ממליצה על הכנה ללידה מכל מיני בחינות

אפשר אקוויביליו להתחבר לגוף

לפי מה שכתבת אני ממליצה על פיזיותרפיסטית רצפת אגן שתחבר אותך למקום. יש לי המלצה בירושלים אם באלך.

עוד כמה זמן יש לך ללידה? זה הזמן להתחבר

הגוף שלנו הוא הכי שלנו בעולם חשוב להכיר אותו להתרגש ממנו

אני לא חושבת שזה שלא הייתה חדירה מלאה יגרום ליותר כאב

קרום הבתולין כואב אבל זה מתגמד לעומת הכאב של הלידה

לגבי אפידורל

קחי לגמרי

הדקירה זה שניה וחצי

תבקשי מרדים טוב

אני אומרת

תסתכלי על זה בתור שליחות

החיבור לגוף וכו

אנחנו לא מכונת ילדים

האישות שהיא בפני עצמה

והכניסה להריון

וההריון

והלידה.(ועוג יותר, ההחלמה מהלידה)

מתרחשות דרכנו

זה לא רק אקטים פיזיים

גם לגבי ההחלמה מהלידה מציעה לך כרגע להתחבר לגוף

כי אחכ ואי ואי מה קורה שם חח

בלאגן רציני

כדאי להסתכל עכשיו איך הגוף שלך שתכירי גם את הגוף הנערי

בהצלחה רבה יקרה

ובידיים מלאות

קודם כל חיבוק גדול על התחושות.

רוצה להגיד לך שאני בן אדם מאד רגיש לכאב ודווקא לידה בשבילי היא הרבה דברים אבל הדבר הראשון שקופץ לי לראש כשאומרים לידה זה לאו דווקא כאב. לקחתי בכל הלידות שלי אפידורל. זה באמת שניה וחצי.

אני חושבת שזה ממש חשוב שתנסי להתמודד עם הפחד שלך שקשור לגוף. לפעמים דווקא שנפגשים עם הפחד ומטפלים בו יש אחר כך הקלה גדולה. אבן גדולה שיורדת מהלב.

הגוף שלנו הוא דבר נפלא ואת יכולה לגלות כמה המקומות האלה יש להם גם מקומות של חיבור והנאה ולא כאב וסבל.

ממש מציעה לך לפנות לטיפול לפני הלידה.

אחרי הלידה יכול להיות כאבים במקום(תפרים וכו') אבל כשאתה זוכר שהמקום הזה גם מקום של טוב ונעימות אז יש לך כוח לעבור את התקופה הזאת ואתה יודע שהכל בעז"ה גם ישתפר ויהיה טוב.

וגיניסמוס?

שזה בעצם גורם לך להתכווצות באזור כל פעם שמתקרבים לשם מתוך פחד שיכאב?

אם כן, דבק ראשון תדעי שאפשר לצאת מזה!!!

דבר שני, תבקשי שיעשו לך בדיקת פתיחה רק בעדינות ממש, בחדר סגור, ורק בשלב מתקדם. זאת אומרת לא מיד כשמתחילים צירים לצאת לבית חולים, תנסי למשוך כמה שיותר. בלידה עצמה את כ''כ לוחץ למטה שלא מרגישים כבר את הפחד שיש לך מהאזור ולא אמור להשפיע.

תנסי למצוא משהי שתוכל לכוון אותך לנשימות , מחשבה חיובית, זה מאוד יכול לעזור. 

ומאוד עוזר להגיע עם ידע לקראת מה את/ם הולכת/הולכים.

ממליצה מאוד.

כאב- ככל הנראה יכאב לך. זכינו לחיות בדור שבו לא חייבים לחוש את כל כאב הלידה, אבל נכון, צריך בשביל זה לסבול את האפידורל. נשים רבות שפחדו מהאפידורל הצליחו להתגבר על הפחד כשהגיעו הכאבים, ושרדו כדי לספר. ברגע האמת תראי מה גובר על מה, הרצון לא לכאוב או החשש מהזריקה.

ומשהו יותר ביחס הכללי לפחד ולכאב. הפחד שומר עלינו מלגרום לעצמנו נזקים או להכניס את עצמנו לסכנות. הפחד לכאוב הוא לפעמים כדי למנוע מאיתנו לפעול בדרך מסוימת באופן החיובי, אבל יש פעמים שהוא בלתי נמנע ואז להתבחבש איתו זה מעצים את החרדות ולא מאפשר להתמודד עם המציאות בשליטה המיטבית. גם הלא ידוע הוא גורם משמעותי לפחד, ולכן להגיע מוכנה עם ידע (קורס הכנה) מאוד מאוד עוזר ברגעי האמת להבין מה קורה איתך וסביבך ולקבל החלטות מושכלות יותר אם יעלה צורך.

העובדה היותר רווחת היא שאנחנו כואבות בלידה, זה כמעט בלתי נמנע לדלג על זה. בהינתן מציאות כזו, אני מציעה לך לנסות להניח בצד כמה שאת מצליחה מחשבות שמזינות את הפחד ולנסות להיות בנקודת מבט של סקרנות ורצון ללמוד ולהבין את חוכמת הגוף שלך. לחקור דרך התהליך הפלאי של הלידה מה הגוף שלך מסמן לך כשעולה ממנו תחושה (כן, גם של כאב) במקום מסוים. האם את מצליחה להרגיש מה הנקודה שבה מרוכז הכאב, מה זה אומר על המיקום של העובר, מה עוד צפוי להתחולל ותצטרכו לעבור יחד כדי להיפגש...

עוד דבר שאני מציעה, אם תקחי דולה- מצוין. תשאלי שאלות, תבקשי הסברים, תבקשי להבין מה האפשרויות העומדות בפנייך בכל נקודת זמן בתוך התהליך, היא תוכל לעזור בזה המון. אם את לא מוצאת או מסיבה אחרת לא לוקחת דולה, תחשבי על מישהי בעלת ניסיון בלידות שאת מרגישה קרובה אליה וסומכת עליה, מישהי שלא תיבהל לראות אותך סובלת אלא תדע מה לעשות (לא תמיד אמא תצליח לצאת מהמקום המרחם וחסר האונים כשתראה אותך סובלת, לכן לחשוב אם זו הברירת מחדל או דוקא חברה או אחות או דודה או שכנה וכו'. כמובן לתאם מראש).

ויותר חשוב, אם את לא לוקחת דולה, באותה מידה ואפילו יותר, לשאול ולבקש הסברים מהצוות של בית החולים שילווה אותך. יש להם נטיה לדבר מעל הראש שלך או להגיד לך מה עושים עכשיו בלי להסביר ואפילו לא תמיד מסבירים את האופציות הנוספות שעומדות בפנייך. זה דורש אסרטיביות, אבל לא לתת להם לטפל בך מעל הראש שלך ולהיות מקבלי ההחלטות על גופך בלי שאת מבינה מה עומד מולך. לשאול, לשאול, לשאול, לקבל הסברים למה הם מציעים את זה והאם יש אפשרויות נוספות.

מקוה שהועלתי מעט, ואם יש לך שאלות נוספות זה מקום מאוד טוב לשאול אותן (אבל לקחת את התשובות בערבון מוגבל- נשים משתפות פה את חוויותיהן והידע שצברו אבל זה לא במקום אנשי מקצוע בעולם האמיתי.

בהצלחה יקרה, את תעברי את זה ותהיי בסדר בעזרת השם.

לא רק בתחום של התמודדות עם צירים וכו' אלא גם בתחום של חיבור לגוף ולנפש באופן כללי. אולי באמת מישהי שתדע לאבחן אם יכול להיות שיש לך וגיניסמוס, ואז תוכל להפנות אותך לטיפול מתאים.

נסי לבדוק את יעל גריינר, היא דולה ומיילדת, ולדעתי היא מקצועית גם בשביל התחום שלך. (אני הייתי אצלה גם כן להכנה ללידה מסוג שונה, והיא מאוד עזרה לי)

בהצלחה, יקרה. נשמע שיש לך פה הזדמנות לקנות כלים טובים לכל החיים שלך... מקווה שתצליחי בזה!

גם אני מאוד מפחדת ממחטים ומכאב, ומאוד נרתעתי מהאיזור למטה. לפני הלידה הראשונה כל כך פחדתי שהייתי בהכחשה גמורה לעניין.

ועברתי את הלידה בסדר. עברתי את האפידורל בסדר. בלידות הבאות כבר פחות פחדתי.

ומצד שני, ממליצה כן לעבוד על הנושא הזה. ללכת לפיזיוטרפיסטית של רצפת האגן לאט לאט לשחרר את הפחד. גם לקראת הלידה. וגם בכללי בשביל מיניות זה ממש חשוב.

וואו.... קודם כל חיבוק!!!

כמה עומס נשמע שיש עליך... עומס נפשי כמובן.

באלי לומר לך להרפות.... קודם כל הכל בסדר. באמת!

תנשמי עמוק.

את מושגחת ושמורה, וה' יעזור לך ללדת את התינוק הזה ויהיה בסדר.

דבר נוסף.. לדעתי הכי חשוב זה העניין של החיבור לגוף, ובמיוחד לחלק התחתון, או יותר נכון, המרכז של הגוף...

זה לא אומר שאת צריכה להרגיש הכי מחוברת שיש כרגע... אבל כן זה אומר להתיידד עם האיזור הזה...

להרגיש איתו בניעמות ולהסתכל עליו בכבוד, ולא בניתוק מוחלט או לחוות מצוקה כשאת חושבת עליו.

בעיני המטרה הכי גדולה זה פשוט להסכים להתיידד איתו. להיות חברה שלו. ולהסכים שגם החלק הזה הוא חלק ממני.....

בעיני זה השלב הכי חשוב.

אחר כך יבוא כל השאר.

אפשר בתרגילים פשןטים כמו לעמוד מול המראה ולהסתכל... או ממש לשים מראה מלמטה ולהסתכל.

ממש להכיר את האיזור. להסכים להסתכל עליו ולתת לו שם וצורה.

אולי גם להסתכל על ציורים של איזור הפות ולהשוות למציאות... להכיר את האיברים השונים שם.

אחר כך בהמשך הייתי מנסה להכניס טמפון או סתם אצבע בעדינות ממש ממש. סתם בשביל להרגיש את המקום הזה. ההרגשה יוצרת זיכרון בגוף. ומקשרת אותו אלי עוד קצת.

זה כמו שלפעמים כדי לאסוף את עצמי אפשר לחבק את עצמי וזה פלא מה שזה עושה.. כאילו בסך הכל חיבוק עצמי ומה זה שוה, אבל זה נותן המון!! מחזיר לcenter כזה..

אם תרגישי צורך, תוכלי אחכ למצוא לך מישהי מקצועית להתקדם עם זה... אבל בתור התחלה זה נראה לי ממש מספיק.

בקשר ללידה- אפשר עם אפידורל, אפשר גם בלי.

אני אישית ילדתי בלי אפידורל. היו לידות שהרגשתי את השמים נופלים, והיו לידות שלא הרגשתי כאב!!! זה אפשרי, רק שתדעי.

ובחום רב ממליצה לך לקחת מישהי שתהיה דולה. שתדע על כל הרקע שלך. על כמה זה מפחיד אותך וממש חווית מצוקה עבורך. וכמה חשוב לך שישמרו כמה שיותר על הפרטיות שלך ומינימום בדיקות...

מרגיש לי שיושיביה כץ יכולה להיות מדוייקת לצורך שלך. מוזמנת לבדוק עליה או לקבל ממנה המלצות נוספות...

חיבוק ובהצלחה ממש!!

כמו שמישהי אמרה פה, זה נראה לי ממש מתנה מה' לשפע ענק שתוכלי בעזרת העניין הזה לקבל...

ועד היום. לא בהריון, כן? אבל ילדתי לפני שנה.

לידה זה אי וודאות גדול. אנחנו לא יודעים כלום. והרגשתי ככה גם בלידה השלישית שלי.

ממש ממליצה לך להרפות ולהתפלל.

הרי ריבוש"ע יודע לפרטי הדיוקים מה מתחולל אצלך, וגם מה עתיד להתחולל.

תפילה נותנת כוח.

גם לענות אמן בכל הכוח כשמישהי (ואפילו סתם אמא שאת מכירה באקראי) מאחלת לך לידה קלה בבריאות טובה וידיים מלאות. אל תהי קלה בעיניך ברכה של הדיוטות.

לתת צדקה. צדקה מעוררת עלייך רחמים.

ללכת לקורס הכנה ללידה.

להביא דולה.

ולא לחשוב על הכאב (אוי כמה שזה קשה....)

ולהאמין שכמו שהקב"ה ידע לתת לך הריון בלי חדירה, ככה הןא גם יידע לסובב את הלידה שלך בצורה הטובה ביותר.

יש לך לברה קרובה שתלווה אותך? לידה ראשונה זה הרבה חששות.

ומבינה אותך ממש!!!!!

אחד הדברים שעזרו לי היה כמה שיותר ללמוד על זה

לדעת בדיוק לקראת מה אני הולכת, מה התהליך המדויק

ממש הרגשתי בפועל בלידה שמשהו שלא ידעתי עליו היה לי קשה איתו מאוד

ובגדול אפידורל זה הצלה!

אין שום כאב!

והזריקה ממש לא נוראית כמו שמתארים אותה!

ואני קיבלתי אותה פעמיים..

אם את רוצה את מוזמנת לפרטי

יש לי גם מה לומר על הנושא של חדירה מלאה אבל לא נעים לי לכתוב פה

קראתי בספר 'ללדת כמו בת מלך' של תמרה אשד על טכניקה של 'דיבור לאברים'

לשכב או לשבת בצורה נוחה, להקשיב כמה רגעים לעצמך ולנשום

לבחור את האיבר איתו את רוצה לעבוד (לדוגמא נרתיק או רחם)

להתחיל בלומר לאיבר תודה על כל הטוב שמביא לחייך 

ואח"כ לבקש

לדוגמא

לבקש שלא יכאב אלא יהיה נסבל

שהרחם (אם את מדברת לרחם) תתכווץ בצורה טובה ומועילה

וכל מה שעולה לך סביב אותו איבר

עד שמרגישה שמיצית וזהו

היא כותבת שזה עזר מאוד לכמה נשים שהיא מכירה

אני חושבת שההודיה והבקשה היא בסופו של דבר לה' כי לשם הכל מכוון (בהרגשה שלי)

אז בפשטות תמיד טוב להתפלל ולהודות וגם אם לא הצליחה הטכניקה, הרווחת זמן מול ה' של רוגע טוב, תפילה ותודה

כתבו לך פה הרבה על הלידה

אני כן רוצה להגיד לגבי היחסים, שנראה לי זה דבר ששווה ללכת לטפל בו, אם עברה שנה ועדיין לא קיימתם יחסים מלאים.

יחסים מלאים אמורים להיות מקור של אור וטוב בחיים ואפשר בעז"ה להגיע לזה

נשמע שאת מתמודדת עם מורכבות משמעותית

דבר שני

אני חושבת שכדאי ללכת לטפל אצל אשת מקצוע, כי נראה שמדובר במשהו עמוק יותר מחשש רגיל סביב לידה.

אמנם עכשיו הקושי מתבטא סביב הלידה וחשוב מאוד להתייחס לזה, אבל זה ליווה אתכם קודם במהלך חיי הנישואין שלכם ונראה לי שחשוב לגשת למשהי מקצועית ורגישה שתעזור לך ולכם.

המון המון בהצלחה

יכול להיות בתחום הזה אור גדול

ממליצה ממש לקבוע עם דולה טובה. מניסיון זה ממש עוזר.

יכולה לספר לך מהניסיון שלי, שבאמת הלידה הראשונה בתחילה נחוותה אצלי כסוג של טראומה ורצה לי כל הזמן בלופים בראש, ועם הזמן זה עבר.

אפשר לבקש למרוח משחת אמלה או עזרקאין לפני בדיקת פתיחה ואז הרבה פחות מרגישים.

אחרי שמקבלים אפידורל לא מרגישים את כל ההתעסקות באזור ואז זה הרבה יותר קל.

ולגבי האחרי, אצלי הלידות שיפרו ממש ממש את הכאבים באזור הנרתיק והקלו ממש על קיום יחסים. כמובן, אחרי תקופת ההחלמה הנדרשת. כך שמבחינה זו הלידה דווקא עשויה להקל!!

ואחרי הלידה כדאי ממש ללכת לטיפול סקסולוגי ופיזיותרפיה של רצפת אגן. יש גם מרפאות לתפקוד מיני בכמה בתי חוליל שיש להם את כל הטיפולים.

זה משתפר עם הזמן.

בהצלחה יקרה

קודם להתמקד לשחרר להגיע ליותר רגעים ביום יום של הרפייה ולמודעות לגוף שלך, רמות לחץ גבוהות רק יעמיקו את הפחדים ועדיף להימנע מכך ממש.

דברי עם דולה או אשת מקצוע בטיפול גוף נפש כדי לשחרר את הפחדים.

העלת כמה וכמה נושאים עקרוניים שאת מתמודדת איתם לא רק על הלידה עצמה

אבל ממש עכשיו לטפל לא לחכות לחודשים הסמוכים ללידה 

הגוף יודע להתמודד ולאפשר את זה

וכמובן כדאי ללמוד ולקחת קורס הכנה להגיע עם ידע ובטחון בתהליך

אבל בעיני ממש ממש שווה למצוא דרך לשפר את היחס הכללי שלך לנרתיק, זה חלק מבורך וחשוב בגוף שלך

זה מפתח לכל כך הרבה טוב

לעונג

לילודה

לברכה

לאינטימיות

הגיוני שקשה לך אם עד היום לא היה לך שום יחס חיובי איתו אבל שווה להשקיע ולשנות את זה

אם לא נעים לך ייעוץ פרונטלי יש גם קורסים מקוונים והדרכות שבהם את לא נחשפת מול מישהו רק לידע והדרכה לעבור את התהליך הזה עם עצמך

(ממליצה על אפרת צור,בינת הופמן ויש עוד)

בהצלחה!

זה קרה אתמול בערב מתישהו

לא להאמין כמה אני מכורה😂

אצלי מתעדכן רק בכניסה ויציאה מהפורום ולא מריפרוש הדפדפן

@משה

רציתי לכתוב מה קרה שהפורום כל כך שקט

עד שהבנתי שיש מלא שרשורים שהוא מסרב להראות לי אותם

לי היה אחרי שבועיים בערך דימום כמו מחזור שאסר

כלאמר ההוצאה עצמה והימים הבאים אחריה, לא היה כלום?

אבל הרופאה אמרה לי שזה יכול גם להיות באותו היום

אוסרת אצלנו כך שהשאלה מתייתרת אצלי....

הגיוני שאחרי שבועיים יהיה דימום כי הרירית נבנית ואז מתחילה להתפרק

השרשור נועד לכל מי שחפצה בפרקי זמן של -

התאוורורות,

מנוחת הראש, הגב, העיניים ואצבעות הידיים,

נוכחות עם עצמה ועם היקרים לה,

מיקוד, ריכוז ויעילות 🙂

אנחנו מקדישות זמן איכות לעצמינו / בן הזוג / הילדים / כל מי שיקר לנו, ומתנתקות מהפלאפון ומהמחשב על מנת ללהתאוורר - ולהתחבר שוב למה ולמי שחשוב לנו.

איך זה עובד? כל אחת שרוצה כותבת בשרשור מתי היא מתכוונת להיות בלי מסך.

מוזמנות להתעניין, לשאול "איך היה?" לפרגן ולתמוך אחת בשנייה ❤️. וגם לנחם ולעודד כשלא הלך (קורה...). ההתעניינות ההדדית נותנת מוטיבציה וכוח!

הפרויקט מוקדש לעילוי נשמתן של רנה שנרב הי"ד, רעות שוורץ ז"ל, הודיה מעודד ז"ל וקרן אורה יוסקוביץ ז"ל.

מי שרוצה תיוג כשיש שרשור חדש - תכתבו לי בתגובה להודעה הזאת בבקשה 🙂❤️

ל3 שעות וחצי!

זה לא היה לגמרי מתוכנן מראש, אבל זה היה כל כך כיף ומשחרר.

הייתי רק בקשר עם הבית למה שהיה צריך וזהו.

מבחינתי זה היה מושלם!!

אני רוצה לקחת הבוקר לאיזה זמן אבל עוד לא תכננתי לגמרי איך הולך הבוקר שלי.. יש כמה טלפונים שאני צריכה לעשות וכזה.. אז אעדכן בע"ה בהמשך 😀

יש משהו ממש פותח את הראש כשהגלישה היא לא אפשרות בכלל.

איך היה לך הבוקר?

אבל כשאני בנסיעה זה פחות גלישה.. אבל נהניתי שהיה שקט מצד כל הווטסאפים וההתרעות..

(במחשבה שניה נגיד לפורום אולי כן הייתי נכנסת פה ושם בתור בחנות או משהו כזה.. או כשחיכיתי במרפאה.. וזה שזה לא בקיצורים ולא מחובר למשתמש שלי בהחלט הפחית גם שם..)

הבוקר בשעה שלקחתי ישנתי. היה נפלא. ואז גם הפעלתי שיעור ורק הקשבתי לשיעור כשעשיתי דברים, בלי לעצור לפתוח דפדפן ווטסאפ.

גם עם הילדים לקחתי קצת זמן פה ושם וגם היה מעולה ב"ה!

אני חשבתי קצת לשנות קונספט, עד עכשיו לקחתי הרבה בזמן שאני עם הילדים ואז בלילה מצאתי את עצמי שקועה במסך. אז ברור שלא כדאי להיות שקועה במסך בזמן עם הילדים אבל אני רוצה לנסות את הגמילה בשביל עצמי יותר, חושבת להחליט על שעה שממנה אין אינטרנט עד הבוקר, אולי תשע וחצי?

כמובן שגם בצהריים אני אשתדל להיות יותר פנויה לילדים, אבל היום אני בעזרת ה' מכבה את האינטרנט מתשע וחצי בלילה עד הבוקר

מאוחרת יותר. בהנקה זה דווקא קשה לי כי כשהוא ישן עלי נוח לי להיות בפלאפון כשזה בגבולות הטעם הטוב..

לי עלתה מחשבה שבמקום להגדיר מתי לא אנסה להגדיר מתי כן.. אנסה להפוך בדעתי אם ואיך לעשות את זה.

ולגמרי שכחתי מהזמן רנה, ונגררחי ועוד דברים לא נצרכים...

מנסה שוב, מעכשיו עד 16:00 בלנ"ד.

מה המרחק מהבית? 

אני חשבתי להיות כמה ימים אצל אמא שלי עם התאומים, בסוף ברחנו אחרי לילה אחד הביתה

היה צפוף ולא נוח, והמזגן לא הגיע לחדר, היה חם נורא

גרים רחוק. אזור השעה נסיעה... 

לא יודעת אם החוסר סדר אצל הגדול יהיה שווה את העזרה של אמא...

אם לא יסתדר אז נחזור לפני, אבל אז זה אומר שאני מוותרת על העזרה מאמא.

לגבי 2, הכנתי תיקים לילדים אבל ליומיים שאני בבי"ח. אחכ חזרתי הביתה

כמה זמן את מתכננת להיות אצל ההורים? זה משמעותי להחלטה בעיני

וגם של התנהלות

למשל, חמותי מעדיפה שיביאו לה 2 בגדים של הילדים ובערב היא פוט משה במכונה במייבש ומלביהש למחרת. עדיף לה מאשר לנסות להתאים חולצה למכנס וכו...

אני הולכת לביח עם כלום פחות או יותר כי אין לי כמעט בגדים בסוף ההריון ולא מתאים לי שישבו בתיק לידה, אבל גרים ממש קרוב, ובעלי עם רכב, ובכיף יוצא אחרי הלידה להביא לי מה צריך, 40 דקות גג הוא אצלי חזור.

הז סתם אני אישית אבל כוונתי לומר שיש כל מיני פרמטרים טכניים שמשפיעים על הענין.

עוד נקודות

כמה מקום יש אצל ההורים וכמה נח לאחסן שם חפצים

האם יש שם ואצלכם מייבש

מי עוד חוץ ממך מתמצא בפריטים האלו )בעלי בלידה ראשונה לא ידע להוציא מהארון שלי גרב. אחותי באה לארוז לי בגדי החלפה למחלקה...(

אנחנו גרים רחוק אבל יש הרבה מקום אצל ההורים, גם מייבש וגם אני די סומכת על בעלי שיבין איזה בגדים להביא לילד (במקסימום הוא מביא הרבה מדי, שזה עמוס אבל לא נורא)

תלוי מה היה לך הנסיון בלידה קודמת

אני באחת הלידות כן שאבתי כבר בבית חולים

אלא אם כן בעלך ממש בעניינים, ויודע מה להביא.

2. מנסה להרבות אהבה ולהרגיש שהיא קרובה אלי. הרי אם אחותי תזכה עכשיו במיליון דולר בטוטו, לא אשמח בשבילה? כי שמחתה זו שמחתי ואין מה לקנא. אז גם אם יש משהו לחברה ומקנאים, להתחבר יותר ולאהוב יותר, ומתוך כך שמחתה זו שמחתי!

נותנת לעצמי להרגיש הכל, מגיעה עד לתהומות העצב. גם אם זה כולל לחשוב מחשבות רעות על מי שאני מקנאת בו.

ואחרי זמן מה הדברים נרגעים ואני מצליחה לראות את המצב טוב יותר ולהרגיש יותר טוב.

קוראת דברי אמונה. מה ששלי שלי

ומתפללת להצלחתו

פשוט להגיד אני ממש רוצה ש... ולהכיר בזה שיש משהו שאת מאוד רוצה וכואב לך שאין לך אותו. זה לא קשור לזה שלאחרים כן יש, ואם יש משהו שאני רוצה אני מפרגנת אותו גם לאחרים, שיהיה להם, למה לא🤷🏻‍♀️ זה לא לוקח ממני. זה רק מציף לי את הכאב וזה בסדר.

ואם זה רלוונטי לנושא שאני מקנאה בו- להזכיר לעצמי שבחרתי בבחירות מסוימות ולמה בחרתי בהם, גם אם הם מבאסות אותי.

למה אני רוצה מה שיש לו/ לה?

זה בר השגה? אם כן, יוצאת לדרך

אם לא, אז אמונה. מה ששלי שלי ומה שלא אז לא.

זה דורש כנות פנימית. האם מדובר בחסמים שלי או באמת המציאות היא כזו שאין באפשרותי לשנותה או שבחרתי דרך מסוימת שיש לה מחירים כאלה ואחרים

רואה בקנאה רגש מצוין להעלאת המודעות

מה חסר/ כואב לי

ולמצוא דרך לענות על הצורך/ לטפל בכאב

גם אם בלידה נראה שיצא הכל, יכול להיות שנשארו שאריות שגורמות לדימומים.

נבדקת אחרי הלידה?

מכירה אישה שיש לה דימומים וכתמים בתקופת ההנקה )קבוע( לא יודעת את ההסבר במדויק אבל בעצם בהנקה רירית הרחם לא מתעבה תקופה ממושכת וכנראה שאצלה הרירית ככ דקה שיוצר כתמים.

מטפלת בזה ברפואה אלטרנטיבית אבל זה לא עוזר 100%

גם כדי לבדוק שאין שאריות ברחם

וגם אם הרחם נקיה - שתבדוק ממה זה - מה מצב רירית הרחם, מה המצב ההורמונלי ואם יש לה עוד רעיונות ממה זה יכול להיות.

גם אם אין לזה משמעות רפואית, דימום לא מוסבר במשך 3 חודשים אחרי הלידה, זה בהחלט מצריך יחס ופתרון רפואי היות שזה מפריע.

שאריות שליה.

חשוב ללכת שוב לאולטרה סאונד ואם לא רואים מספיק טוב אז להיסטרוסקופיה

איך היה בהנקות הקודמות?

בפרט אם זה קורה לאחרכ שאתם ביחד...ולפני לא היה.
אם היא מוצאת פצע- אתם מותרים וזה מקל עלייך,כי אז יודעים שיש לך פצע בצוואר הרחם וזה מקור הדימום.
אם אין פצע- זה אוסר אתכם, (כמובן היא גם מתקשרת לרב ומסבירה והוא אומר את דעתו ההלכתית) וכדאי ללכת לרופאה כי יאז מקור הדימום הוא מהרחם, או הורמונאלי מהנקה...

תשאלי קודם כל את מכון פועה תתקשרי אליהם

הם טובים ומקצועיים.

דבר שני

יש לפעמים הפרשות דמיות בהנקה

צריך להיות כל הזמן עם תחתון שחור

אפשר לשים תחתונית שחורה

ולא להסתכל בניגוב

ראיתי גם שיש נייר לניגוב שחור ואז זה גם מגניב כי את לא רואה את.ההפרשות האלו

דבר נוסף כמו שאמרו ממש תבקשי אולטרסאונד לראות שהכל נקי בבטן

והיתה פעם שלא היו כתמים אך כן נשארה שארית והרופאה פספסה, כדאי לוודא.

זה מרגיז שנאסרים בטעות גם לי קרה, זה באמת קשה לא לדעת בדיוק מה קורה. אל תעשי לך מצפון..

בעייני כלום.

או שמביאים משהו מכולם ואז אפשר לפנק במשהו קטן או ארוחת בוקר נחמדה וצנועה.

או כלום.

הכוונות טובות. אני בטוחה. אבל זה יוצר מתח במודע או שלא במודע מול הורים אחרים ומול הצוות שאחרי דברים כאלה הם סוג של משוחדות...

אם לילדים טוב, תפרגני להם בהודעות. תכתבי מכתב להנהלה/למפקחת. הרבה הרבה יותר משמעותי מעוד כוס עם שוקולד. 

אני כבר מאבדת את הראש

האנשים סביבי לא ככ עשירים ולמרות זאת התפיסה שגננות ומורות חייבות לקבל כל הזמן מתנות.

גם כשזה מטפלת פרטית שאני משלמת לה טבין ותקילין כל חודש.

כל ראש חודש יש מתנות בגן, א. בוקר/שוקולדים וכו.

טו בשבט חנוכה ראש השנה תחילת שנה חזרה לשגרה.. בפורים יש משלוח מכל ההורים אבל בנוסף ככככלללל האמהות שולחות עוד משהו.

מעבר לעלות אני סתם לא טובה בהפקות האלה ולמצוא כל פעם ברכה בחרוזים ולנסח יפה ולכתוב בכרטיס מעוצב... ממ משתגעת מזה

וגם לא מרמינה שהגננות כבר מוחמאות, כי זה ברור לי נאבד בסך הכל הכללי..

כמורה- מרגישה שזה ממש לא המצב

מחנכות כן מקבלות פרגונים, אבל כמורה מקצועית- וואו אף אחד לא רואה אותךך

אם מתקשרים זה רק כדי להתלונן;)

לצורך העניין, היום יום המורה וההתייחסות היחידה הייתה שוקולד בקערה בחדר צוות- מבית הספר! לא מההורים/תלמידים...

כנראה צריך לגעת איפה לעבוד

גננות מקבלות גם יותר מסיעות

למרות שסיעות לא פחות משמעותיות בחויה של הילד

ועובדות קשה ומתוגמלות פחות.

כנל מורה לא מחנכת יכןלה להעביר שנה בלי לקבל פתקון אבל מחנכת מוצפת ברמה שגיסתי ספרה לי שהיא שונאת ימים כאלו כי אין לה איך לחזור הביתה עם מליון שקיות קטנות...

גם אני וגם אני רואה עוד הורים שנותנים משהו מדי פעם ואני לא חושבת שזה גורם למתח והשוואות.

אפשר גם לארגן מכל הגן וזה עוד יותר מהמם אבל דורש הרבה יותר כוחות.

ולא עולה שקל

לבעלי יש קבוצה שבה הוא שומר את כל הודעות המרגשות של הורים, קורא בזמנים קשים

ולא מהבינה......

זה הכי נותן כח והכי מחמם את הלב.

לא עוד כוס או קרם לחות לארון....

בחנוכה זה חג החינוך

זה אותם מילים

אני אוהבת לעצור ולהגיד תודה

והם מתרגשות מאוד משוקולד

או שיש לך ליד הבית זולסטוק או מקס ותמצאי משהו סמלי לחנוכה ארוז יפה

ממש סמלי

ופתק

זה מהמם

וגם אז הייתי מביאה, רק אם הייתי בטוחה שיסמכו על זה.

וגם הכשרות של שאר המצרכים.

(בהכללה) בישובים או בקהילות סגורות שכולם מכירים את כולם ואותה אוכלוסיה פחות או יותר, זו באמת לא בעיה

בעיר שהגן מורכב מכל מיני סוגי משפחות, זה בהחלט כן..

אני עובדת במקום לא דתי, ולא אוכלת מכל אחת, גם אם היא מצהירה שהיא שומרת כשרות (כי אין לי מושג מה זה כשרות מבחינתה....).

ואמזה כיף לשמעע שהילדים נהנים ומרוצים, זוכרת ששנה שעברה היו קשיים מול הילדים עם צוות הצהרון

משהו בנוסף.

אם לא הביאו ואת באמת רוצה לתת אז חבילה של שוקולד כמו עד חצות עם פתק לכל הצוות שיהיה בגן

ממש לא צריך להשתגע..

בגן שלי הועד הורים הביא לכולם וזה ממש לא ברור מאליו ומאוד מוערך, אבל באמת שאין צורך..

הזמינו אז סופגניות מעוצבות באריזה

אז זה ממש שונה כי אצלי בגודש אני ממש מטפטפת...

בהצלחה יקירה!