לק"י

אבל שאפשר לקרוא לו גם "איבר". אני חושבת שזה השם שמופיע במקורות שלנו. או "איבר פרטי".

לא מסתבכת עם זה בכלל. לבנים יש פין ואשכים, לבנות פות.

חשוב שהילדים ידעו את השמות. זה איזור אישי ופרטי, והם מכירים גם את השמות של האיברים, אפילו רק בשביל שידעו לומר אם כואב/מציק / מגרד איפה בדיוק

קוראת לו פין

מרגיש לי חשוב שזה לא יהיה מעורפל

בגלל בעלי.

דוקא עם התינוקת הבן שלי שאל אותי אם גם לה יש פיפי. אמרתי לו שברור כי חשבתי שמתכוון לזה שהיא עושה פיפי.

ואז שאל שוב והבנתי שמתכוון ל"פיפי" אז אמרתי לו שלבנות אין פיפי כזה...

ולבנות- המקום הצנוע.

כמה שיותר קרוב לשפה שנתנה לנו התורה.

התורה דיברה על הכל ולא חסכה מאיתנו שום נושא, אבל גם בתורה וגם בחז"ל תמיד נשמר מקום של כבוד לאיברים צנועים והם לא מפורשים, במיוחד האיבר הנשי.

שמות לועזיים הם לא מודל בעיננו. 

אלא בכינוי, בדיוק כמו לומר: הפתח.

לקחו את זה משם לשם ממש.

את קוראת להם בשמם. האיבר היחיד שאת קוראת לו "האיבר" זה איבר המין שלו...

האיבר גם הרגיש לי כללי מידי ןגם מטעה אותם לחשוב שאולי זה האיבר היחיד. (והשאר לא נקראים איברים)

האיבר הפרטי גם לא לגמרי התחברתי כי כל הגוף הוא פרטי ולא רק האיבר הזה.

אני לימדתי אותם שזה בולבול 🤷🏻‍♀️

יש פעמים שזה צורם לי אבל בהתחשב בעןבדה שזה לא נושא שיחה בבית או בחוץ אז זה בינתיים נראה לי בסדר.

לגבי הבת אני עוד לא יודעת מה לומר.

מאיפה באה המילה פות?

"וְהַפֹּתוֹת לְדַלְתוֹת הַבַּיִת הַפְּנִימִי לְקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים לְדַלְתֵי הַבַּיִת לַהֵיכָל זָהָב" (מלכים א', ז', נ').

אולי יש עוד מקורות שאני לא מכירה.

בולבול, לפעמים פין. לבנות פות.

פחות מתחברת למושגים כלליים (האיבר) שנותנים גם הרגשה מרוחקת מהנושא (בחווייה שלי...) ולא אוהבת שקוראים לזה "פיפי", שזה בד"כ דבר מלוכלך שצריך לנקות, וגם יוצר בלבול בין שני הדברים שנקראים באותו שם.

אני גדלתי בלי באמת שם לזה ולקח לי קצת זמן להתרגל עם הילדים. אבל ההרגל היה מהיר כשהקפדתי לקרוא בשם. ודווקא בגלל איך שגדלתי היה לי חשוב לתת לזה שם ברור.

לק"י

נראה לי שלהתחבר לגוף זה פחות השם, אלא איך שמדברים עליו.

וזה לא שכל היום דנים בנושא, כך שלא קריטי לי שאיבר נשמע כללי.

ואיך שקראו לזה אצליכם בעיני זה בוטה ורחובי כזה. 

מקור החיים

בסוף זה גם עניין של הרגל

כשזה מגיע עם הפרשנות הנכונה והיחס הנכון זה  מה  שמייצר את ההקשר הבריא והטוב

אבל הרגיש לי מצחיק לקרוא לכזה דבר קטן "פין" ולכן קראתי לו פינצ'וק

ומאז ועד היום זה נשאר אצלינו 😄

אגב הייתה לנו פעם גננת שאמרה לילד לקרוא לישבן "מה שהשם ברא לי"

בעיני ממש מבלבל ומיותר

עד כמה שידוע לי הוא ברא לי את האף

להיפך, זו מילה ״ילדותית״ שלדעתי נוצרה כדי להמנע מבוטות. אם קראו לזה ככה בבית שלך את יכולה להרגיש בנח.

אני עם הגדולה הקפדתי להגיד ״פות״ ובשלב מסוים הבנתי שיותר חשוב לי להרגיש בנח מאשר להגיד את הדבר ה״נכון״ וה״דידקטי״. למשל אם הילד מדבר עם רופא, אני מעדיפה שהוא יגיד לו שכואב לו הבולבול ולא הפין.

עניין של הרגשה אישית…

אצלנו קוראים לפין בולבול

ממש כמו שקוראים לישבן טוסיק

ולטבור פופיק.

לפחות אין שם חיבה (בגלל שאין לו שם חיבה אוניברסלי לא ראיתי לנכון לכנות אותו בכינוי בו השתמשנו בבית הורי)

ואם נדרש אז פיפי של בנים ופיפי של בנות.

בולבול... כשיגדל קצת אני אלמד אותו שקוראים לזה גם פין

החברים מסביבו קוראים לזה בולבול אז זה קל

ולבנות פות. אבל עוד עובדת על בעלי שיצליח לקבל את זה חחחחח

יש לאיברים שמות. וצריך לקרוא להם בשמם

בעיניי לתת לזה כינויים נותן הרגשה של הסתרה ובושה

זה הבסיס לחינוך למיניות בריאה..

זה קצת מזכיר את התהליך של שיום לאנשים כהה עור שארהב עוברת- כחנכמה שנים מחליטים שנפהשם החדש כבר לא p.c ונותנים שם אחר ואחרי כמה שנים גם הוא לא טוב

עוד דוג זה זקנים-

ואז זה היה כבר כינוי גנאי

אז עברו לקשישים (שזה נורא בעיני... מזכיר קש נובל ויבש)

ואז הגיל השלישי

ועכשיו ותיקים בקהילה

ומה היה לנו רע בזקנים???? שבמקור היה תואר כבוד (זקן קנה חכמה ו70 הזקנים)

אותו דבר גם פה

גם אותו שם רחובי הומצא כדי לא להשתמש בשם המדעי ואז עבר מהםכה לרחוביץומה יהיה על הפוש פוש בעוד כמה שנים? הוא לא יהפוך לרחובי וזול

השפה העברית היא אחת העשירות והמדויקות

הרבה מהמשמעויות הנוספות והקונוטציות השלילית לשמות- אנחנו נותנים

(כמו שמנ/ה. למה זה הפך להיות כינוי גנאי במקום תיאור פשוט????)

ככל שנחזור להתיחס למילים במשמעות הםשוטה שלהם ולא נתחיל להעמיס עליהם מטענים מיותרים - יהיה לנו הרבה יותר פשוט

ואין כמו ילדים תמימים שאין להם עוד ערמות מטענים-  להתחיל לשיים נכון

במקלחת למשל- עכשיו תסבן איפה שיוצא הפיפי.

אבל, הילדים יודעים את השם האמיתי כל זה היה לי חשוב, אבל גם הסברתי להם שבגלל שזה מקום צנוע, אז גם השם שלו צריך להיות בצניעות ולא אומרים אותו סתם..

קודם כל, כקללה או מילה גסה וכו אנשים משתמשים בכינויים אחרים של האיברים (לא חושבת שיש סיבה לפרט פה). בואי נגיד שלא שמעתי אף אחד אומר למישהו ״איזה פין אתה״ (והיו תקופות שהייתי בסביבת אנשים מקללים)

לבנים יש פין ואשכים, לבנות יש פות (בגיל גדול יותר הן יגלו שגם נרתיק)

מעבר לכך - בעיניי חינוך לצניעות זה להסביר (למשל לילד זכר) שהפין שלו הוא איבר פרטי וצנוע, ולכן רק בשירותים ובמקלחת חושפים אותו כי צריך להתרוקן/להתנקות. (כמובן שזו אחלה הזדמנות לחנך קצת למוגנות - לאדם זר אסור לגעת לו בפין…)

ואנחנו לובשים גם תחתונים למרות שיש מכנסיים בשביל להיות בטוחים שזה נשאר מוסתר וצנוע ואישי. (וגם כדי לא להשתפשף בג׳ינס אבל גם בגלל צניעות)

כזה…

אגב אפשר גם להגיד שאנחנו גם לא *מדברים* על הפין בפומבי (אם את ממש רוצה לתת דוגמה אפשר לנהל על זה שיחה בחדר סגור רק את והוא או בשירוקלחת ששם שיחות על זה אמורות להתבצע אם יש סיבה מיוחדת להזכיר את איבר המין)

כמובן יש גם צניעות פנימית, וגם יש צניעות חיצונית שלא קשורה לאיבר המין (אבא לא ילך ברחוב בלי חולצה, נכון?). אבל זה בגדול בקשר לאיברי המין.

אני חושבת שברגע שלא עושים מזה אישיו וזו לא מילה שהם שומעים בחוץ כמילה גסה, זה הופך להיות נטו תיאור מדויק של איבר בגוף, גם בעיני הילדים. וכמו שמותר להגיד ישבן אבל אסור להגיד תחת, כך גם מותר להגיד פין אבל אסור להגיד כינויים אחרים וגסים שלו. 

ובכל מקרה זה מילים של שירותים, לא נושא שיחה לגיטימי בציבור.

בעיני זה גם לא נושא מטען מיני, גם פות לא (כי זה מתייחס לכלל האיבר הנשי ולא לנרתיק).

אלה איברים רב שימושיים הרבה לפני המיניות

בפועל הם קוראים לזה פיפי בד"כ אבל שומעים גם את השם הפורמלי (בעיקר בשיח על הבדלים מול הבנות)

הכוונה שלי היא שזה האיבר שמגדיר את המין. וזה רלוונטי גם לעובר…

זה שהפין והפות ״משתתפים״ באקט שאנחנו קוראים לו ״מין״ זו לא הסיבה מבחינתי שמגדירים אותם כאיברי מין.

רק רציתי להבהיר את כוונתי😊

באקט שאנחנו קוראים לו מין  אלא ביחסי מין.

ולכן המילה איבר מין, שמגדיר את המין, הג'נדר, נשמע לי סבבה לגמרי.

למרות שכפי שציינתי אצלנו קוראים לזה פיפי.

בהקשר זה יש לציין שאולי כבר היום ובטח בעתיד יהיו אנשים שלא יסכימו איתך שאיבר המין קובע את המין, אבל זה כבר נושא לשיחה אחרת. 

אצלינו בבית לא דיברו על זה בכלל...

אולי אמרו ב"אזור" או משו כזה

אין לי אפילו כל כך זיכרון מזה מרוב שזה לא היה בשיח...

אבל לא חושבת שזה גרם לי לסלידה או משהו לא בריא בענייני בינו לבינה...

אני רק שגדלתי ממש התוודעתי למילה "פות"

מביך, אבל זו באמת, לא ידעתי על זה בכלל

לא רוצה לומר באיזה גיל חחחח

ואני גם לא מצליחה להיזכר איך קראו לזה אצלנו

פשוט לא משהו קבוע

כואב לי פה חחחח

ואני התוודעתי לכך בשנים האחרונות...

אם נגיד אני מלמדת אותם להתקלח אני מסבירה ואולי אומרת - במקום/באזור שעושים קטנים..

זה אפילו לא במכוון פשוט לא יוצא לי..

ולא מתחברת לשמות הפיזיולוגים הרגילים

וגם האיבר מרגיש לי מוזר

לא יודעת..אבל תכלס גם לא יוצא לי צשריכה אז לא התחבטתי הרבה

לק"י

אולי מגש פירות לא גדול.

רק לברר מראש אם יש מקרר למאושפזים. 

חוץ מאוכל גם חומר קריאה יהיה רעיון טוב

לא נעים אבל ביום חול הטלפון מעסיק אותי

בשבת- קצת משעמם...

זה.

אולי צריך להתחיל עסק, ספרייה ניידת עם משלוחים או משהו 😅

אם ממילא את מכינה לבית, אפשר קצת להגדיל כמויות ולתת לה קצת מכל דבר.

לא יודעת מה הרמה של האוכל שם, אבל אם הוא לא משהו, אז סלטים ולחמניות ממש משדרג.

ובקבוק מיץ ענבים קטן אם יש לכם, זה ממש נוח שלא תלויים בזמני הקידוש של בי"ח.

שייך לארגן חופשה לשניכם לכבוד היומולדת? זה גם הפקה שווה וגם משהו שכנראה יקל עלייך אם את שחוקה...

יש לי שני קטנים צפופים שדבוקים אלינו ממש (אחד יונק) והגדולים יותר גם דורשים סידור ראוי… לא רואה כל כך אופציות למי לתקוע אותם

עשיתי את זה לפני כמה שנים כשהיו לנו פחות ילדים והתינוק התורן היה בבטן אז חמותי זרמה

(תינוק יונק אולי יכול להצטרף)

למשל - חדר בריחה או ניווט זוגי.

ולהזמין לו מתנה באינטרנט, כדי שלא תצטרכי להתרוצץ.

(בתקווה שמבחינה כספית אתם יכולים לאפשר את זה...)

אם יש לכם בוקר חופשי בלי הילדים אז ניווט זוגי זאת חוויה מהממת בעיניי (יש עוד אפשרויות כמובן, אפשר גם צניחה חופשית אם אתם בעניין 😅)

סדנא זוגית (בבית/בחוץ)

בריכה

לא יודעת מה הרף שלכם, אני ביומולדת הראשון של בעלי הכנתי עוגה שווה וזהו, אפילו על מתנה לא התארגנתי, וזה היה יומולדת עגול 🙈

אז בעצם הצבתי רף כזה נמוך שהכל טוב יותר ממנו... (אם כי עדיין אוכלת את עצמי על ההזנחה ההיא)

רעיונות מהממים אשמח ממש להמלצות ספציפיות

סדנא/בריכה/ניווט

לא מכירה מומלצים בתחום אבל נשמע לי כיף.

יש לי תקציב לזה אבל ממש אין לי ראש.

חלק ממה שעשיתי עד היום כלל בתי מלונות בהפתעה, מתנות יקרות וכמובן ארוחות משוגעות ועוגות מעוצבות מעשה ידי. קיצר די השתגעתי על זה

תחפשי בגוגל.

ובהצלחה!

לדבר על זה מתישהו והחליט להוריד את הרף.

זה מאוד מלחיץ החובה הזאת לארגן משהו רציני כל שנה.

אני לא אוהבת הפתעות

הם יוצרות ציפיות מוגזמות שלא תמיד ניתן לממש

ודברים נפתחו ממש אחרי החתונה

גם אצלי זה היה הקשר הכי יציב והבנתי על עצמי שאני מעדיפה מישהו ללכת איתו יחד במיוחד שהיו לי לפניו קשרים מרגשים אך כמו שהם עלו מהר כך הם נגמרו

זה לא שהיום הכל מושלם אבל מי שהוא, מה שהוא עבורי ובעיקר הדרך שעשינו יחד מחפה על הכל

חשוב לי להדגיש- זה היה נכון לי

אני הבנתי שמבחינתי נישואין זו עבודה משותפת וראיתי בבעלי אדם שעונה על ההגדרה הזו,  זו לא הייתה החלטה שכלית,  היה בקשר מציאת חן והיה לי כיף, חיכיתי לפגישות. עם זאת, היו לי קשרים מרגשים יותר, אך הבנתי שמבחינתי  אני מעדיפה את מה שיש לי עכשיו מאשר לדמיין לעצמי מציאות אחרת.  

בזוגיות תמיד יהיה משהו מאתגר, זוגיות היא חלק מהתיקון שלנו (במובן החיובי, אתגר שמפתחת אותנו)

מקווה שזה עזר ולו במעט

בהצלחה🙏🏻

זה עוזר לשמוע..

אצלי זה קצת שונה

כיף לי בזמן הפגישה, אבל בין לבין אין ציפיה כל כך וגם מציאת החן בשאלה.. 

אבל באמת יש פחד שאין הרבה אפשרויות אחרות וגם בבחור אחר אמצא משהו שמפריע..

מההתחלה היו כמה דברים ש"קפצו" לי במראה שלא היו כמו שציינתי, וגם לא ממש הייתי "מאוהבת".

אבל היה כיף יחד, היה "קליק" מיידי והתקשורת הייתה מאוד זורמת.

אחרי החתונה דברים ממש נפתחו.

עדיין אולי היה לי כיף אם בעלי היה קצת יותר גבוה למשל, אבל זה, ושאר הדברים החיצוניים, כ"כ שוליים וחוורים בחיים האמיתיים. וברור לי שבעלי, כמו שהוא, הוא המתנה הכי גדולה שיש לי בחיים...

מה שכן, אם מחליטים שכן, אסור שזו תהיה 'התפשרות' אלא החלטה שלמה ושמחה, לקבל אותו על סך חלקיו הטובים ואלו שפחות.

אבל בשלב שלך- קודם כל לפתוח עוד את הלב, זה הבסיס לתת למשהו לקרות

אם יש דחיה אז לא.

מה שהפריע לי חיצונית בבעלי מפריע לי עדיין היון אחרי הרבה שנות נישואים ואהבה גדולה ובוערת.

היה לי מאד מאד טוב איתו מבחינה נפשית ורגשית וזה מה שבסוף עזר לי לקבל את ההחלטה.

והלב נפתח והיום רואה בו מלא יופי שלא ראיתי אז 

ונשיאת חן כן נבנית גם מקרבה רגשית.

אבל, 

בנישואים יש כל מיני תקופות

ולפעמים יש בלב גם עוד דברים לצד האהבה

ואז פתאום מאד בולט

האף הבולט/השין השורקת/הצורה שבה הוא נוגע באף או ווטאבר.

ומציק.

ועוד יותר כשזה עובר לילדים.... זה עוד יותר מעצבן... (במיוחד אם את אוהבת את איך שאת נראית)

סגנון לבוש אצלי זה משהו שהתאזן ביננו מאד עם השנים וזה לדעתי זניח.

זהו זה השיתוף הכי כנה שאני יכולה לתת לך...

אם אין משיכה אבל גם אין רתיעה, מניסיוני זה עובד לגמרי. כלומר לגמרי קיימת משיכה (עכשיו, אחרי החתונה וכו). המשיכה לא חייבת להתבסס על מכלול הפרטים שלו - גובה, משקל, רמת שיעור, צבע עור, צבע עיניים וכו' וכו. אבל אני מרגישה ששילוב של משיכה רגשית יחד עם פרטים שכן יפים בעיניי (גם אם אובייקטיבית הם קטנים), זה לגמרי עובד, והמשיכה חזקה. לא כאיזו פשרה, אלא כעובדה בשטח. לשם הדברים התגלגלו.

אבל מהתגובה הנוספת שכתבת, אני תוהה האם המראה נותן לך "סיבה טובה" לחתוך כי גם ככה את בסימן שאלה לגבי הקשר ביניכם, או שבאמת המראה הוא מה שמקשה כרגע על הקשר להתקדם. (שני הדברים לגיטימיים לחלוטין, כן? רק כדי לדייק לעצמך את המצב בשביל שתחליטי מה שנכון ומתאים לך❤️)

המראה עדיין חוסם אותך?
גם הקול עדיין
הלבוש? (למרות שלבוש אפשר לשנות בהמשך, מה שכן יכול שמפריע לך למשל סגנון- פשוט מידי, ציציות בחוץ...

בעיקר כשאני רואה אותו "מבחוץ" יותר.. מרחוק.  בזמן שיחה כשיושבים אחד ליד השני אני פחות ממוקדת בזה.

הקול די מעצבן אותי בטלפון, אבל פנים מול פנים יותר טוב.  הלבוש מציק כי הוא בסגנון ממש שונה משלי..

יוצאים כבר זמן מכובד.. יותר מ4 חודשים

שאין אינטימיות רגשית

יותר קשה להתחבר לבנאדם אם אין מספיק חיבור רגשי

הייתי ממליצה לך לנסות לדבר איתו שתעבדו על זה

שיהיו יותר שיחות עומק

בעיני זה דבר שלוקח הרבה יותר מארבעה חודשים

מה גם שיש דברים שמרגישים בנוח לומר רק אחרי החתונה

אבל יתכן מאוד שכל אחת מאיתנו מגדירה אינטימיות רגשית באופן אחר

חשוב לשים לב שיש גם את השוני הטבעי בין גברים לנשים בעניין

יש לך מישהי להתייעץ איתה? יועצת שמבינה בתחום, במיוחד על רווקות מאוחרת?

משיכה לא חייבת להיות, יכולה להגיע גם לאחר הישואין.

אבל אסור שתהייה דחיה.

את לא מתארת דחיה, את מתארת חוסר חיבור לקול, ללבוש, לחיצוניות.
תנסי לחשוב עם עצמך, האם זה דוחה אותך, מגעיל אותך, לא מסוגלת לשמוע אותו. או פשוט חוסר נשיאת חן למראה, לקול.
יכולה לשתף שגם אצל בעלי לא אהבתי דברים מסויימים (סגנון דיבור, משהו נוסף בחיצוניות)אבל זה לא דחה אותי, פשוט לא נמשכתי לזה כל כך והיום זה כלל לא מפריע לי (אגב, מפריעים לי דברים אחרים...חחחחח).
הייתי אומרת לך להמשיך לנסות,לחשוב עם עצמך מה לא מוצא חן בעינייך בדיוק. 

להתפלל ואם מרגישה שיש חיבור אבל מה שציינת מציק עדיין, להתייעץ עם מישהי שאת מכירה.
 

תחשבי אם יש איברים מסויימים שכן מושכים אותך בו- פנים/עיניים/ ידיים/ מבנה גוף וכו'. אם אין שום דבר כזה אלא להיפך- יש דחייה, לדעתי עדיף לסיים. אם את כן מוצאת אפילו משהו אחד או שתיים שמושך אותך במראה- תמשיכי.

אחרי החתונה כנראה יהיו דברים שיפריעו לך

דברים שלא ראית קודם/ שיתפתחו עם הזמן/ שיגיעו בעקבות שינויים שלך/ שלו/ של החיים

יש אשליה שבוחרים בן זוג

אבל רב הנסתר על הגלוי

מה שכן בוחרים

זה עם מי לעשות את הצעד של החתונה

זה צעד שכנראה עושים אחרי שהמעלות עולות על החסרונות (או שנמצאים תחת האשליה הנ"ל)

גם כשנשואים

טיב הקשר תלוי בהסתכלות

אם מתמקדים ביתרונות ומתמודדים נכון עם החסרונות

הזוגיות תהיה יותר טובה

אם מתקשים להתמודד עם קיום החסרונות

הזוגיות תהיה פחות טובה

(כולנו אנשים פגומים

גם לאנשים עם תכונות מרשימות

יש פגמים משמעותיים שקשים להכלה)

אני חושבת שהמיקוד צריך להיות

1. בבשלות שלך להתמקד ביתרונות ולהתמודד עם חסרונות

(גם שלך וגם שלו)

2.  בהתפתחות הקשר לשלב שנראה/ מרגיש שהיתרונות שלו עולים על החסרונות 

שלא מסתכלים על חתונה כזה האדם שאיתו אני רוצה לחיות לנצח, זה נורא מלחיץ ככה.

חתונה זה החלטה שזה האדם שאיתו אני רוצה לעשות יחד עבודה כדי לבנות את הזוגיות שתהיה הכי טובה עבור שנינו (ברור שהשאיפה היא שזה יחזיק תמיד)

בעלי לא מושלם אבל גם אני לא מושלמת. התחתנו עם רגש אבל ממש לא היינו מאוהבים עם פרפרים, בהתחלה זה קצת הלחיץ אבל היום אני יודעת שאני פשוט לא הבנאדם שמתאהב כמו בסרטים. אני אוהבת אותו מאוד מאוד ומקורקעת לא פחות.

לגבי סגנון לבוש זה הדבר שהכי קל לשנות בערך.

אולי כדאי ללכת יחד לפגישה עם מטפלת לפני החתונה, יש זוגות שזה מאוד עזר להם להחליט.

קור יכול לגרום לזה,

אם את רואה שינוי בזמן האחרון אולי זה באמת קשור.

ואני מכסה בשמיכה ופוך

השמיכה הרבה פעמים נופלת להם.

אם הייתה יבשה לפני כן - התיאור קלאסי לקור ולחורף.

בגן?  גננת אחרת?
בבית- תינוק חדש?
משהו אחר?
בד"כ הם חוזרים להרטיב כשקורה משהו לאו דווקא שלילי.
מציעה לאחר ששלת דברים אחרים, ללחוש לה בלילה מה שנקרא לחישות לילה.
אצלנו רק זה עזר

ללחוש לה דברים טובים ועוצמתיים באוזן.
את בוגרת, את יכולה ממש לתאר לה את ההצלחה שלה.

כמו שאמרו כאן, מעבר לחורף או קור היה גורם לזה, אז את כבר מלבישה חם, לודא חימום.

דבר שני אצלינו תולעים(!) היו גורמים לפספוסים.

דבר שלישי וירוס, או מחלה לפעמים קודם היה פספוס ומצברוח עצבני ואז שאר התסמינים.  אבל אל אין שום תסמין אחר לא הייתי קופצת לזה.

היא לא מצאה כשהיא קמה, נכון?

פרקטית, וזה למדתי מהפורום, לשים מגן מזרון/שעוונית+סדין+שעוונית+ סדין, ככה בלילה מורידים סדין ושעוונית ויש מיטה יבשה מוכנה.

הייתי מחכה קצת רואה שזה עובר ואם זה עובר לא נראה לי בגיל הזה הייתי מייחסת לזה חשיבות. גם אם כבר גמולה

מה שאלת במשפט

"היא לא מצאה שהיא קמה"?

איך תולעים גורמים לפספוסים?

ובאמת אאמץ את העניין של השכבות במיטה לא חשבתי על זה 

הולכים לישון.

אחרת בוודאות מפספס. נראה לי תקין לחלוטין לגיל הזה.

לפני חודש היתה ישנה לילה שלם וקמה יבשה?

וזה הקטע שנניח ופספסה פעם אחת א זזה כאילו עשתה בשירותים

מאיפה יש לך מלאי שאת יכולה לפספס עוד פנמיים??

פתאום לראות איך הוא התבגר, ולקצור את הפירות שעבדתם עליהם כל כך קשה.

משמח מאוד!

הוא נשמע מותק ממש.

שרק יהיו לכם עוד ועוד נחת ושמחה

וטוב שיש תמיד תקווה

ברור שזה בסדר!!!

וגם לא לעשות שום דבר+ להזמין לעצמך משהו טעים שישמח אותך🫶

נשמע קשה מאוד וכואב

ואת הגננת חובה לסנן ולא לענות

כמה כוח יש בפשטות של הסביבה הנשית

כל כך תודה 

וצריך

ממש יפה שהצלחת לשמור את זה אחרי שהילדים נרדמו.

מצטרפת, כל מה שעובר לי בראש היום זה מה השכנים שמעו, ומה הסיכוי שהם לא היו בבית היום. 

איזו אישה לביאה את

עם כמה את מתמודדת

תבכי כמה שאת צריכה

תנקי את הלב

ותנשמי נשימות חדשות❤️

נשמע לא פשוט, את גיבורה שבכלל שרדת לספר
מבאס שאין עזרה.