באזורים חרדיים מקובל עד אחד

אז זה גם לא יהיה מידי עומס.

תפתחי רק עד סוף השנה ואז תחזרי לעבודה כשיהיה בן 9-10 חודשים.

הבאתי עוד ילד 2 אחרכך זה התרחב. משכורת נחמדה ממ שואת גם חוסכת לך את המעון.

אחרי שנה פרשתי היה לי מאוד קשה להיות בבית

זה לא מספיק טוב

להיות בעלת משפחתון זה אחת העבודות הכי קשות,  צריך ממש לרצות את זה ולאהוב לטפל בילדים

ולא, לא דומה טיפול בילד שלי חטיפול בילד אחר.

אפשר להיות אמא מדהימה ומטפלת לא מדהימה...

(צריך גם לקחת בחשבון שטיפול בצינוקות כולל גם שירות להורים, שבדיוק כמוך, רוצים את הכי טוב בשביל הילד שלהם ויכולים להפוך לממש לא נחמדים אם זה לא קורה)

אני מאוד אוהבת לטפל בילדים. והרגשתי ביטחון לפתוח אצלי משפחתון אחרי שנים שעבדתי כמטפלת.

הקושי שלי לא היה הטיפול בילדים, אלא עבודתי בבית. מטפלת יחידה. ללא חברה. אין לצאת ולהתלבש ולפגוש חברות. שם התמקד הקושי.

ולו היה שכרן של המטפלות מתגמל, לא הייתי מורה היום. 

אלא שזה לא פתרון למי שכתבה שהיא רק רוצה להישאר בבית

וגם כמו שרשמת- זה עבודה בלי חברה ומרוכזת בבית

אני כותבת את זה דוקא מהערכה למי שבוחרת להיות מטפלת- זה בעיני אחד המקצועות הכי חשובים והכי קשים

וזה לא משהו שהולכים אליו כפתרון לבעיה אחרת

אלא כי רוצים בזה וטובים בזה

(בהמשך היא כתבה שהיא לא אוהבת את ההוראה כי צריך להתמודד עם הורים ודרישות

ושהיא בן אדם אדיש שעובד לאט... )

ודווקא לעבוד לאט עם ילדים זה לא נורא אם מדובר רק ב2 אבל באמת נשמע שזה לא בשבילי 😕

לא רואה דרך אחרת להרוויח בלי לצאת מהבית ובתור משהו זמני

אם את אוהבת נקיון

את יכולה לעבוד בניקיון בבתים

ואת לוקחת את התינוק איתך

וואי היתי מפטרת מנקה שבאה עם תינוק...במקום...

מה הקשר?

אני משלמת על הזמן שלה ושתעבוד יעיל ותתקתק ..

תינוק לא תמיד ישן שעתיים רצוף

ולא כבקשתך

ועבודה זה עבודה

אם היא לא משלימה את העבודה בגלל התינוק אז תישאר יותר או תרוויח פחות

אני עם תינוקות בגיל הזה כבר די יכולה לעשות דברים

הו לא צמוד נון סטופ

אני אם אביא מישהי רוצה שהיא תתחיל ותסיים בזמן ותסיים מה שביקשתי בהנחה שזה מותאם והגיוני כמובן.

ומודה שאצלי זה לא היה מתאפשר גאף גיל

כי תינוקות בהכרות שלי לא משחררים חח אלא אם. ינשים מדי פעם

אבל כנראה יש זנים של תינוקות אשני לא מכירה😉

בכל מקרה ..נראה לי שהחובה היא לעדכן מראש ולראות אם מתאים למעסיקה

וצריכות לחזור לעבודה הרבה פעמים מחפשות מסגרת.

אם יש לך קבוצות וואטסאפ של האזור זה מקום טוב לפרסם.

ואפשר גם לספר לחברות שאת חושבת לפתוח קבוצה, לשאול אם הם מכירות נשים מהאזור שילדו וצריכות מסגרת לקטן.

ולהתפלל לה' שיסתדר וילך בקלות...

ומאוד קשה למצוא מישהי שפותחת באמצע השנה.

באזורים חרדיים ממליצה לפרסם בעלונים מקומיים.

הכי יעיל.

בעזרת ה' נעשה ונצליח

מעלה רעיונות לעבודה מהבית עם תינוק:

טלמרקטינג

גיהוץ

קלדנות

כתיבה שיווקית (צריך כישרון)

הכנת מצגות (צריך ידע וגם כישרון)

שיעורים פרטיים לילדים (רק שזה בשעות שהילדים שלך נמצאים)

מן הסתם יש עוד דברים. יש אתרי דרושים שבהם אפשר לסמן שאת מחפשת עבודות מהבית בלבד, והם שולחים לך הצעות (לפעמים זה דורש תשלום).

חלק מהעבודות דרך הבית דורשות שיווק עצמי, אז קחי גם את זה בחשבון...

בכל אופן - מבינה אותך ממש! זו אחת הסיבות שוויתרתי מראש על עבודה בהוראה (שבזה יש לי תואר) ולמדתי מקצוע נוסף שמאפשר עבודה מהבית בצורה נוחה...

אם את מרגישה שבסגנון העבודה הזה עתידך - נראה לי שכדאי לך לשקול לימודים של מקצוע מתאים לזה ומתאים לכישורייך. כמובן, צריך לראות אם בכלל זה יכול להסתדר לכם מבחינה כלכלית...

למדתי הוראה גם, וגם משאבי אנוש, בזה יש לי תואר

הוראה הבנתי שזה לא בשבילי, כי עם כל האהבה שלי לילדים- צריך להתמודד עם הורים ובזה יש לי חשש עם כל הדרישות של הישראלים🙈

משאבי אנוש צריך להיות תקתקנים ואני בנאדם בכללי שיותר אדיש ועובד לאט

המקצוע שאני אוהבת זה בתחום הרפואה הטבעית אבל בלימודים מאוד יקרים, כבר עדיף להשאר מובטלת בבית חח

אני נשארתי עם שלושת הבנות בבית עד גילאים גדולים בבית, אומנם בעלי תמך, אבל תמיד היו קולות מצד המשפחה. אם זה חשוב לך, תחזיקי ברצון, אין דבר העומד בפני הרצון והדברים מסתדרים.

גם לפעמים כשהבעל רואה שלאישתו טוב, הוא משתכנע.

גם אם יש לך נושא שמעניין אותך ללמוד,את היום יכולה ללמוד הרבה מהבית ולהתפתח בתחום.

לי אישית הזמן הזה עשה טוב. מוזמנת לפרטי אם יש לך שאלות.

וברגע שהבעל יתמוך- לא תהיה מאושרת ממני.

המשפחה והסביבה לא מעניינים

ופתחה עסק מהבית

תקראי על זה

אני יודעת שהדעה שלי לא פופולרית

ואולי גם לא נוחה לשמיעה לחלק מהאנשים

אבל השקפת העולם שלי היא כזו

אנחנו מניחים הנחות יסוד שמגבילות את התודעה שלנו

הנחות היסוד האלו משאירות אותנו באיזור נח,

מספקות לנו בטחון תודעתי

אבל בפועל

מייצרות לנו תקרות זכוכית שמצמצמות אותנו מאוד.

אני מציעה לך להחליט מה "האבנים הכבדות" בחייך ולהציב אותן קודם כל

אם חשוב לך לגדל את הילדים שלי עד גיל מסוים בבית הניחי את האבן הכבדה הזו כעובדה מוגמרת

אם חשוב לך שהילדים שלך יגדלו בסביבה טבעית מוכרת ויפתחו התקשרות בטוחה בגיל הרך

אז זו נקודת המוצא שלך

ומשם את ממשיכה לתכנן את המשך הנתונים

ולא להפך

האפשרויות הן רבות

אבל זה מתחיל מהתודעה שלנו

כשאנחנו בטוחים שחייבים שני משכורות כדי להתקיים

וחייבים לחזור מחופשת לידה אחרי 3 חודשים

וחייבים וחייבים וחייבים...

אני לא מתעלמת מהמציאות

הכלכלה היום בנויה באופן לא פשוט שמאלצת נשים לצאת לעבוד שעות ארוכות ומוקדם מאוד אחרי לידה.

זה לא סתם. מאחורי זה עומדות המון אג'נדת פרוגרסיביות שתומכות ביציאת נשים לעבודה תובענית וגם מתגמלות על כך.

אבל אנחנו בני חורין.

אני אומרת את זה אחרי הרבה סלטות שעשיתי בחיים עם 8 ילדיי כבר 18 שנה.

מבחינתי לא היתה אופציה לשים תינוק בן 3 חודשים בשום מסגרת, ומנק המוצא הזו התחלתי את חישוב הנתונים.

כמו שפותרים בעיה בגאומטריה, קודם כל מציבים את הנתונים. אח"כ מתקדמים לעבר מה שצריך להוכיח.

הנתונים הם קודם כל הילדים שלך ובטחון הרגשי שלהם

לא המספרים בבנק

למרות שזה הרבה יותר מדיד

וקל לאנשים להיתפס לזה.

ומפה אני מתקדמת לנקודה השניה שלי

זה לא אפס או 100

זה לא שחייב לשים תינוק בגיל 3 חודשים במשפחתון ולצאת למשרה מלאה וזה לא שחייב להישאר איתם כל היום בבית עד גיל 3.

בתוך הטווח הזה יש המון המון אפשרויות ביניים

ואני אומרת את זה כמישהי שלא התאים לה להישאר בבית עם ילדים קטנים.

אם תרצי רעיונות בשמחה.

בהצלחה

ואשמח מאוד לרעיונות!

אני דווקא רואה את עצמי איתו עד גיל 3 אבל זה לא הגיוני כלכלית

אני מסכימה עם. הז שבסוף כשמשהו הוא מוחלט עבורי

ולי נגיד זה מוחלט שאני לא מסוגלת ולא מאמינה בלשים בגיל קטן במסגרות

אז כן אני עובדת בשליש משרה וכן לפעמים חיים ממשעורת אחת

וכן יש מחיר כלכלי

אבל לי לא אכפת

מעדיפה מינוס בבנק ותינוק איתי

כמובן זה לא מחייב. שזה יהיה ככה אפשר כמו אשמרת לחשוב יצירתי

אפשר לעשות קורס קצר של הכשרה מקצועית שיאפשר לך לעבוד מהבית

או בהתפרעות גם לעבור דירה למקום עם מחיה יותר זולה

לא יודעת

הנקודה היא

שזה כן מרחב עם בחירה

רק מה

צריך לשכלל את כל הנתונים

ולראות מה נכון

לכם

ממש מותר לבחור לשים במעון בגיל 3 חודשים!!

זה לא מדד לאמהות שלך

אבל אני היתי עוהש את זה מבחירה שלי ולא רק ככניעה לרצון לש בעלי.

היתי משתפת אותו שזה קשה לי

הינו מחפשים מוצא יצירתי

ואם לא היה אפשרי כלום- אז אולי היתי בוחרת מזה אבל במודע

ובעזרת ה' שה' יהיה עמדי עם העקשנות הזו..

עם הגדולים גם הייתי איתם עד שנפתח המעון, הכי צעיר נכנס בגיל 8 חודשים..

אין לי אומץ, בלי קשר לאיזו אמא אני, אני דווקא מקנאה באמהות שרגועות לשים בגיל כזה שהתינוק כל כך טרי בעולם הזה והן שלוות עם אמונה וביטחון.

מתפללת לה' שאהיה איתו לפחות עד ספטמבר, זה יעשה לי רע נפשית אם הוא יכנס יותר צעיר מאחיו שאפילו איתם היה לי קשה

בין 3 חודשים ל8 חודשים

וגם בגיל גדול יותר

ברגע שיש מטפלת שאני סומכת עליה

קודם כל עד חצי שנה לפחות יש הנקה בלעדית, במשפחתון צריך לדאוג לשאוב בין הנקות כדי שיהיה למטפלת

והיה פה אתמול שרשור על מטפלת שהביאה חלב שאוב של מישהי אחרת🤢

אבל בלי קשר זה יותר מורכב לדאוג למנות שלמות בין הנקות..

בגיל 8 חודשים אפשר כבר להביא מוצקים ולא להיות תלותי בחלב אם.

וגם תינוק בן 3 חודשים הוא פיציייי, הגוף עוד קטן ורגיש רק למד להחזיק את הראש.

בגיל 8 חודשים הם יותר גדולים גופנית ויש פחות חששות

ונהנית מזה שאני יכולה להמשיך בהנקה מלאה+מוצקים בלי שאיבות בעבודה.

וגם באמת מרגישה שהשלושה וחצי חודשים שמקבלים חופשת לידה מספיקים בקושי להתאוששות ראשונית מהלידה. עוד לא מספיקים לנוח ולהכיר את התינוק וכבר צריך לשלוח אותו למטפלת (ברור שממשיכים להכיר אותו גם אחרי. אבל אני מרגישה שהעוד כמה חודשים האלו בהחלט היו לי משמעותיים).

באמת בלי שיפוטיות על אף אחת ששולחת קודם. רק רציתי להגיד שאני מזדהה איתך עם הצורך להאריך, ומקווה מאוד שתמצאו את הדרך לעשות את זה בצורה טובה.

בתואר למדתי על פינלנד (נראה לי פינלנד.. חח) שאצלם חופשת לידה היא שנה!!!!

הייתי אחרי הלידה של הגדולה ורציתי לגור בפינלנד לרגע... 🙈

לפני כ-40 שנה אני יודעת שהיתה חופשת לידה של שנה על חשבון המדינה, ואחרי הילד השלישי היו מקבלים 'חופשת לידה' (משכורת קבועה מהמדינה, בלי לעבוד) למשך כל החיים.

מכירה שתי נשים שבתקופה הזו נרשמו כאילו הן עובדות כל אחת ב'משק בית' של השניה. בפועל הן היו כל אחת עם הילדים שלה בבית (ולא באמת שילמו אחת לשניה כי זה כביכול מתקזז בכל מקרה), אבל אחרי כל לידה הן קיבלו שנה של משכורת מהמדינה, ואחרי הילד השלישי הן קיבלו משכורת קבועה לכל החיים... (האמת ששתיהן עלו לארץ אחרי הילד הרביעי נראה לי, אחר כך המשיכו להרחיב את המשפחה בארץ, אבל היו צריכות לעבוד).

מבחינה הזו זה לגמרי חלום. אבל תכלס לא הייתי רוצה להתחלף איתן מבחינת שאר תנאי החיים שהיו להן שם...

הגוף רגיש גם בגיל יותר גדול מ8 חודשים

היתרון בגיל 3 חודשים שאין פחד מזרים ואז ההסתגלות קלה

3 חודשים זה תינוק זערורייי

צריך תמיכה של הראש אפילו

כמה התינוק קטנטן ושברירי

ומה שהוא צריך זה בעיקר אמא

קטן ושברירי

גם בגיל יותר גדול הם עדין שבריריים, בעיניי כמה חודשים לא עושים את ההבדל.

דווקא אני ראיתי שבגילאים גדולים יותר (שנתיים עד ארבע) הילד רצה אותי צמוד אליו

בגיל 3 חודשים התינוק  צריך בעיקר טיפול צמוד מסור ולא בהכרח אמא

יש מחקרים שלמים על חשיבות של הזמן ביחד בעיקר בשנה הראשונה

הן לאמא והן לתינוק

לפי הגישה הזו למה בכלל להיות עם התינוק עד 3 חודשים?

ולמה לא נחזיר את בתי התינוקות?

מטפלת אוהבת ככל שתהיה היא רק תחליף

עדיף מטפלת מסורה מאשר אמא מתוסכלת ועצבנית

חופשת הלידה הגיונית להחלמה מהלידה ולסיזיפיות של החודשים הראשונים, מגיל מסוים (כל אחת מה שמתאים לה) המטפלת עוזרת לאמא לנוח מהטיפול בתינוק ולעשות דברים אחרים שעושים לה טוב, זה טוב גם לאמא ובסוף גם לתינוק לקבל טיפול מאמא מרוצה.

אבל יש אמהות שיותר טוב ונכון להן להישאר עם התינוק. יש אמהות שדווקא יציאה לעבודה תעשה אותן מתוסכלות ועצבניות, ויהיה להן הרבה יותר נעים להישאר עוד תקופה עם התינוק בבית.

והתינוק בהחלט מרוויח מיותר זמן שהוא עם אמא שלו...

אם שמים את השיקול של הזמן לפני הרצון הנקי של האמא, מפספסים את העיקר  ולא בטוח שמישהו מרוויח משהו.

כמובן שאם לאמא טוב להישאר בבית זה יהיה טוב לתינוק.

במרכז, בלי שום אחריות, בלי שום השלכות

שמקדשת את האגואיזם

עכשיו זה לא אומר שאין מקרה שבו בדיעבד עדיף לתינוק בנפרד מהאמא

וכן, צריך גם לדאוג לרווחת האם ולבריאות הנפשית שלה

אבל להפוך את זה לתכלית העיקר- נשגב מבינתי

אדם שרע לו עושה בעיקר רע לאחרים

אדם שלא מספיק טוב לו לא יכול לעשות מספיק טוב לאחרים

בטח שיש השלכות, רק שהם הפוכות.

השניים להפסיד הם הילדים

הפתרון הוא להשקיע בכך שכן יהיה להם טוב ביחד, ולא להפרד ממנה.

למה את חושבת שמטפלת היא יצור על אנושי וכשהיא מטפלת בכמה ילדים בו זמנית היא יותר מסורה מאמא ממוצעת?!

אין פה פתרון, היא רוצה לעשות דברים שמעניינים אותה ועושים לה טוב לנפש. (וזה בעיניי רצון נהדר)

מטפלת טובה יודעת לטפל בכמה תינוקות במקביל בצורה יעילה, ככה גם האמא נחה וגם התינוק מקבל טיפול.

אם האמא מותשת/ מתוסכלת היא לא יכולה לתת טיפול מסור לאורך כל היום ולא רק בשעות העבודה 

תינוק בכלל זקוק לאמא?

ואם כן, לשם מה?

הורה נותן לילד תחושות של

שייכות

בטחון

הגנה

אהבה

אגב הורה עצבני נותן תחושות הפוכות 

אם אמא שלו לא איתו רוב היום?

איל הוא יכול לחוש אהבה אם היא לא רוצה לטפל בו? והיא רואבפה בזה עבודה סזיפית?

העובדה שהיא יודעת שהיא אוהבת אותו

אבל לא מוכנה להביע את זה בשפה שהוא יכול להבין

בעייתיצ מאוד מאוד בלשון המעטה
 

הרגשה של תינוק (וגם של ילד או בוגר) תלויה בעיקר במה שההורה מרגיש באמת ולא רק כמה זמן נמצאים ביחד

אם מישהי מרגישה קושי לטפל אבל מספרת לעצמה שהיא מאושרת, התינוק לא ירגיש את האושר שלה אלא את חוסר הסבלנות והעצבים.

אם מישהי הולכת לעבודה ומבסוטה, התינוק מרגיש אמא שמחה והתחושות עוברות אליו.

יש פה נשים שונות, עם אופי שונה, יכולות שונות, תפיסות עולם שונות.

רוב הסיכויים שהדיון הזה לא ישנה את ההתנהלות או את הדעות של אף אחת.

יש נשים שמתאים להן ונכון להן להישאר עם התינוק כמה שיותר זמן (יש כאלה שיכולות לעשות את זה בפועל, ויש כאלו שבכל זאת בלית ברירה שולחות למטפלת מוקדם ממה שהיו רוצות).

ויש נשים שמרגישות שהיציאה לעבודה עושה להן טוב, ולא מחפשות להאריך את חופשת הלידה שלהן. וגם הן אמהות מסורות ואוהבות...

קראתי בשקיקה, ולא ראיתי פה האשמות כלפי מי שבוחרת אחרת,

אלא הצגת סברה מעניינת בקשר להחלטה מעין זו שאני בטוחה שמעסיקה הרבה מאוד אמהות ששומעות אקסיומות

ודיון מעין זה פותח את הראש ומאפשר לכל קוראת לברר עם עצמה איפה היא עומדת.

כמובן שיש אילוצים, אבל לא חושבת שהדיון מפריע לקבלת החלטה בהקשר הזה.

אם כי אני מבינה את הטרדה מדברי המביעים דעה שונה מאמונה בלתי מעורערת 

הרגשתי שהדעות לשני הכיוונים נאמרו והובהרו, ויש מקום לכל אחת מהדעות והגישות, אבל הניסיון להוכיח למה הגישה השניה מוטעית עשיה להגיע גם למקומות פחות נעימים (בינתיים הדיון התנהל בכבוד, אבל זה נושא כל כך רגיש, ודווקא החשש שלי היה יותר על מי שמרגישה שהיא כן צריכה את היציאה לעבודה בשביל להיות אמא יותר נינוחה - שדברים שנכתבים בדיון הזה מתחילים להיות קצת קשים נגד המקום הזה).

וכתבתי בלשון הצעה כי באמת לא היה פה משהו שנוגד את כללי הפורום כרגע. כתבתי על דעת עצמי, ואם מישהו רוצה להמשיך ולדון - כל עוד הדברים נכתבים בכבוד ובצורה נעימה, יש לזה מקום.

רק תחשבו מה מטרת הכתיבה, אם באמת יש פה משהו נוסף לחדש, או שזה ניסיון לשכנע את מי שמן הסתם לא תשתכנע...

לגבי הלוגיקה הזו - אדם שרע לו באופן קיצוני, באמת יתקשה להעניק לאחרים.

אבל אנשים בוגרים יכולים לעשות דברים בצורה טובה, גם אם הם לא נהנים מהם. כי מה שמניע אותנו זה לא רק כיף, הנאה וכמה טוב לי.

אני לא תמיד נהנית עם הילדים, אבל אני אמא שלהם ואני רוצה שיהיה להם טוב הכי שיש ויש לי אחריות כלפיהם. אז לפעמים אני מתאמצת לעשות מה שיהיה להם טוב, אפילו אם לא ממש "בא לי". לא תמיד מתחשק לי לשחק איתם, או להקריא להם סיפור. אבל אני בוחרת לעשות את זה בלב שלם ובאהבה כי אכפת לי מהם. לא תמיד קל לי להכין להם אוכל כל יום, זה אפילו די מעיק. ועדיין אני עושה את זה כל פעם, וזה לא גורם לי להרגיש שרע לי.

זה קצת גבול עדין, כי חשוב שיהיה לנו גם כוח ולו נמחק את עצמנו.

אבל היכולת להיות הורים טובים לא קשורה רק לזה שנדאג שתמיד יהיה לנו נוח. אלא לאיזון בין הצורך שלנו ולשימור הכוח שלי כאדם, לבין הצורך של הילדים.

על נוח וכיף

דברתי עד טוב שמתכלל את התחושות שקמים איתם בבוקר, מרגישים במהלך היום והולכים איתם לישון.

האיזון מבחינתי הוא לא שמירה על הכוח שלי אלא על תחושת הטוב שלי

דרך שגם שומרת על הטוב הזה וגם עונה על הצרכים של הילדים

אבל הקשר עם הילד שלה בגיל הינקות (עד גיל שנה) מבוסס רק על החושים. כשהוא רואה, שומע, מריח, מרגיש וטועם את אמא - הוא יודע שאמא איתו ויש לו תחושת שייכות, בטחון, אהבה וכל הדברים היפים שכתבת למעלה.

בזמן שאמא לא לידו היא מבחינתו מתה. אין לא יכולת לתפוש את האפשרות שהיא כרגע מתפתחת מקצועית בעבודה ומכינה לו אמא שמחה שתבלה איתו אחר הצהריים.

בהמשך כשילד גדל ומתפתח הקשר מעמיק לרבדים נוספים ופחות פיזיים ואז הילד מסוגל להשאר מחובר להורה גם בזמן פרידה זמנית כמו יציאה למסגרת.

בהנחה שקשה לאמא להיות עם התינוק שלה, את צודקת שלא צריך להגיע למצב שרע לה אלא לעבוד על כך שיהיה טוב, ממש כפי שאם רע לי עם בעלי אני אלך לטפל בקשר בינינו ולא אתמכר לעבודה כדי שלא לסבול איתו.

התחושות היפות לא קיימות אצלי לגבי אמא שלי, למרות שהיא הייתה איתי צמודה גם יותר מגיל שנה, כי יש תחושות הפוכות מזכרונות מגילאים גדולים יותר של אמא עצבנית.

וגם להפך

הקשר הנעים והטוב שיש לי עם הילדים שלי, מתבסס על התקשורת הנעימה שיש לנו בכל הגילאים ולא על החודשים בהם היו אצל מטפלת.

הנחת היסוד שלך לגבי שהייה עם תינוק, לא קיימת אצלי, אני חווה את החיים ומתוכם מסיקה מסקנות ובוחרת, לא הולכת שבי אחר כללים שאחרים קבעו.

ואם ילד היה צמוד לאמא בשנה הראשונה עדיין צריך להשקיע הרבדים הנוספים של הקשר בהמשך (כמו שכתבת, אם אמא נמצאת אבל היא מרוחקת החוויה היא של פרידה).

אבל זה לא מבטל את הצורך בקרבה פיזית בינקות (אגב מי ה"אחרים" שקבעו את זה?)

אני לא רואה בזה בעיה אלא דבר טוב

את רואה בזה בעיה שצריכה ׳פתרון׳

מה שלא אצל תינוק בני כמה חודשים בודדים

הוא לא יודע לדרוש את זה אז בגלל זה המסקנה היא שהוא לא צריך

ומטפלת שווה ערך לאמא?

ואז תגידי אז מה ההבדל בין תינוק בן 3 חוד לתינוק בן 8 חודשים

אז ההבדל הוא סהכ בגיל. שום דבר מעבר. בכל הגילאים הם צריכים את אותו הדבר.

אז כמה שיותר אמא יכולה להיות עם התינוק, יותר טוב. זה לא מיותר ומטפלת חמה ככל שתהיה לא שווה אותו דבר.

אני מבינה שיש הרבה אמהות שעושות את זה מחוסר ברירה ולא חושבת שהם אמהות פחות טובות, אבל להגיד שאין הבדל לתינוק מי מטפל בו

זה בעיני התנתקות רגשית מוחלטת מהצרכים של תינוקות קטנים. 

אחד על אחד אז אולי באמת אין הבדל בין 3 חודשים ל8. מטפלת יכולה להיות דמות היקשרותית חזקה קרוב לצורך שמקבלים מהורה.

אם הכוונה לשים אצל מטפלת ששומרת על מספר תינוקות ההבדל הוא משמעותי כי ב8 חודשים הם צריכים הרבה פחות זמן ידיים ויחס אישי (עדיין צריכים אבל פחות) ויכולים להנות גם מזמן משחק על הריצפה.

הוא פועל מתוך צורך מאוד גדול לשמור על הבטחון הכלכלי שלכם. זה טבוע בו כל כך עמוק שאני לא בטוחה שתצליחי לשכנע אותו לפעול אחרת.

זו האמת גם חובתו מדין תורה.

אבל את דואגת למשהו אחר,

ולמשהו האחר הזה את הכי טובה בלדאוג לו

לך יש את החושים הכי מיוחדים לקלוט

זה נמצא לך בבטן

בעומק האינטואיציה הנשית שלך

בתבונה אימהית עמוקה

את דואגת לצורך אחר והוא: בטחון *רגשי* לילדים שלכם.

אז יש פה שני צרכים:

צורך בבטחון כלכלי

צורך בטחון רגשי

הם חשובים מאוד שניהם

אין ספק שאי אפשר בלי אחד מהם

במקרה שלכם, באופן מסורתי למדי, אבל ממש לא מחייב שזה כך בכל משפחה, בעלך הוא השופר לטחון הכלכלי, ואת השופר של הבטחון הרגשי.

את צריכה להתחזק בחשיבות של השופר שאת משמיעה בבית. לא לחפש איך לשנות את בעלך לחשוב כמוך או להבין כמוך את הצרכים הרגשיים, כי לא בטוח שזה נכון. אלא *את* להפנים שיש לך שופר להשמיע. שהוא חשוב לא פחות מהקול שבעלך מביא!

והכי הכי חשוב,

להפנים שאלו ואלו דברי אלוקים חיים

והם ילכו שניהם יחדיו!!!

הם לא סותרים!!

קודם כל להפנים את זה בתודעה!

אח"כ לשבת ביחד ולחשוב על פתרונות.

זה אומר שאת מסבירה לבעלך מה את יכולה לעשות ומה את לא יכולה לעשות

(לדוגמא אני לא יכולה לשים את קטני במשפחתון בגיל 3 חודשים. אלא רק בגיל...)

בעלך לא חייב להבין מה ההבדל ולמה וכוס

אבל אתם יכולים לשבת ולחשוב יחד איך כן אפשר למצוא פתרונות כשמניחים את הנתון הזה כנתון.

כשאת תהיי מחוברת לקולות הנשיים הפנימיים האלו

גם בעלך יתמקם כמשפיע במקום הזכרי שלו.

תסמכו אחד על השני. תסמכי עליו שהוא מסוגל להיות גבר ולמצוא את פתרונות הפרנסה. שהוא מסוגל להשפיע עלייך כשאת ממוקמת בציר הנשי שלך שדואג לילדים שלכם באופן שלא תמיד הוא מצליח לרדת עד עומקי הפרטים שלו.

ובעיקר תסמכו על זה שהמציאות יכולה לשאת יחד את שני הקולות האלו.

כמה לצאת, איזו מסגרת נכונה להם, עד איזו שעה, כמה ימים בשבוע, כמה ילדים, כמה לחסוך לעומת כמה להכניס

זה הרבה נתונים

אפשר לצמצם הוצאות, אפשר לחיות קצת על חשבון חסכונות, אפשר להאריך אפילו בכמה חודשים חופשת לידה, לחזור למשרה חלקית, לעבוד בעבודה צדדית, שהבעל יוסיף עוד משרה קטנה, לקחת כמה עוד תינוק שניים איתך, כן לחזור ולשים במסגרת אבל כזו בייתית יותר עם פחות ילדים או פחות שעות וכו. לשנות את אופי המשרה או את האחוז שלה.

ראיתי בחוש איך ה' פתח לנו פעם אחרי פעם כשהלכנו אחריו באמונה. לא שהסרנו אחריות. לא שנהגנו בפזרנות. ממש לא. עשינו מה שיכולנו ועל השאר התפללנו. אבל היו מחירים שלא הייתי מוכנה שהבית יספוג. בשום אופן.

התחלתי לרשום דוגמאות ומחקתי

זה אף פעם לא מדויק להשוות לאחרים

צריך להתחבר לנתונים שלכם

להרגיש חזק בבטן את הקולות הפנימיים שמנחים אותנו ולתת להם לגיטימציה

לא לאופנות מבחוץ. לא לקולות ה"מציאותיים". תיצרו את המציאות שלכם. זה נשמע תלוש אבל כשחיים ככה זה הופך לוודאי. האדם יוצר את המציאות בתודעה שלו.

כשהיו פעמים שלא הצלחתי למצוא את המסגרת שאני מרגישה רגועה לשים בה (וחיפשתי נואשות) בסוף הרמתי עיניים לשמים ואמרתי בדמעות:

אני יודעת שאתה דואג ל ** (השם של הבת שלי) אפילו יותר ממני. אני יודעת שכבר הכנת לה את המסגרת שנכונה לה. הרי בידך הפתרון לכל. בבקשה תנחה אותי בעצה טובה מלפניך שנמצא את המקום הטוב ביותר עבורה.

להאמין שה' מכין את הפתרון עוד לפני הבעיה.

לשתף אותו בדרך, בהתלבטויות

להתפלל על זה

לסמוך אחד על השני

להסתכל על המציאות במבט גמיש ויצירתי ולא בשחור ולבן

את כותבת מהמם ואני מהופנטת מכל תגובה שלך

אמאלה כמה שאת צודקת ואני אוהבת כל כך את קו החשיבה שלך!

אז אני אשתף בהכי אירוניה שדווקא אני לא מבזבזת בכלל!!! לא יוצאת עם חברות,  לא קונה שטויות, לא אחת של שופינג או מסעדות.. אוהבת את הבית וחיה מאוכל בריא שזה ההוצאות העיקריות שלי..

ובעלי הוא הפזרן יותר- קונה כל הזמן מאליאקספרס (לא מרגיש את הכסף כי הוא קונה המון שטויות ב30-40₪) , עושה קניות- וחצי מהן זה ממתקים, בירות ושטויות לילדים..

קונה להם כל צעצוע שהם רוצים כדי לשמח אותם, אבא מושלם באמת, אבל פזרן מאוד..

ודיברתי איתו כמה פעמים, בלי קשר לחופשת לידה, שצריך להיות מחושבים יותר אבל זה חזק ממנו.

צריך באמת לחשוב מעבר, אולי להפסיק עם צהרון, זה מה שעולה לי בראש ,אבל הרכב עם בעלי והוא עובד עד 3 וחצי אז הוא לא יוכל להוציא

אני פורקת הכל כי באמת הבאת לי תקווה

זה נשמע לגמרי שאת צריכה להתמקם טוב על הציר שלך, מה שיעזור גם לו להתמקם על הציר שלו.

הוא נשמע מחובר טוב למקור השפע ולתודעת שפע, הוא אבא לארג' נדיב שופע. זה תכונות נהדרות!!!! זה תכונות שגם מביאות שפע.

כרגע אולי חסרה לה מעט זהירות או אחריות.

אבל אל תתמקדי במה הוא צריך להשתנות.

אלא במה התפקיד שלך כאמא וכאשה.

מה הצרכים הרגשיים שלך ושל הילדים שחשוב לך לקדם.

אפילו תכתבי לך.

מה חשוב לי?

למה חשוב לי?

כי איך זה יראה עוד כמה שנים כשאקום את מה שחשוב לי?

איך אסתכל על זה במבט לאחור בגיל מבוגר יותר?

על מה אשמח?

על מה אחרט אם לא אדאג שיקרה?

מה הכי קשה לי?

מה הכי משמח אותי?

תתחברי קודם כל לעצמך,

תהיי על הציר שלך

כשאת תהיי שם, את תזמיני אותו לחזור לציר האחריות הגברית שלו. לא באופן ישיר.

את יכולה לספר לו כמה משמח אותך כשאת רואה שיש לילדים בטחון רגשי. זה מתבטא ב... וזה גורם לך ל... וכשאת יודעת שהוא דואג לפרנסה זה מרחיב לך את הלב. את ישנה בלילה בתחושה שיש לך גבר חזק לסמוך עליו. וכמה את אוהבת שהוא כזה נדיב ואוהב לתת. ואיך את בטוחה שהוא יכול לדאוג לכם. ואיך זכית שה'נתן לך גבר כזה לצידך.

גבר שמחובר ככה לצינור השפע, אין לי ספק שירצה לעשות הכל לזמן לאשתו וילדיו בטחון רגשי וכל מה שהם זקוקים לו. ואין לי ספק שהוא גם ימצא את הפתרונות לשם.

שכדאי שתבחני את זה מחדש אם זה עד כדי כך מפריע לך

יש לכם חסכונות? אולי כדאי משם להביא את הכסף במקביל להצמטצמות, או להפסיק להפריש לחיסכון בזמן הזה

אולי בעלך יעבוד יותר שעות

אולי אפילו תשקלו הלוואה אם יהיה צורך

אני באופן אישי כן חזרתי לעבודה אחרי חלד, אבל זה התאים לי ואני לא חושבת שכדאי עבודה במקביל לתינוק בבית. אני בכל אופן לא רואה את זה כדבר ישים ושפוי

אולי אפילו תורידי משרה באופן חלקי והוא יהיה רק חצאי ימים או חלק מהשבוע עם מטפלת. יש כל מיני אופציות. החלטות טובות!

אמרתי לו שנצטמצם כבר עכשיו כדי שאוכל להשאר עד ספטמבר

ושנשתמש ברוןח מהברית אם יהיה חייב

אבל הוא לא אהב את הרעיון, הוא רוצה לשמור את הכסף לבית, למרות שזה לא באמת יקרב אותנו לבית אבל שיהיה

כלכליים מול צרכים רגשיים

כמה עולה מטפלת אצלכם וכמה את מרוויחה? זה גם משמעותי כדי לדעת כמה זה ׳משתלם׳ לצאת לעומת להישאר בבית

אני ממש בעד להקשיב לצרכים ולרגש של האישה

אם זה לא מצב של חלילה פת לחם, ועוד יש רווח מהברית להשתמש בו, זה נשמע לי הגיוני לתכנן שנה של לידה על חשבון כסף זמין. אבל זו אני 🤷‍♀️

מקווה שמשהו ישכנע גם אותו

אדבר איתו על זה שוב

בנתיים הוא השתכנע רק אם אמצא עבודה מהבית

ממש ירידה לפרטי פרטים ותקציב

(וממלחצה בילד הבא להיערך לפני)

אני מודה שאצלי זה קו אדום

עוד בדלב הדייטין הודעתי לבעלי שפרנסה עליו, אני בראש סדרי העדיפויות שלי זה להיות אמא

אבל זה משהו שמצריך היערכות

(וזה לא בשמיים)

לא הייתי כל כל מודעת לזה.

אבל אני כן חושבת שאם זה מאוד חשוב לך ויש לכם חסכונות- זה עדין אפשרי

להעלות נקודה שלא ראיתי בהתייחסו אליה כאן - משפחתון בבית / ניקיון בתים ועוד עבודות מהסוג הזה, הן לרוב עבודות ללא תלוש. זאת אומרת שאת צריכה לשלם ביטוח לאומי, אין לך הפרשות לפנסיה מהמעסיק ועוד כל מיני "הטבות" או תנאים שכלולים בעבודה מסודרת.

אז גם אם זה פותר את עניין ההכנסה לעכשיו, שימי לב לא לשכוח לדאוג גם לעתיד.

פנסיה זה ממש חשוב, אם את מתכננת תקופה לא להיות מועסקת, ממליצה להפריש לבד. ולבדוק את כל ההשלכות של זה להמשך 

אני נאלצתי לשים אצל המטפלת מגיל חודש

ואם את מרגישה מצפון

אז הכל טוב 😉

לא שזה משמח

אבל כשאין ברירה עושים מה שצריך

אבל יש לך לב של אמא אוהבת ומסורה

בטוחה שאת אמא טובה והתינוק שלך מרגיש את זה ❤️

כל מהות הדיון שלי עם 00 זה על מקרה שהוא אילוץ

לבין להפוך את זה לאידאל

ברור לי שיש מקרים שונים וכל מקרה לגופו

עם הבכור שלי. המטפלת כל הזמן אמרה שהחזרתי אותה לתינוקיה...

לא רציתי אבל זאת היתה תקופת לימודים וזה היה נצרך מבחינתי. הוא גדל לתפארת (ב"ה רואים הרבה נחת) ויש לנו קשר טוב ב"ה.

היום אני אחרי וממש משתדלים לשלוח למטפלת אחרי יותר מחצי שנה. חד משמעית מבחינתי תקופת עבודה היא יותר קלה מתקופת לימודים..

חיבוק, זאת תקופה והיא תעבור🤗

זה קשההה

אבל אין לך מה

עם הבכורה למדתי תואר ונאלצתי גם לשים החל מגיל 6 שבועות שחזרתי ללמוד..

אבל עכשיו קשה לי

כל מקרה לגופו,

נקודת הפתיחה שונה לגמרי.

אגב ככל ששמים בגיל יותר גדול, ככה יותר קשה לדעתי.

במונחים של עלות אלטרנטיבית,

לא לשים אצל מטפלת בתקופת לימודים יקר לאין ערוך מאשר לא לשים בתקופה שיש עבודה יציבה וחוץ ממשכורת לא מפסידים כלום.

המצפון זה בגלל שאת משווה תפוחים לתפוזים כי שניהם פירות.

נכון כשאת משלמת על תפוז לפי משקל וזורקת את הקליפה את לא מרגישה בזבוז בגלל שהחברה שקנתה תפוח לפי משקל לא זרקה את הקליפה?

ברור לך שבמקרה של תפוז הדרך הנכונה לצרוך אותו זה אחרי קילוף קליפה.

אז אותו דבר גם פה.

(אותו דבר אם את בהתמחות, או מסיבה כלשהי היית חייבת לצאת מהבית)

וחיבוק על התחושה 🤗🤗

הם גדלים ויש עוד הרבה שנים להנות מהם בע"ה.

אבל למה לא לנצל את זה כבר לגמילה?

אם זה בא ממנה, הייתי מנסה עכשיו. אולי ילך בקלות.

היא עדיין מצליחה להוריד?

גם הבן שלי מוריד הרבה פעמים, אבל אם יש לו מכנסיים מספיק מסודרות עליו הוא לא עושה את זה... לפעמים אני בבוקר מגלה שהילד בלי טיטול 😲 יש לו גירודים על הישבן מבחוץ מסכן... אז הוא מוריד לעצמו..

היא בת שנתיים. הייתה לי מחשבה לנסות לגמול אותה (אף שמעולם לא ניסיתי בגיל הזה), אבל מרגיש לי שזה יהיה מסובך מדי (היא גם לא ממש מדברת).

תחתונים ומכנסיים היא מורידה. גופייה עם תיקתקים - היא לא פותחת את התיקתקים, אבל מצליחה להשחיל את החיתול מהצד.

עוד לא ניסינו האמת אוברול רגיל, כי יש לנו רק של חורף. בכל אופן - איך אפשר להלביש הפוך בלי שזה יחנוק אותה?

(ואולי באמת הטיטול מציק לה בגלל האטופיק שלה? לא חשבתי על זה...)

חולצה עם תיקתקים ולסגור אותם מעל המכנסיים?

הכוונה שהסקוצ'ים של הטיטול יהיו מאחורה. ואז היא לא מוצאת אותם ולא מצליחה לפתוח ולהוריד את הטיטול.

אצלנו זה עזר לתקופה (עד שהיא מצאה את הסקוצ'ים מאחורה🤦🏼‍♀️)

תכלס זה עוד שלב מתוק ומתיש (אומרת זו שמצאה ממש לפני כמה ימים קקי במיטה כי הגברת החליטה שוב להוריד את הטיטול😅) בדרך לעצמאות של הילד💪🏻

וטוב, לנו היה סיפור מגעיל יותר ממה שתיארת כאן🤭 לא אפרט אותו מפאת כבוד ההיריוניות המבוחלות שכאן, רק אומר שזה היה עם התאומים, ושהם אהבו לשחק מסירות בכדור באותה תקופה🙈🙈🙈

אבל כשאני מסתכלת על התאומים היום אני אומרת שיש תקווה גם לשובבה הנוכחית...

אלא כמו מכנס קצר.

בהנחה שהיא לא יודעת לפתוח תקתקים

ולא תצליח להשחיל מהצד כי זה מכנס..

אפשר לגמול ילדים שלא מדברים (גם ילדים מיוחדים)

צריך אורך רוח לפספוסים. הזמן משתנה מילד לילד אבל הם מבינים את הקטע לגמרי

מוזמנת לפרטי אם תרצי לשמוע את הניסיון שלי

ממה זכור לי הגמילות המאוחרות אצלך גם לא היו פיקניק, אז מקסימום תופתעי לטובה.

הייתה בגיל גדול (אחרי שלוש) כשעשינו הרבה הכנות מראש, וזו הייתה ילדה שדיברה מגיל צעיר והייתה בוגרת ומבינה. (יכול להיות שאיתה ספציפית היינו יכולים להתחיל קודם - אם היינו מבינים את הקטע של ההכנה מראש. היא פשוט הייתה - ועדיין - טיפוס רגיש וחששן)

מכיוון שהקטנה הנוכחית דומה לה במאפיינים מסוימים, אני כן חושבת שעדיף לי לחכות שתהיה בת הבנה.

אבל אולי אני טועה🤷‍♀️

בכל אופן אני צריכה לבדוק את המוכנות שלי לעניין...

לא אומר שהיא לא מבינה

(לא חושבת שבשלות קוגנטיבית היא תנאי לגמילה, אבל גם אם כן)

בכל אופן אני חושבת שממש כדאי.

כי זה מה שהיה בגמילה המוצלחת שלנו. ואני מעדיפה גמילה כמה שיותר חלקה, כי אחרת אני אשתגע...

אבל טוב, אולי בסוכות כן ננסה להושיב אותה מדי פעם בסיר... (אם יש לנו בכלל עדיין🤔)

גמילה בלי פספוסים לא היתה לנו, לא עם הילדה שגמלתי בגיל 1.7 ולא עם הבכור שגמלתי בגיל 3. וגם אצל השלושה שגמלתי סביב גיל שנתיים.

כולם פספסו כי גמילה זה תהליך,

אבל עם הילד שנגמל בגיל 3 הגמילה היתה הכי ממושכת, ובנוסף ככל שגיל הגמילה היה מוקדם יותר ככה היום יותר פספוסי פיפי ופחות קקי, ואם אפשר לבחור ביניהם אני בוחרת בזה.

ולגבייך

אם מתוך 8 גמילות מאוחרות היתה לך אחת קלילה, הסטטיסטיקה לא לטובתך...

אחר כך היו שלוש וחצי גמילות קשות (כלומר תאומים ועוד שניים בודדים, שאחת מהם דווקא רצתה להיגמל בעצמה בגיל שנתיים וחצי, ובכל זאת זה היה גרוע) ואז הגמילה המוצלחת ואז הגמילה הקשה של הילדונת על הרצף (שבעיקרון כרגע גמולה לגמרי, אבל עדיין קורה שגם היא מפספסת, וזו עוד סיבה מבחינתי לגמול את הקטנה מאוחר יותר).

ככל שגיל הגמילה היה מאוחר יותר-הגמילה היתה יותר קצרה.

מי שנגמלה בגיל הכי גדול אם אני זוכרת נכון פספסה פעמיים וזהו..

גמלתי ילד מעל גיל שלוש וזה לקח שבוע לגמילה מלאה.

כאחת שלא בנויה לשלוליות בקטע קיצוני,

אני בעד גמילה מאוחרת כשהילד בשל, מבין ומשתף פעולה. מהניסיון שלי התהליך ככה קצר משמעותית.

לפחות ממה שהיא כתבה פה היא אף פעם לא גמלה סביב גיל שנתיים אלא רק לקראת גיל שלוש. וזה לא ניבא גמילה קצרה (כלומר היו כאלה וכאלה)

בכל אופן נשמע לי יותר הגיוני לגמול מאשר לריב עם ילדה שמורידה טיטול.

בת שנתיים זה לגמרי בת הבנה

הקטנה שלי נגמלה לפני שנה כשהייתה בת שנתיים וזה היה חלק יותר מחלק

היא סוג של גמלה את עצמה

אמנם דברה וממש בוגרת לגילה ועדיין...

ויש הבדל בין ילדים בגיל שנתיים...

ברור לי שהיא מבינה הרבה, אבל לא תמיד אפשר לגמול ככה...

כזה שסגור מהצדדים. ועל זה גופיית תיקתק

גמלתי פעמיים בגיל שנתיים. בנות. היה מעולה.

הראשונה שנגמלה בגיל שנתיים זה היה בטעות.. אחותה שהיתה בת 3 וחצי נתנה לה את התחתונים שלה בתור משחק. אחרי 2 פספוסים הילדה נגמלה יום ולילה. לא עשינו שום הכנה לפני.

אם היא כל כך סובלת מהטיטול אין סיבה לענות אותה. זה שהיא לא מדברת לא אומר שאין לה רצונות, רגשות או הבנה.

הוא עושה את זה בתור משחק...

זה נראה יותר כמו משחק, אבל אי אפשר לדעת כי היא לא מדברת

(וברור לי שיש לה רצונות ורגשות! ואני עובדת קשה כדי לפענח אותם... אבל בדרך כלל שהיא רוצה משהו - היא לא מרפה ממני עד שאתן לה את מבוקשה. פה זה פחות נראה ככה. כשמדביקים לה סלוטייפ היא לא בוכה אלא צוחקת כמו במשחק...)

להריון וכאלה להנקה

לחשבון הבנק של היצרן.

אין להם שום השפעה על היכולת לצום, על תחושת הרעב, הצמא, החולשה, פשוט שום כלום.

אולי פסיכולוגית, אין לדעת חח

אבל נגיד בי-פולן ממש לא עזר לי...

אפילו על האריזה עצמה, לא כתוב שהכדור עוזר לצום. כי אם הם יכתבו את זה, הם יצטרכו להוכיח שזה עובד בעזרת מחקרים מבוקרים, והם יודעים שאין סיכוי

אחרים

מגדלי הענבים

אבטיחים

ועוד שלל עצות על מאכלים

אני מאמינה שיש בכדורים האלו ריכוז גבוה של חומרים שיכולים להקל על ההרגשה למרות הצום

זה לא מעביר צמה או רעב

אבל יש מצב שפחות כואב הראש בגלל זה או פחות מרגישים חולשה

יש בכדור הזה בריכוז גבוה, ברמה שיכולה להקל על ההרגשה בצום? חומר שמפחית כאב ראש שנגרם ממחסור בנוזלים, חומר שמפחית חולשה הנגרמת ממחסור באנרגיה (קלוריות) ובנוזלים?

אני שואל באופן ספציפי, איזה חומר בכדור הזה יכול להקל על ההרגשה בצום? חומר שמפחית כאב ראש שנגרם ממחסור בנוזלים, חומר שמפחית חולשה הנגרמת ממחסור באנרגיה (קלוריות) ובנוזלים?

בחפיסה של כדורי אקמול, כתוב במפורש שהכדורים מיועדים לטיפול בחום ובכאבים.

בחפיסה של זילרג'י, כתוב במפורש שהכדורים מיועדים לטיפול באלרגיה.

בחפיסה של גלולות, כתוב במפורש שהכדורים מונעים הריון.

למה בכדורים האלה לא כתוב מה הם עושים?

למה היצרן מפחד?

האם ראית פעם כתוב על ויטמין b12 שהוא משפר את הזיכרון?

או על מגנזיום שהוא משחרר מרגיע ומונע התכווצויות שרירים?

על חומצה פולית שמונע מומים בעוברים

ועוד כהנה וכהנה..

הדוגמה עם הוויטמינים דווקא מוכיחה את הנקודה:

אנחנו יודעים בדיוק מה B12 או מגנזיום עושים בגוף, ויודעים שאם לאדם יש מחסור מוכח בבדיקות דם, השלמת החסר תפתור את התסמינים. לכן מדובר בתוספים שפעמים רבות נרשמים על ידי רופאים.

ולמרות זאת, החוק אוסר על חברות התוספים לכתוב על האריזה "משפר זיכרון" או "מונע התכווצויות", בדיוק כדי שלא ימכרו אשליות למי שאין לו חסר כזה.

בדיוק כמו שברור לכולם כמה ויטמין C חיוני לתפקוד שלנו, אבל לקיחת ויטמין C כאשר אין ממנו מחסור - פשוט תגרום להוצאת החומר העודף בשתן, ולא תשפר את הבריאות.

בכדורי הצום המצב אפילו יותר קיצוני: שם אין אפילו "מנגנון מוכח" או בדיקת דם שמראה שחסר לך "תמצית צמחים בצום". החסר האמיתי בצום הוא מים וקלוריות, ואת זה אף כדור צמחים לא יכול למלא.

בקיצור: אם על ויטמין שהיעילות שלו מוכחת אסור לכתוב דברים כדי לא למכור אשליות, קל וחומר בן בנו של קל וחומר שאסור לכתוב במקרה של כדורי צום שבהם אין שום מנגנון ידוע שיכול לסייע לצום

עוזר ואין לך זכות להגיד שכזה נחרצות שזה כלום.

עובדה שיש אנשים שמספרים שזה כן

עוזר

ושיהיה לבריאות.. מה אכפת לך שאנשים לוקחים את זה ומוכרים להם אשליה

לא שמעתי שזה פוגע במישהו (חוץ מ20 שח שעולה חפיסה)

א. חובת ההוכחה היא על מי שמוכר כדור, הוא זה שצריך להוכיח שהכדור יעיל, לא אני (או כל אדם אחר) צריך להוכיח שהוא לא יעיל. ככה זה עובד בכל תחום.

אם תרצי לבנות בית חדש, והמהנדס יגיד לך שהוא רוצה לבנות אותו בעזרת חישובים וחומרים שהוא פיתח בעצמו ושמעולם לא נוסו ולא נחקרו, את תגידי לו שאת סומכת עליו כל עוד לא הוכח אחרת? או שתבקשי ממנו שיבנה לך את הבית בעזרת שיטות שכבר הוכחו כיעילות נגד נזקי מים, שמש, רעידות אדמה, רוחות וכו'?

ב. אני לא אוהב רמאים. וכואב לי כאשר אנשים נופלים בפח ומשלמים כסף לרמאים שמכרו להם אשליות.

אני בעצמי נפלתי קורבן לרמאים, ומאז השקעתי מעל עשור בלהבין איך הדברים עובדים, איך מחקרים עובדים, למה הם חשובים, למה לא ניתן לעגל בהם פינות, ולמה מי שמוותר על כל זה ופשוט מוכר מוצר בלי לכתוב על האריזה מה הוא בעצם מציע לי - הוא רמאי.

אין פה רמאות

הוא לא מוכיח שזה עוזר, וגם לא מבטיח

ולא מסתיר את החומרים שיש בתוך הכדור

לא מצאתי פה רמאות..

זה שאנשים לוקחים את זה בכל זאת נובע מכל מיני סיבות

א. כי זה עזר לאנשים אחרים שדיווחו שהיה שינוי (גם אם בגלל אפקט הפלצבו מבלי שידעו)

ב. אנשים שקשה להם מאוד בצום עושה להם טוב לנסות דברים חדשים.

אבל זה לא בגלל שהוא מבטיח שעוזר כך ששוב אני כותבת, אין פה רמאות.

רמאות זה היה למכור כדור "עם כל מיני מרכיבים" שבעצם אין בו כלום והוא רק פלצבו...

הרמאות היא למכור כדור שלא עושה כלום,

לתת לו שם שאמור לרמוז לאנשים שהכדור ייקל על הצום,

אבל לא לכתוב זאת במפורש כדי לא להיות חשוף לתביעות - שהרי אין אף מחקר לפיו הכדור הזה עושה משהו.

נ.ב.

כתבת במפורש - רמאות זה היה למכור כדור "עם כל מיני מרכיבים" שבעצם אין בו כלום והוא רק פלצבו...

אבל זה בדיוק המצב, אין שם שום חומר פעיל בכמות שיכולה לעשות משהו. זה בדיוק, אבל בדיוק, רק פלצבו.

וכשאת כותבת מי קהל היעד - אנשים שקשה להם מאוד בצום עושה להם טוב לנסות דברים חדשים - את גם כותבת כמה הרמאים האלה צינים.

פונים למי שסובל בצום, פונים למי שהילד שלו לא גובה, פונים למי שיש לו אבנים בכליות - תמיד פונים למי שיש לו בעיה שאין לה פתרון קל. תמיד מציעים עזרה תמורת תשלום. העזרה אף פעם לא עוזרת. אבל התשלום עובר כרגיל...

לי למשל מאוד עוזר לכאב ראש של צום להריח שמן לבנדר

אז אולי גם קצת לונדר בכדור יכול למנוע?

אני לא נכנסת למה יש בתוך הכדורים האלו כי אני לא מכירה אותם אבל לא מופרך שזה עוזר.

ושוב ההקלה היא לא בהרגשה של הצום הרעב והצמה מורגשים מאוד ההבדל זה איך הגוף מצליח לעמוד בזה

עם פיצוצי ראש, רעידות וחולשה

או יחסית בטוב?

בתור אישה, שצמה במגוון מצבים שונים

אז בהחלט אפשר להבין שלא כל צום דומה למישנהו

כי המצב של הגוף אחרת והתגובה שלו לחוסר אוכל ושתיה מגיב אחרת

כך שזה לא נכון להגיד שההרגשות של צום היא עובדה מוגמרת,

לפעמים כן

ובהחלט יש מצב שחומרים מסויימים יכולים להשפיע על ההרגשה בצום

מהם הצמחים והמינרליים, שלקיחת כמה מ''ג מהם יכולה לסייע לצום?

ואם זה נכון, למה החברה שמפיצה את הכדור לא כותבת זאת על האריזה? למה הם מפחדים?

אני לוקחת כבר כמה שנים ומקל עליי

אחד החומרים הוא ג'ימנמה, תוסף תזונה שמיוחסת לו סגולה של דיכוי תאבון ואיזון סוכר בדם

יש עוד כמה רכיבים שלא חקרתי כי אמרתי פשוט שאנסה ואראה אם עוזר וזה אחלה (גם אם בתור פלצבו)

מאמינה שאם תסתכל על האריזה תוכל לראות שהחומרים כתובים

ומתחברת ומה שכתבה @בארץ אהבתי. לא כל דבר צריך הוכחות מוחצות

לפעמים מספיק שיש אפקט פלצבו וזהו

ג'ימנמה לא נקשר ל''איזון סוכר'', אלא להורדת סוכר והגברת הפרשת אינסולין (שמפחית את הסוכר בדם), וזה בדיוק ההפך ממה שאנחנו רוצים בצום.

כלומר לא רק שיש לך מעט סוכר בדם בגלל הצום, אלא את לוקחת תוסף שמתיימר להוריד אותו עוד יותר.

כשאת לא אוכלת כמה שעות, הגוף שלך עושה ככל יכולתו להפחית את הפרשת האינסולין, לא להוסיף חלילה, כדי לשמור על רמות סוכר נורמליות גם בזמן שאת לא מכניסה סוכר חדש מבחוץ.

מה שכן,

הכמות שיש בכדור הזה (אם בכלל יש) היא כ''כ מזערית, שאין כאן באמת סכנה כי ההשפעה של החומר הזה רק מתחילה בכמויות הרבה הרבה יותר גדולות, וכאשר הוא נצרך במשך שבועות ואף חודשים ברציפות.

אז מה יש לנו כאן?

אם החומר באמת משפיע - הרי שזו השפעה בדיוק הפוכה ממה שנרצה לעשות לפני צום.

ואם הוא לא משפיע (והוא לא, כאמור הכמות קטנה מדי) אז ממילא מה זה משנה מה הוא עושה.

בקיצור,

זאת רק הוכחה כמה הכדור הזה הוא רמאות...

אם היו לוקחים תוך כדי, יש בדבריך

אבל זה לא המקרה

לדעתי זה נועד להקל לפני ומעט אחרי כשרוב האנשים אוכלים יותר מיום רגיל

בסוף מחר כולנו נרגיש את הצום הרי

אבל לא הבנתי איך זה עונה למה שכתבתי...

גם לפני הצום, את לא רוצה הפרשת אינסולין מוגברת לקראת צום. הפרשת אינסולין מוגברת ''תחסל'' את הסוכר שיש לך בדם, ותוביל לרעב מוגבר בשלב הרבה יותר מוקדם.

כאמור הכדור לא באמת גורם לזה, כי הוא לא גורם לכלום בכמויות שיש בו. אבל אם החומר כן היה משפיע, ההשפעה שלו הייתה הפוכה וממש לא עוזרת לצום...

היא שהסבל שלנו בצום נובע משני גורמים:

א. באופן אובייקטיבי, הגוף שלנו חייב נוזלים וחייב קלוריות בשביל לתפקד. אם אין נוזלים ואין קלוריות, הגוף משנה את דרכי עבודתו כדי לחסוך כמה שניתן (הגוף לא ''יודע'' שבעוד X שעות הצום יסתיים, ולכן מבחינתו יש כאן מצב חירום הדורש התייעלות מיידית).

הדם נהיה סמיך ולכן כואב הראש, אין אנרגיה זמינה בדם ולכן הגוף מאט תהליכים מה שגורם לחולשה ועייפות וכו'.

ב. באופן סובייקטיבי, עצם הידיעה שאני בצום ואסור לי לאכול ולשתות, עלולה לגרום לי להרגיש עייפות וצמא וכאב ראש עוד לפני שהמצב האובייקטיבי יגרום לזה.

כלומר עוד לפני שהגוף באמת ייכנס למצוקה אובייקטיבית (אצל אנשים בריאים שנמצאים במזגן, הגוף בדרך כלל לא נכנס למצוקה ב-25 שעות של צום), אני עלול להרגיש חולשה וכו' רק בגלל הידיעה שאני בצום.

הכדורים האלה בשום פנים ואופן לא יכולים להילחם בסיבות האובייקטיביות מסעיף א'. אין בהם נוזלים, קלוריות, אלקטרוליטים, אין בהם שום דבר שחסר לגוף בצום. וגם אם היה, זה בכמות זערורית וחסרת משמעות.

לכן הם יכולים לעזור רק לסעיף ב', הפסיכולוגי: מצד אחד אני יודע שאני צם, מצד שני אני יודע שלקחתי כדור שאמור לעזור, וזה יכול לעכב את התופעות הפסיכולוגיות שמגיעות עוד לפני המצוקה האובייקטיבית.

צום לא פשוט

אבל אם גם אתה מודה שעיקר הקושי בצום הוא פסיכולוגי, יותר מהמצוקה הפיזית בגלל הצום, אז בעצם המענה הכי טוב שאפשר לתת זה דווקא מענה של 'פלצבו'.

ומה שאתה עושה פה זה בעצם לקלקל לכל מי שיש דברים שעזרו לה (אם היא תבחר להאמין לך...).

היה עדיף אם היית מציע משהו אחר זול יותר שכל אחת יכולה להשיג בקלות, ומשכנע אותנו שזה עושה את אותו אפקט כמו כל קלי הצום היקרים...😏

(וברצינות - אולי דווקא פה זה הבעיה ברפואה. כי העיקר הקושי הוא פסיכולוגי, אז דווקא מענה של 'פלצבו' יכול לעזור לאחוז גבוה מהאנשים. אבל ברפואה לא יכולים 'לשקר' ולהגיד לנו שדברים יעזרו לנו, אם הם לא מוכחים במחקרים, ואז יש אחרים ש'מנצלים' את החסר מוכרים דברים שבאמת עוזרים להרבה אנשים, אולי לא מבחינה מדעית, אבל מציאותית זה כנראה באמת עוזר...).

[ואם רגע כן להתייחס לעובדות - אני כן שמעתי מכלי ראשון על נשים שראו הבדל מהותי בכמות החלב שהיתה להם בצום, בין פעמים שלא לקחו בי-פולן, לבין פעמים שכן לקחו. לא יודעת אם זה רק פסיכולוגי או משהו ששווה לחקור גם באופן מדעי. באופן אישי לי מספיק לשתות הרבה לפני הצום אז לא ניסיתי בעצמי בכל מקרה].

בכל מקרה, לא מתכוונת להמשיך את הדיון פה לפני הצום, בלנ"ד.

שיהיה גמר חתימה טובה לכל מי שפה, ולכל עמ"י!

אבל יש דרך זולה ויעילה יותר להיאבק בסבל הפסיכולוגי של הצום:

לבטוח בידע ובביטחון בגוף שלנו!

כמו שכתבתי בתגובה שאליה הגבת, אדם בריא שנמצא במזגן יכול להתמודד בקלות עם 25 שעות ללא מזון. יש לנו מאגרי גליקוגן ושומן שמספקים אנרגיה רציפה, והגוף יודע להאט קצב ולהשתמש במאגרים האלה במקום בסוכר זמין שמגיע מהאוכל.

גם אם נמצאים בדיאטה או עושים ריצה ארוכה, הגוף משתמש במאגרים האלה אחרי שהוא ממצה את המאגרים שיש בזרם הדם.

בנוסף, צריך לדעת שרעב הוא גל, לא קו ישר.

לפעמים אנשים רעבים בשעה 9 בבוקר, ואז נכנסים לסטרס מעצם המחשבה שעכשיו יש להם עוד 17 שעות להעביר עם תחושת רעב.

אבל האמת היא שתחושת הרעב מגיעה בגלים (עקב שחרור הורמון הרעב בשעות שאנחנו רגילים לאכול) וחולפת מעצמה אחרי כמה דקות או שעה בערך, אפילו אם לא אוכלים פירור.

הסטרס מהרעב בבוקר יכול לגרום לזה שבכל היום נרגיש רעב (כמו ''אל תחשוב על פיל ורוד'').

ברגע שמבינים את זה, תחושת הרעב בבטן כבר לא נתפסת כ"מצב חירום מסוכן", הסטרס יורד, ותחושת הרעב נרגעת מעצמה.

בקיצור לא צריך לשלם כסף על כדורי דמה של רמאים בשביל רוגע פסיכולוגי. מספיק לדעת שהגוף שלנו חזק, מתוכנן לזה, ויעבור 25 שעות במזגן בצורה בטוחה ושלמה.

נ.ב.

אני לא סתם חוזר ומדגיש ''במזגן''. אם מישהו ינסה להיות 25 שעות ב-40 מעלות, או חלילה לעשות פעילות גופנית כשהוא לא מכניס נוזלים, זה כבר באמת מצב מסוכן. לכן אני מדגיש שהצום לא באמת מסוכן לנו ולא באמת מכניס את הגוף לסטרס, רק אם נשארים במקום קריר ולא מאמצים אותו.

פסיכולוגית מן הסתם

עדיין עובד כבר שנים

הייתי מחכה שהרווח הכי ארוך יהיה 5 דקות למשך שעה. אלא אם הלידה הראשונה הייתה מהירה.

אצלי בלידה השלישית, היה יום שלם של צירים לא סדירים. אחר כך היו לי שעה וחצי של צירים סדירים כל 5 דקות, ואז חזר להיות לא סדיר.

במצב הזה הגעתי לפתיחה 5 והתפתחה לידה.

אם את קרובה הייתי מחכה ל5 דק' בין הצירים

לק"י

בהריון האחרון קרה לי כמה פעמים שהיו לי צירים כמה שעות, ואז הם נעלמו לגמרי.

וצירים צפופים.

נסענו ואני בחדר לידה ב''ה

בשורות טובות בע''ה וגמר חתימה טובה לכולם❣️

ובידיים מלאות

בבריאות ובשמחה

גמר חתימה טובה

איזו מתנה מתוקה לשנה חדשה

מתרגשת איתך ומתפללת

בשכיבה במיטה לדחוף את העקב לכיוון "למטה" ואת האצבעות "למעלה".

(למעלה/למטה יחסית לגוף שלך)

והיום לא

אולי עבר בגלל פעילות גופנית קבועה

או בגלל הרפיה נפשית

לא לקחתי מגנזיום אבל צורכת בננות באופן קבוע

אולי זה יותר איכותי

זה יכול להיות מעט מדי

במיוחד כשיש בעיות גופניות

הכי קל זה להוסיף הליכות

כי זה פשוט לקום ולצאת מהבית

בלי הרבה טרחה

וגם לשים לב למצב הרגשי

זה בדרכ מגיע ביחד

גוף ונפש

אבל נשמע באמת שהיא הבעייתית כאן...

הייתי מנסה לענות תגובה מתנצלת ואסרטיבית, בסגנון "אני מתנצלת שנפגעת, זו לא הייתה כוונתי, מאחלת לך המון הצלחה וברכה"

בלי להשאיר פתח להמשיך...

בן אדם בוגר תיקני לא שולח "אני עדין שונא אותך"

אני בכלל לא עונה לכל אדם שפונה אלי, גם ברחוב ולא רואה בזה שום בעיה.

לק"י

או שתלטנית.

ואם לא הכרתן במציאות בכלל, אז מוזר מצידה לנסות לכפות עלייך להפגש.

מסכימה עם מי שאומרת להתעלם.

ואני הייתי משתפת בסיפור מישהו קרוב שיתמוך בי ויחזק אותי.

בנוסף, הייתי חוסמת את המספר שלה בפלאפון שלי.

שתהיה שנה טובה וגמר חתימה טובה!!

הייתי כותבת לה ככה - מתנצלת דנפגעת, לא התכוונתי

גמר חתימה טובה וצום קל

וחוסמת!!!

נשמעת סחטנית רגשית. שחררי אותה לדעתי

אם את רוצה תשלחי הודעה תמציתית כמו שהציעו כאן, משהו בסגנון מתנצלת אם נפגעת, שתהיה שנה טובה, וחוסמת את המספר שלה. או שתתעלמי ותחסמי.

אני ממש לא רגילה לדברים כאלה

אני כן אדגיש שהיינו נפגשות עם הילדים בגינה וכזה עד שראיתי שהיא מאוד רוצה שניפגש לבד ואז כבר התחלתי להתחמק לגמרי.

ושכחתי מזה לגמרי ופתאום ההודעה.

אני חושבת שאכתוב לה הודעה קצרה כמו שהצעתם ואם היא תענה אתעלם…

גמר חתימה וטובה לכולן❤️

לק"י

פירטת לרב את כל הפרטים שצריך- האם יש בחילות/ חולשה וכו' כאשר את לא אוכלת/ שותה, המוגלובין/ ברזל נמוכים וכו'?

אני שנה שעברה הייתי שלושה שבועות לפני התל"מ וצמתי ב"ה עם הנחיה מתי לשבור את הצום. וב"ה לא היה צריך.

תתכונני טוב, מיץ ענבים טוב לשתות לפני הצום, תנוחי במזגן, אל תתרוצצי, תכיני מראש דברים לילדים אם יש/ שבעלך יטפל בהם בצום.

שממחקר מקיף על לידות ביום כיפור, לא מצאו לידות מוקדמות בגלל הצום בהריונות תקינים. אז זה מעודד.

אפשר לשאול רב מתי בדיוק לשבור, או לשבור כשמסוחררים או מתחילים צירים

בצום אחד (בהנקה) שניסיתי למשוך- התעלפתי.

למזלי הצלחתי בכוחות אחרונים להכניס את השובבון למיטת תינוק ומאז אני לא זוכרת כלום עד שבעלי חזר ומצא אותו צורח ואדום מבכי ואותי "ישנה"

וכמה שנים אח"כ בהריון, ניסיתי גם למשוך ובסוף הרגשתי כ"כ כ"כ רע ששתיתי את השיעור הכי קצר שמותר (אם אני לא טועה כל 3 דקות)

לקח לי שעה וחצי של כל 3 דקות עד יכולתי לרווח ל5 ואז ל9 כפי שמומלץ.

וכל זאת למרות שהרב הזהיר ואמר שעדיף לשתות שיעורין כל 9 דקות ולנסות להימנע מהסיטואציה של 3 דקות.

אז אני יודעת שאני רק מוסיפה לחץ ואין לי מדד מדויק לתת כדי להרגיע,

ובכל זאת נראה לי חשוב להבין את המחיר כשלא תופסים בזמן וסובלים ולא שותים.

אם עד היום לא יצא לך לשתות לשיעורין, אז קחי בחשבון שכשהגוף בצום וחלש מאוד, לוקח המון המון שיעורימים ועם ההפסקות זה יוצא זמן ממושך כדי להתאושש.

כלומר זה כן סוג של המשך של הצום מבחינת ההזנה, חשוב להבין את זה, זה לא שאת שותה שתי כוסות מים כמו כשפותחים את הצום.

כלומר אם את מתלבטת עשר דקות לפני סוף צום זה סיטואציה שונה מאשר 5 שעות לפני סוף הצום כשאת צריכה לקחת בחשבון גם איך לנהל את ה5 שעות הבאות..

הבת הגדולה שלי תהיה אתי בעז"ה ותעזור לשמור על השובבון

ואת צודקת עם לא להחמיר

פעם החמרתי עם עצמי בהיריון והנקה ביחד ואחכ הרגשתי זוועה

ועבר חלק.

כמובן עם הרבה מנוחה, אבל לא זכור לי כקשה במיוחד.

וממה שידוע לי רוב הנשים עם הריון תקין אין בעיה שיצומו.

לשבור אם את מרגישה צירים או עם את בחולשה קיצונית

וקיבלתי אותה הנחיה כמו שלך, בפועל צמתי רגיל ולא היו צירים בכלל כל הצום (כשלפני זה היו לי מלא צירים כבר חודש, וגם אחרי זה היו מלא צירים עד סוף תשיעי) בעצם אולי לקראת נעילה היה איזה ציר אחד.

בסוף ילדתי בחודש כסלו בשבוע 39.

רוצה לומר שבעזרת ה' אפשר לצום ושיהיה בסדר. אם את בדרך כלל צמה בקלות וגם בדרך כלל אין לך צירים מוקדמים אז הגיוני שהכל יהיה בסדר, תהיי בקשב לגוף ואם מתחילים צירים אז תשתי שיעורים.

בין חודש שישי לחודש שמיני.

אם בדרך כלל את צמה בסדר, ואין לך צירים מוקדמים, אז אין בעיה להתחיל לצום רגיל.

כמובן לשים לב ואם מגיעים לשלב שצריך להתחיל לשתות.

לא יודעת איך לזהות מתי צריך. כדאי לקבל הנחיות כמה שיותר מדוייקות.

זוכרת שהייתי במרפאה שהיא מקבלת בשביל משהו אחר ומזכירה אמרה שתור אצלה עולה 1000 ומשהו ש"ח

כדאי לבדוק מול הקופה במידה ויש ביטוח משלים

(לא מכירה את הרופא או את הנושא)

צריך להתקשר 1 לחודש על פתיחת המוקד

לגבי מה הכמות אני לא זוכרת להגיד, בזמנו הרב שלנו הנחה אותי. אני כן זוכרת שהשתייה היה רק מים ולגבי אוכל אכלתי לשיעורין עוגיות מלוחות (משהוא שלא יעשה לי בחילה)

הריון עם המטומה שהרב אמר לאכול ולשתות שיעורים.

היה לי כוסיות לשתיה בגודל של פחות משיעור וקופסא קטנה למדוד כמות של אוכל.

שתיתי מים, תה ומיץ ענבים.

אכלתי- ענבים, קרקרים, גבינה, בייגלה, מעדן, כל פעם מדדתי כמה נכנס בקופסא ואת זה אכלתי. יש גם שעון חול עם הזמן שצריך לחכות בין אכילה לאכילה אז כל פעם שאכלתי מנה מדודה או שתיתי הפכתי את השעון.

בהצלחה רבה ושיעבור בקלות❤️

לי ידוע שזה מוקצה. שווה לבדוק..

שבסוף בפועל פשוט חיכיתי עשר דקות, עבר כבר זמן מאז...

קיבלנו ערכה ממתנת חיים ליום כיפור עם שעון חול של 9 דק' אז כנראה שזה מותר.

גם ראיתי לא מזמן איזה דיון שהסביר למה אין בעיה בשעון חול במשחק

יכול להיות שיש לארגונים כמו עזר מציון או יד שרה.

שיעורין ומדדתי עם מזרק ושפכתי לכוס חדפ וסימנתי עליה עם טוש ארטליין. הכנתי כמה כוסות חדפ שקופות כאלה לפני כיפור לשימוש

אכילה לא יצא לי

בהרבה מקומות

שווה לברר

הוא מסביר בסוף בדיוק איך למדוד את השיעורים

*הלכות יום כיפור לנשים* /הרב טל מרום - סוגה בשושנים

כידוע יום הכיפורים הוא יום צום מדאורייתא, החמור ביותר מבין כל הצומות ואיסור אכילה ושתיה בו כרוך בכרת.

נחלק את הפסיקה למספר מצבים נפוצים:

*יולדת -*

1. *בתוך* 72 שעות מרגע הלידה - ברור שאין חיוב לצום. אוכלת ושותה כרגיל

2. *לאחר* 72 שעות עד שבוע לאחר הלידה - אם אומרת שצריכה לאכול, מאכילים אותה. ואם אינה צריכה - צמה כרגיל.

3. לאחר שבוע ימים מהלידה - נחשבת כאדם רגיל וצמה כרגיל.

*מניקה -*

להתכונן לצום כראוי בימים שלפני - לאכול ולשתות היטב.

להתחיל את הצום וגם בצום עצמו - להיות במקום ממוזג, לנוח, לוותר על התפילות (ובמידת הצורך אם הבעל צריך לעזור, יוותר על התפילות - חלקן או כולן - כדי להישאר לעזור לאשתו)

במידה ורואה שיש חולשה משמעותית שלא עוברת, מעבר לצום רגיל (סחרחורת שלא חולפת גם אחרי מנוחה, חשש לעילפון או בחילות והקאות שלא מפסיקות) אפשר לשתות לשיעורין.

*הסבר על שיעורין בהמשך הדברים*

מי שיכולה להניק לסירוגין או לשלב מזון נוסף לתינוק (חלב שאוב או מוצקים) - כמובן שהדבר עדיף.

במידה ויש התמעטות בחלב והתינוק לא רגוע - לשתות לשיעורין.

מי שיודעת על עצמה מצומות קודמים שיש פגיעה לאחר הצום בכמות החלב באופן משמעותי ובלתי הפיך עד כדי הפסקת החלב לגמרי - לשתות לשיעורין.

*מעוברת -*

הדברים אמורים בהריון תקין ורגיל, במידה ויש חוות דעת של רופא לגבי הצום, יש להיוועץ ברב.

מעוברות חייבות בצום ולכן עליהן להתכונן היטב לפני הצום (לאכול ולשתות היטב) לנוח במהלך הצום, במקום ממוזג, לוותר על התפילות (להיעזר בבעל במידה ויש צורך).

להתחיל את הצום ובמידה ויש בחילות, הקאות משמעותיות ו/או מתפתחים צירים (אפילו קטנים) יכולה לשתות לשיעורין. מעוברת בחודשי הריון מתקדמים שלא מרגישה תנועות עובר תנסה לשכב על הצד במשך 10-15 דקות ואם לא מרגישה תנועות יכולה לשתות שתיה מתוקה פחות מכשיעור בכדי להרגיש את תנועות העובר.

אדם קרוב אצל עצמו, לב יודע מרת נפשו וברגע שאישה מרגישה שהמצב מתדרדר ואי אפשר להחזירו לאחור - לא להחמיר ולשתות לשיעורין מיד.

*אכילה לשיעורים* – *ברוב המקרים ניתן להסתפק בשתייה מזינה לשיעורים, ואין צורך באכילה. במקרים כאלו האכילה אסורה מכיון אשכילה ושתייה הם שני איסורים נפרדים ביום כיפור*, וגם כשהותר אחד מהם, לא הותר השני.

אם הרופא אומר שלא מספיק רק לשתות, ויש צורך גם באכילה, והרב פסק כך למעשה – יש למדוד ולהכין קודם הצום מאכלים בכמות של פחות מכשיעור. השיעור של אכילה ביום כיפור נקרא 'ככותבת הגסה', ובניגוד לשיעור של שתייה, הוא שיעור קבוע שאינו תלוי באדם עצמו.

באופן מעשי, שיעור זה הוא מעט פחות מ-30 סמ"ק (הכוונה שניתן להכניס את המאכל לתוך קופסה בנפח כזה), ואם שיעור זה אינו מספיק, ניתן להגדילו למעט פחות מ-33 סמ"ק. אם גם שיעור זה אינו מספיק, ניתן להגדיל עד למעט פחות מ-40 סמ"ק, אך לא מעבר לכך.

מאכל זה יש לאכול ברווחי הזמן המפורטים לעיל לעניין שתייה.

*אכילה ושתייה אינן מצטרפות*, ולכן מותר לאכול מעט פחות מכשיעור ומייד לשתות מעט פחות מכשיעור ולהפך. *העיקר הוא להפריד בין אכילה לאכילה ובין שתייה לשתייה*.

*טבילה ביום כיפור -*

המקוואות סגורים בליל כיפור מכיוון שתשמיש המיטה נאסר. מי שצריכה לטבול בליל כיפור דוחה את הטבילה למוצאי הצום. את רוב ההכנות אפשר לעשות לפני כניסת הצום בערב יוהכ"פ ובסיום הצום לחפוף, לרחוץ את הגוף היטב, לנקות את הפה ובין השיניים ולעיין שאין חציצות.

*הפרדת מיטות ומגע -*

יום כיפור אסור בתשמיש מיטה. בליל כיפור צריך להפריד מטות ולנהוג כדין הרחקות של נידה, לגבי הרחקות ביום, יש מקום להקל במגע שאינו של חיבה ובהושטה מיד ליד.

*נטילת גלולות ביום כיפור -*

אם אפשר ליטול את הגלולה לפני ואחרי הצום - עדיף.

במידה ואין אפשרות - ליטול אותה בלי מים

ומי שלא יכולה - ליטול עם שתיה מאוד מרה (2 שקיות תה קמומיל במים ולהשרות עד שהמים יספגו היטב) ופחות מכשיעור. אין צורך לברך לפני או אחרי.

חולה שאוכל או שותה ביום כיפור - אין צורך לעשות קידוש.

*איך מחשבים שיעורין?*

ממלאים לפני הצום את כל חלל הפה במים (שתי לחיים מלאות). פולטים את המים לכוס, מחלקים את הכמות לשתי כוסות (חצי-חצי). חצי מהכמות היא מלוא לוגמיו אותה אסור לשתות ביום כיפור ולכן אישה שותה *פחות* מחצי הכמות. כדאי לסמן על הכוס את קו גובה המים והכוס הזו תלווה אותה במהלך הצום.

בין שתיה לשתיה הפרש של 9 דקות.

בשעת הצורך אפשר לרדת מ9 ל-7 ול-5 ואפילו ל2 דקות.

עדיף לשתות מיץ ענבים כי יש בו סוכרים שיכולים לחזק את הגוף ולתת אנרגיה הרבה יותר משתיית מים. דוגמאות נוספות למשקאות מזינים: מיצי פירות טבעיים, יוגורט נוזלי, מרק מזין נוזלי, שהוכן לפני הצום.

כל שתיה כזו היא היתר בפני עצמו כך שאם האישה התאוששה, מפסיקה לשתות לשיעורין ובמידת הצורך - תחזור שוב לשתות לשיעורין.

להגדיל עד למעט פחות מ-40 סמ"ק, אך לא מעבר לכך.

מאכל זה יש לאכול ברווחי הזמן המפורטים לעיל לעניין שתייה.

*אכילה ושתייה אינן מצטרפות*, ולכן מותר לאכול מעט פחות מכשיעור ומייד לשתות מעט פחות מכשיעור ולהפך. *העיקר הוא להפריד בין אכילה לאכילה ובין שתייה לשתייה*.

לשאלות נוספות והצטרפות לקבוצת סוגה בשושנים - שות הלכתי בטהרת המשפחה

נתנאל ובת-חן ווייל

לגבי הזמן בין לבין. וגם לגבי זה שניתן כל שתיה ולא כל שתיה צריכה היתר בפני עצמה.

לכן נראה לי עדיף שכל אחת תשאל אצלה...

מותר לשתות כל משקה נוזלי כולל יוגורט שוקו וכו

אכילה נמדד לפי נפח לכן תכיני לך מראש מזון כמה שיותר דחוס כמו שקדים תמרים וכו.

פעם ראיתי טבלה ממש כמה שקדים זה שיעור כמה פתיבר אבל אני לא יודעת איפה למצוא

אני קיבלתי היתר בזמנו רק לשתיה בשיעורים, אז לא יודעת לגבי אוכל

אבל בשביל השתיה חילקו מטעם הקופת חולים כמו שלוקים של מים, שכל שלוק זה השיעור שמותר

ועקבתי בשעון וכל 9 דק' שתיתי שלוק של מים

בדרך כלל שתיה לשיעורים מאפשרת גם נוזלים אחרים שמזינים את הגוף טוב יותר בצום

אחרי לידה, שתיתי מיץ נראה לי או מים, ואכלתי ענבים.

רק משהו חשוב, זוכרת שטעיתי, אז אומרת לך שלא תעשי את הטעות שלי, אני הייתי אמורה לצום בעצם בין ביס לביס לא זוכרת כמה דקות נגיד 5 דקות, והפאדיחה שעשיתי היתה ששתיתי שלוק ואז אחרי 2 דק אכלתי ענב וספרתי 5 דקות בנפרד, כאילו בין השליה לשתיה 5 דק' ובין האוכל לאוכל 5 דק' ואז למעשה לא היה מקום של 5 דק' ברצף.. אחרי כמה זמן קלטתי ועצרתי. בקיצור, טפשות, לא מבינה למה חשבתי ככה, טוב, הייתי 4 ימים אחרי לידה 🫣

בכל אופן, להתחיל את השיעורים מיד, לא לחכות שתהיי צמאה או רעבה , כי אז זה ממש גרוע ותצטרכי לשבור הכל .

יודעת, לא מחברים בין השתייה לבין האכילה. ככה שזה דווקא נשמע בסדר גמור

ההפסקה צריך להיות בין שתייה לשתייה ובין אכילה לאכילה

לא בין אכילה לשתייה.

וואי כבר עברו שנים ואני עדיין במצפון על כך... אז מה הרעיון? אני בעצם לא תמה ברצף כמעט בכלל...

השיעורים לא מצטרפים

אז אפשר שיעור אכילה ושיעור שתיה אפילו יחד

כדי להספיק לשתות (ולאכול) את הכמות הדרושה לבריאות הגוף...

(לפחות ככה זה היה אצלי. הרופאה אמרה כמה ליטר אני צריכה להספיק לשתות כל היום, ולכן לקראת הסוף אפילו הייתי צריכה לקצר את פרק הזמן בין שיעור לשיעור...)

שתיה ואכילה זה בנפרד

היה שנה שבה עשיתי שיעורים בעקבות צירים מוקדמים בשבוע 32

הרב אמר שעדיף לשתות דברים שהם גם אוכל.

משקה יוגורט, מיץ ענבים, מרק, איגלו שזה בדיוק המדידה.

לגבי הזמנים, לחכות 9 דקות.

אבל במקרה שמרגישה צירים, מספיק לשתות לפי השיעור, העיקר שיהיה הפסקה ו"לא רגיל" מספיק גם לספור עד 20

אני בשבוע 30 והמצב שלי הוא צוואר מחוק ופתיחה

ואני בשמירה..

הרב נתן לי היתר לשתות לשיעורין ואני ממש חוששת מזה שלא נתן היתר גם לאוכל

מה הייתן עושות? שואלות רב נוסף?

אני ממש בלחץ

לק"י

יצא לך לשאול רופא מה הוא ממליץ?

אם כן, תגידי גם את זה לרב.

יוגורט חלב מיצים מרק טחון

תכיני לך מראש דברים מזינים לשתות

אבל למיטב ידיעתי מחבור בשתייה הוא זה שגורם לצירים, לא? ולא מחסור באוכל.

לכן הגיוני שאת צריכה רק לשתות לשיעורים.

בכל אופן, תשאלי את הרב מה את יכולה לשתות. זה לא רק מים, בעיקרון...

זה היה בט' באב והרב אמר לי רק לשתות

שתיתי ושתיתי ושתיתי

והיו מלא צירים

עד שבסוף אכלתי וזה נרגע לאט

אבל כדאי שזה יהיה רב שאת סומכת עליו

ושמבין את התמונה הרחבה

עבר עריכה על ידי אורוש3 בתאריך ט' בתשרי תשפ"ז 8:24

הרופא!! את ממש במצב חירום...

וגם לשאול מתי את רשאית להפסיק שיעורים ולשתות רגיל... נגיד לא הייתי מחכה ליותר מציר אחד במצב הזה. אם הרב לא קיבל תמונה ברורה מהרופא שווה לשאול שוב עם נתונים.

אני במצב קצת ביניים ושאלתי כמה רופאים כדי לקבל פסיקה שאני והרב נהיה שלמים איתה...

לגבי שתיה, תתארגני על כמה סוגים- נגיד מרק טחון, מיץ טבעי, משקה יוגורט, אפשר לטחון חלב שקדים ותמרים, כאלה. יש גם תמיסת מינרלים באבקה ששותים להתייבשות, את יכולה לקנות בבית מרקחת להכין ולשמור במקרר. לא הכי טעים אבל מועיל. וכמובן הרבה מים. יש דעות כמה צריך להמתין בין שיעור לשיעור. בין תשע דקות לדקה. אני לא סמכות (הכי טוב לשאול) אבל נראה לי שבמצב שלך אפשר ללכת על הכי מקל.... מצבי הרבה הרבה פחות דרמטי וזה התכנון... ושתי בעיקר מלא מים. זה הכי משפיע.

הרב הנחה אותי לשתות שתיה מזינה ולא לאכול. שתיה מזינה זה יוגורט נוזלי (אפשר גם פרילי, אקטימל וכו), מרק קר, מיצי פירות ועוד.

מה שכן, לי אמרו לשתות כרגיל ולא לשיעורין.