חושבת שהיום יש יותר מודעות לעניין ומנסים להכניס יותר לשיח

כמה שניתן....

יכול להיות בית חרדי ומאד שמור

עם פתיחות וראש בריא בנושאים שחשובים באמת.

ואני מגיעה מכזה רקע....

לדעתי- מה שחסר לך זה הדרכה נכונה.

ואפשר בהחלט לעשות את זה גם היום.

יש מדריכות מדהימות, גם בציבור החרדי

שמדברות על הכל בצורה הנכונה והבריאה.

ב"ה זכיתי ובעלי גם  מדריך חתנים

הוא יושב עם ה זוגות לפני ואחרי החתונה, ונותן להם דלת פתוחה בכל זמן שהם צריכים.

והם בהחלט מגיעים לשתף ולהתייעץ.

ממה שאני שומעת ממנו, באמת לפעמים כל הבעיה זה הדרכה חסרה/לקויה

אבל זה דברים שאפשר ומומלץ לתקן.

אבל אם מותר להתייחס, אז כגישה לחיים אני חושבת שחלק מההתבגרות, היא היכולת לקחת אחריות על החיים הבוגרים שלנו.

אנחנו לא בוחרים לאיזה משפחה להיוולד, אנחנו לא בוחרים מה יספרו לנו ומה לא,

ואנחנו לא בוחרים את הסילבוס אצל מדריכת כלות.

זה מהמם שאת יודעת לשים את האצבע על מה דניה חסר לך בעבר, אבל זה בתנאי שההצבעה על הגורמים הבעייתיתיים תעזור לך לצאת מהמקום שאת נמצאת בו.

עברו שנתיים מהחתונה בהם התבשלת עם כל מיני תחושות ומחשבות. השתתפות בחתונות היא טריגר שמציף בך שהבעיה קיימת ומעורר אותך על פעם לעסוק בנושא,

אני חושבת שעצם פתיחת השרשור הזה נעשית במובן מסויים אולי לחבק את העבר, אבל גם להשפיע על העתיד.

יש פרקים שלמים בחייך שלא את יכולה לכתוב אותם, אבל את הפרק הבא בנושא, את יכולה לכתוב.

אפשר לא לעשות כלום ולהמשיך להתבאס על העבר,

ואפשר ליצור תיקון, לברר על הדרכה מתאימה, אולי יקח לך זמן למצוא הדרכה שתתאים בדיוק לצרכייך,

אבל מפה והלאה השמיים הם הגבול.

בהצלחה!

דווקא בגלל שאני בתהליך של הכרה ומודעות

זה כל כך צף לי וההרגשה הזאת של הכעס תפסה אותי חזק

פשוט מבאס אותי שזה עדיין קורה סביבי

חברות שלי, אחיות שלי, אף אחת לא מקבלת הדרכה נורמלית

שלא שלך כביכול

אבל הוא רק מדרגה ראשונה

ממש ממש ממש לא מאוחר ללכת לקבל הדרכה טובה מיועצת זוגית ומינית

זה יכול להרים אתכם פלאים

ובהמשך אם תרצי לעשות שינוי בקהילה שלך תוכלי ללמוד בעצמך ולהעביר הלאה לנשים❤️

היא הדרכת הכלות הלקויה. כי מדריכת כלות טובה תדע להכין גם את השמורה שבכלות כך שיהיה לה טוב. אגב, חובה שיהיה גם מדריך חתנים טוב לחתן.

בכל אופן, מה שהיה היה, וכרגע את צריכה לעבוד על מה שיש בידייך. עוד לא מאוחר ללכת למדריכת כלות טובה או ליועצת מינית, ולהבטיח לעצמכם חיים טובים מכאן והלאה.

ועוד המלצה - אל תחשבי על כלות אחרות בכלל... לא רק מכיוון שרוב הסיכויים שהן עברו הדרכה טובה ומחכות בשמחה לנישואין, אלא פשוט כי לא כדאי להסתכל על אחרים, בטח שלא בנושאים כאלה...❤️

פשוט כי יצא לי לדבר עם כמה חברות

וגיליתי שאנחנו כולנו חווינו פחות או יותר את אותה הטראומה

ולכן זה כל כך כואב לי... כי זה דפוס שחוזר על עצמו לא משהו שרק אצלי

אני באמת בתהליך טיפול ושיקום

אבל כואב לי כל כך על תחילת הנישואין, זמן כל כך משמעותי והיה לי כל כך קשהה

בכל אופן - נסי קודם לטפל בעצמך לבד.

אחרי שתרגישי שאת בעצמך במצב טוב בכל הנושא הזה, תוכלי לחשוב על "מהפכות" - איך שזה לא יקרה לאחרות...

רק אחרי שנותנים לרגש מקום הוא יכול להתפוגג ויש מקום לצמיחה

מותר לך להתאבל על השמן שאבד לך

על ההתחלה שחלמת ולא קיבלת

על הכאב שלך על הכאב שלו

על הכל הכל

אחרי שמרגישים חזק חזק את תחושת הפספוס והכאב יש מקום לתחושות אחרות מצמיחות ומקדמות

שאם כל החיים היו מאוד שמורים סביב הנושא, בלי שיח ובלי פתיחות, אז הבעיה היחידה היא הדרכת כלות לקויה?..

בחוויה שלי גם הדרכת כלות טובה צריכה להגיע על רקע של פתיחות כלשהי בעניין בבית.

(שואלת באמת כי מעריכה מאוד את מה שאת כותבת פה תמיד).

לבין גישה של "גועל" מכל האזור הזה והנושא הזה.

כל עוד הגישה הכללית לנושאים האינטימיים היא בריאה ולא בורחת, אז גם אם לא דנים בפועל על הנושאים שמתאימים לאחרי החתונה - הדרכת כלות טובה בבוא העת תספיק כדי לנהל חיי זוגיות תקינים.

אני לא אנונימית פה אז לא מפרטת, אבל זו החוויה שלי, וכך אני מנסה גם להיות מול ילדיי, כמובן - בהתאמה ספציפית לכל אחד מהם.

מה היא סגירות.

אני לא מדברת על גועל אלא ממש חוסר דיבור על נושאים אינטימיים.

ואולי זה תלוי ילד... ואיך שאני חוויתי את הדברים זאת לא החוויה שאחרות היו חוות (למרות שפחות נראה לי).

אם אין עמדות שליליות- אלא פשוט סגירות

מהניסיון שלי  מדריכה טובה יכולה לבנות גישה טובה ובריאה

מחברה חרדית שמורה

וקבלתי הדרכה גרועה

דווקא לא הסתכלתי במבט בעייתי על נושא היחסים אבל לקח לי זמן ללמוד להיות קשובה לעצמי ולגוף שלי

בעיניי חשוב לכל אחת ולא משנה מאיזה מגזר ואיזו הדרכה קבלה, ללמוד את הנושא בעצמה עד להרגשה אופטימלית.

רק שהדרך לשם לפעמים כואבת כל כך

ממאמרים ברשת

מספרים

ממודעות עצמית

ניסוי וטעייה

יש שלל סוגים, מאוד תלוי גם באיזה אתר פורסם המאמר…

אני לא מגיעה מבית מאוד סגור וכו, אבל בעיניי הצעד הראשון הוא להבין שכל מה שראית במו עינייך (בין אם זה פ!רנ! ובין אם זה סרטים שמוקרנים גם בקולנוע) - ממש לא מייצג את המציאות. ממש אבל ממש לא.

בגדול הייתי ממליצה ללכת/לעקוב אחרי מישהי שלמדה טיפול מיני במקום מסודר. יש למשל את מיכל פרינס שגם יש לה תלמידות… יש פודקאסטים שמדברים בצורה בוגרת על העניין… כל אחת ומה שמתאים לה

ולבחון כל דבר אם מתאים לך או לא

גם דברים שמדריכות שלמדו טיפול מיני אומרות או כותבות

וגם דברים שמדריכות ׳ידועות׳ אומרות

היתה טלויזיה והיה נגישות להכל...

ובכא לא ידעתי הרבה

כן ראיתי אבל לא ידעתי

ומה שידעתי לדעתי רק הזיק

כן יכולה לשתף אותך שלקח לי מעל 15!!! שנה לגלות על עצמי דברים חדשים.

וזה טלטל אותי ממש

והמדריכת כלות לא דיברה על זה בכלל

היום אני לא מבינה למה ....

ומה שכן דיברה היה בסוף בסוף ...

ואני התביישתי לשאול

לא יודעת אם זה נבע מחוסר מודעות.

יותר סגירות שיש בנושא 

ושנים לא הבנתי שיש בעיה

וכשהבנתי בסוף חשבתי שהבעיה בי (אני עדין חושבת שחלק מהבעיה בי)

והיינו כבר במדרון מאוד חלקלק

סופו של דבר 

היתה לנו ס"ד עצומה!!!

עשינו קאט לחיים שלנו

אחרי 6 ילדים גדולים

החלטנו שאנחנו מתחתנים מחדש כביכול

וחזרנו על הכל כאילו זה ההתחלה

אבל כבר הגענו עם רקע יודע אחר שבהחלט הועילו.

הבדל שמים וארץ!!!

רק עכשיו אנחנו מבינים מה הפסדנו כל השנים....

העצה שלי : ללכת להדרכה טובה שמתאימה לך לפי אורחות החיים שלך.

יש כל מיני מדריכות גם חרדיות שמורות שיודעות הרבה חומר שאנחנו לא יודעות על עצמנו 

כואב לי שהרבה אנשים עוברים את זה

ברוך ה' שהצלחתם להגיע לטוב

בקרוב אצלנו אמן!

אבל פשוט משגעת אותי המחשבה על זה שככה מחנכים דורות שלמים!

אפס ידע! 

יום אחד את ילדה למחרת את אישה ואין שוםםם הדרכה איך לעשות את המעבר הזה...

היינו אצל חמותי ויש לי גיסה בת 18 

בעלי אמר משהו להורים שלו על מיטות מחוברות/ נפרדות

וגיסתי שאלה בתמימות למה לחבר?

ואבא שלו השתיק אותו!!!

היא בת 18!!! היא לא יודעת כלוםם! איך אתה מתכוון לחתן אותה???

משהו אחר

מי אמר שאם היתה יודעת היה לה יותר טוב???

זא מי אמר שעודף ידע הוא עדיף?

אולי כדי יותר ידע...

השאלה איזה ידע כדי להכניס...

אבל דעתי האישית, ומשיחות עם חברות, אחרי ששומעים על אישות פעם ראשונה, לוקח זמן לעכל את זה… בטח כשאת מבינה שגם את תהיי בסיטואציה הזו יום אחד. וכשמנחיתים עלייך את הפצצה הזו בפגישה העשירית עם מדריכת הכלות (ככל הנראה מאוד קרוב לחתונה) - זה לא נותן מספיק זמן, וזה עלול להגביר מאוד את הפחד מזה… ואז הגיוני מאוד שהתקופה הראשונה תהיה מאוד מורכבת (והיא גם ככה מורכבת)

אם המדריכה אומרת לך שחייבים בלילה הראשון

ושזה כואב ויש מלא דם

ולא מזכירה בכלל הנאה ועונג, רק לכיוון הגבר, כשהיא מלמדת על אישה מורדת...

יחסים אמורים להיות בלתי כואבים בכל השלבים. גם בפעם הראשונה.

דבר שני- חיבוק. מצטערת שחווית את זה.

שלישית - אני חושבת שהרבה מהבעיה זה בזה שמצפים ממך לקפוץ למים בשניה. כמישהי שלא שמרה נגיעה - היה לי מאוד משמעותי (לטובה) זה שהדברים קרו בהדרגה. כאילו, רגע… אפשר קודם להתחבק? להתנשק? להחזיק ידיים? ללטף את הגוף עם בגדים? כאילו, לכל אישה (חוץ מיחידות סגולה), לא משנה מה החינוך שלה ומה אמונתה, הפעם הראשונה תהיה חוויה חשופה וחדשה. ואם הדבר הכי קרוב לזה שעשית עד כה זה שהגבר טיפונת נגע בך כשהוא נתן לך את הטבעת - סורי אבל זה נשמע לי מאוד מאוד קשה.

(ואותי כן חינכו להיכרות עם הגוף, וחייתי בחברה יחסית פתוחה וכו וכו)

עשינו בהדרגה כמו שאת אומרת

אבל עם ייסורי מצפון שזה לא בסדר

לק"י

אני מוסיפה, של-10-15% אחוז מהנשים יש כאבים (לא יודעת מה הנתון המדוייק היום).

הגיוני לי שבהתחלה זה כן עלול קצת לכאוב. אני לא מדברת על זה, אני מדברת על כאבים חזקים.

אז אני לא יודעת איך אפשר להדריך כלות, שמצד אחד ידעו שזה אמור להיות דבר נעים, ומצד שני- שאם יש כאבים חזקים שלא עוברים, זה מצריך טיפול.

כדי שלא יפחדו מזה, ומצד שני ידעו שזה עלול לקרות, ומה לעשות עם זה.

אבל גם הגרון יכול לכאוב, וגם הראש, וגם יש אחוז גבוה של מתמודדים עם דיכאון… כל אלו לא אומרים שזה המצב שאמור להיות.

ממליצה להסתכל באתר של דר אחינעם לב שגיא- גינקולוגית שמטפלת בכאבים

ושוב, אני לא מקצועית בתחום, אבל אולי הייתי אומרת שחשוב להיות קשובה גם לגוף שלך? ושאם משהו לא נעים לנסות להכווין, לשנות זוויות, להאט את הקצב… ושכמובן אם הניסיונות העצמאיים לא עוזרים אז לפנות לייעוץ/עזרה… אבל לא יודעת אם זו דרך נכונה לפעול לפיה… כי אין לי ניסיון בהדרכת כלות או משהו בסגנון 

לק"י

לפני 10 שנים בערך נדמה לי שזה היה 10%. ייתכן שפשוט יותר נשים מודעות לזה ופונות לטיפול ב"ה.

אני מסכימה שכאבים חזקים זה לא מצב תקין.

אבל חוסר נוחות או קצת כאב בהתחלה נשמעים לי הגיוניים. אבל גם אני לא מבינה גדולה בתחום.

מה שבטוח זה שצריך לדעת איך להתמודד עם זה בצורה שתהפוך את זה לדבר נעים.

שהגיוני שיכאב לה

אז היא תחשוב שככה זה אמור להיות ולא תטפל.

אם היא אומרת לה שאמור להיות כיף ולא לכאוב

אז היא תבין לבד שאם כואב- זה דורש טיפול

לי אמרו ש*אמור* לכאוב בהתחלה

ולכן הייתי מכווצת ומפוחדת.... וזה מה שהוביל לכאב

לק"י

שאם אשה מגיעה בידיעה שזה אמור להיות נעים, ובמקום זה היא סובלת מכאבי תופת, זו חוויה גרועה.

אני יודעת שזה לא מה שאמרתי מקודם. אבל אני מוסיפה על זה.

(וגם לא תמיד יודעים למי לפנות, כי רופאי נשים רגילים לא מבינים בזה, ולא תמיד ידעו להפנות לרופא מומחה בתחום).

ולא בטוחה שזה מה שאמור להיות...

לק"י

חושבת שצריך לאזן קצת בהדרכה. להגיע לכאבי תופת בהפתעה זה לא חוויה נעימה בכלל.

לכן אני לא אומרת שצריך להגיד שזה כואב. אבל כן לתת לזה קצת מקום.

בטח אם יש 20% של נשים שסובלות מכאבים.

שלא מכינים שזה יכול לכאוב בהתחלה

הבעיה היא מה שאומרים במקרה וזה כואב

אם מכינים מישהי לכך שזה יכול לכאוה בהתחלה ולכן  צריך להבין למה ולטפל בזה- אז אחלה

(ביןהאם זה סיכול, בין אם זה להבין מה עושה טוב, בין אם זה ניסוי וטעיה ובין אם זה טיפול מעמיק...)

אם אומרים שזה כואב- אבל תספגי, תתעלמי. תקבלי- ככה זה בהתחלה או חלילה מכך- העיקר לסמן v על מצווה

זה בעיה מאוד גדולה!

הבעיה במדריכה שלי הייתה 

שכששאלתי מה אני עושה אם כואב

היא לא הסבירה והבדילה בין סוגי כאבים

היא רק אמרה בחיוך, יכול להיות שיכאב....

עם מדריכה בטראומה בעצמה 😏

והגעתי אליה אחרי המלצות שהיא עם ראש פתוח...

אם זה פתוח מה זה סגור?

אני ראיתי סרטים ונחשפתי לדברים בצורה מאוד לא טובה ולא מבוקרת

וזה רק הכיל אותי שריטות.

אבל גם הקיצוניות לצד השני היא גרועה.

כי הבום שיפול על בחורה שכבר מאורסת ופתאום מגלה מה זה באמת להתחתן,

מזעזע בעיניי לכיוון השני...

היא לא יודעת כלום על אהבה בין איש לאישה

מבחינתה בעל ואישה זה צוות לגידול ילדים

יש כזה דבר.

יש לי גיסות כאלה

זה עדין לא אומר הכל.

יצא לי להבין במהלך חיי שלא תמיד מה שנראה הוא כזה.

*סתם הארה

זה שהן שואלות שאלות מתוך תמימות

ואת מבינה מהשאלה שהיא לא יודעת כלום

הכל יכול להיות

יכול להיות שהן לא רוצות שידעו שהן יודעות...

ובכא לעצם העניין

אני הייתי מסכמת שחברה הדרכה לעצם המעשה ולתפקידה (תפקיד??) של האישה בזה. יותר נכון מה האישה "מרוויחה" מזה.

אני שנים לא סבלתי אבל לא ידעתי על מה שהאישה יכולה להרוויח.

אפחד לא הסביר לי...

מהצד הגברי דוקא ניסה אבל לא הבנתי את המשמעות. כי הניסיון הרבה כרוך בנו ובידע שלנו על עצמנו

וככ חבל.

לגבי הכאב לא היה לי ניסיון בזה

אבל ממה שקוראת זה גם נושא שצריך להיות יותר מוסבר

* אולי היינו מאוד מרוגשים ולא הבנו מה שאומרים??

ויש הכל מחרדים שמורים ועד דתיים לייט

ורוצה להניח פה שראיתי כאלו שבקושי בהדרכה למדו משהו וכאלה שידעו הכל לפני

ואני לא רואה שיש קשר בין זה לאיך שהם בחיי הנישואים, חלקם מאושרים  ולחלקם היו בעיות

לצורך העניין, יכול להיות שגיסתך תסתדר מצוין בחיי הנישואין שלה גם אם היא לא תקבל הכנה עד הפגישה האחרונה עם המדריכה

לדעתי יש נקודה אחרת פה שהיא המעבר לחיים בוגרים ועצמאים, לקחת אחריות על החיים שלך כבן אדם בוגר ופה יש להרבה קושי

אני מרגישה שהחינוך הזה שגוי.

כי כשמחנכים אותי כל החיים לכסות את הגוף שלי ולהתבייש בו

ואז פתאום בבת אחת לחשוף אותו,

וואלה אני לא רואה שום דרך שזה יקרה בטוב

אפשר לחנך לשמור על צניעות מתוך רצון להיות טהורות וקדושות (ואפשר להוסיף לפעמים שזה כדי לשמור את היופי לבעל).

זה באמת עדין, כל הדבר הזה...

הבעיה היא שגם כשאמא שלי חינכה אותי לצניעות

היא לא התכוונה לגרום לי להתבייש בגוף

להיפך

אבל זה קורה לבד הבושה...

כי כל הנושא הוא בהסתרה

וילדה שמקבלת מחזור מתפדחת נורא, וילדה שמחיל לגדול לה החזה מתביישת

מסכימה שזה נושא עדין

הלוואי אמן שאת הילדים שלי אני אצליח להוביל למקום טוב

אבל אני ממש מעודדת אותך למצא את הדרך שלך להמשיך בטוב

תאמיני שזה בידיים שלך ותקראי ישועות משמים

וההדרכה אצל מדריכת הכלות היתה מאוד חלקית.

ב"ה צלחנו את זה טוב כזוג.

את הילדים שלי אני מחנכת ברמת פתיחות הרבה יותר גבוהה, פותחת איתם נושאים אינטימיים, מוגנות, גוף.

אני עוקבת בפייסבוק אחרי עידית קפלן, מאוד התחברתי לתכנים שלה. יש לה קורס מכוון למדריכות כלות, שתכלס מתאים לכל אחת. ממליצה ממש ממש. גם אולי אם בת משפחה קרובה מתחתנת לקנות לה במתנה את ההדרכה הזו, מאמינה שהיא תגיע ממקום אחר לחלוטין.

ואני רואה סוג של ריפוי בידיעה שהילדים שלי גדלים באווירה שונה ממה שאני גדלתי 

לא יודעת אם היא משתפת בפלטפורמות נוספות-

עידית קפלן

חסרים לך עכשיו?

אני הגעתי עם צורך בידע הלכתי בלבד בהדרכת כלות (לפי מה שחשבתי)

מה שהיה לי חסר זה עניין של להיות קשובה לעצמי. ערך עצמי. ואת זה אני לא ככ מצפה מהדרכת כלות האמת כי זה יותר עניין של המקום שבו כל בחורה נמצאת בחיים מבחינה רגשית, אם כי יש הדרכות שגם את זה מעבירות, אבל זהלא נחשבבסיסי בכלל וארוך יותר מעשרה מפגשים

אם קיבלת מידע מסרטים כמו שכתבת ואינטרנט, אני מניחה שנחשפת גם לרומנטיקה ולא רק לארוטיקה.

אז מה את מרגישה שחסר?

ועזבי כל מה שאחרות חוות/ לא חוות או איזה מידע יש להן. מה נק התורפה *שלך* מול האישות..? מול הקשר הפיזי עם בעלך?

שסרטים זה אסור.

ומה שראיתי שם- זה רק חילונים עושים וזה בזוי.

וכל החיים חינכו אותי לצניעות, תכסי את הגוף, כי גברים יכולים להסתכל ולהימשך

אז מבחינתי המשיכה הזאת היא פסולה.

ואז מגיע בעלי ונמשך אליי בצורה בריאה וטובה

אבל אני נרתעת מזה...

נרתעת מהמשיכה שלו אליי ומהמשיכה שלי אליו

כל דבר שאנחנו עושים במיטה יש לי בלב מין הרגשה של אסור

האמת

כי את כבר יודעת שזה לא אסור, אז מה היא כבר תגיד..?

או שכן חסרה לך השקפה..?

איך הדימוי גוף שלך?

הבנתי שזה משהו כבר יותר עמוק

חסך שהצטבר..

ההשקפה דווקא מסודרת לי כבר בראש מעולה

הבעיה היא החיבור בין הרגש לשכל...

הדימוי גוף היה ברצפה אבל עלה ברוך ה'

על הקורס של ליאורה בוקסנבוים. היא הפכה לי את הראש לגמרי גם ברמת תחושת האסור ולא שייך.

היא באה ממקום חרדי ועושה הכל בהתייעצות עם רבנים ככה שלי היה מאוד נוח לקבל את האמירות שלה ולתת לזה מקום יותר טוב ונכון בראש שלי. מדברת על הכל מההשקפה היהודית על זה עד ההיכרות עם ההורמונים והאנטומיה  ועד הפרקטיקה.

בו היא מפרסמת את הקורס

מצרפת כאן טלפוןן וקישור לאתר 

תשאלי אותה מתי עתיד להתקיים מפגש כזה

אני בעבר השתתפתי בובינר כזה ופחות התלהבתי..

052-767-0719

https://yahalom10000.co.il/shop/

ולא במקום טיפול...

לקרוא שיר השירים שמלא בתאורי געגוע ותשוקה בין הדוד לרעיה (וגם הסיבוכים...)

נביאים שהשתמשו בדימוי של שמחת חתן וכלה לתיאור הקשר בין ה' לעם ישראל, או איך בימי הגאולה כל ההויה נענית לרצון ה'

המדרשים על הארון שהבדים היו בולטים מהפרוכת בצורת דדים "בין שדי ילין"

להכיר את העובדה שהכרובים בבית המקדש היו בצורת איש ואישה, כשהיו ישראל עושים רצונו של מקום הכרובים היו מעורים זה בזה, וכשלא היו פונים זה מזה, כשהיו עולים לרגל היו מפשילים את הפרוכות של קודש הקודשים כדי שעם ישראל יחווה את היחוד הזה של כנסת ישראל והקב"ה

פיוטים של עדות המזרח

אולי זה קצת עוזר להשתחרר מהרתיעה, מהמקום שמתייחס אל כל זה כבזוי.

ועוד משהו, המשפט שכתבת שקיימת ומורגשת בינכם משיכה, זה נפלא, כי יש כאלה שקוברים את זה ככ עמוק בגלל כל מה שתיארת, ואני מקוה שזה אומר שהדרך תהיה קלה יותר.

בהצלחה🤍

חושבת שהדרכת כלות זה סופר חשוב

המדריכת כלות שלי על ההתחלה דיברה איתי על כל מיני דברים מינים דווקא בשביל להרגיע ולתת לזה להבין

סתם מניחה את זה פה שאפשר לעבור מדריכת כלות באמצע בשביל שיהיה טוב יותר

מעבר לזה, כרגע שאת נשואה אני חושבת שלשבת בנח עם הבעל ולקרוא וללמוד על זה ממקומות נכונים ויהודיים יתנו לכם הסתכלות טובה ונעימה

יש כל מיני קורסים ויועצות שיעזרו לכם

ולי אישית שזה ביחד עפ הבעל ובמקום פתוח ושיח ישיר זה מקל

בהצלחה!

רק לגבי האמירה כאן כמה הדרכת כלות חשובה - זה נכון, בעולם לא אידיאלי שבו אין שיח בין אמא לבת על הנושאים האלו.

אני הייתי בהדרכת כלות

אבל כל מה שקשור ליחס אינטימי בין בני זוג, זה אמא שלי לימדה אותי. היא אמרה לי שהדרכת כלות זה יפה מאוד, אבל יש דברים ש*היא* רוצה להגיד לי. והיא חושבת שזה דברים שאמא צריכה להגיד לבת שלה, כדי לוודא שהם מועברים בצורה טובה.

ובעיניי בשביל תיקון באמת, צריך להתחיל משם - זה קשר בין אמא לבת. 

מצד שני

ומתאים לסוג מסוים של קשר בין אמא ובת (הלוואי על כולן)

מצד שני לא לכולן יש קשר פתוח וכנה ועלול מאוד להביך.

לפעמים דוקא מאישה זרה זה מתקבל יותר טוב.

אני גם חולמת שאוכל להדריך את הבנות שלי

רק מתלבטת עד כמה יש לי ידע בנושא (??)

ועד כמה אני מדריכה נכון.

זא לדעתי צריך ידע מאוד רחב ונכון בשביל להדריך כמו שצריך..

נכון שגם לאופי הבת יש השפעה

אבל גם אופי מורכב מנתונים סביבתיים - מעט מאוד זה מולד

ולגבי הידע- זה גם תלוי באמא

את מרגישה שאין לל מסםיק ידע- לכי ללמוד

ולא צריך לחכות לזמן שהם יהיו כלות

מכירה מישהי שהלכה ולמדה הדרכת כלות רק כדי שתוכל ללמד את הבנות שלה

ולא מזמן ראיתי פרסום על סדנא לאמהות  ובנות מצבגרות של יפה צוקרמן- שהיא מעולה

הגדולה שלי בת 4 וכבר עכשיו אני מתחילה ללמוד

למשל בגיל ההתבגרות כשמחנכים לצניעות לא ליצור תחושת גועל מהגוף אלא דווקא המיוחדות וההנאה ששמורים להנאה בין בני זוג ולא מבליטים החוצה ברחוב.

למשל מחוות בין שני המינים שגורמים לריגוש מיני וכו', זה מהמם ולא צריך להתנגד לזה מהבחינה שזה מקולקל, אלא צריך לשמור את החוויה למי שמיועד.

אני לא חושבת שצריך ידע רחב או הכנה קפדנית להשריש עקרונות כאלו..

נגיד כשרואים פרסומת לא צנועה או חשיפה אז לא להתנגד ולהשחיר אלא לשאול ולדובב מה את חושבת על זה? מה זה גורם לך להרגיש?

ומשם לבנות שיח על מה נכון או לא, ולא שהאתיקה סביב הנושא מקבעת את החשיבה השלילית.

נגיד כשיש שיח על סרטים צנועים וגבולות, אז גם להסביר למה לא כדאי להיחשף לעיתים קרובות לתכנים מסויימים שמקהים לנו את הרגש, דווקא בגלל שהרגש חיובי צריך לשמור עליו טהור,

לא בגלל שזה מגעיל ומלוכלך.

בקיצור זה שיחות שהם חלק מהחיים והחינוך הכללי לצניעות או אורחות חיים.

זה לא שיש רק את "השיחה" שצריך לעשות.

וזה מה שהיה אצלנו.

ולכן גם הדיבור לפני החתונה לא היה מנותק ונפל עליי ביום אחד. 

תודה שעזרת לי להבין את המילים הנכונות לנסח את זה

יש נושאים שגם בין אמא ובת שהכי קרובות זו לזו - לא מתאים לפתוח בפירוט...

אני כן דיברתי קצת עם אמא שלי על זה, אבל מדריכת הכלות הייתה מקור הידע (והפורקן) העיקרי שלי. גם אחרי החתונה התייעצתי איתה קצת, וזה דבר שפחות מתאים לעשות מול אמא, כי כל היא תדע מה המצב הזוגי... (ושוב, גם כשיש קשר מצוין, עדיין אישה צריכה להבין שיש דברים שהם עכשיו רק בינה לבין בעלה, ולא מתאים שאמא שלה תיכנס לקשר ביניהם - בשביל זה עדיף מישהו זר, שלא פוגשים ביום יום...)

שבדיוק בגלל כל מה שעולה מהשרשור הזה, אין תחליף לשיח של אמא ובת.

אמא שלי לא דיברה איתי באופן ישיר עליי ועל בעלי לעתיד. הסבירה לי את הפיזיולוגיה של הגוף הנשי, פיזיולוגיה של גוף של גבר, קווים כלליים על הנאה, קווים כלליים לדברים שיכולים לקרות (תקין / לא תקין / מה עושים) ואז גם נתנה לי כמה מספרי טלפון, למקרה שאחרי החתונה ארצה להתייעץ ומתוך הבנה שלא מתאים שאשתף אותה באופן ספציפי עלינו.

אז מה היא עשתה כאן?

1. דאגה שתהיה לי היכרות כללית ובריאה בנושאים האלו, העבירה לי את המסר של כבוד, רצון ואהבה בין בני זוג. ולא קיום אינטימיות מתוך צורך או מצווה.

2. בעצם השיח נתנה לי כתובת לשאול שאלות שאולי מטרידות אותי או מעסיקות אותי בנושא, וכך יכולתי לברר מול מקור אמין (אמא) ולא בשיטוט באינטרנט.

3. נתנה לי כלים לבירור עתידי, מתוך הבנה שתפקידה בהדרכה שלי בנושא מסתיים.

בעיניי זה מהמם ונכון

בהחלט

לומדת מזה

זה באמת חשוב במיוחד

אני בעיקר שמעתי מבעלי איזה טיפים אמא שלו נתנה לו ....

כל מיני טיפים טכניים

כגון : כרית. מגבת. לישון טוב וכו

טיפים לתקופת השבעה נקיים ביננו

הכל טכני אבל משפיע...

אולי עוד טיפים למעשה עצמו - לא סיפר לי. העדפתי לא לשאול 

אבל למדתי להפריד

אגב הטיפים שלה היו הכי מועילים

ההדרכת כלות שלי היתה כישלון

ועשיתי הדרכת כלות חוזרת, שממש עזרה ופתחה לי עולם מיוחד.

אם רלוונטי אזור השפלה, אשמח לתת לך את שם המדריכה המומלצת באישי

לק"י

ולכן שימו לב במה ואיך אתן משתפות.

אין צורך לשתף בסיפורים אינטימיים אישיים.

בהדרכה צריך יותר דיבור מרחיב לכל הדבר הזה

הגעתי מבית פתוח יחסית בחברה החרדית, פתוח ברמת החשיפה בנושא. אני הקטנה בבית ותמיד שמעתי סביבי דיבורים גם בין חברות היו שיחות ככה שבחתונה שום דבר לא היה לי חדש.

המדריכה דיברה איתי על כל מה שקשור ליחסי אישות - כבר במפגש השני / שלישי (מתוך 12 מפגשים, משהו כזה). היה לי מספיק זמן להתארגן על זה.

קיבלתי ממנה את ההדרכה הבסיסית

אחרי החתונה לקח לזה קצת זמן, אבל בערך שנה אחרי נחשפתי ברשת לחומרים בנושא

משם היסטוריה..

אני לא מבואסת על התקופה הראשונה, כי גם בה היה הרבה למידה

מבאס ממש על החוויה שהייתה לך

זה ממש כואב ולדעתי לא תלוי מגזר (יש גם הרבה דתיות שלא מרוצות מהמסלול שהייתה להן)

מקווה שתמצאו את המסלול הנכון עבורכם ממש בקלות 

אבל מהסביבה שלי,

החברות, המשפחה

אני רואה שזה משהו שכן חוזר על עצמו

ויש בנות שאין להם גישה

ולהם לא תמיד מספרים ומעבירים הכל

וזה עצוב

בהמשך למה שהפותחת כתבה,

החוויה שלי במיניות ויחסים הייתה מעולה!

מהרשת לקחתי רעיונות להנאה זוגית / מינית שהם מעבר לבייסיק

רעיונות שכנראה עם השנים הייתי לומדת אותן עצמאית, ברשת פשוט חוויתי מאין "קיצור דרך" לזה..

אני לא חושבת שהלמידה ברשת זה מה שהפך את החיים שלי לאחרים. כי הבסיס גם ככה היה מעולה.

הלמידה של איך לשפר ואיך להנות

זה גם משתנה בין זוגות

אני לא מצפה שילמדו אותי את זה לפני החתונה זה גם לא כל כך מעשי

אני מדברת בעיקר על התייחסות בריאה לנושא

על הגישה

לא מגיעה מבית חרדי ולא הרגשתי ככה אבל לגמרי יכולה להבין! אתלנו לא היה מספיק שיח וקיבלתי מידע ממקומות אחרים והייתה לי אחלה הדרכה אבל עדיין היה חסר לי

בעיניי ברור שהדרכת כלה גרועה רק מחמירה את זה אבל הבעיה היא מהשורש.. וכמה טוב שיש היום פתיחות והתקדמות בנושא של חינוך למיניות בריאה

ואיזה יופי שהגעת למסקנות האלה אחרי שנתיים!  

יש לך את כל החיים לפנייך לתקן את זה ובטוח שאת הילדים שלך תגדלי אחרת

אבל יש בריאות בכללי בחיים ואני מרגישה שלמרות שלא היה לי בכלל ידע הבריאות הנפשית בבית וההדרכת כלות המהממת שהיתה לי היו מושלמים ונכונים לי..

ממליצה לעשות שיחה עם מדריכת כלות אחרת..

מבית חרדי, ולמדתי הדרכת כלות אצל מישהי חרדעת, ולא ידעתח בתחום הזה כלום

אבל יכולה לומר לך שכבר מהשבוע הראשון לנישואים, התחלנו לחקור את העניין, ולנסות,

מיניות זאת.עבודה, למדנו עם הזמן ,התנסינו בכל מני דברים בתחום המיני, זאת לא בושה להנות מקיום יחסים, זאת חובה!

וחבל מאד, שיש עדיין דעות שכאלה שיחסי מין קשורים לבושה, ולמשהו שעושים כי חייבים....

כשאת אומרת לא ידעתי כלום- למה את מתכוונת?

אני לא מתכוונת שתפרטי,

אבל ברמת הרעיון...

כי אני לא מצפה שידריכו אותנו איך מגיעים להנאה המושלמת...

ברור שזה משהו שלומדים אותו כל זוג בנפרד.

אני מתכוונת לידע בסיסי

איך נכנסים להריון, ושבין בני זוג יש אהבה שמתבטאת גם בדרך גופנית

את הפסקה האחרונה רוב רובם של הבנות יודעות

למעט המממש שמורות

הבנות היום גם החרדיות יודעות הכל!!

ואם כבר מה שכתבת באמצע זה כן נושא שאולי כן צריך לשים אותו על השולחן בהדרכה.

לא ללמד אבל לתת טיפים

לכוון

להסביר שזה קיים.

ולא להגיע למצב שפתאום אחרי 20 שנה לומדים שאפשר אחרת....

ויש משהו מאוד מהותי וחשוב שבחיים לא ידעתי עליו

השאלה מה מקור הידע...

זה ידע לא אמין ולא בריא שמגיע מהרשת ומחברות

זה רק הורס

ואת צודקת לגבי הטיפים

הם גם רואים סרטים

שומעים תכנים לא טובים.

מסופקת מה היתרון בזה...

באתי משם, ואף אחד לא יושב להסביר גם שם, העיקר יושב על סרטים, סדרות ומה שרואים וקורה בשטח

ואם האמא מספיק אחראית ופתוחה ומרגישה בנח, היא תעשה לבת שלה שיחה. אחרת, זה להשתפשף לבד

ואגלה לך סוד, לאף אחת מהחברות שלי לא עשו שיחה מסודרת

גילינו את זה פשוט

חלק/ רוב מהבנות חוו שברונות לב ושריטות ממערכות יחסים בגיל צעיר, ללא הכוונה מההורים. ולמדנו על בשרנו איך להתנהל

את התפיסה על זוגיות נכונה/ אינטימיות וכו, עיצבנו לעצמנו עם החיים

ממש לא

איך נכנסים להריון בצורה הטכנית שלה

אבל לא בצורה הגופנית, לא ממקום של תשוקה, ומיניות

פלוס התיחסות לגוף כדבר בזוי

משהו מןזר כן היה איזו הערצה לרומנטיקה אבל מעבר לזה ממש כלום.

היתה לי מדריכת כלות ממש טובה.הכווינה אותי נכון לחקור גם אחרי החתונה .וכל הגישה שלה היתה חיובית ובריאה לנושא.

וממש שיניתי את כל הגישה שלי .

לא נוצרה לי כעס ותסכול אלא יותר סקרנות וחקירה

ולמידה.

אני מכירה מישהי שלא הסבירו לה על המבנה הנשי ושהיא בכלל יכולה להגיע לסיפוק

מה לעשות שלא כולם מגלות שהן יכולות להגיע לשיא, לא כולן מתעניינות

צריך ממש גם לפרט את המבנה ואת הכל

זה ממש קשה לעשות דבר כזה

זה סגירות נוראית !!

הפותחת אני ממש איתך, חיבוק גדול.

אני עצמי מבית חרדי וגם לי לקח זמן להיפתח והכל למרות שמהתחלה לא ראיתי את זה כמשהו אסור

כן ראיתי כמשהו כיף אבל היה חסר עוד הדרכה והסברים

וגם לתת הסבר כמה חשוב שאני יהנה! למה לא מדגישים את זה

חבל מאד

זה חלק מהנאות החיים 

אבל לא בגלל "חרדיות" לא דברו

פשוט לא דברו כי ככה

לקום ולגלות בבוקר ש"אני אשה" לא היה נעים

אבל ת'כלס בגיל הזה בנות יודעות או מתחילות להבין מהחברה- אלה נושאים שצפים ומדברים שם

לכן גם יש שיחות הכנה על גוף והתבגרות

כנ"ל לגבי השלב של אחרי הנישואים- בידיעה ידעתי שעושים- אבל כל הגישה שלי שלקחתי מהחברה ומאיך שדברו היתה שגויה לחלוטין

לכן החלטתי שילדי בע"ה ידעו הכל ממני- שלא יקבלו מידע מוטעה מהחברה 

שוב- זה לא היה קטע דתי. הבית שגדלתי בו לא מוגדר "חרדי" אבל כן שלחו למוסדות חרדים

הייתה לי במכללה משהי כזאת שאצלה אפילו המדריכה ספרה לא יודעת בסמכות מי שבעלה ילמד אותה. יום לפני חברה הדריכה אותה מה עושים...

אמנם בהתחלה זה מלחץ נכון, להחשף לכל המידע בפעם הראשונה. אבל  ברוך השם לא היה לי בעיות בגלל כך בהתחלה

אותו דבר מבחינתי התפדחתי ללכת לרופאת נשים בפעם הראשונה

מקווה שלא כתבתי חשוף מידי...

על גוף והתבגרות את מדברת.

זה בדיוק מה שחסר לי. השיחות האלה...

מן הסתם לא דברו בפתיחות כזאת  אלא בהתאמה לגיל

זה התחיל ב-2 מחזורים מתחתי

וחוץ מזה שגם חברות סביבות כתה ו ולפעמים גם ה מדברות על זה...

(אחותי הקטנה ספרה לי בזמנו)

אני לא מבית שמור אבל זכיתי לחזור בתשובה ככה שעניין אותי לשמוע חוות דעת שונות פה

בתור מי שגדלה בחברה פתוחה אבל לא קיבה הרבה ידע גם אני סבלתי שנים מכאבים .השבוע של השבע ברכות היה נוראי ומתסכל כי גם לא הצלחנו

אבל קשה  לי עם האמירה שזה בגללהמקום בו גדלת

כי בעלי בשנים האחרונות לומד על זה הרבה ורבנים גדולים מדברים על זה בצורה הכי פתוחה ויפה שיש כמובן באופן הנכון והיחסי אישיות שלנו באמת משתבחים מפעם לפעם שזה מדהים כי הזוגיות רק מתעצמת ואנחנו עשר שנים נשואים

כדאי להפסק עם הסטיגמה בעיניי זה קצת מכליל ולא נעים באוזן

זה לא החברה בה גדלת זה באמת ההדרכה הלקויה שהרבה חווים.

אני לא חושבת שנכון לחשוף ילדה בגיל צעיר לנושא ויש זמן לכל דבר.. כמובן זה שגדלת באופן שמבזים את הגוף זה כבר לקוי ומי שלומד וחי חיי תורה אמפתיים לא מדבר ככה

ואולי אני מדברת מפנטזיה שילדיי יגדלו אחרת. אבל ככה אני חושבת ומרגישה בתור מי שגדלה בפתיחות..לא חושבת שהסרטים והחשיפה הם אלו שנותנים את הניסיון

אני גם לא גדלתי בבית "חרדי"

ולא חושפת את הילדה לתכנים שלא ראויים לגיל שלה.

עושה בהתאם לספר של גליה סברסוב שמדבר על הנושא (רכשתי אצלה את הסדנה)

מנגישה הכל בהתאם לרמת גיל שלהם בצורה נקייה

ממש לא בעד חברה או סרטים או רחוב שהילדים ילמדו שם על התפתחות של הגוף

לי זה לא נראה קשור לדת. כי גם שהיינו לא דתיים פשוט לא דברו על זה (אמא שלי לא דברה איתי) כמו שלא דברו איתה

אבל לאמא שלי היה מאוד חשוב שלא יהיה לי רתיעה מזה והיא דיברה על זה איתי המון (כבר בגיל 12 כשהסבירה על ההתבגרות וכו' היא ענתה לכל השאלות) אף פעם לא ברחה מהחקירות שלי... וכשגדלתי קצת היא גם הביאה לי לקרוא קצת ספרים שחשבה שיעזרו. תכלס לא פחדתי מזה בכלל אלא ממש התרגשתי וחיכיתי והייתי סקרנית לגלות הכל על עצמי ועל שנינו...

אבל על הפעולה עצמה ועל הימים הראשונים שמעתי רק מהמדריכת כלות, אמא שלי לא ממש זכרה - ובימים הראשונים ניסינו וניסינו והיו כאבים מטורפים באזור, כל פעם ניסינו ורציתי להתאפק ולא להגיד לבעלי שכואב כי המדריכת כלות אמרה שתמיד כואב, אבל הוא התעקש שאני חייבת להגיד מה שאני מרגישה, ואני התעקשתי שאני צריכה להתגבר כי זה מה שאמרו לי...

אחרי כמה ימים התקשרתי למדריכת כלות והיא אמרה שזה נורמלי שכואב ושאולי אני מכווצת מידי וכו'. תכלס בסוף קיבלנו את המידע מהמדריך של בעלי ועברתי את ההתערבות הרפואית שהייתה הכרחית במקרה הזה... אז לי כאב שכמה ימים היה לי מצפון והרגשתי מפונקת שלא נותנת לבעלי בגלל שקצת כואב לי, וביום שנכנעתי לשכנועים של בעלי לא לנסות היום אז הרגשתי נורא עם עצמי, ושאף אחד לא אמר לי שיש כאב שהוא מוגזם ועברנו ככה שבוע שבע ברכות שלם עם הרבה תסכול וכאב (לאמא שלי ואחיות שלי לא היה ניסיון אישי בזה, אבל מדריכת כלות ותיקה אני מאמינה שנתקלה בזה לא פעם ואני לא יודעת למה לא אומרים דבר כזה מראש). 

אני רק רוצה לאזן קצת...

בעלי מבית אולטרא חרדי, סופר סגור והכי שמור בעולם. אבל על נושאים כאלה הוא קיבל הדרכה בריאה, בשפה נקייה ומתוך יראת שמיים.

ואגב, גם עם חמותי אפשר לדבר בכנות.

עם ההורים שלי אף פעם לא היתה בעיה, תמיד הסבירו לי כששאלתי, כדי שלא אחפש תשובות ברחוב.

לי מהצד ההפוך- אמרו שזו פעולה מהנה ומענגת, ובפועל הייתי בשוק טוטאלי מזה שאף אחד לא אמר שזה עלול לכאוב בכלל...

וזה כאב וביחד למדנו אחד את השנייה.

אז בקיצור, זה שצעירות אולי לא יודעות, לא אומר שהגילוי בהכרח יהיה להם טראומטי ומשנה חיים...

לחלק יש מושגים- רק שהן לא חושבות שיש צורך לחלוק אותם עם הסביבה...

אני הייתי מהסוג הזה ומעולם לא ניהלתי שיחה עם חברות על הנושאים האלה. ידעתי מה עושים וגם ידעתי שהזמן של זה יגיע בתורו.

ותמיד חשבו שאני תמימה מאוד- רק שלא חשבתי שאת הכל כדאי לשתף

גבול לא ברור בין צניעות ל-בושה.

הרבה חרדים (וגם לא) נופלים בו ומעבירים מסרים של דחייה ובושה במקום חינוך לצניעות.

(גם השרשור שהיה פה לאחרונה של שיום איברי מין, לדעתי יותר פונה לכיוון של בושה ודחייה מהאיבר מאשר צניעות, לדעתי אין שום דבר לא צנוע בשם קליני שם איבר)

לדעתי זה חוצה מגזרים ומגדרים אבל אין ספק

שאצל החרדים זה עניין שלוקה בחסר מאוד.

אני למדתי בעצמי בדרכים טובות ולא טובות.

זה סימן טוב שזה מפריע לך, יש כאלה שמוכנות לחיות ככה חיים שלמים.

אל תוותרי על זה, הכעס שלך מובן, תני לו מקום, אבל לא מרכזי מידי.

הדרך היחידה לשנות את הגלגל הזה היא לדאוג לעצמך, ללמוד את עצמך, לבד או דרך טיפול ולחנך את הבנות והבנים שלך אחרת.

משהו בעקבות השרשור הזה.

נראה לי הקושי לא קשור לסגור / פתוח.

אלא דווקא למה שקוראים היום "חינוך למיניות בריאה".

בחברה הדתית והחרדית, היעדר שיח וחינוך בריא בדרך כלל יתבטאו בתחושות גועל, רתיעה

אבל גם בחברה חילונית יש בזה חוסר, גם אם לפעמים זה דווקא לכיוון השני של "הכל מותר הכל בסדר".

ולכן החשיבות זה דווקא בשיח בריא ופתוח בין ההורים לילדים, גם אם כל הורה ידבר בצורה קצת אחרת בהתאם לרמת הפתיחות / הסגירות המתאימה לו.

חשוב שילדים יראו בהורים מקור אמין למידע

חשוב שאנחנו כהורים נדע לכוון את הילדים שלנו מאיפה לקבל מידע, כך שגם אם אנחנו לא נהיה עבורם כתובת, הם ידעו מי כן (למשל מי כן - אנשי מקצוע, למשל מי לא - כל אתר אקראי באינטרנט)

חשוב ללמד ילדים באהבה לגוף, לצד פרטיות וכבוד

גם עיסוק בצניעות כדאי שיגיע מתוך כבוד ולא מתוך חובה להסתתר.

חשוב לייצר שיח של אהבה וכבוד בין בני זוג

שיח שבו יש הדדיות ברצון לקשר אינטימי בין גברים לנשים

שבו לא רק הגברים רוצים והנשים נענות

שבו בני הזוג יכולים לדבר על אינטימיות, להגיד מה נעים ומה לא. ולא להענות לכל אינטימיות כי זו המצווה / זה מה שמקובל / לא נעים לי.

ויש כל מיני דרכים להגיע לשיח בריא כזה.

וזה לא קשור כמה אתה דתי

זה קשור לאיך אנחנו מתייחסים לנושא הזה.

איך אנחנו מעבירים אותו לילדים שלנו.

יש אנשים דתיים מאוד מאוד, שחיים עם הגוף באהבה ושלום ומגדלים ילדים יראי שמיים מכבדים ואוהבים וגם מחוברים לגוף שלהם ולפלא שבו.

ומהצד השני, זה שחברות מסויימות מקובל ללכת חשוף ולדבר חופשי על הנושאים האלו, לא אומר שזה נעשה בצורה נכונה ובריאה.

אני חושבת שיש ליהדות הרבה מה לומר בנושא הזה, בצורה נכונה. ואם לומדים ובודקים, מציבים סימני שאלה על כל מיני אקסיומות שאולי לימדו אותנו, אפשר למצוא דרך אחרת.

הארת את עיניי! תודה!

שיש לאישיות הרבה מאיך שהיא תופסת את העניין הזה

עם הדרכה או בלי הדרכה

זה קשור בהרבה גורמים

אפשר להגיע מבית שמור מאוד ועדיין למצוא את הדרך הנכונה לשם לבד,

ואפשר להגיע מבית פתוח שמדבר על זה, ועדיין להרגיש חוסר חיבור וחסמים בעניין הזה

(ואני חושבת שראיה לזה שיש נשים חילוניות שמדברות על זה שלקח להם זמן להתחבר לעצמן בעניין הזה)

כן מסכימה שבגדול עם כל אישיות כדאי שתהיה הכנה מסוימת, דיבור, משהו, שזה לא יהיה הפתעה

עכשיו האחריות שלך זה לתקן את המקום של זה אצלך בחיים.

תעבדי על האמונות המגבילות שנוצרו אצלך. לראות את הטוב והקירבה שביחסים.

הרי יש משיכה בין המינים, וכן זה יכול להיות מאוד גס כשלא נעשה נכון. אבל זה גם יכול להיות מאוד טוב וקדוש כאשר זה כן נעשה נכון.

וכאב לי ממש.

כ"כ הרבה חוויות שליליות יש לי סביב הנושא.

ועכשיו אני בתהליך איטי של חקירה. מפנימה שלא חייבים לעשות את זה תמיד, וגם האישה צריכה להנות וכו'

אשמח לרעיונות (כמובן בצניעות הנדרשת) איפה אני יכולה ללמוד על איך האישה מגיעה להנאה? אתר, קורס או משהו אחר..

כמה חודשים אחרי החתונה פשוט בדקנו בגוגל...

למדנו על מבנה הגוף של האישה ועל הדרכים להגיע להנאה

עכשיו אני גם מחפשת קורס כזה מקיף יותר

אם אני לא טועה יש לה כמה סירטונים חינמיים

וגם קורסים מקוונים בתשלום

אמנם אני לא מבית ממש שמור, אבל אני זוכרת את הדיכוי העצמי של הגוף והמיניות

מזדהה עם זה שלא צריך להאשים אחרים ולנסות לפעול בעצמך

אבל זה מאוד קשה.. 

אנחנו לא מזמן הלכנו להדרכה יחד, וממש עשינו איתה חברותא יחד על חיי אישות.

לאפס כל מיני מחשבות ודברים שתקעו אותנו.

זה היה ממש טוב.

רבנית עם יראת שמיים אבל עם פתיחות אמיתית וחשיבה בריאה ונכונה כל כך.

באיזור ירושלים, אם את רוצה, תכתבי כאן ואכתוב לך המלצה.

מי זו הרבנית

למה החלטתם ללכת אליה

פתחתן לי כיווני מחשבה שונים!

עזרתן לי ממש!

גם פרקתי פה את כל הכעס הזה ואני כבר מרגישה יותר טוב עם זה...

אז ממש ממש תודה!

תנסי לצעוק את השמות עם בליעה של התחלה או סוף, זה לא מבלבל...

(רק אות אחת שונה)

כן חשבתי על זה בבחירת השם, אבל זה לא מורגש ביומיום לא חושבים על זה והשמות בול מדוייקים להם כל אחד לאופי

(לאחת יש גם עוד שם).

לדעתי זה דומה ולא הייתי נותנת, אבל אפשר גם לתת.

נגיד נועה ונועם לא הייתי קוראת. אבל נועה ונעמה זה נשמע מספיק שונה

מרגיש לי כן דומה מדי.

כל הזמן אתבלבל ביניהן, בטעות.

יש לי שני ילדים שהשם שלהם מתחיל באותה אות ואני כל הזמן מתבלבלת ביניהם.

אבל חוץ מזה לא רואה בעיה.

ולא קשורים בכלל האמת.. זה פשוט יכול לקרות😅

עוברת על כל השמונה לפני שמגיעה לילד שרוצה🤣

ולא רק בילדים מאותו המגדר, אני לגמרי יכולה לעבור על שמות כל הילדים שלי וגם של האחיות שלי עד שאגיע לשם הרלוונטי, ואני לא כזו זקנה

אני מתבלבלת בניהם. 🫣

(אפילו לא אותה אות מתחילה)

הדמיון בין נועה לנעמה הוא יותר בצורה הכתובה, אבל כשאומרים את השם זה לא נשמע דומה, פרקטית אנחנו משתמשים בבית יותר בדיבור מבכתיבה אז לא נראה לי משמעותי.

יש לפעמים שמות שנראים שונים אבל לפעמים נשמעים דומה, לי למשל יש 2 ילדים שהשם שלהם שונה ממש בהתחלה, רק ההברה האחרונה זהה, וקורה שקוראים לאחד מחדר אחר והשניה עונה.

ועוד 2 ילדים שבכלל לא חשבתי שהשמות שלהם דומים אבל מסתבר שגם הם מתבלבלים כשקוראים להם מרחוק, שם גם יש צליל אחד זהה אבל אפילו לא באותו מקום בשם.

וגם זה לא נורא, מקסימום קוראים פעמיים, בסוף מבינים למי התכוונו,

ובכל מקרה כשבאים חברים למתבגרים אצלי, הם קוראים להם בשם המשפחה...ואז זה נשמע אותו דבר לכולם...

נועה במלרע יותר דומה לנעמה.

נועה במלעיל פחות דומה.

ואני כן אחת שמציק לה דברים כאלה.

יש דמיון, נכון, אבל זה לא דומה שמפריע

לי יש נעמה, תכננו לקרוא לבת שאחריה נועה ובסוף פחדתי שזה דומה מדי ולא קראנו ככה.

תכלס זה לא באמת כזה דומה. ואם הן לא אחת אחרי השניה אז בכלל לא סיפור לדעתי

וב4 שוב פעם משו

רק שב12 הבאתי את המבושל,

ואז ב4 אפשר איזה פרי,

ובערב שוב ארוחת ערב בסגנון של הבוקר.

והנקה לפני השינה ולפעמים בלילה אם התעורר.

לגבי הלילה, לפי מה שזכור לי עד גיל שנה חשוב תמ"ל או הנקה, אז כל עוד יונק לפני השינה וגם בלילה לפי דרישה נשמע לי מספיק אבל אני לא מומחית.. בגדול אין סיבה שיאכל עוד בלילה

אבל נראה לי צריך 3 ארוחות גדולות ועוד שתיים ביניים

אז נגיד

כשקם אוכל משהו קטן

8:30 א. בוקר

12:00 בערך א. צהריים

אזור 3 נגיד א. ביניים (פרי/ כריך קטן)

ואזור 6 א. ערב.

כמובן תתאימי ללוז הכללי של כל המשפחה..

ב12 באמת ארוחה או ארוחה קטנה.

במעונות בד"כ ב12 זו ארוחת צהריים מבושלת, וב3-4 פרי ופרוסה. אבל אני משערת שלך נוח יותר לבשל אח''כ אז אפשר להחליף ביניהן ולתת לו ב12 פרי ופרוסה.

את לא רוצה לתת לו הנקה ב6 וחצי - 7 ?

(גם כי מבחינתי ביסקוויט זה סתם ממתק לא בריא, וגם כי נראה לי שצריך קצת יותר, ובד"כ בבוקר ההנקה נחמדה)

בדכ ב12 הארוחה עוד לא מבושלת....

עכשיו באמת מביאה ב12 שוב לחם אבל זה לא יותר מידי?

הוא אוכל פרוסה+ בארוחה (רק את הרך)

אז התלבטתי אם פעמיים ביום לחם זה הרבה.

ופרי לבד זה מספיק?

בעצם הכוונה לפירות טחונים? זה מספיק רק פירות בלי תוספת כלשהיא?

@יראת גאולה באמת קצת מציק לי הביסקויט בבוקר כי הוא קטנציק אבל אין לי רעיון מה להביא לו.

הוא רואה את אחים שלו יושבים לשתות ולאכול משהו ודורש גם אז הנקה לא תספק אותו, הוא רוצה לשבת איתם ומנסה לקחת להם את מה שאוכלים.

יש לך רעיון אחר בריא יותר שאפשר להביא לו לנשנש?

פרי זו ארוחת ביניים שלמה.

אפשר לחם פעמיים ביום, נשמע לי בסדר גמור. הוא אוכל עוד 3 ארוחות בלי לחם.

לפירות טחונים אפשר להוסיף כדי שתהיה ארוחה מלאה - טחינה או חמאת שקדים, או אבוקדו, וקוואקר (אפשר גם חתיכות לחם או ביסקוויט. חבל לדחוף פחות בריא אם אפשר שבולת שועל)

הוא גם בלי שיניים

ואפשר להביא לו פרוסה שיחזיק ביד ויאכל או שזה לא הגיל?

עכשיו חותכת לו לחתיכות קטנות

אצלי אכלו הכל בלי שיניים (יצאו השיניים בגיל שנה).

אני חותכת את הסנדויץ ל4, ונותנת לו כל פעם רבע ביד.

תפוחים אני לא מביאה כי זה באמת מלחיץ אותי. אבל פירות רכים אין בעיה. אגס אני הכי אוהבת לתת, חתוך לרבעים בלי גרעינים כמובן. אפשר בננה לא מדי רכה לחתוך למקלות, ענבים חתוכים לרבעים, קיווי, חתיכות שזיף...

אפשר גם בתוך נגיסון.

את כל אלו אני נותנת לפני גיל שנה.

אבל אנסה שוב

הןא אמור להצליח לאכול גמבה גם בלי שיניים?

מלפפון קצת מסכים ללעוס אבל לא ממש אוכל, יותר מוציא

לק"י

אצלי הוא נוגס ומוציא.

אבך מלפפון בלי קליפה יותר בולע.

אני באמת לא כל כך מבינה לגמרי מה אתן מתכוונות

רצועות ירקות יכולות להספיק כאחת הארוחות? לזה את מתכוונת?

לק"י

בעיקר להתנסות ותעסוקה.

כן אפשר לתת מידי פעם שיתנסה.

הבן שלי גם אוכל לבד פירות קיץ רכים כמו נקטרינה. אני מקלפת לו חלק, שיוכל להחזיק איפה שהקליפה שלא יחליק לו, והוא יכול לאכול ככה פרי שלם.

בננה- אני חותכת חתיכה, ונותנת לו ישר ממנה עם כפית. בת השש גם מאכילה אותו ככה.

לפעמים אני שמה בתוך כלי את הבננה, ושופכת חמאת בוטנים/ טחינה/ שקדיה, ומאכילה אותו עם כפית.

תפו"א, גזר, בטטה קישוא

הבן שלי עוד לא בן שמונה חודשים והוא אוכל פריכיות ממש יפה (יכול לגמור חצי פריכית, בלי שיניים בכלל, רק במציצות ולעיסה עם החניכיים)

השעות שלך בסדר

רק החלוקה לעיקרית וביניים קצת לשנות

6 וחצי שבע- ביניים

יכול להיות הנקה/בסקוויט/ וכו

8 וחצי- ארוחת בוקר עיקרית

(חביתה/פנקייק/לחם/פשטידת ירק)

(נשנושי פירות)

12-13 ארוחה צהרים עיקרית עם חלבון/פחמימה/ירק

אחהצ- נשנושי פירות/רבע סנדוויץ

18-19 ארוחת ערב עיקרית

והדלמת הנקה לפיי שינה

לק"י

או שזה מתאים יותר לתינוקות שמקבלים השלמות של שאר הרכיבים התזונתיים מהנקה/ תמ"ל?

הבן שלי בן תשעה חודשים, עוד יונק/ מקבל תמ"ל כמה פעמים ביום, וחלק מהארוחות שלו זה מרק ירקות/ בננה/ פירות אחרים (לפעמים בתוספת טחינה/ חמאת בוטנים/ שקדיה).

אנסה להתארגן על זה מראש, נראה אם אצליח שיהיה משהו מבושל עד 12

את צריכה לחפש עגלה יציבה קלה עם גלגלים אחוריים גדולים ושאין לה קיפול מטריה

מהניסיון שלי צריך גלגלים אחוריים גדולים וזה מקל מאוד. ותהיה קלה כמה שאפשר. ולגבי הבוגבו פוקס - היתה לי והיא כבדה מאווווד. נכון, הגלגלים שלה ענקיים, אבל הכובד בעיניי לא שווה את זה.

הברייטקס מהדגמים הישנים מעולה במדרגות.

למרות שיש לה הרב חסרונות אחרים אבל אל יד צורך ממד יום יומי במדרגות אז זה טוב

כשהילד קשור האמבטיה בשום אופן לא

אז אם מדובר בתינוק קטן חשוב טיולון שמתאים מגיל 0

מעבירים למנשא?

להוריד במדרגות אבל אמבטיה זה ממש סכנה

אם באמת יד צורל גדול יום יום במדרגות אז הפתרון הוא טיולון מגיל 0

מה הכוונה אסור להוריד במדרגות? מאיזה בחינה ואיך אמורים להוריד?

ויכול להיות שאם עגלה נהרסת עם שימוש במדרגות, לא יתנו אחריות.

עולים ויורדים לאט ובזהירות.

יותר גדולים מהסיילו הרגילה.

יחסית סבבה לי איתה במדרגות (אני עולה איתה קומה וחצי כזה) אבל בסוף זה עדיין עגלה ומדרגות😅

האקסל יותר כבדה והדלגלים יותר מסיביים

פחות להיט במרגות

ממליצה גם על בייבי בוס

עולים את המדרגות יותר טוב בעיני וההבדל במשקל הוא לא דרמטי

לי יש רוברסטו של מונה והיא סבבה במדרגות

תודה!

תודה!

גם הכובד של לסחוב את העגלה במדרגות (בעיקר בעלייה).

וגם עד כמה עגלה עולה יורדת חלק, בלי להיתקע.

לבעיה הראשונה עדיף עגלה כמה שיותר קלה.

לבעיה השנייה עדיף עגלה עם גלגלים גדולים שנוחים יותר במדרגות, ולא נתקעים.

אבל גלגלים גדולים מכבידים על העגלה.

לי יש ספורט ליין סיילו xl, ואני מסתדרת איתה במדרגות.

בטיולון של צ'יקו לייטוואי פחות נח במדרגות.

זה מאוד קשה לעשות את זה באופן יומיומי, בטח אחרי הלידה

הייתי מעדיפה טיולון קליל שמתאים לגיל הזה, ואם צריך אמבטיה אז רק בבית

אם מדוברעל פעם בשבוע שבועיים אז כל עגלהלא כבדה מידי יכולה להתאים לדעתי, לנו יש ספורטליין כמו שלכם, גם באותו גיל😁

היא נחשבת יחסית קלה אבל גם זה כמעט 10 קילו בלי תינוק..

מדייקת שאני מתכוונת להרים את העגלה, לא להעלות אותה מדרגה מדרגה

בכניסה לבית יש לנו בערך 20 מדרגות, שיהיו בלתי נמנעות בהתחשב בזה שאני אאסוף מהגן..

וטיולון בגיל הזה בחורף, לא קר?

לא התנסיתי בטיולון בחורף אבל אם מלבישים טוב נראה לי ממש סבבה

בגלל זה בעיקר מחפשת משהו נוח

החסרון הרציני הוא שאי אפשר להשאיר בה הרבה זמן.

אלא אם כן התכוונת להרים מהידית כמו סלקל, שזה ממש כבד.

ואני בחודשים הראשונים משתמשת בגלל זה במנשא.

זה ממש נח, וגם כיף ומחמם בחורף.

ואז זה גם פחות משקל, גם על אותו עקרון של דונה וגם פחות כסף, שזה הכי חשוב😉

תודה לכן על העצות והתובנות🩷

לדעתי אם האטופיק בשליטה ומספיק לה קרמים ללא מרשם אז אין צורך ברופא עור, אם היא סובלת והאטופיק מחמיר אז ברור שצריך ללכת לרופא,

אם גם אצלכם תור לרופא עור טוב קשה להשגה, אז עדיף לקבוע מעקב פעם בחצי שנה ואם אין צורך אז לבטל.

אולי באמת נקבע ליתר ביטחון תור לעוד חתי שנה.

למישהי יש המלצה לרופא עור טוב ומסביר פנים בכללית ירושלים?

יש מצב לרכוש עוד אחד זהה?

שוב בקרוב)

אני תוהה אם היא לא תריגש בהבדל, כי הדובי הנוכחי כבר מרוט בהתאם לשימוש בו, ודובי חדש לא ירגיש לה דומה

(מצד שני, אצל המטפלת שלה גם יש את הדובי הזה, והיא תמיד התקשתה לעזוב אותו, כאילו היא חושבת שהוא שלה... והודבי של המטפלת במצב הרבה יותר טוב מהדובי שלה🙄)

כן? לזמןש הוא בכביסה

בקרוב למשהו קטן..

אצלנו לפחות זה מקובל מאוד לשאול ואני בטוחה שישמחו לעזור..

(למרות שזה מרגיש לי "בגידה" בדובי האמיתי, שנביא לו מעין מתחרה🙈 אני כזו שנוהגת לייחס לבובות רגשות, ויהיה לי קשה להימלט מזה🤭🤭)

במחשבה שניה, לא הייתי מתנגדת שבעלי יתפצל לשני גופים. בזמן שאחד ישן / בעבודה - השני מתפקד בבית. כוח על שימושי דווקא.

האמת שלא הייתי מכניסה למרפאות. וגם לא מסתובבת איתו ברחוב. מכניסה לתיק.

בבית ואצל המטפלת היא גם ככה מסתובבת ואוספת חיידקים לאורך זמן. אז זה לא כזה משנה בתכלס...

גם עוד מעט נתחיל טיפול אצל קלינאית תקשורת בקופה (אחרי שסיימנו טיפול פרטי), והדובי מאוד עוזר לה להשתחרר ולא להתבייש... (לפחות במרפאה קלינאית התקשורת נמצאת בקומה אחרת משאר המרפאה)

בקופה אני ממש נגעלת אבל קיצונית כנראה... הייתי באמת שואלת אם מישהו נוסע לאיקאה בקרוב. זה די שכיח

זו הקטנה או הילדונת?

הייתי מנסה להגביל קצת האמת.

כמו שמכורי מוצץ לומדים רק במיטה או רק אחרי הגן וכו'.

גם הקלינאית הפרטית אמרה שצריך קצת להגביל אותה... (בעצם גם את קלינאית, נכון?🤭)

אבל כרגע זה עוד נראה לי מוקדם. (באמת לילדונת יש כרית שהיא מכורה אליה מגיל קטן וכמובן גם מוצץ, ובשנה האחרונה אנחנו לגמרי משתדלים להגביל אותם רק למיטה...)

בכל אופן, היום הדובי הציל אותה כמה פעמים כשהיא נפלה בפארק - היא נפלה עליו, וככה לא קיבלה מכה חזקה. אז נראה לי שהוא באמת נחוץ לה😅

(אבל הצלחתי להשחיל אותו למכונת הכביסה ב"ה...)

שנתיים זה לא קטן כדי להגביל את זה לבית ולמטפלת ונגיד לנסיעה ברכב ואז לתיק כשיוצאים או מגיעים לאנשהו... אבל כמובן לבחירתך.

לפחות לא כזה שיכול להכיל את הדובי...

אבל הימים המורכבים של הגמילה זה יומיים מקסימום שלוש

וכמובן תלוי ילד

אבל אפשר לצאת לאנשהו ופתאום כן לשים טיטול

הם מבינים אם אומרים להם

כך עשיתי והיה בסדר

לאט לאט בהדרגה. וזה מסתדר

קחי בגדי החלפה

בגינה עושים בצד אם צריך

אבל פחות נוח אם צריל לנסוע,

ולדעתי פחות שייך להסתובב במקומות ציבוריים כמו סופר או לעלות על מתקנים,

אבל ברחוב, בפארק, עם ביבמה אין בעיה. פשוט כשמפספס אז מחליפים רגע ורוחצים בבית.

אם נוח אפשר להישאר בבית.

בד"כ אחרי יומיים- שלושה הראשונים כבר יש שליטה מסויימת ואז אפשר לתמרן עם הגמילה.

השתדלתי לתזמן (אם הצלחתי) אחרי שעשה פיפי. לקחתי איתי סיר ליתר בטחון ובגדי החלפה.

הייתי ממש בקשב אליו ושאלתי לעיתים קרובות, וגם לקחתי יזום.

ומקסימום אם מפספס, חוזרים הביתה.

נסיעות רחוקות פחות אהבתי, אבל גם את זה עשיתי (קניות ברמי לוי וכו').

לק"י

לא נרשמו בעיות.

בהצלחה!

לנסיעות שמתי טיטול

יום אחרי ילדתי חח, אבל זה היה 39

אני אישית עם כל ספק אפילו כביכול שטותי הלכתי למיון בקופה (רופא תורן ובחינם) לרוגע האישי

אבל מחכה שיבואו חכמות להרגיע אותך

עקרונית ההוראות הן כל שינוי בדפוס המוכר

חשבתי שיגידו לי שהכל טוב ולהרגע ושסתם שאלתי ועכשיו נלחצתי יותר, אבאלה

מה זה יכול להיות?

מה זה מיון בקופה? יש בכל קופה? פשוט באים או שצריכה הפניה?

חינם עד 19.

לק"י

(מרכז בריאות האשה).

אני פעם התייעצתי טלפונית, כי זכרתי שזה בעיה

ענתה לי האחות שאין בעיה, וזה תקין

רק על מיעוט נבדקים

אין באמור להיות ייעוץ רפואי בשום צורה! רק כתבתי כדי שאולי תתייעצי לפני שנוסעת (וכנל לכל אחת שבסיטואציה ותקרא את השרשור או תזכר בו)

(Ovestin).

זו משחה רפואית, מכילה תוספת של ההורמון אסטרוגן, ומשמשת בעיקר לטיפול ביובש בנרתיק.

כדאי לנסות לדייק מה הכאב.

האם הכאב הוא בפתח או עמוק בפנים

האם שורף או לוחץ

האם כואב גם אחרי? מדממת? יום אחרי האיזור רגיש יותר?

פשוט יכולות להיות כל מיני סיבות.

ממליצה ללכת לרופאת עריה ולדן (שזה גניקולוגית שמתעסקת בעיקר בעריה והלדן, שזה מילים יפות לפות ונרתיק. הן ה-כתובת לכאבים ביחסים)

לא יודעת מה הרופא נתן לך אבל הנה טיפים שניתנו לי ולא אמורים להזיק:

-הרבה משחק מקדים, שהוא יכנס כשאת ממש מגורה

-להשתמש בסיכוך.תנסי חמאת שיאה או שמן שקדים.זה טבעי שניהם ולא שורף או עם ריח

-להדריך אותו כשנכנס, אפשר להאט. אם הכאב עמוק-תנסי לעצור אותו שניה כשכואב, לכווץ חזק ואז להרפות וכשאת מרפה שיכנס עמוק יותר.

מנהלות- ניסיתי לכתוב בצורה עניינית.אם יש צורך לצנזר - לכו על זה.

שלושת הטיפים אנחנו כבר עושים

זה ממש כואב כל חיכוך בפנים

לא ממש בפתח אבל גם לא מאוד עמוק

לא מדממת וכן כואב אחרי אבל בבוקר כבר לא

באתר של ארגון שלמה אמור להיות רשימה

בכל קופה אמורות להיות, לפעמים קשה להשיג תור. אם יש ביטוח/תקציב יש גם אפשרויות לפרטי. לרוב זו פגישה אחת עם הרופאה (ואז טיפול בהתאם. למשל פיזיו)

ייעוץ הלכתי- חשוב! יש דרכים להתיר כל מיני דברים בין בני זוג בסיטואציות כאלו. (תכלס- מגע מיני ללא חדירה). תפנו למי שאתם סומכים עליו, אני לא פוסקת (ובטח שלא בפורום). חשוב להסביר את הכאב, את כמות הזמן וכד'

זה יכול להיות הורמונלי, העור דקיק ורגיש, ומה שעוזזאת משחה הורמונלית שקוראים לה אובסטין. מורחים אותה עם האצבע ותוך כמה שבועות ממש כושר אם זאת הבעיה

ויכול להיות קשור לפיזיותרפיהשל רצפת האגן. ממליצה לבדוק את 2 הכיוונים במקביל.

את המרשם הזה רק רופא נשים מביא? או שאפשר לבקש פניה באפליקציה מרופא משפחה?

תוהה לעצמי אם אני חייבת לקבוע תור בשביל לקבל את המרשם

זה אצל רופא נשים. גם כנראה ירצה לבדוק שיש צורך בנרתיק ושהכל תקין ברחם לפני שייתן. אחר כך לחדש מרשם אפשר גם אצל רופא משפחה.

זה היה לי והשתמשתי באובסטין

הרגשתי שזה עוזר אבל לא לגמרי

כן היה עדיין רגיש שם הכל

בגלל זה המלצתי לבדוק את 2 הכיוונים במקביל. וזה תהליך, לוקח כמה שבועות עד שהאובסטין עוזר וצריך להתמיד אחרת חוזר להיות רגיש. אם אני לא טועה הרופאה גם המליצה להעלות ל3 פעמים במקום פעמיים בשבוע כשזה לא מספיק עזר. וגם הפיזיו' זה תהליך.

ויכול להיות שיש מקרים שלא עוזר עד הסוף, לא יודעת.

-פטריה

-דלקת בדרכי השתן

-אם אין, ללכת לרופאה שמומחית לכאבים. לא כל רופא נשים מומחה בזה!

תודה לך

יש רשימה של רופאות מומחיות

לא לקיים יחסי מין כואבים.. אפשר בפתח אם לא כואב

יכול להיות מכמה סיבוצ אז צריך שרופאה תאבחן

אולי יובש, אולי כיווץ, אולי הורמונלי

תקראי קצת באתר של אחינעם לב שגיא יש הרבה מידע

אולי צריך פיזיותרפיה רצפת אגן

מה שחשוב לדעת שיש מה לעשות עם זה ושזה לא גזירה לתמיד

לא ידעתי שיש לה אתר

ממש תודה לך!

ננסה כמה כיוונים במקביל באמת

גם אובסטין וגם פיזיו ונקווה שיעזור

אני השתנו לי החיים ברגע שהתחלתי לשים את החמאת סיכוך של חברת ספירולינה

החמאה הזאת?

יש לך קישור?

https://spiru-life.co.il/collections/%D7%A2%D7%95%D7%A8%D7%A8%D7%95%D7%AA-%D7%9E%D7%99%D7%A0%D7%99%D7%AA/products/%D7%97%D7%9E%D7%90%D7%AA-%D7%A1%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%9A-%D7%98%D7%91%D7%A2%D7%99%D7%AA

בהריון וגם כמה חודשים אחרי לידה

הגוף לא מתנהג כרגיל

יש יותר רגישות ופוטנציאל גדול יותר לכאב

נראה לי כדאי קודם כל להרפות

לעשות רק מה שמתאים

ולא כרגיל

לקחת את הזמן

לתת לגוף להחלים ולחזור לעצמו

(מפתיע שזה לא מובן מאליו)

וזה מה שעשינו

אבל כמה אפשר

כל סוף ההריון ויתרנו על זה

אבל עכשיו כבר יותר מחודשיים מהלידה

וזה קורה פעמים מידי בודדות

וחסר לשנינו

מנסים להחזיר את הגוף בכוח

זה יכול לפגוע הרבה קדימה

כמה אפשר? כמה שהגוף צריך

אין דרך באמת טובה לזרז את זה

ולקחת בחשבון שזה המחיר של הריון

לפעם הבאה

צריך לבדוק אם זה באמת הגוף צריך להתאושש

או שיש בעיה שאפשר לפתור

חוץ מה אני מניקה ולא מתכוונת להפסיק כל כך מהר

וארצה גם עוד ילדים בהמשך

אז בגלל שאני לא מעוניינת להתנזר כל כך הרבה

אני מחפשת פתרונות אחרים

לוקח הרבה זמן להתאושש מלידה

גם אם אין כאב

האיזור שם לא חוזר לעצמו כ"כ מהר

בטח לא חודשיים אחרי לידה

(גם שנה אחרי

אין חזרה מלאה למה שהיה קודם

אבל בסוף זה קורה

החלמה מלאה של הגוף)

לא צריך להתנזר מהכל

אלא ממה שיוצר את הכאב

וכן

מי שמתכננת הריונות רצופים בלי זמן מספיק להתאוששות

יכולה לשלם במחיר של חוסר יכולת להנות באופן טבעי

דיבור על 'בעיה' 'פתרון'

במקום לתת לגוף להחלים באמת

יכול להוות מכשול בפני עצמו להנות

ואז גם כשהגוף מחלים

הנפש לא

וחבל

שנות הפוריות הם שנים מאד ספציפיות

וחבל שהגישה הלחוצה והלא מקשיבה לגוף

תעצב את החוויה הזו

אולי לכל החיים

זה מרגיש מההודעות שלך שאת פשוט מנסה לשכנע לא להביא הרבה/ צפופים.

לא רק בנושא הזה.. .

אני אחות וזה מרגיש קצת מנותק מהמציאות של הגוף.

נכון שהגוף צריך להתאושש, אבל זה לא אומר שזו הסיבה לכאב וזה לא אומר שלא צריך וטוב לטפל. לפעמים הרגישות היא בלי קשר ליחסים

או דווקא בגלל המניעה.

מקווה שאת קוראת את ההודעה בטון המתאים ולא כביקורת

שיתפתי גם אישית ולכן האנונימי

❤️

מותר לך כמובן להביע את דעתך אבל יהיה טוב שתנסי לנסח בצורה שלא פוגעת במי שבוחרת אחרת. בסוף כולנו רגישות והורמונליות וגם אנחנו לא קוראות לפעמים בטון המתאים

לא האחות היחידה שדברה על הנושא הזה

אבל בטח נוח לכתוב ביקורת מאנונימי בלי לעמוד בבטחה מאחורי דעותיך

בכל הריון יש זמן התאוששות שבכלל לא קשור ספציפית לכאב

אבל יכול גם

בכל הריון יכול להיות מחיר כזה או אחר בנוגע ליחסים

בהריונות צפופים זה פשוט לא נותן מרווח התאוששות מספיקה

ואולי את ואחרים מנסים לשכנע שזה הגיוני וטוב לקבל טיפול במקום להניח לגוף

הן מבחינת יחסים מלאים והן מבחינת הריונות

למען הסר ספק

אני לא באה לשכנע כלום

הכי חשוב זו בחירה חופשית

לעשות כל מה שרוצים

ומומלץ בדרך

להיות חשופים לכלל המידע הנכון

למה לא גם וגם?

למה לא לטפל במקביל וככה לוודא שלא מפספסים משהו אחר?

חבל סתם לסבול

והסברתי את עניין האנונימי, וששיתפתי משהו אינטימי שלי, אם תרצי אכתוב לך מי אני כשאהיה בניק שלי.

בכל אופן עומדת בבטחה לגמרי מאחורי דעותיי ב"ה

זה פשוט לא סותר, ויש לרפואה הרבה פעמים פתרונות שאנחנולא מודעים אליהם (וגם אני לא מודעת לכולם).

אגב דווקא ההתקן הורמונלי עשה לי כאבים ויובש הכי חזקים גם כשנתתי לגוף את מקסימום המנוחה ואילו כשלא מנעתי הרגשתי מיד את הלחות הטבעית

אם רק מחכים ומרפים זה לא תמיד עובר לבד. חבל לסחוב את הקושי תקופה ארוכה סתם. מדברת מניסיון מר.....

בלידות הראשונות לקח לי זמן להבין שצריך לטפל ואיך, והטיפול היה אחר כל פעם ולקח כמעט שנה כל פעם לצאת מזה. ואם לא הייתי מטפלת אני לא חושבת שהיה עובר לבד.

אחרי הלידה השלישית כבר ידעתי מה יעזור והייתי על זה והיה שיפור משמעותי אחרי חודשים בודדים.

מקצת קריאה בנושא, את צודקת שיש אחוז משמעותי של נשים שיעבור להן לבד אחרי כמה חודשים. אבל זאת לא סיבה בעיניי לא לבדוק את הפתרונות שיכולים להביא לשיפור.

מניסיון גם בתחום הזה וגם בתחומים אחרים

אני גם מאוד בעד לעשות רק מה שנעים

אבל יש דברים שחבל לגרור, בטח כשהם כבר תקופה ארוכה….

ודבר נוסף- הרבה מהטיפולים לתחום הזה דווקא דורשים ממך חיבור לגוף, כך שלפעמים אחרי המצב יותר טוב ממה שהיה לפני אפילו

נכון שכל חודש בלי יחסים נעימים זה מעיק מציק וכואב

אבל מדובר פה על חודשי הריון ולידה

צריך לקחת בחשבון שהגוף עבר ועדיין עובר תהליך.. לא כל דבר צריך ישר לרוץ לרופאים שיתחילו לחטט שם ולבדוק מה יש

אני בעד לעשות תור טלפוני לרופאת נשים אולי יהיה לה פיתרון או משחה שיזרזו את ההחלמה

אבל לא נשמע מצב חריג כמו שמתארים פה שצריך ללכת לרופא מומחה מאוד

מתי נשים וגברים יבינו שהריון זאת טלטלה רצינית לגוף ולנפש ויתנו מקום וזמן לתהליכים הטבעיים לקרות?!

אני לא אכנס פה יותר מידי לתיאורים

אבל אישית אני יכולה להגיד שאני מרגישה שחוזרת לעצמי בפן המיני רק כשנה וחצי-שנתיים אחרי הלידה.

עד אז אני ובעלי מודעים שהכל קצת אחרת

גם החשק גם הכוח גם הגוף

וזה בסדר

וזאת עסקת חבילה שמגיעה עם כל הריון ולידה

שחודשיים אחרי לידה זה ממש מעט ולא חריג בכלל.

לגוף לא אכפת שנמנעתם גם בזמן ההריון, יש לו קצב החלמה משלו וחודשיים זה רק שבועיים אחרי הזמן שהרופאים ממליצים להמנע ממילא.

אפשר לנסות להקל עם מה שאפשר, אבל לפעמים הגוף צריך פשוט זמן ולא פתרונות, וכשדוחקים בו הוא מתנגד עוד יותר.

ויש עוד דרכים ליהנות אחד משניה גם בלי חדירה מלאה.

מיניות אחרי לידה משתנה וזה הזמן לגלות דרכים אחרות, להאט, לחקור ולא לנסות לשכפל את מה שהכרתם עד עכשיו.

לדעתי זה יכל להשתפר עם הזמן

תוך 3+ חודשים לדעתי זה כבר לגמרי אחרת

חודשיים זה ממש טרי

והיו לידות שאחרי חודש לא כאב, הרבה פעמים זה הורמונלי או משהו אחר

ושווה לברר אם זה מפריע לזוגיות

אבל לפעמים אכן ככה היה שפשוט עבר לבד

מבינה אותך כל כך זה באמת מתסכל בטירוף,

לפי התיאור שלך זה נשמע תיאור מתאים לכיווץ שרירי רצפת האגן, ממליצה לפנות לפזיותרפיה של רצפת האגן

ואם תרצי המלצה יש לי מישהי מהממת בירושלים.

אצלי אחרי כל הלידות כאב במשך כמה חודשים, הנחתי שהאזור פשוט יותר רגיש

את אלופה שבאת לכאן לפורום לכתוב ולחפש פתרון.

כי זה באמת מצב מתסכל מאוד מצד אחד, ומצד שני לא פשוט לדבר על זה ולחפש עזרה.

אני חושבת שבהריון, ובטח סוף הריון, ועוד יותר אחרי לידה- הגוף משתנה. ממש.

וזה בסדר שכרגע אתם פחות יחד. לא כתבת על החשק שלך והאם כשאתם יחד זה מרצון שלך או מ'צריך' ו'לא נעים מבעלי', אבל אני משערת על דעת עצמי שזה המצב (גם כי לך כואב, גם כי מאוד מאוד נפוץ שלנשים סביב הלידה יש פחות חשק), ואם זה המצב, אז תיזהרי ממש. לא מקיימים יחסים כשכואב. לא מכריחים את הגוף לקיים יחסים. ממש לא עם מיליון סימני קריאה.

זה אחר כך רק יוצר מעגל גרוע יותר שהגוף מקשר בין יחסים לכאב. ואת לא רוצה להיות שם.

מצד שני, זה לא אומר להתנזר לגמרי, וממליצה ממש לפנות לייעוץ הלכתי לראות מה אפשר לעשות כדי לשמר רמה מסוימת של תשוקה ואינטימיות בלי להכאיב לך אפילו לרגע.

לגבי הכאב עצמו- לי זה נשמע כמו משהו של פיזיו' רצפת אגן. שרירים מכווצים מדי שקשה להם להרפות (שוב, מצב נפוץ אחרי לידה). זה עניין שיכול להיפתר בשתיים-שלוש פגישות. חוץ מזה שבכל מקרה מומלץ לפנות לפיזיו' אחרי כל לידה, בלי קשר אם מרגישים משהו או לא.

אם לא היית אז ממליצה ממש ללכת. זה עוזר גם עם בעיות מהסוג הזה.

כדאי לבדוק אם את מונעת הורמונלית והג'ל לא עוזר, אז לשקול להחליף מניעה.

הייתי מחפשת מקום שיכיל יותר את הסיטואציה.

ואם המצב מורכב, לא הייתי מוותרת על התינוקייה.

ממליצה על אסותא אשדוד.

בעין כרם. אף אחד לא אומר לי כלום. אם אני רואה צורך אז מוסיפה מטרנה. אצלי הם לא ישנים ביומיים הראשונים, אז אני מוסיפה מטרנה עד שחלב מתאזן. פשוט באה לעמדת אחיות ולוקחת.

אישה אחרי לידה חייבת כמה שעות לישון ולהתקלח.

לגבי אפידורל, אולי עדיף בלעדיו? לדעתי הוא מיועד לנשים שיש להן שלב צירים ארוך מאוד כואב. ואת באה בפתיחה מתקדמת ואז יולדת מהר. גם מבחינת התאוששות עדיף בלעדיו.

בהתאוששות האמת..(אצלי)

כשאני לא מיד אחרי לידה אני אומרת לעצמי. פשוט תגידי שאת מביאה מטרנה עכשיו וכו'. או שאת משאירה ללילה בתינוקיה והכל. אבל מיד אחרי לידה אני כעלה נידף . ויכוליות שספציפית אני נתקלתי באחיות חסרות רגישות.. לא יודעת באמת לא יודעת. בדכ הרי הפחד הגדול לפני הלידה סה הלידה עצמה . אצלי האשפוז מחשיש לא פחות

אם יש אפשרות כלכלית - אפשר לקחת דולה לאחרי לידה, שתהיה איתך לפחות בלילה הראשון/ביממה הראשונה לאחר הלידה בביות מלא. זה מה שאני עשיתי אחרי קיסרי (שבו אסור לקום מהמיטה ביממה הראשונה), וזה היה לי מצוין. היא הייתה איתי בלילה ובמשך היום אמא שלי הייתה איתי.

לי אישית קל יותר להתאושש כשהתינוק לידי, גם אם פיזית אני לא מסוגלת לטפל בו מעבר הנקה.

אבל אם לך קל יותר שהתינוק בתינוקייה, אז אפשר לחפש בית חולים אחר שיותר מבין לקשיי היולדת ולא מכריח להיניק...

שיהיה בשעה טובה ובקלות!

דולה, אמא, אחות או חברה טובה, שתבוא להיות איתך בשעות הראשונות עד שתתאוששי או עד שבעלך יוכל להגיע שוב (או שמראש הוא ישאר).

וגם אני חושבת שהאפידורל לא מועיל לך...

אצלי אמרו 8 שעות, ואחר כך אמרו לי לחכות עוד שעתיים כי הברזל היה נמוך.

ואחרי זה כבר קמתי הולכתי לפגיה.

יכול להיות שיש כאלה שלא מסוגלות לקום, אבל לא שמעתי שאסור.

זה ההנחיות שנתנו לי לגבי לקום מהמיטה.

להישאר לבד עם התינוק לא היה רלוונטי לי, כי הוא היה בפגייה.

גם לי היו תינוקות בפגייה אחרי קיסרי, ואני זוכרת שבפעם הראשונה שהגעתי לראות אותם זה היה בכיסא גלגלים... אבל לא זוכרת כמה זמן זה היה אחרי הלידה ולא זוכרת מתי כבר הגעתי אליהם לבד...

אחרי קיסרי

ויממה הראשונה צריך מלווה לביות מלא

לא זכרתי מדויק...

או אופציה נוספת, אני לא יודעת בדיוק אם היא תענה לך על כל המורכבויות אבל בשיבא לא צריך להחליט אם את רוצה ביות מלא או חלקי. אני למשל שמתי שם לילה אחד בתינוקיה, ולילה אחד הילדה הייתה איתי.

אני לא ככ ממליצה בכללי על בית החולים הזה, כי לי לא היה טוב שם אבל אולי זה יאפשר לך את ההתאוששות הראשונית שאת צריכה ואחכ התינוק יוכל להיות איתך.

אגב, אמנם לא היה לי ככ טוב שם אבל מכל הצוות, צוות התינוקיה זכור לי הכי לטובה דווקא.

בכל מקרה- לא הייתי חוזרת למקום שלא היה טוב בו. אם שמיר קרוב לך אז כנראה שבמרחק של עוד כמה דקות נסיעה יש לך עוד כמה בתי חולים קרובים. בין אם זה לכיוון השפלה- קפלן/ אסותא אשדוד ובין אם זה לכיוון המרכז- וולפסון, שיבא, ועוד..

מה שכן, אם את קצת מרחיקה לבית חולים אחר, צריך לקחת בחשבון שאולי צריך לצאת בשלב מוקדם יותר ולא לחכות עד לצירים הארוכים יותר

1. האם לשים בתינוקיה

2. האם לחזור לאותו בי"ח

3. האם להביא עזרה ליממה הראשונה.

התשובה יכולה להיות שונה בכל אחד מהנושאים.

אם את אומרת שאחרי לידות קשה לך ההתאוששות אז כן הייתי ממליצה לך לשים בתינוקיה ותבקשי שיביאו לך את התינוק כשהוא לא רגוע. את יכולה להיות עם התינוק כל הזמן שאת רק רוצה (חוץ מכמה שעות בודדות בלילה)... אני מאוד רציתי ביות מלא ולא הסכימו לי, ואני ממש שמחה שלא הסכימו לי. זה משחרר שאת לא חייבת להיות צמודה לתינוק.

ועל הבי"ח, אם אין לך נסיון טוב עם הצוות לדעתי הייתי מנסה בי"ח אחר.

כמה שאלות:

1.מישהי מכירה את וולפסון? יצא לה ללדת שם?

2.שאלה כללית לגבי ביות. איך זה הולך? האם ברגע שאמרתי ביות אין אפשרות בכלל לתינוקיה? להתקלח? לשירותים? וכו'. איך זה עובד. מה לגבי חדרים? זה חדר פרטי?

לגבי שמישו יהיה איתי לאורך היום הראשון באמת זה משו שאני חושבת עליו . בסהכ הילדים כבר לא קטנטנים ויש סבתות/דודות/ביסיטר בתשלום . אולי אגיד לבעלי באמת להיות איתי ביום הראשון (או מישו אחר) חדר פרטי יהיה יותר נוח בעניין הזה..

התנאים בהיות מלא משתנים לפי בית חולים/ מחלקה.

אז כדאי לברר ספציפית במקומות שרלוונטיים לך.

יש מקומות שאין שם בכלל תינוקיה, ויש מקומות שיש אפשרות גם לשים בתינוקיה אם צריך.

אני יודעת שלפעמים נשים מבקשות מהאחיות לשמור על התינוק.

גם לגבי החדרים. יש מקומות שיש חדר פרטי ויש מקומות שלא.

אני הייתי בבית מלא בשערי צדק ביולדות ג'.

הייתי עם התינוקת כל הזמן. וכשהתקלחתי הכנסתי אותה איתי לחדר.

היינו שתיים בחדר, כשבמחלקות אחרות יש שלוש.

אני יכולה לשים בהגדרה בתינוקיה אבל בעצם יהיה רוב הזמן איתי(ועם מלווה אם אכן זה יקרה)

ואז רק לבדיקות וכאלה נשים שם..

אם אנסה עוד יותר לזקק מה מחזיר אותי בצורה שלילית ככ בלידות האחרונות זה החוסר אונים/השפיטה/ההקטנה

זותומרת, אני רוצה לטפל בתינוק בדרך שלי(כאמור זה לא לידה ראשונה שלי)

מבלי שתבוא אחת ןתגיד לי שהוא ככ הוהוא ככה אם אני צריכה עזרה אני מתייעצת כמובן אבל אם לא אז לא.

אם באמת אסדר שמלווה יהיה איתי אז חלק מתפקידו יהיה באמת להיות חוצץ מול הצוות בעניין הזה לפי איך שאסכם איתו מראש.

באיזה בתי חולים יש חדרים פרטים מישהי יודעת?

אבל זה על בסיס מקום פנוי...

בכמה חדרים בודדים

אבל סטטיסטית באמת זה לא אחוז גבוה מהמחלקות..כלומר רוב רובם הנשים לא מקבלות אותן

בכל אופן זה לא בודדים

בד' החדשה יש בודדים, אני יודעת כי הייתי שם וביררתי.

אולי יש משהו עוד יותר חדש שאני לא מכירה

חדרים פרטיים עם מיטה למלווה. הצוות היה מקסים, לא שמתי בתינוקיה אז לא יודעת לומר לך איך היא.

לא בטוחה

ובאסף הרופא הבנתי שעכשיו ב-36 שעות הראשונות יש חדר פרטי ואחכ את יכולה להשתחרר או לעבור לחדר עם עוד נשים

ביות אז אני במחלקת ביות למשל(שזה שתיים בחדר)

תנסי בית חולים אחר

אולי קפלן. לי היה שם מעולה.

באמת באסף הרופא הרבה צוותים לא נחמדים. חיבוק

אולי לחפש מישהי שתהיה עם הילדים כדי שבעלך יוכל להיות איתך ביממה הראשונה? אולי יכול להתאים שיהיו אצל סבתא/ דודה או אולי נערה בוגרת שהם מכירים תוכל להישאר איתם?