נשמע לא תקין האמת.

אסור להשלים עם מצב שבו הזוגיות כ"כ שברירה.

מציעה לך להסתכל על זה במבט מבחוץ ולזהות פה משהו שמצריך עבודה וטיפול.

האם הוא צפוי לחזור למילואים בקרוב?

אם לא, כדאי להתחיל טיפול זוגי.

לא כדאי לחכות למשבר שיגיע אלא להכין את עצמכם קודם.

מילואים ארוכים גובים מחירים כבדים.

ואולי כדאי לדחוף אותו לטיפול אישי, לא יודעת אם קשור למילואים או לא, אבל רגישות שלו ברמה שלפרק בית על קריאת הודעות שלא היו מיועדות אליו,

זה אמנם מאוד פוגע, אבל לא ברמה של לפרק בית. לאדם בריא אמור להיות חוסן מנטלי להצליח להתגבר על זה.

אולי הבעיה שאת לא משתפת מספיק בקושי ומצטבר שם?

לא חכמה לדעתי לומר זהו ניקיתי, על מה כעסתי.

כעסת על משהו, התבטאת כפי שיצא.

לא הייתי קוברת את התחושות חזרה פנימה, אלא מפרקת ומתקנת.

לצורך הדוגמה אם הלחץ מהדד ליין של ניקיון בבוקר כי הבית הוא גם המקום של קבלת תינוקות, אולי זה מחיר גבוה מדי, אולי צריך להביא מנקה.

אני לא יודעת מה הפתרון הנכון לכם, אבל המסקנה צריכה להיות שונה לדעתי.

בהצלחה בכל מקרה בחזרה לשגרה והלוואי ובזכות מסירות הנפש שלכם תתברכו בהרבה סיעתא דשמיא שתלווה אתכם ותזכו לשפע של ברכה והצלחה ביניכם ובכל מעשה ידיכם!

אבל יש דברים שכשאתה שומע אותם הם לא ימחקו לך מהראש

כי הם לא מנוסחים באופן שמשאיר לך את האחיזה הרגשית ..ומערערים מאוד את הבטחון שאוהבים אותך

אני הרגשתי שמה שכתבתי ..וזה לא הלמה לא סידרת..זה שטויות...

אבל כל מה שכתבתי מעבר... יכל מאוד לפגוע בבניה הזוגית שלנו כי זה לא משנה כמה היתי מתנצלת כתבתי שם דברים מאוד פוגעים... שבחיים לא הייתי מתנסחת ככה מולו

אנחנו בברור ביננו..ונערזים גם בטיפול לפעמים..אבל נאשר שם נקודה שלא פתירה כרגע ומכאיבה לי מאוד

וגם לו

והז נמצא שם ברקע

ויש ביננו קשר מאודד טוב כל השנים

אבל הדבר הזה כרגע מערער ופוגע הרבה בתחושות

בסוף נעבור את זה אולי

אבל בינתיים

כן הודעה כאזת היתה ממש מרעידה פה את הקירות בעומק הפגיעה

כי זה יכול לצוף גם בהקשרים אחרים.

גם זוגיות טובה הרבה שנים יכולה להתפרק בגלל משהו שלא מטופל נכון,

את כתבת את שעל ליבך, הוא היה עלול לקרוא את זה, היה עלול לפגוע בכם ברמה קשה מאוד מאוד.

צריך להבין היכן שורש הבעיה ולטפל לפני שזה יצוף שוב בדרך אחרת.

אולי בהזדמנות תשתפי אותו שזה מה שקרה (בלי לשחזר את הסגנון אלא רק עצם זה שכתבת לעצמך הודעת פריקה ובטעות שלחת לו) ואת החשש שלך מהתגובה ותנסו להבין מה אפשר בהתנהלות לעשות אחרת על מנת לא להגיע למצב אפילו קרוב.

איך בשיעורי נהיגה אמרו לנו, לפני תאונה תמיד יש  "כמעט תאונה".

הכמעט תאונה הזו לדעתי מצריכה מבט עמוק יותר על המקרה.

הוא לא אחד שכועס או מתקיף אף פעם

פשוט הוא וגם אני מאוד רגישים ועדינים

ויודעת שהיה פשוט פוגע בו רגשית

מאוד

גם בי הז היה פוגע מאוד

לא פוחדת מתגובה

בסוף זה כמו שתקראי מה באמת מי שאת הכי זקוקה לאהבה ולהערכה לשו חושב עליך עמוק בפנים.

כמובן זה רק חלקי ולא הכל כי הוא חושב גם המון דברים טובים

אבל רק לדעת שזה יושב אי שם

ונוגע בנקודות רגישות

זה הופך את הבטן

קשה למחוק את זה מהלב ולהחזיר את הבטחון

וכן כרגע המצב ביננו בסדר גמור ביום יום

אבל הלב שלי תמידית כבוי וכאוב כי הוא מרגיש שלא שומעים ולא מקשיבים את מה שהוא אומר. למרות שאמר מליון פעם...

שרוצים בעצם שהוא יהיה אחר..ואת מה שאין ביכולתו דוקא..

זה מורכב וזה לא עוזר כל האלף ישחות

אז כן המצב כרגע עדין מדי כדי לספוג עוד

אה וזה כמובן לא קשור כלל לענייני סדר ונקיון..זה כלום בעיני..

שאי אפשר לשנות בן אדם וכשאומרים לו מה הציפייה למרות שזה לא הוא, זה עלול להזיק יותר מאשר להועיל,

אבל גם לא להגיד מה שאת מרגישה לא הוביל למקום טוב, עובדה מה שכמעט קרה.

אולי הנקודה היא לא זוגית אלא אישית אצלך, איך את את מיישבת את הסתירה בין מה הלב שלך רוצה להגיד, לבין מה שמתרחש במציאות.

והגיוני שהניקיון זה לא שורש הבעיה, אלא רק הטריגר.

זה מסוג הדברים שהם עבודת חיים,

אבל המסקנה מהאירוע יכולה להיות למשל שסגירת הלב היא לא הרמטית, וכשזה יוצא החוצה, זה יוצא בעצמה גבוהה ולכן דרושה פה אסטרטגיה אחרת בטווח הארוך כדי למנוע זעזועים מהסוג שכמעט קרה.

אני לא באה להגיד מה שורש הבעיה ומה הפתרון,

אלא להגיד שאירועים כאלו באים ללמד אותנו משהו עמוק יותר בד"כ.

יכול להיות שכרגע הכל עדין ושביר ולא כדאי לעשות שום צעד, ועדיין עצם הסקת המסקנה, עוטפת את המקרה עם תובנות לעתיד, מתי שיתאפשר שיבואו לידי ביטוי.

ומשתפת ואומרת מפורש כל מה שמרגישה

הוא זה ששתק כל השנים ועכשיו כשפתח ודיבר את עצמו אוטם את הלב לא בכוונה רעה

כי התחושות שלי מאיימות על מה שהוא הכי זקוק ורוצה

אז כמו לא במודע לא מקשיב למה שאני מרגישה

איפה שקשה לי זה כאחלו המניעה לאושר שלו מבחינתו

ואני מנסה ובאה לקראתו בכל מה שיכולה

ואמרתי לו גם את זה ..בדמעות..

רק תקשיב באמת רגע.בנפרד מהסיפור שלך.

והוא ניסה

אבל זה לא נספג שם

לא מחפשת שישנה את המציאות המעשית

אבל רק להרגיש שמישהו שומע את הקושי שלי שהוא לגיטימי

אני בטוחה שהוא לגיטימי ואמיתי

אבל הוא מקבל רק התעלמות וביקורת

אז הלב כואב

ותודה לך את כותבת ממש דברים חכמים ונכונים

ממש מעריכה

זה פשוט מורכב מדי 

לי באופן אישי יש יומן, פנקס קטן שאני כותבת בו בכתב ידי השכוח, כשאני רוצה לפרוק את לבי. הרבה יותר בטיחותי (חוץ מהפעם ההיא אי אז כשהייתי נערה ואחותי הקטנה החליטה לקרוא ביומן שלי... אבל בעלי כמובן מכבד אותי )

ודרך אגב - בקשר לסדר בבית - אני כבר מזמן ראיתי שלרוב לגברים פשוט "אין את זה". אני מבקשת מבעלי לסדר קצת את הבית כדי שיהיה אפשר לדרוך בו - הוא פונה לשטוף כלים... כי זה פשוט הכי קל ומוגדר. לאפס את הבית זה פשוט לא ביכולות הטבועות בדנ"א שלהם🤷‍♀️ וגם לא להשאיר אחריהם נקי... (דרך אגב, ביקשת ממנו בפירוש שיסדר את אותה ערמה שהשארת?)

אז כן, ניקיון וסדר כוללים זה בתחום האחריות שלי (יכולה לבקש את עזרת שאר בני המשפחה, אבל חוץ מהבת הגדולה, אולי, אף אחד לא יצליח בזה לגמרי...) ואני הולכת לישון מאוחר מאוד בשביל זה...

אמנם אני לא עובדת בעבודה מתישה שדורשת ניקיון כמו אצלך, אבל עדיין באמת עייפה במשך היום בגלל זה ומתקשה לעבוד

בכל אופן, שמחה בשבילך מאוד שנמנע האסון הזוגי שלכם, ומאחלת לכם רק טוב ושמחה ויציבות זוגית ועצמית!❤️❤️❤️

ונראה לי את בציפייה להיות מושלמת ולא לבטא שום כעס מולו.

מודה שאני לא הייתי מסוגלת.

מותר לך לכעוס ולהתעצבן מזה שנטל הבית עלייך ושהוא פטור מזה כי הוא גבר. וואלה, זה מכעיס. זה לא כייף. זה לא פייר.

הוא יודע שככה את מרגישה?

יש הבדל בין לקרוא הודעות שחורות עליו,

לבין זה שהוא ידע שאת כועסת ולא טוב לך ככה.

את כותבת שכבר ניקית וסידרת הכל ושכחת למה כעסת.

שאני יכולה ממש להזדהות עם זה.

אבל הלב לא שכח.

ולפעמים זה יוצא בצורה של קור וריחוק

ולפעמים זה יוצא בצורה של ניתוק מהגוף במצבי אינטימיות

ולפעמים זה יוצא בכעס עוד יותר נורא בפעם הבאה

שימי לב לדפוסים ביניכם.

זה לא הנקיון והסדר

ולכן זה לא מה שמכעיס אותי באמת

כי בסוף הוא כן משתדל לעזור בכללי בדברים אחרים..

ואני לא מצפה ממנו סדר..זה באמת משהו שלוקחת על עצמי..

אתמול ספציפית ביקשתי מפורש בקשה קטנההה וכן בלב ציפיתי שלפחות יכניס מדיח שזה כלום

אבל בסדר

לא על זה אני באמת כועסת

גם מה שכתוב בהודעה זה לא הסדר

זה בעצם

כעס ומרירות שיש לי בלב כל הזמן בגלל סיבה מסוימת

וזה רק הטריגר שלה

ואת הסיבה עצמה

הוא יודע

אבל סוג לש לא באמת מכניס ללב

לא מרוע

הוא עסוק בעצמו ובלהשיג את מה שהוא זקוק וקצת לא רואה אותי בדרך

ואמרתי הכל והסברתי הכל

ואין זה כמו קיר

זה לא עוזר כלום

וכל הכבוד לפותחת, זה ממש חשוב!!

לפני כמה שנים כשעוד לא היתה אפשרות למחוק מה שנשלח בווטסאפ, כתבתי לבעלי משהו ממש חריף על המשפחה שלו. אחר כך שמתי לב שהקבוצה של המשפחה שלו היתה שורה מתחת להתכתבות איתו כך שבקלות זה יכל להשלח אליהם... הייתי הורסת לעצמי את הקשר איתם לכל החיים ופוגעת בהם כל כך עמוק. נעצרה לי הנשימה לכמה שעות ועד היום כשאני נזכרת בזה אני נחנקת. למדתי לא לכתוב בווטסאפ דברים חריפים וכל כך להזהר עם זה, לחשוב מאה פעמים לפני ששולחים... גם היום כשאפשר למחוק, מישהו יכול לקרוא לפני שמוחקים...

מהכותרת הייתי בטוחה שזה משהו של תחזוקה שגילית ברגע האחרון,

כמו ארון חשמל שרוף...

שאולי מעוצמת הזעזוע מה'כמעט' הבנתי שזהו..אני צריכה כן לדבר שוב ולא לשמור בלב

ויצא לנו זמן לבד בנסיעה והיתה שיחה הרבה יותר כנה ומועילה יותר

(ושוב לא קשור בכללל לנקיון וסדר זה לא הנושא)

אז במובן מסוים יצא מזה טוב.

רק תוהה לעצמי מה הלאה

כי ממש אוהבת לפרוק לעצמי לפעמים בווצאפ

וכותבת גם במחברת אבל לא תמיד זה זמין ומהיר ככה

אבל באמת מפחדת לעשות כאלה טעויות

או שתכתבי במייל או בפתקים.

ואחרי שהחלפתי כמה פלאפונים בשנים האחרונות וכל הפתקים נמחקו, אז זה ממש נחמד שזה מגובה...

כותבת באפליקציה הזו גם שירים ורעיונות לסיפורים, וכך יודעת שהם לא ילכו לי לאיבוד...

איזה דברים לארוז לשבת🤣

לא מוכשרת כמוך

אבל בזמנים נדירים כשאני כן כותבת דברים אישיים זה כיף שיש את זה.

כי לא אכפת לי שהן יימחקו כשהטלפון יתקלקל...

מנסיוני, בתור אחת שגם פורקת בכתיבה ומקבלת פרופורציות, ולא הרגיש לי נכון לשמור את זה לעצמי וגם חששתי להיות במתח שיום אחד הוא יקרא את הטקסטים, שיתפתי את בעלי בכלי הזה מאז תחילת נישואינו והסברתי לו שזה הדרך שלי לעבד את הרגשות שלי

בהתחלה הוא הסתקרן וביקש שאראה לו. הראיתי לו פעם או פעמיים אולי קצת יותר לא זוכרת, הוא קצת היה בשוק, דיברנו על זה וזהו.

מאז ועד היום הכלי הזה לא סודי ואני לא חיה בחרדה שהבית שלי יתפרק אם בעלי יקרא.

וכן, יצא ששלחתי לו בווצאפ בטעות כי גם אני אוהבת לכתוב בווצאפ והוא לא נבהל ולא התחרפן אלא הכיל.

אני כן תמיד עם יד על הדופק שאם יש משהו שאני רוצה לשתף אותו, לא לברוח אלא לשתף במילים של ממש או לכתוב הודעה מנוסחת קצת יותר טוב.

אבל אני עושה את זה לכתחילה.

כותבת את ההודעות הלא מסוננות ולא מצונזרות לבעלי.

אני מתחילה את ההודעות האלה במילים- אני בסערת רגשות כרגע, צריכה את עזרתך.

הסיכום ביננו שהוא מוחק את ההודעות האלו בלי לקרוא,

והיות וזה נורא מסקרן מה כתבתי- אני אחר כך צריכה לכתוב את הדברים בצורה עדינה ונעימה, ולהוסיף 2 דברים טובים (אם זאת היתה פריקה עליו אז עליו, ואם על היום שהיה לי אז דברים טובים שהיו היום וכן הלאה)

ראינו שזה כלי שמאפשר לי לפרוק, להגיד לו את הדברים אחר כך בצורה טובה ונעימה,

ולו לראות שאני בסערת רגשות קשה ולעזור לי איתה ולא סתם שאני אתמרמר בתוך עצמי.

זו בדיקת דם פשוטה, תבקשי הפניה.

וקשוח להיות עם מחסור קבוע של B12... מקווה שתצליחי לעלות אותו כמו שצריך במהרה...

תודה!! אבדוק את זה!

מטופל ויש כבר התקדמות? כי חוסר בb12 הוא גורם מובהק לעייפות

באופן אישי אחרי התקופה הכי עייפה בחיים שלי גיליתי שחסר לי b12, וכשהצלחתי להעלות משמעותית העייפות התמידית שהייתי בה נעלמה.

מההריונות בגלל ההיפראמזיס....

אז מקבלת די קבוע... מתישהו בקרוב אמורה להיות לי עוד בדיקה לראות מה המצב שלו

וראיתי עכשיו שמתואמת כתבה לך..

בדיקת דם פשוטה. Tsh זה מה שבודקים...

כל יום לאכול כף

בסלט, ביוגורט וכו...

חוץ מזה

יש גם תערובת פירות יבשים שממש עוזרת לאנרגיה

של דוד קאפח

ללא עצירות ותופעות לוואי...

100 גר´ שומשום לא קלוי-מלא,

100 גר´ צימוקים כהים,

100 גר´ תאנים יבשות,

100 גר´ שקדים קלופים,

100 גר´ תמרים,

8 אגוזי ברזיל.

לטחון את הכל טוב טוב (יש חנויות שמוכנות לטחון את הרכיבים הקשים)

ולאכול כף בבוקר וכף בערב.

(ד.א. זה גם ממש טעים=) )

בהצלחה ותרגישי טוב!

את בטח מכירה להיות בשמש, לעשות קצת התעמלות וכו....

אגיד, שבעיני זה כן הגיוני.

ברור שטוב לבדוק בדיקות דם וכאלו

אבל

א. שינה לא רציפה, ממש משפיעה על איכות השינה. פעם אחת (ובטח שלוש), לא באמת מאפשרות שינה טובה. ואז, גם אם יש לך פעם פעמיים בשבוע שאת כן ישנה לילה, זה לא מספיק. כי יש משמעות לרצף של ימים שבהם את ישנה טובה, וזה לא שיום אחד יכול לחפות על כל השאר.

ב. מה את עושה במהלך היום? אם את רוב הזמן יושבת או בעבודה עם מעט תנועה, ממליצה להוסיף ספורט ותזוזה. אני ראיתי אצלי שזה ממש משפיע. ישיבה לאורך זמן, מעייפת אותי מאוד, ברמה של להירדם. כשאני זזה, הגוף מתעורר

זאת גם היתה השאלה שלי

האם זה הגיוני פשוט..

כן נכון, תכלס כבר 5 שנים אני לא ישנה נורמלי וקמה מלא , לא היתה תקופה אחת ארוכה שישנתי שינה רציפה וטובה בלילות....

אשים לב , תודה🩷

היה לי פעמיים מונו וככה הרגשתי

פעם שניה הייתי עם זה חצי שנה!!! עד שטיפלתי אצל איזה רופא בירושלים שיש לו שיטה לטפל במונו טזה עבר ב"ה

אבל האמת שלא כזה משנה כי לא באמת מה יש מה לעשות.. וואלה עכשיו קוראת שכתבת שהיה משו שעזר, מעניין!! אנחנו ביקרנו ממש כולם אמרו לנו מטבעי ועד קונבנציונלי שאין מה לעשות חוץ מלחכות....

אם זה מונו אני אכתוב לך מה הטיפול

אנסה גם להיזכר בשם של הרופא

מקווה שהוא עדיין עובד כי אז לפני 5 שנים הוא כבר היה ממש מבוגר

אבדוק בלוטת התריס, אולי גם מונו למרות שלא יודעת אם יש עניין

גם ככה אמורות להיות לי בקרוב בדיקות דם מקיפות לבדוק את בעיית הb12..

אבל האמת האמת אני ממש מופתעת שרוב התגובות מנסות לחפש סיבות 🤭  הייתי בטוחה שיהיו הרבה יותר תגובות מנרמלות שלהיות אמא, בטח לקטנים, ותינוק יונק, זה פשוט מעייף 🙈🙈🙈

לכולן יש כוח תמיד? אתן לא עייפות ומרגישות צורך תמידי בשנצ?

אם אני לא ישנה את ה8 שעות מינימום ורצוף

-מה שבחיים לא קורה עם יונקים ןגם עם קטנים לא יונקים כמעט ולא) אני עייפהההה כל היום

ובדקתי- ברזל בלוטות התריס בי 12 הכל תקין

אה ואם הולכת לישון מאוחר אז גם- יותר עייפה מאשר אם נכנסת לישון מוקדם איזור 10 אפילו

שווה לך לנסות שבוע אם אפשרי לך

ברור שתמיד אשמח לנוח צהריים ולקום מאוחר בבוקר/לחזור לישון אחרי פיזור של הילדים

ומכיוון אחר -

הרבה פעמים דיקור של מישהי מקצועית גם ממש יכול לעזור.

אני באמצע סדרת טיפולים שמטרתה לאזן כל מיני דברים, וממש מרגישה גם שיפור בתחום הזה.

שאני מסוגלת לעשות הרבה יותר ולא להגמר מכל דבר קטן.. כאילו כל המצברים של הכוחות שלי היו על הקצה ועכשיו הם באנרגיה טובה.

והמטפלת שלי אמרה לי כמה פעמיים שנשים חושבות לעצמן שזה הגיוני שמרגישים ככה כי את אחרי לידה.. בהריון.. או כל תירוץ אחר כשבעצם זה משהו אחר שאפשר לפתור אותו ולא ברירת המחדל של אישה.

אם בית חולים מאפשר מלכתחילה לנסות לידה רגילה במצב כזה.

או שהאישה מכריחה אותם לילד אותה ככה, כי היא מסרבת לניתוח.

ואז אולי זה מה שיקרה, כי לא יכולים לכפות ניתוח, אבל כל האווירה תהיה של הלחצות, ועל כל דבר קטן ינסו לשכנע לעבור לניתוח.

אין לי מושג מה המדיניות של בתי החולים. אבל אם יש בית חולים שמאפשר, ומוכן להתגייס לזה, אז עדיף.

ואגב, אני ילדתי בניתוח בלי לחתום על הסכמה. ברור שהסכמתי, אבל זה היה כל כך מיידי, שבכלל לא נתנו לי לחתום.

ב"ה התאוששתי בקלות.

מבחינת זה שלא חתמתי על הסכמה,

אז קודם כל כן הסכמתי, ושיתפתי פעולה. רק לא חתמתי על הטפסים.

ולמחרת הרופא הגיע אלי להתנצל.

זה היה ניתוח חירום ממש, אם היו עוד מחכים, לא בטוח שהתינוק היה שורד.

דורש מומחיות גדולה.

לא סתם הפסיקו ליילד עכוז- כי זה מסוכן.

אז אם בביח אין רופא מומחה לזה-

נשמע לי ממש התאבדות.

סליחה על החריפות...

אבל המטרה שהולכים לביח היא בשביל שיהיה שם מישהו שציל חיים במקרה הצורך.

אפשר גם ללדת בבית- שם אף אחד לא ייקח אותך לניתוח..

לק"י

הקטן שלי היה במצג עכוז (וב"ה התהפך לבד בסוף), ואני אחרי קיסרי.

אבל כשהרופאה אמרה לי מה האפשרויות, היא אמרה שאפשר ללדת בלידת עכוז (היא לא המליצה. אבל לא אמרה משהו על הקיסרי שעברתי).

אז אולי בסורוקה זה אפשרי. לא ביררתי.

לק"י

כתבת שבעבר היפוך לא עזר לך?

(אני בכל מקרה קבעתי תור להיפוך. לידת עכוז לא רציתי לנסות).

איזו גיבורה את!

כל כך קשה להיות עם קושי שקוף

את סוחבת ככ הרבה,

זה שאת קמה כל יום ודואגת למשפחה שלך

מגיע לך מחיאות כפיים!

נשמע ממש קשוח.

ומציעה בזהירות, אולי שווה לספר למשפחה או לחלקה? אפילו לספר חלקית? כמה שמתאים לך?

נשמע שזה הרבה עול וקושי, וחבל לשאת לבד אם יש אפשרות לתמיכה והבנה..

שיהיה בקלות בע"ה

חיבוק ענק, עצום

מקווה ממש שאת מלווה ומטופלת כמה שאפשר

קשוח ברמות ואכן שקוף לגמרי 

ושומעים את המורכבות והקושי.

מבאס לשמוע שיש מקומות ש'יורדים' על אשה שיש לה כמה ילדים והקטן שלה רק בן שלוש, שהיא מפונקת שרק עכשיו נכנסה להריון נוסף, ממש עולם הפוך בעיני.

חוץ מזה שזה באמת לא בסדר בעיני להכנס לשיקולי תכנון משפחה של מישהי אחרת, זה נראה שכמעט אין אפשרות לא לפגוע ככה.

ואם אפשר, אוסיף רק שהקושי הזה שקוף כי אנשים עובדים קשה לשמור עליו בלתי נראה. אולי דווקא אם כן תשתפי בכל זאת יוקל לך ולכם?

אנשים לא יוציאו בכזאת קלות את המילה "מפונקת".

שימי על כולם פס.

אומרת גם לעצמי, כי אני כמעט קורסת כי כולם חושבים שאני מתפקדת כרגיל אז אני מנסה לספק את זה. לכי תסבירי לכל אחד שאת ממש לא מרגישה טוב, ולא תמיד זה יהיה עם הסבר "רפואי"...

תני לעצמך צל"ש על ההצלחות הקטנות. זה ממש לא מובן מאליו שהגעת בכלל לארוע משפחתי. תראי כמה את עושה בשביל הילדים שלך, את אמא לביאה❤️

ותודה גדולה ממני ומכל עם ישראל על ההקרבה העצומה שלכם!

מזדהה עם המון ממה שכתבת.. קראתי והחזרת אותי למילואים האחרונים שהיו מאתגרים וממש כמו שאת מתארת..

שמחה בשבילך שהוא חוזר, שהצליח קרוא אותך מרחוק ושהתאפשר לו להגיע. מאחלת שיהיה זמן משמעותי וממלא יחד

שולחת לך מלא כוחות להמשך המילואים והמון הערכה ♥️♥️

אהבתי

זה כבר חצי ריפוי

ואיזה זוג מתוק אתם נשמעים

ותראי איך את חשובה לו

ואיך הוא הרגיש שאת צריכה אותו

איזו אינטואיציה חזקה היתה לו שנכון שיגיע הביתה היום

שיהיה לכם ערב קסום 

ושזה יתן לכם מלא כח להמשך

בשורות טובות

זה קשוח בטירוף. נשמע שאת קשובה למה שהלב שלך זקוק ויודעת גם להביא את זה לזוגיות וזה כל כך חשוב.

איזה כיף שהוא חזר, תספרי לו כמה זה מחיה אותך ❤️

כמה קשה. מבינה אותך כ"כ

שולחת חיבוק גדול.

ותודה לכם. 

לק"י

הבן שלי מחונן, והוא אומנם רגיש יחסית, ועם קצת רגישות תחושתית. אבל אני בכלל לא בטוחה שזה קשור אחד לשני. גם אני הייתי רגישה (מאלה שנעלבים ובוכים וכדומה), ואני לא מחוננת.

(והבן שלי לא אוטיסט. לפחות אין לנו סיבה לחשוד בזה🤷‍♀️).

לגבי אוטיזם- אוטיזם זה קודם כל קשיי תקשורת. שאר הדברים הם נלווים, אבל לא הבסיס. מה שאני חושבת לפחות.

אני חושבת שמחוננות קשור לתחום החברתי (קשה להבין מצבים חברתיים ויש פער בין השכל ליכולת הרגשית)

ואוטיזם קשור להפרעות/בעיות תקשורת (שזה גם קשור לתחום החברתי אולי בעקיפין)

ורמת התפקוד מצביעה על הטווח של רמת התקשורת

חחח מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי

שמחוננות זה מנת משכל גבוהה,

אבל יש מאפיינים של מחוננים שנובעים מהפער בין הרמה השכלית לבין הרמה הרגשית. כלומר, לרוב המחוננים יהיה בהכרח פער כזה, וההשלכות שלו (כמו שכתבת, רגשית וחברתית בעיקר) זה משהו שנראה אצל הרבה מחוננים.

מעבר לזה, לכל אדם אופי משלו ומאפיינים משלו בלי קשר למנת המשכל.

למיטב ידיעתי היא נטו עניין של איי קיו, כלומר ה3% העליונים במבחני איתור (מקווה שזכרתי נכון את מספר האחוזים, אפשר לוודא).

בין המחוננים, יש כאלה שהם גם על הרצף האוטיסטי, ויש כאלה שלא ובכלל לא, והם לגמרי חברתיים, חברותיים וכו'.

יש ילדים מחוננים שפחות בשלים רגשית או חברתית וזה יוצר אצלם גם פערים מסויימים, אבל זה לא מחייב שהם על הרצף.

כמו כל העורבים שחורים אבל לא כל השחורים עורבים

לק"י

נכון שהרבה פעמים גם יש להם גם קושי להתרכז לפרקי זמן ארוכים.

אבל זה שכל מי שעם לקויות קשב וריכוז יש לו גם קושי בתקשורת.

הגורם הוא אחר

ולכן המענה צריך להיות אחר

בתהליך האבחון של אוטיזם או הםרעת קשב שוללים את השני

התקף חרדה בד"כ מתואר בצורה ממש שונה.

ובלבול זו תופעה שמצריכה בירור. (והיא קורית בנפילות סוכר...)

הייתי הולכת לרופא משפחה ומבקשת בדיקות דם מקיפות

ובהם בדיקת המוגלובין מסוכרר HBA1C בדיקה שמראה אם היו צניחות בסוכר לאחרונה.

אם את בכ"א חושבת שזה התקף חרדה הטיפול שמאד עוזר זה CBT 

לפעמים צריך גם  טיפול תרופתי.

אני ממש ממליצה ללכת לרופא משפחה בקרוב.

מעולם לא סבלתי מלחץ דם גבוה/נמוך ובעיות של סוכר

לפי הצאט כן נשמע שזה סוג של חרדה

לך לא נשמע? האמת שאת מעודדת אותי כי שקעתי לייאוש וקשה לי עם המצב ולהרגיש ככה

ונפילת סוכר ממש כן.

לכן זה הדבר הראשון שעלה לי.

אבל אם זה תופעה שמלווה אותך כבר זמן רב את חייבת לבדוק ביסודיות.

לכן חשוב קודם כל בדיקות.

ובבקשה אל תתני לצ'אט לתת לך עצות רפואיות. זה עלול להיות מסוכן.

בהצלחה יקרה

טוב שקבעת תור

תרגישי טוב

מציעה לקבל עזרה רגשית. הרבה פעמים סטרס ועומס יוצרים אצל נשים מצב כזה.

ולפעמים זה גם יוצר גלגל נוסף של חרדה מלא להירדם, שעוד יותר מקשה לישון, וחוזר חלילה...

הכי נכון זה לעשות עבודה רגשית ולהבין מה כבד עלייך❤️

תבקשי הפניה מהרופא ילדים, לא יאבחנו היפראקטיביות בגיל הזה, אבל תדגישי את הקשיים ואולי יתנו לך אבחון אצל מרפאה בעיסוק שתבדוק וויסות חושי ודברים נוספים...

אם המצב באמת כמו שאת מתארת-מרפאה בעיסוק ממש יכולה לעזור, ללמד אותו לווסת את הכוח שלו, ללמד אותך איך להתמודד איתו-יכול להיות שהוא ילד שזקוק לגירוי תחושתי גדול יותר, כי נשמע שהוא מתנהג בצורה טיפוסית לגיל שנתיים-אבל מפעיל המון כוח, הרבה ילדים בגיל שנתיים מרביצים או מפרקים משחקים לאחים שלהם, נשמע שהעניין אצלו שבכל פעולה שלו הוא מפעיל המון כוח...

בהצלחה! נשמע קשוח ממש

זה לא ילד ראשון שלי

קלאסי בגיל שנתיים להציק אבל הוא פשוט מנוע טורבו

זה בלי הפסקה ומתזז ואני לא מצליחה לעצור את זה

גם אין לו פחד

חופשי בגינה נניח

ילד בן ישר עוקף אותו בתור למגלשה

הוא מטפס מהצד על הסולם נוגס בו בברך

וואלה זה זר לי..

וגם מאש/כביש/כלבים שום דבר לא מפחיד אותו..

וזה כבר מפסיק להיות מעניין לעשות מה שעניין אותו בגיל שנתיים...
 

יש לי אחד כזה שבגיל יותר צעיר אפילו עלה לארון העליון במטבח ופתח ושפך את האקמולי... היה אלוף במתקנים בגינה...וכד'

ובכללי צריך כל הזמן אקשן ומשהו לעשות...

אחרת מפנה את המרץ להצקות ולצומי...

יש לאופי הזה גם יתרונות. זה אחד שתמיד ישיג מה שהוא רוצה, עצמאי מאד, אוהב אתגרים
 

הוא יודע שאני דוסית, אני לבושה ככה!!

בהתחלה חשבתי שהוא מדבר בקטע של סוג של סבא.. או משהו כזה.  

אבל זה נהיה שאלות של הרבה זמן והרגשה של רצון לברוח..

אני רואה מבוגרות ממני שמכבדות אותו ומקדישות לו זמן.. אני צעירה וזה לא מתאים לי גם בלי קשר. 

לק"י

זה לא שהוא בודד לגמרי. אני מבינה שיש כאלה שכן משוחחים איתו.

(גם אם הוא היה בודד וזה היה מעיק עלייך, אז לא הייתי אומרת שמחובתך לשוחח איתו. אבל אם הוא גם לא בודד, אז בכלל).

זה הזמן לעצור. אפשר להתעלם או להגיד בוקר טוב בנימוס ולהכנס פנימה, בלי מה שלומך או שאלות. אם הוא שואל מה איתך - בסדר תודה שיהיה יום נעים.