המחשבה שלך היא שמה  - שאם תגידי לו שוב ושוב שבגלל זה הפרנסה תקועה הוא פתאום ירצה ילד?

ו"הסכמה" מהסוג הזה נראית לך נקודת פתיחה טובה לילד עצמו? שואלת בכנות

אני רוצה שזה יבוא ממנו... יותר מזה, אני לא רוצה שהוא יסכים בעל כורחו לילד נוסף אלא שירצה. אבל אם אני לא יגיד לו שבגלל זה הפרנסה תקועה בסוף הוא יבין את זה לבד..... הוא גם רצה ילד וקצת התחרט אני מחכה שירצה שוב.

ובכל מקרה, ילדים זה מאת ה' גם אם רוצים וגם אם לא רוצים (כן גם ילד כזה יש לנו... שהגיע "לא מתוכנן" ילד מהמם) ככה שאני נשענת על ה' ופונה אליו.....

והוא גם שהפך את הלב של בעלי ככה... והוא רוצה שנחזור בתשובה שנינו כנראה

גורם לו לחששות להביא עוד ילד?

ילדים זה הרבה שמחה אבל גם הוצאות... אצלי נגיד דווקא יש קשר בין פרנסה להבאת ילדים בכיוון הזה

שרציתי והוא אמר שבגלל זה נמנע עד שימצא עבודה...

בסוף חיכינו וחיכינו ולא מצאנו עבודה ואז הוא הסכים שנפסיק למנוע ונכנסתי להריון ואז הוא מצא עבודה.

זה קרה אגב גם עם השניה שלנו שחיפש עבודה מלא זמן ואיך שהסכים להיכנס להריון מצא עבודה ממש ממש מעולה

להגיד

שבגלל שהוא תוקע אותך הפוריות אז הוא נתקע בעבודה?

אבל התוצאה של שניהם זה ברכה בשבילכם.

או שבעצם בגלל שאין לכם עוד ילדים אז לא נכנסת ברכה לבית?

גם זה לא נראה לי קשור.

אז למה הכוונה?

אני מבינה מממש את הרצון שלך לעוד ילדים.

מבינה גם את האכזבה שלך מהעבודות שלו.

יכול להיות שהוא מרגיש גם תקוע ומפחד לפרוץ ובגלל זה מפחד לקחת אחריות ולהביא עוד ילדים??

זא אולי מבחינתו עוד ילדים זה עול כלכלי והוא מפחד מעול כלכלי כי לא  מצליח להתקדם בעבודה. אז פשוט מעדיף לוותר.

השעון דופק ללא ספק.

בכר הייתי עושה עבודה גדולה בתחום הזוגיות.

קודם כל שיהיה לכם טוב ביחד!

שהוא למרות המגרעות לא ירגיש שמאוכזבים ממנו

הייתי אולי שותקת (למרות הזמן שגוחק) ולא מזכירה את נושא הילודה

תומכת רק בו עכשיו.

מנסה להעלות אותו על דרך המלך.

נותנת לזה תקופה מסוימת.

לא מאמינה בהבאת ילדים מתוך אילוץ ומתוך חוסר רצון.

וכמו שאת לא רוצה שיכףה דעתו עליך גם הוא לא רוצה שתכפי דעתו עליו

ילדים צריכים לבוא מרצון ואהבה של שניכם!!

שוב מבינה אותך מאוד!!!

חיבוק גדול גדול גדול!!

אני מאמינה שהקב"ה יעזור וינתב ויפתח את הלב שלו. וזו כבר תיהיה חלק מהדרך של שניכם

שתקתי שנה.. אחר כך ביקשתי שנדבר... אחר גך הוא רצה שלא יווצר פיצוץ הלכנו יחד ליועץ זוגי לדבר אצלו. הגענו להבנות מה ואיך עושים... הוא לא כיבד אותם...

אחר כך שתקתי שוב שנה... ובכל הזמן הזה *אני* זו שצקיכה לקחת מניעה... נגד רצוני.. נגד מוחלט... שזה מאד קשה

וכן הרגשה קשה כלפיו שהצער שלי לא אכפת לו...  והוא יודע כמה זה מצער אותי... ואז הייתה תקופה שהוא כן אמר שלא נמנע.... ונכנסתי להיריון כימי והוא פתאום נלחץ....

הוא אומר שהוא פוחד על שלום הזוגיות כי מבחינתו הריוח יכול לערער אותה...

הוא דואג בכללית על הפרנסה כן וחשב מה יהיה בעיקר מבחינת חופשת לידה אבל אמרתי לו שאני אמורה לקבל......  ובכללית כל דבר קשה לו.... שזה גם מעצבן אני מתגברת על כל כך הרבה.

ואני מחכה כבר כמה וכמה שנים... בלי להגיד, בלי ללחוץ, לחכות לאהבה והרצון... ולא זה לא קורה. והזמן דוחק. כבר עכשיו קשה לי להכנס להריון... ואני רוצה יותר מילד אחד.....

תמכתי בו כל כך הרבה. כבר די נשבר. אנחנו חיים בטוב אבל הדבר הזה בינינו.

מה כוונתך בכך שכתבת שמבחינתו "הריוח" (בין הילדים?) יערער את הזוגיות?

וכתבת למעלה ששניכם צריכים לשוב בתשובה. אז מבחינתך זו עוד משימה? גם להתייצב בפרנסה, גם לרצות מעצמו ילד, וגם לשוב בתשובה?

"לשוב בתשובה" זה מבחינתך על משהו ספציפי או אולי על עצם הרצון לרווח כ"כ הרבה?

(שואלת רק כדי לחדד את הכתיבה שיצאה לך קצת נסערת. חיבוק)

סליחה זו טעות מקלדת...

אנחנו צריכים לתקן משהו כדי שלא נהיה תקועים...  כל אחד בתחום שלו....

לא התכוונתי שצריך לחזור בתשובה על הרצון לרווח זה יצא בטעות....

אלא לחזור בתשובה שנזכה לשפע כל אחד במה שכואב לו יותר..... כמובן שלי גם לא כיף שלא שמח לו בעבודה ומרגיש חוסר הערכה...  והייתי שמחה שירוויח יותר אבל זה בעיקר משהו שמציק לו. וגן הוא מצטער שאני עוצבה ושקשה לי שאין עוד ילד/ה אבל זה בעיקר מפריע לי....

לא בטוח שיש הרבה מה לעשות בעניין *כרגע*

את מביעה רצון והוא מביע חוסר רצון מוחלט.. לענ"ד ההחלטה אם למנוע או לא מסורה לצד שלא מעוניין. בין אם מדובר באישה, בין אם מדובר בגבר.

וזה מ'בעיות הילודה' הפחות מדוברות שלא נוגעות בפוריות

במקרה הספציפי פה את מדברת גם על עניין של פוסט טראומה שמעיב. זה לא פשוט.

את כותבת שהוא פוחד שזה יערער את הזוגיות.. איך חוויתם את ההריונות הקודמים? 

גם לשבת ולחכות בלי לעשות כלום.... שלא יהיה מאוחר מדי.

ברור לי שאם לא יהיו עוד ילדים בגללו זה יהיה תהום שתפריד בינינו לנצח. וגם מעוד נשים מבוגרות יותר יודעת שזה צער שלא עובר רק מתגבר יותר ויותר... וכל עוד יש סיכוי... לא מסוגלת לא לעשות כלום. כן אני לא מדברת על זה איתו יותר רק עם ה' יתבר.... ושהוא שואל אותי מה יהיה עם העבודה אני לא אומרת מה שבא לי אפילו שמבחינתי זה ממש מידה כנגד מידה....

בהריון האחרון הייתה סיטואציה חד פעמית שכפי שכתבתי לא קשורה מבחינתי להריוח ומבחינתו כן...

בעבר הזוגיות הייתה יותר מאותגרת כי הפוסט טראומה הייתה מאד נוכחת אבל כבר הרבה שנים זה לא המצב...

וגם אם הריון זה מורכב מהימים הרגילים לפעמים אני מצפה ממנו להיות שם לצידי כפי שאני איתו בהרבה מורכבויות. כן.

הוא כן פוחד ואומר שיש הריונות שמשפיעים עלי מדי הורמונלית ואמרתי לו אין אישה שהריונות לא משפיעים עליה הורמונלית וכולם גברים ומסוגליל גם אתה יכול.

לא תגידי אני יולדת כל שנה... רחוק מזה מאד מאד....

הילדים שלנו כבר גדולים הקטנה שלנו גם כבר עצמאית ווד כמה זמן מסיימת גן...... וכן... השעון מתקתק זה ה' ברא ככה את העולם.

וזה נסיון נורא ואיום מבחינתי!

את עובדת?

את מבינה את חוסר הרצון בעוד ילד?

כמה ילדים יש לכם?

יש לך הרבה מאוד הנחות שלא מקדמות אותך

כתבת- ברור לי שאם לא יהיו עוד ילדים בגללו זה יהיה תהום שתפריד בינינו לנצח

למה זה ברור לל שהםתרון לכך הוא עוד ילד?

אולי הפתרון הוא דווקא אצלך

את מוכנה לקחת את הסיכון שהמחיר של עוד ילד יהיה לאבד אותו?

כתבת שכל הגברים מסוגלים להכיל אישה הורמונלית-

למה את מניחה ככה- ולמה זה רלוונטי?

הוא בדיעבד שמח על כל אחד מ4 הילדים שבאו רק בזכות שאני רציתי למרות שהוא לא התלהב.. ..

וכן הוא בנאדם בגלל הפוסט טראומה שקשה לו להניע את עצמו ובלי שהייתי מניעה דברים לא היינו מגיעים רחוק בחיים.....

לגבי המשפט האחרון הכוונה שלרוב הגברים זה בטח לא הכי פשוט אבל הם שורדים.... מתכוונת לרוב הגברים הנורמטיבים מסביבי. אחים, גיסים, חברים שלו, שכנים שלנו.... לא סתם יש על זה מערכונים של אדיר מילר. זו בעיה שכולם מתמודדים איתה ואולי זה לא תמיד כיף וקל אבל שורדים.

גם הריון זה לא תמיד כיף וקל, ואישה עצובה זה עוד יוצר לא כיף וקל.

נכון את הורמונלית

אבל האם זה מצדיק כל התנהלות?

אולי גם לך י שמקום לקחת אחריות -לא להתפרץ עליו, לא להעמיס עליו את כל הציפיה להכיל את מצבי הרוח.. לפרוק אצל חברה, ללכת לטיפול כדי לפרוק, לכתוב לעצמך..

גברים נורמטיבים דווקא מאוימים מעודף ציפיה רגשית ומצורך להכיל הם לא מבינים מה הז אומר ועודף דרמטיות מבהיל אותם..ככה רוב הגברים שאני מכירה גם ההכי רגיישם ונפשיים..

כנשים יש לנו ציפיה שיכילו אותנו ושזה יתן לנו בטחון וזה כואב לגלות שהם לא באמת מסוגלים עד הסוף.רק חלקית

ומנסיוני אפשר ללמוד לעבוד עם עצמינו, למצוא מקום אחר להניח את כל הבלגן ולא שכלום לא מולו. אבל לא הכל. ולא עם כל גודל הציפיה.

לצפות ממנו להיות מי שהוא לא

לא מקדם

וגם לו י שתפקיד ואחריות כמובן

אבל כן חושבת שצריך להתנער פה מהנחות יסוד שמקבעות אותך וקצת חוסמות את הפתחי איוורור

שיותר מ90 אחוז מהאנשים שנשאלו על חרטות בחיים, העידו על עצמם שמתחרטים שלא הביאו עוד ילד

ואת עוד עם רצון, זה בטח יותר מוחשי כבר עכשיו

בטוחה שכואב לך מאוד, וודאי שתעשי כל השתדלות בתפילה ותחנונים לבורא עולם שיהפוך לבו ויתהפך רצונו.

וכן, ייתכנו משקעים בין בני זוג קל וחומר בזוגיות ארוכת שנים.. אבל הבחירה בזוגיות כל יום מחדש למרות.. היא זו שעוזרת להחזיק ולהתקדם.

תמשיכי להתפלל ומקווה שהשם יעשה רצונו כרצונך

וממליצה כם על טיפול אישי עבורך

אבל החוקרים אומרים שככל הנראה לא משנה מספר הילדים, הרבה פעמים יהיה את התחושה למה לא הבאתי עוד אחד(כלומר זה תחושה שנמצאת לא משנה כמה ילדים יש . גם אישה עם 10 ילדים תרגיש שאולי הייתה יכולה להביא עוד אחד ..)

צודקת.

בהחלט

הייתי מנסחת את זה עכשיו אחרת

כמו שהוא לא רוצה שתכפי דעתו עליו.

הוא לא צריך לכפות דעתו עלייך.

אז מה כן?

להתפלל להתפלל להתפלל!!!!

שאם הקב"ה יודע שמגיע לי עוד ילד

אז הוא יגיע

גם ולמרות האי רצון כרגע

זא לא בכח ולא בלי הסכמה

הקב"ה כבר ידע מה הפתרון

ואני בטוחה שיש. אם באמת זה מה שנגזר

לא נכנסת לניתוח על המידה כנגד מידה,

אבל נשמע ממש לא פשוט להיות בכזה רצון שאי אפשר לממש בתחום הפוריות.

וגם המעבר בין עבודות וחוסר מיצוי יכולות של בעלך זה לא קל בכלל. אולי גם קשור לפוסט טראומה?

חיבוק גדול גדול !!

כן כנראה שזה קשור... הוא גם היה בטיפול והתקדם הרבה עד שמיצה לגמרי ונעצר שם... זה עזר בהרבה תחומים. בעבודה של עכשיו הבעיה היא באמת

שיש בה המון דרישות שכל היום עולות ושכר נמוך מאד שלא עולה בכלל ואני מסכימה שהגיע הזמן למצוא משהו טוב יותר.... רק מקווה שלא יפטרו אותו בסוף מרוב חוסר מוטיבציה שהתחיל לו כבר כי הוא מיואש למה זה לא יעשה טוב לאף אחד.

שאת נמצאת בנקודה שאת צריכה לבחור.

בעלך לא מוכן כרגע בשום אופן, את זה כנראה לא תוכלי לשנות.

השאלה מה את עושה עם זה.

אני מבינה את הקושי ממש ממש ממש.

כשרוצים, ואי אפשר, לא משנה מה הסיבה, זה שורף וקשה.

אבל המסלול שבו אתם נמצאים כרגע הוא מסלול התנגשות.

ההקבלה שאת עושה בין ההריון לבין העבודה שלו יכולה לפגוע בו מאוד. ואני גם לא בטוחה שבאמת יש קשר.

יש כאן הרבה האשמה, שאני לא בטוחה שהיא מקדמת אותכם.

מותר לך לכעוס

מותר לך להתאכזב, לכאוב, להיקרע.

אבל יש לך בחירה איך להגיב לזה ואיך להתמודד עם זה.

וזה בסדר להחליט שבסדר העדיפויות זה הדבר החשוב לך ביותר, אבל יכול להיות שהמחיר של ההתעקשות והמשך ההאשמה שלו תגרום לפגיעה בזוגיות שלכם.

השאלה האם זה מחיר שאת מוכנה לשלם.

ואם לא, אז צריך לחשוב מה כן. ואיך מובילים לכך שזה שאת מכבדת את הרצון שלו, דווקא מחזק את הזוגיות שלכם.

ואם זה שבר כל כך גדול, (וזה לגיטימי והגיוני!) אולי מה שצריך כאן זה דווקא עזרה עבורך. טיפול אישי שלך כדי להצליח להתמודד עם זה.

זה מאוד קשה שבן הזוג לא מוכן להשתנות ולשנות את דעתו. אבל יש לנו בחירה איך אנחנו מגיבים לזה, ומה אנחנו עושים את זה.

נשמע שאת מאוד כועסת עליו, השאלה האם את מסוגלת לראות גם את הצד שלו? להרגיש באמת את מה שהוא חושש מפניו (גם אם לא להסכים)?

לפי דעתי השלב הראשון כדי לפתור או לגשר על פער הוא קודם כל הבנה וראייה של השני. אז הייתי מתחילה מניסיון לבדוק האם את רואה אותו. ואחרי זה, לראות מה הלאה

פוגע בזוגיות שלנו. והרצון והכאב לא יעלמו גם אם אשלים עם זה... אני לא מאמינה במחיקה עצמית (של שנינו)

וזה גם לא שאין סיכוי שזה ישתנה מבחינתו, כתבתי בהודעה שהוא אומר לי לפעמים אם תקחי אחריות על... ואם תהיי יותר....

כלומר האופציה מבחינתו היא קיימת בתנאים מסויימים רק שהוא אפילו לא אומר לי מהם....

הנקודה לנסות להבין זה מעניין כי אני בשכל כן יודעת את עמדתו אבל להבין זה ברובד שונה ואת זה אני מקבלת......

תודה.

שאולי לא מרגיש לו מספיק חזק בשביל עוד ילד..

וזה גורם לי לחשוב על זה, גם בהקשר של מה שאת כתבת, שהדבר הכי חשוב כל הזמן הוא לחזק את הזוגיות. וגם עכשיו.

יכול להיות שאם הוא ירגיש יותר נינוח במישור הזוגי יהיה לו קל יותר לזבוח את הרצון עבורך, אבל האמת היא שכמו שכתבה @תקומה ויפה מאוד, את צריכה להכין את עצמך גם לאופציה של לא. וזה לא משנה שהוא זה שאומר לא, הוא שליח של בורא עולם לתוצאה. ואותו בורא עולם גם היה רוצה שתהיו בטוב בזוגיות, בין אם יהיה עוד ילד בעז"ה ובין אם לאו

נשמע לי גם משהו עמוק קצת מעבר..

זאת ככה שהוא שומר על הזוגיות בזה... אבל זה בגלל שנקודת המוצא שלו היא שאני מדי הורמונלית וזה מה שגרם לבעיות, ואני לא מסכימה עם זה.. ...

אני לא מתחברת לרעיון להכין את עצמי לאופציה שלא... אני מכינה לאופציה שכן. אם עוד 10 שנים אני ראה חלילה וחס שה' מחליט שלא אז אולי אשלים... עם ה'. 

אבל

אני חושבת על התגובה שכתבת ל@תקומה מתחת, הוא חושב שמניעה שומרת על הזוגיות ואת נעצבת מכל ווסת שמגיעה או מכל צום שמגיע.. אולי הוא לא מבין שבעצם ככה הוא לא שומר על הזוגיות? כי את לא בטוב איתו כמו שכתבת, בפנים. זה יותר חיצוני כי את שומרת את התחושות שלך לעצמך.

אם את ככ מחוברת לרצון הזה שלך ורוצה שיהיה חלק ממה שעובר עלייך, את צריכה לשתף אותו בתחושות.

ואגב, אתם לא המקרה הראשון שאני קוראת עליו שהגבר לא מעוניין בעוד ילד בגלל ההשפעות של ההריון על האישה. לא לכולם קל להתמודד עם זה. יש אולי יותר נשים שירצו למנוע בגלל זה מגברים, אבל זה בהחלט קיים. ואני חושבת שאת צריכה לשים את זה על השולחן ולדבר על זה שבגלל שהוא מתקשה להתמודד עם תקופה קצרה שיהיה בה אולי קושי, שהוא טבעי ונורמלי, הוא מונע ממך תקופה ארוכה רצון וכמיהה מאוד מהותית ומשמעותית עבורך. ואז יוצא שבמקום ׳קושי קצר׳ הוא מקבל ׳קושי ארוך׳ כי את מאוד שקועה בצער על זה. ומשם תראי איך מתקדמת

אבל בלי שהוא יודע שזה ככ קשה ומהותי עבורך, זה נראה שאת ׳מסתדרת׳ עם הלא

סידר לי בראש הרבה דברים גם לגבי עצמי.

אבל יש לי שאלה לגבי מה שכתבת-

לפעמים גם קושי קצר ולפעמים אולי אפילו מקרה אחד בודד של קושי יכולים להרוס דברים או ליצור משקעים והרס לטווח ארוך.. לא תמיד דברים נקודתיים שקרו עוברים. לי יש פחד מדברים כאלה ואני מרגישה שאני זהירה בגלל זה בכל מיני דברים בזוגיות...

מקווה שאני מובנת

על שיטת המובחנות לש אפרת צור ש קורס שלה אינטרנטי קצר ומעולההה

ממש ממש נוגע בעיני בשורש של מה שאני קוראת ממך

את מהממת וגיבורה וכמה הלב שלך סוחב!!!❤️❤️❤️❤️

אבל שימי לב

יש בינכם משחק תפקידים

בו את בעצם שנים מוחקת את עצמך, שומרת בפנים את התסכול כדי לא לפגוע בזוגיות..

התפיסה שחושבת שאם אביא את כל כולי לקשר זה יפגע בקשר כי בקשר אמור להיות מרחב רגוע בלי מריבות ובלי כאב חזיתי מובע

זה תפיסה שמאפשרת מפגש מאוד חלקי בקשר הזוגי

כי את נוכחת מולו- רק בחלק ממך

והוא- כנ''ל כנראה..

ואז יש המון המון נפרדות בעצם

נכון בזוגיות יש כאילו שקט

אבל זה שקט תעשייתי..

כי הלב מתוסכל

שלו ושלך

וזה בסוף גם יכל להתפוצץ

מובחנות אומרת

אני מביאה את עצמי

לגמרי

הוא מביא את עצמו.ואנחנו לומדים להביא את העצמי לשי תוך כדי הקשר.

וכן זה עובר בהכרח דרך מרחב פחות נעים

שכן יהיה בו כאב ואולי כעס ואולי חוסר הסכמה

אבל זה יהיה אמיתי

וזה גם יגרום לתזוזה

ובסוףף

התזוזה תביא לחיבור אמיתי יותר

כנה יותר בו הדברים על השולחן

בו לא חיים כל אחד לכרית של עצמו

אלא הקשר יוכל וילמד להכיל גם מורכבויות

ולא להתפרק מזה

להפך

לגדול

כולנו מפחדים מלערער מלהרוס מלהרחיק מלבלגן את השקט

אבל יותר מפחיד

זה להחמיץ

את הפוטנציאל לקשר שיש לך בו מקום אמיתי להיות ולהביא את עצמך

כן להביא את עומק הכאב והתסכול שלך(לא בהאשמה. בשיתוף כנה)

וכן הוא יעמוד מולו

וזה יבהיל אותו לרגע.אולי מאוד.

אולי הוא יתקיף מבהלה. אולי הוא פשוט יסתגר וישתוק.

אולי.

אבל אחרי זה

אתם תדברו

ותדברו

והוא יביא גם את עצמו.

וגם את אולי תבהלי לרגע .

ואולי תבכי ואולי תפגעי

אבל

אתם תעברו את זה.ותדברו ותדברו.

וסוף סוף.תכירו.

ותלבנו את המרחב הזה עד הסוף.

בלי לטייח ולעגל פינות

ותמצאו פתרון.

ותגדלו מזה.

ובסוף גם תתקרבו מזה.

תגלו כמה הזוגיות שלכם יכולה להכיל הרבה יותר וכמה עוצמות יש בה.

לשניכם י ש נק' כאב.

ולשניכם מגיע שיהיה לה מקום.

שזאת לא אני ..

אבל לוקחת לעצמי גם מה שכתבת

אצלנו הקשר שלי ושל בעלי הכי פתוח ומשתף. אצלנו זה לא הנקודה. זאת יותר נקודה אצלי של פחד מלהרוס דברים בחיים. שהאתגר יהיה גדול מידי במשהו מסויים ואז זה יהרוס.

יש לי משקעים מהחיים (בעיקר מהבית בו גדלתי) שלימדו אותי כמה החיים יכולים להיות שבריריים. כמה איזון שמופר יכולים להרוס אם זה קצת יותר מידי.. מעבר ליכולת. וכן, הריון ולידה יכולים להרוס איזון. בכל הריון ולידה אני מתפללת לקב"ה שהכל יהיה בסדר ושנעבור את זה בשלום.

כלומר, שלך עצמך

נגיד אני מסכימה עם חוסר איזון אחרי הריון ולידה. אבל הנה, מנסיונך, זה עובר ומתאוששים ב״ה, עם הרבה תפילות לפני בדרך ואחרי, סיעתא דשמייא עם הכנה מנטלית נפשית פיזית, עם תיאום ציפיות.

משקעים מהבית יכולים להשפיע, אבל הרבה משליכות מהבית שבו גדלו על עצמן אבל את זו לא אמא שלך ובעלך זה לא אבא שלך. אתם פועלים אחרת כי אתם אנשים אחרים וחשוב ליצור את הנפרדות הזו.

אם זה תוקע אותך לתחושתך, כדאי לטפל בזה

❤️

אבל אם אנחנו מזהים את זה, צריך לגעת בשורש ולנסות להירפא.

וגם, לדעת שזוגיות הוא מרחב שבו אני פגיעה וחשופה. הלב שלי כל הזמן בחוץ, אבל בלי זה לדעתי הזוגיות לא שלמה עד הסוף והחיבור הוא אחר

כי כל אחד שקוע בעמדה שלו חזק, וזה נהפך להיות אחד מול השני, במקום אחד יחד עם השני.

אני גם לא מאמינה במחיקה עצמית. אבל כן מאוד חשוב לי הכבוד אחד כלפי השני והיכולת שלנו לראות זה את זה, ואני לפעמים "משלמת על זה מחיר" של וויתור.

אז נכון, כאן זה מחיר מאוד גדול. אבל אני חושבת שכאן מגיע העניין של אחריות על עצמנו.

מבחינתי ההסתכלות היא כזו - אני לא יכולה לשנות אצלו כלום, בן הזוג הוא כזה עד 120. לוקחת או לא?

אם התשובה היא כן, עכשיו השאלה מה *אני* עושה כדי שיהיה לנו טוב יחד.

הפעולות שלו בעניין בכלל לא מעניינות.

לא כי לא אכפת לי, אלא כי לא מקדם אותי לחשוב מה בן הזוג יכול היה לשנות, ומה היה יכול להיות יותר טוב לו רק הוא היה עושה אחרת.

על זה אין לי השפעה. יש לי השפעה על עצמי.

ולכן, כדי להצליח להיות זוג יחד, ולא זוג לעומתי, המיקוד של העבודה הוא כלפי פנים. מה אני יכולה לשפר, מה אני יכולה לעשות, איך אני יכולה לעזור לעצמי להתמודד.

ואז זה גם מוריד הרבה כעס כלפי בן הזוג, כי הציפייה היא רק מעצמי, ובסוף בסוף, זה שאני מתמקדת באחריות שלי, עוזרת לי להיות בחמלה כלפי השני. ככה אפשר להגיע ליכולת לראות באמת את בן הזוג השני. לא כהבנה שכלית, אלא ברגש. 

אנחנו דווקא ביחד כל הזמן, אבל זה שזה משהו שאני חיה סביבו כן יהיה לא יהיה כן מחזור לא מחזור, עברו כבר כך וכך שנים מההריון של הקטנה... הנה בשישי צום ושוב אני נאלצת לצום.... זה פוגש אותי בכל מקוםגם אם אני ממש מנסה לא לחשוב ולהדחיק.

וזה מצער אותי.... ולא יעזור. ואני יכולה לא להגיד לו כלום...

ואז הוא שואל אותי מה קרה שאני עצובה ואני אומרת לו שהוא מעדיף לא לדעת.... וזה דבר כל כך דומיננטי בעולם ובחיים שלי אז גם אם אני לא אומרת כלום, וגם אם זה בכלל ממול לה' ולא ממולו אם אני לא בהיריון, הרבה ממה שעובר עלי הוא פשוט לא חלק ממנו וזה תהום בין האיש לאישתו כי הוא שותף בחיים שלי חוץ מזה.

והוא גם אמר לי הכי קל לי "לותר" ולזרום לעוד ילד... רק שהוא באמת מאמין שזה לא טוב ואני מאמינה שזה כן טוב.... 

ממש כואב לקרוא בכל תגובה את הרצון שלך לגונן עליו ולהיות בסדר ולהתחשב בו ולשתוק כדי לא להכאיב לו. את נשמעת אישה מדהימה אבל במערכת יחסים בריאה זה לא אמור להיות ככה. מותר לך להביא את עצמך ב100% ולשתף בכל מה שאת חווה, במיוחד בחלק שהוא כל כך משמעותי בחיי כל אישה. ואלוקים הוא לא הבן זוג שלך, יש לך בן זוג! ובשונה מאלוקים, הוא ממש עונה, במילים ואפשר לקיים תקשורת דו כיוונית.

ואם קשה לך למנוע כמו שכתבת אז את לא חייבת!

יש דרכים אחרות. ההחלטה על ילד נוסף היא בדיוק כמו ההחלטה על מניעה וצריכה להתקבל בהסכמת שני הצדדים.

ובמאמר מוסגר, אני לא מבינה איך הגענו למצב פה בפורום שהשיח הוא המניעה זה הטבעי ועוד ילד זו החלטה שצריך לקבל. בעיני, זה שיח שהוא לגיטימי בחברה שבה מקובל להשתמש בעוד אמצעי מניעה. בחברה שבה התפיסה היא שרק האישה מונעת, אין שום סיבה להתייחס למניעה כמצב טבעי. 

לא ככ הבנתי איך קישרת בין התשובות פה בשרשור לדעה הרווחת לגבי מניעה בפורום

הרי זה אשכרה שרשור על זוג שבו הגבר לא מעונין בילדים נוספים כרגע, כן?

מן הסתם לא תמצאי פה תשובות על ׳מניעה זה לא לכתחילה׳, כי איך זה מקדם את הפותחת? (וברוך השם שיש פה נשים רגישות)

ואם את מדברת על הנושא בלי קשר לשרשור הזה ספציפית, אז מי שמונעת לרוב רוצה בזה בעצמה או/ו יש לה את השיקולים שלה. 

חושבת שבאמת באמת המיקוד שלך צריך להיות כלפייך.

מן התבוננות פנימית על עצמך,

להבין יותר מה מניע אותך

למה כל כך חשוב לך

האם יכול להיות שאת תולה את האושר שלך בדבר הזה? האם יכול להיות הרצון החזק והמבורך שלך לעוד ילד, משפיע על ההסתכלות בדברים אחרים?

איזה דברים תוכלי לעשות כדי לגשר על הפער?

איזה דברים תוכלי לעשות כדי לחזק את הקשר שלכם?

אין כאן תשובות שלי, זה רק שלך. בעיניי זה תהליך שיכול לקחת זמן, אבל ממה שאת כותבת כאן, אני חושבת שהדבר הכי נכון הוא להתבונן פנימה, לנקות את האשמה והכעס כלפי בעלך ולהבין איך *את* יכולה להשפיע.

כי ברגע שאת מרגישה שאין לך אפשרות להשפיע, זה מערער ומכעיס, וזה מופנה כלפי בעלך.

אבל אני חושבת שבסיטואציה כאן יש לך עוד הרבה אפשרויות, פשוט קשה לחשוב קצת אחרת ממה שהתרגלנו. וכשאנחנו מרגישים שיש לנו מה לעשות, אנחנו מרגישים שליטה וזה גם יכול להפחית את הכעס והתסכול.

אבל אני חושבת שבשביל תהליך כזה צריך להגיע נקיים. זאת אומרת לנקות את כל הרצונות והכוונות של לאן להגיע בסוף הבירור, ולתת לעצמנו לשים סימני שאלה על הדרך שלנו עד עכשיו.

אני מאמינה בליווי מקצועי בדבר כזה, כי אני חושבת שקשה לעשות את זה לבד. אבל גם אם לא, יכול לעזור להתחיל להתבונן על עצמנו, ולנסות להבין מה מפעיל אותנו ואיך אפשר להקל

שאמרתי לו פעם שאם הייתי יודעת שאני יעבור כזה עינוי סביב הפוריות כל כך הרבה שנים וכל כך הרבה עינויי נפש, שאני באמת לא כתבתי פה את הכל אבל תחשבו מה זה שנים של חודש אחרי חודש ואת יודעת שהאושר הוא במרחק יד...

שרק יגיד כן אבל הוא לא זה מאד קשה..... גם אם זה ה' והכל, יש פה גם בחירה שלו.

אז לא יודעת עם כל הטוב שבו אם הייתי הולכת על זה. אני אוהבת אותו והכל אבל עברנו גם חוץ מהפוריות המון המון קושי וואלה זה הרבה מאד ומדי.....

ומה שמחזיק אותי זה רק שאני מאמינה שבבץסוף זה יקרה ויהיו לנו עוד כמה ילדים. זה הדבר היחיד.

חיבוק גדול גדול!!!!!!!!!!!  

וגם-

לפעמים עוזר לי לנסות להסצכל ממבט אחר

-לדמיין מה הייתי חושבת על הסיטואציה כשהיינו בשלב של לפני האירוסין והתחלת הקשר,

כשהיינו לגמרי מושקעים רק ברצון לבנות קשר ביננו בלי קונפליקטים של החיים...

-או, לדמיין איך אסתכל על זה כשנזדקן ביחד בע'ה בגיל 80...

ומשהו קצת אחר:

*והכי עובד*

-לנסות להיכנס לעיניים שלו, ממש, לדבר בשמו עלי, לספר את הסיטואציה, ופתאום אני מגלה כמה כשאני מורידה את ה''מקום האישי'' שלי,

אני מגלה בעצם כמה הוא עושה, כמה הוא מתאמץ ומתעלה עך עצמו בשבילי וקולטת אתהדברים ''המעצבנים'' שלי שאני צריכה לשים לב אליהם בעצמי...

שוב חיבוק וב'הצלחה גדולה!

נשמע קשה, לא יודעת אם הייתי מצליחה לעמוד בזה

תראי הוא באמת נשמע מעט נוקשה, כאילו לא יודעת אם נוקשה כמו פחד כזה מפרנסה, מהחיים, ממה יבוא ואיך נסתדר/נתמודד, 

אני אומרת לפני הילדים נסי להקליל אותו ולהביא לו מלא אהבה ופרגונים

תרימי לו, תכיני לו מה שהוא אוהב, תראי לו שהוא הכי מושלם בעולם

תפתחי אותו, נסי לשדר לו שהחיים יפים והכל יהיה בסדר

תחשבי עליו בתור נער מתבגר או ילד קטן של אמא מה הוא הכי היה רוצה עכשיו? חיבוק משום מקום, ארוחה מפנקת, יציאה עם חברים, לא יודעת מה שמתאים לו 

זה לא קל במיוחד שאת בצער 

אבל אני חושבת שזה הדרך ללב שלו, 

להקליל לו את החיים ואת הלב

להראות לו שהש-ד לא נורא כל כך 

לשמח אותו

היא אחת הציפיות שכשהן לא מתממשות- הכי מכאיבה.

ממש חור בלב

אני מכירה את זה מכל הכיוונים-

גם בן זוג שלא תמיד בקצב שלי

גם כשכבר כן מצואמים- לא תמיד זה מצליח

וגם כשזה מצליח- לא תמיד זה מחזיק

עברתי את כל השלבים

אבל אני גם חושבת שלחיות את החלום ואת הציפיה גורם ללא לחיות את החיים.

זה הורס מבפנים

ובסוף גם עלול להרוס זוגיות ולהרוס אימהות

זה בסדר לרצות ולתת לאכזבה מקום

אבל לתת לרצון הלא ממומש הזה את כל האנרגיות. את כל החיות שבך,  את כל כובד המשקל על העתיד שלך - יכול להיות שתסיימי בלי הילד הנכסף

אבל גם בלי הטעם לחיים

ויש לך הרבה טעם לחיים

יש לך בעל טוב וזוגיות טובה

יש לך 4 ילדים שהם עולם ומלואו

זה ברכה גדולה מאוד!

זה לא אומר עכשיו לותר או לבטל אצ עצמך

אבל כרגע לפי מה שאת כותבת- זה כל התכלית

קודם כל נשמע ממש כואב וקשוח מה שאת מספרת❤️

לפנות לה' זה בעיני תמיד טוב חשוב יקר ועוזר❤️

מעבר לזה, נשמע ממה שאת מתארת שאתם אחרי הרבה שנות נישואים לא קלות בכלל, ושיש לשניכם משקעים רגשיים.

משקעים רגשיים זה דבר שלא נעלם, ובעיני ממש ממש לא כדאי לנסות להתעלם מהם.

מנסיוני בעבודה עם נשים ובכלל יכולה להגיד לך שרוב המריבות של רוב הזוגות הן תוצר של משקעים שלא טופלו, שנראה היה שיותר קל כשהן קצת שכחו לטאטא אותם מתחת לשטיח, וכאילו להתקדם, אבל האמת היא שזה לא באמת עובד.

כי בעצם המריבות, ההתפרצויות, ההתקלויות הזוגיות הן תוצר של משקעים רגשיים שלא טופלו, ובעומק היותר עמוק, משקעים אישיים שלא טופלו.

רגשות הם סוג של אנרגיה, ואנרגיה צריכה שחרור, וכל עוד לא ינתן לה המקום שהיא זקוקה,

היא תשוב ותתפרץ עד שתקבל מרפא.

נשמע מהפוסט שלך לצד הכאב הגדול והמובן על הנושא של הילודה,

שיש לשניכם משקעים רבים סביב נושא הפוריות, ואולי גם סביב נושא העבודה, וממש ממש כדאי לטפל בהם.

בעצם עושה רושם שכל הסיטואציה הזו היא תוצר של עניינים שלא טופלו עד שבעלך אומר די, ואת מהצד השני גם מרישה שלא רואים אותך.

אם הזכרת חזרה בתשובה, א אני ממש מאמינה שחזרה בתשובה זה בדיוק זה,

וזה מה שה' רוצה מאיתנו. לחזור לעצמנו, לקלף את כל המשקעים הרגשיים, לפתור את הדברים האלה שמרחיקים ויוצרים

חיץ, מרירות, טינה, ביקורת, כאב, מריבות, קושי, מרחק וכו

מתוך המקום הזה, כשתהיו בלב נקי אחד מול השני,

אני מקווה שתצליחו להבנה והסכמה ושלום גם בעניין הזה❤️

תצוגה של כלי תחבורה, בעיקר משאיות מקום המדינה עד היום. אפשר גם להיכנס לתוך רוב כלי התחבורה.

מדשאות, אגם עם ברבורים, מתקנים שווים, פינת חי קטנטנה

בעיקר המזרקות שוות, יש גם קצת מתקנים

הפארק המפורסם שנמצא בלב ירושלים ;)

הצבאים מסתובבים בחופשיות, ואפשר לראות אותם. אפשר לקבל גם משקפות בכניסה.

הכניסה היא ללא תשלום, אך אין שם כמעט חניה.

חיסרון- חם!!

יש לפעמים פעילויות יצירה או הצגות, גם חינמיות. אפשר להתעדכן באתר שלהם...

ליד ממילא

מרטיב לגמרי, צריך בגדי החלפה

נדלקות כל שעה או שעתיים...

מנסה ממזרח למערב ומוזמנות להוסיף עלי, כותבת רק מה שזוכרת עכשיו

בהודעה נוספת אכתוב מעיינות עמוקים/רב גילאיים:

מעיין עמית במגדלים- פארק חמוד של דשא ו2 בריכות רדודות, עם תעלה כזו שמחברת בינהם ואפשר ללכת בה גם. צמוד לעגלת קפה שווה ממש(עם אוכל והכל) ויש שם גם סטודיו סדנאות צמוד אם רוצים בכלל לסגור פינה

מצפה בניו- בין חוות עמק אברהם לאלון מורה. מצפה מהמם עם שכשוכית חמודה.

מעיין אירוס השומרון- מעיין חמוד באיתמר, בתחילת הכביש לכיוון הגבעות. נקרא גם עין נריה.

מעיין עמשא- בעליה להר ברכה, 2 בריכות רדודות בקצת מרחק אז גם אם יש אנשים זה יחסית מתחלק

עין שלהבת-יה מעיין משה- בגבעת שלהבתיה ביצהר(פשוט ממשיכים ישר עם הכביש של הישוב בלי לפנות עד אחרי הטחנת קמח, יש שילוט. בריכה עגולה גדולה ובכל הפעמים שהיינו שם היינו לבד

פארק הצנירים בקדומים- פארק דשא גדול יחסית עם כ6 בריכות כייפיות והרבה דשא, הבריכות במפלסים שונים ככה שהרבה פעמים אפשר למצוא פינה לעצמנו.. אם רוצים לסגור יום שלם יש באותה שכונה גם את פארק צפנת שהוא גן שעשועים שווה עם איזור סקייטפארק.

מעיין איל ברחלים- מעיין מלאכותי מסודר ונוח מאוד עם ילדים, יש הרבה דשא סינטטי ומקומות ישיבה והוא מתוחזק ברמה דיי גבוהה

פארק ידידיה ברבבה- מעיין חדש, יחסית עמוס(בעיקר מבחינת חניה) אבל הבריכות ענקיות ויש הרבה דשא אז לא מורגשת הצפיפות במקום עצמו. מורכב מ2 בריכות גדולות מחוברות, הכי עמוק הגיע לבת שלי(בת שנתיים וחצי) למותן. יש שם גם עגלת קפה חמודה ועגלה של שניצלונים והמבורגר כזה, אם רוצים אוכל חלבי ולא רק נשנוש, יש קצת מעל המעיין עוד עגלת קפה.

עיינות שיר בקרני שומרון- לא הייתי🫣 אבל שמעתי שגם ממש חמוד.

מוסיפה אחד בבנימין גם שאנחנו אוהבים מאוד-

עינות רעי בגבעת היובל בישוב עלי. 2 בריכות מחוברות בתעלה כזו והכל רדוד וחמוד, כולל בית עץ כזה ומקום ממש מותאם לקטנטנים.

מודה שבזה אני פחות בקיאה כי אני דיי נמנעת מלהגיע למקומות כאלה, מצד צניעות ומצד בטיחות של הילדים שלי שלא יודעים לשחות.

אבל אנסה כמה שאני זוכרת ופה באמת אשמח שיוסיפו עלי..

עין כפיר ליד אלון מורה- בריכה רדודה+עמוקה, מחוברות. יש גם ניקבה שלא תמיד רטובה.

עין אב"י(נראה לי זה השם שלו) ביקיר- חושבת שרק עמוקים

מעיין חוות יאיר- לא זוכרת אם שניהם רדודים או אחד רדוד ואחד עמוק😆 אם מגיעים לחוות יאיר יש שם טיילת תצפית מהממת עשויה כולה מעץ על הנוף.. משהו ממש מטריף.

מצפה הדר אריאל- קריית נטפים- בריכה גדולה לא מאודדד עמוקה אבל כן סביבות 70 ס"מ, מתאים גם לילדים שלא שוחים אבל בעיקר לגדולים יחסית. בריכה מלבנית שקצת נראית כמו בריכת שחיה רגילה רק על הנוף

מעיין אוריה בתפוח- בריכה עמוקה שממנה יוצאת מגלשה אל הבריכה הרדודה, אפשר לעלות למגלשה בלי להיכנס לעמוקה. יש עגלת קפה חמודה צמודה.

בטוחה שיש עוד אבל כאמור אלה המעיינות שאני פחות בעניין שלהם אז מוזמנות להוסיף

פארק עם המון דשא, אגם ברווזים, מגלשות גבוהות ומתקנים, והכי שווה- מזרקות מים!

המזרקות פתוחות כל יום מ8-21.

בתוך הפארק יש גם את גן החי (בתשלום של 30₪ לאדם, מגיל שנתיים)

כדאי להביא מגבות ובגדי ים

שטח ענקי עם דשא, אגם, מתקנים ומגרשים. נמצא מול בילינסון והקניון הגדול אז הגעה ממש נוחה

מעבר לזה שזה שטח דשא ענק יש שם גם מתקני גן שעשועים ענקיים ואומגה קטנה. לא מזמן, אולי עדיין, היתה שם גם תערוכת פסלי חיות מיוחדים בגן הטרופי. בכללי יש שם המון אזורים

יש שם מתקנים שווים, מזרקות, וגם קצת חיות שאפשר לצפות בהם

פארק גדול, הרבה שבילים שאפשר לרכב על אופניים, יש שירותים ציבוריים בשטח, אגם מלאכותי עם ברווזים, יש מזרקות שפועלות בשעות מסויימות (אפשר להתעדכן באתר של עיריית מודיעין על השעות) עבר לאחרונה שיפוץ, יש חניה וגם מרחק קצר מתחנת הרכבת.

מתקנים שווים ומזרקות

יוצאת ממרכזית המפרץ

טיילת על החוף, ים מצד אחד, מסילת רכבת מצד שני.

אפשר לרדת ולהרטיב את הרגליים בין הסלעים.

לא חוף רחצה בכלל.

מלא צדפים.

יש גם בהמשך הטיילת מתקנים מיוחדים ונגישים גם לבעלי מוגבלויות

זול יחסית, קצר. הלכנו עם ילדים קטנים ונהנו מאד.

אפשר להכנס לרכבות ישנות, לקטרים ישנים.

לא ממוזג, לפחות ברובו.

אני חושבת שזה כיף לילדים בגילאי ה2-5, בייחוד כאלו שאוהבים רכבות וכלי תחבורה.

כניסה חינם למים קפואים. כדאי להגיע מוקדם כדי לתפוס מקום טוב.

פארק מושקע, כל מיני סגנונות של מתקנים.

יש גם פינת חי בשטח הפארק, אני חושבת שהתחילו לגבות תשלום על פינת החי אבל לא בטוחה.

פארק חמוד מאוד עם נחל קטן ורדוד שזורם. דשא מותקנים. הרבה צל

באוגוסט מתקיים פה פסטיבל יאללה גליל ים מלא הפעלות- אז יש גם ימים שיש שם מתנפחים

הגופיות של נקסט נניח, מארז די זול, אז גם אם זה יהרוס זה לא נורא...

אם אני לא אמצא פתרון אחר.

https://babybasic.co.il/product/%D7%92%D7%95%D7%A4%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%A1%D7%91%D7%90-%D7%9C%D7%AA%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%A7%D7%95%D7%AA-%D7%95%D7%99%D7%9C%D7%93%D7%99%D7%9D/?utm_source=google&utm_medium=cpc&utm_campaign=pmax_old_degel&utm_term=&gad_source=1&gad_campaignid=16462244856&gbraid=0AAAAADevRwEUBm4myr7Av2HNI0Z_GLY_b&gclid=CjwKCAjwyabTBhBFEiwAM3mNUEIq1GZ9MF8BT714CvMqPs70PxthxEeXAgXl9CkU3340dydXbnxSthoCRLwQAvD_BwE

זה ממש יקר.

לא נראה לי שיש יותר קטן ממידה 2.

סט של 4 גופיות ללא שרוולים סרוגות לבנות, מתאימות כגופייה, לחוץ, לבוש יומיומי, טיולים, גילאי 6 חודשים עד 3 שנים, מתאים לאביב/קיץ, נוחות קלה, לבוש יומיומי, עונת טיולים משפחתיים, שמחה קטנה ויקרה, בגדי חופשה, חופשה, פריטי חובה לתינוק, חופשה רגועה, תחושה נעימה, אופנתיות יומיומיות, גופיות לתינוקות, גופיות לתינוקות, גופיות לבנות, גופיות לתינוקות, גופיות לתינוקות, גופיות לבנות

בעיניי

מידה 2 יכולה להתאים לגודל (תלוי בחברות)

כך גם חוסכים שכבה וגם הרבה יותר נעים על הגוף.

המינוס שצריך לכבס כל יום

אבל בעיניי הפלוסים בפער גדול כך שלדעתי שווה

גופיה ציצית נשארת במקום. לעומת ציצית שבורחת מחוץ לחולצה מקדימה או מאחורה וגורמת למראה משלומפר...

מוסיפה עוד משהו, אצלנו הם לא כל כך מצליחים ללכת עם ציצית בגילאים הצעירים לאורך זמן. זה מפריע להם בשרותים, חם להם, מסורבל..

לק"י

למרות שיש ילדים שכן עם ציצית בגן.

אני רק מהמחשבה שזה טובל להם באסלה וכאלה, מעדיפה שלא ילבש כרגע🙈

מחזיק מעמד כמה שנים.

אבל עד לפני כמה חודשים, כשלא היה לנו מייבש, היה בשימוש יומיומי.

אצלנו בשימוש יומיומי + לגרור לרחבה בחוץ ולהחזיר

באושר עד יש מתקן לגובה, מומלץ ממש בחום

מעולה.

דווקא בשימוש יומיומי זה נשאר פתוח ולא נהרס

מתלה כביסה פלסטיק אופיר – אשגר אקספרס

דומה לזה. הפסים עבים יחסית. בלי מקום לאטבים

לא מכירה את המוצר ואת האתר אז לא יכולה להמליץ

ממש מבינה.

זה צורך מאוד נשי, לגיטימי ובריא.

אל תרגישי לא בני עם הצורך הזה, מה שלא תקין זה המצב הכלכלי, לא הרצון שלך לאהוב את העגלה.

כדאי לשתף את בעלך בצורך, כמה זה חשוב לך, גם אם בסוף תהיה עגלה שחורה לפחות תהיו בהבנה הדדית, זה המון. שה' ישלח לכם שפעעע❤️

כי לנבור במציאות של יד 2 זה גם הרבה השקעה במצטבר, וגם בסוף יש לך תחושה של חנק כלכלי.

אגב אנחנו גם קונים יד 2 מציאות וזה כיך ממש, אבל כשעושים את זה כשיש יכולת כלכלית, זה שונה ממש.

אני חושבת שהרבה זוגות דתיים מתחילים מלמטה ועולים עם הזמן (אבל אז גם המשפחה גדולה יותר)

כדאי לחשוב קדימה ואז לזכור שכרגע המציאות היא זמנית ואז זה פחות מבאס.

אנחנו מכרנו ספורטליין מצויינת ב1000 שח עם טיולון מהניילונים ושילדה ואמבטיה במצב ממש טוב.

לדעתי שווה לחפש בתקציב הזה ולא לכוון רק ל400 שח שזה ממש נדיר או חדש לגמרי.

אין פה עניין של תכנון כלכלי כרגע.. אין יותר אופציה מצד המציאות לעבוד יותר..לא לי..ולא לו.. בהמשך מאמינה ומקווה שיפתח יותר אופציות..הוא מרוויח בסדר. אני לא בנויה לעבוד מלא עם כל הילדים ולידות וכו.. כשהשלב יהיה מאחורי יהיה קצת יותר אומר.. ומקווה גם שעסק שמתכננת להקים יצליח

אבל

זה פחות השאלה

כי תכלס

יש את הכאן ועכישו

והנה ..1000 שח מבחינתי זה המון

אין מצב שאוציא על עגלה

לא בכיוון בכלל

בעודכחודש

ספורטליין אפורה

מאוד נהנתי איתה במצב ממש ממש בסדר

תעדכני אם זו עגלה שתהיה לך טוב

שגם סליו לדעתי

לק"י

משהו פרקטי- אפשר לשים תינוק קטן גם בטיולון קליל. יש מזרונים לטיולונים.

אלא אם כן, את בונה על להשכיב לישון באמבטיה.

דווקא עריסה הכי קל להשיג, כי יש גמ"חים להשאלה, ואז לא צריך להשתמש בעגלה בשביל שינה (אם כי גם זה בסדר, לפחות מדי פעם, בעיניי).

@אני נשארת אני.. היקרה, רק רוצה לומר לך על הפן הזוגי -

שחשוב מאוד שתרגישי שאתם שניכם יחד בזה. אז מה אם בעלך אדם פשוט יותר ופחות אכפת לו היופי של דברים. הבסיס הוא שהוא לפחות ידע כמה מאמצים נדרשים בחיפוש אחר דברים ביד שנייה, וגם מה המחירים של הדברים האלה בחנויות.

תגידי לו, "בעלי היקר, אתה מוכן לעזור לי לחפש דגם של עגלה שיהיה מתאים לכל הצרכים שלנו? נסתכל באתרים של חנויות, רק כדי לקבל רושם ראשוני, ואז תעזור לי לחפש במקומות של יד שנייה עגלה כזו במצב טוב."

ככה בתור התחלה תכניסי אותו לעניינים, והוא לא ימשיך ב"ריחוף" שלו...

בהצלחה, יקרה❤️ שה' ייתן לכם שפע!

(אגב, לפני כמה שנים אנחנו מסרנו עגלת אמבטיה במצב טוב מאוד - רק הסל למטה היה כבר קרוע. זה היה כשהחלטתי שיותר נוח לי להתנהל עם טיולון מגיל לידה. אז כן, לפעמים יש גם מציאות כאלה...)

זה טיולונים שנשכבים שכיבה מלאה.

בייבי בוס טייגר. עונה על הדרישות שלך. עגלה מעולה, אני משתמשת בה גם כטיולון. גלגלים גדולים. נוסעת בדרכי עפר. מתקפל בנוחות אחרי שמבינים את הקטע.. וקלה יחסית, גם עם האמבטיה.

ב"ה במצב כלכלי יחסית סבבה, אבל בעלי מאוד חסכן ולא אוהב להוציא כסף על דברים שבעיניו סתם, וחא כ"כ מבין למה חשוב לי גם המראה או דברים שהם לא הכרחיים ממש

וגם הוא פעם ממש לא היה מבין במחירים של דברים והכל היה נשמע לו יקר, ופשוט הייתי שולחת אותו כל פעם לעשות לי סקר שוק של כמה הדברים עולים לא ביד שתיים או במבצעים או עלי אקספרס כדי שיבין על מה אני מדברת ולמה מה שאנירוצה זה זול יחסית ולא יקר... בהתחלה ממש הייתי שולחת אותו על כל דבר והיום הוא כבר עושה את זה בעצמו, סתם חיפוש מהיר בגוגל ולהסתכל על התוצאות הראשונות לראות מחירים פחות או יותר (ודרך אגב, ככה ראינו כמה דברים שרצינו לקנות יד 2 כי חשבנו שיהיו יקרים ופתאום מצאנו בתקציב שלנו לא יד 2)

ואפשר לשאול איזה עגלה? לי נשברה השבוע ספורטליין וגם לא מצליחה להתקפל, בעיקר לא מצליחה להשכב אחורה

חצאית צרה וחולצה קצת רחבה -בלי חיתוך מעל הבטן, אולי עם גומי למטה -לא סגורה אם זה מדגיש את הבטן או לא. באופן כללי חולצה וחצאית הרבה יותר מטשטש משמלה בהריון

איזה גזרה חשבת?

כאילו שאין לה שום חיתוך

אני אחרי לידה עם בטן קטנה וזה ממש מטשטש

או חצאית גזרה גבוהה וחולצה בתוך החצאית

בגדול, כל חיתוך שמונח על הבטן (ולא מעליה),

וגם קצת ניסוי וטעיה של גזרות של חולצות.

חצאיות גיזרה ישרה

חצאית פליסה (קפלים) וחולצה מבד אלגנט בפנים או בחוץ (תלוי בגובה וברוחב)

חולצה בפנים וחגורה

שמלות קומות

שמלות עם תפרים שחותכים את הטופ באזורים הקריטיים או שמלות שהעיצוב עם כאלה רצועות בד מכווץ (מתקשה להגדיר) שתפורים על הטופ. סגנון שיש היום להודולה וגם יש דגמים דומים שאפשר להזמין משיין.

SHEIN.com is mainly design and produce fashion clothing for women all over the world for about 5 years. Shop for latest women's fashion dresses, tops, bottoms. High Quality with affordable prices.

טופ תחרה או סרוג עם חורים גדולים שנחתך על הבטן

SHEIN.com is mainly design and produce fashion clothing for women all over the world for about 5 years. Shop for latest women's fashion dresses, tops, bottoms. High Quality with affordable prices.

טופ מקושקש שנחתך על הבטן

טופ גיזרה רחבה עם חצאית ישרה

SHEIN.com is mainly design and produce fashion clothing for women all over the world for about 5 years. Shop for latest women's fashion dresses, tops, bottoms. High Quality with affordable prices.

יש הרבה אפשרויות, הבאתי גם כמה דוגמאות.. בהצלחה

בסוף זה תלוי גזרה ומבנה גוף

תנסי לצעוק את השמות עם בליעה של התחלה או סוף, זה לא מבלבל...

(רק אות אחת שונה)

כן חשבתי על זה בבחירת השם, אבל זה לא מורגש ביומיום לא חושבים על זה והשמות בול מדוייקים להם כל אחד לאופי

(לאחת יש גם עוד שם).

לדעתי זה דומה ולא הייתי נותנת, אבל אפשר גם לתת.

נגיד נועה ונועם לא הייתי קוראת. אבל נועה ונעמה זה נשמע מספיק שונה

מרגיש לי כן דומה מדי.

כל הזמן אתבלבל ביניהן, בטעות.

יש לי שני ילדים שהשם שלהם מתחיל באותה אות ואני כל הזמן מתבלבלת ביניהם.

אבל חוץ מזה לא רואה בעיה.

ולא קשורים בכלל האמת.. זה פשוט יכול לקרות😅

עוברת על כל השמונה לפני שמגיעה לילד שרוצה🤣

ולא רק בילדים מאותו המגדר, אני לגמרי יכולה לעבור על שמות כל הילדים שלי וגם של האחיות שלי עד שאגיע לשם הרלוונטי, ואני לא כזו זקנה

אני מתבלבלת בניהם. 🫣

(אפילו לא אותה אות מתחילה)

הדמיון בין נועה לנעמה הוא יותר בצורה הכתובה, אבל כשאומרים את השם זה לא נשמע דומה, פרקטית אנחנו משתמשים בבית יותר בדיבור מבכתיבה אז לא נראה לי משמעותי.

יש לפעמים שמות שנראים שונים אבל לפעמים נשמעים דומה, לי למשל יש 2 ילדים שהשם שלהם שונה ממש בהתחלה, רק ההברה האחרונה זהה, וקורה שקוראים לאחד מחדר אחר והשניה עונה.

ועוד 2 ילדים שבכלל לא חשבתי שהשמות שלהם דומים אבל מסתבר שגם הם מתבלבלים כשקוראים להם מרחוק, שם גם יש צליל אחד זהה אבל אפילו לא באותו מקום בשם.

וגם זה לא נורא, מקסימום קוראים פעמיים, בסוף מבינים למי התכוונו,

ובכל מקרה כשבאים חברים למתבגרים אצלי, הם קוראים להם בשם המשפחה...ואז זה נשמע אותו דבר לכולם...

נועה במלרע יותר דומה לנעמה.

נועה במלעיל פחות דומה.

ואני כן אחת שמציק לה דברים כאלה.

יש דמיון, נכון, אבל זה לא דומה שמפריע

לי יש נעמה, תכננו לקרוא לבת שאחריה נועה ובסוף פחדתי שזה דומה מדי ולא קראנו ככה.

תכלס זה לא באמת כזה דומה. ואם הן לא אחת אחרי השניה אז בכלל לא סיפור לדעתי

יש לי ילדים עם שמות יותר דומים בשמיעה.

לקח זמן עד שמצאתי שמות שאני אוהבת, אז הם באותו סגנון🤭 והמחשבה שלי היא שלכל ילד בפני עצמו מגיע שם שאני אוהבת😍

יש לי חברה שלבנות שלה קוראים כך ואף פעם לא חשבתי על זה, עד השאלה שלך😜

בכתיבה קצת אבל לא משמעותי

לי לא היה מפריע

וב4 שוב פעם משו

רק שב12 הבאתי את המבושל,

ואז ב4 אפשר איזה פרי,

ובערב שוב ארוחת ערב בסגנון של הבוקר.

והנקה לפני השינה ולפעמים בלילה אם התעורר.

לגבי הלילה, לפי מה שזכור לי עד גיל שנה חשוב תמ"ל או הנקה, אז כל עוד יונק לפני השינה וגם בלילה לפי דרישה נשמע לי מספיק אבל אני לא מומחית.. בגדול אין סיבה שיאכל עוד בלילה

אבל נראה לי צריך 3 ארוחות גדולות ועוד שתיים ביניים

אז נגיד

כשקם אוכל משהו קטן

8:30 א. בוקר

12:00 בערך א. צהריים

אזור 3 נגיד א. ביניים (פרי/ כריך קטן)

ואזור 6 א. ערב.

כמובן תתאימי ללוז הכללי של כל המשפחה..

ב12 באמת ארוחה או ארוחה קטנה.

במעונות בד"כ ב12 זו ארוחת צהריים מבושלת, וב3-4 פרי ופרוסה. אבל אני משערת שלך נוח יותר לבשל אח''כ אז אפשר להחליף ביניהן ולתת לו ב12 פרי ופרוסה.

את לא רוצה לתת לו הנקה ב6 וחצי - 7 ?

(גם כי מבחינתי ביסקוויט זה סתם ממתק לא בריא, וגם כי נראה לי שצריך קצת יותר, ובד"כ בבוקר ההנקה נחמדה)

בדכ ב12 הארוחה עוד לא מבושלת....

עכשיו באמת מביאה ב12 שוב לחם אבל זה לא יותר מידי?

הוא אוכל פרוסה+ בארוחה (רק את הרך)

אז התלבטתי אם פעמיים ביום לחם זה הרבה.

ופרי לבד זה מספיק?

בעצם הכוונה לפירות טחונים? זה מספיק רק פירות בלי תוספת כלשהיא?

@יראת גאולה באמת קצת מציק לי הביסקויט בבוקר כי הוא קטנציק אבל אין לי רעיון מה להביא לו.

הוא רואה את אחים שלו יושבים לשתות ולאכול משהו ודורש גם אז הנקה לא תספק אותו, הוא רוצה לשבת איתם ומנסה לקחת להם את מה שאוכלים.

יש לך רעיון אחר בריא יותר שאפשר להביא לו לנשנש?

פרי זו ארוחת ביניים שלמה.

אפשר לחם פעמיים ביום, נשמע לי בסדר גמור. הוא אוכל עוד 3 ארוחות בלי לחם.

לפירות טחונים אפשר להוסיף כדי שתהיה ארוחה מלאה - טחינה או חמאת שקדים, או אבוקדו, וקוואקר (אפשר גם חתיכות לחם או ביסקוויט. חבל לדחוף פחות בריא אם אפשר שבולת שועל)

הוא גם בלי שיניים

ואפשר להביא לו פרוסה שיחזיק ביד ויאכל או שזה לא הגיל?

עכשיו חותכת לו לחתיכות קטנות

אצלי אכלו הכל בלי שיניים (יצאו השיניים בגיל שנה).

אני חותכת את הסנדויץ ל4, ונותנת לו כל פעם רבע ביד.

תפוחים אני לא מביאה כי זה באמת מלחיץ אותי. אבל פירות רכים אין בעיה. אגס אני הכי אוהבת לתת, חתוך לרבעים בלי גרעינים כמובן. אפשר בננה לא מדי רכה לחתוך למקלות, ענבים חתוכים לרבעים, קיווי, חתיכות שזיף...

אפשר גם בתוך נגיסון.

את כל אלו אני נותנת לפני גיל שנה.

והשיניים הראשונות יצאו לא ממש לא מזמן.

אבל אנסה שוב

הןא אמור להצליח לאכול גמבה גם בלי שיניים?

מלפפון קצת מסכים ללעוס אבל לא ממש אוכל, יותר מוציא

לק"י

אצלי הוא נוגס ומוציא.

אבך מלפפון בלי קליפה יותר בולע.

אני באמת לא כל כך מבינה לגמרי מה אתן מתכוונות

רצועות ירקות יכולות להספיק כאחת הארוחות? לזה את מתכוונת?

לק"י

בעיקר להתנסות ותעסוקה.

כן אפשר לתת מידי פעם שיתנסה.

הבן שלי גם אוכל לבד פירות קיץ רכים כמו נקטרינה. אני מקלפת לו חלק, שיוכל להחזיק איפה שהקליפה שלא יחליק לו, והוא יכול לאכול ככה פרי שלם.

בננה- אני חותכת חתיכה, ונותנת לו ישר ממנה עם כפית. בת השש גם מאכילה אותו ככה.

לפעמים אני שמה בתוך כלי את הבננה, ושופכת חמאת בוטנים/ טחינה/ שקדיה, ומאכילה אותו עם כפית.

התכוונת לתת לו בבוקר במקום ביסקויט?

לא חשבתי על האופציה, מעניין אם יזרום אחרי שהתרגל

תפו"א, גזר, בטטה קישוא

הבן שלי עוד לא בן שמונה חודשים והוא אוכל פריכיות ממש יפה (יכול לגמור חצי פריכית, בלי שיניים בכלל, רק במציצות ולעיסה עם החניכיים)

יכול לחנוק חלילה. אבל תבדקו אותי. מזמן לא הייתי על זה.

מפריכית

לא ידעתי שאסור

ב"ה הצלחנו להוציא לה את החלק שנתקע אבל זה ממש מסוכן

השעות שלך בסדר

רק החלוקה לעיקרית וביניים קצת לשנות

6 וחצי שבע- ביניים

יכול להיות הנקה/בסקוויט/ וכו

8 וחצי- ארוחת בוקר עיקרית

(חביתה/פנקייק/לחם/פשטידת ירק)

(נשנושי פירות)

12-13 ארוחה צהרים עיקרית עם חלבון/פחמימה/ירק

אחהצ- נשנושי פירות/רבע סנדוויץ

18-19 ארוחת ערב עיקרית

והדלמת הנקה לפיי שינה

לק"י

או שזה מתאים יותר לתינוקות שמקבלים השלמות של שאר הרכיבים התזונתיים מהנקה/ תמ"ל?

הבן שלי בן תשעה חודשים, עוד יונק/ מקבל תמ"ל כמה פעמים ביום, וחלק מהארוחות שלו זה מרק ירקות/ בננה/ פירות אחרים (לפעמים בתוספת טחינה/ חמאת בוטנים/ שקדיה).

אנסה להתארגן על זה מראש, נראה אם אצליח שיהיה משהו מבושל עד 12

הוא בלי מטרנה?

1. מקווה שאת נותנת לו מספיק לשתות

תכיני אולי קצת תה פושר ותעקבי ששותה הרבה

2. כדאי להוסיף ארוחה עם כפית שקדיה או כפית טחינה זה נותן הרבה וויטמינים לתינוק לבריאות ולגדילה.

3. תכיני לו דייסה ופירות זה טעים מאןד וממש בריא ומשביע - אצלי לפעמים פעמיים ביום אוכל את זה אם אין עדיין מבושל

דייסת קווקאר מכינים ממש בקלות בקערה עם מים רותחים

ואז אני חותכת בננה אגס ותפוח מקולף וטוחנת

ופה מוסיפה כפית שקדיה

וזה ארוחה מזינה ובריאה.

ואם אין לי זמן אני לוקחת גרבר מוסיפהלו כפית שקדיה ונותנת לאכול בכפית זה גם ממש בריא

לנשנוש ממליצהעל פרכית אורז יותר מבסקוויט

זה יותר נמס בפה ויותר בריא. .

אצלי אוכל המון אביטח ומלון לבד ממש אוהב למצוץ.

4. במבושל זה יכול להיות אצלו גם 3 ימים אותו דבר לא אוכל ממש בתפריט המשפחתי ככה שאפשר לתת לו לא באותו הזמן של כולם. אני שומרת מהמרק עוף בשבילו כמה ימים ירקות וקסןקוס.

5. וגם גילתי שפשטידות זה אוכל מצוין לגיל הזה אני מכינה בשבילו ירקות מגורדים קצת קמח ביצים ומלח משהו כזה. ויוצא רך

שותה המון מים

וכאמור, כל יום אוכל דייסת קוואקר עם פירות

תודה!

אנסה פשטידות, אולי גם הילדים האחרים יזרמו על זה

את צריכה לחפש עגלה יציבה קלה עם גלגלים אחוריים גדולים ושאין לה קיפול מטריה

מהניסיון שלי צריך גלגלים אחוריים גדולים וזה מקל מאוד. ותהיה קלה כמה שאפשר. ולגבי הבוגבו פוקס - היתה לי והיא כבדה מאווווד. נכון, הגלגלים שלה ענקיים, אבל הכובד בעיניי לא שווה את זה.

הברייטקס מהדגמים הישנים מעולה במדרגות.

למרות שיש לה הרב חסרונות אחרים אבל אל יד צורך ממד יום יומי במדרגות אז זה טוב

כשהילד קשור האמבטיה בשום אופן לא

אז אם מדובר בתינוק קטן חשוב טיולון שמתאים מגיל 0

מעבירים למנשא?

להוריד במדרגות אבל אמבטיה זה ממש סכנה

אם באמת יד צורל גדול יום יום במדרגות אז הפתרון הוא טיולון מגיל 0

מה הכוונה אסור להוריד במדרגות? מאיזה בחינה ואיך אמורים להוריד?

ויכול להיות שאם עגלה נהרסת עם שימוש במדרגות, לא יתנו אחריות.

עולים ויורדים לאט ובזהירות.

יותר גדולים מהסיילו הרגילה.

יחסית סבבה לי איתה במדרגות (אני עולה איתה קומה וחצי כזה) אבל בסוף זה עדיין עגלה ומדרגות😅

האקסל יותר כבדה והדלגלים יותר מסיביים

פחות להיט במרגות

ממליצה גם על בייבי בוס

עולים את המדרגות יותר טוב בעיני וההבדל במשקל הוא לא דרמטי

לי יש רוברסטו של מונה והיא סבבה במדרגות

תודה!

תודה!

גם הכובד של לסחוב את העגלה במדרגות (בעיקר בעלייה).

וגם עד כמה עגלה עולה יורדת חלק, בלי להיתקע.

לבעיה הראשונה עדיף עגלה כמה שיותר קלה.

לבעיה השנייה עדיף עגלה עם גלגלים גדולים שנוחים יותר במדרגות, ולא נתקעים.

אבל גלגלים גדולים מכבידים על העגלה.

לי יש ספורט ליין סיילו xl, ואני מסתדרת איתה במדרגות.

בטיולון של צ'יקו לייטוואי פחות נח במדרגות.

זה מאוד קשה לעשות את זה באופן יומיומי, בטח אחרי הלידה

הייתי מעדיפה טיולון קליל שמתאים לגיל הזה, ואם צריך אמבטיה אז רק בבית

אם מדוברעל פעם בשבוע שבועיים אז כל עגלהלא כבדה מידי יכולה להתאים לדעתי, לנו יש ספורטליין כמו שלכם, גם באותו גיל😁

היא נחשבת יחסית קלה אבל גם זה כמעט 10 קילו בלי תינוק..

מדייקת שאני מתכוונת להרים את העגלה, לא להעלות אותה מדרגה מדרגה

בכניסה לבית יש לנו בערך 20 מדרגות, שיהיו בלתי נמנעות בהתחשב בזה שאני אאסוף מהגן..

וטיולון בגיל הזה בחורף, לא קר?

לא התנסיתי בטיולון בחורף אבל אם מלבישים טוב נראה לי ממש סבבה

בגלל זה בעיקר מחפשת משהו נוח

החסרון הרציני הוא שאי אפשר להשאיר בה הרבה זמן.

אלא אם כן התכוונת להרים מהידית כמו סלקל, שזה ממש כבד.

אולי אנחנו לא מדברות על אותה דונה?

כי אני אפילו לא מצליחה לדמיין איך זה נוח לעומת עגלה. כשאני הולכת למקום עם מדרגות, אני משאירה את הדונה ברכב, מעדיפה להוציא עגלה לפתוח לקפל מאשר להסתבך עם הדונה במדרגות.

ואני בחודשים הראשונים משתמשת בגלל זה במנשא.

זה ממש נח, וגם כיף ומחמם בחורף.

ואז זה גם פחות משקל, גם על אותו עקרון של דונה וגם פחות כסף, שזה הכי חשוב😉

תודה לכן על העצות והתובנות🩷