וגם תלוי מה את רוצה לעשות בעצמך בזמן הזה...

(היום בת הכמעט שלוש נשארה בבית כי קמה מאוחר, והתחרפנתי🥴 היא הציקה לי, ניסתה להציק לתינוקת, הפריעה לי לעבוד, בקושי רצתה לעשות את הדברים שהצעתי לה... הבת שלפניה, לעומת זאת, הייתה איתי בבית עד גיל כמעט שנתיים וחצי, וזה היה מצוין, כי היא ידעה להעסיק את עצמה ולא הייתה שובבה כל כך... טוב, גם לא הייתה לה אז אחות תינוקת)

אז מה האופי של הבת שלך? רגועה או תוססת? אוהבת בית ומשפחה או אוהבת חברה?

לפי זה תבני את סדר היום המתאים לה והמתאים לך...

גם כן עקב הוצאה מהמעון שלא התנהל בצורה טובה. היה לי קשה. לא הכי בנויה להיות עם הילדים בבית. ועדיין זה היה טוב משמעותית מהאופציה לדעת שהם עוברים מה שעברו במעון.

בסוף עשיתי עוד חיפוש ושלחנו למעון רחוק משמעותית מהבית, אבל שהיינו רגועים בו.

מאחלת לכם שהילדים יפרחו וישמחו ❤

הזו בבית עם הבן שלי בזמן של הקורונה. זה היה כמה חודשים.

היה לי מאתגר, אבל אפשרי.

הייתי מנסה לחשוב על סדר יום פחות או יותר קבוע, כדי לעזור גם לך וגם לה.

לנסות לשלב את זה עם יציאות החוצה, יצירות וכל מיני פעילויות כדי שיהיה לכן כיף ונעים.

ולא לשכוח גם לתת לעצמך את הזמן שלך, לפגוש אנשים ולעשות דברים בשבילך, כי זה מה שנותן את הכוח בעיניי

בשבילה

שכולל יציאות ופגישות עם חברים נוספים

ופעילויות מוגדרות בבית ששתיכן תהנו מהן

נשארתי בגיל הזה בבית עם הבכור שלי

אין כזה סדר יום, אבל כן כדאי להשקיע את הזה בפיתוח מיומנויות של גן עירייה

כל הילדים שלי נכנסו ישר לגן עיריה

מעולם לא שלחתי למעון .

ההתנהלות שלי השתנתה בהתאם לצרכים שלהם

היו כאלה שהעסיקו את עצמם יופי והיו כאלה שהשתתפו איתי במה שעשיתי בלי להפריע,והיו גם כאלה שהיו צריכים ממש תעסוקה מסודרת .זה כל כך תלוי בילד עצמו

ומהצפיות שלך מהזמן הזה.

אני כן יכולה להגיד שראיתי הבדל שמים וארץ בין הילדים שלי לילדים אחרים הילדים שלי היו ממש מפותחים שכלית  אבל הם חברתית התקשו לצור חברויות.

מצד שני לכולם יש דמוי עצמי ממש גבוה אבל הרבה פחות בטחון עצמי.

הכנסתי השנה ילד לגן עיריה וממש קשה לו המעבר,למען האמת לא החלטתי למי יותר קשה לי או לו.

אני יודעת שהגננות שם ממש חמות ומקסימות.

וזה כן מרגיע אותי

הסיבה העיקרית שלא שלחתי זה כי הלכתי לראות כמה פעמים במשך השנים מעונות ומה ששמעתי מבחוץ בלי להכנס עשה לי ממש רע.ולא הייתי מסוגלת לחשוב על להכניס לשם ילד.אם לא נעים לי בחוץ מה עם מי שבפנים?

אני יודעת שלרוב ההורים אין ברירה וזה מה שיש וכן לרובם כן טוב במעונות אבל אני אישית  מעדיפה להיות עם הילדים שלי בבית.

שהיה לי עסק בבית היו תקופות שטיפלתי בילד של חברה בדרך כלל בגיל של הילדים שלי

חייבת לציין שהיו תקופות שהיו לי 2 ו3 ילדים בבית במקביל שזה באמת עמוס אבל הייתי מוכנה לשלם את המחיר .

כיום יש לי ילדה בבית ואני עובדת מחוץ לבית לוקחת אותה איתי בבוקר רוב העבודה היא בערב ואז הגדולים שלי אחראיים עליה

זה לא קל אבל אפשרי🙂

צריך לקחת בחשבון שיכול להיות שהיא תצטרך אותך בתור החברה למשחק שלה ולא תצליח לשחק לבד, אז להערך לזה מראש

להכין לך רעיונות למשחקים, שכל פעם שהיא משתעממת להציע לה להחליף: משחקי הרכבה, משחקי דמיון, משחקי קופסה, יצירה, ספרים, ספורט. אפשר גם לעשות ביחד עבודות בית, לבשל וכאלה שזה ממש חווייתי בשבילם.

וכדאי לתכנן יציאות מינימום פעמיים בשבוע, אפשר לפארק/ קניות/ לבקר משפחה...

בהצלחה!

להתארגן עם עוד אימהות מהאזור (אולי אימהות שגם החליטו להוציא מהמעון?) ובכל יום אמא אחרת תקיים בביתה משפחתון לכל ילדי הקבוצה.

זה אמנם קשה יותר, אבל מצד שני מותיר לך ימים חופשיים, וגם לילדה תהיה חברה.

אמא שלי עשתה את זה עם ילד אחד או שניים בזמנו (ואנחנו הגדולים נהננו להישאר בבית כדי לעזור לה ביום שהמשפחתון היה אצלנו), וזה היה נחמד...

זה לא אותו דבר להיות בבית עם ילד מגיל לידה,

לעומת ילד שרגיל למעון.

יכולות להעיד כל האמהות שחוו את הקורונה... ואפילו שבתות וחגים.

ילד שרגיל למעון רגיל לסדר יום מוכתב ומלא בתעסוקות. לוקח להם זמן למצוא את עצמם בהתעסקויות עצמיות ובתעסוקות פחות אטרקטיביות.

בד"כ אחרי שהילדים נמצאים תקופה בלי מסגרת, הם מתרגלים להווי אחר, קצת יותר מעסיקים את עצמם, פחות מחפשים כל הזמן תעסוקות חדשות, יותר יוזמים מה הם רוצים לעשות עכשיו.

ילדים שרגילים לבית משתלבים בסדר היום שלך שכולל גם את מטלות הבית, זמן שאת אוכלת ושותה, ואפילו זמן שאת בשירותים. או ברמה בסיסית יותר - את לא צריכה להכין מראש את ערימת המשחקים שנשחק היום או את חומרי היצירה, אלא אפשר ביחד לגשת לארון לבחור ולהחליט מה רוצים עכשיו, לילד יותר ברור שעכשיו זה 'שלב ההכנה' לפעילות והוא מחכה בסקרנות או מכין איתך. אבל ילדים שמצפים להפעלה של מעון פחות מכירים את הקונספט ולכן השהות עם ילד כזה תהיה יותר תובענית ומתישה.

זה כמובן לא דיכוטומי ולכל ילד אופי משלו... אבל אחרי ניסיון ואחרי הרבה קריאה על הנושא - אני חושבת שהתגובות כאן עם הניסיון לא מעידות על הסיטואציה שבה את נמצאת. וזה עלול להיות מחליש כשסדר היום יהיה כל כך אינטנסיבי ודורש, בעוד שיש אמהות שחוות את זה ברוגע ואפילו עובדות תוך כדי או משתפות את הילד במטלות הבית.

אני משוכנעת שהתקופה הראשונה תהיה מאתגרת. אבל אני גם בטוחה שזה אפשרי, ואפילו נחמד, ואני מקווה שאחרי תקופת הסתגלות קצרה שתיכן תהנו מההזדמנות.

ברירה אני שלחתי את הגדולה שלי לגן עירייה

והקטנה שלי בת שנתיים וחצי והכנסתי אותה עכשיו אבל ממש רק כי מצאתי את המקום המושלם.

חושבת שזה בכלל אופציה לשלוח רק אם המקום באמת מטיב לילד

הבן שלי היה במשפחתון ובעקבות הקלטה הוצאנו אותו אחרי חודש.

אבל תדעו באופן כללי שגם בגן עירייה יכולים להיות דברים בעייתיים וגם אלימות, אני עבדתי וראיתי לצערי..

לק"י

לפחות עכשיו שהם בבית בחופש.

ואיזה קשוח זה🫂

אנחנו גם צריכות קצת שקט לעצמינן מידי פעם.

אולי לנסות בהדרגה- להיות איתה ועם אח גדול יחד, ולשחרר לאט לאט.

אני מזדהה עם חלקיק קטן, בזה שרוצים שרק אני אעשה בשבילם דברים, ולא בעלי. אז אם היו צמודים אלי כל היום, זה נראה לי בכלל חונק.

ואצלה זה לא קיים. רודפת אחרי לכל מקום נצמדת ונדבקת , שאין גן עכשיו זה ממש מורגש וקשה לי כבר.

בעלי היום רק הזכים להודות ואמר "כן שמתי לב", תודה רבה באמת חחח

אולי מסתתר פה משהו רגשי /תחושתי וקבענו תור לרופא התפתחות אבל זה רק בנובמבר ובנתיים קשוח בים יום

אני הייתי כנראה קצת יותר מדי שאננה...

(מצד שני מאוד שמחה שבלי חרדות ב"ה)

אנחנו אצל חמותי היקרה עד מוצאי שבת

וזו הקלה גדולה כי עוד לא עשינו שום קניות או ארגון של המטבח לחג....

בקיצור

התחלתי לנקות מאוחר

עבדנו עד מאוחר

באתי לסדר עייפה...

נרדמתי לפני הכוס הרביעית

מאוכזבת מעצמי...

החלק הטוב: פוצון ופוצונת נהנו

פוצון המתוק כבר בן 4 ב"ה!

שר מה נשתנה בחן וברגש

כולל להצביע על כל דבר (מצה, מרור...)

וזה היה ממש מתוק

ואפילו לימדנו אותו את הקושיה ששרים כשבית המקדש קיים והוא שר גם אותה.

("שבכל הלילות אנו אוכלים בשר צלי שלוק ומבושל, הלילה הזה כולו צלי")

עכשיו הולכת בעז"ה לטגן בלינצ'ס

שארגיש שאני עושה משהו...

מזכירה שמי שרוצה את קובץ השירים שלי לפסח

יכולה לבקש ממני.

לק"י

לי היה נחמד.

אני עדיין לא רגילה לליל הסדר של המשפחה של בעלי. פחות אוהבת, אבל הגיוני...

וגם יש להם מנהגים שמוזרים לי (כמו לאכול ממש קצת מצות, ואז אני אוכלת יותר, ולוקח לי זמן, ועוד).

אני זוכרת שלמדתי מתישהו

ובעלי תלמיד של הרב ישראל אריאל

ראש מכון המקדש

אז זה בתודעה ב"ה.

הרגשתי שלמרות שהיה עם עוד בני משפחה, הצלחנו לשתף את הילדים יפה ולתת את האווירה שרצינו.

הבן שלי כתב לפני הסדר רשימת שאלות ממש חמודות ויפות על ההגדה ויציאת מצרים, ולא הצלחנו לענות על הכל תוך כדי הסדר, כי ראינו שזה כבר ארוך ולא מתאים לעכב את כולם. אבל אחר כך בבוקר עשינו השלמה וענינו לשאלות שנשארו, אז זה היה בסדר.

הקטן (בן שנה) ישן בתחילת הסדר עד כמעט סוף מגיד, אבל כשהוא התעורר לינוק הוא ראה את כולם ערים וחוגגים ולא רצה להפסיד, ונשאר ער עד סוף הסדר... אבל ב"ה הצלחתי להשתתף ביחד איתו, והוא היה חמוד ושימח את כולם בחיוכים מתוקים...

הלילה היה קצת מבאס.

בגלל שאין סעודה שלישית ולא אכלנו מסודר, במוצאי החג הילדים היו רעבים. אז אחרי הבדלה אמא שלי הכינה ארוחה טובה וזה היה מצוין, רק שכבר היה מאוחר והארוחה עיכבה אותנו, אז עד שהגענו הביתה היה כבר 11 בלילה, וכולם היו עייפים ועצבניים וזה היה מעצבן ולא נעים...

פעם הבאה נראה לי שגם אם אין חובת סעודה שלישית, עדיין כדאי לדאוג לארוחה טובה עוד לפני הבדלה.

לפעמים זה עושה ת.ל של סחרחורות ועייפות  אצלי למשל זה עושה קצת סחרחורות אבל לא בטוחה שזה מפריע לתפקוד.

מה ש קראתי ובדקתי אין סיבה לא לקחת, להפך, בעיני זה תרופה שמצילה חיים ומעודדת ילודה🤣

הרופא ייתן לך בקלות, את לא צריכה להוכיח כמה את סובלת..

לי למשל באחד ההריונות לא הקאתי אבל הבחילות גמרו עלי.. עד שלקחתי כדור ביום וחיי השתנו..

בהריונות אחר כך לקחתי 2 כדורים ובאחרון אפילו המשכתי להקיא, ועדיין,  אין מה להשוות לבלי כדור.

(להיפראזיס, זה בד"כ קצת פחות עוזר..)

בשעה טובה!

מספיק ל-25 יום

לפני כמה חודשים היה עולה 104..

פעם ראשונה שלא השתגעתי על פסח בכלל

בעלי שכנע אותי.. ופעם ראשונה הוא הצליח

התחלתי מוקדם,  אבל נצמדתי רק למה שבאמת צריך.

ממש תחושת שחרור

ומרגישה הקלה לדעת שפסח לא חייב להיות האימה

מתפללת שאצליח להתגבר על עוד תבניות שיש לי בראש ודברים שמפעילים אותי..

שהמפגש עם xyz לא יפעיל אותי

שאצליח לאזן בחזרה לעבודה את ההשקעה בעבודה שלא תבוא על חשבון הבית

אמנם עייפות קיצונית אבל הכל היה בנחת. נשארו רק משימות בודדות ונראה שגם היום היום יהיה נינוח בע"ה.

האיראנים (או פיקוד העורף, איך שתבחרו להסתכל על זה) העירו אותי בשעה שרציתי לקום 😅

ובדיוק בזמן כדי להציל את הכביסה שלקחתי סיכון והשארתי בלילה בחוץ מהגשם.😄

כתבתי ספציפית על החג, ולא על השנה, מקווה שזה חוקי..

אלא של אתגר מתמשך...

אבל בתוך המהלך הזה היו גאולות קטנות

לא של גאולה כמו בדמיון שלנו

מרגישה שבזוגיות אחרי משבר של שנתיים התחלנו לעלות על הגל הנכון..לא לגמרי ולא מושלם אבל סוג של אתחלתא כזה..מהלך שעושה טוב...

וילדתי השנה ב''ה ❤️ שזה בטח תמיד גאולה והיא השמחת לב שלי לגמרי

אצלנו הילדים נזכרו לפני כמה ימים שמלאה שנה לכך שהם יודעים על האבחנה של אחותם (הרצף האוטיסטי).

לקחנו אותם באחד הימים של ערב פסח לאכול פיצה בגינה, ואז סיפרנו להם.

בכל אופן, זו אולי בשורה לא נחמדה כל כך, אבל בכל זאת אנחנו מלאי הודיה שהוא אובחנה בגיל צעיר כל כך, וכך לא נסחבנו שנים עם תהיות ותסכולים ובחוסר הבנה של ההתנהגויות שלה.

אז זו הגאולה שלנו😊

(וחוץ מזה - בתקופה זו הרווחנו מאוד מהיותה בגן מיוחד, כי החינוך המיוחד חזר לפעול בחלק מימי המלחמה, וכך היה לנו קצת פנאי לנקות כמו שצריך וגם היא זכתה ללמוד על פסח כמו שצריך

להסתכל על איבחון כזה הגאולה זו ממש ראיה מיוחדת ויפה של המציאות

(וכן, אני מכירה מקרוב לצערי מה המשמעויות של אוטיזם לא מאובחן בזמן, ועדיין להסתכל על איבחון כזה כגאולה זה וואו בעיני)

בזמן (הבן הגדול שלי)

לכן אני יודעת להוקיר את האבחון המוקדם של הבת שלי...

השם הטוב נתן לנו 2 אוצרות בבת אחת

מתנה עצומה ומעצימה

הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו

אין עוד מלבדו🌸

לידה של ילד מתוק ופלאי, מתנה ממש, גדילה והתבגרות של שני האחים הגדולים שלו, כל אחד בכיוון שלו, גם מתוקים ופלאיים.

התבגרות וצמיחה שלנו כהורים וכמשפחה.

כבר הספדתי את כל פסח, ונהיה אסורים וזה..

ופתאום הוא הגיע

בקרוב אצלי...

אני ב"ה שמחה שלא הייתי לחוצה בחרדות (יש לי OCD כידוע)

וכמו שכתבתי בשרשור לפני כמה ימים

אפילו הצלחתי להכין עם הילדים עוגה ליומולדת בקייטנה ביום שני!!!

והספרון סוף-סוף יצא לאור השנה

וזו ממש גאולה.

תודה על השרשור הזה!

היה נראה כמו איזה משו תכנותי..

פשוט מלא מלא מלא מלא שרשורים של טסטים

איזה 3 עמודים ראשונים של הפורום...