אז בעלי עשה לי שיחה שלא נוכל להסתדר בלי המשכורת שלי ושאצטרך לחזור לעבוד
יש אולי פיתרון איך להכניס כסף אבל להשאר עם הבייבי בבית?
פליזזזז
ואני לא אחת של לעשות לק גל או גבות🙈 אני גם לא גרה באיזור שיהיה ביקוש לזה, איזור חרדי מאוד
אז בעלי עשה לי שיחה שלא נוכל להסתדר בלי המשכורת שלי ושאצטרך לחזור לעבוד
יש אולי פיתרון איך להכניס כסף אבל להשאר עם הבייבי בבית?
פליזזזז
ואני לא אחת של לעשות לק גל או גבות🙈 אני גם לא גרה באיזור שיהיה ביקוש לזה, איזור חרדי מאוד
באזורים חרדיים מקובל עד אחד
אז זה גם לא יהיה מידי עומס.
תפתחי רק עד סוף השנה ואז תחזרי לעבודה כשיהיה בן 9-10 חודשים.
הבאתי עוד ילד 2 אחרכך זה התרחב. משכורת נחמדה ממ שואת גם חוסכת לך את המעון.
אחרי שנה פרשתי היה לי מאוד קשה להיות בבית
זה לא מספיק טוב
להיות בעלת משפחתון זה אחת העבודות הכי קשות, צריך ממש לרצות את זה ולאהוב לטפל בילדים
ולא, לא דומה טיפול בילד שלי חטיפול בילד אחר.
אפשר להיות אמא מדהימה ומטפלת לא מדהימה...
(צריך גם לקחת בחשבון שטיפול בצינוקות כולל גם שירות להורים, שבדיוק כמוך, רוצים את הכי טוב בשביל הילד שלהם ויכולים להפוך לממש לא נחמדים אם זה לא קורה)
אני מאוד אוהבת לטפל בילדים. והרגשתי ביטחון לפתוח אצלי משפחתון אחרי שנים שעבדתי כמטפלת.
הקושי שלי לא היה הטיפול בילדים, אלא עבודתי בבית. מטפלת יחידה. ללא חברה. אין לצאת ולהתלבש ולפגוש חברות. שם התמקד הקושי.
ולו היה שכרן של המטפלות מתגמל, לא הייתי מורה היום.
אלא שזה לא פתרון למי שכתבה שהיא רק רוצה להישאר בבית
וגם כמו שרשמת- זה עבודה בלי חברה ומרוכזת בבית
אני כותבת את זה דוקא מהערכה למי שבוחרת להיות מטפלת- זה בעיני אחד המקצועות הכי חשובים והכי קשים
וזה לא משהו שהולכים אליו כפתרון לבעיה אחרת
אלא כי רוצים בזה וטובים בזה
(בהמשך היא כתבה שהיא לא אוהבת את ההוראה כי צריך להתמודד עם הורים ודרישות
ושהיא בן אדם אדיש שעובד לאט... )
ודווקא לעבוד לאט עם ילדים זה לא נורא אם מדובר רק ב2 אבל באמת נשמע שזה לא בשבילי 😕
לא רואה דרך אחרת להרוויח בלי לצאת מהבית ובתור משהו זמני
אם את אוהבת נקיון
את יכולה לעבוד בניקיון בבתים
ואת לוקחת את התינוק איתך
וואי היתי מפטרת מנקה שבאה עם תינוק...במקום...
מה הקשר?
אני משלמת על הזמן שלה ושתעבוד יעיל ותתקתק ..
תינוק לא תמיד ישן שעתיים רצוף
ולא כבקשתך
ועבודה זה עבודה
אם היא לא משלימה את העבודה בגלל התינוק אז תישאר יותר או תרוויח פחות
אני עם תינוקות בגיל הזה כבר די יכולה לעשות דברים
הו לא צמוד נון סטופ
אני אם אביא מישהי רוצה שהיא תתחיל ותסיים בזמן ותסיים מה שביקשתי בהנחה שזה מותאם והגיוני כמובן.
ומודה שאצלי זה לא היה מתאפשר גאף גיל
כי תינוקות בהכרות שלי לא משחררים חח אלא אם. ינשים מדי פעם
אבל כנראה יש זנים של תינוקות אשני לא מכירה😉
בכל מקרה ..נראה לי שהחובה היא לעדכן מראש ולראות אם מתאים למעסיקה
וצריכות לחזור לעבודה הרבה פעמים מחפשות מסגרת.
אם יש לך קבוצות וואטסאפ של האזור זה מקום טוב לפרסם.
ואפשר גם לספר לחברות שאת חושבת לפתוח קבוצה, לשאול אם הם מכירות נשים מהאזור שילדו וצריכות מסגרת לקטן.
ולהתפלל לה' שיסתדר וילך בקלות...
ומאוד קשה למצוא מישהי שפותחת באמצע השנה.
באזורים חרדיים ממליצה לפרסם בעלונים מקומיים.
הכי יעיל.
בעזרת ה' נעשה ונצליח
מעלה רעיונות לעבודה מהבית עם תינוק:
טלמרקטינג
גיהוץ
קלדנות
כתיבה שיווקית (צריך כישרון)
הכנת מצגות (צריך ידע וגם כישרון)
שיעורים פרטיים לילדים (רק שזה בשעות שהילדים שלך נמצאים)
מן הסתם יש עוד דברים. יש אתרי דרושים שבהם אפשר לסמן שאת מחפשת עבודות מהבית בלבד, והם שולחים לך הצעות (לפעמים זה דורש תשלום).
חלק מהעבודות דרך הבית דורשות שיווק עצמי, אז קחי גם את זה בחשבון...
בכל אופן - מבינה אותך ממש! זו אחת הסיבות שוויתרתי מראש על עבודה בהוראה (שבזה יש לי תואר) ולמדתי מקצוע נוסף שמאפשר עבודה מהבית בצורה נוחה...
אם את מרגישה שבסגנון העבודה הזה עתידך - נראה לי שכדאי לך לשקול לימודים של מקצוע מתאים לזה ומתאים לכישורייך. כמובן, צריך לראות אם בכלל זה יכול להסתדר לכם מבחינה כלכלית...
למדתי הוראה גם, וגם משאבי אנוש, בזה יש לי תואר
הוראה הבנתי שזה לא בשבילי, כי עם כל האהבה שלי לילדים- צריך להתמודד עם הורים ובזה יש לי חשש עם כל הדרישות של הישראלים🙈
משאבי אנוש צריך להיות תקתקנים ואני בנאדם בכללי שיותר אדיש ועובד לאט
המקצוע שאני אוהבת זה בתחום הרפואה הטבעית אבל בלימודים מאוד יקרים, כבר עדיף להשאר מובטלת בבית חח
אני נשארתי עם שלושת הבנות בבית עד גילאים גדולים בבית, אומנם בעלי תמך, אבל תמיד היו קולות מצד המשפחה. אם זה חשוב לך, תחזיקי ברצון, אין דבר העומד בפני הרצון והדברים מסתדרים.
גם לפעמים כשהבעל רואה שלאישתו טוב, הוא משתכנע.
גם אם יש לך נושא שמעניין אותך ללמוד,את היום יכולה ללמוד הרבה מהבית ולהתפתח בתחום.
לי אישית הזמן הזה עשה טוב. מוזמנת לפרטי אם יש לך שאלות.
וברגע שהבעל יתמוך- לא תהיה מאושרת ממני.
המשפחה והסביבה לא מעניינים
ופתחה עסק מהבית
תקראי על זה
אני יודעת שהדעה שלי לא פופולרית
ואולי גם לא נוחה לשמיעה לחלק מהאנשים
אבל השקפת העולם שלי היא כזו
אנחנו מניחים הנחות יסוד שמגבילות את התודעה שלנו
הנחות היסוד האלו משאירות אותנו באיזור נח,
מספקות לנו בטחון תודעתי
אבל בפועל
מייצרות לנו תקרות זכוכית שמצמצמות אותנו מאוד.
אני מציעה לך להחליט מה "האבנים הכבדות" בחייך ולהציב אותן קודם כל
אם חשוב לך לגדל את הילדים שלי עד גיל מסוים בבית הניחי את האבן הכבדה הזו כעובדה מוגמרת
אם חשוב לך שהילדים שלך יגדלו בסביבה טבעית מוכרת ויפתחו התקשרות בטוחה בגיל הרך
אז זו נקודת המוצא שלך
ומשם את ממשיכה לתכנן את המשך הנתונים
ולא להפך
האפשרויות הן רבות
אבל זה מתחיל מהתודעה שלנו
כשאנחנו בטוחים שחייבים שני משכורות כדי להתקיים
וחייבים לחזור מחופשת לידה אחרי 3 חודשים
וחייבים וחייבים וחייבים...
אני לא מתעלמת מהמציאות
הכלכלה היום בנויה באופן לא פשוט שמאלצת נשים לצאת לעבוד שעות ארוכות ומוקדם מאוד אחרי לידה.
זה לא סתם. מאחורי זה עומדות המון אג'נדת פרוגרסיביות שתומכות ביציאת נשים לעבודה תובענית וגם מתגמלות על כך.
אבל אנחנו בני חורין.
אני אומרת את זה אחרי הרבה סלטות שעשיתי בחיים עם 8 ילדיי כבר 18 שנה.
מבחינתי לא היתה אופציה לשים תינוק בן 3 חודשים בשום מסגרת, ומנק המוצא הזו התחלתי את חישוב הנתונים.
כמו שפותרים בעיה בגאומטריה, קודם כל מציבים את הנתונים. אח"כ מתקדמים לעבר מה שצריך להוכיח.
הנתונים הם קודם כל הילדים שלך ובטחון הרגשי שלהם
לא המספרים בבנק
למרות שזה הרבה יותר מדיד
וקל לאנשים להיתפס לזה.
ומפה אני מתקדמת לנקודה השניה שלי
זה לא אפס או 100
זה לא שחייב לשים תינוק בגיל 3 חודשים במשפחתון ולצאת למשרה מלאה וזה לא שחייב להישאר איתם כל היום בבית עד גיל 3.
בתוך הטווח הזה יש המון המון אפשרויות ביניים
ואני אומרת את זה כמישהי שלא התאים לה להישאר בבית עם ילדים קטנים.
אם תרצי רעיונות בשמחה.
בהצלחה
ואשמח מאוד לרעיונות!
אני דווקא רואה את עצמי איתו עד גיל 3 אבל זה לא הגיוני כלכלית
אני מסכימה עם. הז שבסוף כשמשהו הוא מוחלט עבורי
ולי נגיד זה מוחלט שאני לא מסוגלת ולא מאמינה בלשים בגיל קטן במסגרות
אז כן אני עובדת בשליש משרה וכן לפעמים חיים ממשעורת אחת
וכן יש מחיר כלכלי
אבל לי לא אכפת
מעדיפה מינוס בבנק ותינוק איתי
כמובן זה לא מחייב. שזה יהיה ככה אפשר כמו אשמרת לחשוב יצירתי
אפשר לעשות קורס קצר של הכשרה מקצועית שיאפשר לך לעבוד מהבית
או בהתפרעות גם לעבור דירה למקום עם מחיה יותר זולה
לא יודעת
הנקודה היא
שזה כן מרחב עם בחירה
רק מה
צריך לשכלל את כל הנתונים
ולראות מה נכון
לכם
ממש מותר לבחור לשים במעון בגיל 3 חודשים!!
זה לא מדד לאמהות שלך
אבל אני היתי עוהש את זה מבחירה שלי ולא רק ככניעה לרצון לש בעלי.
היתי משתפת אותו שזה קשה לי
הינו מחפשים מוצא יצירתי
ואם לא היה אפשרי כלום- אז אולי היתי בוחרת מזה אבל במודע
ובעזרת ה' שה' יהיה עמדי עם העקשנות הזו..
עם הגדולים גם הייתי איתם עד שנפתח המעון, הכי צעיר נכנס בגיל 8 חודשים..
אין לי אומץ, בלי קשר לאיזו אמא אני, אני דווקא מקנאה באמהות שרגועות לשים בגיל כזה שהתינוק כל כך טרי בעולם הזה והן שלוות עם אמונה וביטחון.
מתפללת לה' שאהיה איתו לפחות עד ספטמבר, זה יעשה לי רע נפשית אם הוא יכנס יותר צעיר מאחיו שאפילו איתם היה לי קשה
בין 3 חודשים ל8 חודשים
וגם בגיל גדול יותר
ברגע שיש מטפלת שאני סומכת עליה
קודם כל עד חצי שנה לפחות יש הנקה בלעדית, במשפחתון צריך לדאוג לשאוב בין הנקות כדי שיהיה למטפלת
והיה פה אתמול שרשור על מטפלת שהביאה חלב שאוב של מישהי אחרת🤢
אבל בלי קשר זה יותר מורכב לדאוג למנות שלמות בין הנקות..
בגיל 8 חודשים אפשר כבר להביא מוצקים ולא להיות תלותי בחלב אם.
וגם תינוק בן 3 חודשים הוא פיציייי, הגוף עוד קטן ורגיש רק למד להחזיק את הראש.
בגיל 8 חודשים הם יותר גדולים גופנית ויש פחות חששות
ונהנית מזה שאני יכולה להמשיך בהנקה מלאה+מוצקים בלי שאיבות בעבודה.
וגם באמת מרגישה שהשלושה וחצי חודשים שמקבלים חופשת לידה מספיקים בקושי להתאוששות ראשונית מהלידה. עוד לא מספיקים לנוח ולהכיר את התינוק וכבר צריך לשלוח אותו למטפלת (ברור שממשיכים להכיר אותו גם אחרי. אבל אני מרגישה שהעוד כמה חודשים האלו בהחלט היו לי משמעותיים).
באמת בלי שיפוטיות על אף אחת ששולחת קודם. רק רציתי להגיד שאני מזדהה איתך עם הצורך להאריך, ומקווה מאוד שתמצאו את הדרך לעשות את זה בצורה טובה.
בתואר למדתי על פינלנד (נראה לי פינלנד.. חח) שאצלם חופשת לידה היא שנה!!!!
הייתי אחרי הלידה של הגדולה ורציתי לגור בפינלנד לרגע... 🙈
לפני כ-40 שנה אני יודעת שהיתה חופשת לידה של שנה על חשבון המדינה, ואחרי הילד השלישי היו מקבלים 'חופשת לידה' (משכורת קבועה מהמדינה, בלי לעבוד) למשך כל החיים.
מכירה שתי נשים שבתקופה הזו נרשמו כאילו הן עובדות כל אחת ב'משק בית' של השניה. בפועל הן היו כל אחת עם הילדים שלה בבית (ולא באמת שילמו אחת לשניה כי זה כביכול מתקזז בכל מקרה), אבל אחרי כל לידה הן קיבלו שנה של משכורת מהמדינה, ואחרי הילד השלישי הן קיבלו משכורת קבועה לכל החיים... (האמת ששתיהן עלו לארץ אחרי הילד הרביעי נראה לי, אחר כך המשיכו להרחיב את המשפחה בארץ, אבל היו צריכות לעבוד).
מבחינה הזו זה לגמרי חלום. אבל תכלס לא הייתי רוצה להתחלף איתן מבחינת שאר תנאי החיים שהיו להן שם...
הגוף רגיש גם בגיל יותר גדול מ8 חודשים
היתרון בגיל 3 חודשים שאין פחד מזרים ואז ההסתגלות קלה
3 חודשים זה תינוק זערורייי
צריך תמיכה של הראש אפילו
כמה התינוק קטנטן ושברירי
ומה שהוא צריך זה בעיקר אמא
קטן ושברירי
גם בגיל יותר גדול הם עדין שבריריים, בעיניי כמה חודשים לא עושים את ההבדל.
דווקא אני ראיתי שבגילאים גדולים יותר (שנתיים עד ארבע) הילד רצה אותי צמוד אליו
בגיל 3 חודשים התינוק צריך בעיקר טיפול צמוד מסור ולא בהכרח אמא
יש מחקרים שלמים על חשיבות של הזמן ביחד בעיקר בשנה הראשונה
הן לאמא והן לתינוק
לפי הגישה הזו למה בכלל להיות עם התינוק עד 3 חודשים?
ולמה לא נחזיר את בתי התינוקות?
מטפלת אוהבת ככל שתהיה היא רק תחליף
עדיף מטפלת מסורה מאשר אמא מתוסכלת ועצבנית
חופשת הלידה הגיונית להחלמה מהלידה ולסיזיפיות של החודשים הראשונים, מגיל מסוים (כל אחת מה שמתאים לה) המטפלת עוזרת לאמא לנוח מהטיפול בתינוק ולעשות דברים אחרים שעושים לה טוב, זה טוב גם לאמא ובסוף גם לתינוק לקבל טיפול מאמא מרוצה.
אבל יש אמהות שיותר טוב ונכון להן להישאר עם התינוק. יש אמהות שדווקא יציאה לעבודה תעשה אותן מתוסכלות ועצבניות, ויהיה להן הרבה יותר נעים להישאר עוד תקופה עם התינוק בבית.
והתינוק בהחלט מרוויח מיותר זמן שהוא עם אמא שלו...
אם שמים את השיקול של הזמן לפני הרצון הנקי של האמא, מפספסים את העיקר ולא בטוח שמישהו מרוויח משהו.
כמובן שאם לאמא טוב להישאר בבית זה יהיה טוב לתינוק.
במרכז, בלי שום אחריות, בלי שום השלכות
שמקדשת את האגואיזם
עכשיו זה לא אומר שאין מקרה שבו בדיעבד עדיף לתינוק בנפרד מהאמא
וכן, צריך גם לדאוג לרווחת האם ולבריאות הנפשית שלה
אבל להפוך את זה לתכלית העיקר- נשגב מבינתי
אדם שרע לו עושה בעיקר רע לאחרים
אדם שלא מספיק טוב לו לא יכול לעשות מספיק טוב לאחרים
בטח שיש השלכות, רק שהם הפוכות.
השניים להפסיד הם הילדים
הפתרון הוא להשקיע בכך שכן יהיה להם טוב ביחד, ולא להפרד ממנה.
למה את חושבת שמטפלת היא יצור על אנושי וכשהיא מטפלת בכמה ילדים בו זמנית היא יותר מסורה מאמא ממוצעת?!
אין פה פתרון, היא רוצה לעשות דברים שמעניינים אותה ועושים לה טוב לנפש. (וזה בעיניי רצון נהדר)
מטפלת טובה יודעת לטפל בכמה תינוקות במקביל בצורה יעילה, ככה גם האמא נחה וגם התינוק מקבל טיפול.
אם האמא מותשת/ מתוסכלת היא לא יכולה לתת טיפול מסור לאורך כל היום ולא רק בשעות העבודה
תינוק בכלל זקוק לאמא?
ואם כן, לשם מה?
הורה נותן לילד תחושות של
שייכות
בטחון
הגנה
אהבה
אגב הורה עצבני נותן תחושות הפוכות
אם אמא שלו לא איתו רוב היום?
איל הוא יכול לחוש אהבה אם היא לא רוצה לטפל בו? והיא רואבפה בזה עבודה סזיפית?
העובדה שהיא יודעת שהיא אוהבת אותו
אבל לא מוכנה להביע את זה בשפה שהוא יכול להבין
בעייתיצ מאוד מאוד בלשון המעטה
הרגשה של תינוק (וגם של ילד או בוגר) תלויה בעיקר במה שההורה מרגיש באמת ולא רק כמה זמן נמצאים ביחד
אם מישהי מרגישה קושי לטפל אבל מספרת לעצמה שהיא מאושרת, התינוק לא ירגיש את האושר שלה אלא את חוסר הסבלנות והעצבים.
אם מישהי הולכת לעבודה ומבסוטה, התינוק מרגיש אמא שמחה והתחושות עוברות אליו.
יש פה נשים שונות, עם אופי שונה, יכולות שונות, תפיסות עולם שונות.
רוב הסיכויים שהדיון הזה לא ישנה את ההתנהלות או את הדעות של אף אחת.
יש נשים שמתאים להן ונכון להן להישאר עם התינוק כמה שיותר זמן (יש כאלה שיכולות לעשות את זה בפועל, ויש כאלו שבכל זאת בלית ברירה שולחות למטפלת מוקדם ממה שהיו רוצות).
ויש נשים שמרגישות שהיציאה לעבודה עושה להן טוב, ולא מחפשות להאריך את חופשת הלידה שלהן. וגם הן אמהות מסורות ואוהבות...
קראתי בשקיקה, ולא ראיתי פה האשמות כלפי מי שבוחרת אחרת,
אלא הצגת סברה מעניינת בקשר להחלטה מעין זו שאני בטוחה שמעסיקה הרבה מאוד אמהות ששומעות אקסיומות
ודיון מעין זה פותח את הראש ומאפשר לכל קוראת לברר עם עצמה איפה היא עומדת.
כמובן שיש אילוצים, אבל לא חושבת שהדיון מפריע לקבלת החלטה בהקשר הזה.
אם כי אני מבינה את הטרדה מדברי המביעים דעה שונה מאמונה בלתי מעורערת
הרגשתי שהדעות לשני הכיוונים נאמרו והובהרו, ויש מקום לכל אחת מהדעות והגישות, אבל הניסיון להוכיח למה הגישה השניה מוטעית עשיה להגיע גם למקומות פחות נעימים (בינתיים הדיון התנהל בכבוד, אבל זה נושא כל כך רגיש, ודווקא החשש שלי היה יותר על מי שמרגישה שהיא כן צריכה את היציאה לעבודה בשביל להיות אמא יותר נינוחה - שדברים שנכתבים בדיון הזה מתחילים להיות קצת קשים נגד המקום הזה).
וכתבתי בלשון הצעה כי באמת לא היה פה משהו שנוגד את כללי הפורום כרגע. כתבתי על דעת עצמי, ואם מישהו רוצה להמשיך ולדון - כל עוד הדברים נכתבים בכבוד ובצורה נעימה, יש לזה מקום.
רק תחשבו מה מטרת הכתיבה, אם באמת יש פה משהו נוסף לחדש, או שזה ניסיון לשכנע את מי שמן הסתם לא תשתכנע...
לגבי הלוגיקה הזו - אדם שרע לו באופן קיצוני, באמת יתקשה להעניק לאחרים.
אבל אנשים בוגרים יכולים לעשות דברים בצורה טובה, גם אם הם לא נהנים מהם. כי מה שמניע אותנו זה לא רק כיף, הנאה וכמה טוב לי.
אני לא תמיד נהנית עם הילדים, אבל אני אמא שלהם ואני רוצה שיהיה להם טוב הכי שיש ויש לי אחריות כלפיהם. אז לפעמים אני מתאמצת לעשות מה שיהיה להם טוב, אפילו אם לא ממש "בא לי". לא תמיד מתחשק לי לשחק איתם, או להקריא להם סיפור. אבל אני בוחרת לעשות את זה בלב שלם ובאהבה כי אכפת לי מהם. לא תמיד קל לי להכין להם אוכל כל יום, זה אפילו די מעיק. ועדיין אני עושה את זה כל פעם, וזה לא גורם לי להרגיש שרע לי.
זה קצת גבול עדין, כי חשוב שיהיה לנו גם כוח ולו נמחק את עצמנו.
אבל היכולת להיות הורים טובים לא קשורה רק לזה שנדאג שתמיד יהיה לנו נוח. אלא לאיזון בין הצורך שלנו ולשימור הכוח שלי כאדם, לבין הצורך של הילדים.
על נוח וכיף
דברתי עד טוב שמתכלל את התחושות שקמים איתם בבוקר, מרגישים במהלך היום והולכים איתם לישון.
האיזון מבחינתי הוא לא שמירה על הכוח שלי אלא על תחושת הטוב שלי
דרך שגם שומרת על הטוב הזה וגם עונה על הצרכים של הילדים
אבל הקשר עם הילד שלה בגיל הינקות (עד גיל שנה) מבוסס רק על החושים. כשהוא רואה, שומע, מריח, מרגיש וטועם את אמא - הוא יודע שאמא איתו ויש לו תחושת שייכות, בטחון, אהבה וכל הדברים היפים שכתבת למעלה.
בזמן שאמא לא לידו היא מבחינתו מתה. אין לא יכולת לתפוש את האפשרות שהיא כרגע מתפתחת מקצועית בעבודה ומכינה לו אמא שמחה שתבלה איתו אחר הצהריים.
בהמשך כשילד גדל ומתפתח הקשר מעמיק לרבדים נוספים ופחות פיזיים ואז הילד מסוגל להשאר מחובר להורה גם בזמן פרידה זמנית כמו יציאה למסגרת.
בהנחה שקשה לאמא להיות עם התינוק שלה, את צודקת שלא צריך להגיע למצב שרע לה אלא לעבוד על כך שיהיה טוב, ממש כפי שאם רע לי עם בעלי אני אלך לטפל בקשר בינינו ולא אתמכר לעבודה כדי שלא לסבול איתו.
התחושות היפות לא קיימות אצלי לגבי אמא שלי, למרות שהיא הייתה איתי צמודה גם יותר מגיל שנה, כי יש תחושות הפוכות מזכרונות מגילאים גדולים יותר של אמא עצבנית.
וגם להפך
הקשר הנעים והטוב שיש לי עם הילדים שלי, מתבסס על התקשורת הנעימה שיש לנו בכל הגילאים ולא על החודשים בהם היו אצל מטפלת.
הנחת היסוד שלך לגבי שהייה עם תינוק, לא קיימת אצלי, אני חווה את החיים ומתוכם מסיקה מסקנות ובוחרת, לא הולכת שבי אחר כללים שאחרים קבעו.
ואם ילד היה צמוד לאמא בשנה הראשונה עדיין צריך להשקיע הרבדים הנוספים של הקשר בהמשך (כמו שכתבת, אם אמא נמצאת אבל היא מרוחקת החוויה היא של פרידה).
אבל זה לא מבטל את הצורך בקרבה פיזית בינקות (אגב מי ה"אחרים" שקבעו את זה?)
אני לא רואה בזה בעיה אלא דבר טוב
את רואה בזה בעיה שצריכה ׳פתרון׳
מה שלא אצל תינוק בני כמה חודשים בודדים
הוא לא יודע לדרוש את זה אז בגלל זה המסקנה היא שהוא לא צריך
ומטפלת שווה ערך לאמא?
ואז תגידי אז מה ההבדל בין תינוק בן 3 חוד לתינוק בן 8 חודשים
אז ההבדל הוא סהכ בגיל. שום דבר מעבר. בכל הגילאים הם צריכים את אותו הדבר.
אז כמה שיותר אמא יכולה להיות עם התינוק, יותר טוב. זה לא מיותר ומטפלת חמה ככל שתהיה לא שווה אותו דבר.
אני מבינה שיש הרבה אמהות שעושות את זה מחוסר ברירה ולא חושבת שהם אמהות פחות טובות, אבל להגיד שאין הבדל לתינוק מי מטפל בו
זה בעיני התנתקות רגשית מוחלטת מהצרכים של תינוקות קטנים.
אחד על אחד אז אולי באמת אין הבדל בין 3 חודשים ל8. מטפלת יכולה להיות דמות היקשרותית חזקה קרוב לצורך שמקבלים מהורה.
אם הכוונה לשים אצל מטפלת ששומרת על מספר תינוקות ההבדל הוא משמעותי כי ב8 חודשים הם צריכים הרבה פחות זמן ידיים ויחס אישי (עדיין צריכים אבל פחות) ויכולים להנות גם מזמן משחק על הריצפה.
הוא פועל מתוך צורך מאוד גדול לשמור על הבטחון הכלכלי שלכם. זה טבוע בו כל כך עמוק שאני לא בטוחה שתצליחי לשכנע אותו לפעול אחרת.
זו האמת גם חובתו מדין תורה.
אבל את דואגת למשהו אחר,
ולמשהו האחר הזה את הכי טובה בלדאוג לו
לך יש את החושים הכי מיוחדים לקלוט
זה נמצא לך בבטן
בעומק האינטואיציה הנשית שלך
בתבונה אימהית עמוקה
את דואגת לצורך אחר והוא: בטחון *רגשי* לילדים שלכם.
אז יש פה שני צרכים:
צורך בבטחון כלכלי
צורך בטחון רגשי
הם חשובים מאוד שניהם
אין ספק שאי אפשר בלי אחד מהם
במקרה שלכם, באופן מסורתי למדי, אבל ממש לא מחייב שזה כך בכל משפחה, בעלך הוא השופר לטחון הכלכלי, ואת השופר של הבטחון הרגשי.
את צריכה להתחזק בחשיבות של השופר שאת משמיעה בבית. לא לחפש איך לשנות את בעלך לחשוב כמוך או להבין כמוך את הצרכים הרגשיים, כי לא בטוח שזה נכון. אלא *את* להפנים שיש לך שופר להשמיע. שהוא חשוב לא פחות מהקול שבעלך מביא!
והכי הכי חשוב,
להפנים שאלו ואלו דברי אלוקים חיים
והם ילכו שניהם יחדיו!!!
הם לא סותרים!!
קודם כל להפנים את זה בתודעה!
אח"כ לשבת ביחד ולחשוב על פתרונות.
זה אומר שאת מסבירה לבעלך מה את יכולה לעשות ומה את לא יכולה לעשות
(לדוגמא אני לא יכולה לשים את קטני במשפחתון בגיל 3 חודשים. אלא רק בגיל...)
בעלך לא חייב להבין מה ההבדל ולמה וכוס
אבל אתם יכולים לשבת ולחשוב יחד איך כן אפשר למצוא פתרונות כשמניחים את הנתון הזה כנתון.
כשאת תהיי מחוברת לקולות הנשיים הפנימיים האלו
גם בעלך יתמקם כמשפיע במקום הזכרי שלו.
תסמכו אחד על השני. תסמכי עליו שהוא מסוגל להיות גבר ולמצוא את פתרונות הפרנסה. שהוא מסוגל להשפיע עלייך כשאת ממוקמת בציר הנשי שלך שדואג לילדים שלכם באופן שלא תמיד הוא מצליח לרדת עד עומקי הפרטים שלו.
ובעיקר תסמכו על זה שהמציאות יכולה לשאת יחד את שני הקולות האלו.
כמה לצאת, איזו מסגרת נכונה להם, עד איזו שעה, כמה ימים בשבוע, כמה ילדים, כמה לחסוך לעומת כמה להכניס
זה הרבה נתונים
אפשר לצמצם הוצאות, אפשר לחיות קצת על חשבון חסכונות, אפשר להאריך אפילו בכמה חודשים חופשת לידה, לחזור למשרה חלקית, לעבוד בעבודה צדדית, שהבעל יוסיף עוד משרה קטנה, לקחת כמה עוד תינוק שניים איתך, כן לחזור ולשים במסגרת אבל כזו בייתית יותר עם פחות ילדים או פחות שעות וכו. לשנות את אופי המשרה או את האחוז שלה.
ראיתי בחוש איך ה' פתח לנו פעם אחרי פעם כשהלכנו אחריו באמונה. לא שהסרנו אחריות. לא שנהגנו בפזרנות. ממש לא. עשינו מה שיכולנו ועל השאר התפללנו. אבל היו מחירים שלא הייתי מוכנה שהבית יספוג. בשום אופן.
התחלתי לרשום דוגמאות ומחקתי
זה אף פעם לא מדויק להשוות לאחרים
צריך להתחבר לנתונים שלכם
להרגיש חזק בבטן את הקולות הפנימיים שמנחים אותנו ולתת להם לגיטימציה
לא לאופנות מבחוץ. לא לקולות ה"מציאותיים". תיצרו את המציאות שלכם. זה נשמע תלוש אבל כשחיים ככה זה הופך לוודאי. האדם יוצר את המציאות בתודעה שלו.
כשהיו פעמים שלא הצלחתי למצוא את המסגרת שאני מרגישה רגועה לשים בה (וחיפשתי נואשות) בסוף הרמתי עיניים לשמים ואמרתי בדמעות:
אני יודעת שאתה דואג ל ** (השם של הבת שלי) אפילו יותר ממני. אני יודעת שכבר הכנת לה את המסגרת שנכונה לה. הרי בידך הפתרון לכל. בבקשה תנחה אותי בעצה טובה מלפניך שנמצא את המקום הטוב ביותר עבורה.
להאמין שה' מכין את הפתרון עוד לפני הבעיה.
לשתף אותו בדרך, בהתלבטויות
להתפלל על זה
לסמוך אחד על השני
להסתכל על המציאות במבט גמיש ויצירתי ולא בשחור ולבן
את כותבת מהמם ואני מהופנטת מכל תגובה שלך
אמאלה כמה שאת צודקת ואני אוהבת כל כך את קו החשיבה שלך!
אז אני אשתף בהכי אירוניה שדווקא אני לא מבזבזת בכלל!!! לא יוצאת עם חברות, לא קונה שטויות, לא אחת של שופינג או מסעדות.. אוהבת את הבית וחיה מאוכל בריא שזה ההוצאות העיקריות שלי..
ובעלי הוא הפזרן יותר- קונה כל הזמן מאליאקספרס (לא מרגיש את הכסף כי הוא קונה המון שטויות ב30-40₪) , עושה קניות- וחצי מהן זה ממתקים, בירות ושטויות לילדים..
קונה להם כל צעצוע שהם רוצים כדי לשמח אותם, אבא מושלם באמת, אבל פזרן מאוד..
ודיברתי איתו כמה פעמים, בלי קשר לחופשת לידה, שצריך להיות מחושבים יותר אבל זה חזק ממנו.
צריך באמת לחשוב מעבר, אולי להפסיק עם צהרון, זה מה שעולה לי בראש ,אבל הרכב עם בעלי והוא עובד עד 3 וחצי אז הוא לא יוכל להוציא
אני פורקת הכל כי באמת הבאת לי תקווה
זה נשמע לגמרי שאת צריכה להתמקם טוב על הציר שלך, מה שיעזור גם לו להתמקם על הציר שלו.
הוא נשמע מחובר טוב למקור השפע ולתודעת שפע, הוא אבא לארג' נדיב שופע. זה תכונות נהדרות!!!! זה תכונות שגם מביאות שפע.
כרגע אולי חסרה לה מעט זהירות או אחריות.
אבל אל תתמקדי במה הוא צריך להשתנות.
אלא במה התפקיד שלך כאמא וכאשה.
מה הצרכים הרגשיים שלך ושל הילדים שחשוב לך לקדם.
אפילו תכתבי לך.
מה חשוב לי?
למה חשוב לי?
כי איך זה יראה עוד כמה שנים כשאקום את מה שחשוב לי?
איך אסתכל על זה במבט לאחור בגיל מבוגר יותר?
על מה אשמח?
על מה אחרט אם לא אדאג שיקרה?
מה הכי קשה לי?
מה הכי משמח אותי?
תתחברי קודם כל לעצמך,
תהיי על הציר שלך
כשאת תהיי שם, את תזמיני אותו לחזור לציר האחריות הגברית שלו. לא באופן ישיר.
את יכולה לספר לו כמה משמח אותך כשאת רואה שיש לילדים בטחון רגשי. זה מתבטא ב... וזה גורם לך ל... וכשאת יודעת שהוא דואג לפרנסה זה מרחיב לך את הלב. את ישנה בלילה בתחושה שיש לך גבר חזק לסמוך עליו. וכמה את אוהבת שהוא כזה נדיב ואוהב לתת. ואיך את בטוחה שהוא יכול לדאוג לכם. ואיך זכית שה'נתן לך גבר כזה לצידך.
גבר שמחובר ככה לצינור השפע, אין לי ספק שירצה לעשות הכל לזמן לאשתו וילדיו בטחון רגשי וכל מה שהם זקוקים לו. ואין לי ספק שהוא גם ימצא את הפתרונות לשם.
שכדאי שתבחני את זה מחדש אם זה עד כדי כך מפריע לך
יש לכם חסכונות? אולי כדאי משם להביא את הכסף במקביל להצמטצמות, או להפסיק להפריש לחיסכון בזמן הזה
אולי בעלך יעבוד יותר שעות
אולי אפילו תשקלו הלוואה אם יהיה צורך
אני באופן אישי כן חזרתי לעבודה אחרי חלד, אבל זה התאים לי ואני לא חושבת שכדאי עבודה במקביל לתינוק בבית. אני בכל אופן לא רואה את זה כדבר ישים ושפוי
אולי אפילו תורידי משרה באופן חלקי והוא יהיה רק חצאי ימים או חלק מהשבוע עם מטפלת. יש כל מיני אופציות. החלטות טובות!
אמרתי לו שנצטמצם כבר עכשיו כדי שאוכל להשאר עד ספטמבר
ושנשתמש ברוןח מהברית אם יהיה חייב
אבל הוא לא אהב את הרעיון, הוא רוצה לשמור את הכסף לבית, למרות שזה לא באמת יקרב אותנו לבית אבל שיהיה
כלכליים מול צרכים רגשיים
כמה עולה מטפלת אצלכם וכמה את מרוויחה? זה גם משמעותי כדי לדעת כמה זה ׳משתלם׳ לצאת לעומת להישאר בבית
אני ממש בעד להקשיב לצרכים ולרגש של האישה
אם זה לא מצב של חלילה פת לחם, ועוד יש רווח מהברית להשתמש בו, זה נשמע לי הגיוני לתכנן שנה של לידה על חשבון כסף זמין. אבל זו אני 🤷♀️
מקווה שמשהו ישכנע גם אותו
אדבר איתו על זה שוב
בנתיים הוא השתכנע רק אם אמצא עבודה מהבית
ממש ירידה לפרטי פרטים ותקציב
(וממלחצה בילד הבא להיערך לפני)
אני מודה שאצלי זה קו אדום
עוד בדלב הדייטין הודעתי לבעלי שפרנסה עליו, אני בראש סדרי העדיפויות שלי זה להיות אמא
אבל זה משהו שמצריך היערכות
(וזה לא בשמיים)
לא הייתי כל כל מודעת לזה.
אבל אני כן חושבת שאם זה מאוד חשוב לך ויש לכם חסכונות- זה עדין אפשרי
להעלות נקודה שלא ראיתי בהתייחסו אליה כאן - משפחתון בבית / ניקיון בתים ועוד עבודות מהסוג הזה, הן לרוב עבודות ללא תלוש. זאת אומרת שאת צריכה לשלם ביטוח לאומי, אין לך הפרשות לפנסיה מהמעסיק ועוד כל מיני "הטבות" או תנאים שכלולים בעבודה מסודרת.
אז גם אם זה פותר את עניין ההכנסה לעכשיו, שימי לב לא לשכוח לדאוג גם לעתיד.
פנסיה זה ממש חשוב, אם את מתכננת תקופה לא להיות מועסקת, ממליצה להפריש לבד. ולבדוק את כל ההשלכות של זה להמשך
אני נאלצתי לשים אצל המטפלת מגיל חודש
ואם את מרגישה מצפון
אז הכל טוב 😉
לא שזה משמח
אבל כשאין ברירה עושים מה שצריך
אבל יש לך לב של אמא אוהבת ומסורה
בטוחה שאת אמא טובה והתינוק שלך מרגיש את זה ❤️
כל מהות הדיון שלי עם 00 זה על מקרה שהוא אילוץ
לבין להפוך את זה לאידאל
ברור לי שיש מקרים שונים וכל מקרה לגופו
עם הבכור שלי. המטפלת כל הזמן אמרה שהחזרתי אותה לתינוקיה...
לא רציתי אבל זאת היתה תקופת לימודים וזה היה נצרך מבחינתי. הוא גדל לתפארת (ב"ה רואים הרבה נחת) ויש לנו קשר טוב ב"ה.
היום אני אחרי וממש משתדלים לשלוח למטפלת אחרי יותר מחצי שנה. חד משמעית מבחינתי תקופת עבודה היא יותר קלה מתקופת לימודים..
חיבוק, זאת תקופה והיא תעבור🤗
זה קשההה
אבל אין לך מה
עם הבכורה למדתי תואר ונאלצתי גם לשים החל מגיל 6 שבועות שחזרתי ללמוד..
אבל עכשיו קשה לי
כל מקרה לגופו,
נקודת הפתיחה שונה לגמרי.
אגב ככל ששמים בגיל יותר גדול, ככה יותר קשה לדעתי.
במונחים של עלות אלטרנטיבית,
לא לשים אצל מטפלת בתקופת לימודים יקר לאין ערוך מאשר לא לשים בתקופה שיש עבודה יציבה וחוץ ממשכורת לא מפסידים כלום.
המצפון זה בגלל שאת משווה תפוחים לתפוזים כי שניהם פירות.
נכון כשאת משלמת על תפוז לפי משקל וזורקת את הקליפה את לא מרגישה בזבוז בגלל שהחברה שקנתה תפוח לפי משקל לא זרקה את הקליפה?
ברור לך שבמקרה של תפוז הדרך הנכונה לצרוך אותו זה אחרי קילוף קליפה.
אז אותו דבר גם פה.
(אותו דבר אם את בהתמחות, או מסיבה כלשהי היית חייבת לצאת מהבית)
וחיבוק על התחושה 🤗🤗
הם גדלים ויש עוד הרבה שנים להנות מהם בע"ה.
הוא בן 5 וחכם ומקסים.
אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.
מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.
אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.
אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו
ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.
אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.
בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.
מה אני אמורה כן לעשות?
מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔
והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.
אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.
אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.
באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.
ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.
בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה
העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.
העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

מה הכוונה לא בשליטתו?
הוא מציק כי משהו מציק לו...
אכתוב לך כמה שאלות שאת יכולה לשאול אותו בזמן אמת (ששמעתי מקלינאית תקשורת):
היא עשתה משהו שהפריע לך ולכן אתה מציק לה?
אתה רוצה לשחק איתה, אבל לא יודע איך, ולכן זה יצא בצורת הצקה?
אתה מאוד אוהב אותה, אבל לא יודע איך להביע את האהבה ולכן זה יצא בצורת הצקה?
כמובן, תתאימי את השאלות לרמה שלו. ועצם זה שתחזיקי בראש את שלוש האפשרויות האלה כבר יוריד לך קצת את רמת הכעס עליו...
למרות שקצת מרגיש לי שזה בכלל לא קשור אליה. זה קשור לזה שהוא רוצה שאני יבוא ולא יודע לקרוא לי יפה. יש מצב?
שכחתי עוד שאלה שאפשר לשאול אותו:
משעמם לך? וכשאחותך בוכה נהיה "אקשן"?
אבל נשמע שעלית בעצמך על הסיבה שנכונה אצלו. ועכשיו צריך לחשוב מה אפשר לעשות עם זה...
אולי ליזום פניות אליו לפני שהוא מנסה להסב את תשומת לבך? כמה שיותר פעמים ביום.
אולי זמן אישי רק איתו פעם אחת ביום ימלא את הצורך שלו?
זה הרבה ניסוי וטעייה והרבה עבודה, טכנית ורגשית, ואני מתפללת איתך שתעמדי בזה❤️
ואם בעלך נמצא בחלק מהיום, אז שגם הוא יתגייס למשימה הזו...
לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר
אני ממליצה להתעכב על זה
מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?
אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?
אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?
אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?
לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.
עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏
מתואמתשההצקה נובעת ממקום אחר, לא מתוך רצון להציק. אלא שפשוט בלי שליטה זה יוצא בצורת הצקה...
❤️מתואמתממש ללכת להדרכת הורים? נשמע לי רחוק ממני.
אבל באמת אני רוצה.
אברר עם מישהי שאני מכירה בעז''ה שיהיה לי אומץ.
היתרון בזה הוא שמדריכה טובה משקפת מעיניים של ילד את הסיטואציה ותעזור לך גם עם תיאום ציפיות מולו.
תחשבי על זה
את יכולה גם לבנות לך תכנית התקדמות מסוימת שעד זמן x אם לא חווים שיפור אפשר ללכת.
וככל שהם יגדלו זה ישתפר, מבטיחה♥️
שמוקד ההפעלה הוא בציפייה
את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה
אבל ילדים
גם יותר גדולים
לא צריכים סיבה להציק
(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה
שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)
אם יוצאים מנקודת הנחה
שילד רשאי להציק
כי הוא צריך לעבור דרך
כדי לראות את העולם במבט רחב
יותר מנקודת המבט שלו
אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה
וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות
לדבר איתו אחכ
לשמוע אותו
את נקודת המבט שלו
להסביר לו למה זה מציק
להציע דרכים אחרות לפעולה
אבל להשאר איתו
בצד שלו
להיות ההורה התומך והמנווט
לא השוטר
היתי צריכה לשמוע את זה.
זה באמת הגיוני. בטח כשהוא איתה לבד ואני עוד לא קמתי.
אני צריכה להיות יותר בהבנה שככה זה ילד.
תודה.
אין לך אפשרות לא לבוא כי הקטנה היא גם ילדה קטנה וגם לה יש צרכים . אז מה שמעצבן אותך שהוא מפעיל אותך בצורה כזאת. גם אותי דברים כאלו מעצבנים.
אז צריך לקחת ילד ולהסביר לו שאם הוא רוצה שאת תבואי, הוא קורא לך. ובאיזה צורה הוא קורא לך . אבל אם הוא מציק לאחות קטנה , אז תהיה תוצאה לא נעימה. לא יקבל הפתעה , לא ילך לחבר, לא יהיה סרט. ולעמוד בזה.
בזמן הרגוע לדבר כמה זה לא נעים כשמציקים לך
באמת זה מה שמפריע לי.
שהוא יודע שהוא שהוא בטוח יקבל אותי.
ניסיתי להסביר לו פעם שיבוא להעיר אותי ואני יקום ואני באמת קמה, אבל התפספס. אולי ננסה שוב לחדד את זה עם איזה מבצע.
לא ברמה של סטירה. אבל כן זה מטריף ברמות. גם בין בן 5 ובת 3, הצקות סתם, לא כי כועס. והוא לא עוצר כשאני באה, רק אם אני תופסת אותו או מסיחה את דעתו. אולי זה קשר נורמלי בין אחים בגילאים האלו?
אני כן הבנתי מיזה שאני צריכה להיות יותר זמינה באופן מלא
מזמן הבנתי את זה ולכל זה נשאר רק בשעות הבוקר שהם קמים לפני.
ילדים צריכים נוכחות הורית.
לפני כמה שנים שהבן שלי גם היה מציק ומרביץ לאחותו (הגדולה דווקא), בלי שום פרובוקציה מצדה. וזה באמת היה משגע! אז אני יכולה להזדהות. מצד אחד יש את החינוך שלו, ושם אפשר לומר שנגיד שוב ושוב ואפשר להיות סבלניים אתו וזה יחלחל וכו' - אבל מצד שני יש את האחות, שכאמא שלה יש לי אחריות להגן עליה ולא לתת לה לסבול ממנו. אני חושבת שממש חשוב להבהיר לילד שלא מקובל עלייך שהיא תסבול בגללו ואת חייבת להגן עליה. אבל לא לעשות את זה בכעס עליו או הרחקה שלו - אלה שני דברים נפרדים.
זה דבר ראשון.
דבר שני, באותה תקופה הרגשתי די אבודה מה גורם לו להרביץ לה סתם כך. נרשמתי לקורס קצר של הבית להורות מקרבת "למה הילד שלי מתנהג כך" (או משהו דומה). בגדול הרעיון שהם מביאים הוא שכל התנהגות מגיעה מצורך כלשהוא שמחפש מענה. ולפעמים קשה למצוא בדיוק מה הצורך הזה, אבל חשוב לנסות לחקור: מתי ההתנהגות התחילה? (וזה יכול להיות: מאז שהאחות נולדה, כן?), מתי היא קורית? כשמי נוכח? ועוד ועוד שאלות שיעזרו לנו אולי בסוף להתחקות אחרי הסיבה (אפשר לחפש רשימה של צרכים באינטרנט, יש דברים שאולי אנחנו לא חושבים עליהם). ברגע שנבין מה עומד מאחורי ההתנהגות נוכל לחשוב על דרכים לספק את הצורך שמניע אותה וממילא ההתנהגות השלילית תדעך. ספציפית עם הבן שלי אני חושבת שהיה לו צורך גדול בשליטה כי זו היתה שנה עם המון שינויים: התחלת גן עירייה, הולדת אחות קטנה והמון שינויים שלא בשליטתנו בצוות של הגן (שכולו היה מקסים, אבל הרבה חופשות לידה ועוד). לא יכולה להגיד שהצלחתי מאוד עם לספק את הצורך בדרכים אחרות, כי הרבה מהרגשת הערעור הגיעה מחוץ לבית אבל זה כן עזר שהיה לי קצה חוט מאיפה ההתנהגות הזו מגיעה. ועם הזמן וההתייצבות של הגן גם ההתנהגות שלו נרגעה מאוד.
אולי יוכל לעזור לך. זה באמת מאתגר.
בהצלחה, והרבה נחת מהם!
כתבתי "בלי כעס עליו". אני לא מתכוונת שלא לגעור בו. אני חושבת שכן טוב להיות תקיפים במקרים של אלימות. אבל יש הבדל ענק בין גערה ללא כעס, שמגיעה באופן נקי רק למען חינוך, ובין כעס אמיתי. גם ההורה וגם הילד מרגישים היטב את ההבדל... כאן זו רק דעתי)
אבל לפעמים לא וכן יוצא הכעס...
תודה.
חושי.
לחלק מההצקות כמו לקחת מוצץ - יש תוצאה שתופסים איתו, לוקחים ממנו את המוצץ... מה שנותן מענה לתחושה.
אז אם יש לי יכולת לתת לו אמבטיית קצף או משהו אחר שנותן מענה לתחושה ומרגיע אותו, רמת ההצקות יורדת פלאים
יש אמצעים והמלצות שונות לקראת הסוף כמו: עלי פטל, עיסוי פרנאום, אמבטיית רוזמרין, נטילת שמן נר הלילה לריכוך הצוואר.
כמה שווה להשקיע בזה ולקחת ריסק שאולי הדברים לא הכי בטיחותיים שיש (בעיקר שמן נר הלילה)
וכמה לשחרר ולהאחז בזה שגוף יודע ללדת כשמגיע הזמן.
אני שומעת דעות לכאן ולכאן וקשה לי לקבל החלטה, אשמח לדעות
לק"י
אולי בהריון הראשון ניסיתי קצת לעשות עיסוי.
וטוב שלא התאמצתי לשוא, כי בסוף ילדתי בקיסרי.
ובהמשך גם קראתי שזה לא מומלץ.
ילדתי 4 ילדים בלידות רגילות בשכיבה על הגב, וב"ה רק באחת נקרעתי קצת.
2 לידות עם אפידוראל- באחת מהן נקרעתי קצת.
בשלוש לידות שפכו שמן שקדים בלידה עצמה.
ברביעית נראה לי שלא. או שלא שמתי לב....
(בדיעבד אחרי הלידה נזכרתי שלא הוצאנו את השמן מהתיק. אבל אולי השתמשו בשלהם. לא בטוחה. אבל זה משהו שכן הייתי עושה- זה לא מזיק, ונראה לי עשוי רק להועיל).
עשיתי קצת עיסוי עם מכשיר פרימאם, וגם את האמבט רוזמרין קצת (בטעות קטפתי ממשהו מרוסס חחח שלא בריא, אבל לא נרשם נזק), והיתה לי לידה מדהימה כמו שרציתי בלי קרע או תפר אבל אין לדעת אם בגלל זה... אז השאלה בעיני כמה קריטי לך המטרה הסופית
בלידה הראשונה ממש הקפדתי לעשות לפני הלידה עיסוי פרנאום, הבאתי ללידה הרבה שמן (שקדים נראלי🤔)
וזו הלידה היחידה שנקרעתי ובגדול🙈
בלידות הבאות, והיו הרבה ב"ה, לא עשיתי כלום ולא היו לי בכלל קרעים🥳 והיו גם תינוקות במשקלים גבוהים יותר💪🏻
קיצר, לא תופסת מזהה בכלל😅
והאם ילדת עם אפידורל/בלי? אולי היתה יותר הקשה למיילדת? היו תנוחות שונות? שווה קצת להעמיק בזה. זה כל כך מפחיד נשים בליגה הסיפור של הקרעים
והיה לי חתך בלידה ראשונה ובלידות אחרות לא.
כאב במשך שבועיים אבל לא משהו שמפריע לתפקוד, אם זה כואב מדי צריך לבדוק שאין תפר הדוק מדי.
לדעתי להשתגע אחרי כל מיני תכשירים ועיסויים שאולי בפני עצמם לא נעימים, ואז אולי להתאכזב אם בכל זאת יש תפרים זה גם מבאס.
אז תעשי רק מה שטוב ובע"ה יהיה טוב
ההחלמה היתה קשה קשה קשה
מתוך 4 לידות 2 היו מאוד קשות מהבחינה הזאת.
השאלה מה אפשר לעשות להמנע במידה ויש נטיה וכמה להשקיע בזה או להשלים עם זה
מה היה ב2 הלידות האחרות?
יש בזה דרגות ומאחלת לכן לא להכיר את הרציניים.
הפחד לא תמיד יותר ממה שזה באמת
שלהם עוד יותר ברור לי שעוד שמן או עיסוי לא יעזרו, אלא עניין גנטי וגודל התינוק..
קרע דרגה 2 לא אמור להיות כזה נורא
מה שכן, מניסיון אם אחרי שבועיים זה לא משתפר ללכת להבדק
במיוחד אם זה מחמיר
ולפותחת - לידה ראשונה עשיתי עיסויים גם עם מכשיר היה לי 3 תפרים בדרגה 2
לידה שנייה עשיתי הרבה פחות נקרעתי פחות למרות שהתינוק היה יותר גדול
בשניהם שפכו לי שמן בכמויות מה שכן בשני לא הפסקתי לחפור להם שממש יעזרו לי עם זה כי בלידה הראשונה תפר אחד הזדהם ותפר אחד לא תפרט טוב והייתי צריכה ניתוח ו
לבקש שיסתכלו אם אפשר לפתוח תפר זה מאוד מקל
כאב בסדר הזה
תפרים
הנקה
צירים ולידה
בכל הלידות אני יולדת על הגב.
חלק עם אפידורל חלק בלי….
הסיבה היחידה שעולה לי, זה אולי בגלל שהעובר היה עדיין מאוד מאוד גבוה, למרות שהייתי בפתיחה מלאה והייתי בלחיצות הרבה מאוד זמן ובשלב מסוים המיילדת עזרה קצת לתינוק, כדי למנוע מצוקה ומשכה אותו. אז הגיוני שזה גרם לקרעים.
מסכימה איתך שהתפרים זה סיוט, בלידה השניה הייתי בהלם מההבדל עם תפרים או בלי תפרים.
לי אישית היה ממש סיוט ומגעיל לעשות עיסוי כל פעם, ואז בזמן אמת ראיתי שזה לא עזר לי בכלל אז לא חשתי שום צורך לעשות בלידות הבאות.
חושבת שאם לא מפריע לך, תעשי, מה תפסידי?
לא הייתי משקיעה בטירוף ובטח לא עושה דברים לא בטיחותיים.
שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות, הכי חשוב❤️
שהלכתי בכמוסות עזרו משמעותית. אין לי למה להשוות כי בכל הלידות (והיו כמה וכמה) הקפדתי על זה, אבל ב"ה בכולן הצוואר היה רך והלידה התקדמה במהירות
והיו לי לידות טובות.
הראשונה היו תפרים, ובאחרות לא.
ולא יכול לעשות שום נזק... הוא אולי לא יועיל אבל גם לא יזיק. הכל תלוי כמה זה חשוב לך וכמה השתדלות את רוצה לעשות.... זה דברים שיכולים לעזור ויכולים גם לא❤️ לא ממליצה להשתגע, כן להשתדל בגדר האפשר
לק"י
יצא לי לקרוא בפורום שיש מי שאומר שזה לא מומלץ, שזה יכול לגרום לעור להיות פריך יותר ולהיקרע. ושמה שמשפיע זה סוג העור ולא העיסוי שעושים.
לק"י
לא פירטו איזה בדיוק.
לידה שניה לא התאמצתי בכלל, היו לי מספיק חששות ופחדים בלידה
ונקרעתי חבל על הזמן (דרגה 2) וההתאוששות היתה די קשה.
אני אישית לא כזה מאמינה שזה עוזר כל הדברים,
בעיניי לנסות ככה בכייף, מה שמרגיש בנח ובסבבה
בלי להיות היסטריים.
אני עדיין מרגישה מעורבבת מהם מאד
יש להם המון חוויות שצריך לשתף ולהכיל , סיפורים לשמוע, עניינים לטפל בהם, שיעורים לעשות.
אנחנו מתמזמזים יחד עם כל המטלות והמאבקים איתם בסדר ערב (לנו יש אידיאל לעשות שיעורים לפני טלויזיה או להתקלח מוקדם ולסיים עם זה- להם יש תוכניות אחרות רוצים זמן מחשב ומסך וכו) ואיכשהו אנחנו גם משקיעים בהם בקריאת ספרון או להביא חבר או לעבוד על קריאה או אנגלית וכל זה מאד לוקח זמן ומגיעים ל11 ועוד לא עשינו כלום ויש כלים בכיור.
פתאום אין לי זמן לספורט אפילו ולדברים שבעבר היה לי זמן.
ושוב אני סביבם מאד ואין לי רגע לעצמי.
אפשר לו"ז ערב עם ילדי כיתה א (מאמהות לילדי בית ספר) בלי להתמזמז אבל גם לא להיות מדי נוקשים? כלומר להביא בחשבון שילד שחזר עייף ורעב מיום שלם וצהרון לא ירצה לעשות שיעורים מייד? אשמח ללו"ז של שעות והצעות מה לעשות בכל זמן מה אתם מאפשרים ומה לא.
סליחה על החפירה ותודה על ההכלה
תודה!!!
למה להעמיס סתם?
אצלנו אין כמעט שיעורי בית. רק בשבת יש דף קריאה ובמהלך השבוע 2-3 דפים בחשבון. הילדה עכשיו בכיתה ב' והיא קוראת מצוין אז כנראה שזה עבד…
מציעה לך לדבר עם המורה ולברר איתה מה קריטי בשיעורי בית ומה אפשר לוותר.
הלוז אצלנו:
16- חוזרים מהצהרון
עד 18- חבר/חוג/מסכים/פארק
18- ארוחת ערב
19- שיעורי בית (אם יש, בדרך כלל אין)+ מקלחת
20- זמן התמרחות לצערי…
21- לישון
לדעתי האישית ומניסיוני עם שני ילדים אין צורך בכל כך הרבה שיעורי בית בכיתה א… זה ממש צער בעלי חיים… חחח
(בניגוד לגילאים גדולים יותר שלדעתי צריך הרבה יותר לתרגל מתמ' למשל ממה שנותנים אצלנו)
מילא הייתם שמחים ומאושרים עם ההעשרה הזאת.
אבל נשמע שזה לא עובד לכל הצדדים.
גם ככה עמוס, גם ככה המעבר בין גן לכיתה קשוח, גם ככה תאומים, גם ככה יש אתגרים שלא קשורים, למה להעמיס?
זאת לא שאלה רטורית, תשאלי את עצמך בכנות מה מניע אותך לדחוף אותם לעוד ועוד?
זה דומה לדרך שאת גדלת? זה תנאי בעינייך להצלחה עתידית? זה גורם לך להרגיש אמא משקיעה וטובה יותר (וללוא זה, מזניחה)? , העתיד שלהם מלחיץ אותך?
אולי את דורשת מעצמך הרבה ומצפה דרישה דומה גם מהם?
ולמה?
באמת תשאלי את עצמך מה גורם לך למרדף הזה, כדי שאם העומס קורה שוב, תזהי על מה זה יושב.
אם זה היה בשמחה ובטוב, אז הכל בסדר, אבל זה לא.
הרבה יותר משמעותי בהתפתחות ילדים בגיל הזה זה סביבה רגועה, בית שאפשר להתפרק בו, אמא רגועה, זה נותן ביטחון רגשי שהוא יכתיב את ההצלחה העתידית שלהם יותר מכל תחום העשרה בכיתה א'
רגעים משפחתיים וחוויות חברתיות מעשירות הרבה יותר מכל עוד תוספת לימודית.
היה להם יום ממש עמוס ורווי לימודים, די הגיוני שירצו לפרוק לחץ.
כשאת חוזרת מהעבודה לא מתחשק לך רגע שקט וקפה?
לילדים פי כמה.
אם השיעורים לא ליום שלמחרת, אין צורך כל יום, גם לא נורא אם לא הכל יעשה בשלמות, וכל שאר התוספות להוריד כרגע.
חוזר ב16 מהצהרון
זמן חופשי, משחקים, מחשב, לצאת החוצה לגן שעשועים וכאלה.. מה שזורם
חמש וחצי בערך אפילו לכיוון שש עשינו ש"ב, לא היו הרבה ולא נמרחנו עם זה אבל גם אם בחר שלא השארנו את המאבק למול המורה ולא מולנו. היה בעיקר בקריאה.
18-18:30 ארוחת ערב(קלה. לרוב משהו מבוסס על פיתות) לוקחת בערך חצי שעה ולפעמים פחות מזה
מקלחות מהירות, יוצאים עד 19 ורבע מקסימום
ולמיטה עם סיפור/פודקאסט/מוזיקה.
פעם בשבוע(לרוב מוצש כדי להתחיל את השבוע בטוב) עוברים על הקלמר והילקוט לראות שהוא מסודר
מערכת לא ממש היה בכיתה א כי פשוט היה צריך להביא חשבון ועברית כל יום והשאר נשאר בכיתה.
אוכל ארגנו אחרי שהוא הלך לישון אבל הוא באמת היה במיטה עד 20 במקסימום.
אני דווקא לא מרגישה שנכון לעשות שיעורי בית מיד כשחוזרים מבית הספר. נכון שככה זה "קל יותר" מצד לזכור ושזה לא ייבלע ביום
אבל ממש רואה אצלנו, וגם זוכרת עלי כילדה ועל אחים שלי, שחוזרים מאוד מוצפים מיום שלם מחוץ לבית שהוא מאמץ מנטלי גדול מאוד
וצריך זמן רגיעה והפסקה לפני מאמץ מנטלי נוסף... יש ילדים שזה בסדר להם אבל לדעתי לרוב הילדים זה נכון ולכן העדפנו שזמן ש"ב יהיה לקראת א.ערב ולא מיד כשחוזרים.
אבל המורה לא נותנת משהו שלוקח יותר מ10 דקות. אם שתי מורות נותנות, זה רבע שעה מקסימום.
אני לא מבינה את התיאור שלך אז נראה לי שמשהו בתנאי הפתיחה שלכם שונה בהרבה.
מאיפה הגיע האנגלית? הם לומדים אנגלית בכיתה א??
מניחה שאם היתה חוזרת ב4, גמורה מותשת ומוצפת בהרבה, היה לה קשה הרבה יותר לתת מהזמן שנותר לה לשבת שוב ללמוד
לא הייתי עושה שום לוז עם ילדות הכיתה שלה אם היא מגיעה ב4, אין לה שום צורך לראות שוב חברות אלא רק להירגע בבית ולנשום.
לק"י
אבל אצל הילדים שלי זה היה קליל. בטח לא כולל חזרות וש.ב.
חוזרים ב16
מסספרים איך היה, מנשנשים משו
משחקים
לפני ארוחת ערב אם יש שיעורים - עוברים על זה (לא יותר מ10 דק רבע שעה בדרכ)
ארוחת ערב+ מקלחות
זמן פטפוטים
20 לישון וביי
אחרי השעה 16 מבחינתי זה הזמן להיות בבית.
לפני שנתיים היה חוג לכל אחד אבל זה היה עמוס מדי
הבת שלי התחילה לבקש להיפגש עם חברות. אני אאפשר לה פעם אחת השבוע, אבל במקביל אבהיר לה שהחברה נמצאת איתה בכיתה כל היום וזה מספיק בעיניי וזה ממש לא הולך לקרות על בסיס שבועי
בעלי דואג להפגיש את הילד למשחק כדורגל עם חברים פעם ב3 שבועות
זהו
המורה אמרה שאם לוקח יותר מ20 דקות ,להפסיק ואם קורה כמה פעמים לדבר איתה והיא יכולה להוריד לילדים באופן ספציפי
אנחנו עושים בדרכ שב אחרי ארוחת ערב כי אז גם אני וגם בעלי בבית ונוח שאחד יושב איתו וההורה השני עם השאר/מקלחות וכו
הפה שלי מלא פצעים-
כבר שבוע. הרופא טוען אפטות. יש לי בערך חמש עשרה חלק על הלשון חלק בחיך.-
כואב לי לדבר, לשתות. לאכול בכלל לא באופציה. הביא משחה זה לא עוזר. פשוט רוצה שירדימו אותי הפה שלי בוער
תנסי חלב עיזים
אם אני זוכרת נכון טחינה גולמית על בפצעים גם עוזרת.
ותשאלי את הצאט אולי יהיה לו רעיונות נוספים.
לרופא יש הסבר ממה זה וכמה זמן לוקח לזה לעבור?
לפני כמה שנים כשהייתה לי קורונה היו לי אפטות נוראיות-נוראיות, ברמה כמו שאת מתארת... (סובלת מדי פעם מאפטות, אבל לא ברמה הזו) ב"ה הן עבאו אחרי כמה ימים (נדמה לי עוד לפני שהחלמתי לגמרי מהקורונה)
יכול להיות שיש לך וירוס? עשית בדיקות דם?
תנסי לקנות עוד תכשירים שאמורים לעזור...
הלוואי שיעבור לך מהר!!❤️
כשהגיעו לאבחנה הנכונה טיפות ניסטדין וכדו' פלוקנול או משהו כזה פתרו את הבעיה.
רפואה שלמה♥️
אולי תנסי רופא אחר? איזה כואב זהה
כמו שצריך. תרגישי טוב!
שאמור לעזור לפצעים בפה…
החלמה מהירה!!
אני באמת רוצה לחזור הבעיה שיש תור רק בשלישי והרופא תורן יש לי חוויה נוראית ממנו
לא מאמינה שאני פותחת שרשור כזה... אבל מסתבר שממש שכנעתי את עצמי שזו בת והאכזבה קשה. יש סיכוי שזו עדיין בת? אפילו שהטכנאית הראתה לנו ממש בבירור את הזווית עולה כלפי מעלה? מצד שני היא אמרה 80% בן אבל שזה לא סופי... יש מה לתלות תקוות ב20% הנותרים?
עד עכשיו קיבלתי באהבה את שיירת הבנים המתוקים שלי, אבל עכשיו מאוד קשה לי. באמת חשבתי שהפעם תגיע סוף סוף הנסיכה.
חיזוקים ועידודים יתקבלו בברכה... (ואל תגידו לי אין כמו בנים, אני מאוד אוהבת את הבנים שלי אבל אין כמו בנות 😉 ואל תגידו לי שלפחות יש לי בגדים בשפע בשבילו ואני לא צריכה לקנות חדש. רציתי לא להשתמש בהם ולקנות מלא בגדים חדשים ורודים וממיסים)
זכור לי שלמעלה זה בת למטה זה בן. כל עוד לא ראית איבר מין יש סיכוי..
בכל מקרה אם בן קחי לעצמך את הזמן לעכל... ומאחלת לך שהוא או היא יהיו קסומ/ה ומתוק/ה
בשבוע 12 עשיתי א"ס עם רופא והיתה גם טכנאית בחדר. הרופא אמר לי- רוצה לדעת מה זה? והטכנאית, המאוד ותיקה, צחקה ואמרה לו שאי אפשר לדעת עדיין.
הרופא הסתכל ואמר בשיא הביטחון- הנה זה בן.
אחרי חודש בסקירה המוקדמת, אמרו לי שזאת בת. וכשהגעתי שוב לטכנאית הזאת והיא ראתה שזאת בת היא צחקה על הרופא ואמרה ידעתי שאי אפשר לדעת עדיין.
אבל האמת שאני לא בטוחה שהייתי מתמקדת בתקווה הזאת, כי אז האכזבה תהיה גדולה יותר. הייתי מתמקדת יותר בלהשלים עם זה שזה בן.
זה דווקא מאוד מעודד. אבל ברור שיש סיכוי שזה יהיה בן בסוף וצריך להתכונן גם לאפשרות הזו
כבר לא זוכרת בדיוק באיזה שבוע.
אמרו לי בשקיפות שזה כנראה בן, שבועיים אחרי כנראה בת ככה התגלגל הלוך חזור.
בשורה התחתונה בסקירה מאוחרת סופית - בן.
נולד בן מתוק ושובב.
לילדים שלי נמאס מעוף…
מחפשת מתכון לבשר טעים ומיוחד שאפשר להניח על הפלטה בבוקר (ללא נוזלים ושלא יתייבש).
חוץ משניצל וחמין 🙏
אבל זה גם תלוי מה המנהג שלכם מבחינת נוזלים. יש קציצות עם מעט רוטב. אפשר נקניקיות אם אוכלים אצלכם
או בורקס בשר (בצק עלים/פילאס ממולא בבשר טחון מבושל עם בצל, פטריות, תפוא, תבלינים).
אפשר גם פרגיות לבד, או פרגיות עם אורז
טורטיות יותר טעים
מטגנים בצל, מוסיפים בשר טחון, אפשר גם פטריות\צנוברים תבלינים
מטגנים את הכל ככה טוב ומפוררים את הבשר תוך כדי.
כשמוכן שמים בערך שתי כפות מהתערובת בתוך טורטיה, מגלגלים כמו סיגר, סוגרים עם ביצה שלא יפתח
מורחים מעל ביצה ומפזרים שושמשום, אופים עד שמשחים
מטגנים בצל, פותחים בו תבלינים (שום גבישי, מלח, אפשר טיפה פלפל שחור, גריל עוף, קינמון-מוסיף המון עומק וניחוח לטעם) מערבבים היטב את התבלינים עם הבצל והשמן (זהירות לא לשרוף את התבלינים), ומוסיפים חזה טחון.
מטגנים ומוסיפים תוך כדי קצת סילאן.
לוקחים טורטיות, ממלאים בכל אחת כמות מכובדת מהמלית,
מקפלים בצורה של: מגלגלים ואז מקפלים את השוליים משני הכיוונים לאמצע, כך שהטורטיה תהיה סגורה ולא יישפך המילוי החוצה דרך הקצוות.
באותה מחבת מטגנים קלות כל טורטיה מ2 הצדדים: הצד העליון והצד שהקצוות מקופלות כלפיו.
לשובע
חזה עוף שלם בתנור שפורסים לפני ההגשה
ואם את שמה בתערובת גם קצת ירקות היא נשארת עסיסית
אלוקים אדירים!!!!!!!!
עם הכל אני יכולה להתמודד באור יום.
קשה לי עם הלילות האלה קשה כ"כ.
והם כבר גדולים! ועדיין הלילות שלי בד"כ מכילים איזה טוויסט סיוטי. מוצאת את עצמי ברגע שהם נרדמים עולה גם למיטה כדי שלפחות תהיה לי איזו שעת שינה עלובה.
הפעם זה שיעולים מטורפים.
ימים לפני זה זה כאבי בטן ושיעולים.
שבוע קודם תולעים
שבוע לפני תולעים
שבוע לפני לפני שיעולים וסטרידור.
מתי זה עובר? מרגישה כ"כ אגואיסטית אבל די!!!!!!
תנו לי את השינה שלי חזרה.
אני לא מסוגלת לחשוב על עוד ילד רק מהמחשבה לעבור את הטרפת הזו שוב.
ואין מי שיחליף אותי בלילות. ניסינו. לא עובד.
זה רק אני כבר כמעט 10 שנים
אני עם מתוקי בן שנה וארבע שעדיין קם בלילה.. אצל הגדולות כבר ישנו לילה בשלב הזה ואני כבר הייתי בהריון הבא. עכשיו לא מסוגלת לחשוב על עייפות של הריון שמתווספת לקימות בלילה
הגדולים בני 7 ו9.
קמה כבר 2 לילות לבן ה7.
לפני זה לבן ה4
ברקע הגדול עם חרדות ולפעמים קופץ מתוך שינה.
אני קמה לילדים בטווח שבין פחות משנה ועד גיל 5 וכל התעוררות היא סיוט, אבל העייפות בימים קשה לא פחות. אני כל כך חסרת סבלנות
אני עשיתי הפסקה מאד ארוכה
הקטן בן 4.5
מודה שאני לא יודעת אם אצליח לחשוב אי פעם לחזור לטירוף הזה שוב.
שלא צמודים קשה לי יותר מצמודים.. אני עם תינוק עכשיו ואנחנו מונעים כרגע כי לא אפשרי לנו עוד הריון, ואני ממש מפחדת שיהיה פער גדול מדי ואצטרך לחזור ללופ אחרי רגיעה
וגם אז היטב זה היה שעתיים 
שמש בשמייםהיא לא מתלוננת, היא רק עייפה, היא לא מתעוררת היא תמיד ערה...
האמת שאני מזדהה מאוד גם, עכשיו אנחנו רוצים לגמול את בן השלוש ממוצץ ולגמול את בן השנה מהמיטה שלי
ולשני התהליכים האלה אין לי כוח להתחיל בגלל חוסר השינה שזה יגרור, אז בינתיים אני ישנה עם תינוק בן שנה קבוע במיטה שזה שינה איכותית נורא, כן? אבל לפחות כשהילד בן שלוש מתעורר בלילה אז זה רק חמש דקות לחפש את המוצץ שלו מתחת המיטה ולא חצי שעה ללטף אותו ולשיר לו שירים... נראה לי כשנאזור אומץ לשלבים האלה אז אני אצטרך ללכת לישון בשמונה.
כמה שבועות אחרי הפלה.
כתבתי פה באלול איזה פוסט כאוב על כמה כואב לי לקבל שוב ושוב את הלא ולחוות את אי-המענה מה'.
יום למחרת בהפתעה מוחלטת, כי היו סימני מחזור מקדימים, גיליתי הריון.
לא היה גבול לאושר.
כשנפל, חשבתי, לפחות קבלתי תזכורת מה' שלא ארגיש שהוא לא רואה אותי.
אבל האמת, שברון הלב כל כך גדול..
חיכיתי כמה שנים, עברתי כמה הריונות כימיים ו..כבר חששתי שלא יקרה. אני גם מעל 40.. ופתאום כשזה קרה, וואו.. כל כך כל כך שמחתי. הרגשתי שהלב שלי מתמלא ושאני מתחייה מזה ממש.
ואז, זה נגמר.
אז יש את הצער הגדול.
אבל חוץ מזה, יש גם כל מיני תופעות גופניות שלא עוברות.
אני חושבת שהאחת העיקריות בהן היא הרגשת כאב מטורף באגן.
כואב לי כל כך.
בעיקר אחרי שאני עומדת /הולכת רצוף נניח חצי שעה,
מרגישה שהאגן עוד מעט צונח לי מרוב כאבים.
האזור מאחורה של עצם הזנב בוער,
הצדדים,
מקדימה- שיפולי הבטן.
יש לציין שאני עם עודף משקל ועם בטן מכובדת כולל צורה 'מהממת' שנוצרה בה בעקבות קיסרי שעברתי.
אבל אלו נתונים שמלווים אותי כבר כמה שנים
ואילו הכאבים באגן חדשים.
למי לפנות?
כבר הייתי אצל רופא משפחה (בעקבות עוד תופעות ומצב גופני ירוד- חולשה, כאבי ראש, ועוד..) ששלח אותי לסדרת בדיקות דם ושתן.
בדיקות הדם בגדול תקינות. ב''ה.
מרגיש לי שזה יותר תחום פנימי בגוף. השאלה של מה- עצמות? רחם? יציבות? וואט אבר?
קיצר, אם יש למישהי כיוון יצירתי למי לפנות ואיך לטפל- ממש אשמח, כבר אין לי כח להרגיש לא טוב..
תודה מראש..
מכל מקום הייתי פונה לרופא נשים קודם האמת
חיבוק♥️ תרגישי טוב!
ובאולטרסאונד שעשיתי אחרי לא נמצאו שאריות,
והבטא כבר מאופסת..
מה שכן, המחזור שהיה לי אחרי היה כבד ונורא. דימום מאסיבי במשך כמה ימים רצוף
אבל מחזור ראשון אחרי הפלה הוא ממש קשוח
אפשר לא לזהות מה מקור הכאב בדיוק
אולטרהסאונד רחם בודק רק רחם, לא את כל חלל הבטן אגב
בגלל שזה קרה אחרי ההפלה דווקא אז הייתי מנסה אצל רופא נשים
החכמתי. תודה
יש מצב שמה שיש לך זאת דלקת באגן?
אני סבלתי מזה כמה פעמים
ויכולה להגיד לך שלא כל הרופאים יודעים לזהות את זה
השאלה שלי- איך עולים על זה?
אני בלי חום.
אם מרגיש כואב או אי נעימות.
זה לא מחייב לגרום לחום, בדכ מצריך טיפול אנטיביוטי חזק של כמה סוגים יחד
אני גם אחרי הפלה לצערי, ורק עכשיו, כשעברו שבועיים, התחלתי ללכת יותר מחמש דקות...
יכול להיות שהגוף שלך צריך פשוט מנוחה....
גם קיבלתי עירוי ברזל כפול.
ולמרות זאת החולשה המשיכה.
לכי תדעי, אולי כואב לי באגן מרוב שכיבה(;
חיבוק על ההפלה. באמת צריך זמן..
יכול להיות שזה מצביע על עוד צורך במנוחה, או על משהו אחר...
וכן לאמר...
יש כל מיני טיפולים של עיסוי רחם או דברים דומים.
העיסוי חיצוני כמובן
נשמע שהגוף שלך זועק את הנפש, ויש דרך לטפל בנפש דרך הגוף. אני לא מכירה מישהי ספציפית אבל תנסי לחפש בכיון.
בהצלחה, התאוששות טובה ושלמה והרבה כוחות!
(כמובן האפשרות של דלקת באגן שהעלו פה גם קיימת, וכדאי לבדוק ולטפל במקביל(
ממש משתתפת בצערך.
הכאבים נשמעים באמת כמו איזו דלקת, אבל אמרת שעשית בדיקות דם ובטח היו רואים מדדים של דלקת שם. הייתי מנסה אצל רופאת נשים האמת ולא רופא משפחה. אולי שם תמצאי מענה יותר טוב.
בנוסף, אולי זה לא קשור אבל אני ממש ממליצה על יוגה. אני ראיתי לאורך השנים שזה ממש פותר ומונע כאבים מכל הסוגים. זה מחזק את שרירי הליבה בעדינות ואני רואה שבתקופות שלא עשיתי באמת היו לי כל מיני סוגים של כאבים.
אם אין לך חוג בסביבה יש מלא ביוטיוב, יכולה להמליץ לך על דברים ספציפיים אם תרצי.
אז באמת כיוון טוב לבדוק את זה
רחוקה מיוגה כרחוק מזרח ממערב.
יותר בתחום של ספורט קיצבי.
כל תנוחות היוגה האלו נראות לי לא רלוונטיות ל(חוסר) יכולת שלי.
אבל מוכנה לנסות.
אז אשמח להמלצה למשהו לא מורכב מדי ביוטיוב..
ותודה!
תכתבי 'לאה יוגה' ביו טיוב.יש לה ערוץ עם המון שיעורים בכל מיני אורכים, שמתאימים לכל מיני מקומות בגוף. נגיד שיעור לגב תחתון וכו'. אני לפעמים מחפשת נגיד שיעור של רבע שעה אם אין לי זמן, יש לה גם קצרים, גם ארוכים בכל מיני רמות. תעשי קודם למתחילים.
מבחינה רפואית - אולי כדאי גם ללכת לפיזיותרפיסטית רצפת אגן. לפעמים הכאב קשור במשהו בשרירים שם ויש להן איך לעזור.
ועוד רעיון - לי לאחרונה היה איזה כאב באזור האגן, והלכתי למישהי שעובדת בשיטות טבעיות (יש לה הכשרות בהרבה תחומים - עיסוי, דיקור, אוסטאופתיה ועוד). והיא הצליחה לזהות את הבעיה ולטפל.
אני יכולה בשמחה לתת לך את הפרטים בפרטי (אם את מאזור ירושלים. למרות שאני יודעת שיש כאלו שמגיעים אליה גם מרחוק...).
אשמח להמלצה בפרטי.
אני לא מאזור ירושלים אבל לא שוללת הגעה.
תודה!
ועל התמיכה.
זה נותן כח..
שהשם יברך אתכן בטוב!