אימאלה היה לי נס!! כמעט נהרס לי הביתאנונימית בהו"ל

ומשתפת לתועלת הציבור כדי שתשימו לב❤️❤️❤️


אחרי תקופה בה תפקדתי לבד בבית...

יום אחד אמר שיבא

מוקדם לפצות ולעזור( לא היה מושלם בכלל וחצי מהזמן אני היתי עם הילדים אבל לא משנה..הוא השתדל)

נרדמו..חוזרת לבית הפוךךךך כל מה ש'התחבא מתחת לספות ברצפה כי הוא חיפש משהו..🤔


הבנתי מזמן שהוא לא יודע להיות עם הילדים ולהשאיר בית נורמלי וגם אחרי שהוא איתם אין לו כח לכלום הוא גמור בערב ואפילו לאיפוס מינימלי ביותר הוא לא מסוגל

לא באתי בטענות אפילו שזה כן היה לי מעצבן

היתי צריכה לצאת אז מהר מהר טאטתי ואת רוב הסלון סידרתי והשארתי רק פינה אחת קטנה שנשארה מכל ההוצאת הבלגן מתחת לספות ואמרתי לו שאני חייבת לסיים את זה כי מחר בבוקר יש לי משפחתון בבית שחייב רצפה פנויה לתינוקות זוחלים

אז אמרתי לו שהתחלתי ועשיתי את הרוב ורק זה נשאר


ויצאתי

וחזרתי לבית הפוךךךך בדיוק כמו שהיה

גם המטבח מהפכה מארוחת הערב

גם הזבל שלא רוקן והצטבר

וגם הערמה הקטנה שהשארתי בסלון לא נגע בה


כמעט נעתקה נשמתי כבר אחרי חצות צריכה לקום מחר ליום עמוס מוקדם

מתי אני אמורה להספיק ולמה זה הגיוני הוא היה לבד בערב שקט בבית מה היה קורה אם 10 דקות היה רק מטאטא ואוסף לפח את הפינה הקטנה הזאת?


וואי אני מודה שזה הציף אותי ואיכזב


ולא רציתי שזה ישתלט עלי וילך איתי


אז כתבתי לעצמי בקבוצת ווצאפ שלי עם עצמי 2 הודעות ארוכותתת שתכלס הוצאתי שם את כל הכעס

שהצטבר עם כל הכעס על השנה האחרונה והמילואים וכל מיני אכזבות שהיו לי ביננו וזה היה רק עוד טריגר


זה בדר''כ עוזר לי לנקות מהלב

ואז אני מתאפסת ןנאספת ונכנסת לפרופורציה  והכל טוב


רק מה


אחרי כמה זמן פתאם מה גיליתי???????


ששלחתי לו את ההודעות האלו ולא אלי😱😱😱


מבטיחה שלא נשמתי הרגשתי רעידת אדמה מטלטלת

זעזוע שאני לא יכולה לספר


אם היה קורא את זה

בפרוש היה נחרב לי הבית

זה היה ש'ובר את ליבו

כי זה היה בכלל לא מצונזר ולא מנוסח ובעיקר משפריץ ואולי גם מקצין..

כי הוא בעל טוב ואיש טוב

ונכון יש לו חולשות ומורכבויות ביננו

אבל זה שה לא באמת כמו שכתבתי

ולא יודעת איך היה מתמודד כי זה באמת יותר ממה שאפשר להכיל

וגם ככה עד שטיפה השתקמנו זוגית מתקופה קשה

ולא לגמרי

מה היתי עושה??!??😱


בנס כמובן גיליתי בזמן ומחקתי

אחרת

אני לא רוצה לחשוב


אני עדיין רועדת מהמחשבה מה היה אם לא...


ומשתפת כי אם יש לכן קבוצה כזאת פרטית שאתן פורקות בה

בבקשהההה

אל תסמכו על זה שתשימו לב לפני שאתן שולחות משהו אישי...

פשוט לא כדאי...

כי הפעם האחת שלא....


וואי פשוט נס מבחינתי

וכמובן שניקיתי וסידרתי הכל במרץ וכבר שכחתי למה כעסתי


איזו הקלה ואיזו מדהימה שאתעוזרת
וואי, ב"ה!מכחול
בית מתפרק בגלל שתי הודעות שפרקת מהלב?אמאשוני

נשמע לא תקין האמת.

אסור להשלים עם מצב שבו הזוגיות כ"כ שברירה.

מציעה לך להסתכל על זה במבט מבחוץ ולזהות פה משהו שמצריך עבודה וטיפול.

האם הוא צפוי לחזור למילואים בקרוב?

אם לא, כדאי להתחיל טיפול זוגי.

לא כדאי לחכות למשבר שיגיע אלא להכין את עצמכם קודם.

מילואים ארוכים גובים מחירים כבדים.


ואולי כדאי לדחוף אותו לטיפול אישי, לא יודעת אם קשור למילואים או לא, אבל רגישות שלו ברמה שלפרק בית על קריאת הודעות שלא היו מיועדות אליו,

זה אמנם מאוד פוגע, אבל לא ברמה של לפרק בית. לאדם בריא אמור להיות חוסן מנטלי להצליח להתגבר על זה.


אולי הבעיה שאת לא משתפת מספיק בקושי ומצטבר שם?

לא חכמה לדעתי לומר זהו ניקיתי, על מה כעסתי.


כעסת על משהו, התבטאת כפי שיצא.

לא הייתי קוברת את התחושות חזרה פנימה, אלא מפרקת ומתקנת.


לצורך הדוגמה אם הלחץ מהדד ליין של ניקיון בבוקר כי הבית הוא גם המקום של קבלת תינוקות, אולי זה מחיר גבוה מדי, אולי צריך להביא מנקה.


אני לא יודעת מה הפתרון הנכון לכם, אבל המסקנה צריכה להיות שונה לדעתי.


בהצלחה בכל מקרה בחזרה לשגרה והלוואי ובזכות מסירות הנפש שלכם תתברכו בהרבה סיעתא דשמיא שתלווה אתכם ותזכו לשפע של ברכה והצלחה ביניכם ובכל מעשה ידיכם!

לא התכוונתי לגרושים..לא בכיוון בכללאנונימית בהו"ל

אבל יש דברים שכשאתה שומע אותם הם לא ימחקו לך מהראש

כי הם לא מנוסחים באופן שמשאיר לך את האחיזה הרגשית ..ומערערים מאוד את הבטחון שאוהבים אותך

אני הרגשתי שמה שכתבתי ..וזה לא הלמה לא סידרת..זה שטויות...

אבל כל מה שכתבתי מעבר... יכל מאוד לפגוע בבניה הזוגית שלנו כי זה לא משנה כמה היתי מתנצלת כתבתי שם דברים מאוד פוגעים... שבחיים לא הייתי מתנסחת ככה מולו


אנחנו בברור ביננו..ונערזים גם בטיפול לפעמים..אבל נאשר שם נקודה שלא פתירה כרגע ומכאיבה לי מאוד

וגם לו

והז נמצא שם ברקע

ויש ביננו קשר מאודד טוב כל השנים

אבל הדבר הזה כרגע מערער ופוגע הרבה בתחושות

בסוף נעבור את זה אולי

אבל בינתיים

כן הודעה כאזת היתה ממש מרעידה פה את הקירות בעומק הפגיעה


אז טוב שאתם עובדים על הנקודה הזואמאשוני

כי זה יכול לצוף גם בהקשרים אחרים.

גם זוגיות טובה הרבה שנים יכולה להתפרק בגלל משהו שלא מטופל נכון,

את כתבת את שעל ליבך, הוא היה עלול לקרוא את זה, היה עלול לפגוע בכם ברמה קשה מאוד מאוד.

צריך להבין היכן שורש הבעיה ולטפל לפני שזה יצוף שוב בדרך אחרת.


אולי בהזדמנות תשתפי אותו שזה מה שקרה (בלי לשחזר את הסגנון אלא רק עצם זה שכתבת לעצמך הודעת פריקה ובטעות שלחת לו) ואת החשש שלך מהתגובה ותנסו להבין מה אפשר בהתנהלות לעשות אחרת על מנת לא להגיע למצב אפילו קרוב.


איך בשיעורי נהיגה אמרו לנו, לפני תאונה תמיד יש  "כמעט תאונה".

הכמעט תאונה הזו לדעתי מצריכה מבט עמוק יותר על המקרה.

אה אבל לא חוששת מהתגובה שלואנונימית בהו"ל

הוא לא אחד שכועס או מתקיף אף פעם


פשוט הוא וגם אני מאוד רגישים ועדינים

ויודעת שהיה פשוט פוגע בו רגשית

מאוד

גם בי הז היה פוגע מאוד


לא פוחדת מתגובה

בסוף זה כמו שתקראי מה באמת מי שאת הכי זקוקה לאהבה ולהערכה לשו חושב עליך עמוק בפנים.

כמובן זה רק חלקי ולא הכל כי הוא חושב גם המון דברים טובים

אבל רק לדעת שזה יושב אי שם

ונוגע בנקודות רגישות

זה הופך את הבטן

קשה למחוק את זה מהלב ולהחזיר את הבטחון


וכן כרגע המצב ביננו בסדר גמור ביום יום

אבל הלב שלי תמידית כבוי וכאוב כי הוא מרגיש שלא שומעים ולא מקשיבים את מה שהוא אומר. למרות שאמר מליון פעם...

שרוצים בעצם שהוא יהיה אחר..ואת מה שאין ביכולתו דוקא..

זה מורכב וזה לא עוזר כל האלף ישחות


אז כן המצב כרגע עדין מדי כדי לספוג עוד


אה וזה כמובן לא קשור כלל לענייני סדר ונקיון..זה כלום בעיני..

את צודקתאמאשוני

שאי אפשר לשנות בן אדם וכשאומרים לו מה הציפייה למרות שזה לא הוא, זה עלול להזיק יותר מאשר להועיל,

אבל גם לא להגיד מה שאת מרגישה לא הוביל למקום טוב, עובדה מה שכמעט קרה.


אולי הנקודה היא לא זוגית אלא אישית אצלך, איך את את מיישבת את הסתירה בין מה הלב שלך רוצה להגיד, לבין מה שמתרחש במציאות.

והגיוני שהניקיון זה לא שורש הבעיה, אלא רק הטריגר.

זה מסוג הדברים שהם עבודת חיים,

אבל המסקנה מהאירוע יכולה להיות למשל שסגירת הלב היא לא הרמטית, וכשזה יוצא החוצה, זה יוצא בעצמה גבוהה ולכן דרושה פה אסטרטגיה אחרת בטווח הארוך כדי למנוע זעזועים מהסוג שכמעט קרה.

אני לא באה להגיד מה שורש הבעיה ומה הפתרון,

אלא להגיד שאירועים כאלו באים ללמד אותנו משהו עמוק יותר בד"כ.


יכול להיות שכרגע הכל עדין ושביר ולא כדאי לעשות שום צעד, ועדיין עצם הסקת המסקנה, עוטפת את המקרה עם תובנות לעתיד, מתי שיתאפשר שיבואו לידי ביטוי.

אני דוקא אחת שמדברתאנונימית בהו"ל

ומשתפת ואומרת מפורש כל מה שמרגישה


הוא זה ששתק כל השנים ועכשיו כשפתח ודיבר את עצמו אוטם את הלב לא בכוונה רעה

כי התחושות שלי מאיימות על מה שהוא הכי זקוק ורוצה

אז כמו לא במודע לא מקשיב למה שאני מרגישה

איפה שקשה לי זה כאחלו המניעה לאושר שלו מבחינתו

ואני מנסה ובאה לקראתו בכל מה שיכולה

ואמרתי לו גם את זה ..בדמעות..

רק תקשיב באמת רגע.בנפרד מהסיפור שלך.

והוא ניסה

אבל זה לא נספג שם

לא מחפשת שישנה את המציאות המעשית

אבל רק להרגיש שמישהו שומע את הקושי שלי שהוא לגיטימי

אני בטוחה שהוא לגיטימי ואמיתי

אבל הוא מקבל רק התעלמות וביקורת

אז הלב כואב


ותודה לך את כותבת ממש דברים חכמים ונכונים


ממש מעריכה


זה פשוט מורכב מדי 

חיבוק גדול ❤️אמאשוני
אצלי הפריקות בהודעות רגילות ששולחת לעצמיאם_שמחה_הללויה
וטס אפ באמת מסוכן. איזה מזל!!!
חיבוק על הכול!מתואמת

לי באופן אישי יש יומן, פנקס קטן שאני כותבת בו בכתב ידי השכוח, כשאני רוצה לפרוק את לבי. הרבה יותר בטיחותי (חוץ מהפעם ההיא אי אז כשהייתי נערה ואחותי הקטנה החליטה לקרוא ביומן שלי... אבל בעלי כמובן מכבד אותי )

ודרך אגב - בקשר לסדר בבית - אני כבר מזמן ראיתי שלרוב לגברים פשוט "אין את זה". אני מבקשת מבעלי לסדר קצת את הבית כדי שיהיה אפשר לדרוך בו - הוא פונה לשטוף כלים... כי זה פשוט הכי קל ומוגדר. לאפס את הבית זה פשוט לא ביכולות הטבועות בדנ"א שלהם🤷‍♀️ וגם לא להשאיר אחריהם נקי... (דרך אגב, ביקשת ממנו בפירוש שיסדר את אותה ערמה שהשארת?)

אז כן, ניקיון וסדר כוללים זה בתחום האחריות שלי (יכולה לבקש את עזרת שאר בני המשפחה, אבל חוץ מהבת הגדולה, אולי, אף אחד לא יצליח בזה לגמרי...) ואני הולכת לישון מאוחר מאוד בשביל זה...

אמנם אני לא עובדת בעבודה מתישה שדורשת ניקיון כמו אצלך, אבל עדיין באמת עייפה במשך היום בגלל זה ומתקשה לעבוד

בכל אופן, שמחה בשבילך מאוד שנמנע האסון הזוגי שלכם, ומאחלת לכם רק טוב ושמחה ויציבות זוגית ועצמית!❤️❤️❤️

לא יודעת, גם אותי זה היה מכעיס מאודשוקולד פרה.

ונראה לי את בציפייה להיות מושלמת ולא לבטא שום כעס מולו.

מודה שאני לא הייתי מסוגלת.

מותר לך לכעוס ולהתעצבן מזה שנטל הבית עלייך ושהוא פטור מזה כי הוא גבר. וואלה, זה מכעיס. זה לא כייף. זה לא פייר.


הוא יודע שככה את מרגישה?


יש הבדל בין לקרוא הודעות שחורות עליו,

לבין זה שהוא ידע שאת כועסת ולא טוב לך ככה.


את כותבת שכבר ניקית וסידרת הכל ושכחת למה כעסת.

שאני יכולה ממש להזדהות עם זה.

אבל הלב לא שכח.

ולפעמים זה יוצא בצורה של קור וריחוק

ולפעמים זה יוצא בצורה של ניתוק מהגוף במצבי אינטימיות

ולפעמים זה יוצא בכעס עוד יותר נורא בפעם הבאה


שימי לב לדפוסים ביניכם.

האמת שזה נכון אבל באמת הנושא ביננואנונימית בהו"ל

זה לא הנקיון והסדר

ולכן זה לא מה שמכעיס אותי באמת

כי בסוף הוא כן משתדל לעזור בכללי בדברים אחרים..

ואני לא מצפה ממנו סדר..זה באמת משהו שלוקחת על עצמי..

אתמול ספציפית ביקשתי מפורש בקשה קטנההה וכן בלב ציפיתי שלפחות יכניס מדיח שזה כלום

אבל בסדר

לא על זה אני באמת כועסת


גם מה שכתוב בהודעה זה לא הסדר

זה בעצם

כעס ומרירות שיש לי בלב כל הזמן בגלל סיבה מסוימת

וזה רק הטריגר שלה


ואת הסיבה עצמה

הוא יודע

אבל סוג לש לא באמת מכניס ללב

לא מרוע

הוא עסוק בעצמו ובלהשיג את מה שהוא זקוק וקצת לא רואה אותי בדרך

ואמרתי הכל והסברתי הכל

ואין זה כמו קיר

זה לא עוזר כלום

משתפת גם, לתועלת הציבורקדם

וכל הכבוד לפותחת, זה ממש חשוב!!

לפני כמה שנים כשעוד לא היתה אפשרות למחוק מה שנשלח בווטסאפ, כתבתי לבעלי משהו ממש חריף על המשפחה שלו. אחר כך שמתי לב שהקבוצה של המשפחה שלו היתה שורה מתחת להתכתבות איתו כך שבקלות זה יכל להשלח אליהם... הייתי הורסת לעצמי את הקשר איתם לכל החיים ופוגעת בהם כל כך עמוק. נעצרה לי הנשימה לכמה שעות ועד היום כשאני נזכרת בזה אני נחנקת. למדתי לא לכתוב בווטסאפ דברים חריפים וכל כך להזהר עם זה, לחשוב מאה פעמים לפני ששולחים... גם היום כשאפשר למחוק, מישהו יכול לקרוא לפני שמוחקים...

תודה על השיתוף! את כל כך צודקתמכחול
וואי כפרה עלייך ציפיתי לסוף אחר 😅מחכה לשפע
חשבתי שתגידי שזה שכתבת הכול ופרקת שולחת לו בטעות- הוא קרא והבין את טעותו וביקש סליחה והתנצל ועכשיו הוא מקפיד לסדר וגם להכין לך קפה 🤣
וואו, איזה סיפוררק רגע קט

מהכותרת הייתי בטוחה שזה משהו של תחזוקה שגילית ברגע האחרון,

כמו ארון חשמל שרוף...

תודה לכולן❤️משתפת פרק ב'אנונימית בהו"ל

שאולי מעוצמת הזעזוע מה'כמעט' הבנתי שזהו..אני צריכה כן לדבר שוב ולא לשמור בלב


ויצא לנו זמן לבד בנסיעה והיתה שיחה הרבה יותר כנה ומועילה יותר


(ושוב לא קשור בכללל לנקיון וסדר זה לא הנושא)


אז במובן מסוים יצא מזה טוב.


רק תוהה לעצמי מה הלאה

כי ממש אוהבת לפרוק לעצמי לפעמים בווצאפ

וכותבת גם במחברת אבל לא תמיד זה זמין ומהיר ככה


אבל באמת מפחדת לעשות כאלה טעויות

תכתבי בפתקים בטלפוןמתואמת
כך עשיתי כמה פעמים כשגיליתי שנתקעתי בלי יומן/עט... (בדרך כלל הם נצאים איתי קבוע, בתוך תיק-ארנק שבו אני גם מאחסנת את הטלפון...)
אולי כדאי שאת כותבת תנתקי את האינטרנטאמאשוני

או שתכתבי במייל או בפתקים.

Google keepוואלה באלה
זה כמו פתקים רק שזה מסונכרן עם המייל אז לא נאבד אף פעם גם כשהפלאפון מת או נשבר. 
מעניין לא הכרתי.. אפליקציה או ברשת?אנונימית בהו"ל
אפליקציהוואלה באלה
גיליתי את זה לא מזמן ואני משתמשת בזה הרבה.


ואחרי שהחלפתי כמה פלאפונים בשנים האחרונות וכל הפתקים נמחקו, אז זה ממש נחמד שזה מגובה...

כנ"ל אני מתואמת

כותבת באפליקציה הזו גם שירים ורעיונות לסיפורים, וכך יודעת שהם לא ילכו לי לאיבוד...

אני יותר כותבתוואלה באלה

איזה דברים לארוז לשבת🤣

לא מוכשרת כמוך


אבל בזמנים נדירים כשאני כן כותבת דברים אישיים זה כיף שיש את זה.

רשימות טכניות אני כותבת באפליקציה המקורית של הטלפומתואמת

כי לא אכפת לי שהן יימחקו כשהטלפון יתקלקל...

הוא לא רואה את המייל שלך?שבורת,לב
הוא לא נכנס לך לטלפון?


לפותחת, אני רוצה להציעתהילנה

מנסיוני, בתור אחת שגם פורקת בכתיבה ומקבלת פרופורציות, ולא הרגיש לי נכון לשמור את זה לעצמי וגם חששתי להיות במתח שיום אחד הוא יקרא את הטקסטים, שיתפתי את בעלי בכלי הזה מאז תחילת נישואינו והסברתי לו שזה הדרך שלי לעבד את הרגשות שלי

בהתחלה הוא הסתקרן וביקש שאראה לו. הראיתי לו פעם או פעמיים אולי קצת יותר לא זוכרת, הוא קצת היה בשוק, דיברנו על זה וזהו.

מאז ועד היום הכלי הזה לא סודי ואני לא חיה בחרדה שהבית שלי יתפרק אם בעלי יקרא.

וכן, יצא ששלחתי לו בווצאפ בטעות כי גם אני אוהבת לכתוב בווצאפ והוא לא נבהל ולא התחרפן אלא הכיל.

אני כן תמיד עם יד על הדופק שאם יש משהו שאני רוצה לשתף אותו, לא לברוח אלא לשתף במילים של ממש או לכתוב הודעה מנוסחת קצת יותר טוב.

אולי זה לא מתאים לכל זוגחוזרת1

אבל אני עושה את זה לכתחילה.

כותבת את ההודעות הלא מסוננות ולא מצונזרות לבעלי.

אני מתחילה את ההודעות האלה במילים- אני בסערת רגשות כרגע, צריכה את עזרתך.

הסיכום ביננו שהוא מוחק את ההודעות האלו בלי לקרוא,

והיות וזה נורא מסקרן מה כתבתי- אני אחר כך צריכה לכתוב את הדברים בצורה עדינה ונעימה, ולהוסיף 2 דברים טובים (אם זאת היתה פריקה עליו אז עליו, ואם על היום שהיה לי אז דברים טובים שהיו היום וכן הלאה)

ראינו שזה כלי שמאפשר לי לפרוק, להגיד לו את הדברים אחר כך בצורה טובה ונעימה,

ולו לראות שאני בסערת רגשות קשה ולעזור לי איתה ולא סתם שאני אתמרמר בתוך עצמי.

וואומחכה לשפע
שיטה מעניינת!  אהבתי שזה ''מכריח'' לשתף וגם את התוספת של הדברים הטובים! @חוזרת1
מהממת את, ואיזה קשר מדהים, מכיל ומבין יש בינכםאמהלה
חיבוק יקרה! שיהיה לך תמיד טובאמהלהאחרונה
מה עושים עם זה שאני נטרפת מהבן שלי?אונמר

הוא בן 5 וחכם ומקסים.

אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.

מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.

אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.

אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו

ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.

אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.

בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.

מה אני אמורה כן לעשות?

מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔

והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.

אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.

אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.

באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.

ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.

בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה

מבינה אותך מאוד❤️מתואמת

העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.

העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

תודה.אונמר

מה הכוונה לא בשליטתו?

הוא לא מציק כי הוא רוצה להיות רעמתואמת

הוא מציק כי משהו מציק לו...

אכתוב לך כמה שאלות שאת יכולה לשאול אותו בזמן אמת (ששמעתי מקלינאית תקשורת):

  1. היא עשתה משהו שהפריע לך ולכן אתה מציק לה?

  2. אתה רוצה לשחק איתה, אבל לא יודע איך, ולכן זה יצא בצורת הצקה?

  3. אתה מאוד אוהב אותה, אבל לא יודע איך להביע את האהבה ולכן זה יצא בצורת הצקה?

    כמובן, תתאימי את השאלות לרמה שלו. ועצם זה שתחזיקי בראש את שלוש האפשרויות האלה כבר יוריד לך קצת את רמת הכעס עליו...

אנסה. תודה.אונמר

למרות שקצת מרגיש לי שזה בכלל לא קשור אליה. זה קשור לזה שהוא רוצה שאני יבוא ולא יודע לקרוא לי יפה. יש מצב?

כן, בהחלט!מתואמת

שכחתי עוד שאלה שאפשר לשאול אותו:

משעמם לך? וכשאחותך בוכה נהיה "אקשן"?

אבל נשמע שעלית בעצמך על הסיבה שנכונה אצלו. ועכשיו צריך לחשוב מה אפשר לעשות עם זה...

אולי ליזום פניות אליו לפני שהוא מנסה להסב את תשומת לבך? כמה שיותר פעמים ביום.

אולי זמן אישי רק איתו פעם אחת ביום ימלא את הצורך שלו?

זה הרבה ניסוי וטעייה והרבה עבודה, טכנית ורגשית, ואני מתפללת איתך שתעמדי בזה❤️

ואם בעלך נמצא בחלק מהיום, אז שגם הוא יתגייס למשימה הזו...

אז זהו שבאמת באופן כללי אנחנו עושים את זהאונמראחרונה

נותנים לו יחס אישי ובמשך היום זה כמעט לא קורה,

אבל בבוקר הוא מתעורר ואנחנו עוד ישנים. אז אין לנו איך להיות שם יותר...

נשמע לי מוגזם שמקום כל יום עוד שעה מוקדם כדי למנוע את זה. אני רוצה לתת לו כלים להתמודד עם החיים ולא רק למנוע היתקלויות.

בעז''ה.

חיבוק♥️המקורית

לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר

אני ממליצה להתעכב על זה

מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?

אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?

אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?

אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?

לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.

עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏

זה בדיוק מה שהתכוונתי ב"לא בשליטתו"מתואמת

שההצקה נובעת ממקום אחר, לא מתוך רצון להציק. אלא שפשוט בלי שליטה זה יוצא בצורת הצקה...

אז לא הבנתי אותך סליחה🙏המקורית

הכול בסדר❤️מתואמת

תודה.אונמר

ממש ללכת להדרכת הורים? נשמע לי רחוק ממני.

אבל באמת אני רוצה.

אברר עם מישהי שאני מכירה בעז''ה שיהיה לי אומץ.

מבינה אותךהמקורית

היתרון בזה הוא שמדריכה טובה משקפת מעיניים של ילד את הסיטואציה ותעזור לך גם עם תיאום ציפיות מולו.

תחשבי על זה

את יכולה גם לבנות לך תכנית התקדמות מסוימת שעד זמן x אם לא חווים שיפור אפשר ללכת.

וככל שהם יגדלו זה ישתפר, מבטיחה♥️

אני חושבתoo

שמוקד ההפעלה הוא בציפייה

את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה

אבל ילדים

גם יותר גדולים

לא צריכים סיבה להציק

(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה

שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)

אם יוצאים מנקודת הנחה

שילד רשאי להציק

כי הוא צריך לעבור דרך

כדי לראות את העולם במבט רחב

יותר מנקודת המבט שלו

אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה

וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות

לדבר איתו אחכ

לשמוע אותו

את נקודת המבט שלו

להסביר לו למה זה מציק

להציע דרכים אחרות לפעולה

אבל להשאר איתו

בצד שלו

להיות ההורה התומך והמנווט

לא השוטר

תודה ♥️♥️אונמר

היתי צריכה לשמוע את זה.

זה באמת הגיוני. בטח כשהוא איתה לבד ואני עוד לא קמתי.

אני צריכה להיות יותר בהבנה שככה זה ילד.

תודה.

מה שמפריע לך שהוא מנהל פה את המצבל666

אין לך אפשרות לא לבוא כי הקטנה היא גם ילדה קטנה וגם לה יש צרכים . אז מה שמעצבן אותך שהוא מפעיל אותך בצורה כזאת. גם אותי דברים כאלו מעצבנים.

אז צריך לקחת ילד ולהסביר לו שאם הוא רוצה שאת תבואי, הוא קורא לך. ובאיזה צורה הוא קורא לך . אבל אם הוא מציק לאחות קטנה , אז תהיה תוצאה לא נעימה. לא יקבל הפתעה , לא ילך לחבר, לא יהיה סרט. ולעמוד בזה.

בזמן הרגוע לדבר כמה זה לא נעים כשמציקים לך

וואי תודה על הדיוק. נכון.אונמר

באמת זה מה שמפריע לי.

שהוא יודע שהוא שהוא בטוח יקבל אותי.

ניסיתי להסביר לו פעם שיבוא להעיר אותי ואני יקום ואני באמת קמה, אבל התפספס. אולי ננסה שוב לחדד את זה עם איזה מבצע.

מזדהה ממששיפור

לא ברמה של סטירה. אבל כן זה מטריף ברמות. גם בין בן 5 ובת 3, הצקות סתם, לא כי כועס. והוא לא עוצר כשאני באה, רק אם אני תופסת אותו או מסיחה את דעתו. אולי זה קשר נורמלי בין אחים בגילאים האלו?

הגיוני שזה תקין.אונמר

אני כן הבנתי מיזה שאני צריכה להיות יותר זמינה באופן מלא

מזמן הבנתי את זה ולכל זה נשאר רק בשעות הבוקר שהם קמים לפני.

ילדים צריכים נוכחות הורית.

היתה תקופהריבוזום

לפני כמה שנים שהבן שלי גם היה מציק ומרביץ לאחותו (הגדולה דווקא), בלי שום פרובוקציה מצדה. וזה באמת היה משגע! אז אני יכולה להזדהות. מצד אחד יש את החינוך שלו, ושם אפשר לומר שנגיד שוב ושוב ואפשר להיות סבלניים אתו וזה יחלחל וכו' - אבל מצד שני יש את האחות, שכאמא שלה יש לי אחריות להגן עליה ולא לתת לה לסבול ממנו. אני חושבת שממש חשוב להבהיר לילד שלא מקובל עלייך שהיא תסבול בגללו ואת חייבת להגן עליה. אבל לא לעשות את זה בכעס עליו או הרחקה שלו - אלה שני דברים נפרדים.

זה דבר ראשון.

דבר שני, באותה תקופה הרגשתי די אבודה מה גורם לו להרביץ לה סתם כך. נרשמתי לקורס קצר של הבית להורות מקרבת "למה הילד שלי מתנהג כך" (או משהו דומה). בגדול הרעיון שהם מביאים הוא שכל התנהגות מגיעה מצורך כלשהוא שמחפש מענה. ולפעמים קשה למצוא בדיוק מה הצורך הזה, אבל חשוב לנסות לחקור: מתי ההתנהגות התחילה? (וזה יכול להיות: מאז שהאחות נולדה, כן?), מתי היא קורית? כשמי נוכח? ועוד ועוד שאלות שיעזרו לנו אולי בסוף להתחקות אחרי הסיבה (אפשר לחפש רשימה של צרכים באינטרנט, יש דברים שאולי אנחנו לא חושבים עליהם). ברגע שנבין מה עומד מאחורי ההתנהגות נוכל לחשוב על דרכים לספק את הצורך שמניע אותה וממילא ההתנהגות השלילית תדעך. ספציפית עם הבן שלי אני חושבת שהיה לו צורך גדול בשליטה כי זו היתה שנה עם המון שינויים: התחלת גן עירייה, הולדת אחות קטנה והמון שינויים שלא בשליטתנו בצוות של הגן (שכולו היה מקסים, אבל הרבה חופשות לידה ועוד). לא יכולה להגיד שהצלחתי מאוד עם לספק את הצורך בדרכים אחרות, כי הרבה מהרגשת הערעור הגיעה מחוץ לבית אבל זה כן עזר שהיה לי קצה חוט מאיפה ההתנהגות הזו מגיעה. ועם הזמן וההתייצבות של הגן גם ההתנהגות שלו נרגעה מאוד.

אולי יוכל לעזור לך. זה באמת מאתגר.

בהצלחה, והרבה נחת מהם!

(חידוד של משהוריבוזום

כתבתי "בלי כעס עליו". אני לא מתכוונת שלא לגעור בו. אני חושבת שכן טוב להיות תקיפים במקרים של אלימות. אבל יש הבדל ענק בין גערה ללא כעס, שמגיעה באופן נקי רק למען חינוך, ובין כעס אמיתי. גם ההורה וגם הילד מרגישים היטב את ההבדל... כאן זו רק דעתי)

נכון. משתדלת ולרוב מצליחהאונמר

אבל לפעמים לא וכן יוצא הכעס...

תודה.

תודה!! אמן.אונמר

מזדהה, אבל אצלי שמתי לב שזה קשור לויסותיום שני

חושי.

לחלק מההצקות כמו לקחת מוצץ - יש תוצאה שתופסים איתו, לוקחים ממנו את המוצץ... מה שנותן מענה לתחושה.

אז אם יש לי יכולת לתת לו אמבטיית קצף או משהו אחר שנותן מענה לתחושה ומרגיע אותו, רמת ההצקות יורדת פלאים

מפה בניק אחר..ברכה כפולה:)

אבל לרגל ההפתעה פתחתי ניק חדש

אז שבוע 7 ראינו דופק והכל,

והיום שבוע 10 הגענו לרופא (בנס שבעלי הגיע גם) והפתעה! יש 2 עוברים. פשוט הלם!!

אז קודם כל הייתי חייבת לפרוק פה

ודבר שני ממש אשמח לשמוע מבעלות נסיון, הרופא אמר שזה הריון מונו בי (אותה שליה) וקצת הרחיב על סיכונים, אז ממש אשמח לשמוע הרגעות שהריון כזה גם יכול להמשיך בטוב.. ובכלל על שבוע לידה, אם צריך שמירה וכו' (אני עובדת בעבודה פיזית)

וגם, עובר אחד התאים לשלב והעובר השני היה קטן בשבוע, קרה למשהי? יש לי ממש פחד שהוא לא יתפתח טוב..

ובכלל כל הרגעות על תאומים יתקבלו בברכה, יש לנו מלא פצפונים בבית תודה לה'!!

וואו מזל טוב! איזה מרגשקנקן שבור

אין לי ניסיון (רק חלום ;))

מקפיצה לך

תודהברכה כפולה:)

האמת שזה ממש לא החלום שלי, אבל ברגע שהרופא אמר את זה שנינו אמרנו מזמור לתחושה בכזאת שמחה😅

זה מופלא.מוריה

לא התנסתי בהריון כמו שלך. אצלנו זה ביבי.

אם ראו מחיצה, המצב יותר טוב.

יש כמובן יותר סיכונים כמו אנמיה, סכרת ורעלת הריון.

סביר להניח שתצאי לשמירת הריון.

ויש בדיקות שלא עושים בהריון כפול.

אישית ילדתי רגע לפני שבוע 37. אבל זה היה הריון תאומים קצת שונה.

היא עוד לא ראה מחיצהברכה כפולה:)אחרונה

רק מהמנח שלהם הוא אמר שזה נראה שהם לא באותו שק ממש.

שמירת הריון כי זה יותר כבד או כי יותר סיכון ללדת מוקדם?

ואם כבר, מתי יוצאת הבטן בהריון הזה? רגילה שעד שבוע 18 בערך אף אחד לא מנחש..

אני מרגישה בגיהנוםמטפחת:)

הפה שלי מלא פצעים-

כבר שבוע. הרופא טוען אפטות. יש לי בערך חמש עשרה חלק על הלשון חלק בחיך.-

כואב לי לדבר, לשתות. לאכול בכלל לא באופציה. הביא משחה זה לא עוזר. פשוט רוצה שירדימו אותי הפה שלי בוער

יאייי. זה נורא!!! 🫂אחת כמוני

אוי ואבוירקאני

תנסי חלב עיזים

וואי. איזה סיוט. מסכנה.רק טוב!

אם אני זוכרת נכון טחינה גולמית על בפצעים גם עוזרת.

ותשאלי את הצאט אולי יהיה לו רעיונות נוספים.

לרופא יש הסבר ממה זה וכמה זמן לוקח לזה לעבור?

וואי, חיבוק!מתואמת

לפני כמה שנים כשהייתה לי קורונה היו לי אפטות נוראיות-נוראיות, ברמה כמו שאת מתארת... (סובלת מדי פעם מאפטות, אבל לא ברמה הזו) ב"ה הן עבאו אחרי כמה ימים (נדמה לי עוד לפני שהחלמתי לגמרי מהקורונה)

יכול להיות שיש לך וירוס? עשית בדיקות דם?

תנסי לקנות עוד תכשירים שאמורים לעזור...

הלוואי שיעבור לך מהר!!❤️

לי אמרו זיהום ובסוף זה היה פטריה.מרימוש!

כשהגיעו לאבחנה הנכונה טיפות ניסטדין וכדו' פלוקנול או משהו כזה פתרו את הבעיה.

לקחו לך משטח? תחזרי לרופאהמקורית

רפואה שלמה♥️

יאא ♥️אונמר

אולי תנסי רופא אחר? איזה כואב זהה

תקחי משככי כאבים, כדי שתוכלי לשתות ולאכולרוח הרים

כמו שצריך. תרגישי טוב!

יש ארטיק מיוחד בשם לימזוררינת 24

שאמור לעזור לפצעים בפה…

החלמה מהירה!!

תודה רבה לכל העונות!מטפחת:)

אני באמת רוצה לחזור הבעיה שיש תור רק בשלישי והרופא תורן יש לי חוויה נוראית ממנו

תרופת סבתא מטורפתתתתותית11

חלב עיזים ישר מהעז, ממש לחלוב ולשתות או לגרגר ישר

היה לי ממש כזה אמנם בגיל יותר צעיר

ברמה שלא יכולתי לדבר

באותו יום הכל נעלם

ממה ששמעתי גם מהסופר זה סבבה.מוריהאחרונה

הבעיה עם חלב עיזים יישר מהעז זה חלילה העברת מחלות.

ירקות/פירות- שמירת טריות בקירורפינק ליידי

איך אתן שומרות על טריות של פירות/ירקות במקרר

מלפפונים. מה ר מאוד נרקבים, מנסה לשים במקרר עטוף בשקית ואז יש אדי מים שמרככים את המלפפונים , בלע שקית הם גם מהר מאוד כבר לא טריים

אני מדברת על טריות של מס ימים לא שבועות....

גם פלפלים קשים מאוד , מהר מאוד לא נראים טוב

הקטע גם שאצחינו אוהבים שהםירות והירקות לא רכים

אשמח לרעיונות איך לשמור את הירקות והפירות במצב מעוחה במקרר

יש חשיבות למיקום בתוך המקרר - במגירות יעודיותאלישבע999

לפירות וירקות.

הירקות בשקיות הניילון מהסופר, כאשר השקיות פתוחות ומאווררות.

המגירות עצמן מיועדות לפירות וירקות (כתוב באנגלית, vegetable and fruit. מקרר סמסונג ישן). אלו שתי המגירות התחתונות במקרר. אין זרימת קור ישירה על הדברים. וגם לכל מגירה, כשהיא סגורה, יש מעין תקרת פלסטיק מחוררת, חציצה ממשבי הקירור שיש במקרר.

זה מקרר עםפינק ליידי

מגירה תחתונה לפירות/ירקות -לא מהדגמים החדשים.

האם נכון, לשים נייר מגבת סביב הפירות ירקות?

כן, זה מה שרציתי להגיד לךאביול

לשים את הטלפונים בשקית עם נייר סופג..זה עוזר, אבל אם יש כמות של מלפפונים אז כדאי לפצל לשתי שקיות.

כמו כן, יש בסטוקים ואושר עד משטחים ירוקים כאלה לפירות וירקות...

מכירה מאוד את מה שאת מתארת

כל ירק צריך אחסון שונהDoughnutאחרונה

ויש סוגי ירקות ופירות שלא כדאי לשים יחד כי סוג אחד משחרר חומרים שמקריבים את השני, יש סרטונים ביוטיוב עם הסברים איך כדאי לאחסן.

ספציפית למלפפונים ששאלת כדאי לשים עטופים בשקית עם נייר סופג, כך הם נשמרים כמה ימים פריכים וטריים.

התלבטות תאורטית על הכנת הגוף ללידההרמה

יש אמצעים והמלצות שונות לקראת הסוף כמו: עלי פטל, עיסוי פרנאום, אמבטיית רוזמרין, נטילת שמן נר הלילה לריכוך הצוואר.

כמה שווה להשקיע בזה ולקחת ריסק שאולי הדברים לא הכי בטיחותיים שיש (בעיקר שמן נר הלילה)

וכמה לשחרר ולהאחז בזה שגוף יודע ללדת כשמגיע הזמן.

אני שומעת דעות לכאן ולכאן וקשה לי לקבל החלטה, אשמח לדעות

אני לא עשיתי כלום מזה האמתהמקורית

כנ"ליעל מהדרום

לק"י

אולי בהריון הראשון ניסיתי קצת לעשות עיסוי.

וטוב שלא התאמצתי לשוא, כי בסוף ילדתי בקיסרי.

ובהמשך גם קראתי שזה לא מומלץ.

ילדתי 4 ילדים בלידות רגילות בשכיבה על הגב, וב"ה רק באחת נקרעתי קצת.

2 לידות עם אפידוראל- באחת מהן נקרעתי קצת.

בשלוש לידות שפכו שמן שקדים בלידה עצמה.

ברביעית נראה לי שלא. או שלא שמתי לב....

(בדיעבד אחרי הלידה נזכרתי שלא הוצאנו את השמן מהתיק. אבל אולי השתמשו בשלהם. לא בטוחה. אבל זה משהו שכן הייתי עושה- זה לא מזיק, ונראה לי עשוי רק להועיל).

תלוי בעיני כמה קריטי לך המטרה (נניח לא להיקרע)ירושלמית במקור

עשיתי קצת עיסוי עם מכשיר פרימאם, וגם את האמבט רוזמרין קצת (בטעות קטפתי ממשהו מרוסס חחח שלא בריא, אבל לא נרשם נזק), והיתה לי לידה מדהימה כמו שרציתי בלי קרע או תפר אבל אין לדעת אם בגלל זה... אז השאלה בעיני כמה קריטי לך המטרה הסופית

נזכרתי שגם פטל לקחתיירושלמית במקור

מהניסיון שלי..חזקה בעורף

בלידה הראשונה ממש הקפדתי לעשות לפני הלידה עיסוי פרנאום, הבאתי ללידה הרבה שמן (שקדים נראלי🤔)

וזו הלידה היחידה שנקרעתי ובגדול🙈

בלידות הבאות, והיו הרבה ב"ה, לא עשיתי כלום ולא היו לי בכלל קרעים🥳 והיו גם תינוקות במשקלים גבוהים יותר💪🏻

קיצר, לא תופסת מזהה בכלל😅

וואי מעניין ממש . השאלה מה היה קורה אם לא הייתהרמה

והאם ילדת עם אפידורל/בלי? אולי היתה יותר הקשה למיילדת? היו תנוחות שונות? שווה קצת להעמיק בזה. זה כל כך מפחיד נשים בליגה הסיפור של הקרעים

לדעתי הפחד מהתפרים יותר גרוע ממה שזה באמתירדנית

והיה לי חתך בלידה ראשונה ובלידות אחרות לא.

כאב במשך שבועיים אבל לא משהו שמפריע לתפקוד, אם זה כואב מדי צריך לבדוק שאין תפר הדוק מדי.

לדעתי להשתגע אחרי כל מיני תכשירים ועיסויים שאולי בפני עצמם לא נעימים, ואז אולי להתאכזב אם בכל זאת יש תפרים זה גם מבאס.

אז תעשי רק מה שטוב ובע"ה יהיה טוב

תראי לי היה סיוטטטטטהרמה

ההחלמה היתה קשה קשה קשה

מתוך 4 לידות 2 היו מאוד קשות מהבחינה הזאת.

השאלה מה אפשר לעשות להמנע במידה ויש נטיה וכמה להשקיע בזה או להשלים עם זה

ובדקו את התפרים כשזה כאב כל כך?ירדנית

מה היה ב2 הלידות האחרות?

יש גם קרעים מאד רציניים..כל הישועות

יש בזה דרגות ומאחלת לכן לא להכיר את הרציניים.

הפחד לא תמיד יותר ממה שזה באמת

ברור שיש קרעים בדרגה גבוההירדנית

שלהם עוד יותר ברור לי שעוד שמן או עיסוי לא יעזרו, אלא עניין גנטי וגודל התינוק..

קרע דרגה 2 לא אמור להיות כזה נורא

לא אמור להיות אבל יכול להיותשמ"פ

מה שכן, מניסיון אם אחרי שבועיים זה לא משתפר ללכת להבדק

במיוחד אם זה מחמיר

ולפותחת - לידה ראשונה עשיתי עיסויים גם עם מכשיר היה לי 3 תפרים בדרגה 2

לידה שנייה עשיתי הרבה פחות נקרעתי פחות למרות שהתינוק היה יותר גדול

בשניהם שפכו לי שמן בכמויות מה שכן בשני לא הפסקתי לחפור להם שממש יעזרו לי עם זה כי בלידה הראשונה תפר אחד הזדהם ותפר אחד לא תפרט טוב והייתי צריכה ניתוח ו

לא צריך לחכות שבועיים, לפני שחרורירדנית

לבקש שיסתכלו אם אפשר לפתוח תפר זה מאוד מקל

אוי היה לי יותר כואב מהצירים והכלנעומית

כאב בסדר הזה

תפרים

הנקה

צירים ולידה

בלידה הזו הייתה בלי אפידורלחזקה בעורף

בכל הלידות אני יולדת על הגב.

חלק עם אפידורל חלק בלי….

הסיבה היחידה שעולה לי, זה אולי בגלל שהעובר היה עדיין מאוד מאוד גבוה, למרות שהייתי בפתיחה מלאה והייתי בלחיצות הרבה מאוד זמן ובשלב מסוים המיילדת עזרה קצת לתינוק, כדי למנוע מצוקה ומשכה אותו. אז הגיוני שזה גרם לקרעים.

מסכימה איתך שהתפרים זה סיוט, בלידה השניה הייתי בהלם מההבדל עם תפרים או בלי תפרים.

לי אישית היה ממש סיוט ומגעיל לעשות עיסוי כל פעם, ואז בזמן אמת ראיתי שזה לא עזר לי בכלל אז לא חשתי שום צורך לעשות בלידות הבאות.

חושבת שאם לא מפריע לך, תעשי, מה תפסידי?

לא הייתי משקיעה בטירוף ובטח לא עושה דברים לא בטיחותיים.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות, הכי חשוב❤️

אני ממש מאמינה שתה עלי פטל ושמן נר הלילההתייעצות הריון

שהלכתי בכמוסות עזרו משמעותית. אין לי למה להשוות כי בכל הלידות (והיו כמה וכמה) הקפדתי על זה, אבל ב"ה בכולן הצוואר היה רך והלידה התקדמה במהירות

אני אישית לא עשיתי שום דברהשם שלי

והיו לי לידות טובות.

הראשונה היו תפרים, ובאחרות לא.

כל מה שכתבת בטיחותי אם עושים אותו נכוןאמא לאוצר❤

ולא יכול לעשות שום נזק... הוא אולי לא יועיל אבל גם לא יזיק. הכל תלוי כמה זה חשוב לך וכמה השתדלות את רוצה לעשות.... זה דברים שיכולים לעזור ויכולים גם לא❤️ לא ממליצה להשתגע, כן להשתדל בגדר האפשר

לגבי עיסוייעל מהדרום

לק"י

יצא לי לקרוא בפורום שיש מי שאומר שזה לא מומלץ, שזה יכול לגרום לעור להיות פריך יותר ולהיקרע. ושמה שמשפיע זה סוג העור ולא העיסוי שעושים.

לזכרוני כשזה עיסוי ידני.במכשיר (פרימאם למשל) זה לאירושלמית במקור

אה וזוכרת גם שמה שמסוכן קצת זה הבלון (מכשיר אחר)ירושלמית במקור

לא יודעת. במה ששקראתי דובר על עיסוי בכללייעל מהדרוםאחרונה

לק"י

לא פירטו איזה בדיוק.

אני לידה ראשונה עשיתי מלא עיסוייםובסוף ילדתי קיסרידיאן ד.

לידה שניה לא התאמצתי בכלל, היו לי מספיק חששות ופחדים בלידה

ונקרעתי חבל על הזמן (דרגה 2) וההתאוששות היתה די קשה.

אני אישית לא כזה מאמינה שזה עוזר כל הדברים,

בעיניי לנסות ככה בכייף, מה שמרגיש בנח ובסבבה

בלי להיות היסטריים.

שוב לגבי כיתה א'אובדת חצות

אני עדיין מרגישה מעורבבת מהם מאד

יש להם המון חוויות שצריך לשתף ולהכיל , סיפורים לשמוע, עניינים לטפל בהם, שיעורים לעשות.

אנחנו מתמזמזים יחד עם כל המטלות והמאבקים איתם בסדר ערב (לנו יש אידיאל לעשות שיעורים לפני טלויזיה או להתקלח מוקדם ולסיים עם זה- להם יש תוכניות אחרות רוצים זמן מחשב ומסך וכו) ואיכשהו אנחנו גם משקיעים בהם בקריאת ספרון או להביא חבר או לעבוד על קריאה או אנגלית וכל זה מאד לוקח זמן ומגיעים ל11 ועוד לא עשינו כלום ויש כלים בכיור.

פתאום אין לי זמן לספורט אפילו ולדברים שבעבר היה לי זמן.

ושוב אני סביבם מאד ואין לי רגע לעצמי.

אפשר לו"ז ערב עם ילדי כיתה א (מאמהות לילדי בית ספר) בלי להתמזמז אבל גם לא להיות מדי נוקשים? כלומר להביא בחשבון שילד שחזר עייף ורעב מיום שלם וצהרון לא ירצה לעשות שיעורים מייד? אשמח ללו"ז של שעות והצעות מה לעשות בכל זמן מה אתם מאפשרים ומה לא.

סליחה על החפירה ותודה על ההכלה

תודה!!!

מה קשור אנגלית בכיתה א?רינת 24

למה להעמיס סתם?

אצלנו אין כמעט שיעורי בית. רק בשבת יש דף קריאה ובמהלך השבוע 2-3 דפים בחשבון. הילדה עכשיו בכיתה ב' והיא קוראת מצוין אז כנראה שזה עבד…

מציעה לך לדבר עם המורה ולברר איתה מה קריטי בשיעורי בית ומה אפשר לוותר.

הלוז אצלנו:

16- חוזרים מהצהרון

עד 18- חבר/חוג/מסכים/פארק

18- ארוחת ערב

19- שיעורי בית (אם יש, בדרך כלל אין)+ מקלחת

20- זמן התמרחות לצערי…

21- לישון

אצלנו יש המון שיעורי בית ואין חיה כזאת לא לעשות.ואז את תראי

בגלל זה אמרתי לתאם עם המורהרינת 24

לדעתי האישית ומניסיוני עם שני ילדים אין צורך בכל כך הרבה שיעורי בית בכיתה א… זה ממש צער בעלי חיים… חחח

(בניגוד לגילאים גדולים יותר שלדעתי צריך הרבה יותר לתרגל מתמ' למשל ממה שנותנים אצלנו)

הייתי מורידה עומסנעמי28

מילא הייתם שמחים ומאושרים עם ההעשרה הזאת.

אבל נשמע שזה לא עובד לכל הצדדים.

גם ככה עמוס, גם ככה המעבר בין גן לכיתה קשוח, גם ככה תאומים, גם ככה יש אתגרים שלא קשורים, למה להעמיס?

זאת לא שאלה רטורית, תשאלי את עצמך בכנות מה מניע אותך לדחוף אותם לעוד ועוד?

זה דומה לדרך שאת גדלת? זה תנאי בעינייך להצלחה עתידית? זה גורם לך להרגיש אמא משקיעה וטובה יותר (וללוא זה, מזניחה)? , העתיד שלהם מלחיץ אותך?

אולי את דורשת מעצמך הרבה ומצפה דרישה דומה גם מהם?

ולמה?

באמת תשאלי את עצמך מה גורם לך למרדף הזה, כדי שאם העומס קורה שוב, תזהי על מה זה יושב.

אם זה היה בשמחה ובטוב, אז הכל בסדר, אבל זה לא.

הרבה יותר משמעותי בהתפתחות ילדים בגיל הזה זה סביבה רגועה, בית שאפשר להתפרק בו, אמא רגועה, זה נותן ביטחון רגשי שהוא יכתיב את ההצלחה העתידית שלהם יותר מכל תחום העשרה בכיתה א'

רגעים משפחתיים וחוויות חברתיות מעשירות הרבה יותר מכל עוד תוספת לימודית.

היה להם יום ממש עמוס ורווי לימודים, די הגיוני שירצו לפרוק לחץ.

כשאת חוזרת מהעבודה לא מתחשק לך רגע שקט וקפה?

לילדים פי כמה.

אם השיעורים לא ליום שלמחרת, אין צורך כל יום, גם לא נורא אם לא הכל יעשה בשלמות, וכל שאר התוספות להוריד כרגע.

אצלנו היה בערך ככה:טארקו

חוזר ב16 מהצהרון

זמן חופשי, משחקים, מחשב, לצאת החוצה לגן שעשועים וכאלה.. מה שזורם

חמש וחצי בערך אפילו לכיוון שש עשינו ש"ב, לא היו הרבה ולא נמרחנו עם זה אבל גם אם בחר שלא השארנו את המאבק למול המורה ולא מולנו. היה בעיקר בקריאה.

18-18:30 ארוחת ערב(קלה. לרוב משהו מבוסס על פיתות) לוקחת בערך חצי שעה ולפעמים פחות מזה

מקלחות מהירות, יוצאים עד 19 ורבע מקסימום

ולמיטה עם סיפור/פודקאסט/מוזיקה.

פעם בשבוע(לרוב מוצש כדי להתחיל את השבוע בטוב) עוברים על הקלמר והילקוט לראות שהוא מסודר

מערכת לא ממש היה בכיתה א כי פשוט היה צריך להביא חשבון ועברית כל יום והשאר נשאר בכיתה.

אוכל ארגנו אחרי שהוא הלך לישון אבל הוא באמת היה במיטה עד 20 במקסימום.

אני דווקא לא מרגישה שנכון לעשות שיעורי בית מיד כשחוזרים מבית הספר. נכון שככה זה "קל יותר" מצד לזכור ושזה לא ייבלע ביום

אבל ממש רואה אצלנו, וגם זוכרת עלי כילדה ועל אחים שלי, שחוזרים מאוד מוצפים מיום שלם מחוץ לבית שהוא מאמץ מנטלי גדול מאוד

וצריך זמן רגיעה והפסקה לפני מאמץ מנטלי נוסף... יש ילדים שזה בסדר להם אבל לדעתי לרוב הילדים זה נכון ולכן העדפנו שזמן ש"ב יהיה לקראת א.ערב ולא מיד כשחוזרים.

הבת שלי בכיתה א בבית ב2, יש לה ש.ב כל יוםרקלתשוהנ

אבל המורה לא נותנת משהו שלוקח יותר מ10 דקות. אם שתי מורות נותנות, זה רבע שעה מקסימום.

אני לא מבינה את התיאור שלך אז נראה לי שמשהו בתנאי הפתיחה שלכם שונה בהרבה.

מאיפה הגיע האנגלית? הם לומדים אנגלית בכיתה א??

מניחה שאם היתה חוזרת ב4, גמורה מותשת ומוצפת בהרבה, היה לה קשה הרבה יותר לתת מהזמן שנותר לה לשבת שוב ללמוד

לא הייתי עושה שום לוז עם ילדות הכיתה שלה אם היא מגיעה ב4, אין לה שום צורך לראות שוב חברות אלא רק להירגע בבית ולנשום.

יש מקומות שלומדים אנגלית בכיתה א'יעל מהדרום

לק"י

אבל אצל הילדים שלי זה היה קליל. בטח לא כולל חזרות וש.ב.

לוזהמקורית

חוזרים ב16

מסספרים איך היה, מנשנשים משו

משחקים

לפני ארוחת ערב אם יש שיעורים - עוברים על זה (לא יותר מ10 דק רבע שעה בדרכ)

ארוחת ערב+ מקלחות

זמן פטפוטים

20 לישון וביי

אחרי השעה 16 מבחינתי זה הזמן להיות בבית.

לפני שנתיים היה חוג לכל אחד אבל זה היה עמוס מדי

הבת שלי התחילה לבקש להיפגש עם חברות. אני אאפשר לה פעם אחת השבוע, אבל במקביל אבהיר לה שהחברה נמצאת איתה בכיתה כל היום וזה מספיק בעיניי וזה ממש לא הולך לקרות על בסיס שבועי

בעלי דואג להפגיש את הילד למשחק כדורגל עם חברים פעם ב3 שבועות

זהו

אצלנו השב יכולים לקחת 20 דקות, ילד1מנגואיתאחרונה

המורה אמרה שאם לוקח יותר מ20 דקות ,להפסיק ואם קורה כמה פעמים לדבר איתה והיא יכולה להוריד לילדים באופן ספציפי

אנחנו עושים בדרכ שב אחרי ארוחת ערב כי אז גם אני וגם בעלי בבית ונוח שאחד יושב איתו וההורה השני עם השאר/מקלחות וכו

אמהות לצמודים?עיונית

אז מסתבר שאני בהריון.

לא רציתי את זה, מבחינתי מינימוםם עוד שנה...

והתינוק שלי עדיין תינוק! הרגע חגגנו לו שנה, הוא לגמרי יונק ועוד ישן איתי..

השנה הזאת הייתה לי ממש אינטנסיבית עם התינוק. איך עושים את זה כשיש גם פעוט בן עוד לא שנתיים?

אני אשמח לעצות, טיפים, ועידודים שזה שווה את זה 🥲

תזכרי שעוד 9 חודשיםהשקט הזה

התינוקי כבר יהיה ממש פעוט. ירוץ, ידבר במידה מסויימת.. 9 חודשים של הריון זה המון זמן בהתפתחות של תינוק/ פעוט

גם לי קרה, כשהקטן שלפניו היה בן שנה נכנסתיהתייעצות הריון

להריון עם התקן והרגיש לי שהוא ממש תינוקי. היה קשוח באמת, יכולה לעודד אותך שגיל שנה ותשעה חודשים שונה מאוד מאוד מגיל שנה! אמנם עדיין הרגיש לי שהוא תינוק שלי, אבל הוא כבר הלך, דיבר קצת, הבין המון וקיבל את התינוק בשמחה ואהבה.. התינוק שנולד מתוק מדבש, אבל ברור שזה דורש ויחסית צמוד.. תני לעצמך זמן לעכל את האירוע.. מקווה שתתחזקי ותצליחי להכיל את זה בטוב. מוזמנת לפרטי אם תרצי

יש לי צמודים ואחכ לא צמודיםכורסא ירוקה.

ההתחלה עם צמודים קשה, זה ברור, אבל קודם כל את עדיין בתוך הלופ, זה לא להתחיל מאפס עם תינוק (בניגוד ללא צמודים שהיה לי יותר קשה מהבחינה הזאת), ושתיים זה משתלם ממששששששש.

בהתחלה כשאמרו לי שזה משתפר לא האמנתי בכלל, אבל וואו! איזו קרבה ואיזה כיף זה כהורים לראות את הכנופיה הקטנה 🤣 והם ממש חברים ואכפת להם אחד מהשני וחווים חוויות דומות וזה מהמם.

הטיפ הכי טוב הוא לקחת עזרה בהתחלה בלי להתחשבן, לדאוג גם לזמן אישי עם הגדול ולשמוח בעצמך בשבילו על המתנה המופלאה שהוא מקבל שהיא האח החדש (זה ממש לא נאמר כביקורת והגיוני שאת בהלם ומאוכזבת. הכי נורמלי וטבעי. הכוונה היא לא לשמוח שקרתה לך "תקלה", אבל גם אם בשבילך זה קושי בשבילו זה דבר מופלא אז לנסות לראות את הפן הזה ובו להשתדל לשמוח)

אצלי הרווח בדיוק ככהרקאני

וההבדל בין גיל שנה לשנה ו9 הוא ענק

כשילדתי היא כבר ממש הייתה פעוטה

כן זה לא קל

גם הריון עם תינוקת זה לא קל

ובסוף הם כן דורשים שניהם

אבל זה ממש בסדר

הרבה פחות קשה ממה שחשבתי שיהיה

לי יש צמודים במרווח של שנהקל"ת

ההתחלה קשוחה, אבל ב"ה הם גדלים והם החברים הכי טובים😊

לי יש מרווח של שנה וחודשייםהמקורית

זה באמת יהיה קל יותר ככל שיגדלו. עד אז תחעזרי במי שניתן ובמה שניתן

בשעה טובה♥️

שנתיים הפרש זה צמוד?שושנושי

בהתחלה כמובן שהיה מאתגר, בהריון לא היה לי קל בכלל.

אחרי הלידה הייתי חייבת שבעלי יהיה נוכח כי לא הסתדרתי לבד.

היום?

הגדות בן 4, הקטן בן שנתיים - ואני פשוט מודה על הילד הזה שהצטרף אלינו בתזמון הזה.

המון כוחות!

עוד לא מניסיון אבל כמוךאנונימיות

עד עכשיו פערים של שנתיים וחצי ושלוש וחצי.

ופתאום הריון מפתיע .. יהיה ביניהם שנה ו10

אני רק יכולה להגיד שההבדל בין גיל שנה לשנה וחצי ועוד יותר שנה ו9/10 הוא עצום.

ממש פחדתי בתחילת ההריון גם שלי היה הכי תינוק יונק ומשם איתי והוא גדל.

אני כבר מתחילה שישי ומצלילה לראות איך זה קורה.

לפני שלושה שבועות נגמל מהנקה...

ובכללי הרבה יותר עצמאי תקשורתי הוא כבר מבין הכל!

ליooאחרונה

צמודים היה קשוח מדי

על סף הבלתי אפשרי

והעצות שלי

לדעת שזה קשה מדי

לא לצפות להסתדר לבד

לחפש כמה שיותר עזרה וחלוקת עבודה הגיונית

אפשר סקר הריוניות? 😍 איזה שבוע ואיך מרגישות?הרמה

וואי ממש מתסכלשמ"פ

זה אפילו מכעיס, אני התלוננתי גם על כאבי גב בגלים והרופא ממש צחק עלי שאם זה היה צירים הייתי כבר יולדת ושאני היסטרית וזה הרחם שגדלה וכו'... כמה שבועות אחר כך הייתי עם שמירה התמיכה ....

וב"ה שימשיך כך! בע"ה תזכי ללדת בזמן !