האם הבחירות שלי הן רק עבור הנוחות והקלות שלי בהתנהלות היום-יומית?

מה חשוב לי כדי להנחיל להם הרגלים חשובים להמשך ??ובאיזה מינון זה נצרך לדעתי?

מה היתי רוצה שילך איתם מהחוויה שלהם בילדות בבית? ועד כמה אני מוכנה לפנות מהנוחות שלי עבור זה? ובמה?

שאלות למחשבה שעלו לי ממה שאמרת

אין פה צד צודק וצד טועה

שניכם צודקים

אבל שניכם צריכים לחשוב יחד

לחלום יחד

וגם לחוד

ולייצר יחד מתווה שנותן מקום למכלול הצרכים לש נשיכם

כי בכל צד יש יתרון ויש חסרון

כשלא עסוקים בלבחור צד

אלא במיזוג בינהם יותר קל

למשל- להגדיר מה בעיקר חשוב לך ולהבין גם עבור מה זה חשוב

להגדיר מינון של מחויבות ומינון של כיף

לסדר בעצמי את החדר? כל יום מחדש?

איפה החינוך של להיות מסודר

וכנל עם קריאה, הם בכיתה ג וד ועדיין לא קוראים טוב בכלל.. אי אפשר לחפף.. הם ברמה של כיתה א כי עד עכשיו לא ישבנו איתם על זה בצורה עקבית ויומיומית..

כנל על צניעות

בקיצור אני לא יודעת על מה אפשר לוותר

צריכה עזרה😔

כמה כבר החדר מספיק להתבלגן ביום אחד אם יש להם רק 3 וחצי שעות בבית? (אגב אם הם יוצאים החוצה עם אבא שלהם החדר בטח עוד פחות מתבלגן).

הייתי קובעת עם בעלי שהתנאי ליציאה עם אבא זה שסיימו שיעורי בית ככה גם יש משהו שמדרבן אותם לסיים שב.

להבין שיש מחירים ששווה לשלם עבור רווח של אווירה טובה בבית ושמחה לילדים.

וסדר זה לא הכל..

הוא לא אמור לתפוס נפח כ''כ גדול

אצלינו יש עצירות לסדר פעם-פעמיים ביום

אחת לפני ארוחת ערב או אחריה

אבל מדובר בגג רבע שעה שבה כל אחד מקבל משימות ממוקדות

אחד נעליים ותיקים למקום

אחד לוקח שקית ואוסף זבל

אחד קוביות

וכדומה

והסדר בעיקר בסלון

בחדר זה או משימה ממוקדת אם יש בלגן חריג

ואם לא-סדר לקראת שבת רק בשישי וגם זה מודה שלא בשלמות תלוי בהספקים

וכן במשך השבוע קצת מבולגן בחדר

ובעיני זה חלק מהחיים

הקניית הרגלי סדר זה לא כדי שהכל יהיה מסודר

אלא להקנות להם הרגלים ותודעה של שותפות ולקיחת אחריות

ולכן גם קצת עושה את העבודה העיקר שזה חלק מהשגרה

לדעתי דוקא ריבוי מטלות סדר בטח כשזה לוקח זמן לכל הכיף יגרום להם לשנוא סדר כי בחוויה שלהם הוא גזל מהם את החוויה הכיפית בילדות

סדר זה בין לבין לא תעסוקת אחה''צ

ושעורי בית וקריאה

להקדיש זמנים קבועים

אבל מדודים

שלא יקחו מהם את כל אחה''צ.

אני ממש לא במקום שלך ואולי צריכה להתחזק בזה ..כי לי קשה להחזיק ראש עם כולם כי זה לוקח מלאא זמן וכשאני עם אחד אז כל השאר איכשהו משתגעים ומציקים

אבל חושבת שאם מקדישים חצי שעה זה סביר ולא לוקח את כל הזמן

וקריאה חייב תרגול יום יומי

איפה להכניס אותו ?

לוותר על מקלחת גם?

כבר לא יודעת על מה לוותר כדי להיות רגועה יותר 

סליחה על הקיצוניות😉

אבל זה באמת האג'נדה שלי

לחשוב מה אני רוצה להקנות לילדים שלי -מידות הרגלים וחוויה חיובית

וכן לייצר סדרי עדיפויות דיאפשרו לכל הנ''ל להתקיים

כם מול עצמי

לחשוב איזו אמא אני רוצה להיות ומה מאפשר לזה לקרות

ולהנדס את המציאות כדי שאת מה שהכי חשוב לי לא אפספס

גם על קריאה- אפשר לעשות יום עם תרגול קצר של 5-10דקות

ויום עם תרגול ארוך יותר

אפשר לשלם למישהי לשעור פרטי

והאמת אפשר גם לא כל יום לפעמים..גם לי יש ילד חינוך מיוחד שלא תמיד קל לו ועדיין בעיני חלק מהבריאות המפשחת שלו זה טחה''צ לשחק ולא להיות רק סביב מטלות

לא לבטל

אבל להגמיש...

חוזרים ב4?

זמן אוכל והתאושדות-חצי שעה

זמן קריאה ושעורי בית עד חצי שעה

5-6 זמן כיף ומשחק וכו

6-6ורבע- סדר וארגון

6ורבע- ארוחת ערב

רבע ל7- מקלחות

לקראת 7וחצי-שינה

ותינוק קטן גם פחות.

ולהשאיר אותה שלמה. נשמע לי שאת גורמת לעצמך את התחושות הלא נעימות וגם משרה אותם בבית..

דבר ראשון להבין שאבא הוא אחר ממך וסדרי העדיפויות שלו שוני וזה בסדר גמור ואפילו מבורך!! טוב מאוד לילדים לגדול בין שני הורים שונים, ועוד יותר טוב להם לראות שההורים מכבדים את השונות הזאת.

ברגע שאת תשחררי קצת מבעלך ומהילדים את תרגישי טוב יותר, והם ירגישו טוב יותר ואולי יהיו מגוייסים לשיתוף פעולה, אבל לא בביקורתיות ולא ברף שלך אלא באיזשהו מקום באמצע שנפגש איתם..

קל להגיד קשה לבצע.. במיוחד אחרי לידה. 💗

אנסה לכתוב לך יותר מפורט מחר, לא בטוחה שאצליח...

אצלנו לארגן את בחדר עד כמה שהם יכולים לפחות לתרגל סדר סביר כמבולגן מאוד מאוד וכשמתאפשר לי שוטפת שם

לרוב משחררת כי יותר חשוב הזמן איתם מאשר להתעסק במטלות האלו יום יום זה גם מעיק ועושה אווירה לא טובה

אבל כן שנינו על זה גם אני ובעלי יחד מכוונים לסדר

של הורים!

אתם פשוט משלימים זה את זה בתכונות האופי - סדר ועקביות מצד אחד, כיף ושחרור מצד שני.

בקיצור, צריך את שניכם בשביל הילדים שלכם - השאלה היא איך עושים את האיזון הנכון בין הדעות של שניכם...

אז זו בעצם שאלה של דיון זוגי, לאו דווקא שאלה חינוכית...

הדיבור ביניכם לא צריך להיות בצורה של: "מה שאני חושבת הוא הנכון, בבקשה תעזור לי לבצע את זה", אלא בצורה של: "בוא נחשוב ביחד איך אנחנו בונים שיטה חינוכית שתשלב בין הגישות שלנו."

ואז תסבירי לי את עמדותייך והוא יסביר לך את רעיונותיו, ותבנו ביחד מתווה שלא מוותר על הדברים החשובים באמת אבל גם מאפשר לילדים גמישות וכיף.

אם מעניין אותך מה דעתי בעניינים שציינת, אז אשתף:

* סדר בחדר - כמה שזה חשוב להרגיל אותם לסדר, עדיין זה משהו שלפעמים כדאי לוותר עליו למען תחושת הכיף של הילדים. אפשר להקציב לזה זמן קצרצר (עשר דקות) והפרס אחר כך יהיה יציאה החוצה וכדומה.

* אם הם בכיתות ג-ד ועדיין לא קוראים טוב - כדאי לבדוק את זה לעומק. יודעת שאת אחרי לידה ובטח אין לך כוח לזה, אבל מציעה לך כן לדבר עם המורים שלהם ואולי אם יועצת בית הספר. אולי הם צריכים עזרה מעבר לתרגול יומי.

* צניעות - לדעתי זה משהו שצריך להקנות בנעימות ולא בלחץ, כדי לא ליצור אנטי. הילד יותא בלי בגדים מהמקלחת? "אוי, חמודי, שכחת להתלבש! רוץ חזרה לאמבטיה כדי להתלבש" וכדומה.

למען האמת, מבין הדברים שכתבת כאן - הייתי מציעה לך לבדוק את הנושא של קשיי קשב וריכוז אצל הילדים. הדברים שתיארת - קושי בסדר, קושי בלימודים, רחפנות שגורמת לצאת מהמקלחת ערומים, הרצון לצאת החוצה לשחק כל הזמן - יכולים *אולי* להצביע על זה.

אם את עומדת להתייעץ עם יועצת בית הספר - תשאלי אותה גם על זה.

הרבה הצלחה! את אמא מדהימה ומשקיעה!!

תודה רבה רבה לך קודם כל💗

בעזרת ה' בלי נדר אשתדל לאמץ כמה טיפים

ואת צודקת, לגדול יש משהו- הפרעות קשב או ויסות חושי או משהו רגשי, עדיין באבחנה..... אולי אפילו הכל ביחד

ומנחמת ההסתכלות שזה טוב שאנחנו הפוכים וזה משלים  לא חשבתי על זה 🙈

כרגע בעיקר תתאזרי בסבלנות, כי אבחונים וכדומה זה לוקח זמן. אבל כן כדאי שתתחילו להתקדם בכיוון - אחרי שתדברו ביניכם על כל הדברים האלה.

בהצלחה והמון כוח!

התקופה הזאת אחרי לידה.... איך כל הלו'ז משתנה. וההסתכלות. לא רק הגוף מתפרק גם משהו בנפש זז ונבנה מחדש

אז קודם כל חיבוק ❤️

דבר שני

איזה שילוב מהמם את ובעלך

חח

בעז'ה יהיו לכם ילדים מושלמים😅

השוני הזה מבורך וממש מתנה לילדים שלכם!!

משאירה את העצות לחכמות ממני (באלי להגיד לך שחררי ושהכל יהיה חרבו דרבו אבל אני לא מצליחה לשחרר וקמתי הבוקר לשטוף את המטבח כי הוא נראה זוועה למרות שאני חולה בכלל, אז אין לי עצות...)

פשוט שולחת חיבוק וזהו ❤️

אולי צריך לעשות רגע חשיבה משותפת על הדברים ומה חשוב לכם, קריטי שיסדרו את החדר כל יום? אולי אפשר פעמיים בשבוע? מה זה כולל מבחינתך סידור החדר? אולי אפשר לוותר על חלק מהדברים-למשל אחת לשבוע לסדר שיהיה מוכן לשטיםה אבל זה בסדר שיש בלאגן על המיטה והשולחן, ואחת לשבוע או שבועיים לסדר יותר לעומק?

באמת שלוש שעות בבית זה ממש מעט ...

ודברי עם בעלך על התרגול קריאה, אולי זאת לא חייבת להיות אחריות רק שלך? למשל שיבחר ספר נחמד שיהיה כיף להם לקרוא ביחד ויקרא איתם עמוד-עמוד? ספר מעניין, ולייצר מזה גם זמן איכות כיפי, ואז את יכולה לעשות איתם גם דברים שאתם נהנים מהם

זה באמת יעזור אם אני אקרא ולא הם? אם כן זה ממש מבורך

ובלי נדר אחליט שנסדר פעם בשבוע, הלוואי שהם יחליטו לסדר בעצמם בלי שאבקש כי הם יתרגלו לסדר כל יום חחח

ודיברתי עם בעלי אבל זה חזק ממנו, סדר ובלאגן זה לא הראש שלו חח

אבל הוא עשה קפיצה מטורפת בקריאה כשקראנו לסירוגין.

בחרנו ביחד ספר מהספריה שסיקרן אותו ומספיק מעניין גם לי, באמירה שזה ספר *בשביל לקרוא ביחד*

בהתחלה זה היה שורה שורה

עכשיו זה עמוד עמוד(בספרי ילדים שאין הרבה טקסט.. בספרים ארוכים יותר הייתי מחלקת פסקה-םסקה)

וממש בנחת. אם הוא ביקש ממני להחליף איתו שורה-החלפתי, גם אם זה אומר שאני קוראת עכשיו 8 מילים והוא 2..

וגם השקעתי בזה שזה יהיה זמן של כיף והתכרבלות ומלא מחמאות..

בנוסף, תרגול זה לא הכל, ואם בגיל כזה הם לא קוראים טוב וחוזרים הביתה רק ב4 זה אומר שכל היום הם היו בתוך החוויה הקשה הזו של לא להצליח.. ואחהצ לתת להם הפוגה מזה יכול לעשות הרבה טוב.

אז לא הייתי מפסיקה לגמרי את התרגול, אבל כן מצמצמת.. נגיד קובעת פעמיים-שלוש בשבוע זמן קריאה(ושיהיה זמן כייפי ומפנק!) ועוזבת אותם בשקט שאר הזמן..

אגב לא יודעת מה עוד התחביבים שלהם..

אצלנו למשל זמן קריאה זה גם קריאת מתכון(שהוא מאוד אוהב) או רשימת מכולת..

אפשר לנסות לשלב תרגול מתחת לרדאר בלי שישימו לב בתוך דברים שהם אוהבים..

***כן חושבת שכדאי לדבר עם המורה והיועצת, לשלול קשיים אובייקטיביים בקריאה ולבנות תוכנית דרך בית הספר.

אני גם צריכה דרבון בשבילנו לתרגל קריאה.

מהספריה

משתדלת לבחור כאלה עם יחסית הרבה טקסט בעמוד ולא רק שורה-שתיים..

אני מאוד רוצה שהבת שלי תחווה את הקריאה כמשהו כיף. וכשזה תרגול מספרי הלימוד זה פחות... וגם די משעמם.

את הספרים של צפרדי וקרפד.

קלים לקריאה ומשעשעים

ישבו עם אבא  על ספסל עם נשנושים

יקדישו לזה 15 דק ואז להשתולל

יש דברים שחשובים לך, ובצדק. חשוב ללמוד ולסדר, נראה לי לא צריך להגיד למה.

מצד שני, הילדים לא רוצים וזה דורש ממך הרבה אנרגיות. במיוחד אל מול בעלך שהוא "כיפי".

אז אני חושבת שיש כאן גם עניין של סדר עדיפויות, לבחון האם באמת כל מה שחשוב לך הוא *הכי חשוב*, או שיש דברים שבהם ניתן להקל או לוותר.

ואחרי שמסננים חלק מהדברים, יש כאן גם עניין של גישה.

כי זה לא רק *האם* לעשות, אלא גם *איך* לעשות.

וכאן אני חושבת שיש מקום לבדוק את הדרך.

יש לי שני ילדים, מעולם לא הצלחתי לגייס אותם למטרה חשובה באמצעות כעס או עונשים.

מה שאני מנסה זה לייצר מוטיבציה דרך מה שחשוב ומעניין אותם.

זה יצריך גם התגייסות של בעלך, כי בסוף אם האלטרנטיבה זה או ללמוד או לשחק, ברור מה עדיף.

אבל אם אפשר ליצור מצב שבו למשל יש למידה ממוקדת של 10 דקות ואז משחקים עם אבא - זה נהדר.

סידור החדר עם שירים במשך זמן ממוקד - ואז יש זמן לסיפור.

כשמשימות הן בלתי נגמרות, קשה מאוד לעשות אותן. אם זה ממוקד וקצר, זה יותר קל.

ביחד עם זה, כן הייתי מדברת גם על החשיבות של סדר או למידה. אבל לא כנאום, אלא כ"טפטוף מסרים.

מנסה לעודד מוטיבציה לקריאה תוך הסבר איזה כיף זה לקרוא ספרים

סדר בבית - יותר נעים שמסודר וכו'.

בקיצור, אני לא חושבת שהרצון שלך ומה שחשוב לך הוא לא סביר, אני כן חושבת שכדאי לחשוב איך עושים את זה בצורה יותר נעימה לכולכם, והדרך לזה עוברת בצעדים קטנים של מוטיבציה ויכולת לראות גם את הרצון של הילדים.

(ובצד, גם משחק, סיפור וקשר עם אבא, זה מאוד חשוב. זה עניין של מינון)

על תרגולים

הייתי מקצה לזה פעם פעמיים בשבוע בנחת גג

ותרגול קריאה אפשר לעשות גם בשבת

על החדר אפשר לעבור בשישי או כמה דקות לפני השינה כל יום, והדגש צריך להיות כללי על החזרת דברים למקום (כביסה מלוכלכת לסל, צעצועים לקופסה וכו) לדעתי שלא יצטבר

אפשר להפוך את זה למשו מהנה עם שירים

אז היום לא דיברתי איתם על סידור החדר, גם לא על מקלחת.

שיחקתי איתם כשהקטן ישן , שעה בערך, ולפני השינה קראנו יחד סיפור, כל אחד שורה  .

פייר היה נחמד.

עד שאחליט להכנס לחדר שלהם , כי נמנעתי כדי לא להשתגע.

אהה גם הם ישנו ב9 וחצי ... ועד שלא נרדמו התינוק לא נרדם כי הם לא הפסיקו לקרוא לנו, כנראה עייפות יתר או משהו..

כיף שלא אכפת מכלום , אין דאגות.. מתמקדים רק במשהו אחד   ..

מיותר לציין שמקלחת או סידור החדר לא היו היום, ואולי זה לא יקרה מעצמו עד שלא נחליט שהגיע הזמן🤢

אבל מאמינה שזה לא יחזיק הרבה זמן

כל יום אתם מסדרים מחדש את החדר? כמה זמן זה לוקח?

אצלנו חדר הילדים מסודר באופן רגיל. אם משחקים בחדר אס צריך לסדר אחר כך (הכי ארוך שלוקח לנו זה כחצי שעה, אם הוציאו את כל הפליימוביל, והלגו, והמגנטים, וכו'...). בדרך כלל לוקח פחות.

ואם לא שיחקו בחדר אז אין מה לסדר (חוץ מאת המיטות בבוקר, שזה לוקח כ-5 דקות. אנחנו כרגע מסדרים בשבילם).

אצלכם זה אחרת? יכול להיות שאפשר לשנות משהו בהתנהלות כדי להקל על המשימה הזו?

זה אף פעם לא קל לעשות שינוי ממה שרגילים, והגיוני לגמרי שלוקח זמן עד שמגיעים לאיזון ומגלים איך לתת מקום לכל מה שחשוב לנו. העיקר שאת בדרך...❤️

אני יכולה להגיד שאנחנו כן מתקלחים כמעט כל יום. ויש גם זמן לשיעורי בית. אבל בכל זאת כל יום יש זמן לשחק (בקיץ לרוב יוצאים החוצה, בחורף לפעמים בחוץ כשאפשר, לפעמים הולכים לחברים, ולפעמים משחקים בבית).

ילד לא יכול להתנהל כל הזמן עם משימות שהוא *צריך* לעשות. משחק זה חלק חשוב בהתפתחות. אבל זה לא צריך לבוא על חשבון דברים אחרים חשובים. צריך איכשהו למצוא את האיזון.

מקווה שתצליחו למצוא את הדרך הנכונה לכם...

ניסיתי לדבר איתם שכדאי להם כדי שלא יצטרכו לסדר כל יום, אם יחזירו למקום את המשחקים באותו רגע.

אבל אין שינוי

אולי אני לא מספיק אסרטיבית אם אף אחד לא מקשיב לי בבית🙈

אני משתדלת לחלק את מטלות ושאר הדברים לפי ימים

לדוגמא

ימי ראשון וחמישי לא מביאים חברים... זה זמן שמשחקים בבית.. נכנסים לאווירה של שבוע חדש/סוף שבוע.. עושים ש.ב או סתם משחקים.. וסדר בקטנה כדי לשמור על החדר מסודר..

שישי אין מה לדבר, לא מכניסה ולא מוציאה אף אחד.. כולם מנקים ומסדרים את החדרים.. לוקחת את כל הילדים שישנים באותו החדר ועוזרת להם/מתפעלת אותם.. שמים קצת מוזיקה לאווירה נעימה.. ולאחר מכן עוברת לחדר השני.. עם הבנות לצורך העניין ואותו הדבר... יותר קל להם שאני נמצאת בחדר לכוון אותם וככה אנחנו גם מסיימים מהר ואני רואה שהם לא פיספסו כלום וניקו כמו שצריך.

אמצע שבוע.. פחות מקפידה איתם על סדר, כן חשוב לי שהחדר/בית לא יהיה מבולגן מידי.. לפני ארוחה שמה להם מוזיקה שיסדרו עד שהאוכל יהיה מוכן ולאחר מכן לסדר את השולחן עד שאני מארגנת להם בגדים למקלחות, כמובן שאם משחקים מחזירים למקום, מזכירה לעשות ש.ב ומערכת מי שאין משתדלת לשבת איתם או לשמוע שהם קוראים לפחות קטע קריאה, לא תמיד זה קורה...

מסכימה להם לשחק עם חברים או לארח למרות שלארח פחות קורה..

שבתות- יוצאים, משחקים, כל אחד בוחר ספר שהוא אוהב ומקריא לכולם לפעמים עושים גם הצגה עם הדמויות שבסיפור.. משחקי קלפים

מוצ"ש כולם מנקים את הבית ומקלחות ואם יש זמן וסבלנות (קורה פעם בחודש בערך)  יושבים לצייר מנדלות ושותים שוקו/תה

דרך אגב, בעלי הוא גם הצד הכיפי והפחות מקפיד איתם על סדר וניקיון, מחרפן.. אבל מאזן 🙃

ואיך את מדרבנת אותם לעשות את המטלות?

אם זה מקלחת, שב, קריאה, לסדר את החדר?

איך הופכים את זה לאוירה כיפית?

נגיד לסדר את החדר עם מוזיקה אני אשתדל לאמץ מהיום בע"ה, להיות איתם בסדר ולכוון כמו שהמלצת

אבל מקלחות, קריאה, שב, כל מטלה כזו צריך לבקש 100 פעם ואני מרגישה שזה מבאס אותם

אני פשוט קובעת להם שמתקלחים- מסבירה למה חשוב לשמור על גוף נקי ושלא מתקלחים יכול להיות לריח לא נעים וזה לא כיף. מי שנכנס אני מסכימה לו להתקלח "לבד" אני באה רק לסבן כמו שצריך ולוודא שלא נשאר סבון על הגוף ואומרת להם מתי לסגור את הברז כשהם מגזימים.. הם ממש אוהבים את זה, יש להם זמן לעצמם עם המים החמים וזה הופך את המקלחת לחוויה מהנה..

אני מביאה להם מחשב בחורף אז ככה שמי שסידר (בקטנה לא עכשיו סדר סדר) את החדר, עשה ש.ב, או כל דבר אחר יקבל ראשון במחשב וככה יוצא שמי שסיים לעשות את המטלה הוא הבא בתור. אני מביאה להם כל אחד בנפרד חצי שעה כי הם בגילאים שונים, וכל אחד אוהב משהו אחר.. זה תמיד עובד שלי..

אני לא מבקשת הרבה, אם אני רואה שאף אחד לא מעוניין הם עושים אבן נייר או שאני בוחרת לפי שיקולים שלי ופשוט לוקחת אותם בצורה מכבדת ועוזרת להם לעשות את המטלה.. 

תמיד לבד..

והם גם אוהבים להתקלח,,

לוקח שעה לשכנע אותם להתקלח וגם לוקח שעה לשכנע אותם לצאת מהמקלחת חחח

ואין אצלנו מסך כדי לשכנע אותם, אבל לפעמים אני כן מנסה לדרבן אבל אי אפשר תמיד להביא משהו כדי שיתקלחו. זה צריך להיות מובן ובטבעיות להתקלח

שהמפתח זה שיח עם בעלך...

הייתי מנסה להגדיר ביחד איתו, שכל מי שסיים את מחויבויותיו, שיעורי בית, וכו יכול לצאת עם אבא.

מסכמת איתו, שהוא יגיד שמי שמסיים יכול לבוא/לצאת/לשחק כך שאת לא תרגישי שאת לבד סביב האכיפה.

הוא מחזיר אותם מהמסגרות, ותמיד בדרך הוא מבטיח להם כיף וכשהם מגיעים הביתה אני מכבה אותם.

מקווה שהןא יזכור להזכיר את המחויבויות לפני

קודם כל לשתף אותו מראש, לשתף אותו מה את מרגישה וכמה זה חשוב לך, ולבקש שהוא יגיד להם שמגיעים הביתה, מסיימים עם המחוייבות ויוצאים לעשות כיף.

עדיף אפילו להגיד להם ביחד כבר בערב לפני, שאתם רואים

שמרוב שעושים כיף אחר כך קשה לעשות מחויבויות ולכן ממחר הופכים את הסדר

חוזרים ממסגרות, מסיימים בזריזות מחויבויות ואז עושים כיף עם אבא.

בעיקר נשמע לי חשוב זה שתהיו יחד בזה, ובשביל זה כדאי לשתף בשפת הלב בתחושות שלך ובכמה שזה חשוב עבורך, ולבקש את הירתמותו ברחל בתך הקטנה,

למשל: 1. נודיע להם יחד שמעכשיו הסדר יהיה כזה

2. כשאתה לוקח אותם מהמסגרות להזכיר שעכשיו עושים ככה וככה ואז משחקים

3. גם כשמגיעים הביתה שיעזור לך להכניס את ההרגל החדש לבית.

אפשר לשקול לעשות מבצע בתקופה הראשונה כדי שיתרגלו. יש לזה יתרונות (שהילדים נרתמים וזה עוזר להתמיד) וחסרונות (שהילדים מתרגלים למוטיבציה חיצונית, ובסוף

המבצע לא בהכרח יתלהבו להמשיך)

מוצאי שבת סידרנו את החדר, זרקנו הרבה צעצועים, כמו סדר פסח

זה הפפיית משמעותית את האפשרות לבלגן

אתמול והיום היה בלגן שאיפשר לי לסתום ולא להעיר חח

שיעורי בית אתמול הם אמרו שאין ואז אחרי הכיף נזכרו שיש שיעורי בית 🤦‍♀️

היום היה ערב,אבות לגדול אז הוא יצא איתו ואני עם הקטן

בהצלחה רבה

זה לוקח זמן להטמיע הרגלים חדשים ובעיקר דורש מאיתנו ההורים לדאוג לזה, אבל זה מאד משמעותי ומשתלם..

איזה כיף זה להפטר מבלגן

בהצלחה בעה

אם כן, תנסי איתן ותראי אם נוח לו.

הוא שם בפה ומחכה שישפך

אנסה עם קשית פשוטה. עדיף לקצר לו אותה, לא?

אבל למה לא כוס עם פיה שמרימים ושותים כמו מבקבוק.

או בקבוק תינוק רגיל?

ולא חשבתי על הכוס עם הפייה, אולי אנסה גם את זה

לק"י

הבן שלי בן 5 חודשים, ועוד נראה לי פיצי בשביל כל מיני כוסות.

אבל אולי עוד חודש זה ייראה לי אחרת.

(בינתיים הוא בכלל לא שותה מבקבוק. כשאחזור לעבודה, הוא יצטרך. אז נראה לי שנעשה בקבוק אחד גם למים.

עד כה לא נתקלתי בקושי להעביר מבקבוק תינוק של מים לכוסות אחרות/ בקבוק רגיל).

היא לא מכורה והיא שותה גם מכוס

אבל זה מאוד נוח לי שיש לה את זה גם ללילה וכו.

המלצתי לך בשרשור הקודם על הכוס של נוק שהיא משו בין בקבוק לכוס, אני חוזרת על ההמלצה 

לק"י

המטרה שלה זה שיוכל לשתות לבד כשהוא רוצה כמה שהוא רוצה

אבל תקראי את ההודעה הפותחת. אולי יענה לך.

אני שמעתי שעגבנייה מגורדת עם קצת שמן זית /אפשר גם לתבל

ולתת לילד לאכול מזה

עצירות עלולה להוביל למעגל קסמים לא רצוי אצל תינוקות: היציאה כואבת להם, אז הם נמנעים.

אין להם הבנה של מבוגר.

כך הרופא הסביר לי.

ובקרוב הימים החמים, תינוק שלא שותה יכול להגיע להתייבשות חס ושלום.

יש כל כך הרבה דברים התינוקות הגמלים מהם בשלב כלשהו - שינה עם ההורים, מוצץ, חיתולים...

אפשר לתת בבקבוק למים בלבד. רוב התינוקות מצליחים להיגמל ממנו בקלות יחסית סביב גיל שנתיים

ואפשר להחליט שכל נגיד 5 אגוזים זה שווה שוקולד או משהו כזה

(אפשר לתת שוקוצ'יפס קטן על כל תשובה לא משנה מי הילד)

לק"י

אני קוראת לזה "חידון".

גם בני הכמעט 6 וה-3.5.

אני שואלת בסבב שאלות לפי הגיל.

וגם הם עושים הצגה: מי אתם? בני ישראל. ומאיפה אתם באים? ממצרים ולאן אתם הולכים? לארץ ישראל

וזה כיף להם ממש להציג עם מטפחות וחיתולים

כדאי לקנות הגדה עם ציורים עשירים וממש להראות את הציורים

להשמיע להם מעכשיו שירי פסח ופסח עצמו לשיר איתם

בגדול להשתמש במלא מתודות להגדה

את יכולה לעשות גוגל 'מתודות לשיעורים' ולמצוא רעיונות חמודים

מי שמשתתף תוך כדי הסדר (שואל שאלה, אומר משהו שלמד, וכו') - מקבל כפית של חרוסת, או קניידלעך (שני מאכלים אהובים מאוד אצלנו בפסח).

זה גם עוזר לילדים שלא ירעבו מידי עד שמגיעים לשולחן עורך, וגם מעודד השתתפות...

(יודעת שאצלכם קניידלעך לא רלוונטי, אבל אם הכיוון נשמע לך, אולי תחשבי על משהו אחר שיכול להתאים אצלכם).

אצלנו הכנו שנה אחת 'מסלול' של ההגדה (נראה לי שקיבלתי את הרעיון מישהי פה).

בעצם זה עוזר לעקוב אחרי סדר ההגדה (יש שם את כל הסימנים של הסדר, ארבעת הכוסות, ובתוך המגיד חילקנו לקטעים, וגם נתנו להם כותרות שעוזרות להבין את הרצף).

תוך כדי הסדר יש 'חייל' שמסמן איפה אנחנו נמצאים בהגדה. והילדים מתחלפים ביניהם בתפקיד של לקדם את החייל לפי מה שאומרים.

אצלנו זה ממש היה מוצלח.

אפשר גם לשדרג עם 'כרטיסי הפתעה/שאלה' וכדו'

זה נראה לי ממש משהו שיכול לעבוד פה,

וגם אבקש מהגדולים להכין אז בכלל יעסיק אותם

איתם בשנים קודמות?

את שואלת כי הם לא השתתפו ואת רוצה לדרבן שכן?

כי מהניסיון שלי, בטח בגילאים האלו, הם מאוד סקרנים.

אז אם נותנים להם מקום, משתפים אותם בשאלות, זה ממש עושה את העבודה ולא צריך מעבר לזה.

אפשר באמת להכין מראש עם כל אחד מהם משהו קצר שיגיד, זה גם עוסר

ובסיום הסדר ממירים כל מספר פתקים בפרס.

ואני גם מספרת להם סיפור שמלווה את ההגדה (בכל חלק של ההגדה יש "פרק" בסיפור), וככה הם נשארים ערניים.

יש כאלה שגם נותנים לילדים להכין הצגות. בגילים של הילדים שלכם כדאי לעשות את זה ביחד איתם.

בשנים הבאות, כשידעו כבר לקרוא, הם יוכלו לקרוא חלקים בהגדה...

משתדלת לתת לכל הבנים אותו דבר בכל פעם ולבנות אותו דבר..

ככה אין קנאה

ובסוף כולם יקבלו אותה הכמות

אפשר לחלופין לחלק קוביית שוקולד,תפוצ'יפס,הפתעה אכילה

או פתק כלשהו שתמורתו בסוף הערב יקבלו פרס 

קודם כל להתכונן אתם בעצמכם לליל הסדר. להבין את מבנה ההגדה.

דבר שי ארוחה לפני הדלקת נרות החג +מנוחת צהריים מאד משמעותי.

דבר שלישי אנחנו עשינו קדש ורחץ כרפס יחץ בזריזות ואז עברנו למגיד לספה. ישבנו שם עם נשנונים לילדים ופשוט שיח משפחתי חמוד.

לא בהכרח נצמדנו ללשון ההגדה אבל היה להם חויה

אחרי חצי שעה הלכו לשחק ואנחנו המשכנו קצת לנשמה של מבוגרים

ואז באו לסעודה.

שירים של נרצה היו תוך כדי האוכל ואח"כ כבר הלכו לישון

זה היה להם ארוך אבל נשארו בטעם טוב וגם אנחנו

אנחנו ההורים עושים הצגה

למשל על עשרת המכות

ועל איך בני ישראל יצאו ממצרים

חלק מההצגה קומית ומשעשעת

וגם הילדים מציגים

עושים לנו פנטומימה ואנחנו צריכים לנחש למה התכוונו ועוד

על כל שאלה/ תשובה יפה מקבלים-

בעבר פרס קטן

וכיום בגלל שגדלו - פתק

ובעבור הפתקים יקבלו מתנות יפות בהמשך החג ( פעם עשינו יריד שיכלו לקנות בו לפי מה שצברו

בין לבין מקבלים גם שוקולדים על התנהגות יפה ושאלות/ תשובות יפות

מה שהכי משמעותי לדעתי, זו הגדה עם תמונות ברורות, בעיקר שמייצגות את סימני הסדר, ככה הילד יודע באיזה שלב אנחנו ומה אמורים לעשות עכשיו.

כל שנה אני מתכננת להשקיע ולהכין אחת כזו ביתית עם השירים שלנו והדברים היותר בולטים אצלנו.

פעם אחת הגננות הכינה הגדה מהממת, כל דף היה בעצם תמונה של הילד עם מה שעושים בסימן הזה (וזהו, רק המילה של הסימן ותמונה), וזה היה כרוך בטבעות כמו ספירלה שאפשר להפוך, וככה הילדים הופכים כל פעם לראות מה עושים עכשיו, והילד נהנה לראות את עצמו. מהמם! ההגדה הזו (יותר נכון מה שנשאר ממנה) משמשת אותנו עד היום!

חוץ מזה, הילדים תמיד שמחו להשתתף והתלהבו מהחוויות.

בעצם גם בעשר המכות, שאת זה הם מכירים טוב מהגן ומהסיפורים, עשינו מעין הצגות / פנטומימות קצרצרות על כל מכה.

לק"י
 

ואז מנקים שולחן וכסאות. שיש וכיורים.

את התנור והכיריים ניקיתי, אבל אנחנו לא מכשירים אותם. ככה שאפשר להשתמש בהם, ומה שמתלכלך לנקות עם מגבון או משהו קליל.

קונים גם אוכל מוכן. גם כדי להקל עלינו ולפנות עוד זמן לנקיונות.

לק"י

צהריים וערב לאכול בחוץ או רק ערב.

ואז לנקות לפני.

אני מתכננת לבשל חמץ עד מחר. לסיים חבילת פסטה אחרונה.

ביום שני להכשיר את המטבח, ואז כבר לא לבשל חמץ, וגם לא בכלי חמץ.

יש לנו עוד כמה מנות של נודלס, שאני יכולה להכין גם אחר כך רק עם מים רותחים.

לחם- אוכלים עד ערב החג. אפשר גם להשאיר את הטוסטר, ולהכין טוסטים.

בימים האחרונים אנחנו אוכלים במרפסת. מקווה שלא יהיה יותר מידי קר וגשום.

אחרי שנכשיר את המטבח נוציא כלים של פסח, אפשר להתחיל לבשל אוכל כשר לפסח.

מקווה שבאמת נעמוד בזה. אם נראה שאנחנו רעבים נקנה פיתות ונגביל לפינה מסויימת.

מקווים מאוד להכשיר את המטבח מחר (זה בעצם אומר לעשות הכל מחר. רק רוקנו את הארון של המזווה.. המטבח שלנו פיצי אז יש מצב שזה ריאלי)

חשבנו על כל מיני אוכל שאפשר לאכול ולשבוע גם לא חמץ.

מוציאה טוסטר אובן גדול החוצה, ואת הכירה החשמלית שיש לי.

ואז אני מבשלת חמץ בחוץ. מכשירה את המטבח סופית רק בשלישי בערב לפני בדיקת חמץ (שיש וכיורים).

ברביעי בבוקר עוד נאכל פיתות/קורנפלקס עם חלב וכאלה, בחד''פ בחוץ.

כאילו תכלס - אני בעיצומו של הכשרת המטבח ואת הכיריים כבר עשיתי, גם מיקרו וגם את הנינג"ה כבר ניתקתי

רק הכנתי טוסט פה לכולם היום וניקיתי גם אותו

הילדים מתנגדים לבורקסים קנויים מראשון עד שלישי אז כנראה שאקנה פיתות מחר בבוקר ויאכלו במרפסת. נמרח עם חדפ.

אבל אם הייתי צריכה לבשל לחג התשובה היתה משתנה

מחר בע"ה ננקה מקרר

כיריים ותנור בשני בע"ה (תנור לא מכשירה רק מנקה)

שלישי בעלי יכשיר את הכיור והשיש.

ויאכלו במרפסת מה שנשאר בע"ה 

לק"י

אז זו גם אופציה...

(מכשירים רק שיש וכיורים, יש לנו טוסטר אובן וכיריים חשמליות לפסח).

לכן את המטבח עושה בהסתערות...

וזהו מחר כבר יכולה לבשל פסחי בעז"ה.

מה שכן אני מאפשרת קטניות עד פסח

בקטניות יש הכללל תדעי לך לא חסר כלום

ככה יש לילדים נשנושים טעימים

מכינה אורז במיקרו (של כל השנה כמובן) ולא אכפת לי אם נשאר פירורים בבית.

לא רוצה שיאכלו חמץ בבית גם אם זה פיתות כי עושה לי לחץ (אני עם קטנטנים אבל)

מי שצריך חמץ אמיתי יש מחוץ לבית שקית עם בייגלה (קטניות אבל הם לא עלו על זה בנתיים)

ופיתות עם ממרח שלא דורש קירור, וכמה סכיני חדפ.

וכמו שמסתדרים שבוע של פסח ולא רעבים ב"ה

ככה לא נהיה רעבים גם מחר והלאה..

אני פותחת את המטבח של פסח בלהכין מגש גדול של עוף בתנור, שזה כמה דקות עבודה, וככה יש אוכל מבושל ותחושה טובה בבית.

אני אישית אוהבת רק את שלי, קשה לי עם דברים שהם לשימוש הציבור הרחב🙈 אבל אולי יש אצלכם ויעזור לך.. או שתקחי בשקית

ואני יודעת שבמקרים כאלה, עושים טבילה אחת נוספת בהתחלה, שהיא כאילו במקום השטיפה הנוספת במקווה

לא יודעת מה התכוונת בגדים הכי נקיים בעולם, אבל אם את מתרחצת בבית ולובשת בגד נקי, איפה הבעיה? למה הכוונה נקי במיוחד?

בהצלחה רבה!

ללבוש את בגדיה בין ההכנה לטבילה.

אשתדל לחפש לך מראה מקום בהמשך

באופן כללי טבילה בשבת וחג יש בה הרבה מקום שצריך להתגמש מההרגלים שלנו ועדיין הטבילה כשרה ומהודרת❤️

לגבי כפכפים אצלינו יש כפכפים של המקוןה שהבלנית מחטאת בין הטובלות אז אין לי רעיון..

ליד השער של המקווה או אם הן שם במקרה אז בפנים

שקית עם זוג כפכפים שלא כזה אכפת לך עליהם (אפשר לקנות במיוחד במקס סטוק או לקחת זוג ישן נושן)

לכאורה יפתור את הקושי של ההליכה, לא?

זה פשוט נושא קצת שונה, וגם שהשאלה שלך לא תטבע בשרשור השני.

וחיבוק! איזה מאתגר זה נשמע...

אבל אם חמותך אישה כ"כ מיוחדת למה שלא תפתח את שה מולה?

מה דעתנ על ההתנהלות הזו? 

זה השתנה עם הגיל שלו והולך ומקצין.

יכול להיות שזה נשמע יותר מפחיד בפוסט שלי כי אין את הקונטקסט, בגדול הוא איש טוב ואיש חסד עצום ובאחד על אחד במצב רוח טוב או בשיחת בוגרים הוא נעים ומעניין ויש שיח טוב.

אבל כשלא אז פשוט לא......

והיא יודעת שזה מאתגר אבל אין לה מה לעשות עם זה, גם עליה הוא לפעמים יוצא בלי קשר

אני ממש ממש מעריכה אתכם על המיסגור של הדברים וההבנה של הערך של לבוא ולהיות ביחד שגובר על הקושי שאתם יודעים שתעברו.

כמה דברים שחשבתי עליהם-

דבר חשוב מאוד בעיני זה לעשות לילדים הכנה. נכון שילד בן שנה וחצי אי אפשר להכין אבל גדולים יותר זה בהחלט אפשרי: מה מותר ומה אסור, מתי מותר כל דבר. באיזה זמנים יהיה אפשר להשתולל קצת ואיפה.

לקנות כמה משחקים מעניינים מאוד ותואמי גיל. אם לקטן יש בבית משהו שמעסיק אותו שעות להביא את זה איתכם, ובכללי לחפש לו משהו שילכוד את תשומת ליבו ושהוא יהיה ממוקד בו הרבה זמן.

לגדולים יותר אפשר משהו כמו כדור מבוך (אחד לכל אחד, שלא יצטרכו לעשות תורות, המטרה בזה היא שקט 😉), פופיט, וצעצועי תחושה כאלה (סקוויזי נראה לי קוראים לזה..)

לצאת לטיול בבוקר וגם בצהריים.

שנה אחת ראיתי טיפ יפה פה בהקשר אחר אבל אולי זה יעזור גם בסיטואציה שלכם - לבקש שבחלק ממגיד כל משפחה תצא לכמה דקות לחדר אחר וההורים יספרו לילדים את סיפור יציאת מצרים - זה יכול לתת זמן התאווררות גם לו וגם לילדים באמצע הסדר.

תיאום ציפיות איתו - מה הכי חשוב לו שיהיה בסדר ואיך אתם חושבים שתוכלו ליישם את זה. זמנים שאתם חושבים שיהיו מורכבים שיהיה מוכן מראש ואם יש לו ולכם רעיון איך לנטרל את זה מראש.

אם מבחינתו זה רלוונטי לתת לילדים תפקידים בסדר - ככה הם יהיו מכוונים על התפקידים ופחות יתפזרו.

בהקשר של החדפ, יש את החדפ היפה שהוא אמנם יקר יותר אבל לפעמים יכול להיראות ממש כמו אמיתי.

עוד רעיון - אצל ההורים שלי הסט שבת הישן משמש לילדים. הסט היפה למבוגרים בלבד.

אפשר לנסות לעשות את זה עם סט שהמראה שלו יחסית נייטרלי או מתכתב עם הסט היקר ואז זה לא יפגום מדי במראה של השולחן.

ולא הכרתי את כדור מבוך, נראה בול.

יתאים גם לילדה בת 5?

הסט הישן זה רעיון ממש טוב, לדעתי יש להם משהו מתאים אפילו.

ותודה על החיבוק❤️

בת ה4 התעסקה בזה המון אבל לא יודעת עד כמה הצליחה.. 😅

כל פעם ביקשה ממני עזרה כדי להתחיל

וזה היה רעיון של אמא שלי

שקנתה לילדים כשבאנו אליהם לראש השנה מיד אחרי לידה..

הייתי משחררת את העניין שיחוו סדר בטוב, ומתרכזת שלא יחוו סדר ברע.

זה אומר (לדעתי) שכדאי לחתוך עם הקטנים לישון מוקדם ככל האפשר.

כדאי להאכיל את הילדים בזמן שהוא בתפילה.

כדאי לבקש מחמותך עזרה עם זה.

ילדים שבעים בד"כ יותר רגועים.

אפשר למשוך אותם עם סבלנות ושקט עם צופר קטן.

נגיד עדש או שוקולד ציפס.

תינוק בן שנה וחצי לדעתי אין עניין שיהיה בסדר. אפשר להרדים אותו.

אם תקני גביעים פלסטיק זה יכול לעבוד מול חמיך?

תחפשי בחנויות חדפ של חרדים.

זה בד"כ מה שעושה בלאגן.

ולסכם מראש שרק אבא ממלא גביעים (חצי כוס)

להושיב את הילדים בשיטת הפרד ומשול.

כלומר אין ילד שיושב בין שני ילדים, אלא ילד מבוגר ילד ילד מבוגר.

אם יש גם גדולים יחסית אז לא להושיב ליד מי שקרוב בגיל, אלא לסירוגין.

למחרת לצאת עם הילדים כמה שיותר.

בטווח הארוך יותר, כדאי לדבר עם בעלך שהוא או חמותך ידברו עם חמיך.

יש דברים שהם אולי פחות בשליטה אצלו ויהיה לו קשה להשתנות.

אבל למשל לארח ולא לאפשר חד"פ, זו בעיה. יש דברים שכדאי לשקף לו שבמכלול כדאי לו לשחרר.

חוץ מזה אולי לבעלך יהיו רעיונות, הוא גדל איתו בבית..

קצת עצוב לי אבל צודקת על השינוי חשיבה, מאמינה שזה יעזור לי להשקיע את הכוחות במקומות הנכונים.

הבעיה עם השעות שינה שמשובשים פה מהמלחמה רציני, לא מאמינה שאצליח להשכיב את הקטן לפני 9 והוא גם קולט יפה מאוד שיש חגיגה בלעדיו, אבל אולי שווה להשקיע את המאמץ.

ותודה על שאר הטיפים, כותבת לי שלא אשכח.

לגבי לדבר איתו, בעלי אומר שאין מה כי חמי לא ישתנה וזה הוא וזהו ואנחנו צריכים להחליט אם ואיך להתמודד עם זה. גם לבעלי זה חדש יחסית כי גם אם חמי היה כזה זה לא היה בעוצמה כזאת...

וגם בסוף אני לא חושבת שזה מוסיף לו שאנחנו באים, אולי רק מפריע. זה לגמרי בשביל חמותי וכנראה שגם הוא מאפשר את זה בשביל חמותי

לא רוצה להיכנס לפינה הזאת בזוגיות שלהם שכנראה גם ככה שברירית.

(אני יודעת שהוא אוהב אותנו מאוד, לא מזמן קרה משהו לבן שלי והוא התקשר נסער כמה פעמים לבעלי ואלי והרגישו כמה הוא דואג ואוהב אותו ורק רוצה שיהיה לו טוב, הבעיה שהוא לא מביע את זה בכלל. משתדלים לזכור את זה בראש גם אם לא להרגיש את זה)

כשהייתה קטנה יותר לא התאימו לה

נראה זה זה יותר סקוץ' ממדבקה.

אף פעם לא חשבתי שיש עם זה בעיה,

אבל נראה לי שבגלל שזה נועד להיסגר ולהפתח, ולא סגירה קבועה, אז לא אמורה להיות בעיה.

אבל שווה לנסות..

יש רגישים יותר ויש פחות.

בדקת דיכאון אחרי לידה?

את יוצאת קצת בשביל עצמך? עושה דברים שמטעינים אותך? 

דיכאון אחרי לידה העלתי את המחשבה על זה בטיפול.. המטפלת אמרה שהיא חושבת שאם יש דיכאון אז זה משהו מינורי יחסית.. אולי גם אתייעץ עם הרופא משפחה למרות שוואלה אני מתביישת. יודעת שאין לי במה אבל מתביישת.

ולעשות דברים בשביל עצמי, ממש משתדלת. יוצאת עם בעלי מידי פעם, הולכת לחוג שאני מאוד אוהבת, נוסעת להורים מידי פעם, אני נהנית ברגע שאני עושה את זה אבל זה לא ממלא אותי לאורך זמן.. בניגוד לפעם שדברים כאלה היו ממלאים אותי לכמה ימים

אבל אם זה דיכאון מינורי... יש מן הסתם מה לטפל לא? פשוט יהיה יותר קל לצאת מזה... אני מניחה.

אם הייתי חודש חודשיים אחרי לידה אז זה עדיין זמן שקשה מאד והכל מציף וההתמודדות עם תינוק חדש עדיין טריה, הורמונים משתוללים וכו'. אבל נשמע שאת הרבה יותר מזה.

הלוואי ותמצאי משהו שיעזור לך.

מחזקת אותך להתייעץ עם הרופא משפחה או לפחות עם אחות

האמת שהייתי פונה לרופא משפחה, נשמע לגמרי כמו דכאון

אל תישארי עם זה לבד, ניכר שקשה לך

ואין קשר לרכב/ בית/ כסף, מבטיחה לך. הייתי שם כמוך וגמלי זה קרה. טיפול טיפול טיפול ♥️♥️♥️

אצלנו בצד של בעלי הוא היחיד מהאחים (הם שלושה) שאנחנו מגיעים לליל הסדר לחמותי, הגיסים אף פעם לא באים. אנחנו הולכים שנה לפה שנה לפה. אם היינו הולכים תמיד לצד עם פחות אנשים, בחיים לא היינו אצל ההורים שלי בפסח. וגם לא בר"ה וגם תכלס לא בשום חג. לדעתי זה ממש לא פייר.

לדעתי את יכולה לשאול בעדינות אבל ממש ממש לא לקחת קשה אם הוא יסרב, כי באמת זה אומר ששוב לא תהיו אצל הצד שלו.

מתנצלת אם לא הבנתי נכון את הסיטואציה

אצל המשפחה שלך נראה לי יותר הוגן שתהיו אצל המשפחה שלו, לא משנה כמה אנשים יש בכל צד. לדעתי גם אמא שלך תבין את זה...

עם בקשה כזו

כי זה כאילו מטיל את האחריות על זה שהם לבד על בעלך כזה בעקיפין.. בטוחה שהיא לא התכוונה אבל במקומך הייתי אומרת לה : אמא אני לא רוצה להעמיד אותו במצב לא נעים מול ההורים שלו וכבר הודענו להם שאנחנו מגיעים

הכי הוגן לצד שלו השנה.

והם לא לבד! נכון ששני ילדים זה לא אוירה חגיגית ומיוחדת אבל זה ממש לא כמו להיות לבד באמת.

ומיוחדת. זה בכלל לא עניין של כמות.

לא לכולם יש יותר מ2, כל משפחה וההרכב שלה

הניסוח שלי לא היה מדויק.

התכוונתי שיותר חגיגי אם יש אורחים. גם אנחנו "לבד" השנה (הורים ו3 ילדים) והילדים שלי מבואסים מזה.

אבל אולי יש כאלה שמנסות ורוצות וכן יכולות להרגיש לא בנוח ולכן כתבתי

ואנחנו לפחות הרגשנו שאורחים זה פחות. בליל הסדר עצמו לפחות.

יצא לי לארח כמה פעמים, היה נחמד והילדים שלי באמת תמיד אוהבים אורחים אבל אנחנו מעדיפים את ההרכב שלנו 

המצב.

אני חושבת שיש פה משהו לא תקין כאילו את צריכה לבחור בין אמא שלך לבין בעלך. אפשר להרגיש ככה וזה שלך (למרות שמומלץ לשנות) אבל עצם זה שאמא שלך משתמשת בזה, אומר שכך היא רואה את זה וזה ממש לא תקין.

בתור התחלה הייתי אומרת לה: אם יש לך משהו לומר לו, מוזמנת להגיד לו בעצמך.

והדגישה שרק אם זה לא עושה בלגאן.

צרם לי הניסוח שלך " מוזמנת להגיד לו בעצמך". לא נראה לי שזה יתרום לשלום בית…

הבקשה של האמא באמת לא הוגנת אבל לא צריך להפוך אותה למפלצת מרושעת…

וגם לא נכון. הזוג צריך להתייחס לעצמו כאל יחידה אחת. האמא אומרת מבין השורות: אני יודעת שאת ילדה טובה שתבוא אליי לחג כי ביקשתי. מי שמפריע זה בעלך ה.... אולי תבקשי ממנו, בבקשה, אם לא קשה לך, שגם הוא יהיה ילד טוב, לשם שינוי.

אבל אולי אני טועה. עצם העובדה שהפותחת מופעלת ומרגישה שזה "קשוח הבחירות האלו" זו נורה אדומה

לק"י

אם מבקשים בעדינות, ויודעים לקבל סירוב.

(במקרה הזה אולי מראש לא הייתי מבקשת, אבל אולי האמא רואה את זה אחרת).

לייצר הפרדה של ברור לי שאת רוצה לבוא לעשות אצלנו,אממה יש לך בעל שמפריע ותוקע את העניין.

יש פער גדול מאודדד בין לומר שאם מתאים לכם נשמח שתבוא אלינו השנה כי לבד לנו, לבין לומר לה לבקש ממנו לוותר. מבקשים מזוג המקבלים תשובה מזוג, לא רלוונטי מה קורה ביניהם באמצע ומי זה שקשה לו.

היא כתבה הכי בעדינות

והיא בכללי מאוד זהירה וקודם כל הבעל

והפעם מתוך המצוקה שלה היא רשמה בעדינות אם יש מצב שבעלי יסכים וכשרשמתי לה וואי קשוח היא רשמה לי עזבי שכחי מזה 🩷🩷🩷🩷

חושבת שזה מאוד תלוי דינמיקה בינך לבין בעלך.

יש לך אפשרות לשתף אותו באופן פתוח?

בלי שהוא ירגיש מחוייב אלא באמת תשתפי אותו בדילמה כמו ששיתפת אותנו כאן?

אם כן, זה מה שהייתי עושה.

שומע, הורים שלי השנה רק עם שני האחים שלי. אני יודעת שהיינו אצלם כבר בשנתיים האחרונות, ולכן הכי הגיוני שנהיה אצל הורים שלך, אבל זה כן ממש ישמח אותם אם נגיע.

מה אתה חושב?

לא חותמת על הניסוח, אבל משהו כזה.

יותר להתייעץ איתו ולקבל החלטה זוגית מאשר להנחית

אם את חושבת שזה לא ילך, אז לשחרר. כי באמת הוגן שתהיו איתם

דווקא כן הייתי מבקשת מבעלי

לדעתי להשאיר לבד,לא משנה אם הייתם גם עשר שנים שם זה מבאס ממש

ויש מיד אחרי ליל הסדר שבת חוה"מ ואז שביעי של פסח,לא חסרים זמנים להתארח ולאחר ב"ה 

זה ערב משפחתי שונה ואחר. בתור ילדה עשינו שנה שנה וזה היה לי מאוד משמעותי..

וזה החג היחיד שאמרתי לבעלי שבו נעשה שנה שנה כי רוצה שהילדים יחוו גם את הצד שלי וגם את הצד שלו.

והקפדתי על זה וילדתי בשנה כשהיינו אצל ההורים שלי(הייתי אצליהם אחרי הלידה)

זה לא שההורים לבד, הם עם 2 אחים

אולי אמא שלך לא ממש התכוונה שתעשו שינוי בתוכניות אלא יותר לשתף/ לפרוק שחסר לה שלא תהיו איתם?

אני מכירה שאצלנו לפעמים שיתוף מגיע בצורה של בקשה לא ממשית (יש כאלה שלא ממש יודעים להגיד קשה לי ש, או חסר לי ש..)

אולי לא נכון במקרה שלך, מעלה כאפשרות..

שנה שעברה היינו אצל חמותי, השנה רצינו להיות בבית.

כל שנה 2 האחים שלי מתארחים אצל ההורים כך שגם אם אנחנו רוצים- אין לנו מקום.

(לא היינו אצל ההורים שלי 7 שנים בליל הסדר! ואנחנו גרים בניין לידם...)

בכל מקרה השנה 2 האחים שלי החליטו שהם לא באים וההורים שלי היו אמורים להשאר לבד.

במקביל גם אצל חמותי - גיסתי שאמורה להיות שם הולכת השנה לחמותה. בעצם יצא להם שכל הנשואים הלכו לצד השני. והם נשארו עם הקטנה לבד (בת 20).

אז אמרנו שנלך להורים שלי, כי הם באמת לבד.

וחשבנו שחמותי אותי תלך לחמותה, אבל בסוף גם הסבתא מתארחת...

בקיצור יצא לא נעים שכאילו "העדפנו" את ההורים שלי.

אבל! ההורים שלי ידעו מראש להגיד לי שהם יהיו לבד. אצל חמותי יש עוד ילדה...

סתם מבאס הקטע הזה. במיוחד שהשנה רצינו לעשות בבית...

ואני  חוששת שזה יהיה תקדים לכך שהאחים שלי יראו שיש מי שיהיה עם ההורים אז הם קצת מתנערים מלהתארח.

חשוב לי להגיד שגם אצל חמותי וגם אצל אמא שלי אנחנו  מאד נהנים. פשוט רצינו להיות בבית.

וזה שאני הולכת להורים זה בזכות השרשור שהיה כאן בפורום על הכיבוד הורים.

אפשר שתעשי אצל בעלך . שבת אפשר אצל ההורים 

קראתי טת כל התגובות תודה לכן 🩷

מה שבסוף קרה זה ששיתפתי את בעלי בכנות שקשוח לי שההורים שלי מבואסים מזה שהם לבד יחסית

ושאמא שלי בדרך כלל סבבה עם זה והפעם שה כנראה ממש חשוב לה

בכל אופן

הוא אמר שקודם כל שחשוב לו שאהיה שמחה

ואם אמא שלו בסדר עם זה אז נלך להורים שחי

אז הוא באמת הסכים מכל הלב ולא הרגיש שהוא מוותר או מפסיד (אננ מאמינה לווגם חמוצי אמה שמה שטוב לנו טוב לה

אז נהיה אצל ההורים שלי 

וגם חשוב ששיתפת כדי לא להישאר מבואסת עם עצמך

ונכון!

אני חושבת שזה ממש חשוב ואיזה כיף שיש ביניכם ככה שיח פתוח 

היינו בעבר לפני כמה שנים בכמה מפגשים של טיפול זוגי שעשו לנו כל כך טוב שמה שהיה לפני הטיפול כאילו לא קרה

תודה להשם

זה כל כך חשוב לשתף בלי ביקורת ושיפוטיות

והכלה

לו ולך

יודעת ששינתם תוכניות כדי שההורים שלך לא יהיו לבד?

כדאי לרמוז על זה, למרות שהיא זרמה עם השינוי, שתבין שזה נובע מכיבוד הורים ולא מזה שאתם מעדיפים את ההורים שלך אלא מעדיפים שלא יהיה צד לבד. היא בטח יכולה להזדהות ולהעריך את החשיבה שלכם.