איזה תגובות מתאים לך לקבל ואיזה לא?

כי יש לי הרבה מה לכתוב, השאלה אם את רוצה לשמוע❤️

או שאת רוצה תשובות שמחזקות את ההרגשה שלך (שזה ממש לגיטימי)

בריכוזים היהודיים באירופה לא חסרה אנטישמיות

ארה"ב באמת חלום

בעלי אזרח (הילדים יכולים לקבל מחוק הסבא. אני לא אזרחית). מעבר לרצון לעבור - אין משהו מעבר.

אנחנו מסודרים כאן עם מקומות עבודה, הילדים לא דוברי אנגלית. המעבר בטח ממש מסובך מבחינה בירוקרטית כך שזה נשאר בגדר חלום.

נ.ב. יוצא לי לחשוב לאחרונה על השנים טרום השואה. היהודים שברחו מראש - לא עברו את הסיוט הזה וניצלו -  האם זה לא הזמן לקום וללכת?! 

אנחנו במצב יחסית דומה לא בדיוק מבחינה טכנית, וכן, חושבים על מעבר, גם בטחונית וגם כי מכל בחינה אחרת המצב מידרדר פה (חינוך כלכלה בריאות וכו).

מסיבות מסויימות כנראה שנבחר שלא לעבור ב5-10 שנים הקרובות.

אני עדיין מקווה לעבור כשזה יהפוך לרלוונטי, אבל באמת הכי מפחיד אותי זה הקטע התעסוקתי. לא יודעת כמה קל יהיה לנו להשתלב שם מהבחינה הזאת ואז מן הסתם זה מסבך הכל ברמה הכלכלית.

לגביכם דוקא לא רואה למה זה כזה מסובך בירוקרטית.

גם אם הילדים שלכם לא היו זכאים מכח חוק הסבא, ברגע שאתם עוברים לשם הם זכאים לאזרחות על סעיף אימיגריישן, ואת זכאית לגרין קארד. לוקח איזה שנה לקבל אותו אז תתכננו הרבה מראש, אבל כשתגיעו תוכלי לעבוד והכל.

המקצועות שלכם רלוונטיים גם לחול?

אם אתם בתחומי הוראה (לפחות אחד מכם) אתם יכולים לעשות שנה שנתיים שליחות ולראות איך זה בשבילכם בכלל  ואז להבין אם מתאים לכם לעבור.

ולגבי פסקת הסיום שלך, אני מרגישה שאנחנו במצב גרוע פה אבל גם ברוב המקומות בחול כרגע נגיד קנדה שהיתה ממש בטוחה - כבר ממש לא. גם ארהב מידרדרת. בתחושה שלי החששות פה בארץ ובחול הם מאד שונים זה מזה אז תלוי ממה את  מפחדת. אבל במבחן התוצאה לפחות בנקודת הזמן הזו אני חושבת שגם אם יותר מפחיד או מלחיץ להיות יהודי בחול, נראה שיותר מסוכן להיות יהודי בארץ. אז שוב, השאלה מה קשה לך ומה החשש שלך.

בעלי אזרח אמריקאי (כי אמא שלו גדלה שם), ובעבר אמא שלו הציעה לנו לעשות לילדים אזרחות אמריקאית. מבחינתנו זה לא עמד בכלל על הפרק (כי אנחנו לא רוצים לצאת מהארץ בכלל), אבל כיום גם אמא שלו מודה שלא כדאי לעשות אזרחות אמריקאית, כי מבחינה כלכלית זה יכול להיות רק קשה יותר.

אז תחשבי על מגורים שם - ארצות הברית היא מעצמה כלכלית לא סתם, זה מכיוון שהיא יודעת לגבות את המיסים כמו שצריך, ואולי לפעמים בצורה דרקונית קצת.

חוץ מזה - תחשבי על זה שבסופו של דבר תמיד תהיו זרים שם, בגדר מהגרים.

שלישית - תחשבי על הסכנות שיש שם: כושים אלימים, סופות, סתם שודים... (אני לא מכירה את זה מתוך בירור עמוק, כמובן, כי מעולם לא חשבנו לעבור לשם)

בקיצור, יכול להיות שתחליפי סכנה מוכרת בסכנה חדשה...

אבל האמת האמיתית היא (וזה מה שמבדיל את מצבנו כיום ממצבם של אלה שנמלטו רגע לפני השואה) - שזו הארץ שלנו. המקום היחיד שבו מתאים לנו כיהודים לגור. ולא משנה מה קורה בה.

מבחינתי רק רוח שתישא אותי הרחק מכאן בכוח תוציא אותי מהארץ שלי, הארץ שה' הבטיח לאבות אבותיי, הארץ הנבחרת מכל הארצות.

ומצבנו כיום טוב לאין שיעור ממצב היהודים בשואה ולפניה... עוד לפני השואה היו שהבינו שאין מקום אחר ליהודים מלבד ארץ ישראל. לאחריה - התחושה הזו התחדדה פי כמה.

ובזכות זה קמה מדינת ישראל. ובזכות זה גם קם לנו צבא, שהוא (בכורח המציאות) אחד הצבאות החזקים בעולם. ובזכות זה - אין יותר סיכוי שתבוא אומה שלמה ותנסה להכניס אותנו לתאי גזים...

אז נכון, הגאולה עדיין לא שלמה. אפילו בכלל לא. אבל עוד לפני קום המדינה היו יהודים שהתעקשו לגור דווקא פה. אז עכשיו, כשיש לנו מוסדות מדינה יהודיים (!!) באמת אין סיבה לוותר על המגורים בארץ כל כך מהר, עם כל הקשיים הנוראיים שיש פה ועם כל החששות הכבדים שרק הולכים ומתגברים עכשיו

ואת יודעת מה? גם אם באמת אני ומשפחתי עתידים חלילה להיהרג - אני מעדיפה שזה יהיה על אדמת הארץ הזו, ולא לחיות על אדמת ארץ אחרת, ארץ טמאה.

ואני מאמינה באמונה שלמה שהגאולה השלמה עוד בוא תבוא, והיא תתחיל כאן, בארץ ישראל, ואלה שיגורו בה יהיו הראשונים לראות אותה ולקחת בה חלק...

כתבתי ארוך. ואולי קצת לא רגיש לפחד האמיתי והמוצדק שיש לך.

בכל זאת הרגשתי צורך לכתוב זאת.

ועכשיו - אפשר לנסות לדון בפחד עצמו בצורה נקייה, ולמצוא לו פתרונות קרובים יותר...❤️

לא תהיה גלות נוספת, הבית השלישי לא ייפול.

כמה שקשה עכשיו, ואולי עוד יהיה קשה יותר לפני שיהיה טוב. אבל אנחנו לקראת הגאולה השלמה בע"ה במהרה

לי הבחירות שלנו קשורות גם לצרכים שלנו, וגם לערכים שלנו.

וכאן בעצם השאלה היא מה הערכים שמובילים אותנו, מה חשוב לנו.

האם אנחנו רואים בארץ ישראל ובמדינת ישראל אידיאל. איך אנחנו רואים את התפקיד שלנו כאנשים עובדי ה'. מה המקום שלנו בתוך הסיפור של עם ישראל.

מודה שקשה לי עם ההשוואה למצב לפני השואה. כאילו להיות יהודי גולה באירופה ולהיות יהודי בארץ ישראל במדינה יהודית זה אותו הדבר.

אבל השאלה שלך בעיקר גורמת לי להעלות שאלות. על איזה יהודים אנחנו רוצים להיות, מה הסיפור שלנו וכמה אנחנו רואים עצמנו כחלק מכל זה.

דווקא לפני שואה בארץ היה נורא מסוכן, פוגרום של 1920, פרעות תרפ"ט, מרד ערבי 1936-1939, רב ערבי עויין. ובאירופה היה סביר פלוס.

אני חושבת שאם הוחלט בשמים שבן אדם ימות אז גם אם הוא לא ימות בפיגוע יש מאה דרכים אחרות .

כמובן סכנת התבוללות. וסכנת נאמנות. בתור אזרח אמריקאי תצטרכי להיות נאמנה לאמריקה. הרבה פעמים נאמנות הזו מתנגשת עם נאמנות לישראל. תמיד תהיו בסוג של קונפליקט פנימי. 

על פניו ניראה דומה.

לעומת זאת היום בארץ. קודם כל אנחנו בארץ שזאת כבר זכות עצומה. יש כאן שלטון יהודי, כמעט רוב היהודים בעולם חיים בארץ, יותר ויותר יהודים מתחברים לזהות היהודית שלהם, ועוד יותר בעקבות המלחמה. יש לנו צבא שקורא בשם ה'! כל האויבים סביבנו במצב מוחלש, חיזבאללה חטפה קשה, חמאס עכשיו מתחיל לשקם את ההריסות שלו, סוריה אחרי מהפכה ובסיעתא דשמיא עצומה הרסנו את היכולות הצבאיות שלהם בקלות, הכוח של איראן ורוסיה באיזור נחלש מאוד.

יש לנו עוד דרך ארוכה, גם מבחינת בטחונית וגם מבחינה רוחנית. ויש גם נפילות ונסיגות בדרך. וזה קשה וכואב. אבל אנחנו בפעמי גאולה, כבר לא בחבלי הגלות. אבל הגאולה באה קמעא קמעא.

וכל אחת שעושה את החלק שלה להוסיף תורה, יראת שמיים, אור, טוב וחסד ולקדש את שם ה' בעולם, אם זה לקיים מצוות ולהתפלל, אם זה לגדל ילדים לתורה ומצוות ויראת שמיים, אם זה להחזיק את הבית כשהבעל הולך למילואים להיות שותף בשמירה על עם ישראל וביעור הרוע מהעולם, או כל דרך אחרת. בייחוד בעם ישראל, בייחוד בארץ ישראל שהיא ארץ הקודש וכאן ה' בירך את האבות שיהיו עם גדול שיאיר לעולם, וכל נבואות הגאולה מדברות על תקומת עם ישראל בארץ ישראל - היא שותפה בתהליך הגאולה. 

רוצה להגיד שראיתי שפרסמו *ששירות בתי הסוהר*(ולא מפגינים ימנים וכו'...שאז זה ברור) תלו שלט מחוץ לבית הסוהר שממנו השתחררו המחבלים שכתוב עליו: "עם הנצח לא שוכח, ארדוף אוייבי ואשיגם" עם תרגום לערבית. כמעט בכיתי מהתרגשות. לפני השואה הייתה כל כך הרבה התבוללות. והיום ב"ה ניצחון הרוח שלנו מדהים.

יש להם הזדמנות לעלות לארץ ולהיות עם העם שלהם

ולא להשאר בין כל האנטישמים....

ואם הוא היה פה איתנו היום הוא היה אומר לך בשום אופן לא לעזוב

זאת הארץ שלנו.

זה הבדל ענק!

שם, הם היו בארץ לא להם ולכן כשהכל התחיל היה צריך לעזוב.

פה- אנחנו בדרך לגאולה!

אותו סבא מסר את הנפש למען ארץ ישראל ונפצע אנוש במלחמת השחרור

אני גם אזרחית ארה"ב

ואני ממש לא מסוגלת לחשוב על לעזוב את הארץ המובטחת

ובדיוק מהסיבות שכתבת. ומה שהוספת גם לגבי טרום השואה. כאילו כתבת אותי.
אני חשבתי על קנדה.

גם לי היה ברור, שאני לא נישארת בארץ כזאת. שאני רוצה להימלט ולמלט את הילדים שלי מהגורל הנורא שניראה שעומד להיות על כל היהודים.
אלי לא דיבר כל העיניין הלאומי ושמירה על הארץ ומושגים גדולים. אני בסף הכל רוצה לחיות. ולתת לילדים שלי חיים רגילים. לא רוצה ליסבול למען אף מטרה. ולא רוצה, ולא מוכנה לתת לילדים שלי ליסבול עבור אף מטרה.
ולמרות זאת, חיזק אותי מאוד ליקרוא דברים שניכתבו פה בפורום בנושא הזה.
יש פה נשים מדהימות, צדיקות וחזקות שאני רק שואפת להיות כמותן!!

בעלי שאל על זה רב, והתשובה שלו היתה שארץ ישראל היא "ארץ אשר תמיד עיני ה אלוקיך בה", שזאת הארץ שיש בה את ההשגחה הכי חזקה ושבה יש שמירה מיוחדת יותר מכל מקום אחר. והוא המליץ לנו להישאר.
בחרנו להקשיב לו, למרות שזה קשה לקבל את זה.
אני לא אומרת שהמחשבה לעשות את זה לא ממשיכה לעלות בי מפעם לפעם, בפעמים הנדירות שבהם אני פותחת חדשות ומזדעזעת.
למרות שאני רואה שגם בקנדה -שחשבתי אותה כבטוחה, האנטישמיות מתגברת, ופורעים ערביים מתפרעים בלי הפרעה.
אז מרגיש שבעצם - אין אף מקום בעולם שבו נוכל להיות באמת רגועים - כל עוד שאנחנו גאים ורוצים להמשיך לישמור על היהדות שלנו ועל התורה והמיצוות - כך שממילא - איפה שנהיה ידעו שאנחנו יהודים, ולא נוכל להיות רגועים.
 

שום מקום בעולם לא באמת בטוח ליהודים ולאחרונה זה נהיה בולט יותר ויותר

גיסי עלה מארה''ב ואומר שאין מה להשוות בין מגוריפ כאן לשם הוא אומר שכאן יש משהו יהודי קדוש יותר

לגבי החששות הלגמרי מוצדקים שלך...אולי לעבור לאיזור יותר בטוח בארץ?

אבל אז נזכרתי כמה האנטישמיות גואה בעולם.

לא שזה משהו שהייתי עושה,

אני לגמרי מאמינה שהמקום של יהודים זה בארץ ישראל ואם כבר הייתי עוברת אז זה לצורך שליחות ולא לצורך בריחה.

אתם גרים באזור יותר מאותגר בטחונית?

אם כן, אולי שווה לעבור למקום יותר רגוע כדי לקבל קצת יותר ביטחון.

לא מנהלת את חיי לפי פחדים

פחד נועד להגן מפני סכנות

בפועל הוא יכול לנהל חיים שלמים של אנשים

אני מרגישה מאד נכון לחיות פה ולגדל את ילדי

זו המדינה שלי ואף אחד לא יפחיד אותי לגור בה

למדתי למסגר את הפחד בגודל המתאים לו כי הוא יכול לפגוע בחיים הרבה יותר ממלחמות ופיגועים

שבחו"ל המצב יותר טוב?

רק השבוע היה בשוויץ, שנחשבת מדינה בטוחה יחסית, היו השבוע תהלוכות של פרי פלסטין

אירופה הולכת נורא להשתנות בתקופה הקרובה

ותאמיני לי שלמשטרה ול"צבא" שם אין באמת יכולת להתמודד עם מצבי טרור....

מפחיד או לפחות אותו הדבר..

על סמך מה אתן אומרות? אני שואלת בכנות. כי בעיניי פי אלף יותר מפחיד פה.

נכון יש שם תהלוכות פרו פלסטיניות וצריך להוריד את הכיפה ובקמפוסים בארהב המצב קשה. וואלה זה לא נעים. אבל עזבו את ה7.10 בעצמו שזה לא דבר להקל בו ראש בכלל, תסתכלו על המספרים.

רק מאז ה7.10 נרצחו פה בפיגועים, לא במלחמה עצמה, מעל 50 איש ונפצעו באזור ה400 (לקחתי מספרים מויקיפדיה, מניחה שהם לוקחים מהחדשות שלוקחות גם נפגעי חרדה).

גם בשנים אחרות יש כמות עצומה של נפגעים.

כמה היום בחול? בתקופת המלחמה, שמאד החריפה את המצב, לדעתי רובנו יכולים לספור על שתי ידיים או פחות מזה את כמות הנרצחים בעולם על רקע אנטישמי בתקופה הזו, (3 בארהב, אחד באמירויות. מניחה שהיו עוד שאני לא זוכרת כרגע?), או את האירועים האנטישמיים הגדולים (לינץ באמסטרדם, תהלוכות בארהב, בטח שכחתי עוד כמה).

אני לא מנסה להחליש, ומי שמרגיש בטוחה  פה - אני מקנאת בכן, באמת. אבל עובדתית, מספרית, שם יותר מפחיד? אולי. אבל יותר מסוכן? ממש לא בטוח. בחול, שבואו נזכור מדובר במילה אחת שכוללת מאות אלפי ערים שמאכלסות מליארדי אנשים, שברחובותיהן יהודים לא מוגנים במיוחד יותר מכאן והרבה יותר "נגישים" לאנטישמיים, סטטיסטית הסכנה למות או להיפגע שם באירוע אנטישמי היא הרבה הרבה הרבההההה יותר קטנה מאשר בארץ.

נכון יש גם סכנות אחרות (גם פה), ויש פה יותר *תחושת* ביטחון, ומהגרים מרגישים זרים הרבה שנים (עושים את זה עבור הילדים בדכ..). אבל באמת אני מנסה להבין מאיפה הביטחון המוחלט הזה.. לא בקטע מתנשא או מוריד, הכי בכנות. כי אני ממש לא מרגישה פה יותר בטוחה באופן אמפירי.

ולגבי הבית השלישי לא יחרב.. זה מדרש אבל אין לזה באמת ביסוס במקורות. כל הדברים שאומרים בנושא הזה ולוקחים מהמקורות נאמרו בכלל על בית שני. אין שום הבטחה אלוקית כזאת (וגם לא ממש הגיוני שתהיה. מה אם נחטא לא יהיו עונשים? לא יכולה להיות גלות שלישית? בשביל מה אנחנו קוראים את פרשת והיה אם שמוע אם בעצם זה מבוטל כי לא יהיה עוד חורבן?)

לאנשים שגרים בארץ

תאמיני לי שיש שם המון קשיים אחרים ובעיות אחרות

נראים יהודים. אם אף אחד לא יודע, אז לא אמורה להיות אנטישמיות. אבל אם יש לכם פרצוף טיפוסי הורדת כיפה לא תועיל פה.

רמת סכנות היא אחרת. לפני שעשיתי עליה שליחי סוכנות תמיד אמרו שהסיכוי להיפגע בתאונת דרכים הרבה יותר גבוה מסיכוי להיפגע בפיגוע.

אז אם את עושה רילוקיישן את צריכה שכונה טובה עם סביבה יהודית.

לגבי ילדים אם הם יהיו כבר  בגיל בית ספר לא בטוח שהם ישתלבו בקלות. אם הם לא ישתלבו וההורים כל הזמן בעבודה , נכנסים לצרה רצינית.

נקודה נוספת. אמריקה נמצאת עכשיו בנקודת משבר בין פרוגרס לשמרנות, יש להם נשיא כמעט בן שמונים עם אמירות מוזרות כמו לכבוש את קנדה. כך שיכול להיות שהמצב הרגוע ישתנה.

למה ? כי בצד דמוקרטים לא אוהבים יהודים בגלל מוסלמים. ובצד רפובליקנים יש כוחות לאומניים קיצוניים והם גם לא אוהבים יהודים .

קראתי אצל רב כהנא שמתחת לשטח יש הרבה אנטישמיות ובסוף היא תתפוצץ. לגבי אזרחים ערבים בארץ הוא צדק כך שאין סיבה שגם בנושא הזה הוא טעה.

עוד נקודה. אני יכולה להגיד שלא אהבתי עליה מרוסיה מלפני שנתיים גם את אלו היהודים. כי מבחינתם ישראל היא סוג של עיר מקלט כי נהיה רע ברוסיה. אבל אני לא אמורה לשמור להם על עיר מקלט. אם הם אוהבים רוסיה שיישארו ברוסיה גם כשפחות טוב שם.

בית שלי הוא לא מקלט זמני. וזו גם סיבה מוצדקת לאנטישמיות , כאילו יש לך אנשים לא נאמנים לשום מקום, מוכנים לרוץ ממדינה למדינה כל זמן בחיפוש אחרי חיים טובים . 

שנראה לי בסוף זה לא המוקד, איפה אני מרגישה בטוחה יותר.

יכול להיות שכאנשים פרטיים, הרבה יותר בטוח בחו"ל. יכול להיות

אבל אין לי ספק בכלל, שזה שיש מדינה יהודית, שומר גם על היהודים בחו"ל. כי אם חס וחלילה יהיה עכשיו ניסיון חוזר לשואה על יהודים באירופה, יש למדינת ישראל כוח להשפיע על זה. אם נחטף יהודי בחו"ל, אם יש פיגוע נגד יהודים בחו"ל, זה עניין של מדינת ישראל. בעצם קיומה של מדינת ישראל, היא מספקת הגנה גם ליהודים שאינם אזרחיה.

נכון, זו לא הגנה מלאה. גם עבורנו בארץ אנחנו רואים שיש פיגועים והשמירה היא לא ב100%.

אבל זה כן נותן ביטחון הרבה מעבר למי שנמצא כאן בארץ.

ובאמת באמת, השאלה בעיניי היא לא הביטחון של המשפחה האישית שלי. זה לגמרי שאלות של דרך, אמונה, ערכים.

אני מבינה את הפחד, לא מסוגלת לראות את עצמי עוברת למקום אחר. עוזבת מדינה וארץ שבמשך דורות התפללו להגיע אליה.

כן, קשה כאן. ממש. אבל זה בית, זה חלק מהסיפור שלנו, מהשליחות שלנו, מהעם שלנו.

זו שאלה ממש גדולה עבורי, מה החלק שלי בעם אם אבחר לעזוב. האם זה אומר שאני מפנה גב ומחליטה לא להיות חלק?

בעיני לבחור לעזוב זה לא בהכרח עם להפנות גב  יש דברים שנכונים לי למרות שהם לא חלק מהמאמץ החברתי, האם זו הפנית גב?

אדם שמקבל תפקיד לא קרבי למרות שעל פניו יש לו פרופיל קרבי אבל הוא יודע שהוא רגיש בצורה קיצונית וזה ישבור אותו נפשית להיות לוחם, הוא מפנה גב? זו רק דוגמא, לא השוואה למצבים אחרים. אבל אני חושבת שצריך להפריד בין הדברים.

אנשים עוזבים מקומות, וגם תומכים מרחוק באופן שמתאים להם, בסוף החיים בנויים מהחלטות אישיות, אנחנו לא יכולים לעשות את הבחירות של החברה במקום את הבחירות של עצמנו.. 

ולכן שוב זה קשור לעניין של ערכים וסדרי עדיפויות.

לגבי הדוגמה - אדם שיישבר נפשית מלהיות לוחם, לא יכול להיות לוחם. בסוף זה לא יהיה טוב למערכת מהרבה סיבות, ולכן הוא פשוט לא יהיה לוחם.

אבל בהחלט יש אנשים שהיו מעדיפים שלא להיות לוחמים כי סדר העדיפויות שלהם הוא אחר, אבל אף אחד לא שואל אותם כי זה מה שצריך אז זה מה שעושים.

לגבי החלטות אישיות והחלטות של חברה.

שוב הכל שאלה של ערכים וסדרי עדיפויות.

ההחלטות האישיות שאני מקבלת לא קשורות רק לשאלה מה יהיה *לי* טוב. אלא איזה אדם אני רוצה להיות, חלק מאיזה חברה אני רוצה להיות, חלק מאיזה סיפור. מה האידיאל הכללי שמנחה אותי.

בהשקפת העולם שלי, מדינת ישראל היום היא חלק מהסיפור של עם ישראל. היא חלק מגאולת ישראל. אני רוצה להיות חלק מזה. ומכיוון שבהשקפת העולם שלי זה שיש לעם ישראל מדינה, נותן ביטחון עצום ליהודים, ומקדם אותנו עוד שלב בדרך לגאולה, ומכיוון שבשביל שתהיה לנו מדינה צריך אנשים שיגורו בה, אז אני גרה כאן.

כן, יכול להיות שיש מי שיחליף אחרת. שיחליט שזה לא מתאים לו נפשית. זו החלטה לגיטימית. אבל כן, המשמעות של זה היא שהוא פחות שותף בבניית מדינת ישראל. האם אפשר לתמוך מרחוק? אפשר.

האם זה אותו דבר כמו לגור כאן? לא.

אין לי בעיה עם האמירה שיש אנשים שזה לא מתאים להם. שמעדיפים שקט ורוגע. אני יכולה לקבל את זה.

אבל להגיד שזה אותה תמיכה אותה שותפות כמו לגור כאן, זה לא.

יש לבחירות מחיר.

הבחירה לקחת חלק פעיל בהקמת מדינת ישראל (שמבחינתי מי שגר בארץ לוקח חלק פעיל), כוללת בתוכה מחירים גדולים, אבל גם זכויות גדולות.

הבחירה לרדת מהארץ בעקבות קושי, היא לגיטימית, אבל גם לה יש מחיר - מחיר של פחות שותפות, מחיר של להיות פחות חלק. זה בסדר. מותר. אבל אי אפשר להגיד שזה אותו הדבר.

כמו שאי אפשר להגיד שמי שעשה מילואים בשנה האחרונה ומי שגר כאן, נותנים את חלקם באותה הצורה.

אני רק רציתי להגיד שזו בחירה לגיטימית ובעיני היא לא הפנית גב.

נכון, זה לא אותם מחירים שמשלמים האנשים שגרים פה. זו המטרה... לא לשלם את המחירים האלה. ברור שזה לא אותו הדבר.

אבל לא חושבת שזה מחייב שאת מפנה גב. 

להיות בחירה לגיטימית ועדיין היא כוללת בתוכה גם קצת הפניית גב.

גם מי שיכול להתגייס ולא מתגייס מפנה את הגב.

אם מסתכלים על עם ישראל ככלל, ועל מדינת ישראל כאינטרס יהודי, אז מי שבוחר לעזוב כי קשה כאן, זה אומר שזה אחד פחות שמחזיק כאן את הקושי. זו לא הפניית גב טוטאלית של "לא אכפת לי", אבל כן יש כאן בעצם אמירה שכבר פחות חשוב לי להיות שותף, אני לא מוכן לשלם את המחיר ולכן אני עוזב.

את ו @אולי בקרוב וגם @שוקולד פרה. אומרות משהו דומה, ואני מבינה את ההגיון אבל מאד קשה לי לקבל אותו.

כי בעצם כמו שאתן אומרות - איך יכול להיות שכולנו נותנים כתף ומישהו קם והולך, אז אפשר מהצד השני להגיד - יש פה אנשים שמסכנים את עצמם ואת התלויים בהם באופן לא אחראי, האם אני צריך להיות לא אחראי רק כי זה מה שהם עושים?

בסוף מדובר פה בנקודת מבט אחרת.

אם הייתי מרגישה שיש סיכוי לחיות פה בביטחון אולי לא הייתי מרגישה שככ צריך ללכת. אבל אני מרגישה שגם בטחונית, ולאט לאט גם בכל תחום אחר המצב פה מידרדר ברמות.

למה אני צריכה להישאר על הספינה השוקעת רק כי יש בה אנשים שחושבים שהם יצליחו להינצל?

זה מאד בוטה אני יודעת ומתנצלת.. 

להבין את החלק השני של הדברים שלך.

לא כל כך מצליחה להבין את החלק הראשון. "אנשים שמסכנים באופן חסר אחריות". כאן אני חולקת פשוט כי זה לא שמישהו כאן היה בוחר בכיף שלו שיהרגו אותנו, זה האויבים שלנו מסביב שרוצים בזה. אז אולי יש כאן בכלל פער איך אנחנו תופסות את המציאות כאן ואת הגורמים לה.

לגבי "למה אני צריכה להישאר על הספינה השוקעת רק כי יש בה אנשים שחושבים שהם יצליחו להינצל?"

את לא צריכה. באמת שלא.

כל מה שאני כותבת זה לא כי חייב. זה שאלות שעולות גם לי בעקבות השרשור. אבל אין כאן עניין להגיד שזה מה שצריך. יותר עניין של שאלה מה אנחנו רוצים

כי צודקת למה באמת להשאר ולהסתכן?

אבל כאדם מאמין בעיני אין אופציה אחרת

לברוח לחו''ל זה פשוט ניכור עצמי. וקריעה לש החלק הכי מהותי בזהות שלנו ובממשעות שלנו.

זה לא מפנה גב עבור מי שנשאר

אלא עבור הנשמה שלך.

בעיני הבסיס של אמונה הז שייכות לה'  ולתורה, ולעמ''י ולארץ ישראל

תורה שמנותקת מהשייכות לעמ''י זה כמו תורה מנח ועד אברהם אבינו

מה נשאר ממנה?

כל הלב לש התנ''ך זה עם ישראל

והמסע שלו

וכל מה שעבר בכל הנסיונות

וכל הלב לש התורה זה להיות שייכים לעם שלנו, לארץ האחת והיחידה שלנו ואין לה תחליף כי הכח 'שלה זה הנשמה שיש בארץ ...ושום נוחות וכסף וקלות לא יעניקו נשמה ושכינה ואלוקות.

ואפשר לברוח

אבל באמת בעיני

ה80-90 נשה פה בעולם עוברות

מה ילך איתי הלאה אם אנתק את עצמי מכל השליחות והמשמעות של הקיום שלי?

ועכשיו כשאנחנו פה כעם

לפרוש לחו''ל זה להתנתק גם מא''י וגם מעם ישראל..

ואגב לנתק בינהן .לדרג אותן..על סמך מה?

אבל באמת מרגישה מוזר מהשרשור הזה

קצת בהלם תרבות וגדלתי אגב במשפחה לא דתית בעלל ועדיין גם א זמעולם לא עלה בדעתי לברוח מהזהות שלי

עם כל הפחד שיש

לא כהטפה

פשוט כואב לי הניתוק והחוסר שייכות

בין אדם שומר תורה ומצוות שחי בחו"ל לבין אדם יהודי שחי בארץ אבל לא רואה את עצמו חלק מעם ישראל במובנים של שמירת מצוות או חמור מכך נישואי תערובת(ניתוק מעם ישראל).

אין בזה הדרגתיות בעינייך?

אני תופסת את המציאות לגמרי אחרת, אני חושבת שהעתיד,של עם ישראל נמצא כאן, עם כל הקשיים, ואני רוצה חהיות חלק מזה, מתהליך הגאולה של עם ישראל, אני רואה ביהדות בחול ספינה שוקעת...

וגם רןאים שבכל גלות, היהודים הגיעו, היה להם טוב תקופה ואז הכל התהפך עליהם, ורואים את זה קורה בארופה שמתמלאת במוסלמים, וגם בארצות הברית ובקנדה ( מזכירה לך את מה שקורה בקמפוסים בארצות הברית מבחינת אנטישמיות).

מסוכן להיות יהודי בכל מקום, כאן לפחות יש לנו צבא שלנו, שבאמת אכפת לו מאיתנו ואנחנו לא תלוים בחסדים של שוטרים גויים שמגנים עלינו רק אם בא להם. 

מי שיעשה לטובת הכלל.

זה כמו במילואים-אם כל אחד יחשוב רק כמה זה לא מתאים לו עכשו, לא יהיה מי שיעשה את זה. אם כל אחד יחשוב כמה מפחיד לו פה ובמקום אחר לא מפחיד אז יעבור לגור במקום אחר לא יהיה מי שיגור בארץ ואז לא תהיה מדינה שתשמור גם על מי שגר במקום אחר

לחיות פה עם הפחד שמישו מוציא עלי סכין מאחורי הגב וכו'.

פחד ממשי.

אבל ועם כל זה.. אמאלה ואבאלה גם בחול.

באוסטרליה שזה חור.. שרפו מעון ילדים יהודי. וגם שם הם מרימים ראש.

וכו' וכו' בעוד מקומות.

אז האם לחיות בתחפושת יהיה לי יותר קל? אנלא יודעת(תחפושת הכוונה לא לדבר עברית ברחוב. להסוות את היותי יהודיה ושומרת מצוות.. המראה החיצוני של בעלי שאין סיכוי שיגע בזקן או יוריד כיפה גם לא בחוץ וכן הלאה)

אין שם מקום בטוח ..

גם לא בארצות ניטרליות.

אולי תמצאי בטחון של ללכת בגאון יהודי בחוץ באזורים ספציפים או שכונות ספציפיות.. וזה גם בארץ יש את הערים היותר בטוחות וכו'

לא יודעת מה לומר.

ולא אני לא מרגישה בטוחה בארץ. אבל גם בחו"ל לא.

זו ההרגשה שלי. אין לי שום יעד זהב שאני אומרת לשם אני רוצה להגיע שם בטוח ליהודים. לא.

ומבחינה כלכלית.. אמריקה שנראה שכולם עם כסף שם זה שקר חיצוני..

בטח למי ששומר מצוות שמוסדות הלימודים יקרים פחד. ושלא נדבר על מערכת הבריאות. אז המחיה לא פשוטה בכלל..

שאלוקים ישמור עלינו איפה שנהיה

במדרשה שלמדתי בה יש לרב שיעור קבוע על זה (מעניין אם מישהי מזהה איפה 😉) אני גרועה בלשחזר שיעורים אבל יכולה לנסות לחפש מה יש לי שהוא העביר, בגדול הוא תמיד מתבסס על התנ"ך ואז על עוד רבנים..

מעניין אותי אם יש קשר בין ההרגשה לתפיסת עולם.. אם למגזר שמגיעים ממנו יש קשר להרגשה..

אני ממש לא חושבת על מעבר לחו"ל אבל אני מאד מאמינה בבית שלישי אין לו הפסק, שהמקום שלנו הוא בארץ ישראל וגם במדינה. לא הכל מושלם, ולפעמים נראה שמנהיגי המדינה לוקחים אותנו למקום נוראי, אבל אני לגמרי מאמינה שזה תהליכי הגאולה, וכמע כמעא, ואנחנו צריכים להיות חלק מזה (וזה גם זכות בשבילנו).

אני גם חושבת שבחו"ל אפשר לומר שבטוח רק בגלל מדינת ישראל! היא נחלצת לעזרת היהודים ברגע שקורה משהו (אפשר לראות את זה אחרי פיגועים, הפוגרום באמסטרדם .) וגם לממשלות היום יש אינטרס לשמור על היהודים, כי הרבה רוצים קשרים טובים עם ישראל.. לפני קום המדינה לאף אחד לא היה אכפת אם יפגעו ביהודים אז לא היה אינטרס לשמור עליהם.. אני גם מאמינה שלפעמים בשביל הערכים שלנו צריך לשלם מחיר.. אז אולי יהיה יותר יקר לגור פה, אבל זה בשביל משהו שאני מאמינה בו! בקטע הבטחוני זה קצת יותר מורכב, ונראה לי שרק הסבר סכלי לא יעבוד על זה, זה משהו עמוק יותר.. אני משתדלת לא לתת לפחד לנהל אותי (לא בטוחה שאני תמיד מצליחה) אז אולי כדאי לעבוד על הפחד ממקום אחר, אולי אפילו טיפול ממוקד

כי פה זה הבית שלי.

וגם אם קשה, לא בןרחים מהבית...

(ואני לגמרי מבינה את הפחדים שלך.

גם אני חשבתי על זה לא מעט)

גרתי בחול תקופה, במקום שבו אין אנטישמיות ועדיין זה לא הארץ. אין את ההרגשה של הבית, של השייכות, של הביטחון שזה המקום שלי. (פה באותה תקופה הייתה אינטיפאדת הסכינים אז ברור שפחדתי מאוד מאוד מהמחשבה לחזור לארץ אבל בסוף חזרתי וגיליתי שזה לא מפחיד כמן שזה נשמע מרחוק)

באמת מענין אותי..

כאילו גם בשואה אנשים אמרו יהיה בסדר אבל במבחן הזמן נראה שהם טעו. יש משהו קונקרטי (לא "אם יהיה גרוע") שתגידי וואלה זה הזמן לקום וללכת?

האמת שאני גם גרתי בחול תקופה, לא במקום הכי יהודי ואפילו היו אזורים די עוינים, ובחלק מהזמן היתה מלחמה פה בארץ ולא אמרתי שאני ישראלית וכו כי אין מה לחפש צרות, אבל מעבר לזה הרגשתי ממש ממש בטוחה. היה לי טוב, הרגשתי שייכת וממש התבאסתי לחזור..

אז מענין.

אני רוצה להאמין ששום דבר לא יגרום לי לעזוב את הארץ מפחד.

(אני לא שוללת עזיבה לצורך שליחות)

כמו שאמרתי, יש רגעים שאני מאוד פוחדת וכן יש בי רצון כזה לקום וללכת למקום "הבטוח" שהייתי בו אבל זה לא משהו שיתקדם לידי מעשה בעז"ה.

אני גם חייבת לציין שרוב הזמן אני לא מרגישה פחד קיומי כאן.

אני מפחדת כשנוסעת לחמותי, אני מפחדת כשנוסעים למקומות יותר מועדים, אני מפחדת כל פעם שעולה לי התמונה של שירי ביבס מחזיקה את הילדים, ואני פוחדת גם בלי סיבה מוחשית פשוט כי המצב באמת מפחיד אבל זה לא משהו שמלווה אותי כל החיים אלא רגעים כאלה שאז אני יודעת שצריכה להתחזק בביטחון.

לא למדתי במדרשה שלך, @אולי בקרוב

אבל זה דבר כ"כ מהותי באמונה!

התחלתי לחפש לך מקורות ולא מצליחה לצמצם להודעה כאן..

אז לפחות מקור אחד- מדרש תנחומא פרשת נח סוף אות יא:

"בונה ירושלים ה, נדחי ישראל יכנס

אמרו ישראל לפני הקב"ה: ריבונו של עולם, לא כבר נבנית ירושלים וחרבה?! אמר להם: על ידי עוונותיכם חרבה וגליתם מתוכה, אבל לעתיד לבוא אני בונה אותה ואיני הורס אותה לעולם"  

ועוד אחד- מדרש תנחומא שופטים ט:

"'והשלישית יוותר בה'- שאין מתישבין בארצם אלא בגאולה שלישית, גאולה ראשונה זו גאולת מצרים, גאולה שניה זו גאולת עזרא, השלישית אין לה הפסק"  

ויש עוד כ"כ הרבה.... אם את רוצה הפניות איפה לחפש בשמחה

כתבתי שיש את זה במדרשים..

מקורות התכוונתי נביאים כתובים. שם מדברים על בית שני.

ואפילו המקור הראשון שהבאת לא מוכיח.. לעתיד לבוא יכול להיות גם בבית רביעי או חמישי או חמש-עשרה...

מדרשים זה דעות ואמרות, לכל מדרש יש מדרש הפוך.. זה לא משהו פסוק או חד משמעי.

עונה גם לך וגם ל @אולי בקרוב

(אגב מאמינה שיש גם מקורות מנביאים כתובים, למרות שבטח שאפשר לסמוך על מדרשים, וגמרות)

תהיה שואה? הרג המונים? שלטון של ערבים והגליית יהודים למדינות אחרות?

מיטוט המדינה?

מה הולך לקרות אני באמת מנסה להבין כדי להבין איך חו"ל קשור לתחושת ביטחון עתידית,

כמובן שאני מתכוונת במושגים של גאולה קרובה, לא נשאר עוד הרבה שנים לפי הספירה... 

ממה אני חוששת, אז לא יודעת נגיד טבח המוני שכולל אונס רצח בעינויים ולקיחת שבויים יכול להיות תרחיש שמסוגל להתקיים.

וכן זה יכול לקרות שוב, וזה יכול לקרות יותר גרוע וזה יכול לקרות בכמה חזיתות (דרום, צפון, יוש) מה שגם יהפוך את האסון לגדול יותר מלכתחילה אבל גם ימנע מכוחות להתמקד בהגעה לאזור אחד (ומן הסתם פחות אנשים בכלל יהיו זמינים להילחם) אז זה יקרה עוד יותר גדול.

ויכולים לקרות גם דברים אחרים. אני לא חוזה את העתיד. אבל אני חושבת שתרחישים נוראיים מסוגלים לקרות. וכן, אני מאמינה שמדינת ישראל יכולה להתמוטט, שעלולה להיות פה פצצת אטום. סליחה על כל תרחישי הזעם אני לא אומרת שאני חושבת שבהכרח משהו מכל זה יקרה וכמובן אני מקווה שאף אחד מהם, אני רק אומרת - לא מצליחה להבין את הביטחון שיהיה בסדר.

כאילו, זה גם מה שאמרו על הדרום לפני שנה וחצי.

כולם ידעו שעזה זה קן צרעות אבל אף אחד לא דמיין חצי ממה שקרה באמת..

איך חול קשור? הרבה יותר בטוח ליהודים עובדתית. תספרי הרוגים.... אפילו באזורים דתיים או חרדיים. קשה יותר להרוג קהילות שלמות בהפתעה, אפשר וקל יותר לברוח.

אני לא אומרת שחול זה מקום מושלם. אני מאמינה שלצערי הרב נולדנו עם מקל נדודים ביד. אני לא חושבת שיש מקום בטוח ליהודים אבל למיטב ידיעתי התקופה הכי ארוכה בהסטוריה שהיה ליהודים שקט ארכה 40 שנה. אז הייתי רוצה לגור במקום שמאפשר את הנדידה הזו בקלות יותר.

זה באמת עצוב, זה לא קל או שמח, אבל אני לא הייתי רוצה להרגיש שחיכיתי יותר מדי וגזרתי חס ושלום אסון על המשפחה שלי.

ולגבי המקור שהבאת מישעיהו - נחמד... אבל זה לא אומר כלום לגבי בית שלישי. כלומר שוב יכול להיות שזה מתייחס לאיזשהו ניצחון שהיה לעם ישראל בעבר ויכול להיות שזה מדבר על עוד 200 שנה. זה לא נותן לי תחושת ביטחון באיזשהו אופן לגבי החיים שלי כאן ועכשיו 

מה יהיה עם עמ"י בחו"ל או בארץ ישראל?

לאן פנינו הולכות מה שנקרא,

לא צריך להיות חוזה עתידות, צריך להרגיש את התקופה בתוספת קצת השראה ממקורות,

הנשמה שלך יודעת  תהיי בטוחה,

כרגע בטוח כביכול בחו"ל, כי כרגע העניין לא איתם, העניין כרגע הוא בירורים בארץ הקודש,

מה יקרה בבירור הזה, לא בטוח, אבל נכון צודקת, הכל יכול לקרות, 

אבל חכי גם בחו"ל יהיו דברים, לא נבואות ודברי זעם, פשוט מתוך הגיון והתבוננות, חו"ל כרגע יושבת על חבית נפץ מבחינה ארצית ומבחינה רוחנית לא נראה שנשאר לה עוד הרבה...

למה עדיין אפשר להיות בביטחון? כי בירור נועד להחזיר בתשובה, לתקן, ואם אנחנו בתיקון ובתשובה אין ממה לפחד,

אני לא פוחדת אם אני בתכלית וביעוד שלי... 

וככל שמסתכלים בראיה רחבה על העתיד, 

צריך להבין מה רצון ה' ומה התכלית,

אם לא נבין מה התכלית אז באמת מה המטרה של כל הסיפור שקורה כאן

ושהולך לקרות כאן

אם הכל סתמי ורנדומלי, אז אין עניין בארץ ישראל אף פעם, ואין עניין להשאר כאן, ויש אולי עניין להיות בטוחים לשנה שנתיים שלוש בחו"ל

אבל אם יש תכלית, ויש עניין, ויש מהלך גאולי, שהוא אכן במציאות יכול להראות מפחיד מצד אחד ומצד שני יכול להיות ניסי ומופלא

אז בטח להשאר כאן בעוז ותעצומות ושמחה גדולה בציפיה לגאולה השלימה בקרוב ממש בלי פחד כלל וכלל ורק להאמין בקב"ה ולחזור בתשובה

אם מקום אחד יתפוצץ אנשים יעברו למקום אחר. זה מה שיהודים עושים כבר אלפי שנים.

אנחנו באמת תלמידי הרשר מהבחינה הזאת, אני לא רואה בהכרח עדיפות לגור פה ולא במקום אחר..

אבל בכנות אני שמחה בשבילך על התחושות שלך

אבל מבחינת אומות העולם, חו"ל זה כאילו המקום שלהם, כרגע לפחות...

את באמת רוצה להמשיך את מה שהיה עד עכשיו? נדודים? 

לא חושבת שזה התקופה הנוכחית, כאילו לפי המציאות בשטח ולפי ה"תחזיות" הכיוון הוא עתיד טוב יותר

רק שאולי יגיע בצירים כואבים או לידה יותר קלה, תלוי בנו

אבל אם תרגישי יותר בטוב ובביטחון בחו"ל, אז אוקי... תמיד באמת אפשר לעבור לחו"ל יש שם מקומות מסוימים עם אחלה תנאים

ותודה  

לאורך 2000 שנה אנשים לא רצו לנדוד אבל זה מה שהיה, זו היתה האפשרות. המקומות שהם גרו בהם לא חדלו להתקיים אבל זה נהיה לא אפשרי מבחינת הביטחון שלהם, ברמות שונות. לא תמיד עברו כי גורשו או נרצחו. גם "סתם" חוסר ביטחון אישי קיצוני היה סיבה הרבה פעמים.

ואני לא רואה את ההבדל..

יהיה טוב בעתיד? מעולה אז בעתיד אני אבוא. אבל לא מרגישה שמותר לי כאמא להקריב את הביטחון של הילדים שלי עבור משהו  מעורפל שמי יודע אם יקרה.. העובדה שאני בשבועות שאחרי הטבח פחדתי לעצום עיניים כי פחדתי שאפתח אותם ואראה מולי מחבל, העובדה שאני מרגישה שאנחנו לא בטוחים פה ושאנשים צריכים לשאת נשק כדי להגן על עצמם היא בעיניי בדיוק אותו דגל אדום שהרימו יהודים שהחליטו לנדוד בעבר.

גם אז תמיד היו אלה שאמרו שיהיה טוב יותר ואין מה לעזוב. לפעמים הם צדקו ולפעמים לא.. 

אין הרבה איך לייפות את זה.

התשובה הארוכה כמובן מורכבת יותר, אבל זה טכני.

כלומר זו השפה שלי והתרבות שלי והמשפחה שלי פה וזה מה שאני מכירה, והגירה זה תהליך מאד מאד קשה.

ואם אעבור מפה כנראה לנצח ארגיש זרה. לא אעבור בשבילי, אלא בשביל הילדים, שתהיה להם הזדמנות להרגיש בבית במקום אחר.

אבל ברור לי שאם המשפחה שלי (הורים אחים וכו) קמה מחר בבוקר ומחליטה להגר אני כנראה אלך איתם בלי לחשוב פעמיים.

גם ילדים לא ישתלבו בקלות.

מה זה להיות בבית? להשתלב בקהילה ספציפית? לאהוב אמריקה? להילחם עליה? מה תהיה זהות שלהם? יהודי או אמיריקאי? ומי מבטיח שהם יישארו בקהילה שלך? אולי הם יבחרו במשהו אחר?

ואם עולם ישתנה , וגם שם יהיה גיוס חובה ? כמו בימי מלחמת וייטנאם?

בגדול ציפיה הטבעית והפשוטה מהמהגר היא להשתלב. להיכנס לאתוס מקומי, להיות חלק. אחרת נוצר אנטגוניזם. 

זה לא אומר שארגיש שזו המולדת שלי.

גם הרבה עולים חדשים סביבי מתקשים עם המנטליות והשפה והתרבות פה, זה לא אומר שלא משתלבים. והילדים שלהם ישראלים לכל דבר, עם זהות מורכבת, של עוד לאום נוסף בהתאם לארץ המוצא

גם אם חלק מהם מתקשים עם השפה והמנטליות

ברור שהם מרגישים שזו המולדת שלהם.

מי שלא מרגיש שזו המולדת שלו הוא זה שבאמת מתקשה להשתלב

יש כאלה שמרגישים שזו המולדת שלהם ויש כאלה שלא...

הם עלו מציונות, מרגישים שייכות, אבל בסוף לא סתם נכתבו שירים כמו אני חולם בספרדית. 

של סופרת סינית אמריקאית. יש שם קטע שבו היא לקחה את הבנות שלה לביקור שורשים לסין . ובנות שלה אמרו לה שהן כבר לא קשורות לסין. אפילו שהן מדברות את השפה.

בסופו של דבר יש רק מולדת אחת .

אתה לא יכול לשבת על שתי כסאות. לא יכול לעבור כל הזמן. ולא יכול לדעת מה יקרה מחר. כמו שיהודים התחילו לפחד משואה לא לפניה אלא אחריה. האם היה בזה תועלת? לא.

בשלב שכן יהיה רלוונטי עוד פעם לא יפחדו כי יעבור יותר מדי זמן

אני חושבת שזה מאד תלוי איך מגדלים את הילדים.

תמיד יש קיצון לכאן או לכאן, ילדים שמרגישים קשר למקום שמעולם לא היו בו וילדים שמרגישים זרות למקום שחונכו לקשר איתו.

אבל סהכ יש קורלציה בין החינוך לתחושה של הילד. ברור שאם היא גידלה ילדה אמריקאית לכל דבר אז זו תהיה התוצאה.

אני חיה בסביבה עם הרבה עולים, יש לי משפחה בחול, חלקם ירדו, חלקם חיים שם מאז ומתמיד.

וכן, מי שמחנך יותר על בסיס קשר עם הארץ רואים את זה גם ביחס של הילדים גם אלה שבחיים לא גרו כאן.

עדיין יש לי משפחה פה, גם אם נעבור מחר ולא נבוא לבקר בחיים, שזה ממש לא המצב, עדיין נהיה בקשר והילדים יכירו וזה יהיה חלק מהחיים שלהם.

מעבר לגורמים של חינוך ותחושת השתייכות למולדת בגלל סיבות רגילות

יש כמובן את הקשר הרוחני שיש לכל יהודי לארץ ישראל, הקשר הזה קיים אצל כולם

זה שהוא קשר רוחני לא אומר שצריך לזלזל בו, או לחשוב שאם הוא לא מורגש אז הוא לא קיים.

יש יהודים שעשו עליה לארץ וחווים קשיים בהתאקלמות וזה נורמלי לגמרי,

והם גם יכולים להרגיש שהם לא כל כך קשורים למנטליות, לסוג האנשים וכו', גם טבעי ונורמלי

אבל תחושת שייכות לארץ ישראל חייב להמצא בהם, ואם לא נמצא אפשר לעורר את ההימצאות שלו בדרכים רוחניות (אם רוצים, כמובן לא חייב)

ורק העניין הזה שונה מתחושת שייכות למולדת/ארץ/מדינה זרה, לא תהיה שום שייכות רוחנית לארץ זרה,

אפשר יהיה להתחבר באופן חיצוני או חומרי לסגנון, לאנשים, לתרבות, לשפה, חד משמעית 

אבל רוחנית, לא יהיה, לא קיים. 

מבחינתי לעבור לחו"ל זה כמו להתחתן עם זקן עשיר כדי להנות מהכסף שלו, בלי שום אהבה ורגש

זה חו"ל מבחינתי. יכולה להיות נפלאה, אפילו יפה מבחינת נופים, טבע וכו'

אבל מבחינת חיבור ורגש, נאדה, אולי רק חיבור חיצוני... יש אנשים שזה לא מפריע להם אז אוקי .

ואגב, אני לא מבקרת אותך כן? אני באמת חושבת שאם את מרגישה צורך לנפש שלך ולילדים שלך לעבור לחו"ל

כדי להרגיש בטוחה, אז אוקי לגמרי שיקול, זה בסדר גמור... 

הם ילכו ללמוד באוניברסיטה מקומית, אולי יגורו במעונות סטודנטים . בשלב הזה בן אדם יכול לבחון כל הדברים מחדש.

מדבר על לעתיד לבוא 

(בספריא יש מקורות לפי נושאים, את יכולה לראות שם מאוד מעניין)

קִרְב֤וּ גוֹיִם֙ לִשְׁמֹ֔עַ וּלְאֻמִּ֖ים הַקְשִׁ֑יבוּ תִּשְׁמַ֤ע הָאָ֙רֶץ֙ וּמְלֹאָ֔הּ תֵּבֵ֖ל וְכׇל־צֶאֱצָאֶֽיהָ׃ כִּ֣י קֶ֤צֶף לַֽיהֹוָה֙ עַל־כׇּל־הַגּוֹיִ֔ם וְחֵמָ֖ה עַל־כׇּל־צְבָאָ֑ם הֶחֱרִימָ֖ם נְתָנָ֥ם לַטָּֽבַח׃ וְחַלְלֵיהֶ֣ם יֻשְׁלָ֔כוּ וּפִגְרֵיהֶ֖ם יַעֲלֶ֣ה בׇאְשָׁ֑ם וְנָמַ֥סּוּ הָרִ֖ים מִדָּמָֽם׃ וְנָמַ֙קּוּ֙ כׇּל־צְבָ֣א הַשָּׁמַ֔יִם וְנָגֹ֥לּוּ כַסֵּ֖פֶר הַשָּׁמָ֑יִם וְכׇל־צְבָאָ֣ם יִבּ֔וֹל כִּנְבֹ֤ל עָלֶה֙ מִגֶּ֔פֶן וּכְנֹבֶ֖לֶת מִתְּאֵנָֽה׃ כִּֽי־רִוְּתָ֥ה בַשָּׁמַ֖יִם חַרְבִּ֑י הִנֵּה֙ עַל־אֱד֣וֹם תֵּרֵ֔ד וְעַל־עַ֥ם חֶרְמִ֖י לְמִשְׁפָּֽט׃…

ישעיהו ל"ד

יהיה מה שיהיה, זו הארץ שלנו וה' באמת שומר עלינו...

הגלות הסתיימה, אין לנו מה לחפש בחו"ל.

דווקא אנחנו חשבנו לנסוע לחו"ל לבקר ויותר מפחיד אותי להיתקל בסיטואציות אנטישמיות עם הילדים... ומה פתאום להגיד להם שצריך להסתיר את הכיפה, אחרי שאני מעודדת אותם לשים כל הזמן. ואיך אמורים לתרץ את זה בכלל.

מהרעיון הזה

שאני מזכירה לעצמי שבארץ הרבה יותר בטוח מלהיות בחו'ל

תשמור אותי מאוהבי משונאי אשמר בעצמי.. בחו'ל יש חלום ששם יהיה יותר טוב בגלל ששקט, ודווקא שם לא תדעי מתי הדברים יתחילו להתנפץ

פה את כבר יודעת מפחיד אבל יש גם הגנה ויש מודעות לא הרמטית אבל באותה מידה אני יכולה להגיד לך תעשי מעבר דירה בתוך הארץ למקום יחסית שקט

מי שחי לפי הגיון נורמאלי - באמת הגיוני לרצות לקחת את הרגליים וללכת.

אבל אני חיה חיים של אמונה,

לא חיים של מקריות.

מאמינה באמונה שלמה שמה שצריך לקרות קורה,

מי שצריך להילקח - נלקח.

מי שצריך לחיות - יחיה גם אם הסיכוי הסטטיסטי לא ריאלי.

וגם אני מאמינה שעם כל הקושי והצער ותהומות הכאב, אנחנו נמצאים במהלכים אלוקיים שמובילים אותנו לגאולה שלמה. בע''ה בקרוב. 

כי אם אנחנו פה כשבטוח וטוב, ויוקר המחייה לא מאמיר,

אז זה אומר שאנחנו פה כי נוח..

אבל אם אנחנו פה גם כשקשה, זה אומר שיש פה משהו שהוא מעבר לנוחות שלנו/ לחיים הפרטיים שלנו.

אני מאוד מאמינה שזו ארץ אבותנו, ושכל מה שקורה לנו זה בהשגחה עליונה.

האם זה לא מפחיד אותי כל מה שהולך כאן בארץ, ובפרט פיגועי הירי בכבישים, והדריסות המכוונות בכבישים? מאווודדד מפחיד אותי.

איך חיים עם זה?

חיים.

נזכרים בראשוני המתיישבים, שיחד עם הפחד מהפלסטינים, גם לא היה פה שום תשתיות, שום שירותים קרובים לאזרח, שןם דבר מעבר לקיום בסיסי.

והם עמדו בזה בגבורה.

גם אנחנו צריכים לגלות מידה מסוימת של גבורה.

כל אחת מהמקום שלה.

אם זה בגבורה של לשלוח את הבעל למלחמה,

ואם זה בגבורה של להמשיך לחיות, ולהתעקש לחיות דווקא במקומות מסוכנים

ואם זה בגבורה של להחליט שלמרות הכל אני כאן. גם אם נורא מפתה אותי לנסוע לחול.

תוך כדי סיכון חייהם ופרנסתם. כנ״ל מהצד של בעלי שם בכלל יש סיפור עליה ניסי ומפרך. איך אני יכולה לעשות את ההפך ולרדת מהארץ אחרי שהם הקריבו כ״כ הרבה כדי להיות פה??

וכמו שאמרו מעליי - אני לא מנותקת ומבינה לגמרי על מה את מדברת, ובכל זאת עדיין מאמינה שזה המקום הכי טוב ליהודים.

מבחינת התורה לא באנו כדי לחיות חיי נוחות קלות ו'הכל היה קל נח ורגוע

באנו לפה לעולם בשליחות

מבחינה פרטית- בשליחות עבור הנשמה שלי

מבחינה כללית-אנחנו חלק מעם ישראל וככאלה יש לנו תפקיד- להנכיח בעולם נוכחות אלוקי ,להוות סמל ומקור השפעה לש טוב ואלוקות ותיקון לכל העולם. המקום היחיד שהוא כלי לשליחות הזאת זה ארץ ישראל..

כל כך הרבה כתוב על זה..

ארץ אשר עיני אלוקיך בה מראישת השנה ועד אחרית הנשה .

כל הדר בישראל דומה כמי שיש לו אלוה ומי ש..

וכו וכו

כל הציפיה לגאולה היא עבור המימוש הזה של השליחות שלנו לחיות בארץ שלנו עם בית מקדש ומקום להשראת שכינה

אין לזה תחליף

נכון הז מפחיד לפעמים לגור פה

ואני גרתי  פעם גם ביו''ש במקום מאוד פעיל א ז מכירה מקרוב..

ועדיין

אם הז ברור לי

אז להיות בחו''ל הז ממ ש להתכחש למי שאני

זה לחיות אולי בנחת

אבל סתם ללא תכלית

מבחינתי זה יותר גרוע מלמות

לחיות סתם

וזה גם כניעה

ובעיני הז בודאי הפך מרצון ה'.

זה גם מה שהטרור מנסה- להפחיד

ואני לא מעוניינת לתת להם לנצח

כשבא לי פחד

אני מזכירה לעצמי

שטוב הוא דבר נצחי.

הטוב ישאר לנצח.

הרע הוא תמיד זמני. הרע יחלוף.

ואני שומרת על עצמי קשורה לטוב.

אין לי דרך לשלוט בנסיונות שה' מביא לי

ומתפללת שלא יאתגר אותי חו''ש

אני מבינה ממממש את הפחד

אני מכירה אותו מקרוב גם לי הנשה היתה תחושה שהקרקע נמשטת מתחת לרגליים ושבא לי רק לברוח ולחזור כשהכל יגמר

אני ממממש מבינה

אבל

המשחה והמילוי בחיים מגיעות מנאמנות לשליחות שלנו ותנועה לקראתו ולא מבריחה וכניעה

בחוויה שלי מפחד אי אפשר לברוח

אז אולי יעלם הפחד

אבל תחליף אותו הריקנות.והזרות.

"רבי מלובביץ' הבטיח לכולם בארץ ישראל הכי בטוח בעולם, כל מה שעשיתי, עשיתי בשבילכם, זה הזמן לרקוד, הגיע זמן גאולתכם". חיזקו אותי.

מבינה את הפחד, אבל *לי" מרגיש הכי בטוח ליהודים לחיות כאן. מרגישה שיש כאן השגחה.

בחול את לא יודעת מי האויבים שלך, בארץ כן. בארץ זה מאוד ברור.

שם, כל גוי יכול להיות שונא ישראל  גדול וגם אוהב ישראל גדול, ואת לא יכולה לדעת לפי המראה. הם גם עלולים לחייך אלייך חיוך מתוק אבל לשנוא אותך.

את דיברת על ארצות הברית, אז אמנם לא היה אירוע אנטישמי משמעותי לאחרונה, אבל יש ויש. ויש אירועים אנטישמיים שאת לא שומעת עליהם כי זה לא מגיע לחדשות כי לא היו נפגעים, אבל אני כן שומעת עליהם מאנשים שמכירה מקרוב וגרים שם.

אני יודעת על יהודים שקנו נשק ומוציאים רשיון לשאת אותו, גם במרכזים יהודיים רגועים. בעיני, משהו שם מבעבע מתחת לפני השטח והם מידי רגועים..

המצב באמת הרבה יותר רגוע פה.

ממש שלווה שקשה להכיל לפעמים את הניגוד אל מול המצב בארץ.

הילדים לא יודעים מה זה אזעקות, החדשות משעממות, הכל נשמע להם רחוק כמו עוד סיפור על המן הרשע או פרעה.

וגם עם כל האנטישמיות שצצה פה ושם, עדיין, מספר היהודים שנהרגו בארץ בעשרות השנים האחרונות הוא הרבה יותר גבוה משאר העולם.

הבעיה שהמצב הולך ומחמיר ואני לא בטוחה שבשנים הקרובות ימשיך להיות בטוח יותר.

עם ההגירה והילודה עד סוף המאה הזאת הולך להיות רוב מוסלמי בהמון חלקים באירופה.

היום שהם יגיעו לשלטון לא רחוק, לא רק באירופה גם מדינות מסוימות בארה״ב קנדה ועוד..

אז אולי את הגל הזה ׳בטוח׳ יותר לעבור בחו״ל אבל לטווח הארוך אני לא בטוחה בכלל.

לפני כמה חודשים

אין לי כוח לפרט, וגם חוששת מאאוטינג אבל אם את מנקה את כל הרעש ומסתכלת על העובדות כמות שהן, בלי דמגוגיות אז זה מה שיש לי לומר:

אם השיקול הוא אנטישמיות- ברור שיש גם בחו"ל, אבל מאז הקמת המדינה מדינת ישראל היא המדינה היחידה בעולם שבה נרצחים יהודים על בסיס יומיומי לכן זה מגוחך להשוות אנטישמיות בחו"ל למה שקורה בארץ. להגיד שהיום בישראל יותר בטוח ממקומות אחרים זו סתם תעמולה.

לגבי שיקולים כלכליים- ישראל היא המדינה עם יוקר המחיה הגבוה בעולם (ביחס למשכורת ממוצעת) ולכן ברור שכלכלית זה צעד חכם.

כל השיקולים הרוחניים/ הרגשיים- זו כבר החלטה שלכם שקשורה לאמונה שלכם ולתפיסת העולם, מה שאנשים אחרים חושבים פשוט לא רלוונטי.

להגר זה מאוד מאוד קשה! כל מי שאומר לך אחרת פשוט לא עשה את זה... אבל אין מה להשוות את איכות החיים.

לנו אישית הפריע מאוד מעבר לאיום הבטחוני האיום החברתי, השסע הנורא בין חלקי החברה והמגזרים השונים + יוקר המחיה המטורף והעובדה שכדי לגדל ילדים בצורה סבירה חייבים 2 משכורות + לשלוח ילדים למעונות וצהרונים. לי זה לא מתאים.  

אני באופן אישי מאמינה שהתפקיד שלי הוא לתת לילדים שלי את העתיד הכי טוב מבחינה גשמית ורוחנית וכרגע לצערי הרב מאוד מאוד בארץ זה לא מתאפשר. אבל זו הדעה שלי, עם תפיסת העולם שלי. יש אנשים רבים שיתעדפו דברים אחרים וזה בסדר גמור, בסוף הכל בחיים זה שאלה של סדר עדיפויות ואיזה מחירים את מוכנה לשלם ובשביל מה...

גם כשאת מחשבת בפנים את המחיר של מוסדות חינוך יהודיים + ביטוחי בריאות וכו?

(לא חייבת לפרט איפה את גרה, נניח באירופה הבריאות להבנתי לא יקרה למי שאזרח, אבל בארה״ב מאוד יקר… אבל חינוך יהודי להבנתי יקר מאוד בכל העולם)

אגב אם בחרתם לשלוח לחינוך לא יהודי גם לגיטימי, אבל בעיניי גם לזה יש מחיר… (לא כלכלי, אבל רוחני-חברתי-אידיאולוגי)

לגבי מוסדות חינוך- אנחנו משפחה צעירה, אבל בעיקרון הרילוקיישן יאפשר לנו חינוך ביתי שזה היה חלק מהשיקול (מה שבארץ יכולנו רק לחלום עליו)

מוסדות חינוך- אם את מספיק "ענייה" יש לך סבסוד, (גם באירופה וגם בארה"ב)

ואם את מרוויחה טוב זאת הוצאה רצינית אבל בפורפורציה למה שמוציאים פה בארץ זה עדיין הרבה יותר הגיוני

שאר ההוצאות המשמעותיות- כולל אוכל כשר, בפער הרבה הרבה יותר זול 

את כותבת על האיום החברתי, על השסע בחברה. זה כואב לך כי אכפת לך.

כי זה העם שלך.

במקום אליו עברת? האם אי פעם תהיי שייכת?

אם יהיה שם שסע חברתי? האם זה יפריע לך בכלל?

יש לי לפעמים מחשבות על לעבור, בעיקר מסיבות כלכליות. אבל אני שואלת את עצמי איך ארגיש שם חברתית. אשמח לשמוע תגובתך. 

בתור עצמי - לא באמת חשבתי על רילוקיישן. כאקדמאית ייתכן שאגור בחול (כנראה ארה״ב) מספר מצומצם של שנים לצורך התפתחות מקצועית, אבל זו מחשבה שהייתה קיימת באותה מידה גם לפני המלחמה וללא קשר למצב הביטחוני. ועם כוונה מאוד ברורה לחזור. ולהגביל מראש את פרק הזמן.

האם אני מרגישה בטוחה פה בארץ? לא מאוד. אבל וואלה גם בחול לא מרגישה בטוחה (נוסעת מדי פעם לטיולים וכו, במדינות מערביות בלבד, כאלו שישראלים מהגרים אליהן). אולי זה כי פה אני יותר מכירה ורגילה לזה. אבל שמעי.. בגדול פשוט לא רואה את עצמי עוזבת את הארץ בגלל שהיא הבית שלי. ובגלל שכל המשפחה שלי פה. וכל החברים. ומקצועית במצבי הנוכחי ברור שעדיף לי להיות פה… קיצר יש הרבה שיקולים.

מה שכן - אם אתם גרים ביוש/לצד הגבולות - חד משמעית הייתי עוברת למקום יותר בטוח (ערים מרכזיות וכו). 

זה נראה לי אף פעם לא נכון. אני אישית לא מאמינה שנכון לתת לפחד לנהל אותנו באף הקשר, בטח לא בהקשר של החלטות כל כך חשובות כמו ארץ מגורים.

אני חושבת שהחלטות משמעותיות מהסוג הזה צריכות להתקבל מתוך מכלול שיקולים- מה את מרוויחה לעומת מה את מפסידה בכל אחת מהאופציות. לקח לנו יותר משנה לקבל את ההחלטה שהיא הכי נכונה בשבילנו כרגע. וכן, הבריאות הנפשית שמרוויחים כתוצאה מהמרחק מהמלחמה והפיגועים היא בהחלט שיקול אבל ממש לא שיקול יחיד.

לנו אישית אין כמעט תמיכה מהמשפחה. ככה שהסעיף משפחה לא היה באמת שיקול (כולם כל כך טרודים במרוץ החיים שלהם שאין פניות לאף דבר אחר) , וכנ"ל חברה.

את הצבת כמה שיקולים משמעותיים נוספים כמו קריירה ותחושת הבית. מה שחשוב זה שתשבי עם עצמך ותקבלי החלטה מה הדברים שהכי חשובים לך. בסוף זה משהו מאוד אינדיבידואלי, לא חושבת שיש פה בכלל מה להשוות בין נשים בסיטואציות שונות 

כן בחרתי להעלות את השיקולים שלי, כי לפעמים הפחד מטשטש דברים אחרים… מי שזה נוגע בה - שתעשה את השיקולים שלה בהתאם, מי שזה לא בשבילה - שתמשיך בחייה בנחת… כמובן שזו התחושה הסובייקטיבית שלי, ולא איזה חוקים ברורים שאמורים להשפיע על כל אחת…

אחרי כל המילים הטובות, עדיין קשה לי עם הרעיון של לגדול במקום בו בכל רגע אחד מאיתנו יכול למות. אני לא גרה ביו''ש, גם לא בקרבה לגבולות ועדיין היה בעיר שלנו פיגוע לא מזמן.

לא מעוניינת לגור בארץ כזאת.

תודה לכן על המענה. הלוואי ויום אחד ארגיש בתוך הלב פנימה את התחושות הטובות שיש לכן עם המגורים כאן.

כרגע אני פשוט לא מרגישה את זה. 

להפנות גב למהלך של ההיסטוריה

לצאת מבחירה מהזרם של החיים

את לא מרגישה שפה בארץ הזאת עם העם הזה יש חיים אמיתיים, כאלה שכל העולם צמא אליהם?

איזה פחד להיות מאלה שרצו מבחירה להישאר במצרים, ולא להיגאל, ולא להיות חלק פעיל ולא חלק סביל...

זה לא מפחיד אותך יותר?

אני לא סתם כותבת אני לא מנסה לצאת עלייך, אני ממש כל היום חושבת על השאלה הזאת והיא מטלטלת אותי.

אולי זה קשור לבית שגדלתי בו, אבל הדברים כתובים וידועים לכולנו...

הוא עשירית מלמות בתאונה

(מהנתונים של 2024)

הסיבה שהוא יותר מטריד אותך

כי זהו מהותו של טרור

הפחדה

כדאי להכיר את הנתונים

ולא לאפשר לקמצוץ ההצלחות שלהם לשבש לך את החיים

שהפחד לחיות פה, הוא לא רק מהפיגועים. 
אלא בעיקר מהבילתי נודע.
מהידיעה שאנחנו מדינה קטנה, שמוקפת מכל הכיוונים באויבים שרק מחכים ליראות אותנו מתים.
ולא רק מבחוץ אלא גם מבפנים, ביוש ברשות הפלסטינית במיזרח ירושלים.
ויש תמיד את הפחד המרחף הזה - של מה יקרה אם הם כולם יתאחדו מולינו.
זה תחושה כאילו אנחנו חיים פה על זמן שאול, שהולך וניגמר, ואף אחד לא יודע מתי ואיך יקרה משהו והכל יתפוצץ.
אני לא קוראת הרבה חדשות אבל פתחתי לפני כמה ימים וראיתי כתבה על זה שאנחנו בנקודת רתיחה ביוש, ושיש חשש מ-7 באוקטובר נוסף מהכיוון הזה, ואז אני קוראת גם על החותים שעורכים אימונים שמדמים השתלטות על ערים בישראל, ואנשים שמדווחים על אימונים של ירדן קרוב לגבול וזה פשוט מכה בי כמה כל יום נוסף שאנחנו חיים פה, בלי שכולם מרימים עלינו ראש ופוגעים בנו - זה נס.

בכל מדינה בחול - אולי יש חשש מאנטישמיות, אבל אני לא חושבת שיש עוד מדינה, שיש כל כך הרבה מדינות ואירגוני טירור שרוצים ו*מתאמנים* בפועל רק להכחיד אותה.

למה את חושבת שאם תגורי בהולנד לא יכלו פתאום בהפתעה לקום עליך כל ההולנדים? כל האמריקאיים/קנדים/שווצרים/אנארף מי?!? הם לא צריכים להתאמן על לכבוש ערים כי הם צריכים 'רק'כמה בתים/בבית כנסת/מוסד חינוכי יהודי או אפילו סתם לפצוע אותכם ברחוב.. הם כבר לידכם, הם לא צריכים להיכנס לעיר יהודית..

סליחה, אני ממש לא רואה איך בהיבט הזה יותר רגוע בחו"ל.. נראלי עוד יותר לא וודאי שם ואת לא יודעת מאיפה זה יבוא אליך..

סליחה אם כתבתי בוטא מידי או תקיף מידי..

בכל מקום יכול להיות מיקרים נקודתיים של אנטישמיות שבהם גם ימותו יהודים, ועל פי הדוגמא - יכול להיות שיום יבוא וכל תושבי הולנד יקומו נגד היהודים  ועדיין אני לא רואה את כל ההולנדים מתאמנים ומתחמשים על מנת להרוג יהודים. אני גם לא רואה שהמדינות שמסובבות את הולנד, רואות להם למטרה להרוג את כל יהודי הולנד.
אז בשאר המדינות יש חשש ש*אולי* כולם יקומו נגד היהודים. ובשישראל, זה לא חשש, אלא מה שקורה בפועל.
ואני חושבת שיש לנו אשליה שהחיים פה בסדר, רק בגלל הניסים שיש פה.

הוא רחב

לפני שפרצה פה המלחמה תהייתי איזה כאוס יכול לבוא פה אחרי הקורונה , חשבתי על רעידת אדמה או צונאמי.

החיים מלאים בדברים שאינם נותנים וודאות, בכל מקום בעולם יכולה להתרחש קטסטרופה בכל רגע אפשרי.

הסיכוי לחוות אסון גדול הוא מזערי לעומת לסיכוי להרוס את החיים בפחד אינסופי

אחרי שחוויתי חרדה הבנתי עד כמה הרסני הפחד וכמה חבל לבזבז את החיים עליו

הסיבה לפחד לא משנה אלא המקום שנותנים לו

יש פחת מהבלתי נודע,

אף.אחד לא יודע עתחדות מה יקרה בכל מדינה!!

מהבלתי נודע בארץ

מסכימה איתך שבראיה ארצית, נקודתית, חו"ל נראה רגוע יותר ולכאורה פחות תחושת איום 

כאן כולם מסביבנו רוצים בהשמדה שלנו

שם, אתה פשוט נבלע בין ההמון עד הגל האנטישמי הבא, או מקרים נקודתיים של אנטישמיות או משהו אחר רחוק בלתי ידוע שקשור בגאולה הקרובה

ועל זה בהחלט כדאי לחשוש

אבל עזבי אותך לחשוש לא לחשוש, לא תרצי להיגאל בארץ?

ששם את לא יכולה למות כל רגע?

שם אני מאמינה שהיהודים בולטים גם בחיצוניות, לא מסובך לשכן/תייר למצוא יהודי ברחוב לדקור אותו ולברוח.

דווקא פה שהרוב הוא יהודי ואני מסתובבת ברחוב מוקפת ביהודים נותן לי יותר ביטחון

בארץ כל מפגש עם שפה ערבית, חזות ערבית, תיק גדול מידי במקום ציבורי, מעורר חשד ופחד.

הם בינינו כל הזמן.

זאת המציאות.

כאן פשוט חיים.

(אני לא עזבתי מהסיבה הזאת, וגם לא הייתי עוזבת מהסיבה הזאת, להפך אולי בגלל זה הייתי חוזרת, אבל לגמרי מבינה את הרצון לחיים פשוט נורמלים, כי בארץ הם לא).

הכי מדוייק בעיניי זה המשפט של @תהילנה

"להגיד שהיום בישראל יותר בטוח ממקומות אחרים זו סתם תעמולה.".

ואני אומרת את זה למרות שהיה לי קשה לקרוא אותו, ולמרות שאני לגמרי חולקת על המסקנה.

אבל כן, בעיניי לא גרים כאן כי זה המקום הבטוח עלי אדמות. יכול להיות שבנקודת הזמן הספציפית הזו יש בעולם מקומות בטוחים יותר ליהודים. זה לא היה נכון לפני 80 שנה, ואנחנו לא יודעים האם זה יהיה נכון בעוד 80 שנה. אבל בנקודת הזמן הזו, יותר יהודים נרצחים בארץ ישראל מאשר בעולם.

ולכן בעיניי הכל שוב חוזר לשאלה של ערכים, של סדרי עדיפויות.

אני לא מסוגלת לדמיין את עצמי בלי להיות כאן.

מרגישה שזה שאני גרה כאן זה לגמרי חלק ממי שאני, מהשייכות שלי לעם ישראל. אני מאמינה בדרך הזו

גם אם לא תמיד בטוח לגור כאן, אני מאמינה בכל הלב שזו הדרך הנכונה עבורנו בתור עם ישראל. לגור בארץ ישראל. לשאוף שתהיה כאן מדינה בשליטה יהודית.

ואם זה חלק מהדרך שלנו כעם, אז אני לא מתכוונת לעזוב כי אני גם רואה את עצמי חלק מהדבר הזה.

אבל לייפות ולהגיד שזה לא מפחיד? זה אני לא אגיד. כי זה מפחיד. ואני מבינה את הפחד.

אבל בעיניי לפני שעושים החלטה כזו, כן צריך להתמודד עם השאלות האלו. של מי אנחנו, מה אנחנו רוצים, מה חשוב לנו.

זה באמת קשה לחיות עם פחד גדול בלב כל הזמן. אחד הדברים הבסיסיים בחיים שלנו זה הצורך בתחושת ביטחון.

אני חושבת שבסוף זה דבר שמגיע רק ממקום של אמונה וביטחון בה'.

מבחינתי לגור בארץ ישראל זו זכות עצומה שאלפי שנים חלמנו עליה, ואני ממש זוכה להיות חלק מתהליך הגאולה, לראות עין בעין בשוב ה' ציון. אין שום סיכוי שהייתי מוותרת על כזו זכות!!

אני רואה את סבא וסבתא שלי, שחלמו להגיע לכאן, וב"ה זכו. אני רואה את סבתא רבא שלי שזכתה להיוולד בארץ, ומבינה שאני זוכה לזה בטבעיות, להיות חלק בגאולת עמ"י. לנשום את האוויר של א"י, לחיות כאן ולגדל את הילדים שלי בארץ הקודש!!

אנחנו זוכות לקיים את מצוות יישוב הארץ!!

מצרפת לך מקור אחד של הרב הנזיר זצ"ל (ספר אור הגנוז לחנוכה) -

ארץ ישראל כולה ארץ הקודש- לא רק השמים קדושים, לא רק ארון הקודש שנופלים לתוכו ומנשקים את הפרוכת- כי אם כל הארץ קודש: הריה ועמקיה, אדמתה ואווירה

אז הפחד הוא לגיטימי לגמרי, אבל כשהוא חלק מהתמונה השלימה הוא לא מנהל אותי.  

אבל בגלל שברור לי שזה הבית שלי, לטוב ולרע

בלי אידאולוגיות רגע

פה המשפחה שלי חיה (והמשפחה שלי מבחינתי זה לא רק בעלי והילדים) וזה עוגן משמעותי עבורי

לא רואה את עצמי קמה והולכת ומשאירה אותם מאחור

זה בעצם להתנתק מהשורשים שלי בעיניי

ואחרי המשפחה שלי, פה זה העם שלי

לא רוצה להחליף אותו בשום עם אחר, על אף המורכבות.

וגם, בחול יש את הפחדים של חול. לא בטוח שיש שם ערבות הדדית כמו פה

וגם לא מפחדת בכלל מהמצב, לא מההווה ולא מהעתיד, 

דווקא זה מעודד הרבה יותר מתקופות קודמות בהיסטוריה

תקופות קודמות היתה פורענות, והיתה גלות, והיה חורבן, ובאמת היו דברים מפחידים מאוד

היום, זה משהו אחר לגמרי, זה ייסורים עם מהות אחרת לגמרי

זה תהליכים שאמורים לקרב גאולה, ולעשות בירורים בעמ"י

הדור האחרון העניין יהיה האמונה

בשאיפה שהדברים יהיו ברחמים...

אני כן מכינה את עצמי לדברים גדולים שהולכים לקרות

שהולכים להראות מאוד מפחידים

אבל לא דואגת מזה

יודעת שזה חלק מהתוכנית...

ואם כבר ביטחון וכזה, 

בכלל העניין הוא שבגאולה האחרונה בחו"ל יהיה הכי מפחיד ומסוכן

והכי בטוח יהיה בארץ

זה בלי קשר לכל הסגולות שיש בישיבה בארץ ישראל

מרגישה שיש לי עוד הרבה מה להגיד אבל בכתב יוצא לי צולע

מקווה שהרגשת את הכוונה שלי

בהצלחה בכל החלטה שלא תהיה!

על הגאולה האחרונה שבארץ יהיה יותר בטוח..

מענין ממש

יש לך מקור לזה?

דווקא התפתח פה דיון מרתק, מוסרי וערכי.

אישית, וסליחה מאלו שעשו רילוקיישן,

הייתי מרגישה סוג של בגידה בעם ובארץ שלי. כאילו שאני עוזבת בשעת צרה. כשכל אחד ואחת שנשאר כאן תורם את תרומתו.

לא מסכימה עם זה בחול מפחיד כמו פה.

ברור שזה פחות מפחיד!

פה, יש לך בנוסף לאיום הרגיל של קטל בכבישים, גם פלסטינים וערבים ישראלים שרוצים את הדם שלנו חם על הידיים.

זה עוד משתנה שחור ונורא שצריך לקחת בחשבון.

עם כל האנטישמיות שיש בחו"ל, זה בכלל לא נמדד מול כמות ההרג שהייתה פה בידי היימח שמם האלו. זה אפילו לא מגרד. אין ספק שיהודי חו"ל נהנים מנוחות.

אבל, וזה אבל גדול,

באמת תוכלי לחיות עם עצמך בידיעה ש"אני את נפשי הצלתי?" 

תישארו אתם להתמודד, ואני אבחר בנוחות שלי?

סליחה שאני כותבת את זה ככה בפנים. אבל אולי תהיה בזה תועלת.

ולא לעניין לדעתי להפיל עליה משקולת כזו על הכתפיים כשהיא מדברת מתוך פחד וחשש עד כדי שהיא חושבת לעזוב

זה לא אתם תישארו להתמודד ואני אבחר בנוחות שלי, זה - אני בוחרת בבריאות הנפשית שלי, ומי שמסוגל להתמודד בכל זאת - שיישאר.

מה הקשר ל׳תתמודדו׳? זה לא איזה הפקרה מטורפת, סהכ מחשבות ורצונות מאוד בסיסיים, לחיות חיים שיש בהם נחת בלי לפחד להיקלע לפיגוע או למלחמה או לירי רקטי

הרי זה לא שיש נהירה מטורפת לחו״ל והמדינה תכף קורסת. רוב הישראלים למרות הכל לא רוצים לעזוב

אז אלה שכן - הייתי מניחה להם. כנראה שיש להם סיבה ממש טובה בעיניהם לעזוב את כל העץ המשפחתי ולעקור

כי אנחנו בתוך מלחמה.

הארץ בבלגן.

ויש המון הגירה שלילית. את רוצה נתונים?

ולא מצריך בעיניי לעשות רגשות אשמה למי שבוחר לעזוב

כי זה לא באמת ישנה את ההחלטה בסוף, וזהכנראה גם לא שיקול עבורו 

אפילו שבחדשות מדווח שכן?

תראי בסוף כל אחד חושב על משפחתו ועושה את החישובים שלו בראש.

ועדיין.

זה זמן מלחמה.

חלק מהאעמהות פה קברו בן חייל. חלקן קברו בנות מהנובה. אחרות 2 ילדים קברו.

ואתה מסתכל על הכאב המתבוסס פה,

עולה על המטוס

אומר ביי ביי ושלום

ועכשיו אני מחוסן מפיגועים או מקריאה לכגיוס.

לא יודעת. לא נשמע לי חברי.

זה אחד הגורמים הכי מפלגים שקיימים פה

מותר לאנשים לבחור לגור במקום אחר בלי לתת דין וחשבון

יש פה מספיק אוכלוסיה

וקצב גידול האוכלוסייה גבוה

צריך הרבה יותר הגירה החוצה כדי שזה ידאיג באמת

זכותו של כל אדם להחליט על חייו, גם איפה לגור. זה ממש בסיסי בעיניי ולא החלטה שאמורה להיות תחת ביקורת רק בגלל שאנחנו במלחמה. וקל וחומר בגלל שאנחנו במלחמה. מי ייקבע אם מוסרי או לא להרגיש שרוצים לחיות במקום אחר שאין בו איום של טרור ומלחמה עקובה מדם שגובה מחיר..?

תמיד היו ויהיו פה עוד מלחמות

לצערנו, גם ימשיך להיות פה טרור

השיקול של - אני עזבתי ואתם נשארתם לסבול פשוט לא רלוונטי. כי זה לא הקו מחשבה של מי שהולך והאחרים הם פחות שיקול, הוא חושב על עצמו ולא בא להתריס.  וכי מי שנשאר בוחר לעשות כן ופחות מתעסק במי שהלך כי זה לא השיקול למה להישאר

ואני חושבת שמי שזה שם לו אצבע בעין, צריך לבדוק למה לדעתי. ולא הפוך. 

גם כשזה לא מובן מאליו לגביהם.

יש לי דוד, שמאלני קפלניסט, שאיבד גיס בשבעה באוקטובר. באנו לנחם את אשתו ודיברנו איתו ארוכות. הוא היה מלא בכאב. אמר בפירוש שהוא לא בטוח שהוא יישאר פה.

והוא עדיין פה. חי בארץ  ישראל, ואפילו מנסה לחיות בשמחה. ויש לו בת שהשתחררה הרגע מהצבא ועוד בת שמשרתת עכשיו.

כמובן, יכול להיות שהוא נשאר פה בשביל הילדים (יש לו עוד שני ילדים שלומדים בתיכון ובחטיבה), או אולי בשביל חמיו וחמותו שאיבדו בן ולא מסוגלים לעבור עוד טלטלות.

אבל עדיין - זה משמח אותי לראות שאפילו הוא לא ברח מכאן...

חיבוק על כל התחושות והמחשבות ושה' ינחה אתכם בדרך הנכונה ושתקבלו את ההחלטות הכי טובות למשפחה שלכם!

ההורים שלי נולדו בתוך גן עדן עלי אדמות במערב אירופה של כמה שנים אחרי מלחמת העולם השנייה. היהודים קיבלו אז הכל מהכל מבחינת היחס של אומות העולם שהרגישו מאד לא נעים עם עצמם אחרי השואה. והנה, כעבור כמה עשרות שנים, הרוח שוב נשבה ואני כבר גדלתי בארץ מאד אנטישמית. שזה אומר שבאינטיפדה השנייה, כשכל יום התפוצץ אוטובוס פה, אצלנו תקפו יהודים ושרפו בתי כנסת (זה היה ברמה היומית ממש). שזה אומר לגדול ולהסתיר סממנים דתיים בחוץ (מגן דוד, כיפה, ציצית..). שזה אומר, היום, בשנת 2025, לגלות מגן דוד על תיבת הדואר. הפגנות מפחידות ברחוב. פיגועים נגד יהודים, גם אם פחות מפה. ובעיקר תחושה שאין לאף אחד יותר מדי איכפת מבחינת המשטרה או הממשלה. יש לי חברה שעדיין גרה שם ושסיפרה לי שבבית הספר של הילדים שלה מתרגלים להתכופף מתחת לשלוחנות ולהישאר בשקט מוחלט 'למקרה שגנבים יגיעו'. אנחנו מתרגלים כניסה למרחב המוגן והם מתרגלים מסתור למקרה שהערבים שם יחליטו לעשות פוגרום במוסדות החינוך... וכל זה בלי לדבר על סכנות ההתבוללות המוחשיות. עכשיו לא הייתה לי ילדות רעה וסה''כ זה לא שפחדנו בכל רגע נתון. אבל כן הייתה תחושה חזקה שהכל יכול להתהפך תוך רגע ובהחלט היו מקומות ותקופות שהיה פחד אמיתי להסתובב ברחוב. היום נכון שיש כאן מלחמה אני עדיין מרגישה הרבה הרבה הרבה בטוחה מאשר שם. נכון שחווינו את ה-7.10 לדוגמה, אבל באותה הנשימה גם חווינו את מאות אלפי החיילים שיצאו מיד להגנתנו ואת העוצמה של הצבא היהודי. אין ולא יהיה את זה בחו''ל. ובעיקר אני מרגישה שהחיים שלי הרבה יותר משמעותיים. אני בדרך כלל לא בתחושת פחד אלא בתחושת הודיה והכרת טוב להיות פה. איך מכל הדורות הדור שלי נבחר ואיך מכל מיליוני היהודים לאורך ההיסטוריה, אני זכיתי להיות חלק.

כשמסתכלים על ההיסטוריה במקרו, הרבה ארצות שהיו בטוחות לתקופה התהפכו מתישהו והפכו למקומות קשים מאד ליהודים. פולין, ארצות ערב, ספרד וכו'. לגבי מקומות כמו ארה''ב, אוסטרליה וקנדה, אנחנו רואים שגם שם האנטישמיות מתחילה להרים ראש. מה שקרה באוניברסיטאות בארה''ב לדוגמה, זה פחד אימים בעיניי. ככה שאני לא מרגישה שלטווח הארוך חו''ל יכול להוות מקלט. אבל אולי זה יעבוד מספיק טוב לחצי דור, דור או קצת יותר. ואולי זה בדיוק מה שאתם מחפשים ואת החלטה לגיטימית... 

בכל מקרה התחברתי מאד למי שכתבה שבסופו של דבר זאת סוגייה שנוגעת לזהות ולערכים ולמשמעות שלנו בחיים. 

בהצלחה ממש לכם ושתזכו לבהירות הדרך.

דוקא בארץ אני מרגישה בטוחה, כי גם בחול יש אנטישמיות, רק,ששם אני לא יכולה לסמוך על זה שלמישהו אכפת ממני( ממשלה, משטרה(. ראינו כשבהולנד תקפו יהודים , המשטרה עמדה ולא עשתה כלום. כאן אני מרגישה שגם אם קורה משהו, תוך שניה קמים אנשים ברחוב ועוזרים.

מרגישה, שמדינת ישראל היא המקום היחיד שבו אני יכולה להיות שייכת .

יש לי קרובי משפחה בקנדה שמאז ה 7/10 כבר לא מרגישים בטוחים.

ובסופו של דבר בשום מקום אין בטחון שלא יקרה כלום( גם מסיבות אחרות , תאונות וכו...(.

אני מרגישה שהחיים כאן הם חלק מרכזי בזהות האישית שלי, כך שזו לא אופציה לחשב בכלל על ללכת.

יש לי עוד הרבה מה לכתב, בגדול בתחושה שלי לעזוב זה למחוק חלקים גדולים מעצמי, זה הבית שלי ואני חלק ממה קורה כאן.

וגם גאולה שלישית אין לה הפסק וכו.. כבר כתבו לך על זה, אני רוצה להיות חלק מזה, מוצאת את עצמי הרבה פעמים מרחמת על בני הדודים שלי שחיים בחול.

שעה נסיעה ואני בכותל, קבר רחל , אצלם, המקום הכי קדוש הוא בית הכנסת.  

כבר חווה את ההריון והלידה של הבת הבכורה שלי ב"ה.

מידי פעם מציצה כאן, אולי הבת שלי כבר פה ומזהה אותי....

קודם כל, אני רוצה להגיד שהשרשור הזה ממש מרגש אותי.

אני עוקבת קוראת אותו כבר כמה ימים, ועם הרבה מחשבות בעקבותיו.

ובאמת מרגש לקרוא פה את כל הנשים שכותבות על המשמעות של לחיות פה בארץ, לא מסיבות של היגיון או ביטחון, אלא באמת מתוך חיבור לכלל, מתוך חיבור לשרשרת הדורות של עמ"י, מתוך אחריות על הכלל.

אז תודה לפותחת, על עצם פתיחת השאלה, שנתנה לנו את ההזדמנות לעצור ולהבין שזה שאנחנו פה זה באמת לא מובן מאליו, וכמה זכות יש לכל היהודים שבוחרים להמשיך ולחיות פה למרות הכל.

אני רוצה להוסיף גם קצת מנקודת המבט שלי וכמובן מתחברת ומצטרפת להרבה דברים שכבר נכתבו פה.

קודם כל, אני חושבת שצריך להבין מה בכלל המשמעות של לגור בארץ ישראל.

ארץ ישראל זה לא רק הארץ שבה העם היהודי גר היום, ואפילו לא רק המקום שבו אבותינו גרו. זה ארץ שיש לה באמת משמעות אחרת מכל מקום אחר בעולם. זו הארץ שהקב"ה ייעד עבורנו, ושדווקא בה אנחנו צריכים לקיים את התורה.

וזה לא 'גישה ביהדות' שכנגדה יש גישות אחרות. בתורה עצמה זה מופיע כל הזמן. יש המון המון פסוקים שרואים מהם בבירור שהייעוד של עמ"י הוא לקיים את התורה דווקא בארץ ישראל.

עד כדי כך, שחז"ל אפילו מלמדים אותנו שקיום המצוות בחו"ל הוא מצד 'הציבי לך ציונים' - שלא תשכח מאיתנו התורה. אבל זה לא באמת התכלית.

אז נכון שבמשך כאלפיים שנה נדדנו בין גלויות שונות, רוב עם ישראל לא יכל לגור בארץ.

אבל כל הנביאים מתנבאים שוב ושוב על החזרה לארץ ישראל, כי פה זה המקום שלנו.

ובאמת שזה פלא שזה באמת קורה. קצב הגידול של היהודים בארץ הוא מופלא, לפני 200 שנה לא היה אפשר לדמיין את המציאות הנוכחית פה בארץ. הרפורמים כבר ויתרו בתפילה שלהם על השיבה לציון כי הם חשבו שזה לא ריאלי. ובאמת זה מופלא בעיני שאחרי תקופה כל כך ארוכה בגלות, כשהחזרה לארץ היתה נשמעת כל כך מופרכת, רוב עמ"י המשיך להחזיק באמונה שבאמת נחזור לפה,והמשיך להתפלל על זה.

ואנחנו עכשיו חיים את הפלא הזה, בזכות הדורות הקודמים שבאו לפה למרות הסכנות, ולמרות המחלות, ולמרות המלחמות מול האויבים שלנו, ולמרות העוני הגדול ששרר פה, ולמרות שזה היה כרוך בפרידה מהמשפחה הרבה פעמים.

והרבה פעמים במהלך ההיסטוריה של עמ"י, בשביל לעלות לקומה הבאה, צריך איזו טלטלה במדרגה הנוכחית.

כי קצת התרגלנו בדור האחרון שהכל פה די נוח, שיש פה איכות חיים, והסביבה יהודית, וצבא חזק, והכל סה"כ טוב. וכשמידי נוח, אז לא רוצים להתקדם לשלב הבא, לא מתפללים אליו, ולא מנסים לפעול כדי לשנות את מה שעוד לא מתוקן במציאות.

ולעולם הזה יש תכלית. אנחנו לא פה סתם כדי לחיות לפי מה שהמציאות מזמנת. הקב"ה רוצה שעמ"י יהיה מחובר לתורה ויקיים את המצוות במלואן בארץ, הוא רוצה שארץ ישראל תהיה המרכז הרוחני של העולם, שנהיה אור לגויים. ואנחנו עוד לא שם.

אז הקב"ה דוחף את המציאות. אם דרך הטוב והשפע אנחנו נתקעים במקום, אז לפעמים צריך טלטלה גדולה, שתציף את כל הלכלוך ותעורר אותנו לנקות אותו.

וכשלומדים תנ"ך, אז רואים שככה זה היה לאורך כל הדורות של עמ"י. ההיסטוריה לא מנותקת מהקב"ה, היא הדרך שלו להנהיג את העולם. וכשעמ"י עובר טלטלה, השאלה שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו זה לא 'איפה יהיה לי יותר בטוח?', אלא 'מה הקב"ה רוצה להגיד לנו? מה הוא רוצה שנעשה פה?'. וברור לי שלברוח זו לא התשובה, אלא הפוך - להתחזק באחיזה שלנו פה, להתחזק בחיבור לקב"ה ובקיום המצוות שלו, ולהתפלל על התיקון של כל הקלקולים שצפים לנו פה במציאות. במערכת המשפט, במערכת הפוליטית, בתלות שלנו באומות העולם, בהנהגת הצבא ובתפיסה שלו, באחריות של כל אחד מאיתנו כלפי כלל עמ"י, ועוד…

אצלנו בצד של בעלי הוא היחיד מהאחים (הם שלושה) שאנחנו מגיעים לליל הסדר לחמותי, הגיסים אף פעם לא באים. אנחנו הולכים שנה לפה שנה לפה. אם היינו הולכים תמיד לצד עם פחות אנשים, בחיים לא היינו אצל ההורים שלי בפסח. וגם לא בר"ה וגם תכלס לא בשום חג. לדעתי זה ממש לא פייר.

לדעתי את יכולה לשאול בעדינות אבל ממש ממש לא לקחת קשה אם הוא יסרב, כי באמת זה אומר ששוב לא תהיו אצל הצד שלו.

מתנצלת אם לא הבנתי נכון את הסיטואציה

אצל המשפחה שלך נראה לי יותר הוגן שתהיו אצל המשפחה שלו, לא משנה כמה אנשים יש בכל צד. לדעתי גם אמא שלך תבין את זה...

עם בקשה כזו

כי זה כאילו מטיל את האחריות על זה שהם לבד על בעלך כזה בעקיפין.. בטוחה שהיא לא התכוונה אבל במקומך הייתי אומרת לה : אמא אני לא רוצה להעמיד אותו במצב לא נעים מול ההורים שלו וכבר הודענו להם שאנחנו מגיעים

הכי הוגן לצד שלו השנה.

והם לא לבד! נכון ששני ילדים זה לא אוירה חגיגית ומיוחדת אבל זה ממש לא כמו להיות לבד באמת.

ומיוחדת. זה בכלל לא עניין של כמות.

לא לכולם יש יותר מ2, כל משפחה וההרכב שלה

הניסוח שלי לא היה מדויק.

התכוונתי שיותר חגיגי אם יש אורחים. גם אנחנו "לבד" השנה (הורים ו3 ילדים) והילדים שלי מבואסים מזה.

אבל אולי יש כאלה שמנסות ורוצות וכן יכולות להרגיש לא בנוח ולכן כתבתי

ואנחנו לפחות הרגשנו שאורחים זה פחות. בליל הסדר עצמו לפחות.

יצא לי לארח כמה פעמים, היה נחמד והילדים שלי באמת תמיד אוהבים אורחים אבל אנחנו מעדיפים את ההרכב שלנו 

אני חושבת שיש פה משהו לא תקין כאילו את צריכה לבחור בין אמא שלך לבין בעלך. אפשר להרגיש ככה וזה שלך (למרות שמומלץ לשנות) אבל עצם זה שאמא שלך משתמשת בזה, אומר שכך היא רואה את זה וזה ממש לא תקין.

בתור התחלה הייתי אומרת לה: אם יש לך משהו לומר לו, מוזמנת להגיד לו בעצמך.

והדגישה שרק אם זה לא עושה בלגאן.

צרם לי הניסוח שלך " מוזמנת להגיד לו בעצמך". לא נראה לי שזה יתרום לשלום בית…

הבקשה של האמא באמת לא הוגנת אבל לא צריך להפוך אותה למפלצת מרושעת…

וגם לא נכון. הזוג צריך להתייחס לעצמו כאל יחידה אחת. האמא אומרת מבין השורות: אני יודעת שאת ילדה טובה שתבוא אליי לחג כי ביקשתי. מי שמפריע זה בעלך ה.... אולי תבקשי ממנו, בבקשה, אם לא קשה לך, שגם הוא יהיה ילד טוב, לשם שינוי.

אבל אולי אני טועה. עצם העובדה שהפותחת מופעלת ומרגישה שזה "קשוח הבחירות האלו" זו נורה אדומה

לק"י

אם מבקשים בעדינות, ויודעים לקבל סירוב.

(במקרה הזה אולי מראש לא הייתי מבקשת, אבל אולי האמא רואה את זה אחרת).

לייצר הפרדה של ברור לי שאת רוצה לבוא לעשות אצלנו,אממה יש לך בעל שמפריע ותוקע את העניין.

יש פער גדול מאודדד בין לומר שאם מתאים לכם נשמח שתבוא אלינו השנה כי לבד לנו, לבין לומר לה לבקש ממנו לוותר. מבקשים מזוג המקבלים תשובה מזוג, לא רלוונטי מה קורה ביניהם באמצע ומי זה שקשה לו.

חושבת שזה מאוד תלוי דינמיקה בינך לבין בעלך.

יש לך אפשרות לשתף אותו באופן פתוח?

בלי שהוא ירגיש מחוייב אלא באמת תשתפי אותו בדילמה כמו ששיתפת אותנו כאן?

אם כן, זה מה שהייתי עושה.

שומע, הורים שלי השנה רק עם שני האחים שלי. אני יודעת שהיינו אצלם כבר בשנתיים האחרונות, ולכן הכי הגיוני שנהיה אצל הורים שלך, אבל זה כן ממש ישמח אותם אם נגיע.

מה אתה חושב?

לא חותמת על הניסוח, אבל משהו כזה.

יותר להתייעץ איתו ולקבל החלטה זוגית מאשר להנחית

אם את חושבת שזה לא ילך, אז לשחרר. כי באמת הוגן שתהיו איתם

דווקא כן הייתי מבקשת מבעלי

לדעתי להשאיר לבד,לא משנה אם הייתם גם עשר שנים שם זה מבאס ממש

ויש מיד אחרי ליל הסדר שבת חוה"מ ואז שביעי של פסח,לא חסרים זמנים להתארח ולאחר ב"ה 

אולי אמא שלך לא ממש התכוונה שתעשו שינוי בתוכניות אלא יותר לשתף/ לפרוק שחסר לה שלא תהיו איתם?

אני מכירה שאצלנו לפעמים שיתוף מגיע בצורה של בקשה לא ממשית (יש כאלה שלא ממש יודעים להגיד קשה לי ש, או חסר לי ש..)

אולי לא נכון במקרה שלך, מעלה כאפשרות..

שנה שעברה היינו אצל חמותי, השנה רצינו להיות בבית.

כל שנה 2 האחים שלי מתארחים אצל ההורים כך שגם אם אנחנו רוצים- אין לנו מקום.

(לא היינו אצל ההורים שלי 7 שנים בליל הסדר! ואנחנו גרים בניין לידם...)

בכל מקרה השנה 2 האחים שלי החליטו שהם לא באים וההורים שלי היו אמורים להשאר לבד.

במקביל גם אצל חמותי - גיסתי שאמורה להיות שם הולכת השנה לחמותה. בעצם יצא להם שכל הנשואים הלכו לצד השני. והם נשארו עם הקטנה לבד (בת 20).

אז אמרנו שנלך להורים שלי, כי הם באמת לבד.

וחשבנו שחמותי אותי תלך לחמותה, אבל בסוף גם הסבתא מתארחת...

בקיצור יצא לא נעים שכאילו "העדפנו" את ההורים שלי.

אבל! ההורים שלי ידעו מראש להגיד לי שהם יהיו לבד. אצל חמותי יש עוד ילדה...

סתם מבאס הקטע הזה. במיוחד שהשנה רצינו לעשות בבית...

ואני  חוששת שזה יהיה תקדים לכך שהאחים שלי יראו שיש מי שיהיה עם ההורים אז הם קצת מתנערים מלהתארח.

חשוב לי להגיד שגם אצל חמותי וגם אצל אמא שלי אנחנו  מאד נהנים. פשוט רצינו להיות בבית.

וזה שאני הולכת להורים זה בזכות השרשור שהיה כאן בפורום על הכיבוד הורים.

אפשר שתעשי אצל בעלך . שבת אפשר אצל ההורים 

לק"י

אפשר עם שקדי מרק של פסח.

שניצל, פירה וסלט

פנקייקים

כדורי תמרים,

 מרצפן , די פשוט להכין לבד (צריך מטחנה קטנה)

שקשוקה, 

לטקעס, 

חביתת ירק

פשטידה/קיש

לביבות

אורז וקציצות

שניצלים

צ'יפס

ירקות חתוכים

לק"י

אבל כן לפתית.

ניוקינעם פטריות ושמנת

לחמניות שקדים וסלטים מבושלים

בטטות מוקרמות

3 תפוחי אדמה לשים בתנור מכוסה כשעה וחצי לא מקולף. לקרר ולקלף

בפומפיה לגרר את תפוח"א

חלמון ביצה

להוסיף מלח

1/2 כוס ח.פ קמח תפוח"א לערבב לבצק יש להקפיד לא לערבב יותר מידי

אפשר בטטטה

ובתכלס- טפשר בלי מילוי

ולהכין רוטב עשיר

אם כן אז אפשר בלינצ'סים ממולאים בכל מיני דברים (פירה, ירקות, בשרי, חלבי מלוח, חלבי מתוק)

תפו''א מוקרמים

אבל הייתי ממליצה לך לשאול אותה מה היא אוכלת ולא אוכלת כי לכל משפחה יש את המנהגים שלה (ואני מכירה משפחות שאוכלות בפסח רק מה שהכינו בבית שלהן)

הרופא משפחה אמר לקחת תוסף.

הבי 12 נמוך. גם אם הוא בתוך הטווח, אבל בחלק התחתון שלו, זה לא מספיק.

כדאי לקחת כדורים.

עשיתי את הבדיקות של הריון כמובן שהרופאה הביא ואין בתשובות גלוקוז. מה שבודקים בצום. (הייתי בצום)

יכוליות שהאח לא סימן את זה גם במחשב? איך יכוליות

.. בהפניה יש בדקתי.

אין לי כח ללכת שןב בשביל זה. גם כך דחיתי ודחיתי את הבדיקות האלה. בגלל הצום והקימה המוקדמת בכל המצב הזה

עד היום שנתיים אחרי לידה הפריטין שלי ממש נמוך אבל ההמוגלובין שלי גבוה מאוד, 16

הרופאה אמרה לי שפריטין נמוך עושה חולשה

בפועל לא הרגשתי ולא מרגישה את זה.

ויטמין די 50

הפריטין 22

והבי12 216

מנסה להבין אם אלה יכולים לגרום לנשירה החזקה שיש לי

בכל אופן, צריכה לקחת כנראה תוספים. לוקחת רק חומצה פולית 

לי היה פריטין 20

בי12 180

הייתה לי חולשה מטורפת, דפיקות לב מהירות,עייפות

אבל לא נשירה

קיבלתי זריקות בי12

אבל המוגלובין היה 10 אז גם עירוי ברזל

ל

להתאוורר מהמלחמות,לתת לילדים קצת מנוחה מכל זה ולאפשר להם להיבנות בלי חרדות, ואז תמיד אפשר לחזור.

את לא רוצה להתרחק בגלל משהו ספציפי? ההורים שלך יוכלו לראות את הילדים אונליין? אם זה נגיד באירופה ולא באוסטרליה אז גם להפגש פעם פעמיים בשנה פיזית זה לא כזה מופרך

כמו פחד מחטיפת ילדים

מוציאים הון על הבריאות

לדעתי הדשא של השני סתם נראה ירוק יותר

פי כמה מפה בארץ

ולא להשוות בפחדים שחיים פה לעומת שם..

ואני יודעת על מה אני מדברת בתור עולה מחו"ל

אני חושבת שאם אפשר לעבור ולא להחליט עכשיו אפ זה יהיה זמני או קבוע אז שווה.

לא פשוטה המציאות כאן מהרבה מאוד בחינות 

אישית אני בוחרת במודע לחיות פה למרות הכל 

אבל יכולה להבין מאוד את אלו שיוצאים לחול 

עם הקלות שבה את ככה בהינף מקלדת מעודדת אנשים לרדת מהארץ

לא שאומרת שזה לא הגיוני במצבים מסויימים

אישית חושבת שאיכות החיים שלנו פה מצויינת ולא כל הנוצץ זהב הוא

אני ויתרתי על הרבה דברים נוצצים בשביל לחיות פה בארץ ישראל

אני שמחה ושלימה עם הבחירות שלי

אבל לא לכל אחד זה מתאים.

זה שנולדת למציאות הזאת ואת לא מכירה מציאות אחרת זה לגמרי עושה את ההבדל

שחו"ל יכול להיות טוב

אבל גם בארץ יכול להיות טוב

תלוי איך מתנהלים

(אצלנו טוב גם במלחמות)

ואני לא גרה פה בגלל אידאולוגיה אלא בגלל שזה הבית שלי ואף אחד לא יפחיד או יזיז אותי (עד כה)

היא הבעיה.
 

יוקר המחיה ביחס לרמת חיים, חינוך (אחת הבעיות הקשות), פוליטיקה קשה שגם אם את לא רואה אותה, היא פוגעת לך בכיס, לשלוח את הילדים בגיל 18 להחזיק נשק במקום לבלות כמו ילדים, שרק תתפללי שלא ישלמו בגוף או בנפש (למרות שעצם זה שהם מחזיקים בנשק בגילם פוגע בנפש).
 

ואני לא אומרת את זה כדי לעודד הגירה או כדי ללכלך על הארץ, ברור שהכל שווה בשביל הארץ,

אבל עם כזאת סתגלנות לבעיות ועצימת עיניים בטענה ש"שם גרוע יותר" , לא יקרו שום שינויים.

להמשיך?

זה רק בארה"ב ומדובר על חינוך פרטי ולא ציבורי,

והעולם גדול, באירופה זה לא ככה למשל, לא הרפואה ולא החינוך.

אמנם טיפה יותר יקר מהארץ אבל התנאים משמעותית טובים יותר (למשל גג 20 ילדים בכיתה)

דבר שני , צריך לראות יחס של

הכנסות - הוצאות - איכות חיים.

גם ההכנסות בסדרי גודל שונים.

יש תנאי רווחה יותר טובים מארה"ב. אגב מה שאמרת על בית ספר פרטי מול ציבורי בארה"ב, גם ציבורי אצלם מתחיל מגיל 5 ככה שלפני זה כולם צריכים לשלם פרטי או להישאר עם הילד בבית.

ולגבי אירופה, יש שם עכשיו כמות אדירה של מוסלמים ואנטישמיות גואה, שככה שלא בטוח "שווה" שם יותר למרות הרווחה הטובה

חופשת לידה במדינות מסוימות באירופה היא 3 שנים כי אין נשים שיולדות. מספיק.

כבר כתבתי שהבעיה בחינוך הציבורי היא התבוללות. (וזה בלי להזכיר בעיות מודרניות יותר כמו האפשרות לבית ספר ציבורי לתת לילד הורמוני המין השני ללא ידיעת ההורים אם הוא "מזדהה" כמין השני. תקראי את הספר נזק בלתי הפיך של אביגיל שייר)

שוב, למרות הכל ישראל עדיין בטופ 10 במדד האושר העולמי, הרבה יותר ממדינות עם מערכות בריאות וחינוך שהם לכאורה יותר מתקדמות משלנו.

פשוט לא נכון.

אני מכירה אישית כמה בתי ספר בארצות שונות עם 3/4/5 כיתות בכל שכבה כשכל אחת גג 20 תלמידים.

ושכר הלימוד סביר, טיפה יותר מהארץ אבל לא עשרות אלפים כמו בארה"ב.

מה ההיסטוריה של מעמד המורה והחינוך באופן כללי במדינות האלו?

לכל מדינה יש בעיות והיסטוריה ספציפית ושיצרה את הבעיות האלו וכן פתרונות ספציפיים.

להגיד "בחו"ל החינוך יותר טוב" מתעלם מהמון גורמים שגרמו לתנאים שלהם ובכך גם לפתרונות שיכולים לעבוד אצלינו.

אין מדינה מושלמת, אם הם לא מתמודדים עם הבעיות שלנו יש להם בעיות אחרות.

בתחום הזה באמת אנחנו מתקדמים יותר מאקצות אחרות

אבל החינוך הרגיל לאו דווקא

בחו"ל זה אומר לשלם עשרות אלפי דולרים בשנה על בית ספר פרטי, או ללכת לבית ספר ציבורי ולסכן אווירה שהיא לא רק חילונית אלא מלאה בגויים נחמדים להתחתן איתם.

את יודעת למה כל האמריקאים עשירים? כי רק מי שיש לו כסף נשאר יהודי.

חברה שלי שעלתה לארץ אמרה שהגן שהיא הלכה אליו באמריקה עלה להורים שלה 40 אלף דולר בשנה. כנראה שבית ספר עולה יותר. (אני לא מכירה את המספרים המדויקים.)

גם האנטישמיות בחו"ל עולה ועולה ויש הרבה מאוד מקומות שמסוכן ללכת בהם עם כיפה בלשון המעטה.

את יודעת שלבתי כנסת בחו"ל יש מאבטח חמוש? וכבר היו הרבה מקרים שהם היו צריכים לפעול. מי שמע על דבר כזה אצלינו במדינת היהודים.

כל בעיות הביטחון שרואים אצלנו במוקדם באו במאוחר מגיעות לאירופה ואמריקה בגלל ההגירה ההמונית של ערבים מוסלמים שמצביעים בסקרים שהם רוצים להפוך את המדינות האלו למוסלמיות ולהחיל בהם את חוקי השריעה. ובאזורים שאין ערבים את מסתכנת בפרו פלסטינים שמאלנים ובנוצרים אנטישמים ימנים ששניהם לא מתים עלינו במיוחד. 

ונכון בני 18 לא צריכים להחזיק נשק, הם צריכים ללמוד קודם כמה שנים בישיבה.

וברצינות, בני 18 הם לא כאלו ילדים קטנים. במדינות אחרות צעירים בגילאים האלו מבזבזים את הזמן במסיבות הוללות בקולג', הצבא מאוד מבגר אנשים, מה שבמיוחד מבגר זה להחזיק נשק כדי להציל את העם שלך. המסגור עושה את כל ההבדל.

למרות כל הבעיות ואפילו במלחמה הנוכחית, ישראל נמצאת במד האושר בטופ 10 המדינות המאושרות בעולם.

יש הרבה דברים בעייתיים במדינה, אבל לברוח ולחשוב שבמקומות אחרים אין את הבעיות שלנו גם כן לא עוזר.

חו"ל זה לא רק ארצות הברית.

וישיבות גם בארץ עולות לא מעט.

ועם כל האנטישמיות בחו"ל, אחוז היהודים שמתו בארץ בעשורים האחרונים גבוהה לא השוואה ביחס לאנטישמיות.

ואין פחד להסתובב ברחובות, גם עם כיפה, זה פחד שהתקשורת מייצרת.

אני לא אומרת לעזוב, ממש לא, אבל אפשר לפחות להיות מודעים למחיר שמשלמים עבור המדינה .

ולא מסכימה עם תרבות ה"הכל הכי טוב וכל העולם גרוע"

גם לא להתלונן תמיד, אבל בסוף הנפש משלמת על עצימת העיניים הזאת, במיוחד כשיש מה לשפר, למשל בתחום החינוך.

יש מספיק עולים חדשים שאפשר לשאול אותם ממקור ראשון על האם אפשר להסתובב בכל מקום בחו"ל עם כיפה. זה בהחלט קורה גם באירופה.

יותר יהודים מתו בארץ כי מדינת ישראל היא הריכוז הגדול ביותר של יהודים. (אחרי ארצות הברית, שרובם מתבוללים, וגם כן לא נהנים מיחס מצויין במיוחד)

והשאלה היותר מעניינת היא כמה יהודים היו מתים אילולי הייתה מדינה (עיינו ערך מה שקרה ליהודים לפני הקמת המדינה)

אני לא מדברת על ישיבות אלא על על מסגרות חינוך יהודי לילדים. בחו"ל גם באירופה, הן עולות הון תועפות.

אני לא מסכימה עם תרבות ה"תראו איזה דפוק במדינה הזאת". שזה משפט שהרבה אנשים אוהבים לומר. אפשר לדבר על בעיות ולפתור אותן בלי לדמיין שיש איזו מדינה נפלאה שבה אין אף בעיה וכל מה שאנחנו צריכים לשפר כבר נפתר. מדינות שבאמת אין להן בעית אלימות חריפה כמו יפן הן מדינות הומוגניות שלא מכניסות מהגרים וסובלות מתרבות עבודה קשוחה ובדידות שמביאה אנשים להתאבד, וגם כן חוסר ילודה. המדינה האידאלית שאין לה אף בעיה לא קיימת, והיא בהחלט לא נמצאת באירופה או באמריקה. וכיהודים, המדינה שהכי טובה לנו היא בהחלט מדינת ישראל.

באירופה

וגרתי בארץ ואחזור לארץ.

ושלחתי את הילדים לכמה מוסדות

לימודים שונים, אז אני יכולה לענות לך יותר טוב מגוגל או מהצאט.
 

אני לא משלמת הון תועפות, הילדים שלי יכולים להתסובב עם כיפה ואני עם שרשרת של מגן דוד גלויה, ולא רק בעיר שלי, הייתי בערים וארצות שונות באירופה.
 

יש הפגנות, אבל גם יש הפגנות בארץ בקפלן, האם זה אומר שכל המדינה שמאלנית? ממש לא, זה אומר שהתקשורת נותנת להם הרבה מקום וזהו.
 

וגם אם תשווי מוות של יהודים בעשורים האחרונים באחוזים, בארץ עדין גבוהה בהרבה, כך שאין קשר לצפיפות.
 

אני לא חושבת שיש מקום טוב יותר מהארץ, זה חד משמעית המקום הכי טוב ליהודים.

אבל לא מהסיבה *שהתנאים* יותר טובים יותר, אלא כי זאת הארץ שלנו בכל מחיר.

כל הטענות שלי כאן הן לתגובות שמנסות ליפות את כל הקושי בארץ,  אפשר להגיד שלמרות הכל אנחנו בוחרים בארץ, אבל לא לטאטא בעיות מתחת לשטיח, הארץ לא טובה על חו"ל בכל הפרמטרים.

ואני מכירה לא מעט משפחות צעירות יהודיות שלא עושות עלייה בגלל התנאים האלה -חינוך ויוקר המחיה בעיקר.

בתי הספר המדוברים הם בתי ספר יהודים פרטים או בתי ספר ציבוריים כללים?

בתי הספר האלו ממוקמים באזור עם אוכלוסיה גדולה כמו עיר של מיליונים או באזור פרברי?

יש עוד הרבה שאלות שאפשר לשאול אבל אין צורך לעשות לך אאוטינג. המטרה היא רק להגיד שיש הרבה פרמטרים משתנים שמשפיעים על נתון כמו מספר ילדים בכיתה.

ואת המידע שלי לא בססתי מגוגל ובהחלט לא מהצ'אט, אלא משיחה עם חברות שהן עולות שגרו בחו"ל. כתבתי את זה.

ברור שיש קשר לצפיפות, אי אפשר השוות לארץ כמות יהודים נרצחים בעיירה קטנה שגם ככה אין בה הרבה יהודים. אבל מה שיותר מעניין זה כמה יהודים מתו כשלא הייתה מדינה יהודית, אני אכתוב את זה בצורה מפורשת: השואה.

לא טענתי שישראל טובה יותר מכל הארצות בכל הפרמטרים, אלא שבכל מדינה קיימות בעיות, ואין מדינה שבה כל הבעיות של ישראל נפתרו בלי מחירים אחרים שצריך לשלם.

ובהחלט יש הרבה תנאים שבהם אנחנו עוקפים הרבה מדינות אחרות, ומה שצריך אצלנו שיפור לא יקרה אם פשוט נגיד "בחו"ל זה יותר טוב".

כלומר ברמת ממ"ד (אם לא יותר) כניסה רק ליהודים, תפילות, תלבושת יהודית, אווירה יהודית, מורים יהודים, צביון יהודי לכל דבר, הם חצי פרטים בכך שלומדים גם מקצועות חול ונגשים לבגרויות כמו כולם, ולכן לא משלמים מחירים הזויים

ואני חושבת להיפך, לא נשפר שום דבר אם נגיד "שבחו"ל יותר גרוע" 

לא יקר לי פה

אני יודעת שאומרים שיקר ואולי גם יש נתונים שתומכים

אבל אני מרוויחה מספיק כדי לחיות בנוח (ואני לא עשירה בכלל)

מתרחקת מפוליטיקה (נראה לי בכל מקום יש)

לא רואה בעיה לשלוח לצבא בגיל 18

זה לא הורס את האפשרות לבלות בחיים ולחיות חיים מאושרים

האושר והשלווה נמצאים פנימה ולא תלויים בדברים חיצוניים

(אלא אם יש תנאים קיצוניים

פה בארץ התנאים סבירים עד טובים)

בס"ד

אני חושבת שהחינוך פה מעולה. באמת!!!

ובלי קשר לאיכות ההוראה, העובדה שהם מתחנכים בין יהודים, כולל ברמת ההשכלה הגבוהה לרוב, זה כבר פלוס ענק בעיניי.

הייתי שמחה מאד שתהיה גאולה כבר (באמת!) ושלא נצטרך נשקים וחיילים אבל בעיניי לשרת זאת זכות והיא הופכת את הנוער שלנו לאחראי ובוגר הרבה יותר ממה שקורה בחו"ל, שם בגילאים האלה בעיקר לומדים ומבלים בלי הרבה תחומי אחריות.

ויוקר המחייה הוא בעוד הרבה מקומות.

זה כל-כך מעניין איך שתינו רואות את אותה המציאות בצורה כל-כך שונה 🙂❤️

קודם כל אני אומרת את האמת. יש בחול מקומות מצויינים.

ואמרתי ללכת לחול לתקופה כי המצב לא קל עכשיו.

כמו לצאת לחופשה ארוכה של שנה שנתיים.

אין בזה שום בעיה עקרונית. אף אחד לא חייב להישאר בישראל.

אני בוחרת להישאר כי אני חושבת שזה הדבר הנכון לעשות אבל לא להגיד שמי שבוחר לרדת עושה דבר לא נכון

ולגבי לא כל הנוצץ זהב הוא

זה לא לגמרי נכון

אבל אני חושבת שרק חוצנימים יכולים להבין מה שאני אומרת 

באמת יש מקומות מאוד טובים בחול. שהחיסרון הכמעט יחיד שלהם זה שזה לא בארץ ישראל. קהילה רוחניות פרנסה איכות חיים מזג אויר רוגע ידידודית ליהודים וכו

אני ישראלית לגמרי וממש חושבת ככה, גם אם לא יודעת להצביע על הקהילה "המושלמת" שבה מתקיים כל מה שציינת..

אני חושבת שפשוט בציבור הדתי לאומי ששם ערך דתי על מגורים בארץ מאד קשה לאנשים להכיל את זה, וגם אצל הרבה מסורתיים. אבל זה קיים.

אישית אני הייתי עוברת אם היתה לי האפשרות, ואני מאד מאד חריגה בנוף שלי. אבל לחברים שלנו חילוניים זה נורמלי לגמרי והרבה מהם רוצים או כבר עברו.

יש בזה הרבה דעות וגישות

אני יודעת שיש פה ציבור גדול שגדל בגישה כזאת שאין לצאת מהארץ לכן אני לא רוצה להיכנס לדיון הזה לעומק ואני מאוד מעריכה את זה!

אבל בגדול - אם יש סיבה וצורך אין בעיה

(דוגמא לצורך, עובד אצלינו בחברה שאף פעם לא יצא מהארץ כעיקרון, קיבל היתר לצאת לנסיעה לחול להתאווררות אחרי מילואים ארוכים וקשים) 

גם אם יש כל מיני דעות ומותר לצאת במצבים שונים, זה לא הופך את זה ל"שום בעיה עקרונית".

לגור בארץ זו מצווה גדולה ויקרה מאוד מאוד ואשרי מי שמוותר על הנוחות והיתרונות שבחו"ל ומתאמץ על ארץ ישראל.

(כמובן שיש מצבים בהם צריך או מותר לצאת).

הבחירה לגור בארץ ישראל היא למרות שזה ממש לא פשוט

לנסות לצייר את זה במשקפיים וררודות זה קצת כמו שמנסים להגיד על אוכל לא כשר שהוא לא טעים

ולפותחת

בעיני את מערבבת פה שני נושאים שונים

יש את הסיבה לעזוב את הארץ כי קשה פה

ויש לעזוב את הארץ לצורף שליחות

תנסי לחדד לעצמך מה מוביל אותך יוצר וזה נראה לי יעזור לך לקבל החלטה

(אם לא ברור- אני ממש לא שופטת!! שיהיה החלטות טובות)

המדינה היחידה בעולם שכשאת חיה בה את מקיימת מצווה. מצוות יישוב הארץ.

ילדות נוחה בעיר יפיפיה.

אבל היינו מסתירים כיפה ומגן דוד.

בתור ילדים היינו מעבירים בראש את השמות של השכנים והחברים הלא יהודים שלנו וחושבים "במקרה של תרחיש כמו השואה, מי מהם יעזור לנו להסתתר ומי מהם ילשין עלינו?".

רוב המשפחה שלנו יהודים שהתבוללו והתחתנו נישואי תערובת.

כשפרצה האינטיפדה השנייה פתאום כל האנטישמיות יצאה החוצה. היינו מתעוררים כל בוקר עם חדשות על עוד בית כנסת שהוצת ועוד יהודים שהותקפו ברחוב. לצערי עברו 20 שנה והמצב לא השתפר. חברה שלי שעדיין שם סיפרה לי שכשאנחנו עושים תרגילים על ירידה למקלטים בבתי הספר שלנו בישראל, הם עושים תרגילים של להסתתר מתחת לשלוחנות בכיתה ולהיות בשקט למקרה ש"גנבים" יגיעו..........

ההורים שלי שיש להם היכרות קרובה עם ארה"ב כל הזמן סיפרו לנו שלעומת אירופה (איפה שגדלתי) בארה"ב יש קבלה אמיתית של היהודים, ושם אפשר ללכת לעבודה עם כיפה או כובע חרדי בלי בעיה. והנה אנחנו רואים בשנים האחרונות שגם זה מתהפך...

מהסתכלות שלי, פה לפחות זה שווה. אנחנו מקדמים תהליכים אדירים. אנחנו נוסעים ברכבת ההסיטוריה, אנחנו חלק מהחזרה לארצנו. אנחנו מגשימים חלום בן אלפי שנים. זה נותן כל-כך הרבה משמעות. אנחנו חיים את החיים היהודיים בצורה חופשיה, לא צריך להצניע שום דבר. חיים באופן גדול ומלא, לא עם מיליון הסתרות. ופה כשבאים ושוחטים אותנו לצערינו, יש פה צבא שנלחם. אנחנו לא נתונים לחסדים של אומה אחרת שיום אחד מוכנה להגן עלינו ולמחרת עלולה להתהפך עלינו.

לרגע לא התחרטתי על הבחירה לעלות לארץ. גם אם לא קל, פה זה הבית, השורשים, המשפחה (עם ישראל) והמשך הסיפור שהולך ונכתב.

חיבוק על התחושות. באמת לא פשוט הכל.

לא משנה מה ההורים שלו עושים שם, ברור שלגור בארץ ישראל מעל זה...

אבל לא נראה לי שאת רוצה את זה באמת

באופן אישי יכולה לומר שבעלי רצה בשנה הראשונה שנייה לנישואין לעשות רילוקיישן ושמתי ווטו רציני. אם הייתי זורמת סביר להניח שהיינו בחול

אני חושבת באופן אישי שאם נניח את העניין ההלכתי בצד (והוא שיקול גם עבורי, היום גם עבור בעלי) - ארץ ישראל זה בית

אז הקהילות היהודיות שם מאוד מגובשות אבל אם נסתכל רגע מהצד - אנחנו העם היחיד שחוזר לארצו מהגולה כשיש מלחמה דווקא

להיות פה,להרגיש חלק, להתגייס למילואים

יש בזה משו חזק שמעיד על המקום הזה בלב של האנשים

ולדעתי זה חלק ממה שמייחד אותנו.

בנוסף, לעבור לארץ אחרת בלי להיות במרחק נסיעה סביר מההורים וסגירות שמיים וכו' - בעיניי זה בלתי

אני לא הייתי מוכנה לוותר על זה למרות שבאמת לא קל פה אבל מצד שני, מבינה את מי שכן

וגם, תארי לך שיתברר שקשה לחיות ליד המשפחה שלו..? חלילה כן? אבל מבאס ממש😅

החלטות טובות בכל אופן,♥️

וואו איזה נס זה להכנס להריון.

ועל כמה דברים צריך להתפלל עכשיו.

חיכינו לו כל כך הרבה שלא האמנתי שזה אמיתי.

אבל אולי תלוי קופה.

מציעה להתקשר ולברר פשוט אם אפשר לקבוע תור לסקירה/שקיפות וכו'.

ובשעה טובה!

בבריאות שמחה וידיים מלאות.

שנקבע אחרי אולטרסאונד.

אומרים שעדיף לעשות לפני שבוע 9 כי זה יותר מדוייק לקביעת גיל ההריון. אולי באמת לבקש רק הפנייה לאולטרסאונד.

ובחלק מההריונות באמת ביקשתי הפניה לאול' ראשון ולספירת דם מר.משפחה. וככה הגעתי לרופאת נשים אחרי זה.

אם מתקשרים למוקד זימון תורים או במרפאה עצמה (לפחות לי היה ככה). רק צריך לדאוג שיהיה את ההפניה עד לתור

לסביבות שבוע 7-8.

יצא לי גם בשבוע 10.

כשאני קובעת את התור, אני קובעת גם לשקיפות עורפית, כי אחר כך כבר אין תורים.

הרבה פעמים שואלים אותי אם יש הפניה, אבל נותנים לי לקבוע גם בלי.

אם אני יודעת מתי היה הביוץ, אני קובעת לפי זה.

אם אני לא יודעת בדיוק, אני קובעת תאריך שיתאים גם אם ישנו את גיל ההריון.

בטעות הכנסתי כמה ימים לפני והוא כתב לי שבוע 3+6

אז חשבתי שבוע 6 ..

מסתבר שאני בכלל בשבוע ארבע וזה סבבה עם התור לרופאת נשים.

ובכל מקרה קבעתי שקיפות 

לק"י

לעוד חודש וחצי.

לכן אחרי התור הראשון אני קובעת כמה תורים במזכירות, לפי ההנחיה של הרופאה.

אצלנו הממוצע זה חודש חודש וחצי

ב"ה אחרי הכפתורים שעשינו נראה שיש שיפור קטן, שימשיך כך...

מה גם שכנראה טוב לו בבית ואין מעון אז רואים את זה בהכל

דברים יכולים להישמע כך או אחרת, תלוי מתי ואיך אומרים.

וברור שבסיטואציה שנתת הערות כאלה הן עוד יותר רגישות.

מותר להיעלב, והייתי אומרת לו שאמנם זה משהו שנמצא בשיח שלכם, אבל זה לא היה המקום והזמן להגיד.

חייבים להגיד משהו עכשיו ומיד בלי טאקט

מבינה אותך שנעלבת, גם אני הייתי נעלבת

אבל נשמע שאתם פתוחים אחד עם השניה ומרשים לעצמכם לומר אחד לשניה הכל.

לדעתי זה מבורך🙏

ושמה שמתאים לכם בשגרה יציבה יחסית, עם זמני קירבה רגילים יחסית, פשוט פגע בך בזמן שקשה לייצר קירבה, ושאת על הקצה של המאמצים האפשריים שלך.

ואישה יכולה להגיד את זה לגבר כי הוא יותר מזיע וזה נחשב גברי,

אבל אישה מזיעה זה נחשב לא נשי..

נראה לי שהייתי נמנעת מדיבור ישיר כזה לאיזו תקופה. או לפחות לעדן את זה

משהו בסגנון:

אני יכולה להגיד לך משהו שלא יהיה לך כל כך נעים לשמוע?

הרבה פעמים אתה מריח ממש טוב, אבל עכשיו קצת פחות...

קיצור, יותר עקיפין פחות ישירות

אני הייתי נפגעת עד עמקי נשמתי גם לא בשגרה...

ודוקא בגלל שאתם בטוב עם שיח כזה בשגרה

קחי את זה לאירוע נסיבתי...

כולנו על הקצה

ממש על הקצה

הכל הרבה יותר רגיש

וכולנו עושים מעל ומעבר

וכל אמירה שיש בה איזשהי שמץ של ביקורת

יכולה להקריס- כי אנחנו כל כך מנסות

מה שלי עוזר בתקופה הזאת זה לשחרר את הנסיון הזה לתפוס את כל הכדורים בגאגלינג הנטורך הזה

כן. אני מסריחה בימים אלו

הבית בלאגן

ההספקים בעבודה  ממש לא גבוהים

וכן... אני בסדר עם זה

בנוניות זה המצוין החדש!

אבל אני קלה להעלב, בלי קשר.

ואני מאד רגישה לריחות,אז כנראה שהייתי מחליםה בגדים, מצחצחת שיניים, שוטפת ומחדשת דאודורנט

וממשיכה להעליב מבפנים.

ומצד שני, הרבה פעמים מפריע לי ריחות מצד בעלי ואין לי מושג איך ומה לומר, כי אצלנו זה לא בשיח, אז מעניין אותי איך זה עובד אצלכם

את אומרת לו "אתה מסריח לך להתקלח?", ואם זה באמת במקום ובזמן שאין אופציה לעשות עם זה משהו, מבליגים?

מבחינתו אין מציאות שיש לי ריח לא נעים 😅 ואני באמת בעצמי מאוד רגישה לריחות ואם אני מרגישה שאני לא מריחה טוב או מזיעה אני בכלל לא מתקרבת אליו או נותנת לו להתקרב אליי

יוצא לי להגיד לו אם יש לו ריח של זיעה או ריח לא נעים אבל הוא מקבל ושמח בזה כי הוא גם נח מאוד ב"ה וגם הוא עובד עם אנשים אז זה חשוב לו

מסייגת שכמובן זה תלוי בנימה שזה נאמר, אבל יכול להיות שהוא סתם העיר לתשומת ליבך שאחכ תטפלי בזה. לא התכוון להעליב פשוט באותו רגע הרגיש אז אמר, גם מן הסתם הוא מבין שזה מהנקיונות, אבל רצה שתהיי מודעת כדי שאם נגיד תצאי אחכ אז תדעי להתקלח לפני.

אם אומרים את זה ברגיל אז באמת אפשר להבין למה הוא לא ראה את ההבדל