חרדיות ונשים מבתים ממש שמוריםאנונימית בהו"ל

אפשר לשאול איך היה לכם כל הנושא של אישות אחרי החתונה מבחינה רגשית?

 

אני אסביר מקווה שלא יצא לי ארוך מידי:

אני נשואה כבר שנתיים ועדיין כבד לי כל הנושא הזה,

מרגישה שהרבה מהחוסר חשק שיש לי נובע מהמקום הרגשי הזה.

 

אף אחד לא לימד אותי שום דבר בנושא, לא היה אף מבוגר שהשגיח שאני אחשף לזה בצורה מבוקרת.

גיליתי איך מביאים ילדים בערך בכיתה ז', ומאז כל מה שידעת על מיניות הגיע מהאינטרנט ומסרטים ןמחברות.

התארסתי והתחתנתי וההדרכת כלה הייתה מבישה אפשר לומר.

נכנסתי לחרדות אחרי הפגישה האחרונה עם המדריכה

שלא לומר שבעיניי זה מזעזע שיש 10 פגישות איתה ורק בעשירית היא מדברת על קיום יחסים וגם אז רק על לילי הכלולות

וגם שם היא הדריכה אותי דברים שגרמו לי לבחילה.

ברוך ה' הייתה לי שליחה טובה שדיברתי איתה והרגיעה אותי 

אבל אחרי החתונה עדיין הייתי בחרדות.

בהרגשה שלי כל אקט מיני זה דבר בזוי ואסור. כל מה שהכרתי זה מסרטים מגעילים ומלוכלכים.

לקח לנו הרבה זמן להצליח להניס את זה לשגרה וגם זה רק בתקופות

 

בגדול כל פעם שאני בחתונה אני מרחמת על הכלה במקום לשמוח בשבילה

אני מרגישה שיש בי כעס מטורף על עולם המבוגרים שלא דאגו להכין אותי נכון לפני הכניסה לעולם הזה....

 

מבינה אותך מאדעוזרת

חושבת שהיום יש יותר מודעות לעניין ומנסים להכניס יותר לשיח

כמה שניתן....

בעיני לא משנה מאיזה מגזר ומאיזה בית מגיעיםאמהלה

יכול להיות בית חרדי ומאד שמור

עם פתיחות וראש בריא בנושאים שחשובים באמת.

ואני מגיעה מכזה רקע....

לדעתי- מה שחסר לך זה הדרכה נכונה.

ואפשר בהחלט לעשות את זה גם היום.

יש מדריכות מדהימות, גם בציבור החרדי

שמדברות על הכל בצורה הנכונה והבריאה.

ב"ה זכיתי ובעלי גם  מדריך חתנים

הוא יושב עם ה זוגות לפני ואחרי החתונה, ונותן להם דלת פתוחה בכל זמן שהם צריכים.

והם בהחלט מגיעים לשתף ולהתייעץ.

ממה שאני שומעת ממנו, באמת לפעמים כל הבעיה זה הדרכה חסרה/לקויה

אבל זה דברים שאפשר ומומלץ לתקן.

 

 

לא עונה על ההגדרהאמאשוני

אבל אם מותר להתייחס, אז כגישה לחיים אני חושבת שחלק מההתבגרות, היא היכולת לקחת אחריות על החיים הבוגרים שלנו.

אנחנו לא בוחרים לאיזה משפחה להיוולד, אנחנו לא בוחרים מה יספרו לנו ומה לא,

ואנחנו לא בוחרים את הסילבוס אצל מדריכת כלות.


זה מהמם שאת יודעת לשים את האצבע על מה דניה חסר לך בעבר, אבל זה בתנאי שההצבעה על הגורמים הבעייתיתיים תעזור לך לצאת מהמקום שאת נמצאת בו.


עברו שנתיים מהחתונה בהם התבשלת עם כל מיני תחושות ומחשבות. השתתפות בחתונות היא טריגר שמציף בך שהבעיה קיימת ומעורר אותך על פעם לעסוק בנושא,

אני חושבת שעצם פתיחת השרשור הזה נעשית במובן מסויים אולי לחבק את העבר, אבל גם להשפיע על העתיד.


יש פרקים שלמים בחייך שלא את יכולה לכתוב אותם, אבל את הפרק הבא בנושא, את יכולה לכתוב.

אפשר לא לעשות כלום ולהמשיך להתבאס על העבר,

ואפשר ליצור תיקון, לברר על הדרכה מתאימה, אולי יקח לך זמן למצוא הדרכה שתתאים בדיוק לצרכייך,

אבל מפה והלאה השמיים הם הגבול.


בהצלחה!

תודה! את צודקת בכל מילהאנונימית בהו"ל

דווקא בגלל שאני בתהליך של הכרה ומודעות

זה כל כך צף לי וההרגשה הזאת של הכעס תפסה אותי חזק

פשוט מבאס אותי שזה עדיין קורה סביבי

חברות שלי, אחיות שלי, אף אחת לא מקבלת הדרכה נורמלית

הכעס הוא טוב כי הוא עושה הפרדה בינך לבין הדעותממשיכה לחלום

שלא שלך כביכול

אבל הוא רק מדרגה ראשונה

ממש ממש ממש לא מאוחר ללכת לקבל הדרכה טובה מיועצת זוגית ומינית

זה יכול להרים אתכם פלאים

ובהמשך אם תרצי לעשות שינוי בקהילה שלך תוכלי ללמוד בעצמך ולהעביר הלאה לנשים❤️

אני חושבת שהבעיה היחידה שקרתה לךמתואמת

היא הדרכת הכלות הלקויה. כי מדריכת כלות טובה תדע להכין גם את השמורה שבכלות כך שיהיה לה טוב. אגב, חובה שיהיה גם מדריך חתנים טוב לחתן.

בכל אופן, מה שהיה היה, וכרגע את צריכה לעבוד על מה שיש בידייך. עוד לא מאוחר ללכת למדריכת כלות טובה או ליועצת מינית, ולהבטיח לעצמכם חיים טובים מכאן והלאה.

ועוד המלצה - אל תחשבי על כלות אחרות בכלל... לא רק מכיוון שרוב הסיכויים שהן עברו הדרכה טובה ומחכות בשמחה לנישואין, אלא פשוט כי לא כדאי להסתכל על אחרים, בטח שלא בנושאים כאלה...❤️

אני חושבת על אחרותאנונימית בהו"ל

פשוט כי יצא לי לדבר עם כמה חברות

וגיליתי שאנחנו כולנו חווינו פחות או יותר את אותה הטראומה

ולכן זה כל כך כואב לי... כי זה דפוס שחוזר על עצמו לא משהו שרק אצלי

אני באמת בתהליך טיפול ושיקום

אבל כואב לי כל כך על תחילת הנישואין, זמן כל כך משמעותי והיה לי כל כך קשהה

הבנתי❤️מתואמת

בכל אופן - נסי קודם לטפל בעצמך לבד.

אחרי שתרגישי שאת בעצמך במצב טוב בכל הנושא הזה, תוכלי לחשוב על "מהפכות" - איך שזה לא יקרה לאחרות...

זה טוב לתת לעצמך להרגיש את הכאב הזהממשיכה לחלום

רק אחרי שנותנים לרגש מקום הוא יכול להתפוגג ויש מקום לצמיחה

מותר לך להתאבל על השמן שאבד לך

על ההתחלה שחלמת ולא קיבלת

על הכאב שלך על הכאב שלו

על הכל הכל

אחרי שמרגישים חזק חזק את תחושת הפספוס והכאב יש מקום לתחושות אחרות מצמיחות ומקדמות

את חושבת?צלולה

שאם כל החיים היו מאוד שמורים סביב הנושא, בלי שיח ובלי פתיחות, אז הבעיה היחידה היא הדרכת כלות לקויה?..

בחוויה שלי גם הדרכת כלות טובה צריכה להגיע על רקע של פתיחות כלשהי בעניין בבית.

(שואלת באמת כי מעריכה מאוד את מה שאת כותבת פה תמיד).

אני חושבת שיש הבדל בין גישה שמורה ובלי שיחמתואמת

לבין גישה של "גועל" מכל האזור הזה והנושא הזה.

כל עוד הגישה הכללית לנושאים האינטימיים היא בריאה ולא בורחת, אז גם אם לא דנים בפועל על הנושאים שמתאימים לאחרי החתונה - הדרכת כלות טובה בבוא העת תספיק כדי לנהל חיי זוגיות תקינים.

אני לא אנונימית פה אז לא מפרטת, אבל זו החוויה שלי, וכך אני מנסה גם להיות מול ילדיי, כמובן - בהתאמה ספציפית לכל אחד מהם.

אולי השאלה היא באמתצלולה

מה היא סגירות.

אני לא מדברת על גועל אלא ממש חוסר דיבור על נושאים אינטימיים.

ואולי זה תלוי ילד... ואיך שאני חוויתי את הדברים זאת לא החוויה שאחרות היו חוות (למרות שפחות נראה לי).

אין ספק שזה תלוי ילד...מתואמת
כן תלוי ילדצלולה
רק שבמקרה שלי לכולנו היו (וישנם) קשיים בתחום הזה אז מניחה שזה יותר מ"רק" תלוי ילד.
אז כנראה שזה קשור לחינוך הספציפי של ההורים שלכםמתואמת
ולא לחינוך הכללי של הציבור...
דווקא לא נראה לישיפור
שמדריכת כלות טובה ככל שתהיה תוכל תוך 10 מפגשים לשנות עמדות שליליות שהוטמעו במשך שנים.
זו השאלה - אם מדובר ממש בעמדות שליליותמתואמת
או פשוט בסגירות מול נושאים שבצנעה...
מסכימה איתךטל אורות

אם אין עמדות שליליות- אלא פשוט סגירות

מהניסיון שלי  מדריכה טובה יכולה לבנות גישה טובה ובריאה

 

אני הגעתיoo

מחברה חרדית שמורה

וקבלתי הדרכה גרועה

דווקא לא הסתכלתי במבט בעייתי על נושא היחסים אבל לקח לי זמן ללמוד להיות קשובה לעצמי ולגוף שלי

בעיניי חשוב לכל אחת ולא משנה מאיזה מגזר ואיזו הדרכה קבלה, ללמוד את הנושא בעצמה עד להרגשה אופטימלית.

צודקת לגמריאנונימית בהו"ל

רק שהדרך לשם לפעמים כואבת כל כך

כאבו לי עוד הרבה דבריםoo
הריפוי שלי היה דרך הלמידה שלי ודרך חינוך שונה שאני נותנת לילדים
וזו השאלהרק רוצה לדעת
מהיכן לומדים???
אני למדתיoo

ממאמרים ברשת

מספרים

ממודעות עצמית

ניסוי וטעייה

רק מזכירה שכדאי להיזהר ממאמרים ברשתמרגול

יש שלל סוגים, מאוד תלוי גם באיזה אתר פורסם המאמר…

אני לא מגיעה מבית מאוד סגור וכו, אבל בעיניי הצעד הראשון הוא להבין שכל מה שראית במו עינייך (בין אם זה פ!רנ! ובין אם זה סרטים שמוקרנים גם בקולנוע) - ממש לא מייצג את המציאות. ממש אבל ממש לא.


בגדול הייתי ממליצה ללכת/לעקוב אחרי מישהי שלמדה טיפול מיני במקום מסודר. יש למשל את מיכל פרינס שגם יש לה תלמידות… יש פודקאסטים שמדברים בצורה בוגרת על העניין… כל אחת ומה שמתאים לה

ברור שצריך לסנןoo

ולבחון כל דבר אם מתאים לך או לא

גם דברים שמדריכות שלמדו טיפול מיני אומרות או כותבות

וגם דברים שמדריכות ׳ידועות׳ אומרות

אני הגעתי מבית חרדי לא הכי שמוררק רוצה לדעת

היתה טלויזיה והיה נגישות להכל...

ובכא לא ידעתי הרבה


 

כן ראיתי אבל לא ידעתי

ומה שידעתי לדעתי רק הזיק


 

כן יכולה לשתף אותך שלקח לי מעל 15!!! שנה לגלות על עצמי דברים חדשים.

וזה טלטל אותי ממש


 

והמדריכת כלות לא דיברה על זה בכלל

היום אני לא מבינה למה ....


 

ומה שכן דיברה היה בסוף בסוף ...

ואני התביישתי לשאול

 

לא יודעת אם זה נבע מחוסר מודעות.

יותר סגירות שיש בנושא 

ושנים לא הבנתי שיש בעיה

וכשהבנתי בסוף חשבתי שהבעיה בי (אני עדין חושבת שחלק מהבעיה בי)

והיינו כבר במדרון מאוד חלקלק

 

סופו של דבר 

היתה לנו ס"ד עצומה!!!

עשינו קאט לחיים שלנו

אחרי 6 ילדים גדולים

החלטנו שאנחנו מתחתנים מחדש כביכול

וחזרנו על הכל כאילו זה ההתחלה

אבל כבר הגענו עם רקע יודע אחר שבהחלט הועילו.

הבדל שמים וארץ!!!

רק עכשיו אנחנו מבינים מה הפסדנו כל השנים....

 

העצה שלי : ללכת להדרכה טובה שמתאימה לך לפי אורחות החיים שלך.

יש כל מיני מדריכות גם חרדיות שמורות שיודעות הרבה חומר שאנחנו לא יודעות על עצמנו 

 

 

בדיוק על זה אני מדברתאנונימית בהו"ל

כואב לי שהרבה אנשים עוברים את זה

ברוך ה' שהצלחתם להגיע לטוב

בקרוב אצלנו אמן!

אבל פשוט משגעת אותי המחשבה על זה שככה מחנכים דורות שלמים!

אפס ידע! 

יום אחד את ילדה למחרת את אישה ואין שוםםם הדרכה איך לעשות את המעבר הזה...

 

היינו אצל חמותי ויש לי גיסה בת 18 

בעלי אמר משהו להורים שלו על מיטות מחוברות/ נפרדות

וגיסתי שאלה בתמימות למה לחבר?

ואבא שלו השתיק אותו!!!

היא בת 18!!! היא לא יודעת כלוםם! איך אתה מתכוון לחתן אותה???

אבל אני שואלתרק רוצה לדעת

משהו אחר

מי אמר שאם היתה יודעת היה לה יותר טוב???


זא מי אמר שעודף ידע הוא עדיף?

אולי כדי יותר ידע...

השאלה איזה ידע כדי להכניס...

קודם כל בכל תחום קשה למצוא את האיזוןמרגול
ולשאלתך - בעיניי בהרבה מקרים אפשר לנקוט במספר גישות, ואין משהו עם עדיפות מובהקת.


אבל דעתי האישית, ומשיחות עם חברות, אחרי ששומעים על אישות פעם ראשונה, לוקח זמן לעכל את זה… בטח כשאת מבינה שגם את תהיי בסיטואציה הזו יום אחד. וכשמנחיתים עלייך את הפצצה הזו בפגישה העשירית עם מדריכת הכלות (ככל הנראה מאוד קרוב לחתונה) - זה לא נותן מספיק זמן, וזה עלול להגביר מאוד את הפחד מזה… ואז הגיוני מאוד שהתקופה הראשונה תהיה מאוד מורכבת (והיא גם ככה מורכבת)

בדיוק. במיוחדאנונימית בהו"ל

אם המדריכה אומרת לך שחייבים בלילה הראשון

ושזה כואב ויש מלא דם

ולא מזכירה בכלל הנאה ועונג, רק לכיוון הגבר, כשהיא מלמדת על אישה מורדת...

 

דבר חשוב ששמעתי לאחרונה מגניקולוגיתמרגול

יחסים אמורים להיות בלתי כואבים בכל השלבים. גם בפעם הראשונה.


דבר שני- חיבוק. מצטערת שחווית את זה.


שלישית - אני חושבת שהרבה מהבעיה זה בזה שמצפים ממך לקפוץ למים בשניה. כמישהי שלא שמרה נגיעה - היה לי מאוד משמעותי (לטובה) זה שהדברים קרו בהדרגה. כאילו, רגע… אפשר קודם להתחבק? להתנשק? להחזיק ידיים? ללטף את הגוף עם בגדים? כאילו, לכל אישה (חוץ מיחידות סגולה), לא משנה מה החינוך שלה ומה אמונתה, הפעם הראשונה תהיה חוויה חשופה וחדשה. ואם הדבר הכי קרוב לזה שעשית עד כה זה שהגבר טיפונת נגע בך כשהוא נתן לך את הטבעת - סורי אבל זה נשמע לי מאוד מאוד קשה.

(ואותי כן חינכו להיכרות עם הגוף, וחייתי בחברה יחסית פתוחה וכו וכו)

בפועלאנונימית בהו"ל

עשינו בהדרגה כמו שאת אומרת

אבל עם ייסורי מצפון שזה לא בסדר

לגבי כאבים בהתחלהיעל מהדרום

לק"י


אני מוסיפה, של-10-15% אחוז מהנשים יש כאבים (לא יודעת מה הנתון המדוייק היום).

הגיוני לי שבהתחלה זה כן עלול קצת לכאוב. אני לא מדברת על זה, אני מדברת על כאבים חזקים.


אז אני לא יודעת איך אפשר להדריך כלות, שמצד אחד ידעו שזה אמור להיות דבר נעים, ומצד שני- שאם יש כאבים חזקים שלא עוברים, זה מצריך טיפול.

כדי שלא יפחדו מזה, ומצד שני ידעו שזה עלול לקרות, ומה לעשות עם זה.

אני חסרת השכלה מקצועית בתחוםמרגול
אחוז הנשים שחוות כאבים ביחסים (בשלב כזה או אחר) די גבוה, למיטב זכרוני איזור ה20%.


אבל גם הגרון יכול לכאוב, וגם הראש, וגם יש אחוז גבוה של מתמודדים עם דיכאון… כל אלו לא אומרים שזה המצב שאמור להיות.


ממליצה להסתכל באתר של דר אחינעם לב שגיא- גינקולוגית שמטפלת בכאבים


ושוב, אני לא מקצועית בתחום, אבל אולי הייתי אומרת שחשוב להיות קשובה גם לגוף שלך? ושאם משהו לא נעים לנסות להכווין, לשנות זוויות, להאט את הקצב… ושכמובן אם הניסיונות העצמאיים לא עוזרים אז לפנות לייעוץ/עזרה… אבל לא יודעת אם זו דרך נכונה לפעול לפיה… כי אין לי ניסיון בהדרכת כלות או משהו בסגנון 

אז המספר עלה...יעל מהדרום

לק"י


לפני 10 שנים בערך נדמה לי שזה היה 10%. ייתכן שפשוט יותר נשים מודעות לזה ופונות לטיפול ב"ה.


אני מסכימה שכאבים חזקים זה לא מצב תקין.

אבל חוסר נוחות או קצת כאב בהתחלה נשמעים לי הגיוניים. אבל גם אני לא מבינה גדולה בתחום.

מה שבטוח זה שצריך לדעת איך להתמודד עם זה בצורה שתהפוך את זה לדבר נעים.

אם מדריכה אומרת לכלהאנונימית בהו"ל

שהגיוני שיכאב לה

אז היא תחשוב שככה זה אמור להיות ולא תטפל.

אם היא אומרת לה שאמור להיות כיף ולא לכאוב

אז היא תבין לבד שאם כואב- זה דורש טיפול

 

לי אמרו ש*אמור* לכאוב בהתחלה

ולכן הייתי מכווצת ומפוחדת.... וזה מה שהוביל לכאב

הבעיה היאיעל מהדרום

לק"י


שאם אשה מגיעה בידיעה שזה אמור להיות נעים, ובמקום זה היא סובלת מכאבי תופת, זו חוויה גרועה.


אני יודעת שזה לא מה שאמרתי מקודם. אבל אני מוסיפה על זה.

(וגם לא תמיד יודעים למי לפנות, כי רופאי נשים רגילים לא מבינים בזה, ולא תמיד ידעו להפנות לרופא מומחה בתחום).

נכון אבל אז היא הולכת לטפלאנונימית בהו"ל

ולא בטוחה שזה מה שאמור להיות...

אני לא מסכימה איתךיעל מהדרום

לק"י


חושבת שצריך לאזן קצת בהדרכה. להגיע לכאבי תופת בהפתעה זה לא חוויה נעימה בכלל.


לכן אני לא אומרת שצריך להגיד שזה כואב. אבל כן לתת לזה קצת מקום.

בטח אם יש 20% של נשים שסובלות מכאבים.

הבעיה לא שאומרים שזה כואב אומקרמה

שלא מכינים שזה יכול לכאוב בהתחלה


הבעיה היא מה שאומרים במקרה וזה כואב


אם מכינים מישהי לכך שזה יכול לכאוה בהתחלה ולכן  צריך להבין למה ולטפל בזה- אז אחלה

(ביןהאם זה סיכול, בין אם זה להבין מה עושה טוב, בין אם זה ניסוי וטעיה ובין אם זה טיפול מעמיק...)


אם אומרים שזה כואב- אבל תספגי, תתעלמי. תקבלי- ככה זה בהתחלה או חלילה מכך- העיקר לסמן v על מצווה

זה בעיה מאוד גדולה!

את צודקת לגמרי!יעל מהדרום
בדיוק!אנונימית בהו"ל

הבעיה במדריכה שלי הייתה 

שכששאלתי מה אני עושה אם כואב

היא לא הסבירה והבדילה בין סוגי כאבים

היא רק אמרה בחיוך, יכול להיות שיכאב....

נשמעת הדרכה חריגה מאודרחלי:)

עם מדריכה בטראומה בעצמה 😏

כן אנונימית בהו"ל

והגעתי אליה אחרי המלצות שהיא עם ראש פתוח...

אם זה פתוח מה זה סגור?

זה לא מה שאמרתי, להיפךאנונימית בהו"ל

אני ראיתי סרטים ונחשפתי לדברים בצורה מאוד לא טובה ולא מבוקרת

וזה רק הכיל אותי שריטות.

אבל גם הקיצוניות לצד השני היא גרועה.

כי הבום שיפול על בחורה שכבר מאורסת ופתאום מגלה מה זה באמת להתחתן,

מזעזע בעיניי לכיוון השני...

היא לא יודעת כלום על אהבה בין איש לאישה

מבחינתה בעל ואישה זה צוות לגידול ילדים

מה הכוונה הבום שיפול עליה?באתי מפעם
לא נראה לי שקיימת משהי שלא יודעת מה בני זוג עושים עד החתונה... לא כל הפרטים, אבל בכללי...
תתפלאי...אנונימית בהו"ל

יש כזה דבר.

יש לי גיסות כאלה

זה שהן לא מספרות לךרק רוצה לדעת
או נראה שהן לא יודעות


זה עדין לא אומר הכל.


יצא לי להבין במהלך חיי שלא תמיד מה שנראה הוא כזה.


*סתם הארה

זה לא שהן לא מספרותאנונימית בהו"ל

זה שהן שואלות שאלות מתוך תמימות

ואת מבינה מהשאלה שהיא לא יודעת כלום

כן אני מבינהרק רוצה לדעת

הכל יכול להיות

יכול להיות שהן לא רוצות שידעו שהן יודעות...


ובכא לעצם העניין

אני הייתי מסכמת שחברה הדרכה לעצם המעשה ולתפקידה (תפקיד??) של האישה בזה. יותר נכון מה האישה "מרוויחה" מזה.


אני שנים לא סבלתי אבל לא ידעתי על מה שהאישה יכולה להרוויח.

אפחד לא הסביר לי...

מהצד הגברי דוקא ניסה אבל לא הבנתי את המשמעות. כי הניסיון הרבה כרוך בנו ובידע שלנו על עצמנו

וככ חבל.


לגבי הכאב לא היה לי ניסיון בזה

אבל ממה שקוראת זה גם נושא שצריך להיות יותר מוסבר


* אולי היינו מאוד מרוגשים ולא הבנו מה שאומרים??

אני מגיעה ממשפחה מעורבתעדי7

ויש הכל מחרדים שמורים ועד דתיים לייט

ורוצה להניח פה שראיתי כאלו שבקושי בהדרכה למדו משהו וכאלה שידעו הכל לפני

ואני לא רואה שיש קשר בין זה לאיך שהם בחיי הנישואים, חלקם מאושרים  ולחלקם היו בעיות


לצורך העניין, יכול להיות שגיסתך תסתדר מצוין בחיי הנישואין שלה גם אם היא לא תקבל הכנה עד הפגישה האחרונה עם המדריכה


לדעתי יש נקודה אחרת פה שהיא המעבר לחיים בוגרים ועצמאים, לקחת אחריות על החיים שלך כבן אדם בוגר ופה יש להרבה קושי

יכול להיות שאת צודקתאנונימית בהו"ל

אני מרגישה שהחינוך הזה שגוי.

כי כשמחנכים אותי כל החיים לכסות את הגוף שלי ולהתבייש בו

ואז פתאום בבת אחת לחשוף אותו,

וואלה אני לא רואה שום דרך שזה יקרה בטוב

אז אולי באמת הכשל בחינוך הוא הבושה שבגוףמתואמת

אפשר לחנך לשמור על צניעות מתוך רצון להיות טהורות וקדושות (ואפשר להוסיף לפעמים שזה כדי לשמור את היופי לבעל).

זה באמת עדין, כל הדבר הזה...

חד משמעית זה הכשלאנונימית בהו"ל

הבעיה היא שגם כשאמא שלי חינכה אותי לצניעות

היא לא התכוונה לגרום לי להתבייש בגוף

להיפך

אבל זה קורה לבד הבושה...

כי כל הנושא הוא בהסתרה

וילדה שמקבלת מחזור מתפדחת נורא, וילדה שמחיל לגדול לה החזה מתביישת

 

מסכימה שזה נושא עדין

הלוואי אמן שאת הילדים שלי אני אצליח להוביל למקום טוב

מצטרפת איתך לתפילה...מתואמת
אני עדיין חושבת שהדרכת כלות טובה היא הדבר הכי חשוב פה
אני מדברת מתוך השטחעדי7

אבל אני ממש מעודדת אותך למצא את הדרך שלך להמשיך בטוב

תאמיני שזה בידיים שלך ותקראי ישועות משמים

גם מגיעה מרקע סגורקפצתי לבקר

וההדרכה אצל מדריכת הכלות היתה מאוד חלקית.

ב"ה צלחנו את זה טוב כזוג.


את הילדים שלי אני מחנכת ברמת פתיחות הרבה יותר גבוהה, פותחת איתם נושאים אינטימיים, מוגנות, גוף.


אני עוקבת בפייסבוק אחרי עידית קפלן, מאוד התחברתי לתכנים שלה. יש לה קורס מכוון למדריכות כלות, שתכלס מתאים לכל אחת. ממליצה ממש ממש. גם אולי אם בת משפחה קרובה מתחתנת לקנות לה במתנה את ההדרכה הזו, מאמינה שהיא תגיע ממקום אחר לחלוטין.


ואני רואה סוג של ריפוי בידיעה שהילדים שלי גדלים באווירה שונה ממה שאני גדלתי 

איך מגיעים לתכנים שלה??רק רוצה לדעת
קישור לפייסבוק שלהקפצתי לבקר

לא יודעת אם היא משתפת בפלטפורמות נוספות-

עידית קפלן

מה את מרגישה שהיה לך חסר/ איזה כליםהמקורית

חסרים לך עכשיו?

אני הגעתי עם צורך בידע הלכתי בלבד בהדרכת כלות (לפי מה שחשבתי)

מה שהיה לי חסר זה עניין של להיות קשובה לעצמי. ערך עצמי. ואת זה אני לא ככ מצפה מהדרכת כלות האמת כי זה יותר עניין של המקום שבו כל בחורה נמצאת בחיים מבחינה רגשית, אם כי יש הדרכות שגם את זה מעבירות, אבל זהלא נחשבבסיסי בכלל וארוך יותר מעשרה מפגשים


אם קיבלת מידע מסרטים כמו שכתבת ואינטרנט, אני מניחה שנחשפת גם לרומנטיקה ולא רק לארוטיקה.

אז מה את מרגישה שחסר?

ועזבי כל מה שאחרות חוות/ לא חוות או איזה מידע יש להן. מה נק התורפה *שלך* מול האישות..? מול הקשר הפיזי עם בעלך?

הבעיה הייתהאנונימית בהו"ל

שסרטים זה אסור.

ומה שראיתי שם- זה רק חילונים עושים וזה בזוי.

 

וכל החיים חינכו אותי לצניעות, תכסי את הגוף, כי גברים יכולים להסתכל ולהימשך

אז מבחינתי המשיכה הזאת היא פסולה.

ואז מגיע בעלי ונמשך אליי בצורה בריאה וטובה

אבל אני נרתעת מזה...

נרתעת מהמשיכה שלו אליי ומהמשיכה שלי אליו

כל דבר שאנחנו עושים במיטה יש לי בלב מין הרגשה של אסור

 

אני לא יודעת אם בשלב הזה הדרכת כלות תועילהמקורית

האמת

כי את כבר יודעת שזה לא אסור, אז מה היא כבר תגיד..?


או שכן חסרה לך השקפה..?


איך הדימוי גוף שלך?

אני כרגע בדרך לטיפול רגשיאנונימית בהו"ל

הבנתי שזה משהו כבר יותר עמוק

חסך שהצטבר..

 

ההשקפה דווקא מסודרת לי כבר בראש מעולה

הבעיה היא החיבור בין הרגש לשכל...

 

הדימוי גוף היה ברצפה אבל עלה ברוך ה'

מעולה, אז את כבר בדרך לפתרון בעז״ההמקורית
מקווה שהטיפול יהיה לתועלת❤️
המלצתי פה כבר כמה פעמים בעבראנונימית בהו"ל

על הקורס של ליאורה בוקסנבוים. היא הפכה לי את הראש לגמרי גם ברמת תחושת האסור ולא שייך.

היא באה ממקום חרדי ועושה הכל בהתייעצות עם רבנים ככה שלי היה מאוד נוח לקבל את האמירות שלה ולתת לזה מקום יותר טוב ונכון בראש שלי. מדברת על הכל מההשקפה היהודית על זה עד ההיכרות עם ההורמונים והאנטומיה  ועד הפרקטיקה.

איך עובד הקורס הזה?אנונימית בהו"ל
היא עושה ובינר כל תקופהשושנושי

בו היא מפרסמת את הקורס

מצרפת כאן טלפוןן וקישור לאתר 

תשאלי אותה מתי עתיד להתקיים מפגש כזה

אני בעבר השתתפתי בובינר כזה ופחות התלהבתי..

 

052-767-0719

https://yahalom10000.co.il/shop/

 

האמת לפי זה נשמע שמה שדפק אותךבאתי מפעם
זה הסרטים יותר מאשר החברה הסגורה שחיית בה. 
סתם המלצה שאולי תתחברי אליה ואולי לאכתבתנו

ולא במקום טיפול...

לקרוא שיר השירים שמלא בתאורי געגוע ותשוקה בין הדוד לרעיה (וגם הסיבוכים...)

נביאים שהשתמשו בדימוי של שמחת חתן וכלה לתיאור הקשר בין ה' לעם ישראל, או איך בימי הגאולה כל ההויה נענית לרצון ה'

המדרשים על הארון שהבדים היו בולטים מהפרוכת בצורת דדים "בין שדי ילין"

להכיר את העובדה שהכרובים בבית המקדש היו בצורת איש ואישה, כשהיו ישראל עושים רצונו של מקום הכרובים היו מעורים זה בזה, וכשלא היו פונים זה מזה, כשהיו עולים לרגל היו מפשילים את הפרוכות של קודש הקודשים כדי שעם ישראל יחווה את היחוד הזה של כנסת ישראל והקב"ה

פיוטים של עדות המזרח


אולי זה קצת עוזר להשתחרר מהרתיעה, מהמקום שמתייחס אל כל זה כבזוי.


ועוד משהו, המשפט שכתבת שקיימת ומורגשת בינכם משיכה, זה נפלא, כי יש כאלה שקוברים את זה ככ עמוק בגלל כל מה שתיארת, ואני מקוה שזה אומר שהדרך תהיה קלה יותר.

בהצלחה🤍

 

לא קראתי את כל התגובות אבל אומרת על עצמיברונזה

חושבת שהדרכת כלות זה סופר חשוב

המדריכת כלות שלי על ההתחלה דיברה איתי על כל מיני דברים מינים דווקא בשביל להרגיע ולתת לזה להבין

סתם מניחה את זה פה שאפשר לעבור מדריכת כלות באמצע בשביל שיהיה טוב יותר

מעבר לזה, כרגע שאת נשואה אני חושבת שלשבת בנח עם הבעל ולקרוא וללמוד על זה ממקומות נכונים ויהודיים יתנו לכם הסתכלות טובה ונעימה

יש כל מיני קורסים ויועצות שיעזרו לכם

ולי אישית שזה ביחד עפ הבעל ובמקום פתוח ושיח ישיר זה מקל

בהצלחה!

אנונימית אחרתאנונימית בהו"ל

רק לגבי האמירה כאן כמה הדרכת כלות חשובה - זה נכון, בעולם לא אידיאלי שבו אין שיח בין אמא לבת על הנושאים האלו.


אני הייתי בהדרכת כלות

אבל כל מה שקשור ליחס אינטימי בין בני זוג, זה אמא שלי לימדה אותי. היא אמרה לי שהדרכת כלות זה יפה מאוד, אבל יש דברים ש*היא* רוצה להגיד לי. והיא חושבת שזה דברים שאמא צריכה להגיד לבת שלה, כדי לוודא שהם מועברים בצורה טובה.

ובעיניי בשביל תיקון באמת, צריך להתחיל משם - זה קשר בין אמא לבת. 

צודקת מצד אחדרק רוצה לדעת

מצד שני

ומתאים לסוג מסוים של קשר בין אמא ובת (הלוואי על כולן)

מצד שני לא לכולן יש קשר פתוח וכנה ועלול מאוד להביך.


לפעמים דוקא מאישה זרה זה מתקבל יותר טוב.


אני גם חולמת שאוכל להדריך את הבנות שלי

רק מתלבטת עד כמה יש לי ידע בנושא (??)

ועד כמה אני מדריכה נכון.


זא לדעתי צריך ידע מאוד רחב ונכון בשביל להדריך כמו שצריך..

את סוג הקשר בין אמא לבת בעיקר קובעת האמאמקרמה

נכון שגם לאופי הבת יש השפעה

אבל גם אופי מורכב מנתונים סביבתיים - מעט מאוד זה מולד


ולגבי הידע- זה גם תלוי באמא

את מרגישה שאין לל מסםיק ידע- לכי ללמוד

ולא צריך לחכות לזמן שהם יהיו כלות


מכירה מישהי שהלכה ולמדה הדרכת כלות רק כדי שתוכל ללמד את הבנות שלה

ולא מזמן ראיתי פרסום על סדנא לאמהות  ובנות מצבגרות של יפה צוקרמן- שהיא מעולה


הגדולה שלי בת 4 וכבר עכשיו אני מתחילה ללמוד

תעברי קורס הדרכת כלותכי כל פה
עשיתי את זה קודם כל בשביל עצמי אבל הרבה גם בשביל להעביר נכון לילדות שלי..
אבל יש עקרונות שאפשר להעביראמאשוני

למשל בגיל ההתבגרות כשמחנכים לצניעות לא ליצור תחושת גועל מהגוף אלא דווקא המיוחדות וההנאה ששמורים להנאה בין בני זוג ולא מבליטים החוצה ברחוב.

למשל מחוות בין שני המינים שגורמים לריגוש מיני וכו', זה מהמם ולא צריך להתנגד לזה מהבחינה שזה מקולקל, אלא צריך לשמור את החוויה למי שמיועד.

אני לא חושבת שצריך ידע רחב או הכנה קפדנית להשריש עקרונות כאלו..

נגיד כשרואים פרסומת לא צנועה או חשיפה אז לא להתנגד ולהשחיר אלא לשאול ולדובב מה את חושבת על זה? מה זה גורם לך להרגיש?

ומשם לבנות שיח על מה נכון או לא, ולא שהאתיקה סביב הנושא מקבעת את החשיבה השלילית.


נגיד כשיש שיח על סרטים צנועים וגבולות, אז גם להסביר למה לא כדאי להיחשף לעיתים קרובות לתכנים מסויימים שמקהים לנו את הרגש, דווקא בגלל שהרגש חיובי צריך לשמור עליו טהור,

לא בגלל שזה מגעיל ומלוכלך.

בקיצור זה שיחות שהם חלק מהחיים והחינוך הכללי לצניעות או אורחות חיים.

זה לא שיש רק את "השיחה" שצריך לעשות.

את צודקתרק רוצה לדעת
בהחלט נתת לי מקומות חשובים למחשבה
נכוןאנונימית בהו"ל

וזה מה שהיה אצלנו.

ולכן גם הדיבור לפני החתונה לא היה מנותק ונפל עליי ביום אחד. 

בדיוקקק זה הדבר שכל כך מפריע לי שלא קיבלתי!אנונימית בהו"ל

תודה שעזרת לי להבין את המילים הנכונות לנסח את זה

לא חושבת שזה נכוןמתואמת

יש נושאים שגם בין אמא ובת שהכי קרובות זו לזו - לא מתאים לפתוח בפירוט...

אני כן דיברתי קצת עם אמא שלי על זה, אבל מדריכת הכלות הייתה מקור הידע (והפורקן) העיקרי שלי. גם אחרי החתונה התייעצתי איתה קצת, וזה דבר שפחות מתאים לעשות מול אמא, כי כל היא תדע מה המצב הזוגי... (ושוב, גם כשיש קשר מצוין, עדיין אישה צריכה להבין שיש דברים שהם עכשיו רק בינה לבין בעלה, ולא מתאים שאמא שלה תיכנס לקשר ביניהם - בשביל זה עדיף מישהו זר, שלא פוגשים ביום יום...)

אני חושבתאנונימית בהו"ל

שבדיוק בגלל כל מה שעולה מהשרשור הזה, אין תחליף לשיח של אמא ובת.

אמא שלי לא דיברה איתי באופן ישיר עליי ועל בעלי לעתיד. הסבירה לי את הפיזיולוגיה של הגוף הנשי, פיזיולוגיה של גוף של גבר, קווים כלליים על הנאה, קווים כלליים לדברים שיכולים לקרות (תקין / לא תקין / מה עושים) ואז גם נתנה לי כמה מספרי טלפון, למקרה שאחרי החתונה ארצה להתייעץ ומתוך הבנה שלא מתאים שאשתף אותה באופן ספציפי עלינו.

אז מה היא עשתה כאן?

1. דאגה שתהיה לי היכרות כללית ובריאה בנושאים האלו, העבירה לי את המסר של כבוד, רצון ואהבה בין בני זוג. ולא קיום אינטימיות מתוך צורך או מצווה.

2. בעצם השיח נתנה לי כתובת לשאול שאלות שאולי מטרידות אותי או מעסיקות אותי בנושא, וכך יכולתי לברר מול מקור אמין (אמא) ולא בשיטוט באינטרנט.

3. נתנה לי כלים לבירור עתידי, מתוך הבנה שתפקידה בהדרכה שלי בנושא מסתיים.

בעיניי זה מהמם ונכון

נכוןרק רוצה לדעת

בהחלט

לומדת מזה

זה באמת חשוב במיוחד


אני בעיקר שמעתי מבעלי איזה טיפים אמא שלו נתנה לו ....

איזה טיפים אמא שלו נתנה לו?באתי מפעם
סיקרנת
את כותבת לי?רק רוצה לדעת

כל מיני טיפים טכניים

כגון : כרית. מגבת. לישון טוב וכו


טיפים לתקופת השבעה נקיים ביננו


הכל טכני אבל משפיע...


אולי עוד טיפים למעשה עצמו - לא סיפר לי. העדפתי לא לשאול 

וואו , איזו אמא!דיאט ספרייט
טוב או לא?רק רוצה לדעת

טוב מאוד! הלוואי אהיה כזאתדיאט ספרייט
כן למרות שבהתחלהרק רוצה לדעת
זה די הביך אותי....


אבל למדתי להפריד


אגב הטיפים שלה היו הכי מועילים

לא חרדיה, אבל מבית מאוד שמורחוזרת1

ההדרכת כלות שלי היתה כישלון

ועשיתי הדרכת כלות חוזרת, שממש עזרה ופתחה לי עולם מיוחד.

אם רלוונטי אזור השפלה, אשמח לתת לך את שם המדריכה המומלצת באישי

יקירות, מזכירה שמדובר בנושא אינטימייעל מהדרום

לק"י


ולכן שימו לב במה ואיך אתן משתפות.

אין צורך לשתף בסיפורים אינטימיים אישיים.

אני מסכימה אתךEliana a

בהדרכה צריך יותר דיבור מרחיב לכל הדבר הזה

אני חרדית ולא ממש חוויתי את זה ככהשושנושי

הגעתי מבית פתוח יחסית בחברה החרדית, פתוח ברמת החשיפה בנושא. אני הקטנה בבית ותמיד שמעתי סביבי דיבורים גם בין חברות היו שיחות ככה שבחתונה שום דבר לא היה לי חדש.

המדריכה דיברה איתי על כל מה שקשור ליחסי אישות - כבר במפגש השני / שלישי (מתוך 12 מפגשים, משהו כזה). היה לי מספיק זמן להתארגן על זה.

קיבלתי ממנה את ההדרכה הבסיסית

אחרי החתונה לקח לזה קצת זמן, אבל בערך שנה אחרי נחשפתי ברשת לחומרים בנושא

משם היסטוריה..


אני לא מבואסת על התקופה הראשונה, כי גם בה היה הרבה למידה


מבאס ממש על החוויה שהייתה לך

זה ממש כואב ולדעתי לא תלוי מגזר (יש גם הרבה דתיות שלא מרוצות מהמסלול שהייתה להן)

מקווה שתמצאו את המסלול הנכון עבורכם ממש בקלות 

יכול להיות שזה לא תלוי מגזראנונימית בהו"ל

אבל מהסביבה שלי,

החברות, המשפחה

אני רואה שזה משהו שכן חוזר על עצמו

היית צריכה דרך הרשת לדעתEliana a

ויש בנות שאין להם גישה

ולהם לא תמיד מספרים ומעבירים הכל

וזה עצוב

כןשושנושי

בהמשך למה שהפותחת כתבה,

החוויה שלי במיניות ויחסים הייתה מעולה!

מהרשת לקחתי רעיונות להנאה זוגית / מינית שהם מעבר לבייסיק

רעיונות שכנראה עם השנים הייתי לומדת אותן עצמאית, ברשת פשוט חוויתי מאין "קיצור דרך" לזה..

אני לא חושבת שהלמידה ברשת זה מה שהפך את החיים שלי לאחרים. כי הבסיס גם ככה היה מעולה.

זהו אני לא דיברתי על זהאנונימית בהו"ל

הלמידה של איך לשפר ואיך להנות

זה גם משתנה בין זוגות

אני לא מצפה שילמדו אותי את זה לפני החתונה זה גם לא כל כך מעשי

 

אני מדברת בעיקר על התייחסות בריאה לנושא

על הגישה

מבינה אותךילד בכור

לא מגיעה מבית חרדי ולא הרגשתי ככה אבל לגמרי יכולה להבין! אתלנו לא היה מספיק שיח וקיבלתי מידע ממקומות אחרים והייתה לי אחלה הדרכה אבל עדיין היה חסר לי

בעיניי ברור שהדרכת כלה גרועה רק מחמירה את זה אבל הבעיה היא מהשורש.. וכמה טוב שיש היום פתיחות והתקדמות בנושא של חינוך למיניות בריאה

ואיזה יופי שהגעת למסקנות האלה אחרי שנתיים!  

יש לך את כל החיים לפנייך לתקן את זה ובטוח שאת הילדים שלך תגדלי אחרת

אני מבית שמור מאד!כי כל פה

אבל יש בריאות בכללי בחיים ואני מרגישה שלמרות שלא היה לי בכלל ידע הבריאות הנפשית בבית וההדרכת כלות המהממת שהיתה לי היו מושלמים ונכונים לי..

ממליצה לעשות שיחה עם מדריכת כלות אחרת..

גם אניטרמפולינה

מבית חרדי, ולמדתי הדרכת כלות אצל מישהי חרדעת, ולא ידעתח בתחום הזה כלום

אבל יכולה לומר לך שכבר מהשבוע הראשון לנישואים, התחלנו לחקור את העניין, ולנסות,

מיניות זאת.עבודה, למדנו עם הזמן ,התנסינו בכל מני דברים בתחום המיני, זאת לא בושה להנות מקיום יחסים, זאת חובה!

וחבל מאד, שיש עדיין דעות שכאלה שיחסי מין קשורים לבושה, ולמשהו שעושים כי חייבים....


אפשר לשאולאנונימית בהו"ל

כשאת אומרת לא ידעתי כלום- למה את מתכוונת?

אני לא מתכוונת שתפרטי,

אבל ברמת הרעיון...

כי אני לא מצפה שידריכו אותנו איך מגיעים להנאה המושלמת...

ברור שזה משהו שלומדים אותו כל זוג בנפרד.

 

אני מתכוונת לידע בסיסי

איך נכנסים להריון, ושבין בני זוג יש אהבה שמתבטאת גם בדרך גופנית

לדעתירק רוצה לדעת

את הפסקה האחרונה רוב רובם של הבנות יודעות


למעט המממש שמורות

הבנות היום גם החרדיות יודעות הכל!!


ואם כבר מה שכתבת באמצע זה כן נושא שאולי כן צריך לשים אותו על השולחן בהדרכה.

לא ללמד אבל לתת טיפים

לכוון

להסביר שזה קיים.


ולא להגיע למצב שפתאום אחרי 20 שנה לומדים שאפשר אחרת....

ויש משהו מאוד מהותי וחשוב שבחיים לא ידעתי עליו


בוודאי שיודעותאנונימית בהו"ל

השאלה מה מקור הידע...

זה ידע לא אמין ולא בריא שמגיע מהרשת ומחברות

זה רק הורס

 

ואת צודקת לגבי הטיפים

נו ומאיפה הידע שיש בציבור הכללי?רק רוצה לדעת

הם גם רואים סרטים

 

שומעים תכנים לא טובים.

 

מסופקת מה היתרון בזה...

אענה לךהמקורית

באתי משם, ואף אחד לא יושב להסביר גם שם, העיקר יושב על סרטים, סדרות ומה שרואים וקורה בשטח

ואם האמא מספיק אחראית ופתוחה ומרגישה בנח, היא תעשה לבת שלה שיחה. אחרת, זה להשתפשף לבד

ואגלה לך סוד, לאף אחת מהחברות שלי לא עשו שיחה מסודרת

גילינו את זה פשוט

חלק/ רוב מהבנות חוו שברונות לב ושריטות ממערכות יחסים בגיל צעיר, ללא הכוונה מההורים. ולמדנו על בשרנו איך להתנהל


את התפיסה על זוגיות נכונה/ אינטימיות וכו, עיצבנו לעצמנו עם החיים

לא אמרתי ששם טוב יותראנונימית בהו"ל

ממש לא

 

ברור שידעתיטרמפולינה

איך נכנסים להריון בצורה הטכנית שלה

אבל לא בצורה הגופנית, לא ממקום של תשוקה, ומיניות


אני באה מבית חרדי שמור מאדעל הנס

פלוס התיחסות לגוף כדבר בזוי

משהו מןזר כן היה איזו הערצה לרומנטיקה אבל מעבר לזה ממש כלום.

היתה לי מדריכת כלות ממש טובה.הכווינה אותי נכון לחקור גם אחרי החתונה .וכל הגישה שלה היתה חיובית ובריאה לנושא.

וממש שיניתי את כל הגישה שלי .

לא נוצרה לי כעס ותסכול אלא יותר סקרנות וחקירה

ולמידה.

זכית במדריכה טובה ב"ה!אנונימית בהו"ל
אנונימית אחרתאנונימית בהו"ל

אני מכירה מישהי שלא הסבירו לה על המבנה הנשי ושהיא בכלל יכולה להגיע לסיפוק

מה לעשות שלא כולם מגלות שהן יכולות להגיע לשיא, לא כולן מתעניינות

צריך ממש גם לפרט את המבנה ואת הכל

זה ממש קשה לעשות דבר כזה

זה סגירות נוראית !!

הפותחת אני ממש איתך, חיבוק גדול.

אני עצמי מבית חרדי וגם לי לקח זמן להיפתח והכל למרות שמהתחלה לא ראיתי את זה כמשהו אסור

כן ראיתי כמשהו כיף אבל היה חסר עוד הדרכה והסברים

וגם לתת הסבר כמה חשוב שאני יהנה! למה לא מדגישים את זה

חבל מאד

זה חלק מהנאות החיים 

גם גדלתי ככהאמ פי 5

אבל לא בגלל "חרדיות" לא דברו

פשוט לא דברו כי ככה

לקום ולגלות בבוקר ש"אני אשה" לא היה נעים

אבל ת'כלס בגיל הזה בנות יודעות או מתחילות להבין מהחברה- אלה נושאים שצפים ומדברים שם

לכן גם יש שיחות הכנה על גוף והתבגרות

כנ"ל לגבי השלב של אחרי הנישואים- בידיעה ידעתי שעושים- אבל כל הגישה שלי שלקחתי מהחברה ומאיך שדברו היתה שגויה לחלוטין

 

לכן החלטתי שילדי בע"ה ידעו הכל ממני- שלא יקבלו מידע מוטעה מהחברה 

 

שוב- זה לא היה קטע דתי. הבית שגדלתי בו לא מוגדר "חרדי" אבל כן שלחו למוסדות חרדים

הייתה לי במכללה משהי כזאת שאצלה אפילו המדריכה ספרה לא יודעת בסמכות מי שבעלה ילמד אותה. יום לפני חברה הדריכה אותה מה עושים...

 

אמנם בהתחלה זה מלחץ נכון, להחשף לכל המידע בפעם הראשונה. אבל  ברוך השם לא היה לי בעיות בגלל כך בהתחלה

אותו דבר מבחינתי התפדחתי ללכת לרופאת נשים בפעם הראשונה

 

מקווה שלא כתבתי חשוף מידי...

לא יודעת על איזה שיחות הכנהאנונימית בהו"ל

על גוף והתבגרות את מדברת.

זה בדיוק מה שחסר לי. השיחות האלה...

זה היה בסביבות כיתה ו בבית ספר יסודיאמ פי 5

מן הסתם לא דברו בפתיחות כזאת  אלא בהתאמה לגיל

 

זה התחיל ב-2 מחזורים מתחתי

 

וחוץ מזה שגם חברות סביבות כתה ו ולפעמים גם ה מדברות על זה...

(אחותי הקטנה ספרה לי בזמנו)

קראתי את רוב השרשורפיצית קטנה

אני לא מבית שמור אבל זכיתי לחזור בתשובה ככה שעניין אותי לשמוע חוות דעת שונות פה

בתור מי שגדלה בחברה פתוחה אבל לא קיבה הרבה ידע גם אני סבלתי שנים מכאבים .השבוע של השבע ברכות היה נוראי ומתסכל כי גם לא הצלחנו

אבל קשה  לי עם האמירה שזה בגללהמקום בו גדלת

כי בעלי בשנים האחרונות לומד על זה הרבה ורבנים גדולים מדברים על זה בצורה הכי פתוחה ויפה שיש כמובן באופן הנכון והיחסי אישיות שלנו באמת משתבחים מפעם לפעם שזה מדהים כי הזוגיות רק מתעצמת ואנחנו עשר שנים נשואים

כדאי להפסק עם הסטיגמה בעיניי זה קצת מכליל ולא נעים באוזן

זה לא החברה בה גדלת זה באמת ההדרכה הלקויה שהרבה חווים.

אני לא חושבת שנכון לחשוף ילדה בגיל צעיר לנושא ויש זמן לכל דבר.. כמובן זה שגדלת באופן שמבזים את הגוף זה כבר לקוי ומי שלומד וחי חיי תורה אמפתיים לא מדבר ככה

ואולי אני מדברת מפנטזיה שילדיי יגדלו אחרת. אבל ככה אני חושבת ומרגישה בתור מי שגדלה בפתיחות..לא חושבת שהסרטים והחשיפה הם אלו שנותנים את הניסיון

ממש זה לא מה שהתכוונתיאמ פי 5

אני גם לא גדלתי בבית "חרדי"

ולא חושפת את הילדה לתכנים שלא ראויים לגיל שלה.

עושה בהתאם לספר של גליה סברסוב שמדבר על הנושא (רכשתי אצלה את הסדנה)

 

מנגישה הכל בהתאם לרמת גיל שלהם בצורה נקייה

 

ממש לא בעד חברה או סרטים או רחוב שהילדים ילמדו שם על התפתחות של הגוף

 

לי זה לא נראה קשור לדת. כי גם שהיינו לא דתיים פשוט לא דברו על זה (אמא שלי לא דברה איתי) כמו שלא דברו איתה

היי מאמי לא הגבתי ספציפית אלייך בטעות זה הגיבפיצית קטנהאחרונה
ישר אבל כיוונתי לשאר השרשור
אני מגיעה מבית מאוד חרדירוצה לשאול שאלה

אבל לאמא שלי היה מאוד חשוב שלא יהיה לי רתיעה מזה והיא דיברה על זה איתי המון (כבר בגיל 12 כשהסבירה על ההתבגרות וכו' היא ענתה לכל השאלות) אף פעם לא ברחה מהחקירות שלי... וכשגדלתי קצת היא גם הביאה לי לקרוא קצת ספרים שחשבה שיעזרו. תכלס לא פחדתי מזה בכלל אלא ממש התרגשתי וחיכיתי והייתי סקרנית לגלות הכל על עצמי ועל שנינו...

אבל על הפעולה עצמה ועל הימים הראשונים שמעתי רק מהמדריכת כלות, אמא שלי לא ממש זכרה - ובימים הראשונים ניסינו וניסינו והיו כאבים מטורפים באזור, כל פעם ניסינו ורציתי להתאפק ולא להגיד לבעלי שכואב כי המדריכת כלות אמרה שתמיד כואב, אבל הוא התעקש שאני חייבת להגיד מה שאני מרגישה, ואני התעקשתי שאני צריכה להתגבר כי זה מה שאמרו לי...

אחרי כמה ימים התקשרתי למדריכת כלות והיא אמרה שזה נורמלי שכואב ושאולי אני מכווצת מידי וכו'. תכלס בסוף קיבלנו את המידע מהמדריך של בעלי ועברתי את ההתערבות הרפואית שהייתה הכרחית במקרה הזה... אז לי כאב שכמה ימים היה לי מצפון והרגשתי מפונקת שלא נותנת לבעלי בגלל שקצת כואב לי, וביום שנכנעתי לשכנועים של בעלי לא לנסות היום אז הרגשתי נורא עם עצמי, ושאף אחד לא אמר לי שיש כאב שהוא מוגזם ועברנו ככה שבוע שבע ברכות שלם עם הרבה תסכול וכאב (לאמא שלי ואחיות שלי לא היה ניסיון אישי בזה, אבל מדריכת כלות ותיקה אני מאמינה שנתקלה בזה לא פעם ואני לא יודעת למה לא אומרים דבר כזה מראש). 

ליבי איתך ונשמע שכדאי לפתור.חושבת לעצמי

אני רק רוצה לאזן קצת...

בעלי מבית אולטרא חרדי, סופר סגור והכי שמור בעולם. אבל על נושאים כאלה הוא קיבל הדרכה בריאה, בשפה נקייה ומתוך יראת שמיים.

ואגב, גם עם חמותי אפשר לדבר בכנות.

עם ההורים שלי אף פעם לא היתה בעיה, תמיד הסבירו לי כששאלתי, כדי שלא אחפש תשובות ברחוב.


לי מהצד ההפוך- אמרו שזו פעולה מהנה ומענגת, ובפועל הייתי בשוק טוטאלי מזה שאף אחד לא אמר שזה עלול לכאוב בכלל...

וזה כאב וביחד למדנו אחד את השנייה.


אז בקיצור, זה שצעירות אולי לא יודעות, לא אומר שהגילוי בהכרח יהיה להם טראומטי ומשנה חיים...


לחלק יש מושגים- רק שהן לא חושבות שיש צורך לחלוק אותם עם הסביבה...

אני הייתי מהסוג הזה ומעולם לא ניהלתי שיחה עם חברות על הנושאים האלה. ידעתי מה עושים וגם ידעתי שהזמן של זה יגיע בתורו.

ותמיד חשבו שאני תמימה מאוד- רק שלא חשבתי שאת הכל כדאי לשתף

אני חושבת שישנעמי28

גבול לא ברור בין צניעות ל-בושה.

הרבה חרדים (וגם לא) נופלים בו ומעבירים מסרים של דחייה ובושה במקום חינוך לצניעות.


(גם השרשור שהיה פה לאחרונה של שיום איברי מין, לדעתי יותר פונה לכיוון של בושה ודחייה מהאיבר מאשר צניעות, לדעתי אין שום דבר לא צנוע בשם קליני שם איבר)


לדעתי זה חוצה מגזרים ומגדרים אבל אין ספק

שאצל החרדים זה עניין שלוקה בחסר מאוד.


אני למדתי בעצמי בדרכים טובות ולא טובות.

זה סימן טוב שזה מפריע לך, יש כאלה שמוכנות לחיות ככה חיים שלמים.

אל תוותרי על זה, הכעס שלך מובן, תני לו מקום, אבל לא מרכזי מידי.


הדרך היחידה לשנות את הגלגל הזה היא לדאוג לעצמך, ללמוד את עצמך, לבד או דרך טיפול ולחנך את הבנות והבנים שלך אחרת.

רוצה לחדדתקומה

משהו בעקבות השרשור הזה.

נראה לי הקושי לא קשור לסגור / פתוח.

אלא דווקא למה שקוראים היום "חינוך למיניות בריאה".

בחברה הדתית והחרדית, היעדר שיח וחינוך בריא בדרך כלל יתבטאו בתחושות גועל, רתיעה

אבל גם בחברה חילונית יש בזה חוסר, גם אם לפעמים זה דווקא לכיוון השני של "הכל מותר הכל בסדר".


ולכן החשיבות זה דווקא בשיח בריא ופתוח בין ההורים לילדים, גם אם כל הורה ידבר בצורה קצת אחרת בהתאם לרמת הפתיחות / הסגירות המתאימה לו.


חשוב שילדים יראו בהורים מקור אמין למידע

חשוב שאנחנו כהורים נדע לכוון את הילדים שלנו מאיפה לקבל מידע, כך שגם אם אנחנו לא נהיה עבורם כתובת, הם ידעו מי כן (למשל מי כן - אנשי מקצוע, למשל מי לא - כל אתר אקראי באינטרנט)

חשוב ללמד ילדים באהבה לגוף, לצד פרטיות וכבוד

גם עיסוק בצניעות כדאי שיגיע מתוך כבוד ולא מתוך חובה להסתתר.


חשוב לייצר שיח של אהבה וכבוד בין בני זוג

שיח שבו יש הדדיות ברצון לקשר אינטימי בין גברים לנשים

שבו לא רק הגברים רוצים והנשים נענות

שבו בני הזוג יכולים לדבר על אינטימיות, להגיד מה נעים ומה לא. ולא להענות לכל אינטימיות כי זו המצווה / זה מה שמקובל / לא נעים לי.


ויש כל מיני דרכים להגיע לשיח בריא כזה.

וזה לא קשור כמה אתה דתי

זה קשור לאיך אנחנו מתייחסים לנושא הזה.

איך אנחנו מעבירים אותו לילדים שלנו.

יש אנשים דתיים מאוד מאוד, שחיים עם הגוף באהבה ושלום ומגדלים ילדים יראי שמיים מכבדים ואוהבים וגם מחוברים לגוף שלהם ולפלא שבו.

ומהצד השני, זה שחברות מסויימות מקובל ללכת חשוף ולדבר חופשי על הנושאים האלו, לא אומר שזה נעשה בצורה נכונה ובריאה.


אני חושבת שיש ליהדות הרבה מה לומר בנושא הזה, בצורה נכונה. ואם לומדים ובודקים, מציבים סימני שאלה על כל מיני אקסיומות שאולי לימדו אותנו, אפשר למצוא דרך אחרת.

יפה מאוד. אהבתי.באתי מפעם
דווקא אני חושבת שבציבור שהכל מותר, ומדברים על הכל בפתיחות, עלולות להיות הפגיעות הכי גדולות, נערות שמקיימות יחסים בלי שיש להן בשלות למיניות, או בלי שיש להן קשר אמיתי ועמוק עם גבר, אלא סתם קשר שטחי, בגלל שכנועים או בגלל שזה מקובל חברתית. נשמע לי טראומתי מאוד. 
כל מילה!אנונימית בהו"ל

הארת את עיניי! תודה!

חייבת לציין אולי משהו קטןלב אוהב

שיש לאישיות הרבה מאיך שהיא תופסת את העניין הזה

עם הדרכה או בלי הדרכה

זה קשור בהרבה גורמים

אפשר להגיע מבית שמור מאוד ועדיין למצוא את הדרך הנכונה לשם לבד,

ואפשר להגיע מבית פתוח שמדבר על זה, ועדיין להרגיש חוסר חיבור וחסמים בעניין הזה

(ואני חושבת שראיה לזה שיש נשים חילוניות שמדברות על זה שלקח להם זמן להתחבר לעצמן בעניין הזה)

 

כן מסכימה שבגדול עם כל אישיות כדאי שתהיה הכנה מסוימת, דיבור, משהו, שזה לא יהיה הפתעה

 

 

מה שהיה היהים...

עכשיו האחריות שלך זה לתקן את המקום של זה אצלך בחיים.

תעבדי על האמונות המגבילות שנוצרו אצלך. לראות את הטוב והקירבה שביחסים.

הרי יש משיכה בין המינים, וכן זה יכול להיות מאוד גס כשלא נעשה נכון. אבל זה גם יכול להיות מאוד טוב וקדוש כאשר זה כן נעשה נכון.

קראתי את כל השרשורחוטכתום

וכאב לי ממש.

כ"כ הרבה חוויות שליליות יש לי סביב הנושא.

ועכשיו אני בתהליך איטי של חקירה. מפנימה שלא חייבים לעשות את זה תמיד, וגם האישה צריכה להנות וכו'

אשמח לרעיונות (כמובן בצניעות הנדרשת) איפה אני יכולה ללמוד על איך האישה מגיעה להנאה? אתר, קורס או משהו אחר..

אנחנו דבר ראשוןאנונימית בהו"ל

כמה חודשים אחרי החתונה פשוט בדקנו בגוגל...

למדנו על מבנה הגוף של האישה ועל הדרכים להגיע להנאה

 

עכשיו אני גם מחפשת קורס כזה מקיף יותר

מה עם הקורסים של אפרת צור?הריון ולידה

אם אני לא טועה יש לה כמה סירטונים חינמיים

וגם קורסים מקוונים בתשלום

מזדהה ממש..לוטמניה

אמנם אני לא מבית ממש שמור, אבל אני זוכרת את הדיכוי העצמי של הגוף והמיניות

מזדהה עם זה שלא צריך להאשים אחרים ולנסות לפעול בעצמך

אבל זה מאוד קשה.. 

אנונימית אחרתאנונימית בהו"ל

אנחנו לא מזמן הלכנו להדרכה יחד, וממש עשינו איתה חברותא יחד על חיי אישות.

לאפס כל מיני מחשבות ודברים שתקעו אותנו.


זה היה ממש טוב.

רבנית עם יראת שמיים אבל עם פתיחות אמיתית וחשיבה בריאה ונכונה כל כך.


באיזור ירושלים, אם את רוצה, תכתבי כאן ואכתוב לך המלצה.

מענין לשמוערק רוצה לדעת

מי זו הרבנית


למה החלטתם ללכת אליה

תודה רבה לכולן!!!אנונימית בהו"ל

פתחתן לי כיווני מחשבה שונים!

עזרתן לי ממש!

גם פרקתי פה את כל הכעס הזה ואני כבר מרגישה יותר טוב עם זה...

אז ממש ממש תודה!

דילמת ליל הסדר המשפחה והבעלשירה_11

חח זה הכותרת שמצאתי


כבר שנתיים שאנחנו אצל ההורים שלי בליל הסדר

והשנה ניסע למרכז (אזעקות וכו בעלי ממש חשוב לו)

ודווקא השנה יצא שההורים שלי לבד בחג, לא לבד לבד אלא עם 2 אחים שלי קטנים (10 ו16)


ואמא שלי ממש ביקשה שרק אם זה לא יעשה לי בלגן אם אוכל להגיד לבעלי שנהיה אצליהם כדי שלא יהיו לבד


לא יודעת מה נכון לעשות

מצד אחד ההורים שלי שלא רוצים להיות לבד בליל הסדר

מצד שני בעלי שכבר רוצה ליסוע להורים שלו וגם שם יש אורחים זה לא יהיה לבד כמו אצלינו


אמא שלי ממש לא לוחצת עלי והיא הכי מבינה אבל איזה קשוח זה הבחירות האלה 

תראיאפרסקה

אצלנו בצד של בעלי הוא היחיד מהאחים (הם שלושה) שאנחנו מגיעים לליל הסדר לחמותי, הגיסים אף פעם לא באים. אנחנו הולכים שנה לפה שנה לפה. אם היינו הולכים תמיד לצד עם פחות אנשים, בחיים לא היינו אצל ההורים שלי בפסח. וגם לא בר"ה וגם תכלס לא בשום חג. לדעתי זה ממש לא פייר.

לדעתי את יכולה לשאול בעדינות אבל ממש ממש לא לקחת קשה אם הוא יסרב, כי באמת זה אומר ששוב לא תהיו אצל הצד שלו.

מתנצלת אם לא הבנתי נכון את הסיטואציה

האמת שאחרי שנתייםשלומית.

אצל המשפחה שלך נראה לי יותר הוגן שתהיו אצל המשפחה שלו, לא משנה כמה אנשים יש בכל צד. לדעתי גם אמא שלך תבין את זה...

האמת שהייתי מרגישה מאוד לא בנחהמקורית

עם בקשה כזו

כי זה כאילו מטיל את האחריות על זה שהם לבד על בעלך כזה בעקיפין.. בטוחה שהיא לא התכוונה אבל במקומך הייתי אומרת לה : אמא אני לא רוצה להעמיד אותו במצב לא נעים מול ההורים שלו וכבר הודענו להם שאנחנו מגיעים

לא הייתי מבקשת מבעלי דבר כזהרוני 1234

הכי הוגן לצד שלו השנה.

והם לא לבד! נכון ששני ילדים זה לא אוירה חגיגית ומיוחדת אבל זה ממש לא כמו להיות לבד באמת.

אני רק - שני ילדים זה לגמרי אווירה חגיגיתהמקורית

ומיוחדת. זה בכלל לא עניין של כמות.

לא לכולם יש יותר מ2, כל משפחה וההרכב שלה

 

סליחה, לא התכוונתי לפגוערוני 1234

הניסוח שלי לא היה מדויק.

התכוונתי שיותר חגיגי אם יש אורחים. גם אנחנו "לבד" השנה (הורים ו3 ילדים) והילדים שלי מבואסים מזה.

לא נפגעתי, הכל בסדר המקורית

אבל אולי יש כאלה שמנסות ורוצות וכן יכולות להרגיש לא בנוח ולכן כתבתי


ואנחנו לפחות הרגשנו שאורחים זה פחות. בליל הסדר עצמו לפחות.

יצא לי לארח כמה פעמים, היה נחמד והילדים שלי באמת תמיד אוהבים אורחים אבל אנחנו מעדיפים את ההרכב שלנו 

אתם גם לא מתארחים אף פעם בליל הסדר?רוני 1234
לא. מהשנה השלישית לחתונה לאהמקורית
למחרת כן
בלי להיכנס למהות הבקשהתהילנה

אני חושבת שיש פה משהו לא תקין כאילו את צריכה לבחור בין אמא שלך לבין בעלך. אפשר להרגיש ככה וזה שלך (למרות שמומלץ לשנות) אבל עצם זה שאמא שלך משתמשת בזה, אומר שכך היא רואה את זה וזה ממש לא תקין.

בתור התחלה הייתי אומרת לה: אם יש לך משהו לומר לו, מוזמנת להגיד לו בעצמך.

דוקא האמא נשמעת מאד עדינה ומתחשבתרוני 1234

והדגישה שרק אם זה לא עושה בלגאן.

צרם לי הניסוח שלך " מוזמנת להגיד לו בעצמך". לא נראה לי שזה יתרום לשלום בית…

הבקשה של האמא באמת לא הוגנת אבל לא צריך להפוך אותה למפלצת מרושעת…

לי זה נשמע מאוד מניפולטיביתהילנה

וגם לא נכון. הזוג צריך להתייחס לעצמו כאל יחידה אחת. האמא אומרת מבין השורות: אני יודעת שאת ילדה טובה שתבוא אליי לחג כי ביקשתי. מי שמפריע זה בעלך ה.... אולי תבקשי ממנו, בבקשה, אם לא קשה לך, שגם הוא יהיה ילד טוב, לשם שינוי.

אבל אולי אני טועה. עצם העובדה שהפותחת מופעלת ומרגישה שזה "קשוח הבחירות האלו" זו נורה אדומה

אני נוטה להסכים עם זההמקורית
הסמנטיקה של הבקשה קשה גם לי
מסכימהEliana a
אולי גם סתם ניסוח לא מוצלחיעל מהדרום
^^^ לגיטימי לבקש, ולגיטימי לסרביעל מהדרום

לק"י


אם מבקשים בעדינות, ויודעים לקבל סירוב.

(במקרה הזה אולי מראש לא הייתי מבקשת, אבל אולי האמא רואה את זה אחרת).

הבעיה בניסוח של הבקשה להפוך את הבנזוג למעצורתוהה לעצמי

לייצר הפרדה של ברור לי שאת רוצה לבוא לעשות אצלנו,אממה יש לך בעל שמפריע ותוקע את העניין.

יש פער גדול מאודדד בין לומר שאם מתאים לכם נשמח שתבוא אלינו השנה כי לבד לנו, לבין לומר לה לבקש ממנו לוותר. מבקשים מזוג המקבלים תשובה מזוג, לא רלוונטי מה קורה ביניהם באמצע ומי זה שקשה לו.

אממתקומה

חושבת שזה מאוד תלוי דינמיקה בינך לבין בעלך.

יש לך אפשרות לשתף אותו באופן פתוח?

בלי שהוא ירגיש מחוייב אלא באמת תשתפי אותו בדילמה כמו ששיתפת אותנו כאן?

אם כן, זה מה שהייתי עושה.

שומע, הורים שלי השנה רק עם שני האחים שלי. אני יודעת שהיינו אצלם כבר בשנתיים האחרונות, ולכן הכי הגיוני שנהיה אצל הורים שלך, אבל זה כן ממש ישמח אותם אם נגיע.

מה אתה חושב?


לא חותמת על הניסוח, אבל משהו כזה.

יותר להתייעץ איתו ולקבל החלטה זוגית מאשר להנחית

אם את חושבת שזה לא ילך, אז לשחרר. כי באמת הוגן שתהיו איתם

תגובה קצת אחרתמולהבולה

דווקא כן הייתי מבקשת מבעלי

לדעתי להשאיר לבד,לא משנה אם הייתם גם עשר שנים שם זה מבאס ממש

ויש מיד אחרי ליל הסדר שבת חוה"מ ואז שביעי של פסח,לא חסרים זמנים להתארח ולאחר ב"ה 

בעיני ליל הסדר זה שונה מהחגים והשבתותפרח שמחאחרונה

זה ערב משפחתי שונה ואחר. בתור ילדה עשינו שנה שנה וזה היה לי מאוד משמעותי..

וזה החג היחיד שאמרתי לבעלי שבו נעשה שנה שנה כי רוצה שהילדים יחוו גם את הצד שלי וגם את הצד שלו.

והקפדתי על זה וילדתי בשנה כשהיינו אצל ההורים שלי(הייתי אצליהם אחרי הלידה)

זה לא שההורים לבד, הם עם 2 אחים

מעלה כיוון,חשבתי שאני חזקה

אולי אמא שלך לא ממש התכוונה שתעשו שינוי בתוכניות אלא יותר לשתף/ לפרוק שחסר לה שלא תהיו איתם?

אני מכירה שאצלנו לפעמים שיתוף מגיע בצורה של בקשה לא ממשית (יש כאלה שלא ממש יודעים להגיד קשה לי ש, או חסר לי ש..)

אולי לא נכון במקרה שלך, מעלה כאפשרות..

גם אצלנו השנה ככה יצאמאוהבת בילדי

שנה שעברה היינו אצל חמותי, השנה רצינו להיות בבית.

כל שנה 2 האחים שלי מתארחים אצל ההורים כך שגם אם אנחנו רוצים- אין לנו מקום.

(לא היינו אצל ההורים שלי 7 שנים בליל הסדר! ואנחנו גרים בניין לידם...)

בכל מקרה השנה 2 האחים שלי החליטו שהם לא באים וההורים שלי היו אמורים להשאר לבד.

במקביל גם אצל חמותי - גיסתי שאמורה להיות שם הולכת השנה לחמותה. בעצם יצא להם שכל הנשואים הלכו לצד השני. והם נשארו עם הקטנה לבד (בת 20).

 

אז אמרנו שנלך להורים שלי, כי הם באמת לבד.

וחשבנו שחמותי אותי תלך לחמותה, אבל בסוף גם הסבתא מתארחת...

 

בקיצור יצא לא נעים שכאילו "העדפנו" את ההורים שלי.

אבל! ההורים שלי ידעו מראש להגיד לי שהם יהיו לבד. אצל חמותי יש עוד ילדה...

 

סתם מבאס הקטע הזה. במיוחד שהשנה רצינו לעשות בבית...

ואני  חוששת שזה יהיה תקדים לכך שהאחים שלי יראו שיש מי שיהיה עם ההורים אז הם קצת מתנערים מלהתארח.

חשוב לי להגיד שגם אצל חמותי וגם אצל אמא שלי אנחנו  מאד נהנים. פשוט רצינו להיות בבית.

 

וזה שאני הולכת להורים זה בזכות השרשור שהיה כאן בפורום על הכיבוד הורים.

את אומרת שזה עם שתי הילדים שלהםEliana a
לא רואה פה שהם לבד

אפשר שתעשי אצל בעלך . שבת אפשר אצל ההורים 

מחפשת רעיונות למתכונים מפנקיםם כשל''פ לחברה יולדתגולשת קטנה

לא משנה מה, העיקר מפנק..

וללא קטניות.

תודה

שקשוקה? אפשר עם לחמניות ללא גלוטן מקמח תפואכורסא ירוקה
מרק? מתאים במזג האוויר הזה😅יעל מהדרום

לק"י


אפשר עם שקדי מרק של פסח.

שניצל, פירה וסלט

פנקייקים

חחחחשושנושיאחרונה
תחפשי את האתר של שילת דדשידפני11
היא אלופה
רעיונותנפש חיה.

 

כדורי תמרים,

 מרצפן , די פשוט להכין לבד (צריך מטחנה קטנה)

שקשוקה, 

לטקעס, 

חביתת ירק

פשטידה/קיש

לביבות

אורז וקציצות

שניצלים

צ'יפס

ירקות חתוכים

רעיונות ממש טובים, רק לשים לב שאורז זה קטניותכורסא ירוקה
נכון! אורז רק לקטניות (וכן שמן קנולה ג"כ מוגדר כך)נפש חיה.
קנולה זה לפתית. יש כאלה שלא אוכלים קטניותיעל מהדרום

לק"י


אבל כן לפתית.

קנולה זה לפתית אבל הרבה חברות כותבות קטניות אזכורסא ירוקה
יכול להיות שהם לא מקפידים על ההפרדה ביצור. 
אפשר להסתכל בכושרות,מוריה
הם כותבים מה מומלץ לאוכלי לפתית.
וזה כבר עניין של פסיקה לפי מה הולכיםטארקו

אנחנו בודקים גם ברכיבים ומקפידים שלא יהיה ממשות של קטניות ממש

אבל גם טונה למשל קניתי השנה בשמן זית אבל הכשרות היא לאוכלי קטניות, ברכיבים אין קטניות בכלל ולכן אנחנו כן אוכלים את זה


זה לא כמו חמץ ממש.

זה נראה לי מה שנקרא תערובת קטניותיעל מהדרום

לק"י


או שמא "חשש" תערובת😅

זה לא תערובת קטניות אלא חשש תערובת קטניות...טארקו
זה מה שכתבתי בפנים😅😅יעל מהדרום

לק"י

 

דאגתי מראש לדייק את עצמי....

תודה שכתבת!!

נכון! אורז רק לקטניות ... שכחתינפש חיה.
רוקוט קרומלי וסלט טובמקרמה

ניוקינעם פטריות ושמנת

לחמניות שקדים וסלטים מבושלים

בטטות מוקרמות

אפשר להכין ניוקי לפסח? איך את מכינה?נפש חיה.
יש מלא ברשת. לדוגמקרמה

3 תפוחי אדמה לשים בתנור מכוסה כשעה וחצי לא מקולף. לקרר ולקלף

בפומפיה לגרר את תפוח"א

חלמון ביצה

להוסיף מלח

1/2 כוס ח.פ קמח תפוח"א לערבב לבצק יש להקפיד לא לערבב יותר מידי

מעניין. ואיזה מילוי בפנים? איך עושים?נפש חיה.
אפשר בשרמקרמה

אפשר בטטטה


ובתכלס- טפשר בלי מילוי

ולהכין רוטב עשיר

יפה, תודה רבה!נפש חיה.
לא אמורים למלאיעל מהדרום
היא אוכלת קמח תפו''א?ראשונית

אם כן אז אפשר בלינצ'סים ממולאים בכל מיני דברים (פירה, ירקות, בשרי, חלבי מלוח, חלבי מתוק)


תפו''א מוקרמים


אבל הייתי ממליצה לך לשאול אותה מה היא אוכלת ולא אוכלת כי לכל משפחה יש את המנהגים שלה (ואני מכירה משפחות שאוכלות בפסח רק מה שהכינו בבית שלהן)


מכירות את זהאפרסקה

שאתן קוראות פה בפורום משהו שמישהי התעצבנה על בעלה, וחושבות שזה תכלס לא כזה נורא/ אפשר לפתור בקלות/ קצת מגוחך?

אז אני פשוט רותחת ויודעת שתכלס זה כ"כ מגוחך. וגם צריכה לקבל עוד מעט אז בכלל.

אבל קשה לשחרר, במיוחד לפני שבת. בא לי לשבור את הכלים ואני מתעצנת כשאני יודעת שעוד מעט אני ארגע כי זה באמת שטויות. בא לי להתרגז ולהקרבן 😅😅

מזדהה ממש מרגישה ככה בול🫣על הנס

וגם עומדת לקבל😬

תודה על ההזדהותאפרסקה
וואי להשתגע מההורמונים האלה 🥴
תרגישי חופשי♥️המקורית
😅 זה אחלה מקום לפרוקיעל מהדרום

לק"י


בעיקר אם לא מכירים אותך פה.

אז אפשר להשתפך חופשי כמעט....

נכוןאפרסקה

אבל בעצמי זה מרגיש לי כ"כ אידיוטי

זהו אבל נראה לי התגברתי חחחח שתיתי קפה זה עזר

ברור לךרקאני

שזה בגלל שאת אמורה לקבל חחחח

אצלי זה קבוע ככה בימים שלפני המחזור

אבל תרגישי חופשי לפרוק פה

מותר להתלונן על הכל

חיבוק ❤️❤️לפניו ברננה!אחרונה
פניני ילדים - סוף סוף יש לי גם 🥰shiran30005

חוזרים מקניות בן ה 3 מצהיר אני לא עייף אבל היא (אחותו הקטנה יותר)  עייפית 😂

הוא הבין שלא מסתדר לו במילה משהו אז ניסה להגיד בכמה צורות עייפה בצורה טובה ולא הלך לו אז אמר שוב ושוב היא עייפית ואני לא עייף

איזה מתוק!פייגא
איזה מתוק הוא!מתואמת
זה מראה שיש לו הבנה שפתית - וזה כבר משמח...
כן, מנסה ללמד אותו זכר-נקבהshiran30005

ב"ה אחרי הכפתורים שעשינו נראה שיש שיפור קטן, שימשיך כך...

מה גם שכנראה טוב לו בבית ואין מעון אז רואים את זה בהכל

איזה כיף!יעל מהדרום
וואו, ב"ה!מתואמתאחרונה
וכן, יש ילדים (רגישים) שטוב להם יותר בבית מאשר במסגרת...
אצלינויעל מהדרום

לק"י
 

בן ה-3.5 מסביר לי שהתינוק לא עייף: "הוא לא פתח את הפה" (כלומר לא פיהק) 😅

גם לי ישחנוקה

הייתי די עצבנית היום

בן השנתיים שאל אותי

'אמא מה עובר עליך'

ועניתי לו בזעף 'משהו'

אחר כך הוא הלך איזה עשר דקות ואמר 

משהו עובר עלינו, משהו עובר עלינו (וואי וואי איזה משהו.. באמת כבר בקצה)

 

ועוד אחד

סיפרנו בבית הרבה לאחרונה את הסיפור 'מוישי רוצה להיות גדול' למי שמכירה

בן השנתיים הנ"ל מזדהה מאדדדד עם גיבור הסיפור

הבאתי לו שקית בייגלה אז הוא מצהיר

'אני אוכל הכל, ואבקש עוד, ואז אני אהיה גדול גדול'

 

ויש לו עוד באותו כיוון

הוא חולם על אופניים

מה נעשה שזה לא כל כך מתאים לגילו...

ביקש מאחותו את האופניים שלה והוא מדדה איתם בגינה (מחזיק בכידון והולך לידן)

וכשאני מתקרבת כי זה נראה מעורר רחמים, האופניים יותר גדולות ממנו

הוא אומר 'אני מסתדר, אני מסתדר'

 

 

 

😅 חמודיעל מהדרום

לק"י


הבן שלי בן 3.5 וביקש ממני לבוא איתי לסופר ולמאפיה היום, וסירבתי ואמרתי לו מה הסיבה.

הוא: "זאת לא סיבה".


או יום אחד הוא משך לאחותו בשיערות.

ולשאלתי- למה הוא עשה את זה?

הוא אמר, שהיא אמרה שפרעה קטן, ו"זה מה שקורה".

אוחחח ❤ואז את תראי
אני פשוט לא יכולה יותראנונימית בהו"ל

זה יותר מדי זמן

לא יכולה לראות אותו או לשמוע אותו יותר.

כל היום ביקורת.

מה קראתי. מה שמעתי. מה אני לובשת. מה אני אוכלת.

די די דייייייייי

מתחרטת בכלל שהכרתי אותו.

אם לא היו ילדים בסיפור מזמן הייתי בורחת.


סופגת ומנסה להתרכז בטוב למרות שקשה לי ממש.

😥

איזה קשההמקורית

הוא עובד? טוב לו?

לפעמים אנשים מוציאים מרמור עצמי בביקורת ומשליכים על הזולת


מציעה לך לשקף. להגיד שזה לא נעים לך. לבקש שיפסיק

עובדאנונימית בהו"ל

מורה.

אז הוא בבית כבר חודש.

זה דברים שיושבים על העבר שלו.

הוא עם או סי די. שיושב על הזוגיות

כל היום עסוק בזוגיות ואיך אני נראית בעיני הסביבה. כי בעצם אני משליכה על איך שרואים אותו.

זה מתיש ברמות.


והוא מתנצל. אבל כבר לא מצליחה לקבל את הסליחות האלה.

מרגיש כמו אחטא ואשוב

אני כבר עייפה ממש

אה וואו. והוא מטופל?המקורית

מצטרפת לשאלה האם הוא בטיפול?יערת דבש

ונשמע שאתם חייבים טיפול זוגי בנוסף

זה מצב לא תקין! ואת באמת לא צריכה לספוג את זה!

חיבוק!

כןאנונימית בהו"ל

הוא מטופל

עבר מלא מטפלים בתקופת נישואנו

היינו בטיפול זוגי. ותמיד זה נגמר- אנחנו לא צריכים אותך. אין בהתנהלות שלך שום בעיה.

הוא הבעיה וצריך לפתור את העניין מולו

הוא מטופל תרופתית?נעמי28

וממשיך במעקב טיפולי?

זה נשמע חמור

וקשה לספוג את זה.

לקח בעבראנונימית בהו"ל

הפסיק

ועכשיו שנינו חוששים שיתחיל שוב כי התופעות קשות ברמה ששובת במיטה

ואין לי כוחות לתפעל פה הכל

כמה סוגים הוא ניסה כבר?המקורית

לפעמים לוקח זמן עד שנוצרים את המינון והסוג המתאים

אני חושבת שכדאי לנסות להתייעץ שוב

הוא במעקב פסיכיאטרי רציף?מתיכון ועד מעון

לוקח זמן עד שמוצאים את התרופה הנכונה עם המינון הנכון .

זה בהחלט קשה התאמת הטיפול התרופתי אבל גם האופציה שאת נמצאת בה עכשיו היא לא להיט

לא רציף.אנונימית בהו"ל
אצל מטפל בשיטת גוף נפש עכשיו
מחילה שאני קצת נחרצתמתיכון ועד מעון

אבל הפרעה נפשית מצריכה מעקב רפואי רציף, וטיפול מומלץ אצל פסיכולוג קליני

נשמע שהוא לא במיטבו אבל יש מה לעשות 

מסכימההמקורית

ואם אין שיפור, לא רואה סיבה לא לעמוד על זה שיטפל בעצמו אם זה בסוף זה פוגע בך באופן יומיומי

חיבוק♥️

ומוסיפה עוד משהומתיכון ועד מעון
מוכח מחקרית שלהפרעות חרדה הטיפול מיטבי הוא טיפול מסוג קוגניטיבי התנהגותי (CBT לסוגיו השונים) בשילוב טיפולים תרופתיים, חבל לא לטפל הכי טוב שאפשר, זה באמת גורם סבל גדול 
הוא יודע הכלאנונימית בהו"לאחרונה

והוא טופל גם בצורה הזו

לא עוזר.

מאוד נעלבתי מבעלי, אשמח לתובנות האם אני סתם כועסתאנונימית בהו"ל
עבר עריכה על ידי אנונימית בהו"ל בתאריך ח' בניסן תשפ"ו 18:43

היינו בממד, ישבתי קרוב אליו והוא אמר לי שיש לי ריח לא נעים.


 

עכשיו, זה דברים שאנחנו יכולים לומר זה לזה, קורה, אבל אני למשל משתדלת לומר לו את זה אם נניח אנחנו בבית ועולים לישון והוא מתלבט אם להתקלח. או שאומרת לו שצריך לכבס את המכנסיים אז שישים בכביסה. זאת אומרת בזמן שיש לו מה לעשות עם זה.


 

עם כל הטרפת של כל הזמן האחרון בקושי יצא לנו להיות קרובים, היום הייתה כבר אזעקה והיינו יחד בממד, הילדים העסיקו את עצמם, רציתי להראות לו משהו אז ישבתי לידו ואז הוא אמר לי. עכשיו מה אני אמורה לעשות עם זה הרי אנחנו בממד... אני לא אצא להתקלח עכשיו.

וכשנצא, לא יודעת אנחנו באמצע ארגונים ןנקיונות, מן הסתם בגלל זה גם יש לי ריח לא משהו, אז שאלך להתקלח ולהחליף בגדים ולהמשיך לנקות? כאילו עד שמצאנו שניה סתם לשבת יחד זה מה שהיה הכי דחוף לומר?


 

לא יודעת נעלבתי ממש והוא לא מבין למה, אמר שזה משהו שאנחנו אומרים לפעמים אחד לשני. אולי הוא צודק ואני סתם על הקצה אבל ממש נעלבתי

גם אני הייתי נעלבת..🩷nik

דברים יכולים להישמע כך או אחרת, תלוי מתי ואיך אומרים.

וברור שבסיטואציה שנתת הערות כאלה הן עוד יותר רגישות.

מותר להיעלב, והייתי אומרת לו שאמנם זה משהו שנמצא בשיח שלכם, אבל זה לא היה המקום והזמן להגיד.

גברים הם כמו ילדים לפעמיםמולהבולה

חייבים להגיד משהו עכשיו ומיד בלי טאקט

מבינה אותך שנעלבת, גם אני הייתי נעלבת

אבל נשמע שאתם פתוחים אחד עם השניה ומרשים לעצמכם לומר אחד לשניה הכל.

לדעתי זה מבורך🙏

חיבוק♥️המקורית
אם זה משו שאתם רגילים, הוא בטח לא הבין את זה שאת על הקצה
יכול להיות ממש ששניכם צודקיםרקלתשוהנ

ושמה שמתאים לכם בשגרה יציבה יחסית, עם זמני קירבה רגילים יחסית, פשוט פגע בך בזמן שקשה לייצר קירבה, ושאת על הקצה של המאמצים האפשריים שלך.

אויש זה באמת מעליבשוקולד פרה.

ואישה יכולה להגיד את זה לגבר כי הוא יותר מזיע וזה נחשב גברי,

אבל אישה מזיעה זה נחשב לא נשי..


נראה לי שהייתי נמנעת מדיבור ישיר כזה לאיזו תקופה. או לפחות לעדן את זה

משהו בסגנון:

אני יכולה להגיד לך משהו שלא יהיה לך כל כך נעים לשמוע?

הרבה פעמים אתה מריח ממש טוב, אבל עכשיו קצת פחות...


קיצור, יותר עקיפין פחות ישירות

יפה לכם שאתם יכולים בשגרה להגיד דברים כאלומקרמה

אני הייתי נפגעת עד עמקי נשמתי גם לא בשגרה...

ודוקא בגלל שאתם בטוב עם שיח כזה בשגרה

קחי את זה לאירוע נסיבתי...

כולנו על הקצה

ממש על הקצה

הכל הרבה יותר רגיש

וכולנו עושים מעל ומעבר

וכל אמירה שיש בה איזשהי שמץ של ביקורת

יכולה להקריס- כי אנחנו כל כך מנסות


מה שלי עוזר בתקופה הזאת זה לשחרר את הנסיון הזה לתפוס את כל הכדורים בגאגלינג הנטורך הזה


כן. אני מסריחה בימים אלו

הבית בלאגן

ההספקים בעבודה  ממש לא גבוהים


וכן... אני בסדר עם זה

בנוניות זה המצוין החדש!

הייתי נעלבת עד עמקי נשמתיאוזן הפיל

אבל אני קלה להעלב, בלי קשר.

ואני מאד רגישה לריחות,אז כנראה שהייתי מחליםה בגדים, מצחצחת שיניים, שוטפת ומחדשת דאודורנט

וממשיכה להעליב מבפנים.


ומצד שני, הרבה פעמים מפריע לי ריחות מצד בעלי ואין לי מושג איך ומה לומר, כי אצלנו זה לא בשיח, אז מעניין אותי איך זה עובד אצלכם

את אומרת לו "אתה מסריח לך להתקלח?", ואם זה באמת במקום ובזמן שאין אופציה לעשות עם זה משהו, מבליגים?

אני אומרתהמקורית

מבחינתו אין מציאות שיש לי ריח לא נעים 😅 ואני באמת בעצמי מאוד רגישה לריחות ואם אני מרגישה שאני לא מריחה טוב או מזיעה אני בכלל לא מתקרבת אליו או נותנת לו להתקרב אליי


יוצא לי להגיד לו אם יש לו ריח של זיעה או ריח לא נעים אבל הוא מקבל ושמח בזה כי הוא גם נח מאוד ב"ה וגם הוא עובד עם אנשים אז זה חשוב לו

תשובה קצת שונהכורסא ירוקה

מסייגת שכמובן זה תלוי בנימה שזה נאמר, אבל יכול להיות שהוא סתם העיר לתשומת ליבך שאחכ תטפלי בזה. לא התכוון להעליב פשוט באותו רגע הרגיש אז אמר, גם מן הסתם הוא מבין שזה מהנקיונות, אבל רצה שתהיי מודעת כדי שאם נגיד תצאי אחכ אז תדעי להתקלח לפני.

אם אומרים את זה ברגיל אז באמת אפשר להבין למה הוא לא ראה את ההבדל

תלוי מאוד בסיטואציהרקאני

בעלי יכול להגיד לי וואי את צריכה מקלחת

ובאותה שניה להמשיך לחבק אותי ולהיות איתי

כנ"ל הפוך

אני יכולה להגיד לו אתה דביקי מזיעה

ובכל זאת להישאר צמודה אליו....

כי זה לא מפריע לנו בדרך כלל

רק יותר כיף כשנקיים

 

אבל אם כשהוא אמר את זה הוא התכוון תתרחקי ממני אז זה כבר פחות נעים ומעליב

האמת שהייתי ממש נפגעת... חיבוק ❤️באתי מפעםאחרונה
מישהי מבינה בתוצאות ויטמין בי 12. ופריטין?,שגרה ברוכה

אז ביו היתר לבדיקות דם של תחילת הריון ביקשתי מהרופאת משפחה להוסיך לי בדיקות עבור הנשירת שיער.


אז הבי12. יצא בתוך הנורמה 216(קרוב לגבול התחתון)


פריטין יצא לי 22(כנל גבול תחתון. אמור להיות מ10 עד 291)

האם הם יכולים להשפיע על נשירה? 

לי בבי 12 דומה לא בזמן הריוןמוריה

הרופא משפחה אמר לקחת תוסף.

לא יודעת לגבי נשירההשם שלי

הבי 12 נמוך. גם אם הוא בתוך הטווח, אבל בחלק התחתון שלו, זה לא מספיק.

כדאי לקחת כדורים.

זה נמוך... את לא מרגישה חולשה?מתואמת
בכללי חולשה אבל השלכתי גם על ההיריון,שגרה ברוכה
אז כנראה שזה נובע גם מהחוסרים...מתואמת
ושאלה נוספת,שגרה ברוכה

עשיתי את הבדיקות של הריון כמובן שהרופאה הביא ואין בתשובות גלוקוז. מה שבודקים בצום. (הייתי בצום)

יכוליות שהאח לא סימן את זה גם במחשב? איך יכוליות

.. בהפניה יש בדקתי.

אין לי כח ללכת שןב בשביל זה. גם כך דחיתי ודחיתי את הבדיקות האלה. בגלל הצום והקימה המוקדמת בכל המצב הזה

מתי עשית את הבדיקות?מוריה
יכול להיות שבגלל המלחמהמוריה
יש שיבושים גם במעבדות. וזה לוקח יותר זמן.
אכן הגיע עכשיו ברוך ה,שגרה ברוכה
תוצאות בדיקות מתעדכנות כל הזמןכי כל פה
בדכ יש טווח ימים שעד אליהם הם צריכים להחזיר תשובות מלאות.. הייתי מחכה..
בי 12 נמוך מאודלפניו ברננה!
משום מה זה טווח הנורמה אבל המון אנשים מגלים תסמינים של חוסר הרבה לפני הגהול התחתון
האם יכול להשפיע גם על נשירת שיער?,שגרה ברוכה
לא ידעתי אז בדקתי לך בג'מיני והוא כתב שבהחלט ייתכןלפניו ברננה!
קשר
לי היה פריטין 7 אבל המוגלובין 13 ולא הרגשתי חולשהפרח חדש

עד היום שנתיים אחרי לידה הפריטין שלי ממש נמוך אבל ההמוגלובין שלי גבוה מאוד, 16

הרופאה אמרה לי שפריטין נמוך עושה חולשה

בפועל לא הרגשתי ולא מרגישה את זה.

המוגלובין יצא לי 12,שגרה ברוכה

ויטמין די 50

הפריטין 22

והבי12 216


מנסה להבין אם אלה יכולים לגרום לנשירה החזקה שיש לי

בכל אופן, צריכה לקחת כנראה תוספים. לוקחת רק חומצה פולית 

.כן את צריכה תוספיםמולהבולהאחרונה

לי היה פריטין 20

בי12 180

הייתה לי חולשה מטורפת, דפיקות לב מהירות,עייפות

אבל לא נשירה

קיבלתי זריקות בי12

אבל המוגלובין היה 10 אז גם עירוי ברזל

ל

מחשבות בעקבות המלחמהאנונימית בהו"ל

המשפחה של בעלי גרה בחו"ל בעיר עם קהילה יהודית לא גדולה, ואחרי החתונה הייתה לנו מחשבה בעבר לגור שם, אבל העדפנו בארץ.

אבל המלחמות פה לא נגמרות וכל הזמן חירום ובלאגנים ויוקר מחייה מטורף ושם יכולה להיות לנו רווחה כלכלית.

 

זה לא יקרה, אני ממש לא רוצה להתרחק מהמשפחה שלי, אבל בתקופה האחרונה מכרסמת לי בלב תחושה שאולי לחצתי מידי על בעלי להישאר פה והיה עדיף לגור במקום שלו יותר עם ילדות נורמאלית לילדים ועבודות מסודרות ובלי היוקר מחייה הזה.

וזה לא אידיאולוגיית א"י להישאר בארץ כי ההורים של בעלי גרים שם בתור שליחות וקירב יהודים.

 

סתם פריקה 

חשבתם לנסוע אולי לכמה שנים?כורסא ירוקה

להתאוורר מהמלחמות,לתת לילדים קצת מנוחה מכל זה ולאפשר להם להיבנות בלי חרדות, ואז תמיד אפשר לחזור.

את לא רוצה להתרחק בגלל משהו ספציפי? ההורים שלך יוכלו לראות את הילדים אונליין? אם זה נגיד באירופה ולא באוסטרליה אז גם להפגש פעם פעמיים בשנה פיזית זה לא כזה מופרך

במקומות אחרים יש בעיות אחרותמקקה

כמו פחד מחטיפת ילדים

מוציאים הון על הבריאות


לדעתי הדשא של השני סתם נראה ירוק יותר

יש מקומות בחו"ל עם איכות חיים מצויינתפרח חדש

פי כמה מפה בארץ

ולא להשוות בפחדים שחיים פה לעומת שם..

ואני יודעת על מה אני מדברת בתור עולה מחו"ל


 

אני חושבת שאם אפשר לעבור ולא להחליט עכשיו אפ זה יהיה זמני או קבוע אז שווה.

לא פשוטה המציאות כאן מהרבה מאוד בחינות 

 

אישית אני בוחרת במודע לחיות פה למרות הכל 

אבל יכולה להבין מאוד את אלו שיוצאים לחול 

קצת קשה לימקקה

עם הקלות שבה את ככה בהינף מקלדת מעודדת אנשים לרדת מהארץ

לא שאומרת שזה לא הגיוני במצבים מסויימים

אישית חושבת שאיכות החיים שלנו פה מצויינת ולא כל הנוצץ זהב הוא

דווקא לפעמים הנוצץ כן זהבנעמי28
אפשר להישאר בארץ מסיבות אידאולוגיות,  אבל לא צריך לשקר לעצמנו שזה בגלל שבחו"ל גרוע בהרבה.
לגמרי.פרח חדש

אני ויתרתי על הרבה דברים נוצצים בשביל לחיות פה בארץ ישראל

אני שמחה ושלימה עם הבחירות שלי

אבל לא לכל אחד זה מתאים.


זה שנולדת למציאות הזאת ואת לא מכירה מציאות אחרת זה לגמרי עושה את ההבדל

יתכןמקקה
זה נכוןoo

שחו"ל יכול להיות טוב


אבל גם בארץ יכול להיות טוב

תלוי איך מתנהלים

(אצלנו טוב גם במלחמות)

ואני לא גרה פה בגלל אידאולוגיה אלא בגלל שזה הבית שלי ואף אחד לא יפחיד או יזיז אותי (עד כה)

לא רק המלחמה הנוכחיתנעמי28

היא הבעיה.
 

יוקר המחיה ביחס לרמת חיים, חינוך (אחת הבעיות הקשות), פוליטיקה קשה שגם אם את לא רואה אותה, היא פוגעת לך בכיס, לשלוח את הילדים בגיל 18 להחזיק נשק במקום לבלות כמו ילדים, שרק תתפללי שלא ישלמו בגוף או בנפש (למרות שעצם זה שהם מחזיקים בנשק בגילם פוגע בנפש).
 

ואני לא אומרת את זה כדי לעודד הגירה או כדי ללכלך על הארץ, ברור שהכל שווה בשביל הארץ,

אבל עם כזאת סתגלנות לבעיות ועצימת עיניים בטענה ש"שם גרוע יותר" , לא יקרו שום שינויים.


 

 

אבל קחי לדוגמא את ארה"באפרסקה
נכון, לא חייב להתגייס שם. אבל יוקר המחיה שם עלה מאוד בשנים האחרונות. ואמנם הבתים שם רחבי ידיים ויותר זולים מפה, יש להם דברים אחרים כמו הלוואות סטודנטים כדי ללמוד תואר שמגיע למאות אלפי דולרים, חופשת לידה שלא קיימת ומצופה מאישה לחזור לעבודה יומיים אחרי לידה אלא אם כן יש לה מספיק ימי מחלה, אין להם בריאות ציבורית ככה שכל ביקור אצל הרופא יכול לעלות מאות דולרים, אין להם חוק חינוך חינם מגיל 3 ככה שאמא צריכה להישאר עם הילד בבית עד כיתה א או לשלם על מסגרת פרטית אלף דולר לחודש גם בגיל טרום טרום וטרום חובה

להמשיך?

דבר ראשוןנעמי28

זה רק בארה"ב ומדובר על חינוך פרטי ולא ציבורי,

והעולם גדול, באירופה זה לא ככה למשל, לא הרפואה ולא החינוך.

אמנם טיפה יותר יקר מהארץ אבל התנאים משמעותית טובים יותר (למשל גג 20 ילדים בכיתה)


דבר שני , צריך לראות יחס של

הכנסות - הוצאות - איכות חיים.

גם ההכנסות בסדרי גודל שונים.

אני מסכימה איתך שבאירופהאפרסקה

יש תנאי רווחה יותר טובים מארה"ב. אגב מה שאמרת על בית ספר פרטי מול ציבורי בארה"ב, גם ציבורי אצלם מתחיל מגיל 5 ככה שלפני זה כולם צריכים לשלם פרטי או להישאר עם הילד בבית.

ולגבי אירופה, יש שם עכשיו כמות אדירה של מוסלמים ואנטישמיות גואה, שככה שלא בטוח "שווה" שם יותר למרות הרווחה הטובה

יש 20 ילדים בכיתה כי אין להם ילדיםחושבת בקופסא

חופשת לידה במדינות מסוימות באירופה היא 3 שנים כי אין נשים שיולדות. מספיק.

כבר כתבתי שהבעיה בחינוך הציבורי היא התבוללות. (וזה בלי להזכיר בעיות מודרניות יותר כמו האפשרות לבית ספר ציבורי לתת לילד הורמוני המין השני ללא ידיעת ההורים אם הוא "מזדהה" כמין השני. תקראי את הספר נזק בלתי הפיך של אביגיל שייר)

שוב, למרות הכל ישראל עדיין בטופ 10 במדד האושר העולמי, הרבה יותר ממדינות עם מערכות בריאות וחינוך שהם לכאורה יותר מתקדמות משלנו.

ממש לאנעמי28

פשוט לא נכון.

אני מכירה אישית כמה בתי ספר בארצות שונות עם 3/4/5 כיתות בכל שכבה כשכל אחת גג 20 תלמידים.

ושכר הלימוד סביר, טיפה יותר מהארץ אבל לא עשרות אלפים כמו בארה"ב.

חינוך ציבורי או פרטי?חושבת בקופסא

מה ההיסטוריה של מעמד המורה והחינוך באופן כללי במדינות האלו?

לכל מדינה יש בעיות והיסטוריה ספציפית ושיצרה את הבעיות האלו וכן פתרונות ספציפיים.

להגיד "בחו"ל החינוך יותר טוב" מתעלם מהמון גורמים שגרמו לתנאים שלהם ובכך גם לפתרונות שיכולים לעבוד אצלינו.

אין מדינה מושלמת, אם הם לא מתמודדים עם הבעיות שלנו יש להם בעיות אחרות.

בצרפת למשל המצב של החינוך המיוחד גרוע בהרבה מאצלנומתואמת
יש לי בן דוד אוטיסט בצרפת, אמא שלו באה לארץ כדי ללמוד איך דברים מתנהלים פה ולנסות לממש את זה אצלם... (באופן פרטי, מן הסתם)
הלינוך המיוחד בארץ מפותח מאודממשיכה לחלוםאחרונה

בתחום הזה באמת אנחנו מתקדמים יותר מאקצות אחרות

אבל החינוך הרגיל לאו דווקא

דווקא בשביל חינוך יהודי ישראל היא המדינה הכי טובהחושבת בקופסא

בחו"ל זה אומר לשלם עשרות אלפי דולרים בשנה על בית ספר פרטי, או ללכת לבית ספר ציבורי ולסכן אווירה שהיא לא רק חילונית אלא מלאה בגויים נחמדים להתחתן איתם.

את יודעת למה כל האמריקאים עשירים? כי רק מי שיש לו כסף נשאר יהודי.

חברה שלי שעלתה לארץ אמרה שהגן שהיא הלכה אליו באמריקה עלה להורים שלה 40 אלף דולר בשנה. כנראה שבית ספר עולה יותר. (אני לא מכירה את המספרים המדויקים.)

 

גם האנטישמיות בחו"ל עולה ועולה ויש הרבה מאוד מקומות שמסוכן ללכת בהם עם כיפה בלשון המעטה.

את יודעת שלבתי כנסת בחו"ל יש מאבטח חמוש? וכבר היו הרבה מקרים שהם היו צריכים לפעול. מי שמע על דבר כזה אצלינו במדינת היהודים.

כל בעיות הביטחון שרואים אצלנו במוקדם באו במאוחר מגיעות לאירופה ואמריקה בגלל ההגירה ההמונית של ערבים מוסלמים שמצביעים בסקרים שהם רוצים להפוך את המדינות האלו למוסלמיות ולהחיל בהם את חוקי השריעה. ובאזורים שאין ערבים את מסתכנת בפרו פלסטינים שמאלנים ובנוצרים אנטישמים ימנים ששניהם לא מתים עלינו במיוחד. 

 

ונכון בני 18 לא צריכים להחזיק נשק, הם צריכים ללמוד קודם כמה שנים בישיבה.

וברצינות, בני 18 הם לא כאלו ילדים קטנים. במדינות אחרות צעירים בגילאים האלו מבזבזים את הזמן במסיבות הוללות בקולג', הצבא מאוד מבגר אנשים, מה שבמיוחד מבגר זה להחזיק נשק כדי להציל את העם שלך. המסגור עושה את כל ההבדל.

למרות כל הבעיות ואפילו במלחמה הנוכחית, ישראל נמצאת במד האושר בטופ 10 המדינות המאושרות בעולם.

יש הרבה דברים בעייתיים במדינה, אבל לברוח ולחשוב שבמקומות אחרים אין את הבעיות שלנו גם כן לא עוזר.

שוב זה רק בארה"בנעמי28

חו"ל זה לא רק ארצות הברית.

וישיבות גם בארץ עולות לא מעט.


 

ועם כל האנטישמיות בחו"ל, אחוז היהודים שמתו בארץ בעשורים האחרונים גבוהה לא השוואה ביחס לאנטישמיות.

ואין פחד להסתובב ברחובות, גם עם כיפה, זה פחד שהתקשורת מייצרת.


 

אני לא אומרת לעזוב, ממש לא, אבל אפשר לפחות להיות מודעים למחיר שמשלמים עבור המדינה .

ולא מסכימה עם תרבות ה"הכל הכי טוב וכל העולם גרוע"

 

גם לא להתלונן תמיד, אבל בסוף הנפש משלמת על עצימת העיניים הזאת, במיוחד כשיש מה לשפר, למשל בתחום החינוך.

 

התקשורת מייצרת הפגנות ענק של פרופלסטינים בקמפוסים?חושבת בקופסא

יש מספיק עולים חדשים שאפשר לשאול אותם ממקור ראשון על האם אפשר להסתובב בכל מקום בחו"ל עם כיפה. זה בהחלט קורה גם באירופה.

יותר יהודים מתו בארץ כי מדינת ישראל היא הריכוז הגדול ביותר של יהודים. (אחרי ארצות הברית, שרובם מתבוללים, וגם כן לא נהנים מיחס מצויין במיוחד)

והשאלה היותר מעניינת היא כמה יהודים היו מתים אילולי הייתה מדינה (עיינו ערך מה שקרה ליהודים לפני הקמת המדינה)

 

אני לא מדברת על ישיבות אלא על על מסגרות חינוך יהודי לילדים. בחו"ל גם באירופה, הן עולות הון תועפות.

אני לא מסכימה עם תרבות ה"תראו איזה דפוק במדינה הזאת". שזה משפט שהרבה אנשים אוהבים לומר. אפשר לדבר על בעיות ולפתור אותן בלי לדמיין שיש איזו מדינה נפלאה שבה אין אף בעיה וכל מה שאנחנו צריכים לשפר כבר נפתר. מדינות שבאמת אין להן בעית אלימות חריפה כמו יפן הן מדינות הומוגניות שלא מכניסות מהגרים וסובלות מתרבות עבודה קשוחה ובדידות שמביאה אנשים להתאבד, וגם כן חוסר ילודה. המדינה האידאלית שאין לה אף בעיה לא קיימת, והיא בהחלט לא נמצאת באירופה או באמריקה. וכיהודים, המדינה שהכי טובה לנו היא בהחלט מדינת ישראל.

אני גרהנעמי28

באירופה

וגרתי בארץ ואחזור לארץ.

 

ושלחתי את הילדים לכמה מוסדות

לימודים שונים, אז אני יכולה לענות לך יותר טוב מגוגל או מהצאט.
 

אני לא משלמת הון תועפות, הילדים שלי יכולים להתסובב עם כיפה ואני עם שרשרת של מגן דוד גלויה, ולא רק בעיר שלי, הייתי בערים וארצות שונות באירופה.
 

יש הפגנות, אבל גם יש הפגנות בארץ בקפלן, האם זה אומר שכל המדינה שמאלנית? ממש לא, זה אומר שהתקשורת נותנת להם הרבה מקום וזהו.
 

וגם אם תשווי מוות של יהודים בעשורים האחרונים באחוזים, בארץ עדין גבוהה בהרבה, כך שאין קשר לצפיפות.
 

אני לא חושבת שיש מקום טוב יותר מהארץ, זה חד משמעית המקום הכי טוב ליהודים.

אבל לא מהסיבה *שהתנאים* יותר טובים יותר, אלא כי זאת הארץ שלנו בכל מחיר.


 

כל הטענות שלי כאן הן לתגובות שמנסות ליפות את כל הקושי בארץ,  אפשר להגיד שלמרות הכל אנחנו בוחרים בארץ, אבל לא לטאטא בעיות מתחת לשטיח, הארץ לא טובה על חו"ל בכל הפרמטרים.


 

ואני מכירה לא מעט משפחות צעירות יהודיות שלא עושות עלייה בגלל התנאים האלה -חינוך ויוקר המחיה בעיקר.

אם את יכולה לענות את את יכולה להגידחושבת בקופסא

בתי הספר המדוברים הם בתי ספר יהודים פרטים או בתי ספר ציבוריים כללים?

בתי הספר האלו ממוקמים באזור עם אוכלוסיה גדולה כמו עיר של מיליונים או באזור פרברי?

יש עוד הרבה שאלות שאפשר לשאול אבל אין צורך לעשות לך אאוטינג. המטרה היא רק להגיד שיש הרבה פרמטרים משתנים שמשפיעים על נתון כמו מספר ילדים בכיתה.

ואת המידע שלי לא בססתי מגוגל ובהחלט לא מהצ'אט, אלא משיחה עם חברות שהן עולות שגרו בחו"ל. כתבתי את זה.

 

ברור שיש קשר לצפיפות, אי אפשר השוות לארץ כמות יהודים נרצחים בעיירה קטנה שגם ככה אין בה הרבה יהודים. אבל מה שיותר מעניין זה כמה יהודים מתו כשלא הייתה מדינה יהודית, אני אכתוב את זה בצורה מפורשת: השואה.

לא טענתי שישראל טובה יותר מכל הארצות בכל הפרמטרים, אלא שבכל מדינה קיימות בעיות, ואין מדינה שבה כל הבעיות של ישראל נפתרו בלי מחירים אחרים שצריך לשלם.

ובהחלט יש הרבה תנאים שבהם אנחנו עוקפים הרבה מדינות אחרות, ומה שצריך אצלנו שיפור לא יקרה אם פשוט נגיד "בחו"ל זה יותר טוב".

הם נחשבים חצי פרטיםנעמי28

כלומר ברמת ממ"ד (אם לא יותר) כניסה רק ליהודים, תפילות, תלבושת יהודית, אווירה יהודית, מורים יהודים, צביון יהודי לכל דבר, הם חצי פרטים בכך שלומדים גם מקצועות חול ונגשים לבגרויות כמו כולם, ולכן לא משלמים מחירים הזויים

 

ואני חושבת להיפך, לא נשפר שום דבר אם נגיד "שבחו"ל יותר גרוע" 

אמoo

לא יקר לי פה

אני יודעת שאומרים שיקר ואולי גם יש נתונים שתומכים

אבל אני מרוויחה מספיק כדי לחיות בנוח (ואני לא עשירה בכלל)


מתרחקת מפוליטיקה (נראה לי בכל מקום יש)


לא רואה בעיה לשלוח לצבא בגיל 18

זה לא הורס את האפשרות לבלות בחיים ולחיות חיים מאושרים


האושר והשלווה נמצאים פנימה ולא תלויים בדברים חיצוניים

(אלא אם יש תנאים קיצוניים

פה בארץ התנאים סבירים עד טובים)

דווקא חינוך יהודי עולה הרבה בהרבה מקומות בחו"לקופצת רגע
וואי זה מעניין איך זה עניין של פרספקטיבה אישיתקמה ש.

בס"ד


אני חושבת שהחינוך פה מעולה. באמת!!!

ובלי קשר לאיכות ההוראה, העובדה שהם מתחנכים בין יהודים, כולל ברמת ההשכלה הגבוהה לרוב, זה כבר פלוס ענק בעיניי.


הייתי שמחה מאד שתהיה גאולה כבר (באמת!) ושלא נצטרך נשקים וחיילים אבל בעיניי לשרת זאת זכות והיא הופכת את הנוער שלנו לאחראי ובוגר הרבה יותר ממה שקורה בחו"ל, שם בגילאים האלה בעיקר לומדים ומבלים בלי הרבה תחומי אחריות.


ויוקר המחייה הוא בעוד הרבה מקומות.


זה כל-כך מעניין איך שתינו רואות את אותה המציאות בצורה כל-כך שונה 🙂❤️

ממש לא זה מה שאמרתיפרח חדש

קודם כל אני אומרת את האמת. יש בחול מקומות מצויינים.

ואמרתי ללכת לחול לתקופה כי המצב לא קל עכשיו.

כמו לצאת לחופשה ארוכה של שנה שנתיים.

אין בזה שום בעיה עקרונית. אף אחד לא חייב להישאר בישראל.

אני בוחרת להישאר כי אני חושבת שזה הדבר הנכון לעשות אבל לא להגיד שמי שבוחר לרדת עושה דבר לא נכון

 

ולגבי לא כל הנוצץ זהב הוא

זה לא לגמרי נכון

אבל אני חושבת שרק חוצנימים יכולים להבין מה שאני אומרת 

באמת יש מקומות מאוד טובים בחול. שהחיסרון הכמעט יחיד שלהם זה שזה לא בארץ ישראל. קהילה רוחניות פרנסה איכות חיים מזג אויר רוגע ידידודית ליהודים וכו

 

חושבת שגם הרבה ישראלים יכולים להביןכורסא ירוקה

אני ישראלית לגמרי וממש חושבת ככה, גם אם לא יודעת להצביע על הקהילה "המושלמת" שבה מתקיים כל מה שציינת..

אני חושבת שפשוט בציבור הדתי לאומי ששם ערך דתי על מגורים בארץ מאד קשה לאנשים להכיל את זה, וגם אצל הרבה מסורתיים. אבל זה קיים.

אישית אני הייתי עוברת אם היתה לי האפשרות, ואני מאד מאד חריגה בנוף שלי. אבל לחברים שלנו חילוניים זה נורמלי לגמרי והרבה מהם רוצים או כבר עברו.


איך אפשר לומר בפשטות שאין בזה בעיה עקרונית?ריבוזום
ואף אחד לא חייב להישאר בארץ? זו מצווה לגור בארץ ישראל, ויש איסור על יציאה מהארץ. אחרי זה אפשר לדון במצבים ובמקרים, וייתכן שגם להגיע להכרעה שמותר לעבור במקרים ספציפיים, אבל זה רחוק משום בעיה עקרונית.
אני לא פוסקת הלכה אבל כמו הרבה דבריםפרח חדש

יש בזה הרבה דעות וגישות

אני יודעת שיש פה ציבור גדול שגדל בגישה כזאת שאין לצאת מהארץ לכן אני לא רוצה להיכנס לדיון הזה לעומק ואני מאוד מעריכה את זה!

אבל בגדול - אם יש סיבה וצורך אין בעיה

(דוגמא לצורך, עובד אצלינו בחברה שאף פעם לא יצא מהארץ כעיקרון, קיבל היתר לצאת לנסיעה לחול להתאווררות אחרי מילואים ארוכים וקשים) 

יש כל מיני גישות בזהכורסא ירוקה
בדיוק. היה לי כואב לקרוא.נעמה301

גם אם יש כל מיני דעות ומותר לצאת במצבים שונים, זה לא הופך את זה ל"שום בעיה עקרונית".

לגור בארץ זו מצווה גדולה ויקרה מאוד מאוד ואשרי מי שמוותר על הנוחות והיתרונות שבחו"ל ומתאמץ על ארץ ישראל.

(כמובן שיש מצבים בהם צריך או מותר לצאת).

להפךמקרמה

הבחירה לגור בארץ ישראל היא למרות שזה ממש לא פשוט


לנסות לצייר את זה במשקפיים וררודות זה קצת כמו שמנסים להגיד על אוכל לא כשר שהוא לא טעים


ולפותחת

בעיני את מערבבת פה שני נושאים שונים

יש את הסיבה לעזוב את הארץ כי קשה פה

ויש לעזוב את הארץ לצורף שליחות


תנסי לחדד לעצמך מה מוביל אותך יוצר וזה נראה לי יעזור לך לקבל החלטה


(אם לא ברור- אני ממש לא שופטת!! שיהיה החלטות טובות)

בחו"ל יש מקומות מצויינים אבל זודיאט ספרייט

המדינה היחידה בעולם שכשאת חיה בה את מקיימת מצווה. מצוות יישוב הארץ.

מבינה אותך🫂.מהצד השני: אני נולדתי וגדלתי בחו"לדף ועט

ילדות נוחה בעיר יפיפיה.

אבל היינו מסתירים כיפה ומגן דוד.

בתור ילדים היינו מעבירים בראש את השמות של השכנים והחברים הלא יהודים שלנו וחושבים "במקרה של תרחיש כמו השואה, מי מהם יעזור לנו להסתתר ומי מהם ילשין עלינו?".

רוב המשפחה שלנו יהודים שהתבוללו והתחתנו נישואי תערובת.

כשפרצה האינטיפדה השנייה פתאום כל האנטישמיות יצאה החוצה. היינו מתעוררים כל בוקר עם חדשות על עוד בית כנסת שהוצת ועוד יהודים שהותקפו ברחוב. לצערי עברו 20 שנה והמצב לא השתפר. חברה שלי שעדיין שם סיפרה לי שכשאנחנו עושים תרגילים על ירידה למקלטים בבתי הספר שלנו בישראל, הם עושים תרגילים של להסתתר מתחת לשלוחנות בכיתה ולהיות בשקט למקרה ש"גנבים" יגיעו..........

ההורים שלי שיש להם היכרות קרובה עם ארה"ב כל הזמן סיפרו לנו שלעומת אירופה (איפה שגדלתי) בארה"ב יש קבלה אמיתית של היהודים, ושם אפשר ללכת לעבודה עם כיפה או כובע חרדי בלי בעיה. והנה אנחנו רואים בשנים האחרונות שגם זה מתהפך...


מהסתכלות שלי, פה לפחות זה שווה. אנחנו מקדמים תהליכים אדירים. אנחנו נוסעים ברכבת ההסיטוריה, אנחנו חלק מהחזרה לארצנו. אנחנו מגשימים חלום בן אלפי שנים. זה נותן כל-כך הרבה משמעות. אנחנו חיים את החיים היהודיים בצורה חופשיה, לא צריך להצניע שום דבר. חיים באופן גדול ומלא, לא עם מיליון הסתרות. ופה כשבאים ושוחטים אותנו לצערינו, יש פה צבא שנלחם. אנחנו לא נתונים לחסדים של אומה אחרת שיום אחד מוכנה להגן עלינו ולמחרת עלולה להתהפך עלינו.

לרגע לא התחרטתי על הבחירה לעלות לארץ. גם אם לא קל, פה זה הבית, השורשים, המשפחה (עם ישראל) והמשך הסיפור שהולך ונכתב.


חיבוק על התחושות. באמת לא פשוט הכל.

מקסים וכל כך מדוייקממתקית
ריגשת! ❤️ וגם מסכימה איתךיערת דבש
ממה ששמעתי על החיים בחו"ל
לא הבנתי את מה שכתבת בסוףואז את תראי

לא משנה מה ההורים שלו עושים שם, ברור שלגור בארץ ישראל מעל זה...

אני חושבת שאת מדברת נטו מתוך הקושי המובןהמקורית

אבל לא נראה לי שאת רוצה את זה באמת


באופן אישי יכולה לומר שבעלי רצה בשנה הראשונה שנייה לנישואין לעשות רילוקיישן ושמתי ווטו רציני. אם הייתי זורמת סביר להניח שהיינו בחול


אני חושבת באופן אישי שאם נניח את העניין ההלכתי בצד (והוא שיקול גם עבורי, היום גם עבור בעלי) - ארץ ישראל זה בית

אז הקהילות היהודיות שם מאוד מגובשות אבל אם נסתכל רגע מהצד - אנחנו העם היחיד שחוזר לארצו מהגולה כשיש מלחמה דווקא

להיות פה,להרגיש חלק, להתגייס למילואים

יש בזה משו חזק שמעיד על המקום הזה בלב של האנשים

ולדעתי זה חלק ממה שמייחד אותנו.

בנוסף, לעבור לארץ אחרת בלי להיות במרחק נסיעה סביר מההורים וסגירות שמיים וכו' - בעיניי זה בלתי

אני לא הייתי מוכנה לוותר על זה למרות שבאמת לא קל פה אבל מצד שני, מבינה את מי שכן


וגם, תארי לך שיתברר שקשה לחיות ליד המשפחה שלו..? חלילה כן? אבל מבאס ממש😅

החלטות טובות בכל אופן,♥️

אולי יעניין אותך