האם הבחירות שלי הן רק עבור הנוחות והקלות שלי בהתנהלות היום-יומית?

מה חשוב לי כדי להנחיל להם הרגלים חשובים להמשך ??ובאיזה מינון זה נצרך לדעתי?

מה היתי רוצה שילך איתם מהחוויה שלהם בילדות בבית? ועד כמה אני מוכנה לפנות מהנוחות שלי עבור זה? ובמה?

שאלות למחשבה שעלו לי ממה שאמרת

אין פה צד צודק וצד טועה

שניכם צודקים

אבל שניכם צריכים לחשוב יחד

לחלום יחד

וגם לחוד

ולייצר יחד מתווה שנותן מקום למכלול הצרכים לש נשיכם

כי בכל צד יש יתרון ויש חסרון

כשלא עסוקים בלבחור צד

אלא במיזוג בינהם יותר קל

למשל- להגדיר מה בעיקר חשוב לך ולהבין גם עבור מה זה חשוב

להגדיר מינון של מחויבות ומינון של כיף

לסדר בעצמי את החדר? כל יום מחדש?

איפה החינוך של להיות מסודר

וכנל עם קריאה, הם בכיתה ג וד ועדיין לא קוראים טוב בכלל.. אי אפשר לחפף.. הם ברמה של כיתה א כי עד עכשיו לא ישבנו איתם על זה בצורה עקבית ויומיומית..

כנל על צניעות

בקיצור אני לא יודעת על מה אפשר לוותר

צריכה עזרה😔

כמה כבר החדר מספיק להתבלגן ביום אחד אם יש להם רק 3 וחצי שעות בבית? (אגב אם הם יוצאים החוצה עם אבא שלהם החדר בטח עוד פחות מתבלגן).

הייתי קובעת עם בעלי שהתנאי ליציאה עם אבא זה שסיימו שיעורי בית ככה גם יש משהו שמדרבן אותם לסיים שב.

להבין שיש מחירים ששווה לשלם עבור רווח של אווירה טובה בבית ושמחה לילדים.

וסדר זה לא הכל..

הוא לא אמור לתפוס נפח כ''כ גדול

אצלינו יש עצירות לסדר פעם-פעמיים ביום

אחת לפני ארוחת ערב או אחריה

אבל מדובר בגג רבע שעה שבה כל אחד מקבל משימות ממוקדות

אחד נעליים ותיקים למקום

אחד לוקח שקית ואוסף זבל

אחד קוביות

וכדומה

והסדר בעיקר בסלון

בחדר זה או משימה ממוקדת אם יש בלגן חריג

ואם לא-סדר לקראת שבת רק בשישי וגם זה מודה שלא בשלמות תלוי בהספקים

וכן במשך השבוע קצת מבולגן בחדר

ובעיני זה חלק מהחיים

הקניית הרגלי סדר זה לא כדי שהכל יהיה מסודר

אלא להקנות להם הרגלים ותודעה של שותפות ולקיחת אחריות

ולכן גם קצת עושה את העבודה העיקר שזה חלק מהשגרה

לדעתי דוקא ריבוי מטלות סדר בטח כשזה לוקח זמן לכל הכיף יגרום להם לשנוא סדר כי בחוויה שלהם הוא גזל מהם את החוויה הכיפית בילדות

סדר זה בין לבין לא תעסוקת אחה''צ

ושעורי בית וקריאה

להקדיש זמנים קבועים

אבל מדודים

שלא יקחו מהם את כל אחה''צ.

אני ממש לא במקום שלך ואולי צריכה להתחזק בזה ..כי לי קשה להחזיק ראש עם כולם כי זה לוקח מלאא זמן וכשאני עם אחד אז כל השאר איכשהו משתגעים ומציקים

אבל חושבת שאם מקדישים חצי שעה זה סביר ולא לוקח את כל הזמן

וקריאה חייב תרגול יום יומי

איפה להכניס אותו ?

לוותר על מקלחת גם?

כבר לא יודעת על מה לוותר כדי להיות רגועה יותר 

סליחה על הקיצוניות😉

אבל זה באמת האג'נדה שלי

לחשוב מה אני רוצה להקנות לילדים שלי -מידות הרגלים וחוויה חיובית

וכן לייצר סדרי עדיפויות דיאפשרו לכל הנ''ל להתקיים

כם מול עצמי

לחשוב איזו אמא אני רוצה להיות ומה מאפשר לזה לקרות

ולהנדס את המציאות כדי שאת מה שהכי חשוב לי לא אפספס

גם על קריאה- אפשר לעשות יום עם תרגול קצר של 5-10דקות

ויום עם תרגול ארוך יותר

אפשר לשלם למישהי לשעור פרטי

והאמת אפשר גם לא כל יום לפעמים..גם לי יש ילד חינוך מיוחד שלא תמיד קל לו ועדיין בעיני חלק מהבריאות המפשחת שלו זה טחה''צ לשחק ולא להיות רק סביב מטלות

לא לבטל

אבל להגמיש...

חוזרים ב4?

זמן אוכל והתאושדות-חצי שעה

זמן קריאה ושעורי בית עד חצי שעה

5-6 זמן כיף ומשחק וכו

6-6ורבע- סדר וארגון

6ורבע- ארוחת ערב

רבע ל7- מקלחות

לקראת 7וחצי-שינה

ותינוק קטן גם פחות.

ולהשאיר אותה שלמה. נשמע לי שאת גורמת לעצמך את התחושות הלא נעימות וגם משרה אותם בבית..

דבר ראשון להבין שאבא הוא אחר ממך וסדרי העדיפויות שלו שוני וזה בסדר גמור ואפילו מבורך!! טוב מאוד לילדים לגדול בין שני הורים שונים, ועוד יותר טוב להם לראות שההורים מכבדים את השונות הזאת.

ברגע שאת תשחררי קצת מבעלך ומהילדים את תרגישי טוב יותר, והם ירגישו טוב יותר ואולי יהיו מגוייסים לשיתוף פעולה, אבל לא בביקורתיות ולא ברף שלך אלא באיזשהו מקום באמצע שנפגש איתם..

קל להגיד קשה לבצע.. במיוחד אחרי לידה. 💗

אנסה לכתוב לך יותר מפורט מחר, לא בטוחה שאצליח...

אצלנו לארגן את בחדר עד כמה שהם יכולים לפחות לתרגל סדר סביר כמבולגן מאוד מאוד וכשמתאפשר לי שוטפת שם

לרוב משחררת כי יותר חשוב הזמן איתם מאשר להתעסק במטלות האלו יום יום זה גם מעיק ועושה אווירה לא טובה

אבל כן שנינו על זה גם אני ובעלי יחד מכוונים לסדר

של הורים!

אתם פשוט משלימים זה את זה בתכונות האופי - סדר ועקביות מצד אחד, כיף ושחרור מצד שני.

בקיצור, צריך את שניכם בשביל הילדים שלכם - השאלה היא איך עושים את האיזון הנכון בין הדעות של שניכם...

אז זו בעצם שאלה של דיון זוגי, לאו דווקא שאלה חינוכית...

הדיבור ביניכם לא צריך להיות בצורה של: "מה שאני חושבת הוא הנכון, בבקשה תעזור לי לבצע את זה", אלא בצורה של: "בוא נחשוב ביחד איך אנחנו בונים שיטה חינוכית שתשלב בין הגישות שלנו."

ואז תסבירי לי את עמדותייך והוא יסביר לך את רעיונותיו, ותבנו ביחד מתווה שלא מוותר על הדברים החשובים באמת אבל גם מאפשר לילדים גמישות וכיף.

אם מעניין אותך מה דעתי בעניינים שציינת, אז אשתף:

* סדר בחדר - כמה שזה חשוב להרגיל אותם לסדר, עדיין זה משהו שלפעמים כדאי לוותר עליו למען תחושת הכיף של הילדים. אפשר להקציב לזה זמן קצרצר (עשר דקות) והפרס אחר כך יהיה יציאה החוצה וכדומה.

* אם הם בכיתות ג-ד ועדיין לא קוראים טוב - כדאי לבדוק את זה לעומק. יודעת שאת אחרי לידה ובטח אין לך כוח לזה, אבל מציעה לך כן לדבר עם המורים שלהם ואולי אם יועצת בית הספר. אולי הם צריכים עזרה מעבר לתרגול יומי.

* צניעות - לדעתי זה משהו שצריך להקנות בנעימות ולא בלחץ, כדי לא ליצור אנטי. הילד יותא בלי בגדים מהמקלחת? "אוי, חמודי, שכחת להתלבש! רוץ חזרה לאמבטיה כדי להתלבש" וכדומה.

למען האמת, מבין הדברים שכתבת כאן - הייתי מציעה לך לבדוק את הנושא של קשיי קשב וריכוז אצל הילדים. הדברים שתיארת - קושי בסדר, קושי בלימודים, רחפנות שגורמת לצאת מהמקלחת ערומים, הרצון לצאת החוצה לשחק כל הזמן - יכולים *אולי* להצביע על זה.

אם את עומדת להתייעץ עם יועצת בית הספר - תשאלי אותה גם על זה.

הרבה הצלחה! את אמא מדהימה ומשקיעה!!

תודה רבה רבה לך קודם כל💗

בעזרת ה' בלי נדר אשתדל לאמץ כמה טיפים

ואת צודקת, לגדול יש משהו- הפרעות קשב או ויסות חושי או משהו רגשי, עדיין באבחנה..... אולי אפילו הכל ביחד

ומנחמת ההסתכלות שזה טוב שאנחנו הפוכים וזה משלים  לא חשבתי על זה 🙈

כרגע בעיקר תתאזרי בסבלנות, כי אבחונים וכדומה זה לוקח זמן. אבל כן כדאי שתתחילו להתקדם בכיוון - אחרי שתדברו ביניכם על כל הדברים האלה.

בהצלחה והמון כוח!

התקופה הזאת אחרי לידה.... איך כל הלו'ז משתנה. וההסתכלות. לא רק הגוף מתפרק גם משהו בנפש זז ונבנה מחדש

אז קודם כל חיבוק ❤️

דבר שני

איזה שילוב מהמם את ובעלך

חח

בעז'ה יהיו לכם ילדים מושלמים😅

השוני הזה מבורך וממש מתנה לילדים שלכם!!

משאירה את העצות לחכמות ממני (באלי להגיד לך שחררי ושהכל יהיה חרבו דרבו אבל אני לא מצליחה לשחרר וקמתי הבוקר לשטוף את המטבח כי הוא נראה זוועה למרות שאני חולה בכלל, אז אין לי עצות...)

פשוט שולחת חיבוק וזהו ❤️

אולי צריך לעשות רגע חשיבה משותפת על הדברים ומה חשוב לכם, קריטי שיסדרו את החדר כל יום? אולי אפשר פעמיים בשבוע? מה זה כולל מבחינתך סידור החדר? אולי אפשר לוותר על חלק מהדברים-למשל אחת לשבוע לסדר שיהיה מוכן לשטיםה אבל זה בסדר שיש בלאגן על המיטה והשולחן, ואחת לשבוע או שבועיים לסדר יותר לעומק?

באמת שלוש שעות בבית זה ממש מעט ...

ודברי עם בעלך על התרגול קריאה, אולי זאת לא חייבת להיות אחריות רק שלך? למשל שיבחר ספר נחמד שיהיה כיף להם לקרוא ביחד ויקרא איתם עמוד-עמוד? ספר מעניין, ולייצר מזה גם זמן איכות כיפי, ואז את יכולה לעשות איתם גם דברים שאתם נהנים מהם

זה באמת יעזור אם אני אקרא ולא הם? אם כן זה ממש מבורך

ובלי נדר אחליט שנסדר פעם בשבוע, הלוואי שהם יחליטו לסדר בעצמם בלי שאבקש כי הם יתרגלו לסדר כל יום חחח

ודיברתי עם בעלי אבל זה חזק ממנו, סדר ובלאגן זה לא הראש שלו חח

אבל הוא עשה קפיצה מטורפת בקריאה כשקראנו לסירוגין.

בחרנו ביחד ספר מהספריה שסיקרן אותו ומספיק מעניין גם לי, באמירה שזה ספר *בשביל לקרוא ביחד*

בהתחלה זה היה שורה שורה

עכשיו זה עמוד עמוד(בספרי ילדים שאין הרבה טקסט.. בספרים ארוכים יותר הייתי מחלקת פסקה-םסקה)

וממש בנחת. אם הוא ביקש ממני להחליף איתו שורה-החלפתי, גם אם זה אומר שאני קוראת עכשיו 8 מילים והוא 2..

וגם השקעתי בזה שזה יהיה זמן של כיף והתכרבלות ומלא מחמאות..

בנוסף, תרגול זה לא הכל, ואם בגיל כזה הם לא קוראים טוב וחוזרים הביתה רק ב4 זה אומר שכל היום הם היו בתוך החוויה הקשה הזו של לא להצליח.. ואחהצ לתת להם הפוגה מזה יכול לעשות הרבה טוב.

אז לא הייתי מפסיקה לגמרי את התרגול, אבל כן מצמצמת.. נגיד קובעת פעמיים-שלוש בשבוע זמן קריאה(ושיהיה זמן כייפי ומפנק!) ועוזבת אותם בשקט שאר הזמן..

אגב לא יודעת מה עוד התחביבים שלהם..

אצלנו למשל זמן קריאה זה גם קריאת מתכון(שהוא מאוד אוהב) או רשימת מכולת..

אפשר לנסות לשלב תרגול מתחת לרדאר בלי שישימו לב בתוך דברים שהם אוהבים..

***כן חושבת שכדאי לדבר עם המורה והיועצת, לשלול קשיים אובייקטיביים בקריאה ולבנות תוכנית דרך בית הספר.

אני גם צריכה דרבון בשבילנו לתרגל קריאה.

מהספריה

משתדלת לבחור כאלה עם יחסית הרבה טקסט בעמוד ולא רק שורה-שתיים..

אני מאוד רוצה שהבת שלי תחווה את הקריאה כמשהו כיף. וכשזה תרגול מספרי הלימוד זה פחות... וגם די משעמם.

את הספרים של צפרדי וקרפד.

קלים לקריאה ומשעשעים

ישבו עם אבא  על ספסל עם נשנושים

יקדישו לזה 15 דק ואז להשתולל

יש דברים שחשובים לך, ובצדק. חשוב ללמוד ולסדר, נראה לי לא צריך להגיד למה.

מצד שני, הילדים לא רוצים וזה דורש ממך הרבה אנרגיות. במיוחד אל מול בעלך שהוא "כיפי".

אז אני חושבת שיש כאן גם עניין של סדר עדיפויות, לבחון האם באמת כל מה שחשוב לך הוא *הכי חשוב*, או שיש דברים שבהם ניתן להקל או לוותר.

ואחרי שמסננים חלק מהדברים, יש כאן גם עניין של גישה.

כי זה לא רק *האם* לעשות, אלא גם *איך* לעשות.

וכאן אני חושבת שיש מקום לבדוק את הדרך.

יש לי שני ילדים, מעולם לא הצלחתי לגייס אותם למטרה חשובה באמצעות כעס או עונשים.

מה שאני מנסה זה לייצר מוטיבציה דרך מה שחשוב ומעניין אותם.

זה יצריך גם התגייסות של בעלך, כי בסוף אם האלטרנטיבה זה או ללמוד או לשחק, ברור מה עדיף.

אבל אם אפשר ליצור מצב שבו למשל יש למידה ממוקדת של 10 דקות ואז משחקים עם אבא - זה נהדר.

סידור החדר עם שירים במשך זמן ממוקד - ואז יש זמן לסיפור.

כשמשימות הן בלתי נגמרות, קשה מאוד לעשות אותן. אם זה ממוקד וקצר, זה יותר קל.

ביחד עם זה, כן הייתי מדברת גם על החשיבות של סדר או למידה. אבל לא כנאום, אלא כ"טפטוף מסרים.

מנסה לעודד מוטיבציה לקריאה תוך הסבר איזה כיף זה לקרוא ספרים

סדר בבית - יותר נעים שמסודר וכו'.

בקיצור, אני לא חושבת שהרצון שלך ומה שחשוב לך הוא לא סביר, אני כן חושבת שכדאי לחשוב איך עושים את זה בצורה יותר נעימה לכולכם, והדרך לזה עוברת בצעדים קטנים של מוטיבציה ויכולת לראות גם את הרצון של הילדים.

(ובצד, גם משחק, סיפור וקשר עם אבא, זה מאוד חשוב. זה עניין של מינון)

על תרגולים

הייתי מקצה לזה פעם פעמיים בשבוע בנחת גג

ותרגול קריאה אפשר לעשות גם בשבת

על החדר אפשר לעבור בשישי או כמה דקות לפני השינה כל יום, והדגש צריך להיות כללי על החזרת דברים למקום (כביסה מלוכלכת לסל, צעצועים לקופסה וכו) לדעתי שלא יצטבר

אפשר להפוך את זה למשו מהנה עם שירים

אז היום לא דיברתי איתם על סידור החדר, גם לא על מקלחת.

שיחקתי איתם כשהקטן ישן , שעה בערך, ולפני השינה קראנו יחד סיפור, כל אחד שורה  .

פייר היה נחמד.

עד שאחליט להכנס לחדר שלהם , כי נמנעתי כדי לא להשתגע.

אהה גם הם ישנו ב9 וחצי ... ועד שלא נרדמו התינוק לא נרדם כי הם לא הפסיקו לקרוא לנו, כנראה עייפות יתר או משהו..

כיף שלא אכפת מכלום , אין דאגות.. מתמקדים רק במשהו אחד   ..

מיותר לציין שמקלחת או סידור החדר לא היו היום, ואולי זה לא יקרה מעצמו עד שלא נחליט שהגיע הזמן🤢

אבל מאמינה שזה לא יחזיק הרבה זמן

כל יום אתם מסדרים מחדש את החדר? כמה זמן זה לוקח?

אצלנו חדר הילדים מסודר באופן רגיל. אם משחקים בחדר אס צריך לסדר אחר כך (הכי ארוך שלוקח לנו זה כחצי שעה, אם הוציאו את כל הפליימוביל, והלגו, והמגנטים, וכו'...). בדרך כלל לוקח פחות.

ואם לא שיחקו בחדר אז אין מה לסדר (חוץ מאת המיטות בבוקר, שזה לוקח כ-5 דקות. אנחנו כרגע מסדרים בשבילם).

אצלכם זה אחרת? יכול להיות שאפשר לשנות משהו בהתנהלות כדי להקל על המשימה הזו?

זה אף פעם לא קל לעשות שינוי ממה שרגילים, והגיוני לגמרי שלוקח זמן עד שמגיעים לאיזון ומגלים איך לתת מקום לכל מה שחשוב לנו. העיקר שאת בדרך...❤️

אני יכולה להגיד שאנחנו כן מתקלחים כמעט כל יום. ויש גם זמן לשיעורי בית. אבל בכל זאת כל יום יש זמן לשחק (בקיץ לרוב יוצאים החוצה, בחורף לפעמים בחוץ כשאפשר, לפעמים הולכים לחברים, ולפעמים משחקים בבית).

ילד לא יכול להתנהל כל הזמן עם משימות שהוא *צריך* לעשות. משחק זה חלק חשוב בהתפתחות. אבל זה לא צריך לבוא על חשבון דברים אחרים חשובים. צריך איכשהו למצוא את האיזון.

מקווה שתצליחו למצוא את הדרך הנכונה לכם...

ניסיתי לדבר איתם שכדאי להם כדי שלא יצטרכו לסדר כל יום, אם יחזירו למקום את המשחקים באותו רגע.

אבל אין שינוי

אולי אני לא מספיק אסרטיבית אם אף אחד לא מקשיב לי בבית🙈

אני משתדלת לחלק את מטלות ושאר הדברים לפי ימים

לדוגמא

ימי ראשון וחמישי לא מביאים חברים... זה זמן שמשחקים בבית.. נכנסים לאווירה של שבוע חדש/סוף שבוע.. עושים ש.ב או סתם משחקים.. וסדר בקטנה כדי לשמור על החדר מסודר..

שישי אין מה לדבר, לא מכניסה ולא מוציאה אף אחד.. כולם מנקים ומסדרים את החדרים.. לוקחת את כל הילדים שישנים באותו החדר ועוזרת להם/מתפעלת אותם.. שמים קצת מוזיקה לאווירה נעימה.. ולאחר מכן עוברת לחדר השני.. עם הבנות לצורך העניין ואותו הדבר... יותר קל להם שאני נמצאת בחדר לכוון אותם וככה אנחנו גם מסיימים מהר ואני רואה שהם לא פיספסו כלום וניקו כמו שצריך.

אמצע שבוע.. פחות מקפידה איתם על סדר, כן חשוב לי שהחדר/בית לא יהיה מבולגן מידי.. לפני ארוחה שמה להם מוזיקה שיסדרו עד שהאוכל יהיה מוכן ולאחר מכן לסדר את השולחן עד שאני מארגנת להם בגדים למקלחות, כמובן שאם משחקים מחזירים למקום, מזכירה לעשות ש.ב ומערכת מי שאין משתדלת לשבת איתם או לשמוע שהם קוראים לפחות קטע קריאה, לא תמיד זה קורה...

מסכימה להם לשחק עם חברים או לארח למרות שלארח פחות קורה..

שבתות- יוצאים, משחקים, כל אחד בוחר ספר שהוא אוהב ומקריא לכולם לפעמים עושים גם הצגה עם הדמויות שבסיפור.. משחקי קלפים

מוצ"ש כולם מנקים את הבית ומקלחות ואם יש זמן וסבלנות (קורה פעם בחודש בערך)  יושבים לצייר מנדלות ושותים שוקו/תה

דרך אגב, בעלי הוא גם הצד הכיפי והפחות מקפיד איתם על סדר וניקיון, מחרפן.. אבל מאזן 🙃

ואיך את מדרבנת אותם לעשות את המטלות?

אם זה מקלחת, שב, קריאה, לסדר את החדר?

איך הופכים את זה לאוירה כיפית?

נגיד לסדר את החדר עם מוזיקה אני אשתדל לאמץ מהיום בע"ה, להיות איתם בסדר ולכוון כמו שהמלצת

אבל מקלחות, קריאה, שב, כל מטלה כזו צריך לבקש 100 פעם ואני מרגישה שזה מבאס אותם

אני פשוט קובעת להם שמתקלחים- מסבירה למה חשוב לשמור על גוף נקי ושלא מתקלחים יכול להיות לריח לא נעים וזה לא כיף. מי שנכנס אני מסכימה לו להתקלח "לבד" אני באה רק לסבן כמו שצריך ולוודא שלא נשאר סבון על הגוף ואומרת להם מתי לסגור את הברז כשהם מגזימים.. הם ממש אוהבים את זה, יש להם זמן לעצמם עם המים החמים וזה הופך את המקלחת לחוויה מהנה..

אני מביאה להם מחשב בחורף אז ככה שמי שסידר (בקטנה לא עכשיו סדר סדר) את החדר, עשה ש.ב, או כל דבר אחר יקבל ראשון במחשב וככה יוצא שמי שסיים לעשות את המטלה הוא הבא בתור. אני מביאה להם כל אחד בנפרד חצי שעה כי הם בגילאים שונים, וכל אחד אוהב משהו אחר.. זה תמיד עובד שלי..

אני לא מבקשת הרבה, אם אני רואה שאף אחד לא מעוניין הם עושים אבן נייר או שאני בוחרת לפי שיקולים שלי ופשוט לוקחת אותם בצורה מכבדת ועוזרת להם לעשות את המטלה.. 

תמיד לבד..

והם גם אוהבים להתקלח,,

לוקח שעה לשכנע אותם להתקלח וגם לוקח שעה לשכנע אותם לצאת מהמקלחת חחח

ואין אצלנו מסך כדי לשכנע אותם, אבל לפעמים אני כן מנסה לדרבן אבל אי אפשר תמיד להביא משהו כדי שיתקלחו. זה צריך להיות מובן ובטבעיות להתקלח

שהמפתח זה שיח עם בעלך...

הייתי מנסה להגדיר ביחד איתו, שכל מי שסיים את מחויבויותיו, שיעורי בית, וכו יכול לצאת עם אבא.

מסכמת איתו, שהוא יגיד שמי שמסיים יכול לבוא/לצאת/לשחק כך שאת לא תרגישי שאת לבד סביב האכיפה.

הוא מחזיר אותם מהמסגרות, ותמיד בדרך הוא מבטיח להם כיף וכשהם מגיעים הביתה אני מכבה אותם.

מקווה שהןא יזכור להזכיר את המחויבויות לפני

קודם כל לשתף אותו מראש, לשתף אותו מה את מרגישה וכמה זה חשוב לך, ולבקש שהוא יגיד להם שמגיעים הביתה, מסיימים עם המחוייבות ויוצאים לעשות כיף.

עדיף אפילו להגיד להם ביחד כבר בערב לפני, שאתם רואים

שמרוב שעושים כיף אחר כך קשה לעשות מחויבויות ולכן ממחר הופכים את הסדר

חוזרים ממסגרות, מסיימים בזריזות מחויבויות ואז עושים כיף עם אבא.

בעיקר נשמע לי חשוב זה שתהיו יחד בזה, ובשביל זה כדאי לשתף בשפת הלב בתחושות שלך ובכמה שזה חשוב עבורך, ולבקש את הירתמותו ברחל בתך הקטנה,

למשל: 1. נודיע להם יחד שמעכשיו הסדר יהיה כזה

2. כשאתה לוקח אותם מהמסגרות להזכיר שעכשיו עושים ככה וככה ואז משחקים

3. גם כשמגיעים הביתה שיעזור לך להכניס את ההרגל החדש לבית.

אפשר לשקול לעשות מבצע בתקופה הראשונה כדי שיתרגלו. יש לזה יתרונות (שהילדים נרתמים וזה עוזר להתמיד) וחסרונות (שהילדים מתרגלים למוטיבציה חיצונית, ובסוף

המבצע לא בהכרח יתלהבו להמשיך)

מוצאי שבת סידרנו את החדר, זרקנו הרבה צעצועים, כמו סדר פסח

זה הפפיית משמעותית את האפשרות לבלגן

אתמול והיום היה בלגן שאיפשר לי לסתום ולא להעיר חח

שיעורי בית אתמול הם אמרו שאין ואז אחרי הכיף נזכרו שיש שיעורי בית 🤦‍♀️

היום היה ערב,אבות לגדול אז הוא יצא איתו ואני עם הקטן

בהצלחה רבה

זה לוקח זמן להטמיע הרגלים חדשים ובעיקר דורש מאיתנו ההורים לדאוג לזה, אבל זה מאד משמעותי ומשתלם..

איזה כיף זה להפטר מבלגן

בהצלחה בעה

זה סכום יפה גם ככה

ולא חייב עציץ אפשר גם משהו מתכלה כמו שוקולדים

אגב כדאי שובר שאפשר לקנות במבצעים

ושיש לו אופציה דיגיטלית

דרים קארד יותר ספציפי לחנויות

וכרטיס פיזי זה עוד יותר מגביל כי צריך שהוא גם יהיה עלי ברגע הנכון

רק טלפון כשר, ונראה לי פחות נחמד להדפיס בבית דף עם השובר.

כאילו, עשיתי את זה בעבר אבל עכשיו חשבתי אולי שיותר חגיגי לתת כרטיס פיזי. 

יודעת כי קיבלנו

העברנו את הקוד לסמארטפון

אבל אפשר להשתמש בכרטיס הפיזי…

רציתי רק להוסיף שלפעמים נשאר איזה עודף שלא יודעים מה לעשות איתו ומי שאוסף "נתקע".

כמובן שעדיף להשתמש בכל הסכום, אבל אם לא יוצא לדעתי לגמרי אפשר לקנות משהו קטן שלא יוצא בול בסכום, נניח שוקולד, ועם היתרה אפשר לקנות משהו קטן לילדים כמו שלוקים תוך שמעדכנים את ההורים..

סייעות 175, ואז זה בדיוק 550. אבל מתלבטת כי נראה לי שהסייעות בתכל'ס עובדות בדיוק כמו המורה אז זה לא יפה.

או בעצם פשוט אולי 175 לכולן ו 25 באמת לתרום למשהו/ לקנות שלוקים לילדים

הן לא עובדות אותו הדבר המורה מתכננת בבית אחראית על הכל וכו

אבל

היתי נותנת בסכומים שלמים

170 או 180

לפעמים יש הנחות על כרטיסי מתנה, ואז אפשר למצוא אפילו כרטיס במחיר טיפה גבוה יותר באותו סכום.

לא הייתי אוספת עוד כסף.

גם מתנה פיזית אם את מוסיפה - יש קופונים ומבצעים ואז יש קצת יותר אפשרויות באותו הסכום 

בהנחה שהיא על חשבונך האישי.

יש כל מיני מבצעים בחנויות וקודי קופון שלא מוגבלים לשימוש אחד לפי תז או משהו כזה

אמנם אפשר לרכוש עד 5 תווים כאלה, אבל אם זו ממילא לא הנחה שהיית משתמשת בשביל עצמך אז זה לא על חשבונך. מניחה שגם אם לך אין מועדון בטח תוכלי למצוא מישהו עם מועדון שלא משתמש בהטבה הזאת

כרטיס דרים קארד של 180₪

ולהוסיף צרור ברכות מהתלמידים וההורים אפשר להוסיף שוקולד מיוחד ולאסוף עוד כמה שקלים ממהורים בשביל זה לצרף הכל יחד

לפני עשור פלוס, אכן שילמתי.

הדיסק עלה 30 שקל אם אני לא טועה, וזה לכל הזמן, לא מנוי חודשי.

התזכורות היו בעצם דרך מיילים מתוזמנים. (לא זוכרת אם התוכנה יצרה אותם או בעלי, בכל אופן זה היה שניה וחצי להכניס לגוגל קלנדר)

כיום שאפשר ליצור בקלוד דבר כזה (כולל התזכורות) לא הייתי משלמת.

אם בא לך לעשות לזיכוי הרבים, אחלה.

אם זה בשביל הכנסה כלכלית לדעתי על תבני על זה לטווח ארוך.

מתזכרת אותי בעיקר על ימי פרישה

כי את השאר אני זוכרת מרוב שזה מעיק עלי...

לא רואה סיבה לשלם כשיש חינמי.

בעלי מחשב את הימים.

אני זוכרת.

לא מרגישה צורך במשהו נוסף.

נקודות שעולות לי שכדאי לקחת בחשבון:

* אנחנו מחשבים את ימי הפרישה בצורה אחרת מהמקובל. אז אם יש אפשרות לבחור שיטות שונות לחישוב.

* לא הייתי רוצה שהילדים שלי יראו תזכורות בטלפון ויתחילו לשאול שאלות. אז לחשוב איך אפשר לתזכר בצורה שתישאר דיסקרטית.

אני רושמת שם

זה נוח לי שלא צריכה לזכור פרישות

מקבלת תזכורות למייל אז זה דיסקרטי

ושלום

(משו כמו 20 לחודש, 18 אולי)

לפעמים באמת מקצרת ולא אומרת מהרחמן.

לא יכולה לומר שהברכה נעשית בכוונה של ממש

תפילות לצערי זה רק ברכות השחר ותהלים. (ברכות השחר זה לפני שהילדים קמים) פעם הייתי מתפללת תפילה אחת בשבת (בד"כ מנחה) אבל לאחרונה לצערי אין לי כוח אפילו לזה, כי זה דורש לעמוד, ובאמת הריכוז בתפילת עמידה חשוב יותר...

וגם לי נקיפות מצפון שאני מזכירה לילדים להתפלל או שולחת אותם לתפילה ובעצמי לא...

בכל אופן, בקשר לברכת המזון - זה חינוך טוב לילדים שרואים שאסור להפסיק באמצע הברכה גם אם לילד יש משהו דחוף. (גם בתפילה זה ככה, כמובן...)

אני משתדלת גם ללמוד פרשת שבוע, וזה משהו שאפשר להפסיק בו באמצע אם ילד צריך אותי, ומצד שני אני לרוב לומדת בקול, אז הילדים רואים ושומעים. אז אולי אפשר משהו כזה...

ברכת המזון אני מקפידה לברך מיד כשאני מסיימת לאכול, ברגע שזה נדחה קל לשכוח... משתדלת לברך מתוך ברכון ואז גם הילדים רואים שאני מברכת, וגם זה עוזר יותר לכוונה (לא תמיד מצליח🫣).

תפילה לצערי ביום יום בד"כ לא מגיעה, משתדלת בשבת שחרית/ מנחה לפחות, גם קורה שמתפספס לצערי. אבל הי כרגע אני במשימה אחרת בדיוק😉👶🏻 לא סתם נשים פטורות ממצוות שהזמן גרמן.

כדי להרגיל את עצמך בחזרה.

אם זה משהו שהיית רגילה אליו אז תוכלי לחזור להרגל הזה מאוד מהר.

תרגילי את עצמך לברך בקול, הילדים יקלטו שזו ברכה ולאט לאט יתרגלו לא להפריע. בעיניי זה ממש דרך פשוטה להחדיר אמונה בילדים ששם שמיים שגור בפה.

תקראי על המעלה של הברכה וכמה זה חשוב. תדמייני כמה התפילה והברכה שלך חשובה. דווקא, בתור אמא למשפחה, עסוקה ומוטרדת, שבתוך סדר היום העמוס את עוצרת ומתפללת.

אם היית בתוך זה בעבר, תוכלי לחזור לזה בקלות בסיעתא דשמיא.

תפילות, תתחילי ממנחה, היום ארוך ויש זמן. לא צריך לייחד יחודיים, זה ממש עצה של היצר הרע שאומר לך שעדיף לא להתפלל בכלל כי את לא מרוכזת . בניגוד לגברים שיש להם את המניינים שלהם אנחנו יכולות להתפלל כמעט מתי שרוצות אז זה יכול להתמסמס כי מרגיש שתמיד אפשר אח''כ. אז תקבעי לך שעה שבה את עומדת להתפלל והיא תהיה קבועה.

אני יודעת על עצמי שיש תקופות שיותר חסום לי להתפלל, ויש תקופות שיותר קל, אבל מה שקובע והגדרתי לעצמי אני עושה ומאוד משתדלת לא לפספס. ברגע שעולים על הגל זה הרבה יותר פשוט.

מעריכה אותך מאוד על הרצון הזה, שתראי ברכה !

לצערי גם לא כל כך מתפללת וזה כואב לי מאוד

מקפידה, זה ממש דאורייתא... אבל לא מלחיצה את עצמי להתרכז. התרכזתי- מה טוב, אבל בסוף החובה היא לברך עם או בלי כוונה.

תפילות- לצערי אני חלשה. משתדלת תפילה אחת ביום אבל בתכל'ס לא כל יום מתפללת, לפעמים כן ולפעמים לא.

אבל גם כשאני מתפללת אני לא במקום של "אם לא התכוונתי זה לא שווה " כל אחרת אני לא אתפלל לעולם... משתדלת כפי יכולתי, בנחת.

כן מנסה שהיו עוגנים לתפילה. למשל, אם אני מצליחה להקדים קצת לעבודה אז נכנסת לבית הכנסת של מקום העבודה ומתפללת שם כמה דקות 

נראה לי כדאי לחשוב איך בכל זאת אפשר.

הילדים לא יוכלו 2-3 דק' בלעדייך?

יותר עצלות.

על הרעיון של ברכת המזון, כדי להתחבר יותר, וככה העצלות מתגמדת...

בהצלחה יקרה!!!

זה לא פשוט להתחיל מה שלא רגילים.

לפני הרבה שנים קיבלתי החלטה שאין דבר כזה מבחינתי יום בלי ברכות השחר ועמידה.

אז כן, יש פעם ב.. איזה יום שפספסתי עמידה. אבל משתדלת ממש כי זה חשוב לי.

במבט שלי- עבודת ה' היא בראש סדרי העדיפויות והכל נובע משם. העצה שהכי עוזרת לי היא כל הזמן להוסיף עוד קבלה, להיות כל הזמן בתנועה קדימה.

לפני כשנתיים לקחתי על עצמי שברכת המזון תהייה מתוך הכתוב. באופן מעניין זה דווקא גרם לי לזכור יותר לברך.. (וברור שעדיין קורה לפעמים שאני שוכחת.. אבל משתדלת במיוחד שברכת המזון זה דאורייתא)

ובסוף, מרגישה ממש שזה לא בזכותי, אלא חסד ה' שאני מצליחה עם 8 ילדים ועבודה להגיע לזה...

בתפילה - יש אומרים שאשה שטרודה בענייני הבית יכולה לומר רק ברכות השחר ובתוכם ברכות התורה , ובזה יוצאת ידי חובת תפילה.

בברכת המזון גם אפשר לקצר, אני לא זוכרת בדיוק איך נכון לקצר . זוכרת שיש נוסח בלאדי ממש קצר .

בהצלחה !

ואני בסדר גמור עם זה. בשלב הזה בחיי זה לא הגיוני. לא סתם נשים פטורות מזה.

בשבת שיש לי קצת יותר נחת אז משתדלת יותר,אבל הרבה פעמים הסעודות שלי נקטעות בללכת להניק או להחליף טיטול...

(אני עם 2 מתחת שנתיים איתי בבית)

סיקרנת האמת

הולכת לשאול את הרב שלנו

מזדהה עם החוסר סבלנות.

אני כן מברכת וכן משתדלת להתפלל שתי תפילות ביום (משתדלת. לא אגיד שתמיד מצליחה)

אבל ממש מרגישה שזה בלי סבלנות. אני מברכת וחושבת על זה שאני רוצה כבר לשטוף את הכלים שאכלתי בהם, מתפללת וחושבת על מה צריכה לעשות אחרי התפילה.

זה קשוח כאמהות, אין לי מה להגיד חוץ מלחבק.

ואולי אוסיף, שאני כרגע ממשיכה להתפלל למרות חןסר הכוונה והסבלנות בדיוק כדי שזה ימשיך להיות הרגל ובעז"ה שיום אחד גפ תחזור הסבלנות.

אז מעודדת אותך להתרגל לזה חזרה גם אם זה לא יהיה בשיא הכוונה כרגע

ניסיתי להגיד לעצמי שאנסה אפילו רק ברכות השחר וברכת המזון קצרה של נשים..

אבל גם בזה לא מצליחה לעמוד

ומצטערת על זה מאד.. אבל לא מצליחה..

@יעל מהדרום*

נקרא "תפילת נשים"

זה סידור שיש שם בעצם את התפילות מסודרות לפי מסלולי זמן, את יכולה לבחור מסלול לפי הזמן שיש לך ביום, ולהתפלל מתוך הסידור הזה.

נדמה לי שיש שם גם ברכת המזון/ הלל / תפילות לחגים.

נגיד 5 דקות - תפילה מינימלית

7 דקות- עם תוספת קטנה  

10 דקות

15 דקות זה כבר קטעי תפילה יחסית ארוכים.

הבנתי שיש לזה ביקורות מעולות.

* (אם זה פירסום אפשר למחוק, אבל זה נראה לי פשוט לתועלת אז אני כותבת פה) 

איך משיגים את הסידור?

תפילה/ ברכה/ זמן פנוי לעצמך/ זמן למקלחת וכו - כל הדברים האלה תלויים באיפה את ממקמת את הדברים האלה בסקאלת סדרי העדיפויות שלך ובמקום שאת רוצה להיות בו ולא בהכרח בזמן פנוי כמו שאנחנו תופסות

בתפילה לעומת מקלחת יש גם יצר הרע שמפריע, אבל עדיין אפשר לגנוב כמה דקות בבית בלי ילדים שיפריעו  רוב הזמן לדעתי.

פניות מנטלית לתפילה זה כבר משו אחר וזה תהליך מנטלי/ נפשי. כמו פניות לעשות כל דבר אחר. ולפעמים באמת קשה למקבל אבל אני חושבת שאם אנחנו חיות בתוך מרוץ עכברים שלא מאפשר לנו לפתח את הזהות שלנו בתור אמהות/ בנות זוג/ נשים יהודיות - משו לוקה בחסר בדרך

**האמור לא נכתב כתוכחה, גמני לוקה בזה.

ברכת המזון אף פעם לא מפספסת ב"ה אבל בתפילות יש לי על מה לעבוד לצערי

רובם די גדלו ב"ה
זמן יש לי.
זה התחמקות במחשבה של ואם היא תבכה, אם הוא יצא עוד פעם לשכנים בלי לשאול וכו ווכו
ואם ואם ואם

טוב אז כבר לא נברך

משלוח חינם זה בפחות מזה.

נס שלפחות מה שקניתי התאים לנו אחרת היתי מתבאסת ממש

אין סיכוי שיוותרו לי?

להגי שעריןר ניסיתי וזה היה כזה מסובך האתר הרשמי ודורש טפסים ויאללה התיאשתי

ואצלי עוד היתה סיבה כי כשהמזנתי הזמלא היה מפורסם ישרד המכס

הז כבר הופץ ופורסם לפחות שבוע-שבועיים

אני כבר קבלתי את החבילה לשי אפילו

יש לי הזמנה גדולה משם

2. אני חושבת שהאיזון זה הדבר העיקרי שעוזר. כל תקופה/שלב זה משתנה לפי הצרכים שלי ושל הבית. אבל להיות קשובה לעצמי לגבי הכוחות ולהשתדל לא להלקות את עצמי על מה שבכוחות שלי כרגע לעומת אחרות. ואני יודעת שאני מפצה בתקופות אחרות או כשאין ברירה.

3. לצערי לא, אצלי בבית תמיד הכול היה קשה ועמוס ובלתי אפשרי (כך ההורים הציגו את זה). אני יכולה להגיד מהבית של בעלי ששונה לגמרי משלי: סדר עדיפויות ברור, לקחת הכול בקלות ולא בהיסטריה, דוגמה אישית של ההורים, לעמוד במחויבויות ולא לעשות עניין ממה שהחיים שבחרנו (ילדים, זוגיות, עבודה) דורשים.

4. האמת שאצלי זה כל כך משתנה בהתאם להורמונים. אני גם וגם, תלוי בתקופה.

בול מה שבא לי

חלום שלי

להיות קלילה מול עומס וצריך ועוד צריך

ולהיות בחויה של חיות וקלילות

לא לעשות עניין בלב מכל ה3צב המהיר של החיים

פשוט מרגישה שזה ההפך מהאישיות שלי

אני מרגישה עומס גדול בחיים, שהולך ומתגבר כל הזמן. עומס נפשי לא פחות מעומס טכני... ובכל פעם שאני חושבת שהתרגלתי - אני מגלה שלא...

בכל אופן, בעלי הוא העוגן שלי מהבחינה הזו. אנחנו נושאים את העומס ביחד, וזה מקל.

לא יודעת לומר על הבית שגדלתי בו... ההורים שלי טיפוסים הרבה פחות לחוצים ממני, הם פחות לוקחים את החיים קשה כמוני... אבל אמא שלי מודה שלנו יש יותר עומס ממה שהיה להם.

כשאני חושבת על זה - יש מצב בהחלט שאני משדרת לילדים את הלחץ שלי, ושזה ישפיע עליהם בעתיד... אבל לא יודעת מה לעשות עם זה🤷‍♀️ מתפללת ומקווה שאני מצליחה לשדר להם גם דברים חיוביים

ואולי באמת הבעיה העיקרית היא שאני טיפוס שאוהב נחת - שזה טוב במובן מסוים, אבל באמת מקשה להתנהל כשיש עומס.

לא הייתי רוצה להשתנות, כן הייתי רוצה יותר "להחזיק" את עצמי כדי שאוכל להחזיק את החיים...

בינתיים חולמת על היום שבו נשב בנחת על המרפסת, ולא נצטרך לדאוג לשום טיפול לילדים

1. הוא לא בהכרח מתגבר

יש תקופות יותר/ פחות עמוסות

אני לא זורמת עם החיים

אלא מתכננת אותם ככה שיתאימו לקצב שלי רוב הזמן

2. מודעות לרצונות/ כוחות שלי

תכנון יומיומי/ שבועי/ חודשי למה שמתאים לי

3. את רוב הכלים הנדרשים לא קבלתי

אפילו להיפך

אבל כן קבלתי סטנדרטים בסיסיים של תפעול בית מבחינה טכנית

זה גם משהו

מה שילדים צריכים זה בעיקר לתת להם להתנסות בחיים נטולי שיפוטיות ועם מרחב בחירה שלהם

שההורה נמצא ברקע להכווין ולתמוך במה שצריך/ תואם גיל

וגם סטנדרטים בסיסיים בחיים של סדר/ ניקיון/ התנהלות כלכלית/ התנהלות אישית

4. איטי רגוע

אם כי אני גם יודעת לתקתק דברים בעיקר בעבודה

לא מתוך לחץ ומהירות

אלא מתוך פוקוס ומקצועיות

וזה קורה לעיתים גם במלאכות בית

5. אוהבת את האני השלם

את המעלות והחסרונות ביחד

את ההצלחות והטעויות

וגם אוהבת להיות בתהליך תמידי של שיפור/ שינוי

כי לחיות בתנועה זה כל הכיף והמשמעות בחיים 

2. לזכור שזה זמני ולרוב תוצאה של שפע (ילדים, פרנסה, התפתחות אישית..)

כן חושבת שהגוף והנפש מתרגלים לקצב בסוף, רק כדאי לעצור ולראות שזה עדיין משתלם.

3. גדלתי בבית שהיתה מחשבה על איך לעזור לאחר, לוקחים את הדברים בפרופורציות, רצו שנשקיע ונצליח באופן כללי אבל בלי להשתגע, המסר תמיד היה לי אנשים טובים. מרגישה שזה עוזר לי לפקס את עצמי על מה חשוב ומה פחות..

זוכרת שבתור ילדה אמא שלי היתה עובדת בימי שישי והיה המון לחץ סביב שבת, וראיתי את העבודה שהיא עשתה כדי להגיע למצב של כניסת שבת בנחת.

4. כשיש לי משימות מוגדרות ולחץ של זמן זה מאתגר אותי ואני מתקתקת. כשיש לי זמן פנוי והמשימות משמימות אני נכנסת למוד הרגוע שלי ומתעלמת מהן 😅

5. משמח אותי שבזמני לחץ אני מצליחה לשדר רוגע ונחת, וקשה מאוד להוציא אותי מהכלים. 

עומס זה חיים, זה אומר שקורה משהו.

ב"ה זה אומר שיש עבודה, שיש ילדים ושיש בשביל מה לקום בבוקר.

גם מאוד עוזר שהעומס בא בשלבים ולא בבת אחת (אין לי תאומים חח)

עוזר להצליח- להרגיש שהחיים הולכים לקום חיובי ולהתפתחות. הילדים גדלים ומפתחים אישיות וההורות הופכת להיות משמעותית יותר.

בקריירה מתקדמת, יש עניין והמשכורת עולה.

מה שעוזר לווסת את העומס- שתמיד יש מה להוריד למיקור חוץ או להוריד סטנדרטים.

מרגישה סבבה כי הקטנים גדלו 😄

הקטן שלי בן 5 וזה חיים אחרים. ויש גם גדולים שאפשר להשאיר איתם את הקטנים אז הרבה יותר גמישה וחופשית. זה מגיע לא לדאוג.

לא חושבת שהבית נתן לי כלים, אבל כן מתנה גדולה יותר- את הדרייב להצליח. ידעתי שאם אין אני לי, מי לי.

בניגוד לחברותי, לא היו לי קשרים, ואף אחד לא פתח לי דלתות. זה רק תדלק אותי יותר, הכל השגתי בזכות עצמי ביזע ועמל. יש מורים שלא נתנו לי הרבה סיכוי סתם מטעמי גזענות, דווקא להם אהבתי להכניס מכה מתחת לחגורה ולהוכיח מה אני שווה. הרגשתי עונג צרוף לראות את המבט התמה שנמרח על הפנים שלהם כשהם היו עושים את הקשר בין השם עם הציון, לבין הפנים שלי. זה הסב לי אושר יותר מהציון עצמו.

(לא כל המורים היו כאלו, אבל בהחלט היו. מרגישים את הזלזול הזה בשיעורים עד המבחן הראשון)

לגבי רגוע- תקתקן, לא זה ולא זה.

אני עושה הרבה דברים ואוהבת את העשיה, אבל זה לא שזה "אופי" זה הרבה עבודה עצמית.

אני כן בן אדם שאוהב לאתגר את עצמו.

אני יומאת לריצה של 20 דקות, אני ארוץ 22 דקות.

אני מעריכה את עצמי 90 במבחן מבחינת יכולות, אני ברבאק ינסה להוציא את ה92.

המטרות שלי תמיד יהיו בגובה העיניים ועוד קצת. חייב את העוד קצת כדי לצאת מאזור הנוחות ולדחוף את עצמי קדימה.

אני אוהבת בעצמי שדווקא איפה שקשה לי, שם אני דורשת מעצמי ולא עושה לעצמי הנחות.

עוד משהו שאני אוהבת בעצמי, שאני קשובה לעצמי הרבה יותר מאשר שאני קשובה לסביבה מבחינת מה מקובל, ככה האנרגיות שלי מופנות למקומות שנכונים לי, ותורמים לי בחיים ולא על לקבל פידבק מהסביבה שיום אחד תשתנה ואז למי אכפת אם עמדתי בסטנדרטים של הסביבה או לא.

עוד משהו שאני אוהבת בעצמי (לפחות עם הזמן זה התפתח)

אני פחות שוקעת בגלל טעויות. כלומר עושה תחקור קטן עם עצמי מה מקור הטעות ואיך ניתן למנוע מקרים דומים להבא ומתקדמת הלאה.

להישאב לתוך אשמה והלקאה עצמית, גוזל המון אנרגיה מיותרת.

ומנגד לא ללמוד מטעויות גם גרוע.

לגבי השאלה מה כהורה צריך להעניק לילדים כהכנה לחיים זו שאלה ענקית והיא עומדת בפני עצמה.

1. בהחלט עמוס, עומס טוב ומשמח. דואגת לפסקי זמן ביום יום כדי לנשום. ומנמיכה ציפיות איפה שצריך כדי לאזן את החיים.

2. למדתי איך לווסת בין מטלות הבית, לצרכים של הילדים והעבודה, והצורך שלי לנוח. למדנו יחד כזוג מה החוזקות של כל אחד מאיתנו, מה אנחנו אוהבים יותר לעשות, ומקלים על עצמנו איפה שרק אפשר. אם היה לנו יותר זמן בחיים, הבית היה יותר מסודר ונקי, האוכל היה יותר מושקע, והדברים היו מתבצעים בתדירות גבוהה יותר. אבל יש דברים שחשובים לנו יותר כרגע.

3. כן. גדלתי בבית שבו שני ההורים לוקחים חלק מלא בתפקוד הבית ומגבים אחד השני, והילדים עוזרים ולוקחים חלק בלתי נפרד. וגם בבית שלי היחס לתפקוד הבית היה ברוגע. לא גדלנו בבית מרקחת. חונכתי עם דגש גדול מאוד בחשיבות התקשורת, וביטוי הרגשות. ובאמת הרבה מאוד מהדילמות נפתרות כשלומדים לתקשר.

4. אני חד משמעית איטית ועצלנית יותר. בעלי תקתקן וזריז יותר. לכן אנחנו בדכ מעדיפים שאני אהיה עם הילדים, והוא יקח את תפקוד הבית.

5. אני אוהבת את זה שאני ובעלי בחרנו במודע איך היום יום שלנו יראה. ואנחנו מתמודדים עם עומס לא קל, ומודים עליו. ויודעים לנווט את היום יום בצורה שנכונה לנו.

אני קוראת פעמיים כל תגובה

והז מרתק אותי איך אנחנו גדלים תוך כדי החיים וכמה אנחנו בתנועה ףנימית ולמידה..איך לדייק את החיים שלנו

בא לי לשמוע עוד🙏

זה מאוד מעניין אותי

כי זה מעסיק אותי המוןןן

רציתי בהתחלה רק לשתף ולהתיעץ איתכן

אבל כשמשתפים אז בדר''כ מגיבים נורא נקודתית  ולא מודעים לכך התמונה..

או מציעים רק דברים מהעולם שלנו ולא הכל מדויק

לכולם

אז הרגשתי שכיף לי קודם פשוט להרחיב אופקים

לא תמיד יוצא לי לדבר על זה עם נישם אחרות ברובד העמוק

לא רק עצות לקיפולי כביסה יעילים

אלא על עצם החוויה מול החיים

אגב אני לא בתחילת הדרך.. יש לנו כבר ב''ה הרבה אוצרות ...והרבה פז''ם של נישואים

ועדיין

אני כל הזמן בשיח פנימי רצון להבין מה הז החיים האלה בכלל

ואיפה אני בתוכם

ואיך להצליח לחוות אותם כמו שאני חולמת

1+2. לא פשוט לי ולכן אני עושה שינוי שמקווה שיעזור. התפטרתי מהעבודה ואני בדרך למקום אחר בעז'ה. עד כה נעזרת במכשירים חשמליים שמקלים מאוד ועזרה עם הילדים אבל אני פשוט חייבת ספייס וזמן עצמי ורוב ענייני הבית עליי אז לא מנסה להיות סופרוומן

3. כן לגמרי

ההורים שלי חינכו אותנו לעצמאות מגיל צעיר. הרבה חופש בחירה. הרבה מרחב להיות מי שאנחנו רוצים להיות. גם כלכלית התחלתי להיות עצמאית בגיל העשרה. ודוגמה אישית למופת בעיניי לגבי התנהלות יומיומית.

4. מעשי תקתקני לרוב. אבל כאמור צריכה ספייס אז מאזנת

5. סקרנות וראש פתוח. חוסר שיפוטיות. 

חיפשתי תקופה ארוכה וברגע שסגרתי הודעתי

לדעתי פחות כדאי להתפטר ורק אז לחפש מכמה סיבות

1. את מגיעה לראיונות עם יותר בטחון

2. את לא נואשת ותקחי גם הצעות לא רלוונטיות

3. זהנראה יותר טוב בעיניי המגייסים

4. אפשר לחסוך בקשת המלצה ממעסיק נוכחי אם לא הסתדרת איתו (אומרים שהחיפוש דיסקרטי)

5. את ממשיכה רצף פנסיוני

תוכלי להסביר לי על 4?

1.את האמת, ממש קשה לי עובדת במשרה כמעט מלאה + נסיעות + 2 ילדים וקשה לי ממש. אין לי איך להוריד אחוזי משרה וחייבת כלכלית לעבוד לפחות קצת. קורסת הרבה

כמעט ולא מכינה אוכל נורמלי. חד פעמי תמיד וערימות כביסה זה נורמה

2. עדיין מנסה להתרגל ...

3. לא ככ, אמא שלי הייתה עקרת בית אז זה עולם אחר לגמרי. הילדים שלי קטנים אז לא יודעת אבל אני אומרת לעצמי שאם אני מנמיכה סטנדרטים לבנים שלי לפחות הכלות שלי ירויחו ( נס שבעלי גדל ככה )

4. אני יכולה לתקתק דברים אבל אני בדרך כלל עייפה אז זה לוקח זמןןן

1. יש תקופות עמוסות יותר ויש פחות. בתקופות שפחות לרוב אני מרגישה 'על זה' .. אבל בתקופות עמוסות יותר- העומס מאוד קשה לי, לא מרגישה שאני מצליחה להתמודד נכון וטוב. הולכת לאיבוד. 

2. עוזר לי להיות בעשייה, לא ליפול לייאוש של יותר מידי כביסה, יותר מידי משימות- אלא להתחיל, לעשות. הייתי שמחה להתמקד במשימה אחת- למשל הייתי צריכה ללמוד לבחינות תקופה- ולא הצלחתי להפריד בין סידור הבית לבין הלימודים, למרות שזה מה שהיה נצרך. 

3. בגדול גדלתי בבית שההורים היו כל הזמן בעשיה, לא היה מנוחה. מאוד משימתי. צריך- עושים. אין התחשבות בעצמי, בכוחות שלי, או משהו בסגנון.. ההורים שלי לוקחים את החיים יותר באופטימיות ואני לא מצליחה.. 

מה צריך כהורה כדי לתת לילדים כלים לחיים- בגדול לעשות דברים ברוגע, בלי לחץ, אבל גם לא נונשלנט. להימנע מביקורת עצמית או שיפוטיות יתר/הלקאה עצמית- הם יורשים את זה.. 

להיות באוירה חיובית ולא לדחוק את עצמך. 

4. לרוב אני איטית רגועה, אבל הרבה פעמים נכנסת למוד תקתקני- אם כי, לא להרבה זמן. 

5. הרגישות והרחמנות שלי- זה עוזר לי להסתכל על הילדים בצורה חומלת יותר. 

בהלם ממה שאנשים מרשים לעצמם להתערב...

קודם כל הגבת ממש יפה ברגע האמת! אני נראה לי הייתי משתתקת מההלם.

לגבי מה לעשות- כיוון שהיא כבר התקשרה והתנצלה אז לא יודעת אם יש עוד משהו לעשות כרגע, אבל אולי לפני הפעם הבאה שאתם באים (ואלופה אם תסכימי בכלל😉❤️) שבעלך יבקש בעדינות לא להתערב בענייני הילדים.

ובנוסף להבא את האמת הייתי נמנעת מלשתף אותה בדברים שאני לא רוצה שאחרים ידעו, אם אח"כ זה יוצא ועוד מול כולם...

ובבקשה תני לעצמך לכאוב את הפגיעה, תוציאי את זה לחברה או מישהו קרוב אחר שיהיה לך קצת עיבוד לזה, חוויה לא נעימה בכלל!❤️‍🩹❤️

עברו שנים

העלתה את זה מהאוב

אם חלילה שוב יקרה,

תזכרי את הנעלבים ואינם עולבים ..

ותתפללי בשקט מיד על מה שחשוב לך . 

יכול להיות שהיא מדקנת...

ולעת זקנה לפעמים הטקט גן כן מזדקן...

ברמה שסבא שלי אמר על התינוק של בת דודה שלי שהוא מכוער🤷‍♀️😱

הלםםםם

לפעמים זקנים סתם מרגישים בנוח להיות חסרי טקט אבל לפעמים חוסר הטקט (יכול לבוא בצורת דיבור פוגע או דברים אחרים לא מנומסים כמו גרפסים בציבור וכאלה) זה סימן ראשון לנסיגה קוגנטיבית והידרדרות. אם יש אצלכם במשפחה הסטוריה של אלצהיימר, והאמת שגם אם לא, כדאי בלי להפחיד אותו כמובן, לדבר עם סבא שילך לרופא וינסה להבין אם ואיך אפשר לשמור על הכושר המוחי.

ולך - לא קל לראות את הנסיגה הזאת, במיוחד לא אצל מישהו קרוב ואהוב. חיבוק 🧡

כדי שלהבא לא יקרה.

אולי היא מאלה שחושבות שאם היא התנצלה אז זה נמחק, ובפעם הבאה שוב הלשון תשתחרר...

משהו בסגנון- שלום רבקה. חשוב לי להתייחס למה שקרה לפני שבועיים. אמנם התנצלת מאז אבל זה עדיין כואב לי ואני מבקשת שלא להתייחס לתפקוד שלנו כהורים.

את האמת שזו הלבנת פנים, וטוב מאוד שלא הלבנת את פניה חזרה. אבל זה ממש ממש פוגע. חיבוק גדול 

הערות על חינוך ילדים מכניסה מאוזן אחת, מוציאה מהשניה.

מה שאת חווית זה יותר חמור מהערות על חינוך ילדים.

אין לי הגדרה טובה לזה אבל וואלה לא סתם יש חיסיון רפואי ולא סתם רק אנשי מקצוע רשאים לתת אבחנות.

חיבוק גדול!!

לא יודעת מה הייתי עושה מולה, אבל קודם כל מולך להבין את עוצמת הפגיעה לא בגלל שהתערבו לך בחינוך שזה הרבה סבים וסבתות קצת נופלים בזה, אלא בגלל שהפרו ברגל גסה את הזכות שלך לפרטיות רפואית ואת הזכות שלך לא להיות מתוייגת. (לא שזה רע ללכת לטיפול, לא מצאתי הגדרה יותר טובה לעובדה שזכותו של כל אדם שלא כל מישהו ישלח אותו לטיפול..)

אבל היפראמזיס חריף אז לא יודעת אם זה מדד.

פעם רופאים לא האמינו לי פשוט ואמרו שלפני שבוע 7 זה לא קשור להריון או שאני מדמיינת...

היום כבר מכירים ולא מזלזלים.

בכל מקרה תדעי ששום שלב לא מוזר. הבחילות יכולות להגיע בכל שלב. זה הגיוני ואמיתי וכדאי לך לבקש טיפול שיעזור לך.

בהצלחה!! זה קשוח בחילות ❤️

בלי היפראמזיס- 5 עד 18

תודה לה' בלי קשר על מלא מלא ניסים בהריון.

אל דאגה, סובלת מאוד בהריון מדברים אחרים;) 

התחילו בשבוע 8,

וערב לפני הלידה עוד לקחתי בונגסטה. 😅

(לקחתי גם זופרן. אבל הוא נגמר לי כמה ימים לפני הלידה ולא קניתי חדש)

נראה לי מתחיל לי באזור שבוע 7 ומפסיק באזור 12

כמובן שזה לא על השעון. גפ בדכ זה מתחיל בהדרגה וגם מפסיק בהדרגה..