כששאלו-כשהיו קטנים-

עניתי ככה זה לפעמים הן ככה ולפעמים ככה.כל פעם משהו אחר...

בפשטות

אף אחד לא טרח לשאול שוב הם פשוט התרגלו שככה זה 😉

אפילו הגדולה לשי לא שאלה מאז אף פעם והיא כבר כן גדולה

כן משתדלים בימים הראשונים במעבר בין מיטות מחוברות לנפרדות הדלת של החדר תהיה סגורה באופן קבוע, כי לוקחים בחשבון שאולי הם כן מבינים מה עומד מאחורי מצב המיטות, אז לפחות שלא ידעו זמנים מדויקים...

אבל כאמור, הם לא נכנסים לחדר שלנו בלי רשות בכל מקרה (לא מדברת על הקטנטנים, שפותחים כל דלת שהם מגיעים לידית שלה😅).

אז לא יודעת מה עושים כשרוצים לעשות זאת באמצע החיים...

הייתי מתחילה מלהשאיר את דלת החדר סגורה לפחות רוב הזמן. ולא לשלוח את הילדים להביא משהו מהחדר, למרות שזה נוח יותר... לאט לאט אולי הם יתרגלו.

הז משהו שקורה רק בגיל בוגר יותר ועד אז אפשר בכללי להרגיל לא להכנס מדי לחדר

וגם כמו שהציעו לטשטש את היום התחלה וסיום

כן היה הרי זמנים של מופרד וזמנים של מחובר..

וראיתי שזה שונה אחד מהשני  אבל וואלה. לרגע לא חשבתי אתמול אמא שלי הלכה למקווה. חחח לא קישרתי בכלל. (אולי הייתי תמימה. יכוליות)

אבל בעיניים שלי.. היום מחובר.

עכשיו הם הפרידו.

זה החדר שלהם. המיטות שלהם. יכולים לעשות את זה אחד על השני מצידי. זותומרת זה אפפעם לא עניין אותי מידי חחחח.

ולגבי הילדים שלי. (הגדולה בת תשע )

לבנתיים אפפעם לא שאלו אותנו. אם ישאלו?

כי זה החדר שלנו ועכשיו עשינו כך

אני פחות בדעה שצריכה לספק הסברים וסיבות ותשובות לגבי דברים שאני עושה/הולכת וכו'. ובעז"ה אזרום עם מה שיקרה ואם יהיו עוד שאלות וכו'. כמו שאמרתי לבנתיים  לא שאלו(ובכללי החדר שלנו ה החדר שלנו אני לא אוהבת שהם משוטטים שם יותר מידי והם יודעים את זה. הדלת לא נעולה .. ולא סגורה (למעט כמובן בזמנים מסויימים בלילה😄) אבל.. באופן כללי החדר של אבא ואמא זה שלהם. לכם יש את החדרים שלכם. פחות אוהבת שקופצים לי על המיטה וכו'☺️.

בגיל התינוקות זה משו אחר.. אבל ככל שגדלים יש אצלנו המובחנות שזה חדר ההורים

לק"י

אמרתי לו שיש מצבים שצריך להפריד ומצבים שאפשר לחבר. לא זוכרת אם אמרתי לו שזו מצווה.

הוא כן שאל מה זה המצבים האלה.

מניחה שעניתי לו שהיא ילמד על זה בהמשך.

אבל אני באמת לא יודעת מה נעשה כשהוא ידע מתי מפרידים ומתי מחברים. בעיקר בגלל זה שליל המקווה אמור להיות "סודי". 

אז אין לנו את הבעיה הזו ככ

מחברים בעיקר כשעושים מסיבת פיגמות עם הילדים ואין מקום לכולם

אז אם מדי פעם הם רואים שהמיטות מחוברות, הם לא שואלים כי זה לא מוזר להם ש׳-שכחנו׳ להפריד. אין אישיו ככ בקיצור

בס''ד

בעיקר כדי לטשטש מתי אנחנו מותרים ומתי אנחנו אסורים (וגם קצת כי אני לא אוהבת לראות את המיטות מופרדות).

אם הם ראו שהן מופרדות, ושאלו, אני עונה שיש תקופות שככה המיטות צריכות להיות.

מזכיר לי שפעם אחת הילדה שלנו רצתה שנחבק אותה בעלי ואני באותו זמן. ניסינו להתחמק אבל היא ממש התעקשה, עד כמעט דמעות. אז שינינו אסטרטגיה ופשוט אמרנו לה ''אנחנו לא יכולים''. היא פתחה עיניים ענקיות ושאלה למה אנחנו לא יכולים. ענינו שלפי התורה יש זמנים שההורים יכולים לגעת אחד בשני ויש זמנים שלא. היא נרגעה ולא שאלה מעבר. ואני שמחתי שאגב המקרה הזה היא נחשפה להלכה הזאת. אני מאד מאמינה בטפטוף וב'לגדול בתוך', במקום לשמוע על הדברים בבת אחת יום אחד.

בס''ד

הסיפור עם החיבוק הזה אירוע בודד.

ואחרי לידה קורה יותר שהם תופסים את המיטות מופרדות (עדיין נוהגים לחבר בבוקר אבל זה מתפספס קצת יותר בהתחלה) אבל מסבירים שזה ככה הלכתית אחרי לידה. זהו... 

ואם יש לנו ילדים באותו טווח גילאים.

בס״ד
 

הייתי יכולה לענות את זה לילדה בת 4 כמו לילד בן 14, אני לא ממש רואה הבדל. הכלל הוא שאני הולכת עם השאלות שלהם. דווקא גילאים קטנים זה אחלה כי זה מאפשר טפטוף בצורה הכי פשוטה. 

ויש לי קצת יותר גדולים משלך וקטנים כמוך 🙂

מחברים בבוקר.

הגדולים לא ייכנסו בשעות השינה וישאלו

והקטנין לא שואלים הרבה.

לגבי הלילה טבילה בהחלט לאחרונה קרה לי שהילדים הגדולים שאלו לאן אני יוצאת.

למרות שאני יוצאת די הרבה להליכה וכו

אבל שאלו בכא

עניתי בטבעיות. קבעתי עם חברה/ הליכה וכו

וזה בסדר לא נראה לי שנתעמקו

זה התשובות שגם אני קיבלתי

ולא חשבתי אזהרבה מעבר

היה לנו כן סיפור ביום של הטבילה (לפני) הבת שלי נגיע בי והיד היתה קרה אזצעקה לבעלי שאני קפואה ואמרה לו נו תגע תרגיש תרגיש. ישבנו אחד ליד השני והיא דחפה את היד שלו עלי.

אמרתי לה ישר לא בלחץ. שבהזדמנות הקרובה אבא יגיע וירגיש

לא שאלה מעבר

כלומר בעלי מחבר כשהוא קם ואני עדיין ישנה

כדי שאוכל לסיים את הלילה באלכסון

אבל הילדים בהחלט רואים את המיטות מופרדות, הם נכנסים חופשי לחדר שלנו ומאוד אוהבים לבנות לעצמם מחנה ברווח שבין המיטות.

אם שואלים - אז לפי התורה יש תקופות שמותר לבני זוג לישון יחד, ויש תקופות שאסור וישנים במיטות נפרדות.

האמת לא נראה לי שזה מעסיק ילדים או נערים כל כך, אני חושבת שצריך להיות אובססיבי לעניין כדי לחשוב מה מצב המיטות היום ומה מצבן אתמול ואם היה שינוי אז מה משמעותו...

אני בתור נערה החל מגיל 15 בערך ממש הבנתי את המשמעות של הפרדת מיטות וחיבורן

ומודה שהיה לי ממש קשה כי הרגשתי שכאילו נכפה עלי להכנס לזה ולדעת מתי אמא שלי טובלת.

כמעט תמיד ידעתי

היא תמיד היתה מחליפה מצעים ביום הזה

בית קטן

חדר הורים באמצע הבית

קשה לפספס

ולא, אני לא חושבת שהיתה לי אובססיה...

זה פשוט קרה לי מןל העיניים...

הייתי בוכה מזה מלא

אומרת לה' שיעזור לי לא לדעת מתי היא טובלת....

זה עשה לי רע לדעת

הילדים שלי עוד קטנים

אבל אני כן חושבת שצריך לעשות מאמץ כלשהו לטשטש את היום המדוייק...

אני חושבת שכולן פה בשרשור עד כה תמימות דעים שיש לטשטש את היום שזה קורה. בין אם זה לחבר כל בוקר ובין אם זה להפריד כל בוקר, כל אחת לפי איך שהיא נוהגת.

נשמע כמו חוויה ממש לא קלה. תודה שהסבת את תשומת ליבי לגבי המצעים, פחות חשבתי שזה יכול להיות ״רמז״ מבחינתם.

בעצם למה?

סתם מענין אותי המשמעות מהצד

אני גם הייתי בסיטואציה הזו, וזה והפריע לי מאוד מאוד

במיוחד שההורים שלי לא הלכו לישון ביחד אף פעם, רק ב...

לדעתי הבנתי את זה בגיל יותר צעיר ממך אפילו, 11+ כזה.

בינתיים אין לי ילדים גדולים, אבל אנחנו עם מיטה זוגית+ יחיד בחדר שינה

אישית חושבת שזה חשוב שלילדים לא תהיה שום חשיפה לנושא דרך ההתנהלות ההורית, בשום גיל

מתבגרים לא הולכים לישון אף פעם. הם כבר מכירים הלכות טבילה. הם מבינים דבר מתוך דבר.

ולמה בעצם מפריע? בתור ילדה ידעתי שלהורים יש חיים אינטימיים כי זה ברור שלכל זוג נשוי יש חיים אינטימיים .

ומה עם הריון? הרי ברור מאיפה זה בא. לפני שנה פגשתי זוג שכנים מבוגרים. אישה ראתה אותי עם בטן , אמרה לבעלה : יש לה כבר מתבגרים , איזה בושות.

בעלה הבין שאני שומעת אותם ואמר שאני עדיין צעירה ושיהיה מזל טוב

ולמה צריך להבהל מזה שיש חיים אינטימיים

זה לא אמור להיות עסק של אפחד

ובטח לא של הילדים

אבל אני לא חשבתי על זה בכלל

לכן הפליא אותי שיש טראומות מהנושא

מה שכן לא הייתי שמה מתבגרים בחדר מולי

כמו שזה מביך לראות חילונים מתנשקים ברחוב. יש משהו לכל בן אדם עם בושה טבעית יש תחושה שזה לא משהו שהוא אמור להיחשף אליו.

כשזה מדובר בהורים זה הרבה יותר מביך, כי הקשר של הילד להורים שלו נקי לגמרי הנושא הזה, ועצם הידיעה אליו יוצר תחושה מגעילה. אפילו כשיודעים בשכל שככה ילדים באים לעולם, עדיין יש רתיעה רגשית מלחשוב על ההורים שלך בהקשר הזה. אני חושבת שזה יכול להיות קיים גם בגיל מבוגר, כשאת כבר נשואה בעצמך. 

כשהייתי בתחילת יסודי, אני לא סגורה על הגיל המדויק, רק שקמתי באמצע הלילה ושמעתי צחקוקים מהחדר שלהם. אני לא חושבת שבכלל ידעתי מה זה יחסים, אבל הרגשתי צורך לגרום להם להפסיק ודפקתי להם בדלת בתירוץ כלשהו רק כדי שזה יפסיק.

יש מקרים של פתיחות יתר חד צדדית בין הורים לילדים בנושאים האלו. זה מביך מאוד את הילדים ודווקא יכול לגרום לרתיעה הרבה יותר גדולה מהנושא מאשר לתת לילד לעכל בעצמו את הנושא בזמן ובמינון הנכון, בלי להלביש את זה על ההורים.

לראות זוג מתנשק ברחוב

ולא לחשוב על ההורים שלי בהקשר הזה

מבחינתי זה טבעי לגמרי

בעיניי המבוכה מגיעה מחינוך מיני לא נכון

לא צריך יותר מידי להיות חשופים

הכל צריך להתנהל בטבעיות ובצניעות.

מותר לאבא ואמא לצחוק בחדר שלהם. כמו שמותר להם לצחוק בשולחן בינהם.

ועדין לא שוללת את זה שיש מתבגרים שחושבים צעד אחד קדימה.

דווקא בושה בסיסית בדברים האלו היא בריאה מאוד. אף אחד לא רוצה שזרים יכנסו למרחב שלו (למרות שהגבול מה נחשב מרחב הפרטי שלא חושפים משתנה מתרבות לתרבות)

אז באותה מידה הגיוני וטבעי להרגיש בושה להיחשפות בכוח למרחב פרטי של אנשים אחרים, במיוחד של אנשים מוכרים, ובמיוחד במיוחד של ההורים.

זא צריך חינוך

של לא להחשף מידי

וזה לא העסק של אפחד

החשפות יתר תביא פה לדעתי למבוכה.

זה שההורים נמצאים בחדר שינה לא אמור להביא למחשבות הלאה.

מי שחושב הלאה זה רק כאלו דחשופים מידי / שמעו מידי.

וכן אז זה מביך בהחלט!

צחקוקים זה סתם קשר נחמד ולא קשור למיניות

נשיקה היא מחווה בסיסית ולא חייבת להיות מינית

כשלא מרגישים טבעי עם מיניות אז כל דבר שעלול להזכיר, מביך.

אישית מרגישה טבעי מאוד אבל ממש לא נעים לי להחשף 'על כורחי כביכול' לאנשים אחרים מרגיש לי פרטי מידי

כמו שאישה זרה באוטובוס תשתף אותי ברגושת מאוד אישיים שלה בכל נושא שהוא זה ירגיש לי מאוד 'מגרד'

לפי דעתה של השכנה הזו אסור להורים למתבגרים להביא ילדים נוספים לעולם?... (מתבגרים שמבינים הכול כבר מבינים שאישות לא קורית רק למטרת היריון...)

בכל אופן, עדיין אפשר לטשטש ככל האפשר את לילות הטבילה גם כשיש מתבגרים בבית - אם מרגילים את הילדים שההורים מסתגרים בחדר מדי פעם, שאמא יוצאת לפעמים מהבית בלי לתת הסבר לילדים, שחדר ההורים הוא מקום פרטי שלא נכנסים אליו בלי רשות, לפחות לא אם הדלת נעולה...

ואם הם בכל זאת יזהו - אז מילא. לא עוברים כאן על העניין של פרסום טבילה ברבים, והילדים יעברו הכנה עקיפה לחיי הנישואין שלהם עצמם...

אין צורך לטשטש

לא רואה בעיה שהילדים יודעים (את רוב הילדים זה בכלל לא מעניין)

אני הייתי מעדיפה בתור ילדה שלא היו מסתירים ממני את נושא האינטימיות שהוא חלק בסיסי בחיים והמעטפת הסודית שעוטפת אותו לא עשתה לי טוב

ולפעמים מחוברות.

למעשה בבוקר אנחנו כן מחברים, ומפרידים רק לפני שהולכים לישון (גם מטעמי נוחות - החדר די קטן וכשהמיטות מופרדות אז עוד יותר צפוף. וגם כששמים את הכיסוי מיטה מעל שתי המיטות אני לא אוהבת שיש רווח נסתר מתחת, כי לפעמים הילדים עולים על המיטה ואני לא רוצה שהם יפלו). אז למעשה ילד שלא קם באמצע הלילה לרוב לא באמת ידע מתי המיטות מופרדות ומתי מחוברות. אבל עצם זה שיש שני מצבים זה כן מצד ידוע מבחינתם.

אני זוכרת שהגדולה פעם שאלה על זה (כשעוד היתה די קטנה), ועניתי לה שיש הלכות שמלמדות אותנו מתי צריך להפריד ומתי לחבר, והיא תלמד אותן כשגם היא תצטרך לדעת. זה התקבל ממש בקלות. לא זוכרת אם הקטנים יותר שאלו על זה בכלל. אבל כן דיברנו ביום כיפור על חמשת האיסורים, וב'תשמיש המיטה' אמרתי שזו הלכה שאומרת שאבא ואמא צריכים להפריד את המיטות ולא יכולים לישון באותה מיטה.

למעשה אני זוכרת שזה גם מה שאני ידעתי בתור ילדה. אפילו לא זוכרת מתי ואיך שאלתי, אבל זו ידיעה שגדלתי איתה, ובעיני זו היתה חשיפה ממש טובה לעצם זה שיש הלכות שנוגעות להתנהלות בין בני זוג. אף פעם לא באמת עקבתי אחרי השינויים.

בכלל אני חושבת שיש משהו מאוד בריא וטבעי להיחשף למושגים האלו בגיל צעיר, דווקא כשמקבלים הכל יותר בטבעיות, ואז לגדול עם המידע הזה בצורה טבעית יותר. לא חושבת שצריך לפחד מזה.

ככה ה' אמר..

זהו

פשוט

❤️

אבל הם עוד צעירים אצלי (יסודי)

לקרב כל בוקר מחדש זה לא ריאלי

אנחנו מפרידים מטר בין המיטות וזה כבד..

מפרידים סמלי ולפעמים המזרונים זזים, אז לא נראה לי שהילדים רואים הבדל, להפך- אני מקווה שכשהם יגדלו וילמדו את ההלכות הם לא יחשבו שההורים שלהם לא שומרים הלכה...

הילדון בן ה3 וחצי שלי בא לבעלי לחוץ כולו ושאל אם אנחנו רבים הייתי בהלם ששם לב

אמרנו לו שמה פתאום רק לפעמים נח לאבא להיות ליד החלון

אפשר לעצב את השולחן בצורה מיוחדת, לקנות מפיות יפות מעוצבות לחג, להכין חידון או משחק למהלך הסדר, לבקש מכל אחד להכין משהו קטן.

לא יודעת מה יש לכם ברגיל/ בשגרה ומה היכולת הכלכלית, אז מציעה כל מיני דברים והלוואי ותמצאי פה משהו שיתאים לך.

•לערוך שולחן מראש, מוקדם

•אפשר להרגיש מיוחד ומרגש בפריט לבוש חדש או מיוחד. יכול להיות תכשיט פשוט ב20₪ שרק נותן גיוון...

•אפשר להוסיף פרחים יפים לשולחן החג

•להתחדש בכלי או אביזר, יפים ומיוחדים: מפה/ ראנר/ מפיות/ כוסות/ צלחות/ מגש למצות/ מרכז שולחן כלשהו, אפילו פלייסמנט או אגרטל לפרחים יפים...

אפילו להתחדש במשהו לבית, לא לשולחן דווקא. וילון, תמונה, מדף, וכו'.

•כריות להסבה בכל כיסא בשולחן עם ציפית לבנה חגיגית.

•אוכל מיוחד שאין בד"כ.

•משחקים תוך כדי הסדר. אם את בקטע של כאלו אולי יוכלו לעזור לך בזה פה...

•חידון. חידות בציורים...

אחרי שנים שזה היה בלית ברירה, היום אנחנו לא מוכנים להתארח בשום מקום

רוצים רק סדר פרטי עם הילדים....

וגם באשר החגים. בשל מורכבות משפחתית א"א להתארח אצל הוריי והורי בעלי כבר בשלב שמתארחים אצלי הילדים.

אני למדתי שאת האוירה אנחנו עושים

שום דבר חיצוני/אורחים.

עורכים שולחן סדר מפואר

לבושים בבגדים יפים

בעלי מספר את ההגדה בצורה מרתקת ומוסיף להם סיפורים מעניינים

את שאר אמירת ההגדה "המשעממת" אנחנו מריצים...

יש אוכל טעים

והכל נראה חדש ונקי.....

בהצלחה לכם.

בונים כל שנה בליל הסדר שולחן נמוך מיוחד.

שולחן בגובה שולחן סלון, וכולם יושבים על כריות מסביב. דמייני מאהל בדואי כזה? אז ככה.

זה ממש נצרב לילדים שלי, וגם כמה אורחים שהתארחו אצלנו אימצו אח''כ את הקונספט. זה שונה ומיוחד ממש.

אפשר גם להחליט שחלק מהסדר עושים בכלל בספות (מתבקש ה'מגיד' וה'הלל נרצה'), ולהוסיף לספות מיליון כריות להסבה.

מעצבים מרכז השולחן עם בדים כחולים ובאמצע אנשי פליימוביל, או חיות פלסטיק קטנות שצריך למצוא לאן במהלך ההגדה הן שייכות (חיות של ערוב, צפרדעים, קורבנות).

השנה ביקשתי מכל ילד לכתוב שלוש משימות על פתקים נפרדים, ובמהלך כל שיר נעביר קופסא עם הפתקים, ומישהו שלא יסתכל יגיד 'סטופ' ויצטרכו לבצע את המשימה (סוג של חבילה עוברת). נראה איך יהיה.

פעם ראשונה שלא השתגעתי על פסח בכלל

בעלי שכנע אותי.. ופעם ראשונה הוא הצליח

התחלתי מוקדם,  אבל נצמדתי רק למה שבאמת צריך.

ממש תחושת שחרור

ומרגישה הקלה לדעת שפסח לא חייב להיות האימה

מתפללת שאצליח להתגבר על עוד תבניות שיש לי בראש ודברים שמפעילים אותי..

שהמפגש עם xyz לא יפעיל אותי

שאצליח לאזן בחזרה לעבודה את ההשקעה בעבודה שלא תבוא על חשבון הבית

אמנם עייפות קיצונית אבל הכל היה בנחת. נשארו רק משימות בודדות ונראה שגם היום היום יהיה נינוח בע"ה.

האיראנים (או פיקוד העורף, איך שתבחרו להסתכל על זה) העירו אותי בשעה שרציתי לקום 😅

ובדיוק בזמן כדי להציל את הכביסה שלקחתי סיכון והשארתי בלילה בחוץ מהגשם.😄

כתבתי ספציפית על החג, ולא על השנה, מקווה שזה חוקי..

אלא של אתגר מתמשך...

אבל בתוך המהלך הזה היו גאולות קטנות

לא של גאולה כמו בדמיון שלנו

מרגישה שבזוגיות אחרי משבר של שנתיים התחלנו לעלות על הגל הנכון..לא לגמרי ולא מושלם אבל סוג של אתחלתא כזה..מהלך שעושה טוב...

וילדתי השנה ב''ה ❤️ שזה בטח תמיד גאולה והיא השמחת לב שלי לגמרי

אצלנו הילדים נזכרו לפני כמה ימים שמלאה שנה לכך שהם יודעים על האבחנה של אחותם (הרצף האוטיסטי).

לקחנו אותם באחד הימים של ערב פסח לאכול פיצה בגינה, ואז סיפרנו להם.

בכל אופן, זו אולי בשורה לא נחמדה כל כך, אבל בכל זאת אנחנו מלאי הודיה שהוא אובחנה בגיל צעיר כל כך, וכך לא נסחבנו שנים עם תהיות ותסכולים ובחוסר הבנה של ההתנהגויות שלה.

אז זו הגאולה שלנו😊

(וחוץ מזה - בתקופה זו הרווחנו מאוד מהיותה בגן מיוחד, כי החינוך המיוחד חזר לפעול בחלק מימי המלחמה, וכך היה לנו קצת פנאי לנקות כמו שצריך וגם היא זכתה ללמוד על פסח כמו שצריך

משחק הקלפים "מי גנב את האפיקומן?" (מבית "ישראטויס")

להלן ריכוז ההוראות המקובלות למשחק:

מטרת המשחק

להיות המשתתף שצבר את מספר הקלפים הגבוה ביותר בסוף המשחק, או לחילופין – להיות זה שחושף את "גנב האפיקומן".

מהלך המשחק

* הכנה: מערבבים את הקלפים ומחלקים לכל שחקן מספר שווה של קלפים (4–5 קלפים), ואת השאר מניחים כקופה במרכז.

* איסוף סדרות: כל שחקן מנסה להשלים סדרות של דמויות או פריטים הקשורים לליל הסדר (למשל: ארבעה קלפים של "כוס אליהו", "מצה", או דמויות של בני משפחה).

* בקשת קלפים: בתורך, עליך לפנות לשחקן אחר ולשאול אותו: "האם יש לך [שם הקלף]?".

  * אם יש לו – הוא חייב להביא לך אותו, ואתה ממשיך בתורך.

  * אם אין לו – עליך למשוך קלף מהקופה והתור עובר לשחקן הבא.

* השלמת סדרה: ברגע שיש לך סדרה שלמה, אתה מניח אותה גלויה על השולחן.

קלף "גנב האפיקומן"

זהו הקלף המיוחד של המשחק. בחלק מהגרסאות, מי שמחזיק בו בסוף המשחק "מפסיד" נקודות, ובגרסאות אחרות המטרה היא להשתמש בו כדי "לגנוב" סדרות שלמות משחקנים אחרים, אלא אם כן יש להם קלף "שומר" או "הגנה".

טיפים למשחק:

* ריכוז: חשוב להקשיב למה ששחקנים אחרים מבקשים כדי לדעת למי יש קלפים שחסרים לכם.

* גרסת הילדים: אם משחקים עם ילדים צעירים מאוד, אפשר לשחק בסגנון "רביעיות" קלאסי כשהנושא הוא חפצי הסדר.

חג שמח ובהצלחה בחיפושים!

יש כמה משתנים:

ילד- לא זוכרת את השמות אבל יש שני בנים ושתי בנות לכל אחד שם אחר

צבע הבגדים- אפור, ירוק, שחור לבן וחום

רהיט- מיטה, שידה, עגלה, ארון

בכל כרטיס יש שילוב של ילד+צבע+רהיט.

בכל סבב, אחד המשתתפים שהוא ה''מנחה'' מוציא כרטיס שרק הוא רואה. נניח הוא הוציא כרטיס שבו רחלי, לבושה בגד ירוק, מחזיקה עגלה.

שאר המשתתפים צריכים לגלות מה הנתונים בכרטיס של המנחה.

איך עושים את זה?

כל אחד בתורו שולף כרטיס, מראה למנחה ולשאר המשתתפים ושואל אם הכרטיס חשוד.

במידה שיש בכרטיס אפילו פרט אחד זהה לכרטיס שבידי ה''מנחה'' המנחה אומר שהוא חשוד.

במידה שאין שום פרט-המנחה אומר שלא חשוד.

המשחק הוא הצלבת מידע.

נחזור לדוגמא שלנו:

אם משתתף הוציא כרטיס שבו יוסי לבוש בירוק עומד ליד ארון- הכרטיס חשוד כי בכרטיס של המנחה הצבע הוא ירוק. ולכן הוא אומר ''חשוד''.

אין לשאר המשתתפים כרגע מושג מה הפרט הזהה.

אבל ע''י הצלבת מידע מהתשובות לגבי הכרטיסים האחרים אפשר להגיע לתשובה:

אם משתתף הוציא כרטיס שבו יוסי עומד ליד ארון ולבוש באפור והמנחה אומר שהוא לא חשוד, אפשר להסיק שבכרטיס שבידי ה''מנחה'' אין יוסי, אין אפור ואין ארון.

ולכן, כאשר נאמר ''חשוד'' על יוסי-ירוק-ארון, אחרי ששללנו כבר את יוסי ואת הארון, סימן שהצבע שבידי המנחה הוא ירוק..

ככה מתקדמים עד שעולים על המידע שבידי המנחה.

מנצח מי שמפענח את הנתונים בקלף בידי המנחה

הוא אמר לשטוף טוב וזהו

תודה רבה

עשיתי סטריליזציה לחלק מהדברים שאפשר

שאלה די מטומטמת כי התינוק מסרב לקחת בקבוק .... אבל בימים האחרונים כל יום מנסה לתת פעם אחת ולא רוצה לשבור את הרצף

כבולעו כן פולטו.. הסטריליזציה זה מים רותחים וזה מספיק אני חושבת. כמובן רק לחלקים שצריכים שטיפה. האחרים גם ככה לא נוגעים בכלום, רק אויר עובר שם.אולי הייתי מנגבת מבחוץ בקטנה.

תזכרי שגם חלב אם וגם תמל זה תמיד כשר לפסח

אם היה צורך בבקבוק, קניתי בקבוק חדש.

אחר כך או שהמשכתי להשתמש בבקבוק החדש, או ששמרתי אותו לפסח הבא.

שתראי ותרגישי ניסים גלויים!

כל כך לא פשוט.

מתפללת בשבילך...

בעז"ה שתראו ישועות בקרוב!

אם תרצי לתת שם לתפילה בפרטי - מוזמנת בשמחה. אם מתאים לך...

מתפללת בעבורכם לחירות אמיתית מכל המיצרים❤️

שתזכו לראות את ידו הגדולה של הקב"ה!

שיהיו ניסים ודברים יסתדרו בדרך ומעל הטבע!

שכבר לא תרגישי חנוקה ♡♡♡