רילוקיישן עקב המצב הבטחוניאנונימית בהו"ל

רק אני חושבת על זה?

אני פשוט לא מרגישה שנכון עבורי לגדול ולגדל כאן את ילדיי (מלחמות, חשש לפיגוע בכל רגע וכו')

רוצה לכתובתקומה

איזה תגובות מתאים לך לקבל ואיזה לא?

כי יש לי הרבה מה לכתוב, השאלה אם את רוצה לשמוע❤️

או שאת רוצה תשובות שמחזקות את ההרגשה שלך (שזה ממש לגיטימי)

יהודים הם יהודים בכל מקוםעוזרת

בריכוזים היהודיים באירופה לא חסרה אנטישמיות

ארה"ב באמת חלום

אם כן - התכנון הוא לארה''ב, מוסיפה בפניםאנונימית בהו"ל

בעלי אזרח (הילדים יכולים לקבל מחוק הסבא. אני לא אזרחית). מעבר לרצון לעבור - אין משהו מעבר.

אנחנו מסודרים כאן עם מקומות עבודה, הילדים לא דוברי אנגלית. המעבר בטח ממש מסובך מבחינה בירוקרטית כך שזה נשאר בגדר חלום.


נ.ב. יוצא לי לחשוב לאחרונה על השנים טרום השואה. היהודים שברחו מראש - לא עברו את הסיוט הזה וניצלו -  האם זה לא הזמן לקום וללכת?! 

את הפותחת?אני10

אנחנו במצב יחסית דומה לא בדיוק מבחינה טכנית, וכן, חושבים על מעבר, גם בטחונית וגם כי מכל בחינה אחרת המצב מידרדר פה (חינוך כלכלה בריאות וכו).

מסיבות מסויימות כנראה שנבחר שלא לעבור ב5-10 שנים הקרובות.


אני עדיין מקווה לעבור כשזה יהפוך לרלוונטי, אבל באמת הכי מפחיד אותי זה הקטע התעסוקתי. לא יודעת כמה קל יהיה לנו להשתלב שם מהבחינה הזאת ואז מן הסתם זה מסבך הכל ברמה הכלכלית.


לגביכם דוקא לא רואה למה זה כזה מסובך בירוקרטית.

גם אם הילדים שלכם לא היו זכאים מכח חוק הסבא, ברגע שאתם עוברים לשם הם זכאים לאזרחות על סעיף אימיגריישן, ואת זכאית לגרין קארד. לוקח איזה שנה לקבל אותו אז תתכננו הרבה מראש, אבל כשתגיעו תוכלי לעבוד והכל.

המקצועות שלכם רלוונטיים גם לחול?

אם אתם בתחומי הוראה (לפחות אחד מכם) אתם יכולים לעשות שנה שנתיים שליחות ולראות איך זה בשבילכם בכלל  ואז להבין אם מתאים לכם לעבור.


ולגבי פסקת הסיום שלך, אני מרגישה שאנחנו במצב גרוע פה אבל גם ברוב המקומות בחול כרגע נגיד קנדה שהיתה ממש בטוחה - כבר ממש לא. גם ארהב מידרדרת. בתחושה שלי החששות פה בארץ ובחול הם מאד שונים זה מזה אז תלוי ממה את  מפחדת. אבל במבחן התוצאה לפחות בנקודת הזמן הזו אני חושבת שגם אם יותר מפחיד או מלחיץ להיות יהודי בחול, נראה שיותר מסוכן להיות יהודי בארץ. אז שוב, השאלה מה קשה לך ומה החשש שלך.

אנחנו באותו מצב "משפחתי"מתואמת

בעלי אזרח אמריקאי (כי אמא שלו גדלה שם), ובעבר אמא שלו הציעה לנו לעשות לילדים אזרחות אמריקאית. מבחינתנו זה לא עמד בכלל על הפרק (כי אנחנו לא רוצים לצאת מהארץ בכלל), אבל כיום גם אמא שלו מודה שלא כדאי לעשות אזרחות אמריקאית, כי מבחינה כלכלית זה יכול להיות רק קשה יותר.

אז תחשבי על מגורים שם - ארצות הברית היא מעצמה כלכלית לא סתם, זה מכיוון שהיא יודעת לגבות את המיסים כמו שצריך, ואולי לפעמים בצורה דרקונית קצת.

חוץ מזה - תחשבי על זה שבסופו של דבר תמיד תהיו זרים שם, בגדר מהגרים.

שלישית - תחשבי על הסכנות שיש שם: כושים אלימים, סופות, סתם שודים... (אני לא מכירה את זה מתוך בירור עמוק, כמובן, כי מעולם לא חשבנו לעבור לשם)

בקיצור, יכול להיות שתחליפי סכנה מוכרת בסכנה חדשה...


אבל האמת האמיתית היא (וזה מה שמבדיל את מצבנו כיום ממצבם של אלה שנמלטו רגע לפני השואה) - שזו הארץ שלנו. המקום היחיד שבו מתאים לנו כיהודים לגור. ולא משנה מה קורה בה.

מבחינתי רק רוח שתישא אותי הרחק מכאן בכוח תוציא אותי מהארץ שלי, הארץ שה' הבטיח לאבות אבותיי, הארץ הנבחרת מכל הארצות.

ומצבנו כיום טוב לאין שיעור ממצב היהודים בשואה ולפניה... עוד לפני השואה היו שהבינו שאין מקום אחר ליהודים מלבד ארץ ישראל. לאחריה - התחושה הזו התחדדה פי כמה.

ובזכות זה קמה מדינת ישראל. ובזכות זה גם קם לנו צבא, שהוא (בכורח המציאות) אחד הצבאות החזקים בעולם. ובזכות זה - אין יותר סיכוי שתבוא אומה שלמה ותנסה להכניס אותנו לתאי גזים...

אז נכון, הגאולה עדיין לא שלמה. אפילו בכלל לא. אבל עוד לפני קום המדינה היו יהודים שהתעקשו לגור דווקא פה. אז עכשיו, כשיש לנו מוסדות מדינה יהודיים (!!) באמת אין סיבה לוותר על המגורים בארץ כל כך מהר, עם כל הקשיים הנוראיים שיש פה ועם כל החששות הכבדים שרק הולכים ומתגברים עכשיו

ואת יודעת מה? גם אם באמת אני ומשפחתי עתידים חלילה להיהרג - אני מעדיפה שזה יהיה על אדמת הארץ הזו, ולא לחיות על אדמת ארץ אחרת, ארץ טמאה.

ואני מאמינה באמונה שלמה שהגאולה השלמה עוד בוא תבוא, והיא תתחיל כאן, בארץ ישראל, ואלה שיגורו בה יהיו הראשונים לראות אותה ולקחת בה חלק...


כתבתי ארוך. ואולי קצת לא רגיש לפחד האמיתי והמוצדק שיש לך.

בכל זאת הרגשתי צורך לכתוב זאת.

ועכשיו - אפשר לנסות לדון בפחד עצמו בצורה נקייה, ולמצוא לו פתרונות קרובים יותר...❤️

מסכימה ומוסיפהים...

לא תהיה גלות נוספת, הבית השלישי לא ייפול.

כמה שקשה עכשיו, ואולי עוד יהיה קשה יותר לפני שיהיה טוב. אבל אנחנו לקראת הגאולה השלמה בע"ה במהרה

נכון, תודה על החיזוק והתוספת!מתואמת
נראהתקומה

לי הבחירות שלנו קשורות גם לצרכים שלנו, וגם לערכים שלנו.


וכאן בעצם השאלה היא מה הערכים שמובילים אותנו, מה חשוב לנו.

האם אנחנו רואים בארץ ישראל ובמדינת ישראל אידיאל. איך אנחנו רואים את התפקיד שלנו כאנשים עובדי ה'. מה המקום שלנו בתוך הסיפור של עם ישראל.


מודה שקשה לי עם ההשוואה למצב לפני השואה. כאילו להיות יהודי גולה באירופה ולהיות יהודי בארץ ישראל במדינה יהודית זה אותו הדבר.


אבל השאלה שלך בעיקר גורמת לי להעלות שאלות. על איזה יהודים אנחנו רוצים להיות, מה הסיפור שלנו וכמה אנחנו רואים עצמנו כחלק מכל זה.

אי-אפשר לדעתצוףלבוב

דווקא לפני שואה בארץ היה נורא מסוכן, פוגרום של 1920, פרעות תרפ"ט, מרד ערבי 1936-1939, רב ערבי עויין. ובאירופה היה סביר פלוס.

אני חושבת שאם הוחלט בשמים שבן אדם ימות אז גם אם הוא לא ימות בפיגוע יש מאה דרכים אחרות .

כמובן סכנת התבוללות. וסכנת נאמנות. בתור אזרח אמריקאי תצטרכי להיות נאמנה לאמריקה. הרבה פעמים נאמנות הזו מתנגשת עם נאמנות לישראל. תמיד תהיו בסוג של קונפליקט פנימי. 

מבחינתי המצב היום בדיוק הפוך מטרום שואהשיפור
אפשר לישאול למה?כמהה ליותר

על פניו ניראה דומה.

אני יכולה להסביר בשמחהשיפור
טרום השואה ליהודים הייתה אפשרות לעלות לארץ והרוב לא עלו, רוב היהודים הלכו והתרחקו מזהותם היהודית, ובגרמניה עלה שלטון שונא יהודים, התחילו להיות גזירות, הזכויות של היהודים הלכו ופחתו, לא היה להם איך להגן על עצמם.


לעומת זאת היום בארץ. קודם כל אנחנו בארץ שזאת כבר זכות עצומה. יש כאן שלטון יהודי, כמעט רוב היהודים בעולם חיים בארץ, יותר ויותר יהודים מתחברים לזהות היהודית שלהם, ועוד יותר בעקבות המלחמה. יש לנו צבא שקורא בשם ה'! כל האויבים סביבנו במצב מוחלש, חיזבאללה חטפה קשה, חמאס עכשיו מתחיל לשקם את ההריסות שלו, סוריה אחרי מהפכה ובסיעתא דשמיא עצומה הרסנו את היכולות הצבאיות שלהם בקלות, הכוח של איראן ורוסיה באיזור נחלש מאוד.


יש לנו עוד דרך ארוכה, גם מבחינת בטחונית וגם מבחינה רוחנית. ויש גם נפילות ונסיגות בדרך. וזה קשה וכואב. אבל אנחנו בפעמי גאולה, כבר לא בחבלי הגלות. אבל הגאולה באה קמעא קמעא.


וכל אחת שעושה את החלק שלה להוסיף תורה, יראת שמיים, אור, טוב וחסד ולקדש את שם ה' בעולם, אם זה לקיים מצוות ולהתפלל, אם זה לגדל ילדים לתורה ומצוות ויראת שמיים, אם זה להחזיק את הבית כשהבעל הולך למילואים להיות שותף בשמירה על עם ישראל וביעור הרוע מהעולם, או כל דרך אחרת. בייחוד בעם ישראל, בייחוד בארץ ישראל שהיא ארץ הקודש וכאן ה' בירך את האבות שיהיו עם גדול שיאיר לעולם, וכל נבואות הגאולה מדברות על תקומת עם ישראל בארץ ישראל - היא שותפה בתהליך הגאולה. 

מתחברת מאד. תודה על התגובהאישהואימא

רוצה להגיד שראיתי שפרסמו *ששירות בתי הסוהר*(ולא מפגינים ימנים וכו'...שאז זה ברור) תלו שלט מחוץ לבית הסוהר שממנו השתחררו המחבלים שכתוב עליו: "עם הנצח לא שוכח, ארדוף אוייבי ואשיגם" עם תרגום לערבית. כמעט בכיתי מהתרגשות. לפני השואה הייתה כל כך הרבה התבוללות. והיום ב"ה ניצחון הרוח שלנו מדהים.

ממש! תודה🙏שיפור
אם כבר הייתי אומרת את זה ליהודים שנשארים היום בחולחילזון 123

יש להם הזדמנות לעלות לארץ ולהיות עם העם שלהם

ולא להשאר בין כל האנטישמים....

מסכימה ממש!רקאני
סבא שלי עלה לארץ בתחילת המלחמה וניצלרקאני

ואם הוא היה פה איתנו היום הוא היה אומר לך בשום אופן לא לעזוב

זאת הארץ שלנו.

זה הבדל ענק!

שם, הם היו בארץ לא להם ולכן כשהכל התחיל היה צריך לעזוב.

פה- אנחנו בדרך לגאולה!

אותו סבא מסר את הנפש למען ארץ ישראל ונפצע אנוש במלחמת השחרור

 

אני גם אזרחית ארה"ב

ואני ממש לא מסוגלת לחשוב על לעזוב את הארץ המובטחת

מסכימה עם תקומה שכדאי לדייק מה את רוצה לשמוערקלתשוהנ
בכל אופן, לא מעלה את זה על דעתי. בכלל.


אני לגמרי איתך.כמהה ליותר

ובדיוק מהסיבות שכתבת. ומה שהוספת גם לגבי טרום השואה. כאילו כתבת אותי.
אני חשבתי על קנדה.

גם לי היה ברור, שאני לא נישארת בארץ כזאת. שאני רוצה להימלט ולמלט את הילדים שלי מהגורל הנורא שניראה שעומד להיות על כל היהודים.
אלי לא דיבר כל העיניין הלאומי ושמירה על הארץ ומושגים גדולים. אני בסף הכל רוצה לחיות. ולתת לילדים שלי חיים רגילים. לא רוצה ליסבול למען אף מטרה. ולא רוצה, ולא מוכנה לתת לילדים שלי ליסבול עבור אף מטרה.
ולמרות זאת, חיזק אותי מאוד ליקרוא דברים שניכתבו פה בפורום בנושא הזה.
יש פה נשים מדהימות, צדיקות וחזקות שאני רק שואפת להיות כמותן!!

בעלי שאל על זה רב, והתשובה שלו היתה שארץ ישראל היא "ארץ אשר תמיד עיני ה אלוקיך בה", שזאת הארץ שיש בה את ההשגחה הכי חזקה ושבה יש שמירה מיוחדת יותר מכל מקום אחר. והוא המליץ לנו להישאר.
בחרנו להקשיב לו, למרות שזה קשה לקבל את זה.
אני לא אומרת שהמחשבה לעשות את זה לא ממשיכה לעלות בי מפעם לפעם, בפעמים הנדירות שבהם אני פותחת חדשות ומזדעזעת.
למרות שאני רואה שגם בקנדה -שחשבתי אותה כבטוחה, האנטישמיות מתגברת, ופורעים ערביים מתפרעים בלי הפרעה.
אז מרגיש שבעצם - אין אף מקום בעולם שבו נוכל להיות באמת רגועים - כל עוד שאנחנו גאים ורוצים להמשיך לישמור על היהדות שלנו ועל התורה והמיצוות - כך שממילא - איפה שנהיה ידעו שאנחנו יהודים, ולא נוכל להיות רגועים.
 

האמתSeven

שום מקום בעולם לא באמת בטוח ליהודים ולאחרונה זה נהיה בולט יותר ויותר

גיסי עלה מארה''ב ואומר שאין מה להשוות בין מגוריפ כאן לשם הוא אומר שכאן יש משהו יהודי קדוש יותר

לגבי החששות הלגמרי מוצדקים שלך...אולי לעבור לאיזור יותר בטוח בארץ?

עבר לי לרגעפה לקצת

אבל אז נזכרתי כמה האנטישמיות גואה בעולם.


לא שזה משהו שהייתי עושה,

אני לגמרי מאמינה שהמקום של יהודים זה בארץ ישראל ואם כבר הייתי עוברת אז זה לצורך שליחות ולא לצורך בריחה.


אתם גרים באזור יותר מאותגר בטחונית?

אם כן, אולי שווה לעבור למקום יותר רגוע כדי לקבל קצת יותר ביטחון.

אניoo

לא מנהלת את חיי לפי פחדים

פחד נועד להגן מפני סכנות

בפועל הוא יכול לנהל חיים שלמים של אנשים


אני מרגישה מאד נכון לחיות פה ולגדל את ילדי

זו המדינה שלי ואף אחד לא יפחיד אותי לגור בה

למדתי למסגר את הפחד בגודל המתאים לו כי הוא יכול לפגוע בחיים הרבה יותר ממלחמות ופיגועים

חזק . הפסקה האחרונה שלך, אהבתי.באתי מפעם
תודה 🙂oo
את חושבתטרמפולינה

שבחו"ל המצב יותר טוב?

רק השבוע היה בשוויץ, שנחשבת מדינה בטוחה יחסית, היו השבוע תהלוכות של פרי פלסטין

אירופה הולכת נורא להשתנות בתקופה הקרובה

ותאמיני לי שלמשטרה ול"צבא" שם אין באמת יכולת להתמודד עם מצבי טרור....

שואלת אותך, אבל תכלס את כל מי שאמרה שבחול יותראני10

מפחיד או לפחות אותו הדבר..

על סמך מה אתן אומרות? אני שואלת בכנות. כי בעיניי פי אלף יותר מפחיד פה.

נכון יש שם תהלוכות פרו פלסטיניות וצריך להוריד את הכיפה ובקמפוסים בארהב המצב קשה. וואלה זה לא נעים. אבל עזבו את ה7.10 בעצמו שזה לא דבר להקל בו ראש בכלל, תסתכלו על המספרים.

רק מאז ה7.10 נרצחו פה בפיגועים, לא במלחמה עצמה, מעל 50 איש ונפצעו באזור ה400 (לקחתי מספרים מויקיפדיה, מניחה שהם לוקחים מהחדשות שלוקחות גם נפגעי חרדה).

גם בשנים אחרות יש כמות עצומה של נפגעים.


כמה היום בחול? בתקופת המלחמה, שמאד החריפה את המצב, לדעתי רובנו יכולים לספור על שתי ידיים או פחות מזה את כמות הנרצחים בעולם על רקע אנטישמי בתקופה הזו, (3 בארהב, אחד באמירויות. מניחה שהיו עוד שאני לא זוכרת כרגע?), או את האירועים האנטישמיים הגדולים (לינץ באמסטרדם, תהלוכות בארהב, בטח שכחתי עוד כמה).


אני לא מנסה להחליש, ומי שמרגיש בטוחה  פה - אני מקנאת בכן, באמת. אבל עובדתית, מספרית, שם יותר מפחיד? אולי. אבל יותר מסוכן? ממש לא בטוח. בחול, שבואו נזכור מדובר במילה אחת שכוללת מאות אלפי ערים שמאכלסות מליארדי אנשים, שברחובותיהן יהודים לא מוגנים במיוחד יותר מכאן והרבה יותר "נגישים" לאנטישמיים, סטטיסטית הסכנה למות או להיפגע שם באירוע אנטישמי היא הרבה הרבה הרבההההה יותר קטנה מאשר בארץ.


נכון יש גם סכנות אחרות (גם פה), ויש פה יותר *תחושת* ביטחון, ומהגרים מרגישים זרים הרבה שנים (עושים את זה עבור הילדים בדכ..). אבל באמת אני מנסה להבין מאיפה הביטחון המוחלט הזה.. לא בקטע מתנשא או מוריד, הכי בכנות. כי אני ממש לא מרגישה פה יותר בטוחה באופן אמפירי.


ולגבי הבית השלישי לא יחרב.. זה מדרש אבל אין לזה באמת ביסוס במקורות. כל הדברים שאומרים בנושא הזה ולוקחים מהמקורות נאמרו בכלל על בית שני. אין שום הבטחה אלוקית כזאת (וגם לא ממש הגיוני שתהיה. מה אם נחטא לא יהיו עונשים? לא יכולה להיות גלות שלישית? בשביל מה אנחנו קוראים את פרשת והיה אם שמוע אם בעצם זה מבוטל כי לא יהיה עוד חורבן?)

חו"ל רק נראה זוהרטרמפולינה

לאנשים שגרים בארץ

תאמיני לי שיש שם המון קשיים אחרים ובעיות אחרות

כמו שאמרת חלק ניכר מיהודים פשוט לאצוףלבוב

נראים יהודים. אם אף אחד לא יודע, אז לא אמורה להיות אנטישמיות. אבל אם יש לכם פרצוף טיפוסי הורדת כיפה לא תועיל פה.

רמת סכנות היא אחרת. לפני שעשיתי עליה שליחי סוכנות תמיד אמרו שהסיכוי להיפגע בתאונת דרכים הרבה יותר גבוה מסיכוי להיפגע בפיגוע.

אז אם את עושה רילוקיישן את צריכה שכונה טובה עם סביבה יהודית.

לגבי ילדים אם הם יהיו כבר  בגיל בית ספר לא בטוח שהם ישתלבו בקלות. אם הם לא ישתלבו וההורים כל הזמן בעבודה , נכנסים לצרה רצינית.

נקודה נוספת. אמריקה נמצאת עכשיו בנקודת משבר בין פרוגרס לשמרנות, יש להם נשיא כמעט בן שמונים עם אמירות מוזרות כמו לכבוש את קנדה. כך שיכול להיות שהמצב הרגוע ישתנה.

למה ? כי בצד דמוקרטים לא אוהבים יהודים בגלל מוסלמים. ובצד רפובליקנים יש כוחות לאומניים קיצוניים והם גם לא אוהבים יהודים .

קראתי אצל רב כהנא שמתחת לשטח יש הרבה אנטישמיות ובסוף היא תתפוצץ. לגבי אזרחים ערבים בארץ הוא צדק כך שאין סיבה שגם בנושא הזה הוא טעה.

עוד נקודה. אני יכולה להגיד שלא אהבתי עליה מרוסיה מלפני שנתיים גם את אלו היהודים. כי מבחינתם ישראל היא סוג של עיר מקלט כי נהיה רע ברוסיה. אבל אני לא אמורה לשמור להם על עיר מקלט. אם הם אוהבים רוסיה שיישארו ברוסיה גם כשפחות טוב שם.

בית שלי הוא לא מקלט זמני. וזו גם סיבה מוצדקת לאנטישמיות , כאילו יש לך אנשים לא נאמנים לשום מקום, מוכנים לרוץ ממדינה למדינה כל זמן בחיפוש אחרי חיים טובים . 

באמתתקומה

שנראה לי בסוף זה לא המוקד, איפה אני מרגישה בטוחה יותר.

יכול להיות שכאנשים פרטיים, הרבה יותר בטוח בחו"ל. יכול להיות


אבל אין לי ספק בכלל, שזה שיש מדינה יהודית, שומר גם על היהודים בחו"ל. כי אם חס וחלילה יהיה עכשיו ניסיון חוזר לשואה על יהודים באירופה, יש למדינת ישראל כוח להשפיע על זה. אם נחטף יהודי בחו"ל, אם יש פיגוע נגד יהודים בחו"ל, זה עניין של מדינת ישראל. בעצם קיומה של מדינת ישראל, היא מספקת הגנה גם ליהודים שאינם אזרחיה.

נכון, זו לא הגנה מלאה. גם עבורנו בארץ אנחנו רואים שיש פיגועים והשמירה היא לא ב100%.

אבל זה כן נותן ביטחון הרבה מעבר למי שנמצא כאן בארץ.


ובאמת באמת, השאלה בעיניי היא לא הביטחון של המשפחה האישית שלי. זה לגמרי שאלות של דרך, אמונה, ערכים.


אני מבינה את הפחד, לא מסוגלת לראות את עצמי עוברת למקום אחר. עוזבת מדינה וארץ שבמשך דורות התפללו להגיע אליה.

כן, קשה כאן. ממש. אבל זה בית, זה חלק מהסיפור שלנו, מהשליחות שלנו, מהעם שלנו.

זו שאלה ממש גדולה עבורי, מה החלק שלי בעם אם אבחר לעזוב. האם זה אומר שאני מפנה גב ומחליטה לא להיות חלק?


מענין. מסכימה איתך שזה שאלה של ערכים קודם כלאני10

בעיני לבחור לעזוב זה לא בהכרח עם להפנות גב  יש דברים שנכונים לי למרות שהם לא חלק מהמאמץ החברתי, האם זו הפנית גב?

אדם שמקבל תפקיד לא קרבי למרות שעל פניו יש לו פרופיל קרבי אבל הוא יודע שהוא רגיש בצורה קיצונית וזה ישבור אותו נפשית להיות לוחם, הוא מפנה גב? זו רק דוגמא, לא השוואה למצבים אחרים. אבל אני חושבת שצריך להפריד בין הדברים.

אנשים עוזבים מקומות, וגם תומכים מרחוק באופן שמתאים להם, בסוף החיים בנויים מהחלטות אישיות, אנחנו לא יכולים לעשות את הבחירות של החברה במקום את הבחירות של עצמנו.. 

נכון ולא נכוןתקומה

ולכן שוב זה קשור לעניין של ערכים וסדרי עדיפויות.


לגבי הדוגמה - אדם שיישבר נפשית מלהיות לוחם, לא יכול להיות לוחם. בסוף זה לא יהיה טוב למערכת מהרבה סיבות, ולכן הוא פשוט לא יהיה לוחם.

אבל בהחלט יש אנשים שהיו מעדיפים שלא להיות לוחמים כי סדר העדיפויות שלהם הוא אחר, אבל אף אחד לא שואל אותם כי זה מה שצריך אז זה מה שעושים.


לגבי החלטות אישיות והחלטות של חברה.

שוב הכל שאלה של ערכים וסדרי עדיפויות.

ההחלטות האישיות שאני מקבלת לא קשורות רק לשאלה מה יהיה *לי* טוב. אלא איזה אדם אני רוצה להיות, חלק מאיזה חברה אני רוצה להיות, חלק מאיזה סיפור. מה האידיאל הכללי שמנחה אותי.

בהשקפת העולם שלי, מדינת ישראל היום היא חלק מהסיפור של עם ישראל. היא חלק מגאולת ישראל. אני רוצה להיות חלק מזה. ומכיוון שבהשקפת העולם שלי זה שיש לעם ישראל מדינה, נותן ביטחון עצום ליהודים, ומקדם אותנו עוד שלב בדרך לגאולה, ומכיוון שבשביל שתהיה לנו מדינה צריך אנשים שיגורו בה, אז אני גרה כאן.

כן, יכול להיות שיש מי שיחליף אחרת. שיחליט שזה לא מתאים לו נפשית. זו החלטה לגיטימית. אבל כן, המשמעות של זה היא שהוא פחות שותף בבניית מדינת ישראל. האם אפשר לתמוך מרחוק? אפשר.

האם זה אותו דבר כמו לגור כאן? לא.


אין לי בעיה עם האמירה שיש אנשים שזה לא מתאים להם. שמעדיפים שקט ורוגע. אני יכולה לקבל את זה.

אבל להגיד שזה אותה תמיכה אותה שותפות כמו לגור כאן, זה לא.

יש לבחירות מחיר.

הבחירה לקחת חלק פעיל בהקמת מדינת ישראל (שמבחינתי מי שגר בארץ לוקח חלק פעיל), כוללת בתוכה מחירים גדולים, אבל גם זכויות גדולות.

הבחירה לרדת מהארץ בעקבות קושי, היא לגיטימית, אבל גם לה יש מחיר - מחיר של פחות שותפות, מחיר של להיות פחות חלק. זה בסדר. מותר. אבל אי אפשר להגיד שזה אותו הדבר.


כמו שאי אפשר להגיד שמי שעשה מילואים בשנה האחרונה ומי שגר כאן, נותנים את חלקם באותה הצורה.

ברור שזה לא אותו הדבראני10

אני רק רציתי להגיד שזו בחירה לגיטימית ובעיני היא לא הפנית גב.

נכון, זה לא אותם מחירים שמשלמים האנשים שגרים פה. זו המטרה... לא לשלם את המחירים האלה. ברור שזה לא אותו הדבר.

אבל לא חושבת שזה מחייב שאת מפנה גב. 

זו יכולהתקומה

להיות בחירה לגיטימית ועדיין היא כוללת בתוכה גם קצת הפניית גב.

גם מי שיכול להתגייס ולא מתגייס מפנה את הגב.


אם מסתכלים על עם ישראל ככלל, ועל מדינת ישראל כאינטרס יהודי, אז מי שבוחר לעזוב כי קשה כאן, זה אומר שזה אחד פחות שמחזיק כאן את הקושי. זו לא הפניית גב טוטאלית של "לא אכפת לי", אבל כן יש כאן בעצם אמירה שכבר פחות חשוב לי להיות שותף, אני לא מוכן לשלם את המחיר ולכן אני עוזב.

לא יודעת מה אני חושבת על האמירה הזאתאני10

את ו @אולי בקרוב וגם @שוקולד פרה. אומרות משהו דומה, ואני מבינה את ההגיון אבל מאד קשה לי לקבל אותו.

כי בעצם כמו שאתן אומרות - איך יכול להיות שכולנו נותנים כתף ומישהו קם והולך, אז אפשר מהצד השני להגיד - יש פה אנשים שמסכנים את עצמם ואת התלויים בהם באופן לא אחראי, האם אני צריך להיות לא אחראי רק כי זה מה שהם עושים?

בסוף מדובר פה בנקודת מבט אחרת.


אם הייתי מרגישה שיש סיכוי לחיות פה בביטחון אולי לא הייתי מרגישה שככ צריך ללכת. אבל אני מרגישה שגם בטחונית, ולאט לאט גם בכל תחום אחר המצב פה מידרדר ברמות.

למה אני צריכה להישאר על הספינה השוקעת רק כי יש בה אנשים שחושבים שהם יצליחו להינצל?


זה מאד בוטה אני יודעת ומתנצלת.. 

אני יכולהתקומה

להבין את החלק השני של הדברים שלך.

לא כל כך מצליחה להבין את החלק הראשון. "אנשים שמסכנים באופן חסר אחריות". כאן אני חולקת פשוט כי זה לא שמישהו כאן היה בוחר בכיף שלו שיהרגו אותנו, זה האויבים שלנו מסביב שרוצים בזה. אז אולי יש כאן בכלל פער איך אנחנו תופסות את המציאות כאן ואת הגורמים לה.


לגבי "למה אני צריכה להישאר על הספינה השוקעת רק כי יש בה אנשים שחושבים שהם יצליחו להינצל?"

את לא צריכה. באמת שלא.

כל מה שאני כותבת זה לא כי חייב. זה שאלות שעולות גם לי בעקבות השרשור. אבל אין כאן עניין להגיד שזה מה שצריך. יותר עניין של שאלה מה אנחנו רוצים

האמת שבתור אדם חילוני אין לי בעיה להזדהותאתחלתא דהריונא

כי צודקת למה באמת להשאר ולהסתכן?


אבל כאדם מאמין בעיני אין אופציה אחרת

לברוח לחו''ל זה פשוט ניכור עצמי. וקריעה לש החלק הכי מהותי בזהות שלנו ובממשעות שלנו.

זה לא מפנה גב עבור מי שנשאר

אלא עבור הנשמה שלך.


בעיני הבסיס של אמונה הז שייכות לה'  ולתורה, ולעמ''י ולארץ ישראל


תורה שמנותקת מהשייכות לעמ''י זה כמו תורה מנח ועד אברהם אבינו

מה נשאר ממנה?

כל הלב לש התנ''ך זה עם ישראל

והמסע שלו

וכל מה שעבר בכל הנסיונות

וכל הלב לש התורה זה להיות שייכים לעם שלנו, לארץ האחת והיחידה שלנו ואין לה תחליף כי הכח 'שלה זה הנשמה שיש בארץ ...ושום נוחות וכסף וקלות לא יעניקו נשמה ושכינה ואלוקות.


ואפשר לברוח

אבל באמת בעיני

ה80-90 נשה פה בעולם עוברות

מה ילך איתי הלאה אם אנתק את עצמי מכל השליחות והמשמעות של הקיום שלי?


אני מפרידה בין שייכות לעמי ולאיאני10
שתיהן חשובות, אבל יש מדרג. 
המקום של עמ''י זה פה ורק פהאתחלתא דהריונא

ועכשיו כשאנחנו פה כעם

לפרוש לחו''ל זה להתנתק גם מא''י וגם מעם ישראל..


ואגב לנתק בינהן .לדרג אותן..על סמך מה?


אבל באמת מרגישה מוזר מהשרשור הזה

קצת בהלם תרבות וגדלתי אגב במשפחה לא דתית בעלל ועדיין גם א זמעולם לא עלה בדעתי לברוח מהזהות שלי

עם כל הפחד שיש


לא כהטפה

פשוט כואב לי הניתוק והחוסר שייכות

את באמת משווהמצטרפת למועדון

בין אדם שומר תורה ומצוות שחי בחו"ל לבין אדם יהודי שחי בארץ אבל לא רואה את עצמו חלק מעם ישראל במובנים של שמירת מצוות או חמור מכך נישואי תערובת(ניתוק מעם ישראל).

אין בזה הדרגתיות בעינייך?

אני חושבת שזו שאלה של תפיסת המציאותאורי8

אני תופסת את המציאות לגמרי אחרת, אני חושבת שהעתיד,של עם ישראל נמצא כאן, עם כל הקשיים, ואני רוצה חהיות חלק מזה, מתהליך הגאולה של עם ישראל, אני רואה ביהדות בחול ספינה שוקעת...

וגם רןאים שבכל גלות, היהודים הגיעו, היה להם טוב תקופה ואז הכל התהפך עליהם, ורואים את זה קורה בארופה שמתמלאת במוסלמים, וגם בארצות הברית ובקנדה ( מזכירה לך את מה שקורה בקמפוסים בארצות הברית מבחינת אנטישמיות).

מסוכן להיות יהודי בכל מקום, כאן לפחות יש לנו צבא שלנו, שבאמת אכפת לו מאיתנו ואנחנו לא תלוים בחסדים של שוטרים גויים שמגנים עלינו רק אם בא להם. 

אבל אם כל אחד יעשה רק מה שהכי טוב לו לא יהיהאולי בקרוב

מי שיעשה לטובת הכלל.

זה כמו במילואים-אם כל אחד יחשוב רק כמה זה לא מתאים לו עכשו, לא יהיה מי שיעשה את זה. אם כל אחד יחשוב כמה מפחיד לו פה ובמקום אחר לא מפחיד אז יעבור לגור במקום אחר לא יהיה מי שיגור בארץ ואז לא תהיה מדינה שתשמור גם על מי שגר במקום אחר

גם לי עברו המחשבות האלה בראש. איך אפשר,שגרה ברוכה

לחיות פה עם הפחד שמישו מוציא עלי סכין מאחורי הגב וכו'.

פחד ממשי.


אבל ועם כל זה.. אמאלה ואבאלה גם בחול.

באוסטרליה שזה חור.. שרפו מעון ילדים יהודי. וגם שם הם מרימים ראש.

וכו' וכו' בעוד מקומות.

אז האם לחיות בתחפושת יהיה לי יותר קל? אנלא יודעת(תחפושת הכוונה לא לדבר עברית ברחוב. להסוות את היותי יהודיה ושומרת מצוות.. המראה החיצוני של בעלי שאין סיכוי שיגע בזקן או יוריד כיפה גם לא בחוץ וכן הלאה)


אין שם מקום בטוח ..

גם לא בארצות ניטרליות.


אולי תמצאי בטחון של ללכת בגאון יהודי בחוץ באזורים ספציפים או שכונות ספציפיות.. וזה גם בארץ יש את הערים היותר בטוחות וכו'


לא יודעת מה לומר.

ולא אני לא מרגישה בטוחה בארץ. אבל גם בחו"ל לא.

זו ההרגשה שלי. אין לי שום יעד זהב שאני אומרת לשם אני רוצה להגיע שם בטוח ליהודים. לא.


ומבחינה כלכלית.. אמריקה שנראה שכולם עם כסף שם זה שקר חיצוני..

בטח למי ששומר מצוות שמוסדות הלימודים יקרים פחד. ושלא נדבר על מערכת הבריאות. אז המחיה לא פשוטה בכלל..


שאלוקים ישמור עלינו איפה שנהיה

בטח שיש לזה ביסוס במקורות! על בית שלישי לא ייחרבאולי בקרוב

במדרשה שלמדתי בה יש לרב שיעור קבוע על זה (מעניין אם מישהי מזהה איפה 😉) אני גרועה בלשחזר שיעורים אבל יכולה לנסות לחפש מה יש לי שהוא העביר, בגדול הוא תמיד מתבסס על התנ"ך ואז על עוד רבנים..


מעניין אותי אם יש קשר בין ההרגשה לתפיסת עולם.. אם למגזר שמגיעים ממנו יש קשר להרגשה..


אני ממש לא חושבת על מעבר לחו"ל אבל אני מאד מאמינה בבית שלישי אין לו הפסק, שהמקום שלנו הוא בארץ ישראל וגם במדינה. לא הכל מושלם, ולפעמים נראה שמנהיגי המדינה לוקחים אותנו למקום נוראי, אבל אני לגמרי מאמינה שזה תהליכי הגאולה, וכמע כמעא, ואנחנו צריכים להיות חלק מזה (וזה גם זכות בשבילנו).

אני גם חושבת שבחו"ל אפשר לומר שבטוח רק בגלל מדינת ישראל! היא נחלצת לעזרת היהודים ברגע שקורה משהו (אפשר לראות את זה אחרי פיגועים, הפוגרום באמסטרדם .) וגם לממשלות היום יש אינטרס לשמור על היהודים, כי הרבה רוצים קשרים טובים עם ישראל.. לפני קום המדינה לאף אחד לא היה אכפת אם יפגעו ביהודים אז לא היה אינטרס לשמור עליהם.. אני גם מאמינה שלפעמים בשביל הערכים שלנו צריך לשלם מחיר.. אז אולי יהיה יותר יקר לגור פה, אבל זה בשביל משהו שאני מאמינה בו! בקטע הבטחוני זה קצת יותר מורכב, ונראה לי שרק הסבר סכלי לא יעבוד על זה, זה משהו עמוק יותר.. אני משתדלת לא לתת לפחד לנהל אותי (לא בטוחה שאני תמיד מצליחה) אז אולי כדאי לעבוד על הפחד ממקום אחר, אולי אפילו טיפול ממוקד

לעבור לגור בחול מבחינתי זאת לא אופציהפה לקצת

כי פה זה הבית שלי.

וגם אם קשה, לא בןרחים מהבית...

 

(ואני לגמרי מבינה את הפחדים שלך.

גם אני חשבתי על זה לא מעט)

 

 

גרתי בחול תקופה, במקום שבו אין אנטישמיות ועדיין זה לא הארץ. אין את ההרגשה של הבית, של השייכות, של הביטחון שזה המקום שלי. (פה באותה תקופה הייתה אינטיפאדת הסכינים אז ברור שפחדתי מאוד מאוד מהמחשבה לחזור לארץ אבל בסוף חזרתי וגיליתי שזה לא מפחיד כמן שזה נשמע מרחוק)

ויש לך קו אדום שיגרום לך לעזוב?אני10

באמת מענין אותי..

כאילו גם בשואה אנשים אמרו יהיה בסדר אבל במבחן הזמן נראה שהם טעו. יש משהו קונקרטי (לא "אם יהיה גרוע") שתגידי וואלה זה הזמן לקום וללכת?


האמת שאני גם גרתי בחול תקופה, לא במקום הכי יהודי ואפילו היו אזורים די עוינים, ובחלק מהזמן היתה מלחמה פה בארץ ולא אמרתי שאני ישראלית וכו כי אין מה לחפש צרות, אבל מעבר לזה הרגשתי ממש ממש בטוחה. היה לי טוב, הרגשתי שייכת וממש התבאסתי לחזור..

אז מענין.

לא.פה לקצת

אני רוצה להאמין ששום דבר לא יגרום לי לעזוב את הארץ מפחד.

(אני לא שוללת עזיבה לצורך שליחות)


כמו שאמרתי, יש רגעים שאני מאוד פוחדת וכן יש בי רצון כזה לקום וללכת למקום "הבטוח" שהייתי בו אבל זה לא משהו שיתקדם לידי מעשה בעז"ה.


אני גם חייבת לציין שרוב הזמן אני לא מרגישה פחד קיומי כאן.

אני מפחדת כשנוסעת לחמותי, אני מפחדת כשנוסעים למקומות יותר מועדים, אני מפחדת כל פעם שעולה לי התמונה של שירי ביבס מחזיקה את הילדים, ואני פוחדת גם בלי סיבה מוחשית פשוט כי המצב באמת מפחיד אבל זה לא משהו שמלווה אותי כל החיים אלא רגעים כאלה שאז אני יודעת שצריכה להתחזק בביטחון.

מענין תודה על התשובהאני10
וואו יש לזה כ"כ הרבה ביסוס במקורות...שפוש

לא למדתי במדרשה שלך, @אולי בקרוב

אבל זה דבר כ"כ מהותי באמונה!

התחלתי לחפש לך מקורות ולא מצליחה לצמצם להודעה כאן..

אז לפחות מקור אחד- מדרש תנחומא פרשת נח סוף אות יא:

"בונה ירושלים ה, נדחי ישראל יכנס

אמרו ישראל לפני הקב"ה: ריבונו של עולם, לא כבר נבנית ירושלים וחרבה?! אמר להם: על ידי עוונותיכם חרבה וגליתם מתוכה, אבל לעתיד לבוא אני בונה אותה ואיני הורס אותה לעולם"  


ועוד אחד- מדרש תנחומא שופטים ט:

"'והשלישית יוותר בה'- שאין מתישבין בארצם אלא בגאולה שלישית, גאולה ראשונה זו גאולת מצרים, גאולה שניה זו גאולת עזרא, השלישית אין לה הפסק"  


ויש עוד כ"כ הרבה.... אם את רוצה הפניות איפה לחפש בשמחה

מדרש תנחומא זה מאוחר, זה אמוראיםאני10

כתבתי שיש את זה במדרשים..

מקורות התכוונתי נביאים כתובים. שם מדברים על בית שני.

ואפילו המקור הראשון שהבאת לא מוכיח.. לעתיד לבוא יכול להיות גם בבית רביעי או חמישי או חמש-עשרה...

מדרשים זה דעות ואמרות, לכל מדרש יש מדרש הפוך.. זה לא משהו פסוק או חד משמעי.

עונה גם לך וגם ל @אולי בקרוב

מה את חושבת שהולך לקרות?לב אוהב

(אגב מאמינה שיש גם מקורות מנביאים כתובים, למרות שבטח שאפשר לסמוך על מדרשים, וגמרות)

תהיה שואה? הרג המונים? שלטון של ערבים והגליית יהודים למדינות אחרות?

מיטוט המדינה?

מה הולך לקרות אני באמת מנסה להבין כדי להבין איך חו"ל קשור לתחושת ביטחון עתידית,

כמובן שאני מתכוונת במושגים של גאולה קרובה, לא נשאר עוד הרבה שנים לפי הספירה... 

אני לא רואה עתידות, אין לי מושג. אבל אם את שואלתאני10

ממה אני חוששת, אז לא יודעת נגיד טבח המוני שכולל אונס רצח בעינויים ולקיחת שבויים יכול להיות תרחיש שמסוגל להתקיים.

וכן זה יכול לקרות שוב, וזה יכול לקרות יותר גרוע וזה יכול לקרות בכמה חזיתות (דרום, צפון, יוש) מה שגם יהפוך את האסון לגדול יותר מלכתחילה אבל גם ימנע מכוחות להתמקד בהגעה לאזור אחד (ומן הסתם פחות אנשים בכלל יהיו זמינים להילחם) אז זה יקרה עוד יותר גדול.


ויכולים לקרות גם דברים אחרים. אני לא חוזה את העתיד. אבל אני חושבת שתרחישים נוראיים מסוגלים לקרות. וכן, אני מאמינה שמדינת ישראל יכולה להתמוטט, שעלולה להיות פה פצצת אטום. סליחה על כל תרחישי הזעם אני לא אומרת שאני חושבת שבהכרח משהו מכל זה יקרה וכמובן אני מקווה שאף אחד מהם, אני רק אומרת - לא מצליחה להבין את הביטחון שיהיה בסדר.

כאילו, זה גם מה שאמרו על הדרום לפני שנה וחצי.

כולם ידעו שעזה זה קן צרעות אבל אף אחד לא דמיין חצי ממה שקרה באמת..


איך חול קשור? הרבה יותר בטוח ליהודים עובדתית. תספרי הרוגים.... אפילו באזורים דתיים או חרדיים. קשה יותר להרוג קהילות שלמות בהפתעה, אפשר וקל יותר לברוח.


אני לא אומרת שחול זה מקום מושלם. אני מאמינה שלצערי הרב נולדנו עם מקל נדודים ביד. אני לא חושבת שיש מקום בטוח ליהודים אבל למיטב ידיעתי התקופה הכי ארוכה בהסטוריה שהיה ליהודים שקט ארכה 40 שנה. אז הייתי רוצה לגור במקום שמאפשר את הנדידה הזו בקלות יותר.

זה באמת עצוב, זה לא קל או שמח, אבל אני לא הייתי רוצה להרגיש שחיכיתי יותר מדי וגזרתי חס ושלום אסון על המשפחה שלי.


ולגבי המקור שהבאת מישעיהו - נחמד... אבל זה לא אומר כלום לגבי בית שלישי. כלומר שוב יכול להיות שזה מתייחס לאיזשהו ניצחון שהיה לעם ישראל בעבר ויכול להיות שזה מדבר על עוד 200 שנה. זה לא נותן לי תחושת ביטחון באיזשהו אופן לגבי החיים שלי כאן ועכשיו 

אוקי ואז מה? מה הלאה, מה השלב הבא?לב אוהב

מה יהיה עם עמ"י בחו"ל או בארץ ישראל?

לאן פנינו הולכות מה שנקרא,

לא צריך להיות חוזה עתידות, צריך להרגיש את התקופה בתוספת קצת השראה ממקורות,

הנשמה שלך יודעת  תהיי בטוחה,

כרגע בטוח כביכול בחו"ל, כי כרגע העניין לא איתם, העניין כרגע הוא בירורים בארץ הקודש,

מה יקרה בבירור הזה, לא בטוח, אבל נכון צודקת, הכל יכול לקרות, 

אבל חכי גם בחו"ל יהיו דברים, לא נבואות ודברי זעם, פשוט מתוך הגיון והתבוננות, חו"ל כרגע יושבת על חבית נפץ מבחינה ארצית ומבחינה רוחנית לא נראה שנשאר לה עוד הרבה...

למה עדיין אפשר להיות בביטחון? כי בירור נועד להחזיר בתשובה, לתקן, ואם אנחנו בתיקון ובתשובה אין ממה לפחד,

אני לא פוחדת אם אני בתכלית וביעוד שלי... 

 

וככל שמסתכלים בראיה רחבה על העתיד, 

צריך להבין מה רצון ה' ומה התכלית,

אם לא נבין מה התכלית אז באמת מה המטרה של כל הסיפור שקורה כאן

ושהולך לקרות כאן

אם הכל סתמי ורנדומלי, אז אין עניין בארץ ישראל אף פעם, ואין עניין להשאר כאן, ויש אולי עניין להיות בטוחים לשנה שנתיים שלוש בחו"ל

אבל אם יש תכלית, ויש עניין, ויש מהלך גאולי, שהוא אכן במציאות יכול להראות מפחיד מצד אחד ומצד שני יכול להיות ניסי ומופלא

אז בטח להשאר כאן בעוז ותעצומות ושמחה גדולה בציפיה לגאולה השלימה בקרוב ממש בלי פחד כלל וכלל ורק להאמין בקב"ה ולחזור בתשובה

חול זה לא מקום אחדאני10

אם מקום אחד יתפוצץ אנשים יעברו למקום אחר. זה מה שיהודים עושים כבר אלפי שנים.

אנחנו באמת תלמידי הרשר מהבחינה הזאת, אני לא רואה בהכרח עדיפות לגור פה ולא במקום אחר..

אבל בכנות אני שמחה בשבילך על התחושות שלך

נכוןלב אוהב

אבל מבחינת אומות העולם, חו"ל זה כאילו המקום שלהם, כרגע לפחות...

את באמת רוצה להמשיך את מה שהיה עד עכשיו? נדודים? 

לא חושבת שזה התקופה הנוכחית, כאילו לפי המציאות בשטח ולפי ה"תחזיות" הכיוון הוא עתיד טוב יותר

רק שאולי יגיע בצירים כואבים או לידה יותר קלה, תלוי בנו

אבל אם תרגישי יותר בטוב ובביטחון בחו"ל, אז אוקי... תמיד באמת אפשר לעבור לחו"ל יש שם מקומות מסוימים עם אחלה תנאים

 

ותודה  

זה לא ענין של רצון מבחינתיאני10

לאורך 2000 שנה אנשים לא רצו לנדוד אבל זה מה שהיה, זו היתה האפשרות. המקומות שהם גרו בהם לא חדלו להתקיים אבל זה נהיה לא אפשרי מבחינת הביטחון שלהם, ברמות שונות. לא תמיד עברו כי גורשו או נרצחו. גם "סתם" חוסר ביטחון אישי קיצוני היה סיבה הרבה פעמים.

ואני לא רואה את ההבדל..

יהיה טוב בעתיד? מעולה אז בעתיד אני אבוא. אבל לא מרגישה שמותר לי כאמא להקריב את הביטחון של הילדים שלי עבור משהו  מעורפל שמי יודע אם יקרה.. העובדה שאני בשבועות שאחרי הטבח פחדתי לעצום עיניים כי פחדתי שאפתח אותם ואראה מולי מחבל, העובדה שאני מרגישה שאנחנו לא בטוחים פה ושאנשים צריכים לשאת נשק כדי להגן על עצמם היא בעיניי בדיוק אותו דגל אדום שהרימו יהודים שהחליטו לנדוד בעבר.

גם אז תמיד היו אלה שאמרו שיהיה טוב יותר ואין מה לעזוב. לפעמים הם צדקו ולפעמים לא.. 

את לא רואהתקומה
הבדל בין כל מקום לבין ארץ ישראל?
התשובה הקצרה היא לאאני10

אין הרבה איך לייפות את זה.

התשובה הארוכה כמובן מורכבת יותר, אבל זה טכני.

כלומר זו השפה שלי והתרבות שלי והמשפחה שלי פה וזה מה שאני מכירה, והגירה זה תהליך מאד מאד קשה.

ואם אעבור מפה כנראה לנצח ארגיש זרה. לא אעבור בשבילי, אלא בשביל הילדים, שתהיה להם הזדמנות להרגיש בבית במקום אחר.

אבל ברור לי שאם המשפחה שלי (הורים אחים וכו) קמה מחר בבוקר ומחליטה להגר אני כנראה אלך איתם בלי לחשוב פעמיים.

אם את לא תשתלביצוףלבוב

גם ילדים לא ישתלבו בקלות.

מה זה להיות בבית? להשתלב בקהילה ספציפית? לאהוב אמריקה? להילחם עליה? מה תהיה זהות שלהם? יהודי או אמיריקאי? ומי מבטיח שהם יישארו בקהילה שלך? אולי הם יבחרו במשהו אחר?

ואם עולם ישתנה , וגם שם יהיה גיוס חובה ? כמו בימי מלחמת וייטנאם?

בגדול ציפיה הטבעית והפשוטה מהמהגר היא להשתלב. להיכנס לאתוס מקומי, להיות חלק. אחרת נוצר אנטגוניזם. 

אשתלבאני10

זה לא אומר שארגיש שזו המולדת שלי.

גם הרבה עולים חדשים סביבי מתקשים עם המנטליות והשפה והתרבות פה, זה לא אומר שלא משתלבים. והילדים שלהם ישראלים לכל דבר, עם זהות מורכבת, של עוד לאום נוסף בהתאם לארץ המוצא

לא נכוןחילזון 123

גם אם חלק מהם מתקשים עם השפה והמנטליות

ברור שהם מרגישים שזו המולדת שלהם.


מי שלא מרגיש שזו המולדת שלו הוא זה שבאמת מתקשה להשתלב

אני אומרת מה אני רואה סביביאני10

יש כאלה שמרגישים שזו המולדת שלהם ויש כאלה שלא...

הם עלו מציונות, מרגישים שייכות, אבל בסוף לא סתם נכתבו שירים כמו אני חולם בספרדית. 

קראת ספר של אמא נמרה?צוףלבוב

של סופרת סינית אמריקאית. יש שם קטע שבו היא לקחה את הבנות שלה לביקור שורשים לסין . ובנות שלה אמרו לה שהן כבר לא קשורות לסין. אפילו שהן מדברות את השפה.

בסופו של דבר יש רק מולדת אחת .

אתה לא יכול לשבת על שתי כסאות. לא יכול לעבור כל הזמן. ולא יכול לדעת מה יקרה מחר. כמו שיהודים התחילו לפחד משואה לא לפניה אלא אחריה. האם היה בזה תועלת? לא.

בשלב שכן יהיה רלוונטי עוד פעם לא יפחדו כי יעבור יותר מדי זמן

לא מסכימה איתךאני10

אני חושבת שזה מאד תלוי איך מגדלים את הילדים.

תמיד יש קיצון לכאן או לכאן, ילדים שמרגישים קשר למקום שמעולם לא היו בו וילדים שמרגישים זרות למקום שחונכו לקשר איתו.

אבל סהכ יש קורלציה בין החינוך לתחושה של הילד. ברור שאם היא גידלה ילדה אמריקאית לכל דבר אז זו תהיה התוצאה.

אני חיה בסביבה עם הרבה עולים, יש לי משפחה בחול, חלקם ירדו, חלקם חיים שם מאז ומתמיד.

וכן, מי שמחנך יותר על בסיס קשר עם הארץ רואים את זה גם ביחס של הילדים גם אלה שבחיים לא גרו כאן.

עדיין יש לי משפחה פה, גם אם נעבור מחר ולא נבוא לבקר בחיים, שזה ממש לא המצב, עדיין נהיה בקשר והילדים יכירו וזה יהיה חלק מהחיים שלהם.

ויש כמובן עוד גורם אחד נוסף שאסור לשכוח אותולב אוהב

מעבר לגורמים של חינוך ותחושת השתייכות למולדת בגלל סיבות רגילות

יש כמובן את הקשר הרוחני שיש לכל יהודי לארץ ישראל, הקשר הזה קיים אצל כולם

זה שהוא קשר רוחני לא אומר שצריך לזלזל בו, או לחשוב שאם הוא לא מורגש אז הוא לא קיים.

יש יהודים שעשו עליה לארץ וחווים קשיים בהתאקלמות וזה נורמלי לגמרי,

והם גם יכולים להרגיש שהם לא כל כך קשורים למנטליות, לסוג האנשים וכו', גם טבעי ונורמלי

אבל תחושת שייכות לארץ ישראל חייב להמצא בהם, ואם לא נמצא אפשר לעורר את ההימצאות שלו בדרכים רוחניות (אם רוצים, כמובן לא חייב)

 

ורק העניין הזה שונה מתחושת שייכות למולדת/ארץ/מדינה זרה, לא תהיה שום שייכות רוחנית לארץ זרה,

אפשר יהיה להתחבר באופן חיצוני או חומרי לסגנון, לאנשים, לתרבות, לשפה, חד משמעית 

אבל רוחנית, לא יהיה, לא קיים. 

 

מבחינתי לעבור לחו"ל זה כמו להתחתן עם זקן עשיר כדי להנות מהכסף שלו, בלי שום אהבה ורגש

זה חו"ל מבחינתי. יכולה להיות נפלאה, אפילו יפה מבחינת נופים, טבע וכו'

אבל מבחינת חיבור ורגש, נאדה, אולי רק חיבור חיצוני... יש אנשים שזה לא מפריע להם אז אוקי .

 

ואגב, אני לא מבקרת אותך כן? אני באמת חושבת שאם את מרגישה צורך לנפש שלך ולילדים שלך לעבור לחו"ל

כדי להרגיש בטוחה, אז אוקי לגמרי שיקול, זה בסדר גמור... 

אבל כשהם יסיימו בית ספרצוףלבובאחרונה

הם ילכו ללמוד באוניברסיטה מקומית, אולי יגורו במעונות סטודנטים . בשלב הזה בן אדם יכול לבחון כל הדברים מחדש.

מקור שאולי עונה מעט מנביאיםלב אוהב

מדבר על לעתיד לבוא 

(בספריא יש מקורות לפי נושאים, את יכולה לראות שם מאוד מעניין)

 

קִרְב֤וּ גוֹיִם֙ לִשְׁמֹ֔עַ וּלְאֻמִּ֖ים הַקְשִׁ֑יבוּ תִּשְׁמַ֤ע הָאָ֙רֶץ֙ וּמְלֹאָ֔הּ תֵּבֵ֖ל וְכׇל־צֶאֱצָאֶֽיהָ׃ כִּ֣י קֶ֤צֶף לַֽיהֹוָה֙ עַל־כׇּל־הַגּוֹיִ֔ם וְחֵמָ֖ה עַל־כׇּל־צְבָאָ֑ם הֶחֱרִימָ֖ם נְתָנָ֥ם לַטָּֽבַח׃ וְחַלְלֵיהֶ֣ם יֻשְׁלָ֔כוּ וּפִגְרֵיהֶ֖ם יַעֲלֶ֣ה בׇאְשָׁ֑ם וְנָמַ֥סּוּ הָרִ֖ים מִדָּמָֽם׃ וְנָמַ֙קּוּ֙ כׇּל־צְבָ֣א הַשָּׁמַ֔יִם וְנָגֹ֥לּוּ כַסֵּ֖פֶר הַשָּׁמָ֑יִם וְכׇל־צְבָאָ֣ם יִבּ֔וֹל כִּנְבֹ֤ל עָלֶה֙ מִגֶּ֔פֶן וּכְנֹבֶ֖לֶת מִתְּאֵנָֽה׃ כִּֽי־רִוְּתָ֥ה בַשָּׁמַ֖יִם חַרְבִּ֑י הִנֵּה֙ עַל־אֱד֣וֹם תֵּרֵ֔ד וְעַל־עַ֥ם חֶרְמִ֖י לְמִשְׁפָּֽט׃…

 

ישעיהו ל"ד

יש מלחמה עכשיו אבל זה יעבורים...

יהיה מה שיהיה, זו הארץ שלנו וה' באמת שומר עלינו...

הגלות הסתיימה, אין לנו מה לחפש בחו"ל.

דווקא אנחנו חשבנו לנסוע לחו"ל לבקר ויותר מפחיד אותי להיתקל בסיטואציות אנטישמיות עם הילדים... ומה פתאום להגיד להם שצריך להסתיר את הכיפה, אחרי שאני מעודדת אותם לשים כל הזמן. ואיך אמורים לתרץ את זה בכלל.

מה שמוריד אותיבשורות משמחות

מהרעיון הזה

שאני מזכירה לעצמי שבארץ הרבה יותר בטוח מלהיות בחו'ל

תשמור אותי מאוהבי משונאי אשמר בעצמי.. בחו'ל יש חלום ששם יהיה יותר טוב בגלל ששקט, ודווקא שם לא תדעי מתי הדברים יתחילו להתנפץ

פה את כבר יודעת מפחיד אבל יש גם הגנה ויש מודעות לא הרמטית אבל באותה מידה אני יכולה להגיד לך תעשי מעבר דירה בתוך הארץ למקום יחסית שקט

אני מבינה את הפחד.באתי מפעם

מי שחי לפי הגיון נורמאלי - באמת הגיוני לרצות לקחת את הרגליים וללכת.

אבל אני חיה חיים של אמונה,

לא חיים של מקריות.

מאמינה באמונה שלמה שמה שצריך לקרות קורה,

מי שצריך להילקח - נלקח.

מי שצריך לחיות - יחיה גם אם הסיכוי הסטטיסטי לא ריאלי.

וגם אני מאמינה שעם כל הקושי והצער ותהומות הכאב, אנחנו נמצאים במהלכים אלוקיים שמובילים אותנו לגאולה שלמה. בע''ה בקרוב. 

אז בואי נשאל למה אנחנו פהשוקולד פרה.

כי אם אנחנו פה כשבטוח וטוב, ויוקר המחייה לא מאמיר,

אז זה אומר שאנחנו פה כי נוח..

אבל אם אנחנו פה גם כשקשה, זה אומר שיש פה משהו שהוא מעבר לנוחות שלנו/ לחיים הפרטיים שלנו.


אני מאוד מאמינה שזו ארץ אבותנו, ושכל מה שקורה לנו זה בהשגחה עליונה.

האם זה לא מפחיד אותי כל מה שהולך כאן בארץ, ובפרט פיגועי הירי בכבישים, והדריסות המכוונות בכבישים? מאווודדד מפחיד אותי.


איך חיים עם זה?

חיים.

נזכרים בראשוני המתיישבים, שיחד עם הפחד מהפלסטינים, גם לא היה פה שום תשתיות, שום שירותים קרובים לאזרח, שןם דבר מעבר לקיום בסיסי.

והם עמדו בזה בגבורה.

גם אנחנו צריכים לגלות מידה מסוימת של גבורה.

כל אחת מהמקום שלה.

אם זה בגבורה של לשלוח את הבעל למלחמה,

ואם זה בגבורה של להמשיך לחיות, ולהתעקש לחיות דווקא במקומות מסוכנים

ואם זה בגבורה של להחליט שלמרות הכל אני כאן. גם אם נורא מפתה אותי לנסוע לחול.


סבא וסבתא שלי עלו לפה*סמיילית*

תוך כדי סיכון חייהם ופרנסתם. כנ״ל מהצד של בעלי שם בכלל יש סיפור עליה ניסי ומפרך. איך אני יכולה לעשות את ההפך ולרדת מהארץ אחרי שהם הקריבו כ״כ הרבה כדי להיות פה??

 

וכמו שאמרו מעליי - אני לא מנותקת ומבינה לגמרי על מה את מדברת, ובכל זאת עדיין מאמינה שזה המקום הכי טוב ליהודים.

בדיוקYaelL
גם אצלי, סבא וסבא שלי עלו, ההורים שלי עלו. גם עכשיו ברור להם שהם נשארים פה. אז מה פתאום שאני אחזור למקום ממנו הם באו?? לא יעלה על הדעת דבר כזה.
האמת שבשורש זה קשור לשאלה מה המשמעות של החייםאתחלתא דהריונא

מבחינת התורה לא באנו כדי לחיות חיי נוחות קלות ו'הכל היה קל נח ורגוע

באנו לפה לעולם בשליחות

מבחינה פרטית- בשליחות עבור הנשמה שלי

מבחינה כללית-אנחנו חלק מעם ישראל וככאלה יש לנו תפקיד- להנכיח בעולם נוכחות אלוקי ,להוות סמל ומקור השפעה לש טוב ואלוקות ותיקון לכל העולם. המקום היחיד שהוא כלי לשליחות הזאת זה ארץ ישראל..

כל כך הרבה כתוב על זה..

ארץ אשר עיני אלוקיך בה מראישת השנה ועד אחרית הנשה .

כל הדר בישראל דומה כמי שיש לו אלוה ומי ש..

וכו וכו


כל הציפיה לגאולה היא עבור המימוש הזה של השליחות שלנו לחיות בארץ שלנו עם בית מקדש ומקום להשראת שכינה

אין לזה תחליף


נכון הז מפחיד לפעמים לגור פה

ואני גרתי  פעם גם ביו''ש במקום מאוד פעיל א ז מכירה מקרוב..


ועדיין

אם הז ברור לי

אז להיות בחו''ל הז ממ ש להתכחש למי שאני

זה לחיות אולי בנחת

אבל סתם ללא תכלית

מבחינתי זה יותר גרוע מלמות

לחיות סתם

וזה גם כניעה

ובעיני הז בודאי הפך מרצון ה'.

זה גם מה שהטרור מנסה- להפחיד

ואני לא מעוניינת לתת להם לנצח


כשבא לי פחד

אני מזכירה לעצמי

שטוב הוא דבר נצחי.

הטוב ישאר לנצח.

הרע הוא תמיד זמני. הרע יחלוף.

ואני שומרת על עצמי קשורה לטוב.

אין לי דרך לשלוט בנסיונות שה' מביא לי

ומתפללת שלא יאתגר אותי חו''ש


אני מבינה ממממש את הפחד

אני מכירה אותו מקרוב גם לי הנשה היתה תחושה שהקרקע נמשטת מתחת לרגליים ושבא לי רק לברוח ולחזור כשהכל יגמר

אני ממממש מבינה


אבל

המשחה והמילוי בחיים מגיעות מנאמנות לשליחות שלנו ותנועה לקראתו ולא מבריחה וכניעה

בחוויה שלי מפחד אי אפשר לברוח

אז אולי יעלם הפחד

אבל תחליף אותו הריקנות.והזרות.


בנות שלי יום אחד חזרו מהגן עם השיר:אם_שמחה_הללויה

"רבי מלובביץ' הבטיח לכולם בארץ ישראל הכי בטוח בעולם, כל מה שעשיתי, עשיתי בשבילכם, זה הזמן לרקוד, הגיע זמן גאולתכם". חיזקו אותי.

מבינה את הפחד, אבל *לי" מרגיש הכי בטוח ליהודים לחיות כאן. מרגישה שיש כאן השגחה.

נקודה נוספתשירה מירושלים

בחול את לא יודעת מי האויבים שלך, בארץ כן. בארץ זה מאוד ברור.

שם, כל גוי יכול להיות שונא ישראל  גדול וגם אוהב ישראל גדול, ואת לא יכולה לדעת לפי המראה. הם גם עלולים לחייך אלייך חיוך מתוק אבל לשנוא אותך.

את דיברת על ארצות הברית, אז אמנם לא היה אירוע אנטישמי משמעותי לאחרונה, אבל יש ויש. ויש אירועים אנטישמיים שאת לא שומעת עליהם כי זה לא מגיע לחדשות כי לא היו נפגעים, אבל אני כן שומעת עליהם מאנשים שמכירה מקרוב וגרים שם.

אני יודעת על יהודים שקנו נשק ומוציאים רשיון לשאת אותו, גם במרכזים יהודיים רגועים. בעיני, משהו שם מבעבע מתחת לפני השטח והם מידי רגועים..

בתור רילוקיישניתנעמי28

המצב באמת הרבה יותר רגוע פה.

ממש שלווה שקשה להכיל לפעמים את הניגוד אל מול המצב בארץ.


הילדים לא יודעים מה זה אזעקות, החדשות משעממות, הכל נשמע להם רחוק כמו עוד סיפור על המן הרשע או פרעה.


וגם עם כל האנטישמיות שצצה פה ושם, עדיין, מספר היהודים שנהרגו בארץ בעשרות השנים האחרונות הוא הרבה יותר גבוה משאר העולם.

הבעיה שהמצב הולך ומחמיר ואני לא בטוחה שבשנים הקרובות ימשיך להיות בטוח יותר.


עם ההגירה והילודה עד סוף המאה הזאת הולך להיות רוב מוסלמי בהמון חלקים באירופה.

היום שהם יגיעו לשלטון לא רחוק, לא רק באירופה גם מדינות מסוימות בארה״ב קנדה ועוד..


אז אולי את הגל הזה ׳בטוח׳ יותר לעבור בחו״ל אבל לטווח הארוך אני לא בטוחה בכלל.

אנחנו עשינו את זהתהילנה

לפני כמה חודשים

אין לי כוח לפרט, וגם חוששת מאאוטינג אבל אם את מנקה את כל הרעש ומסתכלת על העובדות כמות שהן, בלי דמגוגיות אז זה מה שיש לי לומר:

אם השיקול הוא אנטישמיות- ברור שיש גם בחו"ל, אבל מאז הקמת המדינה מדינת ישראל היא המדינה היחידה בעולם שבה נרצחים יהודים על בסיס יומיומי לכן זה מגוחך להשוות אנטישמיות בחו"ל למה שקורה בארץ. להגיד שהיום בישראל יותר בטוח ממקומות אחרים זו סתם תעמולה.


לגבי שיקולים כלכליים- ישראל היא המדינה עם יוקר המחיה הגבוה בעולם (ביחס למשכורת ממוצעת) ולכן ברור שכלכלית זה צעד חכם.


כל השיקולים הרוחניים/ הרגשיים- זו כבר החלטה שלכם שקשורה לאמונה שלכם ולתפיסת העולם, מה שאנשים אחרים חושבים פשוט לא רלוונטי.

להגר זה מאוד מאוד קשה! כל מי שאומר לך אחרת פשוט לא עשה את זה... אבל אין מה להשוות את איכות החיים.


לנו אישית הפריע מאוד מעבר לאיום הבטחוני האיום החברתי, השסע הנורא בין חלקי החברה והמגזרים השונים + יוקר המחיה המטורף והעובדה שכדי לגדל ילדים בצורה סבירה חייבים 2 משכורות + לשלוח ילדים למעונות וצהרונים. לי זה לא מתאים.  


אני באופן אישי מאמינה שהתפקיד שלי הוא לתת לילדים שלי את העתיד הכי טוב מבחינה גשמית ורוחנית וכרגע לצערי הרב מאוד מאוד בארץ זה לא מתאפשר. אבל זו הדעה שלי, עם תפיסת העולם שלי. יש אנשים רבים שיתעדפו דברים אחרים וזה בסדר גמור, בסוף הכל בחיים זה שאלה של סדר עדיפויות ואיזה מחירים את מוכנה לשלם ובשביל מה...


שאלה אמיתית - העלות באמת יותר זולה?מרגול

גם כשאת מחשבת בפנים את המחיר של מוסדות חינוך יהודיים + ביטוחי בריאות וכו?

(לא חייבת לפרט איפה את גרה, נניח באירופה הבריאות להבנתי לא יקרה למי שאזרח, אבל בארה״ב מאוד יקר… אבל חינוך יהודי להבנתי יקר מאוד בכל העולם)


אגב אם בחרתם לשלוח לחינוך לא יהודי גם לגיטימי, אבל בעיניי גם לזה יש מחיר… (לא כלכלי, אבל רוחני-חברתי-אידיאולוגי)

למי שעובד הביטוח לא יקר גם לא בארה"בתהילנה

לגבי מוסדות חינוך- אנחנו משפחה צעירה, אבל בעיקרון הרילוקיישן יאפשר לנו חינוך ביתי שזה היה חלק מהשיקול (מה שבארץ יכולנו רק לחלום עליו)

מוסדות חינוך- אם את מספיק "ענייה" יש לך סבסוד, (גם באירופה וגם בארה"ב)

ואם את מרוויחה טוב זאת הוצאה רצינית אבל בפורפורציה למה שמוציאים פה בארץ זה עדיין הרבה יותר הגיוני

שאר ההוצאות המשמעותיות- כולל אוכל כשר, בפער הרבה הרבה יותר זול 

מעניין מאוד. החכמתי. תודה!מרגול
מעניין אותן באמתדיאט ספרייט

את כותבת על האיום החברתי, על השסע בחברה. זה כואב לך כי אכפת לך.

כי זה העם שלך.

במקום אליו עברת? האם אי פעם תהיי שייכת?

אם יהיה שם שסע חברתי? האם זה יפריע לך בכלל?


יש לי לפעמים מחשבות על לעבור, בעיקר מסיבות כלכליות. אבל אני שואלת את עצמי איך ארגיש שם חברתית. אשמח לשמוע תגובתך. 

גילוי נאות - אין לי ילדים עדיין (וזה רלוונטי!)מרגול
זה רלוונטי כי אני חושבת שכאמא, כשאת עם אחריות עצומה גם על חיי הילדים שלך - הכל יותר מפחיד.


בתור עצמי - לא באמת חשבתי על רילוקיישן. כאקדמאית ייתכן שאגור בחול (כנראה ארה״ב) מספר מצומצם של שנים לצורך התפתחות מקצועית, אבל זו מחשבה שהייתה קיימת באותה מידה גם לפני המלחמה וללא קשר למצב הביטחוני. ועם כוונה מאוד ברורה לחזור. ולהגביל מראש את פרק הזמן.


האם אני מרגישה בטוחה פה בארץ? לא מאוד. אבל וואלה גם בחול לא מרגישה בטוחה (נוסעת מדי פעם לטיולים וכו, במדינות מערביות בלבד, כאלו שישראלים מהגרים אליהן). אולי זה כי פה אני יותר מכירה ורגילה לזה. אבל שמעי.. בגדול פשוט לא רואה את עצמי עוזבת את הארץ בגלל שהיא הבית שלי. ובגלל שכל המשפחה שלי פה. וכל החברים. ומקצועית במצבי הנוכחי ברור שעדיף לי להיות פה… קיצר יש הרבה שיקולים.


מה שכן - אם אתם גרים ביוש/לצד הגבולות - חד משמעית הייתי עוברת למקום יותר בטוח (ערים מרכזיות וכו). 

לעבור לחו"ל בגלל פחדתהילנה

זה נראה לי אף פעם לא נכון. אני אישית לא מאמינה שנכון לתת לפחד לנהל אותנו באף הקשר, בטח לא בהקשר של החלטות כל כך חשובות כמו ארץ מגורים.

אני חושבת שהחלטות משמעותיות מהסוג הזה צריכות להתקבל מתוך מכלול שיקולים- מה את מרוויחה לעומת מה את מפסידה בכל אחת מהאופציות. לקח לנו יותר משנה לקבל את ההחלטה שהיא הכי נכונה בשבילנו כרגע. וכן, הבריאות הנפשית שמרוויחים כתוצאה מהמרחק מהמלחמה והפיגועים היא בהחלט שיקול אבל ממש לא שיקול יחיד.

לנו אישית אין כמעט תמיכה מהמשפחה. ככה שהסעיף משפחה לא היה באמת שיקול (כולם כל כך טרודים במרוץ החיים שלהם שאין פניות לאף דבר אחר) , וכנ"ל חברה.

את הצבת כמה שיקולים משמעותיים נוספים כמו קריירה ותחושת הבית. מה שחשוב זה שתשבי עם עצמך ותקבלי החלטה מה הדברים שהכי חשובים לך. בסוף זה משהו מאוד אינדיבידואלי, לא חושבת שיש פה בכלל מה להשוות בין נשים בסיטואציות שונות 

מסכימה מאוד, תודה❤️מרגול
וברור שאי אפשר להחיל את השיקולים שלי על מישהי אחרת… כל אחת ומה שמשמעותי ורלוונטי לה (ולמשפחה הגרעינית שלה).


כן בחרתי להעלות את השיקולים שלי, כי לפעמים הפחד מטשטש דברים אחרים… מי שזה נוגע בה - שתעשה את השיקולים שלה בהתאם, מי שזה לא בשבילה - שתמשיך בחייה בנחת… כמובן שזו התחושה הסובייקטיבית שלי, ולא איזה חוקים ברורים שאמורים להשפיע על כל אחת…

הפותחת - לצערי לא השתכנעתיאנונימית בהו"ל

אחרי כל המילים הטובות, עדיין קשה לי עם הרעיון של לגדול במקום בו בכל רגע אחד מאיתנו יכול למות. אני לא גרה ביו''ש, גם לא בקרבה לגבולות ועדיין היה בעיר שלנו פיגוע לא מזמן.

לא מעוניינת לגור בארץ כזאת.

תודה לכן על המענה. הלוואי ויום אחד ארגיש בתוך הלב פנימה את התחושות הטובות שיש לכן עם המגורים כאן.

כרגע אני פשוט לא מרגישה את זה. 

האמת נשמע לי הרבה יותר מפחידרקלתשוהנ

להפנות גב למהלך של ההיסטוריה

לצאת מבחירה מהזרם של החיים

את לא מרגישה שפה בארץ הזאת עם העם הזה יש חיים אמיתיים, כאלה שכל העולם צמא אליהם?

איזה פחד להיות מאלה שרצו מבחירה להישאר במצרים, ולא להיגאל, ולא להיות חלק פעיל ולא חלק סביל...


זה לא מפחיד אותך יותר?


אני לא סתם כותבת אני לא מנסה לצאת עלייך, אני ממש כל היום חושבת על השאלה הזאת והיא מטלטלת אותי.

אולי זה קשור לבית שגדלתי בו, אבל הדברים כתובים וידועים לכולנו...

הסיכוי למות בפיגועoo

הוא עשירית מלמות בתאונה

(מהנתונים של 2024)

הסיבה שהוא יותר מטריד אותך

כי זהו מהותו של טרור

הפחדה

כדאי להכיר את הנתונים

ולא לאפשר לקמצוץ ההצלחות שלהם לשבש לך את החיים

אני לא הפותחת, אבל אני יכולה להגיד על עצמיכמהה ליותר

שהפחד לחיות פה, הוא לא רק מהפיגועים. 
אלא בעיקר מהבילתי נודע.
מהידיעה שאנחנו מדינה קטנה, שמוקפת מכל הכיוונים באויבים שרק מחכים ליראות אותנו מתים.
ולא רק מבחוץ אלא גם מבפנים, ביוש ברשות הפלסטינית במיזרח ירושלים.
ויש תמיד את הפחד המרחף הזה - של מה יקרה אם הם כולם יתאחדו מולינו.
זה תחושה כאילו אנחנו חיים פה על זמן שאול, שהולך וניגמר, ואף אחד לא יודע מתי ואיך יקרה משהו והכל יתפוצץ.
אני לא קוראת הרבה חדשות אבל פתחתי לפני כמה ימים וראיתי כתבה על זה שאנחנו בנקודת רתיחה ביוש, ושיש חשש מ-7 באוקטובר נוסף מהכיוון הזה, ואז אני קוראת גם על החותים שעורכים אימונים שמדמים השתלטות על ערים בישראל, ואנשים שמדווחים על אימונים של ירדן קרוב לגבול וזה פשוט מכה בי כמה כל יום נוסף שאנחנו חיים פה, בלי שכולם מרימים עלינו ראש ופוגעים בנו - זה נס.

בכל מדינה בחול - אולי יש חשש מאנטישמיות, אבל אני לא חושבת שיש עוד מדינה, שיש כל כך הרבה מדינות ואירגוני טירור שרוצים ו*מתאמנים* בפועל רק להכחיד אותה.

סליחה על הבוטות אבל נראלי שאת חיה בסרט..אולי בקרוב

למה את חושבת שאם תגורי בהולנד לא יכלו פתאום בהפתעה לקום עליך כל ההולנדים? כל האמריקאיים/קנדים/שווצרים/אנארף מי?!? הם לא צריכים להתאמן על לכבוש ערים כי הם צריכים 'רק'כמה בתים/בבית כנסת/מוסד חינוכי יהודי או אפילו סתם לפצוע אותכם ברחוב.. הם כבר לידכם, הם לא צריכים להיכנס לעיר יהודית..

סליחה, אני ממש לא רואה איך בהיבט הזה יותר רגוע בחו"ל.. נראלי עוד יותר לא וודאי שם ואת לא יודעת מאיפה זה יבוא אליך..

סליחה אם כתבתי בוטא מידי או תקיף מידי..

את בסדר גמור לא בוטאכמהה ליותר

בכל מקום יכול להיות מיקרים נקודתיים של אנטישמיות שבהם גם ימותו יהודים, ועל פי הדוגמא - יכול להיות שיום יבוא וכל תושבי הולנד יקומו נגד היהודים  ועדיין אני לא רואה את כל ההולנדים מתאמנים ומתחמשים על מנת להרוג יהודים. אני גם לא רואה שהמדינות שמסובבות את הולנד, רואות להם למטרה להרוג את כל יהודי הולנד.
אז בשאר המדינות יש חשש ש*אולי* כולם יקומו נגד היהודים. ובשישראל, זה לא חשש, אלא מה שקורה בפועל.
ואני חושבת שיש לנו אשליה שהחיים פה בסדר, רק בגלל הניסים שיש פה.

הבלתי נודעoo

הוא רחב

לפני שפרצה פה המלחמה תהייתי איזה כאוס יכול לבוא פה אחרי הקורונה , חשבתי על רעידת אדמה או צונאמי.


החיים מלאים בדברים שאינם נותנים וודאות, בכל מקום בעולם יכולה להתרחש קטסטרופה בכל רגע אפשרי.


הסיכוי לחוות אסון גדול הוא מזערי לעומת לסיכוי להרוס את החיים בפחד אינסופי


אחרי שחוויתי חרדה הבנתי עד כמה הרסני הפחד וכמה חבל לבזבז את החיים עליו

הסיבה לפחד לא משנה אלא המקום שנותנים לו

בכל מקוםטרמפולינה

יש פחת מהבלתי נודע,

אף.אחד לא יודע עתחדות מה יקרה בכל מדינה!!


לפי המקורות הבלתי נודע בחו"ל הרבה יותר מפחידלב אוהב

מהבלתי נודע בארץ

מסכימה איתך שבראיה ארצית, נקודתית, חו"ל נראה רגוע יותר ולכאורה פחות תחושת איום 

כאן כולם מסביבנו רוצים בהשמדה שלנו

שם, אתה פשוט נבלע בין ההמון עד הגל האנטישמי הבא, או מקרים נקודתיים של אנטישמיות או משהו אחר רחוק בלתי ידוע שקשור בגאולה הקרובה

ועל זה בהחלט כדאי לחשוש

אבל עזבי אותך לחשוש לא לחשוש, לא תרצי להיגאל בארץ?

 

 

ולמה בחול יש לך את ההרגשה/מחשבהפה לקצת

ששם את לא יכולה למות כל רגע?


שם אני מאמינה שהיהודים בולטים גם בחיצוניות, לא מסובך לשכן/תייר למצוא יהודי ברחוב לדקור אותו ולברוח.

דווקא פה שהרוב הוא יהודי ואני מסתובבת ברחוב מוקפת ביהודים נותן לי יותר ביטחון

כי זה פשוט מאוד מאוד לא נפוץ.נעמי28

בארץ כל מפגש עם שפה ערבית, חזות ערבית, תיק גדול מידי במקום ציבורי, מעורר חשד ופחד.

הם בינינו כל הזמן.

זאת המציאות.


כאן פשוט חיים.

(אני לא עזבתי מהסיבה הזאת, וגם לא הייתי עוזבת מהסיבה הזאת, להפך אולי בגלל זה הייתי חוזרת, אבל לגמרי מבינה את הרצון לחיים פשוט נורמלים, כי בארץ הם לא).


המשפטתקומה

הכי מדוייק בעיניי זה המשפט של @תהילנה

"להגיד שהיום בישראל יותר בטוח ממקומות אחרים זו סתם תעמולה.".

ואני אומרת את זה למרות שהיה לי קשה לקרוא אותו, ולמרות שאני לגמרי חולקת על המסקנה.


אבל כן, בעיניי לא גרים כאן כי זה המקום הבטוח עלי אדמות. יכול להיות שבנקודת הזמן הספציפית הזו יש בעולם מקומות בטוחים יותר ליהודים. זה לא היה נכון לפני 80 שנה, ואנחנו לא יודעים האם זה יהיה נכון בעוד 80 שנה. אבל בנקודת הזמן הזו, יותר יהודים נרצחים בארץ ישראל מאשר בעולם.


ולכן בעיניי הכל שוב חוזר לשאלה של ערכים, של סדרי עדיפויות.

אני לא מסוגלת לדמיין את עצמי בלי להיות כאן.

מרגישה שזה שאני גרה כאן זה לגמרי חלק ממי שאני, מהשייכות שלי לעם ישראל. אני מאמינה בדרך הזו

גם אם לא תמיד בטוח לגור כאן, אני מאמינה בכל הלב שזו הדרך הנכונה עבורנו בתור עם ישראל. לגור בארץ ישראל. לשאוף שתהיה כאן מדינה בשליטה יהודית.

ואם זה חלק מהדרך שלנו כעם, אז אני לא מתכוונת לעזוב כי אני גם רואה את עצמי חלק מהדבר הזה.


אבל לייפות ולהגיד שזה לא מפחיד? זה אני לא אגיד. כי זה מפחיד. ואני מבינה את הפחד.

אבל בעיניי לפני שעושים החלטה כזו, כן צריך להתמודד עם השאלות האלו. של מי אנחנו, מה אנחנו רוצים, מה חשוב לנו.

יקרה, קודם כל חיבוקשפוש

זה באמת קשה לחיות עם פחד גדול בלב כל הזמן. אחד הדברים הבסיסיים בחיים שלנו זה הצורך בתחושת ביטחון.

אני חושבת שבסוף זה דבר שמגיע רק ממקום של אמונה וביטחון בה'.

מבחינתי לגור בארץ ישראל זו זכות עצומה שאלפי שנים חלמנו עליה, ואני ממש זוכה להיות חלק מתהליך הגאולה, לראות עין בעין בשוב ה' ציון. אין שום סיכוי שהייתי מוותרת על כזו זכות!!

אני רואה את סבא וסבתא שלי, שחלמו להגיע לכאן, וב"ה זכו. אני רואה את סבתא רבא שלי שזכתה להיוולד בארץ, ומבינה שאני זוכה לזה בטבעיות, להיות חלק בגאולת עמ"י. לנשום את האוויר של א"י, לחיות כאן ולגדל את הילדים שלי בארץ הקודש!!

אנחנו זוכות לקיים את מצוות יישוב הארץ!!

מצרפת לך מקור אחד של הרב הנזיר זצ"ל (ספר אור הגנוז לחנוכה) -

ארץ ישראל כולה ארץ הקודש- לא רק השמים קדושים, לא רק ארון הקודש שנופלים לתוכו ומנשקים את הפרוכת- כי אם כל הארץ קודש: הריה ועמקיה, אדמתה ואווירה


אז הפחד הוא לגיטימי לגמרי, אבל כשהוא חלק מהתמונה השלימה הוא לא מנהל אותי.  

לא חשבתי על זה האמתהמקורית

אבל בגלל שברור לי שזה הבית שלי, לטוב ולרע

בלי אידאולוגיות רגע

פה המשפחה שלי חיה (והמשפחה שלי מבחינתי זה לא רק בעלי והילדים) וזה עוגן משמעותי עבורי

לא רואה את עצמי קמה והולכת ומשאירה אותם מאחור

זה בעצם להתנתק מהשורשים שלי בעיניי

ואחרי המשפחה שלי, פה זה העם שלי

לא רוצה להחליף אותו בשום עם אחר, על אף המורכבות.

וגם, בחול יש את הפחדים של חול. לא בטוח שיש שם ערבות הדדית כמו פה

אני לא חושבת על זהYaelL
וזה למרות שיש לשנינו אזרחות אמריקאית והילדים שלנו זכאים לאזרחות ויש לנו משפחה שם ואנחנו דוברי אנגלית, גם הילדים. זו הארץ שלנו ואני לא רואה את עצמי חיה במקום אחר. נכון באמת מפחיד, ואני מאוד מבינה את מי שחושב לעזוב, לא שופטת, אבל נשמע שהאנטישמיות גואה ועכשיו זה  ממש פופולרי להיות אנטישמי ופרו-פלסטיני. כאן לפחות אנחנו בארצנו, עם ממשלה שלנו וצבא שלנו, על אף המחדלים והצרות.
האמת לא חושבת על זה בכלללב אוהב

וגם לא מפחדת בכלל מהמצב, לא מההווה ולא מהעתיד, 

דווקא זה מעודד הרבה יותר מתקופות קודמות בהיסטוריה

תקופות קודמות היתה פורענות, והיתה גלות, והיה חורבן, ובאמת היו דברים מפחידים מאוד

היום, זה משהו אחר לגמרי, זה ייסורים עם מהות אחרת לגמרי

זה תהליכים שאמורים לקרב גאולה, ולעשות בירורים בעמ"י

הדור האחרון העניין יהיה האמונה

בשאיפה שהדברים יהיו ברחמים...

 

אני כן מכינה את עצמי לדברים גדולים שהולכים לקרות

שהולכים להראות מאוד מפחידים

אבל לא דואגת מזה

יודעת שזה חלק מהתוכנית...

 

ואם כבר ביטחון וכזה, 

בכלל העניין הוא שבגאולה האחרונה בחו"ל יהיה הכי מפחיד ומסוכן

והכי בטוח יהיה בארץ

זה בלי קשר לכל הסגולות שיש בישיבה בארץ ישראל

 

מרגישה שיש לי עוד הרבה מה להגיד אבל בכתב יוצא לי צולע

מקווה שהרגשת את הכוונה שלי

 

בהצלחה בכל החלטה שלא תהיה!

 

לגבי מה שכתבת בסוףיערת דבש

על הגאולה האחרונה שבארץ יהיה יותר בטוח..

מענין ממש

יש לך מקור לזה?

אני אשתדל לברר בע"ה.לב אוהב
אם לא השתכנעת זה בסדרשוקולד פרה.

דווקא התפתח פה דיון מרתק, מוסרי וערכי.

אישית, וסליחה מאלו שעשו רילוקיישן,

הייתי מרגישה סוג של בגידה בעם ובארץ שלי. כאילו שאני עוזבת בשעת צרה. כשכל אחד ואחת שנשאר כאן תורם את תרומתו.

 

לא מסכימה עם זה בחול מפחיד כמו פה.

ברור שזה פחות מפחיד!

פה, יש לך בנוסף לאיום הרגיל של קטל בכבישים, גם פלסטינים וערבים ישראלים שרוצים את הדם שלנו חם על הידיים.

זה עוד משתנה שחור ונורא שצריך לקחת בחשבון.

 

עם כל האנטישמיות שיש בחו"ל, זה בכלל לא נמדד מול כמות ההרג שהייתה פה בידי היימח שמם האלו. זה אפילו לא מגרד. אין ספק שיהודי חו"ל נהנים מנוחות.

 

אבל, וזה אבל גדול,

באמת תוכלי לחיות עם עצמך בידיעה ש"אני את נפשי הצלתי?" 

תישארו אתם להתמודד, ואני אבחר בנוחות שלי?

 

סליחה שאני כותבת את זה ככה בפנים. אבל אולי תהיה בזה תועלת.

אני לא חושבת שזה שיקול שהיא צריכה לעשות, מחילההמקורית

ולא לעניין לדעתי להפיל עליה משקולת כזו על הכתפיים כשהיא מדברת מתוך פחד וחשש עד כדי שהיא חושבת לעזוב


זה לא אתם תישארו להתמודד ואני אבחר בנוחות שלי, זה - אני בוחרת בבריאות הנפשית שלי, ומי שמסוגל להתמודד בכל זאת - שיישאר.

מה הקשר ל׳תתמודדו׳? זה לא איזה הפקרה מטורפת, סהכ מחשבות ורצונות מאוד בסיסיים, לחיות חיים שיש בהם נחת בלי לפחד להיקלע לפיגוע או למלחמה או לירי רקטי


הרי זה לא שיש נהירה מטורפת לחו״ל והמדינה תכף קורסת. רוב הישראלים למרות הכל לא רוצים לעזוב

אז אלה שכן - הייתי מניחה להם. כנראה שיש להם סיבה ממש טובה בעיניהם לעזוב את כל העץ המשפחתי ולעקור

אני חושבת שתמיד יש חשששוקולד פרה.

כי אנחנו בתוך מלחמה.

הארץ בבלגן.

ויש המון הגירה שלילית. את רוצה נתונים?

זה עדיין לא נהירה המונית החוצההמקורית

ולא מצריך בעיניי לעשות רגשות אשמה למי שבוחר לעזוב

כי זה לא באמת ישנה את ההחלטה בסוף, וזהכנראה גם לא שיקול עבורו 

טוב. זו לא נהירה המונית?שוקולד פרה.

אפילו שבחדשות מדווח שכן?

תראי בסוף כל אחד חושב על משפחתו ועושה את החישובים שלו בראש.

ועדיין.

זה זמן מלחמה.

חלק מהאעמהות פה קברו בן חייל. חלקן קברו בנות מהנובה. אחרות 2 ילדים קברו.


ואתה מסתכל על הכאב המתבוסס פה,

עולה על המטוס

אומר ביי ביי ושלום

ועכשיו אני מחוסן מפיגועים או מקריאה לכגיוס.

לא יודעת. לא נשמע לי חברי.

החדשותoo

זה אחד הגורמים הכי מפלגים שקיימים פה

מותר לאנשים לבחור לגור במקום אחר בלי לתת דין וחשבון


יש פה מספיק אוכלוסיה

וקצב גידול האוכלוסייה גבוה

צריך הרבה יותר הגירה החוצה כדי שזה ידאיג באמת

לא רלוונטי בעיניי האמתהמקורית

זכותו של כל אדם להחליט על חייו, גם איפה לגור. זה ממש בסיסי בעיניי ולא החלטה שאמורה להיות תחת ביקורת רק בגלל שאנחנו במלחמה. וקל וחומר בגלל שאנחנו במלחמה. מי ייקבע אם מוסרי או לא להרגיש שרוצים לחיות במקום אחר שאין בו איום של טרור ומלחמה עקובה מדם שגובה מחיר..?

תמיד היו ויהיו פה עוד מלחמות

לצערנו, גם ימשיך להיות פה טרור


 

השיקול של - אני עזבתי ואתם נשארתם לסבול פשוט לא רלוונטי. כי זה לא הקו מחשבה של מי שהולך והאחרים הם פחות שיקול, הוא חושב על עצמו ולא בא להתריס.  וכי מי שנשאר בוחר לעשות כן ופחות מתעסק במי שהלך כי זה לא השיקול למה להישאר

ואני חושבת שמי שזה שם לו אצבע בעין, צריך לבדוק למה לדעתי. ולא הפוך. 

כל מילה!כמהה ליותר
רק רוצה לעודד שעדיין יש כאלה שנשאריםמתואמת

גם כשזה לא מובן מאליו לגביהם.

יש לי דוד, שמאלני קפלניסט, שאיבד גיס בשבעה באוקטובר. באנו לנחם את אשתו ודיברנו איתו ארוכות. הוא היה מלא בכאב. אמר בפירוש שהוא לא בטוח שהוא יישאר פה.

והוא עדיין פה. חי בארץ  ישראל, ואפילו מנסה לחיות בשמחה. ויש לו בת שהשתחררה הרגע מהצבא ועוד בת שמשרתת עכשיו.

כמובן, יכול להיות שהוא נשאר פה בשביל הילדים (יש לו עוד שני ילדים שלומדים בתיכון ובחטיבה), או אולי בשביל חמיו וחמותו שאיבדו בן ולא מסוגלים לעבור עוד טלטלות.

אבל עדיין - זה משמח אותי לראות שאפילו הוא לא ברח מכאן...

לפי אייס זינוק של 150% ביורדיםשוקולד פרה.
אני עשיתי את המסלול ההפוך (רילוקשיין בארץ)אנונימית בהו"ל

חיבוק על כל התחושות והמחשבות ושה' ינחה אתכם בדרך הנכונה ושתקבלו את ההחלטות הכי טובות למשפחה שלכם!

 

ההורים שלי נולדו בתוך גן עדן עלי אדמות במערב אירופה של כמה שנים אחרי מלחמת העולם השנייה. היהודים קיבלו אז הכל מהכל מבחינת היחס של אומות העולם שהרגישו מאד לא נעים עם עצמם אחרי השואה. והנה, כעבור כמה עשרות שנים, הרוח שוב נשבה ואני כבר גדלתי בארץ מאד אנטישמית. שזה אומר שבאינטיפדה השנייה, כשכל יום התפוצץ אוטובוס פה, אצלנו תקפו יהודים ושרפו בתי כנסת (זה היה ברמה היומית ממש). שזה אומר לגדול ולהסתיר סממנים דתיים בחוץ (מגן דוד, כיפה, ציצית..). שזה אומר, היום, בשנת 2025, לגלות מגן דוד על תיבת הדואר. הפגנות מפחידות ברחוב. פיגועים נגד יהודים, גם אם פחות מפה. ובעיקר תחושה שאין לאף אחד יותר מדי איכפת מבחינת המשטרה או הממשלה. יש לי חברה שעדיין גרה שם ושסיפרה לי שבבית הספר של הילדים שלה מתרגלים להתכופף מתחת לשלוחנות ולהישאר בשקט מוחלט 'למקרה שגנבים יגיעו'. אנחנו מתרגלים כניסה למרחב המוגן והם מתרגלים מסתור למקרה שהערבים שם יחליטו לעשות פוגרום במוסדות החינוך... וכל זה בלי לדבר על סכנות ההתבוללות המוחשיות. עכשיו לא הייתה לי ילדות רעה וסה''כ זה לא שפחדנו בכל רגע נתון. אבל כן הייתה תחושה חזקה שהכל יכול להתהפך תוך רגע ובהחלט היו מקומות ותקופות שהיה פחד אמיתי להסתובב ברחוב. היום נכון שיש כאן מלחמה אני עדיין מרגישה הרבה הרבה הרבה בטוחה מאשר שם. נכון שחווינו את ה-7.10 לדוגמה, אבל באותה הנשימה גם חווינו את מאות אלפי החיילים שיצאו מיד להגנתנו ואת העוצמה של הצבא היהודי. אין ולא יהיה את זה בחו''ל. ובעיקר אני מרגישה שהחיים שלי הרבה יותר משמעותיים. אני בדרך כלל לא בתחושת פחד אלא בתחושת הודיה והכרת טוב להיות פה. איך מכל הדורות הדור שלי נבחר ואיך מכל מיליוני היהודים לאורך ההיסטוריה, אני זכיתי להיות חלק.

 

כשמסתכלים על ההיסטוריה במקרו, הרבה ארצות שהיו בטוחות לתקופה התהפכו מתישהו והפכו למקומות קשים מאד ליהודים. פולין, ארצות ערב, ספרד וכו'. לגבי מקומות כמו ארה''ב, אוסטרליה וקנדה, אנחנו רואים שגם שם האנטישמיות מתחילה להרים ראש. מה שקרה באוניברסיטאות בארה''ב לדוגמה, זה פחד אימים בעיניי. ככה שאני לא מרגישה שלטווח הארוך חו''ל יכול להוות מקלט. אבל אולי זה יעבוד מספיק טוב לחצי דור, דור או קצת יותר. ואולי זה בדיוק מה שאתם מחפשים ואת החלטה לגיטימית... 

 

בכל מקרה התחברתי מאד למי שכתבה שבסופו של דבר זאת סוגייה שנוגעת לזהות ולערכים ולמשמעות שלנו בחיים. 

 

בהצלחה ממש לכם ושתזכו לבהירות הדרך.

ואני מפחדת לטוס לחולאורי8

דוקא בארץ אני מרגישה בטוחה, כי גם בחול יש אנטישמיות, רק,ששם אני לא יכולה לסמוך על זה שלמישהו אכפת ממני( ממשלה, משטרה(. ראינו כשבהולנד תקפו יהודים , המשטרה עמדה ולא עשתה כלום. כאן אני מרגישה שגם אם קורה משהו, תוך שניה קמים אנשים ברחוב ועוזרים.

מרגישה, שמדינת ישראל היא המקום היחיד שבו אני יכולה להיות שייכת .

יש לי קרובי משפחה בקנדה שמאז ה 7/10 כבר לא מרגישים בטוחים.

ובסופו של דבר בשום מקום אין בטחון שלא יקרה כלום( גם מסיבות אחרות , תאונות וכו...(.

אני מרגישה שהחיים כאן הם חלק מרכזי בזהות האישית שלי, כך שזו לא אופציה לחשב בכלל על ללכת.

יש לי עוד הרבה מה לכתב, בגדול בתחושה שלי לעזוב זה למחוק חלקים גדולים מעצמי, זה הבית שלי ואני חלק ממה קורה כאן.

וגם גאולה שלישית אין לה הפסק וכו.. כבר כתבו לך על זה, אני רוצה להיות חלק מזה, מוצאת את עצמי הרבה פעמים מרחמת על בני הדודים שלי שחיים בחול.

שעה נסיעה ואני בכותל, קבר רחל , אצלם, המקום הכי קדוש הוא בית הכנסת.  

הרבה זמן לא היית פה ❤️המקורית
אני כבר לא בשלב...אורי8

כבר חווה את ההריון והלידה של הבת הבכורה שלי ב"ה.

מידי פעם מציצה כאן, אולי הבת שלי כבר פה ומזהה אותי....

בשעה טובה יקרה! רק דברים טובים❤️המקורית
כותבת כמה מחשבות שליבארץ אהבתי
עבר עריכה על ידי בארץ אהבתי בתאריך כ"ח בטבת תשפ"ה 11:39

קודם כל, אני רוצה להגיד שהשרשור הזה ממש מרגש אותי.

אני עוקבת קוראת אותו כבר כמה ימים, ועם הרבה מחשבות בעקבותיו.

ובאמת מרגש לקרוא פה את כל הנשים שכותבות על המשמעות של לחיות פה בארץ, לא מסיבות של היגיון או ביטחון, אלא באמת מתוך חיבור לכלל, מתוך חיבור לשרשרת הדורות של עמ"י, מתוך אחריות על הכלל.

אז תודה לפותחת, על עצם פתיחת השאלה, שנתנה לנו את ההזדמנות לעצור ולהבין שזה שאנחנו פה זה באמת לא מובן מאליו, וכמה זכות יש לכל היהודים שבוחרים להמשיך ולחיות פה למרות הכל.


 

אני רוצה להוסיף גם קצת מנקודת המבט שלי וכמובן מתחברת ומצטרפת להרבה דברים שכבר נכתבו פה.


 

קודם כל, אני חושבת שצריך להבין מה בכלל המשמעות של לגור בארץ ישראל.

ארץ ישראל זה לא רק הארץ שבה העם היהודי גר היום, ואפילו לא רק המקום שבו אבותינו גרו. זה ארץ שיש לה באמת משמעות אחרת מכל מקום אחר בעולם. זו הארץ שהקב"ה ייעד עבורנו, ושדווקא בה אנחנו צריכים לקיים את התורה.

וזה לא 'גישה ביהדות' שכנגדה יש גישות אחרות. בתורה עצמה זה מופיע כל הזמן. יש המון המון פסוקים שרואים מהם בבירור שהייעוד של עמ"י הוא לקיים את התורה דווקא בארץ ישראל.

עד כדי כך, שחז"ל אפילו מלמדים אותנו שקיום המצוות בחו"ל הוא מצד 'הציבי לך ציונים' - שלא תשכח מאיתנו התורה. אבל זה לא באמת התכלית.

אז נכון שבמשך כאלפיים שנה נדדנו בין גלויות שונות, רוב עם ישראל לא יכל לגור בארץ.

אבל כל הנביאים מתנבאים שוב ושוב על החזרה לארץ ישראל, כי פה זה המקום שלנו.


 

ובאמת שזה פלא שזה באמת קורה. קצב הגידול של היהודים בארץ הוא מופלא, לפני 200 שנה לא היה אפשר לדמיין את המציאות הנוכחית פה בארץ. הרפורמים כבר ויתרו בתפילה שלהם על השיבה לציון כי הם חשבו שזה לא ריאלי. ובאמת זה מופלא בעיני שאחרי תקופה כל כך ארוכה בגלות, כשהחזרה לארץ היתה נשמעת כל כך מופרכת, רוב עמ"י המשיך להחזיק באמונה שבאמת נחזור לפה,והמשיך להתפלל על זה.

ואנחנו עכשיו חיים את הפלא הזה, בזכות הדורות הקודמים שבאו לפה למרות הסכנות, ולמרות המחלות, ולמרות המלחמות מול האויבים שלנו, ולמרות העוני הגדול ששרר פה, ולמרות שזה היה כרוך בפרידה מהמשפחה הרבה פעמים.


 

והרבה פעמים במהלך ההיסטוריה של עמ"י, בשביל לעלות לקומה הבאה, צריך איזו טלטלה במדרגה הנוכחית.

כי קצת התרגלנו בדור האחרון שהכל פה די נוח, שיש פה איכות חיים, והסביבה יהודית, וצבא חזק, והכל סה"כ טוב. וכשמידי נוח, אז לא רוצים להתקדם לשלב הבא, לא מתפללים אליו, ולא מנסים לפעול כדי לשנות את מה שעוד לא מתוקן במציאות.

ולעולם הזה יש תכלית. אנחנו לא פה סתם כדי לחיות לפי מה שהמציאות מזמנת. הקב"ה רוצה שעמ"י יהיה מחובר לתורה ויקיים את המצוות במלואן בארץ, הוא רוצה שארץ ישראל תהיה המרכז הרוחני של העולם, שנהיה אור לגויים. ואנחנו עוד לא שם.

אז הקב"ה דוחף את המציאות. אם דרך הטוב והשפע אנחנו נתקעים במקום, אז לפעמים צריך טלטלה גדולה, שתציף את כל הלכלוך ותעורר אותנו לנקות אותו.

וכשלומדים תנ"ך, אז רואים שככה זה היה לאורך כל הדורות של עמ"י. ההיסטוריה לא מנותקת מהקב"ה, היא הדרך שלו להנהיג את העולם. וכשעמ"י עובר טלטלה, השאלה שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו זה לא 'איפה יהיה לי יותר בטוח?', אלא 'מה הקב"ה רוצה להגיד לנו? מה הוא רוצה שנעשה פה?'. וברור לי שלברוח זו לא התשובה, אלא הפוך - להתחזק באחיזה שלנו פה, להתחזק בחיבור לקב"ה ובקיום המצוות שלו, ולהתפלל על התיקון של כל הקלקולים שצפים לנו פה במציאות. במערכת המשפט, במערכת הפוליטית, בתלות שלנו באומות העולם, בהנהגת הצבא ובתפיסה שלו, באחריות של כל אחד מאיתנו כלפי כלל עמ"י, ועוד…

תודה! התחברתי מאוד!שיפור
אני מרגישה בגיהנוםמטפחת:)

הפה שלי מלא פצעים-

כבר שבוע. הרופא טוען אפטות. יש לי בערך חמש עשרה חלק על הלשון חלק בחיך.-

כואב לי לדבר, לשתות. לאכול בכלל לא באופציה. הביא משחה זה לא עוזר. פשוט רוצה שירדימו אותי הפה שלי בוער

יאייי. זה נורא!!! 🫂אחת כמוני

אוי ואבוירקאני

תנסי חלב עיזים

וואי. איזה סיוט. מסכנה.רק טוב!

אם אני זוכרת נכון טחינה גולמית על בפצעים גם עוזרת.

ותשאלי את הצאט אולי יהיה לו רעיונות נוספים.

לרופא יש הסבר ממה זה וכמה זמן לוקח לזה לעבור?

וואי, חיבוק!מתואמת

לפני כמה שנים כשהייתה לי קורונה היו לי אפטות נוראיות-נוראיות, ברמה כמו שאת מתארת... (סובלת מדי פעם מאפטות, אבל לא ברמה הזו) ב"ה הן עבאו אחרי כמה ימים (נדמה לי עוד לפני שהחלמתי לגמרי מהקורונה)

יכול להיות שיש לך וירוס? עשית בדיקות דם?

תנסי לקנות עוד תכשירים שאמורים לעזור...

הלוואי שיעבור לך מהר!!❤️

לי אמרו זיהום ובסוף זה היה פטריה.מרימוש!

כשהגיעו לאבחנה הנכונה טיפות ניסטדין וכדו' פלוקנול או משהו כזה פתרו את הבעיה.

לקחו לך משטח? תחזרי לרופאהמקורית

רפואה שלמה♥️

יאא ♥️אונמר

אולי תנסי רופא אחר? איזה כואב זהה

תקחי משככי כאבים, כדי שתוכלי לשתות ולאכולרוח הרים

כמו שצריך. תרגישי טוב!

יש ארטיק מיוחד בשם לימזוררינת 24

שאמור לעזור לפצעים בפה…

החלמה מהירה!!

תודה רבה לכל העונות!מטפחת:)אחרונה

אני באמת רוצה לחזור הבעיה שיש תור רק בשלישי והרופא תורן יש לי חוויה נוראית ממנו

מה אתן מכינות לשבת בצהריים?רינת 24

לילדים שלי נמאס מעוף…

מחפשת מתכון לבשר טעים ומיוחד שאפשר להניח על הפלטה בבוקר (ללא נוזלים ושלא יתייבש).

חוץ משניצל וחמין 🙏

קציצותכורסא ירוקה.

אבל זה גם תלוי מה המנהג שלכם מבחינת נוזלים. יש קציצות עם מעט רוטב. אפשר נקניקיות אם אוכלים אצלכם

פאי רועיםמישהי מאיפשהו

או בורקס בשר (בצק עלים/פילאס ממולא בבשר טחון מבושל עם בצל, פטריות, תפוא, תבלינים).

אפשר גם פרגיות לבד, או פרגיות עם אורז

טורטיות\ בורקס בשרשנהב

טורטיות יותר טעים

יכולה לפרט על הטורטיות?כורסא ירוקה.

..שנהב

מטגנים בצל, מוסיפים בשר טחון, אפשר גם פטריות\צנוברים תבלינים

מטגנים את הכל ככה טוב ומפוררים את הבשר תוך כדי.

כשמוכן שמים בערך שתי כפות מהתערובת בתוך טורטיה, מגלגלים כמו סיגר, סוגרים עם ביצה שלא יפתח

מורחים מעל ביצה ומפזרים שושמשום, אופים עד שמשחים

אצלנו מכינים את המלית:קנמוןאחרונה

מטגנים בצל, פותחים בו תבלינים (שום גבישי, מלח, אפשר טיפה פלפל שחור, גריל עוף, קינמון-מוסיף המון עומק וניחוח לטעם) מערבבים היטב את התבלינים עם הבצל והשמן (זהירות לא לשרוף את התבלינים), ומוסיפים חזה טחון.

מטגנים ומוסיפים תוך כדי קצת סילאן.

לוקחים טורטיות, ממלאים בכל אחת כמות מכובדת מהמלית,

מקפלים בצורה של: מגלגלים ואז מקפלים את השוליים משני הכיוונים לאמצע, כך שהטורטיה תהיה סגורה ולא יישפך המילוי החוצה דרך הקצוות.

באותה מחבת מטגנים קלות כל טורטיה מ2 הצדדים: הצד העליון והצד שהקצוות מקופלות כלפיו.

לשובע

אפשר קבבוניםהשקט הזה

חזה עוף שלם בתנור שפורסים לפני ההגשה

פרגיות/ חזה עוף. אולי לחמם על תבנית ולזמן קצריעל מהדרום

לזניה בשריתכתבתנו

קציצות מטוגנות מפשירות ממש יפה על הפלטהחושבת לעצמי

ואם את שמה בתערובת גם קצת ירקות היא נשארת עסיסית

אצלנו ממש הולך פאי רועיםשמש בשמיים

התלבטות תאורטית על הכנת הגוף ללידההרמה

יש אמצעים והמלצות שונות לקראת הסוף כמו: עלי פטל, עיסוי פרנאום, אמבטיית רוזמרין, נטילת שמן נר הלילה לריכוך הצוואר.

כמה שווה להשקיע בזה ולקחת ריסק שאולי הדברים לא הכי בטיחותיים שיש (בעיקר שמן נר הלילה)

וכמה לשחרר ולהאחז בזה שגוף יודע ללדת כשמגיע הזמן.

אני שומעת דעות לכאן ולכאן וקשה לי לקבל החלטה, אשמח לדעות

אני לא עשיתי כלום מזה האמתהמקורית

כנ"ליעל מהדרום

לק"י

אולי בהריון הראשון ניסיתי קצת לעשות עיסוי.

וטוב שלא התאמצתי לשוא, כי בסוף ילדתי בקיסרי.

ובהמשך גם קראתי שזה לא מומלץ.

ילדתי 4 ילדים בלידות רגילות בשכיבה על הגב, וב"ה רק באחת נקרעתי קצת.

2 לידות עם אפידוראל- באחת מהן נקרעתי קצת.

בשלוש לידות שפכו שמן שקדים בלידה עצמה.

ברביעית נראה לי שלא. או שלא שמתי לב....

(בדיעבד אחרי הלידה נזכרתי שלא הוצאנו את השמן מהתיק. אבל אולי השתמשו בשלהם. לא בטוחה. אבל זה משהו שכן הייתי עושה- זה לא מזיק, ונראה לי עשוי רק להועיל).

תלוי בעיני כמה קריטי לך המטרה (נניח לא להיקרע)ירושלמית במקור

עשיתי קצת עיסוי עם מכשיר פרימאם, וגם את האמבט רוזמרין קצת (בטעות קטפתי ממשהו מרוסס חחח שלא בריא, אבל לא נרשם נזק), והיתה לי לידה מדהימה כמו שרציתי בלי קרע או תפר אבל אין לדעת אם בגלל זה... אז השאלה בעיני כמה קריטי לך המטרה הסופית

מהניסיון שלי..חזקה בעורף

בלידה הראשונה ממש הקפדתי לעשות לפני הלידה עיסוי פרנאום, הבאתי ללידה הרבה שמן (שקדים נראלי🤔)

וזו הלידה היחידה שנקרעתי ובגדול🙈

בלידות הבאות, והיו הרבה ב"ה, לא עשיתי כלום ולא היו לי בכלל קרעים🥳 והיו גם תינוקות במשקלים גבוהים יותר💪🏻

קיצר, לא תופסת מזהה בכלל😅

וואי מעניין ממש . השאלה מה היה קורה אם לא הייתהרמה

והאם ילדת עם אפידורל/בלי? אולי היתה יותר הקשה למיילדת? היו תנוחות שונות? שווה קצת להעמיק בזה. זה כל כך מפחיד נשים בליגה הסיפור של הקרעים

לדעתי הפחד מהתפרים יותר גרוע ממה שזה באמתירדנית

והיה לי חתך בלידה ראשונה ובלידות אחרות לא.

כאב במשך שבועיים אבל לא משהו שמפריע לתפקוד, אם זה כואב מדי צריך לבדוק שאין תפר הדוק מדי.

לדעתי להשתגע אחרי כל מיני תכשירים ועיסויים שאולי בפני עצמם לא נעימים, ואז אולי להתאכזב אם בכל זאת יש תפרים זה גם מבאס.

אז תעשי רק מה שטוב ובע"ה יהיה טוב

תראי לי היה סיוטטטטטהרמה

ההחלמה היתה קשה קשה קשה

מתוך 4 לידות 2 היו מאוד קשות מהבחינה הזאת.

השאלה מה אפשר לעשות להמנע במידה ויש נטיה וכמה להשקיע בזה או להשלים עם זה

ובדקו את התפרים כשזה כאב כל כך?ירדנית

מה היה ב2 הלידות האחרות?

יש גם קרעים מאד רציניים..כל הישועות

יש בזה דרגות ומאחלת לכן לא להכיר את הרציניים.

הפחד לא תמיד יותר ממה שזה באמת

ברור שיש קרעים בדרגה גבוההירדנית

שלהם עוד יותר ברור לי שעוד שמן או עיסוי לא יעזרו, אלא עניין גנטי וגודל התינוק..

קרע דרגה 2 לא אמור להיות כזה נורא

לא אמור להיות אבל יכול להיותשמ"פ

מה שכן, מניסיון אם אחרי שבועיים זה לא משתפר ללכת להבדק

במיוחד אם זה מחמיר

ולפותחת - לידה ראשונה עשיתי עיסויים גם עם מכשיר היה לי 3 תפרים בדרגה 2

לידה שנייה עשיתי הרבה פחות נקרעתי פחות למרות שהתינוק היה יותר גדול

בשניהם שפכו לי שמן בכמויות מה שכן בשני לא הפסקתי לחפור להם שממש יעזרו לי עם זה כי בלידה הראשונה תפר אחד הזדהם ותפר אחד לא תפרט טוב והייתי צריכה ניתוח ו

לא צריך לחכות שבועיים, לפני שחרורירדנית

לבקש שיסתכלו אם אפשר לפתוח תפר זה מאוד מקל

אוי היה לי יותר כואב מהצירים והכלנעומית

כאב בסדר הזה

תפרים

הנקה

צירים ולידה

בלידה הזו הייתה בלי אפידורלחזקה בעורף

בכל הלידות אני יולדת על הגב.

חלק עם אפידורל חלק בלי….

הסיבה היחידה שעולה לי, זה אולי בגלל שהעובר היה עדיין מאוד מאוד גבוה, למרות שהייתי בפתיחה מלאה והייתי בלחיצות הרבה מאוד זמן ובשלב מסוים המיילדת עזרה קצת לתינוק, כדי למנוע מצוקה ומשכה אותו. אז הגיוני שזה גרם לקרעים.

מסכימה איתך שהתפרים זה סיוט, בלידה השניה הייתי בהלם מההבדל עם תפרים או בלי תפרים.

לי אישית היה ממש סיוט ומגעיל לעשות עיסוי כל פעם, ואז בזמן אמת ראיתי שזה לא עזר לי בכלל אז לא חשתי שום צורך לעשות בלידות הבאות.

חושבת שאם לא מפריע לך, תעשי, מה תפסידי?

לא הייתי משקיעה בטירוף ובטח לא עושה דברים לא בטיחותיים.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות, הכי חשוב❤️

אני ממש מאמינה שתה עלי פטל ושמן נר הלילההתייעצות הריון

שהלכתי בכמוסות עזרו משמעותית. אין לי למה להשוות כי בכל הלידות (והיו כמה וכמה) הקפדתי על זה, אבל ב"ה בכולן הצוואר היה רך והלידה התקדמה במהירות

אני אישית לא עשיתי שום דברהשם שלי

והיו לי לידות טובות.

הראשונה היו תפרים, ובאחרות לא.

כל מה שכתבת בטיחותי אם עושים אותו נכוןאמא לאוצר❤

ולא יכול לעשות שום נזק... הוא אולי לא יועיל אבל גם לא יזיק. הכל תלוי כמה זה חשוב לך וכמה השתדלות את רוצה לעשות.... זה דברים שיכולים לעזור ויכולים גם לא❤️ לא ממליצה להשתגע, כן להשתדל בגדר האפשר

לגבי עיסוייעל מהדרוםאחרונה

לק"י

יצא לי לקרוא בפורום שיש מי שאומר שזה לא מומלץ, שזה יכול לגרום לעור להיות פריך יותר ולהיקרע. ושמה שמשפיע זה סוג העור ולא העיסוי שעושים.

אני לידה ראשונה עשיתי מלא עיסוייםובסוף ילדתי קיסרידיאן ד.

לידה שניה לא התאמצתי בכלל, היו לי מספיק חששות ופחדים בלידה

ונקרעתי חבל על הזמן (דרגה 2) וההתאוששות היתה די קשה.

אני אישית לא כזה מאמינה שזה עוזר כל הדברים,

בעיניי לנסות ככה בכייף, מה שמרגיש בנח ובסבבה

בלי להיות היסטריים.

אולי יהיה פה רעיון למי לפנות.. (טריגר הפלה)קנמון

כמה שבועות אחרי הפלה.

כתבתי פה באלול איזה פוסט כאוב על כמה כואב לי לקבל שוב ושוב את הלא ולחוות את אי-המענה מה'.

יום למחרת בהפתעה מוחלטת, כי היו סימני מחזור מקדימים, גיליתי הריון.

לא היה גבול לאושר.

כשנפל, חשבתי, לפחות קבלתי תזכורת מה' שלא ארגיש שהוא לא רואה אותי.

אבל האמת, שברון הלב כל כך גדול..

חיכיתי כמה שנים, עברתי כמה הריונות כימיים ו..כבר חששתי שלא יקרה. אני גם מעל 40.. ופתאום כשזה קרה, וואו.. כל כך כל כך שמחתי. הרגשתי שהלב שלי מתמלא ושאני מתחייה מזה ממש.

ואז, זה נגמר.

אז יש את הצער הגדול.

אבל חוץ מזה, יש גם כל מיני תופעות גופניות שלא עוברות.

אני חושבת שהאחת העיקריות בהן היא הרגשת כאב מטורף באגן.

כואב לי כל כך.

בעיקר אחרי שאני עומדת /הולכת רצוף נניח חצי שעה,

מרגישה שהאגן עוד מעט צונח לי מרוב כאבים.

האזור מאחורה של עצם הזנב בוער,

הצדדים,

מקדימה- שיפולי הבטן.

יש לציין שאני עם עודף משקל ועם בטן מכובדת כולל צורה 'מהממת' שנוצרה בה בעקבות קיסרי שעברתי.

אבל אלו נתונים שמלווים אותי כבר כמה שנים

ואילו הכאבים באגן חדשים.

למי לפנות?

כבר הייתי אצל רופא משפחה (בעקבות עוד תופעות ומצב גופני ירוד- חולשה, כאבי ראש, ועוד..) ששלח אותי לסדרת בדיקות דם ושתן.

בדיקות הדם בגדול תקינות. ב''ה.

מרגיש לי שזה יותר תחום פנימי בגוף. השאלה של מה- עצמות? רחם? יציבות? וואט אבר?

קיצר, אם יש למישהי כיוון יצירתי למי לפנות ואיך לטפל- ממש אשמח, כבר אין לי כח להרגיש לא טוב..

תודה מראש..

רופא משפחה יכל לשלוח אותך גם לאולטרהסאונד בטןהמקורית

מכל מקום הייתי פונה לרופא נשים קודם האמת

חיבוק♥️ תרגישי טוב!

למרות שהרבה מהכאב הוא בעצם בגב?קנמון

ובאולטרסאונד שעשיתי אחרי לא נמצאו שאריות,

והבטא כבר מאופסת..

מה שכן, המחזור שהיה לי אחרי היה כבד ונורא. דימום מאסיבי במשך כמה ימים רצוף

לא יודעת לגבי הכאביםילד בכור

אבל מחזור ראשון אחרי הפלה הוא ממש קשוח

תודהקנמון

כן. אם שרירי הבטן חלשיםהמקורית

אפשר לא לזהות מה מקור הכאב בדיוק

אולטרהסאונד רחם בודק רק רחם, לא את כל חלל הבטן אגב

בגלל שזה קרה אחרי ההפלה דווקא אז הייתי מנסה אצל רופא נשים

אוקי.. הבנתי.. אולטרסאונד לכל הבטן..קנמון

החכמתי. תודה

חיבוק ענק!! ❤️פרח חדש

יש מצב שמה שיש לך זאת דלקת באגן?

אני סבלתי מזה כמה פעמים

ויכולה להגיד לך שלא כל הרופאים יודעים לזהות את זה

וואלה. מחשבה מעניינת ויכול להיות מתאיםקנמון

השאלה שלי- איך עולים על זה?

אני בלי חום.

לפעמים במישוש באזור הרחםפרח חדש

אם מרגיש כואב או אי נעימות.

זה לא מחייב לגרום לחום, בדכ מצריך טיפול אנטיביוטי חזק של כמה סוגים יחד

תודה. אבדוקקנמון

נחת מספיק אחרי ההפלה?אביול

אני גם אחרי הפלה לצערי, ורק עכשיו, כשעברו שבועיים, התחלתי ללכת יותר מחמש דקות...

יכול להיות שהגוף שלך צריך פשוט מנוחה....

נחתי המון. שכבתי מלא.. הייתי חלשה ברמות.קנמון

גם קיבלתי עירוי ברזל כפול.

ולמרות זאת החולשה המשיכה.

לכי תדעי, אולי כואב לי באגן מרוב שכיבה(;

חיבוק על ההפלה. באמת צריך זמן..

מציעה לך להתייעץ עם רופאאביול

יכול להיות שזה מצביע על עוד צורך במנוחה, או על משהו אחר...

רופא נשים כמובןאביול

תודה על החיבוקאביול

וכן לאמר...

זה יכול להיות דלקת ברחםמבורכת

תודהקנמון

יקרההריון ולידה

יש כל מיני טיפולים של עיסוי רחם או דברים דומים.

העיסוי חיצוני כמובן

נשמע שהגוף שלך זועק את הנפש, ויש דרך לטפל בנפש דרך הגוף. אני לא מכירה מישהי ספציפית אבל תנסי לחפש בכיון.

בהצלחה, התאוששות טובה ושלמה והרבה כוחות!

(כמובן האפשרות של דלקת באגן שהעלו פה גם קיימת, וכדאי לבדוק ולטפל במקביל(

אמן. תודה. נשמע כיוון טובקנמון

וואו איזה כאב לברק לרגע9

ממש משתתפת בצערך.

הכאבים נשמעים באמת כמו איזו דלקת, אבל אמרת שעשית בדיקות דם ובטח היו רואים מדדים של דלקת שם. הייתי מנסה אצל רופאת נשים האמת ולא רופא משפחה. אולי שם תמצאי מענה יותר טוב.

בנוסף, אולי זה לא קשור אבל אני ממש ממליצה על יוגה. אני ראיתי לאורך השנים שזה ממש פותר ומונע כאבים מכל הסוגים. זה מחזק את שרירי הליבה בעדינות ואני רואה שבתקופות שלא עשיתי באמת היו לי כל מיני סוגים של כאבים.

אם אין לך חוג בסביבה יש מלא ביוטיוב, יכולה להמליץ לך על דברים ספציפיים אם תרצי.

מנסיון דלקת באגן לא מחייב עליה במדדי דלקתפרח חדש

טוב לדעתרק לרגע9

אז באמת כיוון טוב לבדוק את זה

אשמח להמלצה.קנמון

רחוקה מיוגה כרחוק מזרח ממערב.

יותר בתחום של ספורט קיצבי.

כל תנוחות היוגה האלו נראות לי לא רלוונטיות ל(חוסר) יכולת שלי.

אבל מוכנה לנסות.

אז אשמח להמלצה למשהו לא מורכב מדי ביוטיוב..

ותודה!

ממליצה על לאה יוגהרק לרגע9

תכתבי 'לאה יוגה' ביו טיוב.יש לה ערוץ עם המון שיעורים בכל מיני אורכים, שמתאימים לכל מיני מקומות בגוף. נגיד שיעור לגב תחתון וכו'. אני לפעמים מחפשת נגיד שיעור של רבע שעה אם אין לי זמן, יש לה גם קצרים, גם ארוכים בכל מיני רמות. תעשי קודם למתחילים.

ממש תודה (:קנמוןאחרונה

מציעה רעיוןבארץ אהבתי

מבחינה רפואית - אולי כדאי גם ללכת לפיזיותרפיסטית רצפת אגן. לפעמים הכאב קשור במשהו בשרירים שם ויש להן איך לעזור.

ועוד רעיון - לי לאחרונה היה איזה כאב באזור האגן, והלכתי למישהי שעובדת בשיטות טבעיות (יש לה הכשרות בהרבה תחומים - עיסוי, דיקור, אוסטאופתיה ועוד). והיא הצליחה לזהות את הבעיה ולטפל.

אני יכולה בשמחה לתת לך את הפרטים בפרטי (אם את מאזור ירושלים. למרות שאני יודעת שיש כאלו שמגיעים אליה גם מרחוק...).

גם כיוון מעניין..קנמון

אשמח להמלצה בפרטי.

אני לא מאזור ירושלים אבל לא שוללת הגעה.

תודה!

תודה לכל הנשים היקרות על העצות הטובותקנמון

ועל התמיכה.

זה נותן כח..

שהשם יברך אתכן בטוב!

כמה עולה לכם כל האוכל לשבת?פצלשהריון

אם מסכימות לרשום בגדול מה הוא כולל וכמה נפשות?

כולל חטיפים, שתיה, בורקסים, עוגות חלות וכו...

זוג+2 באזור ה400 מפרטתפיצישלי

ליל שבת

סלטים כ10 סוגים חלק קנויים באזור ה70 שח

דגים -50 שח

מרק קובות ביתי 30 שח

שבת בבוקר

בשר 80 שח

ממולאים או אורז עם עוף 50 שח

סעודה שלישית סלטים

מלבד זאת חלות 50 שח

עוגות ופיצוחים וחטיפים 80

כאבי גב תחתון בשבוע 38ילד בכור

התחילו לי בימים האחרונים

זה לא מרגיש צירים

לאורך היום פשוט כואב ממש

מה זה? מרגישה כמו לפני מחזור

נשמע שזה התחלה של ציריםהשקט הזה

אולי עוד לא כאלה שממש מובילים ללידה

אבל הרחם מתחיל לפעול

זה לא מרגיש כמו הצירים שהיו לי בלידות הקודמותילד בכור

אבל אולי הפעם זה מרגיש אחרת?

כאילו זה לא ברור כמו ציר- התחלה אמצע סוף..

השאלה אם זה יכול לקחת גם שבוע עד שיתפתח משהו

כי ממש מתלבטת על שבת בקצב הזה

אולי התבססות באגן?הרמה

מענייןילד בכור

זה לפחות סימן טוב? אם זה מה שיעזור לו להתבסס אז באהבה

גם לי נשמע כמו ציריםכל הישועות

לא יןדעת באיזה רמה וכמה רציניים..

תשתי הרבה ותהיי במנוחה..

זה פשוט נשמע שאת בשבוע 38 😌באתי מפעםאחרונה

הכל נורא כואב, מתרחב, העובר מתבסס באגן , אם זה לא בא בגלים אלא כאב רציף נראה לי קלאסי למצבך. את ממש קרובה לסוףףף

בדיקת דם לגילוי הריוןאנונימית בהו"ל

עשיתי הבוקר בדיקת דם ועדיין אין תוצאות

אוףף

דרך כללית

תכנסי באפליקציה לתוצאות. תוצאות מתאריך עד תאריך..רק לרגע 1

זה לא מופיע בראשי

אם לא מופיע תתקשרי מחר למרפאה

זאת התוצאה, מה המשמעות?אנונימית בהו"ל

פעם ראשונה שאני בודקת בבדיקת דם

זה אומר שאת בהריוןהשם שלי

יאאא איזה כיף!אנונימית בהו"ל

תודה על התשובה, לא מבינה במספרים האלה

בשמחההשם שלי

בעיקרון תוצאה מעל 5 זה חיובי.

את יודעת מה לעשות הלאה?

כן, אני קבעתי תור לרופאאנונימית בהו"ל

מעל 25 זה חיובי. בין 5 ל25 זה גבוליאמהלהאחרונה

או שזה הריון צעיר מאד או הריון כימי.

ולפותחת- זו תוצאה נהדרת ב"ה, שיהיה בשעה טובה!!! בבריאות, בשמחה ובידיים מלאות

כמה זמן את אחרי איחור?

נשבר לי הלב עכשיואנוונימית1

הבת שלי עדיין לא בת 5.. קמה מלאאאא בלילות בגלל חלומות רעים. זה מתיש ברמות. במיוחד בזמן מילואים.

עכשיו לפני שהיא הלכה לישון שאלתי אותה מה החלומות הרעים שלה.

היא: שאבא ילך לכמה ימים לצבא.

אני: ומה נורא בזה שהוא הולך? (הייתי בטוחה שהיא תגיד שהיא מתגעגעת).

היא: שהוא ימות!

ומתפרצת בבכי.

והמחנק עלה לי לגרון.

וב"ה בעלי כרגע לא נמצא בגיזרה מסוכנת. אבל החזקתי את הדמעות שלי מהידיעה שהילדה שלי מתמודדת עם הפחד הזה ברמה היומיומית.

ועוד ילדים רבים במדינת ישראל. ושלא כל הילדים (אני לא נכנסת לסוגיית הגיוס. רק משתפת מהתחושות שעלו לי).

ושחלק מהילדים חוו את האובדן שהם כל כך פחדו ממנו... ומסתובבים עם חור ענק בלב ליתר חייהם.

וואי איך המציאות הזאת מפעם לפעם נותנת כאפה של החיים.

וואוו קשוח. באמת שובר את הלבהשקט הזה

כל כך קשה. בשביל שתיכן. חיבוק גדולכורסא ירוקה.

וואו חיבוק. איזה מתוקה ורגישה.רקלתשוהנ

מאמי 💔😥 חיבוק גדולבאתי מפעם

מסוג הפעמים שאני יכולה רק לשלוח חיבוק 💓שושנושי

חיבוק גדול, באמת נשבר הלב💔חזקה בעורף

איזה יופי אבל שהיא משתפת ויודעת להגיד מה מפחיד אותה! נשמעת ילדה נבונה!

יש באזורכם מרכז חוסן פעיל? אולי שווה להתייעץ ולקבל כלים איך לעזור לה להתמודד עם הפחדים. או בעזרתך ואפילו בעזרת כמה טיפולים של איש מקצוע. במיוחד שאת אומרת שזה לא חד-פעמי וחוזר על עצמו😔

מניסיון, יש להם כלים טובים!

מצטרפת להמלצה על מרכז חוסן^כיסופים^

ואם נשארה לכם יתרה לטיפולים משפחתיים המילואים נשמע ששווה להשתמש

וחיבוק גדול♥️♥️

אני גם מרגישה שלראשונה מזה 3 שנות מלחמה ומילואים פתאום נופלים האסימונים לגדולה שלי (בת 4)

תודה רבה! אני לא מכירה האמת אבל אנסה לברראנוונימית1

אוף זה ממש קשה. חיבוק גדול והרבה כוחותסטודנטית אלופה

היא נשמעת ילדה מדהימה וחכמה. אני מתנחמת בזה ששלי עוד קטן ולא מבין, למרות שבסוף הכל נחקק בפנים

אוף מתוקה קטנה. טוב שמשתפת אותךהרמה

זה שהיא מוציאה ומשתפת ואפילו אם זה בחלומות זה נורמאלי וטבעי ואפילו בריא מאשר לאגור את החרדה והפחד בתוכה.

הרבה כוחות וחיבוקים 🫶🫶🫶

בשאגת הארישומשומונית

בעלי גוייס. ובת ה4.5 אמרה לי באחד הימים: אמא, בואי נגיד תהילים שאבא לא יפצע. (אמנם לא דיברה על מוות, אבל גם פציעה זה לא רחוק...)

ישר עלו ךי דמעות (הייתי אז גם מאוד הורמונלית בהריון😉). וכמו שכתבת זה נתן לי כאפה שזו המציאות של הקטנים שלנו...

כמה התמודדות💔 אצלנו בתחילת המלחמהחזקה בעורף

לצערנו התמודדנו עם מוות של מישהו ממעגל יחסית קרוב, הילדים הכירו אותו ויש ילדים חופפים בשכבת גיל.

זה קרה בזמן שבעלי היה בעזה מנותק קשר.

כשסיפרו לי על המוות שלו, הייתי מחוץ לבית אבל כשנכנסתי הביתה הילדים כמובן ראו שבכיתי.

וישר הם שאלו אם אבא מת😔

כמובן, שדיברתי איתם וסיפרתי להם ואז אחד הקטנים שאלה נכון x (אישתו) הרבה יותר עצובה ממך עכשיו?

נכון כשאבא ימות את תהיי יותר עצובה ממה שאת עצובה עכשיו??

הזכרת לי… אנחנו קרובים של החטופיםחמדמדה

אחד מהם חזר ב"ה

וכמובן גם הילדים ידעו שנחטף והתפללו

וכשהשתחרר הגיע לבקר ואחד הילדים רץ אליו איך שנכנס וצעק לו 'הייייי *** (השם שלו) לא נרצחת?????'

ילד בן שלוש🙈🙈

מדהים פשוט

כשסיפרתי לבעלי בערב (הוא בבית) הייתיאנוונימית1אחרונה

בהלם שזה ממש הציף לו דמעות בעיניים לשמוע את זה... הוא אחד שבוכה פעם באף פעם.

אבל זה באמת כל כך הפריע לו לדעת שהמילואים האלה עושים צלקת בנפש שלה... וזה קשה ללכת בידיעה שאתה לא יודע מה יכולות להיות ההשלכות על המשפחה (חוץ מהמובן מאליו שמתגעגעים והעול של הבית עליי וכו')