מה עדיף

משחק בפלאפון כמו התאמת צורות לוטו תפיסת בלון בהתאם לצבע / צורה

או שעת סיפור במחשב?

אני יודעת שזו נבלה וזו טרפה, אבל עדיין אשמח לשמוע לדעתכן מה עדיף

זה לא לכל היום, כן לזמני הנקה התאפסות וכו'

משחק בפלאפון זה נורא למח, במיוחד בגיל קטן, שעת סיפור עדיף בהרבה.

יש לעיתון משפחה פודקאסט, יש שם שעת סיפור לילדים,

ולגיל הרך גם את ’’סנאי וארנב’’ אם את מכירה, הילדים שלי מאד אוהבים.

לא חושבת שיעניין אותו רק לשמוע בלי לראות תמונות

בכל אופן תודה על ההמלצה, אנסה לזכור לגיל גדול יותר

יש למנוחה פוקס מלא סרטונים ביוטיוב של שעת סיפור, שהיא פשוט מקריאה סיפור מספר.

לא יודעת אם יעניין אותו אבל שווה לנסות, רואים גם את הציורים של הספר.

את הילדים שלי זה מאד מעניין

אין סיבה שלא יעניין אותו אלא אם תחשפו למסך במקביל ואז סף הגירוי שלו יעלה.

הסקתי שזה לא יעניין אותו כי בגיל הזה יותר ממה שמבין את הסיפור הוא מסתכל בתמונות

מעניין באמת לנסות 

לק"י

אני דוקא חשבתי שעדיף שילדים יעשו משהו, ולא רק יבהו במסך.

(אצלי הם עושים גם וגם).

ואולי הכי טוב זה סרטונים של ריקודים, just dance , כי אז גם צופים מרחוק וגם פעילים.

@שושנושי - תחפשי קליפים של די ג'יי רפי, אם יש לו  כוח בכלל לרקוד...

לק"י

כשהיינו ילדים באמת היו אומרים לנו להתרחק מהטלוויזיה.

זה גם עניין של רמת הפסיביות של המח. עד כמה המוח נהיה פסיבי.

ודיברתי על שעת סיפור שעדיפה על פני משחק כי הבנתי שמחפשת שמע ולא סרט.

כשאני נאלצת לפעמים לעסיק את הילדים במחשב אני מחפשת את הסרט שהכי פחות ירתק ויהפוך אותם לפסיביים- סרטוני ריקוד זה מעולה, שעת סיפור של פשוט הקראה מספר, או אפילו סרטונים של עיצובי עוגות או עיצובים בפלסטלינה שזה אומנם מעניין אבל לא עלילה ש׳׳שואבת’’ את המוח. כמובן שזה באידיאל ולפעמים רואים גם רחלי הקטנה או פונצ׳יקים, דברים כאלה.

אבל לעולם לא יראו אצלי סמי הכבאי ודברים בסגנון הזה, שמלאים בהתרחשויות בלתי פוסקות והופכות את המוח לפסיבי. תנסי משהו פשוט- תראי את הפרצוף של הילד איך הוא נראה כשהוא רואה סמי הכבאי לדוגמה ואיך הוא נראה כשרואה שעת סיפור של הקראה מספר...

ראיתי פעם סרט מחקר שעשו שנקרא ’’מסכים זה מוות’’ שמסביר מאד יפה כמה זה גרוע.

לא הצלחתי למצוא את זה אונליין אבל יש לי את הקובץ באיזה דיסק און קי,

אם מעניין אותך אחפש לך (זה משהו באורך 10 דקות בערך).

אני לא אומרת שזו סיבה לשבת הרבה מול המחשב. אבל לא בהכרח שהוא גורם לפסיביות.

אבל בעיניי גישה שאומרת "מסכים זה מוות" בעולם שבו הכל סביבנו מסכים וטכנולוגיה, מפספסת את הנקודה.

אי אפשר להיאבק בזה שיש מסכים סביבנו. יש להם הרבה חסרונות, אבל גם המון יתרונות.

ולקרוא לזה מוות ולתייג את זה כדבר הגרוע ביותר, זה לא נכון חינוכית. 

וכן כמו שבשינה יש מימד  מסוים של מוות גם בפסיביות עמוקה יש מימד כזה.

לא צריך להיבהל מהכותרת, רוב ככל הילדים נחשפים למסך בדורנו, הכל שאלה של איכות ומינון.

וכשיודעים את הנתונים וההשלכות אפשר לקבל החלטות מושכלות יותר, זה הכל.

ואני באופן אישי הכי בנאדם של ’’דרך האמצע’’, לא חושבת שקיצוניות בריאה לכל כיוון שהוא.

תיקחו מזה מה שתרצו

כשנאלצים להביא לילדים קטנים מסך כתעסוקה

לחפש סרט כמה שיותר ישן (עם כמה שפחות טייקים- זויות בשניה) משהו שפחות רץ בעיניים

כמה שיותר מציאותי- הכוונה אנשים אמיתיים ודברים שקורים במציאות ופחות אנימציות

ולתווך אח''כ מה שראו

ומבינה מאד את הצורך.... יש זמנים יוצאי דופן בחיים

כנראה משפחתי

אני והגדול עם חום

הקטן מרגיש טוב בינתיים

מקווה שלא יידבק

שונאת מחלות! יאללה שהחורף הזה ייגמר 

חיפזון וזהירון, זה עם אנשים אמיתיים כמו בליפי.

אם את רוצה משהו מצוייר שזז לאט ולא קופץ, תנסי בילי וגלי. זה רגוע מאוד והילדים שלי אוהבים. רק שימי לב שיש פרק אחד על חג המולד או משהו כזה.

רפואה שלימה!

זה סרט די ישן, על ילדים שהולכים לבקר בקיבוץ.

אז זה בלי אפקטים מיוחדים. עם שירים נחמדים.

זה חמוד ממש, ודתי אולי התוכן מתאים לילדים קצת גדולים יותר, אבל נראה לי שהוא עדיין יוכל ליהנות.

יש גם קצת שירים מ"בגן של דודו", אם שירים ירתקו אותו מספיק.

ויש גם סרטים של שימעל'ה, אם כי התוכן לא מתאים לגיל.

העיקר שתהיה רפואה שלמה!

(אני בעיקרון בגיל הזה מאפשרת מסך בזמני חירום רק לצפייה ולא למשחק, כי כשצופים יושבים רחוק יותר מהמסך. ובעצם אני לא מאפשרת בכלל בבית משחקים במסך, כי מעדיפה להרגיל לעובדה שמשחקים זה משהו פיזי ולא וירטואלי. בגילאים הגדולים אצלי עושים מצגות וכדומה במחשב בתור זמן מסך שהוא לא סרט)

אמרתי לעצמי אולי זה עדיף כי זה מפעיל את הראש קצת לעומת בהייה במסך

מבינה שזה לא נכון..

תודה על ההמלצות שלך,

נבדוק אותם

נראה שיש לנו הרבה מאוד זמן כדי לבדוק את כולם חחח

השמעתי לו בלי לראות, מניחה שאם גם רואים אז יותר קל לילד להבין.

נגיד טיול בארץ אהבו אצלנו ממש, כל מה שקשור לחגים גם כן

יש גם הבית של יעל, אבל אותו אני לא מראה לילדים כי בהתחלה רואים שם תמונה של בת ים על הקיר בחדר של יעל...

@שושנושי - ממליצה לך לבדוק בעצמך את כל הסרטונים שמציעים פה לפני שאת מראה לו, אם חשוב לך שלא יראה דברים פחות צנועים, אפילו לא לרגע... (לא יודעת אם יש לך זמן וסבלנות🤷‍♀️)

הוא בינתיים רואה את רחלי הקטנה שמתואמת המליצה

הדמויות שם ממש חרדיות והוא בעננים מזה שיש ילד עם כיפה וילדה בקוקיות

חושבת שזה יעסיק אותו לקצת

מרגישה זוועה עם זה שיהיה כנראה חצי יום על המחשב

אבל פשוט לא מוצאת טיפת כח לקום לשחק איתו (גם לו אין ממש כח לשחק.. נראה לי)

עוד מעט נצא לסיבוב במרפאה ככה קצת נחליף אווירה.. 

בעקבות הפרשה, סיפור בAI. ( ועוד כל מיני )

פני מלך של חבד

ערוץ מאיר לילדים

אבל שמתי לב שכשנתתי לקטנים לראות משהו במחשב, כשזה הפסיק הם היו לחוצים ועצבניים, והיה לי הרבה יותר קשה.

אז אני ממש מעדיפה להימנע מזה.

זאת לא הטפה, כי אני לא מדברת על זה שזה לא טוב להם (את יודעת את זה, ובכל זאת אנחנו צריכות לפעמים להסתדר במצבים לא אידיאליים),אלא על זה שזה יקשה עלייך...

בהצלחה ♥️

הוא לא נחשף למסך בחצי שנה האחרונה כי זה באמת עשה רע לכולם

אני דיי מופתעת מעצמי שככה בקלות ויתרתי על הגמילה שעשינו

עוד מעט נצא מהבית ככה שנסיים עם המסך להיות בעז''ה בטוב.. 

ואז זה לא מרצד.

יש הרבה שירים לילדים חמודים.

בהגדרות מהירות את יכולה לשים הילוך איטי.

כי עברית זו לא שפת האם שלו, בגלל זה..

ככה הוא מצליח להבין 

בליפי זה הכי מרצד / תנועתי / מלא בגירויים ששמתי לו עד כה

שוקי. איטי, חינוכי ולא רץ מהר בכלל

סתאאאאם....

🤣🤣

הייתי חייבת 

סרטוני בישול או אמיתיים או בישול משחק והם סרטונים יותר איטיים.

יש הרבה סרטונים באנגלית, אני עושה לו חיפוש ביוטיוב קידס עם המילה cook ויש לו מבחר.

יש כמובן גם בעברית, הבן שלי מעדיף באנגלית.

צעיף/שרשרת.

אני בדר"כ לובשת משהו שמתאים אבל *לא* בצבע של החולצה/בגד

כך זה מוסיף לי צבעוניות.

אם הפריט מקושקש- אז מטפחת חלקה

ואם הבגד חלק

אז דוקא המטפחת זה מקום להוסיף בו צבע ועניין ומקושקש יכול ללכת טוב.

בסופו של דבר יש לי מלא מטפחות (צעיפים וקושרת אותם)

ויש את הכמה שחוזרים על עצמם כי הכי מתאימים *לי* 

מחמיאים לי לפנים לצבע העיניים,

כמו תכשיטים שיש לי די הרבה אבל בסופו של דבר משתמשת ב2-3 פריטים קבועים..

בשבת אני מתאימה לחצאית או לשמלה, עם חולצה לבנה. מטפחת בדרך כלל בצבע אחיד, יכול להיות עם דוגמא בבד, אבל פחות צבעוני.

אני לא משתוללת בהתאמות.

אז כשהבגד צבעוני בד"כ שמה מטפחת חלקה באחד הצבעים שיש בבגד

כשהבגד חלק שמה מטפחת יותר צבעונית - או שיש שם את הצבע החלק או משהו שהולך עם הכל כמו מנומר.

וכמובן מטפחת שחורה לכל מה שאני לא יודעת מה להתאים לו.

לא רק לחולצה/חצאית אלא לשניהם

לא בצבע של הבגדים, אבל כן בצבע שמשתלב יפה או אם זה מטפחת מקושקשת אז שיש בה את הצבע של החולצה/חצאית

בכללי לובשת חלק עם מקושקש ומקושקש עם חלק, אבל לפעמים יוצא לי גם חלק עם חלק או מקושקש עם מקושקש אם זה מתאים ומשתלב ביחד

יותר פרקטי לי מטפחת חלקה כי פחות מסובך לי להתאים אותה ומתאימה ליותר דברים

או שהיא חלקה באחד הצבעים של שמלה מקושקשת

או בצבע של חולצה/חצאית- אבל זה פחות

שאני ממש אוהבת שחור וצבעוני.

אז נגיד חצאית צבעונית, חולצה שחורה, והמטפחת מתאימה לחצאית.

או חצאית שחורה, חולצה בורדו והמטפחת ירוק זית. (זה דווקא שילוב יפה).

הנקודה לא ללבוש יותר משלושה צבעים בכל הלבוש.

ו ממש לא אוהבת בלאגן בעיניים, אני לא אשים מטפחת מקושקשת אם יש איזה פריט מקושקש, גם לא מקושקש עדין. מטפחת מקושקשת רק אם הכל חלק.

לכל אחת יש צבעים שמתאימים לה לפנים ומחמיאים לה, לראות מה הצבעים שלך.

זאת אומרת רוב החולצות שלי לבנות או שחורות

חצאיות בצבעים ניטרליים (רובן שחורות)

ככה שלרוב כל כיסוי שאשים יתאים

עכשיו בחורף יש לי קרדיגנים צבעוניים אז אני כן שמה כיסוי שיתאים לצבעים ששילבתי

אבל כמו שניתן לראות יש לי בעיית צבעים אז לא בטוח שאני עוזרת לך

תגובות מעניינות ופותחות את הראש

אני בדרך להתגבש על מתודיקה מגוונת של התאמות

אם אלבש בגד מקושקש אשים מטפחת חלקה עם אחד מגווני הבגד ולהפך...

אם אשים חולצה חלקה וחצאית מקושקשת או להיפך אשים בהתאם לאחד מהם...

צבעים נטרליים שמתאימים ללוק הכללי

לחולצה בעיקר

לא אוהבת קשקושים

לרוב מטפחות מקושקשות עם חולצה חלקה ומטפחות חלקות עם חולצה מקושקשת אבל ישלי גם שילובים מעניינים של חולצות פסים נגיד עם מטפחת מקושקשת..

או שמלות לא חלקות עם מטפחת מעוצבת..

בכל מקרה המראה השלם צריך להיות משתלב והרמוני.

אם החולצה חלקה שמה מקושקש ואם מקושקשת שמה חלק. צבעים מתאימים אבל לא בהכרח זהים למה שיש בחולצה.

לרוב שמה מטפחת מקושקשת עם חולצה חלקה, לפעמים מטפחת חלקה או עם דגם עדין מאוד עם חולצה מקושקשת.

אני או מתאימה שהגוונים יהיו דומים לבגדים, או צבע הופכי- נגיד בגדים כחולים-ירוקים עם מטפחת בורדו

אצלינו המקום היה הסיבה המרכזית למה לא. תחשבו כמה אנשים בערך יבואו, וכמה מ"ר פנוי מרהיטים יש לכם בסלון, המקסימום שאפשר להכניס אני חושבת זה אדם בכל מטר נניח יש לכם סלון של 30 מ"ר אז המקסימום זה 30 אנשים (וזה יהיה צפוף, אבל אפשרי)

חוץ מזה צריך לחשוב איך את מושיבה את כולם לאכול, אם זה אפשרי מצד המקום והמבנה.

ואם את הולכת על זה אז ממש חשוב שתהיה לכם עזרה גם בארגון ובניקיון של הבית לפני הברית שיהיה נעים לארח בו (ושאת היולדת לא תנקפי אצבע בשביל זה) וגם בארגון ובניקיון של הבית אחרי האירוע. שלא הכל יפול על בעלך כי זה מאוד מתיש.

כל הסלון, כל אחד ייקח לעצמו ויישב

מה דעתך?

אנחנו לא עשינו ברית אבל ימי הולדת אנחנו עושים עם משפחה די גדולה אצלנו בבית באופן די דומה. מעמידה שולחן כמו בופה צמוד לקיר וכיסאות סביב כל הסלון וילדים משחקים באמצע. כל אחד לוקח משהו וחוזר לשבת במקום שלו או אחר. זה לא כזה רשמי.

מה שכן, אני מרגישה צורך להבריק את הבית לפני מפני האורחים ואחרי בגללנו, אז השאלה אם יש מישהו שיכול לעזור לך בזה סמוך ללידה. 

ממש אהבתי את הקונספט

הברית עצמה הייתה במבואה של הכניסה לבית

היה שם קצת כיבוד קנוי - עוגיות ושתיה

התחילו בדוק בזמן

ואז כל האורחים הרחוקים יותר הלכו ונשארו רק המשפחה המצומצמת

פתחו בר מגשי אירוח חלביים

וכמובן שכולם עזרו בפירוק האירוע 

תדחפי את השולחן של פינת האוכל לקיר, תשימי עליו את האוכל (בופה), וכיסאות בסלון כזה, באמת בופה ומי שרוצה שישב

אם אין הרבה אנשים זה מושלם

אם יש המון יכול להיות קצת צפוף

ואני חושבת שיש בזה הרבה נוחות לאמא… יש לך במרחק פסיעה חדר פרטי להניק, לנוח, לטפל בתינוקי…

אולי תביאי מישהי שתעזור בארגון הפרקטי של האוכל וזה? אפשר סתם נערות או אחייניות, לא צריך להשתגע

אצל ההורים

היה סופר מצומצם

השכנים נורא רצו לברך וריגשו אותנו

אבל...

בקושי היה כיבוד, המשפחה הקרובה כולם מיהרו ללכת

מה שהיה מאוד נחמד כי הייתי מותשת ורציתי להניק בשקט

לק"י

א. צריך לדאוג שיהיה מסודר. (נניח הבית שלנו הפוך, ולא הייתי רוצה להצטרך לסדר אותו לכבוד אורחים אחרי לידה).

אז אם אתם עושים בבית, מציעה לדאוג למי שיסדר לפני ואחרי.

ב. לדאוג למספיק מקומות ישיבה. (בבריתות שהיינו לא היה מספיק מקום. אז לצעירים זה אולי מתאים לעמוד חלק מהזמן. למבוגרים/ נשים בהריון- פחות).

אבל בקיץ, ויש לנו חצר, אז זה שונה ממש.

אבל כן היה כיף נורא שיכלתי להניק בשקט בחדר שלי, ובכלל שלא צריך לטרטר את עצמי ואת הילדים הגדולים שהרגישו מאוד בנוח.

הזמנתי נערות שינקו את הבית לפני ואחרי, ולי זו היתה חוויה נהדרת.

כלומר בעלי והבכורה הכינו וערכו וסדרו לפני ואחרי ואני יותר הייתי על תקן מעודדת ומכוונת מהצד.

זה היה מרגש וכיף גדול להיות עם הבייבי אחרי הברית בחדר בנוחות שלי.

היה צפוף מאד אבל משפחתי, חם ושמח

לדוגמא - כלל שמקבלים שוקולד רק כשמסיימים להתארגן בבוקר או רק כשאוספים את כל הצעצועים בסוף היום. או משהו שקורה בתדירות יותר נמוכה - נגיד שוקולד מקבלים בכניסת שבת.

אפשר משהו שתלוי בו )הצליח לבד לעשות × כמו לאסוף צעצועים, לבחור בגדים( או תלוי בזמן מסוים כמו כניסת שבת, בוקר או צהרים. מאוד עוזר בגילאים האלו להבין מתי כן אפשר.

כמובן שהוא יבדוק את הגבול ברגע שיהיה כזה, אבל אחרי כמה פעמים שהוא יראה שזה מתקיים זה יכול להרגיע את הדחף... 

שבת יותר הגיוני אולי אבל לא חושבת שיספק אותו🫣

עכשיו שלא יובן מזה שאני חושבת שהוא צריך לקבל את כל מה שהוא רוצה ממש לא וברור שאני מחליטה ושאם מבחינתנו לא מקבל שוקולד אז הוא לא יקבל לפחות כל זה בשליטתנו ...

פשוט מרגישה שזה כל הזמן מאבק כל הזמן מחפש את זה ורוצה את זה...

ורוצה למצוא דרך להרגיע את הדחף ולא רק להתעקש איתו ולהיות איתו במאבק כל הזמן

וגם למצוא את הזמנים שכן מקבל. בלי שיחפש.

נניח ממתק שבת. ראש חודש. קינוח בשבת וכו. 

למרות שגם זה לא יכול להיות קבוע מבחינתי אבל כשכן את צודקת שזה עדיף...

אין לי בעיה שיקבל פעם ב אבל זה לא מספיק לו הוא כל יום מחפש ורוצה ומבקש 🤦

טעמתי פעם קובית שוקולד של 100% שוקולד, זה טעם נוראי ממש עד בלתי אכיל,

יכול להיות שאם יטעם כמה פעמים שוקולד מר ממש כבר יאבד את החשק לחפש את זה

מניסיון

וגם באמת שוקולד ולא סוכר

הבת שלי אכלה עיסת קקאו ככה בגיל שנה

אפשר להכין שוקולד מקקאו ושמן קוקוס (אם אוהב חמאת בוטנים אפשר להוסיף גם)

בשמים את זה בתבניות סיליקון וקיבלת ממתק סופר בריא וטעים!

אפשר להכין כמות גדולה ולשמור בקופסא במקפיא 

שהוא נמשך למתוק כי יש צורך לגוף באנרגיה

אז לנסות אולי להציע יותר פירות מתוקים במקום כאלו פתרונות

שוקולד אפשר להכין בבית כזה שאני נותנת לילדים בלי חשש משוקולד רגיל והחומרים שבו

שמן קוקוס, אבקת חרובים/קקאו, סילאן, מחית אגוזים/שקדיה

ממיסים הכל בבן מארי ויוצקים לתבניות, מעבירים להקפאה מוכן לאכילה תוך 20 דק'

ואת יכולה לעשות שלא יהיה מידי מתוק

קודם כל זה לא שוקולד באמת אלא סוכר וקקאו ואפשר לשים קצת פחות סוכר או להפחית לאט לאט

ואפשר גם לעשות תחליפים של כדורים מתמרים וכדו'

ואז זה גם טעים וגם לא ממכר כל כך

ואני מאוד מזדהה עם הילדון שלך

גם לי בא לחסל חפיסת שוקולד כל יום 😂

בת שנה ורבע שלגמרי למדה לזהות מה מתוק, ודוחה מעלחה את כל מה שלא... (היא עוד לא מטפסת לגובה, אבל אם איכשהו אריזת שוקולד תתגלגל לידיה היא בהחלט תצליח לפתוח אותה ולאכול...)

אני בנקיפות מצפון נוראיות, אבל אני גם לא מסוגלת להוציא את השוקולד מהבית...

כרגע משתדלת להחביא ממנה כמה שאפשר, ולתת לה לפעמים בקבוק מטרנה במקום (לצערי הנקה בקושי מושכת אותה). לעתים רחוקות מצליחה להסיח את דעתה בשירים וכדומה, אבל לרוב היא פורצת בבכי קורע לב ומחריש אוזניים כשמרחיקים ממנה את השוקולד...

בהצלחה לשתינו😏🥴

אני גם כזו, וגם הקטן שלי.
גורר כיסא למקרר פותח ומחפש עוגה (בן 3 אוטוטו) מאוד קשה לי להתמודד עם התופעה הזו.
וגם עם עצמי.
אהבתי מה שהציעו לקנות שוקולד 80 אחוז.
או להכין לבד בבית

אולי כדאי להחליט על זמן קבוע נגיד כשקמים משנ"צ, לתת לו כל יום קוביה (עדיף מריר).

ככה שיקבל את הצורך באיזון ולא יצפה כל הזמן אלא לאט לאט יבין שזה מועד קבוע. 

גם בחינוך..

אני עובדת 4 וחצי ימים (יום לסירוגין, שבוע כן שבוע לא)

ומקבלת ככה..

עם ותק של 7 שנים... 

אולי לנסות לדייק מה הקושי כרגע ולנסות למצוא לזה פתרונות/עזרה חיצונית?

את רוצה דווקא עבודה בחינוך? 

חיבוק גדול ♥️

אם רלוונטי לך ללמוד משהו שאפשר לעבוד בו כעצמאית (קוסמטיקה עיסויים וכדו) לפעמים אפשר להגיע למשכורת מכובדת אבל זה דורש למידה ושיווק ועוד..