אם לא שולחים, לא יודעים אם הילד בשל או לא.
אפשר לנסות, ואם לא הולך אז לא לשלוח.
הרבה פעמים אם ההורה המארח מבהיר את הגבולות ומנהל נכון את הסיטואציה אז האירוח מתאפשר.
העניין הוא שגם אם זה לא קורה בבית של החבר, האינטראקציה מתרחשת במסגרת אחרת, למשל בפארק.
יש ילדים בגיל 4 גם לא בשלים לשחק בפארק, ועדיין לא סוגרים אותם בבית.
להסתכל על ילד כילד שעדיין לא בשל לאינטראקציה חברתית, לדעתי זה ממש שונה מאשר להתסכל עליו כילד לא מחונך ואף לומר לו כך בפרצוף.
למשל לומר לילד לא נעים לי לשמוע מילים לא יפות מציב גבול.
לומר לילד אתה לא מחונך ולכן אתם לא משחקים יחד זה מאבק כוח. אותו ילד למחרת בגן יגיד לו שוב את המילים האלו כי הוא יכול.
אגב אצל הילדים שלי דווקא הילד החזק ובודק הגבולות לא השתמש בקללות בכלל.
התחצפויות זה היה עניין של פרשנות.
למשל כשמבוגר תפס לו את הספסל שהוא שם עליו תיק הוא אמר לו בפנים: מה אתה לא רואה שהתיק שלי פה?
בשביל המבוגר זאת הייתה התחצפות והיה ממטיר עליו "ברכות"
מהצד שלי כמי שמכירה את התכשיט, זו לא הייתה חוצפה אלא חוסר הבחנה בין איך שמדברים למבוגר לבין איך שמדברים לילד בגילו.
דווקא הבן שמתרצה בקלות, הוא דווקא עובר תקופה של קללות ומילים גסות. (לא יודעת אם כלפי זרים, אבל בבית חופשי)
אני מבינה את העיקרון שיש מקרים שבהם האינטראקציה לא אפשרית ולא טובה, ושום דבר טוב לא יצא מזה.
אבל אני חושבת שיש המון מצבים שבהם ניהול הסיטואציה בצורה נכונה יתרום לאותו הורה בטווח הארוך. (אלא אם טכנית אפשר פשוט למנוע כל אינטראקציה בינהם)
למשל גם במקרה של הפותחת, וגם במקרים אחרים שתוארו בשרשור,
ברגע שהאורח ביקש וביקש, וההורה המארח לא אמר לו לא,
אז הסיטואציה התדרדרה למחוזות שהיא לא הייתה צריכה להגיע אליהם (להוציא אופניים או להרביץ לילד אחר שבבית)
גם אצל הפותחת בעצמה, כשהציבה גבול באסרטיביות ובלי מאבק כח מול הילד האורח בקשר לארוחת ערב זה הצליח.
יכול להיות שתגידי שזה לא התפקיד של ההורה המארח להציב גבולות, ילדים שלא מכבדים לא יבואו הביתה,
אבל אז הילד המארח לא ידע איך להתמודד עם הילד האורח בסיטואציה שהיא מחוץ לבית ואי אפשר לתווך לו אותה.
למשל מהצד שלי כאירחתי ילדים פחות עם תעוזה אצלנו בבית, והבן שלי שיחק במכוניות, אז ראיתי שהילד השני יושב בקצה של השטיח ולא מתקרב.
אז עודדתי אותו להתקרב ולקחת מכוניות, אז האורח אמר שהבן שלי לא מסכים (הוא לא ביקש בכלל ובוודאות הבן שלי לא אסר עליו לקחת גם מכוניות)
אז תיווכתי להם את הסיטואציה וגם שאלתי את הבן שלי למה אתה חושב שהילד האורח מרגיש שאתה לא מסכים לו?
ככה לימדתי את הבן שלי להציע בעצמו, ואם יש ילד שנמנע להצטרף אז לעודד אותו להצטרף,
ואת הילד הנמנע לימדתי לא לפחד לבקש.
וכל התרגול הזה הקנה להם כלים איך להתמודד אחד עם השני,
כי אף אחד לא עשה משהו מכוונה רעה.
פשוט כשהבן שלי רוצה משהו הוא פשוט לוקח, הוא לא יכול להבין סיטואציה של הימנעות הוא בחיים לא חווה את זה, ולכן לא מעלה בדעתו שכדאי להציע על מנת שהאורח ירגיש בנוח.
אינטראקציה דומה הייתה כשהם היו בני 8, והבן שלי עם כמה חברים התארגנו למדורת לג בעומר, וראיתי את אותו ילד מקיף אותם אבל לא משתתף ולא מייצר אינטראקציה מעבר לזה שהוא פשוט שם, קרוב אליהם אבל לא חלק מהם.
שאלתי את הבן שלי אם אותו ילד במדורה, והוא ענה שלא.
שאלתי אותו האם אותו ילד רוצה להיות איתם במדורה, הוא ענה שלא יודע, אבל בטח אם היה רוצה היה מבקש.
הזכרתי לו שיש ילדים שקשה להם לבקש אז אולי שיציע. ובאמת הבן שלי הציע לו להצטרף והוא ממש ממש שמח,
ואח"כ האמא התקשרה אלי לומר איזה ילד מקסים ורגיש יש לי שהוא הזמין את החבר.
(אם היא הייתה יודעת כמה הוא לא מקסים ורגיש מעצמו, אלא הכל עדיין בתיווך צמוד וכמה אנחנו על האינרקציות שלו כל הזמן..)
אז שיתפתי את הבן שלי אח"כ שהוא מעשה מאוד יפה, והבן שלי בשיא האדישות פשוט לא הבין למה מתפעלים מזה, מי שרוצה להשתתף שפשוט יגיד, מה הבעיה..
אז לכן אני אומרת שאם הם ממילא יהיו בקשרים כאלו ואחרים בהמשך, זו דווקא הזדמנות בגיל קטן לתווך להם איך להתנהג בחברת אחרים ואיך לכבד גבולות של אחרים, ואיך לגרום לאחרים לכבד גבולות שלנו. איך לומר זה לא נעים לי או איך לעמוד על כך שאצלנו לא קופצים על הספות, או אצלנו כן קופצים אבל אצל סבא וסבתא לא וכו'.
לא לפסול ישר כי הילד ביקש אוכל כזה וכזה וכזה ומשחק כזה וכזה או פתח ארונות.
אפשר לנסות קודם לנהל את הסיטואציה ואם מסתדר אז יופי, ואם לא מסתדר גם בפעמים הבאות והאירוח הופך להתשה, אז לא.
אצלנו בגלל כל העניין עם הבכור, אני לא מפחדת להזמין ילדים יותר דומיננטיים אלינו, בסוף זה גם מכניס את הילדים שלי לתוך הקליקה החזקה,
אבל למשל אם אמרתי לא לאכול במקום מסויים וכן אכלו שם, אז אני מבקשת מהחברים לנקות היטב.
ואם ילד בן 4-5 קופץ על הספות למרות שאמרתי לא, הוא יקח מגבון וינקה.
לא שזה עוזר לקפיצים של הספה, אבל מבהיר לפעם הבאה שאין קפיצות.
לא זוכרת שהיה איזה אירוח שיצא משליטה לגמרי.
כל החברים חזרו לפעמים נוספות, אוהבים להיות אצלנו עם כל הגבולות והכללים שאני מציבה להם וזה שהם צריכים לשטוף ולסדר אחריהם,
ואפילו היה פעם ששברו משהו ושלחתי אותם לחנות לקנות חדש (עם כסף שלי)
שישאו בתוצאות של ההתנהגות שלהם, לא ממקום רע, אלא ממקום של לקחת אחריות,
והם דווקא קיבלו את זה ממש יפה ובהבנה.
ואח"כ עוד המשיכו להיות אצלנו.
בקיצור, זה לא הכל או כלום, ובחלק מהסיטואציות ניתן להתגבר על חוסר הבשלות ואפילו די בקלות.
אבל לא יודעת אם זה מעשי לכם...