוי

יש את הכעס על הכאב הסמוי

יש את המנגנון שכועס על זה שאני כועס

כל אחד מהם הוא סיפור בפני עצמו. וכל אחד מהם צריך יחס (רך) כדי להתרפא.

אחר כך, כשאתה לבד. יש לך עבודה רגשית לעשות על השריטות שלך. אפשר לעשות את זה בהתבודדות ברסלברית. אפשר עם איש מקצוע, אפשר עם מסך ומקלדת (או עט ונייר, זה בערך אותו דבר). לפרק את זה שלב שלב כדי להבין איך זה פועל ומה באמת היה שם.

יש מליון אנשי מקצוע בעולם הזה, וכולם ישמחו לעזור לך. וגם לבד אפשר עם קצת קריאה באינטרנט. לך על זה.

תתנתק מהמאבק בסיטואציות הקשות האלה ותיזום סיטואציות חיוביות וכיפיות מול האישה, הילדים, כולם ביחד וכל אחד לחוד.

המודעות שלך חשובה וכל הכבוד על זה.

מציעה לך למצוא אימון אישי של NLP זה פלאים!

כולנו מביאים לבית את התסכולים שגדלנו עליהם אבל היום אנחנו במודעות ויש מלא טיפולים עדיף לעצור בזמן מה שאפשר כל עוד אתה במודעות זה כבר גדולה!!

בהצלחה!

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....