ותבקשי גם משטח

ככה תדעי בוודאות מה זה ולא תנסי סתם טיפולים

מה שעוזר לי זה שטיפות עם חומץ תפוחים מהול במים

ואיוורור של המקום

התחתונים/תחתוניות/פדים מונעים את האיוורור של המקום

בנוסף נמנעתי מסוכרים שזה גם גורם לשגשוג חיידקים 

ואגב יכול להיות שרק עצם הסטרס סביב הנושא משפיע עליו.

באמת יש פה אלמנט תורשתי, יש ילדים שנגמלים מאוחר בלילה וחבל להוציא ככ הרבה אנרגיות בנושא.

אנחנו מתמודדים עם אותו הדבר אבל בצורה שונה והאמת שזה בקושי משפיע עלינו.

אנסה לכתוב לך מה אנחנו עושים, מקווה שיעזור גם לכם:

- שולחים פעם אחת לפיפי לפני השינה וזהו. אין לחץ סביב זה, כי מה שלא התרוקן מהשלפוחית בשמונה וחצי לא יתרוקן ברבע ל9. זה פיפי שהגוף צובר אחכ, והמנגנון של ההתאפקות בשינה לא פעיל. לשלוח שוב ושוב סתם מחרפן את השלפוחית ויכול לגרום לו להתקשות להתאפק במהלך היום.

- אין פוך! הילד הזה ממש לא מתכסה בפוך, ובגלל שהוא זז בלילה יש לו גם כרית שמתכבסת בקלות.

הוא מתכסה בשמיכת פליז וזה מחמם כמו פוך והכל בסדר.

- יש לי ערימה של סטים של מצעים וערימה של שמיכות פליז וערימה של פיגמות שקניתי במיוחד. ככה אני לא בלחץ מזה ואני יודעת שגם אם התעכבתי עם כביסה וייבוש יש לי מספיק. מבחינתי השאיפה היא בערך 7 פריטים מכל אחד מאלה. זה המון, אבל נותן לי שלוות נפש שאני תמיד מסודרת שבוע קדימה.

-  לא מעירה בלילה בשום אופן. כל הקטע שהגוף ילמד שהוא ישן. יכולה לומר לך שהבן שלי גם התחיל מ3+ הרטבות ללילה ועכשיו הוא על 2. וההרטבה שממש בבוקר אני רואה שיש פה ושם ימים שהוא מצליח להתעורר לפני.

- כיסוי מזרון - או בשעוונית פלסטיק כזאת או בניילון נצמד בכמה שכבות. ככה כל בוקר אני מורידה את המצעים והפיגמה שלו ישר למכונה, מעבירה מגבון על השעוונית/ניילון ופותחת חלון בחדר לאוורר. עד הערב החדר בלי ריח, ולפני שינה שמים מצעים חדשים מהארון ופיגמה חדשה.

- מעירים אותו כמה דקות קודם להתקלח בבוקר (מוותרים לו על מקלחת בערב כי אין לי מה לקלח פעמיים ביום)

- מקבלים את זה. אבל באמת. פשוט לקבל שזה ככה, לחץ, בלי ביאוס, פשוט כמו שאין ברירה אני חייבת לאכול ואני לא מתבאסת כל פעם שאני נהיית רעבה שעכשיו הולך לי זמן על אכילה ואיזה באסה שצריך לארגן אוכל ולהכין אותו, אז אותו הדבר. זה הטבע, הוא מרטיב, צריך לכבס לקלח ולהמשיך הלאה. קל להגיד, אני יודעת, אבל באמת ברגע שהלחץ ירד זה הופך להרבה הרבה יותר קל.

ולמה לא ללכת לנופש?

תארזו לו 2-3 סטים יותר של מצעים, שמיכות פליז ופיג'מות, תנו להורים כיסוי מזרון פלסטיק או תעטפו את המזרון שם בניילון, תסבירו להם שצריך להחליף לו הכל בבוקר ולקלח ושלום על ישראל. 

כתבתי שאני לא מעירה בלילה. אבל אם הוא קם, אז אני כמובן שולחת לשירותים.

השלב שלפני שהם מצליחים להתאפק מתוך שינה זה שלב שזה מעיר אותם. אם הוא קם באמצע הלילה, רטוב או יבש אני ישר שולחת לפיפי.

אם רטוב כמובן מחליפה לו הכל לפני שנרדם שוב. פעם גם הייתי מקלחת באמצע הלילה אבל ראיתי שזה מפריע לו לחזור לישון, אז היום מקסימום מנגבת עם מגבון, אבל גם זה לא תמיד. לרוב פשוט אחרי שעושה פיפי שמה לו פיגמה ומצעים חדשים, ולוקחת אותו לישון שוב ובבוקר כבר מקלחת וזהו. 

וממש ממש ממש לא הייתי מחזירה לתחתון לילה או חיתול. קודם כל הם כבר גדולים פיזית וזה יכול ללחוץ, אבל בעיקר כי אני חושבת שההשפעה הנפשית של זה על הדימוי העממי שלו תהיה הרבה יותר מזיקה מאשר פשוט לקבל שזה נורמלי ולכבס עוד סט מצעים

4 כאלה בבית?

אני פשוט עובדת בלכבס ...

בגיל שלו, הייתי שמה לו טיטול בלילה. להסביר לו שהוא ישן חזק מאוד ולא מתעורר להתפנות. וזה לא נעים להתעורר רטוב ומסרים אז הטיטול יעזור לספוג.

בלי רעש ובלאגן.

בכל אופן, כמובן ניילון על המזרון.

דבר שני, לילדים שמפספסיפ אני לא שמה פוך, רק חסר לי גם להתחיל לעטוף בציפיות כל יום, יש את השמיכות הנעימות האלה שקונים בסטוק ואז מכבסת כל בוקר יחד עם הבגדים של הפיפי ועם הסדין.

אין מה להתבאס עליו זה משהו פיזיולוגי. תדאגי שיהיה לבוש היטב בלילה, גופיה חמה, גרביים. זה מאוד משפיע.

חיבוק, צרת רבות חצי נחמה. 

בנושא הזה מיותרים מיותרים מיותרים.

שחררו את זה לגמרי: או שתחזירו אותו לתחתון לילה, או שתעירו אותו פעם אחת בלילה כמו את אחיו (אגב הדעות לגמרי חלוקות האם זה בכלל עוזר לגמילה או מפריע לה), ואז תנו לו לישון עד הבוקר ורק בבוקר להחליף מצעים. לא שלוש פעמים בלילה.

אם הוא עצמו מתעורר בלילה ולא נרדם חזרה או הוא רטוב, בעיני בהחלט תחתון לילה.

במקביל, *קחו הדרכת הורים מסודרת* על גבולות באופן כללי. כשתראו שענייני השכבה שלהם לישון נהיים קצת רגועים ומובנים יותר, אז הזמן לחזור לטפל בהרטבה( אגב אצלנו תוך כדי תהליך של הדרכת הורים הילד שאז היה בן חמש וחצי הפסיק להרטיב בלילה. לא יודעת אם בכלל הגיל או שהיה משהו רגשי שהדרכת ההורים עזרה בו). ואם כבר אתם משקיעים כל כך הרבה אנרגיה בגמילה מהרטבת הלילה, עדיף דרך מרפאת הרטבה עם זמזם. 

אז מה הדבר הנכון.???

יותר מהכל, הילד צריך ביטחון.

אם כל הזמן משנים גישה, זה נורא מבלבל.

אבל אם מגיעים בביטחון, מסבירים שאנחנו חושבים שנכון x ומתמידים בזה, זה נותן הרבה וודאות.

זה גם מפחית התעסקות, שגם היא כשלעצמה יכולה לקבע את המצב הנוכחי.

לא משנה מה תחליטי, בכל נושא, תמיד יהיה את אליו שחושבים ההפך... 

בעיני זה לא מקדם כלום לקום רטוב שלוש פעמים בלילה, ומסכימה איתך שזה פיזי ותורשתי, אז חבל שהילד ירגיש אשמה ותסכול ולא ישן טוב כשזה ממש לא אשמתו. 

אם הוא מתנגד לטיטול זה כבר משהו אחר.

הרבה מהאחים שלי היו עם טיטול עדיין בגיל חמש ונגמלו אחרי זה.

דבר שני, למה את יודעת כמה פעמים הוא מפספס בלילה? כשהבן שלי מפספס בלילה אין סיכוי שאני אתחיל להחליף לו מצעים והכל, אם הוא עדיין ישנוני הוא חוזר לישון ככה, אם הוא התעורר מזה אני אחליף לו מכנסיים ותחתונים, אחליף את הסדינית וזהו, את כל השאר נחליף בבוקר. בדרך כלל הוא פשוט ישן ובבוקר אם הוא קם רטוב אז ממש אין לי מושג אם כל זה יצא בפעם אחת או פעמיים או שלוש, ואם הוא פיספס בתחילת הלילה או בסוף וזה גם לא כזה מעניין אותי. הגישה שלי היא כמה שיותר לישון בלילה וכמה שפחות לקטוע את השינה בלילה. בהכל נטפל בבוקר.

@כורסא ירוקה כתבה לך

ומוסיפה- יש לך מייבש? אני כל בוקר (או אמצע הלילה) מכניסה את הבגדים הרטובים למכונה ישר

כשחוזרת הביתה מפעילה, מעבירה למייבש ושמה מצעים שוב

בבוקר מקלחת לוקחת לי עוד שתי דקות חוץ מההתלבשות, מסבנת רק את האזורים הרלוונטיים

מינימום התעסקות

בגיל 5 ואפילו בגיל מבוגר יותר.

תלוי משפחה,זה תקין.

בשלות הפיזית של השלפוחית מתפתחת ביום לעיתים לא במקביל ליכולת אגירת שתן .

לילה שלם,זה תקין בטח בגיל 5.

למען רווחתכם הנפשית ורציפות השינה .

תשתמשו התחתון חיתול ,טיטול.

שינה טובה חשובה להורים ולילד.

עם תמונה של האולטרסאונד ושלחתי בווצאפ גם לא דורש ממך כוחות וגם זה חמוד

תמונות של הילדה

זה לא מרגיש לי קשור...

בגדול אנחנו בקושי מדברות

אני לא שלחתי לאמא שלי אלא למישהי אחרת שגם לא היו לי כוחות לספר לה אבל כן הייתי צריכה. יש בזה משהו פחות מחייב שאת לא צריכה להגיב אחרי זה וזה שגר ושכח.

נשמע לא פשוט

אולי לכתוב הודעה?

תעשי את זה.. אח"כ תראי איזה אבן יורדת ממך

בטוח את מחזיקה את זה לא טוב

המון בהצלחה

יבואו טובות ממני לתת לך טיפים איך לעשות את זה 🫶🏻

ויש מורכבות מעבר.

מתאים לך קצת לשתף?

הקשר בינינו מורכב מאוד

וההשוואה בין זה שבהריון הקודם שיתפתי אותה עוד לפני שראו דופק

ועכשיו לא בא לי שהיא תדע

זה כואב

אני גם התקשיתי לספר הפעם

אז שלחתי וואצאפ עם תמונת אולטרסאונד וכתבתי It’s a girl

והריון קודם פשוט שאלתי בוואצאפ אם אפשר לשריין עזרה לארגן את הברית

או שולחת את בעלי שזה יהיה המשימה שלו, גם להורים שלי

הקשר בינינו השתנה בגלל סיבה מסויימת בחודשים האחרונים

התקשורת מסתכמת בהתכתבות פעם ב

מה נשמע? ב"ה

שבת שלום

מה שלומכם? מצוין

יופי

זה התקשורת פלוס מינוס....

או שזה מורכב מידי

ממש כואב לי בשבילך 

היא ניסתה לפתוח לא מזמן 

אבל לי זה קשה מידי

אין לי את הכוחות הנפשיים להתמודד מול זה כרגע

לכן בחרתי להתרחק

אז אולי כן יש עם מה לעבוד?

אולי הודעה בסגנון - אני יודעת שקצת התרחקנו אבל רוצה לשמוח איתך, ונזכרת איך פעם שעברה סיפרתי לך ממש בהתחלה וזה כל כך עזר לי..

חיבוק גדול 

את עכשיו בהריון

זתומרת את יודעת כמה זה מורכב

כמה זה קשה

כמה הקרב. נדרשת ממך

תנסי רגע לדמיין את אימך בהריון שלך

כמה היא הקריבה למענו

וכמה היה לה קשה

אני יודעת שקשרים עולים על שרטון

זה קשוח ומעליב וכואב

אבל דווקא בגלל שאת אמא בעצמך

את יכולה לשים אותך בנעליים של אימך

ולדמיין סיטואציה שבה ביתך לא תרצה לספר לך על ההריון שלה

הבת שסחבת 9 חודשים

וגידלת וכו...

גם אם זה נראה לך דמיוני

ואת אומרת לעצך אני אתנהל אחרת

אצלי לא יקרה דבר כזה

אי אפשר לדעת אף פעם לאן החיים יובילו אותנו

אני בטוחה שגם אמא שלך לא דמיינה שיקרה לה כך

לכן תנסי אולי קצת להתעלות מעצמך ולמצוא דרך להודיע לה

לפחות בשביל האמא שאת הולכת להיות

לצערי זה רק עוזר לי להבין איך לא להתנהל מול הילדים שלי

באמת שזה מורכב

ולא פה המקום לפרט מחשש אאוטינג...

את רוצה לספר לה?

צריכה ממנה משהו?

אם לא, שחררי

יש מקרים קיצוניים בהם כדאי לא לספר

אבל באופן כללי, זה חלק מכבוד בסיסי כלפי הורים

ואם יש משהו אם ההריון שלא רוצים לספר עליו

או סיבה אחרת? 

אבל הורים זה לא משהו שאם צריכים מהם משהו פונים אליהם ואם לא, משחררים.

זה כמו שאם ביקור אצל ההורים מסב להם נחת, אז מגיעים גם אם קצת לא נוח.

אבל לא מגיעים אם יש סיבה מהותית. (הרס שלום בית לדוג')

לא מוותרים על ביקור סתם כי לא צריך מהם משהו.

כנ''ל הריון. (ושוב, לא באיזה שלב לספר, אלא לא לספר בכלל, או לחכות שאמא תראה ותנחש).

אני לא נכנסת לסיבות של הפותחת ולדיון האישי בעינינה, אבל המחשבה שהבת שלי לא תספר לי הריון כי היא לא צריכה ממני משהו מצמררת

טכנראה כבר רואים או אוטוטו יראו, תחשבי שתפגוש אותה דודה, ותגיד לאמא שלה, איזה יופי ההריון של אנונימית, מזל טוב! והאמא תובך ממש , ובכלל , בדרכ האמא יודעת בין הראשונים, אז איזו מן הרגשה זו שהיא תדע אחרונה או לא תדע?

ולפותחת- לדעתי כמה שיותר מאוחר שתספרי, זה רק יעמיק את הקרע, פשוט תחליטי שאת שולחת לה הודעה וזהו. מסיימת עם זה ,לא חייבת יותר מידי קשקושים מסביב אם לא בא לך, תכווני לשם מצוות כיבוד הורים, ,תתפללי, ותעצמי עיניים

אנחנו פשוט לא נפגשות

לכיבוד הורים יש גדרים מאוד ברורים

לספר על הריון זה לא אחד מהם

זה לא אומר שלא כדאי לספר

או לשקם את הקשר

אהל להוסיף למציאות המורכבת שהפותחת נמצאת בה גם לחץ דתי- לא יקדם אותה

להתנהג בנימוס לאדם שגידל אותך ולשתף אותו במשהו חדש וגדול שקורה בחיים שלך, זה חובה מוסרית בסיסית.

וכדאי לעקוב, הגבתי למי שכתבה: למה לספר, את רוצה ממנה משהו, אם לא שחררי.

וכתבתי שאני לא נכנסת לסיפור של הפותחת, אלא רואה בזה חובה מוסרית. (שוב, אם יש סיבה מהותית אז לא לספר. אבל לא רק כי לא צריכים משהו בנקודת זמן הזאת)

אבל לא יודעת אם המציאות שם תקינה

(בכלל בכל הנושא של זכויות וחובות ביחסי הורה ילד בעיני עיקר האחריות ליחסים תקינים הוא על ההורה ולא הייתי משתמשת במושג כמו של 'מגיע לה'... הורה שהגיע למצב שהבת שלו מרגישה קושי גדול לספר לי שהיא מצפה לילד ברוב המקרים נושא באחריות לכך

זה לא בותר את העובדה שהילד יכול לעשות מאמץ ולשקם את היחסים- ברוב המקרים הוא רק ירויח מזה)

אם הטרמינולוגיה חשובה כ''כ.

קראת על מה הגבתי?

אנחנו משתפים הורים בחיים שלנו לא מתוך כבוד

אלא מתוך רצון לשמוח ביחד, להתרגש ביחד, זה פועל יוצא של יחסים תקנים ואוהבים

בעיני כשצריך להכניס לשיח יחסי הורים וילדים את המושג כבוד זה כבר כי יש רקע מורכב

ההורה נושא באחריות לקשר?

לא מדובר בילדה בת 10. מדובר באשה בוגרת, היא גם יכולה לעשות מאמץ.

לא יודעת מה הסיפור הספציפי של הפותחת

אבל באופן כללי 

בעיני הורה שאיבד את הקשר הרגשי עם הילד שלו- צריך לבדוק למה

לפעמים הסיבה קשורה גם לבן הזוג של הילד או סיבה אחרת

אבל לפי דעתי לרוב זה מבוסס גם על טיב הקשר כשההורה היה המבוגר האחראי

שגם הילד צריך לחתור לשיקום היחסים ולעדות מאמץ

ויש הבדל גדול בין אשמה לאחריות... 

מכיוונים אחרים

אם היא לא שמעה כבר

מסתבר ששמעה

וזה לא נעים

סתם אין לי אנרגיות לשתף אותה בכלום

לא יודעת למה זה לא עבד קודם

@לפניו ברננה! 

@שמש בשמיים 

@מצפה88 

@חשבתי שאני חזקה 

@מכחול 

@התלבטות טובה 

@בוקר אור 

@בארץ אהבתי 

@ואילו פינו 

@מישי 22 

@התייעצות הריון 

@השם שלי 

@שומשומונית 

@כבת שבעים 

@תודה לה'' 

@עוד מעט פסח 

@חולמת להצליח 

@פצלשהריון 

סוגרת הכל

אבל בעיקר כי התעסקתי עם התיוגים... עד שתייגתי את כולם ואז הכל נמחק כששלחתי משום מה...

אבל חוץ מזה היה טוב כי לילה זה הכי זמן ששורפים בלי לשים לב

הלוואי שאחזיק מעמד!

ואהיה בשביל הילדודס

ההתראה לא קפצה לי אתמול

גם אני רציתי לפתוח ;)

לוקחת בע"ה לשעה מהרגע שהילדים מגיעים

חוץ מבירור של משהו חשוב שאני באמצע לנסות לברר

כאמור לא הרמטי

אני עדיין באותו עניין

אקח שוב בע"ה מ16 עד 18

מעכשיו עד 17:30.

מסמך חמאס חושף: נערכים לטבח הבא

וזה

https://www.inn.co.il/news/686564

שווא שקד שומר

להתחזק באמונה ולהבין שהכל זה השם יתברך

לא חמאס מחליט מה הוא עושה

ולא השבכ שומר עליהם

הם חיות מפלצות והקבה כולא אותם

כלום לא קורה בלי החלטה של השם יתברך

לא נכנסת לכתבות האלה.

זה כמו שמידי פעם יש הנפצות על מה יקרה כשהמשיח יבוא.

לחץ נוסף מיותר לא עוזר לי בחיים.

*זה* לא מלחיץ

ויש צירים כואבים

ובסוף מגיעה נשמה לעולם

אחרי כל הצרות שיש כאן נראלי שעוד כמה צירי לחץ שווים את מה שיגיע אחריהם

אני לא מעוניינת לשמוע כל מיני הפחדות שלא בהיכרח מציאותיות.

כשיגיע, נתמודד עם המציאות. לא רואה סיבה לפחד מראש על מה יהיה.

אפשר גם להשוות את זה להודעות שרשרת. "אם לא תשלחו לכך וכך אנשים משהו כזה וכזה יקרה לך"

פעם כתבתי תגובה מה זה דוסית של אמונה וביטחון ו"אנחנו פה והשם דואג לנו ולא לפחד כלל " וכולי

היום אני לא במצב הזה בכללל

ולכן אין לי עיצות

רק חיבוק חזק מאד.

הלוואי שיהיה טוב.

אמן.

נראה לי שפיזית אם עושים דברים משמחים ומשפיעים כמו לצאת לשמש , לשמוע דברים מצחיקים , להתמקד בדברים טובים וחוויות טובות, זה יכול להקטין או אפילו למזער את הפחד מהלא נודע. 

(לא בפורום)

אנשים שמשמחים אותך

או אנשים שאפשר לדבר איתם בכנות על הפחדים והרגשות.

יש משהו בשיתוף שמוריד את עוצמת החרדה.

מצד שני אנחנו רואים שיש מודעות לסכנה, ולא כמו פעם שהיו עיוורים לגמרי למצב בעזה וחמאס.

אני לא חושבת שיש להם סיכוי אי פעם להצליח לעשות שוב את מה שעשו. והמשאבים שלהם בסופו של דבר יחסית מוגבלים ומצומצמים.

(אני יותר מפחדת מחזיתות אחרות, לא אכתוב כאן את חששותי כי לא רוצה להפחיד)

בו אין חדשות

רוב הזמן אין לי מושג מה קורה

וגם אם אני יודעת זה ממש מלמעלה

אין סיכוי שאני אקרא חדשות בנושא חמאס

אין לי צורך לזהם את הנפש

הרי ראינו שדברים קורים ואינם בשליטתנו

אז למה צריך את הכתבות הללו

עדיף להתמקד בדברים החשובים בחיים

באלה שבשליטתנו

מנותקת לחלוטין מחדשות וממה שקורה.

לא עושה לי טוב

מלחיץ אותי, מפחיד אותי

ובכנות אני חושבת שאתרי החדשות בכוונה שמים כותרות מפחידות (או צהובות)

בניסיון למשוך אותנו לקרוא את הכתבות

ולכן מראש לא נכנסת, לא יודעת לא שומעת.

אני יודעת שהכל מוטה ולא באמת פרופורציונלי.

בעבר הייתי מאוד מחוברת ומעודכנת, מאז תחילת המלחמה הפסקתי לחלוטין

עוד מעט חוגגת 6 שנים נטולות

משנה חיים

מאז השביעי לאוקטובר, אני רואה בממוצע פעם בשבוע בכל מיני אתרי חדשות או בטלוויזיה כתבה כזו או אחרת.
מאז שהכל נרגע, כבר כמה פעמים התריעו מפני מלחמה חוזרת
והתריעו שוב וקנינו מלא מים מנרלים וכו
ולפני איזה שנה גם הוציאו כתבה כזו כמו עכשיו שפרסמת.
אז כבר לא מתייחסת, ואל תלחצי כי הסיכוי שזה יקרה שוב קלוש.
אם את גרה ביהודה ושומרון אולי באמת מעלה חשש, אבל עדיין יש ביישובים שם אבטחה כבדה וחיילים אז לא נראה לי צריך לפחד
אנחנו החכמנו מאז 7 אוקטובר...

אני מעדיפה לקחת חופש מאשר להתמודד עם השאלות ההזיה האלו.

איזה פעורה

(ד.א. במשפחה של אמא שלי נשים צמות רק יוכ ותשעה באב בלי קשר לסטטוס בחיים)

אני אומרת שזה נושא פרטי.

מעדיפה שיחשבו מה שהם רוצים עלי בהקשר דתי,

מאשר שהנושא של אולי הריון ישפיע על עניינים בעבודה. (וזה משפיע)

(אגב אצלנו הרבה יותר הגיוני שיחשדו בעקבות הימנעות מאלכוהול מאשר ששתיתי כוס מים 🤣)

אגב פעם לפני הרבה שנים כשהייתי בתחילת הריון ושתיתי הרבה תה במקום הרבה קפה,

הבוס שלי שאל אם אני מרגישה טוב.

אחאי כמה פעמים שאלתי אותו למה הוא שואל אז הוא ענה כי רק חולים וזקנים שותים הרבה תה.

לא רציתי להשאיר רושם שאני באה חולה למשרד (בקטע מדבק)

אז עניתי שכנראה אני זקנה.

ואז כדי לחזק את הרושם עברתי לשתות סטדה במקום קולה 😄😄

ועד היום אני בקטע של סודה שהתחיל מאותו מצב 

אבל עברתי לסודה, עם לימון גם עוזר.

לפחות בארוחת צהריים בעבודה 😄

כשהייתי בהיריון לא הצלחתי לאכול כלום בערך חוץ ממנה חמה, אחת בסגנון הכי הרבה כימיקלים שקיים. הייתי מביאה לעבודה אוכל שבישלתי יום קודם, זורקת אותו לפח וקונה מנה חמה 😅

אז בשלב מסויים הבוס שלי שאל אותי למה אני אוכלת את הזבל הזה וסתם אמרתי לו משהו כמו שזה מתחשק לי, למזלי הוא לא חפר הוא היה ממש אחלה

וחורף אז זה גם ממש הגיוני. בכללי יש הרבה שלא צמות כל צום, רק יו"כ ותשעה באב.

ובעיניי את ממש לא צריכה לענות לה, זכותך המלאה לא לצום מסיבותייך.

פשוט הייתי מחזירה לה מבט כזה, של מה שאלת?! 🤔 🙄שתחשוב פעם הבאה פעמיים לפני שהיא נכנסת לענייניהם של אחרים..

אכלתי ושתיתי לפני שיצאתי וסיימתי מוקדם היום אז אכלתי צהרים בבית.

אבל זה היה קצת רמאות, כי רק מי שצם זכאי לצאת מוקדם... לא נורא, צמתי בעבודה... 😅

אף אחד לא יודע שהיום צום

אגב, בגן החרדי שאני מלווה רוב נשות הצוות וחסידות ואמרו לי שהן צמות רק בתשעה באב ויו"כ, וגם תשעה באב לא צמים אם את בהריון או מניקה

היא חסידת וויזניץ, אמרה לי שכך זה אצלם בחסידות, ובעוד חסידויות. לא בדקתי מעבר

מעוכבת פוריות כבר לא מעט זמן

מהפה שלך לרבש''ע

משהו בסגנון "אצלנו נשים מקפידות לצום רק בט באב וביום כיפור" .

סביר להניח שהיא שאלה בתמימות ולא מכירה את ההקלות לנשים בהריון.

אם צום אז צום לכולם, הוא בטח לא מודע לכך שזה אומר שאת בהריון

שאומרים "לכם"

כאילו התורה הזאת היא רק שלי

היא של כל עם ישראל ואת לא איזה נספח

זה מסוג של תמימות שגובלת בזרות בגלל שהם מכירים רק את השיטחי. 

ברגע שמסבירים קצת מעבר, הם נפתחים לשמוע וזה ממש עושה פלאים.

( פעם הייתי באיזה מקום בשבת ונתקעתי בלי טישו. ולא היה לי ממש מה לעשות

אישה מבוגרת חתכה לי נייר ואמרה לי "הנה הבאתי לך" בציפייה שאני אשתמש יעני אני אסור לי לחתוך אותו ולה מותר

אז היא ה"גוי של שבת" בשבילי

לקחתי אותו אמרתי לה במבוכה קלה "השבת היא גם שלך, וגם לך היה אסור לחתוך" 

היא הבינה ואני מקווה שהיא עשתה משהו עם ההבנה הזאת ...   )

שאני לא צמה

אם מתעניינים עוד ואני בקטע לענות אז מסבירה

שיש צומות שאני צמה ויש שלא

צומות חמורים לעומת קלים

אם אני מבינה נכון הרדמת אותו עד עכשיו בהנקה ועכשיו קשה יותר כי את רוצה להפסיק להניק?
בזמנו אני לבת שלי הבאתי בקבוק עם מיץ כתחליף להנקה, וזה ממש עזר לי. (אגב, מאוד מהר נגמלה מהמיץ הזה והתחילה לישון לילות שלמים)
אבל אצלך את אומרת הוא עם מטרנה, אם תביאי לו מטרנה במקום ההנקה בלילה? זה יעזור? ניסית?
בעקרון לוקח לפעוטות 3-4 ימים להסתגל למצב חדש לפי מה שאני חוויתי.

אם אפשר - עדיף שהוא ייגש אליו וינסה להרגיע אותו בכל האמצעים האפשריים (בקבוק, מוצץ אם יש, נענועים, שירים, טיול בחוץ...)

ובנוסף - בשעות היום תסבירי לו (לתינוק) בצורה נעימה ולא מתפתלת: "אתה כבר גדול, אתה כבר לא צריך לינוק. אפשר לקבל חיבוק ובקבוק במקום." ולחזור על המשפט הזה הרבה פעמים, גם בזמן שהוא בוכה בלילה. הוא יקלוט את זה בסוף, גם אם בהתחלה זה לא ימצא חן בעיניו...

בהצלחה❤️

נשמע שהוא צריך תחליף להנקה, ולא מתרגל להירדם לבד.

בינתיים הוא התרגל לישון על הידיים, אבל אתם לא יכולים להיות איתו כל הלילה.

אפשר לנסות לתת לו מטרנה גם בלילה.

אפשר להרדים בעגלה.

או לא להרים אותו, גם אם הוא בוכה, שירדם במיטה ולא על הידיים. כמובן להיות איתו ולנסות להרגיע.

כתבת שלוקח מטרנה לפני השינה? מה קורה במהלך הלילה?

עד גיל שינה זה לגמרי הגיוני שהוא לא ישן לילה וקם כי הוא רעב

ואם מפסיקים להניק- אז צריך להשלים בתמ"ל לפי דרישה

ויכול להיות שהוא דורש...

כמטבן שמביאה לו מטרנה גם במהלך הלילה, מביאה לו למיטה הוא לא מחזיק לבד אז מסדרת לו עם שמיכה ברגע שהוא זז או מנסה להתהפך אז הבקבוק נופל וזהו הוא לא מטכן לקחת שוב.. אם בעלי מביא לו הוא מוציא אותו מהמיטה ואז הוא כן יכול לסיים אבל הוא לא נרדם עם הבקבוק...

וכמובן שאני מתחלקת עם בעלי בלילה.. זה כל כך הרבה שעות שאי אםשר לבד ..

השאלה אם כדאי לי להעביר לעגלה? איך הוא יתרגל להרדם במיטה?

כי בגן היא הייתה רגילה להירדם ככה עם בקבוק

ואז הייתי מעבירה מתוך שינה למיטה

ולאט לאט היא פשוט התרגלה למיטה

עד שראיתי שאין צורך בעגלה ופשוט התחלתי לשים אותה במיטה עם בקבוק

גם לגמול מהנקה וגם להרגיל להרדם במיטה

זה קשוח מדי

כדאי לך להפריד

קודם גמילה מהנקה ואחרי זה מיטה

עגלה זה פתרון נהדר

אנחנו נעזרנו בעגלה להרדמות עד גיל גדול (לא זוכרת גיל מדויק אבל היה שלב שהוא כבר לא השתמש בעגלה ברחוב אלא רק אם היתה בעית הרדמות)