לכל אחד ואחת מאיתנו יש מטלות רבות, תחומי עניין רבים, משימות רבות ודברים רבים אותם הוא נדרש לעשות/להספיק במהלך כל יום ויום.
ולפעמים... לפעמים לא מגיעים לכולם. פשוט אין זמן.
או כוח. או כלים. או כולם גם יחד.
מה עושים?
סדרי עדיפויות!
לתעדף את מה שהכי חשוב.
לתעדף את מה שהכי יקר לנו.
לשים בראש הרשימה את האהובים עלינו ביותר - משפחתנו. אישי/אשתי, ילדינו, אנחנו עצמינו, הורינו, אחינו.
האם דאגנו להם מספיק היום?
האם הקדשנו להם מספיק זמן?
האם לא הכנסנו אותם לתחתית הרשימה שלנו ומרוב לחץ ומירוץ החיים קצת שכחנו אותם? קצת שכחנו את עצמנו?
האם אנו ממהרים להספיק עוד ועוד ועוד ולסמן וי על עוד משימה ועל עוד מטלה, על העבודה, הכלים, הכביסות, החברות, החברים, המשחק ההוא והסרט ההוא ובסוף היום אנו פשוט קורסים על הכרית מבלי להביט אפילו בעיניים של זה/זו שישן לידנו, מבלי לשאול איך עבר עליו/ה היום? איך *הוא* מרגיש? מה *הוא* מספר? מה *הוא* צריך?
האם לפעמים אנחנו כל כך רוצים להספיק ולהגיד שיש לנו קריירה משגשגת וחיים מושלמים, אבל שוכחים בצד את הזוגיות? או המשפחה?
הגרעין הכי הכי עמוק ושורשי שלנו, מה שהוא אנחנו בעצם?
נעשה לנו סדרי עדיפויות.
גם אם אין כוח וכבר חצות בלילה ואנחנו מחוקים-
להעביר לראש הסולם את היקרים לנו.
לשאול.
להתעניין.
לחבק.
לאהוב.
לתת.
לזכור אותם.
לדבר איתם.
לחייך אליהם.
השאר?
לשאר יהיה כבר את הזמן שלו.
ואם לא?
לא נורא.
הוא הרי לא בראש הרשימה.
העיקר שאת מה שבראש הרשימה שלנו עשינו.
העיקר שאת עיקר החיים אנחנו כן חיים.
העיקר שאת האושר האמיתי והשלם אנחנו כן חווים.
העיקר שאנחנו בונים ומשקיעים לחיים שלמים, מלאי משמעות ואהבה אמיתית, לדורי דורות.
כי את הזמן של מה שבאמת חשוב בחיים
לא נקבל לעולם בחזרה.
את כוחותינו (המוגבלים בהחלט... כולנו בני אדם בסופו של דבר) נקדיש קודם כל למה שבאמת חשוב, למה שבאמת יקר, ואז אם יש כוח (ויהיה! כי שאנחנו מאושרים באמת, מבפנים, כמעט כלום לא מעייף ופתאום מקבלים גלונים של כוחות חדשים!) - נוכל לפנות גם למספר 2, 3 ו4 ברשימה שלנו.
לכן "נסתדר".
בראש.
בלב.
ודבר קטן אבל גדול שיכול לעזור לנו בתוך הסידור מחדש הזה –
הוא המיקוד וההתבוננות לעומק על הפעם הראשונה.
הפעם הראשונה הזו,
כמו הפעם הראשונה שיורד גשם - אנחנו מתלהבים ושמחים
בפעם הראשונה שתינוק מחייך אלינו - אנחנו נמסים
בפעם הראשונה שנותנים יד, חיבוק, נשיקה לאהובינו - אנחנו מתרגשים והבטן מלאה בפרפרים
בפעם הראשונה שילד רואה את הים - הנשימה נעתקת
בפעם הראשונה שמצליחים בעבודה - הסיפוק העצמי, הגאווה חוגגת.
בפעם הראשונה שעומדים מתחת לחופה, מביטים אחד בשנייה וההתרגשות בעיצומה - מרגישים בפסגת העולם
בפעם הראשונה שרואים את מי שמולנו כמות שהוא ופשוט אוהבים אותו. ככה בדיוק - ומרגישים שרק שנינו מרחפים מעל כולם.
הפעם הראשונה היא מיוחדת במידה.
עבודת חיינו היא אולי לחזור בכל פעם ופעם לאותה הפעם ההיא, הראשונה.
להעריך את מה שמולנו כמו אז, בפעם הראשונה.
להתרגש, למלא את הריאות באוויר ובאור פנימי גדול כמו אז, בפעם הראשונה.
לשמוח בגשם שיורד ומשקה, גם בעיצומו של החורף.
להתמוגג מחיוכם של ילדינו גם שהם כבר יותר גדולים, גם שהם רבים ומשתגעים.
להתמלא בפרפרים בבטן שמחבקים גם אחרי עשרות שנים.
לנשום בהשתאות ובהתפעלות גם שרואים את הים בפעם ה100.
להרגיש מסופקים על כל הישג הכי קטן בעבודה, אפילו שזה כבר לא חדש
להביט אחד לשנייה בעיניים ולהתמלא הרגשה של חסד עצום - איך זכינו אחד בשנייה,
וגם אחרי שנים רבות להיות מאוהבים כמו אז, מתחת לחופה. ואפילו יותר.
שנזכה להתרגש מכל דבר בחיינו כמו בפעם הראשונה
שנזכה לא להתרגל לעולם.
שכל פלאי העולם לא יראו לנו כסתמיים, כמובנים מאליהם, כדבר של מה בכך,
אלא כמות שהם - פלא. פלא גדול ועצום.
איזה כיף לחיות בתוך פלא.
כמה טוב לקום כל בוקר מחדש ליום מלא בהתרגשות וסקרנות אילו פלאים נזכה לחוות היום.
ואילו פלאים נזכה לשים בראש סדר העדיפויות שלנו.
כי אלו החיים שלנו. ורק רק אנחנו יכולים לחיות אותם. לבחור בהם.
שנזכה ❤
- נשואים טריים