חושבת שהיום יש יותר מודעות לעניין ומנסים להכניס יותר לשיח

כמה שניתן....

יכול להיות בית חרדי ומאד שמור

עם פתיחות וראש בריא בנושאים שחשובים באמת.

ואני מגיעה מכזה רקע....

לדעתי- מה שחסר לך זה הדרכה נכונה.

ואפשר בהחלט לעשות את זה גם היום.

יש מדריכות מדהימות, גם בציבור החרדי

שמדברות על הכל בצורה הנכונה והבריאה.

ב"ה זכיתי ובעלי גם  מדריך חתנים

הוא יושב עם ה זוגות לפני ואחרי החתונה, ונותן להם דלת פתוחה בכל זמן שהם צריכים.

והם בהחלט מגיעים לשתף ולהתייעץ.

ממה שאני שומעת ממנו, באמת לפעמים כל הבעיה זה הדרכה חסרה/לקויה

אבל זה דברים שאפשר ומומלץ לתקן.

אבל אם מותר להתייחס, אז כגישה לחיים אני חושבת שחלק מההתבגרות, היא היכולת לקחת אחריות על החיים הבוגרים שלנו.

אנחנו לא בוחרים לאיזה משפחה להיוולד, אנחנו לא בוחרים מה יספרו לנו ומה לא,

ואנחנו לא בוחרים את הסילבוס אצל מדריכת כלות.

זה מהמם שאת יודעת לשים את האצבע על מה דניה חסר לך בעבר, אבל זה בתנאי שההצבעה על הגורמים הבעייתיתיים תעזור לך לצאת מהמקום שאת נמצאת בו.

עברו שנתיים מהחתונה בהם התבשלת עם כל מיני תחושות ומחשבות. השתתפות בחתונות היא טריגר שמציף בך שהבעיה קיימת ומעורר אותך על פעם לעסוק בנושא,

אני חושבת שעצם פתיחת השרשור הזה נעשית במובן מסויים אולי לחבק את העבר, אבל גם להשפיע על העתיד.

יש פרקים שלמים בחייך שלא את יכולה לכתוב אותם, אבל את הפרק הבא בנושא, את יכולה לכתוב.

אפשר לא לעשות כלום ולהמשיך להתבאס על העבר,

ואפשר ליצור תיקון, לברר על הדרכה מתאימה, אולי יקח לך זמן למצוא הדרכה שתתאים בדיוק לצרכייך,

אבל מפה והלאה השמיים הם הגבול.

בהצלחה!

דווקא בגלל שאני בתהליך של הכרה ומודעות

זה כל כך צף לי וההרגשה הזאת של הכעס תפסה אותי חזק

פשוט מבאס אותי שזה עדיין קורה סביבי

חברות שלי, אחיות שלי, אף אחת לא מקבלת הדרכה נורמלית

שלא שלך כביכול

אבל הוא רק מדרגה ראשונה

ממש ממש ממש לא מאוחר ללכת לקבל הדרכה טובה מיועצת זוגית ומינית

זה יכול להרים אתכם פלאים

ובהמשך אם תרצי לעשות שינוי בקהילה שלך תוכלי ללמוד בעצמך ולהעביר הלאה לנשים❤️

היא הדרכת הכלות הלקויה. כי מדריכת כלות טובה תדע להכין גם את השמורה שבכלות כך שיהיה לה טוב. אגב, חובה שיהיה גם מדריך חתנים טוב לחתן.

בכל אופן, מה שהיה היה, וכרגע את צריכה לעבוד על מה שיש בידייך. עוד לא מאוחר ללכת למדריכת כלות טובה או ליועצת מינית, ולהבטיח לעצמכם חיים טובים מכאן והלאה.

ועוד המלצה - אל תחשבי על כלות אחרות בכלל... לא רק מכיוון שרוב הסיכויים שהן עברו הדרכה טובה ומחכות בשמחה לנישואין, אלא פשוט כי לא כדאי להסתכל על אחרים, בטח שלא בנושאים כאלה...❤️

פשוט כי יצא לי לדבר עם כמה חברות

וגיליתי שאנחנו כולנו חווינו פחות או יותר את אותה הטראומה

ולכן זה כל כך כואב לי... כי זה דפוס שחוזר על עצמו לא משהו שרק אצלי

אני באמת בתהליך טיפול ושיקום

אבל כואב לי כל כך על תחילת הנישואין, זמן כל כך משמעותי והיה לי כל כך קשהה

בכל אופן - נסי קודם לטפל בעצמך לבד.

אחרי שתרגישי שאת בעצמך במצב טוב בכל הנושא הזה, תוכלי לחשוב על "מהפכות" - איך שזה לא יקרה לאחרות...

רק אחרי שנותנים לרגש מקום הוא יכול להתפוגג ויש מקום לצמיחה

מותר לך להתאבל על השמן שאבד לך

על ההתחלה שחלמת ולא קיבלת

על הכאב שלך על הכאב שלו

על הכל הכל

אחרי שמרגישים חזק חזק את תחושת הפספוס והכאב יש מקום לתחושות אחרות מצמיחות ומקדמות

שאם כל החיים היו מאוד שמורים סביב הנושא, בלי שיח ובלי פתיחות, אז הבעיה היחידה היא הדרכת כלות לקויה?..

בחוויה שלי גם הדרכת כלות טובה צריכה להגיע על רקע של פתיחות כלשהי בעניין בבית.

(שואלת באמת כי מעריכה מאוד את מה שאת כותבת פה תמיד).

לבין גישה של "גועל" מכל האזור הזה והנושא הזה.

כל עוד הגישה הכללית לנושאים האינטימיים היא בריאה ולא בורחת, אז גם אם לא דנים בפועל על הנושאים שמתאימים לאחרי החתונה - הדרכת כלות טובה בבוא העת תספיק כדי לנהל חיי זוגיות תקינים.

אני לא אנונימית פה אז לא מפרטת, אבל זו החוויה שלי, וכך אני מנסה גם להיות מול ילדיי, כמובן - בהתאמה ספציפית לכל אחד מהם.

מה היא סגירות.

אני לא מדברת על גועל אלא ממש חוסר דיבור על נושאים אינטימיים.

ואולי זה תלוי ילד... ואיך שאני חוויתי את הדברים זאת לא החוויה שאחרות היו חוות (למרות שפחות נראה לי).

אם אין עמדות שליליות- אלא פשוט סגירות

מהניסיון שלי  מדריכה טובה יכולה לבנות גישה טובה ובריאה

מחברה חרדית שמורה

וקבלתי הדרכה גרועה

דווקא לא הסתכלתי במבט בעייתי על נושא היחסים אבל לקח לי זמן ללמוד להיות קשובה לעצמי ולגוף שלי

בעיניי חשוב לכל אחת ולא משנה מאיזה מגזר ואיזו הדרכה קבלה, ללמוד את הנושא בעצמה עד להרגשה אופטימלית.

רק שהדרך לשם לפעמים כואבת כל כך

ממאמרים ברשת

מספרים

ממודעות עצמית

ניסוי וטעייה

יש שלל סוגים, מאוד תלוי גם באיזה אתר פורסם המאמר…

אני לא מגיעה מבית מאוד סגור וכו, אבל בעיניי הצעד הראשון הוא להבין שכל מה שראית במו עינייך (בין אם זה פ!רנ! ובין אם זה סרטים שמוקרנים גם בקולנוע) - ממש לא מייצג את המציאות. ממש אבל ממש לא.

בגדול הייתי ממליצה ללכת/לעקוב אחרי מישהי שלמדה טיפול מיני במקום מסודר. יש למשל את מיכל פרינס שגם יש לה תלמידות… יש פודקאסטים שמדברים בצורה בוגרת על העניין… כל אחת ומה שמתאים לה

ולבחון כל דבר אם מתאים לך או לא

גם דברים שמדריכות שלמדו טיפול מיני אומרות או כותבות

וגם דברים שמדריכות ׳ידועות׳ אומרות

היתה טלויזיה והיה נגישות להכל...

ובכא לא ידעתי הרבה

כן ראיתי אבל לא ידעתי

ומה שידעתי לדעתי רק הזיק

כן יכולה לשתף אותך שלקח לי מעל 15!!! שנה לגלות על עצמי דברים חדשים.

וזה טלטל אותי ממש

והמדריכת כלות לא דיברה על זה בכלל

היום אני לא מבינה למה ....

ומה שכן דיברה היה בסוף בסוף ...

ואני התביישתי לשאול

לא יודעת אם זה נבע מחוסר מודעות.

יותר סגירות שיש בנושא 

ושנים לא הבנתי שיש בעיה

וכשהבנתי בסוף חשבתי שהבעיה בי (אני עדין חושבת שחלק מהבעיה בי)

והיינו כבר במדרון מאוד חלקלק

סופו של דבר 

היתה לנו ס"ד עצומה!!!

עשינו קאט לחיים שלנו

אחרי 6 ילדים גדולים

החלטנו שאנחנו מתחתנים מחדש כביכול

וחזרנו על הכל כאילו זה ההתחלה

אבל כבר הגענו עם רקע יודע אחר שבהחלט הועילו.

הבדל שמים וארץ!!!

רק עכשיו אנחנו מבינים מה הפסדנו כל השנים....

העצה שלי : ללכת להדרכה טובה שמתאימה לך לפי אורחות החיים שלך.

יש כל מיני מדריכות גם חרדיות שמורות שיודעות הרבה חומר שאנחנו לא יודעות על עצמנו 

כואב לי שהרבה אנשים עוברים את זה

ברוך ה' שהצלחתם להגיע לטוב

בקרוב אצלנו אמן!

אבל פשוט משגעת אותי המחשבה על זה שככה מחנכים דורות שלמים!

אפס ידע! 

יום אחד את ילדה למחרת את אישה ואין שוםםם הדרכה איך לעשות את המעבר הזה...

היינו אצל חמותי ויש לי גיסה בת 18 

בעלי אמר משהו להורים שלו על מיטות מחוברות/ נפרדות

וגיסתי שאלה בתמימות למה לחבר?

ואבא שלו השתיק אותו!!!

היא בת 18!!! היא לא יודעת כלוםם! איך אתה מתכוון לחתן אותה???

משהו אחר

מי אמר שאם היתה יודעת היה לה יותר טוב???

זא מי אמר שעודף ידע הוא עדיף?

אולי כדי יותר ידע...

השאלה איזה ידע כדי להכניס...

אבל דעתי האישית, ומשיחות עם חברות, אחרי ששומעים על אישות פעם ראשונה, לוקח זמן לעכל את זה… בטח כשאת מבינה שגם את תהיי בסיטואציה הזו יום אחד. וכשמנחיתים עלייך את הפצצה הזו בפגישה העשירית עם מדריכת הכלות (ככל הנראה מאוד קרוב לחתונה) - זה לא נותן מספיק זמן, וזה עלול להגביר מאוד את הפחד מזה… ואז הגיוני מאוד שהתקופה הראשונה תהיה מאוד מורכבת (והיא גם ככה מורכבת)

אם המדריכה אומרת לך שחייבים בלילה הראשון

ושזה כואב ויש מלא דם

ולא מזכירה בכלל הנאה ועונג, רק לכיוון הגבר, כשהיא מלמדת על אישה מורדת...

יחסים אמורים להיות בלתי כואבים בכל השלבים. גם בפעם הראשונה.

דבר שני- חיבוק. מצטערת שחווית את זה.

שלישית - אני חושבת שהרבה מהבעיה זה בזה שמצפים ממך לקפוץ למים בשניה. כמישהי שלא שמרה נגיעה - היה לי מאוד משמעותי (לטובה) זה שהדברים קרו בהדרגה. כאילו, רגע… אפשר קודם להתחבק? להתנשק? להחזיק ידיים? ללטף את הגוף עם בגדים? כאילו, לכל אישה (חוץ מיחידות סגולה), לא משנה מה החינוך שלה ומה אמונתה, הפעם הראשונה תהיה חוויה חשופה וחדשה. ואם הדבר הכי קרוב לזה שעשית עד כה זה שהגבר טיפונת נגע בך כשהוא נתן לך את הטבעת - סורי אבל זה נשמע לי מאוד מאוד קשה.

(ואותי כן חינכו להיכרות עם הגוף, וחייתי בחברה יחסית פתוחה וכו וכו)

עשינו בהדרגה כמו שאת אומרת

אבל עם ייסורי מצפון שזה לא בסדר

לק"י

אני מוסיפה, של-10-15% אחוז מהנשים יש כאבים (לא יודעת מה הנתון המדוייק היום).

הגיוני לי שבהתחלה זה כן עלול קצת לכאוב. אני לא מדברת על זה, אני מדברת על כאבים חזקים.

אז אני לא יודעת איך אפשר להדריך כלות, שמצד אחד ידעו שזה אמור להיות דבר נעים, ומצד שני- שאם יש כאבים חזקים שלא עוברים, זה מצריך טיפול.

כדי שלא יפחדו מזה, ומצד שני ידעו שזה עלול לקרות, ומה לעשות עם זה.

אבל גם הגרון יכול לכאוב, וגם הראש, וגם יש אחוז גבוה של מתמודדים עם דיכאון… כל אלו לא אומרים שזה המצב שאמור להיות.

ממליצה להסתכל באתר של דר אחינעם לב שגיא- גינקולוגית שמטפלת בכאבים

ושוב, אני לא מקצועית בתחום, אבל אולי הייתי אומרת שחשוב להיות קשובה גם לגוף שלך? ושאם משהו לא נעים לנסות להכווין, לשנות זוויות, להאט את הקצב… ושכמובן אם הניסיונות העצמאיים לא עוזרים אז לפנות לייעוץ/עזרה… אבל לא יודעת אם זו דרך נכונה לפעול לפיה… כי אין לי ניסיון בהדרכת כלות או משהו בסגנון 

לק"י

לפני 10 שנים בערך נדמה לי שזה היה 10%. ייתכן שפשוט יותר נשים מודעות לזה ופונות לטיפול ב"ה.

אני מסכימה שכאבים חזקים זה לא מצב תקין.

אבל חוסר נוחות או קצת כאב בהתחלה נשמעים לי הגיוניים. אבל גם אני לא מבינה גדולה בתחום.

מה שבטוח זה שצריך לדעת איך להתמודד עם זה בצורה שתהפוך את זה לדבר נעים.

שהגיוני שיכאב לה

אז היא תחשוב שככה זה אמור להיות ולא תטפל.

אם היא אומרת לה שאמור להיות כיף ולא לכאוב

אז היא תבין לבד שאם כואב- זה דורש טיפול

לי אמרו ש*אמור* לכאוב בהתחלה

ולכן הייתי מכווצת ומפוחדת.... וזה מה שהוביל לכאב

לק"י

שאם אשה מגיעה בידיעה שזה אמור להיות נעים, ובמקום זה היא סובלת מכאבי תופת, זו חוויה גרועה.

אני יודעת שזה לא מה שאמרתי מקודם. אבל אני מוסיפה על זה.

(וגם לא תמיד יודעים למי לפנות, כי רופאי נשים רגילים לא מבינים בזה, ולא תמיד ידעו להפנות לרופא מומחה בתחום).

ולא בטוחה שזה מה שאמור להיות...

לק"י

חושבת שצריך לאזן קצת בהדרכה. להגיע לכאבי תופת בהפתעה זה לא חוויה נעימה בכלל.

לכן אני לא אומרת שצריך להגיד שזה כואב. אבל כן לתת לזה קצת מקום.

בטח אם יש 20% של נשים שסובלות מכאבים.

שלא מכינים שזה יכול לכאוב בהתחלה

הבעיה היא מה שאומרים במקרה וזה כואב

אם מכינים מישהי לכך שזה יכול לכאוה בהתחלה ולכן  צריך להבין למה ולטפל בזה- אז אחלה

(ביןהאם זה סיכול, בין אם זה להבין מה עושה טוב, בין אם זה ניסוי וטעיה ובין אם זה טיפול מעמיק...)

אם אומרים שזה כואב- אבל תספגי, תתעלמי. תקבלי- ככה זה בהתחלה או חלילה מכך- העיקר לסמן v על מצווה

זה בעיה מאוד גדולה!

הבעיה במדריכה שלי הייתה 

שכששאלתי מה אני עושה אם כואב

היא לא הסבירה והבדילה בין סוגי כאבים

היא רק אמרה בחיוך, יכול להיות שיכאב....

עם מדריכה בטראומה בעצמה 😏

והגעתי אליה אחרי המלצות שהיא עם ראש פתוח...

אם זה פתוח מה זה סגור?

אני ראיתי סרטים ונחשפתי לדברים בצורה מאוד לא טובה ולא מבוקרת

וזה רק הכיל אותי שריטות.

אבל גם הקיצוניות לצד השני היא גרועה.

כי הבום שיפול על בחורה שכבר מאורסת ופתאום מגלה מה זה באמת להתחתן,

מזעזע בעיניי לכיוון השני...

היא לא יודעת כלום על אהבה בין איש לאישה

מבחינתה בעל ואישה זה צוות לגידול ילדים

יש כזה דבר.

יש לי גיסות כאלה

זה עדין לא אומר הכל.

יצא לי להבין במהלך חיי שלא תמיד מה שנראה הוא כזה.

*סתם הארה

זה שהן שואלות שאלות מתוך תמימות

ואת מבינה מהשאלה שהיא לא יודעת כלום

הכל יכול להיות

יכול להיות שהן לא רוצות שידעו שהן יודעות...

ובכא לעצם העניין

אני הייתי מסכמת שחברה הדרכה לעצם המעשה ולתפקידה (תפקיד??) של האישה בזה. יותר נכון מה האישה "מרוויחה" מזה.

אני שנים לא סבלתי אבל לא ידעתי על מה שהאישה יכולה להרוויח.

אפחד לא הסביר לי...

מהצד הגברי דוקא ניסה אבל לא הבנתי את המשמעות. כי הניסיון הרבה כרוך בנו ובידע שלנו על עצמנו

וככ חבל.

לגבי הכאב לא היה לי ניסיון בזה

אבל ממה שקוראת זה גם נושא שצריך להיות יותר מוסבר

* אולי היינו מאוד מרוגשים ולא הבנו מה שאומרים??

ויש הכל מחרדים שמורים ועד דתיים לייט

ורוצה להניח פה שראיתי כאלו שבקושי בהדרכה למדו משהו וכאלה שידעו הכל לפני

ואני לא רואה שיש קשר בין זה לאיך שהם בחיי הנישואים, חלקם מאושרים  ולחלקם היו בעיות

לצורך העניין, יכול להיות שגיסתך תסתדר מצוין בחיי הנישואין שלה גם אם היא לא תקבל הכנה עד הפגישה האחרונה עם המדריכה

לדעתי יש נקודה אחרת פה שהיא המעבר לחיים בוגרים ועצמאים, לקחת אחריות על החיים שלך כבן אדם בוגר ופה יש להרבה קושי

אני מרגישה שהחינוך הזה שגוי.

כי כשמחנכים אותי כל החיים לכסות את הגוף שלי ולהתבייש בו

ואז פתאום בבת אחת לחשוף אותו,

וואלה אני לא רואה שום דרך שזה יקרה בטוב

אפשר לחנך לשמור על צניעות מתוך רצון להיות טהורות וקדושות (ואפשר להוסיף לפעמים שזה כדי לשמור את היופי לבעל).

זה באמת עדין, כל הדבר הזה...

הבעיה היא שגם כשאמא שלי חינכה אותי לצניעות

היא לא התכוונה לגרום לי להתבייש בגוף

להיפך

אבל זה קורה לבד הבושה...

כי כל הנושא הוא בהסתרה

וילדה שמקבלת מחזור מתפדחת נורא, וילדה שמחיל לגדול לה החזה מתביישת

מסכימה שזה נושא עדין

הלוואי אמן שאת הילדים שלי אני אצליח להוביל למקום טוב

אבל אני ממש מעודדת אותך למצא את הדרך שלך להמשיך בטוב

תאמיני שזה בידיים שלך ותקראי ישועות משמים

וההדרכה אצל מדריכת הכלות היתה מאוד חלקית.

ב"ה צלחנו את זה טוב כזוג.

את הילדים שלי אני מחנכת ברמת פתיחות הרבה יותר גבוהה, פותחת איתם נושאים אינטימיים, מוגנות, גוף.

אני עוקבת בפייסבוק אחרי עידית קפלן, מאוד התחברתי לתכנים שלה. יש לה קורס מכוון למדריכות כלות, שתכלס מתאים לכל אחת. ממליצה ממש ממש. גם אולי אם בת משפחה קרובה מתחתנת לקנות לה במתנה את ההדרכה הזו, מאמינה שהיא תגיע ממקום אחר לחלוטין.

ואני רואה סוג של ריפוי בידיעה שהילדים שלי גדלים באווירה שונה ממה שאני גדלתי 

לא יודעת אם היא משתפת בפלטפורמות נוספות-

עידית קפלן

חסרים לך עכשיו?

אני הגעתי עם צורך בידע הלכתי בלבד בהדרכת כלות (לפי מה שחשבתי)

מה שהיה לי חסר זה עניין של להיות קשובה לעצמי. ערך עצמי. ואת זה אני לא ככ מצפה מהדרכת כלות האמת כי זה יותר עניין של המקום שבו כל בחורה נמצאת בחיים מבחינה רגשית, אם כי יש הדרכות שגם את זה מעבירות, אבל זהלא נחשבבסיסי בכלל וארוך יותר מעשרה מפגשים

אם קיבלת מידע מסרטים כמו שכתבת ואינטרנט, אני מניחה שנחשפת גם לרומנטיקה ולא רק לארוטיקה.

אז מה את מרגישה שחסר?

ועזבי כל מה שאחרות חוות/ לא חוות או איזה מידע יש להן. מה נק התורפה *שלך* מול האישות..? מול הקשר הפיזי עם בעלך?

שסרטים זה אסור.

ומה שראיתי שם- זה רק חילונים עושים וזה בזוי.

וכל החיים חינכו אותי לצניעות, תכסי את הגוף, כי גברים יכולים להסתכל ולהימשך

אז מבחינתי המשיכה הזאת היא פסולה.

ואז מגיע בעלי ונמשך אליי בצורה בריאה וטובה

אבל אני נרתעת מזה...

נרתעת מהמשיכה שלו אליי ומהמשיכה שלי אליו

כל דבר שאנחנו עושים במיטה יש לי בלב מין הרגשה של אסור

האמת

כי את כבר יודעת שזה לא אסור, אז מה היא כבר תגיד..?

או שכן חסרה לך השקפה..?

איך הדימוי גוף שלך?

הבנתי שזה משהו כבר יותר עמוק

חסך שהצטבר..

ההשקפה דווקא מסודרת לי כבר בראש מעולה

הבעיה היא החיבור בין הרגש לשכל...

הדימוי גוף היה ברצפה אבל עלה ברוך ה'

על הקורס של ליאורה בוקסנבוים. היא הפכה לי את הראש לגמרי גם ברמת תחושת האסור ולא שייך.

היא באה ממקום חרדי ועושה הכל בהתייעצות עם רבנים ככה שלי היה מאוד נוח לקבל את האמירות שלה ולתת לזה מקום יותר טוב ונכון בראש שלי. מדברת על הכל מההשקפה היהודית על זה עד ההיכרות עם ההורמונים והאנטומיה  ועד הפרקטיקה.

בו היא מפרסמת את הקורס

מצרפת כאן טלפוןן וקישור לאתר 

תשאלי אותה מתי עתיד להתקיים מפגש כזה

אני בעבר השתתפתי בובינר כזה ופחות התלהבתי..

052-767-0719

https://yahalom10000.co.il/shop/

ולא במקום טיפול...

לקרוא שיר השירים שמלא בתאורי געגוע ותשוקה בין הדוד לרעיה (וגם הסיבוכים...)

נביאים שהשתמשו בדימוי של שמחת חתן וכלה לתיאור הקשר בין ה' לעם ישראל, או איך בימי הגאולה כל ההויה נענית לרצון ה'

המדרשים על הארון שהבדים היו בולטים מהפרוכת בצורת דדים "בין שדי ילין"

להכיר את העובדה שהכרובים בבית המקדש היו בצורת איש ואישה, כשהיו ישראל עושים רצונו של מקום הכרובים היו מעורים זה בזה, וכשלא היו פונים זה מזה, כשהיו עולים לרגל היו מפשילים את הפרוכות של קודש הקודשים כדי שעם ישראל יחווה את היחוד הזה של כנסת ישראל והקב"ה

פיוטים של עדות המזרח

אולי זה קצת עוזר להשתחרר מהרתיעה, מהמקום שמתייחס אל כל זה כבזוי.

ועוד משהו, המשפט שכתבת שקיימת ומורגשת בינכם משיכה, זה נפלא, כי יש כאלה שקוברים את זה ככ עמוק בגלל כל מה שתיארת, ואני מקוה שזה אומר שהדרך תהיה קלה יותר.

בהצלחה🤍

חושבת שהדרכת כלות זה סופר חשוב

המדריכת כלות שלי על ההתחלה דיברה איתי על כל מיני דברים מינים דווקא בשביל להרגיע ולתת לזה להבין

סתם מניחה את זה פה שאפשר לעבור מדריכת כלות באמצע בשביל שיהיה טוב יותר

מעבר לזה, כרגע שאת נשואה אני חושבת שלשבת בנח עם הבעל ולקרוא וללמוד על זה ממקומות נכונים ויהודיים יתנו לכם הסתכלות טובה ונעימה

יש כל מיני קורסים ויועצות שיעזרו לכם

ולי אישית שזה ביחד עפ הבעל ובמקום פתוח ושיח ישיר זה מקל

בהצלחה!

רק לגבי האמירה כאן כמה הדרכת כלות חשובה - זה נכון, בעולם לא אידיאלי שבו אין שיח בין אמא לבת על הנושאים האלו.

אני הייתי בהדרכת כלות

אבל כל מה שקשור ליחס אינטימי בין בני זוג, זה אמא שלי לימדה אותי. היא אמרה לי שהדרכת כלות זה יפה מאוד, אבל יש דברים ש*היא* רוצה להגיד לי. והיא חושבת שזה דברים שאמא צריכה להגיד לבת שלה, כדי לוודא שהם מועברים בצורה טובה.

ובעיניי בשביל תיקון באמת, צריך להתחיל משם - זה קשר בין אמא לבת. 

מצד שני

ומתאים לסוג מסוים של קשר בין אמא ובת (הלוואי על כולן)

מצד שני לא לכולן יש קשר פתוח וכנה ועלול מאוד להביך.

לפעמים דוקא מאישה זרה זה מתקבל יותר טוב.

אני גם חולמת שאוכל להדריך את הבנות שלי

רק מתלבטת עד כמה יש לי ידע בנושא (??)

ועד כמה אני מדריכה נכון.

זא לדעתי צריך ידע מאוד רחב ונכון בשביל להדריך כמו שצריך..

נכון שגם לאופי הבת יש השפעה

אבל גם אופי מורכב מנתונים סביבתיים - מעט מאוד זה מולד

ולגבי הידע- זה גם תלוי באמא

את מרגישה שאין לל מסםיק ידע- לכי ללמוד

ולא צריך לחכות לזמן שהם יהיו כלות

מכירה מישהי שהלכה ולמדה הדרכת כלות רק כדי שתוכל ללמד את הבנות שלה

ולא מזמן ראיתי פרסום על סדנא לאמהות  ובנות מצבגרות של יפה צוקרמן- שהיא מעולה

הגדולה שלי בת 4 וכבר עכשיו אני מתחילה ללמוד

למשל בגיל ההתבגרות כשמחנכים לצניעות לא ליצור תחושת גועל מהגוף אלא דווקא המיוחדות וההנאה ששמורים להנאה בין בני זוג ולא מבליטים החוצה ברחוב.

למשל מחוות בין שני המינים שגורמים לריגוש מיני וכו', זה מהמם ולא צריך להתנגד לזה מהבחינה שזה מקולקל, אלא צריך לשמור את החוויה למי שמיועד.

אני לא חושבת שצריך ידע רחב או הכנה קפדנית להשריש עקרונות כאלו..

נגיד כשרואים פרסומת לא צנועה או חשיפה אז לא להתנגד ולהשחיר אלא לשאול ולדובב מה את חושבת על זה? מה זה גורם לך להרגיש?

ומשם לבנות שיח על מה נכון או לא, ולא שהאתיקה סביב הנושא מקבעת את החשיבה השלילית.

נגיד כשיש שיח על סרטים צנועים וגבולות, אז גם להסביר למה לא כדאי להיחשף לעיתים קרובות לתכנים מסויימים שמקהים לנו את הרגש, דווקא בגלל שהרגש חיובי צריך לשמור עליו טהור,

לא בגלל שזה מגעיל ומלוכלך.

בקיצור זה שיחות שהם חלק מהחיים והחינוך הכללי לצניעות או אורחות חיים.

זה לא שיש רק את "השיחה" שצריך לעשות.

וזה מה שהיה אצלנו.

ולכן גם הדיבור לפני החתונה לא היה מנותק ונפל עליי ביום אחד. 

תודה שעזרת לי להבין את המילים הנכונות לנסח את זה

יש נושאים שגם בין אמא ובת שהכי קרובות זו לזו - לא מתאים לפתוח בפירוט...

אני כן דיברתי קצת עם אמא שלי על זה, אבל מדריכת הכלות הייתה מקור הידע (והפורקן) העיקרי שלי. גם אחרי החתונה התייעצתי איתה קצת, וזה דבר שפחות מתאים לעשות מול אמא, כי כל היא תדע מה המצב הזוגי... (ושוב, גם כשיש קשר מצוין, עדיין אישה צריכה להבין שיש דברים שהם עכשיו רק בינה לבין בעלה, ולא מתאים שאמא שלה תיכנס לקשר ביניהם - בשביל זה עדיף מישהו זר, שלא פוגשים ביום יום...)

שבדיוק בגלל כל מה שעולה מהשרשור הזה, אין תחליף לשיח של אמא ובת.

אמא שלי לא דיברה איתי באופן ישיר עליי ועל בעלי לעתיד. הסבירה לי את הפיזיולוגיה של הגוף הנשי, פיזיולוגיה של גוף של גבר, קווים כלליים על הנאה, קווים כלליים לדברים שיכולים לקרות (תקין / לא תקין / מה עושים) ואז גם נתנה לי כמה מספרי טלפון, למקרה שאחרי החתונה ארצה להתייעץ ומתוך הבנה שלא מתאים שאשתף אותה באופן ספציפי עלינו.

אז מה היא עשתה כאן?

1. דאגה שתהיה לי היכרות כללית ובריאה בנושאים האלו, העבירה לי את המסר של כבוד, רצון ואהבה בין בני זוג. ולא קיום אינטימיות מתוך צורך או מצווה.

2. בעצם השיח נתנה לי כתובת לשאול שאלות שאולי מטרידות אותי או מעסיקות אותי בנושא, וכך יכולתי לברר מול מקור אמין (אמא) ולא בשיטוט באינטרנט.

3. נתנה לי כלים לבירור עתידי, מתוך הבנה שתפקידה בהדרכה שלי בנושא מסתיים.

בעיניי זה מהמם ונכון

בהחלט

לומדת מזה

זה באמת חשוב במיוחד

אני בעיקר שמעתי מבעלי איזה טיפים אמא שלו נתנה לו ....

כל מיני טיפים טכניים

כגון : כרית. מגבת. לישון טוב וכו

טיפים לתקופת השבעה נקיים ביננו

הכל טכני אבל משפיע...

אולי עוד טיפים למעשה עצמו - לא סיפר לי. העדפתי לא לשאול 

אבל למדתי להפריד

אגב הטיפים שלה היו הכי מועילים

ההדרכת כלות שלי היתה כישלון

ועשיתי הדרכת כלות חוזרת, שממש עזרה ופתחה לי עולם מיוחד.

אם רלוונטי אזור השפלה, אשמח לתת לך את שם המדריכה המומלצת באישי

לק"י

ולכן שימו לב במה ואיך אתן משתפות.

אין צורך לשתף בסיפורים אינטימיים אישיים.

בהדרכה צריך יותר דיבור מרחיב לכל הדבר הזה

הגעתי מבית פתוח יחסית בחברה החרדית, פתוח ברמת החשיפה בנושא. אני הקטנה בבית ותמיד שמעתי סביבי דיבורים גם בין חברות היו שיחות ככה שבחתונה שום דבר לא היה לי חדש.

המדריכה דיברה איתי על כל מה שקשור ליחסי אישות - כבר במפגש השני / שלישי (מתוך 12 מפגשים, משהו כזה). היה לי מספיק זמן להתארגן על זה.

קיבלתי ממנה את ההדרכה הבסיסית

אחרי החתונה לקח לזה קצת זמן, אבל בערך שנה אחרי נחשפתי ברשת לחומרים בנושא

משם היסטוריה..

אני לא מבואסת על התקופה הראשונה, כי גם בה היה הרבה למידה

מבאס ממש על החוויה שהייתה לך

זה ממש כואב ולדעתי לא תלוי מגזר (יש גם הרבה דתיות שלא מרוצות מהמסלול שהייתה להן)

מקווה שתמצאו את המסלול הנכון עבורכם ממש בקלות 

אבל מהסביבה שלי,

החברות, המשפחה

אני רואה שזה משהו שכן חוזר על עצמו

ויש בנות שאין להם גישה

ולהם לא תמיד מספרים ומעבירים הכל

וזה עצוב

בהמשך למה שהפותחת כתבה,

החוויה שלי במיניות ויחסים הייתה מעולה!

מהרשת לקחתי רעיונות להנאה זוגית / מינית שהם מעבר לבייסיק

רעיונות שכנראה עם השנים הייתי לומדת אותן עצמאית, ברשת פשוט חוויתי מאין "קיצור דרך" לזה..

אני לא חושבת שהלמידה ברשת זה מה שהפך את החיים שלי לאחרים. כי הבסיס גם ככה היה מעולה.

הלמידה של איך לשפר ואיך להנות

זה גם משתנה בין זוגות

אני לא מצפה שילמדו אותי את זה לפני החתונה זה גם לא כל כך מעשי

אני מדברת בעיקר על התייחסות בריאה לנושא

על הגישה

לא מגיעה מבית חרדי ולא הרגשתי ככה אבל לגמרי יכולה להבין! אתלנו לא היה מספיק שיח וקיבלתי מידע ממקומות אחרים והייתה לי אחלה הדרכה אבל עדיין היה חסר לי

בעיניי ברור שהדרכת כלה גרועה רק מחמירה את זה אבל הבעיה היא מהשורש.. וכמה טוב שיש היום פתיחות והתקדמות בנושא של חינוך למיניות בריאה

ואיזה יופי שהגעת למסקנות האלה אחרי שנתיים!  

יש לך את כל החיים לפנייך לתקן את זה ובטוח שאת הילדים שלך תגדלי אחרת

אבל יש בריאות בכללי בחיים ואני מרגישה שלמרות שלא היה לי בכלל ידע הבריאות הנפשית בבית וההדרכת כלות המהממת שהיתה לי היו מושלמים ונכונים לי..

ממליצה לעשות שיחה עם מדריכת כלות אחרת..

מבית חרדי, ולמדתי הדרכת כלות אצל מישהי חרדעת, ולא ידעתח בתחום הזה כלום

אבל יכולה לומר לך שכבר מהשבוע הראשון לנישואים, התחלנו לחקור את העניין, ולנסות,

מיניות זאת.עבודה, למדנו עם הזמן ,התנסינו בכל מני דברים בתחום המיני, זאת לא בושה להנות מקיום יחסים, זאת חובה!

וחבל מאד, שיש עדיין דעות שכאלה שיחסי מין קשורים לבושה, ולמשהו שעושים כי חייבים....

כשאת אומרת לא ידעתי כלום- למה את מתכוונת?

אני לא מתכוונת שתפרטי,

אבל ברמת הרעיון...

כי אני לא מצפה שידריכו אותנו איך מגיעים להנאה המושלמת...

ברור שזה משהו שלומדים אותו כל זוג בנפרד.

אני מתכוונת לידע בסיסי

איך נכנסים להריון, ושבין בני זוג יש אהבה שמתבטאת גם בדרך גופנית

את הפסקה האחרונה רוב רובם של הבנות יודעות

למעט המממש שמורות

הבנות היום גם החרדיות יודעות הכל!!

ואם כבר מה שכתבת באמצע זה כן נושא שאולי כן צריך לשים אותו על השולחן בהדרכה.

לא ללמד אבל לתת טיפים

לכוון

להסביר שזה קיים.

ולא להגיע למצב שפתאום אחרי 20 שנה לומדים שאפשר אחרת....

ויש משהו מאוד מהותי וחשוב שבחיים לא ידעתי עליו

השאלה מה מקור הידע...

זה ידע לא אמין ולא בריא שמגיע מהרשת ומחברות

זה רק הורס

ואת צודקת לגבי הטיפים

הם גם רואים סרטים

שומעים תכנים לא טובים.

מסופקת מה היתרון בזה...

באתי משם, ואף אחד לא יושב להסביר גם שם, העיקר יושב על סרטים, סדרות ומה שרואים וקורה בשטח

ואם האמא מספיק אחראית ופתוחה ומרגישה בנח, היא תעשה לבת שלה שיחה. אחרת, זה להשתפשף לבד

ואגלה לך סוד, לאף אחת מהחברות שלי לא עשו שיחה מסודרת

גילינו את זה פשוט

חלק/ רוב מהבנות חוו שברונות לב ושריטות ממערכות יחסים בגיל צעיר, ללא הכוונה מההורים. ולמדנו על בשרנו איך להתנהל

את התפיסה על זוגיות נכונה/ אינטימיות וכו, עיצבנו לעצמנו עם החיים

ממש לא

איך נכנסים להריון בצורה הטכנית שלה

אבל לא בצורה הגופנית, לא ממקום של תשוקה, ומיניות

פלוס התיחסות לגוף כדבר בזוי

משהו מןזר כן היה איזו הערצה לרומנטיקה אבל מעבר לזה ממש כלום.

היתה לי מדריכת כלות ממש טובה.הכווינה אותי נכון לחקור גם אחרי החתונה .וכל הגישה שלה היתה חיובית ובריאה לנושא.

וממש שיניתי את כל הגישה שלי .

לא נוצרה לי כעס ותסכול אלא יותר סקרנות וחקירה

ולמידה.

אני מכירה מישהי שלא הסבירו לה על המבנה הנשי ושהיא בכלל יכולה להגיע לסיפוק

מה לעשות שלא כולם מגלות שהן יכולות להגיע לשיא, לא כולן מתעניינות

צריך ממש גם לפרט את המבנה ואת הכל

זה ממש קשה לעשות דבר כזה

זה סגירות נוראית !!

הפותחת אני ממש איתך, חיבוק גדול.

אני עצמי מבית חרדי וגם לי לקח זמן להיפתח והכל למרות שמהתחלה לא ראיתי את זה כמשהו אסור

כן ראיתי כמשהו כיף אבל היה חסר עוד הדרכה והסברים

וגם לתת הסבר כמה חשוב שאני יהנה! למה לא מדגישים את זה

חבל מאד

זה חלק מהנאות החיים 

אבל לא בגלל "חרדיות" לא דברו

פשוט לא דברו כי ככה

לקום ולגלות בבוקר ש"אני אשה" לא היה נעים

אבל ת'כלס בגיל הזה בנות יודעות או מתחילות להבין מהחברה- אלה נושאים שצפים ומדברים שם

לכן גם יש שיחות הכנה על גוף והתבגרות

כנ"ל לגבי השלב של אחרי הנישואים- בידיעה ידעתי שעושים- אבל כל הגישה שלי שלקחתי מהחברה ומאיך שדברו היתה שגויה לחלוטין

לכן החלטתי שילדי בע"ה ידעו הכל ממני- שלא יקבלו מידע מוטעה מהחברה 

שוב- זה לא היה קטע דתי. הבית שגדלתי בו לא מוגדר "חרדי" אבל כן שלחו למוסדות חרדים

הייתה לי במכללה משהי כזאת שאצלה אפילו המדריכה ספרה לא יודעת בסמכות מי שבעלה ילמד אותה. יום לפני חברה הדריכה אותה מה עושים...

אמנם בהתחלה זה מלחץ נכון, להחשף לכל המידע בפעם הראשונה. אבל  ברוך השם לא היה לי בעיות בגלל כך בהתחלה

אותו דבר מבחינתי התפדחתי ללכת לרופאת נשים בפעם הראשונה

מקווה שלא כתבתי חשוף מידי...

על גוף והתבגרות את מדברת.

זה בדיוק מה שחסר לי. השיחות האלה...

מן הסתם לא דברו בפתיחות כזאת  אלא בהתאמה לגיל

זה התחיל ב-2 מחזורים מתחתי

וחוץ מזה שגם חברות סביבות כתה ו ולפעמים גם ה מדברות על זה...

(אחותי הקטנה ספרה לי בזמנו)

אני לא מבית שמור אבל זכיתי לחזור בתשובה ככה שעניין אותי לשמוע חוות דעת שונות פה

בתור מי שגדלה בחברה פתוחה אבל לא קיבה הרבה ידע גם אני סבלתי שנים מכאבים .השבוע של השבע ברכות היה נוראי ומתסכל כי גם לא הצלחנו

אבל קשה  לי עם האמירה שזה בגללהמקום בו גדלת

כי בעלי בשנים האחרונות לומד על זה הרבה ורבנים גדולים מדברים על זה בצורה הכי פתוחה ויפה שיש כמובן באופן הנכון והיחסי אישיות שלנו באמת משתבחים מפעם לפעם שזה מדהים כי הזוגיות רק מתעצמת ואנחנו עשר שנים נשואים

כדאי להפסק עם הסטיגמה בעיניי זה קצת מכליל ולא נעים באוזן

זה לא החברה בה גדלת זה באמת ההדרכה הלקויה שהרבה חווים.

אני לא חושבת שנכון לחשוף ילדה בגיל צעיר לנושא ויש זמן לכל דבר.. כמובן זה שגדלת באופן שמבזים את הגוף זה כבר לקוי ומי שלומד וחי חיי תורה אמפתיים לא מדבר ככה

ואולי אני מדברת מפנטזיה שילדיי יגדלו אחרת. אבל ככה אני חושבת ומרגישה בתור מי שגדלה בפתיחות..לא חושבת שהסרטים והחשיפה הם אלו שנותנים את הניסיון

אני גם לא גדלתי בבית "חרדי"

ולא חושפת את הילדה לתכנים שלא ראויים לגיל שלה.

עושה בהתאם לספר של גליה סברסוב שמדבר על הנושא (רכשתי אצלה את הסדנה)

מנגישה הכל בהתאם לרמת גיל שלהם בצורה נקייה

ממש לא בעד חברה או סרטים או רחוב שהילדים ילמדו שם על התפתחות של הגוף

לי זה לא נראה קשור לדת. כי גם שהיינו לא דתיים פשוט לא דברו על זה (אמא שלי לא דברה איתי) כמו שלא דברו איתה

אבל לאמא שלי היה מאוד חשוב שלא יהיה לי רתיעה מזה והיא דיברה על זה איתי המון (כבר בגיל 12 כשהסבירה על ההתבגרות וכו' היא ענתה לכל השאלות) אף פעם לא ברחה מהחקירות שלי... וכשגדלתי קצת היא גם הביאה לי לקרוא קצת ספרים שחשבה שיעזרו. תכלס לא פחדתי מזה בכלל אלא ממש התרגשתי וחיכיתי והייתי סקרנית לגלות הכל על עצמי ועל שנינו...

אבל על הפעולה עצמה ועל הימים הראשונים שמעתי רק מהמדריכת כלות, אמא שלי לא ממש זכרה - ובימים הראשונים ניסינו וניסינו והיו כאבים מטורפים באזור, כל פעם ניסינו ורציתי להתאפק ולא להגיד לבעלי שכואב כי המדריכת כלות אמרה שתמיד כואב, אבל הוא התעקש שאני חייבת להגיד מה שאני מרגישה, ואני התעקשתי שאני צריכה להתגבר כי זה מה שאמרו לי...

אחרי כמה ימים התקשרתי למדריכת כלות והיא אמרה שזה נורמלי שכואב ושאולי אני מכווצת מידי וכו'. תכלס בסוף קיבלנו את המידע מהמדריך של בעלי ועברתי את ההתערבות הרפואית שהייתה הכרחית במקרה הזה... אז לי כאב שכמה ימים היה לי מצפון והרגשתי מפונקת שלא נותנת לבעלי בגלל שקצת כואב לי, וביום שנכנעתי לשכנועים של בעלי לא לנסות היום אז הרגשתי נורא עם עצמי, ושאף אחד לא אמר לי שיש כאב שהוא מוגזם ועברנו ככה שבוע שבע ברכות שלם עם הרבה תסכול וכאב (לאמא שלי ואחיות שלי לא היה ניסיון אישי בזה, אבל מדריכת כלות ותיקה אני מאמינה שנתקלה בזה לא פעם ואני לא יודעת למה לא אומרים דבר כזה מראש). 

אני רק רוצה לאזן קצת...

בעלי מבית אולטרא חרדי, סופר סגור והכי שמור בעולם. אבל על נושאים כאלה הוא קיבל הדרכה בריאה, בשפה נקייה ומתוך יראת שמיים.

ואגב, גם עם חמותי אפשר לדבר בכנות.

עם ההורים שלי אף פעם לא היתה בעיה, תמיד הסבירו לי כששאלתי, כדי שלא אחפש תשובות ברחוב.

לי מהצד ההפוך- אמרו שזו פעולה מהנה ומענגת, ובפועל הייתי בשוק טוטאלי מזה שאף אחד לא אמר שזה עלול לכאוב בכלל...

וזה כאב וביחד למדנו אחד את השנייה.

אז בקיצור, זה שצעירות אולי לא יודעות, לא אומר שהגילוי בהכרח יהיה להם טראומטי ומשנה חיים...

לחלק יש מושגים- רק שהן לא חושבות שיש צורך לחלוק אותם עם הסביבה...

אני הייתי מהסוג הזה ומעולם לא ניהלתי שיחה עם חברות על הנושאים האלה. ידעתי מה עושים וגם ידעתי שהזמן של זה יגיע בתורו.

ותמיד חשבו שאני תמימה מאוד- רק שלא חשבתי שאת הכל כדאי לשתף

גבול לא ברור בין צניעות ל-בושה.

הרבה חרדים (וגם לא) נופלים בו ומעבירים מסרים של דחייה ובושה במקום חינוך לצניעות.

(גם השרשור שהיה פה לאחרונה של שיום איברי מין, לדעתי יותר פונה לכיוון של בושה ודחייה מהאיבר מאשר צניעות, לדעתי אין שום דבר לא צנוע בשם קליני שם איבר)

לדעתי זה חוצה מגזרים ומגדרים אבל אין ספק

שאצל החרדים זה עניין שלוקה בחסר מאוד.

אני למדתי בעצמי בדרכים טובות ולא טובות.

זה סימן טוב שזה מפריע לך, יש כאלה שמוכנות לחיות ככה חיים שלמים.

אל תוותרי על זה, הכעס שלך מובן, תני לו מקום, אבל לא מרכזי מידי.

הדרך היחידה לשנות את הגלגל הזה היא לדאוג לעצמך, ללמוד את עצמך, לבד או דרך טיפול ולחנך את הבנות והבנים שלך אחרת.

משהו בעקבות השרשור הזה.

נראה לי הקושי לא קשור לסגור / פתוח.

אלא דווקא למה שקוראים היום "חינוך למיניות בריאה".

בחברה הדתית והחרדית, היעדר שיח וחינוך בריא בדרך כלל יתבטאו בתחושות גועל, רתיעה

אבל גם בחברה חילונית יש בזה חוסר, גם אם לפעמים זה דווקא לכיוון השני של "הכל מותר הכל בסדר".

ולכן החשיבות זה דווקא בשיח בריא ופתוח בין ההורים לילדים, גם אם כל הורה ידבר בצורה קצת אחרת בהתאם לרמת הפתיחות / הסגירות המתאימה לו.

חשוב שילדים יראו בהורים מקור אמין למידע

חשוב שאנחנו כהורים נדע לכוון את הילדים שלנו מאיפה לקבל מידע, כך שגם אם אנחנו לא נהיה עבורם כתובת, הם ידעו מי כן (למשל מי כן - אנשי מקצוע, למשל מי לא - כל אתר אקראי באינטרנט)

חשוב ללמד ילדים באהבה לגוף, לצד פרטיות וכבוד

גם עיסוק בצניעות כדאי שיגיע מתוך כבוד ולא מתוך חובה להסתתר.

חשוב לייצר שיח של אהבה וכבוד בין בני זוג

שיח שבו יש הדדיות ברצון לקשר אינטימי בין גברים לנשים

שבו לא רק הגברים רוצים והנשים נענות

שבו בני הזוג יכולים לדבר על אינטימיות, להגיד מה נעים ומה לא. ולא להענות לכל אינטימיות כי זו המצווה / זה מה שמקובל / לא נעים לי.

ויש כל מיני דרכים להגיע לשיח בריא כזה.

וזה לא קשור כמה אתה דתי

זה קשור לאיך אנחנו מתייחסים לנושא הזה.

איך אנחנו מעבירים אותו לילדים שלנו.

יש אנשים דתיים מאוד מאוד, שחיים עם הגוף באהבה ושלום ומגדלים ילדים יראי שמיים מכבדים ואוהבים וגם מחוברים לגוף שלהם ולפלא שבו.

ומהצד השני, זה שחברות מסויימות מקובל ללכת חשוף ולדבר חופשי על הנושאים האלו, לא אומר שזה נעשה בצורה נכונה ובריאה.

אני חושבת שיש ליהדות הרבה מה לומר בנושא הזה, בצורה נכונה. ואם לומדים ובודקים, מציבים סימני שאלה על כל מיני אקסיומות שאולי לימדו אותנו, אפשר למצוא דרך אחרת.

הארת את עיניי! תודה!

שיש לאישיות הרבה מאיך שהיא תופסת את העניין הזה

עם הדרכה או בלי הדרכה

זה קשור בהרבה גורמים

אפשר להגיע מבית שמור מאוד ועדיין למצוא את הדרך הנכונה לשם לבד,

ואפשר להגיע מבית פתוח שמדבר על זה, ועדיין להרגיש חוסר חיבור וחסמים בעניין הזה

(ואני חושבת שראיה לזה שיש נשים חילוניות שמדברות על זה שלקח להם זמן להתחבר לעצמן בעניין הזה)

כן מסכימה שבגדול עם כל אישיות כדאי שתהיה הכנה מסוימת, דיבור, משהו, שזה לא יהיה הפתעה

עכשיו האחריות שלך זה לתקן את המקום של זה אצלך בחיים.

תעבדי על האמונות המגבילות שנוצרו אצלך. לראות את הטוב והקירבה שביחסים.

הרי יש משיכה בין המינים, וכן זה יכול להיות מאוד גס כשלא נעשה נכון. אבל זה גם יכול להיות מאוד טוב וקדוש כאשר זה כן נעשה נכון.

וכאב לי ממש.

כ"כ הרבה חוויות שליליות יש לי סביב הנושא.

ועכשיו אני בתהליך איטי של חקירה. מפנימה שלא חייבים לעשות את זה תמיד, וגם האישה צריכה להנות וכו'

אשמח לרעיונות (כמובן בצניעות הנדרשת) איפה אני יכולה ללמוד על איך האישה מגיעה להנאה? אתר, קורס או משהו אחר..

כמה חודשים אחרי החתונה פשוט בדקנו בגוגל...

למדנו על מבנה הגוף של האישה ועל הדרכים להגיע להנאה

עכשיו אני גם מחפשת קורס כזה מקיף יותר

אם אני לא טועה יש לה כמה סירטונים חינמיים

וגם קורסים מקוונים בתשלום

אמנם אני לא מבית ממש שמור, אבל אני זוכרת את הדיכוי העצמי של הגוף והמיניות

מזדהה עם זה שלא צריך להאשים אחרים ולנסות לפעול בעצמך

אבל זה מאוד קשה.. 

אנחנו לא מזמן הלכנו להדרכה יחד, וממש עשינו איתה חברותא יחד על חיי אישות.

לאפס כל מיני מחשבות ודברים שתקעו אותנו.

זה היה ממש טוב.

רבנית עם יראת שמיים אבל עם פתיחות אמיתית וחשיבה בריאה ונכונה כל כך.

באיזור ירושלים, אם את רוצה, תכתבי כאן ואכתוב לך המלצה.

מי זו הרבנית

למה החלטתם ללכת אליה

פתחתן לי כיווני מחשבה שונים!

עזרתן לי ממש!

גם פרקתי פה את כל הכעס הזה ואני כבר מרגישה יותר טוב עם זה...

אז ממש ממש תודה!

זה קרה אתמול בערב מתישהו

לא להאמין כמה אני מכורה😂

אצלי מתעדכן רק בכניסה ויציאה מהפורום ולא מריפרוש הדפדפן

@משה

רציתי לכתוב מה קרה שהפורום כל כך שקט

עד שהבנתי שיש מלא שרשורים שהוא מסרב להראות לי אותם

גם אם בלידה נראה שיצא הכל, יכול להיות שנשארו שאריות שגורמות לדימומים.

נבדקת אחרי הלידה?

מכירה אישה שיש לה דימומים וכתמים בתקופת ההנקה )קבוע( לא יודעת את ההסבר במדויק אבל בעצם בהנקה רירית הרחם לא מתעבה תקופה ממושכת וכנראה שאצלה הרירית ככ דקה שיוצר כתמים.

מטפלת בזה ברפואה אלטרנטיבית אבל זה לא עוזר 100%

גם כדי לבדוק שאין שאריות ברחם

וגם אם הרחם נקיה - שתבדוק ממה זה - מה מצב רירית הרחם, מה המצב ההורמונלי ואם יש לה עוד רעיונות ממה זה יכול להיות.

גם אם אין לזה משמעות רפואית, דימום לא מוסבר במשך 3 חודשים אחרי הלידה, זה בהחלט מצריך יחס ופתרון רפואי היות שזה מפריע.

שאריות שליה.

חשוב ללכת שוב לאולטרה סאונד ואם לא רואים מספיק טוב אז להיסטרוסקופיה

איך היה בהנקות הקודמות?

בפרט אם זה קורה לאחרכ שאתם ביחד...ולפני לא היה.
אם היא מוצאת פצע- אתם מותרים וזה מקל עלייך,כי אז יודעים שיש לך פצע בצוואר הרחם וזה מקור הדימום.
אם אין פצע- זה אוסר אתכם, (כמובן היא גם מתקשרת לרב ומסבירה והוא אומר את דעתו ההלכתית) וכדאי ללכת לרופאה כי יאז מקור הדימום הוא מהרחם, או הורמונאלי מהנקה...

תשאלי קודם כל את מכון פועה תתקשרי אליהם

הם טובים ומקצועיים.

דבר שני

יש לפעמים הפרשות דמיות בהנקה

צריך להיות כל הזמן עם תחתון שחור

אפשר לשים תחתונית שחורה

ולא להסתכל בניגוב

ראיתי גם שיש נייר לניגוב שחור ואז זה גם מגניב כי את לא רואה את.ההפרשות האלו

דבר נוסף כמו שאמרו ממש תבקשי אולטרסאונד לראות שהכל נקי בבטן

והיתה פעם שלא היו כתמים אך כן נשארה שארית והרופאה פספסה, כדאי לוודא.

זה מרגיז שנאסרים בטעות גם לי קרה, זה באמת קשה לא לדעת בדיוק מה קורה. אל תעשי לך מצפון..

לי היה אחרי שבועיים בערך דימום כמו מחזור שאסר

כלאמר ההוצאה עצמה והימים הבאים אחריה, לא היה כלום?

אבל הרופאה אמרה לי שזה יכול גם להיות באותו היום

השרשור נועד לכל מי שחפצה בפרקי זמן של -

התאוורורות,

מנוחת הראש, הגב, העיניים ואצבעות הידיים,

נוכחות עם עצמה ועם היקרים לה,

מיקוד, ריכוז ויעילות 🙂

אנחנו מקדישות זמן איכות לעצמינו / בן הזוג / הילדים / כל מי שיקר לנו, ומתנתקות מהפלאפון ומהמחשב על מנת ללהתאוורר - ולהתחבר שוב למה ולמי שחשוב לנו.

איך זה עובד? כל אחת שרוצה כותבת בשרשור מתי היא מתכוונת להיות בלי מסך.

מוזמנות להתעניין, לשאול "איך היה?" לפרגן ולתמוך אחת בשנייה ❤️. וגם לנחם ולעודד כשלא הלך (קורה...). ההתעניינות ההדדית נותנת מוטיבציה וכוח!

הפרויקט מוקדש לעילוי נשמתן של רנה שנרב הי"ד, רעות שוורץ ז"ל, הודיה מעודד ז"ל וקרן אורה יוסקוביץ ז"ל.

מי שרוצה תיוג כשיש שרשור חדש - תכתבו לי בתגובה להודעה הזאת בבקשה 🙂❤️

ל3 שעות וחצי!

זה לא היה לגמרי מתוכנן מראש, אבל זה היה כל כך כיף ומשחרר.

הייתי רק בקשר עם הבית למה שהיה צריך וזהו.

מבחינתי זה היה מושלם!!

אני רוצה לקחת הבוקר לאיזה זמן אבל עוד לא תכננתי לגמרי איך הולך הבוקר שלי.. יש כמה טלפונים שאני צריכה לעשות וכזה.. אז אעדכן בע"ה בהמשך 😀

יש משהו ממש פותח את הראש כשהגלישה היא לא אפשרות בכלל.

איך היה לך הבוקר?

אני חשבתי קצת לשנות קונספט, עד עכשיו לקחתי הרבה בזמן שאני עם הילדים ואז בלילה מצאתי את עצמי שקועה במסך. אז ברור שלא כדאי להיות שקועה במסך בזמן עם הילדים אבל אני רוצה לנסות את הגמילה בשביל עצמי יותר, חושבת להחליט על שעה שממנה אין אינטרנט עד הבוקר, אולי תשע וחצי?

כמובן שגם בצהריים אני אשתדל להיות יותר פנויה לילדים, אבל היום אני בעזרת ה' מכבה את האינטרנט מתשע וחצי בלילה עד הבוקר

ולגמרי שכחתי מהזמן רנה, ונגררחי ועוד דברים לא נצרכים...

מנסה שוב, מעכשיו עד 16:00 בלנ"ד.

בעייני כלום.

או שמביאים משהו מכולם ואז אפשר לפנק במשהו קטן או ארוחת בוקר נחמדה וצנועה.

או כלום.

הכוונות טובות. אני בטוחה. אבל זה יוצר מתח במודע או שלא במודע מול הורים אחרים ומול הצוות שאחרי דברים כאלה הם סוג של משוחדות...

אם לילדים טוב, תפרגני להם בהודעות. תכתבי מכתב להנהלה/למפקחת. הרבה הרבה יותר משמעותי מעוד כוס עם שוקולד. 

אני כבר מאבדת את הראש

האנשים סביבי לא ככ עשירים ולמרות זאת התפיסה שגננות ומורות חייבות לקבל כל הזמן מתנות.

גם כשזה מטפלת פרטית שאני משלמת לה טבין ותקילין כל חודש.

כל ראש חודש יש מתנות בגן, א. בוקר/שוקולדים וכו.

טו בשבט חנוכה ראש השנה תחילת שנה חזרה לשגרה.. בפורים יש משלוח מכל ההורים אבל בנוסף ככככלללל האמהות שולחות עוד משהו.

מעבר לעלות אני סתם לא טובה בהפקות האלה ולמצוא כל פעם ברכה בחרוזים ולנסח יפה ולכתוב בכרטיס מעוצב... ממ משתגעת מזה

וגם לא מרמינה שהגננות כבר מוחמאות, כי זה ברור לי נאבד בסך הכל הכללי..

כמורה- מרגישה שזה ממש לא המצב

מחנכות כן מקבלות פרגונים, אבל כמורה מקצועית- וואו אף אחד לא רואה אותךך

אם מתקשרים זה רק כדי להתלונן;)

לצורך העניין, היום יום המורה וההתייחסות היחידה הייתה שוקולד בקערה בחדר צוות- מבית הספר! לא מההורים/תלמידים...

כנראה צריך לגעת איפה לעבוד

גם אני וגם אני רואה עוד הורים שנותנים משהו מדי פעם ואני לא חושבת שזה גורם למתח והשוואות.

אפשר גם לארגן מכל הגן וזה עוד יותר מהמם אבל דורש הרבה יותר כוחות.

ולא עולה שקל

לבעלי יש קבוצה שבה הוא שומר את כל הודעות המרגשות של הורים, קורא בזמנים קשים

ולא מהבינה......

זה הכי נותן כח והכי מחמם את הלב.

לא עוד כוס או קרם לחות לארון....

בחנוכה זה חג החינוך

זה אותם מילים

אני אוהבת לעצור ולהגיד תודה

והם מתרגשות מאוד משוקולד

או שיש לך ליד הבית זולסטוק או מקס ותמצאי משהו סמלי לחנוכה ארוז יפה

ממש סמלי

ופתק

זה מהמם

וגם אז הייתי מביאה, רק אם הייתי בטוחה שיסמכו על זה.

וגם הכשרות של שאר המצרכים.

(בהכללה) בישובים או בקהילות סגורות שכולם מכירים את כולם ואותה אוכלוסיה פחות או יותר, זו באמת לא בעיה

בעיר שהגן מורכב מכל מיני סוגי משפחות, זה בהחלט כן..

אני עובדת במקום לא דתי, ולא אוכלת מכל אחת, גם אם היא מצהירה שהיא שומרת כשרות (כי אין לי מושג מה זה כשרות מבחינתה....).

ואמזה כיף לשמעע שהילדים נהנים ומרוצים, זוכרת ששנה שעברה היו קשיים מול הילדים עם צוות הצהרון

לק"י

הם נהנים מדברים קטנים.

בני כמה הם?

לק"י

אפשר טפטופי ניירות על דף עם הגדול.

לקחת גליל נייר, להדביק מסקנטייפ על צד אחד (על הפתח), לצייר עליו עם טוש לא מחיק, ואז להכניס פנס לתוך הגליל ולהאיר על הקיר.

לאפות ביחד עוגיות או לקשט סופגניות.

לשיר ולרקוד.

ואנחנו גם עושים סביבון עם הפתעות בפנים. אפשר לתת לילדים לקשט.

הכנתי סביבון מקרטון(כמו שיש בגן, ואפשר להגזים פחות ולקנות מוכן..)

ואז כל יום אחרי הדלקת נרות יש הפתעה קטנה בסביבון.. לא משהו גדול בכלל! אני שמה בדכ יצירות/הפתעות של שקל כאלה/דברים שגם ככה תכננו לקנות(נגיד השנה ביום הראשון יהיה פניני הלכה לילדים החדש של חנוכה, שאר הימים יהיו ממגירת ההפתעות אלא אם במקרה אגיע לחנות לקנות דברים במיוחד)

זה משהו שממש מחכים לו והופך את כל החוויה של הדלקת נרות לזמן משפחתי כייפי..

מדליקים נרות

שרים מעוז צור

מביאים סביבון הפתעות

ואז נשארים ביחד סביב הנרות, לפעמים יש משהו טעים כמו ספינגים אבל לא כל יום, מתעסקים בהפתעה החדשה, מנגנים קצת אם זורם, משחקים בסביבונים... ואז ארוחת ערב ולישון

זה עדיין החג הכי כייפי שיש!

אפשר גם לעשות יצירות לקשט את הבית זה גם מכניס לאווירה ממש

ורוקדים איתן.. זה עושה אווירה כיפית ולא דורש הרבה.

בימים שאנחנו בבית אם יש לי כח,  מכינה משהו שמתאים לחג- לביבות/ ספינג' משהו שובר שגרה קצת

אולי תתייעצו עם חמיך?

עלה לי שואב שוטף ידני או רובוטי..

השאלה אם תשתמש בו..

בטח אם הכל עליה

ואם זה משהו שאין לה אז בכלל כדאי

אנחנו קנינו בכל מיני הזדמנויות להורים: שואב שוטף, מטחנת בשר, מדיח כלים (לא היה להם אבל כן הייתה הכנה במטבח), מקרר - כשהמקרר שלהם גסס וידענו שקשה להם לקנות.

יש דרך הקופה

אפשר לקבוע פגישה עם העוס, זה ללא עלות בכלל. פשוט לצלצל לשאול מתי היא נמצאת, אמורה לעבור בין מרפאות.

והיא עוזרת למצוא ולהפנות הלאה.

אם הטיפול הוא דרך הקופה זה ממש בחינם, רק לפעמים יש המתנה.

העוס יכולה לסיע בקיצור ההמתנה אם תחשוב שזה דחוף...

יש גם טיפול תרופתי שמאד עוזר. אני הרגשתי שצריכה את העזרה התרופתית כי אחרת לא אתמיד בטיפול, כי לא היה לי באמת כח לטפל בעצמי.

מה קורה בטיפול?

בגדול, נותנים מקום להכל. הרבה פעמים דכאון נובע ממקום בתוכינו שמכל מיני סיבות  אנחנו חונקים בפנים. והחנק הזה מחלחל כמו מוות של איזור מסוים בנפש. וזה מוביל לדכאון המדובר.

כשמגיעים לטיפול ויש מקום להכל, להניח כל רגש כל חויה כל תחושה, עצם האוורור הזה מאד מקל ומסיע לחזור לחיים.

יש גם כלים מעבר שעוזרים להתמודד.

ועוד 2 נקודות חשובות:

ויטמינים- למלא מאגרים של משפחת ויטמיני בי, ברזל, וויטמין די. בשלושתם מצוי מאד מחסור אצל נשים בפרט אחרי לידה והם קריטיים לבריאות הנפש.

ספורט- לא תמיג זה ישים אבל אם כן, כל פעילות גופנית, גם הליכה של 20 דקות בפרט אם נעשית בשמש- מעלה רמות של הורמונים בגוף שאחראיים על מצב רוח חיובי.

ואם יורשה לי לעודד- זה עובר. זה לגמרי יכול לעבור.

ספורט התגלה מחקרית כיעיל כמו טיפול תרופתי כשהוא נעשה במינונים מסויימים.

אם אני זוכרת נכון זה משהו כמו 20 דקות של פעילות מאומצת (נגיד הליכה שמתנשפים) 3 פעמים בשבוע, אבל לא זוכרת במדויק.

וממש התגלה שמוחית זה עוזר כמו טיפול.

וויטמינים סופר סופר חשוב.

לנסות טיפול דרך הקופה.

ומצטרפת גם לזה שדיכאון מגיע בדרך כלל מסיבה מסוימת, וכשאת מבינה מה הסיבה ומטפלת בה הרבה פעמים הוא פשוט עובר...

מה עושים שם אבל? מדברים?