מתחשק לי להכין ולהקפיא שבילדים יקחו איתם לביה'ס לנשנוש במהלך היום או סתם כארוחת בוקר לדרך..
יש לכם מתכון מוצלח עם קמח כוסמין וסוכר חום?
מתחשק לי להכין ולהקפיא שבילדים יקחו איתם לביה'ס לנשנוש במהלך היום או סתם כארוחת בוקר לדרך..
יש לכם מתכון מוצלח עם קמח כוסמין וסוכר חום?
וסוכר דמררה. גם שמרים, בלינצ'עס וכד'. פשוט הכל. ויוצא מעולה
מצרפת:
3 כוסות קמח מלא/כוסמין
3 כוסות קוואקר
כוס שמן
כוס סוכר דמררה-אני מורידה קצת
כוס שוקולד צ'יפס/חמוציות לבחירה
2 אבקת אפיה
6 ביצים
לערבב לעיסה, ליצור כדורים , אפיה כ20 ד' בתנור מחומם מראש ל180 מעלות
טיפ לעצלנים
לשטח בתבנית גדולה של תנור, מיד כשמוציאים מהתנור לחתוך לקוביות עם סכין חדה
בהצלחה ובתאבון
אין דבר כזה עוגיות בריאות. הן עם קמח שזה סוכר, והן עם המתקה כלשהי - שזה סוכר ואם הן עם שמן קנולה - זה גם מגיב בגוף כמו סוכר...
אז הכל טוב, מותר לנו לצרוך סוכר, אבל לפחות שלא נקרא לזה בריא😅
אני בזמנו הכנתי כדורי תמרים עם אגוזים טחונים (כדי שהקטנים יוכלו לאכול) וזה די נטרף...
אבל כן תמיד מעדיפה לשלוח עם הילדים פירות. קונה פירות מיוחדים שהם ממש אוהבים, אפרסמון, קיווי, תאנים...
ועם המתקה של תמרים או סילאן
שמן- לפעמים שמן קוקוס... ויש הרבה עוגיות גם בלי שמן
והאמת שאני חושבת שהן ממש בריאות 
שאני חושבת שצריך להבדיל במושגים, בין מזין ובריא לבין משהו שבא לי לנשנש והוא כמה שפחות מזיק...
ואז מתכון בדומה למה שתיארת זה באמת כמה שפחות מזיק אבל לפעמים מרוב שאנחנו נותנים לו טייטל של 'בריא' אנחנו אוכלים ממנו יותר כי הוא 'בריא'... וזה כבר לא מאוזן בדכ..
יש לנו קטע בבית שאני מכינה עוגיות בריאות הן נטרפות בלי מצפון 
אז גם זה קצת מעצבן כי הן ממצרכים יקרים
אבל גם אני מסכימה איתך שזה לא בריא לגוף ככה
אבל כנשנוש במידה הנכונה אני חושבת שזה ממש בריא
לא חושבת שהייתי קוראת לזה כמה שפחות מזיק.
כי זה באמת מזין במידה הנכונה. קמח כוסמין, שמן קוקוס , טחינה , תמרים וכד'...
קמח כוסמין לא הייתי קוראת לו בריא...
מתוך עולם הקמחים הוא קצת יותר טוב מאחרים...אבל הוא מוצר מעובד... תחשבי כמה שלבים הוא עבר עד שהגיע אליך בצורה של קמח.. הוא רחוק מהגרעין המקורי... ואז אנחנו משלבות אותו במאפים למינהם עם עוד מרכיבים... זה לא שאנחנו צורכות אותו ככה...
כל דבר שעובר עיבוד, וככל שהעיבוד יותר "מגולגל" עם יותר שלבים, זה פחות טבעי לגוף...
לכן לקרוא לזה בריא, אישית לא התרשמתי שזה כך...
שמן קוקוס הוא בהחלט בריא! אבל כשזה מעורבב עם עוד הרבה מצרכים את לא צורכת רק אותו...
טחינה היא ממש מוצר מעובד... בכף טחינה יש כמות של שומשום שיקח לנו מלאאא זמן ללעוס ולעכל... אז הכמות של השומשום שאני צורכת בכף "פושטית" של טחינה היא לא טבעית לגוף...
תוסיפי את זה שכל דבר שיש בו שומן רב, כמו טחינה, בזמן החימום שלו, השומן הבריא שלו מתחמצן ונהייה רעיל... אז בכלל הטחינה לא בריאה כבר... (שהתחלנו מזה שזה כמות לא טבעית לגוף...)
תמרים זה פרי אבל שוב, הוא מאוד מרוכז בסוכר אז כמות של יותר מאחד הוא כבר כמות סוכר לא טבעית לנו לצריכה...
לסיכום-
שלא יישמע שאני לא אוכלת סוכר! רק בוא נקרא לילד בשמו, ונדע לצרוך בצורה טבעית לנו... אפילו עוגיות שמוגדרות כלא בריאות... אוראו מצידי...
אבל אם אוכלים רק עוגיה אחת, ויודעים לעצור, אז לא צריך את כל ההשקעות המטורפות בנשנושים... משקיעים יותר במזון העיקרי שיהיה טעים ומזין...
שתדעי שאני תמיד מחכה להודעות שלך בשרשורים שקשורים לבריאות
תודה!
ושאלה- איפה למדת את כל זה? מאיפה כל הידע? כי אני מרגישה שאני ממש מנסה לאכול בריא ולהכין בריא לילדים, אבל תכלס לא יודעת הרבה ממה שכתבת (מבחינתי קמח כוסמין וטחינה זה שיא הבריאות🙃)
באמת מלא זמן לא היה לי מוטיבציה פנימית להיכנס לנושאים האלה, בגלל ההריון והתזונה שקשה לי.
ופתאום היום הרגשתי שהנושא בוער בי, לא יודעת למה🤔
למדתי המון מתוכנית שהייתי בה, וגם ממאמנת לתזונה טבעית שעשיתי איתה תהליך...
אבל אני עוד לא התמקצעתי בעניין... בע"ה...
שפוסלות הרבה מהאוכל כולל כזה שלא מוגדר "ג'אנק".
מצ"ב כזה יכול לגרום לנשים לפחד מהאוכל מצד אחד, או לחלופין, להגיד אם טחינה זה זבל וקמח כוסמין זה גרוע, אז מה זה משנה מה אני אוכלת.
הגישה צריכה להיות תמיד יוצר טוב ממה שהתרגלנו. אפשר ללכת לקציוניות כמו הרב יובל אשרוב. אבל רוב האנשים לא יעמדו בזה וזה לא יעשה להם טוב.
הקב"ה ברא עולם מלא, וצריך להשתמש בחכמה.
אם מישהי משתמשת בקמח כוסמין במקום חיטה, אז זה מצוין. לא צריך להגיד שזה רע. נכון, מלפפון יותר בריא. אבל היא לא חיפשה עכשיו מתכון לסלט.
@מחכה לשפע אם שמעת על הגישה של שחר סמיט, היא דוגלת באורח חיים בריא שפוי! ונראה לי זה מה שחיפשת. וסתם הרסו לך את השרשור. התכוונת לבקש מתכון לעוגיות שיהיו יותר טובות מסתם עוגיות מפוצצות סוכר לבן, שמן ושוקולד ושאר ג'אנק. משהו שיותר בריא כשמחפשים משהו מתוק (ולא כשמחפשים סלט).
ממליצה להסתכל באתר של שחר סמיט. אני בעבר מצאתי שם מתכונים למתוקים שנראים טוב. את רובם הגדול לא הכנתי אז לא יודעת להמליץ על משהו ספציפי.
גם את המתכונים של "ב10 דקות" אני אוהבת. תחפשי חטיפי בריאות.
בהצלחה!
מה המשמעות של "בריא" ו"לא בריא" לפי ההגדרות האלו.
זאת אומרת, למה אנחנו רוצים לאכול בריא?
האם כדי לספק את המטרה הזו, אנחנו אכן צריכים להימנע או להגביל או לתייג את כל מה שכתבת.
אם כן - האם זה יישים
ואם לא - אז למה זה רלוונטי
זאת אומרת, אני מגדירה את עצמי כאחת שאוכלת יחסית בריא.
וירדתי בשלושה שבועות שני קילו כשהתחלתי לאחרונה לאכול בריא יותר.
אבל הבריא שלי לא כולל הימנעות מכל מה שכתבת.
אני אוכלת קמח מלא, לפעמים גם לבן
אני אוכלת טחינה
לפעמים חלווה
אני מוסיפה ירקות
הרבה חלבון
רוטב מפנק לסלט.
העניין הוא האיזון
משתדלת לבדוק תחושות רעב ושובע, לבסס ארוחה על חלבון וירקות עם מנה של פחמימה.
בדיקות הדם שלי תקינות
למרות שמי שיסתכל על התפריט שלי, זה לא ינצנץ "שיא הבריאות!".
אבל האם צריך מעבר לזה?
האם כשאומרים על כל כך הרבה דברים שהם לא בריאים, זה בעצם מחטיא את המטרה?
אני אוהבת לאכול, ואני אוהבת לאכול טעים. אם הייתי מצמצמת את עצמי רק למה ש"בריא", בחיים לא הייתי מצליחה לאכול בריא. הייתי מתייאשת מראש
ובריאזה תלוי גם בתוכן האוכל ובעיקר בכמות שאני אוכלת. לרוב אנחנו לא מרוכזים באוכל ולכן צורכים כמות גדולה יותר ממה שאנחנו צריכים... וזה יכול להיות אבוקדו וזיתים שזה בריא לגמרי... אבל בגלל הכמות הלא טבעית זה כבר לא בריא לגוף. הוא יגיב בנפיחות /כאב בטן או שאר תחושות לא נעימות...
המטרה של לאכול בריא זה כדי שנהייה חזקים, נרגיש טוב, פיזית, נפשית, יהיה לנו רמות אנרגיה גבוהות, תופעות כרוניות יחלפו ויעלמו.... המזון נועד לתת לנו אנרגיה לפעול... כל הצרכים של המתוק הם לא צרכים תזונתיים הם לרוב רגשיים... וצריך לשים לב כמה זה תופס לנו מאחוז התזונה שלנו
כתבת את זה רק בהקשר לעוגיות.
אלא גם בהקשר לחומרים שמרכיבים אותם.
רוב חומרי הגלם שלנו מעובדים בצורה כזו או אחרת, כי לא נוכל להשתמש בהם אם לא.
אף אחד לא מכין לחם מגרגרי כוסמין או חיטה בצורתם. ברור שצריך לעבד אותם כדי שנוכל להשתמש בהם.
אני לא אקרא לעוגיה - בריא. וכשאני אוכלת עוגיה אני אוכלת את זה כפינוק, ולא מגדירה את זה הבריאות.
מצד שני, אם אני אוכלת לארוחת בוקר פרוסת לחם כוסמין, עם גבינה בולגרית, מלפפון ומעט ממרח עגבניות מיובשות, אני לגמרי אקרא לזה בריא, למרות שיש כאן לא מעט דברים מעובדים.
אחרת, אני פשוט לא אצליח לאכול נורמלי, ואברח בחזרה לאוכל המעובד והלא בריא באמת.
לכם לחם בכךלי זה מאכל סוכרי. תשאלי כל חולה סכרת כמה הוא מוגבל בלחם... זה לא אומר שאסור לצרוך! אבל לדעת מה זה ולבחון איך אני מגיב לצריכה של זה. הגוף שלך יאמר לך הכי טוב...
לעומת לאכול סלט עם ביצים קדות אבוקדו ואגוזים....
לי לחם מוריד את האנרגיה... ואני רעבה אחרי מעט זמן יחסית... וגם אני נוטה לאכולממנו מלא כי אני אוהבת בצקים...
מסתייגת מאכל סוכרי כמאכל רע.
אני מתייחסת ללחם כפחמימה, שאני יודעת שמצד אחד יש לי חולשה לפחמימות, מצד שני אני גם יודעת שהן חשובות לתזונה ולכוח שלי.
אי אפשר לבסס תזונה ללא פחמימות בכלל.
גם אם מגבילים, זה לא בגלל שזה הרע במיעוטו, אלא פשוט כי זה טוב במידה. וזה הבדל טרמינולוגי משמעותי
אלא כסוכרי. זה פשוט עובדה, כך הגוף מגיב אליו. כאל סוכר...
ויש פחמימות בהמון דברים לא מעובדים ולא סוכריים... בירקות קטניות פירות
זה סוכר.
פשוט יש סוגים שונים של סוכר.
השאלה אם זו פחמימה מורכבת או לא, וכמה זמן לוקח לגוף לפרק אותה.
גם פירות זה פחמימה, ולא בהכרח פחמימה מורכבת. וברור שרמת הסוכר בפרי לא משתווה לרמת הסוכר בירק.
וברור שהגוף לא מפרק באותו האופן קטניות (שהם פחמימות, אולי עשירות בחלבון, אבל פחמימות) ותפוח.
מאיפה הקביעה החד משמעית שלחם הוא סוכרי, לעומת פרי שהוא לא?
אני מדברת על בקבוקי השמן שיש בחנויות
לא טוענת שהוא בריא, כן?
כשזה שמן לא מעובד כמו קוקוס/זית/אבוקדו אז הגוף עדין מתקשה להפריד מבין שאר הסוכר שנצרך, אבל יותר מצליח והוא באמת מקבל מזה ערכים תזונתיים...
באופן כללי מסכימה איתה שכשמבודדים רכיב מהדבר השלם הוא פחות בריא. זה באמת נכון...
אבל פה השומן לא נהרס ואם צורכים בכמות טבעית, הוא בריא.
היא גם מדברת על שמן קוקוס לבישול, סתם ככה לצרוך אותו בשביל ערכים סגוליים אחרים זה כבר משהו אחר...
ולגבי הסרטון אשמח לראות, אבל השאלה אם מתבסס על מחקר/מקורות מהימנים...
0:40-3:13 בדקות האלה
(הם מזמן הורידו את המחקרים אבל הם היו שם פעם... בכל מקרה אני סומכת עליהם שהם לא ממציאים וגם שמעתי את הגישה הזאת מלא פעמים אז מבחינתי זה מהימן)
ופה יש סרטון של ד"ר גיל יוסף שחר, שהוא מגיב בצורה אמוציונאלית לאיזשהו מחקר של איגוד הרופאים של ארה"ב... אבל כן נותן המון מידע על זה...
ויש סרטון שפעם ראיתי וכבר הרבה זמן חיפשתי ולא מצאתי שמסביר ממש ממש כימית מה זה שמן קוקוס לעומת שמן קנולה ממש מבחינה כימית... ולצערי לא מוצאת. בע"ה כשאלמד לעומק אשתדל לחזור להסביר...
הסוכר בדם
ובסוף גם בפחמימות מאוד בריאותיות יש סוכר. כי סוכר זה פחמימה
והגוף כן צריך סוכר
וזה כן מעלה סוכר בדם...
בגלל שזה מעובד...
ומקבלים סוכר ממלא דברים טבעיים שאוכלים... אפילו בעגבניה יש סוכר...
יוצא לי מעולה
רק לשים לב לא לאפות יותר מידי
אני עושה עיגול ומשטחת, יותר קל לאכול את זה ככה לעומת עיגול עגול
*עוגיות בריאות*/ דבורה אינדורסקי
2 כוסות קמח מלא/כוסמין
4 כוסות שיבולת שועל
2 ביצים שלמות
כוס שמן
3 כפות גדושות דבש
חצי כוס שקדים גרוסים/ טחונים
כוס אגוזים גרוסים/טחונים
חצי כוס קוקוס
חצי כוס שומשום
1 אבקת אפיה
3/4 כוס סוכר חום
(אפשרי להוסיף קצת שוקולד ציפס. או חמוציות)
לערבב הכל וליצור כדורים. עם ידיים רטובות.
להכניס לתנור שחומם מראש על 180 מעלות לכ20 דק עד שמשחים..
עוגיות פשוטות ומהירות שבאמת לוקחות לי 5 דק' הכנה ועוד 10 דק' מקסימום בתנור ----
עוגיות טחינה:
כוס וחצי קמח
2 כפיות א אפיה
קמצוץ מלח
חצי כוס טחינה
(או רבע טחינה רבע חמאת בוטנים טבעי)
חצי כוס סילאן
(לפעמים אני מוסיפה שקית סוכר וניל אם אני רוצה שיהיה יותר מתוק)
לשים לב שנאפה די מהר תוך 10 דק' מקסימום מוכן
עוגיות מוצלחות ממש בלי סוכר-- ניסתי הרבה מתכונים אבל הן באמת שוות
רכות ומתוקות
דובשניות
3/4 כוס דבש
1/2 כוס שמן
ביצה
חצי כפית קינמון
2 כוסות קמח (אפשר כמובן כוסמין)
3/4 כוס קמח שקדים (אם אין אפשר להמיר בקמח רגיל)
כפית אבקת אפיה
כפית סודה לשתיה
מערבבת
170 מעלות
8-10 דק' מתקשה בחוץ.
והמתכון האחרון- מתכון של הgpt ידעתן דהוא ממציא מתכונים בעצמו ?
חח אחרי כמה מתכונים שהוא הציע לי שאלתי אותו אם הוא מעתיק מאתרים או ממציא אותם
אז ממש אפשר לשאול אותו ולכוון אותו איזה מצרכים את רוצה שיהיה לך במתכון....
לא לוקחת אחריות על כל מה שהוא כותב אבל את העוגיות האלה ניסינו
ויצא טעים ממש ממש ב"ה!
עוגיות תמרים
כוס תמרים מגולענים, קצוצים דק (אפשר לרכך במים חמים)
חצי כוס שמן קוקוס (או שמן רגיל)
כוס קמח (אפשר כמובן כוסמין)
חצי כוס קמח שקדים (או להמיר בקמח רגיל)
רבע כפית קינמון
חצי כפית סודה לשתיה
רבע כפית מלח
חצי כפית תמצית וניל (אני ויתרתי)
כדורים ובתנור עד שמשחים קצת....
הוא בן 5 וחכם ומקסים.
אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.
מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.
אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.
אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו
ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.
אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.
בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.
מה אני אמורה כן לעשות?
מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔
והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.
אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.
אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.
באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.
ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.
בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה
העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.
העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

מה הכוונה לא בשליטתו?
הוא מציק כי משהו מציק לו...
אכתוב לך כמה שאלות שאת יכולה לשאול אותו בזמן אמת (ששמעתי מקלינאית תקשורת):
היא עשתה משהו שהפריע לך ולכן אתה מציק לה?
אתה רוצה לשחק איתה, אבל לא יודע איך, ולכן זה יצא בצורת הצקה?
אתה מאוד אוהב אותה, אבל לא יודע איך להביע את האהבה ולכן זה יצא בצורת הצקה?
כמובן, תתאימי את השאלות לרמה שלו. ועצם זה שתחזיקי בראש את שלוש האפשרויות האלה כבר יוריד לך קצת את רמת הכעס עליו...
למרות שקצת מרגיש לי שזה בכלל לא קשור אליה. זה קשור לזה שהוא רוצה שאני יבוא ולא יודע לקרוא לי יפה. יש מצב?
שכחתי עוד שאלה שאפשר לשאול אותו:
משעמם לך? וכשאחותך בוכה נהיה "אקשן"?
אבל נשמע שעלית בעצמך על הסיבה שנכונה אצלו. ועכשיו צריך לחשוב מה אפשר לעשות עם זה...
אולי ליזום פניות אליו לפני שהוא מנסה להסב את תשומת לבך? כמה שיותר פעמים ביום.
אולי זמן אישי רק איתו פעם אחת ביום ימלא את הצורך שלו?
זה הרבה ניסוי וטעייה והרבה עבודה, טכנית ורגשית, ואני מתפללת איתך שתעמדי בזה❤️
ואם בעלך נמצא בחלק מהיום, אז שגם הוא יתגייס למשימה הזו...
נותנים לו יחס אישי ובמשך היום זה כמעט לא קורה,
אבל בבוקר הוא מתעורר ואנחנו עוד ישנים. אז אין לנו איך להיות שם יותר...
נשמע לי מוגזם שמקום כל יום עוד שעה מוקדם כדי למנוע את זה. אני רוצה לתת לו כלים להתמודד עם החיים ולא רק למנוע היתקלויות.
בעז''ה.
לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר
אני ממליצה להתעכב על זה
מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?
אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?
אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?
אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?
לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.
עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏
מתואמתשההצקה נובעת ממקום אחר, לא מתוך רצון להציק. אלא שפשוט בלי שליטה זה יוצא בצורת הצקה...
❤️מתואמתממש ללכת להדרכת הורים? נשמע לי רחוק ממני.
אבל באמת אני רוצה.
אברר עם מישהי שאני מכירה בעז''ה שיהיה לי אומץ.
היתרון בזה הוא שמדריכה טובה משקפת מעיניים של ילד את הסיטואציה ותעזור לך גם עם תיאום ציפיות מולו.
תחשבי על זה
את יכולה גם לבנות לך תכנית התקדמות מסוימת שעד זמן x אם לא חווים שיפור אפשר ללכת.
וככל שהם יגדלו זה ישתפר, מבטיחה♥️
שמוקד ההפעלה הוא בציפייה
את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה
אבל ילדים
גם יותר גדולים
לא צריכים סיבה להציק
(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה
שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)
אם יוצאים מנקודת הנחה
שילד רשאי להציק
כי הוא צריך לעבור דרך
כדי לראות את העולם במבט רחב
יותר מנקודת המבט שלו
אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה
וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות
לדבר איתו אחכ
לשמוע אותו
את נקודת המבט שלו
להסביר לו למה זה מציק
להציע דרכים אחרות לפעולה
אבל להשאר איתו
בצד שלו
להיות ההורה התומך והמנווט
לא השוטר
היתי צריכה לשמוע את זה.
זה באמת הגיוני. בטח כשהוא איתה לבד ואני עוד לא קמתי.
אני צריכה להיות יותר בהבנה שככה זה ילד.
תודה.
אין לך אפשרות לא לבוא כי הקטנה היא גם ילדה קטנה וגם לה יש צרכים . אז מה שמעצבן אותך שהוא מפעיל אותך בצורה כזאת. גם אותי דברים כאלו מעצבנים.
אז צריך לקחת ילד ולהסביר לו שאם הוא רוצה שאת תבואי, הוא קורא לך. ובאיזה צורה הוא קורא לך . אבל אם הוא מציק לאחות קטנה , אז תהיה תוצאה לא נעימה. לא יקבל הפתעה , לא ילך לחבר, לא יהיה סרט. ולעמוד בזה.
בזמן הרגוע לדבר כמה זה לא נעים כשמציקים לך
באמת זה מה שמפריע לי.
שהוא יודע שהוא שהוא בטוח יקבל אותי.
ניסיתי להסביר לו פעם שיבוא להעיר אותי ואני יקום ואני באמת קמה, אבל התפספס. אולי ננסה שוב לחדד את זה עם איזה מבצע.
לא ברמה של סטירה. אבל כן זה מטריף ברמות. גם בין בן 5 ובת 3, הצקות סתם, לא כי כועס. והוא לא עוצר כשאני באה, רק אם אני תופסת אותו או מסיחה את דעתו. אולי זה קשר נורמלי בין אחים בגילאים האלו?
אני כן הבנתי מיזה שאני צריכה להיות יותר זמינה באופן מלא
מזמן הבנתי את זה ולכל זה נשאר רק בשעות הבוקר שהם קמים לפני.
ילדים צריכים נוכחות הורית.
לפני כמה שנים שהבן שלי גם היה מציק ומרביץ לאחותו (הגדולה דווקא), בלי שום פרובוקציה מצדה. וזה באמת היה משגע! אז אני יכולה להזדהות. מצד אחד יש את החינוך שלו, ושם אפשר לומר שנגיד שוב ושוב ואפשר להיות סבלניים אתו וזה יחלחל וכו' - אבל מצד שני יש את האחות, שכאמא שלה יש לי אחריות להגן עליה ולא לתת לה לסבול ממנו. אני חושבת שממש חשוב להבהיר לילד שלא מקובל עלייך שהיא תסבול בגללו ואת חייבת להגן עליה. אבל לא לעשות את זה בכעס עליו או הרחקה שלו - אלה שני דברים נפרדים.
זה דבר ראשון.
דבר שני, באותה תקופה הרגשתי די אבודה מה גורם לו להרביץ לה סתם כך. נרשמתי לקורס קצר של הבית להורות מקרבת "למה הילד שלי מתנהג כך" (או משהו דומה). בגדול הרעיון שהם מביאים הוא שכל התנהגות מגיעה מצורך כלשהוא שמחפש מענה. ולפעמים קשה למצוא בדיוק מה הצורך הזה, אבל חשוב לנסות לחקור: מתי ההתנהגות התחילה? (וזה יכול להיות: מאז שהאחות נולדה, כן?), מתי היא קורית? כשמי נוכח? ועוד ועוד שאלות שיעזרו לנו אולי בסוף להתחקות אחרי הסיבה (אפשר לחפש רשימה של צרכים באינטרנט, יש דברים שאולי אנחנו לא חושבים עליהם). ברגע שנבין מה עומד מאחורי ההתנהגות נוכל לחשוב על דרכים לספק את הצורך שמניע אותה וממילא ההתנהגות השלילית תדעך. ספציפית עם הבן שלי אני חושבת שהיה לו צורך גדול בשליטה כי זו היתה שנה עם המון שינויים: התחלת גן עירייה, הולדת אחות קטנה והמון שינויים שלא בשליטתנו בצוות של הגן (שכולו היה מקסים, אבל הרבה חופשות לידה ועוד). לא יכולה להגיד שהצלחתי מאוד עם לספק את הצורך בדרכים אחרות, כי הרבה מהרגשת הערעור הגיעה מחוץ לבית אבל זה כן עזר שהיה לי קצה חוט מאיפה ההתנהגות הזו מגיעה. ועם הזמן וההתייצבות של הגן גם ההתנהגות שלו נרגעה מאוד.
אולי יוכל לעזור לך. זה באמת מאתגר.
בהצלחה, והרבה נחת מהם!
כתבתי "בלי כעס עליו". אני לא מתכוונת שלא לגעור בו. אני חושבת שכן טוב להיות תקיפים במקרים של אלימות. אבל יש הבדל ענק בין גערה ללא כעס, שמגיעה באופן נקי רק למען חינוך, ובין כעס אמיתי. גם ההורה וגם הילד מרגישים היטב את ההבדל... כאן זו רק דעתי)
אבל לפעמים לא וכן יוצא הכעס...
תודה.
חושי.
לחלק מההצקות כמו לקחת מוצץ - יש תוצאה שתופסים איתו, לוקחים ממנו את המוצץ... מה שנותן מענה לתחושה.
אז אם יש לי יכולת לתת לו אמבטיית קצף או משהו אחר שנותן מענה לתחושה ומרגיע אותו, רמת ההצקות יורדת פלאים
אבל לרגל ההפתעה פתחתי ניק חדש
אז שבוע 7 ראינו דופק והכל,
והיום שבוע 10 הגענו לרופא (בנס שבעלי הגיע גם) והפתעה! יש 2 עוברים. פשוט הלם!!
אז קודם כל הייתי חייבת לפרוק פה
ודבר שני ממש אשמח לשמוע מבעלות נסיון, הרופא אמר שזה הריון מונו בי (אותה שליה) וקצת הרחיב על סיכונים, אז ממש אשמח לשמוע הרגעות שהריון כזה גם יכול להמשיך בטוב.. ובכלל על שבוע לידה, אם צריך שמירה וכו' (אני עובדת בעבודה פיזית)
וגם, עובר אחד התאים לשלב והעובר השני היה קטן בשבוע, קרה למשהי? יש לי ממש פחד שהוא לא יתפתח טוב..
ובכלל כל הרגעות על תאומים יתקבלו בברכה, יש לנו מלא פצפונים בבית תודה לה'!!
אין לי ניסיון (רק חלום ;))
מקפיצה לך
ברכה כפולה:)האמת שזה ממש לא החלום שלי, אבל ברגע שהרופא אמר את זה שנינו אמרנו מזמור לתחושה בכזאת שמחה😅
לא התנסתי בהריון כמו שלך. אצלנו זה ביבי.
אם ראו מחיצה, המצב יותר טוב.
יש כמובן יותר סיכונים כמו אנמיה, סכרת ורעלת הריון.
סביר להניח שתצאי לשמירת הריון.
ויש בדיקות שלא עושים בהריון כפול.
אישית ילדתי רגע לפני שבוע 37. אבל זה היה הריון תאומים קצת שונה.
רק מהמנח שלהם הוא אמר שזה נראה שהם לא באותו שק ממש.
שמירת הריון כי זה יותר כבד או כי יותר סיכון ללדת מוקדם?
ואם כבר, מתי יוצאת הבטן בהריון הזה? רגילה שעד שבוע 18 בערך אף אחד לא מנחש..
הפה שלי מלא פצעים-
כבר שבוע. הרופא טוען אפטות. יש לי בערך חמש עשרה חלק על הלשון חלק בחיך.-
כואב לי לדבר, לשתות. לאכול בכלל לא באופציה. הביא משחה זה לא עוזר. פשוט רוצה שירדימו אותי הפה שלי בוער
תנסי חלב עיזים
אם אני זוכרת נכון טחינה גולמית על בפצעים גם עוזרת.
ותשאלי את הצאט אולי יהיה לו רעיונות נוספים.
לרופא יש הסבר ממה זה וכמה זמן לוקח לזה לעבור?
לפני כמה שנים כשהייתה לי קורונה היו לי אפטות נוראיות-נוראיות, ברמה כמו שאת מתארת... (סובלת מדי פעם מאפטות, אבל לא ברמה הזו) ב"ה הן עבאו אחרי כמה ימים (נדמה לי עוד לפני שהחלמתי לגמרי מהקורונה)
יכול להיות שיש לך וירוס? עשית בדיקות דם?
תנסי לקנות עוד תכשירים שאמורים לעזור...
הלוואי שיעבור לך מהר!!❤️
כשהגיעו לאבחנה הנכונה טיפות ניסטדין וכדו' פלוקנול או משהו כזה פתרו את הבעיה.
רפואה שלמה♥️
אולי תנסי רופא אחר? איזה כואב זהה
כמו שצריך. תרגישי טוב!
שאמור לעזור לפצעים בפה…
החלמה מהירה!!
אני באמת רוצה לחזור הבעיה שיש תור רק בשלישי והרופא תורן יש לי חוויה נוראית ממנו
חלב עיזים ישר מהעז, ממש לחלוב ולשתות או לגרגר ישר
היה לי ממש כזה אמנם בגיל יותר צעיר
ברמה שלא יכולתי לדבר
באותו יום הכל נעלם
הבעיה עם חלב עיזים יישר מהעז זה חלילה העברת מחלות.
איך אתן שומרות על טריות של פירות/ירקות במקרר
מלפפונים. מה ר מאוד נרקבים, מנסה לשים במקרר עטוף בשקית ואז יש אדי מים שמרככים את המלפפונים , בלע שקית הם גם מהר מאוד כבר לא טריים
אני מדברת על טריות של מס ימים לא שבועות....
גם פלפלים קשים מאוד , מהר מאוד לא נראים טוב
הקטע גם שאצחינו אוהבים שהםירות והירקות לא רכים
אשמח לרעיונות איך לשמור את הירקות והפירות במצב מעוחה במקרר
לפירות וירקות.
הירקות בשקיות הניילון מהסופר, כאשר השקיות פתוחות ומאווררות.
המגירות עצמן מיועדות לפירות וירקות (כתוב באנגלית, vegetable and fruit. מקרר סמסונג ישן). אלו שתי המגירות התחתונות במקרר. אין זרימת קור ישירה על הדברים. וגם לכל מגירה, כשהיא סגורה, יש מעין תקרת פלסטיק מחוררת, חציצה ממשבי הקירור שיש במקרר.
מגירה תחתונה לפירות/ירקות -לא מהדגמים החדשים.
האם נכון, לשים נייר מגבת סביב הפירות ירקות?
לשים את הטלפונים בשקית עם נייר סופג..זה עוזר, אבל אם יש כמות של מלפפונים אז כדאי לפצל לשתי שקיות.
כמו כן, יש בסטוקים ואושר עד משטחים ירוקים כאלה לפירות וירקות...
מכירה מאוד את מה שאת מתארת
ויש סוגי ירקות ופירות שלא כדאי לשים יחד כי סוג אחד משחרר חומרים שמקריבים את השני, יש סרטונים ביוטיוב עם הסברים איך כדאי לאחסן.
ספציפית למלפפונים ששאלת כדאי לשים עטופים בשקית עם נייר סופג, כך הם נשמרים כמה ימים פריכים וטריים.
יש אמצעים והמלצות שונות לקראת הסוף כמו: עלי פטל, עיסוי פרנאום, אמבטיית רוזמרין, נטילת שמן נר הלילה לריכוך הצוואר.
כמה שווה להשקיע בזה ולקחת ריסק שאולי הדברים לא הכי בטיחותיים שיש (בעיקר שמן נר הלילה)
וכמה לשחרר ולהאחז בזה שגוף יודע ללדת כשמגיע הזמן.
אני שומעת דעות לכאן ולכאן וקשה לי לקבל החלטה, אשמח לדעות
לק"י
אולי בהריון הראשון ניסיתי קצת לעשות עיסוי.
וטוב שלא התאמצתי לשוא, כי בסוף ילדתי בקיסרי.
ובהמשך גם קראתי שזה לא מומלץ.
ילדתי 4 ילדים בלידות רגילות בשכיבה על הגב, וב"ה רק באחת נקרעתי קצת.
2 לידות עם אפידוראל- באחת מהן נקרעתי קצת.
בשלוש לידות שפכו שמן שקדים בלידה עצמה.
ברביעית נראה לי שלא. או שלא שמתי לב....
(בדיעבד אחרי הלידה נזכרתי שלא הוצאנו את השמן מהתיק. אבל אולי השתמשו בשלהם. לא בטוחה. אבל זה משהו שכן הייתי עושה- זה לא מזיק, ונראה לי עשוי רק להועיל).
עשיתי קצת עיסוי עם מכשיר פרימאם, וגם את האמבט רוזמרין קצת (בטעות קטפתי ממשהו מרוסס חחח שלא בריא, אבל לא נרשם נזק), והיתה לי לידה מדהימה כמו שרציתי בלי קרע או תפר אבל אין לדעת אם בגלל זה... אז השאלה בעיני כמה קריטי לך המטרה הסופית
בלידה הראשונה ממש הקפדתי לעשות לפני הלידה עיסוי פרנאום, הבאתי ללידה הרבה שמן (שקדים נראלי🤔)
וזו הלידה היחידה שנקרעתי ובגדול🙈
בלידות הבאות, והיו הרבה ב"ה, לא עשיתי כלום ולא היו לי בכלל קרעים🥳 והיו גם תינוקות במשקלים גבוהים יותר💪🏻
קיצר, לא תופסת מזהה בכלל😅
והאם ילדת עם אפידורל/בלי? אולי היתה יותר הקשה למיילדת? היו תנוחות שונות? שווה קצת להעמיק בזה. זה כל כך מפחיד נשים בליגה הסיפור של הקרעים
והיה לי חתך בלידה ראשונה ובלידות אחרות לא.
כאב במשך שבועיים אבל לא משהו שמפריע לתפקוד, אם זה כואב מדי צריך לבדוק שאין תפר הדוק מדי.
לדעתי להשתגע אחרי כל מיני תכשירים ועיסויים שאולי בפני עצמם לא נעימים, ואז אולי להתאכזב אם בכל זאת יש תפרים זה גם מבאס.
אז תעשי רק מה שטוב ובע"ה יהיה טוב
ההחלמה היתה קשה קשה קשה
מתוך 4 לידות 2 היו מאוד קשות מהבחינה הזאת.
השאלה מה אפשר לעשות להמנע במידה ויש נטיה וכמה להשקיע בזה או להשלים עם זה
מה היה ב2 הלידות האחרות?
יש בזה דרגות ומאחלת לכן לא להכיר את הרציניים.
הפחד לא תמיד יותר ממה שזה באמת
שלהם עוד יותר ברור לי שעוד שמן או עיסוי לא יעזרו, אלא עניין גנטי וגודל התינוק..
קרע דרגה 2 לא אמור להיות כזה נורא
מה שכן, מניסיון אם אחרי שבועיים זה לא משתפר ללכת להבדק
במיוחד אם זה מחמיר
ולפותחת - לידה ראשונה עשיתי עיסויים גם עם מכשיר היה לי 3 תפרים בדרגה 2
לידה שנייה עשיתי הרבה פחות נקרעתי פחות למרות שהתינוק היה יותר גדול
בשניהם שפכו לי שמן בכמויות מה שכן בשני לא הפסקתי לחפור להם שממש יעזרו לי עם זה כי בלידה הראשונה תפר אחד הזדהם ותפר אחד לא תפרט טוב והייתי צריכה ניתוח ו
לבקש שיסתכלו אם אפשר לפתוח תפר זה מאוד מקל
כאב בסדר הזה
תפרים
הנקה
צירים ולידה
בכל הלידות אני יולדת על הגב.
חלק עם אפידורל חלק בלי….
הסיבה היחידה שעולה לי, זה אולי בגלל שהעובר היה עדיין מאוד מאוד גבוה, למרות שהייתי בפתיחה מלאה והייתי בלחיצות הרבה מאוד זמן ובשלב מסוים המיילדת עזרה קצת לתינוק, כדי למנוע מצוקה ומשכה אותו. אז הגיוני שזה גרם לקרעים.
מסכימה איתך שהתפרים זה סיוט, בלידה השניה הייתי בהלם מההבדל עם תפרים או בלי תפרים.
לי אישית היה ממש סיוט ומגעיל לעשות עיסוי כל פעם, ואז בזמן אמת ראיתי שזה לא עזר לי בכלל אז לא חשתי שום צורך לעשות בלידות הבאות.
חושבת שאם לא מפריע לך, תעשי, מה תפסידי?
לא הייתי משקיעה בטירוף ובטח לא עושה דברים לא בטיחותיים.
שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות, הכי חשוב❤️
שהלכתי בכמוסות עזרו משמעותית. אין לי למה להשוות כי בכל הלידות (והיו כמה וכמה) הקפדתי על זה, אבל ב"ה בכולן הצוואר היה רך והלידה התקדמה במהירות
והיו לי לידות טובות.
הראשונה היו תפרים, ובאחרות לא.
ולא יכול לעשות שום נזק... הוא אולי לא יועיל אבל גם לא יזיק. הכל תלוי כמה זה חשוב לך וכמה השתדלות את רוצה לעשות.... זה דברים שיכולים לעזור ויכולים גם לא❤️ לא ממליצה להשתגע, כן להשתדל בגדר האפשר
לק"י
יצא לי לקרוא בפורום שיש מי שאומר שזה לא מומלץ, שזה יכול לגרום לעור להיות פריך יותר ולהיקרע. ושמה שמשפיע זה סוג העור ולא העיסוי שעושים.
לק"י
לא פירטו איזה בדיוק.
לידה שניה לא התאמצתי בכלל, היו לי מספיק חששות ופחדים בלידה
ונקרעתי חבל על הזמן (דרגה 2) וההתאוששות היתה די קשה.
אני אישית לא כזה מאמינה שזה עוזר כל הדברים,
בעיניי לנסות ככה בכייף, מה שמרגיש בנח ובסבבה
בלי להיות היסטריים.
אני עדיין מרגישה מעורבבת מהם מאד
יש להם המון חוויות שצריך לשתף ולהכיל , סיפורים לשמוע, עניינים לטפל בהם, שיעורים לעשות.
אנחנו מתמזמזים יחד עם כל המטלות והמאבקים איתם בסדר ערב (לנו יש אידיאל לעשות שיעורים לפני טלויזיה או להתקלח מוקדם ולסיים עם זה- להם יש תוכניות אחרות רוצים זמן מחשב ומסך וכו) ואיכשהו אנחנו גם משקיעים בהם בקריאת ספרון או להביא חבר או לעבוד על קריאה או אנגלית וכל זה מאד לוקח זמן ומגיעים ל11 ועוד לא עשינו כלום ויש כלים בכיור.
פתאום אין לי זמן לספורט אפילו ולדברים שבעבר היה לי זמן.
ושוב אני סביבם מאד ואין לי רגע לעצמי.
אפשר לו"ז ערב עם ילדי כיתה א (מאמהות לילדי בית ספר) בלי להתמזמז אבל גם לא להיות מדי נוקשים? כלומר להביא בחשבון שילד שחזר עייף ורעב מיום שלם וצהרון לא ירצה לעשות שיעורים מייד? אשמח ללו"ז של שעות והצעות מה לעשות בכל זמן מה אתם מאפשרים ומה לא.
סליחה על החפירה ותודה על ההכלה
תודה!!!
למה להעמיס סתם?
אצלנו אין כמעט שיעורי בית. רק בשבת יש דף קריאה ובמהלך השבוע 2-3 דפים בחשבון. הילדה עכשיו בכיתה ב' והיא קוראת מצוין אז כנראה שזה עבד…
מציעה לך לדבר עם המורה ולברר איתה מה קריטי בשיעורי בית ומה אפשר לוותר.
הלוז אצלנו:
16- חוזרים מהצהרון
עד 18- חבר/חוג/מסכים/פארק
18- ארוחת ערב
19- שיעורי בית (אם יש, בדרך כלל אין)+ מקלחת
20- זמן התמרחות לצערי…
21- לישון
לדעתי האישית ומניסיוני עם שני ילדים אין צורך בכל כך הרבה שיעורי בית בכיתה א… זה ממש צער בעלי חיים… חחח
(בניגוד לגילאים גדולים יותר שלדעתי צריך הרבה יותר לתרגל מתמ' למשל ממה שנותנים אצלנו)
מילא הייתם שמחים ומאושרים עם ההעשרה הזאת.
אבל נשמע שזה לא עובד לכל הצדדים.
גם ככה עמוס, גם ככה המעבר בין גן לכיתה קשוח, גם ככה תאומים, גם ככה יש אתגרים שלא קשורים, למה להעמיס?
זאת לא שאלה רטורית, תשאלי את עצמך בכנות מה מניע אותך לדחוף אותם לעוד ועוד?
זה דומה לדרך שאת גדלת? זה תנאי בעינייך להצלחה עתידית? זה גורם לך להרגיש אמא משקיעה וטובה יותר (וללוא זה, מזניחה)? , העתיד שלהם מלחיץ אותך?
אולי את דורשת מעצמך הרבה ומצפה דרישה דומה גם מהם?
ולמה?
באמת תשאלי את עצמך מה גורם לך למרדף הזה, כדי שאם העומס קורה שוב, תזהי על מה זה יושב.
אם זה היה בשמחה ובטוב, אז הכל בסדר, אבל זה לא.
הרבה יותר משמעותי בהתפתחות ילדים בגיל הזה זה סביבה רגועה, בית שאפשר להתפרק בו, אמא רגועה, זה נותן ביטחון רגשי שהוא יכתיב את ההצלחה העתידית שלהם יותר מכל תחום העשרה בכיתה א'
רגעים משפחתיים וחוויות חברתיות מעשירות הרבה יותר מכל עוד תוספת לימודית.
היה להם יום ממש עמוס ורווי לימודים, די הגיוני שירצו לפרוק לחץ.
כשאת חוזרת מהעבודה לא מתחשק לך רגע שקט וקפה?
לילדים פי כמה.
אם השיעורים לא ליום שלמחרת, אין צורך כל יום, גם לא נורא אם לא הכל יעשה בשלמות, וכל שאר התוספות להוריד כרגע.
חוזר ב16 מהצהרון
זמן חופשי, משחקים, מחשב, לצאת החוצה לגן שעשועים וכאלה.. מה שזורם
חמש וחצי בערך אפילו לכיוון שש עשינו ש"ב, לא היו הרבה ולא נמרחנו עם זה אבל גם אם בחר שלא השארנו את המאבק למול המורה ולא מולנו. היה בעיקר בקריאה.
18-18:30 ארוחת ערב(קלה. לרוב משהו מבוסס על פיתות) לוקחת בערך חצי שעה ולפעמים פחות מזה
מקלחות מהירות, יוצאים עד 19 ורבע מקסימום
ולמיטה עם סיפור/פודקאסט/מוזיקה.
פעם בשבוע(לרוב מוצש כדי להתחיל את השבוע בטוב) עוברים על הקלמר והילקוט לראות שהוא מסודר
מערכת לא ממש היה בכיתה א כי פשוט היה צריך להביא חשבון ועברית כל יום והשאר נשאר בכיתה.
אוכל ארגנו אחרי שהוא הלך לישון אבל הוא באמת היה במיטה עד 20 במקסימום.
אני דווקא לא מרגישה שנכון לעשות שיעורי בית מיד כשחוזרים מבית הספר. נכון שככה זה "קל יותר" מצד לזכור ושזה לא ייבלע ביום
אבל ממש רואה אצלנו, וגם זוכרת עלי כילדה ועל אחים שלי, שחוזרים מאוד מוצפים מיום שלם מחוץ לבית שהוא מאמץ מנטלי גדול מאוד
וצריך זמן רגיעה והפסקה לפני מאמץ מנטלי נוסף... יש ילדים שזה בסדר להם אבל לדעתי לרוב הילדים זה נכון ולכן העדפנו שזמן ש"ב יהיה לקראת א.ערב ולא מיד כשחוזרים.
אבל המורה לא נותנת משהו שלוקח יותר מ10 דקות. אם שתי מורות נותנות, זה רבע שעה מקסימום.
אני לא מבינה את התיאור שלך אז נראה לי שמשהו בתנאי הפתיחה שלכם שונה בהרבה.
מאיפה הגיע האנגלית? הם לומדים אנגלית בכיתה א??
מניחה שאם היתה חוזרת ב4, גמורה מותשת ומוצפת בהרבה, היה לה קשה הרבה יותר לתת מהזמן שנותר לה לשבת שוב ללמוד
לא הייתי עושה שום לוז עם ילדות הכיתה שלה אם היא מגיעה ב4, אין לה שום צורך לראות שוב חברות אלא רק להירגע בבית ולנשום.
לק"י
אבל אצל הילדים שלי זה היה קליל. בטח לא כולל חזרות וש.ב.
חוזרים ב16
מסספרים איך היה, מנשנשים משו
משחקים
לפני ארוחת ערב אם יש שיעורים - עוברים על זה (לא יותר מ10 דק רבע שעה בדרכ)
ארוחת ערב+ מקלחות
זמן פטפוטים
20 לישון וביי
אחרי השעה 16 מבחינתי זה הזמן להיות בבית.
לפני שנתיים היה חוג לכל אחד אבל זה היה עמוס מדי
הבת שלי התחילה לבקש להיפגש עם חברות. אני אאפשר לה פעם אחת השבוע, אבל במקביל אבהיר לה שהחברה נמצאת איתה בכיתה כל היום וזה מספיק בעיניי וזה ממש לא הולך לקרות על בסיס שבועי
בעלי דואג להפגיש את הילד למשחק כדורגל עם חברים פעם ב3 שבועות
זהו
המורה אמרה שאם לוקח יותר מ20 דקות ,להפסיק ואם קורה כמה פעמים לדבר איתה והיא יכולה להוריד לילדים באופן ספציפי
אנחנו עושים בדרכ שב אחרי ארוחת ערב כי אז גם אני וגם בעלי בבית ונוח שאחד יושב איתו וההורה השני עם השאר/מקלחות וכו
אז מסתבר שאני בהריון.
לא רציתי את זה, מבחינתי מינימוםם עוד שנה...
והתינוק שלי עדיין תינוק! הרגע חגגנו לו שנה, הוא לגמרי יונק ועוד ישן איתי..
השנה הזאת הייתה לי ממש אינטנסיבית עם התינוק. איך עושים את זה כשיש גם פעוט בן עוד לא שנתיים?
אני אשמח לעצות, טיפים, ועידודים שזה שווה את זה 🥲
התינוקי כבר יהיה ממש פעוט. ירוץ, ידבר במידה מסויימת.. 9 חודשים של הריון זה המון זמן בהתפתחות של תינוק/ פעוט
להריון עם התקן והרגיש לי שהוא ממש תינוקי. היה קשוח באמת, יכולה לעודד אותך שגיל שנה ותשעה חודשים שונה מאוד מאוד מגיל שנה! אמנם עדיין הרגיש לי שהוא תינוק שלי, אבל הוא כבר הלך, דיבר קצת, הבין המון וקיבל את התינוק בשמחה ואהבה.. התינוק שנולד מתוק מדבש, אבל ברור שזה דורש ויחסית צמוד.. תני לעצמך זמן לעכל את האירוע.. מקווה שתתחזקי ותצליחי להכיל את זה בטוב. מוזמנת לפרטי אם תרצי
ההתחלה עם צמודים קשה, זה ברור, אבל קודם כל את עדיין בתוך הלופ, זה לא להתחיל מאפס עם תינוק (בניגוד ללא צמודים שהיה לי יותר קשה מהבחינה הזאת), ושתיים זה משתלם ממששששששש.
בהתחלה כשאמרו לי שזה משתפר לא האמנתי בכלל, אבל וואו! איזו קרבה ואיזה כיף זה כהורים לראות את הכנופיה הקטנה 🤣 והם ממש חברים ואכפת להם אחד מהשני וחווים חוויות דומות וזה מהמם.
הטיפ הכי טוב הוא לקחת עזרה בהתחלה בלי להתחשבן, לדאוג גם לזמן אישי עם הגדול ולשמוח בעצמך בשבילו על המתנה המופלאה שהוא מקבל שהיא האח החדש (זה ממש לא נאמר כביקורת והגיוני שאת בהלם ומאוכזבת. הכי נורמלי וטבעי. הכוונה היא לא לשמוח שקרתה לך "תקלה", אבל גם אם בשבילך זה קושי בשבילו זה דבר מופלא אז לנסות לראות את הפן הזה ובו להשתדל לשמוח)
וההבדל בין גיל שנה לשנה ו9 הוא ענק
כשילדתי היא כבר ממש הייתה פעוטה
כן זה לא קל
גם הריון עם תינוקת זה לא קל
ובסוף הם כן דורשים שניהם
אבל זה ממש בסדר
הרבה פחות קשה ממה שחשבתי שיהיה
ההתחלה קשוחה, אבל ב"ה הם גדלים והם החברים הכי טובים😊
זה באמת יהיה קל יותר ככל שיגדלו. עד אז תחעזרי במי שניתן ובמה שניתן
בשעה טובה♥️
בהתחלה כמובן שהיה מאתגר, בהריון לא היה לי קל בכלל.
אחרי הלידה הייתי חייבת שבעלי יהיה נוכח כי לא הסתדרתי לבד.
היום?
הגדות בן 4, הקטן בן שנתיים - ואני פשוט מודה על הילד הזה שהצטרף אלינו בתזמון הזה.
המון כוחות!
עד עכשיו פערים של שנתיים וחצי ושלוש וחצי.
ופתאום הריון מפתיע .. יהיה ביניהם שנה ו10
אני רק יכולה להגיד שההבדל בין גיל שנה לשנה וחצי ועוד יותר שנה ו9/10 הוא עצום.
ממש פחדתי בתחילת ההריון גם שלי היה הכי תינוק יונק ומשם איתי והוא גדל.
אני כבר מתחילה שישי ומצלילה לראות איך זה קורה.
לפני שלושה שבועות נגמל מהנקה...
ובכללי הרבה יותר עצמאי תקשורתי הוא כבר מבין הכל!
צמודים היה קשוח מדי
על סף הבלתי אפשרי
והעצות שלי
לדעת שזה קשה מדי
לא לצפות להסתדר לבד
לחפש כמה שיותר עזרה וחלוקת עבודה הגיונית