חזרתי עכשיו מהרצאה, מזועזעת בוכה ומפורקת.
אני רוצה ליצעוק. אני רוצה לנער את המרצה (שעוד יש שקוראים לה - "רבנית") הזאת.
לא יודעת אפילו מאיפה להתחיל לתאר על מה המרצה דיברה.
בגדול היא דיברה גם דברים נכונים. היא דיברה על קונפליקטים שיש לנו בזוגיות ביחס לילדים.
דיברה על זה שאהבה לילדים היא אהבה טבעית, לעומת אהבה לבעל - שדורשת עבודה מתמדת.
וכשיש לנו קונפליקט מול הבעל בנושאים שקשורים לילדים, נעדיף לרוב את מה שניראה לנו טוב יותר לילדים. והיא דיברה שזה תפיסה לא נכונה של לשים את הילדים במרכז על חשבון הזוגיות ובלה בלה בלה.
באיזה שהוא ששלב היא התחילה לדבר בפטוס רב על זה שבהרבה דברים אנחנו מאמינים בהשם וקל לנו להגיד כשפיספנו אוטובוס, שזה לטובה.
אבל כשזה מגיע לאבא שהשם בחר עבור הילדים שלנו - קשה לנו להאמין שהאבא הזה, עם הגישה הספצית שלו בחינוך הוא מה שהכי טוב לילדים שלנו.
והיא נתנה דוגמאות נוראיות. נוראיות. על תלמידה שלה בת 18 שספגה אלימות פיזית מאבא שלה- ברמה של סימנים, ושמה שהיה הכי גרוע עבור התלמידה הזאת היה לישמוע אחר כך את אמא שלה צועקת על אבא שלה.
היא לעגה על אישה שאמרה לה שיש לה בת שיש לה נטיה לחרדות, ושהיא מרגישה שההתנהגות של בעלה עם הבת הזאת רק מחמירה את החרדות של הבת שלה. היא לעגה. לעגה. ואמרה - " מה היא חושבת, שהקבה מתבלבל?! שהוא לא ידע שהילדה הספציפית הזאת יש לה נטיה לחרדות?! שהתפקשש לו שדווקא הוא האבא של הבת הזאת?!
היא אמרה שאם יש התנהגות שבעינינו היא מזיקה - אז אפשר לדבר איתו בכבוד בלי להאשים וכו.
ואז היא אמרה- "ואם גם זה לא עוזר ואנחנו לא רואות שהוא משתנה" - פה הייתי בטוחה שהיא תדבר על פניה לגורם מיקצועי, אבל התבדיתי. המשך המישפט היה -"אז שתרים עינים לשמים עם לב רגוע ושתדע שזה מה שהשם זימן לילדים שלה, וזה מה שטוב להם".
התחלתי ליבכות באמצע ההרצאה. לא הצלחתי לעצור בעצמי. רציתי לקום. ליצעוק. היו שם מעל 200 נשים. שכולם הסתכלו עליה בהערצה ובעינים בוהקות.
מי יודע אם היה שם נשים שנשואות חס ושלום לאדם שמכה את הילדים שלו, והם קיבלו לגיטימציה בשם האמונה והדת, להתעלם. פשוט להתעלם. לתת לילדים ליסבול ולהאמין.
בסוף ההרצאה ניגשתי אליה כי רציתי להטיח בה הכל. אבל היא היתה מוקפת בעשרות נשים שבאו לחבק אותה(לא יודעת מה היה הקטע של עם החיבוקים. אולי זה משהו מוכר אצל ה"רבנית" הזאת) ולהגיד לה כמה היה מיוחד, ומדהים ושהם רוצות לעשות איתה סדנא יותר מקיפה על הנושא.
בקיצור, בקושי הצלחתי להשתחל אליה בין כולם, אז ביקשתי ממנה שתיתן לי אולי כתובת מייל שאוכל ליכתוב לה, כי יש לי הרבה הערות.
היא הגיבה לי בצורה לא יפה, זרקה לי חלק מהמייל ובאמצע ניקטעה עם עוד אישה שבאה לחבק והתחנף אליה.
בקיצור - אין לי איך לשלוח לה מייל. והאמת שלפי ההתנהגות שלה, אני אפילו לא בטוחה שהיא תשנה משהו בגישה שלה.
ועכשיו אני לא מצליחה להירגע ולא מצליחה לישון. בכיתי שעה לבעלי - שגם הזדעזע מאוד מהדברים שלה.
וזהו. החלטתי ליפרוק לכם. כי אולי אתם תוכלו להסביר, איך 200 נשים שותות בצמא את הדברים האלו ולא ניזעקות???
ולא רק שלא נזעקות, אלא טורחות להידחס בין המוני נשים כדי להגיע למרצה ולהגיד לה כמה היה מיוחד?
מה אני מפספסת????
)