גם באווירה וגם עם הילדים

אבל זה לא משנה מה אני, זה תלוי בך ואם נראה לך שיסתדר לך פרקטית

נוסעת עם הילדים לא מעט לחופשות וטיולים בלי בעלי

זה מאפשר לצאת למקומות שהוא מעדיף לא לצאת אליהם

אני אוהבת להיות עצמאית

אבל מטיילת ונופשת במקומות שלא מפחיד להיות לבד

וגם כשהילדים גדולים אז זה לא מרגיש לבד

בעלי לוקח אותם לטיולים, קמפינג, צימרים

אני נהנית שהם נהנים, וגם זה סוג של חופש בשבילי חח

הם שמחים ונהנים בטיול

כולם יוצאים מרווחים

להתחיל בהדרגה..

גם בכמה שעות אפשר להכיר איזור חדש ולהנות מהטבע

כשהוא יראה את התמונות וישמע את החוויןת ויראה שאתם חוזרים רעניים הוא ירצה גם להצטרף

יצא לי לעשות את זה הרבה כשהיה סיבה אחרתשלא יכל

גם לי היה כיף

גם ליךדים

וגם הוא מצא בסוף את הפתרונות כדי שהוא יבוא איתנו גם...

בהצלחה!!

לכי עם הלב שלך..

פעם אחת נסעתי איתם ל2 לילות. השאר זה טיולים יומיים

אני אוהבת את זה מאוד

והילדים פשוט לומדים להסתדר בטיול, לעשות שרותים בשטח, לא מפחיד אותם הליכה וכו

אני עושה מטמון

הרבה פעמים יש שם פעילויות/ סיורים

הרבה פעמים זה מונגש. ויש לי ילד עם עגלה

אני והילדים אוהבים היסטוריה, ארכיאולוגיה, מסלולים

אז זה מתאים לנו

זה גם ידרבן אותי להשתמש בו..

ההרכב שלנו די זהה, שלי אפילו קצת יותר גדולים אבל לא מורגלים מספיק..

אתם גרים במרכז? כי לצאת אחרי המסגרות לפעמים אומר להיתקע בפקקים..

באמת מבחינתי טיולים יומיים זה בקטנה.

אם את מפחדת ללכת לאיבוד, תתחילי מללכת למקומות בלי חשש כזה, כמו למשל גן חיות, עמק הצבאים, נחל אלכסנדר או נחל השופט. יש מלא מקומות שהשביל בהם מאוד ברור ומוגדר, וממש אי אפשר ללכת לאיבוד.

ועוד משהו- בפעם הראשונה שיצאתי עם הילדים אבל בלי בעלי, נסעתי יחד עם עוד חברה, אז זה היה קל יותר- כי בלילה כן ממש עוזר שיש שני מבוגרים בסביבה (נגיד אם יש ילד שצריך ליווי לשרותים ואת לא רוצה להשאיר ילדים לבד באוהל...). היו גם פעמים שיצאנו כמה אחים + הילדים. חלק באו עם בני הזוג וחלק בלי.

בכל מקרה, בפעמים שיצאתי ללילה לבד ממש, התפנקתי בדירת AIR-B&B, וגם קניתי אוכל מוכן כדי שתהיה לי פחות התעסקות. וצריך ממש לחנך ולהרגיל את הילדים שכ-ו-ל-ם עוזרים עם ההעמסה והפריקה של הציוד. כי זה משהו שאני לא מוכנה לעשות לבד.

היום הילדים שלי כבר גדולים ועוזרים ממש (תכף יוכלו גם להחליף אותי בנהיגה ), אז בעלי מצטרף רק אם ממש בא לו. שלפעמים זה קורה אבל לפעמים לא. ושניהם סבבה.

אני אחרי כמה שנים של אמהות שהרגשתי שאני מקום אחרון, הפכתי את הסדר

אני עושה דברים שאני אוהבת, ושואלת את הילדים אם הם רוצים להצטרף. בדכ הם רוצים. כי הרי הם מחפשים קרבה שלנו...

ואז אני עושה דברים שבא לי איתם יחד- טיולים, צבעי מים,צביעת מנדלות וכו'

אבל ההתארגנות לזה ממש מאתגרת אותי

- כל אחד מביא את הבקבוק שלו, ממלא ושם על השולחן

- זלדה, תשימי את כל הבקבוקים בתיק של הגן

- רוחמה, תקחי תיק אחר, שימי בפנים מגבונים וחטיף

- ירחמיאל, תביא לכולם כובעים

- נחום, תביא לכולם סוודרים

- אני מארגנת ארוחת בוקר וצהרים

- אני עושה שקית בגדים לפיספוסים ושמה ברכב

קיצר.

הילדים מכירים הכל, וזה ממש מהיר

הם לגמרי מכירים כבר את הכל

ואם שאלת

יש לי שישה ילדים, הגדול באמצע יסודי

או שאת לןקחת יום חופש?

וכולם נכנסים ברכב בלי עין הרע כן?

בחורף קשוח כי הרשטג נסגר ב4..

אבל אם יוצאת ישר אחר כבר הספקנו ( אני עובדת בחינוך)

בחורף בעיקר יוצאת לטבע כללי/ ליער

וגם ביום חופשי שלי

אז מקסימום ממלאים שם בקבוקים

קונים חטיף

וכו

אצלי הם ממש קטנים

אז זה מאתגר גם מבחינת ההתארגנות וגם מבחינת הטיול עצמו. אבל את צודקת שיש אפשרות למצוא פתרונות

וזה מסוג הדברים שהאימהות כביכול ''העלימה לי''

את מעודדת אותי לא לוותר על הרצון הזה ולראות איך זה יכול להיות רלוונטי לי בטוב

אז אל תהפכי סיוט

לחלום חייך

יש נשים שזה סיוט עבורן (כמוני)

ולא בזה נמדד השווי שלי.

זה גם מאוד אופי של ילדים

יש ילדים שכל הזמן יתלוננו ויריבו בטיולים

לא כיף ככה לטייל

יש כאלו יותר זורמים ואוהבים כל סוג של הרפתקאה

אבל ההתארגנות ממסובכת לי ממש

מה שיוצא שאני כמעט ולא מטיילת

כי בעלי פחות אוהב ולי קשה לצאת איתם לבד...

מציעה לך לבנות לעצמך תוכנית וציוד

אצלנו למשל יש ארון טיולים

שם נמצא כל הציוד שצריך

בגדי ים, כובעי שמש, קרם הגנה, מימיות, מפות של כל מיני מקומות, צידניות, פנסים  וכו

זה מקל מאוד על ההתארגנות

עדיין צריך להכין אוכל ולארוז

אבל מאוד ממקד מה צריך 

זה רעיון ממש גאוני

יוצאת בעיקר למעיינות באיזור, גג מסלול מיניאטורי של חצי שעה.. והמון המון לאטרקציות(גימבורי, מוזיאונים, פארקים..)

למעיין למשל אנחנו מורחים קרם הגנה לפני היציאה, ולוקחים מגבת-חלוק לאוטו בחזור, בקבוק מים(קטן רגיל) מצופים וזהו.

אם ממש שורה עלי הרוח אז מביאה איתנו ארוחת ערב, אבל לרוב נמצאים שם שעה-שעתייפ, חוזרים ישר למקלחות ובמקביל אני מארגנת ארוחת ערב זריזה ושלום..

כמובן אפשר ונחמד עוד כל מיני בונוסים. אבל הרוב לא בגדר חובה בכלל, וזה באמת החלק הכי מורכב.

אני בקיץ לוקחת אותם למעיין פה ביישוב, גיליתי שלסחוב מגבות סתם עושה לי מלא כביסות. וממיחא ממש חם אז אפשר להתייבש בחוץ. הפסקתי... יוצאים מהבית עם בגד ים, מתנפחים כובעים שארוזים מראש בשקית אחת גדולה, קרם הגנה, בקבוק מים.

בד"כ אבטיח/מלון וסכין.

לפעמים כשיוצאים בצהריים לוקחת איתנו את הסיר של האוכל, ואוכלים בכוסות חד"פ לשתיה חמה.

כולל לינה באוהל

אבל באמת עם ילדים גדולים יחסית 

או עם חלק מהילדים

לק"י

לפחות עכשיו שהם בבית בחופש.

ואיזה קשוח זה🫂

אנחנו גם צריכות קצת שקט לעצמינן מידי פעם.

אולי לנסות בהדרגה- להיות איתה ועם אח גדול יחד, ולשחרר לאט לאט.

אני מזדהה עם חלקיק קטן, בזה שרוצים שרק אני אעשה בשבילם דברים, ולא בעלי. אז אם היו צמודים אלי כל היום, זה נראה לי בכלל חונק.

ואצלה זה לא קיים. רודפת אחרי לכל מקום נצמדת ונדבקת , שאין גן עכשיו זה ממש מורגש וקשה לי כבר.

בעלי היום רק הזכים להודות ואמר "כן שמתי לב", תודה רבה באמת חחח

אולי מסתתר פה משהו רגשי /תחושתי וקבענו תור לרופא התפתחות אבל זה רק בנובמבר ובנתיים קשוח בים יום

אני הייתי כנראה קצת יותר מדי שאננה...

(מצד שני מאוד שמחה שבלי חרדות ב"ה)

אנחנו אצל חמותי היקרה עד מוצאי שבת

וזו הקלה גדולה כי עוד לא עשינו שום קניות או ארגון של המטבח לחג....

בקיצור

התחלתי לנקות מאוחר

עבדנו עד מאוחר

באתי לסדר עייפה...

נרדמתי לפני הכוס הרביעית

מאוכזבת מעצמי...

החלק הטוב: פוצון ופוצונת נהנו

פוצון המתוק כבר בן 4 ב"ה!

שר מה נשתנה בחן וברגש

כולל להצביע על כל דבר (מצה, מרור...)

וזה היה ממש מתוק

ואפילו לימדנו אותו את הקושיה ששרים כשבית המקדש קיים והוא שר גם אותה.

("שבכל הלילות אנו אוכלים בשר צלי שלוק ומבושל, הלילה הזה כולו צלי")

עכשיו הולכת בעז"ה לטגן בלינצ'ס

שארגיש שאני עושה משהו...

מזכירה שמי שרוצה את קובץ השירים שלי לפסח

יכולה לבקש ממני.

לק"י

לי היה נחמד.

אני עדיין לא רגילה לליל הסדר של המשפחה של בעלי. פחות אוהבת, אבל הגיוני...

וגם יש להם מנהגים שמוזרים לי (כמו לאכול ממש קצת מצות, ואז אני אוכלת יותר, ולוקח לי זמן, ועוד).

אני זוכרת שלמדתי מתישהו

ובעלי תלמיד של הרב ישראל אריאל

ראש מכון המקדש

אז זה בתודעה ב"ה.

הרגשתי שלמרות שהיה עם עוד בני משפחה, הצלחנו לשתף את הילדים יפה ולתת את האווירה שרצינו.

הבן שלי כתב לפני הסדר רשימת שאלות ממש חמודות ויפות על ההגדה ויציאת מצרים, ולא הצלחנו לענות על הכל תוך כדי הסדר, כי ראינו שזה כבר ארוך ולא מתאים לעכב את כולם. אבל אחר כך בבוקר עשינו השלמה וענינו לשאלות שנשארו, אז זה היה בסדר.

הקטן (בן שנה) ישן בתחילת הסדר עד כמעט סוף מגיד, אבל כשהוא התעורר לינוק הוא ראה את כולם ערים וחוגגים ולא רצה להפסיד, ונשאר ער עד סוף הסדר... אבל ב"ה הצלחתי להשתתף ביחד איתו, והוא היה חמוד ושימח את כולם בחיוכים מתוקים...

הלילה היה קצת מבאס.

בגלל שאין סעודה שלישית ולא אכלנו מסודר, במוצאי החג הילדים היו רעבים. אז אחרי הבדלה אמא שלי הכינה ארוחה טובה וזה היה מצוין, רק שכבר היה מאוחר והארוחה עיכבה אותנו, אז עד שהגענו הביתה היה כבר 11 בלילה, וכולם היו עייפים ועצבניים וזה היה מעצבן ולא נעים...

פעם הבאה נראה לי שגם אם אין חובת סעודה שלישית, עדיין כדאי לדאוג לארוחה טובה עוד לפני הבדלה.

לפעמים זה עושה ת.ל של סחרחורות ועייפות  אצלי למשל זה עושה קצת סחרחורות אבל לא בטוחה שזה מפריע לתפקוד.

מה ש קראתי ובדקתי אין סיבה לא לקחת, להפך, בעיני זה תרופה שמצילה חיים ומעודדת ילודה🤣

הרופא ייתן לך בקלות, את לא צריכה להוכיח כמה את סובלת..

לי למשל באחד ההריונות לא הקאתי אבל הבחילות גמרו עלי.. עד שלקחתי כדור ביום וחיי השתנו..

בהריונות אחר כך לקחתי 2 כדורים ובאחרון אפילו המשכתי להקיא, ועדיין,  אין מה להשוות לבלי כדור.

(להיפראזיס, זה בד"כ קצת פחות עוזר..)

בשעה טובה!

מספיק ל-25 יום

לפני כמה חודשים היה עולה 104..

פעם ראשונה שלא השתגעתי על פסח בכלל

בעלי שכנע אותי.. ופעם ראשונה הוא הצליח

התחלתי מוקדם,  אבל נצמדתי רק למה שבאמת צריך.

ממש תחושת שחרור

ומרגישה הקלה לדעת שפסח לא חייב להיות האימה

מתפללת שאצליח להתגבר על עוד תבניות שיש לי בראש ודברים שמפעילים אותי..

שהמפגש עם xyz לא יפעיל אותי

שאצליח לאזן בחזרה לעבודה את ההשקעה בעבודה שלא תבוא על חשבון הבית

אמנם עייפות קיצונית אבל הכל היה בנחת. נשארו רק משימות בודדות ונראה שגם היום היום יהיה נינוח בע"ה.

האיראנים (או פיקוד העורף, איך שתבחרו להסתכל על זה) העירו אותי בשעה שרציתי לקום 😅

ובדיוק בזמן כדי להציל את הכביסה שלקחתי סיכון והשארתי בלילה בחוץ מהגשם.😄

כתבתי ספציפית על החג, ולא על השנה, מקווה שזה חוקי..

אלא של אתגר מתמשך...

אבל בתוך המהלך הזה היו גאולות קטנות

לא של גאולה כמו בדמיון שלנו

מרגישה שבזוגיות אחרי משבר של שנתיים התחלנו לעלות על הגל הנכון..לא לגמרי ולא מושלם אבל סוג של אתחלתא כזה..מהלך שעושה טוב...

וילדתי השנה ב''ה ❤️ שזה בטח תמיד גאולה והיא השמחת לב שלי לגמרי

אצלנו הילדים נזכרו לפני כמה ימים שמלאה שנה לכך שהם יודעים על האבחנה של אחותם (הרצף האוטיסטי).

לקחנו אותם באחד הימים של ערב פסח לאכול פיצה בגינה, ואז סיפרנו להם.

בכל אופן, זו אולי בשורה לא נחמדה כל כך, אבל בכל זאת אנחנו מלאי הודיה שהוא אובחנה בגיל צעיר כל כך, וכך לא נסחבנו שנים עם תהיות ותסכולים ובחוסר הבנה של ההתנהגויות שלה.

אז זו הגאולה שלנו😊

(וחוץ מזה - בתקופה זו הרווחנו מאוד מהיותה בגן מיוחד, כי החינוך המיוחד חזר לפעול בחלק מימי המלחמה, וכך היה לנו קצת פנאי לנקות כמו שצריך וגם היא זכתה ללמוד על פסח כמו שצריך

להסתכל על איבחון כזה הגאולה זו ממש ראיה מיוחדת ויפה של המציאות

(וכן, אני מכירה מקרוב לצערי מה המשמעויות של אוטיזם לא מאובחן בזמן, ועדיין להסתכל על איבחון כזה כגאולה זה וואו בעיני)

בזמן (הבן הגדול שלי)

לכן אני יודעת להוקיר את האבחון המוקדם של הבת שלי...

השם הטוב נתן לנו 2 אוצרות בבת אחת

מתנה עצומה ומעצימה

הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו

אין עוד מלבדו🌸

לידה של ילד מתוק ופלאי, מתנה ממש, גדילה והתבגרות של שני האחים הגדולים שלו, כל אחד בכיוון שלו, גם מתוקים ופלאיים.

התבגרות וצמיחה שלנו כהורים וכמשפחה.

כבר הספדתי את כל פסח, ונהיה אסורים וזה..

ופתאום הוא הגיע

בקרוב אצלי...

אני ב"ה שמחה שלא הייתי לחוצה בחרדות (יש לי OCD כידוע)

וכמו שכתבתי בשרשור לפני כמה ימים

אפילו הצלחתי להכין עם הילדים עוגה ליומולדת בקייטנה ביום שני!!!

והספרון סוף-סוף יצא לאור השנה

וזו ממש גאולה.

תודה על השרשור הזה!

היה נראה כמו איזה משו תכנותי..

פשוט מלא מלא מלא מלא שרשורים של טסטים

איזה 3 עמודים ראשונים של הפורום...