באזורים חרדיים מקובל עד אחד

אז זה גם לא יהיה מידי עומס.

תפתחי רק עד סוף השנה ואז תחזרי לעבודה כשיהיה בן 9-10 חודשים.

הבאתי עוד ילד 2 אחרכך זה התרחב. משכורת נחמדה ממ שואת גם חוסכת לך את המעון.

אחרי שנה פרשתי היה לי מאוד קשה להיות בבית

זה לא מספיק טוב

להיות בעלת משפחתון זה אחת העבודות הכי קשות,  צריך ממש לרצות את זה ולאהוב לטפל בילדים

ולא, לא דומה טיפול בילד שלי חטיפול בילד אחר.

אפשר להיות אמא מדהימה ומטפלת לא מדהימה...

(צריך גם לקחת בחשבון שטיפול בצינוקות כולל גם שירות להורים, שבדיוק כמוך, רוצים את הכי טוב בשביל הילד שלהם ויכולים להפוך לממש לא נחמדים אם זה לא קורה)

אני מאוד אוהבת לטפל בילדים. והרגשתי ביטחון לפתוח אצלי משפחתון אחרי שנים שעבדתי כמטפלת.

הקושי שלי לא היה הטיפול בילדים, אלא עבודתי בבית. מטפלת יחידה. ללא חברה. אין לצאת ולהתלבש ולפגוש חברות. שם התמקד הקושי.

ולו היה שכרן של המטפלות מתגמל, לא הייתי מורה היום. 

אלא שזה לא פתרון למי שכתבה שהיא רק רוצה להישאר בבית

וגם כמו שרשמת- זה עבודה בלי חברה ומרוכזת בבית

אני כותבת את זה דוקא מהערכה למי שבוחרת להיות מטפלת- זה בעיני אחד המקצועות הכי חשובים והכי קשים

וזה לא משהו שהולכים אליו כפתרון לבעיה אחרת

אלא כי רוצים בזה וטובים בזה

(בהמשך היא כתבה שהיא לא אוהבת את ההוראה כי צריך להתמודד עם הורים ודרישות

ושהיא בן אדם אדיש שעובד לאט... )

ודווקא לעבוד לאט עם ילדים זה לא נורא אם מדובר רק ב2 אבל באמת נשמע שזה לא בשבילי 😕

לא רואה דרך אחרת להרוויח בלי לצאת מהבית ובתור משהו זמני

אם את אוהבת נקיון

את יכולה לעבוד בניקיון בבתים

ואת לוקחת את התינוק איתך

וואי היתי מפטרת מנקה שבאה עם תינוק...במקום...

מה הקשר?

אני משלמת על הזמן שלה ושתעבוד יעיל ותתקתק ..

תינוק לא תמיד ישן שעתיים רצוף

ולא כבקשתך

ועבודה זה עבודה

אם היא לא משלימה את העבודה בגלל התינוק אז תישאר יותר או תרוויח פחות

אני עם תינוקות בגיל הזה כבר די יכולה לעשות דברים

הו לא צמוד נון סטופ

אני אם אביא מישהי רוצה שהיא תתחיל ותסיים בזמן ותסיים מה שביקשתי בהנחה שזה מותאם והגיוני כמובן.

ומודה שאצלי זה לא היה מתאפשר גאף גיל

כי תינוקות בהכרות שלי לא משחררים חח אלא אם. ינשים מדי פעם

אבל כנראה יש זנים של תינוקות אשני לא מכירה😉

בכל מקרה ..נראה לי שהחובה היא לעדכן מראש ולראות אם מתאים למעסיקה

וצריכות לחזור לעבודה הרבה פעמים מחפשות מסגרת.

אם יש לך קבוצות וואטסאפ של האזור זה מקום טוב לפרסם.

ואפשר גם לספר לחברות שאת חושבת לפתוח קבוצה, לשאול אם הם מכירות נשים מהאזור שילדו וצריכות מסגרת לקטן.

ולהתפלל לה' שיסתדר וילך בקלות...

ומאוד קשה למצוא מישהי שפותחת באמצע השנה.

באזורים חרדיים ממליצה לפרסם בעלונים מקומיים.

הכי יעיל.

בעזרת ה' נעשה ונצליח

מעלה רעיונות לעבודה מהבית עם תינוק:

טלמרקטינג

גיהוץ

קלדנות

כתיבה שיווקית (צריך כישרון)

הכנת מצגות (צריך ידע וגם כישרון)

שיעורים פרטיים לילדים (רק שזה בשעות שהילדים שלך נמצאים)

מן הסתם יש עוד דברים. יש אתרי דרושים שבהם אפשר לסמן שאת מחפשת עבודות מהבית בלבד, והם שולחים לך הצעות (לפעמים זה דורש תשלום).

חלק מהעבודות דרך הבית דורשות שיווק עצמי, אז קחי גם את זה בחשבון...

בכל אופן - מבינה אותך ממש! זו אחת הסיבות שוויתרתי מראש על עבודה בהוראה (שבזה יש לי תואר) ולמדתי מקצוע נוסף שמאפשר עבודה מהבית בצורה נוחה...

אם את מרגישה שבסגנון העבודה הזה עתידך - נראה לי שכדאי לך לשקול לימודים של מקצוע מתאים לזה ומתאים לכישורייך. כמובן, צריך לראות אם בכלל זה יכול להסתדר לכם מבחינה כלכלית...

למדתי הוראה גם, וגם משאבי אנוש, בזה יש לי תואר

הוראה הבנתי שזה לא בשבילי, כי עם כל האהבה שלי לילדים- צריך להתמודד עם הורים ובזה יש לי חשש עם כל הדרישות של הישראלים🙈

משאבי אנוש צריך להיות תקתקנים ואני בנאדם בכללי שיותר אדיש ועובד לאט

המקצוע שאני אוהבת זה בתחום הרפואה הטבעית אבל בלימודים מאוד יקרים, כבר עדיף להשאר מובטלת בבית חח

אני נשארתי עם שלושת הבנות בבית עד גילאים גדולים בבית, אומנם בעלי תמך, אבל תמיד היו קולות מצד המשפחה. אם זה חשוב לך, תחזיקי ברצון, אין דבר העומד בפני הרצון והדברים מסתדרים.

גם לפעמים כשהבעל רואה שלאישתו טוב, הוא משתכנע.

גם אם יש לך נושא שמעניין אותך ללמוד,את היום יכולה ללמוד הרבה מהבית ולהתפתח בתחום.

לי אישית הזמן הזה עשה טוב. מוזמנת לפרטי אם יש לך שאלות.

וברגע שהבעל יתמוך- לא תהיה מאושרת ממני.

המשפחה והסביבה לא מעניינים

ופתחה עסק מהבית

תקראי על זה

אני יודעת שהדעה שלי לא פופולרית

ואולי גם לא נוחה לשמיעה לחלק מהאנשים

אבל השקפת העולם שלי היא כזו

אנחנו מניחים הנחות יסוד שמגבילות את התודעה שלנו

הנחות היסוד האלו משאירות אותנו באיזור נח,

מספקות לנו בטחון תודעתי

אבל בפועל

מייצרות לנו תקרות זכוכית שמצמצמות אותנו מאוד.

אני מציעה לך להחליט מה "האבנים הכבדות" בחייך ולהציב אותן קודם כל

אם חשוב לך לגדל את הילדים שלי עד גיל מסוים בבית הניחי את האבן הכבדה הזו כעובדה מוגמרת

אם חשוב לך שהילדים שלך יגדלו בסביבה טבעית מוכרת ויפתחו התקשרות בטוחה בגיל הרך

אז זו נקודת המוצא שלך

ומשם את ממשיכה לתכנן את המשך הנתונים

ולא להפך

האפשרויות הן רבות

אבל זה מתחיל מהתודעה שלנו

כשאנחנו בטוחים שחייבים שני משכורות כדי להתקיים

וחייבים לחזור מחופשת לידה אחרי 3 חודשים

וחייבים וחייבים וחייבים...

אני לא מתעלמת מהמציאות

הכלכלה היום בנויה באופן לא פשוט שמאלצת נשים לצאת לעבוד שעות ארוכות ומוקדם מאוד אחרי לידה.

זה לא סתם. מאחורי זה עומדות המון אג'נדת פרוגרסיביות שתומכות ביציאת נשים לעבודה תובענית וגם מתגמלות על כך.

אבל אנחנו בני חורין.

אני אומרת את זה אחרי הרבה סלטות שעשיתי בחיים עם 8 ילדיי כבר 18 שנה.

מבחינתי לא היתה אופציה לשים תינוק בן 3 חודשים בשום מסגרת, ומנק המוצא הזו התחלתי את חישוב הנתונים.

כמו שפותרים בעיה בגאומטריה, קודם כל מציבים את הנתונים. אח"כ מתקדמים לעבר מה שצריך להוכיח.

הנתונים הם קודם כל הילדים שלך ובטחון הרגשי שלהם

לא המספרים בבנק

למרות שזה הרבה יותר מדיד

וקל לאנשים להיתפס לזה.

ומפה אני מתקדמת לנקודה השניה שלי

זה לא אפס או 100

זה לא שחייב לשים תינוק בגיל 3 חודשים במשפחתון ולצאת למשרה מלאה וזה לא שחייב להישאר איתם כל היום בבית עד גיל 3.

בתוך הטווח הזה יש המון המון אפשרויות ביניים

ואני אומרת את זה כמישהי שלא התאים לה להישאר בבית עם ילדים קטנים.

אם תרצי רעיונות בשמחה.

בהצלחה

ואשמח מאוד לרעיונות!

אני דווקא רואה את עצמי איתו עד גיל 3 אבל זה לא הגיוני כלכלית

אני מסכימה עם. הז שבסוף כשמשהו הוא מוחלט עבורי

ולי נגיד זה מוחלט שאני לא מסוגלת ולא מאמינה בלשים בגיל קטן במסגרות

אז כן אני עובדת בשליש משרה וכן לפעמים חיים ממשעורת אחת

וכן יש מחיר כלכלי

אבל לי לא אכפת

מעדיפה מינוס בבנק ותינוק איתי

כמובן זה לא מחייב. שזה יהיה ככה אפשר כמו אשמרת לחשוב יצירתי

אפשר לעשות קורס קצר של הכשרה מקצועית שיאפשר לך לעבוד מהבית

או בהתפרעות גם לעבור דירה למקום עם מחיה יותר זולה

לא יודעת

הנקודה היא

שזה כן מרחב עם בחירה

רק מה

צריך לשכלל את כל הנתונים

ולראות מה נכון

לכם

ממש מותר לבחור לשים במעון בגיל 3 חודשים!!

זה לא מדד לאמהות שלך

אבל אני היתי עוהש את זה מבחירה שלי ולא רק ככניעה לרצון לש בעלי.

היתי משתפת אותו שזה קשה לי

הינו מחפשים מוצא יצירתי

ואם לא היה אפשרי כלום- אז אולי היתי בוחרת מזה אבל במודע

ובעזרת ה' שה' יהיה עמדי עם העקשנות הזו..

עם הגדולים גם הייתי איתם עד שנפתח המעון, הכי צעיר נכנס בגיל 8 חודשים..

אין לי אומץ, בלי קשר לאיזו אמא אני, אני דווקא מקנאה באמהות שרגועות לשים בגיל כזה שהתינוק כל כך טרי בעולם הזה והן שלוות עם אמונה וביטחון.

מתפללת לה' שאהיה איתו לפחות עד ספטמבר, זה יעשה לי רע נפשית אם הוא יכנס יותר צעיר מאחיו שאפילו איתם היה לי קשה

בין 3 חודשים ל8 חודשים

וגם בגיל גדול יותר

ברגע שיש מטפלת שאני סומכת עליה

קודם כל עד חצי שנה לפחות יש הנקה בלעדית, במשפחתון צריך לדאוג לשאוב בין הנקות כדי שיהיה למטפלת

והיה פה אתמול שרשור על מטפלת שהביאה חלב שאוב של מישהי אחרת🤢

אבל בלי קשר זה יותר מורכב לדאוג למנות שלמות בין הנקות..

בגיל 8 חודשים אפשר כבר להביא מוצקים ולא להיות תלותי בחלב אם.

וגם תינוק בן 3 חודשים הוא פיציייי, הגוף עוד קטן ורגיש רק למד להחזיק את הראש.

בגיל 8 חודשים הם יותר גדולים גופנית ויש פחות חששות

ונהנית מזה שאני יכולה להמשיך בהנקה מלאה+מוצקים בלי שאיבות בעבודה.

וגם באמת מרגישה שהשלושה וחצי חודשים שמקבלים חופשת לידה מספיקים בקושי להתאוששות ראשונית מהלידה. עוד לא מספיקים לנוח ולהכיר את התינוק וכבר צריך לשלוח אותו למטפלת (ברור שממשיכים להכיר אותו גם אחרי. אבל אני מרגישה שהעוד כמה חודשים האלו בהחלט היו לי משמעותיים).

באמת בלי שיפוטיות על אף אחת ששולחת קודם. רק רציתי להגיד שאני מזדהה איתך עם הצורך להאריך, ומקווה מאוד שתמצאו את הדרך לעשות את זה בצורה טובה.

בתואר למדתי על פינלנד (נראה לי פינלנד.. חח) שאצלם חופשת לידה היא שנה!!!!

הייתי אחרי הלידה של הגדולה ורציתי לגור בפינלנד לרגע... 🙈

לפני כ-40 שנה אני יודעת שהיתה חופשת לידה של שנה על חשבון המדינה, ואחרי הילד השלישי היו מקבלים 'חופשת לידה' (משכורת קבועה מהמדינה, בלי לעבוד) למשך כל החיים.

מכירה שתי נשים שבתקופה הזו נרשמו כאילו הן עובדות כל אחת ב'משק בית' של השניה. בפועל הן היו כל אחת עם הילדים שלה בבית (ולא באמת שילמו אחת לשניה כי זה כביכול מתקזז בכל מקרה), אבל אחרי כל לידה הן קיבלו שנה של משכורת מהמדינה, ואחרי הילד השלישי הן קיבלו משכורת קבועה לכל החיים... (האמת ששתיהן עלו לארץ אחרי הילד הרביעי נראה לי, אחר כך המשיכו להרחיב את המשפחה בארץ, אבל היו צריכות לעבוד).

מבחינה הזו זה לגמרי חלום. אבל תכלס לא הייתי רוצה להתחלף איתן מבחינת שאר תנאי החיים שהיו להן שם...

הגוף רגיש גם בגיל יותר גדול מ8 חודשים

היתרון בגיל 3 חודשים שאין פחד מזרים ואז ההסתגלות קלה

3 חודשים זה תינוק זערורייי

צריך תמיכה של הראש אפילו

כמה התינוק קטנטן ושברירי

ומה שהוא צריך זה בעיקר אמא

קטן ושברירי

גם בגיל יותר גדול הם עדין שבריריים, בעיניי כמה חודשים לא עושים את ההבדל.

דווקא אני ראיתי שבגילאים גדולים יותר (שנתיים עד ארבע) הילד רצה אותי צמוד אליו

בגיל 3 חודשים התינוק  צריך בעיקר טיפול צמוד מסור ולא בהכרח אמא

יש מחקרים שלמים על חשיבות של הזמן ביחד בעיקר בשנה הראשונה

הן לאמא והן לתינוק

לפי הגישה הזו למה בכלל להיות עם התינוק עד 3 חודשים?

ולמה לא נחזיר את בתי התינוקות?

מטפלת אוהבת ככל שתהיה היא רק תחליף

עדיף מטפלת מסורה מאשר אמא מתוסכלת ועצבנית

חופשת הלידה הגיונית להחלמה מהלידה ולסיזיפיות של החודשים הראשונים, מגיל מסוים (כל אחת מה שמתאים לה) המטפלת עוזרת לאמא לנוח מהטיפול בתינוק ולעשות דברים אחרים שעושים לה טוב, זה טוב גם לאמא ובסוף גם לתינוק לקבל טיפול מאמא מרוצה.

אבל יש אמהות שיותר טוב ונכון להן להישאר עם התינוק. יש אמהות שדווקא יציאה לעבודה תעשה אותן מתוסכלות ועצבניות, ויהיה להן הרבה יותר נעים להישאר עוד תקופה עם התינוק בבית.

והתינוק בהחלט מרוויח מיותר זמן שהוא עם אמא שלו...

אם שמים את השיקול של הזמן לפני הרצון הנקי של האמא, מפספסים את העיקר  ולא בטוח שמישהו מרוויח משהו.

כמובן שאם לאמא טוב להישאר בבית זה יהיה טוב לתינוק.

במרכז, בלי שום אחריות, בלי שום השלכות

שמקדשת את האגואיזם

עכשיו זה לא אומר שאין מקרה שבו בדיעבד עדיף לתינוק בנפרד מהאמא

וכן, צריך גם לדאוג לרווחת האם ולבריאות הנפשית שלה

אבל להפוך את זה לתכלית העיקר- נשגב מבינתי

אדם שרע לו עושה בעיקר רע לאחרים

אדם שלא מספיק טוב לו לא יכול לעשות מספיק טוב לאחרים

בטח שיש השלכות, רק שהם הפוכות.

השניים להפסיד הם הילדים

הפתרון הוא להשקיע בכך שכן יהיה להם טוב ביחד, ולא להפרד ממנה.

למה את חושבת שמטפלת היא יצור על אנושי וכשהיא מטפלת בכמה ילדים בו זמנית היא יותר מסורה מאמא ממוצעת?!

אין פה פתרון, היא רוצה לעשות דברים שמעניינים אותה ועושים לה טוב לנפש. (וזה בעיניי רצון נהדר)

מטפלת טובה יודעת לטפל בכמה תינוקות במקביל בצורה יעילה, ככה גם האמא נחה וגם התינוק מקבל טיפול.

אם האמא מותשת/ מתוסכלת היא לא יכולה לתת טיפול מסור לאורך כל היום ולא רק בשעות העבודה 

תינוק בכלל זקוק לאמא?

ואם כן, לשם מה?

הורה נותן לילד תחושות של

שייכות

בטחון

הגנה

אהבה

אגב הורה עצבני נותן תחושות הפוכות 

אם אמא שלו לא איתו רוב היום?

איל הוא יכול לחוש אהבה אם היא לא רוצה לטפל בו? והיא רואבפה בזה עבודה סזיפית?

העובדה שהיא יודעת שהיא אוהבת אותו

אבל לא מוכנה להביע את זה בשפה שהוא יכול להבין

בעייתיצ מאוד מאוד בלשון המעטה
 

הרגשה של תינוק (וגם של ילד או בוגר) תלויה בעיקר במה שההורה מרגיש באמת ולא רק כמה זמן נמצאים ביחד

אם מישהי מרגישה קושי לטפל אבל מספרת לעצמה שהיא מאושרת, התינוק לא ירגיש את האושר שלה אלא את חוסר הסבלנות והעצבים.

אם מישהי הולכת לעבודה ומבסוטה, התינוק מרגיש אמא שמחה והתחושות עוברות אליו.

יש פה נשים שונות, עם אופי שונה, יכולות שונות, תפיסות עולם שונות.

רוב הסיכויים שהדיון הזה לא ישנה את ההתנהלות או את הדעות של אף אחת.

יש נשים שמתאים להן ונכון להן להישאר עם התינוק כמה שיותר זמן (יש כאלה שיכולות לעשות את זה בפועל, ויש כאלו שבכל זאת בלית ברירה שולחות למטפלת מוקדם ממה שהיו רוצות).

ויש נשים שמרגישות שהיציאה לעבודה עושה להן טוב, ולא מחפשות להאריך את חופשת הלידה שלהן. וגם הן אמהות מסורות ואוהבות...

קראתי בשקיקה, ולא ראיתי פה האשמות כלפי מי שבוחרת אחרת,

אלא הצגת סברה מעניינת בקשר להחלטה מעין זו שאני בטוחה שמעסיקה הרבה מאוד אמהות ששומעות אקסיומות

ודיון מעין זה פותח את הראש ומאפשר לכל קוראת לברר עם עצמה איפה היא עומדת.

כמובן שיש אילוצים, אבל לא חושבת שהדיון מפריע לקבלת החלטה בהקשר הזה.

אם כי אני מבינה את הטרדה מדברי המביעים דעה שונה מאמונה בלתי מעורערת 

הרגשתי שהדעות לשני הכיוונים נאמרו והובהרו, ויש מקום לכל אחת מהדעות והגישות, אבל הניסיון להוכיח למה הגישה השניה מוטעית עשיה להגיע גם למקומות פחות נעימים (בינתיים הדיון התנהל בכבוד, אבל זה נושא כל כך רגיש, ודווקא החשש שלי היה יותר על מי שמרגישה שהיא כן צריכה את היציאה לעבודה בשביל להיות אמא יותר נינוחה - שדברים שנכתבים בדיון הזה מתחילים להיות קצת קשים נגד המקום הזה).

וכתבתי בלשון הצעה כי באמת לא היה פה משהו שנוגד את כללי הפורום כרגע. כתבתי על דעת עצמי, ואם מישהו רוצה להמשיך ולדון - כל עוד הדברים נכתבים בכבוד ובצורה נעימה, יש לזה מקום.

רק תחשבו מה מטרת הכתיבה, אם באמת יש פה משהו נוסף לחדש, או שזה ניסיון לשכנע את מי שמן הסתם לא תשתכנע...

לגבי הלוגיקה הזו - אדם שרע לו באופן קיצוני, באמת יתקשה להעניק לאחרים.

אבל אנשים בוגרים יכולים לעשות דברים בצורה טובה, גם אם הם לא נהנים מהם. כי מה שמניע אותנו זה לא רק כיף, הנאה וכמה טוב לי.

אני לא תמיד נהנית עם הילדים, אבל אני אמא שלהם ואני רוצה שיהיה להם טוב הכי שיש ויש לי אחריות כלפיהם. אז לפעמים אני מתאמצת לעשות מה שיהיה להם טוב, אפילו אם לא ממש "בא לי". לא תמיד מתחשק לי לשחק איתם, או להקריא להם סיפור. אבל אני בוחרת לעשות את זה בלב שלם ובאהבה כי אכפת לי מהם. לא תמיד קל לי להכין להם אוכל כל יום, זה אפילו די מעיק. ועדיין אני עושה את זה כל פעם, וזה לא גורם לי להרגיש שרע לי.

זה קצת גבול עדין, כי חשוב שיהיה לנו גם כוח ולו נמחק את עצמנו.

אבל היכולת להיות הורים טובים לא קשורה רק לזה שנדאג שתמיד יהיה לנו נוח. אלא לאיזון בין הצורך שלנו ולשימור הכוח שלי כאדם, לבין הצורך של הילדים.

על נוח וכיף

דברתי עד טוב שמתכלל את התחושות שקמים איתם בבוקר, מרגישים במהלך היום והולכים איתם לישון.

האיזון מבחינתי הוא לא שמירה על הכוח שלי אלא על תחושת הטוב שלי

דרך שגם שומרת על הטוב הזה וגם עונה על הצרכים של הילדים

אבל הקשר עם הילד שלה בגיל הינקות (עד גיל שנה) מבוסס רק על החושים. כשהוא רואה, שומע, מריח, מרגיש וטועם את אמא - הוא יודע שאמא איתו ויש לו תחושת שייכות, בטחון, אהבה וכל הדברים היפים שכתבת למעלה.

בזמן שאמא לא לידו היא מבחינתו מתה. אין לא יכולת לתפוש את האפשרות שהיא כרגע מתפתחת מקצועית בעבודה ומכינה לו אמא שמחה שתבלה איתו אחר הצהריים.

בהמשך כשילד גדל ומתפתח הקשר מעמיק לרבדים נוספים ופחות פיזיים ואז הילד מסוגל להשאר מחובר להורה גם בזמן פרידה זמנית כמו יציאה למסגרת.

בהנחה שקשה לאמא להיות עם התינוק שלה, את צודקת שלא צריך להגיע למצב שרע לה אלא לעבוד על כך שיהיה טוב, ממש כפי שאם רע לי עם בעלי אני אלך לטפל בקשר בינינו ולא אתמכר לעבודה כדי שלא לסבול איתו.

התחושות היפות לא קיימות אצלי לגבי אמא שלי, למרות שהיא הייתה איתי צמודה גם יותר מגיל שנה, כי יש תחושות הפוכות מזכרונות מגילאים גדולים יותר של אמא עצבנית.

וגם להפך

הקשר הנעים והטוב שיש לי עם הילדים שלי, מתבסס על התקשורת הנעימה שיש לנו בכל הגילאים ולא על החודשים בהם היו אצל מטפלת.

הנחת היסוד שלך לגבי שהייה עם תינוק, לא קיימת אצלי, אני חווה את החיים ומתוכם מסיקה מסקנות ובוחרת, לא הולכת שבי אחר כללים שאחרים קבעו.

ואם ילד היה צמוד לאמא בשנה הראשונה עדיין צריך להשקיע הרבדים הנוספים של הקשר בהמשך (כמו שכתבת, אם אמא נמצאת אבל היא מרוחקת החוויה היא של פרידה).

אבל זה לא מבטל את הצורך בקרבה פיזית בינקות (אגב מי ה"אחרים" שקבעו את זה?)

אני לא רואה בזה בעיה אלא דבר טוב

את רואה בזה בעיה שצריכה ׳פתרון׳

מה שלא אצל תינוק בני כמה חודשים בודדים

הוא לא יודע לדרוש את זה אז בגלל זה המסקנה היא שהוא לא צריך

ומטפלת שווה ערך לאמא?

ואז תגידי אז מה ההבדל בין תינוק בן 3 חוד לתינוק בן 8 חודשים

אז ההבדל הוא סהכ בגיל. שום דבר מעבר. בכל הגילאים הם צריכים את אותו הדבר.

אז כמה שיותר אמא יכולה להיות עם התינוק, יותר טוב. זה לא מיותר ומטפלת חמה ככל שתהיה לא שווה אותו דבר.

אני מבינה שיש הרבה אמהות שעושות את זה מחוסר ברירה ולא חושבת שהם אמהות פחות טובות, אבל להגיד שאין הבדל לתינוק מי מטפל בו

זה בעיני התנתקות רגשית מוחלטת מהצרכים של תינוקות קטנים. 

אחד על אחד אז אולי באמת אין הבדל בין 3 חודשים ל8. מטפלת יכולה להיות דמות היקשרותית חזקה קרוב לצורך שמקבלים מהורה.

אם הכוונה לשים אצל מטפלת ששומרת על מספר תינוקות ההבדל הוא משמעותי כי ב8 חודשים הם צריכים הרבה פחות זמן ידיים ויחס אישי (עדיין צריכים אבל פחות) ויכולים להנות גם מזמן משחק על הריצפה.

הוא פועל מתוך צורך מאוד גדול לשמור על הבטחון הכלכלי שלכם. זה טבוע בו כל כך עמוק שאני לא בטוחה שתצליחי לשכנע אותו לפעול אחרת.

זו האמת גם חובתו מדין תורה.

אבל את דואגת למשהו אחר,

ולמשהו האחר הזה את הכי טובה בלדאוג לו

לך יש את החושים הכי מיוחדים לקלוט

זה נמצא לך בבטן

בעומק האינטואיציה הנשית שלך

בתבונה אימהית עמוקה

את דואגת לצורך אחר והוא: בטחון *רגשי* לילדים שלכם.

אז יש פה שני צרכים:

צורך בבטחון כלכלי

צורך בטחון רגשי

הם חשובים מאוד שניהם

אין ספק שאי אפשר בלי אחד מהם

במקרה שלכם, באופן מסורתי למדי, אבל ממש לא מחייב שזה כך בכל משפחה, בעלך הוא השופר לטחון הכלכלי, ואת השופר של הבטחון הרגשי.

את צריכה להתחזק בחשיבות של השופר שאת משמיעה בבית. לא לחפש איך לשנות את בעלך לחשוב כמוך או להבין כמוך את הצרכים הרגשיים, כי לא בטוח שזה נכון. אלא *את* להפנים שיש לך שופר להשמיע. שהוא חשוב לא פחות מהקול שבעלך מביא!

והכי הכי חשוב,

להפנים שאלו ואלו דברי אלוקים חיים

והם ילכו שניהם יחדיו!!!

הם לא סותרים!!

קודם כל להפנים את זה בתודעה!

אח"כ לשבת ביחד ולחשוב על פתרונות.

זה אומר שאת מסבירה לבעלך מה את יכולה לעשות ומה את לא יכולה לעשות

(לדוגמא אני לא יכולה לשים את קטני במשפחתון בגיל 3 חודשים. אלא רק בגיל...)

בעלך לא חייב להבין מה ההבדל ולמה וכוס

אבל אתם יכולים לשבת ולחשוב יחד איך כן אפשר למצוא פתרונות כשמניחים את הנתון הזה כנתון.

כשאת תהיי מחוברת לקולות הנשיים הפנימיים האלו

גם בעלך יתמקם כמשפיע במקום הזכרי שלו.

תסמכו אחד על השני. תסמכי עליו שהוא מסוגל להיות גבר ולמצוא את פתרונות הפרנסה. שהוא מסוגל להשפיע עלייך כשאת ממוקמת בציר הנשי שלך שדואג לילדים שלכם באופן שלא תמיד הוא מצליח לרדת עד עומקי הפרטים שלו.

ובעיקר תסמכו על זה שהמציאות יכולה לשאת יחד את שני הקולות האלו.

כמה לצאת, איזו מסגרת נכונה להם, עד איזו שעה, כמה ימים בשבוע, כמה ילדים, כמה לחסוך לעומת כמה להכניס

זה הרבה נתונים

אפשר לצמצם הוצאות, אפשר לחיות קצת על חשבון חסכונות, אפשר להאריך אפילו בכמה חודשים חופשת לידה, לחזור למשרה חלקית, לעבוד בעבודה צדדית, שהבעל יוסיף עוד משרה קטנה, לקחת כמה עוד תינוק שניים איתך, כן לחזור ולשים במסגרת אבל כזו בייתית יותר עם פחות ילדים או פחות שעות וכו. לשנות את אופי המשרה או את האחוז שלה.

ראיתי בחוש איך ה' פתח לנו פעם אחרי פעם כשהלכנו אחריו באמונה. לא שהסרנו אחריות. לא שנהגנו בפזרנות. ממש לא. עשינו מה שיכולנו ועל השאר התפללנו. אבל היו מחירים שלא הייתי מוכנה שהבית יספוג. בשום אופן.

התחלתי לרשום דוגמאות ומחקתי

זה אף פעם לא מדויק להשוות לאחרים

צריך להתחבר לנתונים שלכם

להרגיש חזק בבטן את הקולות הפנימיים שמנחים אותנו ולתת להם לגיטימציה

לא לאופנות מבחוץ. לא לקולות ה"מציאותיים". תיצרו את המציאות שלכם. זה נשמע תלוש אבל כשחיים ככה זה הופך לוודאי. האדם יוצר את המציאות בתודעה שלו.

כשהיו פעמים שלא הצלחתי למצוא את המסגרת שאני מרגישה רגועה לשים בה (וחיפשתי נואשות) בסוף הרמתי עיניים לשמים ואמרתי בדמעות:

אני יודעת שאתה דואג ל ** (השם של הבת שלי) אפילו יותר ממני. אני יודעת שכבר הכנת לה את המסגרת שנכונה לה. הרי בידך הפתרון לכל. בבקשה תנחה אותי בעצה טובה מלפניך שנמצא את המקום הטוב ביותר עבורה.

להאמין שה' מכין את הפתרון עוד לפני הבעיה.

לשתף אותו בדרך, בהתלבטויות

להתפלל על זה

לסמוך אחד על השני

להסתכל על המציאות במבט גמיש ויצירתי ולא בשחור ולבן

את כותבת מהמם ואני מהופנטת מכל תגובה שלך

אמאלה כמה שאת צודקת ואני אוהבת כל כך את קו החשיבה שלך!

אז אני אשתף בהכי אירוניה שדווקא אני לא מבזבזת בכלל!!! לא יוצאת עם חברות,  לא קונה שטויות, לא אחת של שופינג או מסעדות.. אוהבת את הבית וחיה מאוכל בריא שזה ההוצאות העיקריות שלי..

ובעלי הוא הפזרן יותר- קונה כל הזמן מאליאקספרס (לא מרגיש את הכסף כי הוא קונה המון שטויות ב30-40₪) , עושה קניות- וחצי מהן זה ממתקים, בירות ושטויות לילדים..

קונה להם כל צעצוע שהם רוצים כדי לשמח אותם, אבא מושלם באמת, אבל פזרן מאוד..

ודיברתי איתו כמה פעמים, בלי קשר לחופשת לידה, שצריך להיות מחושבים יותר אבל זה חזק ממנו.

צריך באמת לחשוב מעבר, אולי להפסיק עם צהרון, זה מה שעולה לי בראש ,אבל הרכב עם בעלי והוא עובד עד 3 וחצי אז הוא לא יוכל להוציא

אני פורקת הכל כי באמת הבאת לי תקווה

זה נשמע לגמרי שאת צריכה להתמקם טוב על הציר שלך, מה שיעזור גם לו להתמקם על הציר שלו.

הוא נשמע מחובר טוב למקור השפע ולתודעת שפע, הוא אבא לארג' נדיב שופע. זה תכונות נהדרות!!!! זה תכונות שגם מביאות שפע.

כרגע אולי חסרה לה מעט זהירות או אחריות.

אבל אל תתמקדי במה הוא צריך להשתנות.

אלא במה התפקיד שלך כאמא וכאשה.

מה הצרכים הרגשיים שלך ושל הילדים שחשוב לך לקדם.

אפילו תכתבי לך.

מה חשוב לי?

למה חשוב לי?

כי איך זה יראה עוד כמה שנים כשאקום את מה שחשוב לי?

איך אסתכל על זה במבט לאחור בגיל מבוגר יותר?

על מה אשמח?

על מה אחרט אם לא אדאג שיקרה?

מה הכי קשה לי?

מה הכי משמח אותי?

תתחברי קודם כל לעצמך,

תהיי על הציר שלך

כשאת תהיי שם, את תזמיני אותו לחזור לציר האחריות הגברית שלו. לא באופן ישיר.

את יכולה לספר לו כמה משמח אותך כשאת רואה שיש לילדים בטחון רגשי. זה מתבטא ב... וזה גורם לך ל... וכשאת יודעת שהוא דואג לפרנסה זה מרחיב לך את הלב. את ישנה בלילה בתחושה שיש לך גבר חזק לסמוך עליו. וכמה את אוהבת שהוא כזה נדיב ואוהב לתת. ואיך את בטוחה שהוא יכול לדאוג לכם. ואיך זכית שה'נתן לך גבר כזה לצידך.

גבר שמחובר ככה לצינור השפע, אין לי ספק שירצה לעשות הכל לזמן לאשתו וילדיו בטחון רגשי וכל מה שהם זקוקים לו. ואין לי ספק שהוא גם ימצא את הפתרונות לשם.

שכדאי שתבחני את זה מחדש אם זה עד כדי כך מפריע לך

יש לכם חסכונות? אולי כדאי משם להביא את הכסף במקביל להצמטצמות, או להפסיק להפריש לחיסכון בזמן הזה

אולי בעלך יעבוד יותר שעות

אולי אפילו תשקלו הלוואה אם יהיה צורך

אני באופן אישי כן חזרתי לעבודה אחרי חלד, אבל זה התאים לי ואני לא חושבת שכדאי עבודה במקביל לתינוק בבית. אני בכל אופן לא רואה את זה כדבר ישים ושפוי

אולי אפילו תורידי משרה באופן חלקי והוא יהיה רק חצאי ימים או חלק מהשבוע עם מטפלת. יש כל מיני אופציות. החלטות טובות!

אמרתי לו שנצטמצם כבר עכשיו כדי שאוכל להשאר עד ספטמבר

ושנשתמש ברוןח מהברית אם יהיה חייב

אבל הוא לא אהב את הרעיון, הוא רוצה לשמור את הכסף לבית, למרות שזה לא באמת יקרב אותנו לבית אבל שיהיה

כלכליים מול צרכים רגשיים

כמה עולה מטפלת אצלכם וכמה את מרוויחה? זה גם משמעותי כדי לדעת כמה זה ׳משתלם׳ לצאת לעומת להישאר בבית

אני ממש בעד להקשיב לצרכים ולרגש של האישה

אם זה לא מצב של חלילה פת לחם, ועוד יש רווח מהברית להשתמש בו, זה נשמע לי הגיוני לתכנן שנה של לידה על חשבון כסף זמין. אבל זו אני 🤷‍♀️

מקווה שמשהו ישכנע גם אותו

אדבר איתו על זה שוב

בנתיים הוא השתכנע רק אם אמצא עבודה מהבית

ממש ירידה לפרטי פרטים ותקציב

(וממלחצה בילד הבא להיערך לפני)

אני מודה שאצלי זה קו אדום

עוד בדלב הדייטין הודעתי לבעלי שפרנסה עליו, אני בראש סדרי העדיפויות שלי זה להיות אמא

אבל זה משהו שמצריך היערכות

(וזה לא בשמיים)

לא הייתי כל כל מודעת לזה.

אבל אני כן חושבת שאם זה מאוד חשוב לך ויש לכם חסכונות- זה עדין אפשרי

להעלות נקודה שלא ראיתי בהתייחסו אליה כאן - משפחתון בבית / ניקיון בתים ועוד עבודות מהסוג הזה, הן לרוב עבודות ללא תלוש. זאת אומרת שאת צריכה לשלם ביטוח לאומי, אין לך הפרשות לפנסיה מהמעסיק ועוד כל מיני "הטבות" או תנאים שכלולים בעבודה מסודרת.

אז גם אם זה פותר את עניין ההכנסה לעכשיו, שימי לב לא לשכוח לדאוג גם לעתיד.

פנסיה זה ממש חשוב, אם את מתכננת תקופה לא להיות מועסקת, ממליצה להפריש לבד. ולבדוק את כל ההשלכות של זה להמשך 

אני נאלצתי לשים אצל המטפלת מגיל חודש

ואם את מרגישה מצפון

אז הכל טוב 😉

לא שזה משמח

אבל כשאין ברירה עושים מה שצריך

אבל יש לך לב של אמא אוהבת ומסורה

בטוחה שאת אמא טובה והתינוק שלך מרגיש את זה ❤️

כל מהות הדיון שלי עם 00 זה על מקרה שהוא אילוץ

לבין להפוך את זה לאידאל

ברור לי שיש מקרים שונים וכל מקרה לגופו

עם הבכור שלי. המטפלת כל הזמן אמרה שהחזרתי אותה לתינוקיה...

לא רציתי אבל זאת היתה תקופת לימודים וזה היה נצרך מבחינתי. הוא גדל לתפארת (ב"ה רואים הרבה נחת) ויש לנו קשר טוב ב"ה.

היום אני אחרי וממש משתדלים לשלוח למטפלת אחרי יותר מחצי שנה. חד משמעית מבחינתי תקופת עבודה היא יותר קלה מתקופת לימודים..

חיבוק, זאת תקופה והיא תעבור🤗

זה קשההה

אבל אין לך מה

עם הבכורה למדתי תואר ונאלצתי גם לשים החל מגיל 6 שבועות שחזרתי ללמוד..

אבל עכשיו קשה לי

כל מקרה לגופו,

נקודת הפתיחה שונה לגמרי.

אגב ככל ששמים בגיל יותר גדול, ככה יותר קשה לדעתי.

במונחים של עלות אלטרנטיבית,

לא לשים אצל מטפלת בתקופת לימודים יקר לאין ערוך מאשר לא לשים בתקופה שיש עבודה יציבה וחוץ ממשכורת לא מפסידים כלום.

המצפון זה בגלל שאת משווה תפוחים לתפוזים כי שניהם פירות.

נכון כשאת משלמת על תפוז לפי משקל וזורקת את הקליפה את לא מרגישה בזבוז בגלל שהחברה שקנתה תפוח לפי משקל לא זרקה את הקליפה?

ברור לך שבמקרה של תפוז הדרך הנכונה לצרוך אותו זה אחרי קילוף קליפה.

אז אותו דבר גם פה.

(אותו דבר אם את בהתמחות, או מסיבה כלשהי היית חייבת לצאת מהבית)

וחיבוק על התחושה 🤗🤗

הם גדלים ויש עוד הרבה שנים להנות מהם בע"ה.

לא פשוט בכלל להגיע לכזו הבנה.

מקווה שתמצאו איזו דרך אמצע.

אם הוא לא מוכיח שיש סיבה לסמוך עליו, שהוא מבין שעשה טעות ומוכן לעבוד כדי לתקן אותה. וכן, ללכת לטיפול זה חלק מלתקן.

ואם הוא לא מוכן ללכת לטיפול, כדאי לך ללכת לטיפול אישי. שתוכלי להבין מה את עושה הלאה.

בעצמו לצאת מתוך עצמו ולהוכיח נאמנות בצןרה הכי ברורה שיש,גם בדברים הקטנים והוא לא מרגיש אפילו צורך להתנצל,סליחה שאני בוטה כל כך לא בטוח לי שהוא הבין את הפגיעה או לא מוכן לקחת אחריות על זה,

וסליחה שאני נחרצת לא בטוח לי שטיפול יעזור כאן,ומה שצריך להיות לו ברור שאת מכתיבה את הכלים וחובת ההוכחה היא עליו.

ומגיע לך הרבה יותר טוב מזה.

ותתעקשי על שלך

שולחת לך המון המון כוחות🌹

גילתי בעצמי מהפלאפון שלו, הוא התנצל, ענה על שאלות שלי

ומאז לא מוכן לפתוח את הנושא, אומר שמתבייש במה שעשה..

מבחינתו הקושי באמון הוא בעיה שלי. הוא רוצה להשאיר את הדברים מאחור ולשכוח מהם. ואני מציפה לו את זה כל פעם מחדש.

הוא לא מעוניין בטיפול. אני הבעייתית שלא משחררת מבחינתו.

לא מסוגלת להסתכל עליו.

הדברים לא עוזבים אותי.

ועוד יותר כועסת שהוא אשכרה מציק לי בבית ומעצבן אותי סתם.

אבל מפחדת כל כך להתגרש אבל יודעת שזה לא מגיע לי. פשוט לא מגיע לי

אבל אם זה נשאר בראש באיזה מקום ולא משהו שהוא מעבר לפנטזיה,צפייה או משהו כזה,

הייתי הולכת לטיפול.

זו התמודדות שיש אותה להרבה מאד גברים והיא דיי נורמלית.

אם זה יותר מכך הייתי מתייעצת אם זה שווה בכלל טיפול,כי אם זה הרבה יותר חמור מזה מגיע לך גם הרבה יותר בתמורה לזה.

קשה לי לפרט כי זה באמת הזוי.

הוא מתמודד עם הימורים כבר כמה שנים. וחשבתי שזהו הוא היה בטיפול ועברנו את זה.

מסתדר שהוא מצא דרך להמר בלי שאדע. דרך מזעזעת.

כן בגידה רצינית באמון שלי. ובגידה בזוגיות ובהיותו בן אדם דתי. כן זה כלל מגע גם.

הייתי מציבה אולטימטום.

או טיפול אישי דחוף ( וכדאי גם טיפול זוגי וטיפול אישי בשבילך)

או גירושין.

לא חושבת שנכון להמרח עם זה ולהכנס לתסביכים מעבר למה שכבר קיים

לא כ"כ הבנתי למה התכוונת

יש לי חברה שבעלה התמודד עם הימורים והם הצליחו להתגבר על כך עם הרבה עבודה קשה.

אבל השורה התחתונה היא שהוא היה במגע פיזי מיני.

באופן אישי לא הייתי מצליחה לסלוח על כזה דבר.

מאחלת לך החלטות טובות ושה' ינחה אותך לדרך הנכונה

ובע"ה תעברי את התקופה הזאת

להתייעץ בעצמך עם איש מקצוע אם הוא לא מוכן. חיבוק גדול!!

ועל הדרך גזלייטינג

זו לא את שלא בסדר, שיהיה ברור.

מציעה לך לדבוק בזה שילך לטיפול. ברמת האולטימטום

ותדאגי להפרדת רכוש לדעתי

אפשר היום גם לעשות הסכם שלום בית חלף גירושין (משו כזה)

תתייעצי!

וחיבוק♥️

כל כך מפחדת לעשות צעד של גירושים. הוא לא ילך לטיפול. מבחינתו הוא לא רוצה לפתוח את זה עם אף אחד הוא מתבייש. אבל גם איתי הוא לא פותח את הדברים.

ואני הבעייתית עם האמון מבחינתו, אני צריכה לשחרר. כן היה חודש קשוח בבית בלי הרבה שיח. אבל גם אז הוא לא ניסה לפייס אותי. פשוט נתן לי להתהלך בבית בשקט ועצובה. אמר שרצה לתת לי מקום ולא ידע איך לגשת. מפחדת לפרק אבל באמת שאין לי מה לעשות פה בלי שיטפל בעצמו.

הוא הבטיח שיעשה כמה צעדים כדי להתמודד, התחיל והפסיק, דברים שיעזרו לי לתת אמון בו. (גם את זה שהוא הפסיק גיליתי לבד)

איך מתחילים בכלל בפירוק בית..? פשוט עצובה.

אל תישארי עם זה לבד♥️

הורים זה עם נגיעה אישית. זה לא מידע אמיתי שיתנו לה.

מטפלת טובה שמבינה בנושא תתן מידע אמין ורלוונטי בלי להיות נגועה בדבר.

אישה שבעלה בגד בה, ומהמר, לדעתי חייבת לערב את ההורים שלה.

זה לא שהוא רוצה לטפל בעצמו ואז חבל על הסטיגמה שתיווצר בעיניהם. היא צריכה חבל הצלה ותמיכה רגשית. לדעתי.

אני חושבת שזה מה שהיא צריכה לעשות, אבל זה טוב שיש עוד דעות

יש פה באתר פורום של גרושים גרושות

אולי כדאי לך להתייעץ שם עם בעלי ניסיון

לפחות לגבי השלבים הראשונים מה עושים ולמי פונים.

חיבוק ושיהיו החלטות טובות!

אז החלטתי לדבר איתו היום, והעלתי את השאלה האם הוא מוכן לעבוד על עצמו, ללכת לטיפול, לשבת ולשוחח איתי על איזה צעדים עושים בזוגיות, איך משתפרים איך מתקנים את המצב.

אז לצערי כמובן שהוא התבאס שהנושא עלה שוב

אמרתי לו שכל עוד לא נטפל בזה, זה לא יעלם.

ביקשתי ממנו שיחשוב עד מחר בבוקר האם הוא מוכן להילחם על הזוגיות ולתקן את מה שנהרס.

במידה וכן הוא מתחיל לפעול. במידה ולא, אני אורזת ונוסעת להורים ליומיים כמובן עם תירוץ סתמי למה הגעתי ולא את הסיבה האמיתית

הוא ישאר בבית יומיים ויחליט אם הוא רוצה שזה יהיה הסוף. ברגע שאני אורזת ונוסעת מבחינתי זה הסוף. והכדור במגרש שלו.

הייתי חייבת להוציא את זה ממני. נראה מה יהיה.

קצת עצובה שבמקום להילחם הוא שתק ואמר לי טוב, לילה טוב.

עצובה אבל שלמה בתוכי.מגיע לי זוגיות טובה יותר. נמאס לי להילחם לבד.

אמן שיהיה טוב. תודה לכן.

כן מציינת שאם המשפחות שלנו לא היו חברות הייתי ממזמן עוזבת. רק הפחד מכל מה שיקרה מהפרידה משתק אותי

והאמון שנשבר הוא הכי מובן שבעולם.

כל הכבוד לך שהעלית שוב את הנושא ולא וויתרת עליך ועל מה שחשוב לך.

עצם זה שאת לוקחת את השליטה לידיים שלך זו כבר אמירה והתחלה טובה..

רק אומרת בזהירות, מכיוון שזה נושא סופר רגיש ויש לו השלכות לגביך ולמעגלים נוספים, צריך לחשוב טוב טוב איך לנהוג הלאה..

מזמינה אותך להתייעץ לגבי הצעדים הבאים.

אני די בטוחה שברגע שתפתחי את זה מול ההורים שלך ותסםרי להם מה את עוברת, הם ישימו את החברות בצד ועדאגו לאינטרסים שלך.

זה לא מה שאמור למנוע ממך לפעול לטובתך

וכל הכבוד לך שאת מוכנה ככה לפעול באומץ ולזעזע את המערכת.

כי זה אומר שאת שמת גבול חזק מאוד, ושאת לא מוכנה לחיות בחוסר כבוד כזה.

מחזקת אותך.

וחושבת יחד איתך, מה התוצאות שאת רוצה לראות בסוף?

שהוא לא מתקרב להימורים?

שהוא הולך למכון גמילה?.שהוא מפצה אותך בענק על המגע המיני?

נראה לי שכדאי שתנסחילעצמך מה העתיד הטוב שאת רואה, כדי שגם הוא יידע מה הציפיות...

חיבוק גדול.

כל זה לא פשוט בכלל.

אני חושבת, שאת צריכה לחזק בתוכך את העניין שגירושים זה לא סוף העולם, ובסיטואציה שלך, יכול להיות שזה אפילו עדיף.

כי ברגע שהוא רואה שאת מאוד מפחדת מגירושין, ומוכנה לעשות הכל כדי שזה לא יקרה, אז אין לו עניין להתאמץ.

תשקיעי בעצמך, להתחזק שאת שווה ומגיע לך יותר, ותבואי מולו בעמדת כח עם אולטימטום ברור.

ומצטרפת ל@שוקולד פרה שחשוב שתגדירי לעצמך יעד, מה זה בשבילך להיות במקום טוב.

ואלופה שעשית את הצעד הראשון!

ובבקשה ממך, אל תחשבי לרגע שאת הבעייתיות פה

ממליצה בלי קשר להפרדת רכוש,ועכשיו.

אין סיבה שהוא יגרור אותך לבור שיפיל את כל המשפחה אחריו.

ואת ממש צודקת,אם אין נכונות לעבודה וחובת ההוכחה היא עליו ועליו בלבד,אין לך הרבה מה לעשות עם זה.

אני לא חןשבת שלקחת בחשבון את המשפחות המורחבות זה נכון אף אחד מהם לא חי עם זה באותו בית.

טוב שאת שלמה עם עצמך כי ככה בעצם שמת גבול ממש ברור,שיתבאס כמה שבא לו מובן שהוא מבואס אבל הןא צריך להיות אחראי על תוצאות המעשים שלו.

כן ממליצה לך להתייעץ עם אנשי מקצוע מהתחום ולשתף את ההורים או את מי שייתן לך כוח ותמיכה

שיהיה לך המון בהצלחה🌹🙏

כן קשוח מאוד, ומקווה שיהיה בסדר.

בקשר למשפחות הקשר הוא מאוד מאוד קרוב, מכירים מילדות, וזה מפחיד אותי הבאלגן שיהיה מסביב..

תודה, אני משתדלת לחזק את עצמי שאני שווה יותר, ובאמת הזוגיות כמו שהיא עכשיו לא שווה את המאמצים שלי, לבקש ממני לשכוח בלי צעדים ועבודה שלו לא יתקנו כלום. כמה שניסיתי זה צף אין ברירה.

פרידה מפחידה אותי אבל יהיה טוב. זו בחירה שלו עכשיו, אני סיימתי להילחם לבד.

ומבחינתי תיקון זה אומר שיושבים וחושבים איך משפרים את הקשר איך הוא יהיה גלוי כלפיי, איך לא אצטרך לחשוש ובנוסף לזה טיפול זוגי.

כמובן לא הכל ביחד אבל כן צעדים.

בסוף ההתנהלות פה שלו לא תקינה בכלל לצערי.

תודה רבה לכן על התמיכה מקווה לעדכן בבשורות טובות.

כן אגיד שלצערי ההתמכרות להימורים גורמת לו לעשות דברים שהוא עצמו לא דמיין בחיים. וזו מחלה קשה..

אין לי מילים, בטוחה שזה משבר גדול

מאחלת שיהיה לך טוב

ממליצים לספר להורים שלו.

בעיני כדאי גם להתייעץ עם רטורנו או משהו בסגנון

אם הוא ילך על טיפול זה מצריך טיפול מאדם שמבין בתחום (יש אפשרות לבדוק ביחידת ההתמכרויות במחלקת הרווחה העירונית שלכם)

ומצטרפת לעצה שתדאגי לעצמך גם בתחום הכלכלי אם הוא רימה אותך פעם אחר פעם כשהייתם ביחד אז אם תחליטי להפרד הוא מסוגל לשכלל את פעולותיו

שולחת כוחות

אני חושבת שאת לא צריכה לחכות למה שיחליטו אלא עכשיו לנסוע להורים שלך. לספר להם הכול ולספר גם להורים שלו.

אחר כך תלכו לאיש מקצוע ושיעזור לך לקבל החלטות שתהיי שלמה איתן.

וכמובן לפני הכול - למנוע הריון.

נשמע ממש כואב וקשה ולא הוגן כלפייך שאת בסיטואציה הקשה הזאת. חיבוק גדול ושה' ייתן לך כוחות

אני יודעת שקשה לקרוא מה שאני אומרת אבל לפעמים כדאי פיצוץ אחד גדול ואפילו גירושין כדי לצאת לדרך חדשה וטובה יותר. במקום לחיות את כל החיים בהסתרה ריחוק וכאב...

שולחת לך כוחות וריפוי

שהייתי נמנעת מכל מגע מיני, כי לכי תדעי אם הוא נחשף למחלות מין כאלה ואחרות...

מקווה שתשימי את עצמך בעדיפות ראשונה גם אם זה במחיר של ריחוק המשפחות..

כי תחשבי על זה שאם להבדיל היו 2 משפחות שמכירות שנים עוד כשהילדים היו קטנים ומישהו מהמשפחה אחת היה פוגע מינית באחד או כמה מהילדים מהמשפחה השניה, גם הייתי חושבת על החברות בין המשפחות, כשהיא באה על חשבון נפש של ילד?

בכל אופן מקווה שתצליחי להחזיק ראש בכל המצב הזה, לשמור על עצמך, ולהרחיק את מה שלא עושה לך טוב!

חיבוק!

לא מגיעה לאף אישה נשואה ששומרת על עצמה לבעלה שיתנהגו אליה ככה!

אל תהיי טובה ומתחשבת מידי, החברים, במשפחה, בסוף זה החיים שלך.

הוא עבר את הקו הכי אדום שאדם יכול לעבור בנישואין.

תקחי את עצמך, תדאגי לעצמך, כי אף אחד בעולם לא ידאג לך חוץ ממך.

תשתפי את ההורים, תתיעצו עם אנשי מקצוע איך לעבור את זה עם כמה שפחות נזק.

את עוד תעברי את זה ובע"ה שבעתיד תזכי לזוגיות טובה אוהבת ומכבדת.

שולחת לך ים כוחות! תדברי עם ה' כל הזמן, זה תמיד עוזר❤️

ועכשיו עברתי על הודעות קודמות שלך, זה קצת נשמע שיש לו נטיות הפוכות או איזה סטיה מינית . תראי, הוא אפילו לא מראה טיפת נכונות להתקדם הלאה ולחזןר בתשובה, לא הייתי נותנת אמון עוד דקה.

כן, בהודעות הקודמות כתבתי על מה שהוא עשה בעבר, לצערי זה גם קשור להימורים. אין לו נטיות הפוכות.

לצערי הוא מעניש אותי עכשיו בשתיקה בבית בדיבור חסר סבלנות ובפרצופים אבל יהיה בסדר.

מקסימום אלך בלי לחכות לתגובה שלו

אני לא רוצה עוד לספר להורים שלנו למקרה שיש סיכוי לתיקון.. יש לנו 2 ילדים קטנים

אני הגעתי למצב שאני מבינה באמת שמגיע לי יותר. שמגיע לי טוב יותר

תודה לכן על החיזוקים

אותם לעניין.

הדבר שהכי עוזר בהתמכרויות זה תמיכה משפחתית.

אם את מעוניינת להמשיך לחיות איתו על אף מה שהוא עשה,

את חייבת לשתף אותם.

מבינה את הקושי בשיתוף, אבל הוא יצטרך לעמוד מול המשפחה שלו.....ושלך

לדעתי זה הכלי היחיד שיכול לסייע לך להביא אותו לכדי טיפול.

וכמובן-לפנות בהקדם האפשרי לרטורנו.

חיבוק ענק ואוהב

מעריצה אותך ששיתפת אותנו

הלוואי שנוכל לתת לך כח

מצרפת קישור לפודקאסט עם מישהו שהיה מכור להימורים, נגמל והיום הוא מטפל במכורים.

מקווה שזה יעזור.

חיבוק.

לצאת משעבוד, לנצח את ההתמכרות | עם יעקב ישראל אשר

@נגמרו לי השמות המדהימה

מתעצלת להוציא ולהכניס ולשטוף כלים.. .

ממליצה על מה שקטן

בסוף מה כבר צריך כזה איגותי לקציצת ירקות

כמה כבר את צריכה אותו ..לא על בסיס יומי..

אז בעיני הכי חשוב נח לישמוש

אני בכלל משתמשת מכמו מגרדת מגניבה מעלי אקספרס שכל לגרד איתה לא חשמלית קטנה וקומפקטית ולא צריכה מעבר

תודה על הזווית ראיה

נמכר באמת אז אל תסתכלי על זה

לדעתי סמוראי זו חברה פחות טובה מסאוטר

הכי חשוב אם הצורך שלך זה בעיקר גירוד ירקות לראות את הגודל של הפומפיה והאופציות שיש

תסתכלי גם על העוצמה

הוצאתי מהאינטרנט לא מהאתר של המתנות, שם לא היה כתוב.

הסמוראי 1000 וואט והסאוטר 750 וואט. אבל את צודקת באמת סאוטר זה חברה איכותית.

מבחינת פונדציות נראה שיש להם אותם פונקציות.

לי את המעבד מזון שלהם

תסתכלי על סרטוני סקירה

לא יודעת לגבי הדגם

אבל לא יודעת אם הדגם הזה, מאד מרוצה.

שימי לב לשני דברים חשובים 1. הגודל של המיכל- אם הוא פיצי וצריך כל רגע לעצור לרוקן שיהיה מקום לעוד ירקות- זה מעצבן. 2. החלקים המצורפים- אני קניתי לפסח מעבד מזון ולא שמתי לב שאין בו דיסקית לגירוד דק- שזה החלק היחיד שאני משתמשת, זה היה ממש מבאס וכמה שניסיתי להשיג חלק מהספק וממקורות נוספים לא הצלחתי. אז שימי לב שיש את החלקים הנדרשים לך.

איך אני יודעת שיש חלק שמגרד דק? זה מה שאני צריכה גם.. רשום שיש להב לגירוד או איך שלא קוראים לזה, השאלה איזה גודל זה יוצא..

ניסיתי לחפש סרטונים לא ממש הצלחתי

כתוב שיש 3 דסקיות- פריסה גירוד וצ'יפס. בתמונה זה נראה פריסה גסה ולא עדינה...

מעבד מזון דגם FPS585 - Sauter

יש שם אפשרות לפנות לשירות לקוחות אני הייתי פונה ושואלת אם זה כולל גירוד דק.

עזרת לי מאוד

שזה יכול לקרות לכם.. זה דבר נדיר

ודווקא אני חושבת שדבר כזה קורה יותר במקום המוכר שאז מאפשרים יותר חופש ופחות לחוצים כל רגע.

אבל למען האמת את 'על זה' ואפילו יש לך רצועות נשמע לי שהמצב אצלך טוב.

אם את רוצה אפשר גם לשים על הילד 'אייר טאג' יש גם כאלה שמתאימים לאנדרואיד.

בן כמה הגדול? אולי תקחו אתכם עגלה גם בשבילו, כדי שיהיה לו מקום מוגדר לשבת בו, וכשתהיו במקומות עמוסים תגידו לו שעכשיו אסור לקום? זה יכול לעבוד עליו?

אם היית אומרת שאת אנטי פתרונות מסיבות מדויימנות

אז היית חסקת אחריות.

אבל את לגמרי "על זה"

לא נותנת לשיקולים זרים להכתיב את ההשתדלות שלך, ממש שאפו!!

מה עם האייר טאג שרצית?

שימי לגדול בנעל.

ולגמרי להביא לו עגלה! מסכימה ממש עם העצה הזאת (טיולון מתקפל מטריה, תשאילי ממישהו רק לטיסה)

עגלות ילדים לא נחשבות במשקל, אל תחששי.

היתרון בעגלה, יותר משזה יעזור לשמור על הילד, זה יעזור לך לשחרר בלי להיות בלחץ כל הזמן.

מן הסתם יהיו מקומות פחות הומי אדם שתוכלי לתת לו גם מרחב

אבל במקומות הומי אדם לא לחשוב פעמיים.. הוא יכול להנות גם בתוך הטיולון.

איך אתם מתכוונים להתנייד? מקווה שאתם שוכרים רכב, תשימי נעילת ילדים.

בהצלחה!

נהיה עם שתי עגלות. איירטאג לא מצאתי אחד שמתחבר לפלאפון שיאומי שלי. אז קניתי רצועות ועם כל הקושי אני משתמשת באחד מהם גם פה בארץ, דווקא מקבלת פידבקים ממש טובים מהסביבה. יש מבטים מוזרים אבל לרוב בסדר. תחשבו על זה שעם רצועה יש לילד אפשרות להיות במרחק של עד 2 מטר, אם אביא לו יד כל הזמן הוא יהיה במרחק של עד חצי מטר. יש לו הרבה יותר מרחב.

אצלנו,

אני כבר לא יודעת אם אלה ילדים שבורחים או אמא עם קשיי קשב שלא יודעת להשגיח.

אני איתם כל הזמן, מחזיקה יד וממש כל צעד איתם.

הגדול איכשהו פתאום יכול להיעלם, ממש בשניות.

והוא כבר גדול מידי בשביל להסכים להביא יד כל הזמן.

נשימה עמוקה לחופשה ארוכה. בעז''ה יהיה לנו ממש כיף.

ומעניין באמת איך זה קרה.

כל כך מבינה אותך!

רצועות זה רעיון טוב ואולי כדאי לשקול איזה שעון gps? לא יודעת אני ממש חרדתית בדברים האלה

קניתי אחד וזה לא עבד. בחנות פלאפונים אמרו לי שעם שיאומי יש בעיה.

גם לך וגם לבעלך יש רק שיואמי?

וואי ב"ה ממש לא מובן מאליו

הוא לא נראה כמו ילד שהיה יממה בשמש. וגם חיפשו אותו בטירוף. משהו שם לא הגיוני. בטוח יש משהו מאחורי האירוע. אז כמובן להיזהר תמיד בטירוף. אבל לא הייתי מסיקה משם מסקנות...

ב''ה ממש ניסים שהוא נמצא. ישתבח שמו.

אולי הוא היה שם רוב הזמן/ ישן

השיחים היו מאוד רחוקים מאיפה שאיבד את משפחתו

ולא כמו שאומרים שזה 10 ק"מ

זה הגיוני שהוא הלך והלך

לא בדיוק אותם גילאים, אבל הייתי לבד בבית כל יום מאז שהתינוק היה בן שבוע עד שבעלי חזר מהעבודה... היה קשוח ממש אבל ב''ה אחרי 3 חודשים הרגשתי שנכנסו למסלול טוב ב''ה ותכלס היה לי ממש טוב איתם בבית אחרי הקשיים של ההתחלה.

הטיפ הכי טוב זה לזכור שהזמן עובר, עכשיו זה קשה אבל בעז''ה הם יגדלו קצת ויהיו החברות הכי טובות😍

מנשא טוב מציל חיים, תנסי

ולנסות להקל על עצמך כמה שיותר- לישון כל רגע שאפשר וכמה שפחות לעבוד בבית שמקביל

משתמשת במנשא פה ושם אולי באמת אתחיל להשתמש גם בבית

יודעת שזה זמני זה נראה נצחחח 🥺

מתנחמת שעוד קצת חגים ובעלי יהיה בחופש איתי

מאד הגיוני להרגיש ככה עם 2 תינוקות

זה יכול להיות קשוח הרבה זמן

כי ילדים קטנים ותינוקות לוקחים לרוב הרבה אנרגיות וסבלנות

להבין שזה הגיוני ולתכנן את היום/ תקופה לפי זה זה יכול לעזור

תקופה קשוחה ממש,

אבל זמנית ועוברת..

אני תמיד מרגישה שקלה בכמה שלבים. בעיני מאוד תלוי גם בתינוק ובאופי שלו.

אני הרגשתי הקלה חלקית איפשהו באזור גיל שלושה חודשים, ובהמשך שוב סביב חצי שנה ושנה.

תקחי כמה שיותר עזרה, תזכרי שזו תקופה והיא תעבור ולכן אין מה לחסוך בעזרה כרגע. תשמעי לא להגיע לקצה, לתפוס את עצמך לפני ההתפרקות. טוב מאוד שקראת לבעלך מהתפילה, זאת התקופה עכשיו, לכל זמן ועת ובע''ה יבוא יום שהוא ילך בנחת לביה''כ.

חיבוק, ושתראי המון נחת בע"ה🤗

ואין פה משהו חריג או בעיה בך/בילדים

זה פשוט קשה מאוד מאוד

אני בשלב כזה הייתי נעזרת בילדה מהבניין

היא היתה משחקת עם ה"גדול" בשעת אחהצ שזה השעות הכי קשוחות

לאט לאט נכנסנו לשגרה יותר יציבה התינוק טיפה גדל ואז הפסקתי עם העזרה

אבל כן זה היה קשה מאוד!!

את נמצאת בשלב מאתגר.

מנסיוני, לוקח כ3 חודשים עד שהבית נכנס לאיזון ושגרה חדשה. לא אומר שמאז הכל קל, אבל כבר יודעים מה עובד טוב ומה פחות, ואיך נכון לעשות כל דבר כמו סדר יום, מקלחות, הרדמות, ארוחות, נסיעות, יציאות מהבית וכו.

לא פירטת איזה חלק ביום הכי קשה או מאתגר לך, אז אשתף שאני עם תינוקת בת חודש וחצי עכשיו, והערבים קשוחים. בד"כ מתחילת אחה"צ עד 23 בלילה וצפונה היא לא כ"כ רגועה... וגם במשך היום מרגישה שעמוס ולא מספיקה לפעמים לנוח או להכין אוכל. ואצלי היא השביעית אז יש כאן עוד ידיים שיכולים להחזיק אותה ומעליה בן 3 וחצי. ועדיין זה שלב מאתגר. כך שאני ממש מבינה אותך.

מחזקת אותך להתמקד בצרכים הבסיסיים, להעזר בכל מי ומה שאפשר. ולדעת שעוד מעט בעז"ה תכנסו למסלול שיותר יהיה קל. (אצלי שלושת הגדולים צפופים. השלישית נולדה כשהגדול היה בן שנתיים ו8 חודשים)

והכי חשוב בשביל הכוחות שלך לישון טוב עד כמה שאפשר, ולאכול טוב (לא צריך ארוחות גורמה, אבל כן אוכל מזין ולא גאנק, וכמובן מים בימים חמים אלו).

את עוד במשכב לידה, נסי לשמור על הכוחות שלך, וכמה שהבעל יכול להיות יותר בתמונה זה רווח נקי של שניכם.

מנסיוני, מה שהכי עוזר-

לתת לה להרגיש שהאחות החדשה היתה מתנה בשבילה. גם בגיל כזה היא לגמרי יכולה להבין אם התינוקת זה שבר שאסור להתקרב, לגעת, לוקח לה את אמא, וכו.. או שאיזה כיף שיש לי בובה שמותר ללטף (תציעי לה, ותראי לה איך. תסבירי לה איפה לא ולמה). אפשר להביא לה טיטול או לעזור לאמא להחליף לה, אפשר לשים לה מוצץ, אפשר להחזיק אותה (כמובן יחד איתכם, אבל שהיא תרגיש שהיא מחזיקה). וכו. כל זה נון תחושה שזאת מתנה שווה, שהרווחתי חברה, ואחריות ולא הפסדתי.

אצלי השנה הראשונה היתה קשה כמו שאת מתארת.

נעזרתי הרבה בביבייסיטר שהיתה ביחד איתי והילדים.

עכשיו הם בני 3 ו2 וזה הכי מתוק בעולםםםם

משחקים שעות ביחד. אוהבים וחברים. במקרה שאחד מהם איתי לבד הוא שואל איפה השני.

מרגיש לי שאני חייבת מישהו איתי כל יום גם לחברה וגם לעזרה

אוף וחמותי עוזרת מלא במהלך השנה שהבת שלי אצלה ביום יום. באלי לעשות אצלה שבת אבל בטח בעלי פחות ירצה

ואמא שלי פחות תצליח להשתלט להרדים וכאלה

וזה מבאס אותי שאני רק רוצה שהזמן יעבור ויחזור לעבודה לשגרה

באלי להנות מהן להיות בטוב

בעלי עוזר לי מלא ואהבה שלנו התעצמה עוד יותר עם הקושי הזה

הקושי הוא ההרדמות הלילות ההתעוררות של הבכורה

והתינוקת לפעמים איך ששמה אותה מתעוררת ואז זה לופ של הנקה 24/7 ככה מרגיש

אני רוצה בהמשך לשלב תמ"ל. יש תמל שלא עושה בעיות עיכול וכו? מניסיון שלכן…

כל טיפ יתקבל בברכה

הקטנה שלי תכף בת שנה ומאז שנולדה היא די מאתגרת אותנו. המון פעמים אני מוצאת את עצמי אומרת שאני מחכה שהיא תגדל... ומציבה לעצמי יעדים חחח🤭

אמרתי לבעלי שלא כיף לי להיות בראש הזה בגידול שלה, ולא בהנאה מהמתיקות. כי היא באמת בובה, מתוקה ממש. הוא שיקף לי שאני לא מחכה שהיא תגדל אלא שהקושי יחלוף.

איזה יופי שאפשר לחשוב על זה שהקושי יחלוף.

שאת ממש קצת אחרי לידה, עדיין במשכב לידה, ממש הגיוני שזה ככה, לקוח זמן להתאושש מהלידה ולפני שישה שבועות אין מה לדבר בכלל. כשאת תתחזקי ותרגישי יותר טוב זה יראה אחרת... בנתיים כמו שתיארת כדאי עזרה כשצריך בעיקר כדי לישון ביום, אם אפשר לפחות שעתיים ברצף, זה מאוד משמעותי.

לנו גם יש רווח כזה בין ילדים וגם אחותי ואני ברווח כזה ובאמת זה כל כך שווה כשגדלים!!

שלא תמיד זה ככה עם צפופים. אומרת את זה בעיקר כדי שלא תחששי מילדים הבאים... (למרות שאי אפשר לדעת מראש)

שני הראשונים שלי צפופים יחסית (שנה וחמישה חודשים הפרש), והם היו תינוקות נוחים מאוד והגידול שלהם היה יחסית קל (יחסית, כמובן, כי תמיד גידול ילדים נושא אתגר), והיה לי גם כיף איתם.

יש לי עוד שני צפופים (הפרש של שנה ותשע), וזה כבר היה מאתגר יותר, כי הגדול מביניהם היה תינוק מאתגר (בגיל שנתיים הוא יחסית נרגע).

והכי מאתגר היה לי דווקא (ועדיין, בעצם) עם שתי האחרונות, שהן לא צפופות (הפרש של שנתיים ותשעה חודשים), פשוט כי שתיהן היו תינוקות מאתגרות וגם בתור ילדונות הן מאתגרות...

בכל אופן, כרגע עוד לגמרי הגיוני שקשה לך, כי את שנייה אחרי לידה. כשקצת תצליחי להתאפס, אולי תנסי לברר אם יש משהו ספציפי שמציק להן - משהו שמקשה על הגדולה לישון ברצף (קשה לי להאמין שזה נטו רגשי), משהו שמקשה על הקטנה לינוק (אולי אלה לא רק גזים, וגם אם אלה גזים אולי יש דרך להקל עליה).

ובינתיים - כן, תנסי להיעזר כמה שאפשר בכל מי שמציע עזרה... אולי אפילו בייביסיטר שתוציא את הגדולה לטיולים ותעייף אותה מספיק כדי שתישן טוב בלילה וגם תיתן לך מנוחה לטפל בתינוקת לבד...

הרבה כוחות ומזל טוב!

אצלי גם כולם צמודים ..

ובשנים הראשונות גם חוויתי הרבה קושי של אינטנסיביות שוחקת

וגם אצלי הם בכיינים ורוצים ידיים ולא ישנים וכו

חושבת שזה תהליך של למידה אמהית.

בהתחלה הבנתי שלא נכון לבא עם ציפיה להצליח ושיהיה קל ויתקתק הכל

אני לומדת את המקצוע

אני לומדת את עצמי שם

לומדת מה עובד לי ומה מאתגר לי

לומדת איפה אני יכולה לעזור לעצמי ומה יכל להקל עלי

לומדת לחשוב יצירתי

לומדת לכבד את עצמי ושאני חשובה והשמחה והכוחות שלי חשובים

לומדת לעשות איזונים

לומדת לקחת בפרופורציות

לומדת להזכיר לעצמי מראש שזה תקופה קשה יותר אבל היא עוברת ולכן לומדת לקחת אוויר ולנשום עמוק

ובעיקר

לומדת להקליל!! לא לשקוע בהווה מדי

אז לא ישנתי.

.לומדת לומר את זה לעצמי בטון זורם ועובר הלאה

לתת חיבוק לעצמי ולהמשיך

באחרונים למדתי לזהות שאני רוצה להנות ולא רק לשרוד

ואז גם ניסיתי ללמוד איזה גישה תעזור לי להצליח להנות גם בקטנטנות

וזה עובד

ב3 האחרונים ממש נהנית מכל רגע לצד העיפות והבקשות וכו

קצת כמו שפיתחנו חוסן מול טילים

אז אני מרגישה שעם הזמן פתחתי חוסן מול אתגרי התינוקות והאמהות אחרי לידה

אני משתדלת לא לקחת קשה ..לכתוב הרבה להקשיב לעצמי אבל לעבור מהר הלאה ולא לשקוע בקושי

הסיפור הוא לידה ותינוק וילדים מתוקים

ויש גם קישוטים של קושי..לפעמים הם על כל הדף..לפעמים רק בחלקו

וכל זה נכון לא רק לצמודים.אבל בצמודים י ש יותר סכנה לחוות רק את ההישרדות ולא את המתיקות

ולכן חושבת שהעבודה היא תודעתית בעיקר

וגם פרקטית למצוא דרכים להקל על עצמך

ולזכור שזה זמני ההתחלה זה עובר

שזה באמת זמני ושווה את זה

מישהי רשמה שבעלה אמר לה שזה לא שיגדלו אלא שהקושי יחלוף… אהבתי ממש את המחשבה

אנסה כמה שיותר לזרום ולא לשקוע

כמה שאפשר..🩷

תודה לכן

מתמקדים במי שנמצא ברוך השם.

עדיף פחות ילדים לאמא בריאה מאשר יותר ילדים ואמא בסכנת חיים.

אני אישית לא מסוגלת לחשוב על עוד ילד. יש לי 3 שיהיו בריאים.

כן יודעת שאתחרט כמעט בוודאות.

אבל לא מסוגלת לעבור את כל מה שעברתי.

אז נהנית מהם ככה.

לחיים יש כ"כ הרבה מה להציע חוץ מילודה

שלווה

תחביבים

טיולים בטבע

קשרים חברתיים

בילויים וחוויות משפחתיות

תשימי לב גם מה כתבת בהתחלה

'כולם מסביבי יולדים'

ותביני למה החלום שלך מתרכז במשהו אחד

שמעתי ממישהי שגם היה לה משהו דומה

ואז היא הבינה שבעצם חוץ מהרצון לעוד ילד כמובן אבל בתוך תוכי זה, עמוק בפנים נמצא בעצם איזה חוסר שאת מרגישה צורך למלא

וצריך לחשוב איך למלא אותו במשהו שהוא לא זמני. הילד כמובן הוא לתמיד

אבל הריון ולידה יהיה ויעבור ואז שוב תרגישי את זה.. מבינה?

לעבור לאיזה מימוש עצמי באופן אחר

שייטיב איתך ועם משפחתך

שעם כל הקשיים המטורפים שאת חווה סביב היריון ולידה וגם גידול הילדים - את עדיין רוצה היריון❤️

מעריכה אותך מאוד!

מציעה לך - לא לגנוז את החלום מיד, אלא לחלום אותו עד הסוף, לפרטי פרטים, ממש לחוות אותו, להתענג רק מהדברים הטובים שבו, לשהות בו כמה זמן...

ואז, באהבה רבה ובאמונה שלמה, לסגור אותו היטב בעטיפת מתנה, להניח אותו בכדור פורח, ולתת לו להמריא אל על... (אני אוהבת לדמיין שיש מקום בשמים שבו כל החלומות שלנו נאצרים ונשמרים, וכמו שתפילה לא הולכת ריקם, גם חלומות לא נעלמים. אולי מישהו אחר יזכה בהם, אבל הם עתידים להתגשם...)

ואחרי ששחררת את החלום הזה - נסי לטוות לעצמך חלום חדש, חלום טוב ומספק. הוא אולי לא ישתווה לחלום של ילד נוסף, אבל כן יכול לתת לך סיפוק ושמחה.

מתפללת בשבילך לטוב❤️

וכפי הנראה סיימנו.

בהתחלה לא קל להשלים עם זה, אבל ככל שהילדים גדלים ההורות משתנה ומתמקדת בדברים אחרים ופחות בגיל הרך ואז גם פחות מתגעגעים.

אני רואה מסביבי תינוקות והם מתוקים, אבל לא מרגישה שזה משהו שקשור לסיפור שלי איכשהו..

הרבה שנים זו הייתה פסגת שאיפותייך עד שזכית ב"ה לשני הקטנים,

כנראה שלעד תשאי איתך את הכמיהה לתינוק

ועדיין צריך להפריד בין הכמיהה עצמה והזכרונות של המסע שהיה, לבין המציאות שעכשיו ב"ה אחרי שזכית ללדת פעמיים בניסים מופלאים צריך לעבור הלאה..

פחות...

הקטנים שלך הם ניסים. והם דורשים המון המון טיפול והשקעה.

פלוס נשמע שצריך נחת קצת לנפש שלך, לזוגיות.

יכול להיות שזה רצון שתמיד יהיה, גם אם יהיה עוד אחד, אז אחריו. אז אולי צריך לתת לו מקום, להרגיש אותו ולעשות עבודה להשלים עם זה שהוא שם וזה בסדר גם אם הוא לא בא לידי ביטוי.

ולהתמקד באתגרים וברגעי הטוב שיש.

שינה היא יותר בסיסית מאוכל,אדם יכול לא לאכול כמה ימים והכל יהיה בסדר אבל אם הוא לא יישן יומיים ברצף יתחילו לו שיבושים במח.

זה יותר חשוב אפילו משתיה.

וכשעייפים בטח שרואים הכל שחור פי עשר.

הייתי מדברת איתו בצורה אחרת,אומרת לו אני זקוקה לכך וכך כדי להיות בכלל,אני לא אצא מהמצב בלי לישון ובלי העזרה שלך,מציבה בתור עובדה.

שולחת לך חיבוק כמה קשה להיות בתוך ענן עייפות הזה.

אולי תזמיני בייביסיטר שתעשה סיבוב עם עגלה ותוכלי לישון קצת.

עכשיו בעל לא יכול לתת לך קצת לישון ?

ואז הוא יצא לשחרית למרות שביקשתי שלא

הוא לא מסוגל לא להתפלל במניין

אבל כבר לא אחזור לישון

תודה 🙏🏼

תגידי לו שבקושי ישנת, תבקשי שישמור על התינוק ותיכנסי לישון לשעתיים. זה כבר יעשה הבדל משמעותי...

כאילו אם הוא בלילה בנאדם אחר, תנצלי את היום פשוט...

כמה זמן יש לך מיגרנה ?

היה לי כמה ימים ברצף ואז התחיל לי כאב ראש וגרון חזק וזה היה דלקת בגרון אז מניחה את זה פה.

גם אם את ממש סובלת את נראה לי בגדר של חולה שאין בו סכנה ולא בהכרח את צריכה לצום - אני לא פוסקת אבל כדאי תשאלי רב

זה כבר שבועיים כזה לפחות. החמיר יותר ביומיים שלושה האחרונים

מרגישה שהמערכת חיסונית שלי נוראית לאחרונה אבל לא גרון עכשיו, היה לפני כחודש תחושה כזו שעברה בלי אנטיביוטיקהכי כנראה היה ויראלי

סתם ככה שתדעי שאני מכירה מישהי שהיה לה התקף מיגרנה כמה ימים לפני הצום והרב אמר לה לא לצום בכלל

אז לא הייתי מתמהמהת מלשאול ...

חוץ מזה אם זה באמת משהו שקורה הרבה אולי כן שווה להתיעץ עם נוירולוג. חמותי סובלת הרבה והיא אמרה שיש דברים שמותר בהנקה ( היא בדיוק לוחצת עלי ללכת חחח )

כי יש תקופות שיש לי כמה ימים ברצף אבל נשמע שפחות חמור משלך

בהצלחה ותרגישי טוב

מעניין תודה!

ואיך יעזור לא לצום? הלוואי שזה היה פותר את המיגרנה

שואלת גם אותך

@קנקן שבור

מהר למצוא רב שזמין לשאלה, אני כמעט בטוחה שתחזרי לספר פה שפסק לך שאת לא צריכה לצום (מכירה מקרוב לאחותי שפסקו ככה, בתקופהשהיתה סובלת המון ממיגרנות)

ואז נשימה עמוקה, לנסות להיות בחמלה כלפי עצמך וכלפי בעלך

לזכור את היום הזה שאנחנו נמצאים בו, ושהשטן מנסה יותר מהרגיל

(יש אצלכם אולי נערות שעושות קייטנות תשעה באב לילדים? אולי שווה לשקול לשלוח, אפילו חלק, את אלה הדורשים יותר)

למיגרנות יש טיפולים טובים.

גם לטיפול בזמן התקף וגם למניעה.

נוירולוג/נוירולוגית עם תת התמחות בכאבים ראש.

יתן מענה מיטבי.

הרבה בריאות.

ואם היית אישה היית יודע שזה לא רלוונטי בהריונות והנקות

קודם כל אומר שאני אישה.

יש תרופות אחרות ייעודיות למיגרנות.

רופא משפחה הוא הכתובת/לטיפול מונע נוירולוג.

חבל לסבול.

דבר שני כבר הגענו למיצוי הטיפולים כמובן גם מול רופא משפחה ואז מול הנוירולוג

ולא יודעת איך יעזור לי לא לצום כי המגרנה חזקה בזה

זה שאוכל /אשתה לא יפתור אותה

נראה כשיתמעט החלב אמשיך לרב אולי

כשאחותי שאלה רב זה היה לפני הצום

אחרי כמה ימים שהיה לה התקפי מיגרנות חזקות

שווה לשאול לדעתי

רב פוסק ידוע בציבור החרדי.

אם כן תגידי לי ואשים פה

ונראה לי תביני מה את צריכה לעשות

מציינת שעכשיו עם.ינון מלא של אקמול ונורופן אני מרגישה שיפור. עדיין יש כאב ראש אבל עמום

זה חלק מחוברת פסקי הלכות של הרב עמרם פריד

תסתכלי איפה שכתוב 'חולים הפטורים מהצום'

ממה שאני מבינה זה לא מחייב שעם תאכלי ותשתי תרגישי יותר טוב

אבל עצם המצב הזה פוטר מהצום

הייתי בה עד לפני חצי שעה ומאז קצת יותר טוב וכבר לא במיטה

הלוואי שזה יהיה צום 9 באב האחרון שלנו

ששנה הבאה נאכל בזמן הזה בשרים יינות ומעדנים

יש שם גם התייחסות לסחרחורת

ככה אני מבינה מהכתוב

גם לי זה היה ממש קשה לשבור

אני עם סטרפ ורק בחצות שברתי ויש לי ממש מצפון אפילו שהרב אמר שבתשעה באב מקבילים

תודה

יש מאכלים שגורמים לזה.

הבת שלי שנים סבלה מכאבי ראש. עד שנירולוג אמרה לה להימנע מרשימת מאכלים: קקאו כולל חמאת קקאו, גבינה צהובה, סויה, משקאות מוגזים ואולי עוד דברים. הקפידה על זה ומאז אין כאבי ראש אלא אם אכלה את הדברים הבעיתיים לה.

בדקתי בערב והרב אמר שבוודאי שאני חייבת לשבור

אז אמנם שברתי כמעט בסוף הצום אבל טוב ששברתי

ואצלנו החל מחצות היום מבשלים, כל הקטנים ואני במטבח

ומאמינים ומקווים שעוד רגע נארוז כל מה שהכנו בצידנית גדולה ונעלה לבית המקדש.

לי אישית ממש מעביר את הזמן...

ונהוג אצלנו ב 9 באב לבנות אוהלים בסלון יחד עם המזרונים מהלילה(כי הבנים ובעלי ישנים בסלון במזרונים בערב 9 באב בגלל דיני אבלות) ולילדים שלי זה ממש כיף...הם מאוד יצירתיים עם זה בבוקר, ואחר כך משחקים כאילו זה הבית שלהם...ואני נחה לי על הספה.

יש כאלה ערכות כמו של הדפי מדבקה ששופכים חולות צבעוניים אבל כזה עם דפים צבעוניים במקום חול. הרבה יותר נקי וממש כיף.

יש גם ערכות של מדבקות שמדביקים על ציור ויוצרים תמונה. זה כאילו מדבקות שגזורות ספציפית לציור. ההסבר הכי גרוע אבר אבל אם מענין אותך אחפש תמונה.

אפשר לבקש מהצאט לייצר כרטיסים למשחק זיכרון או רביעיות, לתת לילדים לצבוע לגזור להדביק על בריסטולים, זה בעצמו תופס כמה שעות ואז משחקים בזה עוד זמן זה נחמד.

משחקי דף ועט כמו איקס עיגול, או משחקי קלפים בסגנון דאבל. כל משחק שאין לך תבקשי מהצאט לייצר לך..

אפשר להכין כרטיסי שנה טובה לשלוח לפני ראש השנה, או קישוט לסוכה.

אם הם גדולים ואחראיים מספיק או שלך יש כוח אז אחהצ אפשר להכין עוגה בחושה לסוף הצום או כדורי שוקולד לשבת.

ושאלה:

בשבת אנחנו חוגגים יומולדת במשפחה,

שייך להעסיק אותם בקשר לזהאו פחות מתאים?

כדורי שוקולד יהיה מעולה לסוף הצום.

סוםרים פתוחים מחר, נכון?

כי אין לי כלום בבית..

אני הייתי כן נותנת להכין דברים לשבת, אבל תלוי מה. דברים שפשוט יקלו עלייך כמו נגיד להכין משהו טעים נראה לי סבבה. להכין משחק על השנה של ילד יום ההולדת שזה ממש פעילות כיפית נראה לי טיפה פחות. אבל אם יש משהו יותר פרווה כמו הכנת משחק בכללי נראה לי יותר הגיוני.

יותר ענין של תחושה לדעתי, וגם כמה הם מתאמצים במחשבה על הדבר או יותר עושים את החלק הטכני (הדפסת כרטיסים, גזירה, צביעה)

פעילות שקטה ורגועה סהכ.. מה עדיתם בסוף?

הם עכשיו נחים צהריים, כשיקומו יכינו את הציורים וינפחו כבר בלונים.

תכלס גם שישי ארוך וצריל להלהיב אותם על משהו..

זה גם דירבן אותם לעזור לנקות היום.

שיעסיקו את עצמן ואני תוהה לעצמי אם זה חכם או מטופש😅

מעבר לזה נראה לי ברבצק, דפים צבעים ומדבקות ושיחשבו לבד מה ליצור

וזהו, בגדול מתכננת יום של רביצה וכאוס של הבית בסיום היום🙊

צריכה לבדוק אם נשאר משהו בבית או להכין להם במיקסר.

הם מחכים לבנות את בית המקדש ממגנטים

אז יהיה מגנטים וקפלה ובובות וחיות... (לא הכל ביחד)

יש פלסטלינה וקליי

ביקשתי מבת ה9 וחצי שלי שתהיה מדריכה בקיטנה לאחים שלה- היא כבר הכינה להם הצגה...

מקווה שיקומו מאוחר

מנסה לחשוב מה אני יכולה להכין להם לאכול בלי הרבה התעסקות, בלי לחם ובלי מתוק. אולי סיר פסטה ושימזגו לעצמם

וירקות ופירות הם יודעים לחתוך לעצמם.

בעיקר אני חושבת איך לא להתעצבן עליהם, כי היום כבר מיציתי את החופש... שיהיו בריאים בקשות ותלונות בלי סוף.

לדעתי מחר בעלי לא יהיה מאד נוכח ועוד נצטרך לשמור בשבילו על השקט

אני גם חוששת שהחלב יגמר לי סופית, גם ככה התמעט לי לאחרונה.

יצא קצת פריקה... סליחה על הנצלוש

למה בלי לחם?

מבחינת מתוק, קטשופ נגיד נשמע לי בסדר.

בהצלחה רבה לך!

וגם לא שניצל תירס

הכנתי עכשיו פסטה- נחמם מחר ואולי נוסיף מלוואח עם ביצה קשה

היא הכינה ארבעה רעיונות ליצירות וגם משחק אחד. (ב"ה היא ילדה יצירתית מאוד כשהיא במצב רוח טוב)

בכל אופן, דפי צביעה בהמוניהם זו התעסוקה הכי קלה להכנה. אפשר גם לבקש מהבינה המלאכותית ליצור דפים שקשורים לתשעה באב.

ויש לי גם קובץ סיפורים לילדים שכתבתי פעם לתשעה באב, אז אם יהיה לי כוח אקריא להם, אם לא אז אבקש מהקוראים הצעירים להקריא.

ויש גם סרטונים שממחישים את חורבן בית המקדש, של מכון מגלי"ם ושל ענפים לילדים. רק צריך לשים לב שזה לא מפחיד מדי...

היו שנים שהילדים הגדולים הפעילו קיר של מעשים טובים - בכל פעם שילד עשה מעשה טוב, כתבו אותו על "לבנה" מנייר והדביקו על הקיר במסקינגטייפ מאחור. בסוף הצום היה יפה לראות כמה מעשים טובים הם השתדלו לעשות.

בכל אופן, אני מאוד מקווה שנצלח את תשעה באב השנה, עם שתי קטנות שובבות ודביקיות ועם עוד ילדים שעלולים ליפול לעצבים בתוך שניות...

למזלנו יש לנו ילדה שהיא רגע לפני הגיל שהיא כבר צריכה לצום, ואני מקווה שהיא תהיה במצב רוח טוב מספיק בשביל להיות אחראית על הקטנים ממנה...

קניתי חוברות צביעה ויש לה ספרי ספריה חדשים

הבעה תהיה עם הקטן הזוחל😅

מתכננת להעלות למעלה את כל המשחקים עפ יותר מידי חלקים ולהוציא לו כמה משחקים שכבר מזמן לא הוצאנו

אני מתוכננת בעיקר בהקשר לאוכל🤣יש פירות חתוכים לבוקר, אח"כ יאכלו בעשר קורנפלקס

לצהרים לחם עם ממרחים ירקות חתוכים וביצה קשה שכבר מחכים במקרר

לערב טונה מקופסא, צ'יפס בתנור ופסטה לבנה (למי שלא אוהב צ'יפס ) שכבר מוכנים

לא יודעת עם מה אנחנו נשבור את הצום🤣אבל זה כבר פחות קריטי

רוצה משהו שקשור לתשעה באב, לגילאי 8-10, ובלי מוזיקה!

ממש מפריע לי שהרבה סרטונים בנושא תשעה באב הם עם מוזיקת רקע!

לא יודעת אבל לגבי מוזיקה

בעיקרון, חוץ מלילד שעלול להשתגע אם לא...

(לקטנות אנחנו מראים בימים אלה סרטים בלי קול.הן זורמות ב"ה...)

אז המוזיקה היא חלק מהחיבור ולא רואה בזה בעיה.