באותה מידה אפשר לשאול אותך, אם היית שואלת את השאלה הזאת:

* אם חלילה וחס הילדה שלך היא זאת שתחטף ע"י ה'סינואר' הבא, זה שישוחרר בעיסקה הבאה?!

*אם חלילה משוחררי העסקה הזאת יובילי את הטבח הבא, כולל רצח, אונס, שריפת תינוקות עריפת ראשי זקנים (להמשיך?) בישוב שלך?

* אם הטיל שהם ירו מהשטחים שעכשיו נצא, ח"ו יתפוצץ על הבית שלך?

*אם באמצעי הלחימה שהם יבריחו מחדש דרך פילדלפי שיחזור לשליטתם, ירו ח"ו בבן החייל שלך?

המצב באמת לא פשוט, אבל גם כשצריך להכריע בהכרעות מאוד לא פשוטות, צריך להכריע מהשכל ולא מהבטן.

אני חושבת גם על החיילים המסכנים בעזה ששוכבים עכשיו בבוץ(וכן!! גם הבן החייל שלי הוא אחד מהם ואני רוצה אותו בחזרה בריא ושלם בבית)...

אז סיום המלחמה תביא הביתה גם חטופים וגם חיילים וכל אחד רוצה כבר לחבק את הקרוב שלו אחרי שלא ראה אותו המון זמן.

להזכירך שיציאת החיילים מעזה, אם תקרה, היא לא כי זה האינטרס הישראלי אלא כי זה מה שישראל תשלם תמורת החטופים.

כמו ששחרור מחבלים זה לא אינטרס שלנו, כך יציאת חיילים מעזה היא מחיר ולא משהו טוב בפני עצמו

כאילו זה רע שהם נמצאים שם.

אז סיום המלחמה תביא הביתה גם חטופים וגם חיילים וכל אחד רוצה כבר לחבק את הקרוב שלו 

האמת היא שההפך, זה טוב שהם שם, והיציאה משם היא המחיר של השבת החטופים ולא משהו שטוב לנו בפני עצמו.

(כלומר זה טוב שהם שם בהתייחס למצב שיש שם עם שרוצה להשמיד אותנו. כמובן שהכי טוב היה אם לא היה צורך שחיילים יהיו בעזה, פרחים בקנה ובנות בצריח וכו'... אבל זה רחוק מהמציאות).

יש סיבה עליונה, בגללה הבן שלך שד' יברך אותו, ישמור אותו ויזכה אותו לחזור בריא ושלם בעטרת ניצחון לראשו, נמצא עכשיו בעזה.

ההסכם המדובר כרגע (לפי השמועות) הוא הסכם כניעה בו תמורת כשליש מהחטופים ועם הפקרת כל שאר החטופים, החאמס מקבל ניצחון ואת האפשרות להשתקם ולהתכונן לטבח הבא. לא בשביל זה הבן שלך ורבבות אלפי ישראל כמוהו, עזבו הכל שמו נפשם בכפם ויצאו להלחם.

הלוואי שכל זה היה יכול לקרות ככה

גאולה כהן ז''ל אמרה פעם שאם הילד שלה היה נחטף היא הייתה עושה הכל כדי שישחררו אותו, והתפקיד של ראש הממשלה היה להתעלם ממנה.

אף אחד כאן לא רוצה שהחטופים ימותו או יחיו עוד דקה אחת בשבי, זה נורא וזה שובר את הלב.

אבל אם המחיר הוא מאות נרצחים נוספים, ויתור על הישגים שנקנו בדמם של מאות חיילים גיבורים, והחזרת המצב למה שהיה לפני שנה וחצי - אז המחיר פשוט גבוה מדי. כי לא יכול להיות שהמחיר של 40 אנשים חיים הוא מאות אנשים חיים אחרים.

את משפחות החטופים.

להפך הובע צער מאוד גדול עבורם ועבור החטופים.

זה עדיין לא אומר שכל מי שרוצה לראות את החטופים בבית, חייב לחשוב שצריך להחזיר אותם בעסקה שמשחררת אלפי מחבלים.

כנראה לא הבנת.

עזבי..

רק עזבי ונו.. נו...

הצר הוא בלתי נתפס, ומבינה כל הורה או קרוב של חטוף שכרגע לא מעניין אותו אלפי מחבלים אחרים או נרצחים נוספים שיגיעו בעקבות השחרור של בנו.

יחד עם זאת אם מקבלי ההחלטות היו פועלם מצדק גרידא, כנראה שלא זו העסקה שהם היו מקדמים.

או לפחות להביא את כולם ולא את חלקם.

אם היו מתעקשים על כולם כנראה שהם היו פה כבר מזמן.

הם צודקים בכאב שלהם

אבל הממשלה לא אמורה לסגור עסקאות בגלל זה

"לקבוע את גורלה של מדינה, ושל חבלי ארץ שלמים בתוכה, בגלל כמה עשרות אנשים אומללים (שחלקם גופות), זו איוולת אמוציונלית. התמונות והדימויים של חטופים נמקים במנהרות ודמעות בני המשפחה מעוררות מטבע הדברים רגשות חזקים. אבל זו לא הדרך לקבל החלטות, בטח לא של מדינאים. במבט של מדינה לא ממשכנים גורל של חברה בגלל כמה חטופים ובני ערובה. לא נכנעים לארגון טרור רצחני ונותנים לו חיים חדשים בגלל שהוא מחזיק בבני ערובה שלנו. במבט הגיוני לא משחררים ולו טרוריסט אחד עבור מאה גופות. גם לא עבור בני ערובה חיים. עם טרוריסטים לא מדברים אלא דרך כוונות הרובים. אחרת המסקנה שלהם שרק מתחזקת עם השנים היא שאיתנו מה שהולך הוא רק טרור ואלימות אכזרית. מדיניות שמבוססת על היגיון מוכנה להתעלם ממצוקה נפשית ומסערת רגשות, אם המצב מצריך זאת.

קינה על עסקת החטופים השנייה (טור 688) - הרב מיכאל אברהם

אבל יכולה לספר שיש סביבי אנשים בלחץ אמיתי מהמוני המחבלים שהולכים להציף את סביבתנו.

אני מפחדת מעוד 7.10.

אם היה לי ילד בשבי כנראה הייתי בהכחשה לאופציה של 7.10 נוסף.

גם עכשיו אני חצי בהכחשה אחרת אשב בבית בחרדה או אעזוב את הארץ... 

שזה כנראה לא הדבר הנכון.

שזו הפסקה מוקדמת מדיי ולא נכונה.

הפסקה שנשלם עליה כנראה בויקר בעוד כמה שנים הבאות

החלטות כבדות מאוד שישפיעו על עתיד המדינה.

והרצון לראות את החטופים כבר בבית רק שלא בטוח שבעסקה הזאת כולם יחזרו (אם בכלל, ואני בספק גדול מאוד, יודעים איפה כולם, חיים ומתים) והמחירים יהיו עצומים.

מדהים לראות משפחות של חטופים שממש יוצאות נגד העיסקה הזאת כי הם יודעים שילדם יישאר מאחור וגם הסכנה לאזרחי המדינה עצום.

ולא דיברנו על הלחץ המדיני שכבר עכשיו טראמפ מפעיל עלינו (וכמה שמחנו שהוא נבחר)

אני משערת שרוב מטרות המלחמה הושגו וזה הזמן לסגת חלקית ולהחזיר אותם גם במחיר גבוה

אבל כזה שאפשר לעמוד בו

שהרי הסכנה המשמעותית היתה חוסר מוכנות ושאננות שאני רוצה להאמין שכבר איננה

המטרות היו מיטוט החמאס ויצירת תנאים להשבת החטופים:

בעיסקה הזאת (ע"פ המדווח) כמעט שבעים חטופים מופקרים לגורלם, כשאנחנו מאבדים את הכלים האפקטיביים שהושגו בדם ויזע חיילנו ובדמעות כולנו להמשיך לפעול להחזרתם.

החמאס אמנם הוכה קשות, אבל הוא עדיין שולט בשטח. ההסכם המתגבש יוציא אותו מנצח בעיני העולם הערבי ויאפשר לו להשתקם ולהתכונן היטב לטבח הבא.

לבנות על זה שבפעם הבאה לא ישתיקו את המתריעים זה מביך, כשברגע זה ממש משתיקים את המתריעים על המשמעויות הרות האסון של העיסקה הנוכחית.

לא פרצה בגלל שהשתיקו מישהו אלא בגלל שכולם עצמו עיניים כשהסימנים היו גלויים

בגלל תחושה של כוחי ועוצם ידי

בלי הבנה שחייבים לשמור על באלאנס בין פעולות לחימה לבין הדברות

גם עכשיו לא מצליחים להכריע בכוח הזרוע כי המציאות מורכבת מדי

אני לא חייה בפנטזיה שלא יהיה פה אויב אחרי המלחמה הזו או המלחמה הבאה

אז שחרור מחבלים או נסיגה חלקית זה לא מה שיפגע בבטחון שלנו אלא חיים בפנטזיות

השתיקו את הנגדת

השתיקו את התצפיתניות

השתיקו את מי שציטט לחמאס

השתיקו את כל הסימנים המקדימים

השתיקו את מי שהתנגד לעסקת שליט (באותן טענות *בדיוק* בהן משתיקים כל התנגדות היום)

השתיקו את מי שהתנגד להתנתקות

השתיקו את מי שהתנגד לאוסלו

אותם אנשי שקט בקדנציה שלי ואחרי המבול, לא הלכו לשום מקום. עכשיו לא מצליחים להכניע, כי מפעילים זרוע קשורה. ביום שנפסיק להלחם ביד אחת ולהאכיל אותם ביד שניה, הם ישברו.

לעסקה הראשונה, שעל כל חסרונותיה היתה עדיפה עשרת מונים על מה שפורסם כעת, הגענו כשהם עמדו למות מרעב וצמא. מומחים רבים (אך מושתקים!) טוענים שאם היינו ממשיכים את המצור אז - תוך שבועות ספורים היינו מנצחים. 

אבל זה לא היה הגורם הראשי למלחמה כי היו מספיק נתונים שהיו ידועים כדי להבין שמתוכננת מתקפה

הזרוע שלנו קשורה כי המציאות מורכבת

אנחנו לא יכולים לעשות כרצוננו

העסקה הראשונה היה טובה מאד והיה ברור שהעסקה הבאה תהיה יותר בעייתית

כל מי שטוען טענות גרנדיוזיות על נצחונות אינו מומחה אלא פתטי שלא מצליח לראות את התמונה האמיתית 

מלבד זאת, עצם העובדה שיושבים עם חמאס למו"מ, היא הכרה דה-פקטו שלנו, שמשודרת גם לאוכלוסיה, שהוא השלטון. סותר לחלוטין את המטרה להביס אותו.

יש פה אויב שגר לידנו

אם הצבא יהיה שם החיילים יפגעו כל הזמן

אם נצא משם הם יתחמשו

ככה בעזה

ככה ביוש

ככה בדרום לבנון

אבל יש מקומות אחרים כמו גבול מצרים וגבול ירדן שהם הרבה יותר שקטים כי יש שלום

כי בהדברות מגיעים למצב יותר טוב אבל אסור אף פעם לעצום עיניים לחשוב שהכל בסדר אלא להיות בעירנות

אויב הוא תמיד אויב

היום זה חמאס מחר זה מישהו אחר אבל תמיד זה אויב

באוסלו הבטיחו לנו שלום, קיבלנו אוטובוסים מתפוצצים בערים. בעזה הבטיחו ש'נסיים את הכיבוש תהיה סינגפור' קיבלנו שמונה עשרה שנה של ריצה למקלטים שבסופם הטבח והמלחמה הנוכחית.

גם ערביי יו"ש ועזה צריכים להבין שהמשמעות של פגיעה בנו היא גיהנום, כשיבינו את זה, אף אחד לא יעז לפגוע בנו.

קל לעשות שלום או שביתת נשק עם מדינה שיש לה מה להפסיד

עם אנשים שחיים במדינת עולם שלישי ומתחנכים מגיל אפס שלקחנו להם את האדמה כנראה שהמקסימום שאפשר לעשות זה הפסקות אש

אין להם ממש מה להפסיד

מי שמדומיין זה מי שחושב שיש פתרון לקונפליקט הזה בכוח הזרוע

הדמיון ש'אם רק יהיו להם תנאים טובים' הוא מקושקש. ככל שהם יותר 'יושבים טוב', הם דווקא מוציאים יותר טרור.

במשך שנים אנחנו מחסלים, הורסים בתים ומתיישבים בכל מיני וזה לא מפריע להם בטרור.

תחשוב, כמו שאתה ואחרים מאמינים באידאולוגיות במשך שנים ומוצאים תמיד סיבות להאמין בהן, ככה הם, יש להם אידאולוגיה אחת והיא להרוג עד שהם יקבלו את כל האדמות שהם רוצים, שם דבר לא משנה את האידיאולוגיה הזו.

בשנות אוסלו, סבלנו שנים שאוטובוסים התפוצצו בירושלים, תל אביב ובית ליד על בסיס שבועי.

כשאהוד ברק דיבר איתם וכמעט נתן להם את הכל, הם פתחו באינטיפדה השניה וירו על כחותינו, מהנשק שאנחנו סיפקנו להם תמורת השלום.

בנט דיבר עם עזה, התיר מעבר סחורות שעד אז היו אסורות, הגדיל פי עשרה את מספר הפועלים בהנחה שבתמורה יתנו שקט כי יהיה להם מה להפסיד - בעזרת הפועלים-מרגלים הללו הם ארגנו את הטבח.

כמה אפשר להיות תקועים בקונספציה הזאת שאם יהיה להם מה להפסיד יהיה פחות טרור?!

שאתה כתבת שיש להם מה להפסיד

ואני כתבתי שאין להם מה להפסיד

אז מי תקוע בקונספציה?

משא ומתן יהיה פחות טרור.

המציאות מוכיחה הפוך - כשהם מקבלים מאיתנו שטח/ציוד/חומרי בניה/היתרי עבודה, הם נותנים טרור.

כשהם מבינים שאנחנו לא נוותר והם רק ימותו/יאבדו את ביתם ואדמתם - היה הרבה פחות טרור.

בתקופה שהרסנו באמת בתי מחבלים תוך שעות - הורים הסגירו לשב"כ את בניהם שתכננו פיגוע. מאז שבג"ץ הפך את זה לנוהל מסורבל שבו אחרי חודשים שוברים כמה לבנים, הכלי אבד את משמעותו.

מתפללת על זה...

שהקב"ה יעזור לנו להחזיר את החטופים דרך ניצחון אמיתי, ולא על ידי כניעה והחזרת הכוח לאויבינו...

אני חייב להגיד שלצד ההתנגדות אליה,

והחשש מהאסונות שעוד יקרו בגללה,

הלב מתרחב ומתרגש לקראת חזרתם של חלק מהחטופים הביתה.

אני חושב שאסור לתת להתנגדות ולחשש לטשטש את השמחה הטבעית, כשרואים יהודי שחוזר הביתה אחרי שנה ורבע של שבי לא אנושי.

הלוואי ויחזרו כולם

זה יהיה מצמרר ומרגש מאד לראות אותם חוזרים מהתופת

בעיינים שלהם עשרות אלפי הרוגים לא נספרים, אלפי בתים הרוסים לא נספרים. הדבר היחיד שהיה באמת נספר אצלהם, זה אם הם היו צריכים להיכנע/למות ולאבד שטח ואת היכולת להמשיך להילחם.

בעיניהם, הם הכאיבו לנו ואחרי שגיסנו את כל הכחות, חוזרים כמעט לקוים הקודמים - המסר שהם קיבלו לפי עולם המושגים שלהם, הוא שהטרור, הטבח, האונס והחטיפות משתלמים בדרך לאל-אקצא.

זה שהם חושבים שהם ניצחו לא הופך את זה לנכון

המצרים חוגגים את מלחמת יום כיפור.

את מלחמת השחרור הם לא חוגגים - היא נחשבת אצלהם 'נאקבה'  - שואה.

את מלחמת ששת הימים אינם חוגגים - היא נקראת 'נחסא' - אסון.

מבחינתם במלחמת יום כיפור הם ניצחו, כי אנחנו חטפנו מכה ובעקבות המו"מ שאחרי המלחמה נסגנו מהקוים שהיו בפתיחתה.

השאלה הקריטית אחרי שמחת תורה, היתה האם הערבים יחוו 'נאקבה' נוספת ואז המסקנה תהיה שכל העניין לא היה שווה, או שהם הכאיבו לנו וייסימו באותם קוים ובתנאים שמאפשרים להם להתארגן לטבח הבא - שאז מבחינתם זה 'קרב קרני חיטים'.

בדיוק כמו בנאום של סינואר שר"י אחרי עיסקת שליט הנוראית, מבחינתם הוכח שוב ששווה לחטוף יהודים. הם אפילו יכולים להשאיר שבעים מאחור ולהמשיך לייסר אותנו, כשהם משתקמים כמעט לחלוטין.

אני מאוד מקווה שיש לנתניהו איזה שפן בכובע, אחרת הוא צ'מברלין בריבוע. הוא אפילו לא יכול להציג שתמורת הויתור על המטרות שהוא השיג שלום בדורינו...

זה לא היה מונע מהם לעשות זאת שוב.

עובדה: הם כבר חטפו נכבה ובכל זאת הם ניסו שוב להילחם בנו.

הם איבדו שטח במלחמת השחרור, מאות אלפי פליטים וכו', ועדיין זה לא לימד אותם לקח.

אם אנחנו לא רוצים שהם יפתחו נגדנו בעוד מלחמה, אנחנו צריכים לדאוג שהם *לא יוכלו* לפתוח במלחמה.

כי לדאוג שהם *לא ירצו* זה בלתי אפשרי, לא משנה כמה חזק הם חוטפים.

לכן לא אכפת לי איזה סיפורים הם מספרים לעצמם על נצחונות מדומיינים.

אסירי העולם יגורשו ל...

ובכן, עזה...

תהיה תנועה חופשית צפונה, כלומר יחזרו לצפות על שדרות בעין בלתי מזוינת. יקבלו אספקה פי כמה מזאת שעכשיו חמאס עושה ממנה מליונים ומגייס אליו לוחמים אם הם לא רוצים למות מרעב. יותר מזה הם לא צריכים.

אני מסכים שהסיום היה צריך להיות כזה שהם לא יכולים. כדי שהם לא יוכלו צריך ש:

1. השלטון יהיה שלנו.

2. הערבים יצטרכו לבחור בין נאמנות מוחלטת לשלטון שלנו, כולל להיות 'בצד שלנו' במלחמה באויבים, כמו הדרוזים והצ'רקסים ואחרים, לבין לעזוב את הארץ לצמיתות.

3. הקמת ישובים יהודיים פורחים, שימנעו רצף ערבי ודמיון של מישהו שיש סיכוי שמעשיו יגרמו לנו לברוח.

נ.ב.

אני באמת מתפלל, מקווה ופועל לזה שזה לא יהיה סוף פסוק. אבל בהחלט מודאג מאוד.

ושמו טראמפ.

השאלה הגדולה האם ירצה לסיים את המלחמה או שירצה יותר לדרוש מחמאס להתפרק מנשק.

מה שיכול אפילו להחזיר אותנו ללחימה עם שבויים בודדים בין החיים שיישאר לנו להציל.

יכול להיות שהכי חכם לסמוך על הערבים.

שכידוע סרבו פעם אחר פעם לקבל את המדינה שלנו, בתמורה לרצועת חוף חסרת הגנה, עוד מימי המנדט הבריטי.

גם החמאס בעצמו סירב להצעות שלנו להפסקת אש בצוק איתן ובזמן הזה המשכנו להילחם והרסנו עשרות מנהרות קרובות מאוד למצב שמאפשר תקיפה על מדינת ישראל.

מאוד מתאים לחמאס לירות פתאום רקטה באחד השלבים של העסקה ואז נחזור ללחימה וננצח.

אני גם חושבת שהעסקה הנוכחית על הפנים, אני גם חוששת מההשלכות שלה, כל אלו לא מנעו ממני לבכות מהתרגשות ושמחה כשראיתי את רומי, אמילי ודורון חוזרות לישראל, להתנחם ולשמוח יחד עם המשפחות שלהם ואוהביהן.

אם הוא יגבה אותנו בחזרה ללחימה אחרי השלב הראשון, נוכל אפילו לשמור על זה בתור אופציה מאיימת שתסייע לחמאס להתקפל ולהגיע להסדר שהוא לא שולט ברצועת עזה.

או לחלופין לחזור ללחימה.

מה שהכי חשוב לגבי השלב הראשון שבעז"ה לא נשחרר את החברים של סינוואר כלומר מרואן ברגותי, רוצחי משפחת פוגל הי"ד, והמפקדים מהאינתיפדה השנייה חסן סאלמה, עבדאללה ברגותי, איברהים חאמד והגרוע ביותר עבאס א סייד שהוציא את הפיגוע הנורא ביותר שקדם ל7 באקטובר, כלומר הפיגוע בליל הסדר

/flashes/1034906?utm_source=webshare&utm_medium=social&utm_campaign=share

נתפלל שהממשלה והעומד בראשה יקבלו אומץ להבהיר שעוברים ללחימה מלאה, תחת מצור מלא.

מי שרוצה כוס מים ואפשרות לצאת לחו"ל שיביא איתו חטופים או את הראשים של ראשי החמאס.

חוק להרג מחבלים.

כל מחבל - עונש מוות, גם אם הצליח 'רק' לפצוע.

ובוודאי אם רצח.

זה היה מוריד את המוטיבציה לחטיפות,

ומונע את הזוועה שבהחזרת מחבלים עם דם על הידיים לרחובות.

למה לא עושים את זה?

זה אמור להיות פחות קשה לחקיקה מאמצעי הרתעה אחרים, שגם כן היה צריך לעשות.

בן גביר דיבר על כך מיד אחרי השביעי באוקטובר, והאשימו אותו בפופוליזם.

חוץ מהצלת נפשות, היה חוסך מהמדינה גם סכומי עתק של מאסר של אלפי מחבלים, על כל ההוצאות שזה דורש, כמו אוכל, כוח אדם, ועוד.

את הכסף הזה היה אפשר לתת בשביל יותר עזרה לחיילים פצועים ולמשפחות מילואים.

זה לא אמור להיות תיאור אוטופי, אלא מציאות פשוטה שאמור להיות לנו בעזרת השם את הכוח לבצע אותה. צריך רק קצת של שכל ישר, ושחרור ממקובעות.

בארה"ב יש עונש מוות, אך זה לא אומר שמיישמים אותו מיד. אסירים יכולים לשהות עשרות שנים בבתי כלא ולהגיש עתירות על גבי עתירות. ועוד לא דיברנו על מדינת בג"ץ שאנחנו חיים בה. די ברור שהשופטים יימנעו מלגזור גזר דין מוות על מחבל כזה או אחר.

בשביל מה להיות בדיכאון. זה לא יתן שום דבר. לא שאלו אותך מה לעשות. לא שווה הדכאון. יש דברים שצריך לתת לקב"ה לטפל בהם. אנחנו לא יכולים לפתור את כל הבעיות.

אני גם ממש מפחדת. יש לנו כל כך המון אויבים שרוצים לרצוח אותנו. מספר המחבלים ששוחררו הם קמצוץ ממספר המחבלים האחרים וישמחו לרצוח אותנו - והקב"ה מצלינו מידם. אז כן, זה מפחיד שכל כך המון רוצחים שוחררו, אבל אם הקב"ה רוצה לשמור עלינו או חס וחלילה אחרת, אין לנו מדי מה לעשות מחוץ מלהתפלל.

ממליץ לכולם לקרוא את החומש בדרש על "כי תבוא" ו"בחוקותיי" וכן את ספר מלכים. הקב"ה ממש, אבל ממש, לא התחייב לשמור עלינו. אלוקי התנ"ך הוא א-ל קנא שבהתחלה נותן X שנות חסד לעם קשה העורף, ואז, כשמרבית העם מחללים מצוות, ה' מעניש אותו. כולל שלילת הריבונות וגירוש לגולה. שלש פעמים מדינות יהודיות היו בתסריט הזה, ולא מן הנמנע שלפרויקט הציוני נכונה דרך דומה.

לא התכוונתי לכך שהקב"ה התחייב לשמור עלינו. כתבתי: 'אם הוא לא רוצה לשמור עלינו, חס וחלילה, אין לנו מדי מה לעשות, מלבד להתפלל,' ואני צריכה גם להוסיף: לחזור בתשובה.

עובדתית, עם ישראל חטא מאז ומעולם, נענש קשות, חזר בתשובה באופן חלקי מאוד, שב לסורו ונענש שוב. הממלכה המאוחדת התפצלה, ממלכת ישראל נכחדה, ממלכת יהודה נכחדה אף היא, אך שוקמה כעבור 70 שנה ואז התנדפה שוב בתקופת החשמונאים (שהיו סופר-דוסים בתחילת הקדנציה, אך הסתכסכו והתבוללו תוך דור וחצי).

מדוע שגורלה של מדינת ישראל יהיה שונה? כי מישהו החליט לשחק עם הפסוקים ולהכריז שהיא אתחלתא דגאולה? מה ההסתברות שהמודל הראשון שתיארתי, שחזר על עצמו כמה וכמה פעמים, יחזור שוב, מול השערה של רבנים מסוימים לגבי אותה אתחלתא דגאולה (או בגרסה החב"דית, "הדור האחרון של הגלות והדור הראשון של הגאולה" שנמשך כבר 30 שנה)?

גם על חורבן גוש קטיף אמרו "היה לא תהיה", נשאו שלטים "גוש תקיף" והפגינו ביטחון מופרז מדי.

כלומר שומר עלינו כעם, זה כן.

אבל לא כיחידים. יחידים יכולים למות בדרכים נוראיות...

במדינות הגדולות

וגם קרוב מבחינת משך הטיסה.

יש גם את דובאי - לא הייתי שם עדיין ולא יודעת להמליץ 🙃

גם שם יש שפע של מסעדות כשרות

(חפשי בגוגל "מטיילים בכיפה"  אתר מעולה לתכנון נופש לדתיים) 

אולי עובר עליו משו...מצוברח ממשו...

ניסית לדבר איתו על זה?

התעלמות זו אלימות לכל דבר.

טיפול זוגי אולי יעזור. 

זו התנהגות חריגה ואכזרית כלפייך. לפעמים אין כוחות ואז קצת יורד החשק לדבר, אבל אם זה דפוס אי אפשר לתרץ כנפילה. את אשתו, הוא חייב להתאמץ עלייך. הוא מרגיל אותך בהענשה על התנהגויות שלא כפי רוחו, והעונש הוא נטישה.

אם זה באמת כמו שתיארת זה מאוד מאוד לא תקין. טיפול זוגי דחוף, אין משפיל מההתנהגות הזו.

ממליץ לא לתקוף חזרה אלא לפעול חכם. מן הסתם הוא גם בחור טוב ולכן אתם ביחד. אבל זו התנהגות אולטרה בעייתית, תיזהרי מאוד לא להיות מכילה כלפי דבר כזה

הייתי שולח אותו לתחקור של כמה דברים לנסות להבין איך הנפש שלו פועלת ולמה הוא מתגונן ככה. אבל הוא לא.

איך את מרגישה? מה עובר לך בגוף כשהוא עושה לך את זה ?

חלק מהחברה' כאן לקחו את זה קיצוני קצת, לטעמי. זו לא בהכרח אלימות, זה לא דורש טיפול דחוף, זה גם ממש אבל ממש לא מה שנקרא "טיפול שתיקה".

בסך הכל, מדובר לכאורה באדם טוב שעובר עליו משהו והוא מגיב לזה בצורה מסוימת. חבל באמת שהוא ככה מתנהג, וגם חבל שעובר עליו משהו, אבל זה קורה במשפחות הכי טובות. בשביל להבין כמה זה לא מבהיל, תדמיינו שהשטלה הזו הייתה נשאלת על ידי גבר, ביחס לאשתו. ברור שהתשובות היו שונות לגמרי, וזה משום שלנשים יש יותר לגיטימציה להביע רגשות, להעיר, לעמוד על דעתן וגם להתנהג בצורה כזו. אצלן זה נורמלי שיש תנודות במצב הרוח. מותר להבין שיש גם גברים כאלה. אף אחד לא מת מזה, וכנראה גם אף אחת לא תמות מזה.

לדעתי, תחכי קצת שזה יפשיר ותדברו, ותנסי בכנות להבין מה שורש העניין. דווקא ככל שתאפשרי לו לדבר בפתיחות, יש יותר סיכוי שהוא ילמד לדבר ולהעיר אם גרמת לו עוגמת נפש (אכתוב כאן משהו שיפחיד חלק מהחברות/ים, אבל יש מציאות כזו! יש שיח אלים מאוד כיום כלפי גברים, שגורם להרבה גברים עדינים לחוש שאסור להם להעיר ולדבר על מה שמפריע להם, ואז זה יוצא בצורות כאלה. אז אם באמת רוצים לפתור את הבעיה, צריך לגרום לו כן להעיר ולדבר ואולי זה יעזור).

כמובן שיש עוד הרבה אפשרויות. יכול להיות שזה מזג האוויר (פתאום נזכרתי בשיר היפה "מת אב ומת אלול" של ר' שמואל הנגיד, שמתאר את החוויה הזו בצורה מליצית ויפה), יכול להיות שזו איזו חוויה נפשית או אישית וגם יכול להיות שמישהי מדליקה אותו בחוץ ואז כשהוא חוזר אלייך הוא נכבה (לא תמיד זה סוף העולם, אבל אדרבה, ככל שתנהגו בחכמה ותפתרו את העניין בקלות, הוא יישאר אצלך ויבין כמה זה טוב).

בזכות אחד מחברי הפורום שהאיר את תשומת ליבי, אני רואה שלא מדובר באירוע חד פעמי שקרה לאחרונה, אלא באירוע שקורה מפעם לפעם.

אם זה אכן כך, זה שונה מהיחס המאוד סלחני שהצגתי. אם זה קורה רק בתקופה האחרונה, תנסי באמת להבין, אולי עכשיו ממש יש לו תקופה קשה (נניח, ואתן דוגמה מאירוע שהיה אצל קרובי משפחה שלי: זוג שגם ככה קצת דבוקים להורי האישה וכולם שם "לא מתים" על בעלה, מחליטים לעבור לגור אצלהם לתקופה ממשוכת, והגבר גם ככה מרגיש לא בנוח ועוד זוכה מדי פעם להערות קטנטנות מכיוונים שונים - את יכולה חהבין שזה מצב לא טוב מבחינתו, ובנוסף הוא מקבל עוד משקולת של 2 ק"ג כל יום-יומיים).

אבל כן, חד משמעית שזה לא מצב בריא וזה לא אמור לחזור על עצמו כל פעם שכועסים.

ממש ממש לא תקין

להישאר ככה זה לא יכול להיות

נשמע שכדאי לשוחח על המצב הזה בזמן נינוח ביניכם.

לשתף כמה זה פוגע בך, וכמה זה מכאיב לך, ולבקש שגם אם הוא פגוע ונסער יתנהל אחרת.

מוסיפה שיש אנשים ש"מענישים" בהתנהגות כזאת, ויש אנשים שהתגובה שלהם כשהם נסערים או כאובים היא התנתקות והסתגרות עד שהם נרגעים וחוזרים.

אם זה נעשה באופן מעניש, כדאי לפנות לעזרה חיצונית. אם זה חלק מדפוס התנהלות מסתגר בזמן קושי, אפשר להתחיל גם בשיח ביניכם.

כך או אחרת חשוב לשוחח על התחושות שלך מול זה. אפשר ורצוי, בכללית לדבר על התגובות והאוטומטים שלכם בזמני פגיעות. הרבה פעמים אצל זוגות אלה תגובות שמפעילות זו את זו.

לדוגמא צד שפגוע וצועק, ומלחיץ את הצד השני שרגיש להרמת קול, שמסתגר ומתרחק בגלל זה ואז הצד הראשון מרגיש נטוש, ויותר נפגע וכועס, וחוזר חלילה.

הרבה פעמים אופן התגובות הללו לפגיעות מוסיפות פגיעה נוספת, גם אם הצד השני צועק כי הוא פגוע, והצד המתרחק מתרחק כי הוא נסער, ושניהם לא מתכוונים לפגוע אחד בשני, אבל תכלס זה מה שקורה.

מודעות לאוטומטים האלה יכולה לסייע לשניכם (ולכל זוג) להתנהל יותר נכון בעיתות משבר.

איש שילמד שהוא כרגע פגוע וזקוק להסתגר שיגיד לפני כן, קשה לי לדבר עכשיו ואני צריך זמן לעצמי לעבד מה שהיה. הצד שהדחף שלו הוא להוציא את מה שמכעיס אותו, שילמד להגיד אני ממש ממש נפגעתי ממך ואני רוצה שנדבר על זה, מתי תהיי פנויה לשמוע אותי? וכן הלאה.

מטבע הפורמט, בני זוג עשויים לדרוך זה על הפצעים אחד של השני. זה לא באג אלא פיצ'ר, שבעבודה נכונה מאפשר לכל אחד להכיר לעומק את הפצעים והדפוסים שלו ושל בן הזוג, ולהתרפא בהתנהלות נכונה.

נשמע פה מהתגובות שאת במצב מזעזע והלך לך על הנישואים.

לא מקלילה, ובאמת זה קשה ברמות. זה השפלה נוראית וכאב מאד גדול לאישה.

רק אומרת שאני גם הייתי חווה את זה מבעלי, וב"ה אנחנו אחרי זה. אין דבר כזה היום.

הינו בטיפול טוב ב"ה. ובאמת שבאנו שתינו כדי לטפל ולא לשמוע ולהמשיך הלאה.

אבל לגמרי לגמרי אנחנו אחרי והסיכוי היום שיקרה דבר כזה הוא אפסי.

הוא פשוט הבין בעלי עד כמה זה לא רלוונטי ולא יכול להיות חלק מהחיים שלנו, ולמד להתמודד.

אש רק מעודדת אותך שאפשר לצאת מיזה. טיפול כמובן יועיל פי מאה מכל שיחה שלכם. אם יש לך סיכוי לשכנע אותו אז הכי טוב.

אם את רוצה המלצה למי שאנחנו הלכנו אפשרי באישי.

ולא אומרת לך טיפול עכשיו 40 שנה. הינו בטיפול ממוקד, כמה חודשים ואנחנו מעל זה.

בעז"ה שיהיה כה גם לכם.

חיבוק על הבדידות... לא קל בכלל.

למקרה שהדברים שאני כתבתי לא היו ברורים.

אני מסכימה מאוד עם הכתוב פה.

אני לפחות, המסר שהתכוונתי להעביר הוא שככה זה לא יכול להימשך וחייב עזרה חיצונית.

ממש לא התכוונתי שיש מקום להפסקת הנישואים.

ובכללי אני בעד הפסקה במקרים קיצוניים בלבד. 

מבינה לגמרי גם את הבהלה.

באמת זה ממש לא נעים.

אבל ב"ה אפשר לצאת מיזה. מטפלים ויוצאים והחיים אחרי הם כל כך אחרים.

החיים בצל החשש של 'אולי עכשיו משהו לא יתאים לו ויגזר עלי שקט של יומיים' זה זוועה.

אחרי שעובר החשש נפתחים עולמות. בעז"ה.

אני חושבת שלמרות שאמרת את זה בנחת, התפיסה שלך את הגברים עצובה.

אני לא חושבת שהם פוזלים לדשא של השכן. אני חושבת שהם יותר מתרשמים בקלות ממראה עיניים, אבל לפזול לדשא של השכן זה עניין של הלב ולא של מבט.

לא רואה לאן שיחה כזאת מקדמת. מילא אם היה תיאורטי, אבל הבאת דוגמא שבפועל משפילה את בעלך, וזה גם קצת מכה מתחת לחגורה, בשיחה אגבית להגיד לו שהוא התרגש מהמלצרית...זה משפיל.

את מתארת הרבה נחת וזרימה בתחילת השיחה, אבל לפי התגובה שלך בסוף את יכולה להבין שזה לא באמת קליל בעינייך - ובצדק.

את אומרת שלא נפגעת אבל זה רק כי בראש שלך נתת הסבר, אבל הנה ההסבר לא היה נכון וכן נפגעת.

וברור לגמרי למה. זה מעליב.

מיותר לגמרי מצד בעלך להגיד את זה

מיותר לגמרי מצידך לדחוק אותו לשם

וזה בדיוק הסיבה שהשיחה הזאת פשוט היה מיותרת מראש...

איך הייתי מגיבה?

כנראה בצורה תינוקית נעלבת מאד מאד וכועסת ועוזבת את השיחה - או רק שותקת או הולכת ממש.

כלומר, כן, ברור שגם אנשים נשואים יכולים להתרשם מאנשים אחרים בני המין השני.

וגם אני לא חושבת שזו בעיה להעלות את זה כטענה כללית מול האיש.

אני חושבת שזו בעיה להביא את זה לחיים המציאותיים האישיים שלכם.

מילא היית אומרת על אנג'לינה ג'ולי שברור שהיא יפה, או שאפילו היית אומרת על בראד פיט.

אבל זה לא במציאות.

להביא למציאות, בטח כשאת נותנת את הדוגמה השלילית *עליו* (ולא עלייך), זה לבשל לעצמך את הדייסה.

קודם כל העיקרון של להגיד על הצד השני. דמייני שהשיחה הייתה בנושא אחר - קנאה, כעס משהו כזה. את מבינה שזה מאוד שונה אם תתני דוגמה על *עצמך* שהרגשת בה קנאה/כעס, מאשר שתתני עליו?

ולנושא שלכם ספציפית… איך זה יכול לעשות טוב לזוגיות שלכם? או של כל אחד? אם מדברים על זה פרקטית. על ההיא מהמסעדה. ההוא שהסתכל והמלצרית שכך וכך.

זה קצת כמו שתדברו לפרטי פרטים איך הרגשתם כלפי איזה אקס/ית מהעבר. נכון, כנראה היו שם תחושות של אהבה ומשיכה כלשהן, אבל למה לפרט??? איך זה מועיל?

היה, נגמר, מתרכזים בזוגיות שלכם, במחויבות ובייחוד שלכם אחד לשניה. זהו. 

כמה חוכמה תבונה ורגישות יש בך! ❤

ורק לגבי הסיפא -

זו ממש לא צורה תינוקית אלא הכי אנושית שיש,

ואישה ששומעת כך מבעלה ומרגישה פגיעה הכי מוצדקת בבלעדיות, במחמאות, במבט, בכיוונון הלב, שרוצה וצריכה להרגיש היחידה עבורו מגיבה מתוך מנגנון הגנה הכי אנושי שיש בדיוק כמו שהיטבת לתאר - או כעס (FIGHT) או עזיבת השיחה (FLIGHT) או שותקת (FREEZ).

שאלו מנגנוני ההגנה שלנו עד ה120 ולא רק בינקות, וטוב מאוד שהם שם כדי להגן עלינו ולאותת לנו שמשהו כאן באמת פגע בנו והיווה איום עלינו, ע"י איום על מימוש הצרכים שלנו במקרה הזה.

ותיווך נכון ונתינת מקום נכונה לעצמינו לכל המתחולל בנו גם ודווקא אז, ואח"כ תיקשור נכון של זה לבן/בת הזוג יכולים גם להביא לצמיחה גדולה, לריפוי, לבניית קומה נוספת.

לא נפגעתי כי חשבתי שזה מראה עיניים, אבל שהוא דיבר על השפתיים הרגשתי שזה כבר עניין של הלב, ולא האמנתי שהוא ממשיך לחזור על זה...

גם כשהוא התרגש מהמלצרית במסעדה זה פגע בכבודי כי היא הרגישה את זה, אבל הבלגתי עד אותו רגע שהעלתי את זה בשיחה בשבת

ופותח שרשורים הזויים.

ולא תקין בעליל כמובן.

אין סיכוי שהוא דיבר ככה על שפתיים מבלי שהוא חשב לנשק אותן.

ולהגיד שוב ושוב זאת אפילו לא מחשבה חולפת, ממש לקח את זה איתו.

חוסר טאקט מתמשך, אולי הוא חטף שבץ או משהו.

לא מדברת ספציפית על השרשור הזה,

אבל בהחלט באופן כללי:

את צודקת לגמרי שעלולים להיות פעמים (ואף פעמים רבות לצערינו) שיפתחו שירשורים לא אמיתיים.

כלומר שכל הנכתב בהם לא אמיתי, או חלק אמיתי וחלק לא.

או שהפותחת מזדהה כאישה, אך "היא" בעצם גבר.

או שהפותח מזדהה כגבר, אך "הוא" בעצם אישה.

או שמשנים את הפרטים בצורה שקשה לקלוע לסיטואציה האמיתית ולהתאים את המענה,

או שיש באמת מקרים אפילו של מטרידים או אנשים/נשים עם כוונות לא טובות כלל שמנצלים את הבמה ואז פונים באישי להמשך ולעשות עוד רע חלילה,

או "סתם" משועממים,

או נערים/ות,

או טרולים,

או מעוניינים להביא נושאים פרובוקטיבים או עם פן "גופני" / "מיני" / "מוצנע" וכן הלאה

וחשוב ממש להיזהר.

גם לבחור למי להגיב אפילו בבמה פתוחה

ובטח שבאישי

ותמיד אם לא מתאים או מרגיש מוזר אפשר לדווח, ובעיקר לשמור על עצמינו, כל אחד על עצמו או עצמה.

אז כאן ספציפית יכול להיות שהכל אמת לאמיתה? ודאי.

יכול להיות שלא? יכול.

איך נדע? לא יודעת אם אפשר לדעת בוודאות כמעט אף פעם, אבל כל אחד ומה שהוא/היא מרגישים.

וחשוב גם לעקוב ו"להיות עם היד על הדופק" אם משהו נראה חשוד.

וגם כשכתבתי את זה אישית אני באמביוולנטיות,

כי מאוד יכול להיות שהכל אותנטי ואז זה עלול לפגוע בפותחת, ומתנצלת מראש אם כך, לא זו הכוונה.

אך העיקרון באופן כללי חשוב מאוד בפני עצמו ולכן היה חשוב לי בכל זאת לכתוב ולחזק את הנקודה הזו עבור כולנו.

אינך אחראית על ולא תתורו שלו, לא באופן רוחני שתילחצי שיגיע לגיהנום , ולא ב'לחץ' להיות 'מלכת היופי' עבורו

הוא פתוח איתך וזה יפה .

הקטע שהוא המחיש לך ככה - אולי יש לו פער כלשהו נוירולוגי וכו

אינך חייבת לקחת ללב

תחשבי שבעלך יתלונן, שבגלל שקנה לך שמלה חדשה, ולמרות זאת התעכבת על כל חלון ראווה אחרי זה, סימן שאינך אוהבת אותו

ממש קשורה לנושא.

נראה שלא הבנת את כוונתי

שוב - התפעל ממשהו מסויים בחוסר טאקט

אבל משמע ששם נעצר

לגבי שיתוף עם חברותייך זה לכאורה בעייתי

כלומר, פגעו בי - למרות זאת אני יכול לפגוע בחזרה רק לפי התו'ל- הדין . ולא להשתולל יותר מדי. עם כל הכאב והכבוד .

ושוב ממליץ לבדוק אם קיים אצלו פער כלשהו נוירולוגי תקשורתי וכו

וגם אם כן, לא באתי לתת כאן דין וחשבון, נכנסתי כדי לקבל תמונה ותגובות שיפוטיות לא מעליבות אותי אבל פחות משרתות את המטרה שלשמה שיתפתי באנונימיות סיטואציה רגישה.

וזו לא סתם התפעלות בחוסר טאקט, יש פה חוסר כבוד ורגישות ופגיעה באינטימיות. זה לא נעצר שם, זה מלווה אותנו הרבה זמן...

אז כאן יש נקודה שניתן לפתוח

חוסר כבוד וכו שציינת

מתי התחיל , מדוע, האם ואיך ניתן לטפל

עוד משהו -

אנשים כאן כותבים על מנת לנסות לסייע

אז גם אם תגובה אינה מה שהפותח ציפה לקבל - לא צריך לקחת קשה

ולפעמים משהו לא בעניין עלול במבט שני לשפוך אור

נראה לי ש נגמרו לי השמות לא הגיבה כאן

מסתמא יהיה לה מה לאמר

ברור שזה אסור לו הלכתית להסתכל עליה ובטח שלא להתמוגג מיופיה.

והוא נכשל

אבל אפשר בקטע הזוגי להסביר, שהוא מעביר את ההתפעלות אלייך.

וגם לשיתוף איתך.

זה לא כל כך נורא מבחינה זוגית. לדעתי.

אולי סוג של רמז שהוא היה רוצה שתעשי עיצוב שפתיים כלשהו.

באמת אמירה מיותרת יחסית.

מבחינה הלכתית ומוסרית, ברור שההסתכלות והמשך ההתפעלות אסורה.

ולא רוצה עיצוב שפתיים, יש לי שפתיים עבות ויפות וכל מי ששמע שזה מה שאמר, אמר שמוזר שהוא אמר את זה דווקא לי...

אבל הגלגל ממשיך להתגלגל...

למה עוד אנשים בסביתך יודעים עליו שאמר כך? 

שהבעיה היא לא השפתיים שלי אלא האמירה שלו

וכאילו לרמוז לאישה לעשות עיצוב שפתיים זה חכם והגיוני, יש פה תגובות מפתיעות...

כי באמת לא סביר לשתף באמירה כזו של בעלך את הסובבים אותך

לגופו של עניין האמירה לא רלוונטית

לחשוב שגברים פוזלים לדשא של השכן זה לא חשיבה בריאה ונכונה לקשר זוגי ואם בעלך פועל ככה שיעשה עבודה עם עצמו..

גם גבר שהוא לא דוס ולא עם זקן וכיפה גדולה יכול להיות נאמן..המראה זה חארטה אז שיפסיק להתמקד במראה ויתחיל לעשות עבודה פנימית

וזה מקובל עלי שחושבים שאני טרול משועמם, זה לא לוחץ עלי לחשוף פרטים שאני מעוניינת לשמור לעצמי...

אבל אם יש פה נשים וגברים שאמירה כזאת עוברת על ידם בשתיקה, וחושבים שאישה ממשיכה להרגיש נאהבת ונחשקת אחרי דיבור כזה אז כדאי שיזכרו שהחיים והמוות ביד הלשון.

ואם למישהו נראה מוזר ששיתפתי והתייעצתי עם סובבים שלי לגבי אמירה כזאת, כנראה לא מבין כמה זו אמירה שפוגעת בליבה של האינטימיות.

אבל זו הנקןדה זה שיח אינטימי של בני זוג

לא מתאים לשתף אותו עם אף אחד

פרט לבעלי מקצוע במידת הצורך...

אבל אם מציע לך לצאת איתו בהמשך תתחמקי. אל תגידי למה.

אם כבר דיברתם על הנושא שהוא פלרטטן ומסתכל על נשים אחרות והוא יודע שזה כואב לך.

כואב לך זה אומר שזה אמור גם לכאוב לו

אם אשתו עצובה בגלל שהוא מסתכל על נשים אחרות אז הוא פוגע בעצמו

מה הענין שלך לצאת למסעדה איתו ולחזור כאובה

עד שהוא לא יבין שאין פלרטוטים ואין מבטים בצורה כזאת שמכאיבים לך אין סיבה לצאת איתו

אגב אני מסכימה עם הפסקה הראשונה שכתבת, גברים צריכים להעריך ולזכור מה יש להם בבית!

דרך הטבע שיש משיכות כל הזמן. כל עוד לא ממשים אותן חס וחלילה, אין מה לדבר על זה.

זה רק ייצור פגיעה, העלבה ומתח. שום דבר טוב לא יכול לצאת מזה.

אם פתחת בטיפשות את הנושא, קבלי את משיכותיו בכנות. כשמבשלים חמין מקולקל - אין מה להתפלא אם יוצא מזה קלקול קיבה.

יש ציפייה ליצור משיכה, ולכן היעלבות כששומעים על משיכה לאחרות. וזה גם נוגע בדימוי עצמי.

אי אפשר לעצור את המשיכות לאחרות, זה דרכו של עולם. אפשר להעצים את המשיכה אליך. באופן חיובי, לא באופן שלילי.

כלומר: טוב ורצוי לדבר על - כמה אני יפה בעיניך, נכון שאתה אוהב את השפתיים שלי, מה הכי יפה בי שאתה הכי אוהב ונמשך. כאלה שאלות, שיעשו רק טוב.

עכשיו שכבר נאמרה האמירה שלו - מציע לך לא למסגר אותה ולעשות ממנה עניין. זו תחושה רגעית של משיכה מקומית. זה לא אומר שהוא לא נמשך אליך ולא שאת פגומה.

אבל הוא לא חכם מספיק . אם היה חכם לא היה בוער לו לבהות באישה אחרת כשהוא נמצא ליד אשתו

עד שהם אירגנו יציאה ויצאו הוא יכל להתאמץ בשעתים של היציאה לא להסתכל על אישה אחרת.

מה יצא לו? התאמצו ליציאה ובמקום להתקרב אחד לשני יצא הפוך. וכל זה למה? כי לא יכל להתאפק ביציאה הזאת לא להסתכל על אישה אחרת ולא לכבד את האישה שלו.

לצאת זה טירחה זה ביביסיטר זה ארגון הילדים.

יצא שכרו בהפסדו

המלומדות, הנבונות והלא טיפשות בכלל, מזל שאתה כאן להציל אותי מהבעירות שלי.

אפשר לנעול את השרשור אני רואה שהוא מיצה את עצמו...

או שעבר פס מגנטי בפועל

האם יש בפירוט מס' טלפון של החברה

האם חיוב מוכר שעבר בעלות

האם מישהו שנתת לו לשלם משהו דרכך

האם הוצג? כן

זה אומר הכרטיס כאילו עבר בפועל? איך זה הגיוני?

בעלי אמר שאולי זה בית עסק ששינה שם וכתובת אבל איך אני יודעת מה הוא?

תכחישי עסקה דרך חברת האשראי. הם מאוד מקפידים על הדברים האלה.

קודם לבדוק טוב מי זה העסק הזה, רק אחר כך להכחיש אם הבירור לא עזר.

לא מקבלים קנס מחברת אשראי כל כך מהר. בתור מי שמתפעל כמה עסקים שסולקים ומקבלים הכחשות.

איך אני מבררת מי זה?

כי השם ממש לא מוכר לי, ולא הכתובת

קרה לי פעם גם שהיה לי חיוב מוזר וכשהשוותי תאריכים וסכומים הבנתי שזה סתם שייק שקניתי בריבר ומשום מה בחיוב הופיע "דעבול גלצבי" או איזה משהו הזוי דומה

תנסי להיזכר מה עשית באותו יום או אולי נתת את הכרטיס למישהו אחר?

אפשר גם לבדוק באתר של החברת אשראי עצמה פעמים יש שם יותר פירוט

את גדולה! צודקת חחחח

תודה גם ל @רק נשמה זה באמת שם מוזר מאוד למשהו אחר חחח

כיוונים מעניינים

ממליץ למצוא חצי שעה פנויה ולטפל

לפחות באפליקציה של מקס.

נניח אם אני מעבירה בביט משהו תפעולי, וזה יורד מהאשראי, כתוב באשראי ביט. אז אני מוסיפה הערה קטנה מה זה כדי שיהיה לי אח"כ.

או לפעמים גם על רכישות משמעותיות שלא ברור מה הן (נניח איזה מוצר חשמל. לכי תזכרי מה קנית במחסני חשמל ביוני).

ברוב הדברים כמובן לא צריך. רמי לוי זה רמי לוי, אין יותר מדי מה להתבלבל… 

סליחה על השליליות, אבל האם יש לדעתך הרבה זוגות שמצליחים לחיות בצורה האידיאלית עליה את מדברת?

נראה שכל כך הרבה זוגות מסתבכים, וגם אצל אלו שלא, נראה שיש יותר מדי מקרים שכלפי חוץ נראים מקסימום כבינוניות, ולא כמשהו מספק מספיק.

הם בד"כ לא יפרסמו זאת בראש חוצות או אפילו בפלטפורמה מצומצמת.

ויש עוד הרבה המון אחרים שיכולים בהחלט להגיע לשם. ואם לא מצליחים לבד אז עם העזרה הנכונה והמותאמת אליהם ביותר.

ויותר מהמילה "אידיאלית" שכתבת הייתי מגדירה זאת כ"השקעה", "לימוד", "כיוונון המשאבים למקום הנכון", "עבודה הכי מתגמלת" וכן הלאה...

כי זה לא "פוף" קורה או שלא

זה לא ש"אנחנו זוג "דפוק" והם לא"

זה לא ש"אין לנו את זה" ו"להם יש"

זה לא "לחיות בחלום ורוד על ענן כל החיים בלי להשקיע"

אלא זה באמת באמת לימוד

ואף אחד מאיתנו לא נולד יודע זוגיות

כולנו

ותורה היא ולימוד היא צריכה

וכלל שיותר נלמד ויותר ניישם נגדל לתוך זה ונצמח עוד ועוד, גם בתור האדם האינדיבידואל שאנחנו וגם בתור הזוג שאנחנו ב"ה.

הכל בראש, באמת.

מיליארדי אנשים חיים באסיה, אירופה ובאמריקה עם טמפרטורות נמוכות בעשרות מעלות צלזיוס לעומת ירושלים, והחיים שם נמשכים כרגיל, ילדים הולכים לגני השעשועים אחר הצהריים, אנשים עושים הליכות וריצות בשביל הכושר, ילדים במעונות יוצאים לחצר אם לא גשום או מושלג...

אין להם dna שונה שמגן עליהם מהקור, הם פשוט רגילים אליו ויודעים שהוא חלק מהחיים. הכל בראש. אם מחליטים שטמפרטורה נמוכה היא חלק מהחיים ופשוט ממשיכים כרגיל, אז זה קורה. 

בקיצור, אל תוותרו בגלל הקור על אף אטרקציה או משהו שאתם רוצים לעשות. תתלבשו חם וצאו ליהנות!

ואסביר:

ארון הבגדים של כל אחד מאיתנו מותאם לצרכים האישיים, מושפע ממזג האויר שרגילים אליו.  

בארץ - ארון הבגדים ומגוון הפריטים של תושבי הערבה ואילת בהכרח שונה מהמקביל לו של תושבי ירושלים, גוש עציון, הגליל העליון והגולן.  

בחו"ל, אופנת החורף מותאמת למזג האויר המקומי.  בגדים הרבה יותר חמים מהמקובל בישראל.  

שכנים שלנו (אנשים מבוגרים) שעלו לישראל לפני לא מעט שנים, היו עכשיו בטיול של שבועיים בארה"ב.  בביקור משפחתי לרגל יום הולדת לסבא שם.  בניו ג'רזי.  סיפרו שקפאו מקור !! נאלצו לקנות שם מעילים כי המעיל שהביאו מהארץ לא הספיק 🥶 - וזה מזג אויר שהם היו רגילים אליו בילדות ובשנות הנעורים עד שעלו לארץ. פשוט הביגוד  שיש להם היום כבר לא מותאם לסביבה הקודמת.

גם שאנחנו מטיילים בחו"ל ונכנסים לעשות שופינג - הרבה מאוד מהאופנה לא מתאימה למזג האויר בארץ. 

אבל הקור הירושלמי הוא לא הקור האירופאי, ולא דורש ביגוד מיוחד... 

פליז ג'וזף קאופמן שיש לכל תלמיד ישיבה תיכונית ומלווה אותו עד שאשתו זורקת לו בגיל 50, בהחלט עושה את העבודה.

אם אתם בקטע של יינות גם את יקב גוש עציון וגם את יקב פסגות שיש סיורי טעימות.

מוזיאון אסירי המחתרות מהמם אם אתם אוהבים היסטוריה.

אני אנסה לחשוב על עוד רעיונות...

כלומר, אני צריך לצאת לשלוש תפילות ביום.

חוץ מזה בפעם האחרונה בשלושה ימים עשינו טיול קצר בחוץ ושאר הזמן נתנו לעצמינו, לדבר, להקשיב ולהתפנק ביחד בלי 'כוננות ילדים' נון סטופ. בהנחה שיש חימום במקום שמתארחים בו - זה לא בעיה.

למען האמת, אולי ישתנה השבוע, נכון לכרגע עוד לא באמת התחיל החורף. שבוע שעבר בירושלים בשעות היום היה אפשר להיות קייצי לגמרי, בערב היה צריך סוודר.

לבדוק באתר של עיריית ירושלים.

או להתקשר ל106 לברר.

יש בירושלים מבחר מקומות בילוי .מוזאונים,אתרי מורשת.

שוק מחנה יהודה .שכונות כמו ימין משה או נחלת שבעה.

מוזיאון המדע בלי ילדים זו חוויה אחרת וממש מומלצת!

הגן הבוטני.

יש סדנת יצירה בקרמיקה השכונת מקור ברוך- 5 דקות הליכה מהשוק. אני רואה שם מלא זוגות.

מוזיאון המוזיקה- ממש קרוב למדרחוב.

מכון המקדש.

יש הרבה הופעות, חפשו לכם משהו שאתם אוהבים ושיתאים לכם (נדמה לי שאבו טבלה בירושלים בזמן הקרוב)